א

בְּדִירָה קְטַנָּה וּמִֻפְרָשָׁה, בִּקְצֵה כְפָר שֶׁל גּוֹיִם, הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת אִשָּׁה יְהוּדִית, אַלְמָנָה גַלְמוּדָה, שֶׁאֵין עִמָּהּ אֶלָּא בְנָהּ הַיָּחִיד, נַעַר קָטָן בִּלְבָד, – רְפָאֵלִי שְׁמוֹ.

חָלְתָה פַּעַם הָאִשָּׁה וַאֲחָזַתָּה חַמָּה גְדוֹלָה, נָפְלָה לְמִשְׁכָּב וְשָׁכְבָה יוֹם יוֹמָיִם – וְשׁוּם אָדָם לֹא נִכְנַס לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלָה.

יָשַׁב רְפָאֵלִי הַקָּטָן אֵצֶל אִמּוֹ וְלֹא יָדַע מַה יַעֲשֶׂה לָהּ; נָתַן לָהּ כּוֹס מַיִם – וְלֹא קִבֵּלָה, דִּבֵּר אֵלֶיהָ תַּחֲנוּנִים – וְלֹא שָׁמֵעָה, נָשַׁק לָהּ בְּמִצְחָהּ, בְּעֵינֶיהָ – וְלֹא הִרְגִישָׁה… וּמַה יַעֲשֶׂה עוֹד? הִתְחִיל הַבֵּן רוֹעֵד וּבוֹכֶה, בּוֹכֶה בְקוֹל – וְהָאֵם אֵינָהּ שׁוֹמָעַת.

בָּכָה הַקָּטָן וּבָכָה עַד שֶׁנִּרְדָּם אֵצֶל אִמּוֹ בִּישִׁיבָה, – יָשֵׁן וְגַם מִשְּׁנָתוֹ אַנְחַת־בִּכְיוֹ בָאָה.

ב

בָּא אֵלָיו אָבִיו, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהָיָה מְלַמְּדוֹ תּוֹרָה בְּחַיָּיו, וְנִרְאָה לוֹ לַיֶּלֶד בַּחֲלוֹם; מַעֲטֵהוּ עָלָיו צַח כַּשָּׁלֶג, פָּנָיו חִוְּרוֹת וּמְאִירוֹת כַּלְּבָנָה בְשַׁלְוָתָהּ וְעֵינָיו מַזְרִיחוֹת כַּכּוֹכָבִים בַּלָּיְלָה, – פָּסַע שָׁלֹשׁ פְּסִיעוֹת קַלּוֹת וְעָמַד אֵצֶל הַבֵּן, גָּחַן¹ וְלָחַשׁ לוֹ:

“בְּנִי, אַל נָא תִבְכֶּה עוֹד. מְנַע עֵינֶיךָ מִדִּמְעָה וְקוּם וְצֵא לַדֶּרֶךְ, – כִּי רְפָאֵלִי קָרָאתִי שְׁמֶךְ, וּרְפוּאָה תָּבִיא לְאִמֶּךָ”.

אָמַר לוֹ רְפָאֵלִי: “אַבָּא, אַבָּא! מוּכָן וּמְזֻמָּן אֲנִי לֵילֵךְ וּלְהָבִיא, אַךְ לְאֵיזֶה צַד וּבְאֵיזֹה דֶרֶךְ אֵלֵךְ?”

נָשַׁק לוֹ הָאָב בְּרֹאשׁוֹ וְאָמַר לוֹ: “מִן הַשָּׁמַיִם יוֹרוּךְ, בְּנִי, אַךְ חֲזַק וֶאֱמַץ, שֶׁבְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה תֵלֵךְ וְיָמִין וּשְׂמֹאל לֹא תָסוּר עַד שֶׁתִּמְצָא, – חֲזַק וֶאֱמָץ.”

הֵקִיץ הַבֵּן, תָּמֵהּ וּמִסְתַּכֵּל – וּמִסָּבִיב אֵין אִישׁ. אַךְ לִבּוֹ מִתְפָּעֶם בּוֹ, הוֹלֵם כְּפַטִּישׁ זֶה: קוּם וָלֵךְ, קוּם וְלֵךְ!

אֲבָל – לְאָן?…

ג

הֵצִיץ הַנַּעַר עֵינָיו לַשָּׁמַיִם מִבַּעַד לַחַלּוֹן, רָאָה עָב קְטַנָּה כְּכַף אִישׁ עוֹלָה מֵאֲחוֹרֵי הַכְּפָר, וְהִיא כִדְמוּת יָד שֶׁל כֶּסֶף שֶׁאֶצְבָּעָה זָהָב, פְּשׁוּטָה לְהוֹרוֹת, – וּמִיָּד נִזְדָּרֵז לֵילֵךְ אַחֲרֶיהָ.

יֵצֵא – וְאִמָּא מַה תְּהֵא עָלֶיהָ? שֶׁמָּא תָקִיץ וּתְבַקֵּשׁ לְהָשִׁיב נַפְשָׁהּ בְּמַה שֶׁהוּא.

הָלַךְ לְבַקֵּשׁ בֶּחָדֶר, לֹא מָצָא אֶלָּא פַךְ קָטָן שֶׁל חָלָב חָמוּץ וּפְרֻסַּת חַלָּה, שֶׁנִּשְׁאֲרָה מִיּוֹם שַׁבַּת־קֹדֶשׁ. נָטַל אֶת הַפַּךְ וְהֶעֱמִידוֹ אֵצֶל הַחוֹלָה, וְאֶת הַפְּרֻסָּה נָטַל לְעַצְמוֹ – צֵידָה לַדֶּרֶךְ.

בָּהּ בַּשָּׁעָה יָצָא אֵלָיו הֶחָתוּל מֵאֲחוֹרֵי הַתַּנּוּר וְהִתְחִיל רוֹטֵן² וּמִתְחַכֵּךְ בְּבֵין רַגְלָיו; וְהֵגִיחַ מֵחוֹרוֹ הַנָּחָשׁ בֶּן־הַבַּיִת, שֶׁהָיָה דָּר שָׁם בְּעִקָּרֵי הַכֹּתֶל, וְהִתְחִיל מִתְפַּתֵּל, תּוֹלֶה רֹאשׁ וְתוֹסֵס כְּנֶגְדּוֹ.

תִּינוֹקוֹת שֶׁבִּכְפָר, כְּיָדוּעַ, שׁוֹמְעִים וּמַכִּירִים בְּשִׂיחַת חַיּוֹת וְעוֹפוֹת, – וּרְפָאֵלִי, הֲרֵי הֶחָתוּל וְהַנָּחָשׁ שְׁנֵי חֲבֵרָיו הָיוּ מֵאָז; שֶׁבְּכָל בֹּקֶר, כְּשֶׁנָּתְנָה אִמּוֹ לְפָנָיו בִּקְעָרָה דַיְסָה־בֶחָלָב, הָיוּ הֵם בָּאִים אֶצְלוֹ וְהוּא מַפְרִישׁ לָהֶם מִסְּעֻדָּתוֹ.

עַכְשָׁו זֶה מִתְחַטֵּא לְפָנָיו וּמְחַנֵּן: “מְיַאוּ!” וְזֶה מְפַרְכֵּס וְנוֹשֵׁף לוֹ: “תְּסִס”…

מִיָּד עָמַד רְפָאֵלִי וּפָרַס אֶת לַחְמוֹ שָׁלֹשׁ פְּרֻסּוֹת. טָבַל אַחַת בֶּחָלָב וְנָתַן לֶחָתוּל, טָבַל שְׁנִיָּה וְנָתַן לַנָּחָשׁ, וּשְׁלִישִׁית, פְּרֻסָּה יְבֵשָׁה, הִנִּיחַ בְּחֵיקוֹ לְעַצְמוֹ, – נָשַׁק לְאִמּוֹ וְנָטַל בְּיָדוֹ מַקְלוֹ, מַקֵּל לוּז זֶה שֶׁהוּא עַצְמוֹ הִתְקִינוֹ – וּפָנָה לָצֵאת.

ד

הִקְדִּימוּהוּ הֶחָתוּל וְהַנָּחָשׁ וְעָמְדוּ עַל הַפָּתַח. אָמְרוּ לוֹ: “רִבּוֹנֵנוּ, לְדָבָר גָּדוֹל אַתָּה הוֹלֵךְ, קַח גַּם אוֹתָנוּ עִמָּךְ”.

הֵצִיץ רְפָאֵלִי אֶל אִמּוֹ, שֶׁהִיא נִשְׁאֶרֶת בְּחָלְיָהּ יְחִידָה וַעֲזוּבָה מִכֹּל – וְהִתְחִילוּ עֵינָיו זוֹלְגוֹת דְּמָעוֹת. אָמְרוּ לוֹ חֲבֵרָיו: “וְאִם נִהְיֶה כָאן, מָה אָנוּ יְכֹלִים לַעֲשׂוֹת לָהּ? וְאַתָּה לְדֶרֶךְ שֶׁאֵינְךָ בָקִי בָהּ אַתָּה יוֹצֵא, קָחֵנוּ וּבְנֵי־לְוָיָה נִהְיֶה לָךְ”.

יָצְאוּ שְׁלָשְׁתָּם אֶל הֶחָצֵר.

הִגִּיעוּ לַשָּׁעַר – וּבָא לִפְנֵיהֶם הָאַוָּז הַלָּבָן, אַוָּז יָחִיד שֶׁהָיָה מְדַדֶּה³ כָּל הַיּוֹם בְּתוֹךְ הֶחָצֵר, – וְהִתְחִיל מְנַדְנֵד רֹאשׁ לִרְפָאֵלִי וּמְגַעְגַּע לוֹ: “גַּע־גַּע־גָּע!”

חָס הַנַּעַר גַּם עַל בִּרְיָה זוֹ, עָמַד וְהִתְחִיל מְפוֹרֵר מִפְּרֻסָּה אַחֲרוֹנָה שֶׁלּוֹ, מְפוֹרֵר וְזוֹרֵק לָאַוָּז, וְהַלָּז חוֹטֵף וּבוֹלֵעַ, – עַד שֶׁכָּלְתָה כָּל הַפְּרֻסָּה מִיָּדוֹ.

מִיָּד פָּתַח הָאַוָּז וְאָמַר: “אַף אֲנִי עִמָּכֶם אֵלֵךְ וְאָשׁוּט בָּעוֹלָם”.

יָצָא רְפָאֵלִי וְרַק מַקְלוֹ בְיָדוֹ, וְיָצְאוּ שְׁלֹשֶׁת חֲבֵרָיו עִמּוֹ – הֶחָתוּל, הַנָּחָשׁ וְהָאַוָּז – וְהָלְכוּ יַחְדָּו.

הוֹלְכִים וּפִסַּת־יָד שֶׁל כֶּסֶף שֶׁאֶצְבָּעָהּ זָהָב צָפָה וּמְהַלֶּכֶת וּמוֹרָה לִפְנֵיהֶם מִלְמָעְלָה.

ה

הָלַךְ רְפָאֵלִי בַּדֶּרֶךְ הָרְחָבָה, מִתְכַּוֵּן בַּפְּסִיעוֹת אַחֲרֵי פַּס־יָד זוֹ שֶׁלְּמָעְלָה, – מִמֶּנָּה לֹא יָסוּר יָמִין וּשְׂמֹאל. אָמַר: וַדַּאי לִכְפָר שֵׁנִי תּוֹלִיכֵהוּ זוֹ, שֶׁשָּׁם קוֹסֵם זָקֵן יֵשׁ וְיַעֲשֶׂה הוּא סְגֻלָּה⁴ לְאִמּוֹ.

עָבְרָה פַס הַיָּד וְלֹא נָטְתָה לְשָׁם, וְעָבַר רְפָאֵלִי וְלֹא נָטָה מֵאַחֲרֶיהָ, אָמַר: לָעִיר שֶׁרוֹפֵא חָכָם יֶשׁ בָּהּ הִיא מוֹלִיכַתְהוּ, וְיָבֹא וְיִתְחַנֵּן לְאוֹתוֹ חָכָם, שֶׁיִּתֵּן רְפוּאָה.

אֲבָל פַּס־יָד זוֹ שֶׁלְּמַעְלָה נוֹטָה וְאֵינָהּ מוֹרָה בְאֶצְבָּעָהּ אֶלָּא לְצַד יַעַר גָּדוֹל וְרָחָב, שֶׁהוּא מִתְפַּשֵׁט וּמְכַסֶּה גְבָעוֹת וּבְקָעוֹת בְּאִילָנוֹתָיו הַמּוּצָפִים חַמָּה שֶׁל בֹּקֶר.

יוֹדֵעַ הָיָה רְפָאֵלִי, שֶׁהַיַּעַר אֵימוֹת שְׁרוּיוֹת בּוֹ לְתִינוֹקוֹת, וּמְדַּרְכּוֹ לְהַטְעוֹת כָּל יֶלֶד שֶׁנִּכְנָס לְתוֹכוֹ יְחִידִי, וְאַף־עַל־פִּי כֵן נִתְגַּבֵּר וְהָלַךְ לְצַד זֶה שֶׁיָּד מִן הַשָּׁמַיִם מוֹרָה לוֹ, – מַקְלוֹ בְיָדוֹ וַחֲבֵרָיו אַחֲרָיו.

הִגִּיעוּ וּבָאוּ לַיָּעַר; וַהֲרֵי גַרְגְּרִים מַאֲדִימִים בַּשִּׂיחִים מִצַּד זֶה, וַהֲרֵי כְמֵהִין וּפִטְרִיּוֹת מִבֵּין הָעֲשָׂבִים מְצִיצִים מִצַּד זֶה; וּמִכָּל הַצְּדָדִים צִפֳּרִים פּוֹרְחוֹת וּמְצַפְצְפוֹת, מְנַתְּרוֹת וּמְצַוְּחוֹת, מִן עֳפָאֵי הָאִילָנוֹת יִתְּנוּ קוֹל: "הִתְכַּבְּדוּ, יְדִידִים! בְּיוֹם טוֹב בָּאתֶם; סוּרוּ וּשְׁבוּ בַצֵּל כִּי נָעִים, לִקְטוּ וְאִכְלוּ וְיִיטַב לְבַבְכֶם!“

אַךְ רְפָאֵלִי, אִם כִּי נַעֲשָׂה כְּבָר רָעֵב וְיָגֵעַ, אֵינוֹ מַפְסִיק מֵהֲלִיכָתוֹ, אֶלָּא עֵינָיו לַשָּׁמַיִם, לְפַס־הַיָּד שֶׁלְמַעְלָה, וְרַגְלָיו נִכְחָהּ מְהַלְּכוֹת בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה, – לְפָנִים וּלְפָנִים, כְּמוֹ שֶׁנִּצְטַוָּה בַּחֲלוֹם, – מַקְלוֹ בְיָדוֹ וַחֲבֵרָיו אַחֲרָיו נִגְרָרִים.

הָלְכוּ עַד שֶׁבָּאוּ לַעֲבִי־הַיָּעַר, מָקוֹם שֶׁהָאִילָנוֹת מְכַסִּים בְּצִלָּם אֶת עֵין הַשָּׁמַיִם – וְנִתְעַלְּמָה מֵעֵינָיו פַּס־הַיָּד, מוֹרַת דַּרְכּוֹ שִֶלְּמָעְלָה…

ו

נִסְתַּכֵּל רְפָאֵלִי וְרָאָה שֶׁרַגְלָיו עוֹמְדוֹת בִּשְׁבִיל צָר הַמּוֹשֵׁךְ וְהוֹלֵךְ לַאֲפֵלַת הַיָּעַר; שְׁבִיל שֶׁאֵין רֶגֶל אָדָם נִכֶּרֶת בּוֹ, אֶלָּא עִקְּבוֹתֵיהֶן שֶׁל חַיּוֹת בִּלְבָד.

נִתְפָּעֵם לִבּוֹ וְלֹא יָדַע מַה יַעֲשֶׂה, נִמְלַךְ בְּדַעְתּוֹ וְאָמָר: “לִשְׁבִיל זֶה הוֹלִיכוּנִי מִלְמַעְלָה – וּמִמֶּנּוּ לֹא אָסוּר. לְפָנִים, כְּמוֹ שֶׁנִּצְטַוֵּיתִי, אֵלֵךְ”.

מִיָּד קָפַץ הֶחָתוּל וְאָמַר: “רִבּוֹנִי! כָּאן אֲנִי אוֹלִיכֶךָ; שֶׁכֵּן עֵינַי רוֹאוֹת בַּחשֶׁךְ, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁשְּׁבִיל זֶה נָהִיר לִי, – בּוֹ הַחַיּוֹת הוֹלְכוֹת לִמְקוֹם־כְּנִיסָה⁵ שֶׁלָּהֶן”.

הָלַךְ הֶחָתוּל בָּרֹאשׁ, וּרְפָאֵלִי וּשְׁנֵי חֲבֵרָיו – הַנָּחָשׁ וְהָאַוָּז – אַחֲרָיו, וּמַקְלוֹ אִתּוֹ וּבְיָדוֹ.

בָּאוּ לִמְקוֹם חשֶׁךְ וַאֲפֵלָה, שֶׁכָּל מִינֵי חַיּוֹת רָעוֹת, שְׂעִירֵי פְרָאִים שֶׁבַּיַּעַר, נִקְבְּצוּ בוֹ, וְעֵינֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ בּוֹעֲרוֹת מִן הַחֲשֵׁכָה.

רָאוּ הַפְּרָאִים יֶלֶד בֶּן־אָדָם מְהַלֵּךְ וּבָא לִמְקוֹם כְּנִיסָתָם וְהִתְחִילוּ כֻלָּם מִתְגָּעֲשִׁים וּמִתְרָעֲשִׁים: זְאֵבִים מְדַלְּגִים וּמֵילִילִים, דֻּבִּים מִזְדַּקְּפִים וּמְנַהֲמִים, אֲרָיוֹת רוֹגְשִׁים וְשׁוֹאֲגִים, רְאֵמִים גּוֹעִים וּמִתְנַגְּחִים בְּקַרְנֵיהֶם, – כֻּלָם מִסְתָּעֲרִים אֶל רְפָאֵלִי הַקָּטָן…

אַךְ הֶחָתוּל מוֹלִיךְ וּמְהַלֵּךְ לְפָנִים, מְהַלֵּךְ וְרוֹטֵן בְּלַחַשׁ לְצִדֵּי הַשְּׁבִיל, מִשְּׁנֵי הָעֲבָרִים:

מֻר־מֻר־מֻר – גוּרוּ לָכֶם גּוּר,

בּוּרִים גְרוּרִים הַנִּזְעָקִים!

גֻּר־גֻּר־גֻּר – סוּרוּ לָכֶם סוּר!

שְׁלִיחֵי מִצְוָה לֹא נִזָּקִים.

וְכִתִּים כִּתִּים שֶׁל פִּרְאֵי־יַעַר נֶאֱחָזִים בְּלַחַשׁ זֶה; עוֹמְדִים הֵם מִשְּׁנֵי הַצְּדָדִים, כֻּלָם פְּעוּרֵי־פֶה וּגְלוּיֵי־שִׁנַּיִם, וּמְפַשְּׂקֵי צִפָּרְנַיִם הוֹמִים הֵם, צוֹרְחִים, פּוֹעִים, גּוֹעִים, נוֹחֲרִים וּמְנַבְּחִים לְדְרִיסָה, – וְאַף אֶחָד מֵהֶם אֵינוֹ יָכֹל לָזוּז וְלִנְגֹּעַ בִּרְפָאֵלִי וַחֲבֵרָיו לְרָעָה; וּשְׁלִיחֵי מִצְוָה הוֹלְכִים וְאֵינָם נִזְָּקִים.

הָלְכוּ עַד שֶׁיָּצְאוּ מֵאֲפֵלָה לָאוֹרָה, מֵעֲבִי הַיַּעַר אֶל עֵמֶק אֲחָד שֶׁלְּרַגְלֵי הָר, – וְשׁוּב נִרְאֲתָה אוֹתָהּ פַּס־יָד שֶׁל כֶּסֶף שֶׁאֶצְבָּעָהּ זָהָב, וְהִיא מוֹרָה לְרֹאשׁ הָהָר.

ז

נִתְגַּבֵּר רְפָאֵלִי, מְטַפֵּס וּמַעְפִיל בָּהָר, וַחֲבֵרָיו אַחֲרָיו.

הִגִּיעוּ לִשְׁבִיל דַּק מִן הַדַּק, שֶׁבְּחוֹלוֹ נִכְּרוּ רַק עִקְּבֵי רְחָשִׁים⁶ בִּלְבָד. וְהַשְּׁבִיל עוֹלֶה וּמִתְעַקֵּם בֵּין חֻדֵּי אֲבָנִים וּבֵין קוֹצִים וּבַרְקָנִים הַדּוֹקְרִים בַּבָּשָׂר וְשׂוֹרְטִים בָּעוֹר.

הֵגִיחַ הַנָּחָשׁ, עָמַד תְּלוּי־רֹאשׁ כְּנֶגֶד רְפָאֵלִי וְאָמָר: “שְׁבִיל זֶה לִי הוּא נָהִיר⁷; אֲבָל דַּע לָךְ, שֶׁהוּא אֵינוֹ מוֹלִיךְ אֶלָּא לִמְקוֹם הַכְּנִיסָה שֶׁל כָּל בַּעֲלֵי אֶרֶס.”

אָמַר לוֹ רְפָאֵלִי: “דֶּרֶךְ אַחֶרֶת אֵין לְפָנֵינוּ – נְהַג וְלֵךְ, וּלְפָנִים, בְּשֵׁם יְיָ נֵלֵךְ”.

מִיָּד הִרְתִּיעַ⁸ הַנָּחָשׁ וְהִתְחִיל מְהַלֵּךְ בָּרֹאשׁ.

הָלְכוּ אַחֲרֵי הַנָּחָשׁ עַד שֶׁנִּכְנְסוּ וּבָאוּ אֶל בֵּין קוֹצִים וְחוֹחִים סְבוּכִים וּמְסֻבָּכִים, מִיָּד נִתְגַּלְּשׁוּ וְנִתְפַּלְּשׁוּ עֲלֵיהֶם מִכָּל הָעֲבָרִים כָּל מִינֵי מְטִילֵי אֶרֶס שֶׁבָּעוֹלָם: נְחָשִׁים מְשֻׁנִּים, – בָּהֶם שָׂרָף, אֶפְעֶה, פֶּתֶן, שְׁפִיפוֹן וְצִפְעוֹנִי יָחַד. גַּסֵּי נְחָשִׁים כְּקוֹרוֹת גְּדוֹלוֹת, נִכְרָכִים וּמִתְפַּתְּלִים, שׁוֹרְקִים, נוֹשְׁפִים וּמִזְדַּקְפִים, וְעִמָּהֶם גַּם עַקְרַבִּים, עַקְרַבִּים מְגֻדָּלִים כְּעַכְבְּרֵי הַשָּׂדֶה, רוֹחֲשִׁים, מַרְתִּיעִים וּמְפַרְכְּסִים מִסָּבִיב; וַהֲמוֹנִים הֲמוֹנִים שֶׁל צְרָעִין וְגַזִּין⁹ וּשְׁאָר זְבוּבֵי־מָוֶת מְשֻׁנִּים, מְגֻדָּלִים כְּעוֹרְבִים, פּוֹרְחִים מִלְמַעְלָה וּמַרְתִּיחִים בְּרַעַשׁ זִמְזוּם גָּדוֹל, – כֻּלָם רוֹגְשִׁים, כֻּלָם תּוֹסְסִים בַּחֲמַת־אֶרֶס וּמִסְתָּעֲרִים עַל רְפָאֵלִי…

אַךְ הַנָּחָשׁ חֲבֵרוֹ, זוֹחֵל לְפָנָיו, מְנַעְנֵעַ רֹאשׁ וְנוֹשֵף לַחַשׁ לְצְדָדִים:

תְּסִס, תְּסִס – שׁוּף¹⁰, זַחֲלָנִים!

שְׁרָצִים, שְׁקָצִים עִם פַּרְחָנִים,

בְּדֵלִים תִּהְיוּ וּמֻרְחָקִים! –

שְׁלִיחֵי מִצְוָה לֹא נִזָּקִים.

וְכֻלָּם מַקְפִּיאִים וְנֶאֱחָזִים בַּלַּחַשׁ: הֲלָלוּ תְּלוּיִים, הֲלָלוּ זְקוּפִים וַהֲלָלוּ שְׁכוּבִים, כָּל אֶחָר תּוֹסֵס מִמְּקוֹמוֹ בְּאֶרֶס שׂוֹרֵף, אַךְ לָזוּז וְלִנְגֹּעַ בִּרְפָאֵלִי וַחֲבֵרָיו לְרָעָה אֵינוֹ יָכֹל – וּשְׁלִיחֵי מִצְוָה הוֹלְכִים וְאֵינָם נִזָּקִים.

הָלְכוּ עַד שֶׁעָבְרוּ בְּשָׁלוֹם מִכְּנֶסֶת הָרְחָשִׁים וְשִׁרְצֵי־הָעוֹף וְיָרְדוּ לְבִקְעָה רַחֲבַת יָדָיִם.

ח

וְהַבִּקְעָה כֻלָהּ מְכֻסָּה דְשָׁאִים. כִּשְׁטִיחַ יָרֹק אֶחָד רָפוּד עַל עָפָר וּסְלָעִים, וְאֵין כָּל שְׁבִיל נִרְאֶה בּוֹ; וּפַס־הַיָּד שֶׁלְּמַעְלָה אֶצְבָּעָהּ שֶׁל זָהָב מוֹרָה לְמֵרָחוֹק, נְטוּיָה לִפְאַת הַשָּׁמָיִם.

הָלְכוּ אַחֲרֶיהָ, – וְהִנֵּה כְעָנָן כָּבֵד בָּא בְקוֹל מַשַּׁק גָּדוֹל, מְכַסֶּה עֵין הַשָּׁמַיִם וּמַאֲפִיל עַל הַשֶׁמֶשׁ בַּצָּהֲרָיִם:

“כְּנֶסֶת הָעוֹפוֹת בָּאָה!” – קָרָא הָאַוָּז בְּבֶהָלָה וְקָפַץ עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל רְפָאֵלִי, וְנֶחְפַּז גַּם הֶחָתוּל וְקָפַץ לְחֵיקוֹ שֶׁל רְפָאֵלִי, וְנִזְדַּקֵף הַנָּחָשׁ וְנִכְרַךְ עַל מַקְלוֹ שֶׁל רְפָאֵלִי, מַקֵּל לוּז שֶׁבְּיָדוֹ, – וְהָאַוָּז עוֹמֵד וּפוֹרֵשׂ כְּנָפָיו מִלְמַעְלָה, חוֹפֵף עַל כָּל חֲבֵרָיו יָחַד..

וְעוֹפוֹת מֵעוֹפוֹת שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִּים בָּאִים בֶּהָמוֹן וּבִסְעָרָה שֶׁל טִיסָה; עוֹפוֹת גְּדוֹלִים כִּבְנֵי־בָקָר שֶׁכַּנְפֵיהֶם רְחָבוֹת כְּמִפְרְשֵׂי הַסְּפִינָה, כָּל גְדוֹלֵי הַדּוֹרְסִים, עֲקוּמֵי הַמַּקּוֹרִים הַמָּשְׁחָזִים וּמְגֻדְּלֵי הַצִּפָּרְנַיִם הַמְחֻדָּדוֹת, – בָּהֶם אַיָּה, דַּיָּה, נֵץ וְיַנְשׁוּף, גַּם נֶשֶׁר וְעֵיט־הָרִים לְמִינֵיהֶם – וְסוּפָה־תְעוּפָה! כֻּלָם נוֹפְלִים בִּצְוָחָה אֶל רְפָאֵלִי וַחֲבֵרָיו, בְּרַעַשׁ יָטוּשׁוּ, – עוֹד מְעַט וְנִתְפְּסוּ וְנִשְׂאוּ לַטָרֶף…

אַךְ הָאַוָּז הַלָּבָן פּוֹרֵשׂ כְּנָפָיו לְמַחֲסֶה עֲלֵיהֶם, מְשַׁרְבֵּב צַוָּארוֹ, מְנַדְנֵד וּמַקִיף רֹאשׁוֹ סָבִיב סָבִיב וּמְצַוֵּחַ לְמָעְלָה, אֶל כָּל הַצְדָדִים סְבִיבוֹ יִתֵּן קוֹל:

גַּע־גַּע־גָּע – רַק רִיק תִּיגָעוּ!

עוּגוּ, חוּגוּ כְּאֵשׁ שֶׁל בְּרָקִים,

אַךְ נָגֹעַ אַל תִּגָּעוּ, –

שְׁלִיחֵי מִצְוָה לֹא נִזְקִים!

וְכָל הָעוֹפוֹת מְטַפְּחִים גַּפֵּיהֶם, סוֹבְבִים וּמַקִּיפִים וּפוֹצְחִים פֶּה, סָבִיב כַּסּוּפָה מִפְּרִיחָתָם תִּשּׂב – סַנְוֵרִים לָעֵינָיִם! וּמִקוֹל

צְרִיחָתָם הַחוֹדֶרֶת תְּצִלֶּנָה הָאָזְנָיִם; וְהֵם עָפִים לַאֲלָפִים, מִקָּרוֹב וּמִסָּבִיב בִּמְחוּגוֹת יִתְעוֹפֵפוּ, בְּעֵינֵי־זַעַם יָטוּשׁוּ, צִפֹּרֶן וּמַקּוֹר יִשְׁלָחוּ, – אַךְ לִרְפָאֵלִי וַחֲבֵרָיו אֵינָם יְכֹלִים לְהַגִּיעַ, וּשְׁלִיחֵי מִצְוָה בְּתוֹךְ הַסּוּפָה עוֹבְרִים וְאֵינָם נִזָּקִים.

עָבְרוּ וְיָצְאוּ גַם מִן הַסְּעָרָה, מִכְּנֶסֶת הָעוֹפוֹת בְּשָׁלוֹם, וְהִגִּיעוּ לִשְׂדֵה־נִיר אֶחָד הַמִּשְׁתַּטֵּחַ לְחוֹפוֹ שֶׁל נָהָר.

ט

וְהַשָּׂדֶה כֻלּוֹ צוֹמֵחַ טַרְפֵּי יָרָק פְּרוּשִׂים כְּמַטְלִיּוֹת¹¹ מַטְלִיּוֹת גְדוֹלוֹת, טְרָפִים גַּסִים וּדְשֵׁנִים לְמַאֲכָל; וְהַנָּהָר רְחַב־יָדַיִם הוּא וְכֻלּוֹ צָהֹב־זָךְ, שֶׁמֵּימָיו כְּעֵין שֶׁמֶן אֲפַרְסְמוֹן הַטּוֹב וְהַמְצֻחְצָח, וְהוּא שַׁאֲנָן בֵּין חוֹפָיו נוֹהֵר, וְכִרְאִי הַזָּהָב נֹגַהּ לוֹ.

וּפַס־הַיָּד הֵיכָן? הִיא נֶעֶשְׂתָה כְּבָר כֻּלָהּ זָהָב וַהֲרֵיהִי תְלוּיָה וְעוֹמֶדֶת מֵעֵבֶר הַשֵנִי שֶׁלַּנָּהָר, שֶׁשָּׁם גַּן גָּדוֹל פּוֹרֵחַ, גַּן נֶהְדָּר שֶׁרֵיחוֹ נוֹדֵף, – רֵיחַ נְעִימוֹת וַעֲדָנִים הַמְפַעְפֵּעַ וּמִתְפַּשֵׁט עַד לְמֵרָחוֹק.

וּלְאוֹתוֹ הַגַּן פַּס־הַיָּד שֶׁל זָהָב מוֹרָה בְּאֶצְבַּע שֶׁל אֵשׁ: לְמַטָּה, לְכָאן, לְכָאן תָּבֹא…

אֲבָל כֵּיצַד?

עָמַד הָאַוָּז וּפָתַח וְאָמַר לוֹ לִרְפָאֵלִי:

"מָרִי וְרִבּוֹנִי! עַד כָּאן זְכוּת הַפְּרֻסּוֹת, שֶׁפָּרַסְתָּ לָנוּ, עָמְדָה לְךָ, וְעָבַרְתָּ בְשָׁלוֹם, – מֵעַכְשָׁו, יְהִי רָצוֹן שֶׁזְּכוּת הַטֹּרַח, שֶׁטָּרַחְתָּ כָּךְ לְאִמֶּךָ, תָּגֵן עָלֶיךָ. אֲבָל דַּע מַה שֶׁלְּפָנֶיךָ. אֶת שֶׁהַדּוּכִיפַת, שֶׁהִיא שָׁטָה בְכָל קַצְוֵי הָעוֹלָם, סָחָה לָנוּ, בַּעֲלֵי הַכְּנָפַיִם, הֲרֵינִי מַגִּיד לָךְ:

“דַּע, אוֹתוֹ הַגַּן שֶׁמֵּעֵבֶר הַלָּז, שׁוּם בְּרִיָּה שֶׁבָּעוֹלָם עֲדַיִן לֹא הִגִּיעָה אֵלָיו, וַאֲפִילוּ עֵינָהּ שֶׁל הַדּוּכִיפַת לֹא רָאֲתָה עוֹד מַה בְּתוֹכוֹ. אַךְ בְּשָׂדֶה זֶה וְנַחַל זֶה שֶׁלְּפָנֵינוּ רָאֹה רָאֲתָה, – שֶׁלְּכָאן נַפְשׁוֹת הַמֵּתִים, בְּשָׁנָה רִאשׁוֹנָה לְמִיתָתָן, בָּאוֹת בְּכָל עֶרֶב־שַׁבָּת, רוֹעוֹת בִּטְרָפִים אֵלּוּ וְשׁוֹתוֹת מִן הַמַּיִם הַלָּלוּ – וּלְשׁוּם בְּרִיָּה שֶׁבָּעוֹלָם לֹא נִתְּנָה רְשׁוּת לִדְרֹךְ בְּשָׂדֶה זֶה, וְרַק עוֹף טָהוֹר עוֹבֵר כָּאן לְעִתִּים מִלְמָעְלָה, בִּפְרִיחָה לְבָד.”

מִיָּד יָשַׁב רְפָאֵלִי עַל גַּב הָאַוָּז רָכוּב וְצִוָּה: “פְּרַח!”

נִזְדַּעְזַע הָאַוָּז וְאָמַר לוֹ: “רִבּוֹנִי, אֶהְיֶה כַפָּרָתֶךָ! פְּרֻסָּה אַחֲרוֹנָה שֶׁלְךָ נָתַתָּ מִפִּיךָ לִי – וַהֲרֵינִי לְצַיֵּת לָךְ, אֲבָל כַּמָּה אֲנִי יָכוֹל לִפְרֹחַ וְכַמָּה אֲנִי יָכֹל לָשֵׂאת? וְכָאן כָּל חַי הַנּוֹפֵל וְנוֹגֵעַ בִּטְרָפִים אֵלּוּ – מִיָּד הוּא נֶחְנָק. תִּפּוֹל, חָלִילָה וָחָס, – וְאָנָה אֲנִי בָא?…”

– “פְּרַח!” – חָזַר וְצִוָּה עָלָיו רְפָאֵלִי.

– “חַזְּקֵנִי וְאַמְּצֵנִי, אֵלִי!” – צָוַח הָאַוָּז צְוִיחָה לַשָּׁמַיִם וְטָפַח כְּנָפָיו – וּפָרַח עִם רְפָאֵלִי לְמָעְלָה.

טָס טִיסָה אַחַת גְּדוֹלָה עַל הַשָּׂדֶה וְהִתְחִיל נוֹפֵל, – נוֹפֵל מִתּוֹךְ טְפִיחָה־פְרִיחָה – עַד שֶׁנָּפַל לְמַטָּה עִם הַנַּעַר אֵצֶל הַנָּחַל, חוּץ מִן הַשָּׂדֶה, אַךְ מֵעֵבֶר הַנָּהָר מִזֶּה. –

י

עָמְדוּ אֵצֶל הַמָּיִם:

“פְּרַח, אוֹ שׁוּט!” צִוָּה שׁוּב רְפָאֵלִי כְּשֶׁהוּא עֲדַיִן רָכוּב עַל הָאַוָּז.

נֶאֱנַח זֶה וְאָמָר: “מָה אֶעֱשֶׂה? וּמִכָּאן וְאֵילָךְ שׁוּב אֵין רְשׁוּת לְשׁוּם בְּרִיָּה לֹא לִפְרֹחַ וְלֹא לָשׁוּט, חוּץ מִן הַדָּגִים הַטְּהוֹרִים שֶׁבְּנַחַל זֶה”.

מִיָּד בִּקֵּשׁ רְפָאֵלִי לְהָטִיל עַצְמוֹ לַמָּיִם. אָמָר: “דֶּרֶךְ אַחֶרֶת אֵין לְפָנַי – וּבְיָדְךָ, אֵל, אַפְקִיד רוּחִי וְחַיִּי אִמִּי!”

תָּפַס בּוֹ הָאַוָּז וְקָרָא: “עֲמֹד! עֲמֹד! נְבַקֵּשׁ רְשׁוּת. אִם תִּנָּתֵן לָנוּ, אַעֲבִירְךָ אָנִי; שֶׁכֵּן הַשִּׁיטָה מִטֶּבַע בְּרִיָּתִי הִיא.”

וַיִּתְיַצֵב הָאַוָּז עִמּוֹ שָׁם וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ וַיַּעַן אֶל הַנַּחַל וַיֹּאמַר:

נַחַל, נַחַל! יוּבַל מַיִם חַיִּים שֶׁמִּבְּרֵאשִׁית!

מֵימֶיךָ לַמֵּתִים תַּרְוֶה, תַּשְׁקָם בְּעַרְבֵי הַשַׁבָּתוֹת,

וּנְתִיבְךָ רַק לִדְגֵי קַשְׂקֶשֶׂת שָׁטִים בִּסְנַפִּירִים,

דָּגִים טְהוֹרִים שֶׁנַּפְשׁוֹת הַצַּדִּיקִים בָּם יִגָּלֵמוּ ¹²–

הוֹ, הַאֲזִינָה, נַחַל, וְיִשְׁמְעוּ דָגֶיךְ קוֹל הַתְּחִנָּה!

אִם בָּשָׂר וָדָם שֶׁבַּיַּבָּשָׁה עוֹד לֹא עָדָה בָךְ

וְעָבֹר לֹא עֲבָרְךְ עוֹד גַּם כָּל עוֹף הַפּוֹרֵחַ,

אַךְ הִנֵּה תִינוֹק זֶה, לֹא לַהֲנָאָתוֹ בָא עָדֶיךָ,

כִּי רְפוּאָה לְאִמּוֹ אַךְ יְבַקֵּשׁ, וְנַפְשׁוֹ בְּכַפּוֹ שָׂם –

הַאִם יֵעָצֵר פֹּה הַבֵּן מֵאֲשֶׁר קֹרָא, שֻלָּח?

הוֹ, נַחַל, נָחַל! נַפְשׁוֹת מֵתִים תָּשִׁיב מִצּוֹם הַמָּוֶת –

חוּסָה עַל הַהוֹלְכָה לָמוּת וְלָהּ בֵּן קָטָן זֶה!

וְאַתֶּם, דָּגִים, נְפָשׁוֹת עוֹמְדוֹת לְתִקּוּן־בְּרָכָה אַחֲרוֹן,

בַּקְשׁוּ רַחֲמִים לַבֵּן שֶׁמָּסַר נַפְשׁוֹ לִרְפוּאַת אִמּוֹ!

וְהִנֵּה מִן הַנַּחַל קוֹל עוֹלֶה, קוֹל דְּמָמָה דַּקָּה יַעֲנֶה:

נִשְׁמַע, אַוָּז, קוֹל צִוְחָתֶךָ,

חֲזֹור, כִּי נִגְמְרָה שְׁלִיחָתֶךָ!

וְיָבֹא יֶלֶד תָּמִים טָהוֹר,

יַעֲבֹר מֵי הָרְאִי הַנָּאוֹר.

מִיָּד פָּרַח לוֹ הָאַוָּז חֲזָרָה, וּפָסַע רְפָאֵלִי לְבָד וּבָא לְתוֹךְ הַמָּיִם.

בָּאוּ שְׁנֵי דָגִים קְטַנִים, אֶחָד תַּחַת עֲקֵבוֹ יָמִין וְאֶחָד תַּחַת עֲקֵבוֹ שְׂמֹאל – וּנְשָׂאוּהוּ לִרְפָאֵלִי, נִטְּלוּהוּ בַעֲמִידָה, וְהֲרֵיהוּ צָף וּמַחֲלִיק עַל גַּבֵּי מֵי־זָהָב פּוֹשְׁרִים, מֵי־מְנוּחוֹת שׁוֹקְטִים כְּשֶׁמֶן זָךְ; וְאַלְפֵי דָגִים נָאִים, דְּגֵי זָהָב וּדְגֵי כֶסֶף, דָּגִים שֶׁאָדְמוּ כִפְנִינִים וְדָגִים שֶׁזָּרְחוּ כְעֵין הַמַּרְגָּלִיּוֹת, שָׁטִים אַחֲרָיו לַעֲדוֹתָם, שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת כְּעֵין הַחֲרוּזִים; שָׁטִים וְעוֹשִׂים לוֹ לְוָיָה נָאָה וְשַׁאֲנַנָּה, וְהוּא – צָף וְנִשָּׂא בִדְמָמָה לְנֹכַח הַגַּן וְאֶל הַגַּן, שֶׁנֹּגַהּ מְדַמְדֵּם רוֹחֵף עָלָיו בִּגְוָנִים זַכִּים, וְקוֹל זְמִירוֹת עוֹלֶה וּבָא מִתּוֹכוֹ, מוֹשֵׁךְ בִּנְעִימָה וְעִדּוּנִים כְּשִׁירַת־אֵם עַל עֲרִיסַת הַיּוֹנֵק…

דָּרְכָה כַף־רַגְלוֹ שֶׁל רְפָאֵלִי עַל הַחוֹף – וַהֲרֵיהוּ בִקְצֵה הַגָּן, וּמִיָּד נִתְעַלְּמָה פַּס הַיָּד שֶׁלְמַעְלָה – וְאֵינֶנָּה עוֹד.

הֵבִין הַבֵּן שֶׁכָּאן הָרְפוּאָה נִמְצֵאת לְאִמּוֹ – וּמִי יוֹרֵהוּ אֶת זוֹ?

יא

עָמַד רְפָאֵלִי וְנִסְתַּכֵּל לְתוֹךְ הַגָּן – וּמִי יְסַפֵּר הוֹדוֹ וַהֲדָרוֹ שֶׁל זֶה?

סָבִיב כָּל מִינֵי אֲרָזִים, הֲדַסִּים וּוְרָדִים וּשְׁאָר מִינֵי עֲצֵי בְשָׂמִים גְּבוֹהִים וְנֶחֱמָדִים מַקִּיפִים לוֹ. וְהָאִילָנוֹת שֶׁבְּתוֹכוֹ מִכָּל מִינֵי מַרְאֶה וְגַוָּן הֵם: אִילָנוֹת אֲדֻמִּים, אִילָנוֹת כְּחֻלִּים, אִילָנוֹת זְהֻבִּים, וַאֲפִילוּ לְבָנִים כַּשֶׁלֶג וּזְכוּכִים כַּקֶּרַח יֵשׁ, וְאֵין צֹרֶךְ לוֹמַר יְרֻקִּים – וְכֻלָּם מְקֻשָּׁטִים פִּרְחֵי־פְרָחִים גְּדוֹלִים, כָּל פֶּרַח כְּגֹדֶל יוֹנָה בִּפְרִיחָתָהּ, וְכַמָּה גְדוֹלִים וּמְגֻדָּלִים הֵם הַפֵּרוֹת שֶׁבָּאִילָנוֹת! – פֵּרוֹת נוֹצְצִים וּמַזְהִירִים כְּמַרְאֵה הַפָּז.

וְכָל הָעֵצִים רָמִים וְנִשָּׂאִים בְּנוֹפֵיהֶם, וּבֵין גִּזְעֵיהֶם חֻפּוֹת פְּרוּשׂוֹת, חֻפּוֹת שֶׁל גְּפָנִים, גַּפְנֵי זָהָב שֶׁעִנְבֵי אַשְׁכְּלוֹתֵיהֶן מְאִירִים כְּאַבְנֵי אֶקְדָּח וּמַרְגָּלִיּוֹת, עֲנָבוֹת גְדוֹלוֹת כְּתַפּוּחִים.

וְעַל כָּל הַצִּמְחָה הַזֹּאת פּוֹשֵׁט נוֹפוֹ אִילָן אֶחָד גָּדוֹל, רָם וּמִתְנַשֵּׂא עַד שְׁחָקִים, וְהוּא – עֲנָפָיו וּטְרָפָיו נִפְרָשִׁים בְּכָל מִינֵי צִבְעוֹנִים מַזְהִירִים כְּגַפֵּי הַטַּוָּס¹³, מְזֻכָּכִים כְּמַרְאֵה הַקֶשֶׁת בְּגַוָּנָיו… עוֹבֶרֶת רוּחַ עִדּוּן קַלָּה וְרַכָּה – וְכָל עָלֶה שֶׁבְּאִילָן זֶה מִזְדַּעֲזֵעַ וּמְזַלֵּף רֵיחוֹ וּמְרַנֵּן קוֹלוֹ, וְרֵיחַ נְעִימוֹת וְתַעֲנוּגוֹת מִמֶּנּוּ עוֹלֶה בְשִׁירָה שֶׁל אַלְפֵי קוֹלוֹת עֲנֻגִים וּמְעֻדָּנִים – חַי הָאִילָן, – עֵץ הַחַיִּים אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן!

הֵבִין רְפָאֵלִי שֶׁלְגַן־עֵדֶן בָּא…

עָמַד תָּמֵהּ בַּקֹּדֶשׁ וּמַתְמִיהּ לַהוֹד מִבְּלִי לִפְסֹעַ אַף פְּסִיעָה קַלָּה.

וְהִנֵּה אַרְבַּע נָשִׁים יוֹצְאוֹת לָשׂוּחַ, בָּאוֹת בֵּין שִׁיחֵי הַוְּרָדִים זוֹ אַחַר זוֹ, וְהֵן עֲטוּפוֹת לְבָנִים, מַעֲטֵה עֲנָנִים זַכִּים כְּעֵין הַסַּפִּיר, וְנִזְרֵי מְלוּכָה בְּרָאשֵׁיהֶן מַזְהִירִים, וְכָל אַחַת פָּנֶיהָ מְאִירוֹת וּבְיָדָהּ סַל שֶׁל נִצְרֵי־זָהָב, – וְכָךְ הֵן מְהַלְּכוֹת בְּזוֹ אַחַר זוֹ וְקוֹטְפוֹת וְרָדִים, וְרָדִים גְּדוֹלִים כְּרָאשֵׁי תִינוֹקוֹת בְּתַלְתַּלֵיהֶם, – מְלַקְּטוֹת מִן הַשִּׂיחִים אֶל הַסַּלִים, סַלֵּי הַזָּהָב שֶׁבִּידֵיהֶן.

וּרְפָאֵלִי עוֹדֵהוּ עוֹמֵד וְתָמֵהּ.

קָרְבָה רִאשׁוֹנָה וְאָמְרָה לוֹ: “בְּנִי, מִי אַתָּה? הַגִּידָה נָא לְאִמָּא שָׂרָה.”

קָרְבָה שְׁנִיָּה וְאָמְרָה: “וּמֵאַיִן תָּבֹא? אֱמֹר, בְּנִי, לְאִמָּא רִבְקָה.”

קָרְבָה שְׁלִישִׁית וְאָמְרָה: “וְהֵיךְ, בְּנִי, בָּאתָ לְכָאן? סַפֵּר לְאִמָּא לֵאָה.”

קָרְבָה רְבִיעִית וְאָמְרָה: “וּמָה הֱבִיאֲךָ, קָטָן, לְכָאן? דַּבֶּר נָא, בְּנִי, וְהַגִּידָה לְאִמָּא רָחֵל.”

נִתְגַּבֵּר רְפָאֵלִי וְהֵשִׁיב לְכָל אַחַת וְאַחַת מִן הָאִמָּהוֹת וּבִקֵּשׁ רְפוּאָה לְאִמּוֹ הַחוֹלָה.

אָמְרָה שָׂרָה: “הֲרֵי וְרָדִים אֵלּוּ שֶׁאָנוּ מְלַקְּטוֹת מִרְקַחַת לַחוֹלִים נִרְקַח מֵהֶם.”

וְאָמְרָה רִבְקָה; “וּמִרְקַחַת זוֹ לְמַלְאָךְ רְפָאֵל נִתֶּנֶת שֶׁיְרַפֵּא בָהּ.”

הֵנִידָה לֵאָה רֹאשׁ וְאָמְרָה: “לֹא נִצְטַוָּה רְפָאֵל עַל אִמּו שֶׁל תִּינוֹק זֶה”…

הֵשִׁיבָה רָחֵל וְאָמְרָה: "וְנִתֵּן לַתִּינוֹק, וְיָבִיא הוּא אֶת הָרְפוּאָה לְאִמּוֹ.“

הֵשִׁיבוּ לָהּ: “וְיֵשׁ לָנוּ רְשׁוּת?… מִן הַדִּין כָּךְ, רָחֵל?”…

אָמְרָה לָהֶן: “נִרְאֶה אִם אֵין זֶה כְּדַאי לִפְנִים מִן הַדִּין”.

יב

וּמֶה עָשְׂתָה אִמָּא רָחֵל?

תָּלְשָׁה נִצָּה אַחַת מִכּוֹס שֶׁל וֶרֶד וְאָמָרָה:

“בְּנִי! נִצָּה דַקָּה זוֹ בְּפִיךְ אֶתֵּן. אִם כָּאן, בְּמָקוֹם זֶה, תִּבְלָעֶנָּה, אַתָּה לְעוֹלָם תִּחְיֶה, טַעַם מִיתָה לֹא תִטְעַם וּבְגַן נֶחְמָד זֶה לְעוֹלָם תִּהְיֶה בְתַעֲנוּגִים; וְאִם תֵּלֵךְ עִם נִצָּה זוֹ מִכָּאן, כְּשֶׁהִיא שְׁמוּרָה בְתוֹךְ פִּיךָ, תּוּכַל לְרַפְּאוֹת בָּהּ רַק חוֹלֶה אֶחָד, שֶׁיָּקוּם מֵחָלְיוֹ. – עַכְשָׁיו, אֱמוֹר, מָה אַתָּה בוֹחֵר לַעֲשׂוֹת בָּהּ, בְּזוֹ?”

– “רְפוּאָה לְאִמָּא! רְפוּאָה לְאִמָּא שֶׁלִי!” – קָרָא רְפָאֵלִי וּפָשַׁט יָדוֹ בִּרְעָדָה לַנִּצָּה…

נָשְׁקָה לוֹ רָחֵל אִמֵנוּ לִרְפָאֵלִי עַל רֹאשׁוֹ וְאָמָרָה: “וּבְכֵן, פְּתַח פִּיךָ, בְּנִי, וַאֲשִׂימֶנָּה לְךְ בְּמָקוֹם שֶׁתִּשָּׁמֵר.”

פָּתַח רְפָאֵלִי אֶת פִּיו, וְשָׂמָה לוֹ רָחֵל אֶת הַנִּצָּה לְבֵין שְׂפָתוֹ וְשִׁנָּיו הַתַּחְתּוֹנוֹת, וּמִיָּד קָפַץ רְפָאֵלִי אֶת פִּיו, מִתְאַפֵּק בִּנְשִׁימָה וְנִזְהָר שֶׁלֹּא יִבְלַע, חָלִילָה, סְגֻלָּה יְקָרָה זוֹ, שֶׁמִּלְּאָה אוֹתוֹ מְתִיקוּת גְּדוֹלָה וְרֵיחַ נָעִים וְעָרֵב, – וּמֵרֹב חֶדְוָה קָפַץ קְפִיצָה – –

מַבִּיט – וַהֲרֵיהוּ עוֹמֵד שׁוּב בֵּין חֲבֵרָיו, מֵעֵבֶר לַנָּהָר וְלִשְׂדֵה הַטְּרָפִים – וּמַקְלוֹ לְפָנָיו…

מִיָּד נָטַל רְפָאֵלִי אֶת מַקְלוֹ וּבִקֵּשׁ לָרוּץ וְלַחֲזֹר בִּמְהֵרָה – וְשׁוּב נִרְאָה אָבִיו לוֹ, כְּשֶׁהוּא גוֹחֵן עָלָיו וְאוֹמֵר: “בְּנִי, הַרְבֵּה טָרַחְתָּ עַד שֶׁמָּצָאתָ, עַכְשָׁו רְכַב עַל מַקֶּלְךָ וְלֹא תִטְרַח עוֹד וְגַם תְּמַהֵר לָבוֹא בְּעוֹד זְמָן”.

יג

רָכַב רְפָאֵלִי עַל גַּב מַקְלוֹ, מַקֵּל לוּז שֶׁבְּיָדוֹ, וְקָפַץ הֶחָתוּל וְיָשַָׁב לוֹ עַל כְּתֵפוֹ אַחַת, וְנִתְעוֹפֵף הָאַוָּז וְיָשַׁב לוֹ עַל כְּתֵפוֹ שֵׁנִית, וְנִכְרַךְ הַנָּחָשׁ כִּרְצוּעָה עַל גַּבֵּי מַקְלוֹ – וּמִיָּד בָּאָה רוּחַ וְנָפְחָה בְּ"אַרְבַּע כַּנְפוֹת" שֶׁלּוֹ: עוּף־עוּף־עוף! – טָפְחוּ צִיצִיּוֹתָיו – וַהֲרֵיהוּ נִשָּׂא עִם חֲבֵרָיו בַּשָּׁמָיִם, טָס וּפִיו קָפוּץ לוֹ שֶׁלֹּא יִשּׁוֹם וְלֹא יִבְלַע, חָלִילָה, אֶת הַסְּגֻלָּה שֶׁבְּתוֹךְ פִיו –

וּבֵין רֶגַע – הֶאָח, הֶאָח! –הֲרֵיהוּ עוֹמֵד בֶּחָצֵר שֶׁלּוֹ וַחֲבֵרָיו עִמּוֹ!

אֲבָל לֹא הִסְפִּיק עוֹד הַבֵּן לְהִכָּנֵס לַבַּיִת – וְהוֹ, בַּלָּהָה! – מַלְאַךְ־הַמָּוֶת בָּא בְּטִיסָה!

כְּבָזָק בָּא, מְלֵא עֵינַיִם זֶה. כְּנָפָיו כַּנְפֵי־עֲטַלֵּף שְׁחוֹרוֹת כָּעָב, חַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ, וּתְלוּיָה מֵרֹאשׁ חֻדָּהּ אוֹתָהּ טִפָּה מָרָה, שֶׁבָּהּ הוּא מֵמִית אֶת הָאָדָם – וְטָשׁ וְנָפַל עַל הַגַּג וְנִתְעַלֵּם לְתוֹךְ אֲרֻבַּת־הֶעָשָׁן –

אֲהָהּ מַלְאַךְ־הַמָּוֶת הִקְדִים אֶת הַבֵּן וּבָא לַבָּיִת!…

נֶחְפַּז רְפָאֵלִי כְּשֶׁהוּא גוֹעֶה גְעִיָּה גְדוֹלָה וּמָרָה, בְּעוֹד שֶׁפִּיהוּ קָפוּץ לוֹ – וַהֲרֵיהוּ לִפְנֵי אִמּוֹ, –

וְאוֹי וַאֲבוֹי! זוֹ, פָּנֶיהָ כְּבָר הוֹרִיקוּ, עֵינֶיהָ עֲצוּמוֹת, וּפִיהָ פָתוּחַ, – מַלְאַךְ הַמָּוֶת לִמְרַאֲשׁוֹתֶיהָ עוֹמֵד…

“אִמָּא, אִמָּא!” צָעַק הַיֶּלֶד וְנָפַל עַל פָּנֶיהָ וּפִיו אֶל פִּי אִמּוֹ מַמָּשׁ מַכְנִיס אֶת הַסְּגֻלָּה, הַנִּצָּה מִגַּן־עֵדֶן. – – – – – – – –

יד

וּמִשֶּׁנִּתְעוֹרֵר רְפָאֵלִי וּפָקַח אֶת עֵינָיו – וַהֲרֵי זוֹ אִמּוֹ יוֹשֶׁבֶת בַּמִּטָה וּפָנֶיהָ מְאִירוֹת מִשִּׂמְחָה! –

הִיא מְגַפֶּפֶת, מְחַבֶּקֶת וּמְנַשֶּׁקֶת לוֹ לִבְנָהּ בְּכָל אֲבָרָיו:

“בְּנִי! –הִיא אוֹמֶרֶת לוֹ – הֵן זֶה כַּמָּה שֶׁלֹא אָכַלְתָּ, תִּינוֹק שֶׁלִּי! – עַכְשָׁו תֵּרֵד אִמָּא וּתְבַשֵּׁל לְךָ דַּיְסָא בֶּחָלָב.”

מִסְתַּכֵּל רְפָאֵלִי וּמַתְמִיהַּ: מֵאֵימָתַי הֶחֱלִימָה¹⁴ אִמָּא?…

מִסְתַּכֵּל שׁוּב – וְהַכֹּל כְּמוֹ שֶׁהָיָה:

הֲרֵי הֶחָתוּל מִתְחַטֵּא וּמְנַהֵם, וַהֲרֵי הַנָּחָשׁ פּוֹשֵׁט רֹאשׁוֹ מִן הַחוֹר. וַהֲרֵי הָאַוָּז הַלָּבָן מְגַעְגַּע שָׁם בֶּחָצֵר. –

וְאֵין כָּל זֶה חֲלוֹם?…

חֲלוֹם אוֹ לֹא חֲלוֹם. –

אַךְ רוֹאֶה רְפָאֵלִי, אִמּוֹ כְבָר הוֹלֶכֶת וְעוֹשָׂה בַבָּיִת, עוֹסֶקֶת – וּפָנֶיהָ נָאוֹת וּמַצְהִילוֹת יוֹתֵר מִבְּכָל הַיָּמִים.

הוא – בְּלִבּוֹ חֶדְוָה גְדוֹלָה וְתוֹדָה רַבָּה לְרוֹפֵא חוֹלֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאֵם הַבֵּן שְׂמֵחָה –

הַלְלוּיָהּ!

א. שַׁעֲשׁוּעִים

לֵאָה נִשְׁאֲרָה אַלְמָנָה עֲנִיָּה וַעֲזוּבָה עִם שְׁנֵי יְתוֹמִים, בֵּן וּבַת קְטַנִּים. לא הָיָה לָהּ בַּמֶּה לְהִתְפַּרְנֵס, וְהִתְחִילָה תוֹפֶרֶת לְבָנִים לַאֲחֵרִים; וְכָךְ, כָּל הַיּוֹם יוֹשֶׁבֶת הִיא כְפוּפָה עַל מְלַאכְתָּהּ זוֹ, הַנּוֹתֶנֶת לֶחֶם צַר לָהּ וְלִשְׁנֵי יְלָדֶיהָ.

אֶת הַבֵּן נְחֶמְיָה, יֶלֶד בֶּן שֶׁבַע, נָתְנָה לֵאָה לִלְמֹד בְּתַלְמוּד תּוֹרָה; וְאֶת הַבַּת, רְחֵלָה הַפְּעוֹטָה, יַלְדָה בַת אַרְבַּע, הִיא מַחֲזִיקָה עִמָּהּ בַּבָּיִת.

אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם יָשׁוּב נְחֶמְיָה מִבֵּית־הַסֵּפֶר, וְהִנֵּה גַם הוּא עִם אִמּוֹ וְעִם אֲחוֹתוֹ בַבַּיִת יֵשֵׁב. חֲבֵרָיו מְשַׂחֲקִים בַּחוּץ, וְהוּא עִם רְחֵלָה יִשְׁתַּעְשֵׁעַ; עוֹשֶׂה לָהּ צִפֳּרִים וַעֲגָלוֹת שֶׁל נְיָר, אוֹ בֻבּוֹת קְטַנּוֹת שֶׁל מַטְלִיּוֹת בַּד, שֶׁהוּא כוֹרֵךְ עַל גַּפְרוּרִים, וְשִׂמְחָה לוֹ בִרְאוֹתוֹ אֶת הַקְּטַנָּה מִשְׁתַּעְשַׁעַת בְּמַעֲשֵׂי יָדָיו.

בָּעֶרֶב, לְאַחַר שֶׁהֵכִין נְחֶמְיָה אֶת שֵׁעוּרָיו לְיוֹם מָחָר, הוא חוֹזֵר לְטַפֵּל בַּאֲחוֹתוֹ. אִמּוֹ עֲדַיִן הִיא יוֹשֶׁבֶת עַל הָעֲבוֹדָה, וּנְחֶמְיָה מַצִּיעַ לִרְחֵלָה אֶת הָעֲרִיסָה, פּוֹשֵׁט בְּגָדֶיהָ, חוֹלֵץ נְעָלֶיהָ וּמַשְׁכִּיבָהּ לִישׁוֹן, וְלִפְנֵי שְׁנָתָהּ הוּא מְסַפֵּר לָהּ גַּם אַגָּדָה שֶׁהוּא יוֹדֵעַ.

אוֹ שֶׁאִמָּא נוֹתֶנֶת אָז קוֹלָהּ בְּשִׁיר, מִתּוֹךְ הָעֲבוֹדָה, וּשְׁנֵי הַיְלָדִים יַחַד מִשְׁתַּתְּקִים, שׁוֹתְקִים וּמַקְשִׁיבִים לְשִׁירַת הָאֵם, כִּי נְעִימָה הִיא לָהֶם עַד מְאֹד.

וְהִנֵּה, יוֹם חֹרֶף אֶחָד בָּהִיר.

זָרְחָה הַחַמָּה בַצָּהֳרַיִם וְהִזְהִירָה אֶת הַשֶּׁלֶג הָרַךְ שֶׁנָּפַל כָּל הַלַּיְלָה וְכָל הַבֹּקֶר, – וּבַמִּגְרָשׁ שֶׁלִּקְצֵה הָרְחוֹב נִקְהֲלוּ הֲמוֹן יְלָדִים וְשִׂחֲקוּ שָׁם; הֲלָלוּ – בְּכַדּוּרֵי שֶׁלֶג, וַהֲלָלוּ בְאִישׁ שֶׁל שֶׁלֶג, – אָדָם יַעֲשׂוּ, וַהֲלָלוּ גוֹרְרִים זֶה לָזֶה בְמִגְרָרוֹת², וּצְחוֹק יְלָדִים וּמִצְהֲלוֹת קוֹלָם נִשְׁמַע עַד לְמֵרָחוֹק.

בְּשָׁעָה זוֹ נִכְנְסָה שְׁכֵנָה אַחַת לְבֵיתָהּ שֶׁל לֵאָה, רָאֲתָה הָאִשָּׁה אֶת נְחֶמְיָה יוֹשֵׁב עִם רְחֵלָה אֲחוֹתוֹ בְתוֹךְ הַבַּיִת וְאָמְרָה לוֹ: “נַחְמָנִי! מִפְּנֵי מַה אֵינְךָ יוֹצֵא לְשַׁחֵק בָּרְחוֹב עִם חֲבֵרִים, בְּיוֹם נֶחְמָד שֶׁכָּזֶה?”

נָשַׁק הָאָח לַאֲחוֹתוֹ הַקְּטַנָּה וְעָנָה: “וְעִם קְטַנָּה זוֹ מִי יְשַׁחֵק כָּאן? אִמָּא עֲסוּקָה, וְזוֹ – אִם אֵין אֲנִי עִמָּהּ מִי עִמָּהּ?”

נִכְמְרוּ רַחֲמֵי הַשְּׁכֵנָה לִשְׁמֹעַ תְּשׁוּבָה זוֹ, וַאֲפִילוּ דִמְעָה עָמְדָה לָהּ בְּעֵינֶיהָ. נָשְׁקָה לְנַחְמָנִי – וְיָשְׁבָה גַם הִיא לְשַׁחֵק עִם הַיְלָדִים כַּחֲבֵרָה טוֹבָה, כְּיַלְדָה קְטַנָּה.

וּמִשְׂחָק זֶה אֶפְשָׁר נָעִים הָיָה לִמְשַׂחֲקָיו יוֹתֵר מִכָּל הַשַׁעֲשׁוּעִים שֶׁבָּרְחוֹב.

ב בְּעוֹד שָׁנָה

הַקַּיִץ חָלַף הָלַךְ לוֹ, הַסְּתָו הַנִּזְעָף בָּא, יְמוֹת הַגְּשָׁמִים הִתְחִילוּ, וּנְחֶמְיָה – נְעָלָיו קְרוּעוֹת.

נָתְנָה אוֹתָן הָאֵם לַסַּנְדְּלָר שֶׁיְּתַקְּנֵן, וְנִשְׁאַר נְחֶמְיָה לֵישֵׁב אוֹתוֹ הַיּוֹם בַּבַּיִת וּלְבֵית־הַסֵּפֶר לֹא הָלָךְ.

הַשָּׁמַיִם הָיוּ מְעֻנָּנִים, וְהַגֶּשֶׁם הָיָה דוֹלֵף מֵאָז הַבֹּקֶר וְגַם רוּחַ קָרָה נָשְׁבָה בַחוּץ, יָשַׁב נְחֶמְיָה וְהָיָה מְשׁוֹמֵם מִן הַבַּטָּלָה, אֶת שֵׁעוּרָיו הֵכִין כְּבָר בַּכֹּל, וְעִנְיָן אַחֵר לֹא מָצָא לַעֲסֹק בּוֹ עוֹד.

פָּנָה וְאָמַר אֶל אֲחוֹתוֹ: “רְחֵלָה, הֲרֵי אַתְּ כְּבָר בַּת חָמֵש – וְאֵינֵךְ רוֹצָה לִלְמֹד קְרִיאָה וּכְתִיבָה?”

“רוֹצָה אֲנִי” אָמְרָה הַקְּטַנָּה "וְאֵין אִמָּא שׁוֹלַחַת אוֹתִי לְבֵית־הַסֵּפֶר“.

“בֹּאִי, קְטַנָּה!” אָמַר נְחֶמְיָה “אֲנִי אֲלַמְּדֵךְ.”

“טוֹב!” עָנְתָה רְחֵלָה וְחָפְזָה בְשִׂמְחָה אֶל אָחִיהָ.

מִיָּד נָטַל נְחֶמְיָה סֵפֶר הָאָלֶף־בֵּית שֶׁלּוֹ, שֶׁהָיָה עוֹד שָׁמוּר אֶצְלוֹ מִלִּפְנֵי שְׁנָתַיִם, וְהִתְחִיל מְלַמֵּד לַאֲחוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁהָיוּ מְלַמְּדִים אוֹתוֹ בְּבֵית־הַסֵּפֶר.

הַקְּטַנָּה נִסְתַּכְּלָה, הִקְשִׁיבָה וְלָמְדָה בְחֵשֶׁק, וְאַחַר כָּךְ חָזְרָה עַל הַנִּלְמָד גַּם בִּפְנֵי עַצְמָהּ.

רָאָה נְחֶמְיָה שֶׁרְחֵלָה תַלְמִידָה שַׁקְדָּנִית הִיא, וְקִבֵּל עַל עַצְמוֹ לְלַמְּדָהּ יוֹם יוֹם.

וְכָךְ עָשָׂה.

יוֹם יוֹם מְלַמֵּד נְחֶמְיָה אֶת רְחֵלָה שָׁעָה אַחַת, וּרְחֵלָה זוֹ קוֹרְאָה וְכוֹתְבָה, מוֹנָה וּמְחַשְּׁבָה כְּתַלְמִידָה מַמָּשׁ.

וְאֵם הַבָּנִים כַּמָּה שָׂמַח לִבָּהּ הִיא עַל הַמּוֹרֶה וְהַתַּלְמִידָה גַם יָחַד! – כָּל הַשִּׁירִים שֶׁיָּדְעָה לֵאָה בִימֵי יַלְדוּתָהּ נִזְכְּרוּ לָהּ, וְצָצוּ חֲדָשִׁים מִיּוֹם לְיוֹם; וּבְשֶׁבֶת הָאֵם עַל עֲבוֹדָתָהּ, הֲרֵיהִי שָׁרָה וּמְלַמֶּדֶת אֶת אֵלּוּ לִרְחֵלָה וְנַחְמָנִי גַּם יָחַד.

וְנֶחָמָה טוֹבָה שֶׁל עֲבוֹדָה וְשֶׁל תַּלְמוּד וְשִׁירָה שְׁרוּיָה בְּאַהֲבָה תּוֹךְ מָעוֹן דַּל וְצָנוּעַ זֶה.

עִתִּים נִכְנֶסֶת אֶצְלָם גַּם הַשְּׁכֵנָה וּבְיָדָהּ מַעֲשֵׂה סְרִיגָה, אוֹמֶרֶת לַחֲבֶרְתָּהּ: “בֶּאֱמוּנָה, אֲנִי אוֹמֶרֶת לָךְ, לֵאָה, כִּי נָעִים לִי לָבֹא וְלֵישֵׁב מְעַט בְּבֵיתֵךְ מִבְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה!”

וְאַף הִיא, הַשְּׁכֵנָה, מִתְיַשֶּׁבֶת לַעֲשׂוֹת שָׁם בִּמְלַאכְתָּהּ, בְּחֶבְרָתָהּ שֶׁל הָאֵם וּשְׁנֵי יְלָדֶיהָ הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְעִימִים.

ג בֵּית־מְלוּכָה

בֵּינָתַיִם הִגִּיעוּ הַיָּמִים שֶׁבֵּין פּוּרִים לְפֶסַח, יָמִים שֶׁהָעֲבוֹדָה רָבְתָה עַל לֵאָה, – וְהִנֵּה חָלְתָה הָאֵם וְנָפְלָה לְמִשְׁכָּב.

עָמְדוּ נַחְמָנִי וּרְחֵלָה שֶׁלָּהּ אֵצֶל מִטָּתָהּ, מַבִּיטִים בָּהּ וְשׁוֹתְקִים, הָאֵם – עֵינֶיהָ עֲצוּמוֹת, נְשִׁימָתָהּ כְּבֵדָה, לְחָיֶיהָ אֲדֻמּוֹת, וְלִרְגָעִים הִיא נִרְעֶדֶת, – יְשֵׁנָה הִיא כָךְ?

פָּקְחָה הָאֵם אֶת עֵינֶיהָ, נִסְתַּכְּלָה בִשְׁנֵי יְתוֹמֶיהָ הַקְּטַנִים וְנִתְאַנְּחָה אֲנָחָה אֲרֻכָּה וַעֲמֻקָּה מִתּוֹךְ לִבָּהּ.

כָּפַף עָלֶיהָ הַבֵּן וְשָׁאַל לָהּ בִּלְחִישָׁה: “רוֹצָה אַתְּ מָה? הַגִּידִי, אִמָּא, וְאֶתֵּן לָךְ.”

נִעְנְעָה לֵאָה בְרֹאשָׁהּ: “לָאו.”

"וְלָמָּה אַתְּ נֶאֱנָחַת? שָׁאַל לָהּ נְחֶמְיָה שׁוּב.

“רוֹאָה אֲנִי” אָמְרָה הָאֵם מִתּוֹךְ חֹם “הַחַג הַגָּדוֹל, חַג הַפֶּסַח, קָרוֹב לָבֹא, – וּמִי יִדְאַג לָכֶם? כָּל צָרְכֵי הַחַג מִי יָכִין?”

נָשַׁק נְחֶמְיָה לְאִמָּא עַל מִצְחָהּ וְאָמָר: "אַל תִּדְאֲגִי אִמָּא, אֲנִי אֵלֵךְ לְשָׁרֵת בְּחָנוּת, אֶשְׂתַּכֵּר כֶּסֶף – וְנִקְנֶה אֶת הַכֹּל. אַךְ אַל נָא תִדְאֲגִי, אִמָּא, וּמִמֵּילָא תְהִי בְרִיאָה, – לֹא כֵן?“

טִפְּסָה וְחֵלָה הַפְּעוֹטָה וְעָלְתָה עַל הַמִּטָּה, וְאַף הִיא נָשְׁקָה לְאִמָּה, נָשְׁקָה לָהּ בַּשְּׂפָתַיִם שֶׁיָּבְשׁוּ מֵחֹם, וְאָמָרָה: וַאֲנִי אֲסַיֵּד אֶת הַחֶדֶר, אֲכַבֵּס אֶת הַמַּפָּה וְאַגְעִיל³ אֶת הַכֵּלִים, – תִּרְאִי שֶׁאֶת הַכֹּל אֲסַדֵּר בַּבַּיִת לַפֶּסַח – וּבֵינָתַיִם יֵרְפֵא לָךְ, אִמָּא, – לֹא כֵן?"

נִכְמַר לֵב הָאֵם לִשְׁנֵי בָנֶיהָ וּמִתּוֹךְ דִּמְעָה אָמְרָה לָהֶם: “וַהֲרֵי קְטַנִים אַתֶּם, אֶפְרוֹחַי שֶׁלִי.”

“קְטַנִּים!” עָנָה נְחֶמְיָה וְהִתְמוֹדֵד בְּכָל קוֹמָתוֹ כְלַפֵּי אִמּוֹ “אִם מוֹרֶה אֲנִי יָכֹל לִהְיוֹת, מְשָׁרֵת בְּחָנוּת לֹא־כָל־שֶׁכֵּן!”

וְאַחֲרָיו נִעְנְעָה רְחֵלָה בְרֹאשָׁהּ הַמְתֻלְתָּל וְעָנְתָה אַף הִיא: “וַאֲנִי, לִקְרֹא וְלִכְתֹּב אֲנִי יוֹדַעַת, וְלַעֲשׂוֹת בַּבַּיִת כְּכָל נַעֲרָה לֹא אוּכַל?”

שָׂחֲקָה הָאֵם, חִבְּקָה לִשְׁנֵי יְלָדֶיהָ – נָשְׁקָה גַם לַמּוֹרֶה וְגַם לְתַלְמִידָתוֹ וְאָמָרָה: “לֹא, יְלָדַי! בִּזְכוּתְכֶם, תִּרְאוּ, כִּי אַבְרִיא וְאֶעֱשֶׂה עוֹד, אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם, הַכֹּל לִכְבוֹד פֶּסַח! וְאַתָּה, נַחְמָנִי, תְּלַמֵּד לִרְחֵלָה אַרְבַּע הַקֻּשְׁיוֹת וְתַעֲרֹךְ לִי אֶת הַסֵּדֶר כְּהִלְכָתוֹ, – לֹא כֵן?”

וְאָמְנָם כִּי כֵן כֵּן הָיָה!

עָבְרָה הַמַּחֲלָה, עָבָרָה, – וְאֶת הַכֹּל עָשְׂתָה וְהֵכִינָה הָאֵם בְּיָדֶיהָ הִיא לִכְבוֹד פֶּסַח (וְאָמְנָם גַּם הַשְּׁכֵנָה עָזְרָה עִמָּהּ, כִּי חַלָּשָׁה הָיְתָה עוֹד).

וּבְלֵיל רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח עָרְכָה לֵאָה שֻׁלְחָן וְרִפְּדָה הֲסֵבָּה, כִּסֵּא “לַמֶּלֶךְ” בְּנָהּ. “בַּת הַמַּלְכָּה,” רְחֵלָה, פָּתְחָה וְשָׁאֲלָה: “מַה נִשְׁתַּנָּה,” וּפָתַח נְחֶמְיָה וְהִגִּיד אֶת הַהַגָּדָה בִנְעִימָה לִפְנֵי אִמּוֹ וַאֲחוֹתוֹ, –

עָרַךְ נְחֶמְיָה אֶת הַסֵּדֶר מַמָּשׁ כְּגָדוֹל, כְּ"מֶלֶךְ" בְּיִשְׂרָאֵל לְכָל חֻקוֹתָיו!

וּמִשֶׁהֶעֱמִידוּ אֶת הַכּוֹס לְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא – וּרְחֵלָה קָפְצָה וּפָתְחָה אֶת הַדֶּלֶת לְאוֹתוֹ שָׂב. הָרוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה, לְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, שֶׁיָּבֹא לְבָרֵךְ גַּם אֶת בֵּיתָם – קָמָה הָאֵם וְהֶחֱזִיקָה בִשְׁנֵי יְלָדֶיהָ, חִבְּקָה אוֹתָם אֶל לִבָּהּ וּפָתְחָה וְאָמְרָה בְשִׁיר:

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא עַל כִּסְאוֹ הָרָם

כְּמֶלֶךְ בְּהוֹדוֹ בְרֹאשׁ כָּל הָעָם,

בִּימִינוֹ כּוֹס יֵשַׁע הוּא יִשָּׂא עַל כֹּל

וּבְרָכָה יְבָרֵךְ בְּרִנָּה וָקוֹל.

הֶאָח, שׁוּב שִׁיר חָדָשׁ לְאִמָּא! – שָׁכְחָה לֵאָה כָל יְעִיפָה וְחֻלְשָׁה וַהֲרֵיהִי שָׁרָה בְחֶדְוָה לִילָדֶיהָ:

וְיָצְאָה הַבְּרָכָה מִיָּם עֲדֵי יָם

וְעָנָה יִשְׂרָאֵל: “אָמֵן” – קוֹל רָם.

אָמֵן וְאָמֵן! בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ

יַעֲלֶה וְיָבֹא מָשִׁיחַ צִדְקֵנוּ!

וְקָפַץ הַמֶּלֶךְ הַקָּטֹן מִכִּסְאוֹ וְתָפַס לְ"בַת־הַמַּלְכָּה", לִרְחֵלָה, וּשְׁנֵיהֶם יָצְאוּ בְמָחוֹל לִקְרַאת אִמָּם בְּצָהֲלָה וּבְחֶדְוָה וּבִמְחִיאַת כַּפָּיִם.

קְצֵה הָעֲיָרָה – וְאִישׁ לֹא רָאָה וְלֹא שָׁמַע בְּשִׂמְחָה זו, שֶׁהֵבִיא אֵלִיָּהוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, לְבֵית אַלְמָנָה אַחַת וִיתוֹמֶיהָ הַקְּטַנִּים. –

• לְבַדָּם הָיוּ, אַךְ הַשִּׂמְחָה גְדוֹלָה הָיְתָה בִּמְעוֹנָם.

• וַיְהִי בַחֲצִי הַלָּיְלָה.

וְאָמְנָם לֹא בְכָל בֵּית מְלוּכָה זוֹכִים לְשִׂמְחָה שְׁלֵמָה כָזוֹ שֶׁהָיְתָה בַּלַּיְלָה הַזֶּה בְאוֹתָהּ דִירָה קְטַנָּה וְדַלָּה שֶׁבִּקְצֵה הָעֲיָרָה.

ד בַּסּוֹד

הָאָבִיב הָיָה בָאָרֶץ, יֶרַח הַזִּיו בְּכָל הֲדָרוֹ. בֹּקֶר – וְשִׁירַת הַצִּפֳּרִים שֶׁבַּיַּעַר הַקָּרוֹב נִשְׁמַעַת בְּצָהֳלָה עַד הָעֲיָרָה.

הַכֹּל צָץ, פּוֹרֵחַ וְזוֹרֵחַ בַּחַמָּה – וְדַוְקָא בִימֵי אָבִיב נֶחְמָדִים אֵלּוּ הָיְתָה קַדַּחַת קָשָׁה מְהַלֶּכֶת אָז בָּעֲיָרָה, וְתָקְפָה הַקַּדַּחַת גַּם לִנְחֶמְיָה.

בַּשֵׁנִי שֶׁל עֲצֶרֶת⁴ אֲחָזַתּוּ חַמָּה וְצִנָּה – וַהֲרֵי זֶה לוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים שֶׁהוּא שׁוֹכֵב חוֹלֶה.

הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ. הַיֶּלֶד הַחוֹלֶה הֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ – וְהִנֵּה זוֹ אִמּוֹ עוֹמֶדֶת עָלָיו וְכוֹס בְּיָדָהּ, גָּחֲנָה אֵלָיו וּבְקוֹל חֲנִינָה תְבַקְּשׁוֹ שֶׁיִּשְׁתֶּה מְעַט חָלָב. שָׁתָה הַיֶּלֶד וּבִקֵּשׁ מֵאִמָּא שֶׁתּוֹשִׁיבוֹ אֵצֶל הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ, לִרְאוֹת בָּאֲקַקִּיָּה הַפּוֹרַחַת כֻּלָהּ לָבָן וְנוֹתֶנֶת רֵיחַ מָתוֹק, וּבַחֲסִידָה הַמְקַשְׁקֶשֶׁת מֵעַל גַּג הַסּוּף שֶׁמִּנֶּגֶד.

עָשְׂתָה לוֹ הָאֵם כְּבַקָּשָׁתוֹ, הוֹשִׁיבַתְהוּ וְגַם נָשְׁקָה לוֹ וְהָלְכָה לָהּ לַעֲבוֹדָתָהּ, – הִתְחִילָה מְקַשְׁקֶשֶׁת בִּמְכוֹנַת הַתְּפִירָה.

נִתְעוֹרְרָה רְחֵלָה מִשְׁנָתָהּ אַף הִיא, וּמִיָּד יָרְדָה מִמִּטָּתָהּ, נִגְּשָׁה אֶל נְחֶמְיָה בְעוֹדָהּ בְּכֻתָּנְתָּהּ בִּלְבָד וְאָמְרָה לוֹ: “וּמַה שְׁלוֹמְךָ, אֲדוֹנִי הַמּוֹרֶה?”

שָׂחַק נְחֶמְיָה וְאָמַר לָהּ: “וּמִי הִגִּיד לָךְ, רְחֵלָתִי, שֶׁתִּקְרָאִינִי כָךְ?”

אָמְרָה לוֹ: “הַלַּיְלָה חָלַמְתִּי, שֶׁאַתָּה עוֹמֵד וּמְלַמֵּד יְלָדִים, וְכָל הַתִּינוֹקוֹת קוֹרְאִים לָךְ: אֲדוֹנִי הַמּוֹרֶה! אֲדוֹנִי הַמּוֹרֶה! וַאֲנִי שׂוֹחֶקֶת וְשׂוֹחָקֶת, זֶה הָיָה חֲלוֹם כָּל כָּךְ טוֹב!”

“אַף אֲנִי” הֵשִׁיב נְחֶמְיָה בִשְׂחוֹק רָפֶה “חֲלוֹם טוֹב רָאִיתִי הַלַָּיְלָה.”

“וּמָה?”

“רָאִיתִי גֶשֶׁם… גֶשֶׁם חָמִים זוֹלֵף עָלַי, וְחַמָּה וְקֶשֶׁת זוֹרְחִים בַּשָּׁמָיִם, וַאֲנִי יוֹשֵׁב בְּעֵשֶׂב רַךְ אֵצֶל הַיָּעַר. הַגֶּשֶׁם יוֹרֵד עָלַי בַּלָּאט בַּלָּאט, – וְלִי טוֹב מְאֹד שֶׁאֲנִי מִתְרַחֵץ בּוֹ. וְהִנֵּה אַתְּ, רְחֵלָתִי, יוֹצֵאת מִן הַיַּעַר, נוֹשֵׂאת עֲנָבוֹת בְּסִינָרֵךְ וְאוֹמֶרֶת לִי: “הֲרֵי פְרִי חָדָשׁ לְשֶׁהֶחֱיָנוּ” וְהָעֲנָבוֹת – כָּל כָּךְ רֵיחָנִיּוֹת, אֲדַמְדַמּוֹת, נֶחְמָדוֹת! הוֹשַׁטְתִּי יָד לָקַחַת – וֶהֱקִיצוֹתִי, וְהִנֵּה אֲנִי כֻלִּי שָׁרוּי בְּזֵעָה”.

וּמִן הָעֲנָבוֹת לֹא אָכָלְתָּ?" שָׁאֲלָה רְחֵלָה, כְּשֶׁהִיא מְלַקְלֶקֶת שְׂפָתֶיהָ.

“לֹא” עָנָה נְחֶמְיָה “לֹא אָכָלְתִּי. וְדוֹמֶנִי, אִלְמָלֵי אָכַלְתִּי עֲנָבוֹת כָּאֵלּוּ – מִיָּד הָיִיתִי מַחְלִים.”

“אוֹי!” – קָרְאָה רְחֵלָה "בֶּאֱמֶת רָאִיתִי אֶתְמוֹל כְּפָרִית אַחַת שֶׁהֵבִיאָה עֲנָבוֹת. וַדַּאי גַם בַּיַּעַר שֶׁלָּנוּ יֵשׁ כְּבָר בַּכּוּרוֹת כָּאֵלּוּ.“

“כְּלוּם אֶפְשָׁר?”

“אֶפְשָׁר וְאֶפְשָׁר! – קָרְאָה רְחֵלָה וְכָפְפָה אֶל נְחֶמְיָה וְלָחֲשָׁה לוֹ – שְׁתֹק, נַחְמָנִי, אַל תַּגֵּד לְאִמָּא, וַאֲנִי מִיָּד אֵלֵךְ הַיַּעְרָה, בַּמָּקוֹם שֶׁהָיִינוּ מְלַקְּטִים בּוֹ בַשָּׁנָה שֶׁעָבָרָה, אֶמְצָא עֲנָבוֹת וְאָבִיאָה לָךְ.”

“וְאֵיךְ תַּעֲשִׂי כָךְ?” – שָׁאַל נְחֶמְיָה.

“אִמָּא הֲרֵי תִשְׁלַח אוֹתִי עִם הַסַּל לְהָבִיא חַלָּה וּבֵיצִים לְשַׁבָּת, וְאָז אֶקַח גַּם כּוֹס, אֵלְכָה הַיַּעְרָה וְאָבִיאָה לְךָ כוֹס מְלֵאָה עֲנָבוֹת טוֹבוֹת טוֹבוֹת, אֲדַמְדַמִּיּוֹת, רֵיחָנִיּוֹת, כָּל כָּךְ רֵיחָנִיּוֹת!… אַהּ! הָרֵיחַ – מְחַיֵּה נְפָשׁוֹת!”

וְהַקְּטַנָּה שָׁאֲפָה בְחָטְמָהּ הַדַּק כָּךְ, עַד שֶׁנְּחֶמְיָה הַתְחִיל שׂוֹחֵק.

וְחָפְזָה רְחֵלָה, רָחֲצָה וְנִתְלַבְּשָׁה, נָטְלָה אֶת הַסַּל וְאָמָרָה: “אִמָּא, הֲרֵינִי הוֹלֶכֶת לְהָבִיא צָרְכֵי שַׁבָּת.”

“וְיוֹדַעַת אַתְּ מַה לְהָבִיא?”

“כֵּן, אִמָּא! שְׁתֵּי חַלּוֹת קְלוּעוֹת, שָׁלֹשׁ בֵּיצִים, שְׁנֵי נֵרוֹת לִבְרָכָה – וְהַשְּׁאָר הֲרֵי מוּכָן כְּבָר מֵאֶתְמוֹל, – לֹא כֵן?”

“כֵּן כֵּן, רְחֵלָה! אֲבָל גַּם רְבִיעִית שֶׁמֶן תָּבִיאִי וְגַם חֲבִילָה שֶׁל צְנוֹנִיּוֹת אֲדַמְדַמּוֹת תִּקְנִי! וַהֲרֵי לָךְ מָעוֹת.”

מִהֲרָה רְחֵלָה, לָקְחָה צְלוֹחִית לְשֶׁמֶן וְשָׂמָה בַסַּל, וְגַם כּוֹס לָקְחָה בַחֲשַׁאי, שֶׁלֹּא תִרְאֶה הָאֵם, רָמְזָה לִנְחֶמְיָה – וְיָצְאָה בְחִפָּזוֹן, כְּשֶׁנְּחֶמְיָה שׂוֹחֵק בְּעֵינָיו אַחֲרֶיהָ.

“מָה אַתָּה שׂוֹחֵק כָּךְ, בְּנִי?” – שְׁאֵלַתְהוּ הָאֵם, וְנִסְתַּכְּלָה בוֹ בְעֵינַיִם טוֹבוֹת מִמְּקוֹמָהּ, מֵעֵבֶר הַמְּכוֹנָה.

“שׁוֹבֵבָה קְטַנָּה הִיא זֹאת!” עָנָה נְחֶמְיָה. –

“וַדַּאי אָמְרָה, שֶׁתֵּצֵא לִלְקֹט לְךָ פְרָחִים וְתָבִיא?”

“תִּרְאִי, לִכְשֶׁתַּחֲזֹר” הֵשִׁיב נְחֶמְיָה.

רָאֲתָה הָאֵם שֶׁהוּא שׁוֹמֵר אֵיזֶה סוֹד וְגַם שָׂמֵחַ עַל כָּךְ – וְלֹא חָקְרָה אוֹתוֹ עוֹד.

ה הָעֲנָבוֹת

וְאַף אָמְנָם זָכֹר זָכְרָה הַקְּטַנָּה אֶת הַמָּקוֹם, שֶׁנְּחֶמְיָה הָיָה מוֹלִיכָהּ שָׁמָּה בַקַּיִץ שֶׁעָבָר. וּלְאַחַר שֶׁלָּקְחָה כָל מַה שֶׁנִּצְטַוְּתָה מִפִּי הָאֵם – חָפְזָה בְרִיצָה אֶל הַיַּעַר הַקָּרוֹב.

שָׁם צִפֳּרִים רִנְּנוּ וְרָקְדוּ בְשִׂמְחָה, פַּרְפָּרִים פָּרְחוּ עַל הַצִּיצִים, אֶגְלֵי טַל נוֹצְצוּ כְמַרְגָּלִיוֹת, אַךְ רְחֵלָה לֹא בְאֵלּוּ הִבִּיטָה, הִיא רַק עֲנָבוֹת חִפְּשָׂה בֵּין הַשִּׂיחִים הַדַּקִים שֶׁלִּשְׂפַת הַשְּׁלוּלִית הַמִּתְפַּתֶּלֶת בֵּין שָׁרְשֵׁי הָאִילָנוֹת, וְהִנֵּה – הֶאָח! – יְחִידוֹת יְחִידוֹת אֲדַמְדַמּוֹת מְצִיצוֹת הֵן כֹּה וָכֹה.

לִקְטָה רְחֵלָה עֲנָבָה אַחֲרֵי עֲנָבָה, כָּל אֲדַמְדַמָּה, אִם קְטַנָּה אִם גְּדוֹלָה, וְשָׂמָה בַכּוֹס.

וְהִנֵּה זוֹ יוֹצְאָה מִן הַיַּעַר, בִּימִינָהּ הַסַּל עִם צָרְכֵי הַשַּׁבָּת וּבִשְׂמֹאלָהּ הִיא נוֹשֵׂאת בִּזְהִירוּת אֶת הַכּוֹס עִם עֲנָבוֹת נָאוֹת אֲדַמְדַמִּיּוֹת: הוֹלֶכֶת וּמִסְתַּכֶּלֶת בָּהֶן – וְאַף אַחַת מֵהֶן לֹא תִטְעָם.

בָּא לִקְרָאתָהּ הָרוֹפֵא הַיְּהוּדִי שֶׁבָּעֲיָרָה, שֶׁיָּצָא לְטַיֵּל בְּשָׁעָה זוֹ לְרוּחַ הַבֹּקֶר. רָאָה זֶה אֶת הַיַּלְדָה הַנּוֹשֵׂאת אֶת הָעֲנָבוֹת בִּזְהִירוּת יְתֵרָה, מִסְתַּכֶּלֶת בָּהֶן בְּתֵאָבוֹן וְאֵינָהּ טוֹעֶמֶת מֵהֶן כְּלוּם וְאָמַר לָהּ בְּשַׁחֲקָה: “תִּמְכְּרִי לִי עֲנָבוֹת אֵלּוּ, תִּינֹקֶת?”

“לֹא, אֲדוֹנִי” הֵשִׁיבָה רְחֵלָה “לֹא לִמְכִירָה הֵן.”

מָצְאָה פְעוֹטָה זוֹ חֵן בְּעֵינֵי הָרוֹפֵא, בִּקֵשׁ לַעֲשׂוֹת לָהּ שִׂמְחָה וְאָמַר: "וְאִם אֶתֵּן לָךְ שֶׁקֶל – הֲרֵי תִתְּנִי לִי אֶת הַכּוֹס!“

“לֹא, אֲדוֹנִי” הֵשִׁיבָה רְחֵלָה “בְּעַד כָּל הוֹן לֹא אֶתֵּן אֶת אֵלּוּ!”

“כָּךְ?” תָּמַהּ הָרוֹפֵא “הָעֲנָבוֹת וַדַּאי אָמְנָם בַּכּוּרוֹת. נָאוֹת הֵן. אֲבָל כְּלוּם אֵין עוֹד עֲנָבוֹת בַּיָּעַר?”

“לֹא, אֲדוֹנִי, כָּאֵלּוּ אֵין עוֹד שָׁם.”

“וּבְכֵן” אָמַר הָרוֹפֵא “מָחָר יִהְיוּ עוֹד, וּבְעַד אֵלּוּ – הֲרֵי לָךְ שֶׁקֶל, קְטַנָּה!”

עָמְדָה רְחֵלָה וְאָמָרָה: “בְּפַעַם אַחֶרֶת הָיִיתִּי נוֹתֶנֶת אוֹתָן, אֲבָל אָחִי חוֹלֶה, וּבַלַּיְלָה רָאָה בַּחֲלוֹם שֶׁהוּא אוֹכֵל עֲנָבוֹת לִרְפוּאָה. עַכְשָׁו, מִשְׁמָּצָאתִי אֶת אֵלּוּ – אֶתְּנֵן לְאַחֵר?”

הֶחֱלִיק הָרוֹפֵא לַיַּלְדָה עַל רֹאשָׁהּ הַמְתֻלְתָּל וְאָמָר: “אִם כֵּן, אָחוֹת טוֹבָה אַתְּ, וְחָלִילָה לִי לְבַקֵשׁ עֲנָבוֹת אֵלּוּ מִיָּדָךְ. אֲבָל הַגִּידִי, בִּתִּי, הֲשָׁאֲלוּ לָרוֹפֵא, אִם מֻתָּר לוֹ לְאָחִיךָ זֶה לֶאֱכֹל עֲנָבוֹת בְּחָלְיוֹ?”

“לָרוֹפֵא?” הִשְׁתּוֹמְמָה הַיַּלְדָה “כְּלוּם יֵשׁ לְאִמָּא מָעוֹת שֶׁתִּקְרָא לְרוֹפֵא?”

מִיָּד אָמַר הָרוֹפֵא לָהּ: “אִם כֵּן אֵלֵךְ אִתָּךְ, אֶל אָחִיךְ וְאֶרְאֶה מַה מַחֲלָתוֹ. הֵן רוֹפֵא אָנִי.”

“כֵּן, יָדַעְתִּי, אֲדוֹנִי!” אָמְרָה רְחֵלָה "בְּבַקָּשָׁה! בְּבַקָּשָׁה, נֵלֵךְ!“

הָלְכוּ יַחַד – וּבָאוּ,

הָאֵם, שֶׁהִתְחִילָה כְבָר דּוֹאֶגֶת לְבִתָּהּ, נִבְהֲלָהּ בִּרְאוֹתָהּ אֶת הָרוֹפֵא שֶׁבָּא פִתְאֹם מִבְּלִי קְרִיאָה, אֲבָל הָרוֹפֵא הִקְדִּים וְאָמַר לָהּ: “אֵין דָּבָר, גְבִרְתִּי! בַּת חֲכָמָה וְטוֹבָה לָךְ – וְהָלַכְתִּי אַחֲרֶיהָ, עַכְשָׁו נִרְאֶה נָא אֶת הַחוֹלֶה.”

בָּדַק הָרוֹפֵא אֶת נְחֶמְיָה וְאָמָר: “קַדַּחַת הָיְתָה וְעָבָרָה, וּבְעוֹד יוֹמַיִם יוּכַל הַיֶּלֶד לָקוּם וּלְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ.”

וּפָנָה לִנְחֶמְיָה וְאָמַר לוֹ: “אֲנִי – רְפוּאָה מָרָה אֶכְתֹּב לְךָ, בָּחוּר שֶׁלִּי! אֲבָל אֲחוֹתְךָ רְפוּאָה טוֹבָה וּמְתוּקָה הֵבִיאָה לָךְ. תְּנִי לוֹ, קְטַנָּה – תֵּנִי!” אָמַר לִרְחֵלָה וּמָשַׁךְ אוֹתָהּ אֶל אָחִיהָ כְּשֶׁהַכּוֹס בְּיָדָהּ.

“הֶאָח!” קָרָא נְחֶמְיָה לְמַרְאֵה הָעֲנָבוֹת הָרֵיחָנִיּוֹת.

“קַח, קַח!” אָמַר הָרוֹפֵא "טְעֹם וֶאֱכֹל, אֲבָל רַק מְעָט. רְפוּאָה יְקָרָה הִיא זוֹ. שֶׁקֶל נָתַתִּי בִמְחִירָהּ לַקְטַנָּה – וְהִיא לֹא קִבֵּלָה!“

“אֲבָל” עָנְתָה רְחֵלָה בִמְחִיאַת כַּפַּיִם “אֲנִי יוֹדַעַת אֶת הַמָּקוֹם הַטוֹב, וְעוֹד אָבִיאָה לְךְ אֲדוֹנִי עֲנָבוֹת מִן הַמֻּבְחָרוֹת. הַרְבֵּה – וְחִנָּם אֵין כָּסֶף!”

שָׂחֲקוּ הָאֵם וְהָרוֹפֵא יָחַד, וְהוּא, הָרוֹפֵא, אָמָר: “וּמָתַי יִהְיֶה הָאוֹת הַזֶּה?”

“מָחָר הֲרֵי שַׁבָּת” אָמְרָה הַקְּטַנָּה “וּבְכֵן, בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן בַּבֹּקֶר אֶצְאָה וַאֲלַקֵּטָה, אָז יִהְיוּ כְבָר בַּכּוּרוֹת הַרְבֵּה שָׁם, וְאָבִיא לַאֲדוֹנִי סַלְסָלָה מְלֵאָה!”

“טוֹב מְאֹד!” קָרָא הָרוֹפֵא “יוֹם רִאשׁוֹן זֶה יוֹם הוּלֶדֶת בִּתִּי הוּא (בַּת שֶׁכְּמוֹתֵךְ יֵשׁ לִי) – וְהָיָה זֶה מַתָּנָה לַשּׁוֹבֵבָה שֶׁלִּי.”

ו שְׁנֵי הַמִּכְתָּבִים

בְּבֹקֶר שֶׁל יוֹם הָרִאשׁוֹן, בְּעוֹד שֶׁלֹּא כָל הַיְלָדִים קָמוּ מִמִּשְׁנָתָם, עָמְדָה רְחֵלָה לִפְנֵי פֶּתַח בֵּית הָרוֹפֵא, סַלְסָלָה קְטַנָּה שֶׁל נְצָרִים בְּיָדָהּ, וְהַסַּלְסָלָה מְלֵאָה עֲנָבוֹת אֲדַמְדַּמּוֹת וּרְטֻבּוֹת טָל.

דָּפְקָה הַקְּטַנָּה בַדֶּלֶת – וְיָצְאָה אֵלֶיהָ הַמְשָׁרֶתֶת. מָסְרָה לָהּ רְחֵלָה אֶת הַסַּלְסָלָה, הוֹצִיאָה וְנָתְנָה לָהּ גַּם נְיָר מְקֻפָּל וְאָמָרָה: “תּוֹאִילִי נָא לִמְסֹר אֶת הָעֲנָבוֹת עִם הַמִּכְתָּב לְבַת הָרוֹפֵא”.

וּמִיָּד פָּרְחָה לָהּ הַקְּטַנָּה מִשָּׁם וְאֵינֶנָּה.

סַלְסָלָה זוֹ הָיְתָה הַמִּנְחָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁקִבְּלָה בַעֲלַת הַשִּׂמְחָה, הַיַּלְדָה בַּת הָרוֹפֵא, בְּיוֹם הוּלַדְתָּהּ זֶה.

וּבַמִּכְתָּב, שֶׁנִּמְסַר לָהּ גַּם הוּא, הָיָה כָתוּב לֵאמֹר:

"בַּת טוֹבָה!

אָבִיךְ רוֹפֵא טוֹב וְאִישׁ טוֹב מְאֹד, וַאֲנִי מוֹדָה לוֹ עַד מְאֹד מִקֶּרֶב לִבִּי, וּלְאוֹת תּוֹדָה לְאָבִיךְ הַטּוֹב מְאֹד – הוֹאִילִי וְקַבְּלִי עֲנָבוֹת אֵלּוּ שֶׁלִּקַּטְתִּי לָךְ הַיּוֹם. קַבְּלִי גַם בְּרָכָה לְיוֹם הוּלַדְתֵּךְ: לִמְדִי וִהְיִי טוֹבָה וַחֲכָמָה עַד מְאֹד, וְיִשְׂמַח בָּךְ אָבִיךְ הַטּוֹב וְהֶחָכָם וְהַנֶּחְמָד מְאֹד מְאֹד.

רָחֵל"

לֹא עָבְרוּ שְׁעָתַיִם – וּלְבֵית לֵאָה בָאָה הַמְשָׁרֶתֶת מִבֵּית הָרוֹפֵא (זוֹ שֶׁפָּתְחָה לִרְחֵלָה בַבֹּקֶר) וְהִיא שׂוֹחֶקֶת וּמוֹסֶרֶת לַקְּטַנָּה מִכְתָּב בְּמַעֲטָפָה וְרָדִית. וּבַמִּכְתָּב, שֶׁהָיָה כָתוּב בֵּין שִׁרְטוּטִים, אָמוּר כָּךְ:

"רְחֵלָה טוֹבָה וַחֲבִיבָה!

תּוֹדָה רַבָּה לָךְ עַל מִנְחָתֵךְ הַטּוֹבָה, כִּי הָעֲנָבוֹת טוֹבוֹת הֵן עַד מְאֹד, וַאֲנִי מְבַקֶּשֶׁת אוֹתָךְ מְאֹד, כִּי תָבֹאִי גַם אַתְּ הַיּוֹם אֵלָי, אָבִי וְאִמִּי עוֹשִׂים מִשְׁתֶּה לִילָדִים, וַדַּאי יִהְיוּ דְבָרִים טוֹבִים, אַבָּא שֶׁלִי אוֹמֵר, כִּי יַלְדָה טוֹבָה וְנָאָה אַתְּ, וַאֲנִי אוֹהֶבֶת יְלָדוֹת טוֹבוֹת וְנָאוֹת. תָּבֹאִי – כֵּן? הַמִּשְׁתֶּה יִהְיֶה בְשָׁעָה אַרְבַּע בְּדִיּוּק

שׁוֹשַׁנָּה"

אַךְ רְחֵלָה, מִשֶּׁקָּרְאָה אֶת הַמִּכְתָּב הַזֶּה בְעֶזְרַת נְחֶמְיָה – כָּבְשָׁה פָנֶיהָ בְכַפּוֹתֶיהָ וְהִתְחִילָה בוֹכָה. לָמָּה?

אֲנִי הֲלֹא עֲנִיָּה אָמְרָה, עֲנִיָּה אֲנִי, וְשָׁם יְלָדוֹת עֲשִׁירוֹת, יְלָדוֹת לְבוּשׁוֹת יָפֶה – וְאֵיךְ אָבֹא? – לֹא, לֹא אֵלֵךְ! בְּבַקָּשָׁה, אִמָּא־נָא, אַל נָא אֵלֵךְ!"

“אֲבָל” אָמְרָה הָאֵם “אִם לֹא תָבֹאִי תְבַיְּשִׁי אֶת בַּת הָרוֹפֵא, שֶׁכַּנִּרְאֶה יַלְדָה טוֹבָה הִיא.”

“אֲבָל הֲלֹא עֲנִיָּה אָנִי!” קָרְאָה רְחֵלָה בְיֵאוּשׁ רָב "אֶכְתֹּב לָהּ, שֶׁאֵין לִי שִׂמְלָה יָפָה, וְלֹא תִּתְרַעֵם עָלַי, שֶׁלֹּא בָאתִי.“

“אֵין דָּבָר, רְחֵלָתִי!” אָמַר נְחֶמְיָה “אֲנָשִׁים טוֹבִים אֵינָם מַשְׁגִּיחִים בִּלְבוּשׁ, אֶלָּא בְלֵב טוֹב וּבְשֵׂכֶל טוֹב, וַהֲרֵי אַתְּ בֶּאֱמֶת יַלְדָה לֹא רָעָה כְלָל, – לֹא כֵן, אִמָּא?”

נָשְׁקָה הָאֵם לְנַחְמָנִי שֶׁלָּהּ וְאָמְרָה לִרְחֵלָה: "תִּרְאִי שֶׁאַלְבִּישֵׁךְ וְלֹא תְהִי מְכֹעֶרֶת כְּלָל, אַל תִּתְבַּיְּשִׁי, בִּתִּי, הַרְבֵּה – וְתִמְצְאִי חֵן טוֹב בְּעֵינֵי חֲבֶרְתֵּךְ הַחֲדָשָׁה.

ז בְּבֵית הָרוֹפֵא

לֹא רָצְתָה רְחֵלָה לְהִתְבַּיֵּשׁ, אֲבָל שֶׁלֹא מֵרְצוֹנָהּ עָמְדָה נִכְלָמָה בְּבֵית הָרוֹפֵא, כָּבְשָׁה פָנֶיהָ, נִסְתַּכְּלָה בְנַעֲלוֹתֶיהָ הַיְשָׁנוֹת, וְלֹא נִרְאָה מֵרֹאשָׁהּ רַק שַׁעֲרוֹתֶיהָ הַצְּהֻבּוֹת, וּמְתֻלְתָּלוֹת וְהָעֲנִיבָה הָאֲדֻמָּה הַקְּשׁוּרָה לְקָדְקֳדָהּ.

רְחֵלָה – מֵעוֹלָם לֹא רָאֲתָה עוֹד עֹשֶׁר וְכָבוֹד כָּזֶה שֶׁנִּרְאוּ לְעֵינֶיהָ בְּבֵית־הָרוֹפֵא, וַתְּהִי כְמֻכַּת סַנְוֵרִים, אוֹ אֶפְשָׁר מִדִּמְעָה כְבוּשָׁה כָהוּ כָךְ עֵינֶיהָ…

לָקְחָה אוֹתָהּ שׁוֹשַׁנָּה הַקְּטַנָּה לְהַרְאוֹת לָהּ אֶת הַמְּנָחוֹת שֶׁקִּבֵּלָה: גַּם בֻּבָּה גְדוֹלָה וְגַם עֲגָלָה קְטַנָּה, גַּם מִינֵי כְלֵי בַיִת דְּקִיקִים וְגַם סְפָרִים מְצֻיָּרִים, – אַךְ דָּבָר מִכָּל אֵלֶּה לֹא לָקַח אֶת לֵב רְחֵלָה, מִלְבַד הַצִפֹּר הַקְּטַנָּה וְהַנָּאָה חַכְלִילִית

הַזֶּפֶק, שֶׁגַּם זוֹ, כַּנִּרְאֶה, לֹא שָׂמְחָה כְלָל בַּחֲבוּרָה הַחֲדָשָׁה לָהּ, וְרַק בִּקְשָׁה מוֹצָא לִפְרוֹחַ מִכָּאן, מִן הַכְּלוּב.

שָׁתְקָה רְחֵלָה, בְּשָׁעָה שֶׁשְּׁאָר הַתִּינוֹקוֹת פִּטְפְּטוּ וְצָהֲלוּ כֻלָּן יָחַד. שָׁתְקָה – עַד שֶׁבַּעֲלַת הַשִּׂמְחָה עָזְבָה אוֹתָהּ וּפָנְתָה לִשְׁאָר חֲבֵרֶיהָ וְחַבְרוֹתֶיהָ.

אוּלָם אָז נִכְנָס הָאָב, הָרוֹפֵא, וְהוּא מִיָּד נִפְנָה אֶל רְחֵלָה, וְעִמּוֹ הִרְגִישָׁה הַתִּינוֹקֶת אֶת עַצְמָהּ כְּאִלּוּ עִם מוֹדַע וָדוֹד.

הוּא שָׁאַל אוֹתָהּ עַל אָחִיהָ וְעַל הַמָּקוֹם הַטוֹב שֶׁהִיא מוֹצֵאת שָׁם עֲנָבוֹת טוֹבוֹת כָּאֵלּוּ, הֶחֱלִיק לָהּ עַל רֹאשָׁהּ וְעַל מִצְחָהּ, אַף אָמַר לָהּ בִּצְחוֹק: “רְאִי! עֵינַיִךְ כָּל כָּךְ שְׁחוֹרוֹת, כְּאִלּוּ לִכְלַכְתְּ אוֹתָן בִּדְיוֹ!”

שָׁחֲקָה גַם רְחֵלָה וְלֹא סֵרְבָה עוֹד מִגֶּשֶׁת אֶל הַשֻּׁלְחָן וּלְקַבֵּל מִיַּד הָאָדוֹן הָרוֹפֵא אֶת הַמִּגְדָּנוֹת שֶׁהוֹשִׁיט לָהּ.

“עַכְשָׁו – שִׁירָה, יְלָדִים!” קָרָא הָאָב הַשָּׁמֵחַ לַחֲבוּרַת הַמְסֻבִּים הַקְּטַנִּים “שִׁירָה”!

שָׁרוּ בַמַּקְהֵלָה – וְהַגְּבֶרֶת אֵשֶׁת הָרוֹפֵא נִגְנָה בַפְּסַנְתֵּר.

שָׁרוּ גַם בִּיחִידוּת.

“וְאַתְּ” אָמַר הָרוֹפֵא לִרְחֵלָה “כְּלוּם אֵינֵךְ יוֹדַעַת שׁוּם שִׁיר?”

כָּפְפָה רְחֵלָה לְאָזְנוֹ וְאָמָרָה: “אִמָּא שֶׁלִי שָׁרָה בִיהוּדִית, וְאֵינִי יוֹדַעַת רַק שִׁירִים יְהוּדִיִּים בִּלְבָד”.

“שִׁירָה יְהוּדִית!” קָרָא הָרוֹפֵא, אֶת זוֹ הֲרֵי אֲנִי אוֹהֵב מְאֹד. הֵן יְהוּדִים אֲנַחְנוּ, רְחֵלָה, וְשׁוֹמְעִים יְהוּדִית, שִׁירִי, בַּת, שִׁירִי מָה!"

אֲבָל עֲדַיִן הָיְתָה רְחֵלָה מְסָרֶבֶת לָשִׁיר. אָמַר לָהּ הָרוֹפֵא: “כֵּיצַד אַתְּ אוֹמֶרֶת, רְחֵלָה, בְּ,מוֹדֶה'?” – אֶשְׁמַע מוּסַר אָב, תּוֹרַת אֵם אַקְשִׁיבָה, וּמִצְווֹת אֲנָשִׁים טוֹבִים בְּרָצוֹן אֶעֱשֶׂה" – וּכְלוּם אָדָם רַע אֲנִי שֶׁאַתְּ מְסָרֶבֶת לִי? הַגִּידִי!

לְשֵׁמַע מִלִּים אֵלּוּ, שֶׁל “מוֹדֶה אֲנִי” (הוֹדָאַת הַשַּׁחֲרִית) מִפִּי הָרוֹפֵא – אוֹרוּ עֵינֵי רְחֵלָה וְצָהֲלוּ פָנֶיהָ, וּמִיָּד נִתְיַצְּבָה וְקִפְּלָה כַפּוֹתֶיהָ זוֹ עַל גַּב זוֹ לְפַזֵּם⁵ בִּמְחִיאָה וּפָתְחָה וְעָנְתָה בְּשִׁיר:

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא,

הֶחָבִיב הַשָּׂב,

הִגָּלֵה וְהוֹפַע

עָלֵינוּ הַטָּף;

כִּי אָנוּ צֹאן־קָדָשִׁים,

בְּנֵי אֵל חָי,

וְאַתָּה רֹעֵנוּ

שְׁלִיחַ אֲדוֹנָי.

וְהִתְחִילָה הַקְּטַנָּה מוֹחֲאָה כַפָּיִם:

תְּרַי לַי לַי! כֹּה לֶחָי!

תְּרַי לַי לַי! וְלַי לַי לָי!

וּבְעוֹד שֶׁרְחֵלָה טוֹפַחַת כַּף אֶל כָּף – תָּפְסָה אוֹתָהּ הַגְּבֶרֶת, אֲשֶׁת הָרוֹפֵא, וְהִתְחִילָה מְנַשֶּׁקֶת לָהּ וְאוֹמֶרֶת: "בֹּאִי, בִּתִּי, בֹּאִי אֶל הַפְּסַנְתֵּר! – נֶחְמָדָה! צִפֹּר קְטַנָּה! אַתְּ שָׁרָה כָל כָּךְ יָפֶה! – בֹּאִי! אֲנִי אֶלְמַד לְנַגֵן אֶת זֹאת בַּפְּסַנְתֵּר!“

“כֵּן! כֵּן!” קָרְאוּ כָל הַיְלָדִים.

וְשׁוֹשַׁנָּה מְרַקֶּדֶת אֵצֶל רְחֵלָה: “רְחֵלָה טוֹבָהּ! רְחֵלָה יָפָה!”

וּרְחֵלָה זוֹ עוֹמֶדֶת אֵצֶל גְּבֶרֶת הַבַּיִת, הַגְּבֶרֶת מְנַגֶּנֶת בַּפְּסַנְתֵּר וּרְחֵלָה מְשׁוֹרֶרֶת לָהּ מְכֻוָּן אֶל פָּנֶיהָ, וְרַגְלָהּ שֶׁבַּנַּעַל הַיְשָׁנָה טוֹפַחַת לְקִצְבֵי הַשִּׁיר:

בָּא, עָמַד אֵלִיָּהוּ

בֵּין יַלְדֵי הַחֵן

וּפָתַח וְאָמַר.

בְּקוֹל לָהֶם כֵּן:

אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל!

גּוֹאַלְכֶם עוֹד חָי,

וּבְרוּכִים בְּנֵיכֶם

לָעַד לַאֲדוֹנָי!

וְשׁוּב הַפִּזְמוֹן בִּמְחִיאַת כַּפַּיִם, וְהָאָדוֹן הָרוֹפֵא וְכָל הַיְלָדִים עוֹנִים גַּם כֵּן:

תְּרֵי לַי לַי! כֹּה לֶחָי!

תְּרַי לַי לַי! וְלַי לַי לָי!

וּפוֹנָה רְחֵלָה אֶל הַיְלָדִים וְעוֹנָה שׁוּב:

אַשְׁרֵיכֶם תְּמִימִים,

תִּינוֹקוֹת בֵּית רָב!

הֱיוּ כֻלְּכֶם בְּרָכָה

לְאֵל עֶלְיוֹן הָאָב,

וְיִשְׁמָרְכֶם טְהוֹרִים.

לָעַד, כֹּה לֶחָי,

וְלִגְאֻלָּה קְרוֹבָה,

כִּי יִתֵּן אֲדוֹנָי,

אָמֵן וְאָמֵן! תְּרַי לַי לַי,

וּתְּרַי לַי לַי וְכֹה לֶחָי!

מָחוֹל! מָחוֹל!" קָרָא הָרוֹפֵא בִּפְקֻדָּה צוֹהֶלֶת – וּמִיָּד גַּם הוּא וְגַם הַגְּבֶרֶת עִם בִּתָּם בַּעֲלַת הַשִּׂמְחָה וְעִם רְחֵלָה וְכָל הַיְלָדִים יַחַד הִתְחִילוּ סוֹבְבִים בְּמָחוֹל: בִּתְּרַי לַי לַי! וְכֹה לֶחָי! וּתְּרַי לַי לַי! –

שִׂמְחָה כָזֹאת בְּשׁוּם יוֹם הוּלֶדֶת לֹא הָיְתָה עוֹד אֵצֶל הָרוֹפֵא!

ח שְׂכַר לִמוּד

מִמָּחֲרַת הַיּוֹם, לִפְנוֹת עֶרֶב, בָּא הָרוֹפֵא אֶל בֵּית לֵאָה. הִיא קָמָה לִקְרָאתוֹ, הִגִּישָׁה לוֹ כִסֵּא, וּשְׁאֵלַתְהוּ בַּמֶּה תוּכַל לְשָׁרְתוֹ?

“שָׁלוֹם! אֵין דָּבָר” אָמַר הָרוֹפֵא “מַה שְׁלוֹם הַבָּחוּר שֶׁלָּךְ?”

“תּוֹדָה לְךָ, אֲדוֹנִי! הוּא זֶה הָלַךְ הַיּוֹם לְבֵית הַסֵּפֶר.”

“וְהַבַּחוּרָה – רְחֵלָה אַיֶּהָ?”

“מְשַׂחֶקֶת הִיא בָרְחוֹב.”

“וּבְכֵן שִׁמְעִי נָא, גְּבִרְתִּי: בִּתִּי הַשּׁוֹבֵבָה נִתְאַהֲבָה בְּבִתֵּךְ. כָּל הַיּוֹם רַק רְחֵלָה וּרְחֵלָה בְּפִיהָ, וּבִשְׁעַת הַלִּמּוּד נִתְעַצְּלָה הַיּוֹם, וְאָמְרָה לַמּוֹרֶה: עִם רְחֵלָה הָיִיתִי רוֹצָה וִיכֹלָה לִלְמֹד, וּכְשֶׁאֲנִי לְבַדִּי אֲנִי מִשְׁתַּעְמָמֶת, וּמַה לַעֲשׂוֹת לְשׁוֹבֵבָה זוֹ? – וְהִנֵּה אֲנִי עִם אִשְׁתִּי הֶחֱלַטְנוּ לִפְנוֹת אֵלֶיךָ בְּבַקָּשָׁה: שִׁלְחִי אֵלֵינוּ אֶת רְחֵלָה שֶׁלָּךְ יוֹם יוֹם לִפְנֵי הַצָּהֳרַיִם, בְּשָׁעָה עֶשֶׂר – וְתִלְמַדְנָה שְׁתֵּי הַיְלָדוֹת יָחַד.”

לֵאָה נִסְתַּמְּקָה⁶ מֵחֶדְוַת לֵב עַל בִּתָּה הַחֲמוּדָה וְאָמָרָה:

“נִקְרָא לַנַּעֲרָה וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ.”

"בְּבַקָּשָׁה.“

יָצְאָה לֵאָה וְשָׁבָה עִם רְחֵלָה, שֶׁשָּׂמְחָה מְאֹד לִקְרַאת הָאָדוֹן הָרוֹפֵא. נָטַל אוֹתָהּ הָרוֹפֵא עַל בִּרְכָּיו וְהִתְחִיל מַצִּיעַ לְפָנֶיהָ אֶת הָעִנְיָן:

“כֵּיצַד?” הֵשִׁיבָה רְחֵלָה “אוֹתִי הֲרֵי נַחְמָנִי מְלַמֵּד! וַאֲנִי אֵינִי רוֹצָה לְהַחֲלִיפוֹ בְּמוֹרֶה.⁷ אַחֵר הוּא מוֹרֶה כָל כָּךְ טוֹב, טוֹב מִכָּל הַמּוֹרִים כֻּלָם!”

“לֹא, בִּתִּי!” אָמַר הָרוֹפֵא “עִם נַחְמָנִי שֶׁלָּךְ לָמֹד תִּלְמְדִי עוֹד, וְגַם אֶצְלִי, אִם תִּרְצִי תִּלְמְדִי מְעַט, גַּם מִפִּי הַמּוֹרָה הַטּוֹבָה שֶׁלְּשׁוֹשַׁנָּה שֶׁלִי, וְאִם תִּרְצִי גַם תְּנַגְּנִי עִם שׁוֹשַׁנָּה יָחַד.”

“עַל הַפְּסַנְתֵּר?” קָרְאָה רְחֵלָה בִשְׂחוֹק שִׂמְחָה “כָּךְ אֶפְשָׁר!”

וְקָדְדָה הַתִּינֹקֶת וְאָמָרָה: “שָׁלוֹם, אֲדוֹנִי! אֲנַחְנוּ בְאֶמְצַע הַמִּשְׂחָק. אָבֹא מָחָר”.

אַךְ פִּתְאֹם עָמְדָה הַקְּטַנָּה בְהַרְהוֹר, נִסְתַּכְּלָה בְאִמָּא, כָּפְפָה רֹאשׁ וְשָׂמָה רֹאשׁ אֶצְבַּע בֵּין שִׁנֶּיהָ מֵחֲמַת מַחֲשָׁבָה שֶׁל עַגְמַת נָפֶשׁ.

“מַה לָךְ, בִּתִּי?” שָׁאֲלָה לֵאָה וְגָחֲנָה עַל הַתִּינֹקֶת.

אָמְרָה רְחֵלָה בְעֶצֶב וּבְלָחַשׁ; “וְאֶהְיֶה צְרִיכָה בְכָל יוֹם לִלְבּשׁ בִּגְדֵי שַׁבָּת וְלִנְעֹל אֶת הַנַּעֲלַיִם גַּם כֵּן?”

הָרוֹפֵא שֶׁהִקְשִׁיב וְשָׁמַע אֶת זֹאת – קָפַץ וְקָרָא: “לֹא, לֹא רְחֵלָה!” – תָּפַס אֶת הַתִּינֹקֶת וְחִבְּקָהּ אֶל לִבּוֹ וְאָמָר: “כָּךְ! כָּךְ כְּמוֹ שֶׁאַתָּ, בִּתִּי, אַתְּ חֲבִיבָה וְנָאוָה! שֵׂיָה טְהוֹרָה! כָּךְ, כְּמוֹ שֶׁאַתְּ, כֵּן תָּבֹאִי! וְעַכְשָׁו לְכִי וְשַׂחֲקִי לָךְ, חַבְרוֹתַיִךְ מְחַכּוֹת לָךְ”.

“כָּךְ, טוֹב!” אָמְרָה רְחֵלָה שׁוּב בְּקִידָה "שָׁלוֹם לְשׁוֹשַׁנָּה!“

הִצְהִילָה קוֹל וּפָרְחָה לָהּ מִן הַבָּיִת.

וּרְחֵלָה קִיְּמָה אֶת הַבְטָחָתָהּ, כִּי מִמָּחֳרַת הַבֹּקֶר בָּאָה אֶל חֲבֶרְתָּהּ הַחֲדָשָׁה, לָמְדָה שָׁם עִמָּהּ יָחַד. נִסְּתָה אֶצְבְּעוֹתֶיהָ עַל הַפְּסַנְתֵּר, שִׂחֲקָה עִם שׁוֹשַׁנָּה בַצַּעֲצוּעִים הַחֲדָשִׁים שֶׁנִּתְּנוּ לָהּ בְּיוֹם הַהוּלֶדֶת – וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁזּוֹ שׁוֹשַׁנָּה הִשְׁאִילָה לִרְחֵלָה גַם סֵפֶר מְצֻיָּר בִּשְׁבִיל נַחְמָנִי לִקְרִיאָה:

וּכְשֶׁחָזְרָה רְחֵלָה הַבַּיְתָה – פָּגְעָה בְנַחְמָנִי שֶׁהוּא עוֹמֵד כְּבָר בַּדֶּרֶךְ וּמְצַפֶּה לָהּ.

“אֲדוֹנִי הַמּוֹרֶה!” קָרְאָה לוֹ רְחֵלָה מֵרָחוֹק – וְרָצָה אֵלָיו, הוֹשִׁיטָה לוֹ אֶת הַסֵּפֶר הַיָּפֶה וְאָמָרָה: “תִּקְרָא אֶת זֶה וְתַחֲזִירוֹ, וְאָבִיא לְךָ גַּם אַחֵר!”

תָּפַס נְחֶמְיָה אֶת הַסֵּפֶר בְּשִׂמְחָה, עִיֵּן בּוֹ, רָאָה בְיָפְיוֹ וְהִתְחִיל לָרוּץ עִם רְחֵלָה יַחַד בְּחֶדְוָה גְדוֹלָה אֶל הָאֵם:

“רְאִי נָא, אִמָּא!” קָרָא נְחֶמְיָה "רְאִי, אֵיזֶה שְׂכַר לִמּוּד טוֹב מְשַׁלֶּמֶת לִי רְחֵלָתֵנוּ! סְפָרִים כָּאֵלּוּ תָבִיא לִי לִקְרִיאָה.“

“אָכֵן יֵשׁ שָׂכָר לְכָל פְּעֻלָּה טוֹבָה” כָּךְ הֵשִׁיבָה הָאֵם בְּסֵבֶר פָּנִים שְׁמֵחוֹת וְלִבָּהּ נִתְמַלֵּא תִקְוָה טוֹבָה עַל בָּנֶיהָ.

תִּקְוָה טוֹבָה – כְּלוּם יֵשׁ שָׂכָר טוֹב מִזֶּה לָאֵם עַל כָּל עֲמָלָהּ?

סִפּוּרִים – מִשִּׂיחוֹתָיו שֶׁל שָׂב לִנְכָדָיו

וְעַד הַיּוֹם – יֵשׁ אֲשֶׁר אֶשָּׂא עֵינַי אֶל יְדִיד נְעוּרַי זֶה בְלָּיְלָה, וְהִנֵּה פִתְאֹם, יָמִים מִקֶּדֶם בּוֹצְצִים וְעוֹלִים לְפָנָי…

– שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם יָמִים חֲבִיבִים! שָׁלוֹם לָכֶם, יָמִים רִאשׁונִים!

וַעֲלֵיכֶם שָׁלוֹם, בָּנַי הַקְּטַנִים, בְּנֵי יָמִים עֲתִידִים!

רְאוּ, יְדִידְכֶם הַיָּרֵחַ זֶה רוֹמֵז לָכֶם וְשׁוֹלֵחַ לָכֶם בִּרְכָתוֹ מִמָּרוֹם: “תֶּעֶרַב שְׁנַתְכֶם!”

לְכוּ לִישֹׁן, בָּנַי הַיְקָרִים!

וַאֲנִי – תֵּן נָא לִי אֶת הַמִּשְׁנַיּוֹת, שִׁמְעוֹנִי שֶׁלִי!…

יוֹשֵׁב הָיִיתִי בְחַדְרִי אֶל שֻׁלְחָנִי, שֻׁלְחַן־הָעֲבוֹדָה, וּמַגִּיהַּ² לְאוֹר הַמְּנוֹרָה אֶת הַגִּלָּיוֹן שֶׁנִּשְׁלַח לִי מִן הַדְּפוּס, מִתּוֹךְ סֵפֶר־הַשִּׁירִים שֶׁלִי; וּבַחוּץ רוּחַ עַזָּה נָפְחָה בַכְּתָלִים כְּלַהֲבַת־אֵשׁ כַּבִּירָה הַיּוֹצֵאת מֵאֶלֶף מַפּוּחִים כְּאֶחָד…

הִנֵּה הִתְנַעֲרָה הָרוּחַ, הִסְתָּעֲרָה וְהִתְחִילָה זוֹרֶקֶת בַּתְּרִיסִים רִבְבוֹת טִפִּין שֶׁל גֶשֶׁם, זוֹרֶקֶת וְהוֹמָה בְקוֹלֵי־קוֹלוֹת כַּעֲדַת־שׁוּעָלִים, שׁוּעָלִים גְדוֹלִים וְשׁוּעָלִים קְטַנִּים; וְהַיָּם, יַמָּהּ שֶׁל יָפוּ, מִתְגָּעֵשׁ בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה, מַכָּה עַל סְלָעָיו בְּכָל כֹּחוֹ הֶעָצוּם וְשׁוֹאֵג בְּגַלֵּי־גַלָּיו מִקְרוֹב וּמֵרָחוֹק – – –

רֶגַע נִדְמָה לִי, כְּאִלּוּ נֶעֶקַר הַבַּיִת מִבֵּין הַחוֹלוֹת, שֶׁהוּא עוֹמֵד בָּהֶם, וְהוּא מִתְנַשֵּׂא בֵין נַחְשׁוֹלֵי מַיִם וָרוּחַ.

וְהִנֵּה — כְּאֶצְבָּעוֹת מַקִּישׁוֹת עַל גַּבֵּי הַדָּלֶת…

כְּלוּם אֶפְשָׁר שֶׁיְהֵא בֶן־אָדָם מְהַלֵךְ וּבָא שָׁעָה זו מִבַּחוּץ? –

אַךְ הִנֵּה שׁוּב קִשְׁקוּשׁ…

אֶפְשָׁר הָרוּחַ הִיא מַקִּישָׁה שָׁם בְּאֵיזוֹ זְמוֹרָה שֶׁנִּתְלְשָׁה מִן הָאִילָן? –

אַךְ הִנֵּה זֶה מְקַשְׁקֵשׁ בַּשְּׁלִישִׁית, וּבְמִקְצָב³ נָאֶה כְּקוֹל הַתֹּף…

קַמְתִּי וּפָתַחְתִּי אֶת הַדֶּלֶת.

“סְלִיחָה, דּוֹדִי!” נִשְׁמַע לִי כְקוֹל תִּינוֹק מִתּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה, וְאַחֲרָיו, פִּרְפּוּר גַּפַּיִם מִתְנַעֲרוֹת, – טִפִין נִתָּזִין, גַּוְנֵי־אוֹרָה רוֹעֲדִים – וְהִנֵּה כְרוּב…

אַחַד הַכְּרוּבִים עוֹמֵד בְּפֶתַח חַדְרִי.

“שָׁלוֹם!” הוּא אוֹמֵר.

“שָׁלוֹם, חֲבִיבִי! – בְּבַקָּשָׁה, הִכָּנֵס נָא!”

אֲנִי – אוֹהֵב אֲנִי בְרִיּוֹת נָאוֹת אֵלּוּ, אֶת הַכְּרוּבִים. וְזֶה כְבָר שֶׁלֹא רְאִיתִים.

בְּנַעֲרוּתִי, כְּשֶׁהִתְחַלְתִּי לִכְתֹּב שִׁירִים, הָיוּ אֵלֶּה מְרַפְרְפִים עָלַי כְּרוּחוֹת שֶׁל אָבִיב, אַךְ מִשֶּׁהִזְקַנְתִּי נִסְתַּלְקוּ מֵעָלַי וְנֶעְלָמוּ….

וְהִנֵּה עַתָּה – שׁוּב אֲנִי רוֹאֶה כְרוּב בְּתוֹךְ חַדְרִי:

“בָּרוּךְ הַבָּא!” אָמַרְתִּי לוֹ וְסָגַרְתִּי אֶת הַדֶּלֶת בִּפְנֵי הָרוּחַ וְהַגָּשֶׁם.

וְהַכְּרוּב, לִכְאוֹרָה, כְּרוּב הוּא – אֲבָל אֵינוֹ דּוֹמֶה לְאוֹתָם הַכְּרוּבִים שֶׁרָאִיתִי אָז בְּנַעֲרוּתִי: אוֹתָם הַכְּרוּבִים עֲגֻלֵּי־הַפָּנִים פּוֹחֲזִים קְטַנִים הָיוּ, אוֹפְזִים־קוֹפְזִים וְסוֹנְטִים⁴ תָּמִיד, מְנַפְנְפִים וּמוֹחֲאִים כַּנְפֵיהֶם הַמְנַצְנְצוֹת בְּכָל גַּוְנֵי הַקֶּשֶׁת, וְלֹא יָנוּחוּ רָגַע, – וְזֶה עוֹמֵד הוּא, וְקוֹמָתוֹ כְקוֹמַת נַעַר בֶּן עֶשֶׂר.

כְּנָפָיו הַצַּחוֹת וְהָאֲרֻכּוֹת מִתְחַבְּאוֹת בֵּין קִמְטֵי חֲלוּקוֹ הַזָּךְ, וַחֲלוּקוֹ זֶה נוֹפֵל עַל כָּל קוֹמָתוֹ הַמְיֻשָּׁרָה וּמְכַסֶּה כְגַלֵי עֲנָנָה קַלָּה עַל פַּעֲמֵי רַגְלָיו – וּמַרְאֵהוּ, כִּמְעַט, כְּמַרְאֵה פְנֵי מַלְאָךְ מְגֻדָּל…

אָמְנָם, גַּם חֵן יְלָדִים לוֹ: עַל שַׂעֲרוֹתָיו, נֶזֶר רֹאשׁוֹ, מְנַצְנְצוֹת טִפִּין טִפִּין שֶׁל פְּנִינִים לְאוֹר הַכּוֹכָב הַמִּתְעַלֵּם בֵּינוֹת לַתַּלְתַּלִים, אוֹרָה כְחֻלָּה צוֹהֶלֶת וּמְשַׂחֶקֶת בְּתוֹךְ עֵינָיו, – אַךְ הוּא עוֹמֵד וְגַם עֵינָיו אֵלּוּ הַגְּדוֹלוֹת עוֹמְדוֹת מִתּוֹךְ מַחֲשָׁבָה…

הֶעֱמַדְתִּי לוֹ כִסֵּא וּבִקַּשְׁתִּיו לֵישֵׁב.

“תּוֹדָה – אֵינִי רוֹצֶה! שֵׁב אַתָּה, דּוֹדִי, וְנָשִׂיחַ – וַאֲנִי כֹּה אֶעֱמְֹדָה.”

יָשַׁבְתִּי בְכִסְאִי, וְהוּא נַעֲלָה וְנִתְיַצֵּב כְּנֶגְדִּי עַל כִּסְאוֹ – וּמַה יָפֶה הָיָה אוֹרְחִי זֶה הַקָּטֹן בְּעָמְדוֹ, מַרְאֵה כֹהֵן עֶלְיוֹן עַל דּוּכָנוֹ…

מֶבָּטוֹ נָפַל עַל כְּלֵי־הַכְּתִיבָה שֶׁעַל שֻׂלְחָנִי:

“אֵלֶּה מָה הֵם, דּוֹדִי?” שְׁאָלֵנִי פִתְאֹם בְּחִפָּזוֹן שֶׁל תִּינוֹק –

“בָּאֵלֶּה אֲנִי כּוֹתֵב, חֲבִיבִי.”

“מָה אַתָּה כוֹתֵב?”

“שִׁירִים.”

“שִׁירִים?” אָמַר וְעֵינָיו עָמְדוּ עָלַי בְּמַחֲשָׁבָה –

“כָּךְ, שִׁירִים, חֲבִיבִי.”

וּבְכֵן, כֵּיוָן שֶׁמְּשׁוֹרֵר אַתָּה, אֲסַפֵּר לְךָ אֶת הַכֹּל…"

“אָנָּא, סַפֶּר־נָא, מַחְמַדִּי, סַפֵּרָה.”

הוּא הִשְׁפִּיל אֶת עֵינָיו, כְּמוֹ שֶׁמִּתְבַּיֵּשׁ קְצָת, וּפָתַח:

“הָעִנְיָן כָּךְ: אֲנַחְנוּ נַעֲשֵׂינוּ אֲגֻדָּה…”

“סְלִיחָה, חֲבִיבִי” אָמַרְתִּי, “'אֲנַחְנוּ', שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, מִי הֵם?”

“כְּלוֹמַר, אֲנַחְנוּ יַלְדֵי הָעִבְרִים שֶׁבַּשָּׁמָיִם…”

“יְלָדִים שֶׁבַּשָּׁמַיִם – גַּם אֵלֶּה אֵינִי יוֹדֵעַ מִי הֵם.”

“סְלִיחָה דוֹדִי! – סָבוּר הָיִיתִי, כֵּיוָן שֶׁמְּשׁוֹרֵר אַתָּה, יָדוּעַ לְךְ גַם מַה שֶׁבַּשָּׁמָיִם… וּבְכֵן הוֹאִילָה וּשְׁמַע רֶגַע…. הָעִנְיָן כָּךְ: תִּינוֹקוֹת יֵשׁ אֶצְלֵנוּ בַשָּׁמַיִם שֶׁהָיוּ צְרִיכִים לְהִוָּלֵד, וּמֵתוּ אִמּוֹתֵיהֶם וְלֹא נוֹלְדוּ – וַהֲרֵי אָנוּ גְדֵלִים שָׁם בַּשָּׁמַיִם… כֵּן, תִּינוֹקוֹת שֶׁל שָׁמַיִם אָנוּ, – וְאֶצְלֵנוּ בַשָּׁמַיִם עוֹשִׂים עַכְשָׁו אֲסֵפוֹת…”

“מָה? אֲסֵפוֹת בַּשָּׁמָיִם? מִי מִתְאַסֵּף?”

“כַּמּוּבָן, הַמַּלְאָכִים. – הֵם נִקְרָאִים עַכְשָׁו כְּפַעַם בְּפַעַם לַאֲסֵפָה עַל יְדֵי מִיכָאֵל שַׂר יִשְׂרָאֵל, עִנְיָן חָשׁוּב יֵשׁ לוֹ, וְהוּא קוֹרֵא לַאֲסֵפוֹת.”

“כָּךְ?… וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי.”

“וַדַּאי כָּךְ! הֵן רוֹצֶה הוּא שָׂר יִשְׂרָאֵל… אֲבָל, הֲרֵי אֵין לִי רְשׁוּת לְגַלּוֹת מִסְתּוֹרִין שֶׁלּוֹ עִם הַגְּדוֹלִים! – אַךְ הַיּוֹם קָרָא גַם לָנוּ הַקְּטַנִים, יַלְדֵי הָעִבְרִים שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וּמַה שֶׁנֶּאֱמַר לָנוּ, זֹאת יָכֹל אֲנִי לְסַפֵּר. – הוּא כָךְ אָמַר לָנוּ: אַתֶּם הַקְּטַנִים, צְרִיכִים אַתֶּם לָשׁוּט בָּעוֹלָם וְלֶאֱסֹף אֶת הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁל מַזַּל יִשְׂרָאֵל…”

“סְלִיחָה, חֲבִיבִי, שֶׁאֲנִי מַפְסִיקְךָ שׁוּב! – גַּם נִיצוֹצוֹת אֵלּוּ אֵינִי יוֹדֵעַ מָה הֵם?…”

“כֵּיצַד, דּוֹדִי?” נִשְׁתּוֹמֵם עָלַי אוֹרְחִי הַנֶּחְמָד – “וּכְלוּם אֵינְךָ יוֹדֵעַ שֶׁמַּזָּלוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל נָפָל…”

“אוֹי, חֲבִיבִי! דָּבָר זֶה יָדוּעַ וְיָדוּעַ לִי… זֶה אַלְפֵי שָׁנִים שֶׁנָּפָל –”

כֵּן, הוּא נָפַל, וּמִשֶּׂנָּפַל נִתְפּוֹצֵץ… הוּא נִשְׁבַּר, דּוֹדִי… כֵּן נִשְׁבַּר, לַאֲבָנִים – אַבְנֵי אֵשׁ, לִצְרוֹרוֹת נִתְפּוֹצֵץ – גַּחֲלֵי אֶלְגָּבִישׁ, וְנִתְּזוּ מִמֶּנּוּ גַּם נִיצוֹצוֹת־נִיצוֹצוֹת, עַל־פְּנֵי כָל הָאָרֶץ כֻּלָהּ נִפְזָרוּ… וְהִנֵּה, אֶת הָאֲבָנִים וְהַצְּרוֹרוֹת צְרִיכִים הַגְּדוֹלִים לְלַקֵט. וְלָנוּ הַקְּטַנִּים, אָמַר מִיכָאֵל, שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לֶאֱסֹף אֶת הַנִּיצוֹצוֹת. וְכֵן – הַגְּדוֹלִים וְהַקְּטַנִים יַחַד יְלַקְּטוּ, יֶאֶסְפוּ וְיָבִיאוּ עַד שֶׁיֶּאֶצְרוּ אֶת כָּל שִׁבְרֵי הַמַּזָּל בִּשְׁלֵמוּת, לִבְנוֹתוֹ וְלִתְלוֹתוֹ בַשָּׁמַיִם כְּבַתְּחִלָּה – שֶׁיְּהֵא תָלוּי בַּמָּרוֹם וּמֵאִיר שׁוּב לְיִשְׂרָאֵל וּלְכָל הָעוֹלָם כֻּלוֹ… מֵבִין אַתָּה, דּוֹדִי אֵיזוֹ עֲבוֹדָה יֵשׁ לָנוּ עַכְשָׁו?…"

“תּוֹדָה! עַכְשָׁו אֲנִי מֵבִין קְצָת… וּבְכֵן?”

“וּבְכֵן, יָרַדְתִּי בְעֶרֶב זֶה לָאָרֶץ, לְבַקֵּשׁ נִיצוֹצוֹת אֵלּוּ שֶׂל מַזָּל יִשְׂרָאֵל – עָבַרְתִּי לִפְנֵי בֵיתְךָ וְרוֹאֶה אֲנִי בְעַד הַכֹּתֶל.”

“כֵּיצַד? בְּעַד הַכֹּתֶל רָאִיתָ?…”

"כֵּן! רוֹאֶה אֲנִי בְעַד כֹּתֶל זֶה נִיצוֹצוֹת מְרַחֲפִים בְּתוֹךְ בֵּיתְךָ; וְהִנֵּה נִכְנַסְתִּי אֵלֶיךָ לְבַקֶּשְׁךָ – בִּי, דּוֹדִי! אָנָּא, תֵּן לִי לְאָסְפָם!“

“בְּכָבוֹד, חֲבִיבִי! בְּבַקָּשָׁה אֱסֹף! אֲבָל הֵיכָן הֵם?”

עֵינֵי הַיֶּלֶד הַשָּׁמַיְמִי הֵצִיצוּ בְאוֹרָן הַכָּחֹל אִילָךְ וְאִילָךְ – וּמִיָּד נִתְעוֹרֵר וְאָמָר:

"הִנֵּה – שָׁם!“

וְאֶצְבָּעוֹ שֶׁנִּזְדַּקְפָה מִכַּף־יָדוֹ, הַלְּבָנָה כְשֶׁלֶג זֶה שֶׁבִּפְנֵי הַיָּרֵחַ, הֶרְאֲתָה לְצַד זֶה שֶׁחֲדַר יְלָדַי בו…

וּמִיָּד טָס לוֹ “הַיֶּלֶד הָעִבְרִי” מִן הַכִּסֵּא, יָרַד וְהִתְחִיל צוֹעֵד בַּלָּאט אֶל חֲדַר־יְלָדַי וַאֲנִי אַחֲרָיו בְּנֶפֶשׁ חֲרֵדָה…

פָּתַחְתִּי לוֹ אֶת דֶּלֶת הַחֶדֶר – אֵל, אֱלֹהֵי־יִשְׂרָאֵל! – מַה זֶה בַחֲדַר־יְלָדַי?!…

הַחֶדֶר כֻּלּוֹ מָלֵא נִיצוֹנִין נִיצוֹצִין… זֵרְעוֹנִי אוֹרָה מְרַפְרָפִים וְדָאִים אָנָה וָאָנֶה…

וּמִנַּיִן הֵם? – אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם! וַהֲרֵי מֵעֵינֵי שְׁנֵי יְלָדַי הֵם שׁוֹפְעִים וְנִזְרָקִים לְמָעְלָה…

נִיצוֹצוֹת נִיצוֹצוֹת נִזְרָקִים – וִילָדַי אֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל… הֵם אֵינָם רוֹאִים לֹא אֶת הַנִּיצוֹצוֹת, לֹא אֶת הַיֶּלֶד הַשָּׁמַיְמִי, שֶׁהִתְחִיל טָס וּמְרַחֵף עַל רָאשֵׁיהֶם – וְגַם בִּי, בַּאֲבִיהֶם, אֵינָם מַרְגִּישִׁים…

בְּנִי וּבִתִּי הַקְּטַנִּים – רָאשֵׁיהֶם הַיָּפִים סְמוּכִים זֶה לָזֶה, וּשְׁנֵיהֶם מַבִּיטִים לְתוֹךְ סֵפֶר אֶחָד, שֶׁהֵם מַחֲזִיקִים, הָאָח מִצַּד זֶה וְהָאָחוֹת מִצַּד זֶה, וּשְׁנֵי פִיּוֹתֵיהֶם דּוֹבְבִים בּוֹ בְּשִׂפְתֵי הַוְּרָדִים, וְאַרְבַּע עֵינֵיהֶם יוֹרוֹת זִיקוֹקִין־זִיקוֹקִין דִּי נוּר⁵ – וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי נָצְצוּ…

הֵם קוֹרְאִים:

"וַיִּנְהַג אֶת הַצֹאן אַחַר הַמִּדְבָּר

וַיָּבֹא אֶל הַר־אֱלֹהִים חֹרֵבָה.

וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְיָ אֵלָיו בְּלַבַּת־אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה"…

וְנִיצוֹצִין נִתָּזִין, זֵרְעוֹנֵי אוֹרָה מְרַחֲפִים, וְהַיֶלֶד הַשָּׁמַיְמִי טָס וְצָד אוֹתָם מִן הָאֲוִיר בְּיַד יְמִין וּמַכְנִיסָם לְקֹמֶץ שְׂמֹאלוֹ, טָס וְצָד אוֹתָם כִּזְבוּבִים, טָס וְצָד וּמַכְנִיס, וּפָנָיו – שְׂשׂוֹן שָׁמַיִם עֲלֵיהֶם.

כְּרוּב מִתְעוֹפֵף מִבִּפְנִים, סַעַר מִתְחוֹלֵל בַּאֲפֵלַת לֵיל־טֵבֵת מִבַּחוּץ – וּבָנַי הַנֶּחְמָדִים אֵינָם חָשִׁים לֹא בָזֶה וְלֹא בָזֶה, אֶלָּא שֶׁפְּנֵיהֶם מְאִירִים וְנַעֲשִׂים יָפִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וּמַרְאֵיהֶם כְּזוּג שֶׁל כְּרוּבִים הַמִּתְלַהֲבִים בְּשִׁירַת־מָרוֹם:

…. "וַיֹּאמֶר משֶׁה:

אָסוּרָה־נָא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל הַזֶּה –

מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה?

וַיַּרְא יְיָ כִּי סָר לִרְאוֹת.

וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, וַיֹּאמֶר:

משֶׁה, מֹשֶׁה!… וַיֹּאמֶר: הִנֵּנִי…"

“רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם!” קָרָאתִי וָאַסְתִּיר פָּנַי, כִּי יָרֵאתִי מֵהַבִּיט “מִנַּיִן כָּל הָאֵשׁ הַזֹּה שֶׁבְּבָנַי אֵלֶּה הַקְּטַנִים?… אֵלֶּה הַפְּעוֹטִים, אֵלֶּה הַטְּהוֹרִים, הַנְּעִימִים וְהַתְּמִימִים!…”

… "וַיֹּאמֶר יְיָ:

רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם

וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׁיו,

כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאוֹבָיו – וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ"…

הָהּ! נִדְמָה לִי, כִּי אֲנִי עַל לִבִּי וְעַל רֹאשִׁי בוֹעֵר בְּאִשָּׁם שֶׁל בָּנַי, בּוֹעֵר כְּמוֹ אוֹתוֹ הַסְּנֶה שֶׁבָּעַר בְּאִשׁוֹ שֶׁל הַמַּלְאָךְ, – בּוֹעֵר וְאֵינֶנּוּ אֻכָּל…

וְהֵם, זוּג הַכְּרוּבִים שֶׁלִי, אֵינָם חוֹשְׁשִׁים כְּלָל וְאֵינָם מַרְגִּישִׁים אֲפִילוּ בְּמַה שֶׁלִּפְנֵיהֶם וּבְמַה שֶׁעֲלֵיהֶם…

הַיֶּלֶד הַשָּׁמַיְמִי תְּרוּעַת־גִיל פַּרְצָה מִפִּיו, בְּעוּפוֹ בְתוֹךְ רִבְבוֹת הַנִּיצוֹצוֹת – וְהֵם, בָּנַי, לֹא שָׁמְעוּ וְלֹא רָאוּ – – –

… לְסוֹף, שָׁמְעוּ בָנַי לְאִמָּם שֶׁהִפְצִירָה בָם, – וְהָלְכוּ לִישׂן. וְהַיֶּלֶד הַשָּׁמַיְמִי, שֶׁלֹּא נִרְאָה גַם לְעֵינֵי אִשְׁתִּי הַמְטַפֶּלֶת וּמִתְעַלֶּסֶת בְּבָנֶיהָ – הוּא, עֲדַיִן מִתְעוֹפֵף בַּחֶדֶר וְצָד אֶת יֶתֶר נְקֻדּוֹת הָאוֹרָה, עַד שֶׁנֶּעֶצְמוּ עֵינֵי בָנַי – וַיָּצָד אֶת הַזִּיק הָאַחֲרוֹן, וַיַּעֲמֹד אַרְצָה וַיִּרְמֹז לִי

וַיֵּצֵא בַלָּאט, – וָאֵלֵךְ אַחֲרָיו גַם אֲנִי עַד לְחֶדְרִי.

וְהִנֵּה הַיֶּלֶד כֻּלוֹ רוֹעֵד בְּגִילָה, קוֹרֵא בְקוֹל עָצוּר:

“דּוֹדִי, דּוֹדִי! מְלֹא הַקֹּמֶץ! – מְלֹא הַקֹּמֶץ אָסַפְתִּי בַחֶדֶר הַהוּא… רְאֵה!” – וּבְרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹת יְמִינוֹ הוֹצִיא מִן קֹמֶץ שְׂמֹאלוֹ וַיּוֹשְׁט לְעֵינַי אֶבֶן־יְקָרָה מְנַצְנֶצֶת בְּאוֹר יְרַקְרַק, אוֹר כּוֹכָב יָקָר – וּמַרְאֵה הָאֶבֶן כִּפְרִי שָׁקֵד גָּדוֹל…

“רְאֵה!” קוֹרֵא הַיֶּלֶד “כָּל זֶה רַק מֵחֶדֶר אֶחָד, רַק מִשְּׁנֵי יְלָדִים וְרַק מִשָּׁעָה אַחַת, דּוֹדִי!”

“וּרְאֵה” אָמַרְתִּי אֲנִי "הַנִּיצוֹצוֹת נַעֲשׂוּ כְשָׁקֵד בְּתוֹךְ יָדֶךָ…

“כִּי שׁוֹקֵד אָנִי, דּוֹדִי! שׁוֹקֵד אֲנִי מְאֹד לַעֲשׂוֹת אֶת דְּבַר מִיכָאֵל שָׂרֵנוּ… אָנָּא, שַׁלְחֵנִי! – הֲרֵי הַרְבֵּה נִיצוֹצוֹת יֵשׁ בֵּין יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל…”

“עוּפָה לְשָׁלוֹם, מַחֲמַדִּי!” אָמַרְתִּי וָאֶפְתַּח לו אֶת הַדֶּלֶת “עוּפָה וֶאֱסֹף אֶת כֻּלָּם לְבִנְיַן מַזָּלוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל!”

“נִיצוֹצוֹת נִיצוֹצוֹת! הוֹי, כַּמָּה נִיצוֹצוֹת יֵשׁ!” –

קָרָא הַכְּרוּב הַנֶּחְמָד וַיִּפְרֹשׂ אֶת כְּנָפָיו הַצַּחוֹת וַיִּתְנַשֵׂא בַחֲלָלוֹ שֶׁל הָעוֹלָם הַמְעֻנָּן…

וְאוֹר הַשָּׁקֵד שֶׁבְּיָדוֹ נִצְנֵץ כְּבֶן־רֶשֶׁף וַיְתָו בְּעוּפוֹ קֶשֶׁת שֶׁל אוֹרָה בְּתוֹךְ הַחֹשֶׁךְ וְהַסְּעָרָה – –