תא [לאחד העם]

25/XI 923 [י"ז כסלו תרפ"ד], ברלין.

ידידי נעלה ויקר.

דחיתי תשובתי¹, כדרכי, עד שיתברר לי מה שטעון ברור, ואולם, כנהוג, עדין לא הגעתי לידי כך, שאוכל לקבוע את יום צאתי מברלין בדיוק. לפי שעה נתברר לי רק דבר אחד, והוא: שבמשך שלשת השבועות הקרובים (מיום שלמעלה) אהיה קשור לברלין. מארבת ספָרַי נגמו לפי שעה בדפוס שנים. השלישי יגָמר ביום ד' הבא. והרביעי – בעוד שלשה שבועות. ואם כן, אין לי תקוה לצאת אלא אחרי הזמן הנ"ל. בינתים אשתדל לסדר גם את עניני “דביר” ו"מוריה", כדי שלא יעכבוני אחרי הזמן הנ"ל.

ודאי ראית את ש. לוין, ידידנו, והוא יספר לך מה שהולך ונעשה עתה ב"דברי־מוריה". תקותי חזקה כי תעלה בידנו לעשות מעשה בא"י ויהי רצון שאזכה לראות פניך בקרוב ורוח חדשה בקרבך.

   והנני הדבק בך באהבה רבה

       ח. נ. ביאליק

נ. ב. שלום לך ולרעיתך בשמי ובשם אשתי.

את המכתב הזה ימציא לך מר רובשוב.

תב. לד"ר מ. אהרנפרייז

א' דחנוכה [כ"ה כסלו] התרפ"ד, הומבורג.

ידידי הד"ר מ. אהרנפרייז.

היום אני עוזב את הומבורג בדרך לברלין ע"מ לצאת משם בעוד ארבעה שבועות לא"י. מקוה אני לתקוע ל"דביר" יתד נאמן בארץ אבות, ומשם נבוא בדברים עמך בדבר כתביך². על כל פנים תוכל לכתוב בענין זה ללשכת “דביר” בגרמניה בשבילי.

והנני אומר לך שלום וברכה, ידיד יקר, וברַכתָּ אותי גם אתה, שתהא יציאתי לשלום וכניסתי לשלום.

שלום שלום וברכה —

שלך ח. נ. ביאליק

תג. לד"ר מ. אהרנפרייז

ברלין I/11, 1924 [ה' שבט תרפ"ד].

להד"ר מ. אהרנפרייז, בשטוקהולם.

ידיד יקר ונעלה.

הנני שמח שמחת אמת לאמר לך שלום וברכה ע"י המוכ"ז. זה כחמשה שבועות שיצאתי מהומבורג לברלין, לסדר שם עניני “מוריה־דביר” ולעלות אח"כ לא"י. מקוה אני לבצע את מעשי פה בארבעת השבועות הקרובים ובאמצע פברואר הבא אהיה “נקי לביתי” ולנפשי ואעלה לארץ. הגיעה השעה להעביר את עבודת “דביר” ו"מוריה" למקום חיותה ולתקוע לה יתד בא"י. קצתי בחיי מפני הנדודים והטלטול.

והנני משתמש בהזדמנות זו להודיעך, כי לא הסחתי דעתי מהוצאת כתביך. תיכף בבואי לארץ, אחרי נוחי מעט, אגש אל העבודה, והיו כתביך מן ה"עשרה הראשונים". כתָבתי לא"י כשמי בתל אביב.

המוכ"ז הצעיר, ד"ר מ' הלפמן, נוסע בלוית חברו הד"ר אַפּל לארצך ולשכנותיה לשם תעמולה לטובת קרן היסוד. יודע אני את יחסך להסתדרות ולהעומדים בראשה, ואולם גם מי שמתרעם על ה"חזן" אינו פטור מן הרִקוד ב"קדוש קדוש". ובטוח אני, כי ה"ציוני" היָשָׁן היָשֵן בלבך יתעורר משנתו לחיים חדשים ונתת לשני השליחים את כל עזרתך ואת כל השפעתך הצִבורית. להקל מעליהם את עבודתם בעת הקשה הזאת לבנין ארצנו. האין זאת?

והנני אומר לך שלום וברכה.

   שלך באהבה ח. נ. ביאליק

תד. לשמריהו לוין

ברלין, 12/II 924 [ז' אדר א' תרפ"ד].

יקירי ר' שמריה,

שלוח אליך בזה נוסח ההתקשרות שבין “דביר” ובין “מקרא”³, והנה אם לא תמצא בו פגם – חתמהו בשעה טובה והשיבהו כרגע ל"דביר" ואחתמהו גם אני.

ב"דביר" חדשות אין. אין “פדיון”.

את רשב"ג סיימתי סיום אחרון (כרך ראשון), וברוך שפטרני. בשובך – וקדמתי את פניך בשירים (של רשב"ג) ובמחולות, על שנפטרתי מעמו.

היום סדרתי את ספרי לשלחם לא"י. הרי צעד ראשון. הויזה נתקבלה. הרי שני. אחריהם השלשי, אי"ה, וסוף סוף נעלה לציון ברנה ונבנה “עולמות”.

   שלך ח. נ. ביאליק

תה. לש. גינצבורג

בניו יורק

ברלין, יומים לפני צאתי לא"י, כמדומה ט' אדר שני תרפ"ד.

ידידי היקר מימים קדמונים (מתי היתה זאת?).

הצעיר העומד לפניך שמו יוחנן טברסקי⁴ – מאותם הטברסקים מבני בניו של ר’ יוחנצ’י הרחמיסטרובקי⁵ ממש. איני מבקש מעמך שתקבלהו בסבר פנים יפות. זה אינו מספיק לי. רוצה אני שתתהה על קנקנו ותטעם את טעמו ותריח את ריחו, וממילא ימתק לך ויערב עליך ותאהבהו אהבה גדולה (היכול עוד אתה לאהוב?) ותקרבהו בכל מיני קורבה, וממילא לא אהיה צריך להמליץ עליו, כי הוא ומעשיו ימליצו על עצמו.

ומובן מאליו, כי לא בזכות אבותיו אני כותב את הדברים האלה. יש לו זכות עצמו, ודיה שתגן עליו בעיניך ובעיני כל אנשי שלומנו.

ואעפ"י שאנכי הנני “שר המסכים”⁶, כידוע, אבל אינני “שר האופים” ואינני "אופה לא שירים ולא הסכמות לבטלה. וכשתזכה אתה – תבחין מאליך.

והעיקר, היה לבחור דנן לאח ולחבר. והעיקר שבעיקר, תן לו עזר ככל אשר בידך לעמוד על רגליו בארצכם המשונה, על מנת שילמד ויקנה דעת ויוסיף חכמה ויראה חיים ויעשה כל מה שלבו חפץ. ואל תירא! כי אין לבו חפץ בלתי אם את הטוב.

תן לו מהלכים בין אנשי המדע, כי לב הוגה מחשבות נעלות לו. ופתח לפניו את דלתות “היכלי הספרות” האמיריקנים, כי איש סגנון הוא ושליט בלשון העברית. אהבהו וחָנֵּהוּ.

והנני הזוכרך באהבה ח. נ. ביאליק

נ. ב. הדברים האלה מכֻונים לא אליך בלבד, כי אם אל כל אנשי שלומנו אשר לב להם ועינים להם.

תו. לש. בן־ציון

21/III 1924 [ט"ו אדר ב' תרפ"ד] טריסט באניה.

ברכת שלום ונשיקות פה ולב רך, אחי וידידי הישן. אנחנו הולכים לארץ ישראל.

ח. נ. ביאליק

תז למערכת “עדן”⁷

תל אביב, 26 למאי 1924 [כ"ב אייר תרפ"ד].

שלום וברכה

הנני מקים בזה את הבטחתי במכתבי הקודם ואני שולח לכם מעט מאשר באמתחתי, לפי שעה ארבעה שירים קטנים, שתתנו אותם אחד אחד לגליון, בזה אחר זה. בפעם השניה אשלח לכם מעט מן הפרוזה שבידי, אגדות לילדים, מקוריות ומתורגמות.

מאד אחזיק לכם טובה אם תוכלו לשלוח לי על חשבון עבודתי הקבועה לא פחות מסך 25 דולר לחדש. בעד השירים השלוחים אליכם בזה הואילו לשלם לי מיד, אחרי הגיעם לידכם.

שמות השירים הרצופים בזה: “מעבר לים”, “הגדי בבית המלמד”, “מיכה אמן־יד”, “השה”.

המחברת הראשונה “עדן” עושה בדרך כלל רֹשם לא רע ואולם עליכם עוד לשכלל את ירחונכם שכלול אחרי שכלול, עד היותו לעדית. ידעתי כי כחכם עמכם.

ואלהים יברך עמלכם.

בחבה ח. נ. ביאליק

יקירי פרסקי. מאד אחזיק לך טובה על עמלך לקבץ את נפוצות המאמרים⁸. יישר כחך.

ח. נ. ביאליק

ידי פצועה, והכתיבה קשה עלי, ע"כ כתבתי במס"ק.

תח. לד"ר ש. ראבידוביץ

תל אביב, יום י"א סיון תרפ"ד. 13/6 24⁹.

לכבוד מר ש. ראבידוביץ, ברלין.

א.נ.

מכתבך שמחני עד מאד. היית בבית אביך¹⁰ והתענגתי לראות איש בא בימים עובד בשדה ולומד תורה בלילה. רופא העירה אמר לי, שאין אכר טוב כמוהו בכל המושבה. מיום שאביך בא לשם הוטבו דרכי כל האכרים. הרגשתי שהשפעתו לטובה מרובה על כל בני המושבה. מעולם לא חשבתי שאיש יודע תורה ובא בימים כמוהו יוכל להסתגל אל צורות החיים הקשות מאד במושבות הארציישראליות.

בדבר כתבי ר' א. קרוכמל¹¹, מקוה הנני שלא תתרשל בסדורם ותשתדל לגמור את עבודתך בזמנה. לפי שעה עסוקים אנו בסדור האפרט של “דביר” ובסוף ימי הקיץ נקוה לגשת במרץ וזריזות לעובדה עצמה.

אני לא באתי אל המנוחה השלמה וכן שכן אל הנחלה. אני “מסתגל” לפי שעה.

אשמח מאד לקבל ממך לעתים תכופות ידיעות על מהלך העבודה.

בכבוד גמור ובחבה ח. נ. ביאליק

תט. לד"ר יוסף קלוזנר

תל אביב, כ"ח סיון, 24 27/6.

לכבוד מר קלוזנר, ירושלים.

א. נ.

בתשובה למכתבך מיום כ"א סיון תרפ"ד מתכבדים אנו להודיעך את הבא:

א. בנוגע למאמרי הבקרת¹². אלו מסרת את המאמרים במשך הקיץ הזה, אפשר היה להסמיך את יציאתם לשנת יובלך¹³ בלי הפסקה מרובה והיו מצטרפים לחשבון אחד עם הוצאת היובל של “ההסטוריה”¹⁴. מעירים אנו את לבך, שלא להחמיץ “מצוה שבאה לידך”¹⁵ ולהפנות לתקון המאמרים מיד. יש לך די פנאי עד כ"ח אלול ותיכף למסירת החלק הראשון של כתב היד אפשר להכריז בעתונות על כניסתם לדפוס.

ב. בנוגע לספרים החיצוניים¹⁶. קשה מזה הוא ענין הספרים החיצוניים, עם כל חשיבותם של הספרים האלה, הרי לא יֵעשה להם נס להבנות כלם כפלטרין של אותו חסיד¹⁷ – בן לילה. ואולם מוכנים אנו לקבוע לך כסף חדשי, חמש לירות לחדש ע"ח שכר סופרים במשך ששה חדשים, כדי שתוכל להקדיש להם זמן מסוים. סכום גדול מזה אין בידינו לפי שעה לקצוב לך. בסוף ששה חדשים עליך להמציא לנו לפחות כרך אחד של הספרים. המבוא, כידוע לך, נמצא כלו מסודר בידינו באמהות. אם טוב הדבר בעיניך אין לך לדחות גם עבודה זו ותיכף לאחר תקון מאמרי הבקרת גש נא אליה.

ג. את “מלות הדבור”¹⁸ הרי יכלת להכין בחדש אחד, כדבריך. עשה איפוא בו מה שתעשה ושלחנו אלינו. לדעתנו מהראוי לעשות את “מלות הדבור” עברי – רוסי-גרמני-אנגלי. ולפי שעה להסתפק בזה.— — —

שכר הסופרים משלם “דביר”, כידוע בודאי גם לך, 15% מהמחיר הקצוב על שער הספר. הננו מבקשים איפא ממך להודיענו בהקדם עד כמה כל התנאים הנ"ל מקובלים עליך ומתי תוכל לגשת לעבודה.

שלך ח. נ. ביאליק

נ. ב. מאד נצטערתי על הודעתך המעציבה על מחלת אמך. אקוה שבינתים הוטב לה. מכתבו של — — נמסר לתעודתו, והוא יֵענה ע"י הד"ר לוין. אין אני מאמין שיסכיל לשוב לרוסיה, אין זה אלא איום בלבד. על כל פנים מהראוי שכל ידידיו ודורשי שלומו כאן יעשו כל מה שבידם להביאו הנה, וכמדומה שאלו נכנסת אתה בעובי הקורה היית מצליח.

היה ברוך על [דבריך¹⁹] בנוגע לשירי הרשב"ג. את הכרך השני אנו מוסרים בקיץ הזה לדפוס.

תי. לגב' מאניה ביאליק

באנית הֶלואן, בדרך לטריסט [ג' תמוז תרפ"ד. 5/VII 24].

יקרה,

היום יום א' ואנחנו בלב ים, מחר בערב נבוא לטריסט.

הדרך טובה. הים שקט. רק אתמול סָעַר מעט הים, חדרי במחלקה ב' חם מאד וקשה לישון בו, ואני בוחר לשבת וגם לנמנם מעט על פני מכסה האניה, כלומר: במחלקה הרביעית, במקום שיש אויר טוב. בכל יום אני לוקח אמבטי.

וויזה אוסטרית לא נִתּנה לי באלכסנדריה ואני מקוה לקבלה בטריסט. היי שלֵוה וטובת לב. ראי לזרז את מינור²⁰, שיתחילו בבנין²¹. צאי לטיֵל בערב. כתבי לברלין.

שלום לאנ"ש.

שלך ח. נ. ביאליק

תיא. לגב' מאניה ביאליק

[ברינדיזי, ד' תמוז תרפ"ד. 6/VII 1924].

[לגב' ביאליק]

יקרה,

שלום לך וברכה מברינדיזי. אני מתהלך על שפת הים בברינדיזי עם שכני בן־חדרי, שוֵידי אחד, ומשברים את לשוננו לדבר אשכנזית. האניה שורקת לאסוף את נוסעיה. שלום לך, יקרה.

שלך שלך חיים נחמן

תיב לגב' מאניה ביאליק

[טריסט, ו' תמוז תרפ"ד] 8/VII 924 יום ג' בצהרים, שעה 5.

[לגב' ביאליק]

מאני חביבה.

שלום לך מטריסטי. פה השגתי וויזה אוסטרית, ואני יוצא בעוד שעה ברכבת ללכת לברלין. הדרך עברתי בשלום ובלי פגע. כתבי לי לברלין.

המחבקך ומנשקך

חיים נחמן

תיג לי. ח. רבניצקי

[ברלין, י"ב תמוז תרפ"ד] 14/VII 924.

יקירי רבניצקי.

עיינתי קצת, עד כמה שמצאה ידי בקוצר הזמן, בעניני “דביר”, ומצאתי את הדברים יגעים מאד. מקור האסון – המצב הכללי בגרמניה.. גם בארזים נפלה שלהבת, ואדיר כ— — עמד מלשלם את שטרותיו. כדי למנוע את התפשטות השרפה – עלינו לפרוע תומ"י, בלי שום דחיה, את כל החובות שיש עליהם רבית גבוהה – חמשה ששה אחוזים לחודש. בפני רבית כזאת מי יעמֹד? לשם זה עליכם לשלוח מיד סכום לא פחות מאלף לי"ש חדשים. סכום החובות עולה פי שלשה, ואולם את האלף – מלבד ארבע המאות ששלחתם – יש לשלוח מיד, ואם לא, תעלה הרבית כהר גבוה ואנחנו נמצא תחתיו קבורתנו. — הבילנס הולך ונעשה ויגמר בשבוע זה. על יסוד הבילנס אוכל לערוך לכם מכתב מפורט. המצב בכלל קשה מאד מאד, ואין מוצא אחר אלא פריעת החובות. נייר נשלח עד עתה 15480 קילו. כעשרים ושלשת אלפים קילו ממושכנים בבנק. כעשרים אלף קילו מפוזרים בבתי דפוס שונים, שיריים של ספרים. ספרים נשלחו כחמשה עשר ארגזים. — הליקוִידציה הולכת ונעשית, אם כי לא בזריזות הדרושה. נסיעתי, באמת, לא היתה נצרכת ביותר, אבל מה שעשוי עשוי. למרות כל אין מקום ליאוש. יש לנו אינוונטר גדול של ספרים. המשבר יעבור והעולם ישוב לכשהיה. אמנם שוק הספרים נסתם לזמן רב, ואעפי"כ המקום ירחם. — שלום לר' שמריה וכל אנשי “דביר”.

שלך ח. נ. ביאליק

תיד. לש"י עגנון

ברלין 23/VVII 924 [כ"א תמוז תרפ"ד].

לש"י עגנון, הומבורג.

אחי, מכתבך נתגלגל ובא לידי אך היום. הוא נשלח אלי מתל אביב לברלין. ואולם השמועה הנוראה ע"ד האסון אשר קרך²² הגיעה אלי עוד בא"י. צרתך הכריעתני והעתיקה מפי מלים. לא מלאני לבי לבוא אליך בדברי תנחומים בימים הראשונים ונאלמתי דומיה. אכן התאכזר לך הפעם אלהים וידו כבדה אליך. מי יתן ומצאת בנפשך את הכח לשאת במנוחה את היד הכבדה הזאת ולא תשח נפשך לעפר. אל אלהים ה'. אל אלהים ה'! למה עשה לך כזאת?

בעוד ימים אקוה לבוא להומבורג ואשמח לראותך פנים, אותך ואת רעיתך העדינה ואת ילדיך. סוף סוף הלא השאיר לך אלהים את הנפשות היקרות לך, להיות לך למשיב נפשות ולנחמת רוחך. ואת נפשך ורוחך אתה תזכר, אשר היו לך לפליטה גדולה, והתנחמת. אחרי סור יגונך מעליך – בטוח אני כי יפָתחו לך מעינות חדשים של יצירה אשר לא ידעת מאז והשיבות לך בידך למשנה את כל אשר אבד לך²³.

ח. נ. ביאליק

תטו. למכס לנדוי

ברלין, 7/VIII 1924 [ז' אב תרפ"ד].

לה' מכס לנדוי, בוורשה.

א. נ.

מפני מחלת עיני ועצבי אסרו עלי הרופאים את הכתיבה, והיא שמנעה ממני את היכלת ואת העונג להביע לבעל היובל, לר' נתן בירנבוים הנעלה²⁴, כל מה שבלבי בכתב. לכתוב במסירת קולמוס איני יכול – מחוסר רגילות. אני מקוה לסלק חובי, חובת הכבוד, לר' נתן היקר, בפעם אחרת ובהזדמנות אחרת. לפי שעה יקבל נא ר’ נתן את ברכתי, ברכת מכבד ומעריץ נאמן, כי אור האלהים אשר אותו בקש ר’ נתן כל ימיו ובכל דרכיו יזריח את נתיבת חייו גם בימי זקנה ושיבה.

והנני המעריץ את פעל חייו של בעל היובל

ח. נ. ביאליק

תטז. לאחד־העם

10/VIII [1924] [י' אב תרפ"ד] ברלין.

[לאחד־העם]

ידיד נעלה,

עיניך הרואות כי נתעכבתי בברלין עד הנה. אני יושב כאן ו"מזרז" את אנָשי לקרב את ה"קץ". הדבר עולה לא ב"אבוד ימים" בלבד, אלא גם ב"אבוד דמים". מחר בבוקר אצא מפה להומבורג. אם תשאר בנויהֵים עוד שבוע – הודיעני נא, אולי אוכל לסור אליך לשבת אתך מעט.

ראיתי את רחל ואת אישה. הרושם הטוב שעשה עלי במוסקבה לא נפגם, אלא, להפך, [נת]גבר.

והנני מודה לך על מכתבך.

שלך באהבה ח. נ. ביאליק

שלום לרעיתך.

תיז. לשמעון דובנוב

תל אביב, יום כ"ה אלול התרפ"ד.

לר' שמעון דובנוב, בברלין.

ידידי הנעלה,

הקורה שנכנסתי בעוביה – בנין הבית²⁵ – עבה יותר מדי. ומי יתן ולא תבלעני כולי, אותי ואת זמני ואת מעט הכסף אשר לי – פרי מהדורת היובל²⁶. חוששני, שלא אתמעך בין הנדבכין. כמיכה בשעתו²⁷. כך דרכם של בוני הבתים כאן: מתחילים ב"כד", ומסיימים ב"חבית". כמדומה, שהבנין יאכל כסף פי שנים מן הסכום שעלה במחשבה, והלואי שאצא בכך ידי חובה. לפי שעה העבודה מתנהלת בכבדות. החום גדול, הפועלים עצלים, ו"בעל הבית" (על שם סופו) אינו דוחק, לפי שהוא עצמו דחוק ונדחק מצדי צדדים. ואף על פי כן, יש תקוה כי תכלה מלאכת הבנין לימי ינוואר. ואם תזכה לעלות עד הימים ההם לארץ נחוג יחד את חנוכת הבית.

ובדבר העיקר של דברי מכתבך²⁸ – בודאי ובודאי הדין עמך, אבל מה אנחנו ומה כחנו פה לעשות? — — אכן הגיעו לנו ימים קשים ורעים כאשר לא פללנו. אנו עומדים ומצפים לנס, שישתנה רוע הגזרה, עודנו מתחזקים בשארית כח לעמוד על רגלינו, ואם לא יהפך הגלגל במהרה לטובה, מי יודע אם נוכל עמוד. את הדבר הזה אנו מגלים לך בחשאי. מפה לאוזן. סוף סוף אין אנו מתיאשים לחלוטין, אבל קרובים אנו ליאוש. אנו רוצים להאמין, כי ימי עונת המכירה בשוק הספרים הממשמשים ובאים יביאו שנוי לטובה גם בברלין — — האמנם כלו כל הקצים שם ואין קונים כלל לספרים אפילו בימי “העונה הרותחת”? המת כל קהל דורשי הספרים יום אחד? — —

— לא"ה ולרבניצקי מסרתי את ברכת שלומך והם משיבים לך ברכה. אחד העם חלה זה ימים במחלת המדינה – “פַּפַּטַטשה” שמה, מעין אינפלואנציה – וכשל כחו מאד. והוא הדבר אשר לא השיב לך על מכתבך עד היום. מעת שובו לתל אביב לא שב עוד לסדר יומו, ובינתים התישה המחלה את כחו. יש תקוה כי בימים הקרובים ישוב לאיתנו ויכתוב אליך בעצם ידו.

— אני ורבניצקי מסדרים את החלק השני של שירי רשב"ג וכבר נדפסו מהם קצת גליונות. יש לנו הרבה מחשבות טובות, ומי יתן והגיעו לידי מעשים. העבודה בימי החום מתנהלות בכבדות, ובימי החורף נקוה למלאות את החסר.

— אתמול הגיע ווייצמן ליפו. הוא מלא תקוה. העליה לא"י גברה מאד בחדשים האחרונים, כאלפַּים לחודש. לפי שעה אין חוסר עבודה מורגש כאן. הבאים כאילו מוצאים להם מקום “ומסתדרים”. נראה, מה יביאו הימים הבאים.

— האוניברסיטה הולכת ונבנית. מצפים לבואם של חכמי ישראל. אפשר באמת הגיעה שעתו גם של בני “ירושלים של מעלה”. כי בנין “ירושלים של מטה” – דע לך – הולך ונעשה בכח ש"למעלה מן השכל". יום יום צצים בתים חדשים מן החול. תל אביב הולכת ומתפשטת לאורך ולרוחב. יש מקימים גם בתי חרושת לא קטנים. רואים בחוש את תקומת הארץ, מעין הטרקלין והפלטרין של אותו “איש חסיד” של מוצאי שבת: המלאכים בונים את הארץ בלילה.

— ומתי נזכה לראותך יושב בתוכנו? איני רואה מה מעכב אותך מעלות לארץ ומה הם היתרונות – ביחס לך ולעבודתך – אשר תמצא בישיבתך בגרמניה. מה תתן ומה תוסיף לך זו? אלו נצטמצמת בכתיבת ספריך – ההיסטוריה ויתר הספרים – בעברית ובארץ ישראל, היה דבר הוצאת ספריך העברים יוצא אל הפועל במהרה, כי על כן תהיה קרוב למקום ההדפסה, וגם דבר קבלת שכרך היה מסתדר באופנים רצויים יותר. העת הרעה הלא תעבור, ואנחנו נמשיך את עבודתנו באופן נורמלי, ובהיותך קרוב אליו במקום, נחגור את כל כחנו לקרב את קץ יציאת יתר הכרכים ולהקל מעליך את עול העבודה כפי האפשר.

— וברכתך, ברכת תכלה שנה וקללותיה וכו' – ברכה בזמנה היא. מי יתן ובאה הברכה הזאת לכלנו. כבדה מנשוא קללת השנה החולפת. תחלוף נא תחלוף במהרה.

והנני המברכך בשנה טובה, שנת כח ומנוחה ועבודה פוריה, אותך ואת רעיתך הכבודה בשמי ובשם אשתי.

שלכם באהבה ח. נ. ביאליק

רבניצקי דורש בשלום כולכם באהבה.

תיח. לא. אלמאליח²⁹

תל אביב, יום כ"ה אלול התרפ"ד.

מר אברהם אלמאליח, בירושלים.

סופר יקר,

נסיעתי הפתאומית לחו"ל גזלה ממני שני חדשים והפסיקה את מהלך עבודתי. אחרי ראש השנה אשוב לסדר עבודתי התמידית ב"דביר" וגם תורו של תרגומך, “כלילה ודמנה”³⁰, יגיע. בכל חפצנו האדיר לעשות “כרצון איש ואיש”, הרי אין לעשות הכל בבת אחת, ויש סדר גם לסופרים וספרים. יש ל"דביר" התחייבויות שונות ורבות ביחס לאלה, ויש דין מוקדם ומאוחר בהתחייבויות. הנני בודק את כתב־היד ואת כתבי ההתחייבויות לפי סדר הזמנים וכל הקודם – קודם. עליך, סופר יקר, להאריך את רוחך עוד מעט. סוף סוף ימי התחלה לנו בארצנו, וכל ההתחלות קשות, והתנאים החיצוניים של עבודות המולו"ת בארצנו אף הם קשים. אין דפוסים מתוקנים, ואין אותיות שלמות,ואין פועלים מומחים, ואין נייר הגון, ולהוציא ספר אחד, מתוקן כל שהוא מן הצד החיצוני, קשה לפי שעה כקריעת ים סוף. עלינו לאבד אפוא הרבה זמן בהכנות, כדי שנוכל לעבוד לבסוף מתוך קצת מנוחה ובטחון. ראוי אפוא לך להפוך בזכות “דביר” ולא למצות עמה את הדין. מעט אורך רוח – והכל יבא בזמנו על מקומו בשלום. ולעולם אין דבר טוב יוצא מתוך החפּזון.

איני יכול עתה, ברגע זה, לקבוע לך את הזמן בדיוק, מתי יגיע תור ספרך, אבל משער אני כי הימים לא יאכו עוד, ובימי הגשמים הקרובים, כלומר אחרי החג הבא, תגיע שעתו, ונוח לך ולספרך שישהה עוד מעט ויצא מתוקן משננהג בו מנהג חפּזון ונוליד סנדל.

ובברכי אותך בשנת עבודה פוריה

הננך המוקירך מאד ח. נ. ביאליק

תיט. למערכת “עדן

15/IX 924. [ט"ז אלול תרפ"ד] תל־אביב.

למערכת “עדן”, שלום וברכה.

בשובי לפני ימים אחדים מצאתי את המחאתכם על הסך 120 דולר, אשר שלחתם לי, שכר שירַי, והנני מאשר בזה את קבלתם בתודה.

ובזה הנני ממהר לשלוח אליכם עוד שני דברים: א) "הנער ביער", ספור מעשה לתינוקות בחרוזים (אותו ראוי לתת בציורים אחדים, אולי ציור לפרק), ב) "ספר בראשית", אגדה מדרשית, אף הוא ספור מעשה, וכתוב בפרוזא. בעוד ימים אמציא לכם עוד קצת שירים.

היש לכם חפץ בשיחות חיות (אגדות ובדיות) קצרות מתורגמות מן הספריות העממיות של אומות שונות. יש בידי קצת שיחות על הארנבת (כחמש עשרה) מתורגמות מלשון עם ועם. הן כתובות לילדים קטני קטנים.

ושלום לכם, העורכת³¹ והעורך, ולכל עוזריכם, שלום, שלום. השתדלו ל"השמין" מעט את ה"עדן". רזה הוא קצת.

המוקיר עבודתכם ח. נ. ביאליק

נ. ב. ושוב אותו מעשה: ככל אשר תמהרו לשלוח את שכר דברַי אחזיק לכם טובה. הפרוטה אינה מצויה, והשעה דחוקה. המקום ירחם. מן הספור “ספר בראשית” אין בידי העתקה. הזהרו בו.

תכ לש. פ. מנדלסון

תל אביב, יום ד' תשרי התרפ"ה.

למר ש. פ. מנדלסון.

א. נ.

מסר נא למורך הנעלה, הד"ר דוד נימַרק, כי את מאמרו שפרסם ב"התרן" בשם “שטה יהודית בפילוסופית הבקרת”¹ לא זכיתי לראות עד עתה ואיני יכֹל לשפֹט עליו עד כמה שהוא מתאים ל"דביר"². איני מסופק אף רגע, כי חשובים מאד הדברים וראויים הם למי שאמרם. כל מקום שאני מוצא את דברי נימַרק אני עושה את אזני כאפרכסת, ואין כמוני מוקיר ומעריץ את דרכי מחשבתו והלך רוחו, ואולם להחליט בדבר מעשי כהצעתו – אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות. על כל פנים, עוד יעברו ימי החרף עד שנסדר את האפַּרט העובד של בית הוצאתנו בא"י כראוי, ורק אחרי סדור גמור זה תגיע שעתו של הספר, לעיין בדבר הוצאתו הלכה למעשה.

ושוב תואיל למסור לידידנו הד"ר נימַרק הנעלה – איני יודע למה: מעולם לא ראיתי את הד"ר נימרק פא"פ, ואעפי"כ דומה הוא עלי כאלו ראיתיו וידעתיו מתמול שלשום – כי גם מכתבו שלו – גלויה – הגיע לידי אחרי גלגולים רבים לפני ירחים אחדים, ואולם בעת ההיא חולה הייתי ותקפו עלי טרדות רעות ורבות, ואחרי כן נטרדתי ונטלטלתי ממקום למקום ולא נפניתי לתשובה. אם ידינני לכף זכות – הלא ימי סליחה וכפרה עתה – והחזקתי לו טובה כל הימים. ואשר לשאלתו שם בדבר החלק השני של ספרו “לתולדות העיקרים”³ אוכל להודיעו, כי בקושי רב ומתוך יסורים גדולים עלתה בידינו להוציאו בסוף ימי המלחמה⁴ בסכום של אלף אכסמפ', ואולם בינתים הגיעו ימי המהומה והמהפכה וכמעט כל האכסמפ' – חוץ ממעוט קטן שיצא לשוק – החרמו ע"י הבולשביקים ביחד עם כל יתר הספרים.

והנני מביע בזה את צערי על אחור תשובתי וברכתי, ברכת שנה טובה, למורך הנעלה.

   בכבוד רב ח. נ. ביאליק

תכא לד"ר י. קלוזנר

תל אביב, יום י"ד חשון תרפ"ה. 11/11 24.

לכבוד הד"ר י. קלוזנר, ירושלים.

ידידי היקר,

בתשובה למכתבך ביום י"ב מרחשון בענין הספר “יוצרים ובונים, מאמרי בקרת”, הנני להודיעך שמסכימים אנו בעיקר לכל התנאים הנזכרים בגוף מכתבך, ואנו מביאים רק שנויים אחדים בסעיפים ג' וט'.

הסעיף ג' יבוא בצורה הזו:

ג) לאחר שלש מהדורות של 2000 אכס. כל אחת יש הרשות למחבר להכניס תקונים ושנויים חשובים לתוך הכרכים ואין רשות להוצאת “דביר” לעכב בידו.

סעיף ט' יבוא בצורה זו:

ט) המחבר מקבל את ה־15 אחוזים שלו לאחר יציאת כל הוצאה בתשלומים אלה: רבע התשלום תיכף לאחר יציאת הספר, רבע לאחר ששה חדשים, רבע לאחר תשעה חדשים ורבע לאחר תריסר חדשים. מהמגיע לו בעד המהדורה הראשונה מנכים למחבר את הסך 30 לי"מ, שקבל דמי קדימה, מארבעת התשלומים, סך 7.50 לי"מ מכל תשלום.

תואיל נא להודיע לנו את הסכמתך לשנויים אלה ונשלח לך את כתב ההתקשרות.

את הספרים שבקשת נשלח לך ואנו מבקשים ממך שתשתמש בהם לשם בקרת.

   בכבוד גמור ח. נ. ביאליק

נ. ב. בנוגע למספר האכס. נוכול לתת לו, בתור יוצא מן הכלל, 15 אכס. של הספר. הוצאתנו נותנת תמיד רק 10 אכס.

נ. ב. אקוה לבוא באלה הימים לירושלים ותמסור לי את כתב היד, את ספרך, חלק ד'⁵, עדין לא קבלתי ותודה לך על רצונך. גם אני יש לי לשלוח אליך ספר שירי⁶, אבל ארגז הספרים עדין לא נפתח, ובזמנו אשלחו לך. ושלום וברכה לרעיתך.

   הנ"ל

תכב לד"ר י. קלצקין

תל אביב, י"ט חשון תרפ"ה. 16/11 24.

לכבוד מר קלצקין, ברלין.

ידידי הנכבד,

עד היום ידעתיך בכוסך, שתינו יחד לא פעם ושתים ארבע כוסות: כוס תה, כוס קפה, כוס שכר וכוס יין. עתה הכרתיך בכיסך ובכעסך⁷.

קבלתי את מכתבך המלא תמרורים ולא ידעתי מה אתה שח, מה כל הרעש הזה ומה האף והחֵמה? ספרך⁸ נתאחר לצאת שבועות או ירחים מספר, על ידי כך, כמדומה, לא יחרב העולם ולא יחזור לתהו ובהו. מי כמוך, בעל ה"אשכלו", יודע את נפש המולי"ם בעת הזאת ואת מצבם, ואולי דוקא מפני שאתה יודע את זאת והמצב נגע גם בנפשך אתה, על כן קצפת את הקצף הזה. לולא ידעתי את נפש המחבר ואת נפש המו"ל כאחד, כי עתה הייתי משיב לך כגמולך, ואולם אין אדם נתפס על צערו הכפול, ואלהים יסלח לך. ובנוגע לעצם הדבר עוד בהיותי בברלין הזהרתי אזהרה חמורה את מנהלי סניפנו בברלין, והם הבטיחוני הבטחה מוחלטת, לגמור את הספר במהרה, ואף אני מתפלא על האחור ואיני יודע לו פתרון. ואין זאת כי אם היו מעצורים יוצאים מן הכלל. תיכף לבוא מכתבך לידי טלגרפתי להם לגמור את הענין בזריזות האפשרית. איך שהוא, אין כאן לא מעשה זדון ולא כונה רעה, ולא נאה לאיש כמוך לבחור לשון של ווכמייסטר. דברי חכמים בנחת נשמעים.

   בכבוד גמור ובידידות

       ח. נ. ביאליק

נ. ב. חברת האנציקלופדיה נתאשרה⁹. העושים אתם איזה דבר בענין זה? אנו משתדלים כאן להורידך, כלומר, לארץ ישראל. “לכהן פאר” באוניברסיטה – ואתה… מילא!

       הנ"ל

תכג לד"ר ש. לוין

תל אביב, י"א טבת תרפ"ה.

[לד"ר שמריהו לוין]

ידיד יקר וחביב.

טלגרמה בזמנה “כנהמא¹⁰ בשעת רעבון”¹¹. וכזאת היתה לנו הטלגרמה הכפולה משיקאגו. היה ברוך לנו על עמלך ותן נא ברכה בשמנו גם לבעלי הועידה השיקאגית¹² על חבתם אלינו. אמור נא להם, כי אנו עומדים פה על משמרתנו ועושים כל מה שבכחנו להרים קרן ה"דביר" ולהגדיל פעולותיו. לולי חבלי המעבר הקשים ושִלְפֵי¹³ ברלין, שהיו לנו, כי עתה יכולנו לשמוח על הגאולה ועל התמורה. תנאי העבודה – ביחס לסדר והתרכזות וחסכון בזמן ובהוצאות ובנאמנות – הם טובים כאן לאין ערוך מאלה שבברלין. ואם נצא לחרות ונפטר לגמרי מענשה של ברלין – יבואו לנו בלי ספק ימים של עבודה מתוך נחת רוח. לפי שעה עדין אוכלים את כחנו דאגות היום הקטנות ופרפורי ברלין האחרונים. עליך לעזור לנו מרחוק לקרב את הקץ. המר והקשה ביותר כבר עומד מאחורינו, ומה שלפנינו – מבשר טובות ונחמות.

מר ברנשטיין¹⁴ החביב כותב לך, לדבריו, בפרוטרוט על מעשינו ומחשבותינו, ואם כן – הכל ידוע לך. איל לי אלא להוסיף, כי הטמפו של עבודתנו כאן תלוי במדת זריזותך שם. ככל אשר תמהר לבוא עזרתך הממשית כן נגביר אנחנו את פעלינו פה. ויהי רצון שלא תרפינה ידיך ולא יכשל כחך ושבת אלינו בקרוב רענן ומחודש להצטרף עמנו לעבודה משותפת מתוך שמחה ונחת רוח.

כנפש חבריך האוהבים אותך באמת.

   שלך ח. נ. ביאליק

תכד לד"ר ש. פרלמן

ת"א, ג' שבט תרפ"ה.

למר ש. פרלמן בפריז שלום וברכה.

חבר יקר,

את המכתב הזה יביא אליך הצעיר עמינדב ברקאי מתל־אביב. אביו המורה (לא אמורי, חלילה) בגמנסיון היָפוֹנִי והסופר ברכוז – לדבריו, אתה יודע אותו —, והצעיר הלך לפריז על מנת להשתלם ולשוב אח"כ לארץ. ומובן מאליו, שצעיר כזה טעון סיוע ועזר ועצה טובה והדרכה, על כל פנים בימים הראשונים למגוריו בעיר הנכריה. הוא מבקש אפוא מעמך בזה לשים את עינך ואת לבך אל הנער והיית לו, כמאמר מליצינו, לאחיעזר ולאחיסמך ונתת לו מהלכים בין מכיריך, ובעיקר, במקום שיוכל למצוא משען כל שהוא למחיתו בימי שבתו בפריז. הצעיר חרוץ ומשכיל, שולט בלשון העברית, סוף דבר – זריז וממולח, ובל"ס גם אתה וגם חברנו הנעלה ז’בוטינסקי תוכלו להעזר בו בעבודתכם הרדקציונית¹⁵ עזר לא מעט. הציגהו אפוא לפני אנשי שלומנו בפריז ואל תמנע ממנו כל הימים את עינך הטובה ואת עצתך הנאמנה.

ושלום שלום לך ולז’בוטינסקי חברנו ולכל אנשי בריתנו.

   שלך באהבה ח. נ. ביאליק

נ. ב. האין כל תקוה לבואך ולבוא ז’בוטינסקי בקרוב לא"י? האין אתם אומרים לתת את אצבעכם עם אצבע אלהים, הנגלית לנו פה יום יום ורגע רגע. צר לי עליכם, אחי.

תכה לועד הזמני של תלמידי האוניברסיטה בירושלים

תל אביב, כ"ג שבט תרפ"ה. 23/2 25.

לכבוד הועד הזמני של תלמידי האוניברסיטה בירושלים.

בתשובה למכתבכם מיום י"א שבט הנני להודיעכם, כי אינני יודע מונח עברי לשם סטודנט יותר מתאים מהמלה תלמיד שנבנה מבנין התפעל, כלומר: מתלמד. יש אמנם בתלמוד עוד שמות אחרים מתאימים לזה, ואולם כלם ארמיים או “מוזרים” במקצת ואינם נוחים להתקבל על הלב.

וסלחו לי על אחור תשובתי שבא מסבת רפיון בריאותי.

       בכבוד גמור¹⁶

תכו למשה כ"ץ

תל אביב, י' אדר תרפ"ה. 6/3 25.

לכבוד מר משה כ"ץ, ראשון לציון.

א.

מתוך עיון קל ושטחי בתרגומו ראיתי, כי עבודתו בתרגום ספרו של ר’ יהודה בן קוריש¹⁷, היא עבודה חשובה מאד ובפרסומו יש תועלת רבה לבעלי המקצוע. ואולם לצערנו, אי אפשר ל"דביר" לקבל על עצמו הוצאה זו בחדשים הקרובים, לפי שהוא מטופל בהתחיבויות שכבר הגיעה שעתן ואין לדחותן עוד.

הנני יועץ על כן את כב' לפנות בהצעתו אל הד"ר מגנס, שהוא נגש בימים הקרובים להוצאת ספרים בעלי תכונה אקדמית, ואין כספרו ראוי שיהא אחד מעשרה הראשונים באותה ההוצאה.

והנני להעיר את כב', כי מן הראוי, שכב' יעתיק את כתב ידו על הנקי, למען ירוץ הקורא בו, כי בצורתו של עכשיו הקריאה קשה בו והרושם הבא ממנו קשה אף הוא מעט.

   בכבוד רב ח. נ. ביאליק

נ. ב. בזה אנו משיבים לכב' את גוף הספר ואת מחברות תרגומו בחזרה.

תכז לש. ג.

תל אביב, י' אדר תרפ"ה. 6/3 25.

לכבוד מר ש. ג., לונדון.

א. נ.

על מכתבך הארוך מיום 2.11 שנה שעברה לא יכולתי, לצערי, לענותך עד היום, מפני חולשת גופי ומפני טרדותי הרבות. היום עברתי על גל מכתבי המצפים לתשובה, והגיע גם תורך. והנני לענותך על ראשון ראשון.

אכן, ההוצאה של תרגום שירי האנגלי היא שלא כדין ושלא ברשות. מעולם לא נתתי הסכמה למי שהוא להוצאה כזו. ואלו חפצתי למצות עמך את עֹמק הדין הייתי מושך אותך לבית־דין. אלא שאני חושב אותך לשוגג ולא למזיד, ואולי באמת נתכונת לטובה, להכניס את השירה העברית לחוג קוראי אנגלית; לפיכך אני מקבל את הצעתך לשלוח לי בשכרי 10% מחיר הברוטו של הספר והנני מקוה, שלא תעכב את שכרי בידך ותשלחהו אלי מיד. כי, דרך אגב, נצרך גדול אני באותה שעה.

ועוד הערה אחת קטנה. עד היום לא עמדת בהבטחתך ולא שלחת אפילו אכס. אחד מתרגום שירי האנגלי, לא מכורך ולא בלתי מכורך. הכן יעשה מו"ל בישראל שכונתו רצויה?

לתשובתך המשית אצפה

       בכבוד רב

תכח לד"ר י. ל. מגנס

תל אביב, יום 17 אדר תרפ"ה.

כבוד הד"ר י. ל. מגנס, בירושלים.

אדוני הנעלה,

ה' כ"ץ המוכ"ז – עבודה מדעית חשובה בידו, תרגום ספרו הערבי של אבי המדקדקים העברים ר’ יהודה קריש¹⁸. ומהראוי, כמדומה, שתצא עבודה זו ע"י האוניברסטיה שלנו. על כל פנים כדאית העבודה שיתפנה לה מקום באחת הפובליקציות של האוניברסיטה בצורה זו או אחרת.

והנני האומר שלום וברכה לו ולעבודתו.

   בידידות ח. נ. ביאליק

תכט לנחמה פוחצ’בסקי

תל אביב, י"ט אדר תרפ"ה. 15/3 25.

לכב' הגב' נחמה פוחצבסקי, ראשון לציון.

גב'. נ.

גם לי צר מאד שלא נזדמן לי לראותך גם הפעם, אחרי ראיתי אותך לפני 15 שנה בארץ. זכרתי את מקל השקדים אשר עקרת מגנך בשבילי, כצפורה בשעתה¹⁹, ואף אם לא של סנפיריון היה²⁰, בכל זאת בקעתי בו את הים ועשיתי בו נסים ונפלאות על גביהם של כמה “מצרים”, ומקוה אני כי בקרוב אזדמן עוד הפעם לפונדקכם בקרית ענבים²¹ ושמחנו יחד על כוס יין.

   בברכת שלום

תל לד"ר מיכאל קויפמן ולרעיתו

תל אביב, כ"א אדר תרפ"ה. 17/3 25.

לכבוד מר מיכאל קויפמן ולרעיתו ליאלה שתח'²².

ידידים יקרים

מבינים אתם מאליכם כמה היינו רוצים כלנו, אני ורעיתי ורבניצקי ויתר אנשי שלומנו, לראותכם בקרבתנו ויושבים עמנו בארץ אבות שבת אחים, כימי קדם וכשנים קדמוניות. אבל השאלה היא, מי יקרע לכם את הים ומי יכין לכם מקום כאן לשבתכם? כאן, בארץ ישראל, מבינים היטב את הפרוש של המשנה “אם אין אני לי, מי לי”.

אמת מיוחסים אתם וגם אנשי שלומכם כאן יד ושם להם, ב"ה, ואף על פי כן אין אני נותן לכם בעד יחוסכם ובעד ידם ושמם אפילו פרוטה אחת. זה הכלל, מי שרוצה לעלות לארץ אל יבטח ב"בן אדם" שאין לו תשועה, אלא ישא את רגליו ויטריח את עצמו לבוא ולעשות לנפשו. ובטוח אני, כי איש מתנים כמוך ר' מיכאל, תושיע ידך ל למצוא לך מעמד וגם לבנות לך בית בישראל., כראוי לבנו של ר' יעקב ולחתנו של ר' שלום, עליו השלום. ובכן שלום שלום לך ולכל אשר עמך בשמי ובשם כל אנשי שלומך בכלל ורבניצקי בפרט, המחכים לעליתכם. ושלום לר' דוב מהיר רגלים הטס בטיסה אחת את כל העולם כלו.

   שלכם באהבה

תלא למערכת “עדן”

תל אביב, 18/III 925 [כ"ב אדר תרפ"ה], ת"א.

למערכת ה"עדן" שלום וברכה.

הנתוח שנעשה לפני חדשַיִם בשתי עיני ושאר מרעין בישין, לא עליכם, — הם הם אשר סִבּוּ בשתיקתי, ואתם אל נא תחַיְבוני.

עתה אני שולח לכם בזה חמשה דברים (לחמש חוברות), ואלה הם: א) נבחי והכדור המנֻמר, ב) הדג בחכה, ג) הפרפר והפרח, ד) אופַנַים, ה) קול מבשר. בחבילה הבאה אשלח לכם קצת דברי פרוזה, כבקשתם.

שואלת את, הגברת גרבלסקא, מה פירוש “להשמין”?²³ – פשוטו כמשמעו: להשביח את טיב החֹמר הספרותי. אתם נותנים לעתים קרובות מוץ, במחילה. המבלי אין דברים נאים לתרגום?

וע"ד ציורי “הגדי” במקום השה – לא צחקתי כלל, גברת יקרה. בעתון ערוך לילדים יש לנהוג זהירות יתרה, ואדם מועד לעולם.

עם זה הנני לבקש מעם האדמיניסטרציה לגמור עמי את החשבון בדבר העבר ולשלוח אלי את שכר החבילה הרצופה בזה.

   בחבה למפעלכם ובברכת שלום

       ח. נ. ביאליק

— למה זה יחשה ר' דניאל²⁴ איש חמודות?

— בענינים הנוגעים ל"דביר" ולחשבונותיו – בבקשה לפנות אל המשרד (“דביר”, תל־אביב), לפי שאין לי שום מגע ומשא בצד זה.

תלב לא. ש. הרשברג

תל אביב, ב' אייר תרפ"ה. 26/4 25.

למר א. ש. הרשברג, ביאליסיטוק.

אדוני הנעלה,

קראתי את מכתבך בשים לב והצעתי את דבריך²⁵ לפני בעלי ה"דביר". חושב אני, כי בארץ ישראל תבוא הגאולה לכתבי ידך הטובים והחשובים. ואולם עליך להתאזר בסבלנות ולחכות עוד חדש ימים עד שוב הד"ר מגנס מאמריקה.

בקשר עם האוניברסיטה אנו אומרים לגשת להוצאת שורה שלמה של ספרים יסודיים בכל ענפי המדע העברי. ובלי ספק יהיו ספריך מעשרה הראשונים.

והנני להתשמש בהזדמנות זו להביע לך בזה את תודתי הרבה על ספרך “חיי התרבות בתקופת המשנה והתלמוד”, חלק א', שיצא ע"י “שטיבל”²⁶. ספר זה המציא לי קורת רוח מרובה והוא עבודה חשובה מאד. מי יתן ונזכה לראותך יושב בקרוב עמנו ועובד את עבודתך הנאמנה בכח חדש.

אקוה, כי הימים האלה לא ירחקו.

   המוקירך מאד

תלג לש. ב. מקסימון

תל אביב, ג' אייר תרפ"ה. 27/4 25.

   לכב' מר ש. ב. מקסימון, ניו־יורק.

א. נ.

את ספרך "גוילים”²⁷ קבלתי בתודה. גם בלעדי בקשתך אהפך ואהפך בו. דבריך משכו את לבי מאז ובשעתם למדתי מהם. היה ברוך! מי יתן וקבלתי ממך עוד מתנה אחת – כרך שני.

   היה שלום וברכה

תלד לקרן לתמיכת סופרים עברים

תל אביב, ו' אייר תרפ"ה. 30/4 25.

   לכבוד קרן לתמיכת סופרים עברים²⁸, ניו־יורק.

א. נ.

מקבל אני בתודה את הצעתכם להצטרף לרשימת חברי המועצה של קרן היסוד לתמיכת סופרים עברים.

בטוח אני, כי קרן זו יכולה להמציא רוחה מסוימת לסופרים או למשפחות אלה מהם הנצרכים לתמיכה. ותבוא הברכה על הנדבן ר' ישראל מץ²⁹, “שמצא בקעה וגדר בה גדר”³⁰.

בשיחתי עם חברי הסופרים והחכמים בארץ ישראל על הקרן הזאת ותפקידה נשמעה לי הצעה אחת המתקבלת על הלב והיא: שכסף היסוד יעבוד לאחד הבנקים הבטוחים בארץ ישראל, כגון אפ"ק, ויהיה מונח שם לפקדון. כי למה יהא כסף ישראל מתגולל בארץ זרה ללא תועלת לנו? מאת אלף דולר בארץ ישראל סכום הגון הוא, ועצם הויתו בארץ ישראל יש בו כדי להביא תועלת מרובה. וכמדומה, כי גם מצד הפֵּרות – כדאי לסכום זה שיהא בא"י, במקום שהבנקים משלמים אחוזים מרובים מאלה שבאמריקה. לא כך?

מאד אחזיק לכם טובה אם תואילו להודיענו את דעתכם על ענין זה

   בכבוד רב

תלה לש. ג.

תל אביב, ו' אייר תרפ"ה. 30/4 25.

   לכב' מר ש. ג. לונדון.

א. נ.

מכתבך האחרון לא הניח את דעתי. הגיעה כבר השעה שתצרף מעשה להבטחה³¹. לאחר שהספר יצא ובלי הסכמתי עליך לפחות לסלק לי את שכרי בלי שום דחיות. אם לך עתה כל הסכום במלואו במזומן שלח לי חציו במזומן וחציו בשטר של שלשה חדשים. שעתי דחוקה עכשיו והכסף יהא דבר בעתו. הרי הפסח עבר ואתה הבטחת לסלק מיד אחרי הפסח. סוחר ישר עומד בדבורו.

   בכבוד גמור

תלו לד"ר מ. אהרנפרייז

תל אביב, י"א אייר תרפ"ה. 7/5 25.

   לכבוד מר מ. אנרנפרייז, שטוקהולם.

   שלום וברכה לך, ידיד יקר.

את גלויתך קבלתי ותודה לך. הספר רשב"ג, ח"ב³², נשלח אליך, ומאד ינעם לנו לשמוע חות דעתך על עבודתנו בו. הפוך בספר זה – וראית כמה רב גובריה של אותו שלמה “הקטן”³³ – אבן גבירול. כח ענקים כחו. עתה אנו עסוקים בסדור שירי ר' משה אבן עזרא. הרבה משיריו כאלו נכתבו ע"י משורר מודרני לפני יום אחד. כמה יפי ועֹז! אכן דלי רוח אנחנו אם לא ידענו לשמור על פנינים כאלה ולקבע להם מקום מכובד בבתי ספרינו ומדרשותינו.

   והנני שלך באהבה ח. נ. ביאליק

תלז לפרופ' ש. קרויס

תל אביב, י"ג אייר תרפ"ה. 7/5 25.

   כבוד הד"ר ש. קרויס, וינה.

   ידידי הנעלה.

קבלתי את הערותיך לשירי רשב"ג בתודה וכמה מהן טובו בעיני. אקוה להשתמש בהן בספר המלואים שיצא בקרוב.

עכשיו אני וחברי עוסקים בסדור שירי רמב"ע ובצאתם אמציא לידך גם אכס. מהם.

כשתגמור את סדורו של ספרך “קדמוניות התלמוד”, ח"ג, תואיל להודיענו ונערוך דברים שבכתב בינינו ונגש מיד להדפיסו. ואני מקוה, כי הפעם יהיה הקשר שבינינו קשר של קימא ואנחנו ואתה נזכה לראות את דבריך יוצאים משוכללים ומהודרים כאשר הסכנו לעשות מאז ועד היום.

יום פתיחת המכללה³⁴ היה לנו ליום חג גדול, יום של קדוש השם ברבים.אכן אשרינו שזכינו לכך.ואני מקוה, כי לא יארכו הימים ונזכה לראות גם אותך יושב עמנו בקתדרה ומרביץ תורה ברבים על הר הקודש. ומי יתן ובא הדבר במהרה בקרוב.

בברכי אותך ליום נשואי בתך ברכת מזל טוב, אני חותם באהבה ובידידות

   המוקירך מאד

נ. ב. ומה עלה לכתב היד של שירי טודרוס הלוי³⁵? היש תקוה לקבל העתק שלם ממנו על ידך?

תלח לש. גינצבורג

תל אביב, כ"א אייר תרפ"ה. 15/5 25.

   לכבוד מר ש. גינצבורג, ניו־יורק.

   ידידי יקירי,

דבריך במכתבך האחרון הניחו את דעתי הרבה. רואה אני, כי דנתני לכף זכות. היה לי ברוך על זה כל הימים. נעבוא איפוא על העבר בשתיקה – אפשר שאשוב אליו בזמן אחר – ולפי שעה נדבר בענין הקרוב ללב שנינו ברגע זה: בהוצאת כתבי רמח"ל.

התכנית אשר התוית לך להוצאה זו, טובה בעיני. אלא שלדעתי יש להקדים את שני הכרכים: “ספר הדרמות”³⁶ – “ספר הליריקה”³⁷ ולתתם ראשונים ואת “לשון למודים”³⁸ לתת שלישי להם: ואח"כ את “ספר האגרות”³⁹, ולבסוף את הכרך החמישי, על חייו וספריו של רמח"ל⁴⁰. לפי שהספר “לשון למודים”, אף על פי שהוא כ"י חדש⁴¹, בכל זאת מצד תכנו אינו עשוי למשוך את לב הקהל. אדרבא, יש בו כדי להרחיק ממנו את הלב במקצת, ואף מקצוע זה עצמו, של הריטוריקה, השאול בעיקרו מאחרים, ענין טפל הוא לגבי רמח"ל, ויותר נאה להתחיל תיכף ומיד מן העיקר – מן רמח"ל המשורר.

ואם כן, אין הדבר חסר אלא לערוך את התנאים בינינו ולמסור את כתב היד ל"דביר", כדי שיוכל זה לגשת תיכף להוצאתם.

ואנו מחכים למכתבך ולתנאים המפורטים.— —

בהכירי אותך מנעוריך ובדעתי את דרכי עבודתך הכשרה והנאמנה, בטוח אני בך, כי הוצאת מתחת ידך דבר מתוקן; ועלי להעירך, כי גם אני וחברי רבניצקי, עוד בהיותנו באודיסה, התחלנו לטפל בהוצאת הכתבים האלה, ואספנו משירי לוצאטו הליריים וממכתביו חמר רב, וכבר התחלנו גם בהדפסה, אלא שנטרה עלינו השעה והעבודה בטלה. ואני מברך את המקרה, שהזמין לעבודה זו עצמה איש כמוך, שיש לבטוח בו כי יעשה את מלאכתו באמונה ובאהבה, ועם זה הוא נמצא בניו־יורק, מקום שעומדים שם לשמשו אוצרות ספרים גנוזים וגם אנשי מדע מובהקים. האגרות שמסר לך הפרופ' אלכסנדר מרכס⁴² הן באמת אוצר יקר, ואשריך שזכית בהן ובפרסומן.

והנני הזוכר ומזכיר אותך לעתים מזומנות באהבה

   המוקירך מאד ח. נ. ביאליק

נ. ב. את דבריך, את אלה הבאים לידי במקרה, אני קורא בעיון.

בפעם אחרת אגיד לך מה שבלבי עליהם.

תלט לפרופ' ישראל דוידסון

תל אביב, ט' סיון תרפ"ה. 1/6 25.

   לכבוד הפרופ' ר' ישראל דוידסון, ניו־יורק.

   אדוני הנעלה,

אחרי גלגולים רבים בא סוף סוף לידי ספרך היקר והנפלא “אוצר השירה והפיוט”, כרך א'⁴³, ואין מלים בפי להביע לך את עוצם התפעלותי על תפארת המלאכה ועל רוב העמל השקוע בו. אכן, מתנה גדולה, כלי חמדה, הענקת הפעם למדע העברי. אין ספק כי ספרך יהא למקור ברכה לרבים מאנשי המדע. מי יתן וכלית את המלאכה במהרה ונזכה כלנו לברך על המוגמר כאשר ברכנו על ההתחלה. אינני יודע במה אשלם לך חלף מתנתך הטובה. אין בידי לפי שעה אלא ברכה נאמנה יוצאת מקרב הלב על אשר לא שכחת אותי לזכותני במתנת ידך המלאה והרחבה. אני וחברי רבניצקי מדי עשותנו במלאכתנו אנו נזכיר את שמך לברכה בכל יום.

אל נא תתמה על תשובתי המאוחרת: מיום בא אלי מכתבך המבשר ע"ד משלוח הספר עד שהגיע זה לתל אביב עברו כשלושה חדשים; אין זה כי אם התמהמה הכורך לעשות את שליחותו; וגם בבוא הספר לגבולנו לא הגיע לידי מיד, אלא נפל ביד שליחי לקבלת הפוסטה (אני יצאתי בימים ההם מתל אביב למקום אחר), ורק באלה הימים זכיתי לראות בעיני את הספר ולברך עליו.

בינתים הגיעני גם מכתבך האחרון ובשורה חדשה בתוכו, כי נתנה לך רשות למסור לידי וליד חברי רבניצקי את פיוטי הרשב"ג החדשים לשם הכרך האחרון שאנו עומדים להוציא בקרוב. המתנה האחרונה הזאת שקולה בעינינו כראשונה, ואני וחברי מביעים לך בזה את תודתנו מקרב לב. הפעם מקוים אנו להוציא מתחת ידינו בעזרתך דבר שלם ומתוקן באמת. יש רק להצטער על קצת הפיוטים המשוקעים בכתבי היד של גינצבורג⁴⁴ בפטרבורג, הנעלמים לפי שעה מעין כל חי ואין ביד איש להשיגם.

מי יתן והיה עם לבבך לשלח אלינו גם את הערותיך לשני הכרכים הראשונים ונתן אותן בסוף כרך המלואים. הד"ר בראדי⁴⁵ כבר הבטיחנו כזאת.

והנני לציין לך למטה לפי סדר רשימתך את אלה הפיוטים החסרים לנו, ואתה בטובך תצוה להעתיקם ולשלחם לנו בהקדם האפשרי. מובן מאליו, כי שכר ההעתקה עלינו.

אולי ינעם לך לדעת, כי יש לנו תקוה לקבל מפטרבורג מעזבונו של פירקוביץ⁴⁶ חומר חדש חשוב מאד בשביל כרך המלואים⁴⁷. בבואו לידנו לא נאחר מלהודיעך מה טיבו.

מאמרך הקטן שכתבת בזמנו ב"הדאר" על כרך א'⁴⁸ ראיתי ונהניתי. וקבל בזה שוב את ברכתי ואת ברכת חברי רבניצקי.

   המוקירך מאד

רשימת שירי הרשב"ג החסרים לנו:

אחות פתשגן פליאות רזות (היה (היה בידנו ואבד, וקשה, לדעתנו,  ליחסו לרשבג ⁴⁹).

אסובב עיר ואשוט בשוקים (כ"י הגניזה).

בעודנו מדובקים קשורים (כ"י).

במשכבי קרבי יהמו בך (כ"י).

במוסר שוא ופה חלק.

במו שברי, יחידתי.

הבינותי והבנתי דבריך (כ"י).

הסר לבבי תאותך (כ"י).

ידיד נפשי ולבבי (כ"י).

ידעתיך ולא על הידיעה (כ"י).

ירחם אל רחומיך.

לב אדם ודעתי (כ"י).

לבבי נע ונד מאין הנחה (כ"י).

מרום יראה השה (כ"י).

עורה לבבי.

עיננו לך צופיה (נדפס, לדעת צונץ  ובראדי איננו של רשב"ג⁵⁰ ).

רפואה את כל מכה (כ"י).

שובנו אלהי ישענו (כ"י).

שחותי ונדכאתי ולבי זחל (נדפס).

שכינת עוזך על כסא רחמים  (כ"י).

תעה לבבי אחרי התהו (נדפס).

עם זה אנו מבקשים לשלוח אלינו את הנוסח של חרוז אחד מקולקל, שמצאנו בשיר “שלוף חרבך, דודי”, שבידנו, והוא הדלת של הבית הרביעי.

   אצלנו הנוסח הוא כך:

   "הנני מעט חלי(?) שר הצבא עמך".

משקל השיר הוא: שתי תנועות יתד ושתי תנועות, ב' פעמים בדלת וכן בסוגר. ואין אנו יודעים לכוון בחרוז זה, לא את המשקל ולא את הפרוש. תחת “חלי” צריך להיות, כנראה, “חֵילִי”, אבל בזה לא נרפא עוד החרוז כלו ומאד נחזיק לך [טובה] אם תמציא לנו את הנוסח הנכון⁵¹.

תמ ליוסף ביטלמן

תל אביב, י"ב סיון תרפ"ה. 4/6 25.

   למר יוסף ביטלמן⁵², זיטומר.

   יוסף חביבי!

כאשר יקשה עליך להטרידני כן יקשה עלי שבעתים להשיב את פניך ריקם ולמנוע ממך עזרה. עד אלהים, כי קצרה ידי מהושיעך. בין הארץ ובין אנשים מבני גילך מבדיל קיר כסף של 500 פונט. ומי גבור אשר יהרוס את הקיר הזה בידים ריקות? יש אמנם נבונים הקונים תחבולות וחותרים מתחת לקיר, ואולם אין חלקי בין אלה, ולא אני האיש. מה אעשה לך, איפוא, אח יקר? לבי, לבי לך. יודע אתה מה רבה אהבתי אליך. הן אתה וחברנו ישראל⁵³ ידידי וחברי היחידים לי בזיטומר, אשר לא ימח זכרונם מלבי כל ימי חיי, שנפשי תכלה לראותכם יושבים עמי בקרבתי. ואולם גזר הדין הוא, שאין לשנותו. נחכה מעט אולי יבואו ימים טובים מאלה וכל אשר תמצא ידי לעשות לטובתכם אעשה באהבה וברצון.

   שלך לעולם

תמא לזאב רוזנבלום

תל אביב, י"ב סיון תרפ"ה. 4/6 25.

   לכבוד עורך הירחון של תלמידי ביהמ"ד

   לרבנים באמריקה מר זאב רוזנבלום.

א. נ.

בהיותי אחד ממעריציו של המנוח ר' דוד נימרק ז"ל⁵⁴ הייתי נכון, כמובן, בכל לב להציב לו יד בירחונכם; ואולם לצערי תקפו עלי מאורעות, שהרחיקוני לפי שעה משלחן עבודתי; בעתיד הקרוב אני מקוה בכל זאת להפנות לעבודה ספרותית, ואם לא תקדימני יציאת החוברת המוקדשת לשמו – אשלח אליכם דבר בשביל חוברת זו לזכר המנוח, היקר והקדוש לי. ואולם אין אני מקבל עלי לכתוב הערכה עליו, לפי שבשנים האחרונות, בימי שבתי ברוסיא, לא ראיתי את הספרים ואת המאמרים שפרסם המנוח בשנים האלה ואין בידי להקיף את כל עבודתו. לפי מצבי עתה לא אוכל בלתי אם לתת מאמר ספרותי במקצוע שירת ימי הבינים.

   בברכת שלום

תמב לאַרטין

תל אביב, י"ב סיון תרפ"ה. 4/6 25.

   לכב' מר אַרטֵין, אמסטרדם.

   ידידי היקר!

קבלתי את מכתבך בזמנו והיה לי ברוך אשר זכרתני ותפקדני בשלום. מקוה אני, כי בקרוב תשוב אלינו, אתה וביתך, לשבת עמנו תמיד. מי יתן ויבוא הדבר בקרוב. איש כמוך שרוצה להקים לו בית בישראל אין טוב לו מקבוע את ישיבתו בארץ ישראל.

קדחת הבנין בתל אביב לא פסקה עוד. ועם זה יוקר הדירות איננו מתמעט. ובכל זאת מורגשת כבר מעין עיפות במקצוע הבנין. הימים הקרובים יגידו אם יש יסוד לבנין זה ואם אין.

השמועה ע"ד קנית שרונה איננה מכוונת אל האמת, ואעפ"י שקימא להם ליהודים שסתם אשכנזי שוטה, עדיין לא הגיעה שטותם לידי כך, שימכרו ליהודים את נחלתם.

ואני ורעיתי אומרים שלום לך ולרעיתך הנכבדה וכל אשר לך.

   שלום וברכה

תמג לגבריאל גרַד

לקומפוזיטור גבריאל גרַד⁵⁵.

ערבה עלי נגינתך, שחברת לשיר “אחרי מותי”. המנגינה מתאמת מאד אל תוכן השיר והמלים עם הצלילים עולים תאומים יחדו.

       ח. נ. ביאליק

תל אביב, ט"ו סיון ה’תרפ"ה (7/6 25).

תמד לד"ר אפרים הראובני

תל־אביב, ט"ז סיון תרפ"ה. 8/6 25.

   לכ' הד"ר ר' אפרים הראובני, פילדלפיה.

א. נ.

את מאמרכם⁵⁶ “גן הנביאים וחז”ל" ב"התורן"⁵⁷ קראתי בזמנו וייטב בעיני מאד. אם ימָצא לרעיון זה⁵⁸ איש שיתמכר אליו בכל לב יצא אל הפועל. אולי תהיה אתה מר הראובני האיש? הדברת עם ה' מגנס⁵⁹ על הדבר? כמדומה שרעיון כזה ימצא מסלות ללבבו. על כל פנים אנכי נכון לסייע להגשמתו בכל אשר תמצא ידי.

   בכבוד גמור

תמה לד"ר חיים בראדי

תל אביב, י"ז סיון [תרפ"ה]. 9/6 25.

   לכבוד הרב הד"ר חיים בראדי בפרג.

   אדוני הנעלה!

מכתבו וחוות־דעתו על עבודתנו בסדור שירי הרשב"ג שמחוני מאד. אם אתה, ראש המדברים בשירת ימי־הבינים, ברכת את עמלנו – לא יגענו לריק. מי יתן והיה עם לבבך למלא את הבטחתך ולשלוח אלינו את הערותיך⁶⁰, ואם אפשר – גם את מלואיך לגוף השירים בשביל הכרך הבא. עד ראש השנה הבא נחכה לך, ואנחנו מביעים לך את תודתנו מראש. הפרופיסר ר' ישראל דוידסון מניו־יורק הודיענו, שימציא לרשותנו את כל שירי הרשב"ג שהעלה בידו מתוך כתבי־יד. מי יתן ועשו יתר החכמים כמוהו והיה מעשה שירי הרשב"ג שלם.

שמחתי לבשורת פיך, כי נגשת סוף סוף לגמור את הוצאת הדיואן היקר של ר' יהודה הלוי⁶¹ וכ"כ להוצאה מתוקנת של “מחברות עמנואל”⁶². תהי עבודתך ברוכה ושלום וברכה לך ולעבודתך בשמי ובשם חברי רבניצקי.

תמו לד"ר יעקב קלצקין

תל אביב, י"ז סיון [תרפ"ה]. 9/6 25.

   יקירי קלצקין!

בין שהיה מכתבי⁶³ מחוכם בין לא, אחת אשאל מעמך: בכל מה שנוגע לעניני חשבונות ודברי תרעומות פנה לך למשרד “דביר”. עלי נמאס הדבר בתכלית, וכבר נסתלקתי מכל הענינים המשרדיים ב"דביר" וסוף סוף לא חתמתי על החוזה שבינך ובין “דביר”, אלא כבא כחו של “דביר”, ואני מה כי תלין עלי?

את ספרך “זוטות”⁶⁴ קבלתי בזמנו ותודה לך. במשך החדש הזה אעביר אל ביתי החדש ארגזי ספרי החתומים ואפתח את קברותיהם, אז אעלה משם גם את כרכי שירי, ואשלח אליך בעין יפה ובחפץ לב אחד מהם מכורך. אם לבך טוב אלי, תנה נא אכסמפליאר אחד מן ה"תחומים" (בניר טוב) למר רוזנצווייג⁶⁵, העובד עמך במחיצתך⁶⁶, והוא יואיל בטובו למסור את הספר לכריכת חצי קלף, כזה של ה"קרעים", כדי שיעלה בארוני הזווג של שני הכרכים יפה. מר רוזנצווייג יודע את הפרטים. הוא הוא שהזמין את הכריכה של “קרעים”.

בינתים עברתי על ספרך “זוטות”. דבריך נאים בתוכם ובברם. יש גם דברים עמוקים אמורים בלשון פשוטה, שלא כדרכך במאמריך הגדולים. היה ברוך על ההנאה הגדולה שחלקת לי בספרך זה. הרבה מן הרעיונות שהבעת קרובים מאד ללבי, ולפעמים נדמה לי כאלו מלבי ומפי יצאו.

ב"דבקים שבינו ובינה" הרחבת מעט את הטפח המגולה, ויש שיתרעמו על כך וישחדוך במקצת התגדרות

בדבר שירי נג’ארה⁶⁷ לא אדע מה לענותך. אם רוצה אתה בהשתתפותנו⁶⁸ יש עצה פשוטה: כל אחד מן השותפים ידפיס מחצית אחת מן הספר, גליון כנגד גליון וכרך כנגד כרך, אתם במקומכם ואנחנו במקומנו. ואם אין לבכם לדבר – חפשים אתם מן השותפות ואין ל"דביר" עליכם כלום. “דביר” איננו רודף כלל אחרי הספר הזה, די לו בשלו. ואשר לאנציקלופדיה⁶⁹ יהי אלהים עמכם ותעלו. אם תעבירו את עבודתכם לארץ ישראל והשתתפותנו תהיה רצויה לכם, נבוא עמכם אז בדברים. לפי שעה עשו בעצמכם והצליחו.

   ושלום לך ולעבודתך.

       ידידך ואוהבך ח. נ. ביאליק

נ. ב. את הכרך השני של שירי שלמה בן גבירול צויתי לשלוח לך.

תמז לשבתי חייט

תל אביב, י"ז סיון [תרפ"ה]. 9/6 25.

   למר שבתי חיט, ניו־יורק.

א. נ.

תודתי נתונה לך על תרגום שירי “למנצח על המחולות”, שהמצאת לי⁷⁰. התרגום איננו רע, אם כי איננו מכוון אל המשקל במקור. מתוך מחברת השירים של המתרגם, שהמצאת בטובך לידי, ראיתי כי אמנם איש פלאות היה האיש ומהראוי שתציב לו יד בספרותנו. אנשי פלאות כאלה גם בדורנו, דור הפלאות, מעטים הם. את מחברתך אמסור לספריה, כרצונך, והיה שלום.

   בכבוד גמור

תמח לי. י. שווארץ

תל אביב, י"ח סיון תרפ"ה. 10/6 25.

   למר י. י. שווארץ⁷¹.

את ספרך הנאה בתוכו ובברו⁷² קבלתי בתודה. התחלתי לקרוא בו בו ביום, ולא זזתי ממנו עד שהגעתי אל הדף האחרון. האין די לך? ובאמת דבר גדול הוצאת מתחת ידך הפעם. יהי מקורך ברוך. בהעבירי את ארגזי ספרי אל ביתי אשלח לך את ספר שירי, מהדורה אחרונה, ומי יתן וזכרת גם לו את אהבת נעוריך⁷³.

   המוקירך מאד ח. נ. ביאליק

תמט לנ. י. טבצניק

תל אביב, י"ח סיון תרפ". 10/6 25.

   למר נ. י. טבצניק, פריז.

   אדוני!

את רשימתך “ל”ג בעומר" קראתי, וחלילה לי מדחותך – כמו שלא דחיתי את חברך ישראל וַקסר בשעתו⁷⁴. אדרבא, רואה אני מתוך הרשימה כי קרוב אתה מאליך לכנפי השכינה, ואין ביד איש להרחיק את הקרוב; ובכלל דע לך כי מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחיקוך. לעולם אל תבטח ב"סמיכות" וב"הסכמות" של אחרים. ואשר לעצם רשימתך רואה אני מתוכה, כי פתוס השעה הגדולה נגע גם ברוחך, וירומם את ניבך. רוב הפסוקים צליליהם נקיים, בלי סיג. זקק וצרף את ניביך שבעתים, ואל תתן למליצה, ואפילו אם היא יפה מאד, למשול בך.

נ. ב. רשימתך מושבת אליך בזה.

תנ לי. ד. ברקוביץ

תל אביב, כ"ב סיון תרפ"ה. 14/6 25.

   לכבוד מר י. ד. ברקוביץ, ניו־יורק.

   ידידי היקר!

זה כעשר פעמים הפשלתי את שולי קפוטתי והתגברתי כארי לדלג על פני מחיצת השתיקה העבה המבדלת ביני ובינך זה כמה שנים; ואף פעם אחת לא עלה הדבר בידי. הפעם אולי אצליח, והנני מתחכם, איפוא, ועובר שוב בשתיקה גמורה על העבר (על זה הואילה לבוא בדברים עם “משרדנו”) – ונגש תיכף ומיד לעצם הענין של העתיד.

אחרי עיון מרובה ושקול דעת מצדי צדדים, באנו, אני ורבניצקי, לידי החלטה, כי הצעתך הנוגעת להוצאת כתבי שלום עליכם וכתביך בחמשה עשר כרכים מתקבלת על “דביר”. אבל יציאתה לפועל אינה יכולה לבוא אלא לשעורין, כלומר, כל המהדורה מתחלקת לשלה שעורים בני חמשה כרכים. ארבעה של שלום עליכם ואחד שלך.

מתחלה תבוא התיחבות מצד “דביר” על חמשת הכרכים הראשונים, העידית, ורק אחרי כן יבוא הדבור על השאר. אם דרך זו טובה בעיניך, יכול “דביר” לגמר עמך את המשא והמתן על רגל אחת.

תנאי התשלומין קבועים ועומדים בתקנותיו של “דביר”, חוקה אחת לכל העובדים עמה במחיצתה, והם: 15% ממחיר הספר בשוק, שמשתלמים במשך זמן מסוים אחרי צאת הספר. משך זמן הפרעון ניתן להתפשט ולהתכוץ – הכל לפי טיב הספר וחריפותו בשוק.

ברם, עניני ממונות שבין הסופרים ובין “דביר” אינם מענין שלי, ועליהם תבוא בדברים עם המשרד.

אם תמצא, כי אחרי אִלמון של כמה שנים מכתבי זה יבש וקצר יותר מדי – תסחל לי כגודל חסדך. הרי אין זו אלא דרך קפיצה. המחיצה נסתלקה, ואנו עומדים עכשיו פנים כנגד פנים.

ושלום וברכה לך ולארנסטינה ולקויפמנים⁷⁵ ולכל הנלוים אליך.

   אוהבכם ח. נ. ביאליק

נ. ב. הדרמה שלך, “אונטערן צלם”⁷⁶, דבר נאה הוא. שמעתי, כי באמריקה הרעישה את “העולם” התיאטרלי, ואולם אינני בטוח אם תצליח על הבימה העברית. דברי־הוי, אפילו כתובים בכשרון, אינם לפי רוח בימותינו החדשות בארץ, ומחוצה לה, כגון ב"הבימה" המוסקבאית. ודבר־הוי כשבא לידי בעלי “הבימות” מוציאים אותו מאוירו ו"מגביהים" אותו. ואולם כמדומה ש"משקה’לה חזיר" – הצורה המרכזית בדרמתך – כבד ומסורבל יותר מדאי, ואיננו נוח להגבהה. בין כך ובין כך, דבר נאה כתבת, ויישר כחך⁷⁷.

       הנ"ל

תנא להתאחדות העולמית של הסטודנטים היהודים בוינה

תל אביב, כ"ה סיון תרפ"ה. 17/6 25.

   להתאחדות העולמית של הסטודנטים היהודים בוינה.

א. נ.

בתשובה למכתבכם מיום 29 למאי, מספר 2218, הנני להודיע, כי מפני רוב העבודה המוטלת עלי איני יודע אם בימים הקרובים אוכל להפנות לכתיבת מאמר בשביל ספר השנה שאתם עומדים להוציא, ואתם אל נא תסמכו עלי ואל תעכבו את הוצאת הספר השנה בגללי. ואולם מקוה אני, כי בספר השנה שיבוא אחרי זה אוכל להשתתף גם אנכי, ואסלק את חובי בעין יפה. עצם הרעיון של הוצאת הספר הוא מוצלח מאד, ואין ספק כי יואיל לקרב את הלבבות של הסטודנטים היהודים בכל העולם בינם לבין עצמם וגם לחזק את הקשר בינם ובין העם העברי.

   ושלום וברכה לכם

תנב לתלמידים ולתלמידות של ביה"ס העברי ברושצוק

תל אביב, כ"ה סיון תרפ"ה. 17/6 25.

   לתלמידים ולתלמידות של ביה"ס העברי ברושצוק —

   שלום וברכה לכלם.

חברי הקטנים וחברותי הקטנות!

דבריכם הטובים אלי⁷⁸ נגעו עד נפשי ואת מכתביכם שמתי בארוני למשמרת בין המכתבים היקרים לי ביותר. אהבו את מוריכם, את עמכם ולמדו את תורתו, וכאשר תגדלו והייתם לאנשים תצאו בצבאותיו, ובאתם לארץ אבות לבנותה ולהקים את הריסותיה, ומי יודע אם לא אזכה עוד אני לראותכם בעיני פנים אל פנים, והשיבותי לכם ברכה בפי.

היו ברוכים כלכם לאלהי ישראל ושלום וברכה למורתכם היקרה, הגברת שרה ורלינסקי.

   אוהבכם מרחוק

תנג להרב מ. מ. כשר

תל אביב, כ"ה סיון תרפ"ה. 17/6 25.

   לכבוד הרב מנחם מנדיל כשר.

   רב נכבד!

מתוך הגליון הראשון של ספרך⁷⁹, שהמצאת לי, נוכחתי כי אמנם מלאכה גדולה עשית, ויש בה כדי להועיל לשוחרי תורה ותושיה. ובצאת הספר לאור מוכן אני להמנות עליו.

   ושלום וברכה

תנד ליוחנן טברסקי

תל אביב, ב' תמוז תרפ"ה. 24/6 25.

   יקירי ואהובי יוחנן טברסקי!

הלא תסלח לי אם לא כתבתי לך תשובה בזמנה. היו מעצורים רבים. עתה הונח לי מעט, ובתוך תלי המכתבים, המצפים לתשובה, מצאתי את מכתבך ופקדתיו בין עשרה הראשונים. ואני משיב לך על ראשון ראשון.

את ספורך ב"העולם"⁸⁰ קראתי בשעתו עד תומו⁸¹, ויישר כחך. אינני אומר כי יינך צלול כלו, בלי שמרים, אדרבא, עדיין תוסס⁸², ובכל זאת יש בו הרבה סמנים לטובתך. כתוב וגדל! מקום מכובד מוכן לך בספרות. עלה, עלה וכבשהו.

רעיונותיך ע"ד הרומן והספור⁸³ נכונים בעיקרם, ואולם לבי אומר לי, כי הרומן, ובכלל ספרות האפוס הגמור, לא יבוא בגבולנו אלא אם כן נהפך לעם עלילה, היוצר את גורלו במו ידיו. בלי עלילה בחיים אין אפוס בספרות. עד הימים ההם יהיו כל הנסיונות במקצוע זה רק בבחינת “כאלו” ו"במקום" – מלאכת ידים ופרי מוח בלבד. מה שהרוסי קורא “ספרתנות”.

שמחתי לשמוע, כי כבר גמרת את חוק לימודיך במכון הרנטגנולוגי, וכי התחלת לעבוד בבית החולים של האוניברסיטה. בינתים הרי כבר עברו כמה ירחים ובודאי התמחית די הצורך. היש תקוה, כי תשמש לך עבודתך סניף לפרנסתך? נעילת כל השערים בפני אחינו היא באמת צרה גדולה. כח הקליטה של הארץ הוא לפי שעה קטן מאד והיא לא תכיל את כל הדופקים בשעריה. ובכל זאת הישוב בדרך כלל הולך ומתרבה. תל אביב הולכת וגדלה משעה לשעה. מלאכים בונים אותם ביום ובלילה. את מצוקת המחסור הגשמי משתיקים על פי רוב בחריפות של התלהבות ובמתיקות ההכרה של הויה ארץ ישראלית. צר לי על אלה שאינם עמנו בשמחה ובנחמה של בנין הארץ, ואם תבוא שעה שתצטרך להעקר ממקומך הכון ועלה לארץ ישראל. יפים יסורי הקיום בארץ זו מתענוגי העולם כלו.

בודאי יש חדושים הרבה בבית מדרשך. הרי לא ישבת בטל בכל אותם הימים. הגית, כתבת. אל נא תנעל את לבך בפני

   אוהבך מאד

   שלום וברכה לאמך היקרה, לך ולאחיך בשמי ובשם אשתי.

תנה לא. גולק

תל אביב, ב' תמוז תרפ"ה. 24/6 25.

   כ' ר' אשר גולאק, ריגה⁸⁴.

   ידידי היקר!

שמח אני כי עבודתך בסדור ספר השטרות⁸⁵ הצליחה בידך. יש לי, כמדומה, זכות מיוחדת להשתתף עמך בשמחה זו, מאחר שאני הייתי המעורר אותך לעבודה הזאת, ואני בטוח, כי חבר כמוך יוציא מתחת ידו דבר מתוקן. ועם זה אני מקוה, כי בהתמלא חפצך ותבוא לארץ ישראל לא תשנה אושפיזא שלך, וה"דביר" יפנה לספרך החדש מקום מכובד, כמו שנהג מנהג הכנסת אורחים בעין יפה בספרך הקודם⁸⁶.

   והנני דורש שלומך באהבה ובכבוד רב

תנו לז. ו.

תל אביב, ב' תמוז תרפ"ה. 24/6 25.

   למר ז— — ו— —, לודז.

   רֵע הנעורים!

קראתי את מכתבך ולבי יצא לך, אבל עֵד אלהים, כי אין בכחי לעשות קטנה או גדולה לשם הדבר אשר תבקש ממני. אין, לפי שעה, מקום פנוי בארץ ישראל לאיש כמוך. רבים פה האנשים כמוך ההולכים פנויים ומבקשים משרה או מקום עבודה כל שהיא, ואינם מוצאים. ובשום פנים לא ירשו אלה שמתן רשיון לכניסה תלוי בהם להוסיף הולכי בטל על הראשונים. כזאת יגיד לך גם ידידך היושב בעירך, המשורר יצחק קצנלסון. ואתה, ידיד נעורי, שב במקומך וחכה לימים טובים אלה. אולי ירחיב ד' את גבולנו, ונפתח פתח תקוה גם לך.

   והנני הזוכר את רעיו בגעגועים

תנז לבת־שבע גרבלסקי

תל אביב, ב' תמוז תרפ"ה. 24/6 25.

   כ' הג' בת־שבע גרבלסקי, מוציאה “עדן” בניו־יורק.

   גברת יקרה!

קבלתי שתי טלגרמות רצופות, בזו אחר זו, מאת מערכת “עדן” ובחתימת שמך. עד כמה שיכולתי להבין מתוך הטקסט המשובש מאד של שתי הטלגרמות, מזמינים אותי לבוא לאמריקה לעשר הרצאות בשכר מסוים. ואם באמת כך הוא, עלי להודיעך, גברתי היקרה, כי בכל רצוני לבקר את אמריקה, ולוּ רק פעם אחת, ולראות את חיי אחינו שמה – מסופר אני אם אצליח לבצע את זממי זה בחדשים הקרובים. הלואי שאגיע לכך בימי החרף של השנה הבאה.

את תשובתי זאת תואילי בטובך למסור לאנשים הנוגעים בדבר.

והנני אומר לך שלום וברכה —

   המכבדך ומוקיר את פעלך

       ח. נ. ביאליק

נ. ב. במכתבך האחרון את אומרת, כי בשבוע הבא תשלחי את המגיע. בינתים עברו כשלשה חדשים ועדיין אני מחכה. מאד הייתי מחזיק טובה לך, אלו היית זריזה קצת יותר.

קראתי בעתונים, כי מערכת “עדן” מזמנת את ברקוביץ בתוך עורך. האמת הדבר?

תנח לד"ר י. קלצקין

תל אביב, י"ח תמוז תרפ"ה. 10/7 25.

   למר יעקב קלצקין.

   ידיד יקר!

את מתנתך הנאה⁸⁷, יין יפה בכלי מפואר – קבלתי, ותודה לך. הכרך השני של שירי בן גבירול ישולח אליך בפוסטה הקרובה, וקובץ שירַי – אחרי ימים מעטים.

ובדבר חשבונותיך עם “דביר” לא השפעתי מכרעת, אלא מצב הקופה. אוחת עליך לדעת: אין כאן רוע לב וזדון, אבל יש כאן רק עכוב זמני, ואל לאיש כמוך לחרוד את כל החרדה הזאת על איחור כל שהוא של הפרעון. בהקדם האפשרי תקל את כל המגיע לך, ופרוטה אחת משלך לא תאבד.

תחלת מעשיך בענין האנציקלופדיה⁸⁸ הצליחה, כנראה, ואני שמח על כך שמחה נאמנה, בלי לב ולב. בחירתך הראשונה (בגוטמן⁸⁹, בסולובייטשיק⁹⁰ ובשמחוני⁹¹) עלתה יפה. אין במלומדים טובים מהם לענינם, וכל אחד נאה למקומו. מי יתן והצלחת לבחור עובדים כמוהם גם ליתר המחלקות.

לצאת מלונך הפילוסופי⁹², וכן ליתר שני ספריך⁹³, אני מחכה בכליון עינים. תמיהני אם יש לדבריך בקהל העברי קורא מובהק כמוני.

   והנני ידידך הנאמן, בלי לב ולב,

       ח. נ. ביאליק

תנט לד"ר ג. שלום

תל אביב, כ"ח תמוז תרפ"ה. 20/7 25.

   לד"ר ג. שלום בירושלים⁹⁴.

   שלום היקר!

את הצעתך המפורטת בדבר תכנית שלמה של עבודה במקצוע הקבלה קראתי בעיון רב, והיא לקחה את לבי מאד מאד. דבריך קצרים ומלאים ענין, מועט המחזיק את המרובה. בשמחה נאמנה, כמעט בהתלהבות, הנני מקבל עלי לסייע לך בכל אשר תמצא ידי למצוא ידים למחשבותיך הנעלות, כדי להוליכן לקראת המעשה והפעולה, בתחום המדע העברי ובלשוננו. חטא לא יכופר יהי הדבר לכלנו, אם לא יפָּתחו לעבודתך שערים רחבים בגבולנו. בטוח אני בך, כי עשה תעשה ויכול תוכל. אתה האיש, אשר תמצא באחרית עבודתך את המפתח האבוד לשער הנעול של היכל הקבלה, ומי יתן ומצאתי במחננו אנשים אשר יכירו מה רב הפרי הצפון במעמקיו של שדה המחקר הזה, אשר לו תאמר להקדי את חייך. חזק ואמץ! ואל נא תלא⁹⁵ ידך מלדפוק על השער הנעול. “כל המרתיק פותחים לו”⁹⁶!

בקרוב אקָרא בודאי לבוא לירושלים, להשתתף במועצת האוניברסיטה, ואגיש את תכניתך לפניה, ואנסה דבר בענין זה אל הד"ר מגנס. מקוה אני, כי יעלה בידי למצוא שם לתכניתך אזנים קשובות ולב מבין.

   והנני המוקירך מאד

נ. ב. עד שתבוא הסכמה בענין תכניתך מצד מועצת האוניברסיטה נכון “דביר” לבוא עמך בדברים על אחת מארבע העבודות שהזכרת בסוף מכתבך: מבוא לספר “הבהיר”, מבוא לספר ה"זהר", מלון לספר ה"זהר", תולדות הטרמינולוגיה המיסטית.

תס לחיים לנסקי

תל אביב, כ"ח תמוז תרפ"ה. 20/7 25.

   למר חיים לנסקי בבקו⁹⁷.

א. נ.

מתוך שיריך ששלחת אין עוד להכריע בהחלט לא לזכות ולא לחובה. אם תנוח עליך הרוח אל־נא תסרב לה, וברוב הימים תמצא בעצמך את דרכך, ואל תדחוק את השעה. בשירך Crescendo יש בתים נחמדים וטון עממי נלבב, אבל גם בשאר השירים יש למצוא כה וכה חרוזים יפים. על שאלתך האחרונה⁹⁸ הנני משיב בהחלט: ההברה הספרדית.

   בכבוד רב

תסא לי. ח. קסטל

תל אביב, כ"ח תמוז תרפ"ה. 20/7 25.

למר י. ח. קסטל⁹⁹ בפריז.

   קסטל היקר!

אמנם קבלתי את מכתבו של מר אדמונד פלֶג¹⁰⁰ בזמנו, ואולם התקשיתי להשיב, לפי שלא ידעתי אם מבין הוא עברית. בבקשי בזה את סליחתו, הואילה נא לתת לו את הסכמתי לתרגם את שירי צרפתית בתנאי, שיתן את תרגומיו לבדיקה לאיש בעל טעם פיוטי ומבין הבנה מספקת בשתי השפות, כגון ז’בוטינסקי. עם זה עלי להודיעך, כי מכל תרגום שירי אני מקבל שכר סופרים לא פחות מעשרה אחוזים ממחיר הספר הקבוע בשוק.

   בכבוד גמור

תסב לפ. לחובר

תל אביב, כ"ט תמוז תרפ"ה. 21/7 25.

   למר פ. לחובר בוורשה.

   ידידי היקר!

היום הגיעני ספרך “מחקרים ונסיונות”, ספר ראשון¹⁰¹, אשר הואלת בטובך לשלוח אלי במתנה. אודך כי זכרתני. כשאפנה אעבור על ספרך ואחדש בזכרוני את דבריך שקראתי כבר פעם אחת, כל אחד בזמנו ובמקומו. אין ספק כי לא אצא מהם ריקם גם הפעם, ואין מדרש בלי חדוש.

קראתי בעתונים כי הוצאת שטיבל החליפה כח¹⁰². מי יתן ויֵאָמנו הדברים. והנני נותן לך בזה שוב את תודתי.

   ידידך ח. נ. ביאליק

תסג לא. בד.

תל אביב, כ"ט תמוז תרפ"ה. 21/7 25.

   למר א— — בד— —

   שלום וברכה!

היום הגיעני ספרך, אשר הואלת בחבתך היתרה להקדישו לשמי. כונתך בודאי רצויה, וראוי אתה לברכה, אבל כלום אינך יודע כי “הנותן מתנה לחברו צריך להודיעו”¹⁰³? והאיש הרוצה להקדיש את פרי רוחו למישהו ומישהו זה עודנו חי וקים – מן הנמוס הוא להודיעהו קודם למעשה את רצונו, וישאל מעמו את הסכמתו. ואולם סוף סוף את הנעשה אין להשיב ואתה כונתך בודאי היתה טובה, והיה איפוא ברוך על הכונה. על ספרך, כמובן, לא עברתי עדיין, אבל גם מתוך קריאה קלה על רגל אחת בהקדמת הספר ראיתי, כי בשעה שהקפדת לקשט ולהדר את ספרך בכריכה נאה, הנך עומד ומקל ראשך בקהל קוראיך ונוהג לפניו מנהג בדחן ולץ. כן לא יֵעשה.

   בשלום

תסד לפרופ' א. פרימן

תל אביב, ה' אב תרפ"ה. 26/7 25.

   לכבוד הפרופ' ר' אהרן פרֵימן בפרנקפורט.

   לידידי ואדוני הנעלה שלום וברכה!

מאז שובי מברלין לכאן לא פקדתי את אדוני ואת ביתו באגרת שלום, ולא מהסח הדעת חלילה, כי אם מחולשת הגוף ומפזור הנפש. מאז שבתי הנה תקפו עלי הטרדות בסדור העבודה ב"דביר", בבנין ביתי וכיוצא בזה. עתה הונח לי מעט ושבתי לשלחן עבודתי, ואני וחברי רבניצקי שוקדים על מלאכתנו, להביא לידי גמר את סדורו של כרך המלואים לשירי הרשב"ג, וביחד עם זה נגשנו לסדורו של הדיואן לרמב"ע. בודאי ינעם לאדוני לשמוע, כי השגתי עוד שירים חדשים, נוספים לשירי הרשב"ג, ממקורות בלתי ידועים עד הנה, מגנזי הספרים בפטרבורג, ובתוכם מקצת פיוטים שנזכרה ראשיתם ברשימת ניבויאר¹⁰⁴. גם הפרופסור דוידסון מניו־יורק החליט, בהסכמת בני חברתו הנכבדים, להמציא לידי את כל החומר הרשב"גי החדש שבידיו מתוך הגניזה. יש איפוא תקוה כי הדיואן של הרשב"ג יהיה מעתה שלם ומשוכלל באמת, ובכרך המלואים יבואו כמעט כל יתר השירים, הן מן הישנים והן מן החדשים שנמצאו עד היום הזה, בלי שיור כל שהוא. חבל על שנים־שלשת הפיוטים החבושים באוצר ספרי גינצבורג ברוסיה, שיד איש לא תשיגם לפי שעה, ואותם יחסר הקובץ.

בהביעי בזה שוב את ברכתי ותודתי הנאמנה לאדוני על העבר¹⁰⁵, הנני מבקש מעם אדוני, כי לא יעזוב מעמי את סיועו ועזרתו גם הפעם, ומאד מאד אחזיק טובה לכ' אם יואיל בחבתו אלי לצוות להעתיק למעני את ארבעת הפיוטים האלה (הרשומים להלן), שלא העתקנו אותם בפרנקפורט בזמנם. המקורות של הפיוטים ההם נמצאים בבית הספרים שכ' עומד בראשו¹⁰⁶. ואלה הם הפיוטים במקורותיהם:

א. “שובנו אלהי ישענו” נדפס ב"שפתי רננות בליוורנו, דף קכ"ה, שנת 1837. (זקש¹⁰⁷ העיר עליו ב"המגיד"¹⁰⁸ לאמר: המתחיל “חטאו ומעלו” וצריך לומר: “מעלו וחטאו” ויצא לך השם שלמה והוא רשב"ג).

ב. “שחותי ונדכאתי ולבי זחל” – נדפס בסדור לארבע צומות ולארבע פרשיות כמנהג קארפינטראץ, ד"א 1762, דף קל"ד, ע"א.

ג. “שכינת עוזך אל על כסא רחמים” – נדפס בסדר של ראש השנה כמנהג אויגניון, ד"א 1764, דף ל"ה, ע"ב.

ד. “תעה לבבי אחרי התוהו” – נדפס בסדר לימים נוראים כמנהג קארפינטראץ, ד"א 1739, דף ס"ד, ע"ב.

בטוח אני במדת טובך וענונותך, כי לא תשיב גם הפעם את פני, וכאשר החלות להראותני את עינך הטובה, בראשית העבודה, כן לא תמנע את עזרתך גם באחריתה, והיה שמך לברכה בפינו.

אשמח כפלים אם יואיל אדוני להודיעני משלומו ומשלום בני ביתו היקרים. השלום לרעיתו הכבודה? השלום לבתו הנחמדה? השלום לאלפרד הנעים?

שלום שלום וברכה לכולכם בשמי ובשם רעיתי.

   באהבה ובכבוד —

       הזוכרכם בגעגועים

תסה לפרופ' י. דוידסון

תל אביב, ה' אב תרפ". 26/7 25.

   לכבוד החכם הנעלה הפרופ' ר' ישראל דודיסון, ניו־יורק.

   אדוני הנעלה!

היום כתבתי לפי עצתך לידידנו הד"ר פרימן בפרנקפורט ובקשתיו להמציא לי את ההעתקה של ארבעת הפיוטים האחרונים שברשימת מכתבך האחרון. את השנים הראשונים לא בקשתי, מאחר שברי לי כי שניהם אינם לרשב"ג, ולמה אטריח את ידידנו לחנם? על כל פנים מקוה אני להשיג בקרוב את אלה הארבעה וכשאקבל גם את העתקותיך שלך, אוכל אני וחברי לסיים את עבודתי ולברך על המוגמר.

שמחנו מאד בהבטחתך הנדיבה לצרף אל הפיוטים גם את הערותיך לשני הכרכים הקודמים שיצאו על ידנו. היה ברוך ומבורך על זה. אנחנו נפנה מקום מכובד ומיוחד להערותיך אלה. ואולם אנו מתקשים כיצד לעמוד בתנאי שלך, לתת את כל החומר שתמציא לנו בחטיבה אחת, כדבר בפני עצמו. אם תנאי זה חל גם על עצם הפיוטים – אין אנו יודעים כיצד לקימו במלואו, שהרי גם הפיוטים שבכרך המלואים יבואו מחולקים לפי עניניהם, מלואים מלואים לכל מחלקה ומחלקה של הכרכים הקודמים. אולי תרשנו לשים את הפיוטים, את אלה שתמציא לנו, דבר במקומו הראוי לו לפי הענין, ועל כל אחד מהם, בראש ההערות והבאורים, נציין בכל פעם את מקורם ונקרא עליהם ועל הערותיך להם את שמך; מה דעתך?

תסו לועד האוניברסיטה העברית, ירושלים, ולד"ר י. ל. מגנס

תל אביב, י"ג מנחם אב תרפ"ה. 3/8 25.

   לכ' ועד האוניברסיטה העברית ירושלים. ת.ד. 340.

   לכ' הדר' י. ל. מגנס שלום וברכה!

בתשובה על מכתבו של המזכיר הראשי, מר ש. גינצברג, מיום 5 מנ"א תרפ"ה הננו מתכב' להודיע, כי לצערי הרב אי אפשר לי לצאת עתה לחוץ לארץ ולהשתתף בישיבה הבאה של ועד הנהלת האוניברסיטה, שתתקיים שם. הנני מבקש, איפוא, בזה את הדר' מגנס ומוסר לו את הרשות להצביע במקומי בשאלות שלמטה, שכבר דנו עליהן בינינו לבין עצמנו:

א. לדרוש שהמשא והמתן בישיבה הקרובה בחוץ לארץ יתנהל על יסוד החלטותיה של ישיבת ועד ההנהלה בתל אביב.

ב. להתנגד למסירת ענין האוניברסיטה לועד פועל ולנשיאו בחוץ לארץ.

ג. לבוא לידי הסכם עם הסוכנות היהודית (לפי שעה – ההנהלה הציונית) על יסוד ביאת כח מתאימה לסוכנות הנ"ל בועד ההנהלה של האוניברסיטה, מבלי למסור את זו תחת השגחתה המכריעה של הסוכנות היהודית.

   בברכת הצלחה ובכבוד גמור

תסז לועד המסדר של הקונגרס י"ד

תל אביב, י"ג אב תרפ"ה. 3/8 25.

   לועד המסדר של הקונגרס הי"ד, וינה.

א. נ.!

על מכתבכם מכ"ד תמוז הנני לענותכם, כי מימי לא נסיתי לכתב שירים או מאמרים על פי הזמנה¹⁰⁹, ובכל רצוני הטוב לעשות לכם נחת־רוח, למלא את בקשתכם, הנני מוכרח להשיב את פניכם, ואתם תסלחו לי בטובכם.

   בברכת ציון

תסח לפרופ' י. דוידסון

תל אביב, י"ז אב תרפ"ה. 7/8 25.

   כ' החכם הפרופסור ר' ישראל דוידסון, בניו־יורק.

   אדוני הנעלה!

בקוצר רוח נחכה ליום שובך אל עירך¹¹⁰, מקום שתוכל לגמור שם את עבודתך בהעתקת השירים וקביעת נוסחתם. מאד שמחתי לשמוע מפי מכתבך כי אתה בעצמך לא ידעת את העושר הצפון בכ"י שלך¹¹¹. טובה מציאה הבאה בהיסח הדעת. ואולי תשמח גם אתה לשמוע מפינו, כמו שכבר הודענוך, כמדומה, במכתבנו הקודם, כי גם לנו נוספו בזמן האחרון הרבה שירים רשב"גיים חדשים, אשר לא שערנום מראש. רובם ככולם באו לנו מעזבון פירקוביץ והרכבי¹¹², וביניהם כמה שירים טובים ויפים – מקצתם נזכרים ברשימת ניבויאר. מקוים אנחנו כי כרך המלואים, מצד חדוש החומר שבו, יעלה על הקודמים לו, ואם ימָצאו אנשים אשר יברכו עליו מחצית הברכה, אולי יותר ממחצית, על ראשך תחול, כי על כן כמחצית החומר החדש מידך בא לנו.

הודעתך, כי מצאת כתשעים תקונים לכרך הראשון, הביאה בלבנו שמחה במדה לא פחותה מזו שגרמו לנו השירים החדשים. אמנם אפשר מאד, כי הרבה מהגהותינו הדחוקות תתבדינה ע"י כך. אבל “רעה” כזו היא “מעין הטובה” שמברכים ומודים עליה¹¹³ —, וגם ברוך תהיה, ומובן מאליו כי נפנה לחלקך מקום מכובד בכרך המלואים ובאופן שיהא נכר ובולט, ולא יטושטש ע"י הבלעה, כחפצך וכדרישתך הצודקת.

על הרשימה של השירים החדשים שצרפת למכתבך ברכה ותודה לך.

והנני אומר לך שלום וברכה בשמי ובשם חברי רבניצקי.

תסט לפרופ' צבי פרץ חיות

תל אביב, י"ז אב תרפ"ה. 7/8 25.

   כ' הרה"ח ד"ר צ. פ. חיות בוינה.

   לאדוני וידידי הנעלה שלום וברכה!

בודאי כבר הגיע אליך מכתבו של ד"ר מגנס בדבר התמנותך באוניברסיטה¹¹⁴. ואולי כבר נפגשת בינתים עם הד"ר מגנס בעצמו פנים אל פנים והוא מסר לך גם פרושים שבעל פה לתורתו שבכתב.

מטרת מכתבי הפעם היא להעיד לפניך עד כמה גדלה שמחת ידידי האוניברסיטה כאן, ובתוכם גם חבר הפרופיסורים, מוקיריך וחושבי שמך, בהגיע אליהם הבשורה כי אכן נקראת סוף סוף לבוא ולשבת כאן במקום הראוי לך. הכל, גם המורים וגם התלמידים, מצפים בקוצר רוח לבואך, וכולם מאמינים כי “במקומך יושיבוך”¹¹⁵ ואתה תהיה בלי כל ספק המנהיג הרוחני של המוסד הנעלה הזה, היקר כ"ב לכולנו. אין לך, איפוא, לשים לב ל"הגבלות", כביכול, שהוכנסו לתוך תפקידיך בשדה ההוראה¹¹⁶. אין בהגבלות אלה שום ממש, ועתידות הן להבטל מאליהן, ובמהרה, בתוקף ההתפתחות הפנימית של הענינים באוניברסיטה. הוצאת התנ"ך מכתלי המכון למדעי היהדות היא גזרה שאין המציאות יכולה לעמוד בה ולהשלים עמה, וסופה, כאמור, להבטל מאליה. אין, איפוא, בהגבלה זו משום מעוט דמותך חלילה. מקורה בחששות של מה בכך, בני־רגע ובני־חלוף, מובאים מן החוץ ומצד אנשים שנגיעתם בעניני האוניברסיטה היא נגיעת חוץ. בעליה האמיתיים של האוניברסיטה יהיו אלה, שיעמדו בה מבפנים ויאצילו מרוחם עליה, ומי זה יכחיש כי אתה האיש הראוי לעמוד בראש המכון למדעי היהדות?

בדעתי את שאיפתך הרבה לעלות לארץ ולהקדיש בה את ימיך לתורה והרבצתה בישראל הנני רוצה להאמין כי תדע להתרומם על הקטנות בנות הרגע ולראות את הנולד. סוף סוף התורה היא חלקך, והיא שתגדלך ותרוממך על כל המעשים¹¹⁷.

והנני ידידך האומר לך שלום וברכה והמוקירך מאד.

תע לועד האוניברסיטה העברית בירושלים

תל אביב, כ"ז אב תרפ"ה. 17/8 25.

   כ' ועד האוניברסיטה העברית בירושלים.

א. נ.

קבלתי את הדו"ח של האוניברסיטה אשר יוגש על ידי יושב ראש ועד ההנהלה לישיבת 23 לספטמבר במינכן או בציריך. ובמכתבו של המזכיר הרצוף לחשבון זה באה הערה כי “כל דין וחשבון ישולח בשפה שחובר בה”. הדו"ח הזה נכתב הפעם אנגלית – כנראה משום שנועד בשביל אנשים שברובם אינם מבינים עברית. בתור אחד מחברי הועד הזמני בארץ ישראל, הנני מוצא לנכון להעיר את המזכירות, כי חסרון ידיעת השפה מצד אנשי חוץ, איננו בכל זעת, לדעת, סבה מספקת לכתוב שום תעודה יסודית היוצאת מתחת ידי המזכירות האוניברסיטאית רק בלשון לועזית בלבד, אלא לעולם יש לכתוב כל התעודות החשובות, כגון זו שנשלחה עתה, ובפרט אלה הנוגעות בעניניה הפנימיים והחיוניים של האוניברסיטה, ואפילו כשהן יעודות לאנשי חוץ – בעברית, ואם יש צורך – לצרף להן גם תרגום לועזי. האוניברסיטה בתור מוסד עליון לתרבות העברית יש לה להחמיר חומרה יתרה בדבר זה, שלא לתת מקום לזלזול כל־שהוא בכבוד הלשון העברית ובדין קדימתה לשאר לשונות.

הנני מבקש להביא את הערתי זאת לפני ועד ההנהלה באחת הישיבות הקרובות על מנת שתקובל בענין זה החלטה גמורה, הלכה למעשה.

   בכבוד גמור

תעא לאלברט כהן

תל אביב, כ"ז אב תרפ"ה. 17/8 25.

   כ' מר אלברט כהן בפריז¹¹⁸.

   אדוני הנעלה!

המעשה אשר אתם עושים, להכניס את קהל היהודים בצרפת למחיצתה של היצירה העברית, הוא בלי ספק מעשה טוב ורצוי עד מאד, ודבר בעתו הוא, ואני מברך אתכם בהצלחה; ואולם לדעתי לא נכונה השתדלותכם לקרוא על עבודתכם, היפה כשהיא לעצמה, שמות אנשים מן החוץ¹¹⁹, שהם בכל רגשי חבתם לעצם מפעלכם אינם יכולים בכל זאת להשתתף עמכם בו ולהשפיע עליו באופן ישר השפעה כל־שהיא. רדיפה זו אחרי “מפורסמים” בכל התחלה של מפעל תרבותי היה למנהג רווח בזמן האחרון, ועוד מעט יחדל הקהל להאמין בכל הכרזה מעין זו. בהבטיחי לכם את סיועי המלא באשר אוכל, גם מבלי אשר יקָרא שמי על מפעלכם, הנני מברככם כי תרבו לבטוח בכחות עצמכם ותמצאו מתוך כך את הדרך הישרה והנכונה להגיע בה אל מטרתכם הנעלה.

   בכבוד רב

נ. ב. את חוברות המאסף שלכם ששלחתם לי קבלתי בתודה ובברכה.

תעב לק.

תל אביב, כ"ז אב תרפ"ה. 17/8 25.

   לכבוד מר ק–, זכרון משה א', ירושלים.

א. נ.

מצאתי בחרוזיך המית לב, אבל פיך וידך אין עמך. לא די למשורר שיהא הומה, אלא שימצא גם מבע להמית לבו, וכזאת לא מצאתי בחרוזיך.

   בכבוד גמור

תעג למערכת “עדן”

תל אביב, כ"ז אב תרפ"ה. 17/8 25.

   לכב' מערכת “עדן”, ניו־יורק.

   מערכת נכבדה!

רצופים בזה שני שירים: א) בנכר (לחג הסכות); ב) עבים חושרים (להושענה רבא) ושתי אגדות מתורגמות על הארנבת: אחת הודית ואחת כושית. את השירים יש לתת במחברת אחת, זו של תשרי, לפי שהם מענין חג הסכות. את המלים הקשות הנמצאות כה וכה בשירים ובאגדות תואיל המערכת לפרש בשולי העמוד, כדרכה.

אולי תמצא המערכת, כי שני השירים האלה קשים קצת לשִׁני קוראיה הרכים, — אבל אין בכך כלום. יְלַמְדו הילדים את שִׁנֵּיהם לפצח אגוזים קשים קצת ותתחזקנה. אגדות על הארנבת מן הסוג השלוח בזה יש אתי עוד כשמונה, ואם תיטבנה אלה בעיני המערכת אשלח לה כהנה וכהנה.

הנני להביע בזה את קורח רוחי לרגלי חדוש פני ה"עדן"¹²⁰. מכירים מיד כי היתה בו יד חדשה: יד חרוצים, בקיאה ומנוסה. תבוא עליה ברכה.

ושלום וברכה להגב' בת־שבע גרבלסקי ולעורך ה"עדן" מר י. ד. ברקוביץ.

   בכבוד רב ח. נ. ביאליק

נ. ב. הנני מאשר בזה את קבלת הסכום 150 דולר על העבר, ומבקש מאד שלא להשהות את שכרי על העתיד.

תעד לועד ההנהלה של האוניברסיטה

תל־אביב, כ"ח אב תרפ"ה. 18/8 25.

   כ' ועד ההנהלה של האוניברסיטה.

א. נ.

לנוכח הדו"חים החדשים שקבלתי בצרוף המכתב מיום כ"ד מנ"א הנני מעורר שוב את לב המזכירות¹²¹, כי לא יתכן בשום פנים שמזכירות האוניברסיטה תמלא את תיקיה בתעודות לועזיות. השנותן של עובדות כאלה עושה רושם כאנגליזציה מתמדת של המוסד העליון לתרבות העברית.

בתור אחד מחברי הועד הזמני בארץ ישראל הנני מוחה בכל תוקף כנגד הנהגה מוזרה כזאת מצד המזכירות. ההערה שבמכתב המזכיר הקודם, כי כל דו"ח נשלח בשפה שנכתב בה¹²², אין בה כדי להניח את הדעת כלל וכלל. כבוד המוסד דורש שלא תצא ממנו תקלה גדולה כזאת ללשון העברית ופגיעה קשה בזכיותיה.

אני מסתלק מהיום והלאה מלקבל כל דו"ח של אחת המחלקות והמכונות שבאוניברסיטה הכתוב בלשון לועזית.

   בכבוד גמור

תעה לקרן “ישראל מץ”

תל אביב, כ"ח אב תרפ"ה. 18/8 25.

   לקרן “ישראל מץ” בניו־יורק.

א. נ.

את מכתבכם מיום כ"ח תמוז קבלתי בתודה. ובזה הנני לפנות בשם סניף אגודת הסופרים שבתל אביב לקרן “ישראל מץ” בבקשה שלמטה:

באודיסה יושב עתה סופר זקן וחולה, א. ד. רוזנטל שמו. האיש הזה, שהיה עד ראיה לכל המוראים הגדולים אשר עברו על אחינו ברוסיה בימי הטבח והפרעות הנוראות של השנים האחרונות, שגם הוא עצמו היה נתון בסכנת מות לא אחת ושתים ונמלט בדרך נס – האיש הזה נדר נדר גדול להעלות על ספר את כל פרשת הטביחות והפרעות של הימים ההם, להיותן למשמרת לדורות הבאים. את החומר הרב, אשר צבר בעמל רב ובסכנת נפשות ממש, סדר ע"פ הערים והקהלות הנחרבות בדרך הא"ב והוא – החומר – כולל תאורים מפורטים ונאמנים ע"ד חורבנם של כל עיר ומושב יהודי בפני עצמו ובסוף כל אחד מאלה – רשימות שונות ע"ד מספר ההרוגים, הנזוקים, וגם רשימת שמותיהם. מר רוזנטל הנ"ל, הוא, כאמור, איש זקן וחולה, ועל כן הוא שוקד על מלאכתו יומם ולילה בעוני ובחסר כל, בדאגתו פן לא תספיק לו השעה לבצע את מעשהו אשר נתן עליו את נפשו. בדעתנו את האיש הזה ואת תכונת עבודתו ובחרדתנו לגורל החומר היקר נמצא בידו, פן יאבד, החלטנו להושיט מפה יד עזרה לזקן הנ"ל, כדי להמציא לו מנוחה כל שהיא לצורך עבודתו. אנו שולחים לו מפה לעתים מזומנות סכומים מצומצמים, במדת יכלתנו, למחיתו, והוא ממציא לנו קמעא קמעא את החומר שהוא מכין. עד עכשיו המציא לנו מן המוכן עד אות ח', ועד בכלל, שהוא לדבריו כשליש של כל החומר, ובמשך החדשים הקרובים הוא מבטיח להמציא לנו את יתר החומר, עד הסוף, מאחר שזה כלו מעובד ביד המחבר ואינו חסר אלא העתקה. בבא כל החומר לידנו נגש לפרסומו באחד מן האופנים. לפי שעה כל דאגותינו להצלתו של החומר. לצערנו אין האמצעים שבידנו מספיקים להמשיך את תמיכתו של המחבר עד גמר עבודתו ואנו פונים, איפוא, בבקשה לקרן “ישראל מץ” לקצוב לצורך תמיכתו של הסופר הנ"ל סכום מסוים, בערך 50 פונט, שישולח לו לשעורים במשך החדשים הקרובים חלף עבודתו.

כל החומר שהוא ממציא לנו שמור בידנו עד בוא עתו לדון עליו מה יעָשה לו¹²³.

בתקותנו שלא תושב בקשתנו ריקם הננו אומרים לכם שלום וברכה.

   בשם אגודת הסופרים, סניף תל אביב.

תעו למ. ק. בח.

תל אביב, כ"ח אב תרפ"ה. 18/8 25.

   למר מ. ק–, בח–.

א. נ.

את מכתבך קבלתי. הגיוניך ע"ד העבודה והשירה טובים מאד, ואולם טוב מזה כי תשתדל ללמוד לשלוט כראוי בכלי העבודה. כלי העבודה של השירה היא הלשון. לשונך אתה היא עדיין מגומגמת מאד. קנה לך את הלשון העברית בשלמותה ואם תנוח עליך הרוח לשיר, שיר לך כאות נפשך.

תעז לש. גינצברג

תל אביב, ה' אלול תרפ"ה. 25/8 25.

   כ' המזכיר הראשי של האוניברסיטה העברית בירושלים.

   מר ש. גינצברג.

א. נ.

מכתבו מיום א' אלול הניח במקצת את דעתי ביחס לעבר¹²⁴, ואולם בנוגע לעתיד יש לדעתי לשוב עוד הפעם לשאלה זו, שאלת התרגומים, ולמצוא לה פתרון רצוי בכל אופן שהוא. ואני מביע לך בזה את תודתי על אשר שלחת את מכתבי לד"ר מגנס. בטוח אני, כי במקום שיש רצון טוב אפשר להתגבר על כל קושי.

   והנני מכבדך

תעח לש. גינצבורג

תל אביב, [ה' אלול תרפ"ה]. 25/8 25.

   כ' ר' שמעון גינצבורג בניו־יורק.

   חביבי שמעון!

אסונך¹²⁵ פלח לבבי. נעתקו מלים מפי. באשר יטה אלהים את ידו הנוראה, מה יעשה או מה ידבר אנוש? נחסום את פינו ונדום.

ברגע זה קשה לי מאד לשוב אל נושא מכתבינו הקודמים, ובכל זאת, אם תהי בך רוח לעבוד, הכינה נא את הכרך השני, כרך הדרמות¹²⁶, ויצא בתור כרך שני, כדבריך, ואת הכרך הראשון¹²⁷ נתן אחרי כן כשובו לידך.

ואלהים יחזק ויאמץ את רוחך.

   הדבר בך ח. נ. ביאליק

נ. ב. אם רוצה אתה בכתב חוזה, אצוה למשרד לשלחו לך. דברים אלה אינם עתה מעניני. התנאים קבועים ועומדים, ע"פ התקנות של “דביר”. לפיהם יעָרך החוזה.

תעט לי. קריטשמן

תל־אביב, ה' אלול תרפ"ה. 25/8.

   למר ירחמיאל קריטשמן ברובנה.

א. נ.

קבלתי את שני מכתביך בצרוף התמונה של בני ביתך. אכן ברכך אלהים ויתן לך בנים יפים ונחמדים, וראויים הם להיות כנטיעים מגודלים בארץ אבות; אבל מה אעשה לך, אדוני, וקשה כאן השגת רשיון כניסה לאיש כמוך יותר מקריעת ים סוף. ומטה אלהים אין בידי לקרוע את הים. השתדל, איפוא, לעשות חיל ולאסוף 500 לירה ו"שערי דמעות"¹²⁸ לא ננעלו. אדרבה, המעות מפתח טוב הן לפתיחת כל השערים, וגם שערי ארץ ישראל בכלל.

ובזה אני משיב לך את האכסמפ. השני של תמונתך, אולי תצטרך לה.

והנני המתפלל לגאולת ביתך בתוך כל מתפללי ישראל

תפ להרב ח. י. קסובסקי

תל־אביב, ז' אלול תרפ"ה. 27/8 25.

   לכ' הרב ר' חיים יהושע קַסובסקי¹²⁹, ירושלים.

   אדוני הנכבד!

הקונטרסים שהניח אדוני בחבתו בביתי¹³⁰ נמסרו לידי בזמנם, ומאד נצטערתי, שנטלה ממני האפשרות להודות לאדוני במו פי על טרחתו.

הנני מביע לו, איפוא, בזה את תודתי הרבה ועם זה גם את ברכתי, שיזכה ספרו הנפלא במהרה למהדורה שניה ומשוכללת יותר, ונברך עליך על המוגמר, לשמחת לב כל שוחרי חכמה ותושיה.

ואשר לשיחה שהיתה במעמדי בין כ' ובין הד"ר מגנס בדבר המהדורה החדשה¹³¹, עלינו לדחות את גמר הדבר עד שוב הד"ר מגנס מחו"ל. ברגעים הספורים שהקדיש לי הד"ר מגנס בימי היותו פה בפעם האחרונה לא הספיקה השעה לנגוע בכל השאלות העומדות על הפרק, ובתוכן גם בשאלת ספרו של אדוני. בבואי בימים הקרובים לירושלים אשתדל להראות את פני אדוני ונשיח בענין זה בפרוטרוט.

מן הקונטרסים שיש עתה בידי חסרים באמצע 16 עמודים, מן העמוד 1409 עד 1424, ועד בכלל, כלומר: הסוף של אות ע' ממלת “עשי” ואילך עד תחלת אות פ'.

מאד אחזיק טובה לאדוני אם יואיל להשלים את החסר, וביחד עם זה יואיל בטובו להודיעני כמה עלי לשלם את מחיר הקונטרסים החדשים.

   בכבוד רב ח. נ. ביאליק

תפא לאביגדור המאירי

תל אביב, י"ז אלול תרפ"ה. 6/9 26.

   למר אביגדור המאירי בירושלים – שלום וברכה!

קבלתי בתודה את מתנתך היפה, ראשית כתביך, מחברת “חלב אם”¹³², ואני אומר לך בלב שלם ובפה מלא: “בסימן טוב ובמזל טוב”, ויהי רצון שאזכה לקבל ממך בעתה גם את המחברת העשרים ואחת, אמן אמן. ובאמת אומר לך, כי שמחתי להופעת כתביך. יש בה מעין השמחה של מי שרואה קרובתו הבוגרת ויפת התאה שבאה לה כבר עת דודים ונכנסה סוף סוף לחֻפה. הן אתה ידעת כי שיריך הקטנים והראשונים שהגיעו לידי משכו את לבי לכשרונך, ומאז ועד היום לא חדלתי מתור אחריך ומספֹר את צעדיך. לא כל היקף תפיסתך קרוב ללבי במדה אחת, אבל תחומך איננו תחום זר לנפשי, ולעתים, בנוח עליך הרוח הטהורה, יש אשר גם יהמה לבי לך, ואמונתי בכשרונך תתחזק. מאמין אני, כי כור היסורים אשר נצרפת בו כחו יגדל להוציא לאור את כל גרגרי הזהב הטהור מכליות רוחך ולהסיר ממך את כל בדיליך.

והנני האומר לך שלום וברכה בלב שלם

תפב לפרופ' ב. שץ

תל אביב, י"ז אלול תרפ"ה. 6/9 25.

   כ' הפרופסור ב. שץ בירושלים.

   ידידי היקר!

את מתנתך היקרה, את הג' מרת יהודית ואת הגבר ר' מתתיהו, מעשה אצבעותיך, קבלתי היום והנני ממהר לתת לך ברכה עליהם. אילו הייתי אני שדכן בזמנם של שתי בריות נאות אלה הייתי מזַוג את יהודית לא עם הולפרניס, ימח שמו, אלא עם ר' מתתיהו שלך. יהודי יפה הוא, זקנו מגודל ופרקו נאה וכו'… ואם לשפוט על פי מעשיו – גם גבורת אנשים לישיש זה וכח חלציו עדיין אתו, ומי יודע איזה דור היה יוצא משניהם, אבל אין שדכנות למפרע, וההסטוריה מה שעשתה עשתה, ואין צועקים על העבר.

והיה כי ישאלך בנך בר־המצוה היכן מתנתו של ביאליק? ואמרת אליו: בעוד ימים מספר. בפתחי את ארגזי ספרי החבושים ועלה גם זכר בנך לפני, ושלחתי לו את אשר אשלח, ואעפ"י שאתמהמה, יחכה לי.

   ושלום לך

תפג לד. מגיד

תל אביב, י"ז אלול תרפ"ה. 6/9 25.

   למר דוד מגיד בלנינגרד – שלום וברכה!

את סוף הקֹבץ הראשון של שירי הרשב"ג קבלתי, ותודה לך. בינתים בודאי הגיעך מכתבי הקודם ונודע לך כי השירים הקודמים נמסרו למערכת “ספר השנה” העומד לצאת בארץ ישראל בעוד שבועות מספר¹³³. שם יבואו השירים החדשים בצרוף קצת מהערותיך, מאפס מקום לכלן. — — — אם אמצא מקום גם ליתר השירים לא אתמהמה מלהודיעך.

ובזה הנני לזרזך, שתמהר להריץ אלי את כל השירים הנותרים, כמה שהם, ישנים וחדשים, בלי יוצא מן הכלל, ואל נא תאבד לחנם את הזמן בשאלות ותשובות. כבר מלתי אמורה במכתבי הקודם, כי כל שירי הרשב"ג שבידך ימצאו מקום בכרך השלישי, החדשים במלואם ומן הישנים אקח כל מה שיש בו כדי תקון והשלמה.

את שני הכרכים הראשונים של שירי הרשב"ג שלחנו אליך בזמנם עפ"י הכתבת שבקשת, ואולי הגיעו אליך בינתים. מאד נחזיק לך טובה על כל הערה נכונה שתבוא מצדך.

והנני המברכך בשלום והמצפה לתשובתך התכופה

   המוקירך מאד

תפד לד"ר י. קלצקין

תל אביב, כ"ו אלול תרפ"ה. 15/9.

   לכ' ד"ר יעקב קלצקין, ברלין.

   ידיד יקר!

היום הגיעני ספרך “שקיעת החיים” ותודה רבה לך. תכנו ידוע לי מתוך “התקופה” ו"השלח"¹³⁴, ואעפ"כ כשאפנה אשוב לקראו בנשימה אחת ולא דרך קרעים קרעים, ואחדש מתוך קריאה כפולה את הנאתי הקודמת.

בימים הקרובים אריץ אליך את כרך שירי הגנוז עוד לפי שעה בארגז, ואתה פנה לו מקום בארונך.

   והנני שלך ח. נ. ביאליק

תפה לנ. מ–, רדאוצי

תל אביב, כ"ו אלול תרפ"ה. 15/9 25.

   לכ' מר נ. מ–, רדאוצי, בוקובינה.

א. נ.

אם אתה עוסק בכתיבת שירים הראה קודם למורך, ואיני רוצה להורות בפני רבך.

   בכבוד רב

תפו¹³⁵ לפרופ' א. פרימן

כ' הפרופסור ר' אהרן פריימן בפרנקפורט ענ"ה.

   אדוני וידידי הנעלה!

קבל נא בזאת את ברכתנו המרובעת על ארבעת הפיוטים אשר הואלת בחבתך להמציא לנו. היה ברוך ומבורך, בשמי ובשם חברי רבניצקי. מקוה אני, כי כרך־המלואים¹³⁶ ימלא באמת את כל החסר, מלבד אולי שנים־שלשה פיוטים המשוקעים בכתבי יד של הברון גינצבורג. חושב אני, כי מספר הפיוטים החדשים, שלא נדפסו עדיין בשום מקום, ירבה מאד. עד עכשיו קבלנו מפטרבורג כעשרים וחמשה פיוטים חדשים. ועתידים אנו לקבל משם עוד כאלה וכאלה. וגם מניו־יורק עוד הובטחו לנו כשלשים וארבעה, והרי זה הון רב. האין זאת?

בשורתך ע"ד נשואי בתך שתחיה נתנה שמחת אמת בלבי, ואני מברך אותך ואת כל ב"ב שוב בברכת מזל טוב וסימן טוב.

היום צויתי לשלוח אליך מן ה"רשומות" את הכרכים א' וג'. בקרוב יצא גם הכרך הרביעי ולא אתמהמה מלהמציא גם אותו אליך.

והנני אומר שלום לך ולרעיתך הכבודה ולבתך לֶנה בשמי ובשם רעיתי ובשם חברי רבניצקי.

   באהבת אמת ובכבוד רב

נ. ב. חמרא למריה וטיבותא לשקייה. הנני נותן את ברכתי שלום למר אברהם חיים פריימן¹³⁷ על עמלו וטרחו בהעתקת הפיוטים. מאד אשמח להנאותו בספרי הוצאתנו מאשר ייטב בעיניו.

   שלום וברכה

תפז לפרופ' י. דוידזון

תל אביב, י"ד תשרי תרפ"ו. 25 2/10.

לכ' הפרופסור ר' ישראל דוידסון בניו־יורק.

שלום לאדוני הנעלה וברכת שנה טובה!

בודאי כבר שב אדוני אל ביתו ואל שלחן עבודתו ויש, איפוא, תקוה כי כ' יריץ אלי בקרוב את החומר הרשב"גי שבידו. אני וחברי רבניצקי כבר נגשנו לסדורו של כרך־המלואים ורוב העבודה נעשתה כבר על ידינו. מפטרבורג הגיע לידינו עד עכשיו חומר חדש מרובה וחשוב מאד, ועדיין אנו הולכים ומוסיפים לקבל משם כל פעם דברים חדשים ונאים. בתוכם נמצאים כמה שירים שבא זכרם ברשימת ניבויאר. אילו היו בידינו השירים המובטחים לנו ע"י כבודו היינו יכולים עתה למסור לדפוס את הגליונות הראשונים של כרך־המלואים. מאד נחזיק טובה לכ' אם יואיל להזדרז במשלוח החומר, על כל פנים יואיל נא בחבתו להודיענו במכתבו הקרוב למתי יאמר להמציא לנו את החומר הנ"ל.

והנני המברך את כ' בשנת עבודה פוריה

המוקירו מאד

תפח לפרופ' י. דוידזון

תל אביב, 25 21/10 [ג' מרחשון תרפ"ו].

כ' הפרופסור ר' ישראל דוידסון, בניו־יורק.

אדוני הנעלה!

חבילת השירים, היא וכל הנספחות אליה, הגיעה לידנו; ואני נותן לך בזה בשמי ובשם חברי רבניצקי את ברכתנו הכפולה. אנחנו עוד טרם עברנו עליה בעיון, אבל מתוך רפרוף קל עליה שמתי לב, כי שיר ל"ב, שתחלתו בכתב־ידך “יהל…. רואל לעם לך (פנה) ומר”, איננו לרשב"ג, אלא לר' יצחק גיאת¹, כמו שעולה בפרוש מתוך החתימה בראש החרוזים: יצחק בראש חרוזי הבית הראשון, וגיאת בראש חרוזי יתר הבתים. הדבור המתחיל של הבית הראשון, שבא בכתב ידך לקוי בחסר, נמצא במלואו ב"עמודי העבודה"², ברשימת הפיוטים לר' יצחק גיאת³, בצורה זו: “יה להדרש הואל לעם לך נטה וסר”. ואם הוא לגיאת, כי עתה יש לתקן בראש הבית השני: “גאה” ת' “נאה” והמלה הראשונה בראש הבית האחרון יש לתקן ולהשלים “תכן” ת' “כן”. כמו כן לא נתת לב, כי שיר כ' (20) שתחלתו בכתב ידך: “קרא העיר עלי אחי שלומות” – איננו בלתי אם נוסח אחר – אם כי שונה ורחוק מאד מאד, מן השיר ס' נ"ה בכרך הראשון של שירי הרשב"ג שלנו, שתחלתו המקוטע הוא “ובן שוחק”. אגב עלי להודיעך, כי לדעתי יש לקרוא בחרוז הראשי הנ"ל “הציר” ת' “העיר”, “אָחִי” ת' “אַחַי”, אולי גם “שלמה” ת' “שלומות”. אחרי קריאה של עיון בגליונות אשר שלחת אלי עוד אשוב לדבר בם, ככל אשר ישים אלהים בפי. עכשיו איני רוצה לעכב את תשובתי, כדי להריצה אליך ע"י הפוסטה הקרובה.

והנני נחפז לאמר לך שלום וברכה.

בידידות נאמנה מוקירך מאד

נ. ב. שמחתי לבשורה, כי יש תקוה ואחרית לכרך השני של “אוצרך”⁴. יהי רצון שנזכה כלנו לראות בקרוב גם את הכרך האחרון. בנוגע לסדר עוד נשוב לעיין בדבר, ואנחנו נעשה ככל אשר נוכל לפי החֹמר שבידנו, כדי להבליט את חלקך בעבודה, ובאופן אשר לא יבולע גם לצורת הספר וסדורו הנאה של החֹמר.

ושוב שלום, שלום רב וברכה נאמנה.

תפט לש. ז. ביאליק

תל אביב, 25 21/10 [ג' מרחשון תרפ"ו].

לבן אחי היקר שמואל זלמן בר' שפטיל ביאליק בהרפורד – שלום וברכה!

מכתבך הביא שמחה נאמנה בלבי, וברוך אלהים אשר לא השבית שריד לבית אחי המנוח ז"ל⁵, ואני חשבתי כי נעלמת ולא אמצאך עוד כל הימים. אמנם הגיעה אלי לפני כמה שנים שמועה רחוקה כי הלכת לאמריקה. אבל לא ידעתי איפה אבקשך שם, כי מקומך נעלם ממני, ורק מקץ כמה שנים, אחרי צאתי מרוסיה ולרגלי השמועה שנפוצה כי אני הולך לאמריקה, הגיעני פתאם מכתב ממך, ואברך “ברוך מחיה מתים”, כי באמת אֹמר לך, הן נחשבת כמת בעיני, אחרי אשר מצאתי פעם אחת במקרה בעתון היומי האמריקאי העברי “הדֹאר” את שמך המפורש “שמואל ביאליק” בתוך רשימה של שבעה עשר איש אשר נספו בקטסטרופה אחת בניו־יורק, לפני 4–3 שנים כמדומה, ובבוא אלי מכתבך מהרתי כמובן לענותך, ואולם עד היום אינני יודע אם הגיעתך תשובתי אם לא, כי מאז נסתם ממך כל חזון. עכשיו, בבוא אלי מכתבך השני בצרוף הידיעה כי בנית לך בית, כלומר: משפחה, וגם ברכך אלהים בבנים, אדע נאמנה, כי אלהים צוה אתך את החיים ואת השלום. ואני ואחי ישראל דוב שמחים שמחת אמת על המציאה היקרה שבאה אלינו בהיסח הדעת. מי יתן והרבית אלינו את מכתביך, ולא נאבד עוד איש לאחיו. אני ואשתי ת' יושבים זה כשנה ומחצה בארץ ישראל ובקיץ הזה קבענו את דירתנו בביתנו, אשר בנינו לנו בתל אביב. אחי ישראל דוב הוא וביתו נמצאים אף הם בארץ ישראל זה כארבע שנים והוא עובד בבית הוצאת ספרים שלנו בשם “דביר” והוא משתכר בצמצום למחית בני ביתו. יש לו שתי בנות, נערות טובות ונחמדות, הלומדות כאן בגמנסיה העברית במחלקה החמישית. אחותנו חנה־יהודית עודנה בזיטומיר, היא ובעלה. היא כבר השיאה את בנה היחיד ואת כל בנותיה, ואף היא מוצאת את פרנסתה בצמצום שם. איך שהוא. יהי שם ד' מבורך. בני בית אבינו, יצחק יוסף ז"ל, החזיקו ב"ה מעמד בכל תהפוכות העתים, ואלהים לא מנע מאתנו את חסדו והגענו ליום הזה.

אפשר רוצה אתה לדעת קצת על ארץ ישראל? דע לך, כי ארצנו היקרה הולכת ונבנית, הולכת ומתעוררת לחיים חדשים. בניה שבים אליה מארבע כנפות הארץ. היש תקוה כי גם אתה או אחד מבני ביתך יעלה בזמן מן הזמנים גם הוא לארץ אבות?

היה שלום, אתה וכל הנלוים אליך. במכתבך הבא הואל נא להודיעני בפרוטרוט על מצבך ועל כל המוצאות אותך מאז יצאת את רוסיה עד היום. ומוטב שתערוך אלי את מכתביך ביהודית ולא באנגלית.

והנני המברך אותך ואת ביתך דודך

תצ לד"ר ח. בראדי

תל אביב, ט"ז מרחשון תרפ"ו.

כ' הרה"ח ר' חיים בראדי בפראג.

לאדוני וידידי הנעלה שלום וברכה!

במכתבו היקר לפני שבועות מספר הואיל אדוני בחבתו להבטיחני, כי יעניק לכרך־המלואים של שירי הרשב"ג מהערותיו ומהגהותיו, שבודאי תהיינה לוית־חן לדיואן ויוסיפו לו שכלול ושלמות. והנה חכינו עד היום, ומאדוני אין תמונת אות. איני יכול לצייר בנפשי בשום פנים כי יפקד מקום אדוני בכרך־המלואים. ר' ישראל דוידסון כבר שלח אלי בטובת עינו כל מה שהיה בידו: הוספות, נוסחאות ועוד. הוא המציא לי שירים חדשים בלבד, שלא נתפרסמו עוד בשום מקום, שלשים וארבעה במספר. וגם ממקורות אחרים הגיעוני שירים חדשים, לא שזפתום עוד עין בדפוס. האמנם תמנע אתה, ראש המדברים בשירת ימי הבינים, את ברכתך ממני?

המצפה לתשובתך ולברכת ידיך בקוצר רוח ובכליון עינים,

המוקירך באמת

תצא לד"ר י. קלצקין

תל אביב, ט"ז מרחשון תרפ"ו.

למר יעקב קלצקין בברלין.

ידידי היקר!

בשבוע העבר שלחתי לך את כרך שירי מהדורה יפה, ובודאי כבר הגיע לידך.

את הגליונות של מלונך הפילוסופי⁶ קבלתי בזמנם. רואה אני כי עבודה גדולה עבדת. ובטוח אני, כי הדבר אשר יצא מתחת ידך יהא בודאי מתוקן, עד כמה שיד חבר כמוך מגעת. על רגל אחת כמובן אין לשפוט על טיבו של ספרך, אבל גם רפרוף עין כל שהוא מדף לחברו דיו לעורר בלב רגש כבוד ליציר כפך הכביר. תמהני, אם יש בדור זה איש אשר ייטיב לעשות המלאכה הזאת ממך. בשבועות הקרובים אקוה להפנות לקריאה של עיון, ואז יגיע התור גם לגליונותיך.

והנני המברכך בשלום וברוח טובה.

ידידך ח. נ. ביאליק

תצב ליעקב כהן

תל אביב, ט"ז מרחשון תרפ"ו.

למר יעקב כהן בוורשה.

ידידי היקר!

מכתבך הגיעני בשעה של כתיבת מכתבים ואני מזדרז, איפוא, לענותך מיד, תיכף לקריאה – תשובה.

בשמחת אמת, שמחה של מצוה, היה “דביר” מקבל על עצמו להעשות שליח להולכת כתביך אל הקהל העברי, ואולם מצב הספר בשוק – אשר לא נעלם גם ממך – מכריח את “דביר” להסתלק משליחות נעימה זו, ומי יודע אולי ישתנו פני הדברים לטוב בחדשים הקרובים, ואז נשוב⁷ להעלות על השולחן את הצעתך, אם לא ימָצא לך בינתים גואל אחר זולתנו. ואם תראה כי “דביר” מוציא ספרים חדשים, אל תתמה על החפץ. יציאת ספרים אלה היא פרי התחיבות ישנה, שאין אנו בני חורין להפטר ממנה, ועל הראשונים אנו מצטערים…

ואשר לעלותך לארץ – אל לאיש החפץ לעלות לארץ באמת ובתמים לחכות לנסים. ענני שמים לא ירדו אליך להעבירך הנה. – – – ואם בוחר אתה בלב שלם בארץ ישראל, אל תבט אחריך. עלה והצלח!

והנני ידידך האומר לך שלום וברכה

ח. נ. ביאליק

תצג להנהלה הציונית בירושלים

תל אביב, כ"ד חשון תרפ"ו. 25 11/11.

כ' ההנהלה הציונית בירושלים.

א. נ!

בתשובה על מכתבכם מיום י"ט מרחשון מספר 20/3143, הנני שולח לכם נוסח של ברכה לועידה הבלטימורית⁸ ואתם תמציאוהו לשם בשמי למועד הנכון.

וזהו הנוסח:

"היהדות האמריקאית, בעמלם המבורך של ראשי ציונים החרוצים והמסורים, רכשה לה את הכבוד ואת הזכות לעמוד בראש מכלכלי דבר הגאולה והבנין של ארצנו הלאומית בשעה ההסטורית הגדולה והאחראית ביותר. אל נא יותרו על הכבוד ועל הזכות הזאת! יוכיחו נא בעבודתם התכופה ובתוצאותיה הכפולות־המכופלות, כי אכן בני בניו של עם קשה־ערף הם ואך לשוא יעמלו תועי לבב, בני בניו של ירבעם, להתעות את העם ממסלולו ההסטורי ולהזנותו אחרי נסיונות של תהו⁹. יוכיחו נא לכל כי דרך התשועה השלֵמה לעמנו אחת היא: הדרך לציון. יהי, איפוא, אלהי ציון אתכם בעבודתכם, את חילכם יברך ואת פעל ידיכם ירצה“.

תצד לפרופ' י. מ. אלבוגן

תל אביב, כ"ד חשון תרפ"ו. 25 11/11.

כבוד הפרופ' הד"ר מר י. מ. אלבוגן בברלין.

אדוני הנעלה!

דבריך הטובים על שירי הרשב"ג¹⁰ גרמו לי ולחברי בעבודה, רבניצקי, קורת רוח מרובה. הננו מכינים עתה לדפוס גם את הכרך השלישי, הוא כרך־המלואים, שיבואו בו כמה וכמה שירים חדשים להרשב"ג, שלא נתפרסמו בדפוס עד היום בשום מקום. הפרופ' ישראל דוידסון בטובו ובחביבותו המרובה הוא בלבד המציא לנו שלשים וארבעה שירים חדשים. מלבד זה הגיעונו כמה שירים חדשים מפטרבורג, מעזבון פירקוביץ והרכבי. הספר על פי כמותו לא יקטן, איפוא, מן הקודמים, ובצאתו לאור לא נאחר מהמציאו לידך.

מאד מאד הייתי שמח אילו נזדרז אדוני להמציא ל"דביר" את תרגום החלק השני של ספרו “תולדות התפלה והעבודה”¹¹. כבר הגיעה השעה להשלים את החסר. שמעתי, כי יצא המקור הגרמני של הספר בהוצאה מתוקנת ומשוכללת, ולא תהא כוהנת – העברית – כפונדקית!

המוקירו מאד

תצה להרב א. חן

תל אביב, כ"ד חשון תרפ"ו. 25 11/11.

להרב הנעלה מר א. חן בצופוט ¹².

אדוני וידידי הנכבד!

אני מחבב את דבריך באשר הם. דולה אתה מלב מלא ועובר על כל גדותיו, ופעמים גם מבארות עמוקות. יהי אלהים עם פיך ועם לבבך כל הימים, ובבואך אל הקודש אל תשוב ריקם.

היש לך עוד דברים אלי, ידיד יקר? אם יש השמיעני ואשר תשיג ידי לא אמנע ממך.

והנני המכבדך מאד ח. נ. ביאליק

תצו לח. פ. ברגמן

תל אביב, כ"ד חשון תרפ"ו. 25 11/11.

למר ח. פ. ברגמן ברובנה.

ידיד יקר!

כבר כתבתי לך זה כמה פעמים כי קבלת רשיון כניסה בשביל איש כמוך קשה מקריעת ים־סוף. וגם אין להשלות את נפשך כי תמצא לך מחיה פה בנקל. הפרנסה קשה כאן, בארץ ישראל, מקריעת האוקינוס, ואף על פי כן אעשה את בקשתך ואנסה דבר ל – –, אולי יאות לך ועשה כהצעתך. מי יודע, ברצות ה' דרכי איש גם המטאטא יורה כחץ, ואולי באמת תבוא לך הפעם התשועה על ידו.

והנני האומר לך שלום וברכה בלב שלם ובידידות נאמנה

תצז למ. י. ברוטמכר

תל אביב, כ"ד חשון תרפ"ו. 25 11/11.

למר משה יהודה ברוטמכר¹³ בהורודוק.

רֵע נעורי!

מכתבך עורר בלבי תלי תלים של זכרונות ואני שמח מאד על ההזדמנות לאמר לחבר נעורי ושותף חלומותי שלום וברכה.

הימים הטובים, ימי הזוהר אשר רוינו נחת, לא ימחו מן הלב לנצח, ומי יתן ונקבצו הנפרדים על אדמת אבות ולא תביֵש זקנתם את בחרותם.

ואשר להצעתך בדבר שירי בחרותי¹⁴, עלי לאמר לך, כי הצעה זו לא נראית לי. סוף סוף השירים ההם לא היו אלא מעשה ילדות, ואינם כדאים לחזור עליהם ולטפל בהם. וחוץ מזה, אין השירים האלה בידי, ולא אדע איפה אבקשם. אולי יש מהם העתקה ביד אחד מחברי. אבל בידי אין מהם כל זכר ושארית.

והנני המברכך בשלום וברכה

באהבת נעורים

תצח לפרופ' ש. קרויס

תל אביב, ל' חשון תרפ"ו. 25 17/11.

כ' הפרופסור ר' שמואל קרויס בוינה.

לידידי ואדוני הנעלה, שלום וברכה!

במצות הרופאים ארכו לי ימי הבטלה יותר מאשר דמיתי, ועתה, בשובי לעבודת יומי, יהי אחד מן העשרה הראשונים המכתב הזה לאדוני בדבר הוצאת ספרו “קדמוניות התלמוד”, חלק שלישי¹⁵. לדברי אנשי פקודתנו כבר הודיעו לאדוני, כי תור ספרו לעלות על מכבש הדפוס יגיע בימי החרף הזה, ואני, אחר אשר בדקתי את הדבר מצדי צדדים, [מצאתי], כי, לפי שעה, אכן רב מאד הדוחק בבתי דפוסינו פה מרוב עבודה, ועד שלא יפנו בתי הדפוס מן הספרים העומדים לצאת מהם בקרוב לא יוכלו לקלוט עבודות אחרות. גם “דביר” עומד לגמור בימים האלה ספרים אחדים ותיכף לאחר יציאתם ימסור לדפוס כתבי יד חדשים, וביניהם גם כתב־היד של כ'. על כל פנים יהא לב אדוני סמוך ובטוח כי כתב ידו נמצא בידים נאמנות, בידי איש אשר אין כמוהו יודע לכבד ולהוקיר את פרי עמל אדוני.

והנני האומר שלום וברכה לאדוני ולעבודתו היקרה בעיני כל הימים.

תצט ליצחק כ"ץ

תל אביב, ל' חשון תרפ"ו.

למר יצחק כ"ץ, בחיפה.

א. נ.

על שאלתך במכתבך מיום כ"ח חשון¹⁶ איני יודע באמת מה אשיבך. כלום מאמין אתה באמת ובתמים כי יש בכח ראיותיך והוכחותיך ללמד תועים בינה? לאנשים ההם אין חפץ בצדקת הצד שכנגדם, ושום נמוקים הגיוניים ודברים נכוחים לא יעבירום מדעתם, וכשתעמיק בדבר, תמצא כי כל המחלוקת איננה לשם שמים, אלא היא באה מתוך נמוקים שפלים של חשבונות פרטיים או מתוך רדיפה אחרי הכבוד והבצע.

ואף על פי כן, אם יצרך מתגבר עליך לצאת כנגדם במאמר – מה מעכב בידך? צא, נסה אליהם את דבריך! רשימה ארוכה של נשים גדולות, אשות חיל ורבות עלילה, יש בה כדי לעשות רושם, ובבואך לעמוד על המנין אל נא תשכח לצרף אל הרשימה גם את הנשים הלמדניות של אחרי תקופת התלמוד, מאז עד ימינו אלה. כמדומה שמספרן ירבה מן כ"ט.

בכבוד גמור

תק לד. מגיד

תל אביב, 25. 27/11 [י' כסלו תרפ"ו].

לכ' ד. מגיד בלנינגרד.

ידידי הנכבד!

לפני שני ירחים בערך נשלחו אליך:

א. חמש לי"מ שכר־סופרים בעד חלק משירי הרשב"ג שלך שנתפרסמו ב"ספר השנה" ש. ז.¹⁷

ב. הגליון שבו נדפסו השירים הנ"ל.

– – – אנו תמהים על אשר הפסקת את המשלוח של יתר שירי הרשב"ג שבידך. האמנם חזרת מדעתך למסור את כולם לפרסום? אפילו אם כך – הואילה להודיענו את זאת ולא נעכב את יציאת כרך המלואים לשירי הרשב"ג.

בכרך זה משתתפים הפרופ' ר' ישראל דוידסון מניו-יורק, ד"ר חיים בראדי מפראג ואחרים.

בכבוד רב

תקא לד"ר י. קלצקין

תל אביב, 25 14/12 [כ"ז כסלו תרפ"ו].

לה' יעקב קלצקין בברלין.

ידידי היקר!

לא כונת הפעם את השעה בבקשתך¹⁸. בשום פנים איני יכול לקבל עלי עבודה זרה כל שהיא, לפי שעבודה רבה משלי מוטלת עכשיו עלי בשעור גדול ממדת כחי. וחוץ מזה הנושא אשר בחרת לי, אף כי קרוב לרוחי הוא, בכל זאת אינני מוכן לו בשעה זו, ולהכניס עתה את ראשי בקולר חדש, אין לי כל רצון וכל יכולת. הנני מוכרח, איפוא, להשיב הפעם את פניך, ואלהי האנציקלופדיות ישלח לך פועל אחר במקומי, אשר ייטיב ואשר ימהר ממני לעשות את מלאכתו.

את ספרך “שקיעת החיים” מהדורה מהודרת קבלתי באיחור זמן, ותודה לך. הורני מה אעשה באכסמפלר בן המהדורה הפשוטה. האשיבנו אליך או אמסרנו בארץ לאשר תצוה? ה"קרעים" וה"תחומים" נמסרו כבר, לדברי אנשי משרדנו, ליד אחד העם.

את גליונות ההגהה¹⁹ אני קורא קמעא-קמעא ונהנה. בעוד ימים אשיבם לך. אבל בלי הערות, לפי שאין שעתי פנויה לכך. מאד אחזיק טובה לך אם תשלח אלי את יתר גליונות ההגהה.

בידידות נאמנה שלך ח. נ. ביאליק

נ. ב. חמתי על סולוביטשיק ועל שמחוני! שניהם חייבים לי תשובה, ולא אתפיס להם עד אם ישיבוני דבר, ובכ"ז שלום וברכה להם ולעבודתם. הנ"ל

תקב לד. מגיד

תל אביב, כ"ז כסלו תרפ"ו. 25 14/12.

כ' החכם ר' דוד מגיד בלנינגרד.

אדוני הנכבד!

את חבילת השירים האחרונה קבלתי במועדה. כ' מתאוה לראות את השירים יוצאים לאור כולם יחד, ואולם אם כן עליו להזדרז ולהמציא אלי את גופי השירים כולם כאחד בהקדם, ואח"כ ימציא את הערותיו ופירושיו בפני עצמו, שכן גם דרך סדורם של קובצי שירים מעין אלה בדפוס, כגון הדיואן של יהודה הלוי לבראדי (הוצאת “מקיצי נרדמים” וכו'). אין לך, איפוא, שום סבה לעכב בידך את העתקת השירים עד שתחבר אליהם את כל הערותיך, ובהיות כל החמר השירי לנגד עיני במלואו, אפשר יהיה להוציאו לאור בצורה שאתה מתאוה אליו. עכשיו, כשאתה שולח אותו קמעא קמעא, אף פרסומו נעשה קמעא קמעא, שאם נבוא לחכות עד שתמציא אלי את השירים כולם, אותם ואת הערותיהם ואת פירושיהם, יעברו עדן ועדנים, ואף אחד מן השירים לא יראה אור.

ועתה, אם באמת ובתמים אומר אתה לפרסם את כל שירי הרשב"ג שברשותך, אין לך בלתי לעשות כעצתי ולהריץ אלי בהקדם האפשרי את כל הטכסטים השיריים שברשותך.

בכבוד ויקר

תקג לד"ר ח. בראדי

תל אביב, כ"ח כסלו תרפ"ו. 25 15/12.

לכ' הרב החכם ד"ר חיים בראדי בפראג.

ידידי הנעלה!

מכתבך היקר לי שמחני מאד. עתה בטוח אני כי בימי החנוכה הקרובים תקדיש שעות מספר לערוך בכתב את הערותיך לשירי הרשב"ג, ואני אשים להן מקום כבוד בכרך־המלואים, ההולך ומתמלא שירים חדשים מזמן לזמן. חוששני, כי הכרך הזה, שיכיל בעיקר שירים חדשים לגמרי, לא ימעט ע"פ כמותו מן הקודמים לו.

ואת יתר השירים שבידך בבקשה להמציא אלי בטובת עינך מיד את העתקתם, כי מכולם יש בידי רק שלשה: א'. “אשר ראה לכל צפון” – והוא נדפס כבר בכרך ב' שלנו –, ועוד שנים לקויים בחסר ומקולקלים מאד.

בבקשה לצוות להעתיק אותם על חשבוני ולשלחם אלי בהקדם, ואל נא תתן לי פתחון פה לאמר: “שכינה מעוכבת לך”²⁰.

בדבר השיר “תבֹרך יה אדון עולם” גם דעתי נוטה לדעתך כי לרשב"ג הוא, ודיה עדותו של בעל “שקל הקודש”²¹, ואולם בידי יש רק הנוסח המשוקע בשירי הראב"ע של ר' דוד כהנא²², והוא משובש, ולדבריך גם חסר חמשה חרוזים. מובן מאליו, כי גם העתקת השיר הזה תואיל בטובך להמציא אלי.

השלום לעבודתך ב"מחברות עמנואל" ובגמר הדיואן של ר' יהודה הלוי? הנזכה בקרוב לראותם בדפוס?

ושלום רב לך ולחכמתך ולעבודתך הגדולה.

בידידות אמת

תקד לפרופ' אלכסנדר מארכס

תל אביב, כ"ח כסלו תרפ"ו. 25 15/12.

כ' הפרופסור ר' אלכסנדר מארכס בניו-יורק.

אדוני הנעלה!

יקבל נא בזה את ברכתי הנאמנה על חבתו וטובת עינו עלי, כי זכרני ולא שכח להמציא אלי בטובו את הפיוטים החדשים שמצא בספר “חזונים”²³. אמנם מארבעת הפיוטים, רק שנים חדשים לי (“מי כמוך” ו"שביעי לעם זו קדשת"); ואולם גם בשנים האחרים מצאתי כמה נוסחאות ישרות ומתוקנות, שאסתייע בהן בכרך־המלואים, ואזכיר עליהן את שם כ' לברכה.

מאד אחזיק טובה לאדוני, אם יואיל בטובו למסור את ברכתי הנאמנה לעוזרו הנכבד הד"ר שאול גיטלזון על טרחתו בהעתקת השירים. יהי ברוך לד'. מאד ינעם לי להמציא אליו מספרי “דביר” מאשר ייטב בעיניו.

ביחד עם ארבעת הפיוטים הגיעוני גם שני ספרים ששם הרב הד"ר ל. פינקלשטין²⁴ נקרא על המתנה הזאת, ולפי שלא נצטרף אליהם שום מכתב אינני יודע למי אני חייב תודה עליהם. אני מביע בזה את תודתי למשלח באשר הוא, כי יש לי יסוד לשער, כי גם בזה יד אדוני באמצע.

והנני חותם בברכה ובשלום ובהכרת תודה.

הדורש שלומו

תקה לפרופ' י. דוידסון

תל אביב, כ"ח כסלו תרפ"ו.

כ' החכם הפרופ' ר' ישראל דוידסון בניו-יורק.

אדוני הנעלה!

גם אני מתוך עבודתי עמדתי על הדבר, כי הרבה שירים יש שהם חסרים הרבה בתים רצופים, ואין זאת כי אם היה לפני המעתיק כתב־יד לקוי בחסר והוא לא הרגיש בחסרון וקרב רחוקים.

הנוסח: “בצדקת אב יד שולח”²⁵ יפה מאד, ואע"פ שאנחנו נטינו מפרושו של זק"ש²⁶ בחרוז זה ופרושנו מתישב יותר על הלשון, בכ"ז נראה לנו נוסח זה: (אב יד – ת' “אביר”) מכוון יותר אל האמת.

ההפסקה שתבוא בהוצאת אוצרך²⁷ לרגלי נסיעתך מצערתני מאד, ואולם את צערי זה הפיגה בשורתך, כי בימי האביב הבא תסור לארצנו, ונתראה פנים – לא למלחמה, חלילה –. הרבה דברים והרבה הצעות בפי אליך, ואולם את כולם דוחה אני ליום המאושר ההוא.

והנני המקבל את ידידותך בשתי ידים וחותם בידידות כפולה.

נ. ב. בינתים הגיעוני הפיוטים – ארבעה במספר–שהעתיק בשבילי לבקשתך הפרופ' מארכס והנני מביע בזה לך ולפרופ' מארכס היקר את ברכתי הנאמנה על טובת עינכם ועל עזרתכם המדעית היקרה לי מאד. ויהי ברוך הד"ר שאול גיטלזון המעתיק. מארבעת הפיוטים שנשלחו לי, הפעם אחד חדש לי לגמרי (“מי כמוך”), והוא בודאי לרשב"ג ונאה לו ע"פ סגנונו²⁸. (הה, מי יתן ובא לידי גם ה"מי כמוך" הרשב"גי הגדול, זה הגנוז בגנזי גינצבורג בפטרוגרד, וזכרו בא אצל צונץ). השני (“שביעי לעם זו קדשת”) מסופקני אם הוא להרשב"ג²⁹. השלישי והרביעי שניהם כבר ישנם בידי, אבל יפה עשיתם ששלחתם אותם אלי, ויישר כחכם. מצאתי בהם כמה נוסחאות ישרות ומתוקנות, ואני עתיד להביאם בכרך־המלואים, ואזכיר עליהם את שמותיכם לטובה.

תקו למ. דיזנגוף

לב' ראש העיריה מר מ. דיזנגוף, כאן.

ידידי היקר!

על מכתבו מיום כ"ב כסלו ש. ז. הנני להודיע, כי גם אני קבלתי מאת ה' דובינסקי העתקה של המכתבים בענין משפחת הרב המנוח מזא"ה³⁰, ואני מוצא, כי הצעתו להעביר את המשפחה הזאת לארץ ישראל נכונה היא מכל צד, ועל ראשי העסקנים בארץ מוטלת החובה לקבל על עצמם את האיניציאטיבה בדבר הזה. מובן מאליו, כי יש להכין קודם כל מקור לפרנסתה. יודע אני את בן הרב המנוח ז"ל, את סעדיה, בתור צעיר יקר שירש מאביו כשרונות רבים, ובתוכם את כשרון ההטפה, וגם את מסירותו הנאמנה לעניני האומה וקדשיה. הצעיר הזה ידוע במקומו גם בתור עובד מדעי חרוץ, ואת רובי עתותיו הוא מקדיש לעבודה מדעית נקיה במקצועות החביבים עליו. חושב אני, כי לצעיר כזה ימצא מקום של כבוד גם בארץ ישראל, וראויה משפחת מאז"ה שתעמוד לה זכות אביה, להפנות אליה את לב עסקנינו, ולהביאה אל הארץ אשר נשא המנוח אליה את נפשו כל ימיו.

בידידות נאמנה

תל אביב, כ"ח כסלו תרפ"ו.

תקז לועידה החנוכית בויניפג

תל אביב, כ"ח כסלו תרפ"ו. 25 15/12.

כ' הועידה החנוכית בויניפג.³¹

א. נ.

דבר טוב רחש לבכם, לקרוא לועידה לשם בירור שאלות החנוך העברי בארצכם. ראוי הוא דבר החנוך שיהפכו ויהפכו בו, כי הוא הוא יסוד קיומנו הרוחני ובהתמוטט היסוד הזה יפלו יום אחד כל בנינינו הלאומיים. ואל נא תשכחו כי דעת הלשון העברית היא סוף סוף יסוד היסודות בחנוכנו. הרבו את דעת הלשון הזאת והעמיקוה. הביאו את האהבה לספר העברי בלב כל ילד ונער בישראל, הכניסו את הספר העברי לכל בית ישראל, כי הספרות היא המפתח הנאמן ביותר לאוצרות האומה ולכל היכליה הפנימיים.

והנני המברך את ועידתכם בהצלחה

בכבוד רב ח. נ. ביאליק

למנהל הועידה החנוכית בוויניפג מר ל. לֶוויט שלום רב.

תקח ליעקב קינצלר

תל אביב, כ"ח כסלו תרפ"ו.

למר יעקב קינצלר באנטורפן.

א. נ.

אינני מתנגד לפרסום המנגינה של “הכניסיני”, אעפ"י שבאזני לא שמעתיה. דן אני כך: אם תזכה תתקבל ואם לא תזכה לא תתקבל ותשתקע מאליה, ולמה נחשוש לפרסומה?

בכבוד רב 

תקט לחוג התרבותי “ביאליק” בוַרדֵין

תל אביב, כ"ח כסלו תרפ"ו.

כ' החוג התרבותי “ביאליק” בוַרדֵין ³²

א. נ.

בחפץ לב הנני נענה לבקשתכם, לקרא את שמי על חוגכם התרבותי, ומי יתן והצלחתם בעבודתכם לקרב לבבות רבים לעמנו, לעבדו ולאהבה אותו.

בכבוד רב

תקי להרב א. חן

תל אביב, [ו' טבת תרפ"ו] 25 23/12.

כ' הרב א. חן בצופוט.

ידידי היקר!

צעקת לבבך מצאתני בכשלוני וברפיון ידי. במה אוכל להושיעך, ידידי? כלום אין אתה ולבך יודעים כי כל אותם “מראי המקומות” שבמכתבך אינם באמת אלא חלל ריק, ואין שם בשבילך אף נקודת משען אחת? כלום אין פקח כמוך מבין, כי בקשה סתם או המלצה סתם על מי שהוא במקום שאין צורך גמור ב"ממלא מקום" אין בהן תועלת של כלום, ודינה כדין זריה לרוח? אילו מצאת באמת מקום פנוי ממש, כי אז היתה גם תקוה להמלצה, ועכשיו למי אכתוב ומה אכתוב ומה אועיל כי אכתוב? מכל דבריך רק אחת ברורה לי, כי צערך צער וכאבך כאב, אך תרופתך, ידידי, אהה, איננה תרופה.

מה, איפוא, אעשה לרוחתך, ידידי. עצתי כי תחקור תחלה כראוי את כל המקומות אשר צל תקוה נשקף לך מהם, לדעת ברור מה המקום הפנוי שם ובמי תלוי דבר המנוי, ואז אולי יהי גם כחי עמך להושיעך ברב או במעט.

והנני הדורש את שלומך וטובתך בכל לב ומתאוה לראותך בשלותך.

תקיא לחברת “הספר”

תל אביב, ו' טבת תרפ"ו. 25 23/12.

לכבוד חברת “הספר”, לונדון.

א. נ.

קבלתי את האטלס שלכם³³ וברכתי עליו את ברכת הנהנין. מלאכתכם מלאכה גדולה ויפה. עתיד האטלס זה להחיות ולהמחיש על התלמיד העברי את למודי הגיאוגרפיה ודברי הימים, ומעתה לא יהיו אלה בעיניו תלויים ברפיון ומרחפים בחללו של איזה תהו, ולא עוד אלא שזווגן הראשון של האותיות העבריות עם צבעי המפות השונות לגיאוגרפיה ולהיסטוריה יש בו כדי לשמח את תלמידינו ולהסיר מלבם את מרירות העלבון שהרגישו תמיד מתוך ההכרח להשתמש במפות מנומרות באותיות זרות וזרועות כלאים. יישר כחכם.

בכבוד רב

תקיב³⁴ לא. אלמאליח

תל אביב, [ו' טבת תרפ"ו] 1925. 23/12.

לכ' מר אלמאליח בירושלים.

סופר נכבד.

אכן נפלה השמטה בנוסח המודעה של מחלקת “עפר”, ושם בעל החוברת “כלילה ודמנה” נגרע מבין שמות המתרגמים, בעטיו של מסדר רשימת המחברות הנזכרות במודעה. ברם, היתה גם סבה לשגגתו: באמתחת “דביר” נמצאים שני מיני “כלילה ודמנה”, אחד “כלילה ודמנה” השלם, זה שלך, שלא נועד כלל לקטנים, ואחד – פרורים קטנים, קצת ספורים ומשלים מלוקטים מתוך תרגומי “כלילה ודמנה” בגלגולים שונים ומעובדים לילדים. מהם כבר נתפרסמו בדפוס לפני שנות מספר בחריסטומטיות או גם בחוברות מיוחדות, כגון: “השועל והתרנגולים”, “הארי והשועל”, “הפיל והארנבת” ועוד. מסדר הרשימה לא ידע, איפוא, במי הכתוב מדבר, ומספיקא סתם את “משנתו”.

על כל פנים אל נא תדאג לגורל “כלילה ודמנה” מעשה ידך. על ספר זה תבוא מודעה מפורטת לבד קרוב לצאתו לאור, לפי שהוא קובע ברכה לעצמו. ועם זה הנני לבשרך, כי יום צאתו של תרגומך איננו רחוק עוד, כמו שאתה חושב, וכבר הוא הולך ונסדר בדפוס בשקידה רבה, ולפי חשבוני יגָמר סדורו בסוף החורף הזה. עד עתה נסדרו ונדפסו שני גליונות ואת שניהם צויתי להריצם אליך.

בכבוד רב ח. נ. ביאליק

תקיג לש. גינצבורג

תל אביב, י"ב טבת תרפ"ו. 25 29/12.

לכבוד הד"ר שמעון גנצבורג בברוקלין.

ידיד יקר!

גם לפני בוא מכתבך אלי קראתי ב"הדואר" ע"ד אסונך הגדול³⁵. מה אנחמך, יקירי? תנחמך עבודת חייך.

בשבתך לעבודתך לסדר את הדרמות של הרמח"ל תואיל לשים לב אל המקומות ה"שאולים" מן הספרות האיטלקית. לא מעטים מקומות כאלה ב"לישרים תהלה" וב"מגדל עז", כמו כן תשים לב להעיר על דרכי הסגנון המיוחדים שנתחדשו ע"י רמח"ל וגם לאלה המשותפים לו ולמשוררים העברים בני דורו באיטליה.

ובהתפללי ליום שתזכה לעלות לארץ ולעבוד את עבודתך על הר הצופים הנני המברכך בנחמת אמת.

ידידך ודורש שלומך באהבה

ח. נ. ביאליק

תקיד לדוד גולומב

תל אביב, י"ב טבת תרפ"ו. 25 29/12.

למר דוד גולומב, בברלין.

ידידי הנכבד!

את ספרך “התורה והתלמוד”, ח"ב³⁶, קבלתי, ותודתי נתונה לך בזה כי זכרתני ולא שכחתני. בשעות הפנויות אשתדל לעיין בו, ואם אמצא בו דבר טוב תברכך נפשי. הלא תדע, ידידי, כי אינני מסכים לעיקר שיטתך³⁷. ואולם כפירה זו בעיקר לא תמנעני מלהודות על האמת ולקבלה ממי שיאמרה, כי גם זאת אדע כי יש אשר יגיע האדם אל האמת גם בדרכים עקלקלות.

והנני האומר שלום לך ולתורתך

תקטו לא. ז. אשכולי

תל אביב, י"ב טבת תרפ"ו. 25 29/12.

למר א. ז. אשכולי, ברלין.

יקירי אשכולי!

קבלתי את המחברות “סיני וגריזים”³⁸, ותודה לך. את מחירם אשיב לך באלה הימים. בבקשה להזמין בשבילי אצל המו"ל את יתר המחברות בצאתן ולמסור את אדריסתי.

שמחתי מאד לשמוע מפיך, כי נגשת לעבודות ספרותיות חדשות. יהי אלהים עם ידך ועם רוחך.

מאד אחזיק לך טובה אם תמציא לידי את כל המחברות של ה"משנה"³⁹ שיצאו בארבע השנים האחרונות.

בכבוד רב 

תקטז לראש הועד הלאומי בירושלים, לד. ילין

תל אביב, כ"ו טבת תרפ"ו. 26 12/1.

כ' ראש הועד הלאומי בירושלים. ר' דוד ילין נ"י.

ידידי הנעלה!

אני מביע בזה את תודתי הרבה לאספה הנעלה של הועד הלאומי על הכבוד הרב אשר חלקה לי בשימה עלי את ההרצאה הראשונה על החנוך והתרבות, ואולם לצערי הגדול מוכרח אני להסתלק מזה. טובת הענין דורשת כי המרצה לא ירפרף על פני השטח העליון של הנידון, אלא ירד לעמקם של דברים למדרש ולהלכה והעיקר – למעשה. הרצאה כזאת צריכה, איפוא, לצאת מפי איש העומד באמצע המעשים של החנוך והתרבות העברים בארץ, ובא במגע קרוב וישר עם כל מוסדותיהם. אני, לצערי, אינני יכול להתפאר בכך. עודני כאורח בארץ, ולא נכנסתי בעבי המעשים, ולמה אשים את עצמי מורה הלכה בפני רבותי?

ובברכי את אספת הנבחרים בעבודה פוריה לטובת בנין הארץ ותקומתה השלמה בחומר וברוח

הנני אומר לך שלום רב.

ידידך הנאמן

נ. ב. לצערי הרב היית אתה בתל אביב בשעה שאני הייתי בירושלים ולא נתקיימה ישיבתנו השלישית המשותפת בדבר המכון לחקירת הלשון העברית. מסופקני אם נזדמן עוד לפונדק אחד לפני צאתי.⁴⁰

ואתה וביתך וכל אשר לך שלום שלום.

תקיז לד"ר ח. בראדי

תל אביב, כ"ו טבת תרפ"ו. 26 12/1.

כ' הרב החכם הד"ר חיים בראדי בפראג.

שלום וברכה לך ידידי הנעלה!

מכתבך מיום י"ב טבת וחבילת הערותיך⁴¹ הגיעוני היום, ואני ממהר להודיעך בזה, כי בחפץ לב נשים בכרך־המלואים מקום של כבוד לכל הערותיך שעד עכשיו והבאות על שני הכרכים הקודמים, כי רובן ככולן נכוחות מאד, ואנחנו הלא אין נגד עינינו בלתי אם מטרה אחת: להוציא דבר מתוקן עד כמה שזה הוא בגדר האפשרות. אל נא תרפינה, איפוא, ידיך מהעיר גם להבא על השירים והַמצא את הערותיך אלינו מיד. ואני מביע לך מראש בשמי ובשם חברי את תודתנו הנאמנה על עזרתך, היקרה לנו ואשר נדע להעריכה כראוי לה.

וכדי שלא יתעכב סדורו של כרך־המלואים הננו מבקשים אותך מאד להחיש אלינו את משלוח העתקת השירים שבידך לפי הרשימה שבמכתבך הקודם. ואתה, בזמן סדורו של פנים כרך־המלואים, תמשיך את הערותיך שתבאנה בסוף הכרך הנ"ל אחרי הפנים. ותמהים אנו שלא הזכרת במכתבך כלום ע"ד העתקת השירים שבידך.

אפשר כי בעוד ימים אחדים אצא לאמריקה ואשהה שם שבועות מספר ואתה תואיל בטובך לשלוח את העתקת השירים הנ"ל לחברי רבניצקי ע"פ הכתבת של “דביר”.

שמח אני, כי “מחברות עמנואל” הולכות ונדפסות, ואם גם תצאנה בשני חלקים אין רע. לעומת זה מצטער אנכי מאד על השבתון בהדפסת הדיואן⁴². מה מעכב? הבה נקוה כי סוף סוף תגיע גם שעתו של הדיואן וימי צאתו לא ימשכו עוד.

ואשר ליתר מחשבותיך ע"ד הראב"ע והרמב"ע – דברים רבים בפי אליך. הרבה יש לי להצטער על אשר מסבות שונות שלא כאן המקום ולא עתה העת לדבר עליהן לא נתקימו דברי הברית שהיו בינינו לפני חמש שנים בענין הוצאת הדיואנים⁴³. בשובי מאמריקה אקוה לבוא לפניך בהצעה חדשה, שאולי תקרב אותך יותר למטרתך ותתן לך את היכולת להשלים את חפץ לבך ולהביא גאולה לשירתנו הספרדית.

והנני המחכה בקוצר רוח לתשובתך התכופה ולהעתקי השירים.

ידידך הנאמן המברכך בשלום

תקיח לד"ר י. קלצקין

תל אביב, כ"ח טבת תרפ"ו. 26 14/1.

לכבוד הד"ר יעקב קלצקין בברלין.

ידיד יקר!

זה עתה קבלתי את הגליונות של אות מ'⁴⁴, ותודה. בודאי שמעת כי יוצא אני לאמריקה, ויציאה זו תחול בעוד שלשה ימים, והיו גליונותיך לי לצידה לדרך, לעיין בהם בעתות הפנאי באניה, ומי יודע אם לא ישמשו לי סגולה ושמירה מפני המזיקים, ממחלת הים ושאר מרעין בישין. הרי במקצת גם בעל מופת אתה. לא כך? ואם כן אולי גם תברכני מרחוק, שתהא יציאתי לשלום וחזירתי לשלום, ולא יבושו בי שולחי וכו', הכל כאמור בתפלת “הנני העני ממעש”. – –

ואני אומר לך שלום וברכה ומצפה להפגש עמך באמריקה.⁴⁵

שלך ח. נ. ביאליק

תקיט לד"ר ב. מ. לוין

תל אביב, כ"ח טבת תרפ"ו. 26 14/1.

לכבוד הד"ר ב. לוין, חיפה.

שלום וברכה!

התענגתי הרבה על ספרך “אגרת רב שרירא“⁴⁶. מלאכה גדולה עשית ויישר חילך לאורייתא! מי יתן ומהרת לשלח החוצה את יתר תורת הגאונים וסתמת כמה פרצות בחומת התקופה ההיא. תחזקנה ידיך. את הלי”מ מחיר הספר צויתי לשלוח לך היום. – – –

בכבוד רב 

תקכ לבן־עמי

תל אביב, כ"ט טבת תרפ"ו. 26 15/1.

אחי בן־עמי!

קבלתי את תוכחתך, כמשפטי תמיד, באהבה, כי בטוח אני בה שאף היא מאהבה באה; ואף על פי כן אין דעתי כדעתך הפעם⁴⁷. הישוב בכל מגרעותיו ישוב ארץ־ישראל הוא, ועתה הגיעו לו ימים קשים, ומי זה ימלאנו לבבו לעמוד ביום צרת הישוב מנגד? ובכלל אֹמר לך, חביבי, כי מרבה אתה לקטרג יותר מדאי על ארצנו ועל בניה־בוניה. הלא מחובבי רבנים אתה, תא שמע מה שאמר בענין הזה הרב א. י. קוק. פעם אחת באו וצעקו לפניו: רבנו, למה אתה מחשה? החלוצים מטמאים את הארץ: אוכלים טרפות, מחללים שבתות וכו', אמר להם: הצעקה למה? צא ולמד: לקדשי-קדשים מותרת הכניסה לכהן גדול בלבד ורק פעם אחת בשנה, ביום הכפורים, ואף על פי כן, בשעת בנין המקדש יוצאים ונכנסים שם כל שעה הנגר והבנאי והטַיָח בסנדליהם המלוכלכים. הניחו להם לצעירינו, עסוקים הם בבנין! ואם הרב קוק כך, אתה מה כי תלין על הצעירים?

ובכ"ז שמא תאמר כי ברצון אני נוסע לאמריקה אינך אלא טועה. אני מובל שמה כשור לטבח. מה לעשות? אין ברירה!

הספרים אשר הבטחתי לתת לך בפעם הקודמת, עדיין סגורים הם בארגזיהם במרתף, מאין לי מקום להם בביתי ובארונותי. עם פתיחת הארגזים אצוה לשלוח אליך מעשרת האכסמפלרים הראשונים.

ראיתי פה את בנך מיכה. אכן ברכך אלהים בבן יקר אשר ינעים לך ולרעיתך את שיבתכם ויהיה לכם למשיב נפש. שמחו בחלקכם! ומי יתן ובאה גם בתכם החמודה תמרה לשכון בצל קורתכם, והיה ביתכם שלם.

ובכן בעוד שלשה ימים אני יוצא את הארץ. לו ידעת, אחי, כמה קשה עלי הפרידה מביתי החדש (שכמעט לא חנכתיו עוד כראוי), משלחן עבודתי, מחברי ומאוירא דארץ ישראל. הלא זה שבתי בארץ אך מעט, עוד לא התעריתי בה, ולא שבעתיה, והנני עתה בעיני כרעב שהוציאו את בלעו הראשון מפיו. כנראה, אין מזל לי, ידידי, ומשמים ימנעו ממני את המנוחה אשר אליה אשא את נפשי כל ימי. מאלהים הוא, והטוב בעיניו יעשה.

היה שלום, יקיר, אתה ורעיתך, מי יתן ושבתי בשלום לביתי ומצאתי את כולכם בריאים ושלמים.

המחבקך⁴⁸ והמנשקך באהבה

שלך ח. נ. ביאליק

תקכא⁴⁹ לי. ח. רבניצקי

באניה עם חוף מרשיליאה.

יקירי רבניצקי.

הדרך ביבשה ובים היתה טובה וברגע זה, שבע שעות בבקר יום הששי, הגענו לחוף מרשיליאה, ואולם הרוח חזקה והים סוער, ואם לא תוכל האניה לגשת אל החוף תּעגן פה שעות מספר עד שֹׁך הסערה. בעלותנו אל היבשה נלך בו ביום פריזה, ועדין לא החלטנו אם נשבת שם ואם לא.

האניה אשר נלך בה אניה אנגלית היא, והכל עשוי בה בנוסח אנגליה: מעולה שבמעולה. תאים מרֻוחים – וכל שכן במחלקה ראשונה, – טרקלינים נאים, מרחץ נאה, סעודה נאה. סוף דבר: מדרגה ראשונה. מי יתן והיה גורלנו כהם.

שלשתנו – לוין, אנכי ואשתי – שלמים וטובי רוח. אם לא תֵרע הדרך משהיתה עד עכשו תהיה נסיעתנו טובה.

ובזה אני שולח אליך שמונה עמודים “כלילה ודמנה” מתוקנים על ידי בדרך לדפוס, ואתה, לאחר שתנקד את תקונַי ושבין השטין, תמסרם למסדר האותיות. קצת מן העמודים יצאו מנומרים ומלוכלכלים יותר מדי, ואולי כדאי להעתיקם אל הנקי לפני מסירה לסדור, כדי למנוע את המסדר משגיאות, כי באין אנכי במקום העבודה, דואג אני מאד מפני המכשול. על כל פנים, השגיחה נא על ההגהה בשבע עינים. ואם תתן מקצת מן העמודים להעתקה תחלה – תבדוק היטב לפני הסדור את גוף ההעתקה, בהשואה אל המקור, אם נעשתה כהלכה, ואח"כ תוסיף להגיה שלש פעמים אחרי הסדור. וביחוד תשגיח על הנקוד, שלא תפֹּל בו שגיאה. שלח הגהה אחת גם למתרגם.

אגב, לפני מסירת העמודים לסדור תשאל במכתב את פי המחבר, או בפה את אחד מיודעי שמות הצמחים בת"א, כגון את פי אוירבוך⁵⁰ או את ש. צמח⁵¹ וכיוצא בהם, שיתרגמו לעברית את השם הלועזי של הפרח…⁵² הנזכר בעמוד… ושמת שָׁם את השם העברי תחת השם הלועזי. וכמו כן לא נהירא לי השם “חֹמט” שבא בפנים כמה פעמים להוראת “черепаха" – החֹמט איננו “черепаха “. בגוף המקור הערבי נאמר “סלחאפה”, והוא הוא “черепаха “. אם לא ייטב בעיניך השם המקובל – בלי יסוד – “צָב”, כי עתה טוב לקחת את השם הערבי בצורה עברית: “סַלְחָפָה”, ואולי יותר נאה; “שַׁלְחָפָה”, כי כמדומה שהעברי נותן שי”ן תחת הסמ”ך הערבי. דעתי, על כל פנים, מכרעת כלפי השם הערבי המיוהד, ולא כלפי “צב”. השם הערבי נאה מאד ל"черепаха" וכדאי לגַיְרו. ולבי אומר לי שהשם “סלפחה” צד חתון יש לו ל"שלחופית“. – – –

– ומה שלום אחד העם? השלום לו? היצא לפרקים לטיוליו הקצרים? המוסיף הוא פרשיות קטנות ברשימות זכרונותיו?⁵³

– ושלום “דביר” מה הוא? העדין לא רֻתק החבל על צוארכם? – – –  

– בצאת ספר חדש – וביחוד “ספר המעשיות”⁵⁴ – הריצוהו בו ביום אלי, לניו-יורק.

– עיקר שכחתי. עברתי בדרך על כל ספרו של הד"ר ריגר – ההסטוריה של העת החדשה⁵⁵ –. ספר לא רע כלל! מחברו הוא толковый человек⁵⁶! אני מסכים בכל לבי לקבלו, ואולם על המחבר להשתמש לשם המהדורה החדשה גם בספרו של רובינסון⁵⁷ ולהכניס לשם את הציורים, אלה שקלישאותיהם מוכנות כבר בידינו. חושב אני, כי הקומבינציה הזאת מוצלחת מצדי צדדים. ראשית, אין לנו צורך לחזר אחרי פרלמן שימשיך את תרגומו ולחכות עד שיֵעָשה התרגום. אפשר לנו לגשת כמעט מיד לסדור הספר. והשנית, לא נפסיד את הקלישאות שהוצאנו עליהן כסף רב. והשלישית, יהי לנו ספר למוד לא רע בהסטוריה הכללית, שנִתַּן בו מקום גם ליהודים – מה שאין כן ברובינסון. – יש רק לתקן כה וכה את סגנונו של המחבר, שבדרך כלל הוא הגון למדי, אלא שאיננו נקי לגמרי מסיגי הלשון הארצישראלית.

– יש להזמין תיכף גם הסטוריה עתיקה. מן העמים הקדומים ועד יון ורומא. אומרים כי במקצוע זה יפה כחו של ד"ר לוריא⁵⁸. כדאי לפנות אליו בענין זה. ואולם על זה במכתב הבא.

– בפעם הבאה אוסיף לשלוח לכם 6 עמודי “כלילה ודמנה”, ואתם, בצאת גליון, הריצוהו אלי.

– ללוין שלום. הוא מורי להועיל ומדריכי בהלכות דרך ארץ האנגליות בסעודה: כיצד אוחזין במזלג וכיצד אוכלים ומוחים פה, וכיצד לועסים, וכיצד בולעים, וכיצד מעכלים, וכיצד… עד גמירא. ומלבד אומנות נקיה ולא קלה זו עוד הוא חולם חלומות. חולם הוא על עשרים אלף לא"י בשביל “דביר”. מי יתן והיו!

– וליהוי ידוע לכם כי לסעודת הערב אני לובש שחורים! מדי ערב בערב! המקום ירחם עלי ועליכם ועל כל ישראל! מדי ערב בערב!

האניה עדין תמיד עומדת עגונה קרוב לחוף, עינַי רואות מקרוב את היבשה ואליה לא נעלה. כמה נֵעָגן עוד איני יודע.

אל נא תחוס עינך, רבניצקי, על הבולים.

ושלום שלום רב לאחד העם וליתר ידידינו.

ח. נ. ביאליק

לתשומת לב!

– רבניצקי! לפני צאתי שכחתי לקחת עמי רשימה מלאה של כל שיריו ופיוטיו של הרמב"ע על סדר אלף־בית. בתוך הביבליותיקה העברית בניו־יורק, זו שעל יד הסמינריון⁵⁹, העשירה בספרות ליטורגית מאין כמוה – בודאי אמצא את מחזורי כל המנהגים בלי יוצא מן הכלל, ובהיות הרשימה בידי אדע מה להעתיק, כדי למלאות את החסר. קומה אפוא והעתק כרגע את הרשימה שבידך והריצנה תומ"י אלי, אל נא תתמהמה רגע, כי לאו בכל יומא ובכל שתא מתרחש נס כזה, שאהיה בביבליותיקאות של ניו־יורק, על יד המעין.

ושלום לכל אנשי “דביר”. שלום שלום.

את כתב היד⁶⁰ אשלח במעטפה מיוחדת. בינתים ירדנו מן האניה, ובשעה זו, ½3 אחרי הצהרים, אנו יושבים בקרון ההולך לפריז. בעוד חצי שעה תמוש הרכבת. שלום.

תקכב לי. ח. רבניצקי

לונדון, ט"ו שבט [תרפ"ו].

יקירי רבניצקי.

הרי לך בזה עוד חמשה עשר עמודים מתוקנים של “כלילה ודמנה” ואתה תואיל בטובך לנקד את התקונים ולמסרם לדפוס. למעה"ש להשגיח על ההגהה, כי בגליון הקודם נפלו שגיאות, וביניהן מכאיבות מאד (כגון “יבדקו” במקום “ידבקו” ועוד). בעמוד 56 של כתב יד זה יש בפנים ומן הצד מלה לועזית, שם פרח Nenufar, שלא ידע המתרגם לו שם עברי, והמנקד הציע מן הצד שוב את השם “בַּקָּם” הידוע, ואולם אני מחקתי את המלה “בַּקָּם”, ואני מבקש ממך לשאול את המומחים לצמחים (אוירבוך או צמח), שיתנו שם לפרַח זה. לפי המוכח מדברי הפנים הוא פרח הסוגר את עליו על הדבורה היורדת עליו וממית אותה, ועפ"י סימן זה, וכן עפ"י השם הלועזי, ימצאו המומחים את השם העברי. בשעת הדוחק תפנה אל המתרגם.

בדרכי לאמריקה אוסיף לתקן את יתר הכ"י – אם, כמובן, לא יחליאני הים.

דברתי בלונדון לפני קהל רב. הטוב שבדבר זה הוא – מה שעבר. בשלשי לפברואר אנחנו מפליגים עם ליפסקי⁶¹ באניה לאמריקה. הייתי בבריטיש מוזיאום ונוראות נפלאתי.

שלום לך ולאחד העם ולכל ידידינו.

שלך ח. נ. ביאליק

נ. ב. – – –

– העמודים השלוחים בזה הם מן 52–66.

תקכג לי. ח. רבניצקי

יום שני בשבת, 8 פברואר [1926. כ"ד שבט תרפ"ו], שעה שתים עשרה בצהרים.

יקירי רבניצקי,

אנו הולכים וקרבים לניו-יורק. אם לא יעכבנו “רהב”⁶² בזעפו, נעלה מחר אל היבשה. כל הדרך, וביחוד מיום השני לנסיעה, זעף הים זעף גדול, ואני ואשתי, וגם בן לויתי ליפסקי, היינו מוטלים כפגרים על מטותינו בתאים המוקצים לנו ו"נפשנו ברעה התמוגגה", ככתוב בתהלים. רק לוין לבדו התחזק ויהי “לבן חיל”, לפי שאין מחלת הים שולטת בו, ואולם גם הוא תקפה אותו⁶³, לדבריו, הרגשה “כאילו בלע פגרו של חתול”. איך שהוא, ברגע זה נח הים מזעפו ואני משתמש בשעת רצון זו לרשום לך מלים אחדות.

– מלונדון שלחתי אליך כדי גליון כ"י של “כלילה ודמנה” ובמכתבי בקשתי מעמך לנקד את תקוני וגם להשגיח השגחה יתרה ומעולה על ההגהה. טוב שתשלח הפעם את הגליון הזה, וכן את הגליונות הבאים, למתרגם עצמו להגהה. יפה השגחה כפולה ומכופלת לדבר מנוקד. חשבתי, כי בימי נסיעתי בים אוכל להכין עוד מעט חֹמר, אבל שר של ים לא כן חשב. בעלותי ליבשה לא אתמהמה מלהמציא לך עוד מעט כ"י. – – –

– אתמול הגיעתני רדיוגרמה של ברכה מאניה אחרת – “אולימפיק”

• וחתום תחתיה דוידסון. הוא עתה בדרך לא*י, וצר לי מאד שלא אראנו בניו־יורק. הגע בעצמך, כל הזמן התברכתי בלבי, כי פגישתי עמו תביא ברכה רבה לכל עבודתנו המשותפת בענין סדור השירה הספרדית ופרסומה בעולם, ועתה, כשהגעתי למקומו, נמלט מידי ממש. אכן צער גדול אני מצטער. מתירא אני, כי ע"י כתיבת מכתבים לא אצליח לעולם להסביר לו את מחשבותי כראוי, ויפה שיחה אחת שבעל פה מאלף מכתבים. כמדומה לי, כי האיש הזה – גם מפאת תכונתו האישית וגם מפאת הכשרתו המדעית והספרותית וגם מפאת קרבתו לאוצרות הספרים הגדולים בניו־יורק – הוא היחידי שיש בידו להמציא לנו עזר רב בעבודתנו הנ"ל, ואולי היינו יכולים למצוא גם איזה דרך של עבודה משותפת עמו ממש, ע"י התקשרות פורמלית. כידוע לך בודאי, הולך הוא לא"י לשם קריאת הרצאות באוניברסיטה⁶⁴, ואתה תשתדל אפוא לתהות על קנקנו, לדעת מה יש בידו מן המוכן במקצועות המעסיקים אותנו, ומה הן תכניותיו הקרובות ובמה ועד כמה אפשר לנו להסתיע בו. הייתי רוצה לקשור אותו אל ה"דביר" קשר של קימא, ושיהיו עיניו ולבו אלינו לטובה. קרבהו אפוא בשתי ידים והתקרב אליו. לפי שעה חקרהו, אם כבר מוכן בידו, או למתי יהא מוכן – אוצר המשלים והפתגמים מתוך ספרות המליצה בימי הבינים. מאד מאד הייתי חפץ, שספר זה, המתאים מאד לתכנית הכנוס שלנו, יצא ע"י “דביר”⁶⁵. וכמו כן, כדאי שתבֹא עמו בדברים בענין המִלוֹן השלם של הפיוטים. שאלהו גם על שירי נג’ארה שמסר ל"אשכול", אם יש להם תקוה לראות אור בקרוב⁶⁶. או אולי, שמא בטלה התקשרותו בדבר זה, ואפשר אם כן לבא עמו בדברים גם בענין זה. על כל פנים, השתדל שלא להוציא אותו “חלק” מידך, אלא להפיק ממנו את כל התועלת המדעית והספרותית שאפשר להפיק ממנו ל"דביר". אפשר שאכתוב גם אני אליו מניו־יורק.

– ושוב אני מזכירך למהר ולשלוח אלי את רשימת הרשב"ג של כרך המלואים – בכלל זה גם של החסרים לנו – וגם רשימה מלאה של כל שירי הרשב"ג ופיוטיו. שלחם ע"י האדריסא של ההסתדרות הציונית בניו־יורק, בשבילי. עד כמה שיַרשני זמני אשתדל לבקש ולמצוא את החסר לנו בביבליותיקא העשירה שבניו־יורק ולהעתיק מה שיש להעתיק. הפרופ' מארכס⁶⁷ הוא איש חביב ועינו יפה, וגם הוא לא ימנע ממני את עזרתו.

– אל נא תאחרו מלהמציא אלינו את הספרים החדשים, הגדולים והקטנים, שיצאו בינתים. כבר כתבתי, כי מסכים אני להצעתו של הד"ר ריגר בדבר התאמת ספרו – ההסטוריה של הזמן החדש – לחלק זה מספרו של רובינסון, ולהוציא איזה דבר מזוג משניהם וביחד עם הציורים, שרובם ככלם כבר מוכנים אצלנו. ואולם מובן מאליו, כי ספרו יהא טעון עריכה סגנונית, כי יש בו פגימות – בהשפעת הלשון הארצישראלית – אעפ"י שבדרך כלל הרצאתו טובה, מקושרת ומשולשת יפה.

– יהא מן הצורך להזמין עוד הסטוריה של העמים העתיקים, ולעבודה זו כדאי למשוך את הד"ר לוריא. ראוי שהקורס הזה של ההסטוריה יהא שלם ביד “דביר” ולא נתן לאחרים מקום להתגדר בו.

– ומה בדבר יתר הספרים ההולכים ונדפסים? כתוב אלי את כל החדשות אשר תדע. ההחלה “אמנות” לעבוד?

– ומה שלום “דביר”? היש פדיון? הלא הביאו לכם שמונת המאות לי"ש רוחה ידועה? – – –

– ומה שלום “אחד העם”? מלונדון שלחנו אליו – כלו' הוחלט ב"נשף" לשלוח אליו – טלגרמה של ברכה משותפת. הקבל אותה? או אולי יצאו ידי חובה ב"החלטה".

– כמה מתגעגעים אנחנו עתה, בתוך הקדרות הסובבת אותנו – על שמשה ואוירה של א"י! ועל מסבתנו, ועל חדרנו ושלחננו! יהי רצון שנחזור אליהם במהרה בשלום.

ושלום לברנשטיין ולאליהו ולכל חברינו ב"דביר". אַל רפיון ידים!

שלכם חיים נחמן

– הרואה אתה לפרקים את ה"זקנים" שלי⁶⁸? מה שלומם ומצב רוחם? ומה בריאות אחי?

תקכד⁶⁹ לי. ח. רבניצקי

רבניצקי יקירי,

א) היום שלחתי אליך עוד חומר כ"י, “כלילה ודמנה”, מן 82 עד 106, ועד בכלל, ואתה תמסרהו מיד לסדור. במשך החודש הקרוב אקוה לגמור את כתב היד עד סופו ולא אתמהמה להמציאו אליך.

ב) נפלו לידי פה פרקים חדשים אחדים מכתב ידו של יל"ג “על נהר כבר”⁷⁰, וביחד עם זה צויתי להעתיק בשבילי את הפרק שנתפרסם לפנים ב"המליץ"⁷¹ – ונִתֵּן את כל הפרקים האלה יחד בכרך ה"רשומות“ הבא.⁷²

ג) מפיוטי רמב"ע נעתקו בשבילי כבר כמאה שאינם בידינו. אקוה להשיג את כל הפיוטים. מסרתי למעתיק גם את רשימת החסרים לרשב"ג, ומה שימָצא

יָעתַּק.

ד) רק בשבוע זה נתפנינו לעבוד מעט לטובת ה"דביר", ויש תקוה. אם נזכה – אולי גם נצליח לבסס את ה"דביר" בסוס גמור ונפָּנה לעבודה שיש בה מנוחת הנפש. אל נא תדחקו את השעה ואל נא תטילו עלינו אימה יתרה – כי לא להועיל הוא. ולהפך, מרפים אתם את ידינו. חזקו והחזיקו מעמד עוד מעט, כי התשועה לא תאחר לבוא.

ה) ע"ד “גבורתי” באמריקה בודאי קראת בעתונים. אם סופי לגיהנום, תהא נסיעתי לאמריקה כפרתי. ואעפי"כ איני מתחרט.

שלום וברכה לידידנו האהוב אחד העם בשמי ובשם לוין. ושלום לכל בני ה"דביר" ויתר ידידינו, בשמי ובשם לוין.

שלך ח. נ. ביאליק

תקכה לאחד־העם

ניו־יורק, 26 III/26 [י"א ניסן תרפ"ו].

[לאחד־העם. טלגרמה]

מועדים לשמחה. זוכרים את הרב ושומרים תורתו.

ביאליק, לוין

תקכו לי. ח. רבניצקי

רצועה כשרה קח, רבניצקי,

וַאֲחוֹרַי גַל – און שמייס, און פיצקי!

וכֹה יעשה גם ר' אָשֵׁר,⁷³

כ’בין ווערט! איך האב פארדינט דאס כשר,

סטייטש, סטייטש, א איד אוועקגעפארען –

ולא אות אחת לזכרון!

ואם תשאלני: למה, ריקא,

לא כתבת אפוא? – תיקו!

על יד ניאגרה, בבופלו. IV/17 926 [ג' אייר תרפ"ו].

תקכז ליעקב פיכמן

926 IV/21 [ט' תמוז תרפ"ו], ניו־יורק.

יקירי פיכמן,

הרי לך בזה שיר⁷⁴, לשימו ב"השלח"⁷⁵, בחוברת הקרובה. שלש המחברות בהשתתפות עריכתך – הכפולות – הגיעו לידי. מצאתי בהן הרבה דברים יפים, ויישר כחך.

השיר הזה עצמו, הרצוף פה, יבוא גם באחד מגליונות “הדֹאר” האמריקני, אבל לא קודם שיבֹא ב"השלח". אני אמסרנו ליד עורך “הדאר” רק מקץ שבועים אחרי צאת מכתב זה מפה⁷⁶.

על נסיעתי לאמריקה איני מתחרט. הקהל העברי פה “נתעורר” מעט. מה תביא ההתעוררות – ימים יגידו.

בשביעי ליולי אני יוצא מזה, ואחרי שהותי מעט באירופה אשמח לשוב אל קִנִּי בתל-אביב ואשמח למשנה לראות פני אחים ורעים. קראתי על ה"מהפכה" אשר הפכתם את אגודת הסופרים. מי יתן ויִגְדַל כחכם מן הקודמים לכם.

כי תראה את “ספוג”⁷⁷, אמור לו כי אין בידי לעשות מאומה לטובת הדברים, שהוא מבקש עליהם. איני יכול ואיני רשאי.

וברך בשמי את בני ביתך ואת כל אחַי ורעי.

שלך ח. נ. ביאליק 

נ. ב. – את שכר שירי תואיל להמציא בלי אחור לאחי ישראל דוב ביאליק בתל אביב, בשביל בנותיו.

– לדקדק בהגהה.

תקכח⁷⁸ לד"ר יוסף מרקוס

י"ב תמוז תרפ"ו, ניו-יורק.

לד"ר יוסף מַרקוס⁷⁹ בניו-יורק.

א. נ.

בנוגע לעבודתך בהעתק שירי הרמב"ע והרשב"ג כבר אמרתי לך, כי סומך אני עליך בזה, ועליך לנקוב את שכרך לפי עבודתך וערכה. אחרי כן נדון, אני וחברי, אם אפשר לנו להעזר בך מכאן ולהבא ואם לא.

יודע אני להוקיר את עבודתך העשויה באמונה ובדעת, ואנו נזכיר את שמך עליה לטובה ולברכה. ואולם בבואך לקצוב את שכרך עליך לזכור, כי יש גבול לשויו של ספר ולערכו בשוק, והמו"ל מוכרח לעשות מעשיו בחשבון מסוים, שאם לא כן לא תהי לו כל תקומה.

ומכאן תשובה גם לשאלתך ע"ד תנאי העבודה בעתיד. תלויה היא במחיר עבודתך שעד עכשיו.

כנראה קשה עליך לדבר עמי בענין זה דבור שבעל פה, ועל כן פנית אלי בכתב, ואולם אני – יפה לי דבור אחד שבפה מעשרה מכתבים, ומאד מאד הייתי מחזיק טובה לך אלו הואלת לסור למעוני תיכף יום אחד לשובי מבופלו, כלומר: ביום ד' או ה' הבא, ונברר את כל הענינים. לפי שעה אני מבקש מעמך, שלא תפנה מעכשיו להעתק פיוטים שכבר ישנם בידינו, ואפילו לא לנוסחאות, אלא תשעבד את כל זמנך להעתקת הפיוטים החסרים. מאד מאד אצטער אם בשביל ההעתקות המיותרות אצא מאמריקה כשאני חסר כמה פיוטים, שהיית יכול למצאם באחד מן המחזורים הנדפסים או כתבי היד.

ו שלום וברכה לך

המכבדך ח. נ. ביאליק

אמור שלום וברכה לפרופיסור היקר ד"ר מארכס ולמר ריבקינד⁸⁰ החביב.

תקכט לי. פיכמן

[ניו־יורק] י"ד תמוז תרפ"ו.

יקירי פיכמן,

נזכרתי כי בהעתקת השיר ששלחתי לך בשביל “השלח” השמטתי חרוז אחד, שצריך לבֹא לפני שתי השורות האחרונות, וזהו החרוז הנשמט:

וְהָמוּ כְתִירוֹשׁ כָּל־עֲסִיסֵי קְרָבָיו,

בבקשה להכניס את החרוז הזה בשירי (“ינסר לו כלבבו”) במקומו, לפני שני החרוזים האחרונים, ויהיה אפוא הנוסח של הסיום כך:

וְהָמוּ כְתִירוֹשׁ כָּל־עֲסִיסֵי קְרָבָיו,

וְהָיָה כְאוֹבֵד בְּעָשְׁרוֹ וּבִיקָרוֹ

וְרָעַד בּוֹ מִגִּיל כָּל עוֹרֵק וְכָל בַּד.

ושוב מבקש אני מעמך, שלא להוציא את השיר בלי תקון זה, ואפילו אם יהא צורך לחזור ולהדפיס דף חדש, ואולם בטוח אני כי לא יהא צורך בכך, שהרי את גוף השיר שלחתי רק שלשום ובודאי יגיעך מכתבי זה לפני סדור השיר בדפוס, ואפשר גם בזמן אחד עם המכתב הקודם.

והנני שלך ח. נ. ביאליק

נ. ב. אני בשעה זו בבופַלוֹ על יד אשד ניאגרה. שלום שלום לרעיתך ולעדה⁸¹. שלום לכל אנשי שלומנו. הרבה דברים טובים באו ב"השלח" בחלקך⁸², ואני מברך על כל חוברת ברכת הנהנין.

תקל⁸³ לאחד־העם

כ"ז תמוז תרפ"ו, באניה אקויטניה, בדרך בין ניו־יורק ללונדון.

[לאחד־העם]

מורי וידידי הנעלה.

לא אשאל ממך סליחה על שתיקתי באמריקה, כי מה בצע בסליחתך, אם אני לא אסלח לי. על מה אני מבקש? על המתקת הדין, שאולי תמצאני ראוי לה במקצת, בתתך אל לב את כל העבודה הקשה והמדכדכת אשר עֻבּד בי כששה ירחים רצופים. הגע בעצמך: מיטינגים, בנקטים, מסבות סתם, ראיונות, שיחות, בקורים, הכרזות, תרועות, התדקטרות – הלא שמעת בודאי, כי דקטר דֻקטרתי זה פעמים, ואני עתה בבחינת “חמור חמורתים”. צרף לזה את הרעש והשאון וההמולה והטררם והבלוף וההומבוג האמריקאים. ואל נא תשכח גם את הנדודים – נדודי דרך, בשוטי בבהלה מעיר לעיר ומפרבר לפרבר, ונדודי שנה, באחרי שבת כמעט כל לילה עד סוף האשמורה השניה. תן על זה את מבוכת נפשי ואת כשלוני וקוצר ידי, בנפלי פתאום למצולה רותחת זו ששמה ניו־יורק, ואני בתוכה כאלם, מבלי דעת הלשון, ולא אמצא בה, בלי “מנהל” שומר עקבי, את ידי ואת רגלי, ובכל פסיעה קלה שלא כהוגן הייתי מסכן בעצמי להחתך לנתחים תחת גלגלי האוטומובילים, הסותמים את כל הרחובות ומשוטטים כשדים ברבבותיהם אנה ואנה ומהפכים את כל הכרך הנורא הזה על כל רחובותיו למין בריה חיה, בהולה ומטורפת, הסובבת בסופת חפזון על ציריה ומתרוצצת כבזק יומם ולילה. והנאומים: הוי הנאומים, בין אלה שהייתי מחויב להשמיע וכל שכן אלה שהייתי חייב לשמוע. כלום יודע אתה מה טיבם של נאומים אמריקאיים? אלו הייתי אני מלאך “דומה” – שר של גיהנם –

הייתי מטיל לתוך אותה היורה המפורסמת, שנדונים בה “המלעיגים על דברי חכמים”, לא את “החֹמר הידוע”, אלא את הנאומים האמריקאים, ובלשון אנגלית דוקא, וביחוד את אלה של נשיאי המיטינגים והבנקטים. אדרבה, ינסה מי שהוא לשבת תחתיו כמוני שעה, שעתים, שלש שעות, ארבע שעות ולספוג בלי חשך נאומים אחר נאומים – עד שתפקע כרסו, עד שתטרף דעתו עליו, עד היותו לנחל זעה, עד יבשת כל טפה של מחשבה ממחו. ואח"כ, ככלות כל הנאומים שלפני הסעודה ושבתוך הסעודה ושלאחר הסעודה: של הנשיא, ושל הסגן, ושל סגן הסגן; של הגזבר ושל הרבי ושל הגבאי; של נדבן פלוני ושל דוקטור אלמוני ושל… ושל… – אחרי ככלות הכל מתחלת שוב סדרה חדשה – פרשת תרומה, היא וכל הנמוסים האמריקנים היפים התלויים בה. באותו מקום ובאותו מעמד עומדים הכרוזים ומשמיעים על תרומת כספים, והגובים מחזרים על השולחנות, ועומדים על המקח, ומגרים את תאבון הנתינה בכל מיני תחבולות, ממש כמו בשעת מכירת “עליות”. והמכריזים אף הם אינם כבדי פה וערלי לשון, ברוך השם, ושוב נאומים ונאומים, בלי קץ, בלי סוף, בלי אחרית. מין בולמוס הוא, מחלה ממארת שתקפה ר"ל את אמריקה כולה. כדאי שידידנו הרופא מזיא שיחיה⁸⁴ יקבע שם עברי למחלה זו וירשמנה בפנקסו; ויודע אני מראש מה שם יקרא לה: “נָאֶמֶת” על משקל שחפת, כדרכו של “בעל שם” זה תמיד.

אני הייתי עולה תמיד לגרדום הנאומים “אחרון”, לפי שהחזיקו בי לערבון עד תום הסעודה וגבית הכספים שלאחריה (“כטוב לב המסובים”), גזרה, שמא יתרצו הקרואים לצאת לפני פרשת “תרומה”. תורי הגיע איפוא תמיד בשתים או בשלש אחרי חצות הלילה, בזמן שעיפה נפשי לנואמים והייתי יגע עד מות. ובשובי באשמורה השלישית לחדרי, הייתי מצוץ כולי כגרוגרת וטעם מרור בפי, כמעט שלא הייתי טועם אחרי זה טעם שֵׁנה עוד. ולמחרת היום הייתי

מתהלך בין הבריות כמֻכה ירח והייתי פסול לכל עבודה קלה, הטעונה קצת יגיעת בשר ורוח, ואפילו לכתיבת אגרת שלום.

וכך הייתי נדון באמריקה כחמשה ירחים רצופים. הרבה פעמים הייתי “נואם” שתים או שלש פעמים ביום: ברֹך מזגי לא יכולתי לסרב. מקצת נחמה יש לי, שבעולם האמת ינכו לי את חמשת ירחי עמל אלה מירחי משפטי בגיהנם, שבודאי לא יהיו פחותים משנים עשר, כדין רשעים גמורים. ולולא ידעתי כי אין קטֵגור נעשה סנֵגור, הייתי ממלא את ידך לאחר מאה ועשרים שנה להיות לי למליץ יושר לפני בית־דין של מעלה וללמד עלי זכות במרום. ואולם עודני מתברך בלבבי, כי לאחר שתשמע דין וחשבון מפורט מפי יהפך לבך עלי לטובה והטית כלפי חסד.

רוצה אתה לדעת גם את ה"פועל־יוצא" מכל עמלי? דבר זה לא נתן להתפרש על רגל אחת. בשובי הביתה אשב וארצה לפניך, כדרכי וכאשר אהבת, בנחת ובפרוטרוט, לא אפיל תג אחד ארצה. אבל חוששני, שלא אמצא עוד מה להרצות, כי בודאי הגיעו אליך שמועות רחוקות או קרובות על כל “מעשי תקפי וגבורתי” באמריקה, אם מפי העתונים ואם בדרך גלגול. על כל פנים, רבניצקי שלנו בודאי לא מנע ממך את הטוב הזה ויביאהו לפניך דבר יום ביומו מכל אשר מצא כתוב או מדובר עלי באחד המקומות. ומי יודע, אולי אתם תיטיבו או תרבו לדעת ממני – ואם כך הוא, כי עתה בבואי לתל אביב, תספרו אתם לי ואני אשב לפניכם ואעשה אזני כאפרכסת. כמעט בטוח אני שכך יהיה. אני לא מצאתי שעה פנויה לקרוא את כל הכתוב עלי בעתוני אמריקה, אבל גם המעט שקראתי הביא חלחלה בכל רמ"ח אברי. בטוח אני בידידותך, כי לא תעשה לי את הרעה הגדולה הזאת לשפוט אותי ואת מעשי באמריקה עפ"י העתונים, כי אם תוחיל לי עד שובי – ושמעת מפי ושפטת.

בין כך ובין כך – על נסיעתי לאמריקה אינני מתחרט. היא לא היתה לבטלה לגמרי. כמדומה שאני ור' שמריה⁸⁵ הוספנו הפעם על הציונות האמריקאית גם פרשה קטנה חדשה משלנו. דברות חדשות, כמובן, לא הורדנו להם, אבל גם הישנות נשמעו הפעם שמיעה חדשה. כרינו להן אזנים. היו שעות של קורת רוח. היתה “בת קול” לדברינו – משמע, שהלבבות נענו. היו גם רגעים של התלהבות נאמנה ושל מעין “רוח הקודש”. נזרעו גרעינים חדשים, ואולי סופם להקלט. יש ידים מוכיחות, כי הציונות האמריקאית, שעמדה עד עכשיו על קבוץ הדולר ועל המכונה הגלמית של ההסתדרות – מעין געגועים לטפה של נשמה חיה נתעוררו בה. “וינהו ישראל אחרי אלהים”⁸⁶. כחו של הגולם הולך וכלה משנה לשנה מאליו. מכונה, אפילו משוכללת מאד, ואפילו אם מדשנים את ציריה ואופניה בשמנים ממוחים של “גדולים” ו"מפורסמים" שונים – סופה להתמעך מרוב תשמיש ולעמוד פתאום. היסוד “הרוחני” היחידי שנשענה עליו הציונות באמריקה – היא שוב מדת ה"רחמנות", זו שנשענות עליה כל שאר ה"מגביות" האמריקאיות לכל מיני “צדקה” שבעולם. אף הציונות לא יצאה באמריקה מכלל הרובריקה של “צדקה” – “טשאריטי” בלע"ז. נתבעים לבנין בתי צבור – “מרכזים” בלשונם⁸⁷ – לישיבות, לת"ת, לבתי ספר, לבתי חולים, לג’וינט, לקרים⁸⁸ – ונותנים, נתבעים לציונות – ונותנים, ומובן מאליו, כי לגבי “צדקה”, יפה כחם של אלה הבאים לתבוע בשם “צרכים ממשיים”. מוסדות המקום, שהנאתם קרובה ותועלתם מוחשת, קודמים, כמובן, לכל דבר. ביחוד נותנים באהבה וביד רחבה לבניני “מרכזים”, שהם היכלות מפוארים, ועליהם גאות יהודי אמריקה. אחריהם יבואו מוסדות העזרה ליהודי רוסיה ופולין ויתר הארצות שיהודי אמריקה גלו משם. “ומבשרך אל תתעלם” כתוב, ומי ביהודי אמריקה שאין לו קרובי משפחה באותן הארצות? ורק לאחרונה – באפיקומן בקנוח סעודה – תבא ארץ ישראל. לארץ ישראל מתנדבים מתוך איזה. סנטימנט סתום, שלא נתפרש עד עכשיו יפה לקהל, והסנטימנט אין לו שליטה מרובה על היהודי האמריקאי, כידוע. יש איפוא לברוא לשם כך ע"י מעשה כשפים ולהטים השראה מיוחדת, כדי לחמם את הלבבות, ובכל שנה יש לחדש את מעשה החִמום בכח המצאות ותחבולות חדשות. מסדרים את ה"מכונה", ממציאים “סיסמא” מפוצצת לאותה שנה, מורידים מאחד הרקיעים “מפורסם” גדול ונורא ועצום ושגיא וכביר ואדיר ודגול מאלף אלפי אלפים ורבוא רבבות, כנוסח אמריקה; אחרי כן תוקעים ומריעים ומכים ומרעימים בחצוצרות ובשופרות ובתופים ובמצלתים כמה ימים רצופים. ולבסוף, כשהטררם מגיע לעצם תקפו וגבורתו, הלבבות מתחילים להתחמם והידים נפתחות. נגמר היריד – הקרקס מתפרק, המומסין מתפזרים, והעולם למנהגו חוזר. וכך שנה שנה. ולפי שבאמריקה יש עוד “מכונות”, מלבד הציונות – גדולה ההתחרות ביניהן, וכל מכונה רדופה לעבור את חברתה בטררם ובמעשי נפלאות, וכל המפליא לעשות מחברו – יצליח יותר. לא כחה הפנימי של מטרת ה"מגבית" מכריע אפוא את הכף, אלא מדת “חריצותם” וכח המצאותיהם של ה"מכונה" ומשמשיה.

על המצב הזה של הציונות באמריקה אין לחייב את העומדים שם בראשה בלבד. המקום גרם, וגם הזמן. הציונות באמריקה לא היתה לה מעודה עונת חרישה עמוקה קודמת להכרזת בלפור, כזו שברוסיה ואפילו בגרמניה, למשל, ומאותה שעה שהציונות האמריקאית הביאה את צוארה בעול – כלומר, מהכרזת בלפור ואילך – מיד הוטלו עליה לבדה כל דאגות הכסף. כל הימים היתה המכונה טרודה בבקשת הדולר, והוא ראשית ואחרית כל דאגה. להתבוננות, להתעמקות – לא היתה השעה פנויה. היהודי האמריקאי גם בלאו הכי – מצד הרגלו ותנאי חייו – אינו עשוי להתבונן ביותר בדברים שהם מחוץ לתחום ה"ביזנס". – – – פרורי היהדות שהעלו יהודי אמריקה עמם מארצות מולדתם לא שמשו להם שאור לעיסה חדשה, אלא נתעפשו והיו מאכל לעכברים רשעים. הטובים שביהודי אמריקה נסחפים בזרם ויראים להתגרות בהמון העם ובמנהיגיו. והכשרים באמת בטלים במעוטם והם פורשים ובוכים במסתרים. וכך ההמון הולך וטובע מיום ליום בבצת בערותו, הולך בדרכי לבו ועומד עזוב ומופקר. – – – העתונות העברית – כמה היא באמריקה ומה

כחה? – כמעט שרואים אותה כאילו אינה. אין תומך בה ואין שומע לה. לא טוב מזה גם גורל החנוך העברי באמריקה. רוב ילדי ישראל משוללים שם חנוך עברי כל שהוא, ומעוטם – כדי עשרים הידות למאה – מלקטים פרורים מעל שלחנו הדל שעה קלה בין השמשות, ועל השובע, לאחר שמלאו קודם את כרסם כמה שעות ביום באסכולה האמריקאית מכל ה"מעדנים", והם עיפים ויגעים ונפשם יוצאת אל מגרשי האספורט. המורים העברים רובם מרושלים ושפלי ידים, ובכל רצונם הטוב, אין בהם כח להתעורר ולעמוד על רגלי עצמם. תלויים הם על פי רוב בדעתם של מפקחים וגבאים מבעלי הבתים, הכופים עליהם את קפריזיהם ומטילים עליהם מרותם.

היש להואש אפוא מיהודי אמריקה? חלילה וחלילה. אדרבה, כל היודע את יהודי אמריקה מאז היותם יעיד בהם, כי בשנים האחרונות הולכים פני הדברים ומשתנים לטובה. מעט מעט, אבל משתנים. יש להכיר בהם “הרהורי תשובה”. מתאמצים הם “להתרומם”. תקופת ההסתגלות לתנאי החיים של ארץ מגוריהם נחתמה, וכבר הגיעו לחיי שלוה, ועתה יש להכיר בהם סמנים של “וינהו ישראל אחרי אלהים”. לפי שעה מוציאים הם את עודף כחם, שנשאר להם ממלחמת הקיום, להכנת הכלים. בונים הם בתים – בתי צבור, בתי כנסיות, בתי ישיבות לתלמוד תורה, לבקור חולים וכו' וכו'. נותנים הם עתה את לבם יותר לחנוך בניהם. הציונות הולכת ומכה שרשים עמוקים יותר. צמאים הם גם לשמוע את דבר ה' וכל הבא אליהם ודברים נאמנים בפיו – הם שותים בצמא את דבריו. סוף דבר, אמריקה בקעה גדולה ורחבה היא לחרישה ולזריעה. מי יתן ונמצא בינינו קהל צעירים, מעין “חבל נביאים” ו"בני נביאים", אשר יבואו אל יהודי אמריקה ונפוצו בעם והביאו אליהם את דבר ה' מתוך⁸⁹ אהבה ומתוך אמונה ומתוך קצת מסירות נפש – ושלא “על מנת”, לא לשם תעמולה ופוליטיקה, ואפילו לא לשם “דרייוו”⁹⁰, אלא “לשמה”, לשם בנין בית ישראל, לסייע לקבוץ גדול מישראל, “הבא להטהר”, סיוע רוחני. נסים גדולים נעשים לקבוץ נפלא זה… בארבעים שנה נשאו על כנפי נשרים מכל קצות הארץ כארבע מאות רבוא נפש מישראל, עם עצום ורב, והוטלו אל ארץ חדשה, נכריה, ועתה הם נטועים כולם לעינינו במקומם וגם עשו שורש. נתקימו בהם כתומם דברי נביא הגולה: “רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדיים וכו', ואת עירם ועריה”⁹¹. ולא עוד אלא שזכו לחיי חרות ושלוה, שלא זכו להם ישראל ימים רבים, והם בימינו כמעט המשען האחד לכל בית ישראל ההרוס. כדאי הוא קבוץ זה, שנתן את נפשנו עליו, להרימו משפלותו הרוחנית ולהפיח בו רוח חיים. מאמין אני בכחו להתרומם. ואני, אורח מרחוק בא, הרגשתי כבר בהתחלתו של הפרוצס הזה. ומאמין אני, כי יש בכחם של יהודי אמריקה לבנות את ארץ ישראל. מי יתן ונמצאו להם האנשים אשר יצאו ואשר יבאו לפניהם, ואשר יתהלכו אתם באמונה ובתֹם, ואשר יורום את הדרך הישרה.

אמרתי לקצר, והנה הארכתי, הגליון השני כלה, ואני נחפז לסיים. האניה הולכת וקרבה ללונדון, וחצוצרת התרועה קוראת לסעודת היום. יש להזדרז – ולהפסיק באמצע.

מכתבי זה יגיע אליך סמוך לימי מלאת לך שבעים שנה⁹². לבי יוצא שלא אהיה קרוב לך באותם הימים. במה אפוא אברכך מרחוק? ימתיק לך אלהים את ימי שיבתך ורפא את רוחך והשיב לך את מנוחת נפשך ואת שלומה. ותהי זאת נחמתך, כי לא לשוא כלית כחך וכי יצקת מרוחך על דור שלם ותגדלהו לגאולה. ועתה הנה עיניך רואות את פרי עבודתך מקרוב לך ומסביב לך, ואנחנו כלנו, תלמידיך ומעריציך, הומה לך לבנו באהבה אין קץ ומתפללים לשלומך ולאורך ימיך ורפואתך השלמה.

המחבקך ומנשקך באהבה ובתודה

ח. נ. ביאליק

תקלא לאחד־העם

[לונדון, VII/28 1926. י"ז אב תרפ"ו].

[טלגרמה, לאחד־העם]

במלאת לך שבעים אני נושא אליך, מורה נערץ, נפשי מרחוק בתודה וברכה ומתפלל לשלומך ולאורך ימיך.

ביאליק ורעיתו

תקלב ל“דביר”

926 VII/29 [י"ח אב תרפ"ו], לונדון.

לחברינו ב"דביר" בתל אביב.

חברים יקרים,

מתאוננים אתם, ובצדק, על שתיקתנו המוחלטת באמריקה ועל הניחנו את מכתביכם בלי תשובה. בעיקר הטענה צדקתם, כמובן, וע"ז נתנצל לפניכם בעל פה בשובנו לארץ, ואולם אם חושבים אתם כי הסחנו דעתנו מ"דביר" ומכם אפילו יום אחד אינכם אלא טועים. בכל הטרדות הרבות אשר אכלו אותנו ואת כחנו בכל פה לא החמצנו אפילו הזדמנות כל שהיא – בגבול האפשר והמותר – לטובתו של “דביר”, וגם עלה בידנו – ובעיקר בכחו של לוין – לעשות מה שהוא. ואולם מה בצע בכל זה, ואנחנו רואים כי אין לדבר סוף. אם את כל דגי הים נאסֹף לכם – הימָצא לכם? יודעים אנו כי לא כברלין תל אביב, אבל מה יושיענו ומה ינחמנו זה, אם הנגע הברליני בעינו עומד ועדין ה"דביר" חבית שאין לה שולים. הסכומים אשר המציא לכם לוין בין ששת החדשים האחרונים הם באמת עצומים, ובזמן שהשנים והדברים כתקונם יש בהם לא רק כדי חִזוק ובִצור של מוסד מול"י שכבר הושקע בו הון עצום, אלא היה מספיק לשמש יסוד איתן למוסד חדש מתחלת בריתו ולעשותו לבר קימא לארך ימים. אין אנו יכולים בשום פנים לעמוד על מקום התורפה של “דביר” ולדעת מה היא מחלתו הפנימית – מעין שחפת ממארת – שאינה נותנת אותו “לרדת מן המטה” ולעמֹד על רגליו. הדבר טעון בדיקה יתרה, ואם באמת “אין תקוה” – נוח לכלנו שנדע זאת ולא נגשש כעורים. כל סכום שאנחנו מוציאים מידי אחרים לטובת ה"דביר" יש בו משום התחיבות חדשה מצדנו וקבלת אחריות כלפי הנותנים וכלפי הקהל העברי. כלום חושבים אתם באמת, שאף מקורות הכסף אין להם גבול? אלו ידעתם בכמה טֹרח ויגיעה, ומה שרע מזה, בכמה “שפיכות דמים”, יושג הכסף! אמריקה אינה נוחה עתה כלל ל"נתינה", כמו שאתם מדמים, וכל שכן לצרכי מוסד ספרותי, הרחוק באמת מלבות אנשי אמריקה. וכל שכן בשנה זו, שרבו ה"תובעים" מבפנים ומחוץ, ובתוכם היו גם אחרים זולתנו, שתבעו אף הם לצרכי ספרות וכיוצא בזה – ה"אשכול", לחובר ועוד – אתם יכולים לשער בנפשכם כמה קשה היה מצבנו בשנה זו. הן כל הענין הוא ענין דק, כחוט השערה, ותלוי ב"חבה", באֵמון, ביחס של כבוד וכו' – ובשעה שיש לנו בעצמנו אמונה שלמה בכח קיומו והתפתחותו המסחרית של ה"דביר" ובתועלתו המרובה שהוא מביא לספרות ולארץ ישראל – יש בנו כח ועֹז לתבוע, אבל אם חלילה נתבדה אנה נשא את חרפתנו ואיך נרים ראש בפני כל אלה שהאמינו בנו? כשנשוב לת"א נשוב לעיין בדבר זה, שהוא יסוד היסודות ושאלת השאלות של קיום ה"דביר". כל השאר אינו אלא טפל לזה. עלינו – ויהי מה – למצוא דרך, שה"דביר", אחרי ההון העצום שהושקע בו, יתקיים בכח עצמו, ע"י מכירת הספרים שהוא מוציא. ואחרי מה שנודע לנו באמריקה – יש ויש דרכים להפצה ולמכירה, אלא שעד עכשיו נסמכנו על הנסים, ולא נעשה דבר לשם הפצת ספרינו. וע"ז נדבר בת"א בפרוטרוט, ואולם גם עד שנשוב לת"א עליכם לשים לב בעוד מועד לענין המכירה ולמצוא תחבולות לכך. יש הרבה דרכים, ואתם לא נסיתם עד עתה לעשות קטנה וגדולה. להיפך, רואים אנחנו הסח־דעת גמור מזה. בחו"ל אין יודעים כלל על דבר הספרים היוצאים על ידי “דביר”. אין שום מודעות ואין שום פרסום. אפילו אני איני יודע מה הם הספרים שיצאו בימי שהותי בחו"ל, ואם לשפט עפ"י המודעות שלא היו – מתקבל הרושם שבכל שבעת החדשים האחרונים לא יצא ע"י “דביר” שום ספר. אפשר יש מודעות בעתוני הארץ, אבל אלו אינם נקראים בחו"ל, ואין משים עליהם לב. נפגשתי עם הרבה חובבי ספרים באמריקה ובלונדון, הלהוטים לקנות כל ספר עברי חדש, והללו היו כמשתוממים בשמעם מפי שיצאו ע"י “דביר” ספרים חדשים בשנים האחרונות. רובם סבורים שה"דביר" הפסיק עבודתו. צריכים לְעַבֵּד שטה שלמה של פרסום ולהוציאה אל הפועל. עליכם להדפיס מודעות רצופות – וביחוד בחדשי העונה ובימים טובים – כלליות ופרטיות – כלומר, רשימות כלליות של כל הספרים, ופרטיות על כל ספר חדש בהטעמה והדגשה על ערכו וחדושו של הספר – בעתוני חוץ לארץ, בעבריים וגם במקצת האידיים, אלה הנקראים ע"י הקהל הגדול – כגון ב"מורגן ז’ורנל“⁹³ וה"טאג“ האמריקאי⁹⁴ וב"היינט" וב"מומנט“ הוורשאים – וכמובן, בצורה מושכת את העין ואת הלב. על ספרי הלמוד עליכם לפרסם מודעות בעתונים המוקדשים לחנוך ולקריאת בני הנעורים – “שבילי החנוך” באמריקה⁹⁵ וכו' –. סמוך לימים טובים עליכם לפרסם רשימה של ספרים נאים למתנה בהטעמה יתרה על ערך כל ספר וספר. עליכם להפיץ במספר רב גם פרוספקטים מיוחדים על ספרים חשובים בודדים ועל סדרי ספרים למחלקותיהם השונות: לעם. לבני הנעורים, לבית הספר, מדע, בלטריסטיקה, ספרי מופת – קלסיקים – ספרי עזר. את הקטלוגים והפרוספקטים עליכם לשלוח לא רק למו"ס, אלא לביבליותיקות צבוריות ופרטיות בכל העולם, לחובבי ספרים וכו'. לתכלית זו עליכם לאסוף אדריסאות של בבליותיקות, מלומדים, חובבי ספרים, בתי ספר וכו'. עליכם גם לשלוח מכל ספר שיוצא לכל בתי מערכות העבריים, וגם האידישיסטיים, וביחוד לאלה שנוהגים לתת רשימות ביבליוגרפיות בעתוניהם על הספרים החדשים הבאים אליהם. כן, למשל, נותן ה"מורגן ז’ורנל" באמריקה, וגם “דער טאג”, בכל שבוע ביבליוגרפיה מפורטת בצרוף הערכה טובת עין על כל הספרים החדשים שמגיעים אליהם. ידידנו הד"ר גינזבורג⁹⁶, עוזרו הקבוע של ה"פארווערטס"⁹⁷ – בקש שישלחו על שמו אכסמפ' מכל ספר חדש ויכתוב עליהם מאמרים מפורטים. הוא יצא לפני שבועות לארץ ישראל לבקרה, ואולי בקר גם במשרד “דביר”. קמצנות זו שאתם נוהגים במשלוח ספרים לרידקציות ולמבקרים ולמלומדים מדה רעה היא שצריכים לשרשה. היא גורמת לנו הפסד מרובה ומכניסה טינא בלב עלינו. עלינו לנהוג עין יפה ברידקציות ובאנשי ספר וירבו ידידינו ודורשי טובתנו. שלח לחמך….⁹⁸ באמריקה וגם ביתר הארצות יש ביבליותיקות לרבבות, והן – אפילו הכלליות – קונות ספרים עברים בעין יפה, וביחוד הגדולות שבהן, אלא שאין להם שום מושג ע"ד מציאותם ויציאתם של ספרי “דביר”. פרסום המודעות והפרוספקטים צריך לעשות בצורת קבע ובאופן סיסטימטי, כדי שישיג את המטרה. על ספר חדש, למשל, יש לפרסם בעתוני השבת, ובמקום גלוי לעינים, מודעה מפורטת שלש פעמים, בשלש שבתות רצופות זו אחר זו, ובהטעמה יתרה, הכל לפי טיב הספר והסופר וערכם. אל נא תשכחו לשלוח ספרים לבקורת גם לירחונים האידישאים, לאלה שיש להם חוג קוראים משכילים – כגון “די צוקונפט“ של ליֶסין⁹⁹. הם כלם חולקים מקום למאמרים על ספרים עבריים בעין יפה, וליֶסין גם בקשני מאד על זה. רבני אמריקה – האורתודוקסים והליברלים – אף ביניהם יש הרבה חובבי ספרים ועליכם למצוא דרך לפרסום גם בחוג שלהם, אם בעתונות המיוחדת להם – בלשון אנגלית, או בדרך אחרת. סוף דבר, בלי פרסום תמיתו את “דביר” מיתת שתיקה, ולא נזוז מנקודת הקפאון. מובן מאליו, כי הפרסום בלבד אינו מספיק עדין, ויש לעשות גם מעשים אחרים, ואולם על המעשים האלה נדון בשובנו לת”א. אחת אֹמר לכם, כי – – סוכננו באמריקה – הוא משענת קנה רצוץ. הוא

אמנם עושה מעט לפי כחו, אבל כחו כאין. עוסק הוא באלף מלאכות: מורה, עסקן צבורי ועוד, – והוא חוץ לזה מחוסר כל טמפרמנט והבנה בענין הפצת הספרים, שבימינו היא כמעט מקצוע מיוחד הטעון ידיעה ונסיון והתמחות. מכירת הספרים עומדת עכשיו – אפילו בלשונות אחרות – על הכנסת הספר לתוך הבית והמצאתו לידי הקונה בידים ממש. המולי"ם הלועזים משתמשים לצורך זה בכמה תחבולות. מלבד תשלומים לשעורים יש שטה שלמה של העמסת הספר על גבי הקונה ע"י הפוסטה וע"י שלוחים, ואולם אל הדבר הזה נשוב בבואנו לת"א. אם דבר המכירה לא יפתר בשנה זו פתרון רדיקלי לא נוכל עמוד. הדבר הזה נתברר לנו ברור גמור.

בכמה מקומות שמעתי מתאוננים עליכם על חוסר זריזות. ההזמנות אינן מתמלאות בזמנן. גם – – מלא טענות כרמון. הוא יצא לסובב בקצת ערי אמריקה לשם הפצה. בבופַלוֹ¹⁰⁰ מכר מספרינו בעד שבע מאות דולר בערך – לדבריו –. השלח אליכם את הכסף? אומרים עליו, שקשה הוא לעניני כסף, כלומר, שקשה להוציא מידו את המגיע ממנו? ובכלל הוא עושה רושם של צפור עשויה עופרת, כבד תנועה וכבד מחשבה, וגם איננו חביב ביותר – מפאת הדֻבִּיוּת שבו – על הבריות, ואולם לא שמעתי שיהרהרו אחרי ישרותו. על כל פנים כל התלונות ששמעתי עליו נוגעות לכובד מזגו ולחוסר זריזותו ול"תחבלנותו", אבל לא לנאמנותו. בודאי ידעתם כבר שקבל בסוכנות גם את ספרי "שטיבל“ ועבר עתה לדירה חדשה במרכז העיר – אנו משתתפים בהוצאות המחסן למחצה – 35 דולר לחודש – ויש לו תקוה “להגביה” את המכירה ולהרחיבה. מי יתן והיה.

את חמש מאות הלירה ששלח לכם לוין מלונדון לפני שבועים בודאי קבלתם. ואגלה לכם בחשאי ובקול רם, כי עד אוקטובר הבא אין לכם שום תקוה לקבל מידנו כסף. עליכם אפוא להִבָּנות מתוך עצמכם, מכם ובכם. אין לכם על מי להשען. כסף חדש ימָצא לנו רק באוקטובר הבא, ועד אז – התמלאו מחוליתכם. יש לכם ספרים טובים – מִכְרוּם! ואל נא תתיאשו. ספרינו – כל מי שרואה אותם מתפעל ומתלהב מהם, אבל דא עקא, שמעטים הם הזוכים לראותם. ולמה, למשל, תרע עינכם לשלוח אכסמפ' אחד מכל ספר חדש לבעל “העולם”, לקליינמן¹⁰¹. כל ספר שבא לידו – מיד קליינמן נותן עליו רשימה טובת עין ב"העולם" (“קורא ותיק”).

איני יודע מה הם הספרים שנגמרו אצלנו בדפוס בחדשים האחרונים. שמעתי שיצא “מדרש הרפואה”¹⁰². ואיה ספרו של דינבורג¹⁰³? – – – מכאן מוּסר, שלא נקבל מידו – – שום ספר לדפוס, אלא אם כן ימציאהו מוכן כלו, על ראשו ועל קרבו ועל פרשו. כמה הפסדות גרם לנו כבר בן אדם זה.

בעוד זמן מה אמציא לכם עוד חומר של “כלילה ודמנה” (עד היום לא קבלתי תשובה על הפרקים הקודמים שהמצאתי לכם, ואיני יודע אם הגיעו לידכם או אבדו בדרך). אני עסוק עתה בעריכת הפרקים האחרונים. – – – ובכל זאת יצא, כמדומה, ספר לא רע ביותר.

מאמריקה ומלונדון אצא ב"רכוש גדול" – בארגז מלא כתבי יד חדשים. לפרוט את הכל אני מתעצל, אבל כדי לשמח את לבך, רבניצקי, אודיעך כי הדיואן השלם, היחידי בעולם, של ר' שמואל הנגיד – זה שביד ה"נגיד" ששון – כבר העתקתו, המשובשת מאד, נמצאת בידי, ובעוד שבועַיִם תהי בידי גם העתקה פוטוגרפית. אוצר נפלא שאין דוגמתו! מציאה שתרעיש את העולם! אוי למלומדינו ואבוי לנו, שמרגלית כזאת היתה מתגלגלת ימים רבים באשפה ולא שמו אליה לב לפרסם טבעה בעולם. ה"נגיד" ששון חֲבָשָׁהּ בטמון, בארון הברזל ביחד עם צרורות כספו – ולא נתן איש לגשת אליה. אני היחידי שהאמין לי למסור העתקתה בידי לשם פרסום. צויתי להמציא לי על חשבון “דביר” גם העתקה פוטוגרפית, כי ההעתקה שבכתב – שנעשתה ע"י ששון עצמו – כלה משובשת ואין בה מתום. ובלי צלום המקור לא נמצא בה את ידינו ורגלינו.

פרסום דיואן זה¹⁰⁴ קודם לכל דבר, ואפילו לכרך השלשי של רשב"ג. לא חלמתי כי ככה ייקר הדיואן הזה! יש בו משום הזרחת אור על אישיותו הנפלאה של “הנגיד” הנפלא הזה – עליו ועל תקופתו ועל בני דורו. הרבה חומר הסטורי מושקע בו. והשירים עצמם! יחיד האיש במינו ואין דומה לו בכל אישי ההסטוריה שלנו. תראה בעיניך ותשפט. בדיואן זה נמצאים בשלמות כל שלשת הספרים של הנגיד: בן תהלים, בן משלי ובן קהלת, שנאספו ונסדרו בידי יוסף בן הנגיד בחיי אבא. מובן מאליו, כי חלק מועט מן החרוזים, מועט קטן מאד, כה וכה – נטשטשו ברוב ימים. כתב היד נכתב בכתב בעל ה"יוחסין" עצמו¹⁰⁵ ושנותיו יותר מארבע מאות שנה!

מרשימת הפיוטים החסרים של הרמב"ע העתקתי לי בניו־יורק ובבריטיש מוזיאום כמאה ושבעים פיוטים – ובתוכם גם הרבה חדשים, שלא נזכרו ברשימתנו. מצאתי גם שנים־עשר פיוטים של הרשב"ג, אבל אפשר שמקצתם נמצאים גם בין אלה שהגיעו אליך בינתים מבראדי וממגיד. ההעתקה שנעשתה ע"י שליח, ותחת השגחתי, עלתה בכסף לא מעט.

באמתחתי יש מלבד הנ"ל: מלון לחכמת הרפואה (אל תגלה זאת לאיש, מפני כמה טעמים), כרך אחד של כתבי רמח"ל (הדרמות, בצרוף דרמה חדשה: מעשה שמשון – שלא נתפרסמה עוד בשום מקום¹⁰⁶), כל פיליטוניו של יל"ג מקובצים יחד¹⁰⁷, חֹמר יפה ל"רשומות", ועוד ועוד. בין החֹמר לרשומות יש גם ארבעת פרקים חדשים “על נהר כבר” ליל"ג.¹⁰⁸

ר' יצחק גולדברג וליב יפה הודיעוני ע"ד הצעתם למכור לנו בית הדפוס שלהם (“המדפיס”). ההצעה מתקבלת על הלב, אם תהיה לפי כחנו. באה כאן עוד הצעה להעמיד לנו מכונת סדור חדשה, מונוטיפוס, שתסדר אותיות בנקוד, ומכל מיני אותיות, בין אלה של ברתולד¹⁰⁹ מכל המינים, ובין אלה של “ספר המעשיות”¹¹⁰ – משוכללות יותר – ובין אותיות חדשות מודרניות. המכונה עולה בהון רב: אלף ושמנה מאות לירה, אבל בעל המכונה מסכים להעמידה על יסוד של שותפות, כלומר, שישתתף בבית הדפוס לפי ערך מחיר המכונה. דרך אגב, מכונה זו משמשת גם ליציקת אותיות של כל המינים והתמונות והסגנונים שנרצה וגם ליציקת כל מיני חֹמר עופרת של הדפסה, כגון קוים, זויות וכדומה. טיב האותיות, גם מצד חוזק החמר וגם מצד שכלול הצורה, עולה על זה של אותיות ברתולד. סוף דבר, בהצעה זו צפונה, לדעתי, טובה מרובה ל"דביר". יש בה איקונומיה מרובה בזמן ובכסף, ויש בה כדי פתרון מוחלט וגמור לשאלת הנקוד, ויש בה גם משום סעיף תעשייתי חדש לגמרי בא"י: בית יציקת כל מיני אותיות, עבריות, ערביות ולועזיות – לכל המזרח, ובית יציקה משובח ביותר, עפ"י המלה האחרונה של הטכניקה. התנאים גם הם טובים: העמדת המכונה אינה דורשת שום השקעות חדש[ות] מצדנו. אם יהיה ריוח יקבל בעל המכונה חלקו, ואם לא אין לו עלינו תרעומת.

ביום הראשון הבא אצא לצרפת ואשב בה כשבועַים או כשלשה שבועות, ומשם עוד אכתֹב לכם. לֶוין יוצא אף הוא אל אשר אצא – לאחד המרחצאות לזמן קצר.

ואתה, רבניצקי, מתרעם על שתיקתי – ובדין! אלא שיש למצוא לי גם צד זכות. דוק ותמצא. קשה להתגבר על העצלות בשעה שכל כחך מתבזבז לאלפי דברים בכל יום. שמעתי על תגבֹּרת חולשתו של אחד העם. ה' ירחם!

מדוע לא הודעתני ע"ד קבלת הפרקים של “כלילה ודמנה”? הרי יודע אתה כי על משלוח כ"י צריכים לענות מיד. אלו ענית – הייתי שולח לכם עוד, אבל עתה אני דואג שמא אבד בדרך.

הגליון כלה ועלי לגמור. שלום לכל אנ"ש. שלום וברכה.

ח. נ. ביאליק

תקלג לפ. לחובר

כ"ה אב תרפ"ו, לונדון.

למר פ. לחובר בורשה.

מר לחובר יקר,

הנני ממהר להשיבך, כי אחרי שעיין הד"ר לוין בהצעתך¹¹¹ ודן בה מצדי צדדים בא לידי החלטה, כי אין בכח ה"דביר“ להכניס את צוארו בעול חדש שיש עמו התחיבות גדולה של כסף. וגם מן הצד הפרינציפיוני אין, לפי דעתי, לנו רשות להתקשר התקשרות אחראית כזאת, בטרם נשוב לתל אביב ונראה את המצב במקומו וגם נדון על הצעתך ביחד עם יתר חברינו שם. הגדתי לך את הדברים כמו שהם ואתה כבינתך עשה.

הנני יוצא בעוד ימים – ביום א' הבא – לצרפת. ושם אעשה שנים שלשה שבועות. ואחרי כן אשוב לא"י.

והנני אומר שלום לך ולעבודתך.

שלך ח. נ. ביאליק 

תקלד לד"ר ח. בראדי

תל אביב. ב' חשון, תרפ"ז.

לכבוד הרב החכם ד"ר חיים בראדי בפראג.

לאדוני וידידי הנעלה שלום וברכה!

בשובי ממסעי נמסרו לידי כל החבילות ששלחת לחברי י. ח. רבניצקי וצרפתין לאלה הנמצאות בידי מכבר. עכשיו הספר הראשון של כרך־המלואים של הרשב"ג – שירי חול – מסודר כולו וגם השירים שנשלחו על ידך באו על מקומם. בעוד ימים מספר יגָמר גם סדורו של הספר השני, שירי הקודש, וגם בו ימצאו מקום שירי הקודש משלך. כפי שאתה רואה לא יכולתי לעמוד בגזרתך, לתת את כל קבוצת שיריך, הקודש והחול, במקום אחד, דבר כזה היה מביא לידי ערבוביה, שהרי מלבד שיריך יש לי עוד מאה ועשרים שירים, שגם בהם יש חול וקודש, ואני רגיל לתת סדר למשנתי. ואולם בסדורי נזהרתי ששיריך אתה יהיו כפי האפשר סמוכים זה לזה, ולא יבוא זר בתוכם. ואתה תבין לי ותסלח בטובך.

עם זה הנני לזרזך למהר את משלוח יתר הערותיך היקרות לשני כרכי הרשב"ג הקודמים ולא תתעכב על ידך יציאת כרך־המלואים. המתחיל אומרים לו גמור.

ודבר שאיני צריך לומר כי שמך יקָרא על חלקך בשער הספר ובהקדמה לכרך־המלואים.

ובתתי לך את תודתי הנאמנה על עזרתך היקרה לנו מאד לשעבר ובתקותי החזקה כי לא תמנענה ממנו גם להבא הנני נשאר מוקירך וידידך הנאמן.

נ. ב. צויתי לשלוח לך את ארבעת הכרכים של כתבי, לך למתנה, ומי יתן והיו לך לרצון. הרשות לאזהרות¹: “שולמית שחרחורת”, וכן האזהרות האחרות ושלשת הפיוטים שנדפסו על ידי שזח"ה² ב"קובץ על יד"³, נמצאים בידנו, מכבר, אלא שמפאת סגנונם וצורתם הקלושים נדחו מלכתחלה לכרך־המלואים בסופו.

הנ"ל

תקלה לד"ר ב. מ. לוין

תל אביב, ב' חשון תרפ"ז.

לכבוד הד"ר ב. מ. לוין, חיפה.

שלום וברכה!

את מחברתו הקטנה קבלתי בתודה, ורצוף בזה הסכום לי"מ אחת, ומאד אשמח לשמוע מפיו על המשך עבודתו בסידור כתבי הגאונים.

בכבוד רב ובברכת שלום

תקלו לפרופ' א. מארכס

תל אביב, ג, מרחשון תרפ"ז.

לכבוד הפרופ' דר. אלכסנדר מארכס, ניו־יורק.

לידידי היקר והנעלה שלום וברכה!

אחרי שבתי בבריטיש מוזיאום בלונדון ובאוצר הספרים בפאריס שבועות מספר שבתי לביתי מלא וגדוש וגם עיף ויגע עד מאד. עתה, בשובי הביתה, נכנסתי שוב לעבודת יומי ומנוחה לא מצאתי עוד, ואולם יפה לי העבודה, שהיא מסיחה את הדעת מפגעי יום ומ"צרת רבים", וביחוד עבודה שיש עמה קורת רוח

מעט. אולי כבר נודע לך, כי הדיואן השלם של ר' שמואל הנגיד, קנין מר ששון בלונדון, נמסר לידי, ואחר שאעבור עליו ואגיההו אמסרהו לדפוס ובמשך השנה הזאת יצא בודאי כולו לכל שלשת ספריו: בן משלי, בן תהלים ובן קהלת. על מציאה כעין זו בודאי יש לברך. אין שעור ליקר ערכה.

ואת ידידנו היקר, את הפרופסור דוידסון. לא פגשתי בדרך ולא זכיתי לראותו עד היום. בודאי כבר שב, או ישוב בקרוב לניו־יורק. אנא, מסור לו בשמי את ברכת שלומי, וביחד עם זה את צערי הנאמן על אשר לא נזדמנו יחד לפונדק אחד. אין זאת כי אם יד השטן באמצע להפריד בין אחים לעבודה, מדאגה, פן פגישת שני צדיקים כמונו תגרום להביא את הגאולה לעולם. ובאמת אֹמר לך – וכה תאמר גם לר' ישראל – כי אם נצטרף שנינו, אני והוא, לשם “תחית המתים” של השירה הספרדית, בודאי נביא לה את הגאולה, ובפרט ששנינו נהיה מן ה"אומרים דבר בשם אומרו"⁴

וזוכר אני בגעגועים רבים את ימי שבתי עמך יחד במסבתך ובמסבת בני ביתך היקרים ואת התהלכך עמי בין כתלי בית־אוצר ספריך, בני שעשועיך וטפוחיך גם הם. מה נעמו לי השעות האלה! היה ברוך ומבורך עליהן! וברכת בשמי ובשם אשתי גם את רעיתך ואת בתך היקרות.

את מחברתך היפה “תשובת הרמב”ם על ענין האצטגנינות" קבלתי בתודה. נעימים לי דבריך באשר אמצאם, ומאד אחזיק טובה לך אם תמציא אלי מזמן לזמן את דברי הספרות והמדע היוצאים על ידך או על ידי חבריך באשר הם, ואני מצדי אשתדל להמציא גם לך ולהם מן הטוב אשר יצא ב"דביר".

ושלום וברכה נאמנה בשמי ובשם אשתי לידידי הנעלה הפרופ' ל. גינצברג⁵ ולרעיתו הכבודה. אשמח לשמוע כי ימי מנוחתו הביאו לו מרפא והשיבו לו את שלום גופו. ירבה לו אלהים עצמה, למען יגדיל לעשות לתורת ישראל ולחכמתו.

וגם את ידידי החרוץ והנאמן בעבודתו ד"ר יוסף מרקוס ואת ידידי מר ריבקינד תואיל לברך בשלום.

ידידך ואוהבך הנאמן המתכבד בכבודך

תקלז לבן־עמי

תל אביב, ג' מרחשון תרפ"ז.

יקירי בן עמי!

את מאמריך על מנדלי ושולמן⁶ קבלתי ומסרתים לרבניצקי, לפי שהוא מטפל בעניני “רשומות”⁷, ואת החשבונות שבמכתבך מסרתי ל"דביר", לפי שגם זה אינו מעניני וכבר ידי מסולקת מכל דברי חשבון שבין “דביר” לזולתו.

אחרי פרידה של עשרה חדשים שמחתי לראות את כתב ידך, ואולם שמחתי זו יצאה בצערי על האסון שקרה אותך⁸ ובחרדתי לשלומך. ירפאך ד' ממחלתך וישיבך לאיתנך. אינני מצייר לעצמי את עולמו של הקב"ה ואת עמו בלי בן עמי ואני רוצה – וגם גוזר עליך – שתהיה בריא ושלם ותאריך ימים.

ושלום לך ולרעיתך בשמי ובשם אשתי.

שלך באהבה

תקלח לפרופ' י. קלוזנר

תל אביב, ג' חשון תרפ"ז.

לכבוד הפרופ' ד"ר יוסף קלוזנר, ירושלים.

חבר יקר!

את שלש מחברותיך – העתקים מן הדפוס⁹ – ששלחת לי במתנה קבלתי בתודה. אנכי קראתי, כמובן. כל אחת מהן בזמנה במקומה הראשון, ותיתי לך כי לא שכחתני.

את ארבעת כרכי צויתי היום לשלוח אליך.

ושלום לך ולרעיתך בשמי ובשם אשתי.

בשלום ובברכה ח. נ. ביאליק

תקלט לד. קמחי

תל אביב, ג' חשון תרפ"ז.

לכבוד ה' דוב קמחי, ירושלים.

חבר יקר!

קבל בזה את תודתי על מתנתך הנחמדה בתוכה ובברה –"ספר הכליונות"¹⁰. עוד בדרך מסעי נפל ספרך הקטן הזה בידי, על פי נס, והפיג את שממוני משך שלש שעות, כדי קריאה. היה ברוך.

בברכת שלום

תקמ לד"ר ש. ראבידוביץ

תל אביב, ה' מרחשון תרפ"ז.

לכבוד הד"ר ש. רבידוביץ, ברלין.

ידידי היקר!

הנני משתתף בלב נאמן בשמחתך¹¹ ואני מברך אותך ואת רעיתך החדשה (ענבי הגפן בענבי הגפן¹²) בברכת מזל טוב. מי יתן ומצאת את המנוחה לעבודה מתוך שמחה ומתוך רוח הקודש. מאמין אני בך ובכחך ואני מתפלל ליום שאראה אותך יושב בשערי הבית אשר על הר הצופים ובונה, עם יתר בנינו בונינו "למודי ד' ", את ירושלים של מעלה אמן ואמן.

שלך באהבה ח. נ. ביאליק

ברכת מז"ט ורוב “נחת” בשמי גם להורי רעיתך הנכבדים.

תקמא למרדכי סובול

תל אביב, ה' מרחשון תרפ"ז.

לכבוד ר' מרדכי סובול, אודיסה.¹³

ידידי היקר!

שמחתי במכתבך מאד, כי זה כשנה לא הגיעה אלי כל שמועה עליך ולא ידעתי מה היה לך. ברוך ד' כי לא נתנך טרף לשני הטורפים. בימינו האלה יש לברך גם על זאת.

את כל עמלך לטובת הסופרים באודיסה ושקידתך לטובת “דביר” ידעתי ולא אחת ושתים הזכרנו, אני וחברי, פה את שמך לטובה ולברכה, כי ידענו כולנו את טוהר לבבך ואת כונתך הנקיה. כל מה שעשית לשם שמים עשית, ואולם עליך לדעת, כי מיום צאתי מעירך ועד היום נתגלגל ה"דביר" כמה גלגולים ופשט ולבש כמה צורות ועבר מרשות לרשות, עד שנעשה לבריה אחרת לגמרי, וגם בעלים אחרים לו, ואין כל יחס וקשר בין ה"דביר" של עכשיו ובין הקודם (או הקודמים). כמעט כל כתבי היד שנרכשו ע"י ה"דביר*" הקודם – או שנפסלו להוצאה – או שמחבריהם עכבום בידם ולא מסרום ל"דביר". כל הכסף שהושקע בהם אבד, איפוא, לבטלה. ואולם גם ה"דביר" של עכשיו, אף כי עבודתו רבה, אבל הצלחתו מועטת, והספרים שנדפסו על ידו מונחים כאבנים, וכבר עלה ההפסד לסכומים עצומים, ולולא ההשקעות החדשות מצד ידידי ה"דביר" בודאי היה מתמוטט ונופל זה כבר. אין לך, איפוא, לתמוה על אשר נמנעתי מלהודיעך ע"ד מצבו של ה"דביר". שום ישועות ונחמות לא היו בידי ובכגון זה יפה השתיקה.

לצערי הכפול אין בידי, לפי שעה, גם ישועות ונחמות בדבר ארץ ישראל. על תל־אביב עובר עכשיו משבר קשה מאד. כמובן, רחוקים אנחנו מיאוש, וכבר היתה פה כזאת וכזאת. ואף על פי כן, אחרי ימי העליה הגדולה וההתלהבות הגדולה שאין לה גבול, שזכינו להם בשנים האחרונות, קשה כפלים צערו של המשבר. ומי יתן ויעבור מהרה ושבו עלינו השנים כתקונן, ולא נוסיף לדאבה עוד.

את הקטלוג של ה"דביר" צויתי לשלוח לך, כבקשתך. ואתה וביתך וכל אנשי שלומך ושלומנו שלום וברכה.

בכבוד רב 

תקמב לד. י. בורנשטין

תל אביב, ו' מרחשון תרפ"ז.

לכבוד ד. י. בורנשטין, ברלין.

ידידי היקר!

שמחתי לשמוע את קולך אחרי שתיקה ממושכה, וגם לא אכחד – להשמיעך את קולי אני, אחרי שתיקה שלי, שלא היתה קצרה משלך. כמעט חשדתי בך שלבך עלי, אחרי אשר לא עניתיך על מכתבך האחרון, ואני, איפוא, הייתי המתחיל בשתיקה זו. עד אלהים כי מכתבך האחרון מצאני בימים אשר אין חפץ בהם, בשעה שנסתלק כל דבור מפי, והיד נשתתקה אף היא, ואעפ"כ מודה אני כי שתיקתי לא היתה יפה ביותר, ואם יסלחו לי אלהים ואתה – אני לא אסלח לי. ואולם שמחת משנה שמחתי בראותי כי הוטב מעמדך החמרי והרוחני וגם מצאת לך כח לשוב לעבודתך הפדגוגית והספרותית. מי יתן ולא תשוב לדאבה עוד ומנוחת רוחך לא תשבות. ואשר לספרך להוראת הלשון אשר נמצא עתה גואל לו¹⁴ – הלא ידעת את דעתי עליו – לא רבים בימינו אשר ידעו את הלשון העברית “פנים אל פנים” כמוך ואשר באו עד חקר עומק תכונתה לכל מוצאיה ומובאיה, ולכל דרכי התפתחותה, וגם יחיד אתה לכח ההסברה והפרשנות. אין ספק כי הספר הזה עתיד לכבוש לו מקום במזרח, בראש, בין טובי ספרי הלמוד בלשוננו, שהם, כידוע לך, מעטים מאד ונער יכתבם.

בכח ההסברה המיוחד שלך השכלת להכניס את המתלמד לחדרי חדריה של הלשון העברית ולהטעימו מכל ק"ן טעמיה, ואני בטוח כי הקהל ירגיש מיד בטעימה ראשונה מה בין ספר זה לבין אחרים מסוגו. הייתי רוצה לראות את ספרך זה נתון גם בעברית בשביל מתלמדים עברים. פדגוגינו היו יכולים ללמוד מתוכו כמה דברים חדשים בדרכי ההוראה, וקודם כל – את הלשון העברית עצמה.

מאד הייתי מחזיק לך טובה לוּ הואלת להודיעני מה מצב ספרך “מדרש השירה”¹⁵ והיכן אתה עומד בו עכשיו. אילו גמרת אותו הייתי מסייע לך בהוצאתו. הודיעני בפרוטרוט על כל אודותיו.

והנני שלך באהבה

תקמג¹⁶ לד"ר י. מרקוס

תל אביב, ו' מרחשון תרפ"ז.

לכבוד הד"ר יוסף מארקוס, ניו־יורק.

ידידי הנכבד!

חבילות הפיוטים ששלחת נתקבלו כולן בזמנן ותודה לך. הנוסחאות השונות שאתה מצרף למכתביך פעם בפעם תהיינה לנו, בודאי, להועיל ונשתמש בהן בזמן העבודה, ועל זה יישר כחך, ואולם לפי שעה העקר הוא שתשתדל למצוא ולהעתיק את הפיוטים החסרים לנו.

אינני זוכר אם כבר כתבתי לך, כי העתקת הדיואן השלם של ר' שמואל הנגיד וצלומו נמצא בידי ואני עוסק עכשיו בתקונו ועריכתו לדפוס. ביחד עם זה אני וחברי רבניצקי מסדרים לדפוס את כרך־המלואים של ר' שלמה אבן גבירול ובעוד ימים מספר נמסרהו לדפוס. עד עתה העלינו במצודתנו עוד כמה וכמה שירי חול וקודש של הרשב"ג ומהם פנינים יקרות לא ראתן עין. אין לשער את גודל התענוג של העבודה הזאת.

והנני האומר שלום לך ולעבודתך.

המכבדך מאד ח. נ. ביאליק

נ. ב. פקוד בשמי לשלום את ידידי הנעלה הפרופ' אלכסנדר מארכס ואת ידידי מר ריבקינד. שלום וברכה לכולכם.

תקמד לראש הועד של ההסתדרות העברית באמריקה

תל אביב, א' דר"ח כסלו תרפ"ז.

לכבוד ראש הועד של ההסתדרות העברית באמריקה¹⁷, ניו־יורק.

ידיד נעלה,

הנני בא היום אליך ואל כל ידידי עבודת התרבות העברית באמריקה בבקשה גדולה, הראויה לשימת לב מיוחדת מצד כלכם, וזה הדבר:

ידידי וחברי הסופר ופדגוג הידוע ש. בן־ציון, אחרי כ"ב שנות ישיבה בארץ ועבודתו הגדולה והמבֹרכה בה, אנוס עתה, לא עפ"י הדבור, אלא עפ"י גלגולי מאורעות טרגיים, שאין כאן המקום לפרטם, לצאת לאמריקה¹⁸, מקום מגוריהם של בנו ובתו, ולהתמהמה בה לכל הפחות כשנתים. מי ש. בן־ציון ומה כחו לספרות ולחנוך ומה היתה עבודתו בחו"ל ובארץ בשני המקצועות ההם – איני צריך להגיד לכם. אתם כלכם תיטיבו לדעת זאת כמוני. וגם את זאת ידעתם, כי כאחד ממיסדיה ומחבריה־שותפיה של “מוריה” בשנותיה הראשונות עבד עם חבריו עבודה גדולה לחדש את פני החנוך העברי להלכה ולמעשה והכניס לאוצרה של הספרות החנוכית רכוש גדול וממשי – נכסי צאן ברזל. ספרי הלמוד והמקרא שיצאו מתחת ידו, מצד יקר תכנם ושכלול צורתם וסגנונם, מונחים עד היום כאבני שתיה ביסודם של כל ספרי הלמוד והמקרא הנבחרים הקימים בימינו, ועוד ימים רבים ישמשו כבנין אב וכ"אב מלאכה" ויעמדו לדוגמא ולמופת לכל הבאים לעשות כמתכנתם. רשות להחליט, כי מברכת ידיו ומתנובת רוחו של ש. בן־ציון נתברכה כל הספרות החנוכית שלנו. משקל וכֹבד נתנו לה ונשמה חיה, חדשה. כֵּלֶיהָ הריקים נתמלאו תוכן חי, מקורי, מלא עסיס עממי ולאומי וחוליותיה החדשות נצטרפו לשלשלת הדורות. עם הרימו את הגובה התרבותי של ספרות חנוכנו הלאומי בביה"ס העברי, השיב אותה בזמן אל שרשה ומקורה והשיקה עם צנורות השפע של רוה"ק הלאומית. כל ספר־למוד שלו היה מעין תרומה קטנה בתמצית נבחרת של יצירות האומה, בהתאם לצרכי הרוח הממשיים ולתכונתם הפנימית של החנוך העברי ובית ספרנו. את העבודה הגדולה הזאת הוסיף לעבוד לבדו גם בארץ בתור מורה למעשה ובתור סופר פדגוגי. הוא היה גם הראשון שהחל לכנס ולאחד את הכחות הספרותיים בארץ ויסד בזמנו את המאסף הספרותי החשוב, את “העֹמֶר”, ששמש יסוד בהתחלה ליצירת ספרות הגונה ובעלת משקל בארץ פנימה ובכחותיה הספרותיים משלה. הוא גם מיסדו ועורכו הראשון של הירחון החשוב לבני הנעורים “מולדת”.

ואולם עד כה ועד כה והנה נהפכו עליו כמה אופנים ומערכתו שודדה. לאחר שהתערה בארץ כ"אזרח" (אגב, הוא היה גם עורכו של ירחון ספרותי־פובליציסטי בשם זה¹⁹) ובנה לו שם “בתים” – פשוטם כמשמעם – באו עליו רוחות מצויות ושאינן מצויות ועקרוהו מכל שרשיו. בקצור²⁰, ומוכרח אחרי ככלות הכל לגלות לאמריקה – ואין ברירה! המוכשרים אתם להבין מה פירושה של גלות זו? ושאלה גדולה מזו: המוכשרים אתם להבין מה חובתכם כלפי גולה כמוהו?

ראשית כל: לטובתכם ולהנאתכם: הנה זה שנים מתחבטים אתם בעבודתכם התרבותית בארצכם מאין די אנשים מוכשרים, או פנויים די הצורך, לעבודה זו, ואתם צוללים במים אדירים של שאיפות וכונות טובות, – ואין לאֵל ידכם. האין טוב לכם כי תעמידו בראש העבודה החנוכית, הספרותית והמעשית כאחת, איש כש. בן־ ציון, אשר יצא ואשר יבוא לפניה? האין שוה לכם כי תבראו סוף סוף מין מרכז קבוע גם להוצאה ספרותית מתאימה לכם ולצרכיכם – בין ספרות סתם ובין ספרות חנוכית – ולהשתמש בהזדמנות זו שבאה לידכם, שלא להחמיצה? ארצכם המרובה באוכלוסי ישראל – בקעה רחבה היא לאיש כש. בן־ציון להתגדר בה ולהראות בה את כחו, ורואה אני את גלותו לארצכם כאצבע אלהים. ארבעה שבויים הביאו בזמנם את התורה לכמה ארצות רחוקות²¹, ואולי הגלהו גם אותו אלהים לארצכם למען יתקע בה את היתד לבנין קבוע של ספרות עברית, ולוא רק בתחומים מסוימים.

זכורים אתם, כשהיינו משיחים במצב התרבות העלוב במקומכם, הייתם מתאנחים ואומרים: אין איש. והנה הקרה הפעם אלהים לפניכם איש – התשלחוהו ריקם ולא תעבידוהו לצרכיכם? כחו של האיש הזה לא מעט הוא ויש בו כדי למלא חלל רב ולסתום הרבה מפרצות חייכם. אין לכם כי אם לתמוך את ידיו ולסעדו בכל אשר תוכלו, וכל השאר יבוא מאליו.

זוהי ראשית. והשנית: אילו גם לא נצרכתם לאיש כמוהו – עליכם להרחיב לו מקום מכובד בתוככם ובארצכם. עליכם לדעת נפש “גר” אשר כמוהו, העומד בעצם כחו, והוא מוכרח, מתוך מסבות הזמן ותהפוכותיו, להעקר משרשו בארץ אבות, שנתן נפשו על ישיבתו בה, וללכת לנוע לעת כזאת על ארץ נכריה. עליכם החובה להמציא לו – ויהי מה – אפשרות של ישיבה ופרנסה בארצכם, ודוקא בדרך כבוד ובמקום מכובד, ומתוך עבודה או משרה הגונה לו לפי כבודו. אם לבבכם לא השמין עוד מתוך שובע – תוכלו לכשתרצו לבצר לו מקום ביניכם, לטוב לו ולכם.

ומה איפוא המעשה אשר תעשו לו?

א. השיגו לו רשיון כניסה לאמריקה. אם אפשר – לזמן שנתים, שעור זמן שיש בו כדי השתרשות כל שהיא בארצכם וכדי עשיה והשפעה של ממש באותם תחומי התרבות שכחו יפה בהם. לשם זה עליכם לגייס את כל בעלי ההשפעה במקומות שמַתַּן הרשיון תלוי בהם: רשמיים ושאינם רשמיים, ראשי מוסדות ואנשים פרטיים.

אך אם אי אפשר בשום פנים לשנתים – השיגו בדיעבד לזמן פחות מזה, בתנאי שיאריכו את הזמן אח"כ, ואני יודע כי לא קשה לקבל אח"כ הרחבת זמן. והרי גם אתם “מעונינים”, שתהא ישיבתו באמריקה ועבודתו עמכם ממושכה יותר.

ב. אספו את כל ראשי החוגים שעניני התרבות נוגעים אל לבם והועצו עמם יחד, מה לעשות להכניס את ש. בן־ציון לאמריקה ולאפשר לו את עבודתו בה, באופן שתוציאו ממנו את התועלת הגדולה והמרובה ביותר לשם התרבות, הספרות והחנוך העברי.

ג. הודיעוני בהקדם את תוצאות הדברים.

ד. בשעת הצורך – יעמד לרשותכם בענין זה בנו של ש. בן־ציון האינג' יצחק גוטמן, הדר בניו־יורק.

ה. יחד עם המכתב הזה כתבתי באותו ענין קצרות גם לקצת מחברינו הנשארים (ש. גינצבורג, ריבולוב ועוד) ובודאי יתעוררו כלם לפעול, כ"א לפי כחו, בענין זה.

ובצפותי לתשובה תכופה הנני המברך את כלכם בשלום ובעבודה פוריה

המסור לכם

תקמה לפרופ' חיים טשרנוביץ

926 IX/10 [ד' כסלו תרפ"ז], ת"א.

לכבוד ידידי הנעלה הרב החכם ר' חיים טשרנוביץ, בניו־יורק.

שלום וברכה,

רצוף בזה מכתב ששלחתי לאב' גולדברג²². מתוך מכתב זה תראה את המבוקש ועד היכן הדברים מגיעים. ידיד יקר! לא לי להרבות לפניך דברים על ענין זה. די לחכימא כמוך ברמיזא. מוכרחים אתם²³ – ויהי מה – לברוא לש. בן־ציון אפשרות של קיום – ובדרך כבוד – באמריקה. כל הדברים האמורים באותו מכתב לא נאמרו לשם מליצה. ואתה, היודע את נפש הגר – החובה רובצת עליך להכנס בעובי עביה של הקורה ולהשפיע בדבור ובמעשה על אנשי התרבות במקומך למהר ולהוציא אל הפֹּעל את כל הדברים האמורים באותו המכתב. אגב, אולי אפשר למשוך לענין זה, ולוא רק בתור מסייע, גם את הד"ר ווייז²⁴ ואת הפרופ' דוידסון²⁵ ואת יתר הגדולים במקומך. מה דעתך? איך שהוא, אזר אתה את חלציך כ"רב צעיר" ואל תתן דמי לך ואל תנוח ואל תשקט עד אשר תכונן מקום לש. בן־ציון באמריקה. חברינו יעזרו לך. כתבתי קצת מכתבים גם ליתר החברים: לש. גינצבורג, לליפסקי, לריבולוב, ומתוך כלם בודאי תסתיים ותסתיע שמעתתא.

והיית שלום וברכה, אתה ואשתך ו"רחל"תך²⁶ וכל בניך.

שלך באהבה ח. נ. ביאליק

ידידנו “אחד העם” חלש ורפה מאד מאד. כל עוד נפשו בו. ה' ירחם.

תקמו לש. גינצבורג

926, IX/10 [ד' כסלו תרפ"ז], תל אביב.

לידידי היקר מר ש. גינצבורג.

שלום וברכה,

רצוף בזה העתק המכתב ששלחתי לאב' גולדברג²⁷. הדברים באמת ערוכים לא לו לבדו, כי אם לכל ידידינו וידידי העבודה התרבותית באמריקה. עליכם כלכם החובה הגדולה מוטלת לא רק לקבל את ש. בן־־ציון בכבוד ולהרחיב לו מקום בתוככם לשם עבודה פוריה, כי אם גם להנעים לו את שבתו ביניכם ולתת ידים לפעלו, למען יביא לכם מברכתו ביד רחבה. האיש הזה מנוסה בעבודה, ומי יתן והשכלתם לקבל ממנו את כל אשר יוכל תת. נהגו בו עין יפה ואחוה – והעקר, תנו לו ידים. הועדו כלכם ועוצו עצה איך להחיש את דבר מתן הרשיון לכניסתו לארצכם ואיך ובמה להעסיק אותו. אל נא תחמיצו את ההזדמנות שבאה לידכם. מי יודע, אולי יהי הוא הבונה את המרכז הספרותי העברי בתוככם.

הדברים האלה, שאני כותב אליך, מכֻונים גם ליתר חברינו, וביחוד לחברי ה"חברים"²⁸. הלא הם הקרובים הנוגעים בדבר, ועליהם להכנס בעובי הקורה.

והנני אומר שלום לך ולאחיך ומנשק את ילדך באהבה.

שלך ח. נ. ביאליק

נ. ב. מחזות רמח"ל ושירי סילקינר²⁹ ימסרו לדפוס באלה הימים. ההכנות הולכות ונגמרות, ובקרוב תקבלו את הגליונות הראשונים.

תקמז לד"ר ח. בראדי

תל אביב, ה' כסלו תרפ"ז.

לכבוד ידידי הנעלה הרב החכם ר' חיים בראדי, פראג.

שלום וברכה!

את שני השירים החדשים שהמצאת לי זאת הפעם קבלתי בתודה וצרפתים אל שירי כרך־המלואים, שיר שיר במחלקתו. ואולם תמיהני אם השיר השני הוא באמת לרשב"ג. הסיום הערבי אין בו עוד כדי יוחסין. סוף סוף נהוג נהגו כך גם קצת משוררים אחרים. על כל פנים סיום של בית אחד ערבי מצוי לרוב. גם אצל ר' יהודה הלוי הוצאת ח. בראדי ובשירי תימן יש נמצא גם סיומים מרובים בתים ערבים. על כל פנים אולי אתננו בין המסופקים.

בהזדמנות זו הנני לבקש מעמך להודיעני בטובך אם השיר “ידידי, סֹב וּדְמֵה”, שפרסמת ארבעה בתים ממנו ב"מאנאטסשריפט" כרך 55, עמ' 89, נמצא כולו בידך בצורה שלמה או פגומה. הד"ר דוידסון המציא לי משיר זה שברי חרוזים שאין בהם כדי צרוף, ואפילו שלשת הבתים האחרונים שנתפרסמו על ידך ב"מאנאטסשריפט" הנ"ל, אף הם לקויים ומקוטעים אצלו ואין בם מתום. כנראה, לא זכר בשעת ההעתקה את ארבעת הבתים שלך. מאד מאד הייתי מחזיק לך טובה, לוּ הואלת להמציא לי העתק גם משיר זה שבידך³⁰.

את עצם שירי הרשב"ג של כרך־המלואים כבר מסרנו לסדור בדפוס. כמו כן כבר גמרנו בכתב את עריכתם וסדורם של התקונים ושנויי הנוסחאות לכרך־המלואים, ועתה אנו יושבים ומצפים להערותיך ומלואיך אתה, ואנו מבקשים ממך לבלתי דקדק בקטנות וגם לצמצם לפי האפשר בהרצאת הערותיך. וגם זאת לך לדעת, כי בינתים עמדנו גם אנחנו, אם על ידי עצמנו ואם על פי הערת אחרים, על מקצת מן הטעויות, וכבר בתוך הערותינו החדשות נמצאים דברים ותקונים מכוונים לדבריך ותקוניך אתה, ובמקרים כאלו אנו באמת מתחבטים ולא נדע איך להתנהג.

השמועה שמסר לך הפרופ' דוידסון על דבר הדיואן של ר' שמואל הנגיד³¹, דבר אמת הוא. וכבר נמצא הדיואן בידי ובעוד ימים אחדים ימסר לסידור ומאד אשמח לשתף אותך, ידידי הנעלה, בעבודה זו, מאחר שכבר נתת לשירי הנגיד את חילך בשתי המחברות שיצאו על ידי “תושיה”³² וגם במאמריך שפרסמת על הנגיד במקומות שונים. אשתדל להמציא אליך את הגליונות הנדפסים אחד אחד, ובחלק הבאורים וההערות שיבואו בסוף הספר, ארחיב לך מקום לפי כבודך. הספר יצא בשלשה חלקים: בן תהלים, בן משלי ובן קהלת.

ובאין מקום אתי לבוא לפניך בהצעה אולי יהיה רצון לפניך לסדר בשביל ה"דביר" מהדורה חדשה של כל שירי ר' יהודה הלוי, החול והקדש, כאחד. ואם הן – למתי היית יכול להמציא לנו כדי כרך אחד, פנים והערות?

והנני האומר לך שלום וברכה ומצפה לתשובתך.

ידידך הנאמן 

תקמח למרדכי בן הלל הכהן

ה' כסלו תרפ"ז. תל אביב.

לידידי הנעלה ר' מרדכי בן הלל הכהן, ירושלים.

שלום וברכה!

מרחף אני עכשיו ב"עולמך"³³ ומטייל בו כאדם בגן עדן, בטרם היות חוה בצדו, ריחו כריח היין הישן, שאפילו דעת “צעיר” כמוני נוחה הימנו, וכדי שלא אוכל את כל “עולמך” בבת אחת כגרגרן, אני טועם ממנו קמעא קמעא, טפה אחרי טפה ומהפך בלשוני אילך ואילך, כדי למצות ממנו את כל טעמו. ומה אומר לך ידידי הצעיר? אכן צעיר אתה וכחך במתניך, ואשריך שראית את “עולמך” בחייך.

מי יתן וירבו זקנים כמוך בישראל.

ידידך הנאמן ח. נ. ביאליק

נ. ב. תפלתי עשתה מחצה, שלחת את ספרך, והיכן שני הכרכים ג' ד' של סמולנסקין?³⁴

תקמט לד"ר ב. מ. לוין

תל אביב ה' כסלו תרפ"ז.

לכבוד ד"ר ב. לוין, חיפה.

א. נ.

גם את מחברתו “ערבוב השטן בראש השנה” קבלתי בעונג. ביחוד שמחתי על הבשורה בדבר המציאות אשר מצא אדוני³⁵. מי יתן ונזכה לראות אותן מתפרסמות ברבים. ועתה היה ברוך על עמלך הטוב והנאמן להאדיר ולהשגיא את אוצרותינו העתיקים ולחסוף את גנזיהם.

בכבוד רב 

תקנ הסתדרות המורים בא"י

תל אביב, ה' כסלו תרפ"ז.

לכבוד הסתדרות המורים בא"י, ירושלים.

א. נ.

קבלתי את כתבי המנוח ש. שילר³⁶ ואני מביע בזה להסתדרותכם את ברכתי ותודתי הנאמנה בעד המתנה הטובה שהביאה לאוצר ספרותנו ועל המצבה היפה שהקימה לזכר הסופר המנוח, יקר הרוח וגדל הנפש. תהי עבודתכם ברוכה.

בכבוד רב ובברכת חבר

תקנא ליעקב רמברג

הסתדרות המורים בא"י תקנא

תל אביב, ה' כסלו תרפ"ז.

לכבוד מר יעקב רמברג³⁷.

א. נ.

את הכרך השלישי “מלון עברי” קבלתי בתודה. רואה אני כי עבודה גדולה עובד אדוני, מי יתן ויזכה לברך על המוגמר, כי אין קץ לברכה אשר יביא מלון כזה ללשוננו. תחזקנה ידיו.

בכבוד רב

תקנב לקרן ישראל מץ

תל אביב, 1926 11/11 [ה' כסלו תרפ"ז].

לקרן ישראל מץ, ניו־יורק.

שלום וברכה!

את חשבון ההכנסות וההוצאות של “קרן מץ” קבלתי בתודה. ומתוך רשימת הנתמכים יש לראות מה גדול ערכה של פעולת הקרן. יהי מיסדה ברוך. יש רק להצטער על שלא נמצאו עד עתה אנשים עדיני לב, אשר ילכו בדרך מיסד הקרן ויעשו כמוהו. הצרכים מרובים ודעת עשירינו קצרה.

ושלום וברכה לכם ולעבודתכם

תקנג לפ. לחובר

תל אביב, ו' כסלו תרפ"ז.

לכבוד מר פ. לחובר, וורשה.

ידידי היקר!

את הכת"י משלוח הראשון³⁸ – ר' משה חיים לוצאטו – קבלתי, ומסרתי את מכתבך למשרד לקיים את הכתוב בו בהתאם אל החוזה שבינינו, ובנך בודאי יקבל את הסכום הדרוש. לפי אומד דעתי ימעטו הפרקים ששלחת מכדי שלשה גליונות, לפי שאנחנו אומרים, לתקנת קוני הספר, להדפיס את הדוגמאות השיריות שאתה מביא שם בעמודים כפולים. ומאחר שהדוגמאות בפרקים ראשונים תופסות בכת"י שלך כדי ששה עשר עמודים, יעמדו, איפוא, בהדפסה על שמונה. עליך לשים לב אל הדבר הזה בשאר הפרקים שאתה עתיד לשלוח בשעה שתבוא לשער את כמותם.

עברתי על הפרקים הראשונים בו ביום ועלי לאמור לך את האמת, כי הם לא הניחו את דעתי ביותר. יצאתי מהם רעב. בכל האריכות לא הצלחת להכניס כראוי את הקורא לא לעולמו הפנימי של רמח"ל ולא לאויר תקופתו. יש קצת דברים רק על חזיונותיו ועל המקורות הספרותיים שהושפע מהם, ולא יותר. ואולם רמח"ל אפילו רק בתור סופר, הרי דר בכמה עולמות ויש לו בהם חדרים וחדרי חדרים ומכל אלה לא הראית³⁹ לנו מאומה, ואנחנו יושבים בפרוזדור. וצר מאד, ביתר הפרקים לא תבוא עוד בידך הזדמנות כזאת לדבר על אישיות מופלאה בשניותה ומרובת פרצופין כרמח"ל. שים לב לדבר הזה. אולי יש עוד כדי לתקן⁴⁰. ועוד בקשה אחת גדולה: למען השם לצמצם בהרצאה. יש להעמיד את כל הספר בשני חלקיו על 30 גליונות ולא יותר בשום פנים, שאם לא כן יהא פסול לבית הספר מצד כמותו המרובה.⁴¹

לשאר הפרקים אני מחכה.

הכותב בחפזון

שלך ח. נ. ביאליק

תקנד לא. צ. אידלזון

תל אביב, 1926 17/11 [י’־א כסלו תרפ"ז].

לכבוד מר א. צ. אידלזון, סינסינטי.

ידידי היקר!

בודאי הודיעוך מן ה"דביר", כי כת"י⁴² נתקבל. המשרד חוקר ודורש עתה על דבר האפשרות של הדפסת ספר שיש בו תוי זמרה בא"י. ע"ד התוצאות אודיעך מיד.

“רשומות” חלק חמישי הולך ונסדר בדפוס, ובודאי נשתמש בחומר, שמסרת לי, לשם כרך זה⁴³. עליך להכין, איפא, את החומר החדש שבידך בשביל הכרך הששי⁴⁴, שימסר תיכף לדפוס סמוך לגמר הכרך החמישי, בלי הפסק.

מאד מאד אחזיק טובה לך, ידידי, אם תואיל בטובך להמציא לי את כל הפובליקציות שיצאו ע"י בית מדרשכם⁴⁵, וביחוד את שלשת הקובצים הגדולים⁴⁶. הם דרושים לי לעבודתי. אם הדבר תלוי בידי אחד ממנהלי בית מדרשכם, מסור לו את הבקשה הזאת בשמי, ותודתי למפרע על מלוי הבקשה.

והנני שלך

נ. ב. לשתי התמונות, שהבטחת, תזמורת אשורית ותזמורת מצרית, אני מחכה. שלום לכל חבריך, מורי בית המדרש ותלמידיהם.

תקנה לאילה

תל אביב, 1926 17/11 [י"א כסלו תרפ"ז].

אילה יקרה!

עברתי על שיריך ומצאתי בהם הרבה לחלוחית של שירה. אעפ"י שהם עדיין בוסר וסגנונך עדיין איננו שלם. כתבי בהיות עליך הרוח, ואל תדרשי אל רופאים אם תאבונך חזק, אכלי את הטוב בעיניך, וכטוב בעיניך, בלי שאלות חנם.

עונג כפול ומכופל הוא לשמוע קול עברי מרוסיה הרחוקה, ומה גם קול עבריה.

תקנו למוסקוביץ

תל אביב, 1926 17/11 [י"א כסלו תרפ"ז].

[תרגום מאידית]

מר מוסקוביץ היקר!

תודה לך על מכתבך החביב. אולם עלי להגיד את האמת, כי שלש המנגינות אשר אתה אומר להקדיש לי, לא צמחו על קרקעי. הן לא שלי, אף כי שמעת אותן מפי. אחת מהן הבאתי אני לארץ ישראל. אבל איני המקור הראשון: זה משל אלהים ומשל אחרים. לא אוכל אפוא לתת את הרשיון להציג בשער של שלש המנגינות את תמונתי. לוא עשיתי זאת היה בזה משום חוסר טעם ומשום דבר בלתי־הגון. אני דורש מקרב לב בשלומך ובשלום רעיתך הכבודה.

תקנז לדוד ילין

תל אביב, י"ז כסלו תרפ"ז. 26 23/11.

לכבוד מר דוד ילין, ירושלים.

א. נ.

עיקר חדושך, שהבתים־המספרים בשירנו⁴⁷ מדברים ביין סתם, עלה גם בדעתי בשעת כתיבת הפירוש, אבל מפני שצירוף המספרים לא נתנו את הסכום שבעים, על כרחנו הסתפקנו בפירוש דחוק⁴⁸, וגם עתה קשה להגיה “וארבעים” תחת ו"חד עשר"⁴⁹, לפי שאין נמוק לא פסיכולוגי ולא גרפי לשבוש כזה. ואם הדין עמך בעיקר הרעיון, ובזה אני מודה למפרע, כי עתה טוב יותר שתחת “עשרה” הראשון שבדלת נגיה “שלשה”, ותחת “וארבעה” נגיה “וארבעים”, ואז יעלה המספר מכוון שבעים – בגימטריא יין. הגהה כזאת מן הצד הגרפי קרובה יותר לאמת, ואולי כעין יסוד להגהה זו תשמש גם הכפלת המספרים עשרה ועשרה, שהרי בודאי יותר נאה למשורר לבחור למטרתו במספרים בלתי שוים, כמו שנהג ביתר המקרים הדומים לזה. דוק ותמצא.

בעוד זמן מה ימציא לך המעתיק מספר שירים שיספיק להעתיק.

ושלום לך ולעבודתך 

תקנח לד"ר ש. א. הורודצקי

תל אביב, י"ז כסלו תרפ"ז. 26 23/11.

לכבוד ד"ר ש. א. הורודצקי, ברלין.

ידידי היקר!

הצעתך היא הצעה התלויה ב"תקציב", ואתה פנית לא על פי האדרסה הנכונה. אני אינני ממונה אלא על עניני ספרות ב"דביר", בידי לפסול או להכשיר כת"י, אבל לא להתערב בצד הכספי שבדבר. לפי ידיעתי התקציב של השנה כבר “מלא”, ואין עוד בתוכו מקום פנוי להוצאת ספרים חדשים במשך שנה שלמה. אינני מסופק בערכם הספרותי והמדעי של שני ספריך החדשים, וכשם שהיינו סנדקים לספריך הקודמים, כך לא היינו נמנעים מלהוציא לאור גם את ספריך החדשים. אבל מה נעשה והאיזמל פגום לפי שעה, ואולי יתחדד לשנה הבאה, ואז נעלך שוב על “כסא של אליהו”. אבל מקוה אני, כי עד הזמן ההוא יזדקקו לך מו"לים אחרים, ולא תצטרך עוד לנו.

המוקירך מאד

שלך ח. נ. ביאליק

נ. ב. שלום וברכה לבית גריון⁵⁰.

תקנט לדנטי לטיס

תל אביב, י"ז כסלו תרפ"ז. 26 23/11.

לכבוד מר דנטי לטיס, רומא.

אדון נעלה!

את ספרו הקטן ואת החוברת⁵¹ ששלח לי קבלתי בתודה. דבר טוב עושה אדוני, בהפיצו בתוך הקהל העברי באיטליה בלשונם את דעת הספרות העברית ויוצריה. זכות הרבים תלויה בו, ואולי מתוך “שנים תרגום” יבוא הקהל לידי “אחד מקרא” וישתה מן המקור הראשון. מי יתן ויהיה.

בכבוד גמור

תקס ליהושע מנוח

תל אביב, י"ז כסלו תרפ"ז. 26 23/11.

לכבוד מר יהושע מנוח, דגניה א'.

יקירי!

את דבריך בהפוה"צ על החוברת של שמואל דיין “כפר נהלל” קראתי בזמנם. ובעיקרם הדין עמך. ואולם אין זה ממעט את ערכה הספורי של החוברת, והרושם שלה הוא חזק למדי.

ואני מודה לך ולחבריך על הזמנתכם החביבה⁵². לפי שעה עודני מטפל בעבודה, אבל לא נואשתי מלהפנות בקרב הימים, ואז אדאה אליכם על כנפי נשרים.

ושלום וברכה לכולכם בשמי ובשם אשתי.

שלכם ח. נ. ביאליק

תקסא לפרופ' ד. מגיד

תל אביב, 1926 26/11 [כ' כסלו תרפ"ז].

לכבוד הפרופ' ה' דוד מגיד, לנינגרד.

לאדוני הנעלה שלום וברכה!

בשובי מאמריקה נמסרו לידי אגרות אדוני עם מחברות שירי הרשב"ג, ששלח כב' לחברי י. ח. רבניצקי בזמן שהותי בחו"ל. אחרי הבדיקה מצאתי במחברותיו כמה שירים חדשים, שאינם בשני הכרכים שלנו, וגם קצת נוסחאות חדשות לשירים הישנים. מקצת מן השירים החדשים יש בידי גם מתוך מקורות אחרים שנזדמנו לי בדרכי, בבקרי את אוצרות הספרים הגדולים הצבוריים, הממלכתיים והפרטיים, בניו־יורק, בפילדלפיה, בסינסינטי, בלונדון ובפריז. הרבה שירים חדשים המציאו לידי גם הפרופיסורים דוידסון ואלכסנדר מארכס (כארבעים) והד"ר ח. בראדי מפראג (עשרים וחמשה) ואחרים. כל אלה השירים החדשים יבואו כולם בכרך־המלואים לשירי רשב"ג, שהולך ונסדר עתה בבית הדפוס. בסוף הספר יבואו גם תקוני הנוסחאות לשירים הישנים, בצירוף הערות וביאורים, כמשפט הכרכים הקודמים. כפי שאתה רואה, תהיה, איפוא, עבודת הכרך הזה נעשית בהשתתפותם של מלומדים וחכמים שונים מגדולי המקצוע. ואם יש את לבבך באמת ובתמים לזכות את הרבים ואת עצמך עמם במה שיש לך, כי עתה אין לפניך דרך אחרת בלתי אם להצטרף למנינים של החכמים הנ"ל ולהמציא לי כמוהם בהקדם את יתר השירים החדשים, אשר נשארו עוד בידך, בצירוף נוסחאות חדשות מאשר מצאת לשירים הישנים (שני הכרכים הקודמים הלא בידך הם, ועל פיהם תדע להבחין בין ישן ובין חדש). בדרך ישרה וקרובה זאת תגיע, איפוא, אל עיקר מטרתך – להביא את עבודתך לידי פרסום – במהרה, וגם זכות הרבים תהיה תלויה בך, שעזרת בחלקך להביא את מעשה הכנוס של שירי הרשב"ג לידי השלמות האפשרית.

ומובן מאליו, כי בתוך שמות החכמים המשתתפים בכרך־המלואים שיהיו נקובים עפ"י סדר אל"ף־בי"ת בשער הספר, יפורש גם שמך, וגם שכרך לא יקופח, לפי שעור חלקך בכרך זה. זאת היא הצעתי הנכונה, לפי דעתי, והטובה לך, ואני מסופק אם תמצא מהרה הזדמנות טובה מזו של עכשיו להוציא את מחשבתך אל הפועל.

אם ההצעה הזאת מקובלת על לבך, הואילה, איפוא, אדוני הנעלה, להזדרז ולהמציא לנו את השירים החדשים שבידך (ובכללם ההשלמות ותקוני הנוסחאות לישנים) בהעתקה נקיה ומדויקת, ובמקום שהטשטושים מרובים במקור – העתקה פוטוגרפית, ואל תאבד את הזמן בכתיבת הערות ופירושים מפורטים, אלא רשום בשולי הגליון רק מה שיש בו מן הצורך להבנת טיב ההעתקה והנוסח. באופן כזה עוד נספיק להכניס את השירים, דבר דבר במקומו ומחלקתו, וכשנברך איה"ש על המוגמר יזכר גם שמך בתוך שמות יתר החכמים לטובה ולברכה בפי כל מוקירי שירתנו הספרדית והשוקדים על הריסותיה ובנין חרבותיה.

אם כה ואם כה, לתשובתך התכופה נחכה.

והנני המברך אותך בשלום

המוקירך והמוקיר פעלך

תקסב⁵³ לד"ר יוסף מרקוס

תל אביב, 26 26/11 [כ' כסלו תרפ"ז].

לכבוד הד"ר יוסף מרקוס, ניו־יורק.

א. נ.

בזה הרגע הגיעתני חבילת ההעתקות האחרונות, והיה ברוך לי על טרחך ועל עבודתך הנאמנה. מתוך רפרוף על פני העתקותיך הרשב"גיות מצאתי, כי השיר המטושטש “שמן משחת מנזרי”⁵⁴ נמצא בידי גם בהעתקתו של דוידסון, והיא משונה קצת משלך. קצת ההשלמות שנתת במקומות המחוקים, כונת בהם לדעתי, ובמקצת מהשלמותי אני כונתי אני מדעתי להעתקתך אתה, שהיא כמדומה מדויקת ושלמה יותר מזו של דוידסון⁵⁵. למשל, בבית 2 נמצא בהעתקת דוידסון תחת מלת “לזמי” רק “ל” בלבד, והשאר מחוק. אפשר היה, איפוא, להשלים באחד משני פנים: או לכתוב “לויי ויצהרי“ או לכתוב “לחמי ויצהרי”, וכונת “לחמי” על מלך מבית דוד – בית הלחמי, ויהיה איפוא “לחמי”–”לחמי" בדלת ובסוגר לשון נופל על לשון, הראשון תואר משפחה, והשני כפשוטו, והמלים "מקריב לחמי וגו' " מוסבות איפוא רק על “ויצהרי”. אני נטיתי יותר אל תקון זה, וכן הגהתי בגליון. עכשיו רואה אני מתוך העתקתך שכונתי אל האמת, ותחת “לזמי” בהעתקתך, יש לקרוא “לחמי” (הזיי"ן היא שריד החי"ת), וסעד לתקון זה תשמש מלת “להמליך”, שמוכיחה כי הכתוב מדבר על מלך ולא על לוי.

בית 3 תחת “ראש דותי” נמצא בהעתקת דוידסון אותיות “חיש” והשאר מחוק ולא ידענו להעלות לו ארוכה. רבניצקי שער, שצריך להיות “משיחי”, אבל לפי העתקתך אין אני יודע לפי שעה, כשאני עומד על רגל אחת, מה זה “ראש דותי”. ועליך לשים לב, כי משקל השיר – שבע שבע תנועות בדלת וכן בסוגר, ואם נקבל נוסח זה שלך – תהא דלת הבית הזה בת שמונה.

בבית 4. אצלך בהעתקתך “ואשפרי” “ואשפרי” בדלת ובסוגר ואצל דוידסון: “ואשכרי” “ואשכרי”.

בבית 5. “ק – – ב ש..בר” וגומר “וניצוץ מוקדת”. אצל דוידסון: “קרבן ש… וניצתן מוקדות”.

בית 6. אצלך “ט. מי לען סם גרי בזנבו זרי וסמגרי”. אצל דוידסון: “ט…מס גרי בזנבו זר וסמגרי”. ולפי שתי ההעתקות גם יחד תמיהני אם יש בעולם נגר ובר נגר, שידע לפרש את הבית המוזר הזה. לשמחתי עמדתי מיד על משמעתו של הסוגר. יש לקרוא אותו כך: “בז נבוזרי וסמגרי” – “נבוזרי” הוא קצור מן “נבוזרדן” בכנוי גוף ראשון. (וכן דרך רשב"ג גם בשאר שיריו לכתוב חצי שם, כגון “נבוכד” תחת “נבוכדנצר”, “שלמן” תחת “שלמנאסר”, וכן ר' שמואל הנגיד כותב לפעמים “פום” או “בדיתא” במקום פומבדיתא וכיוצא בזה), וסמגרי הוא, כמו נבוזרדן, גם הוא שם אחד משרי נבוכדנצר מלך בבל, מחריב המקדש, ושני השרים האלה נזכרו בסוף ירמיהו בפרק אחד: ל"ט, פסוק ג' וי"א. אולם עדיין לא עמדתי על כונת הדלת לפי העתקתך. כנראה, יש להשלימו ולנקדו כך:

“טַעַם מֵי לַעַן, סַם גָרִי בַּז נְבוּזָרִי וְסַמְגָּרִי”.

אבל עדיין אין הכונה של הדלת ברורה לי כל צרכה והיא אינה אלא מנצנצת אלי מרחוק מתוך ערפל. “מי לען” הוא מי לענה, אבל מה ענין הלענה והסם לכאן? ומה זה “גרי”?

בית 7. “מח (?) תשתיל”. אצל דוידסון חסרות לגמרי מלים אלו, והמקום פנוי, ואני שערתי מדעתי להשלים: “נופי (או נוי) תשתל” וגו'. עכשיו עליך לבדוק אם האותיות “מח”, שהן אצלך בסמן השאלה, אם אינן מתאימות אל הגהתי “נופי” או “נוי”, ואולי “נותי”, “נוה” – כנוי למקדש, ותחת “תשתיל” ברי לי שיש לקרוא “תשתול”, אלא שנתקצרה הויו, כרגיל הרבה בכת"י.

בית 8. אצלך (ח)תוף כחנסי, ואצל דוידסון (חס)וף בחנסי, ואם כן הוא הכיר בכת"י רק אותיות “וף”.

בבית 9. אצלך כתוב מנוקד: “נירי”, ואצל דוידסון כתוב בלי נקוד: “נורי”, ודעתי נוטה דוקא לנוסח דוידסון, לפי שהכונה על תמור העשן של אש המערכה, שיהיה זקוף כדקל.

ועתה, אחרי שנויי נוסחאות אלו, הסותרות זו את זו, מה אני שואל ממך? שתמציא לי פוטוגרפיה משיר זה, כדי שאוכל לראות בעיני ולראות בעצמי ולהוציא משפט על טיב הקריאה של שניכם⁵⁶.

הקטע של שיר הרשב"ג שמתחיל “והיית כע…” אינו אלא חלק רצוץ ושבור מן השיר “בחר מהחלי” (נמצא בכרך ראשון, עמ' 45) ותחלתו בהעתקתך הוא המשכו שם משורה 15 ואילך. השיר “אם אחרית שמחה” נמצא אצלי בהעתקת דוידסון שלמה⁵⁷ כמעט.

השיר “מהיות חסדיך” אף הוא אינו אלא רסוק איברים של השיר “טרם היותי חסדך באני” בכרך ב', שיר מ"ט, עמוד 49.

השיר “שלמו ימי אבל” נמצא אצלנו בהעתקה שלמה כמעט מאת דוידסון.

את העתקותיך החדשות של שירי ר' משה אבן עזרא עדיין לא בדקתי, ובקרוב אפנה לעיין בם. על כל פנים רואה אנכי, כי שוקד אתה על עבודתך באהבה ואמונה ותחזקנה ידיך. מי יתן ונמצאו לנו עוזרים חרוצים ונאמנים כמוך ביתר מקצועות המדע העברי ולא היינו עומדים בדלותנו התרבותית כיום הזה.

ההמחאה על 15 דולר על שם מר – – רצוף בזה, ותואיל בטובך לאשר לנו את קבלת הכסף.

שירי הרשב"ג, כרך־המלואים, נמסרו לדפוס בימים האלה וכבר נסדרו מהם שני גליונות, ואולם אל נא יעכב זה אותך מלהמציא לנו כפעם בפעם מכל החדש והמתוקן בשירי הרשב"ג אשר תמצא בדרך עבודתך במחזורים ובכת"י. ביחוד תשתדל לאסוף מאוצרו של ידידנו היקר הפרופ' דוידסון את המקורות של השירים החסרים לנו ולהעתיק על פיהם את השירים מאשר הם שם, ולהמציאם לנו במהרה.

ושלום וברכה לידידנו הנעלה הפרופ' מארכס ולמר ריבקינד.

בחבה וברכה

ח⁵⁸. נ. ביאליק

תקסג לל. שפירא

תל אביב, 1926 30/11 [כ"ד כסלו תרפ"ז].

לכבוד ל. שפירא⁵⁹, ניו־יורק.

יקירי!

הנני בארץ זה כחדשים, וכבר הכנסתי את צוארי בקולר העבודה עד לאין נשוא ולאין רגע פנוי לאגרת שלום. מאד הייתי מחזיק טובה לך, לוּ הואלת להודיעני מפרק לפרק על דבר מצב הענינים בניו־יורק. היש תקוה לווייצמן שיצליח הפעם בענין הסוכנות? התצליח המגבית השנה? ואם כבר התחלתם בעבודת השנה הזאת?

בארץ המצב הולך ומשביח מעט מעט. המצוקה, אמנם, עודנה גדולה. כסף אין. אבל הרוחות שקטו מעט, והבהלה חדלה. מטיבי ראות מנבאים טובות לימים הקרובים. ויש שרואים את המצב של עכשיו כסימן בריאות. מי יתן ותאמן נבואתם!

“ספר הרפואה”⁶⁰ אמנם עושה רושם טוב על כל קוראיו. אולם מה בצע בכל זה אם הקונים מעטים. האמנם אין תקוה למכירת הספרים העברים באמריקה שלכם? בארצנו אמנם מרובים הקונים לפי הערך, אבל רבוי זה איננו אף הוא בלתי אם קומץ קטן ולא ישביע מו"ל “ארי” כ"דביר".

אגב, בין חבילות הספרים, שהואלת בטובך להעביר לי מאמריקה לכאן, לא מצאתי את “ההגדה של פסח” היפה בהוצאת “ילקוט”, וכנראה או שאבדה בדרך, או שאחד מן ה"נערים" במשרדכם שלח בה יד. צר לי מאד: מתנה היא שנתנה לי מאת אחד מידידי מאמריקה.

והיה ברוך לי שוב על כל עמלך אשר עמלת לי ולמעני בימי שבתנו יחד.

היה שלום וברכה

שלך בחבה

אשתי דורשת בשלומך בידידות.

תקסד⁶¹ לד"ר י. מרקוס

תל אביב, 1926 16/12 [י"א טבת תרפ"ז].

לכבוד הד"ר יוסף מרקוס, ניו־יורק.

יקירי!

היה ברוך לי על הצלומים שהמצאת לי. את השיר “שמן משחת מנזרי”⁶² השלמתי עפ"י הצלום, ועתה הוא נמצא בידי שלם כולו ונקי כזהב. הנה הוא לפניך:

שמן משחת מנזרי / חיש לְקָחֵ[הו מן ז]רי

להמליך לחמי ויצהרי / מקריב לחמי ויצהרי

מהר רוֹזְני וגזברי / כטל על עשבי וגֵז [ברי]

השב למזבחי ואשפרי / מקריב לחמי ואש־פרי⁶³

קרבן שעירי⁶⁴ ופר ברי / וניצוץ מוקדת פַּרְ[בָּרִי]

טוֹעֲמִי לַעַן סַם גָרִי / בַז נבוזרי וסמגרי

נצח תּשתֹּל בראש הרי / עם עץ ברושי ותד[הרי]

חֲתֹף כחנסי ושנערי / קרן צרי ושן־ערי

זְקֹף הוד נרי, תִּמּוּר נירי, / כי אתה תאיר נרי.

המלה לחמי שבשורה 2, כונתה דוד בית הלחמי, ויצהרי ממשפחת “יצהר”, ולחמי ויצהרי שבסוגר פשוטם כמשמעם. בשורה 3, המלה “רוזני” כתובה שתי פעמים במקור, אלא שהראשונה נטשטשה, וחזר הסופר וכתבה פעם שניה. בשורה 5, מלה “שעירי” היא מוכרחת מתוכה. בשורה 6, מלת “טועמי” ג"כ מפורשת וכן מלת “נצח” שבשורה 7. ושתי השורות האלו קשורות יחד בענין, כלומר: אלה שטעמו מרירות (לען–לענה) הסם של האויב (“גר” מלשון הכתוב, “מי גר אתך עליך יפול”⁶⁵, שפירושו, לדעת מבארים רבים: “האויב המתגרה בך”) ואת הבז של צוררנו נבוזראדן וסמגר־נבו, שני שרי נבוכדנצר שבזזו את ההיכל, ודרכו של רשב"ג להשתמש בשמות פרטיים לענינים כלליים, והכונה כאן לשרי המסים, הבוזזים את ישראל, ו"נבוזרי" הוא קצור מנבוזראדן, עפ"י מנהג משוררי ספרד לקצר שמות פרטיים, וכן כותב רשב"ג “נבוכד”, תחת נבוכדנאצר – את אלה “תשתל לנצח בראש הרי וגו' “. הכונה של הבית האחרון היא, שהקב”ה יזקף עוד הפעם את נר התמיד ותמור אש המערכה, כמקל וכתמר, ברמז לדרשת חז”ל בענין זה.⁶⁶

רואה אתה מזה עד כמה השיר יפה, לאחר שנעתק כהוגן, ושוב אתה רואה מזה עד כמה אין לסמוך על המעתיקים; וה"מוסר" היוצא מזה, שבכל מקום שאתה מוצא מלה מפוקפקת, או שורה סתומה, אין טוב כי אם לשלוח אלינו צלום, ואנחנו, מתוך שדעתנו משועבדת כולה לעבודה זו, מסייעים אותנו מן השמים לכון אל האמת במקום שאחרים אינם רואים אותה.

במכתב השני אשלח לך רשימה של השירים הפגומים ומקורותיהם, שהעתיק בשבילי הפרופ' דוידסון, ואתה בטובך תמציא לנו את צלומיהם. אולי נציל מהם שתי כרעים ובדל אוזן למלא את החסר ולתקן את הפגום.

מכתבי הקודם בצירוף המחאה ל – – על 15 דולר בטח קבלת. כבוא הפרופ' ישראל דוידסון ושללו בידו⁶⁷, תפקדהו בשמי לשלום ותברכהו ברכה משולשת ומרובעת. ואתה תעט אל השלל וכל אשר תמצא שם משירי הרשב"ג, אל נא תאחרהו אף רגע בידך והריצותו אלי.

שלום וברכה לכל ידידינו.

שלך באהבה ח. נ. ביאליק

תודה לך על השיר החדש של רשב"ג שהמצאת לי. אכן מציאה יפה היא!

הנ"ל

תקסה לש. גינצבורג

תל אביב, 1926 16/12 [י"א טבת תרפ"ז].

לכבוד מר ש. גינצבורג, ניו־יורק.

שלום וברכה לך יקירי!

איש בשורה אנכי היום לך. ספר רמח"ל⁶⁸ נמסר לסידור ומחר יביאו אלי את הגליון הראשון להגהה. עליך, איפוא, לגמור תומ"י את המבוא הכללי למחזות רמח"ל וכן את המבואות הפרטיים לכל מחזה בפני עצמו, כמדובר, ולהריצם תיכף אלי. אומרים אנו להוציא את המחזות אלף אכסמפל. בתור ספר מיוחד, ואלף אכסמפל. כל מחזה בפני עצמו, לשם בתי הספר והתלמידים. המחברת הראשונה “מחזה שמשון”⁶⁹ תהא, איפוא, מוכנה בקרוב, ואל לך לעכב את יציאתה ע"י עכוב המבוא. את ספרו של ידידנו סילקינר⁷⁰ אני מוסר מחר ממש לסדור. עד עתה⁷¹ לא עלה בידי לקבוע את הצורה החיצונית באחרונה לספר זה. עכשיו נמצאו כאן אותיות חדשות, יפות מאד, וגם ניר מתאים והכל יעלה יפה בעז"ה. המדפיס הבטיח לגמור את הספר במשך ששה שבועות.

שמחתי כי היתה לך עליה ועברת לעמוד בראש בי"ס גדול מזה, שהיה ברשותך תחילה. שמח אני בעליתך ואני אומר לך: עלה והצלח.

ושלום וברכה לכל חבריך היקרים ולבנך הקטן ולכל הנלוים עליך. ראיתי כאן את בבלי⁷², והוא כנאד מלא רוח מתוך התפעלות והתלהבות. בלי ספק כשיבוא יאציל עליכם מרוחו וידליק את כולכם. שלום, שלום לכולכם.

שלך באהבה ח. נ. ביאליק

תקסו לבעלי אגודת “התקוה”

תל אביב, 1926 16/12 [י"א טבת תרפ"ז].

לכבוד בעלי אגודת “התקוה”, האַג.

אדונים נכבדים!

שמח אני מאד לשמוע, כי האקדימיקים הצעירים בהולנדיה נתעוררו ליסד אגודה לשם תמיכת המכללה העברית בירושלים, ואני מברך את עבודתכם בהצלחה. אין ספק, כי הקשר הקבוע בין תפוצות הגולה ובין המכללה בירושלים יש בו כדי לכון את לב פזורי האומה באשר הם שם אל מרכז רוחני אחד ולהקים ע"י כך את אחדות האומה, שהופרה בתקופות האחרונות ע"י הכפירה הלאומית וע"י הטמיעה מאונס ומרצון. בחפץ לב ובשמחה נאמנה הייתי משתתף עמכם בעבודתכם הקדושה, ואולם, לצערי הרב, מטופל אני עכשיו בעבודה גדולה אחרת, שאינה מניחה לי להסיח דעתי ממנה, ולהפנות אפילו על שעה קלה לעבודה אחרת כל שהיא. הנני מסתפק, איפוא, עכשיו בברכתי זאת, ואני קורא לכם מרחוק: תחזקנה ידיכם.

ידידכם הנאמן

תקסז לפרופ' י. נ. אפשטין

תל אביב 1926 17/12 [י"ב טבת תרפ"ז].

לכבוד הפרופ' הד"ר י. נ. אפשטין, ירושלים.

א. נ.

הנני חוזר ואומר לך בכתב מה שכבר אמרתי לך בעל פה. רשימת העוזרים של קובץ ועד הלשון וסדור הרידקציה אינם מסמרים קבועים. אנחנו שלחנו לך רק רשימה של הצעה ובידך להוסיף או לגרוע ולחוות דעה כלבבך. ורק בישיבה משותפת נקבע את הצורה האחרונה. אינני מבין, איפוא, מה ראית “להסתלק” בחפזון, ולנער את חצנך. אם אמתלא בעלמא היא, הרשות, כמובן, בידך לעשות כטוב בעיניך, אבל אם באמת ובתמים רוצה אתה לשתף את כחך עמנו ולהביא תועלת לעבודת הועד, עליך להיות מתון יותר מעט בדעתך, וסבלן בנוגע לדעת חבריך. בלי זה אין שום מקום לעבודה משותפת.

כמדומה, שדברי המעטים האלה יניחו את דעתך, ואני מחכה לתשובתך התכופה. אם יש לך פנאי נקבע ישיבה משותפת פה, בתל אביב, לשם סדור המערכת של הקובץ. אין לך כי אם להודיעני למתי תהיה פנוי לרדת לתל אביב לשם כך.

שלום וברכה

תקסח לד"ר יחזקאל קויפמן

תל אביב, 1926 17/12 [י"ב טבת תרפ"ז].

לכבוד מר יחזקאל קויפמן, ברלין.

יקירי!

בשורתך⁷³ באמת בשורה היא לי, ובלי מרכאות כפולות.⁷⁴ חכיתי לגמר ספרך בכליון עינים. בלבי עדיין אני עומד בהבטחתי, אבל, אהה, מה אעשה והידים קצרות. ואולם אינני מתיאש, ואני מאמין, כי עד הגמר האחרון של ספרך עוד ישתנו פני הדברים לטוב. על כל פנים ענני אם היית מסכים להוציא את ספרך לא כולו בכרך אחד, אלא בארבעה חלקים, בזה אחר זה בלי הפסק. הנסיון המר הוכיח, כי אין שום אפשרות עכשיו למכור כרכים גדולים, שמחירם גבוה, ויש להתחכם ולחבל תחבולות כנגד הקהל.

מה מעשיך עתה, ומה שלום וויסלבסקי⁷⁵ ויתר חבריך, ברוך קרופניק ומ. א. ז’ק? שמעתי כי ה"אשכול"⁷⁶ נתעשר. הייטב לכם מעט בטובתו?

ושלום לך באהבה

תקסט לפ. לחובר

תל אביב, 1926 17/12 [י"ב טבת תרפ"ז].

לכבוד מר פ. לחובר, וורשה.

חברי הנכבד!

את סוף הפרק⁷⁷ קבלתי בזמנו ועדיין לא נתפניתי לעבור עליו. שמח אני, כי אומר אתה להכניס שנויים ותקונים בפרקים הקודמים⁷⁸. עליך לדעתי לרכזו ולצמצמו מעט, שיהיה מועט מחזיק מרובה. ציור קצר ומצומצם על דבר סביבת רמח"ל (מורים, חברים ותלמידים) ואוירה המיוחד של אותה תקופה באיטליה אף הוא לא היה פוגם, לפי דעתי. מובן מאליו, כי הציור ההוא צריך להיות מיוסד על חומר ממשי, ולא קלוט מן ה"אויר" ⁷⁹.

אגב, הידעת, כי המחזה “שמשון”⁸⁰ של רמח"ל נמצא בשלימותו ועתיד לצאת בקרוב על ידי “דביר”?

כדאי לך לשים לב גם אל יתר שיריו של רמח"ל ולהראות על אותן הצורות ששמשו יסוד להתחדשות הצורה השירית של אלה הבאים אחריו. מהראוי לך לנגוע קצת גם במשקל השירי של רמח"ל, שהוא באמת המשקל הטוני, זה שהיה נהוג בימיו כמעט אצל כל המשוררים העברים באיטליה עד שד"ל. בנקודה זו היתה יכולה להביא לך תועלת אנתולוגיה שירית אחת, כוללת שירי המשוררים האיטלקים, רובם בני זמנו של רמח"ל. בבחרותי ראיתיה, ומצאתי שבעקר הדבר היתה באיטליה בימי רמח"ל וגם לפניו להקת משוררים בעלי ערך מסוים, אלא שנשתכחו בימינו. לצערי, שכחתי גם אני את שם האנתולוגיה הזאת⁸¹, אבל זכורני, שהיה שם שיר לירי נאה מאד, ציור של נוף מאת משורר אחד למשפחת באסאן. הצורה והתוכן היו כאלה של המונולוגים היפים במחזות רמח"ל⁸².

הדוגמא שהבאת ממזמורי תהלים⁸³ היא קלושה מאד. קראתי באיזה מקום, כי עד עכשיו נתפרסמו כתשעה מזמורים⁸⁴ (אני לא ראיתי עד היום בלתי אם שנים⁸⁵) – אולי תוכל למצוא בהם דבר יותר “חזק” מזה שהבאת.

הכסף, 15 לי"מ, נמסר לבנך. להמשך החומר אנו מחכים.

המוקירך מאד ח. נ. ביאליק

נ. ב. כדאי להעירך, כי הביבליוגרפיה המפורטת בספרך המקוצר⁸⁶ איננה לפי הסימטריה. פרוטרוט זה בספר מקוצר למה הוא בא? תועלתו מסופקת ואת כמות הספר יגדיל ללא דבר. לדעתי ראוי לקצרו הרבה⁸⁷, על כל פנים בשביל המהדורה המקוצרת.

תקע לפרופ' י. דוידסון

תל אביב, 1926 19/12 [י"ד טבת תרפ"ז].

לכבוד הפרופ' הד"ר ישראל דוידסון, לונדון.

לידידי הנעלה שלום וברכה!

הגיעני מכתבך היקר מן 7 לדצמבר ומאד אני מצטער על שאינך עתה בעיר־מגורך בניו־יורק, ולא תוכל לעשות מאומה לטובתו⁸⁸ מיד. ואולם מקוה אני, כי בשובך לניו־יורק, תמָצא לדורשיך בענינו של ידידי ש. בן־ציון. ואם תדרש עזרתך האפשרית לא תמנענה מהם.

סדורם של שירי רשב"ג הולך ונמשך. ברגע זה אין בידי העתק של גליונות ההגהה, ואולם בפוסטה הקרובה אשתדל להמציאם אליך. מיום ששלחת אלי את שיריך נוספו לי עוד שירים חדשים מיד ידידנו הרב החכם ר' חיים בראדי ומיד הר' דוד מגיד מפטרבורג. גם תלמידך החרוץ, המעתיק המהיר, הד"ר יוסף מרקוס, המציא אלי מקצת משירי רשב"ג, ויש תקוה, כי כרך־המלואים יהיה מלא וגדוש. אין ספק כי בתוך תלי התלים של הפיוטים שמשמשת בהם במסעיך הרבים עתה בערי אירופה מצאת גם מה שהוא משירי הרשב"ג. הלא תגדיל נא את חסדך גם הפעם עם המשורר המת רשב"ג, ועמדי אני, עבדך החי, המלקט עצמותיו, ושלחת אלי את כל חדש מאשר נפל ומאשר יפול עוד בידך עד שובך לאמריקה. האין זאת? ושבעתים אחזיק לך טובה אם תואיל בטובך להמציא לי צלומים מאלה השירים הישנים וגם החדשים שהם במקורם מטושטשים. פעמים שעין האחד תכיר במקומות המחק מה שלא תכיר עין זולתו, ולא כל העינים שוות. הנה כי כן, למשל, עלתה בידי על ידי הצלום לקומם את כל הריסותיו של השיר הנחמד.“שמן משחת מנזרי”⁸⁹, שהמצאת לידי בהעתקה. עתה נמצא שיר זה בידי שלם בתכלית השלמות ונקי כזהב.

אם תואיל עוד גם להודיעני על דבר עבודתך באוצרך⁹⁰ ועל מצבו עתה, והיה חסדך עמי שלם.

בידידות נאמנה

נ. ב. חברי רבניצקי דורש בשלומך.

תקעא למ. מבש"ן

תל אביב, י"ד טבת תרפ"ז.

לכבוד הסופר מר מ. מבש"ן, ירושלים.

אדוני הנעלה!

כבר ידעת ממכתבי הקודמים עד כמה אני מוקיר את פעלך הספרותי, וביחוד את סגנונך הנקי והמהודר, ובודאי ראוים יצירי כפיך לכנוס ולפרסום, אבל מה נעשה והימים ימי מצוקה למוציאי ספרים, ועל כרחם עליהם למתג את יצרם ולצמצם את רצונם. גם ה"דביר" בכל רצונו הטוב להעשות שליח להולכת ספריך אל הקהל, אנוס הוא עפ"י גזרת השעה לבטל את רצונו מפני רצון אותה השעה עצמה. הבה נתפלל יחד, הסופרים והמו"לים, בצבור על שנוי העתים לטובה, ואולי תפלתך, תפלת זקן ורגיל, תתקבל ויענו כלם כאחד במהרה בימינו אמן.

הערותיך על הפגימות הדקדוקיות שמצאת בקצת מלים בשירַי נכונות מאד. ואני מודה ומברך עליהן, ואולם מקצתן שִבשתי בכונה מתוך ידיעה ובחירה על פי ה"זכות" הידועה הנתונה לבני מלאכתי, אם לשם החרוז והמשקל, ואם לשם קלות המבטא, ואם מטעמים פסיכולוגיים אחרים, ואלהים הטוב יכפר בעדי, ומקצתן הן פליטת הקולמוס.

והנני המוקירך מאד

ח. נ. ביאליק

תקעב לגב' ב.

תל אביב, י"ד טבת תרפ"ז.

לכבוד הגב' ב – –, כאן.

גברת נכבדה!

הנמוקים הנפשיים, אשר שמו את דבריה בפיה, מובנים לי, ואני מעריכם כערכם. ואולם את האמת לא אכחד, כי רוב הדברים כמעט מיותרים הם. אם התמהמתי עד הנה מלבקר בבית – – אין זאת מרוע לב או מעצלות, כי אם מאין לפי שעה כל דבר ישע בידי להביא אל הבית ההוא. בשהותי בימים האלה בירושלים נסיתי דבר אל ראשי הפקידים בענין ההצעה של שליחות – – ל – –, אבל נוכחתי מיד, כי "נסיוני“ לא הצליח. והנני עומד לפי שעה לפני גברתי קצר ידים וחסר ישע כשהייתי. אני, כמובן, לא אסיח דעתי מן הענין שלפנינו ואם אמצא שעת כושר כל שהיא, הנותנת קורטוב של תקוה להמצאת עזרה, לא אחמיצנה. אבל מי יודע מתי תזדמן שעה זו לידי, והזקוקים לעזרה בודאי אינם יכולים לחכות.

בכבוד רב

תקעג⁹¹ לד"ר י. מרקוס

תל אביב, ט"ו טבת תרפ"ז. 26 20/12.

לכבוד מר יוסף מרקוס, ניו־יורק.

יקירי!

מכתביך התכופים הגיעוני בזמנם. ואני מודה לך על כל אחד ואחד מהם, ואפילו אם אין בהם חדשות. כדאים שירי רשב"ג שנדקדק בהם כחוט השערה, ויפה אתה עושה, שאתה חרד להודיעני על כל קוץ וקוץ שאתה נכשל בהם בשעת עבודתך.

ובזה הנני שולח לך רשימת י"א שירים שהמציא לי הפרופ' היקר מר דו"ס⁹² ורשימת מקורותיהם (כתב יד) הנמצאים באוצר ספרי בית מדרשכם, והנני מבקש ממך שתעבור על פי הרשימות הללו עוד הפעם על כל כתבי היד⁹³ ותמציא לידי צלום של הפיוטים, שיש בהם טשטוש או מחק, וביחוד מאלה שסימן כוכב רשום בצדם ברשימתי. בהעתקותיו של הפרופ' דוידסון יש מקומות משובשים או מטושטשים, כלומר: כך מצא אותם דוידסון במקורם, אבל מן הפיוט “שמן משחת מנזרי” הרי אתה יכול ללמוד עד כמה אין כל העינים שוות ואינה דומה ראיה לראיה, ולפיכך אל נא תתמהמה אפילו רגע מלהמציא לי צלומים מכל הפיוטים שברשימתי. הסידור של כרך־המלואים הולך ונעשה, וכבר נגמר סידורם של מאה פיוטים חדשים, שלא נתפרסמו עוד בשום מקום, ובתוכם גם אלה שהמציא לי דוידסון, ואולם אני מעכב את ההדפסה עד שתמציא לי את הצלום, ומובן מאליו, כי כל ההוצאות הכרוכות בזה – עלי.

ושלום לכל ידידינו ולאנשי שלומנו, וביחוד לפרופ' היקר הד"ר⁹⁴ אלכסנדר מארכס ולידידי מר ריבקינד.

הכותב בחפזון ח. נ. ביאליק

נ. ב. למר ליברמן⁹⁵ תאמר, כי בהעתיקו את המעשיות ההסטוריות והמגלות יבחר תחלה את אלה שאינן ידועות ואינן מפורסמות, ואחר כך יעתיק גם את השאר. המגלות ומחברות הזכרונות המצויות בדפוס יאסוף כמו שהן ויספחן להעתקותיו שבכתב.

נ. ב. בפעם אחרת אולי אשלח אליך עוד קצת שירים. לפי שעה תצלם לי את אלה, לפי שהם הפגומים ביותר, וטעונים צלום ביחוד. כל שירי הרשימה מסומנים בכוכב – ואם כן כלם טעונים צלום תכוף.

רשימת השירים הטעונים צלום⁹⁶:

1) ירחם אל רחומיך (נמצא בכ"י טיילר־שכטר 14,2 k 8)

2) הבינוני והבנתי

3) שלף חרבך והרק

4) אסובב עיר

5) רפואה את

6) ידיד נפשי

7) ידידי, סב ודמה (שיר זה רצוץ ושבור מאד, וטעון צלום יפה וברור. נמצא בכ"י טיילר־שכטר, סי' 19k 10. בכ"י זה נמצא גם השיר “הפרש לילה” ואחריו השיר “אזי בסעיף חלום”, שנדפסו כבר בכרך I, ושניהם חתומים ויפה להם הצלום)

8) לכה, רעי

9) כבר נואש לבבי (נמצא בכ"י טיילר־שכטר 4,2 k13.)

10) הסר, לבבי, תאותך (נמצא בכ"י טיילר־שכטר 4,4k 13, והשלמה לו בכ"י ט’–ש' 4,3 k 13)

11) קרא העיר עלי אחי (נמצא בכ"י טיילר־שכטר 4,2 k13)

תקעד לד"ר מ. ד. אידר

תל אביב, 1926 26/12 [כ"א טבת תרפ"ז].

לכבוד הד"ר הנכבד אידר⁹⁷, לונדון.

ד"ר נכבד מאד!

יש להצטער מאד על התפטרותו של הד"ר אינשטין מן הנשיאות במועצה האקדמית⁹⁸. יש לדעתי להשתדל להשפיע עליו מצדי צדדים, שישיב את התפטרותו אחור. אולי טוב שיפנו אליו לשם זה חברי הקורטוריום במכתב משותף. על כל פנים כדאי היה שידחה את התפטרותו עד שוב ווייצמן מדרכו. בין כך ובין כך יש לדעתי להשתדל שלא לפרסם לפי שעה דבר התפטרותו ברבים.

בכבוד רב

תקעה לזלמן אפשטין

תל אביב, כ"א טבת, תרפ"ז. 26 26/12.

לכבוד מר זלמן אפשטין, ירושלים.

ידידי היקר!

אל תירא לספרך⁹⁹ ואל תדאג. אנכי מגן לו. לא יפול דבר מדבריך ארצה¹⁰⁰. יודע אני את נפש הסופר וגם את נפש האב.

שלך

תקעו לש. גינצבורג

תל אביב, 1926 26/12 [כ"א טבת תרפ"ז].

גינצבורג יקירי!

בשבוע שעבר הריצותי אליך מכתב, ויעצתי לך למהר ולהמציא אלי את המבואות למחזות¹⁰¹, הכלליים והפרטיים. בזה אני שולח אליך מקצת מן הסידור. מובן מאליו שאין זה אלא הסידור ההיולי הראשון. בעוד שנים שלשה ימים יהיה בידי כל “מחזה שמשון”¹⁰² מסודר ו"מעומד" כל צרכו, ולא אתמהמה מהריצו אליך. אילו היה בידי המבוא למחזה זה, היה אפשר להדפיסו כולו מיד ולהמשיך את הסידור של המחזות הבאים אחריו. עכשו עלינו לחכות עד בוא המבואות, והאותיות אף הן מעוכבות לך. כמו שהודעתיך במכתבי הקודם יש בדעתנו להדפיס את המחזות אלף אכסמפלרים כולם יחד, ואלף כל מחזה בפני עצמו לבני הנעורים. לשם מהדורה אחרונה זו יש צורך במבוא מיוחד קטן לכל מחזה. וראוי גם כן, שתקדים למבוא הראשון גם שנים שלשה עמודים מצומצמים ע"ד רמח"ל וערכו בכלל בשביל תלמידי המחלקות הגבוהות של בתי הספר התיכוניים. מובטחני בך שתוציא מתחת ידך דבר מתוקן.

והעיקר אל נא תחמיץ את המבואות בידך אף לא יום אחד. כנסת ישראל מעוכבת לך! תינוקות של בית רבן מעוכבים לך!

ואתה וביתך וכל החבריא שלכם שלום.

שלך באהבה

ח. נ. ביאליק

נ. ב. בינתים נגמר הסדור של “מחזה שמשון” והתחילו בסדורו של המחזה הבא אחריו. בשם ה', אל תאחר!

תקעז לאילה

תל אביב, כ"א טבת תרפ"ז. 26 26/12.

לאילה, חרקוב.

אכן אילה קלת רגל את! בזמן קצר כזה מצאת לך רגלים לעבור את הים השחור ואת הים התיכון הלוך ושוב זה פעמים¹⁰³, ועל גבך חבילות חבילות של שירים, משא גמל שלם. חילך לאוריתא! על שופרך אינני מעיז לשפוט מרחוק, על כגון זה נאמר “טוב מראה עינים”. ואשר לשיריך, את האמת לא אכחד, אף כי הידים הכותבות ידי אשה, אבל לפעמים נדמה לי כי הקול “קול גבר, מעין בס־קול!” (ולא קול־בת). ואף כי “אילה שלוחה” את, בכל זאת – לא אכחד גם הפעם את האמת – לא נתת הפעם “אמרי שפר”. סופרת מהירת ידים את, ואת מרבה לכתוב, בטרם בשל רעיונך בלבך כל צרכו. אל בחפזון! ההולך לאטו יבא בעתו, יאמר המשל הרוסי.¹⁰⁴

לע"ע היי שלום, למדי הרבה וקראי הרבה, והתבונני לדרכי המשוררים הטובים.

המברכך באיל טוב

תקעח לד"ר ח. בראדי

תל אביב, ב' שבט תרפ"ז. 27 5/1.

לכבוד החכם הנעלה הנודע הרב ד"ר ח. בראדי, פראג.

א. נ.

קבלתי את המשך הערותיך לכרך א, והיה ברוך עליהן. הנני מחכה בכליון עינים ליתר ההערות עד סופן. כל הערותיך תודפסנה יחד במקום אחד, וכמובן אמציא לך ברצון גליונות ההגהה לשם תקונים ושנוים, כאשר תמצא לטוב בעיניך. כמעט כל הערותיך נכוחות למבין, ואני וחברי שמחים עליהם שמחת אמת, ואולם בשנים שלשה מקומות אין דעתי מסכמת לדעתך. כך, למשל, אין מקום לפקפוק בדבר צדקת הנוסח “וירים הזמן” (כרך א', שיר י"ט, שורה 23)¹⁰⁵, לפי שנוסח זה נתקיים גם על פי כת"י אחר עתיק מאד מתוך הגניזה, שיש בידי ממנו העתקה פוטוגרפית, ועל פי שנים עדים עתיקים אלה יקום דבר. ואולם גם מלבד זה, האמת עד לעצמו, ואין צורך כלל בכל הפירוש המפולפל והמפולסף של רש"ז¹⁰⁶ ז"ל, במקום שהדברים פשוטים ומוכרעים מתוכם. אמנם ידוע לי הכלל, כי בכת"י עתיקים יש להעדיף פעמים את הנוסח הקשה על הנוסח הקל, ואולם מלבד כלל זה יש עוד כללים אחרים, שנכנסים לחשבון, והכל לפי המקום והענין.

על השיר “ידידי החליתי” ששלחת לי¹⁰⁷ אני נותן לך את תודתי, כי הנוסח הפטרבורגי שהיה בידי לקה בחסר והשלמתיו על פי נוסח העתקתך. ואולם בשני מקומות נראה לי הנוסח הפטרבורגי יותר מתוקן: בית 6, בהעתקה שלך: “לתמכני”¹⁰⁸, ובנוסח פטרבורג: “להמשני”¹⁰⁹ (תמונה מקוצרת, תחת “להמשותני”, כדרך הפייטנים); בבית האחרון, בהעתקתך: “עלי ים האהבות”¹¹⁰, ובפטרבורגי: “עלי ים אהבתכם”¹¹¹.

בנוגע לנוסחאות הקינה על “יקותיאל” שבכת"י קורפו¹¹² אין כל ספק בעיני, כי רובן ככולן הן הישרות ביותר מכל יתר הנוסחאות של השיר הזה, ואני מברך את המקרה, שהביאו לידי. הוא האיר ממש את עיני בכמה מקומות סתומים.

הערתך על הסיום הערבי¹¹³ נכונה מאד. ובכל זאת הוא, הסיום הערבי בלבד, בלי “ידים מוכיחות” אחרות, איננו מספיק לתת את השיר לרשב"ג. ריח תימני נודף ממנו, ואנחנו נשימהו במדור המסופקים.

והיה ברוך לי על אמונתך בי בדבר המחיקה בתוך הערותיך אותם המקומות, שקדמוך בהם אחרים. היה בטוח כי לא אשתמש באמונתך זו לרעה, חלילה, ולא אקפח את חלקך אפילו בכקוצו של יוד.

הצעתך בדבר חלוקת העבודה בינינו בספריו של ר' שמואל הנגיד נראית לי כנכונה, ואני וחברי רבניצקי עוד נדון עליה, אם כי יש עוד קצת קשיים ומעצורים בדבר. ועוד חזון למועד, ובמכתב הבא אשוב לדבר בענין זה. על כל פנים השתתפותך בעבודתנו רצויה וחביבה עלינו מאד מאד. ובמקום שיש רצון טוב ואמונת לב שורה הברכה.

ומדוע נמנעת מלהשיב על הצעתנו לפניך בדבר סידור שירי ר' יהודה הלוי? השתמטות יש כאן או השמטה בעלמא?

ובזה אני שולח לך סוף סוף העתקה של שלשה משירי ר"ש מז"ט על פי העתק המשובש מאד של הספר “שירים וזמירות” שבידי¹¹⁴. השתדלתי, כמובן, לתקן בהעתקתי את השבושים הגסים של המקור והשירים יצאו, כמדומה, עתה נקיים וגם מפוסקים, מסודרים ומאוזנים לפי צורת בנין בתיהם ומשקליהם. על התקונים ועל המקומות הסתומים קצת בשיר הראשון: “שובי אסירת שבי”, העירותי בקצרה בדרך רמז. על שני השירים האחרים לא מצאתי מה להעיר, ואני שולחם לך בזה כמו שהם. בחרתי בשלשה שירים האלה, לפי שהללו נראו לי “כאופיים” לגבי מחברם, שהיה אמנם “מהיר”, ולפעמים גם “אומן”, במלאכת השיר; אבל סוף סוף היה מן “הספיחים”, ועיקר כחו בהמצאות לשוניות מחודדות, וגם בחקוים לצורת השירים הספרדיים־הערביים. מצד הצורה והסגנון דומה לו הרבה ר' ישראל נג’ארה, ואולם זה גדול הימנו ברוח השירה האמתית, במזגו הלוהט וגם בעממיותו. ושים לב, כי הרכבת מליצותיו של מז"ט עשויה על פי רוב חוליות חוליות זעירות מתוך שברים ואסמכתות רחוקות של פסוקים שונים על דרך “נעוץ סופו בתחלתו”, ואם גם באופן מחודד ואקרובטי לפרקים. זה הוא הסגנון השבוצי, המגובב והמנומר ביותר, שהציף בימים ההם את שדה המליצה של המחברים הספרדיים. יש לו למז"ט עוד הרבה שירים שאינם מורכבים כל כך, אבל בהם לא מצאתי כל חדוש.

והנני אומר לך שלום וברכה.

ידידך הנאמן

נ. ב. יש בלבי עוד הצעה לפניך, והנה היא:

רוצים היינו, אני וחברי לעבודה, לספח לכרך־המלואים מאמר מצומצם, אבל מספיק, על טיבם של אלה מבני דורו של הרשב"ג, שזה בא עמם במגע, וביחוד על אלה שערך אליהם את שיריו. אלו הסכמת אתה לקבל עליך את העבודה הזאת היינו אומרים לפעלא טבא יאֻשר חיליה. מה דעתך על זה: היש תקוה? ואם הן – למתי היית יכול להמציא לנו כגון זה?

– ומאד אחזיק¹¹⁵ לך טובה אם תואיל בטובך לשלח אלי את “מחברות עמנואל” שלך, כמה שיצאו.

בשלום הנ"ל

תקעט לאוניברסיטה העברית

תל אביב, י"ג שבט תרפ"ז.

לכבוד האוניברסיטה העברית, ירושלים.

א. נ.

בתשובה למכתבם מיום ב' שבט הנני מתכבד להודיעכם¹¹⁶, כי מכל המונחים המוצעים לשם קורטוריום נכונים בעיני יותר שני המונחים: “חבר הנאמנים” או “חבר המפקחים”. לבי אני! נוטה לשם הראשון ¹¹⁷.

השם “מפקחה” פסול בהחלט, בין בנקודו האחד ובין בנקודו השני. “חבר האפיטרופסים” יש להרחיק מפני לועזיותו; ושם “חבר הממונים” יש בו קורטוב של ריח פקידות.

בכבוד רב

תקפ לד. ס. ששון

תל אביב, 1927 16/1 [י"ג שבט תרפ"ז].

לכבוד האדון הנעלה מר דוד סלימאן דוד ששון יצ"ו, לונדון.

אדוני הנעלה!

הנני מביע לו את תודתי על עמלו לבדוק את רשימתו¹¹⁸ ומאד אחזיק תודה לאדוני, אם יואיל להמציא לי את חבורו “אהל דוד” אחרי צאתו לאור.¹¹⁹

ובזה הנני שמח להודיעו, כי עבודתי בסדור שירי ר' שמואל הנגיד הולכת ונעשית בזריזות, ובשבועות הקרובים אקוה להמציא לאדוני את הגליונות הראשונים מן ההגהה. ואני מקוה להוציא מתחת ידי דבר מתוקן כפי האפשר.

ובאמרי שלום לאדוני ולכל הנלוים עליו

הנני מוקירו ומכבדו

תקפא לד"ר יחזקאל קויפמן

תל אביב, 1927 16/1 [י"ג שבט תרפ"ז].

לכבוד הד"ר יחזקאל קויפמן, ברלין.

יקירי!

רצונך לראות את ספרך¹²⁰ יוצא כולו בבת אחת ולא חלקים חלקים, כדין וכהלכה הוא. ואולם תמיהני אם ימָצא בקרוב מי שהוא שיוכל לעמוד בכך. ארבעים גליונות דפוס – כלום עשית חשבון כמה ממון יש להשקיע בהוצאה כזאת? ממון קורח! והקורחים כבר נבלעו באדמה, ולא במהרה ישובו לצמוח ממנה. לפי שעה בער אני ולא אבין איך תבוא הגאולה הקרובה לספרך. תאותי להוציאו מרובה, וידי קצרה; אולי יואיל אלהים ויאריכנה בימים הקרובים, ואז לא אתמהמה מלהושיטה אליך מרחוק. אמן ואמן, כן יואיל אלהים.

בדבר האנציקלופדיה המקראית¹²¹ איני יודע מאומה, וגם סולובייטשיק לא כתב לי קטנה או גדולה. כן דרך העם הזה וכן מחלתו. מתחיל הוא ואינו גומר. כלי מעשה גומרים אין לו. הלא תדע את שם המחלה הזאת. אלו היית עמדי, הייתי מראה לך באצבע על בית הקברות ת' פרסא על ת' פרסא מלא מצבות כולו. תחת כל מצבה קבר של התחלה בלי גמר. היהיה גם דבר “התחיה” וגורלה כגורל אותן ההתחלות?

ובכל זאת אל תתיאש. את פסוקך האחרון: “בקצור, רואה אני, שבאמת אין טעם ואין יכולת לכתוב דברי מדע בעברית”¹²², אני רואה רק כפליטת הקולמוס. אם אין טעם לכתוב דברי מדע עברים באיזו לשון שהיא, כי עתה אין זו אלא בלשון [זרה]. “יכולת” לפי שעה אולי באמת אין, אבל “טעם” יש ויש ורק בעברית. כתיבת דברי מדע עברית בלשון לועזית, אינה אלא פטום עגלים לעבודה זרה מתה, ויש בה משום שמד ממש. ומובטחני, כי אתה לא יהיה חלקך בין משֻׁמדי הרוח שלנו.

“לפנות אל שטיבל” כדבריך, אינו כדאי, לדעתי, לפי שהוא איננו יכול לעמוד בשלו ולא ישים את צוארו בעול חדש. אין לך לפי שעה אלא לצפות כי הימים הקרובים יהיו טובים מאלה, וגם לספרך תבוא הגאולה, אם על ידי, ואם על ידי זכאים ממני.

בקצור, המקום ירחם, ומוכרח לרחם.

ושלום לך ולכל החבריא.

שלך באהבה

תקפב להרב י. ל. פינחס

תל אביב, י"ג שבט תרפ"ז.

לכבוד הרב י. ל. פינחס, לב־תל־אביב.

אדוני הרב!

נאמנים עלי פצעי לבך ולא אבוש להודות, כי גם לבי כלבך בדבר הזה¹²³, אם גם לא דעתי כדעתך. מושגי הבזיון והכבוד משתנים בכל דור, וגם בזה הכל הולך אחרי הכונה. והרי אתה ולבך יודעים, כי לא היה במעשה ההוא אפילו שמץ של כונת זלזול, חלילה. אדרבה ואדרבה. ואם בכל זאת אני מבין לזעקת לבך, אין זאת כי אם מדעת נפש איש כמוך, האמון על מושגים ומנהגים אחרים, ואלהים ישקול במאזני משפט לא רק מעשי איש, כי אם גם את מחשבתו.

והנני המכבד את רגשותיך

ח. נ. ביאליק

תקפג לי. בונפיל

תל אביב, 1927 16/1. י"ג שבט תרפ"ז.

לכבוד המורה העברי בבית ספר כל ישראל חברים, מר י. בונפיל, בגדד.

אדוני היקר!

היה ברוך לי על הספר “שירות ושבחות” אשר המצאת לי. מתנה טובה וחמודה היא לי, ושמתיה בבית גנזי. עוסק אני עתה בכנוס שירי משוררינו הספרדים ובסדורם. עד עתה כבר הוצאתי שני כרכים גדולים משירי ר' שלמה בן גבירול, ובעוד זמן־מה יצא גם הכרך השלישי, כמו כן הולכים ונסדרים שירי ר' שמואל הנגיד ור' משה בן־עזרא. לשם עבודה קדושה זו זקוק אני לקובצי פיוטים ומחזורים שונים של כל המנהגים המקובלים בקהלות שונות בכל תפוצות ישראל, ובעיקר מבקש אני קובצי פיוטים ומחזורים של קהלות המזרח בבבל ובארם צובא וכיוצא בהם. מאד מאד אחזיק לך טובה, אדוני, אם תואיל בטובך ובחבתך לעזור לי מרחוק בעבודתי ולהמציא לי מזמן לזמן מחזורים וקובצי פיוטים של דפוס ושל כתב־יד מאלה אשר תמצא בין אחינו בערי המזרח. ובדבר הזה תעשה חסד עם המתים הגדולים, שאנחנו אומרים להחיותם בימינו ועם ספרותנו החיה, משענת רוחנו היחידה.

ובשאתי אליך שלום וברכה מרחוק מגבעות ארץ האבות

הנני המוקירך והמכבדך מאד

נ. ב. תודה לך על תמונתך ועל שירך היפה.

הנני שולח לך למזכרת ספר חדש אשר יצא בימים אלה ע"י בית הוצאתנו “דביר”, הוא הספר המתורגם מערבית “כלילה ודמנה”, קרא בו וינעם לך, כי מחכמת הקדם הוא.

תקפד ליצחק רבלסקי

תל אביב, י"ג שבט תרפ"ז.

לכבוד מר יצחק בהרב רבלסקי¹²⁴, תל אביב.

א. נ.

קראתי את מאמרך ב"נר חנוכה"¹²⁵ ונהניתי, אם כי אינני מסכים לך בקצת פרטים. לא נכון לבנות, למשל, מן “פרא” "פרָאי“. אמנם יש ידים מוכיחות, כי היתה נטיה לשנות מעט את התואר הנבנה מן השם בצורה זו בצורת השם בצרוף כנוי גוף ראשון, כגון פֶּלאי להבדיל מן פִּלאי, במובן פלא שלי. וכן הפֶּרצי להבדיל מן פִּרצי – פרץ שלי. ואולם השנוי יכול להעשות בחלוף תנועה בתנועה קטנה אחותה, כגון פתח בסגול או בחיריק, אבל לא לשנות בנטיה מעיקרו את כל המשקל היסודי של השם. והדברים עתיקים. על כל פנים רואה אני כי חוש לשוני וגם טעם לך, ועליך להעמיק ולהרחיב את מחקריך בענין זה. ואת החומר שבידך שלח ואבחננו, ואם אמצא בו דברים של טעם, אולי גם אשתמש בו.

בכבוד רב ח. נ. ביאליק

תקפה לש. בס

תל אביב, י"ג שבט תרפ"ז.

לכבוד מר ש. בס, כאן.

א. נ.

קבלתי את ספרך¹²⁶ הנאה¹²⁷ בתוכו ובברו, וברכתי ברכת הנהנין. ערוגה לך משלך בשדה השירה העברית – והיה ברכה.

תקפו לק. ל. סילמן

תל אביב, י"ג שבט תרפ"ז. 1927 16/1.

לכבוד מר ק. ל. סילמן, ירושלים.

א. נ.

שאלתך אינה צריכה לפָנים. שעור החרוזים ששאלת עליהם¹²⁸ הוא כך:

"רק אזני הרוחות השטות תשמענה את

קול הצעדה הנחפזת ממשעול הגנה,

אשר בה – בגנה – ילך ההולך עד בית הישיבה.

ורק עין הכובבים צופיה את הנתיבה".

ומודה אני כי לשון החרוזים וענינם קשים קצת, ואלהים יסלח למשורר את שגגותיו ואת זדונותיו הקטנים, בבואו בין המצרים של המשקל והחרוז. וביחוד אם עדיין עמד אז בשנות בחרותו. אילו כתבתי את החרוזים ההם עתה, אפשר שהייתי מוצא לי משעול אחר להחלץ מן המיצר.

ואתה ותלמידיך שלום וברכה.

תקפז לצבי כשדאי

תל אביב, כ' שבט תרפ"ז.

לכבוד מר צבי כשדאי, חיפה

ידידי הנכבד!

אחרי ה"הקדמה" שספרך “המתיהדים” מהדורה ראשונה¹²⁹ נמכר כולו בזמן קצר, בקשתך שלאחריה ע"ד חות דעת והמלצה מצדי נראית לי כמיותרת. הנה הקהל רצה את מעשיך והקופצים על הספר רבו גם בלי המלצות, ומה לך עוד? הרי איש פקח אתה ויודע רוחם של בני אדם, כלום אינך מרגיש כי כל המלצה והסכמה שבראש הספר אינן באות אלא למעט את דמותו של הספר עצמו? ובאמת ובתמים אני אומר לך, אל נא תעטר את ראש ספרך בשום הסכמות והמלצות, לא משלי ולא משל אחרים. שמך בתור תיר מובהק ובעל שיחה נאה ידוע למדי וכל עדות של אחרים עליך ועל מעשה ידיך למחסור היא לך. הרחק מן הכעור הזה ששמו “הסכמה”.

ידידך הדורש את טובתך וטובת ספרך

ושלום לך ולבתך ולחתנך הנכבדים בשמי ובשם אשתי.

תקפח לא. צ. אידלזון

תל אביב, 1927 16/1 [י"ג שבט תרפ"ז].

לכבוד מר א. צ. אידלזון, סינסינטי.

אדוני היקר!

אני מצדי אעשה כל מה שבידי להחיש את הדפסת ספרך, כמו שהבטחתיך במכתבי הקודם. אחד המדפיסים התחייב להביא אותיות של תוי־זמרה מחו"ל לכתחלה לשם ספרך, ואנו עומדים ומצפים לבואן.

על הספר הקטן, הוצאת “בני ברית”, שהמצאת לי¹³⁰, אני נותן לך תודתי. אכן קטנה כמות הספר, אבל רב האיכות איננה; ואם יש בו כדי למלא את נפש היהודי האמריקני, אין בו כדי להשביע כלל את נפש היהודי סתם. בשביל הקהל שלנו יש צורך בספר ערוך באופן אחר קצת, ומלא ושלם יותר. על כל פנים תבוא ברכה על מחברו, כי סוף סוף לפי תכניתו והיקפו המצומצם הוא אמנם נאה ומועיל כאחד.

ואל נא תשכח מלהמציא את שתי התמונות המובטחות וגם את ספרי הוצאת בית מדרשכם. אלה האחרונים נחוצים לי מאד לשם עבודה אחת.

ושלום לך ולכל חבריך: מרנן ורבנן ותלמידיהון.

שלך בידידות

תקפט לל. שפירא

תל אביב, 1927 16/1 [י"ג שבט תרפ"ז].

לכבוד מר ל. שפירא, ניו־יורק.

ידידי היקר!

קח את תוכחתך ותשליכנה לרשלנים. בידי אין חטא זה, שאתה מוכיחני עליו. אני לא השארתי גם מכתב אחד משלך בלי תשובה, להיפך, אתה נשארת לי חייב. לפני שבועות אחדים הריצותי אליך מכתב¹³¹ – כמדומה תשובה על מכתבך האחרון – ובו בקשתי מעמך בין השאר לחקור ולדרוש מי “נטל” מחבילת ספרי שנשלחה על ידי משרדכם את ההגדה של פסח המהודרת שהיתה שם. בקצור, אם נבוא חשבון לא אדע מי יהיה הנ"ח¹³². בין כך ובין כך תודה לך על מכתבך האחרון. להאשכנזי החפץ בחתימתי לא אענה, לפי שרבו כיום ה"שנוררים" בני הטפוס החדש הזה, שמאספים חתימות של מפורסמים, לעשות בהן סחורה, ואינני רוצה להעשות סחורה ביד אשכנזי.

ועל דבר ווייצמן¹³³ – לבי לבי לו. אין מכאוב כמכאובנו. ברגע מכריע בהיסטוריה של האומה מחזר מנהיג הדור על כל הפתחים ודופק על כל הדלתות ומשוע לישע ואין עונה. תמיהני אם הדור הקרוב יזכה לראות בנחמה, ומי יודע את אשר יביא לנו יום הדין הקרוב. הלואי שאתבדה.

ושלום וברכה לך ולכל ידידינו בשמי ובשם אשתי

תקצ למ. מימון

תל אביב, 1927 16/1 [י"ג שבט תרפ"ז].

לכבוד מר מ. מימון, פריז.

א. נ.

את ציור שעונך בשם “התקוה” קבלתי ונהניתי למראהו היפה. עצם הרעיון על דבר שעון המנגן את “התקוה” הוא מוצלח ובודאי ימצאו עליו קופצים מבין אחינו. לדעתי, הכתבות הרבות המכסות את פני השעון פוגמות מעט את המראה. משל למה הדבר דומה, לצורה נאה מלאה כתבות קעקע. די לך שתשים כתבת אחת במקום צנוע, שלא ירָאה המנגן שלך כצוחן, או כעמוד של כרוזים ומודעות.

והנני המברך אותך ואת המצאתך בהצלחה

תקצא לפרופ' י. דוידסון

תל אביב, כ"א שבט תרפ"ז. 27 24/1.

לכבוד הפרופ' הד"ר ישראל דוידסון, ניו־יורק.

ידידי הנעלה!

בעוד ימים מספר אשלח אליך את הגליונות הראשונים של שירי הרשב"ג כרך־המלואים, ההולכים ונדפסים עתה. לפי שעה הנני ממהר להודיעך, כי השיר “אשר קנה יקרות שמכרתם”, ששלחת לי בתוך יתר השירים, איננו באמת להרשב"ג. על הדבר הזה עמדתי מיד עפ"י תוכן השיר עצמו, שמתוכו נראה, כי השיר שלוח לשמואל הנגיד, היושב במצרים על נהר פישון, הוא הנילוס, בפי משוררי ספרד וקצת פרשנים. ואחר הבדיקה מצאתי, כי אמנם השיר הזה אינו אלא קטע משיר שלם שנכתב לשמואל הנגיד במצרים וע"י ר' יהודה הלוי. הלא הוא נכתב בדיואן של ר' יהודה הלוי (ר' חיים בראדי, ספר ראשון, סימן צ"ז, עמ' 146) משורה 31 ואילך שבשיר הנ"ל.

כמו כן נראה לי, כי גם הקטע “כי בדעו ושכלו” אף הוא אינו לרשב"ג, כי אם לר' יהודה הלוי. כמעט בטוח אני בדבר זה. על זה יעידו גם סגנון השיר וגם צורת בנינו, שכן לא מצאנו לרשב"ג אף שיר חול אחד כתוב לכבודו של איש בצורה בנינית כזאת ובפזמון חוזר בסוף הבתים. אבל תחת זה מצאנו הרבה דוגמתו בשירי החול של ר' יהודה הלוי. אני וחברי לעבודה דחינו משום כן את הקטע הזה, ואולי נתנהו בין המסופקים ¹³⁴.

מהרתי להודיעך זאת, כדי לשמרך מן הטעות בספרך “אוצר השירה והפיוט”¹³⁵, שאתה עומד בסדור יתר חלקיו.

מאד מאד הייתי מחזיק לך טובה, ידידי הנעלה, אלו צוית בחסדך להמציא לנו צלומים פוטוגרפיים של אותם השירים המטושטשים ביותר בכתבי היד, ששלחת לנו בטובך. פעמים שבדיקה יתרה מביאה לידי תקון טעות המאיר את העינים ומעמיד הרבה דברים על נכונם. כל רצוננו אינו אלא להוציא מתחת ידינו דבר מתוקן כפי האפשר.

אין ספק, כי בדרך באו בידך עוד מציאות חדשות משל שירי הרשב"ג, ואם כן הלא תמהר להמציא גם את אלה לידינו. האין זאת?

והנני האומר שלום לך ולידידי הנעלה הפרופ' ר' אלכסנדר מארכס ולכל אנשי שלומנו – שלום וברכה.

ידידך המוקירך מאד

תקצב לד. ילין

תל אביב, כ"א שבט תרפ"ז.

לכבוד מר דוד ילין, ירושלים.

ידידי היקר!

אכן החמיץ השליח את השעה מפני כניסת השבת ולא שלח אליך את החבילה בו ביום, והואיל ונדחה המשלוח – נדחה, והדבר כנראה יצא מלבו. בינתים¹³⁶ בודאי כבר קבלת את עשרים העמודים החדשים, ושלום לך ולתלמידיכם ולתורתכם.

ובזה אבקש מעמך לתרגם לי עוד פסוק ערבי אחד שנשמט מן הרשימה הקודמת, וזהו:

וכתב לבעץ אכואנה פיתנגֹזה ועדא

ועדה יוגה לה עודא רעבא פקאל.

השיר שרשומה עליו כתבת ערבית זו¹³⁷ ענינו דברי תהלה לאיש אחד בצרוף בקשה לשלוח אליו עצי בשם לזכרון¹³⁸. אם לא שכחת כבר ברשימה הקודמת תרגמת לי כתבת מעין זו, אבל היא היתה שיכת לשיר שני בענין זה עצמו, שתכנו תלונה על הידיד המשתמט משלוח אליו את עצי הבשם המבוקשים, וכאן עצם הבקשה.

והנני שלך

תקצג לד"ר י. קלצקין

תל אביב, כ"א שבט תרפ"ז.

לכבוד ד"ר יעקב קלצין, ברלין.

ידידי היקר!

היה ברוך לי על ה"מחברות"¹³⁹ ו"ספר הדמעות"¹⁴⁰. היום צויתי לשלוח אליך את “כלילה ודמנה”. אין תחת אין.¹⁴¹

ואשר למאמרי על שמחוני¹⁴² אשתדל להמציאו אליך בקרוב. אילו ידעת עד כמה מטופל אני בעבודה, היית סולח לי על השתמטותי מכתוב על האגדה¹⁴³. הנני כחמור למשא, ואם תשמע באחד הימים, כי רבצתי תחת המשא, אל תתפלא.

שלך ח. נ. ביאליק 

תקצד לד"ר ש. ראבידוביץ

תל אביב, כ"א שבט תרפ"ז. 27 24/1.

לכבוד הד"ר ש. ראבידוביץ, ברלין.

יקירי!

היום צויתי לשלוח אליך את הכרכים החסרים לך מכתבי, ובבקשה לאשר את קבלתם.

ועל דבר אחד העם ומכבדיו¹⁴⁴ אולי קראת את ההלצה שנמסרה מפיו ב"ראזסוויעט" האחרון על דבר איש אחד שאמר לו ברוסית, שהוא из его почитателей.¹⁴⁵ על זה ענהו אחד העם, שהוא היה מבכר יותר מלה זו עצמה אבל בחסרון הפרֵיפיכס “по”¹⁴⁶ ואולם גם זו לטובה. פעמים שההוקרה מביאה לידי הכרה.

ובעצם הדבר אני רואה את מיתתו של אחד העם כסמל. שקעה שמשה של תקופה גדולה בישראל, ואנו נכנסים ל"מזל“ חדש. מה יהי טובו של מזל זה – אותו יגידו הימים הבאים.

ובכלל – אינני מתיאש. לא נואשתי אפילו מראות אותך, ואולי בקרוב, במכון למדעי היהדות על הר הצופים.

ושלום וברכה לך ולביתך – זו אשתך החדשה.

אוהבך ח. נ. ביאליק

נ. ב. צויתי לשלוח אליך את שירַי מהדורה יפה מכורך. לפי שעה אין בידי שני הכרכים הנשארים ממהדורת היובל, ואם יש לפי שעה את נפשך לקבל תמורתם שני כרכים מהדורה שניה – ההבדל בין זו ובין הראשונה באמת קטן הוא, בלתי נכר – כי עתה תודיעני ומהרתי להריצם אליך.

הנ"ל 

תקצה להרב ח. י. קסובסקי

תל אביב, כ"ד שבט תרפ"ז.

לכבוד הרב ר' חיים יהושע קַסובסקי, ירושלים.

אדוני הנעלה!

הנני מודה לך מאד על הקונטרסים האחרונים של ספרך היקר והנפלא¹⁴⁷, שהמצאת לי בחבתך. אשריך שזכית לסיים את מפעלך הגדול. יחזק אלהים את רוחך ויאמץ את ידיך להביא לידי גמר אחרון גם את יתר מפעליך.

לצערי הגדול עדיין חסרים בידי מן הקונטרסים כתשעים עמודים, מן 1688–1777, וחסרון זה מעכב את הכריכה של הספר ואת השמוש בו. מאד אחזיק לך טובה אם תואיל להמציא אלי בהקדם גם את הקונטרסים החסרים, והיתה עבודתך שלמה בידי.

יואיל כב' לקבל מידי את קובץ השירים אשר צויתי לשלוח היום. קחהו ורצהו.

והנני המוקיר את פעלך ומברך את עבודתך בכל לב

ח. נ. ביאליק

תקצו לד"ר נחום סלושץ

תל אביב, כ"ד שבט תרפ"ז.

לכבוד הפרופ' ד"ר נחום סלושץ, קהיר.

ידידי היקר!

שמחתי לקבל את ברכת שלומך מנא־אמון, והיה ברוך לי, יקירי, כי זכרת את הבטחתך¹⁴⁸. עד היום עוד לא קבלתי את הצלום של כתב היד, ובשובך לקהיר אל נא תסיח דעתך, יקירי, מן הדבר, ולא תשקוט עד אם תראה בעיניך כי נשלח אלי הצלום.

מקנא אני בך, יקירי, על כל מראה עיניך אשר תראה בשוטך בארץ מצרים. חולם גם אני על מסע של טיול מעין זה, אבל לפי שעה אינני יודע מתי יקום חלומי. אנכי שקוע כולי בעולמו של רשב"ג ושל ר' שמואל הנגיד, יושב בתל־אביב ורואה חלומות באספמיא. ולמר מוצרי¹⁴⁹ תאמר בשמי שלום וברכה, חמרא למריה וטיבותא לשקייה.

והנני שלך בידידות נאמנה

ח. נ. ביאליק

תקצז לקרן ישראל מץ

תל אביב, כ"ד שבט תרפ"ז. 27 27/1.

לכבוד קרן ישראל מץ, ניו־יורק.

א. נ.

הננו מתכבדים לפנות בזה ל"קרן מץ" בבקשה לקצוב תמיכה של עשרים וחמשה דולר בחדש לסופר והמלומד הזקן מר יחיאל גרינפלד, היושב, הוא ואשתו, עתה בת"א ונמק בעניו. בידו יש כמה עבודות מדעיות חשובות מאד, אבל מפני המצוקה החמרית הגדולה מנשוא אין בידו להמשיך את עבודתו. יש שעוברים עליו ימים ללא טעימת תבשיל, וכמעט שאין בכחו להניע את רגליו. הננו מבקשים מאד לבלי השב את פנינו הפעם, ולקצוב למר גרינפלד את התמיכה ההיא אפילו מחוץ לגבולות התקציב הקבוע.

וביחד עם זה הננו מבקשים גם להמשיך את התמיכה לסופר מר א. ד. רוזנטל, היושב באודיסה. זה לא כבר גמר עבודה אחת גדולה מאד בכמות, שיהיה לה ערך חשוב מאד לתולדות ישראל ברוסיה בימי הגזרות והשחיטות האחרונות¹⁵⁰. עליו עוד לעסוק זמן מה בשכלול העבודה הזאת ובתקונה. ומן הראוי להמשיך לו את התמיכה עד שיסיים את מלאכתו סיום אחרון ולא יהיה עמל שנותיו האחרונות לריק.

בתקוה מוחלטת, כי תשימו לב לבקשתנו.

הננו המכבדים והמוקירים את פעלכם

ח. נ. ביאליק

י. ח. רבניצקי 

תקצח לש. גינצבורג

תל אביב, כ"ד שבט תרפ"ז.

לכבוד מר ש. גינצבורג, ניו־יורק.

יקירי!

מה היה לך? למה תתמהמה מלהמציא אלי את המבואות? כבר נגמר גם סדורו של “מגדל עוז”¹⁵¹ וכל האותיות של הדפוס תפוסות בסדור זה, וצעקת בעל הדפום ומסדריו עולה השמימה. האמנם לא הגיעה גם אליך לניו־יורק? הלא תקום, הלא תתעורר, איפוא, כרגע ותריץ אלי את כל המבואות, הגדולים עם הקטנים, חושה ואל תאחר, פן יהרסו המסדרים את כל “בנינם”, ונבוא לידי הפסד מרובה.

שלך ח. נ. ביאליק

נ. ב. בשר נא לסילקינר, כי כבר נסדרו מספרו¹⁵² כשלשה גליונות ובשבועות הקרובים אקוה לראות את ספרו יוצא בהדרו מתחת המכבש. הכינה מחברת שניה לפי הסדר.

ח. נ. ביאליק

תקצט לי. מ. חרל"פ

תל אביב, 27 28/1 [כ"ה שבט תרפ"ז].

לכבוד מר י. מ. חרל"פ, ירושלים.

א. נ.

את מחברתך, “לתשובה”, קבלתי. שמך, אדוני, כשם זקני זצ"ל¹⁵³, שנתגדלתי בביתו ועל ברכיו, ואף הוא היה קורא לתשובה כל ימיו. מי יתן ויהיה חלקי עמו.

בכבוד גמור

תר לח. א. זוטא

תל אביב, 27 28/1 [כ"ה שבט תרפ"ז].

לכבוד מר ח. א. זוטא, ירושלים.

ידידי היקר!

את מחברתך “חנון הצורפי” קבלתי בתודה. ואולם את דבריה קראתי עוד ב"התור", ונהניתי לא מעט. בדרך כלל כבר אמרתי לך בע"פ, כי עבודתך רצויה מאד, והלואי שתעלה בידך לכתוב עוד מחברות כאלה וכאלה, ציורים של ראשי המאורעות מסביב לאישים מרכזיים. ואולם עליך להרבות את היסוד הספורי בציורים אלה, ולא תכבד הקריאה על בני הנעורים, הקָצים בתאורים מפורטים יותר מדי. בין כך ובין כך יהי פעלך ברוך.

העמוס בעבודה וכותב בחפזון

ידידך דו"ש באהבה ח. נ. ביאליק

תרא לל. כהן

תל אביב, 27 28/1 [כ"ה שבט תרפ"ז].

לכבוד המזכיר של ההנה"צ, ל. כהן, לונדון.

א. נ.

קבלתי את הדו"ח בתודה, אבל יש להצטער, מדוע לא נכתב הדו"ח גם בעברית. חטא גדול הוא בידכם, ומתי תנָקו ממנו. כלום מבשלים בשר כשר בקדרה של טרפה?

בכבוד רב

תרב לאברהם הוכברג

תל אביב, כ"ה שבט תרפ"ז. 27 28/1.

לכבוד מר אברהם הוכברג, יזרנה.

א. נ.

שננא! הקראת מימיך מזמורי תהלים? המצאת שם מקרא מלא: “נֹדי ספרת אתה, שימה דמעתי בנאדך, הלא בספרתך?” כפירוש הפסוק הזה בתהלים כך פירוש החרוז: “הן סופרים אנחנו את נודכם” ב"תחזקנה".¹⁵⁴

ושלום רב 

תרג¹⁵⁵ לד"ר י. מרקוס

תל אביב, כ"ט שבט תרפ"ז.

לכבוד הד"ר יוסף מרקוס, ניו־יורק.

ידידי היקר!

תמהתי לא מעט על שתיקתך הממושכה, ובהגיע אלי מכתבך האחרון מיום ז' שבט נחה דעתי. בינתים בודאי הגיעה אליך רשימת הפיוטים הטעונים צלום, ששלחתי אליך עם מכתבי הקודם¹⁵⁶, ואתה לא תאחר מלמלא את בקשתי, כדרכך תמיד.

גם הפרופ' דוידסון שב בינתים ממסעו, והוא עתה “שָׁלו ורענן בהיכלו”, ובודאי הוא מוציא עתה מאמתחותיו את שללו. אל נא תחמיץ, איפוא, את השעה ואצלת גם לי ברכה מאשר הביא בידו, ומהרת את המלקוח אלי.

על הערותיך בנוגע לקביעת שם המחבר על הפיוטים החתומים בשם משה הנני נותן לך את תודתי, אף כי גם בזה לא חדשת לנו הרבה. יודעים אנחנו כי יש הבדל בין משה סתם ובין משה בן עזרא, וכמובן נהיה זהירים, עד כמה שאפשר, שלא לערבב את שני המשה’ים.

השיר “אדני יי' אל רם על כל אל” שמצאת במחזור אר"ץ¹⁵⁷ נראה לי אמנם כפיוט רשב"גי¹⁵⁸, לפי שמליצותיו ורמיזותיו הסודיות קרובות ברוחן וגם בתכנן לאלה שבמקצת יתר פיוטיו בני תוכן וסוג זה, אלא שצירופי אותיות הוי"ה הבאים כאן בדרך צירופי המקובלים נראים לי לפי שעה כחדשים לגבי רשב"ג, והם חשודים קצת. על כל פנים הדבר צריך עיון רב, כי מתוך חשד זה אפשר בנקל לבוא גם לידי חשד גם בנוגע ליתר הפיוטים בעלי אותו התוכן ולפקפק ברשב"גיותם, וביחוד לגבי אלה שאין חתימת הכנוי בן גבירול בראשם. ובלחישה אומר לך, כי אמנם חשד זה נתעורר בלבי זה זמן רב ועדיין אני עומד ותוהה. ידעתי כי רשב"ג על בעלי הסודות יחשב ויש שגם בעלי הקבלה המאוחרת מושכים אותו לבית מדרשם ומצרפים אותו למנינם, אף על פי שבאמת לא מהם הוא ולא מהמונם, כי עיקר קבלתו היא זו של “ספר יצירה”, וגם פיוט זה שהמצאת לי הפעם עיקרו ויסודו ב"ספר יצירה" – ספר זה שמשמש יסוד כמעט לכל פיוטיו ה"סודיים" של רשב"ג וגם לכמה פרקים מספרו “מקור חיים”. ואעפי"כ הדבר צריך עיון גדול.

ולידידי היקר מר יצחק ריבקינד תאמר שלום רב וברכה. אמור לו, כי ספר ה"רשומות"¹⁵⁹ הולך ונסדר ויהיה הפעם מלא ענין, וגם מנופה יותר מן הקודמים. באו בו הרבה מאמרים חשובים. עד עכשיו נסדרו כשבעה עשר גליונות ועוד כשבעה או שמונה מוכנים לסדור, ואנחנו מקוים להוציאו במשך שני החדשים הקרובים. ושוב אני מבקש להריץ אלי את הצלומים ואת המלקוח מאמתחות בן־דוד¹⁶⁰.

והנני שלך ח. נ. ביאליק

ושלום וברכה לידידי הנעלים הפרופ' מר דוידסון וה"ר אלכסנדר מארכס שליט"א וליתר אנ"ש.

תרד לד"ר ח. בראדי

תל אביב, ו' אדר א, תרפ"ז.

לכבוד הרב החכם הנעלה ד"ר חיים בראדי, פראג.

ידידי היקר!

הערותיך האחרונות קבלתי וצרפתין לקודמות והנני מחכה בקוצר רוח ליתר ההערות. בטוח אני כי תהיינה לכבוד ולתפארת לשלשת הכרכים של שירי רשב"ג.

בדבר סדור שירי החול של ר' יהודה הלוי אפשר להסכים להצעתך. אולי תואיל בטובך להציע לפנינו את התנאים שעל פיהם תוכל לגשת אל עבודת הסדור.

בינתים קבלתי “מחברות עמנואל” מאת הוצאת “אשכול” ואני מביע לך את תודתי..

והנני שלך בידידות אמת

תרה לד"ר אפרים הראובני

תל אביב, ו' אדר א' תרפ"ז.

לכבוד הד"ר אפרים הראובני, ירושלים.

א. נ.

רואה אני ממכתבך הגדול עד כמה אתה שוגה באהבתך את רעיון לבך¹⁶¹. מי יתן והיו לנו “שוגים” רבים כמוך. הצעתך להשתמש ברעיון זה לשם מצבת זכרון לאחד העם נראית בעיני מאד, ובישיבה הראשונה של חברי הועד להכנת הצעה לשם הקמת מוסד זכרון לשם אחד העם, שתהיה בשבוע הבא בירושלים בהשתתפותי, אשתדל להעלות את הצעתך לפני החברים, ואני מקוה כי ימצאו לה תומכים, ביחוד נוטה חסד להצעתך הפרופ' וורבורג¹⁶², שכבר דברתי עמו בענין זה. שמעתי כי אוסישקין נמצא הערב בת"א. אם אראה פניו אכין את לבבו לקראת הצעתך.

בברכת שלום והצלחה לך ולחברתך

תרו לגדוד מגני השפה

תל אביב, ו' אדר א' תרפ"ז.

לכבוד גדוד מגני השפה, תל אביב.

א. נ.

על שאלת אהרן יפה מכפר נהלל הנני להשיב לכם על ראשון ראשון.

א) לטיח השמשות אפשר לקרוא בשם חלמא או חלמה .¹⁶³

ב) חלק הגג¹⁶⁴ הנקרא “קרֹקבה” אפשר לקרא בשם “שלד”, אם הקרוקבות כבר מקושרות, ואם אינן מקושרות קוראים להן סתם כלונסאות.

ג) צריכים לומר “גפרית נחשת”.¹⁶⁵

ד) אומרים “הרמוניקה”, וכן נכון.

ה) ה"פּרֵינטים" אפשר לקרוא “בדים”, “מוטות”, ואלה ששמים על הדלתות אפשר לקרוא גם “בריחים” או “נגרים”.

ו) לבגד עליון יש עוד כמה שמות בתלמוד, אבל הנפוץ ביותר הוא “מעיל” והוא מתאים לשם “פלטא”.

ז) יותר נכון לומר “ממלחה”¹⁶⁶.

בכבוד

תרז לצבי שטינמן

תל אביב, ו' אדר א' תרפ"ז.

לכבוד מר צבי שטינמן, יבנאל.

א. נ.

השאלות אשר נגעת בהן במכתבך¹⁶⁷ חשובות מאד ויש מקום לדון בהן לפנים ולפני ולפנים, ואולם אתה ולבך יודעים, כי יש לנהוג בענינים דקים כאלה זהירות מרובה. הלכות שבת הן מן הדברים שאמרו עליהם החכמים: מקרא מועט והלכה מרובה, ורובן הררים התלויים בשערה¹⁶⁸, ומן הראשונים ועד האחרונים הקיפו את השבת סיגים וסיגי סיגים, ועל כגון זה אמרו חכמים: “טוב עשר אמות ועומד ממאה ונופל”¹⁶⁹. אין ספק כי עם השתנות המושגים על דבר טיבה של מלאכה והגדרתה – נשתנו גם המושגים על טיבם של המנוחה ועונג שבת, והנח להם לישראל, אם אינם נביאים – בני נביאים הם. בעצם אין בכל תפוצות הגולה שבת נאה וחמודה כשבת ארץ ישראל, ודוקא משום כך אפילו חלול כל שהוא נראה לנו בא"י כפריצות גדר מרובה, והוא מרגיז אותנו ביותר. אני רואה בזה סימן טוב. אות הוא כי נתחדדה כאן הרגשתנו השבתית, והיא נפגעת מפגם כל שהוא. הבה נאמין ונבטח, כי עם הבראת כל גופנו הלאומי יבריאו גם חושיו הרוחניים, וידע להבחין בין הקודש ובין החול הבחנה שלמה, וגם השבת תשוב למלכותה בכל זהרה ותפארתה.

בשלום רב

תרח לד"ר ל. מוצקין

תל אביב, ט' אדר תרפ"ז. 21 11/2.

לכבוד הד"ר ל. מוצקין, פריז.

ידידי היקר!

מר דרויאנוב מסר לי את בקשתך להמציא לך חומר מן הארכיון בענין השחיטות הפטלוריות באוקראינה. הנני רואה חובה לעצמי להודיעך כי כאן נמצאת חבורה אחת – ואני עבדך בתוכה – שבידה מרוכז חומר עצום וחשוב מאד המתאר בפרוטרוט רב על פי דוקומנטים נאמנים ועל פי אלפי גביות עדויות בכתב ובע"פ במקום המעשה, ומפי עדי ראיה ונפגעים עצמם, את כל מהלך המאורעות של השחיטות והפרעות באוקראינה מתחלתן ועד סופן בכל עיר וקהלה על פי סדר אלף בית. אפשר לאמור, שהחומר בשלימותו משמש כעין אנציקלופדיה של המאורעות ההם. תולדות החומר הזה וכנוסו מופלאים במינם. האיש שעסק בכינוס החומר ובסדורו במשך שנים אחדות בא לידי כך מתוך צורך נפשי פנימי להשאיר לדור ספר זכרון נורא על המאורעות, שהוא עצמו היה עד ראיה להם וכלם עברו לעיניו והרבה מהם על ראשו ממש. לא אחת ושתים היה הוא עצמו נתון בסכנות מות ובאחת משעות סכנה כאלו, כשהחרב החדה היתה מונחת על צוארו ממש, נדר נדר גדול לאלהי ישראל להקדיש את שארית שנותיו (הוא עכשיו כבן שבעים ומעלה) לכנוס החומר הזה וסדורו. הוא רואה את עבודתו כעבודת הקדש ועסק בו לשמה וגם מתוך סכנות נפשות. הוא עצמו חזר על כל המקומות הנפגעים בשעת מעשה ולאחר מעשה, בקר את כל מקומות המקלט של הפליטים והנסים מנוסת חרב, אסף תעודות וגבה עדויות, חטט בכל הארכיונים של כל המוסדות שנאסף לשם חומר ממין זה, ומתוך כך עלה בידו לרכז כמעט את כל החומר החשוב ביותר שיש בו משום ציור שלם מפורט ומקיף את כל המאורעות ההם. כל החומר הזה נמצא לפני זמן מה בגבולות רוסיה ברשותו של בעליו ונשקפה לו סכנת ביעור ואבדון, ורק ברוב עמל ותחבולות עלתה ביד חבורה אחת בארץ ישראל, שנוסדה מלכתחילה לשם כך, להציל את החומר ההוא מכליון ולהעבירו לארץ ישראל. ועתה הוא נמצא לשמחתי ברשותנו מסודר כלו לדפוס. כל החומר יכיל בערך 50–60 גליונות דפוס, כתוב כלו עברית ומסודר, כאמור, על פי אלף בית לפי שמות הערים הנחרבות והנפגעות. אחרי תאור מפורט של המאורעות של כל עיר באה גם רשימה מפורטת של הנהרגים (שמותיהם, גילם, מלאכתם ופרנסתם וכדומה). זה יהיה דוקומנט נורא, אשר יחריד את כל העולם, ומסופקני אם יש עוד בהיסטוריה שלנו דוקומנט שני דומה לזה במוראיו ופחדיו. שם הספר “מגלת הטבח”¹⁷⁰. החבורה טרודה עתה למצוא מקור לכסף לשם הוצאת הדפוס. אם מעונינים אתם בפריז להחיש את דבר צאת הספר הזה למטרתכם¹⁷¹ – ואני חושב כי אמנם כדאי ושוה לכם לעשות את הדבר הזה – כי עתה עליכם להמציא להחבורה הזאת סיוע כספי ולתת לה את היכולת להוציא לפועל בזריזות את דבר ההדפסה. לפי השערתי יספיק לזה סיוע של מאה או מאה ועשרים לי"מ בערך. לפי שהחבורה מביאה בחשבון עוד מקור אחד, והיא הכרזת חתימה על הספר; ואולם, לסמוך על כך בלבד אי אפשר. על כל פנים מצאתי לחובה להודיעך זאת ואתם בפריז עשו כטוב בעיניכם.

לבסוף עלי להודיעך, כי אמצעי ההדפסה בארץ ישראל הם עתה במצב משובח מן הצד הטכני, ואם תעָשה העבודה מתוך אמצעים כספיים מספיקים אפשר להוציא את הספר כלו בזמן של שנים שלשה חדשים, אם נדפיסהו כמובן בזמן אחד בשנים שלשה בתי דפוס.

והנני אומר לך שלום וברכה

ידידך הנאמן

תרט¹⁷² לד"ר י. מרקוס

תל אביב, ט' אדר א' תרפ"ז. 27 11/2.

לכבוד ד"ר יוסף מרקוס. ניו־יורק.

א. נ.

שני מכתביך האחרונים הגיעוני. על הראשון – אני מצרף לך בזה “אגרת קטנה” לאותו האיש, מר – –, ואני גוער בו בנזיפה על הדחיות הלך ושוב. מאמין אני כי זכות אגרתי זאת תעמוד לך לקבל את שכרך בזמנו. ועל בשורתך במכתבך השני, כי הפרופ' דוידסון שב בשעה טובה לניו־יורק הנני מודה לך במאד. מאמין אני, כי שיבתו של הפרופ' תחדש את כחך ותוסיף אומץ בעבודתך, כמעט בטוח אני, כי “יש לו רב” ולא תצא מאת פניו ריקם¹⁷³. אמור לו בשמי שלום וברכה נאמנה מן הלב. מי יתן וזכינו לראות מהרה את ספרו הגדול “אוצר השירה והפיוט” יוצא מהרה בשלימותו. אמן ואמן.

ואתה שלום ועבודתך שלום.

ידידך מכבדך

תרי ל — —

תל אביב, ט' אדר א' תרפ"ז. 27 11/2.

לכבוד מר – –, ניו־יורק.

א. נ.

נודע לי כי לא שלמת עד עתה לד'"ר יוסף מרקוס את הסכום 15 דולר בהתאם להמחאה. האמת הדבר? לא טוב הדבר אשר אתה עושה. עובר אתה על לאו מפורש בתורה: “לא תלין פעולת שכיר”. ואולם דן אני אותך לכף זכות, – – – ועשית מה שעשית בשוגג ולא במזיד, ואין ספק בדבר, כי עתה, לאחר שהזכרתיך, תתקן את המעוות ולא תלין בביתך גם לילה אחד עם הלאו של “לא תלין” בחיקך.

בכבוד ושלום וברכה

נ. ב. מר ברנשטין מסר לי כי קבלת איזו טלגרמה בשמי לשלוח לאחת הערים באמריקה עשרה כרכים מהכתבים שלי. הנני מודיעך בזה, כי מעולם לא טלגרפתי ולא צויתי לטלגרף לך, לא בענין זה ולא כדומה לזה, ואין זאת כי אם יד איזה “שווינדלר” בדבר. עליך להזהר מבלי עשות כדבר הזה, לשלוח ספרים על פי איזו טלגרמות בדויות.

תריא לבית־מדרש לחכמה

תל אביב, 1927 17/2 [ט"ו אדר א' תרפ"ז].

לכבוד בית מדרש לחכמה¹⁷⁴. סינסינטי.

א. נ.

הנני מביע לכם בזה את תודתי הנאמנה על ארבעת הכרכים, הוצאת בית מדרשכם¹⁷⁵, אשר הואלתם בטובכם להעניקם לי. ויהי רצון שתוציאו מבית מדרשכם עוד מאספים כאלה וכאלה, להגדיל תורה ולהאדיר חכמה בישראל. כדאי היה שתקצו במאספיכם, שאתם עתידים להוציא, מקום גם למאמרים כתובים עברית. על ידי כך אפשר יתעוררו מקצת מן המלומדים שביניכם לכתוב את דבריהם עברית, וגם תרחיבו את חוג הקוראים את דבריהם בארצות אשר אין הלשון האנגלית מהלכת שם.

שלום לחכמי ביהמ"ד, למוריו ולתלמידיהם.

בכבוד רב ובתודה 

תריב לפרץ הירשביין

תל אביב, 1927 17/2 [ט"ו אדר א' תרפ"ז].

לכבוד מר פרץ הירשביין, בומביי.

הירשביין יקר!

להיכן נשאך הרוח? אזש לבומביי! א בעלנות פון א אידען, אנשפארען אזוי ווייט¹⁷⁶. אמור נא לי: הראית את היהודים האדמונים? ואת הסמבטיון אפשר ראית? מילא, בקיצור, כשתבוא בשלום אלינו, אתה ואשתך, בודאי תספר לנו את כל הגדולות והנפלאות, אשר ראו ואשר לא ראו עיניך בים וביבשה. אנו מחכים לך בכליון עינים. כשתבוא לכאן, נאכילך תפוחי אדמה ותפוחי זהב עד שתפקע כריסך. הסערות החזקות הפילו מן העצים תלי תלים של פומיראנצים¹⁷⁷, והם מתגלגלים תחת כפות הרגלים ממש כבולבוסים¹⁷⁸ דליטה. כור שלם בחצי גרוש. נשמתך הליטאית תדושן עונג ותקבל איה"ש מלוא קב נחת. מהר, עלה אלינו, אתה וזוגתך אֶטיל, אל תתמהמה. כל ארץ ישראל עומדת ומצפה לך, כמו שנאמר:

"אז מיר וועלען קומען קיין ארץ ישראל

וועט זיין א גרויסע שמחה"¹⁷⁹.

שלך

נ. ב. באמריקה הייתי אני ואשתי בבית אחותך שרה’לי. אכלנו הֶרינג¹⁸⁰ ובלינציס¹⁸¹ וזכרנו ראשונות. כאן קבלנו בשבילך מאמריקה שני מכתבים, ובידי יש עוד הודעה של הפוסטה על ספרים שנתקבלו בשבילך. בקיצור, בֹּא, בֹּא, ואל תעמוד!

הנ"ל

תריג לד"ר ב. מ. לוין

תל אביב, ט"ו אדר א' תרפ"ז.

לכבוד הד"ר ב. לוין, חיפה.

א. נ.

את הגליון המודפס¹⁸², המהודר מאד בחיצוניותו, קבלתי בתודה. הנני שמח מאד, כי מחשבתך בדבר פרסום תשובות הגאונים הולכת ולובשת צורה של מעשה. ואולם לא אכחד ממך, כי הדרך אשר בחרת לך איננה מחוורת לי כל צרכה. אינני מבין מה ימריצך לסדר את דברי הגאונים על פי סדר הש"ס. החסר פרושים הוא התלמוד? רוב פרושי הגאונים הקדמונים הרי הם משוקעים בין כך ובין כך בדברי הפרשנים שלאחריהם. לנו, בימינו, חשוב לראות את דברי הגאונים בשלמותם, כמו שהם, דברי כל גאון וגאון לבדו מכונסים יחד בסדר נאה במקום אחד. כנוס כזה היה מועיל לתת לנו ציור שלם כפי האפשר על דבר אישיותו של כל גאון וגאון מצדי צדדים: מצד התוכן, הסגנון, וכו'. ואולם אתה מה עשית? דן את כל גאון וגאון בריסוק איברים ומפזר את עצמותיו ואת אפרו על פני כל ים התלמוד. למה הדבר דומה, למפקיע חוטים מן המסכת ואומר: הרי לך ארג לבגד. כלום חוטים בודדים שמם ארג? מה ישאר לנו מפרצופו של כל גאון וקומתו השלמה אחרי פזור עצום כזה, שהוספת אתה על הפזור הקודם? אתה התכונת לעשות נחת רוח לרבנים וללומדים וקפחת את דרכי המדע ודרישותיו הנכוחות. והצער יגדל ביותר אחרי דעתנו כמה מעטים הפועלים במקצוע זה, וביחוד הפועלים המוכשרים לו. ומלאכה זו של כנוס דברי הגאונים וסדורם לא תֵעשה פעמים, ונמצא אתה חוסם את הדרך לפני הבאים אחריך, לזמן מרובה. אין מזל לישראל וגם לחכמת ישראל.

בצער נאמן

תריד לד"ר ח. בראדי

תל אביב, כ"ט אדר א' תרפ"ז.

כבוד ידידי הרב החכם ד"ר ר' חיים בראדי, פראג.

ידידי הנעלה!

סו"ס זכינו לקבל את סיום הערותיך. תודתי הכפולה והמכופלת נתונה לך בזה. ההערות אמנם תופסות מקום מרובה, אבל איני מתחרט על כך כלל וכלל. בטוח אני, כי הן תועלנה הרבה להאיר אור על מקומות עמומים הרבה בשירי רשב"ג, לזקק את נוסחאותיהם ולפרש כמה מסתומותיהם. לוּ הואלת לעבור גם על הכרך השני, שירי הקודש¹⁸³, ולתת לו מברכת ידך, כי עתה ברכנוך אני וחברי שבעתים.

לפי שעה נדפסו מכרך־המלואים כארבעה גליונות ובהם יש עד עכשו כמאה שירים חדשים, ובהם כאלה אשר לא פלל איש כי ישנם בעולם. רוב השירים אשר ברשימת ניבויאר, מאלה אשר לא נודעו עד עכשו, נמצאים בידינו. הפליא אלהים לעשות עמנו נסי נסים, ויהי שמו מבורך. ואולם אינני מתברך כלל וכלל בלבי כי עבודתי שלמה בתכלית, אין כמוני יודע את פגימותיה. מי יתן ויצטרפו חכמי ישראל לעבודת הקודש הזאת, ואולי מתוך כולם “תסתיים שמעתתא”. מובן מאליו, כי אני אמציא אליך את כל ההגהות הנדפסות והיו למראה עיניך ולבדיקתך.

והנני האומר לך שלום וברכה

ידידך המסור לך

תרטו לד"ר ש. גינצבורג

תל אביב, 1927 2/5 [כ"ח אדר א' תרפ"ז].

לכבוד הד"ר ש. גינצבורג, ניו־יורק.

יקיר!

קבלתי סו"ס את המבוא ואת הנספחות לו והיה ברוך לי עליהם. עתה תעָשה מלאכת הסדור בזריזות יתרה. כבר נסדר כל “מעשה שמשון” וחלק מן “מגדל עוז”. גם המבוא נמצא מסודר כולו בידי להגהה. שלשה גליונות של גוף הספר כבר נדפסו והם יצאו יפים ומשוכללים מאד. תראה ותשמח. עליך להכין בעוד מועד את הכרך הבא – השירים הליריים¹⁸⁴, כדי שלא לעשות ריוח גדול בין הכרכים. אומרים אנחנו להדפיסם בזה אחר זה. אקוה כי לא תתרשל במלאכתך.

ובשר נא לידידנו מר סילקינר כי גם ספרו הולך ונדפס והוא יצא בקרוב כלול בהדרו. עתה, לאחר שעמדנו על הצורה הנכונה והראויה להוצאת “חברים”, תעָשה העבודה בלי מכשול ובלי מעצור.

ומפני החפזון אקצר ואומר לך ולביתך ולכל אנ"ש

שלום וברכה ח. נ. ביאליק

תרטז לשמואל פייגין

תל אביב, 1927 2/3 [כ"ח אדר א' תרפ"ז].

לכבוד מר שמואל פייגין, פיטסבורג.

אדוני היקר!

מאד הנני מחזיק טובה לך על שאינך שוכח לפקדני לעתים מזומנות בפרי מחקריך. מחבב אני מאד את דבריך, המפיצים אור נאמן על כמה מלים קשות ועמומות בלשוננו¹⁸⁵. היה ברוך ומבורך. מי יתן ופקדת לטובה גם את לשוננו העברית. יש מקום למחקרים כאלה גם בכ"ע היוצאים בארץ ישראל, ובלי ספק דבריך היו מתקבלים בארץ בעין יפה ובתודה.

והנני המברכך בשלום

תריז לד"ר שמואל הכהן גרינברג

תל אביב, 1927 2/3 [כ"ח אדר א' תרפ"ז].

לכבוד הד"ר שמואל הכהן גרינברג, ברלין.¹⁸⁶

א. נ.

היה ברוך לי על שלש מחברותיך אשר הואלת בטובך להמציא לי. מחקריך הבלשניים והפרשניים חביבים עלי תמיד ואני מתענג עליהם בכל עת. כדאי שתפרסם את מחקריך הגרמניים גם בעברית, וביחוד בארץ ישראל, במקום תחיתה של לשוננו, ועל זה יודוך רבים.

והנני האומר לך שלום וברכה

בכבוד 

תריח לא. רפפורט

תל אביב, 1927 2/3 [כ"ח אדר א' תרפ"ז].

לכבוד מר א. רפפורט¹⁸⁷, ניו־יורק.

א. נ.

קבלתי את מחברותיך. שהואלת בטובך להמציא לי. יודע אני את שמך ואת שירתך זה מכבר, והרבה פעמים התענגתי על דבריך ועל כח הבטוי שלך. רואה אני כי בשנים האחרונות הביאה הספרות היהודית באמריקה יבול רב. הלשון נתעשרה וכחה עצם וחזק. התהיינה גם השנים הקרובות הבאות שנות ברכה וגידול ללשון היהודית, או… אך לאלהים פתרונים!

בכבוד גמור ובתודה

תריט¹⁸⁸ לד"ר י. מרקוס

תל אביב. 1927 9/3 [ה' אדר ב, תרפ"ז].

לכבוד הד"ר יוסף מרקוס, ניו־יורק.

א. נ.

גם את החבילה האחרונה, את ההעתקות שבכתב, קבלתי במועדה, והיה ברוך לי שבעים ושבעה. בתוך ההעתקות שבכתב נמצא פיוט אחד חדש ממחזור ארם־צובה, שהוא בודאי לרשב"ג, ועד היום לא נרשם אף על ידי אחד מדורשי רשומות הפיוטים בתור פיוט רשב"גי. הפיוט הזה יקר מאד וכל חרוז צווח: רשבג"י אני! כונתי לפיוט “שנאני אלים”¹⁸⁹. אלא שבהעתקתך נמצאו קצת שבושים משחיתי הכונה, ובעזרת החונן לאדם דעת עלתה בידינו להעלות ארוכה ומרפא לכל תחלואיו ומכותיו, ועתה הוא שלם בגופו וכלול בהדרו. ביחוד לא דקדקת בחלוקת החרוזים וצלעותיהם, על כן יצא משקל מעוקל. הנני מצין בזה קצת מן השגיאות, כדי שתבדוק שוב את המקור ותראה אולי יש שם סמוכים להגהותינו.

קודם כל עליך לדעת, כי מלבד השם שלמה הרמוז בראשי החרוזים פעמים, אחד בראשו, ואחד בסופו (בר יהודה), הנה נמצא שם בראשי החרוזים גם דברי הכתובים בישעיה: “שרפים עומדים ממעל לו, שש כנפים שש כנפים לאחד, בשתים יכסה פניו, בשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף, וקרא זה אל זה ואמר: קדוש, קדוש, קדוש, מלא כל הארץ כבודו!” ואותם הפסוקים משמשים גם לסיומי ה"בתים", פסקא פסקא לבית. חוץ מזה בא גם מן הבית השני ואילך סדר אל"ף בי"ת בראשי החרוזים. דוק שם ותמצא. על פי הסימנים האלה עלה בידינו לתקן את שבושי המלים והמשקל בכל השיר. כן, למשל, בא בהעתקתך הסוגר של שורה 24 בנוסח זה: “זיו הולך וטורף יעופף”, מלים אשר אין להן שחר ואין להן מובן כלל וגם מתנגדות למשקל הכללי, שהוא של חמש תנועות בדלת וכן בסוגר. ואנחנו תקנו כן: “זיו הולך וטופף”, ומלת יעופף נתַנו בראש החרוז הסמוך, ועל ידי כך רפאנו את שני החרוזים השכנים גם יחד, אותם ואת כונתם ואת משקלם. דוק ותמצא. מתוך נמוקים משקליים אנחנו חושבים גם כן מלת “אופן” שבסוגר השורה 26 למיותרת, ויש להגיה חרוז זה באחד משני האופנים האלה: או שמלה זו נשתבשה ממלת “אופף”, והמעתיק, שלא מצא חריזה (“יציאה”) בסוף שורה זו, הוסיף לדעתו מלת “ינופף”, או שצריך להיות שם לא “סביבותם אופן ינופף”, אלא “סביב אופן ינופף”. אבל ההשערה הראשונה נראית לנו עיקר והשמטנו מלה “אופן” לגמרי ורק בביאורנו אנו מעירים, כי לדעתנו יש כאן שתי נוסחאות: “אופף” ו"ינופף".

גם הפיוט “אדני י”י אל רם על כל אל", שהמצאת לי בתוך יתר הפיוטים¹⁹⁰ אף הוא בודאי לרשב"ג. ובבקשה ממך בדוק יפה יפה את המחזור מארם צובה, אולי תמצא עוד פיוטים רשב"גיים ולא תאחרם מלהמציאם אלי.

ולידידנו הפרופ' הנעלה ר' ישראל דוידסון תאמר שלום בשמי ובשם חברי רבניצקי. הננו יודעים להוקיר ולהעריך את עזרתו המדעית ואת עינו היפה, אשר נהג בנו ובעבודתנו. יקבל נא את תודתנו ואת ברכתנו הנאמנה על ההעתקות הפוטוגרפיות שהואיל בטובו לשלוח על ידך.

את הסכום שהוציא על פוטוגרפיות אלו נשיב לו בקרוב בתשואות חן. בימים הקרובים אכתב לו בפרוטרוט על מהלך עבודתנו פה. לפני זמן כתבתי לו מכתב ארוך בצירוף הערות אחדות בנוגע לשנים שלשה פיוטים מאלה שהמציא לנו בזמנם¹⁹¹, ועד היום איני יודע אם הגיע המכתב לידו או לא. מאד אחזיק לך טובה אם תואיל להודיעני על זה.

ובטוח אני כי האיש המשונה – – כבר שלם לך את הסכום שהמחיתיך אצלו, אך אם לא – תודיעני והוא יטול את שלו מתחת ידי.

האמנם לא נהנית כלום מכל הטוב אשר הביא בידו ידידנו הפרופ' דוידסון מדרכו הרחוקה? האמנם נצא ריקם הפעם מלפניו? אין זאת כי אם התעצלת מעט הפעם, במחילה – האין זאת?

ואתה, ידידי, אל תיעף ואל תיגע, ואל תרפינה ידיך מאסוף ומלקוט ומהעתיק ולא תנוח ולא תשקוט עד אם מששת את כל החורים והסדקים, אשר יש מהם תקוה למצוא בהם פרור כל שהוא מפיוטי הרשב'“ג, ויהא אפילו כעדשה. פרור לפרור מצטרף לחשבון. וזכות הרשב'”ג תעמוד לך ולכל המסיעים לתקומת שירתו ולתחיתה.

ואשר ליתר העתקות הפיוטים בחבילתך האחרונה ובשלפניה, הנה כמעט רובן ככולן כבר נמצאו בידינו. ואף על פי כן היה ברוך גם עליהן. כבר כתבתי לך: מוטב שתעדיף משתחסיר.

ושלום שלום לך ולכל אנ"ש הטובים.

בידידות נאמנה ח. נ. ביאליק

נ. ב. זה עתה קבלתי גם את חבילתך האחרונה שבאחרונות ועדין לא בדקתיה. ראיתי רק, כי התכשיט – – עדין לא שלם לך. האין תקנה לאדם זה?

הנ"ל

תרכ לקרן מץ

תל אביב, י' אדר ב' [תרפ"ז]. 27 14/3.

לכבוד קרן “מץ”, ניו־יורק.

א, נ.

השיק על חמשים דולר ששלחתם בשביל – – נמסר – – ורצוף בזה שובר – – על קבלת השיק. העזרה הזאת באה – – כדבר בעתו. לוּ הואלתם להמשיך – – את התמיכה לפחות לחצי שנה והצלתם – – מחרפת רעב. המצוקה בתל־אביב לא הוקלה עד היום, להפך, היא הולכת וקשה מיום ליום ועל הרעבים הראשונים נוספים חדשים. קרן “מץ” היתה צריכה, לדעתי, לכון לעת כזאת את עזרתה בעיקר כלפי סופרי ארץ ישראל. ראשית, לפי שכאן הוא בשעה זאת המקום הלקוי ביותר, והשנית, לפי שבא"י נתרכזו סופרים מרובים מבכל שאר הארצות.

באחד ממכתבי הקודמים בקשתי על קצבת תמיכה לסופר והחכם הזקן מר יחיאל גרינפלד. מתוך מכתבכם האחרון רואה אני, כי קופתכם אינה “פנויה” לפי שעה, אבל מבקש אני מכם לרשמו ברשימתכם ולהקדימו לעזרה כשתפָּנה הקופה.

והנני אומר לכם שלום לכם ולעבודתכם.

בכבוד גמור ח. נ. ביאליק

נ. ב. מר מץ ובני ביתו בודאי שבו לביתם ואני אומר להם שלום וברכה.

תרכא לועד הלאומי

תל אביב, י"א אדר ב' [תרפ"ז], 27 15/3.

לכבוד הועד הלאומי, ירושלים.

א. נ.

הפרוטוקול של ישיבת הועדה להכנת הצעה לשם הקמת מוסד זכרון לאחד העם קבלתי בתודה. גם בעיני ההצעה ליסד באוניברסיטה זכרון לאחד העם קתדרה לפילוסופיה טובה מכל יתר ההצעות, והיא היא גם ההצעה האחת שיש לה תקוה לצאת אל הפועל. לאוניברסיטה יש ידידים ותומכים בכל הארצות, וגם בחוגים שאינם ציונים גמורים, ואלה מתאוים כלם להרחבתה של האוניברסיטה ולשכללתה. שמו של אחד העם אף הוא מכובד ונערץ בכל החוגים ההם ואין לך איפוא זווג יפה מזה גם מצד התוכן והצורה וגם מצד האפשרות המעשית.

הנני מצרף על כן את דעתי לדעת בעלי ההצעה הזאת¹⁹² ומצביע לזכותה.

בכבוד רב

תרכב לד"ר יעקב פרידמן

תל אביב, י"א אדר ב' [תרפ"ז]. 27 15/3.

לכבוד הד"ר יעקב פרידמן, וינה.

אדוני הנעלה!

שמחתי שמחה נאמנה, כי נמצא גואל לכתבי המנוח ר' מאיר איש־שלום ז"ל¹⁹³. חטא כבד הוא לזכרו של המנוח הגדול ולעבודתו הכבירה והפוריה בשדה המדע העברי לדחות את הוצאת הכתבים ההם לימים רחוקים. מן הנסיון אני יודע. כי דברים כאלה כיון שהם נדחים סופם להשתקע לעולם. בית הוצאת “דביר” נכון לסייע בידי העוסקים בדבר סיוע כפי כחו. אילו נמצאו אנשים שיואילו להשתתף בהוצאת הכתבים בסכום מסוים, עד 150 לי"מ, היה ה"דביר" מתחיל להוציא את הכתבים ההם כרך אחרי כרך, ובמשך שלש או ארבע שנים היה אפשר לגמור את כל דבר ההוצאה הנ"ל. ואולם לשם זה על העוסקים בדבר להמציא לנו רשימה מלאה של כל הכתבים העברים המפוזרים פזור גדול בכמה ספרים, מאספים וכתבי עתים. רשימת הכתבים צריכה להיות מסודרת לפי הענינים וגם לציין את כמותו הדפוסי של החומר (כלומר כמה עמודים יכיל), ועל יסוד הרשימה המפורטת הזאת נוכל לעבד תכנית מעשית איך לגשת להגשמת המפעל.

בכבוד רב

תרכג לד"ר ל. מוצקין

תל אביב, י"א אדר ב' [תרפ"ז]. 27 15/3.

לכבוד ד"ר ל. מוצקין, פריז.

ידידי היקר!

מכתבך מן 1 מרס הגיעני. את החומר שבידינו¹⁹⁴ לא העלמנו מכם מתוך איזו כונה. חשבנו, כי זה שבידכם יספיק לכם די והותר. חוץ מזה לא היתה לנו רשות להשתמש בחומר זה בלי הסכמת מאספו ומסדרו, והוא יושב ברוסיה, וקשה לבוא עמו בדברים בענינים אלה. לפי שעה כבר נמסרו הגליונות הראשונים של החומר לדפוס, ואילו היתה בידינו תמיכה מסוימת, ויהא בסכום של 30־40 לי"מ, היינו יכולים להוציא את הספר במשך שלשה חדשים הקרובים. עכשיו שאין בידכם לסייע בענין זה במאומה אין גם לנו בטחון בנוגע לזמן יציאתו של הספר, וחבל. מובטחני, כי הספר הזה היה יכול להביא תועלת מרובה לענינכם. להשתמש עתה לצרככם בחומר זה שבכתב – אי־אפשר, ראשית, לפי שהוא עומד לסדור בדפוס, והשנית יש עוד תנאים טכניים מעכבים. על כל פנים אולי בכל זאת תדחקו מעט את עצמכם ותמציאו לעוסקים בדבר הדפסת הספר את הסכום הנ"ל – הרי איננו גדול כל כך – ומי יודע אפשר יגרום הספר הזה להקל עליכם את תפקידכם הכבד.

בברכת שלום

תרכד לד"ר י. לוריה

תל אביב, י"א אדר ב' [תרפ"ז]. 27 15/3.

לכבוד הד"ר י. לוריה, ירושלים.

ידידי הנעלה!

השאלה על דבר קביעת ימי החופש לתלמידי בתי הספר בקיץ היא שאלה הטעונה עיון עמוק של מומחים שונים לפדגוגיה ולמדצינה, ואני כהדיוט גם בזה וגם בזה. מלבד זאת מטופל אני עתה בעבודה רבה ואין דעתי צלולה עלי לדון בשאלה גדולה כזאת בעיון הדרוש. הנני סומך, איפוא, על המומחים, כי הם ימצאו את הפתרון הנכון בלעדי.

בכבוד רב

תרכה לועדת התרבות של הסתדרות העובדים

תל אביב, י"א אדר ב' [תרפ"ז]. 27 15/3.

לכבוד ועדת התרבות של הסתדרות העובדים, כאן.

א. נ.

קבלתי בתודה את הספר “ניב”¹⁹⁵, ולא אכחד כי הספר הזה בקטנו ובדקותו הניח את דעתי יותר מקובץ ה"מסלה"¹⁹⁶, העבה והכבד. בספר קטן זה, בעל השם הקצר, עברתם מסלה ארוכה יותר מזו שב"מסלה". כאן אתם מתחילים באברהם אבינו ושם ב"הפועל הצעיר".

בכבוד גמור

תרכו ליעקב בן מנחם רופינסקי

תל אביב, 1927 22/3 [י"ח אדר ב' תרפ"ז].

לכבוד ר' יעקב בן מנחם רופינסקי, קובנה.

א. נ.

את מחברתך “מדרש שם ועבר” קבלתי בתודה. מחקריך בהסתעפות השרשים העברים “נועזים” קצת יותר מדי, ואתה מרחיק בזה ללכת מכל אשר קדמוך. ואולם כה וכה מצאתי בתוכם גם הערות נכונות. אילו השלמת את עצמך בסעיפי המדעים, שהם תנאי הכרחי לכל הבא לעסוק במקצוע גדול זה של המחקר הבלשני, כי עתה בלי ספק היה כחך, כח החדוש, יפה בו ביותר והיית מתרחק מן הקיצוניות היתרה.

בכבוד ושלום

תרכז לפרופ' ד. מגיד

תל אביב, 1927 23/3 [י"ט אדר ב' תרפ"ז].

לכבוד הפרופ' דוד מגיד, לנינגרד.

א. נ.

מר אפל הראני את מכתבך אליו בענין שירי רשב"ג. לא אכחד ממך כי תמהתי מאד על עברך בשתיקה על מכתבי האחרון (לפני ירחים אחדים). הן הדבר אשר שאלתי מעמך לא כבד הוא ממך, ולא לכבודי שאלתי, כי אם לכבוד הרשב"ג וזכרו ולכבוד המדע העברי. מי כמוך יודע את נפש העובד במקצוע השירה הספרדית, אשר לא ישא בעמלו מאומה מלבד יגיעת נפש ואבדן מאור העינים. ואל מה ישא, איפוא, את נפשו אם לא להוציא מתחת ידו דבר מתוקן כפי האפשר, והחובה, איפוא, על כל אלה השרידים היחידים, העודרים איש ממקומו באשר הם שם במערכה אחת, לבוא גם הם לעזרת חבריהם בכל אשר תמצא ידם. על כן נפלאתי וגם הצטערתי מאד על שתיקתך המוחלטת. עתה ראיתי מתוך מכתבך, כי לבך היה מהסס בדבר פן תהיה טרחתך לבטלה, ואני יכול, איפוא, להרגיעך, כי לחנם חששת. כבר כתבתי לך, כי כל השירים החדשים – כלומר: כל מה שתוסיף על אלה הנמצאים בידינו – ימצאו מקום בכרך־המלואים, ובשמך, ואתה תבוא על שכר טרחתך בעין יפה. אמנם הפרופ' דוידסון, בראדי ואחרים כולם המציאו לנו את החומר שבידם – והוא לא מעט בכמותו – בשמחה ובטובת עין ובלי שום תשלומים. ואולם יודעים אנחנו להבדיל בין אלה העוסקים בתורה מתוך רוחה ובין איש כמוך, הנתון בתנאים אחרים לגמרי. הננו קוצבים, איפוא, לך בעד כל גליון נדפס של גוף השירים, אשר תמציא לנו, שכר חשוב מאד: חמשים דולר, שהם כמדומה מאה רובל זהב שלכם. חושב אני, כי השכר הזה בעד העתקה מדויקת גרידא של החומר מתוך המקורות שכר הגון הוא לך. הננו מצרפים, איפוא, בזה את רשימה השירים שנמצאים בידינו לשם כרך־המלואים, ואתה תעתיק משלך את אלה שאינם לא ברשימה זו ולא בשני הכרכים הנדפסים. ושוב אעירך, כי אין לך לטרוח בהשלמת החסר והלקוי באותם השירים ולא בכתיבת הערות עליהם, אלא אם כן במקום שעצם הריקנות של העבודה דורשת זאת, כגון במקום מטושטש וספק קריאה וכדומה, וכן במקום שיש שנויי נוסחאות תעיר בקצרה בצדי הגליון מה שיש להעיר לשם תקון הנוסח, והקרי, ולא יותר. ולא מתוך שאני מקל ראש בהערותיך החשובות אני מתנה עליך זאת, אלא מתוך טעמים אחרים שאין כאן המקום לפורטם וגם מפני שהזמן קצר ועליך להמציא לנו את החומר בהקדם, ואל נא תאבד זמן בכתיבת הערות. חושב אני, כי הפעם הדברים ברורים לך ולא תתמהמה איפוא מלהמציא לנו את החומר שבידיך. תמהני אם תמצא לך עוד הזדמנות יפה כזאת לפרסם בשמך, ובשכר הגון, את שירי הרשב"ג.

אם הצעתי מקובלת עליך הואילה נא בטובך להודיעני זאת בפוסטה החוזרת וגם תודיעני את הזמן למתי אוכל לקוות לקבלת החומר.

בכבוד רב

תרכח להרב צבי הלוי איש הורוויץ

תל אביב, 1927 23/3 [י"ט אדר ב' תרפ"ז].

לכבוד הרב צבי הלוי איש הורוויץ, דרזדין.

אדוני הרב!

התשובות שביד אדוני¹⁹⁷ בודאי חשיבותן מרובה עד אין ערוך אבל לצערנו אין מקום ב"רשומות" לדברי הלכה. אם בתוך התשובות משוקעים דברים שיש להם ערך להיסטוריה ולדרכי החיים של היהודים בזמן בעלי התשובות ייטיב כב' לעשות, אם יוציא את הדברים ההם משם ויצרפם למאמר מיוחד, ואז יתבצר להם מקום גם ב"רשומות“.

לא כן האגרות¹⁹⁸. הללו חומר נאה הן ל"רשומות" ובחפץ לב נפרסם מבחר האגרות, ביחוד את אלו שמוסיפות פרשה קטנה להיסטוריה ולדרכי החיים של היהודים בתקופה ההיא. יבחר נא, איפוא, כב' מתוך האגרות את הראויות ביותר למטרת ה"רשומות" וימציאן לידינו ואנחנו נתן להן מקום מכובד באחד הכרכים הבאים.

ואשר לספרו “על משפחת הורוויץ”¹⁹⁹, לצערנו – אין שעת מצוקה זו לשוק הספרים העברים שעת כושר להוצאת ספרים מסוג זה, ובכל חשיבותו של הספר שביד אדוני אי אפשר לנו עתה, מפאת²⁰⁰ המשבר, להטיל על עצמנו את משא הוצאתו.

בכבוד רב ובברכת שלום

תרכט ל–במוסקבה

תל אביב, 1927 23/3 [י"ט אדר ב' תרפ"ז ].

[תרגום מאידית]

למר – – במוסקבה.

א. נ.

את מחברתך היפה – – קבלתי. תודה לך, – – היקר, כי שלחת לי דרישת־שלום יפה כמו זו משם… זאת אומרת, כי עוד יש שם בן־אדם שסטירת המלאך תחת חטמו עוד לא דכאתו במדה זו, שישכח את כל התורה כולה שמעבר ההוא. יהי שם אלהים מבורך!

אני אותך ודאי זוכר. זוכר אני גם את – – שלך²⁰¹. לעתים הייתי רוצה לראות את הנעשה עכשיו שם, לאחר מעשה²⁰². האם לא כבה עוד הכל? העוד הדם דופק בעורק אחד?

את השירים שלך קראתי. גזר דיני שהוצאתי עליך לפנים עדיין בתקפו עומד. בנפשך יש משהו מן הלשון העברית²⁰³. כתוב ואלהים יהיה בעזרתך. דרך אגב: הזכרתי פעמים, לא מתוך כונה, את שם אלהים – האם מותר הדבר אצלכם?

היה שלום וכתוב לפרקים אגרת קטנה.

בכבוד

תרל לאלחנן ברקוביץ

תל אביב, 1927 23/3 [י"ט אדר ב' תרפ"ז].

לכבוד מר אלחנן ברקוביץ.

א. נ.

קבלתי בתודה את מאמרך על תרגום דון קישוט שלי. עוד לפני בוא מאמרך זה אלי, נפל בידי המאסף שבו נתפרסם מאמרך²⁰⁴, ובקראי בו ראיתי, כי נכנסת לפני ולפנים והערכת את תרגומי מתוך בחינה דקה, מתוך טעם עברי טוב ונאה. הנני מביע לך בזה את תודתי גם על דבריך הטובים וגם על פקדך אותי במתנתך.

היה שלום וברכה

תרלא להאקדמיה למדעי היהדות, ברלין

תל אביב, 1927 24/3 [כ' אדר ב' תרפ"ז].

לכבוד האקדמיה למדעי היהדות, ברלין.

א. נ.

בבקשה להמציא לי את כל המחברות של מדרש בראשית רבה שיצאו מעמוד 720 ואילך, כלומר: כל אותן המחברות שיצאו אחרי מות תיאודור ז"ל ונסדרו ע"י ר' חנוך אַלבֶּק²⁰⁵. את חשבון מחירן אבקש להמציא לי ביחד עם המשלוח.

מאד אחזיק טובה אם יואילו להודיעני על דבר כל הספרים החדשים היוצאים ע'"י האקדמיה הנכבדה.

ושלום וברכה לכל ראשי האקדמיה ועובדיה הנאמנים.

בכבוד וברכה 

תרלב לש. ש. קנטרוביץ

תל אביב, 1927 24/3 [כ' אדר ב' תרפ"ז].

לכבוד מר ש. ש. קנטורוביץ, וורשה.

ידידי היקר!

קבלתי בתודה את ספרך “דקדוק השפה העברית לכל סגנוניה”²⁰⁶, התאמין לי? לא קנאתן אנכי מטבעי, – ובכל זאת בראותי את שם ספרך על השער בצרוף הכתבת “הוצאת צנטרל” נע רגע אחד לבבי נענוע כל שהוא. כל פרידה קשה ומעציבה. ואנחנו הרי לא מתוך שמצאנו זה בזה “ערות דבר” נפרדנו, אלא בעטים של מסבות וגלגולי מאורעות. ואעפ"י כן אני מברך אותך ואת ספרך ואת מוציאיו בהצלחה. יודע אני להוקיר את פעלך ואת שקידתך הגדולה על תקנת דקדוק לשוננו. יהי פעלך ברוך ומבורך.

ושלום לך ולעבודתך

תרלג להרמן ברנשטין

תל אביב, 1927 24/3 [כ' אדר ב' תרפ"ז].

לכבוד מר הרמן ברנשטין²⁰⁷, נאפולי.

אדוני הנעלה!

תודה לך על דבריך הטובים. חושב אני כי תביא עמך מא"י לאמריקה רשמים טובים ומעודדים. אמנם מצאת בה מצב של מצוקה חומרית גדולה, אבל מה היא ומה ערכה לעומת כל הגדולות אשר נעשו ע"י אחינו בארץ הקטנה הזאת בזמן קצר לפי הערך. ואני מאמין באמונה שלמה, כי עוד גדולות מאלה שמורות לנו בבטן הארץ הזאת ותחת שמיה בעתיד הקרוב. מי יתן והבינו זאת גם אחינו הרחוקים אשר מעבר לכל הימים וכִונו כולם את לבם אל הנקודה המרכזית היחידה, אשר אליה הושיט עתה אלהים את אצבעו לעיני כולנו, לאמור: זאת ארץ מנוחתכם האחת ואין אחרת.

נדבתו של האדם היקר מר נתן שטרויס²⁰⁸ הביאה קצת רוחה לאלפי רעבים ונדכאים, וברכת כולם על ראשו תחול. הישיש העדין הזה נתחבב על כל בני הארץ בלי הבדל מפלגות. כולם יודעים להעריך את נדיבותו העדינה ואת תום לבו. מסור נא לו בשמי ובשם רעיתי את ברכתנו הנאמנה – ברכת חיים ארוכים ונעימים, לו ולרעיתו העדינה.

בימים האלה ימציא הועד לסיוע מנדבת מר שטרויס חשבון מפורט על כל פרטי המפעל.

גם מעט מן הסופרים הרעבים והמדוכאים ביותר נהנו קצת מנדבתו של מר שטרויס. אבל לא אכחד ממך, כי הסופרים וכן יתר האינטליגנטים הסובלים חרפת רעב לא יושעו מתמיכות כאלה. בשבילם יש להמציא צורה אחרת של סיוע קבוע. יש לאפשר להם את הוצאת כתביהם. בא"י הרי נתרכזו מרבית הסופרים העברים, ובתוכם בעלי כשרון ממדרגה ראשונה, לו הואיל הנדיב ליצור בשבילם פונד מיוחד, שמפירותיו יסייעו לנבחרים מבין הסופרים והחכמים בא"י להוציא את כתביהם הנבחרים, כי עתה יעשה דבר גדול וגם חדש בישראל, ושמו יהיה לברכה לעולם.

ושלום שלום לאדוני ולנדיב הנעלה.

תרלד לועד הלשון העברית

תל אביב, 27 29/3 [כ"ה אדר ב' תרפ"ז].

לועד הלשון העברית, ירושלים.

א. נ.

קבלתי את ההמחאות ע"ס שלש לי"מ ואצרפן לחשבון. הסכום ששלם הד"ר מזיא ל"אחיעבר" במחיר הספרים נראה כמוגזם מעט, בס"ה נקנו שני מלונים: פין ויאסטרוב המצולם²⁰⁹. האמנם הם עולים שלש לי"מ? אחקור זאת מפי הקונה: ד"ר צפרוני.

עבודתנו בסדור המלון הטכנאי הולכת ונמשכת בזריזות. כבר עשינו כשליש הספר. בישיבתנו האחרונה סדרנו גם את עבודת הועדה החקלאית. הד"ר רייכרט וזגורודסקי²¹⁰ נכנסים עתה בעובי הקורה ועבודתם תעשה עפ"י שיטת הועדה הטכנאית, ואני מקוה מעתה לתוצאות טובות.

הועדה הטכנאית שלנו עברה גם כן על רשימה מלאכות עפר (חפר)²¹¹ של התכניון, והכנסנו שם הרבה שנויים, תקונים והגהות, ולפי שגם אתם טפלתם בדבר זה, אנחנו מבקשים להמציא אלינו העתקה נקיה של רשימה זו כפי שיצאה אחרי עריכתכם ותקוניכם לשם השואה וזקוק אחרון של החומר. בישיבת הקרובה נמשיך את עבודתנו ביתר פרקי הרשימה של התכניון.

כידוע לכם, מסרנו לידי אוירבוך ואזרחי²¹² את חבורה ועריכתה של רשימת הצמחים עפ'“י המקורות, ובעיקר עפ”י עמנואל ליב (ליף)²¹³. בגמר סדורה של הרשימה, שלפי כמותה תצטרף באמת לספר שלם, תשֻלח לגדול המומחים במקצוע זה – לעמנואל ליב, לשם הגהה ותקונים אחרונים. חושב אני, כי יצא דבר מתוקן ומועיל כאחד. אולי יצטרף לעבודה זו, עכ"פ לשם עריכה, גם הד"ר זגורודסקי.

במכתבכם הקודם הודעתם כי החילותם לעסוק בסדור החומר המלוני (עפ"י בן־יהודה, יאסטרוב ועוד) לפי הענינים. תמה אני מה ראיתם לגשת לעבודה זו עצמה [שנמסרה] לזקן ר' יחיאל גרינפלד²¹⁴ והוא כבר נכנס לה זה שבועות מספר ועוסק בה בשקידה. את הדבר הזה הודעתיכם מפורש בישיבת הועד המצומצם בבית ילין (בהשתתפות מר גולדברג), ומה טעם איפוא בעבודה כפולה?

בכבוד גמור 

תרלה לשלום אש

תל אביב, 27 29/3 [כ"ה אדר ב' תרפ"ז].

לכבוד מר אש היקר!

“הייליג צוגעזאגט אין הייליג מקיים גיווען”²¹⁵. תיכף לשובי לת"א מסרתי את ענינך ללשכת ה"דביר" לבירור, ואולם באותה שעה כבר עמד (ה"דביר") בהדפסת ספרך “קדוש השם”²¹⁶, שהיה קרוב לגמר, ודחו את חשבונך ואת פרעונו עד יציאת הספר, כדי לגמור בבת אחת את כל חשבונך. ואתה יודע את דרך הלשכות ואת זריזותן. בקיצור: עתה, אחרי בוא מכתבך, דנתי את הלשכה ברותחין, וכמדומה, שעכשיו הכל מסודר ומתוקן. לדברי אנשי הלשכה כבר הבהילו את חשבונך אליך וגם סכום מסוים של אכסמפלרים מספרך עמו. בלי ספק כבר הגיע הכל לידך לקורת רוחך ורוחי כאחד.

בדבר טיב התרגום של ספרך אל תדאג. התרגום בדרך כלל הצליח. יש אמנם קצת פגימות כה וכה, לפי שנדפס הספר בהיותי בדרך ושלא בפני וחברי רבניצקי עסק בעריכתו ואני לא ידעתי. ואולם אני מבטיחך, כי ספרך השני, “המכשפה”²¹⁷, יערך על ידי ויצא מזוקק ומנופה שבעתים.

ואשר לבני השפחה²¹⁸ – יהי רצון שירבו בני שפחה כמותך. כלום אינך יודע, כי גם אני מבני בניו של אברהם אבינו אנכי והשפחה תופסת מקום מרווח בביתי. בבואי לפני עשרים ושבע שנים לאודיסה שמתי לי למטרה לזרז את כב' מנדלי ז"ל להריק את מבחר יצורי כפיו מיהודית לעברית עד תומם. ובמדה גדולה עלה הדבר בידי. אם מנדלי לא הלך לעולמו עד אם ראה בעיניו את יצירי רוחו הנבחרים בלבושם העברי – אני הייתי אחד מן המסייעים הראשיים בדבר. מקוה אני, כי גם יצירי רוחך הנבחרים ימצאו את גאולתם העברית על ידי.

שלום לרעיתך ולבתך בשמי ובשם אשתי

והנני אוהבך באמת

תרלו לד"ר ש. לוין

תל אביב, ב' ניסן תרפ"ז.

ימים נעימים ולילות ערֵבִין, בלא מרעין בישין ובלא כאֵבִין, לנעים שפתים ולב מבין, אח ורע ר' שמריה לֵוִין.

ידיד יקר וחביב,

מגלות עתונים בחוץ תרונה, כי יצאת מוורשה ותלך לונדונה, וישבת שם ישיבה אחרי ישיבה, כדת החבר אשר לאקסקוטיבה – על כן מהרנו, אנחנו התאומים, להריץ אליך את אגרת השלומים, למען תדע כי לא שכחנוך, והיה זה ללבבך למנוחה, וקראת בה לפני שכבך לישון, סעיף סעיף וראשון ראשון:

א) הדביר. מיום צאתך ועד עתה לא נשתנו ב"דביר" סדרי בראשית ולא חלו בו חליפות גדולות. נגמרו בדפוס ויצאו ספרים אחדים חדשים שעשו רושם. המלאכים הרעים האורבים והזוממים כנחשים ל"דביר" עונים עתה אמן בעל כרחם. הכל מרגישים עתה את יד ה"דביר" ההולכת וחזקה ואת כחו היפה. מכל העברים פונים אלינו סופרים ומחברים בהצעותיהם, ואולם אנחנו נמנעים מכרות אתם אמנות חדשות. די לנו שנעמוד באמנותינו הקודמות ונכלה את אשר החלונו. כל שאיפתנו עתה להגביר את מחלקת ספרי הלמוד והמקרא לבני הנעורים, וכן את מחלקת ספרי השמוש (מלונים) ולבצר את ה"דביר" מבפנים. מזכירנו כבר ערך לפניך במכתבו את כל הדברים שנתחדשו בעבודת ה"דביר" המסחרית. נעשו “צעדים” חשובים בענין סדור המכירה והגדלתה פה בארץ. ע"י קומבינציה טובה למדי סֻדר כבר גם דבר הדפסת המלון האנגלי־עברי²¹⁹ ויש תקוה, כי בקרוב ימָסר לדפוס. בעוד זמן מה יצאו עוד מקצת ספרים חדשים, טובים מאד, שעתידים אף הם להרים את קרן ה"דביר" בכבוד. שאלת השאלות היא עתה סדור מכירת הספרים בחו"ל: בפולין, בליטא, ברומניה, בגרמניה, באוסטריה וכו', והעיקר – באמריקה. מאמינים אנחנו, כי מסעו של ברנשטיין²²⁰ יהי לנו בענין זה לברכה. ויהי רצון שתצטרף גם אתה אליו, בשעה שיהא צורך בדבר, לעדור עמו במערכה, והיית לו לעזר ולתומך בעבודתו, שאיננה מן הקלות. לא בכל שנה אפשר לשלוח שליחים, והדרך עולה בהוצאות מרובות – ואם תחמיץ עתה את השעה ולא תוציא מן הנסיעה את כל התועלת שיש להוציא ממנה, – וי לחסרון כיס ווי לאבוד זמן!

מר ברנשטיין כתב אליך על דבר המשא ומתן המתנהל בין בית הוצאת הספרים המפורסמה – – בלונדון ובין “דביר”. הענין סריוזי וחשוב מאד מאד מצדי צדדים. אלו עלתה בידינו לכונן סניף מיוחד, משותף עם בית ההוצאה הנ"ל במקצועות מסוימים (ספרי למוד מצוירים בלמודים הכלליים, ספרי מקרא מצוירים לילדים ולנערים ועוד ועוד), כי עתה נוסף לנו שדה פעולה חדש מרובה הכמות והאיכות ובהוצאות כסף מועטות – שדה פעולה גדול ורחב מאד מאד, שאין לשער את תבואתו ואת פריו מראש. התבונן בדבר זה ותן עליו את דעתך ואת לבך, ואל תחמיצהו. אולי לשם חזוקה של ההתקשרות עם בית ההוצאה הנ"ל יהא צורך להשקיע בדבר סכום מיוחד – כדאי וכדאי הדבר מאד. הלא תבין נא, כי בית – –, העשיר מאד בחומר ספרותי ציורי וקלישאי מוכן בעין, ומשופרא דשופרי, יוכל לשמש לנו מנוף להניף על ידו משאות כבדים בכח מעט. בטוח אני, כי ידידינו בלונדון, וביחוד בעל אינטואיציה כווייצמן²²¹, ידעו להעריך את דבר הקשר הזה ועתידותיו לשם פעולה תרבותית רחבה בא"י כראוי ויבואו לעזרתך בענין זה. הימים הקרובים יהיו בלי ספק ימי גדולות ל"דביר". עומדים אנו על סף של תקופת גדולה ושגשוג בלתי מוטל בספק. גם הקטנות, לכאורה, אשר עשינו עד עכשיו במצור ובמצוק, מתוך חוסר אמצעים ובתוך אויר של קנאה ורוע עין, אף הם, בהצטרפם בקרוב, אחרי השלמת ההתחלות, לחשבון גדול אחד, יכירו הכל מה עצומה ומה פוריה היתה פעולת “דביר” התרבותית לארץ ישראל ולספרות העברית. אין לנו בלתי אם להתאזר מעט בסבלנות ולהאריך את רוחנו – וסוף סוף יכל נוכל! השנים הראשונות הן הקשות ביותר לכל מוסד, ואף כי למוסד של הוצאת ספרים עברים. עתידו של “דביר” מובטח הוא, וסוף נצחונו לבוא, ואולם לפי שעה, בעמדנו עוד בראשית העבודה, על ידידינו לתמוך בנו, עד אשר נתבצר בצרון גמור ומוחלט, ויכלנו לעמוד בכח עצמנו.

ב) מחרתים יפליג מר ברנשטיין לוורשה. בשובך גם אתה לוורשה תשתדלו שניכם לתת ניר לספרי “דביר” בפולין וביתר הארצות. לבנו אומר לנו, כי יש ויש מקום ויכולת לתת לפעלנו ידים בחו"ל ולהרחיב לפני ספרינו את השוק. יש רק למצוא את האנשים החרוצים והישרים, אשר יכשרו לעבודת המכירה וההפצה של ספרינו, וגם להכיר מקרוב את תנאי המקום ואת אפשרויותיו. יש להכין גם את העתונות הוורשאית ולהטותה לצדנו. אין ספק, כי נמצא ידידים ותומכים גם בפולין – ומי כמוך יכול להשפיע עליהם.

ג) ואולם גם עד בוא עת פרי עבודתכם המשותפת לטובת ההפצה להבשל – אין אתה בן־חורין להפטר מעזרה תכופה ל"דביר". ה"דביר", כידוע לך, עומד בדחקו – כל הימים ואין אויר לנשימה. עליך, ויהי מה, למצוא מקור לסכום מסוים של כסף מיד, בלי שום דחיה. עלינו לפרוק מעל צוארנו לפחות את אלה החובות המציקים לנו ביותר והמכלים יום יום את כחנו לבטלה. הרבית מוצצת את דמנו ואוכלת את יגיענו. – – –

ד) שמענו כי עשית גדולות בפולין וכי הצלחת להשקיט לא מעט את גלי השנאה אשר זעפו שם מסביב לשם ארץ ישראל וההנהלה הציונית. עלה בכחך זה והצלח. בעלי “הצפון”²²² – מן הרוויזיוניסטים – הוציאו כאן שמועה על דבר ביצה שנזרקה כביכול בשעת נאומך ואולם מיד הגיעו הכחשות מצדי צדדים וסטרו על פניהם, – – –. הביצה, איפוא, היא ביצה שלא נולדה, פרה הטילה אותה על הגג!

יהי רצון שיתקעקעו ביציהן של כל שונאי ישראל. אמן ואמן.

הֶניצ’קה שלך²²³ מתרעמת על שתיקתך – והדין עמה. וגם אנחנו מצטרפים לתרעומתה ומחכים יחד עמה לתשובתך הקרובה.

יהי רצון שתחוג את הפסח בשמחה ובקורת רוח ושבת אלינו בקרוב שלם בגופך וברוחך.

שלך באהבה

ח. נ. ביאליק וי. ח. רבניצקי

תרלז לי. צינברג

תל אביב, 27 8/4 [ר ניסן תרפ"ז].

לכבוד מר י. צינברג, פטרבורג.

ידידי היקר!

זה זמן רב שחדלה חליפת המכתבים בינינו. אם לא יטעני זכרוני עמדנו במכתבים האחרונים בענין ספרך “תולדות ספרות ישראל”²²⁴. הנני פותח, איפוא, במה שסיימנו, והנני חוזר לענין זה. הגיעו אלי שמועות, כי ספרך כבר מתורגם לעברית (ואם לא יטעני זכרוני המתרגם הוא הסופר י. רברבי, כן, כמדומה, כתבת לי אז), ואם אמת הדבר, אולי באמת תסכים לפרסם בראשונה את הטכסט העברי. סוף סוף הרי הספר מוקדש לתולדות הספרות העברית, וכלום לא נאה ולא הגון לו שיתפרסם בעברית ראשונה? התבונן בדבר ואם תמצא את הדבר לטוב לפניך, יכול אתה להמציא לנו, ל"דביר", את ההעתק של הטכסט העברי, וכמעט בטוח אני, שהספר ימצא מתאים לצרכנו ואנחנו לא נתמהמה להוציאו לאור סמוך לקבלת כתב־היד, ובאה, איפוא, גאולה לילד רוחך החבוש באפלה זה ימים ושנים. זוכר אני, כי בקראי את המחברות הראשונות, הרוסיות, של ספר זה מצאתי אותו נאות למדי בתור ספר עזר ולמוד תורת הספרות בבתי הספר התיכונים, וכן בתור ספר מקרא נעים בשביל קהל המשכילים. והרבה יש להצטער על שלא נענית לי אז להקדים את המהדורה. לו נענית לי אז כי עתה כבר זכינו לראות את הספר הזה נדפס כולו לתועלת המתלמידים והקוראים.

אם טובה הצעתי בעיניך אל נא תאבד את הזמן בחליפת מכתבים, אלא המצא לידינו את כתב היד ולאחר שאעבור עליו כדי עריכה ימסר תיכף לדפוס. תנאי התשלומים של “דביר” הם אלה שהיא נוהגת ביחס ליתר המחברים בלי יוצא [מן הכלל]: 15% מן המחיר ברוטו של הספר. זמן התשלומים אחרי צאת הספר או אחרי צאת כל חלק ממנו. אין לי, כמובן, צורך להטעים לך כי ה"דביר" הוא בר־סמך הן בנוגע לצד [הרוחני והן בנוגע לצד] החומרי ויכול אתה להשען עליו בהחלט ומצדי צדדים.

רוצה אני להאמין, כי סוף סוף הגיע לידיך אחד מן האכסמפלרים המרובים של שירי רשב"ג ששלחנו אליך במועדם אחרי צאתם. ראית בודאי שם, כי הבאנו שם כמעט את כל השירים שאתה בטובך המצאת לנו, וגם את טיב עבודתנו ראית. עתה אנחנו גומרים את הכרך השלישי, “כרך־המלואים”, ובאלו הימים יצא חלקו הראשון לאור. בחצי כרך זה עלה בידנו לכנס יותר ממאה שירים ופיוטים חדשים, רובם ככולם מתוך כת"י שלא נתפרסמו עד היום הזה, ובתוכם פניני־שירה יקרות, המשלימות את דמותו הגאונית של המשורר. מובן מאליו, כי גם את הכרך הזה נשתדל להמציא אליך, ומי יתן ולא יאבד בדרך, כאבוד אכסמפלרים רבים מאחיו הקודמים.

מאד אחזיק טובה לך אם תואיל להודיעני מכל הנעשה בחוגי הסופרים והספרות במדינתכם. היש תקוה שתבוא רוחה כל שהיא ללשון העברית בארצכם?

אולי תוכל להודיעני היכן עתה הד"ר איגר²²⁵ ומה שלומו? יודע אני כי עמל שנים רבות על תולדות הרופאים והרפואה בישראל²²⁶, מה גורל החבור הזה?

אם יש בפיך להעיר מה שהוא בנוגע לשירי רשב"ג, הנמצאים בכתבי היד בפטרבורג מעזבון פירקוביץ והרכבי, אל נא תמנע זאת ממני. ביחוד ייקר לנו שיר חדש מתוך כת"י שתמציא לנו, בין חדש לגמרי ובין נוסח חדש מתוקן יותר מאלה הידועים.

חברי רבניצקי דורש בשלומך הטוב.

ושלום לך ולכל אנשי שלומנו

שלך

תרלח לפ. לחובר

תל אביב, 27 8/4 [ו' ניסן תרפ"ז].

לכבוד מר פ. לחובר, וורשה.

א. נ.

סוף סוף הגיעני מכתבך אחרי שתיקתך הממושכה והפיג מעט את צערי. באמת לא ידעתי מה היה לך ומדוע דנתני לתוחלת ממושכה. אני מאמין לך הפעם כי תהיה מעתה דיקן משהיית ותשמור את מוצא פיך.

בגלל קוצר ידם של קוני הספרים בזמננו יש להשתדל להקטין כפי האפשר גם את כמות הגליונות של הספרים, ולפיכך עליך להקפיד כפי האפשר על הצמצום. כדאי היה, שכל חלק²²⁷ לא יחזיק יותר מעשרה גליונות, ע"י כך תרבה התפשטות הספר. אתה יודע, כי אני הייתי מאלה המטיפים לספרים גדולים; עכשו, בהשפעת המצב הרע של שוק הספרים, עלי להכנע לפי שעה ו"להצטמצם". יהי רצון שישתנו העתים במהרה ואזכה לשוב ל"רחבותי“ הקודמת.

ושלום לך ולעבודתך.

בשמחת חג ח. נ. ביאליק 

תרלט לד"ר ש ראבידוביץ

תל אביב, 27 8/4 [ו' ניסן תרפ"ז].

לכבוד מר ש. ראבידוביץ, ברלין.

יקירי ראבידוביץ!

את כתב היד²²⁸ קבלתי בשלימות – ותודה לך. בעוד זמן מה יופיע כרך המחזות של רמח"ל ואמציאו אליך בחפץ לב.

גם את שני הכרכים הנשארים של כתבי אמציא אליך כשיבואו לידי. לפי שעה משולל אנכי האפשרות הזאת. הלא תאמין לי, כי לא מרוע לב ועין אני עושה זאת. לעולם שמח אני לעשות נחת רוח לחברי, וביחוד לחבר חביב עלי כמוך. הענין פשוט: אין בביתי שני כרכים בודדים של כתבי, אפילו האכסמפלר השלם של ארבעה הכרכים שלי – אף אותו נתתיו כבר במתנה לאחד מחברי, ואין עכשָו בידי אף אכסמפלר אחד מכתבַי, מהדורת היובל. ואולם מקוה אני כי אקבל עוד אכסמפלרים אחדים, ואז אמלא לך את אשר החסרתי עד עתה.

ה"רמז" שרמזת לי²²⁹ מחכה לפשט. מבין אני כי הכתוב מדבר בספר על מנדלסון, או בהוצאת כתבי מנדלסון²³⁰, ואולם אינני קצר רוח, ואני מחכה באורך רוח לביאור הרמז.

שלך באהבה ח. נ. ביאליק

תרמ למשה כרמי

תל אביב, 27 22/4 [כ' ניסן תרפ"ז].

לכבוד מר משה כרמי, עין חרוד.

יקירי משה כרמי!

היה אתה והילדים אשר חננך אלהים ברוכים כלכם על המתנה הטובה אשר המצאתם אלי לכבוד הפסח. גליון “ביתנו”²³¹ נחמד ונעים²³², יגדל כחכם לתורה ולעבודה. ואשר לטענת הילדים המרקדים על משקל שירי ושירי חברי, הכתובים לפי ההרגל של הקריאה, [אם] בזמרה אפשר עוד לחפות מעט על סילוף המשקל ולהבליעו בנעימה הנה הריקוד הרתמי מגלה את “קלונו”. צדקו הילדים ממני. אסור, לדעתי, לתת לילד א"י שירי ילדים כתובים במשקל בלתי נכון. הבה נקוה, כי משוררי א"י, שהנגינה הנכונה טבעית היא להם לא ילכו בדרכינו ויתנו לילדי א"י שירים נכוני משקל. ובקום הילדים לרקד על פיהם יעלה זווג הרקוד והשיר יפה, בלי מעוות ובלי מכשול.

ושלום לך ולהילדים, בוני “ביתנו”, וביחוד לבעלי המכתבים דב ומרדכי. כאשר יגדלו אלה ויהיו למשוררים בודאי ייטיבו לכתוב ממני.

בשמחת החג

תרמא לפרופ' ד. מגיד

תל אביב, 1927 2/5 [ל' ניסן תרפ"ז].

לכבוד הפרופ' דוד מגיד, פטרבורג.

אדוני הנכבד!

קבל בזה את תודתי על מכתבך. כדי להניח את דעתך הנני להודיעך, כי בדרך כלל הכמות של הגליון של הכרך השלשי לא תהיה גדולה ביותר מזו של גליונות הכרכים הקודמים. אמנם שירי החול נדפסים בכרך זה בקצת קמוץ, אבל דאגתך שיכלכל כמות פי שלשה היא דאגת חנם. אפילו לפי שנים לא מגיע.

השיר “שמרה הליכות לה” נדפס גם הוא בכרך־המלואים, ספר א'²³³. ואולם השיר “לאור בוקר יחידתי שדודה” נדחה לספר ב', ומאד נחזיק טובה לך אם תואיל להמציא לנו פוטוגרפיה של שיר זה מכתב היד, לפי שהוא משובש. תקוניך אינם מתקבלים על לבנו. כמו כן לבנו מהסס אם לא לרבי יהודה הלוי הוא²³⁴.

מתוך רשימתך תואיל להמציא לנו את כל השירים שאינם לא בשני הכרכים הקודמים ולא ברשימה של כרך־המלואים שהמצאתי לך. כמו כן תשלח אלינו את כל המלואים וההשלמות לשירים הלקוים אצלנו בחוסר לפי הנדפס ולפי המסומן ברשימה הנ"ל.

מובן מאליו, כי נכונים אנחנו לשלוח אליך את שני הכרכים הקודמים לשם הגהה. אבל הורני, ידידי, איך נשלח ומה נעשה שיבוא המשלוח לידיך? כמה פעמים עשינו זאת ולא הצלחנו, או שאבדו הספרים בדרך או ששבו אלינו. ובכל זאת ננסה גם הפעם, אולי נצליח.

הספר הראשון של כרך־המלואים הולך ונגמר בדפוס ובימים הקרובים נשלחהו אליך בשני אכסמפלרים. ואת הגהותיך עליו נתן בספר השני שבו יבואו שיריך החדשים.

לתשובתך התכופה אחכה.

המוקירך מאד

נ. ב. שלום לך בשם רבניצקי. את פקודתך שלום אמסור לפרופ' שור, כחפצך. אני יודע כי ישמח על זה.

תרמב לנתן שטרויס

תל אביב, 1927 2/5 [ל' ניסן תרפ"ז].

לכבור מר נתן שטרויס²³⁵, ניו־יורק.

אדוני הנעלה!

עם גמר החשבון של חלוקת הסכומים, אשר הואלת אתה, אדוני, למסור בשמך ובשם רעיתך העדינה לרשותי ולרשות חברי לשם עזרה מהירה לסובלים מחסור ביותר בתל־אביב בעת המשבר הקשה²³⁶, הנני מוצא לי לחובה נעימה להודות לך ולרעיתך הכבודה עוד הפעם בשמי ובשם חברי בועדת התמיכה, וכן בשם כל אלה המאות והאלפים שתמיכתך הנדיבה הביאה להם קצת רוחה בימי מצוקה ומחסור, וביחוד בימי חג הפסח, ואני מברך אותך ואת אשתך העדינה שתזכו לעלות עוד הפעם לארצנו הקדושה ולראות בעיניכם את מפעלכם בירושלים²³⁷ בגמר בנינו ואת ארצנו הקדושה בפריחתה ובתפארתה.

אלף הדולר ששלח אדוני אלי מניצה נחלקו על ידי בהשתתפות חברי הועדה לששים משפחות ובעין יפה, בהתאם לרצונך ולכונתך. ואני יכול להבטיחך, אדוני, כי תמיכתך זו המתיקה למשפחות האלו את ימי החג הקדושים והשכינה שמחה במעונם, והלואי שיתקיימו בך וברעיתך כל הברכות שברכוך אלפי לבבות בגלוי ובסתר בימים ההם.

עם זה הנני להודיעך, כי למשפחות אינטליגנטיות וצנועות, וביחוד מן הסופרים והאמנים, נתנה התמיכה בעין יפה ובדרך של כבוד.

דין וחשבון קצר של כל עבודת התמיכה ואופני חלוקתה בין מוסדות ויחידים נמסר לעתונות המקומית כאן בא"י ובאלו הימים יתפרסם ברבים. ומובן מאליו, כי אתה, אדוני, תקבל דין וחשבון מפורט בפני עצמו.

לפני שבועות אחדים קבלתי מכתב מאת מר הרמן ברנשטין והשיבותי לו בו ביום עפ"י האדריסה שמצאתי על המעטפה לעיר ניאפול²³⁸, ואולם, לצערי הרב, רדף המכתב הזה אחריו גם לרומא וגם לניצה ולבסוף שב אלי. הנני מצטער על כך צער גדול ואני מרשה לי לצרף את המכתב הזה למכתב אדוני בתקוה, כי ע"י כך יבוא המכתב לידי מר ברנשטין ומאד אחזיק טובה לאדוני אם יעזור לי הפעם להסיר מעלי חשד של זלזול בכבוד חבר.

והנני אומר שלום וברכת חיים ארוכים לאדוני ולרעיתו הכבודה.

בכבוד רב

נ. ב. רעיתי דורשת בשלום אדוני ורעיתו ומתפללת לשלומכם. היא מתברכת בלבבה לראותכם שוב בביתנו.

נ. ב. ברכת שלומי למר הרמן ברנשטין היקר.

תרמג לד"ר סטיפן ווייז

תל אביב, 1927 2/5 [ל' ניסן תרפ"ז].

לכבוד הד"ר סטיפן ווייז, ניו־יורק.

אדוני הנעלה!

קבל בזה את תודתי הנאמנה על אשר פקדתני לטובה והעירות בלבי את הזכרון על השעה הנעימה של קורת רוח אמתית שגרמת לי לפני שנה בבית מדרשך²³⁹. זכר הרגעים הנעלים ההם לא ימוש מלבי כל הימים, תודה לך.

כמו כן הנני מבקש מעמך, אדוני הנעלה, למסור את תודתי לגברת ווייז ומר קוהלר על נדבת לבם. עד כמה שאני מבין מתוך מכתבך נשלחו מאת הדולר לחלקם בין אנשים אינטליגנטים סובלי מחסור לרגלי המשבר הקשה השורר בתל־אביב. חושב אני, כי לא אחטיא את המטרה אם אמסור את כל הכסף לתמיכת משפחות סופרים אחדים, ומאד אחזיק טובה לאדוני אם יואיל בטובו להמציא לי את הסכמת המנדבים לכך.

והנני אומר שוב ברכה ותודה לאדוני ולכל הנלוים אליו בבית מדרשו.

בכבוד רב

תרמד לקרן מץ

תל אביב, 1927 2/5 [ל' ניסן תרפ"ז].

לכבוד קרן מץ, ניו־יורק.

א. נ.

שני השיקים, כל אחד של חמשים דולר, נמסרו לתעודתם ובזה רצופים שני שוברות של הנתמכים – – –. והנני מביע לכם בזה בשם הנתמכים את תודתם הנאמנה. איני צריך לומר לכם, כי התמיכה הזאת היתה גם עתה כמו תמיד דבר בזמנו.

צר לי מאד, כי לא מצאתם לאפשר להמשיך לזמן מה את התמיכה למר רוזנטל²⁴⁰. הדפסת ספרו²⁴¹ אינה ענין לכאן כלל. הוצאת הספר אינה ענין של פרנסה ועסק לא למחבר ולא למו"ל. וגם איננו ענין כלל ל"דביר". בעקרו של דבר הרי זה קובץ של חומר לתולדות הפרעות והטבח באוקראינה, וחבורה קטנה אחת בא"י קבלה על עצמה את הטורח והטפול בפרסום החומר, לא לשם עסק, כי אם לשם מטרות אחרות לגמרי. ואם בכל זאת המציאה החבורה הזאת במשך זמן מסוים תמיכה מסוימת לסופר הישיש, שמסר את נפשו על כנוס החומר וסדורו, לא עשתה זאת אלא מתוך התנדבות,. ואין זה ענין כלל לא ל"דביר" ולא לשום מו"ל זולתו. החבורה ההיא, להיפך, טורחת עתה למצוא אמצעים לפרסום החומר ואי אפשר לה בשום פנים לדאג לתמיכת הסופר עצמו. ובינתים נתון מר רוזנטל במצוקה רבה – גווע ברעב ממש, ואם אין אתם לו – מי לו?

בכבוד ובברכת חבר

ח. נ. ביאליק

ברכת שלומי למר י' מץ ולרעיתו. הנ*ל

תרמה לזלבריני

תל אביב, 1927 3/5 [א' אייר תרפ"ז].

לכבוד מר זלבריני, תל־אביב.

א. נ.

אין אני יכול, כמובן, לעכב בידכם מקרוא רחוב על שמי²⁴², ועלי להודות לכם על רצונכם הטוב, ואולם יורשה נא לי במקרה זה להעירכם, כי לדעתי לא טוב הוא המנהג לקרוא על רחוב שם איש חי, יהי מי שיהיה. וכדאי היה לבטל מנהג זה בא"י. כמובן, אני דן רק מתוך טעמי וחושי הפרטיים, ואיני כופה אותם על אחרים.

ואשר לשם המוסד שאתם אומרים להקים על הר כנען אין בידי לפי שעה שם נאה, ואת האמת אגיד לכם, כי אינני מומחה גדול ביותר לקריאת שמות.

בכבוד רב

תרמו לליב יפה

תל אביב, 4/5 927 [ב' אייר תרפ"ז].

יקירי ר' ליב יפה.

אין לתאר את המצוקה שנתונים בה רבים מחברַי הסופרים. יש מהם שהוכו במחלות שונות ומשונות מפני הרעב והמחסור. – – הולך ומתנון, והשחפת כבר תקעה בו צפרן. – – מתהפך בחליו הממאיר על מטתו השבורה. הצעיר – – מוכה ריאה אף הוא – ועוד, ועוד. עוצה עצה: מה לעשות ואל מי לפנות לעזרה? איני יכל עוד לראות בצערם של חברי. האין בכל עסקנינו, מנהיגינו וחובבינו איש אשר תגע בנפשו צרת הסופר העברי?

בהיותי בירושלים אמרת לי, כי יש בידך איזה סכום לטובת הסופרים נגועי המחסור. אולי תמציא חלק מן הסכום ההוא גם לטובת הסופרים שבת"א. ואולי תדע דרך עזרה אחרת. בשם אלהים, המלך עם “בעלי הקורה” ויכָנסו כלם בעובי הקורה. אני קצרה ידי לבדי למצא עצה.

ואולי כדאי באמת לפנות למגנס, שימהר להמציא עזרה גם לסופרים מכספי הג’וינט. – האין גם הם ראויים לתמיכה ביום צרה כיתר חלקי הצבור העברי בא"י? הלא יש דואגים לפועל, למורה, לסוחר – ובמה הפסיד הסופר?

אל נא תחמיץ את תשובתך התכופה – כי אין כח.

שלך ח. נ. ביאליק

תרמז לאוניברסיטה העברית

תל אביב, 27 6/5 [ד' אייר תרפ"ז].

לכבוד האוניברסיטה העברית, ירושלים.

א. נ.

קבלתי את הספרים “מדעי היהדות”, ספר ב', הוצאת האוניברסיטה²⁴³, ואת ספרו הגרמני של ד"ר טשירקובר²⁴⁴ בתודה. ע"ד הספר “מדעי היהדות” כבר היתה לי ההזדמנות להביע את דעתי בע"פ בישיבה האחרונה בירושלים במושב הד"ר מגנס. פרסום כתבים עתיקים כשהוא לעצמו הוא דבר נאה והגון מאד, אבל לא לאוניברסיטה לתקוע עצמה בדבר זה יותר מדי. וגם במקצוע זה יש להבחין, בין חומר לחומר. אינו דומה פרסום עתיקות כבן־סירא, למשל, לפרסום כתבים ישנים סתם. כחותינו מצומצמים ויש לדון בהם דין מוקדם ומאוחר, עיקר וטפל.

ואשר לטשיריקובר – דעתי, שיש למשוך אותו לעבודה באוניברסיטה. מעבודותיו המדעיות שעד עכשיו יש לשפוט, כי כח חשוב הוא ואין לדחותו.

בכבוד רב

תרמח לד"ר נ. סלושץ

תל אביב, 27 6/5 [ד' אייר תרפ"ז].

לכבוד ד"ר נ. סלושץ, ירושלים.

ידידי היקר!

גם אני לא קבלתי ממוצרי שום תשובה. אחזיק טובה לך אם תואיל בטובך להזכיר את מר מוצרי במכתב פרטי את הבטחתו²⁴⁵, כי כבר כלו עיני מיחל.

החומר ל"רשומות" ו' באמת כבר מוכן הוא בידינו כמעט כלו. אין אנו חסרים אלא חומר אטנוגרפי ע"ד חייו של אחד משבטי ישראל הרחוקים, כגון הפלשים או בני ישראל בהודו וכדומה. פרקך החדש של “מסע בלוב” ידחה איפוא בהכרח לאחד מן הקובצים הבאים.

ואשר להעתק המיוחד של פרקיך הנדפסים ב"רשומות" ה' פנה בענין זה אל הלשכה, אני אמנם אמסור את בקשתך לשם, אבל טובים השנים מן האחד.

ומעבודתך על צור אל תרפה. כמובן, אין לך לחפוז ביותר. אין חבר כמוך מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן.

ובדבר נסיעתך למצרים עוד חזון למועד ועוד נפגש יחד ונשיח בה.

שלך

תרמט לב. כצנלסון

תל אביב, 27 6/5 [ד' אייר תרפ"ז].

לדל במו"לי ישראל ב. כצנלסון, כאן.

יקירי!

על קובץ “ספיח”²⁴⁶ היה ברוך ברכה כפולה: על הוצאתו ועל שלחך אותו אלי. שיריה הקטנים והנאמנים של רחל הרעידו את נפשי עד היסוד. עשה עמדי חסד ומסור לרחל בשמי ברכת תודה, תהיינה אצבעותיה ברוכות.

שלך

תרנ למ. טמקין

תל אביב, 27 6/5 [ד' אייר תרפ"ז].

לכבוד מר מ. טמקין, ירושלים.

יקירי!

עברתי על שיריך²⁴⁷, ושוב אני אומר לך, כי שירתך נאמנה ברובה. חושיך דקים, וקולך טהור. הספרתנות לא אכלה את יגיע רוחך. שירים אחדים מן הקובץ נבלעים בנשמה. כאלה, למשל, הם מקצת מן השירים “בבית הרקמה”. נחמד ויפה הוא גם השיר “עליזים הצעדים במולדת”, וכן השירים “זהב דרכי”, “את אפורה” וכיו"ב. שמח אני²⁴⁸ כי נבואתי נתקיימה בך. מיום שכתבתי לך את מכתבי הראשונים²⁴⁹ עד עתה גדלת ותהי למשורר. עלה והצלח.

שתי הגלויות מושבות לך, כחפצך.

בכבוד רב ח. נ. ביאליק 

תרנא לארי אבן־זהב

תל אביב, 27 6/5 [ד' אייר תרפ"ז].

לכבוד מר ארי אבן־זהב, ירושלים.

אדוני היקר!

האמת אומר לך, כי פרטי הרושם של קריאת ספרך²⁵⁰ נטשטשו מעט מלבי ברוב הימים, אבל הרושם הכללי עדיין עומד בלבי, והוא חזק מאד. גם חזון לך וגם הגות לב ונפש. שפתך אמיצה ורעננה. אולי אמצא שעה פנויה לשוב אל ספרך ולא אמנע ממך את דעתי בפרוטרט.

אם יש לך דבר אלי בעניני הדפסה של האוניברסיטה²⁵¹ אדָרש לך בכל עת. בת"א תמצאני בביתי תמיד.

ושלום לך

תרנב לפ. לחובר

תל אביב, 27 6/5 [ד' אייר תרפ"ז].

למר פ. לחובר, וורשה.

לחובר היקר!

הנני ממהר לאשר לך קבלת כתב היד²⁵², ובאלו הימים אעבור עליו. חזקה עליך שהוצאת הפעם דבר מתוקן בהתאם לתפקיד הספר. מי יתן ותגמור בקרוב את החלק הראשון.

לפרק החמישי, על ווייזל, אני מצפה. רצונך בדבר משלוח השטר יעָשה. מחרתים אסור ללשכת “דביר” ואצוה על כך.

שמחתי לדעת ממכתבך, כי אומר אתה לעלות לארצנו. מי יתן והיה. עודר חרוץ כמוך ימצא את מקומו במערכה. בואך לשלום.

בכבוד רב ח. נ. ביאליק

תרנג לד. י. בורנשטין,

תל אביב, 27 6/5 [ד' אייר תרפ"ז].

לכבוד מר דוד יוסף בורנשטין, ברלין.

א. נ.

ספרך “מדריך ללשון העברית בימינו” הגיעני, והיה ברוך על מתנתך היפה. הספר נאה ושלם בתוכו ובברו – תורה מפוארה בכלי מפואר. ברי לי, כי הספר ישא חן וחסד בעיני קוראיו ולומדיו ויועיל לא מעט להרבצת הלשון העברית לעמקה בתוך אחינו בגרמניה. יישר כחך.

עודך חייב לי תשובה על שאלה אחת במכתבי האחרון²⁵³. שאלתיך אם נכון אתה לגמור את ספרך “מדרש שירה”, ואם יש לו מוציא. נכון אני לסייע סיוע הגון להוצאתו. התגבר הפעם על עצלותך, הידועה לי, וענני מיד.

ואולי תואיל גם להודיעני מה שהוא משלומך וממהותך לעת כזאת.

שלך באהבה

תרנד לראובן פאהן

תל אביב, 27 6/5 [ד' אייר תרפ"ז].

לכבוד מר ראובן פאהן, סטניסלב.

ידידי היקר!

רצוני לעשות רצונך²⁵⁴, אבל מה אעשה והחטא מעכב. מטופל אני, בעונותי הרבים, בעבודה עד לבלתי נשוא ואין לי רגע פנוי. אתה תסלח לי הפעם אם אמנע חפצך ממך, ולא מרוע לב, כי אם מקוצר רוח.

בעוד שנים שלשה שבועות יצא הקובץ החמישי של “רשומות”. מאמרך השני לא מצא מקום בקובץ זה ונדחה לשלאחריו.

ושלום לך ולעבודתך.

בידידות ח. נ. ביאליק 

תרנה לא. ליטווין

תל אביב, 1927 6/5 [ד' אייר תרפ"ז].

לכבוד מר א. ליטווין²⁵⁵, ניו־יורק.

אדוני היקר!

כתב היד אשר מסרת לי²⁵⁶ שמור בידי והוא יבוא בכרך “רשומות” הששי²⁵⁷, ההולך ונסדר עתה בדפוס. עצם כתה"י אשיב אליך בשלמותו ואל נא תדאג לו.

בהיותי בניו־יורק הבטחתני להמציא לי עוד חומר בשביל “רשומות”. מאד אחזיק לך טובה אם תעמוד בהבטחתך.

את ספריך, אשר הואלת בחבתך לתת לי²⁵⁸, קראתי מראשם ועד סופם. מאד תיטיב לעשות אם תבחר מתוכם את אשר תבחר ותתן לתרגם לעברית בשביל בני הנעורים. יש בספוריך הנחמדים משום חנוך האֹפי של בני נעורינו.

ושלום רב לך ולעבודתך.

המוקירך מאד

תרנו לגב' — —

תל אביב, 1927 6/5 [ד' אייר תרפ"ז].

לכבוד הגב' – –, כאן.

גברת כבודה!

אני משיב לך²⁵⁹ בזה את כתביך. אם לחות לך דעתי בלי משא פנים – לא מצאתי לפי שעה בכתביך מלבד מליצה. הוסיפי לכתוב, אולי מתוך קצף המליצה תקפוץ ותצא בזמן מן הזמנים גם מעין אפרודיטה שירית נאה²⁶⁰. הכל אפשר.

בכבוד רב 

תרנז לאברמסון וחבריו

תל אביב, 1927 6/5 [ד' אייר תרפ"ז].

לכבוד ה"ה אברמסון וחבריו, לונדון.

ידידי הצעירים!

אינני יודע לא את שנותיכם ולא את מדת ידיעתכם בעברית, ואיכה אוכל לבחור לכם את השירים שאתם מבקשים²⁶¹? הצעתי היא, כי כל אחד מכם יעבור על כרך שירי ועשרת השירים אשר ייטבו בעיניו, אותם ישנן על פה. “לעולם ילמד אדם ממקום שלבו חפץ” אמרו חכמינו.²⁶²

בכבוד

תרנח לד. ילין

תל אביב, 27 10/5 [ח' אייר תרפ"ז].

לכבוד דוד ילין, ירושלים.

ידידי היקר!

העמודים של הדיואן²⁶³ כבר נשלחו אליך, 20 עמוד, ובודאי כבר הגיעוך. ואשר לישיבת ועד הלשון אתראה עם ידידנו מר גולדברג ונקבע את היום ואת השעה ולא אאחר להודיעך תיכף במכתב או על ידי הטלפון. אכן יש לשים קץ למצב הקפאון של ועד הלשון. מרגיש אני, כי דוקא בשעה זו יש לאל יד הועד להעשות כלי שרת חשוב ורב ערך בשביל העם היושב בארץ, ואולם העונות גורמים למעט את יכלתו ואת דמותו. מי האשם בדבר אינני יודע עד היום.

את – – ראיתי ודברתי עמו, ואולם אינני יודע את כחו בלשון עברית ואת שעור זריזותו וכשרון האיניציאטיבה שלו. הלא תדע כי דוקא האיש אשר שלשה אלה לו הוא יכשר לנו, ומי יודע אם הוא האיש – – –.

והנני שלך

תרנט לפרופ' י. דויסדון

תל אביב, 27 10/5 [ח' אייר תרפ"ז].

לכבוד פרופ' ד"ר דוידסון, ניו־יורק.

ידידי הנעלה!

השיר “אהי פדיון לעֹפר האהבים” כבר הגיע לידינו ממקורות אחרים, והוא כבר נדפס בכרך־המלואים של רשב"ג²⁶⁴. ואולם קבל את ברכתי על כונתך הטובה. באלו הימים עומד לצאת מן הדפוס הספר הראשון של כרך־המלואים. מפני רבוי החומר וגם מטעמים אחרים החלטנו להוציא את כרך־המלואים בשני חלקים²⁶⁵. בחלק הראשון בלבד באו כמאה שירים חדשים, וגם בשביל החלק השני יש חומר רב. מצפים אנו לקבל במשך שני החדשים הקרובים עוד חומר רב וחשוב מאד, כשלשים וחמשה שירים חדשים מתוך כת"י שלא נתפרסמו עוד בשום מקום. סוף דבר: רשב"ג ימצא הפעם במדת מה את גאולתו. ומי יתן ובאו במהרה גם גאולתם של יתר משוררינו הקדמונים.

שמחתי לשמוע, כי יתר כרכי ספרך הגדול והיקר²⁶⁶ קרובים להמסר לדפוס, יהי רצון שלא יבוא כל מכשול ומעצור בעבודתך ועינינו תראינה בקרוב את גמר ספרך.

ושלום רב לך ולכל חבריך.

ידידך מוקירך

תרס לל. יפה

תל אביב, 27 25/5 [כ"ג אייר תרפ"ז].

לכבוד מר ל. יפה, ירושלים.

ידיד יקר!

קבלתי היום מן הבנק את השלשים וחמש לי"מ ומחר אקוה למסור אותן לתעודתן ואמציא לך שוברות. המשלוח הוא דבר בעתו. לו השכלתם לדאוג מעט לסופרים, כי אז עלתה בידכם להפיג מעט את המרירות הנערמת בלבבם, והגורמת להרעיל את האויר.

סו"ס הם הם המשיבים את הרוח במפרשי ספינתנו, ובלעדיהם לא תזוז ממקומה.

שלך

תרסא לב"צ אלפס

תל אביב, 27 25/5 [כ"ג אייר תרפ"ז].

לכבוד הרב ב"צ אלפס, פתח־תקוה.

אדוני הנכבד!

את מחברת “השבת”²⁶⁷, ששלחת אלי, קבלתי בתודה. מחבב אני את דברי הרב ר' שמשון הירש ז"ל בכל מקום שהם, ואני מביע לך את תודתי על המתנה הטובה. חמרא למריה וטיבותא לשקייה.

בכבוד רב

תרסב לש. גינצבורג

תל אביב, 1927 25/5 [כ"ג אייר תרפ"ז].

לכבוד מר ש. גינצבורג, ניו־יורק.

יקירי,

גם אנכי מצטער הרבה על השבושים המכאיבים שנפלו בספר²⁶⁸. אין עצה ואין תבונה נגד הבחור הזֶצֶר. ואולם לא על כל השגיאות שציינת כדאי להרעיש עולם, רובן הן מסוג זה שהקורא יעמוד עליהן מאליו. ומקצתן, והן המכאיבות ביותר, באו לרגלי “למדנותו” של המסדר או מגיה הדפוס. כן, למשל, השגיאה “היסטורית” תחת “היסטריונית” תוקנה בהגהה שלש פעמים והמסדר ב"למדנותו" עשה את שלו וסו"ס יצא לא “היסטורית”, כמו שאתה כותב, אלא “היסטוריונית” וכשהרעשתי עליו את העולם הסביר לי, כי לדעתו לא היה שם שום ספק בדבר שהמחבר והעורך טעו באורתוגרפיה של המלה הזאת. ועכשיו צא וצעק “חי וקים”. ואולם הדף שבו באה שגיאה זו יודפס מחדש על חשבון המדפיס. עוד שתי שגיאות גסות אחרות באו באשמת המסדר, שלא השגיח בתקונים. מקצת מן השגיאות יצאו דוקא בזמן עשית התקונים. מכאבת ביותר השגיאה “אשכח” תחת “אשכב”, שאף היא תוקנה בשעתה והמסדר מתוך התרשלות לא הרגיש בתקון ודלג עליו, בהיותנו מוחזקים בעיניו לקפדנים ביותר.

ואשר למבטא “מאתים שנה בקירוב”²⁶⁹ – אודה ולא אבוש, כי אכן אני הוא הגורם לשגיאה זו – הגורם ולא האשם. דבריך לא היו נהירים לי במקום זה, ונתכונתי לשנותם קצת ולהוציאם להוראה אחרת ברורה יותר, אבל שכחתי לשנות, בהתאם לתקוני, גם את מספר השנים ויצא מה שיצא. מובן מאליו, כי הצעתך לתקן בלוח “כמה מאות שנה” תחת “מאתים שנה” היא מקובלת, וכן אעשה. די גם ב"מאות שנים" סתם בלי “כמה”.

תקוני “מכבל” תחת “מכתו”²⁷⁰ הוא ברור בעיני, ואין בו אף צל ספק. לא מצאנו בשום מקום שהמשורר יתן בסוף חרוז מלה מלרעית תחת מלעלית. דבר כזה לא היה מעולם, ואי אפשר לו שיהיה. ומובן מאליו כי ה"ליצנציא" איננה במקום זה אלא במלת “תקרא”²⁷¹, וחבל שלא העירותי על זה. אגב, מלת “מכתו” במקום זה אין בה כל טעם, ופירושך דחוק מאד.

מקצת מן השגיאות שמצאת אינן שגיאות כלל. למשל, מלת “אינו” וכן יתר הכנויים המקוצרים של מלת “אין” (על דרך לשון המשנה, איני אינו, אינה) באים תמיד אצל רמח"ל בסופי החרוזים כדין מלות מלעליות, ואין, איפוא, צורך לתקן. וכן מלות “לסבת מה” כתבתי בכונה, שכן דרך שמושו של צירוף זה בכל ספרות ימי הבינים, ולא “מסבת מה”, כמו שאתה מציע. סוף דבר: השגיאות בדרך כלל אינן מסוכנות ביותר, כאלה וכאלה²⁷² תאכל חרב, ואין סבה לעכב את ההדפסה על ידי משלוח הגליונות להגהתך.

סדורו של “ספר המחזות” הולך ונמשך. באלו הימים יגמר “מגדל עוז” ונעבור ל"לישרים תהלה".

את הספר “לשון למודים” ששלח אלי ראבידוביץ²⁷³ קבלתי. ואולם דעתי ודעת חברי פה לדחות הוצאת כרך זה לאחרונה, ולהקדים לו או את כרך השירים הליריים של רמח"ל או את האגרות, שיש בהן משום חדוש. בסדר זה תלויה הצלחת המהדורה. עליך, איפא, להכין אחד משני הכרכים האלה ולהמציאם אלי בהקדם.

והנני האומר שלום לך ולעבודתך.

שלך

תרסג לל. שפירא

תל אביב, 27 25/5 [כ"ג אייר תרפ"ז].

לכבוד מר ל. שפירא, ניו־יורק.

יקירי שפירא!

כבר כתבתי לך, כי מתנתך, “הגדה לפסח”, קבלתי, וברוך תהיה. היא אמנם הגיעה כבר לידי שבעה ימים אחרי עכול ה"קניידליך", ובכל זאת היתה בעיני ככלה חדשה, וכדבר בעתו, ובפסח הבא איה"ש עם אמירת “הא לחמא עניא” יעלה זכרונך לפני ותברכך נפשי.

המשבר בא"י לא פסק עדיין, ואולם ההרגל נעשה טבע, וגם עם המשבר הסכינו מעט. אנו מצפים כי ההסכם בין ווייצמן ומרשל²⁷⁴ יביא באחריתו לתוצאות טובות, אבל עד שתבוא הנחמה…

ואשר לדודך מר פרלמן²⁷⁵ יכול אתה להרגיע את רוחו כי לא יפול משכרו ארצה אף פרוטה אחת, קבל יקבל את כל המגיע לו בשלימות לפי מדת המכירה. ואולם אם הוא מקוה להסתייע בשכרו זה לשם פרנסה אינו אלא תמים. כלום ת"ח שכמוהו אינו יודע כי כבר התענו אנשי כנסת הגדולה כ"ד תעניות על הסופרים שלא יתעשרו, ומי זה ראה סופר עברי בימינו מתפרנס מספר אחד? בינינו לבין עצמנו: כל מי שמוציא בימינו ספר מעין זה

של “מדרש הרפואה”, הריהו כמניח מעותיו על קרן הצבי, ואין לקנא גם במו"ל. הקרבן היותר גדול הוא אם ימשיך ה"דביר" את הוצאת יתר החלקים של הספר. ואת זה אנו מקוים לעשות במשך הקיץ הזה.

לבקר שוב את אמריקה בקרוב אין עם לבבי, אעפ"י שאמריקה נתחבבה עלי במקצת ומצאתי בה כמה דברים טובים, ואולם עבודה יתרה עמוסה עלי ובשום פנים אינני יכול לעקור את עצמי ממקומי לשם טיול.

אשתי דורשת בשלומך.

ידידך

תרסד לועד הלשון העברית

תל אביב, 27 2/6 [ב' סיון תרפ"ז].

לכבוד ועד הלשון העברית, ירושלים.

א. נ.

כל מכתביכם הגיעו אלי בזמנם. שמח אני כי שבתם שוב לעבודתכם בזריזות, מי יתן ולא תשבות עוד. רוצים אנחנו להאמין, כי בשלשת החדשים הקרובים תגמרנה הרשימות שדברנו עליהן בישיבתנו המשותפת האחרונה ונזכה לפרסמן ברבים עוד בסוף הקיץ הזה.

הועדה הטכנאית שלנו גמרה כבר את החלק הראשון של עבודתה, הוא מחצית הכרך הראשון של מלון “שלומן”²⁷⁶, הקובע סדר מיוחד לעצמו, ואפשר להוציאו בצורת מחברת מיוחדה. השבוע הריצותי מכתב למו"ל המלון הלועזי והצעתי לפניו להרשות לנו להקביל את מלוננו העברי למלונו הלועזי, ואני מקוה כי תבוא תשובה חיובית.

בעוד זמן מה נקרא לישיבה משותפת להחליט בדבר מקצת מונחי הטכניקה המסופקים והשנויים במחלוקת.

את שלש הלי"מ קבלתי ונתתי מהן שתים למר גרינפלד²⁷⁷ בשכר עבודתו. מגיע לו עוד שכר עבודת שני חדשים – בס"ה שמונה לירות. תמה אני מדוע לא המצאתם לי עד היום מותר הכסף לפי ההחלטה. אין להלין שכר ת"ח, עובד עני וזקן.

בכבוד רב

נ. ב. שמח אני ביותר על שוב מר ליפשיץ²⁷⁸ אל הנשיאות ואל עבודתו בועד. מי יתן וגם הפרופ' אפשטין²⁷⁹ ישוב לשאת עמנו בעול. שמעתי, כי חוכך הוא להתפטר מן הועד, באמתלא שהחברים התל־אביביים נוהגים, כביכול, פוליטיקה. מה החלום הזה? אין זה כי אם פתחון פה להתרשלות בעבודה ולהשתמטות. מאד מאד נצטער כלנו על התפטרותו. השתתפותו בעבודת הועד חשובה לנו מאד. הנ"ל

תרסה לד"ר א. מ. בלאוסטון

תל אביב, 27 2/6 [ב' סיון תרפ"ז].

לכבוד הד"ר א. מ. בלאוסטון, ירושלים.

א. נ.

הצלום שהמציא לי אדוני בחביבותו עלה יפה מאד. הפרצופים מסוימים ומפורשים ואני הבחנתי בתוכם מקצת ממכירי, ביחוד עלה יפה קלסתר פניה השוחקים של הגברת הירשביין, ההולכת לימיני. ואולם פרצופי שלי, בעונותי הרבים, מראהו “מיתה משונה”. מה לעשות? כפי הנראה כן הוא מראה פני באמת, ומכונת צלומך עשתה את שליחותה באמונה. המקום ירחם.

הצלום הצליח גם מבחינת תפיסת המומנט. מראה זרם האוכלסין הנדחקים בין כותלי הסמטא יפה וחיוני מאד ועושה רושם.

ושוב תודה וברכה לך, אדוני היקר, על חביבותך.

בכבוד רב

תרסו לפ. לחובר

תל אביב, 27 2/6 [ב' סיון תרפ"ז].

למר לחובר היקר!

היום הגיעני גם הפרק החמישי²⁸⁰ – על ווייזל. עדיין לא עברתי עליו, אבל גם על פי רפרוף עין בלבד בצבצו לפני מתוך הכתב הדוגמאות המרובות שהבאת בפרק זה משירי ווייזל. האין מרובות יותר מדי בשביל ספר העוסק בעיקר בתולדות הספרות? עד היום לא עמדתי כראוי על תפקידן של הדוגמאות הללו בספרך. הבאות הן רק כדי להדגים את דברי הספר, או אומר אתה לצאת בהן גם ידי חובת חריסטומתיה או אנתולוגיה ולפטור ע"י כך את התלמיד מקריאת יצירות הסופר במקורן. הדבר טעון בירור מראש, כי כל פסיחה על שתי הסעיפים בכגון זה יכולה להכניס שניות מפסדת בגוף ספרך, דבר שאינו רצוי ומועיל לשני הצדדים. לדעתי אני, הדוגמאות צריכות להשתלב בגוף הספר רק בשעור שיש בו כדי להבליט ולהבהיר ביותר את רעיוני המחבר, אבל אם תבאנה במדה מרובה מזה, יש לחוש משום “רבה עליו ומבטלו”²⁸¹. אכן יש מקום גם לסדור אנתולוגיה מיוחדת בהקבלה לנקודות המוצא של מחבר הספר, אבל, כמדומה, שזהו ענין בפני עצמו. ובעיקר יש למחבר תולדות הספרות לסמוך על המורה והתלמידים, שיקראו גם את גופי היצירות שעליהן ועל יוצריהן דן המחבר. ופעמים רבות די לו ברמיזה ובמראה מקום בלבד.

כשיצטרפו הפרקים לכדי ספר ראשון לא נאחר מלמסרם לדפוס, ועליך להמציא לנו את ההגהות והתקונים בעוד מועד. לשלוח אליך את הגליונות להגהה אי אפשר. משלוח כזה יגרום להאריך את זמן ההדפסה פי ארבעה וחמשה. הליכה וביאה של כל גליון תאבד זמן של כמה חדשים יתרים, ואותיות כדי סדור כל הספר בבת אחת אין בא"י בשום בית דפוס.

רצוף בזה המחאה על סכום של 15 לי"מ על שם סוכן ה"דביר" – – והוא ישלם לך במזומן, אם יש לו, או בשטר, כבקשתך. מנהל ה"דביר", מר ברנשטין, יסייע לך להחיש את קבלת הסכום הזה מיד – –..

למשלוח יתר פרקי הספר אנו מחכים, ובבקשה שלא תאחרם בידך. הזריזות בענין זה יפה ומועילה לשני הצדדים.

והנני המוקירך ח. נ. ביאליק

תרסז ליהושע — —

תל אביב, 27 2/6 [ב' סיון תרפ"ז].

לכבוד מר יהושע – –, וישניובה.

בחור יקר!

אתה אומר, כי מרגיש אתה בך נטיה פנימית לכתיבה – אל נא תרבה, איפוא, לשאול. שמע לקול נטיתך וכאשר עם לבך. ואם נטית אמת היא, תמצא את הדרך, ואם לא – תחדל מאליה.

אכן בשיריך יש מה שהוא הנותן תקוה, ובכל זאת קשה לשפוט מהם על העתיד. נסיונות העט של בחורים בני גילך הם בבחינת קצף על פני הכוס, ומי יודע מה יהי טיב היין אשר יבוא אחרי הקצף.

בכבוד רב

תרסח לל. יפה

תל אביב, 27 8/6 [ח' סיון תרפ"ז].

לכבוד מר ל. יפה, ירושלים.

ידידי היקר,

הנני עומד עמך על המקח, תן עוד לפחות עשר לי"מ²⁸² ושלח אותן מיד בלי דחיה כל שהיא. הדבר נחוץ לשם הצלת הסופר היקר ההוא²⁸³. כאמור, הכסף יתקבל רק בתור הלואה. בשם אלהים אל נא תמעיט מן הסכום שנקבתי, ואל תאחרהו. למגנס אפנה, בעצתך. לתשובתך התכופה אחכה.

בכבוד רב ח. נ. ביאליק

תרסט לד"ר י. ל. מגנס

תל אביב, 27 8/6 [ח, סיון תרפ"ז].

לכבוד ד"ר י. ל. מגנס, ירושלים.

אדוני הנעלה!

הנני רוצה הפעם להסב את תשומת לבך אל מצוקתם הגדולה של רבים מסופרי ארץ ישראל החשובים, אשר מאין להם כל מקור נאמן לפרנסתם הם מתענים ברעב ובחוסר כל – ואין מושיע. אחדים מהם הגיעו עד דכא ויש מהם שחלו מחמת רעב וסגופים מחלות קשות ואנושות.

האמנם אין עצה ואין תחבולה להקל במדת מה את ענים ומצוקתם של נושאי התרבות שלנו, מחיי השפה ויוצריה בא"י?

חושב אני כי אתה בתור עומד בראש ועד הסיוע של הג’וינט בא"י מחויב להפנות את דעתך גם לצד זה ולמצוא עצה להציל את סופרינו בא"י מחרפת רעב.

לפי שעה אני פונה אליך בבקשה קטנה זו: אחד מחשובי הסופרים כאן בא"י, – – חלה מחלה כבדה והוא טעון רפוי והחלמה. הסופר הזה, איש הכבוד ממדרגה גבוהה, לא יסכים בשום פנים לקבל סיוע בצורת תמיכה, אבל יש עצה אחרת להושיעו, לתת לו את האפשרות להוציא לאור קובץ מאמרים. – – –

שמעתי כי כבר נעשו על ידך קומבינציות ממין זה לשם סיוע קונסטרוקטיבי של בתי הדפוס והמסדרים, וגם כמדומה בצורת סיוע סתם, שלא על מנת להחזיר. הקומבינציה שלי, איפוא, יפה יותר מכל צד.

הסופר הזה איננו יחיד במינו לענין זה. עד עכשיו עשיתי במקום כל שבכחי – והוא מעט מאד – להקלת המצב הרע של חברי. עתה אזלת ידי ואם אין אתה להם הפעם – מי להם?

בכבוד רב

נ. ב. עברתי על הדו"ח האחרון של המכון למדעי היהדות של האוניברסיטה – והרושם בכלל מניח קצת את הדעת. מורגשת התקדמות מה במשך השנה, ואם גם אטית ביותר. יש עוד להלחם הרבה בהשפעה הנפסדת של חו"ל מצד אנשים שאינם יודעים בין ימינם לשמאלם על צרכיו המעשיים והחיוניים של המכון פה בארץ. חוששני, שאם לא תחלש ההשפעה המזיקה הזאת יבוא המכון עד לידי הרס.

תרע לש. גינצבורג

תל אביב, 27 8/6 [ח' סיון תרפ"ז].

לכבוד ד"ר ש. גינצבורג, ניו־יורק.

ידידי הנכבד!

קבלתי גם את מכתבך האחרון בצרוף הצלומים. הכל יעָשה יפה בעתו. ספר “מגדל עוז” יגָמר בעוד שבוע, ונמשיך בלי הפסק את הדפסת “לישרים תהלה”. כבר כתבתי לך, כמדומה, כי מן הראוי לתת אחרי כרך זה לא את “לשון למודים”, כי אם את כרך השירים הליריים, ואם אפילו הדבר מצריך מעט עמל וטורח מצדך בהכנת הכרך ההוא – אל לך להתרשל ועליך לגשת תיכף ומיד אל המלאכה. הצלחת המהדורה תלויה בכך. הספר “לשון למודים”, אף כי ינתן הפעם בצורה שלמה וחדשה, יראה בכל זאת “כישן”, לפי שכבר נשגר השם בפי הבריות. התבונן בדבר הזה ונוכחת.

במכתב זה נתכונתי בעיקר להודיעך, כי גם קובץ סילקינר קרוב לגמר. ואני מאיץ בך ובחבריך להריץ אלינו בהקדם האפשרי את הקובץ הבא. הקובץ הראשון “התמהמה” יותר משחשבנו. כל התחלות קשות. עכשיו הדרך סלולה, והקובצים הבאים ירוצו איש אחרי אחיו, קובץ קובץ במועדו הנכון.

בבקשה לעשות את בקשתי זאת מיד ולא לדחותה למחר. אגב, מי יבוא אחרי סילקינר?

הקובץ של סילקינר יצא מהודר ובלא שחצנות. מצד תכנו יעשה הקובץ, כמדומה לי, רושם בפואמה “מול אהל תמורה”. יתר השירים הליריים, אף על פי שהם נפשיים ולבביים, נראים כמיושנים מעט. בכל זאת יפה עשה שכנס את מעט “רכושו”.

ושלום לך ולכל החברים.

בכבוד גמור ח. נ. ביאליק

תרעא לד"ר יעקב קלצקין

תל אביב, 27 14/6 [י"ד סיון תרפ"ז].

יקירי קלצקין!

לא עמדתי כראוי על טיבה ופירושה של הצעתך בדבר מסירת העריכה של מחלקת הספרות החדשה²⁸⁴ לידי. גם רשימת הערכין שצירפת למכתבך לא החכימתני. הכונה לכאורה היא, שאני אהיה העורך למחלקה הנ"ל לכל הכרכים ולשתי המהדורות²⁸⁵ (דבר זה למדתי מכללא, מתוך שהכנסת ברשימה גם ערכין בעלי אות "ע' ", שבאים רק בלועזית באות הראשונה). ואם כן הוא, איך אתה מצייר לעצמך שאוכל לעסוק בזמן אחד גם בעבודת “דביר” וגם בעבודת האנציקלופדיה. אני איני מצייר לי אפשרות כזאת. גם מלאך כמוני אינו עושה שתי שליחות. ועוד שאלה, האמנם אין באות “א” מן הספרות החדשה כי אם אותם הערכין המנוים ברשימה? כמדומה, שהיא חסרה עוד ערכין הרבה כאלה וכאלה. ושוב שאלה: איך תצויר בעיניך העריכה מרחוק, הרי ההולכה וההבאה של כל מאמר ומאמר יש בהן משום הפסד זמן מרובה ומשום עכובים ועכובי עכובים עד אין קץ. סוף דבר: אני עומד מבולבל, תוהה ובוהה ממש, ואינני יודע לפי שעה מה אשיבך. ההצעה באה לפתע פתאם כל כך והיא נראית לי מוזרה ובהולה כל כך עד שאני נוטה לחשוב, כי בינתים שבה להיות כזאת גם בעיניך ובלי ספק כבר חזרת בך. עכ"פ הדבר צריך עיון ובדיקה מצדי צדדים ועליך לתת לי שהות להתבונן בדבר יפה יפה.

המאמר לקובץ הזכרון של שמחוני ז"ל אמנם היה מוכן בידי, ואולם לפי שתכנו היה בעיקר שירים חדשים מתוך כתב היד של ר' שמואל הנגיד הייתי מוכרח לבקש רשות מאת בעל הדיואן²⁸⁶ על פרסום השירים הנ"ל בדפוס קודם שיתפרסם הדיואן עצמו, אבל בעל הדיואן סרב לתת לי את הרשות ההיא, וממילא נדחה המאמר הזה, ועלי לכתוב דבר חדש. אשתדל להפנות לשם כך בימים הקרובים.

והנני אומר שלום לך ולידידנו נחום.²⁸⁷

בידידות נאמנה ח. נ. ביאליק

נ. ב. שמע נא, קלצקין! מדוע לא תעביד בשביל האשכול את הד"ר י. ל. ברוך? האיש הזה, הלא תדענו, נאמן הוא בעבודתו, ויכול אתה להסתייע בו סיוע רב. יודע אני, שהוא פנוי עתה, ומן הראוי לך שלא לדחותו, אלא, להיפך, לקרבו. חייך שיש בכחו לכתוב, וגם לערוך בשביל “אשכולך” הרבה מאמרים הגונים, וביחוד במחלקות הספרותיות. התבונן בדבר וקבל החלטה בענין זה ואל תחמיץ את השעה, כי מאד אפשר שימצא בינתים עבודה אחרת ולא יהא פנוי לך.

תרעב לד"ר נ. סלושץ

תל אביב, 27 14/6 [י"ד סיון תרפ"ז].

לכבוד ד"ר נ. סלושץ, ירושלים.

ידידי היקר!

היום שלחתי מכתב למר ז’אק מוצרי, כעצתך. עוסק אני בבדיקת הצלומים²⁸⁸ ובסידורם. עד עכשיו עלתה בידי לסדר כשלשים עמוד. כנראה, שלא כל העמודים הם של יוסי בן יוסי. מצאתי בתוכם עמודים השייכים לפייטן אחד ששמו שמואל – כך מצאתי שמו מפורש בראשי חרוזים של מקצת הבתים, ועוד עלי לעבוד עבודה קשה עד שאמצא את ידי ואת רגלי בתוך הערבוביא של העמודים המבולבלים ללא שום סימן חיצוני על הקשר שבין עמוד לעמוד.

יתר החומר על האנוסים בפורטוגל²⁸⁹ יבוא בראשית הכרך הבא, וגם החלק ההיסטורי ימסר לדפוס בשעתו. ע'“ד לוח הקורות אינני יכול עוד להגיד לפי שעה את דעתי אם אתננו ב”רשומות" ואם לא, את זאת אחליט אחרי שאראנו ואבדקנו.

תמונתו של הקפיטן בררוש באשטו בא בראש מאמרך ב"רשומות"²⁹⁰. מקוה אני כי נתראה, אם בת"א אם בירושלים.

שלך ח. נ. ביאליק 

תרעג למרדכי בן הלל הכהן

תל אביב, 27 14/6 [י"ד סיון תרפ"ז].

לכבוד מר מרדכי בן הלל הכהן, ירושלים.

ידידי היקר!

על פי כל הסימנים – עודך צעיר, וכדרך כל צעיר קצר רוח אתה, והנך להוט אחרי קופלימנטים. אין זאת כי אם בטוח אתה בכחך, ובאמת גם הכרך השלישי של זכרונותיך²⁹¹ מעיד בך כמאה עדים כי עוד כחך חדש עמך וקסתך תשב באיתן, ויש שהיא גם יורה כחץ – ע' למשל, העמודים ע"ד אוסישקין. יחזק אלהים את מתניך ואת חלציך יברך, וגם הכרכים הבאים אל נא יפלו לכח גבר ולטעם זקנים מאחיהם הבכורים, אמן כן יהי רצון.

בכבוד רב

תרעד לפ. לחובר

תל אביב, 27 14/6 [י"ד סיון תרפ"ז].

לכבוד פ. לחובר, וורשה.

יקירי לחובר!

סבורני כי מכתבי יגיע לידך עוד בטרם צאתך. את הפרק הששי בצרוף מכתבך קבלתי. את ההמחאה בסך 15 לי"מ ע"ש – – בודאי קבלת כבר. היא נשלחה עוד לפני בוא אלי מכתבך האחרון, וממילא לא יכולתי למלא את רצונך ולכתוב את ההמחאה על סכום גדול מן הנ"ל.

ויהי רצון שתהא צאתך לשלום ובואך לשלום.

אצפה לראותך בקרוב.

שלך ח. נ. ביאליק

תרעה לבן־עמי

תל אביב, 1927 26/6 [כ"ו סיון תרפ"ז].

יקירי בן־עמי!

שמו של הד"ר חיות הוא פרץ צבי. שמח אני כי מכתבי היה לברכה לאותה הגברת החולה.

ואשר לטענותיך עלי – לא ירד בני עמך. אתה לא עמדת על טיבי ולא תדע את נפשי, כאשר לא ידעוהו רבים כמוך. אני אמנם אינני מן המתמיהים, ובכל זאת למדתי את נפשי לבלתי שים לב לדעות זולתי עלי ועל מעשי, ואני אינני עושה שום דבר עפ"י חשבונות, אלא לפי נטית רוחי והכרח נפשי בכל רגע ורגע, ואחת היא לי מה שיחשבו אחרים, ואפילו ידידי, עלי. ואלהים הוא היודע ועד, והוא ישפטני.

שלך באהבת תמיד

תרעו לשלום אש

תל אביב, 1927 26/6 [כ"ו סיון תרפ"ז].

[תרגום מאידית]

יקירי אַש!

שמח אני כי שבת בשלום לביתך²⁹², והולכת אתך לב טוב לארץ ישראל ולחבריך. יודע אתה יפה, אש היקר, כי היית לנו אורח טוב באמת ואנו שמחנו באמת, בלי חכמות ובלי פניות. רצינו שתראה את עצמך בינינו כבין אחים, ואם הדבר הזה עלה בידינו, הרי זה לי מחיה נפשות באמת.

בואך אלינו הביא למחננו מעין הלך־רוח של “תוספות יום טוב”, כי, כידוע לך, שורר גם בלאו הכי בארץ־ישראל רוח של חג, וכשבא אורח חשוב כמוך האין לקרוא את זה “תוספות יום טוב”?

בעתונים קראתי על דבר ההרצאה החמה שלך על ארץ־ישראל, ועל־דבר איזו מהומה קטנה באמצע מצד “ידידינו”. בטוח אני בלבי בטחון גמור, כי בקורך לא יעבור על נפשך לשוא, אלא ירענן את נשמתך ויפרה אותה לימים רבים. שמי ארץ ישראל יוסיפו עוד להבהיר ולהעמיק את מבט־עינך היהודי הבהיר והעמוק.

אגרתך הנלבבת נגעה מאד אל לב אשתי ואני יחד עמה שולחים לך, לאשתך האהובה ולבתך דרישות־השלום החמות והנלבבות ביותר.

והיו בריאים ושמחים ואל תשכחו גם אותנו.

ידידכם באמת ובאמונה

תרעז לל. שפירא

תל אביב, 1927 26/6 [כ"ו סיון תרפ"ז].

לכבוד מר ל. שפירא, ניו־יורק.

יקירי שפירא!

היה ברוך על ברכת ה"גומל". באמת לא היתה סכנה מרובה. איש מן הנוסעים באוטומוביל לא נפגע, רק האוטו בעצמו נתמעך קצת והדבר נגמר בקצת דררא דממונא מצד בעל האוטו.

מאמין אני לך, כי הספר שכתב אחיך על מאפו הוא ספר טוב וראוי לראות אור, אבל התקציב של “דביר” למשך השנה הקרובה כבר נחתם ובשעה זו אי אפשר לנו בשום פנים לקבל עלינו התחיבות חדשה. די לנו להפקיע את עצמנו מן ההתחיבויות הישנות.

הראית את “רשומות” כרך ה'? ספר יפה הוא וכדאי שתקרא בו וגם תיעץ לחבריך לקראו. אתם תהיו נהנים ואנחנו, בעלי ה"דביר", לא נהיה חסרים.

במשך שני השבועות הקרובים יופיעו ב"דביר" עוד ספרים אחדים, חשובים מאד, רבי כמות ואיכות, כגון גבירול²⁹³ חצי הכרך השלישי²⁹⁴, מלון עברי־עברי חדש²⁹⁵, גיאוגרפיה של ארץ ישראל²⁹⁶ – ספר גדול בעל ערך מדעי חשוב מאד – ועוד ועוד ועוד.

רוח של ערב הקונגרס כבר מציצה מן החרכים אצלנו: אספות, ועידות, ישיבות, תעמולה וכו', סוף דבר: מתקהלים ו"מקשקשים בקומקום".²⁹⁷

והיה שלום וברכה

שלך

נ. ב. וידידנו מר ליפסקי²⁹⁸ נתיבל בינתים והגיע לשנות בינה, ואם באמת נבון הוא, יבין מדעתו כי לא מרוע לב ומרוע עין מנעתי את ברכתי ממנו ליום יובלו. אלא, להיפך, קימתי מה שאמרו חכמינו “אל תשתדל לראות את חברך בשעת קלקלתו”²⁹⁹. ואין לך קלקלה גדולה לאדם מיובל של זקנה. אבל ידע נא, כי אוהב אני אותו ומברכו בלבי ברכות טובות לו מכל מיני ברכות אמורות בפה.

תרעח לארי אבן־זהב

תל אביב, 1927 26/6 [כ"ו סיון תרפ"ז].

לכבוד מר ארי אבן־זהב, ירושלים.

ידיד נכבדי.

בדבר שאלתך איני יודע מה אשיב לך. אינני רואה את עצמי כפוסק וכמו"ץ לשאלות כגון אלה³⁰⁰. הדבר תלוי ב"אובנתא דלבא"³⁰¹ של בעל הדבר. אין דעותיהם של בני אדם בענין כזה שוות. עצתי היא, איפוא, אל תשאל עצות מפי שום איש. כל שאלה בכגון זה היא עצמה יש בה מעין קורטוב של התגדרות, אלא עשה כרצונך וכנטית לבך.

בכבוד רב 

תרעט לחברת א. ברתולד

תל אביב, 1927 26/6 [כ"ר סיון תרפ"ז].

לכבוד חברת א. ברתולד, ברלין.

א. נ.

מכל ארבע הדוגמאות של האותיות ששלחתם לי³⁰² מוצאת חן בעיני בדרך כלל הדוגמא הראשונה, שסמנתיה משמאל בנומר “1”. דוגמא זו היא הקרובה ביותר לטפוס הכתב, זה הנקרא “סופרות”, שכותבים בו את התורה. ואולם הדוגמא שלכם לקויה עוד כמה לקוים והיא צריכה שכלול. כן, למשל, הבי"ת טעונה תקון בקרקעה, כלומר: הקו התחתון שלה צריך לצאת בולט מה שהוא לצד ימין מחוץ לקו הצלע הזקוף, כדרך הבי"ת של כל א"ב רגיל, כדי להבדילה יותר מתמונת הכ"ף. כמו כן נראית לי הכפה העליונה של המי"ם קצת עבה ושמנה יותר מדי. גם הרגל של העי"ן אף היא נראית לי צולעת קצת. יותר יפה, לדעתי, לעשותה מעוגלת קצת מימין, כזה:³⁰³, ולא משופעת. הרי"ש צריכה להיות אף היא יותר מעוגלת קצת בקצה גגה העליון מימין. הטי"ת, השי"ן, הה"א והאל"ף יפות למדי. התקונים שאמרתי צריכים להעשות כדי להכניס התאמה והרמוניה גמורה בין האותיות, ויהיה הכתב כולו בעל אופי שלם ומאוחד.

השריפט הדק שרשמתי בנומר “3” נראה לי גבוה וארוך יותר מדי וצריכים להנמיך את קומתו במה שהוא.

שני מיני השריפטים האחרים, נר. 4 ונר. 2, עשוים כמדומה בפרופורציה יפה ואפשר להשתמש בהם.

והנני האומר לכם שלום וברכה

ג. ב. רצוף בזה הנני מחזיר את הדוגמאות.

תרפ לאוניברסיטה העברית

תל אביב, 27 28/6 [כ"ח סיון תרפ"ז].

לאוניברסיטה העברית, המכון למדעי היהדות, ירושלים.

א. נ.

את ההעתק של המכתב שיש בדעתו של ד"ר מגנס בהסכמת הפרופסורים של המכון למדעי היהדות לשלוח לפרופ' חיות³⁰⁴ קבלתי ושמחתי עליו שמחה נאמנה. הנני חושב את דבר המכתב הזה לצעד מחוכם מאד, והלואי שיסכים הפרופ' חיות לקבל את ההצעה, אעפ"י שלא אכחד מכם, כי מסופק אני בדבר זה. אחרי כל התמרורים והעלבון אשר השביעוהו חברי הקורטוריום שלנו מחו"ל, במחילת כבודם, רשאי הפרופ' מר חיות הנכבד לדרוש לעצמו פצוים מוסריים נוספים.

בכבוד גמור

תרפא לפרופ' ש. קרויס

תל אביב, 27 28/6 [כ"ח סיון תרפ"ז].

לפרופ' ש. קרויס, וינה.

לידידי הנעלה שלום וברכה!

מפני המצב הקשה בשוק הספרים נדחתה הוצאת ספרך³⁰⁵ עד הנה. עכשיו נגשנו לסדורו בדפוס ובעוד שלשה או ארבעה ימים נמציא אליך את הגליון הראשון, וראית ושמח לבך, כאשר ישמח לבי גם אני. אתה יודע עד כמה מחשיב אנכי את מפעליך הספרותיים, ועד כמה רדפתי אחריך עד הניעי אותך לגשת למלאכת הספר הזה ועריכתו. דחית הוצאתו גרמה לי צער מרובה. עתה, מקוה אני, יעלה בידי לכפר את פניך בזריזות המלאכה כפי האפשר ובטהרתה ובנקיונה. אשתדל בכל כחי שיצא מתוך ידינו דבר מתוקן, הן מצד ההגהה והן מצד ההידור החיצוני. הלא גם את דרך עבודתנו תדע מאז. ומקוה אני כי עוד כחך חדש עמך כאז כן עתה, ורוחך כמעין המתגבר לחדש וליצור בכל יום ועד שנגיע לגמר הספר הזה יהיה מוכן בידך גם אחיו, אשר יבוא אחריו.

המהלך הרב בין ת"א ובין עיר מושבך מכריחני לבקש מעמך הנחה קטנה, שתפטור אותי מלשלוח אליך את הגליונות להגהה. גזרה זו אי אפשר שיעמוד בה שום בית דפוס בא"י. אני מבטיחך, כי נזָהר מן השגיאות עד כמה שבשר ודם מסוגל לכך ונוסיף שמירה. הגליון הראשון יוכיח לך, כי יכול אתה לבטוח בי.

והנני האומר לך שלום וברכה בלב שלם ונאמן והמצפה לראותך בקרוב יושב בקתדרה ומורה דעת באוניברסיטה בירושלים.

בכבוד רב

תרפב ליצחק רפאל מולכו

תל אביב, 27 28/6 [כ"ח סיון תרפ"ז].

לכבוד מר יצחק רפאל מולכו, ירושלים.

א. נ.

מאמרך ע"ד הדונמים³⁰⁶ יש בו ענין רב בשביל ה"רשומות“, ואולם כדאי הוא נושא זה להרחיבו ולהעמיקו. אולי תוכל להוסיף עוד חומר ממשי חדש על זה ששלחת³⁰⁷?

בכבוד רב ח. נ. ביאליק

תרפג לר' בנימין

תל אביב, 27 28/6 [כ"ח סיון תרפ"ז].

ידידי היקר ר' בנימין, ירושלים.

אכן חדשה היא לי, כי עברה “המסבה”³⁰⁸ בארץ, כן תרחבו וכן תרבו.

הענין אכן יקר ויקר לי, אבל מה אעשה ודוקא השבת הבאה במסבת ת"א שבת שלי היא, ואני המרצה והדרשן שם, וכלום אדחה שבת מפני שבת ?³⁰⁹

ואולם מבטיחך אני, כי אל אחת מן השבתות הבאות, שבת פנויה, אדאה אליכם על כנפי נשרים ואשמח למצוא בתוך מסבתכם את אחי ורעי, את עגנון³¹⁰ ואת ליפשיץ³¹¹ ואת ואת וכו', וישבנו יחד שבת אחים והתענגנו על טוב ה' ביום קדשו וקראנו לשבת עֹנג.

בכבוד רב

תרפד לב. נ. סילקינד

תל אביב, 27 28/6 [כ"ח סיון תרפ"ז].

יקירי סילקינר!

אכן לא רק כהנים, אלא גם אמריקנים זריזים הם³¹². משיבים הם על מכתבים אחרי חמשה חדשים לקבלתם, ואולם יש לך כפרה, מאחר שלא כהן פשוט אתה, אלא כהן משולש: בבית המדרש למורים, בת"ת דמעלה העיר ³¹³ומנהל של ה"מרכז העברי" וכהן משולש שאני!

שמח אני על שמחתך בצורה החיצונית של הספר³¹⁴, יהי, איפוא, ברוך טעמי שכִּון לטעמך.

משנה שמחה תשמח בבשרי לך, כי ספרך נגמר בשעה טובה ומוצלחת. היום הביאו לי את הגליון האחרון להגהה אחרונה. ועתה, כבוא הספר הזה³¹⁵ לידך, יהי הספר שלך בידי מכורך ומצוחצח, מלובן וממולח, ממש כפרַנט אמריקני, בנעלי תחש ובעניבת משי. בהגהת ספרך טרח לא אברונין, אלא איש אחר, מדקדק אף הוא, ואת שכרו המצאתי לו מכספך שבידי. בקרוב נמציא לך חשבון מפורט, ואני מקוה כי תשבע רצון גם מצד זה.

ואשר דברת על חלום “שקספיר” – ³¹⁶לא ירדתי לסוף דעתך. מי הוא שצריך לפתור את החלום הזה? אני או אתם, האמריקנים הזריזים? אנכי מוכן –ומה איפא הדבר חסר? אין הדבר חסר אלא שיבואו כהני אמריקה, כהנים סתם, וילמדו זריזות מן החתול…

הנני מחכה, איפוא, גם לתרגומי שקספיר, וגם לקובץ אחד החברים, אשר יבוא אחרי סילקינר, ואם יקום סילקינר, והתעורר ונִנְעַר, ויחזיק בסינר, אולי יִפָּתַח הצנור, וינגן הכנור, גם מז’ור וגם מִינוֹר, פרוזה בסלע, ושיר בדינר.

ויקום פורקן מן שמיא לך ולכל החבְרַיָא.

שלך באהבה ח. נ. ביאליק

תרפה לי. א. ניידיץ

תל אביב, 27 28/6 [כ"ח סיון תרפ"ז].

למר י. א. ניידיץ, פריז.

ידידי היקר והחביב!

השבוע הזה שבוע של סיומים הוא לי וגם של התחלות חדשות. הנני מרגיש איפוא את עצמי בבחינת “חתן תורה” ו"חתן בראשית". כטוב עלי לבי נפניתי לכתוב לך דברים מעטים. סיימנו בדפוס כרך שלישי של שירי בן גבירול והתחלנו בהדפסת הדיואן של ר' משה בן עזרא. אלו ידעת, יקירי, כמוני את כל כחו ואת כל יפיו של משורר ענק זה, ר' משה בן עזרא, כי עתה בכל נטותך אחרי המודרניזם, אמרת כמוני: יהיו כל המודרניסטים כפרתו. ואולם עד היום לא ידע איש מישראל את נחלי השירה האיתנים השוטפים באפיקי ספרד, ואיש לא הבין את דרכם. מקוה אני, כי ששת הכרכים של שירי הרמב"ע יעשו בשנה אחת את אשר לא יכלה לעשות חכמת ישראל, כביכול, במשך שני יובלות – מימי צונץ³¹⁷ ועד היום.

אינני יודע אם תשמח הפעם בשמחתי. פעמים נדמה לי כי לבך רחק קצת ממני. בכל ימי עבודתנו הקשה ל"דביר" ולבנינו בא"י לא הראיתני סמנים מיוחדים של השתתפות יתרה, ואולם יהי שם אלהים מבורך. על ה"חתחתים" הקשים ביותר התגברנו ו"הדביר" הולך ומתבצר מבפנים משנה לשנה. בזה מכירים ומודים עכשיו הכל, אוהבים ושונאים כאחד. מלה זו, האחרונה, אל נא תפליאך. כי אכן גם שונאים יש ל"דביר", והם עושים כל מה שבכחם בסתר ובגלוי להכשילו. ואולם אם ה' לנו מה יעשה לנו אדם?

בשעה זו, כאשר הונח לי מעט מן הארטילריה של ספרי “דביר” הכבדה, יכול ורשאי אני להפנות לעבודות הקלות, ועמדתי לבדוק את אמתחת “אחינֹער” ולהכין חלק מן כתבי היד לדפוס. מצאתי ביניהם הרבה דברים יפים, שפרסומם יפה להם ולבני הנעורים שלנו. הלא תסכים, כי בשנות בצורת כאלה בספרות המקורית לבני הנעורים, וביחוד בא"י, חטא גדול הוא להלין בבית כתבי יד נאים כאלה של ספרי “אחינֹער”³¹⁸, ולעכב הוצאתם, ונזכרתי בהבטחתך להמציא לצורך הוצאה זו מאתים לי"מ, – – –. אם רצונך, איפוא, להחיש את הוצאת כתבי “אחינער” לבני הנעורים, תואיל, בטובך, להמציא לידי את הסך ההוא, שיספיק, לדעתי, להוצאת ארבעה ספרים חשובים מיד ובבת אחת, ואלה הארבעה, כפי שאני מאמין, יאפשרו להוציא לאט לאט גם את יתר הספרים. ע"י כך נצליח לא רק להוסיף עוד קצת ספרי מקרא טובים לבני נעורינו, כי אם גם נציל “מתהום הנשיה” ומאבדון גם את המוסד והשם של “אחינער” שקשור הוא במדה מרובה גם בשמך בתור מיסד ראשון ושם מזא"ה ז"ל, תבדל אתה חיים, ובמקצת גם בשמי³¹⁹. קשר משולש זה, כסבור אני, אף הוא מחייב קצת.

מוזמן אנכי לישיבת הקורטוריום של האוניברסיטה העתידה להיות בשנה זו, בסוף אוגוסט, ואולם מסופקני אם אוכל ללכת אליה. תקפה עלי עבודת “דביר” ולא במהרה אוכל להנתק ממנה. ממילא לא אוכל להשתתף בקונגרס, וצר לי מאד. הגיעו לנו ימים קשים מאד, ימי משבר פנימי, רוחני, אשר לא היה כמוהו עוד בתנועת התחיה. הקונגרס מחויב לעשות פלא: להחיות את המת, ואם לא יגדל כחו לעשות זאת – מי יודע את הנכון לנו ביד הימים הקרובים.

והנני אומר שלום לך ולרעיתך ולבתך היקרה וליתר בניך.

בידידות נאמנה

תרפו לחנה אורלובה

תל אביב, 27 28/6 [כ"ח סיון תרפ"ז].

למרת חנה אורלובה, פריז.

חנה היקרה!

תשורתך היפה³²⁰ שמחה את לבי, ותודה לך. הספר נאה ומהודר למדי, והוא אומר כבוד לך וליצירי כפיך הברוכות. כל באי ביתי אשר ראו את הספר התפלאו למעשי אצבעותיך וברכו ברכת הנהנין. שמעתי כי שמך הולך וגדול ואת כמעין המתגבר. גדלי ותשגי!

ידידך הנאמן

תרפז לד"ר מ. אהרנפרייז

תל אביב, 27 3/7 [ג' תמוז תרפ"ז].

לד"ר מ. אהרנפרייז, שטוקהולם.

ידיד יקר!

אצבע אלהים! מכתבך ממַלַגה, עיר מולדת רשב"ג, הגיעני ממש ביום שנגמר בדפוס הגליון האחרון של הספר השלישי של רשב"ג. סימן טוב הוא לי ולך. בעוד ימים אחדים אמציא את הספר הזה אליך. באו בו כמאה שירים חדשים של רשב"ג מלוקטים מתוך כתבי היד שלא נודעו עד הנה.

ואשר לכתביך – יצר לי מאד להודיעך, כי שעת “רצונך” חלה בשעת הדוחק לכל מו"ל בישראל. בודאי יודע אתה עפ"י העתונים מה מצב הספר העברי בשוק. בשעה קשה זו די לנו להפקיע את עצמנו מהתחיבויותינו הישנות, ובשום פנים אי אפשר לפי שעה להעמיס על עצמנו התחיבות חדשה כל שהיא; אבל בנוגע לספרך ע"ד ספרד ופורטוגל³²¹ יש לי עצה: אם אין מספר גליונותיו בפורמט של “רשומות” עולה יותר על שמונה תשעה גליונות דפוס אפשר לתתוֹ ב"רשומות" כרך ששי הבא. כמו שנתנו, למשל, ספרים מעין אלה בכרכים הקודמים ד’–ה' (למשל “האנוסים בפורטוגל”³²²). הכרך הששי ימסר בקרוב לדפוס ואפשר לתת את המחצית מספרך בו ואת המחצית השניה בכרך השביעי, שימָסר אף הוא בקרוב לדפוס (אנו אומרים עתה לתכף את יציאת הכרכים זה אחרי זה), ואחרי כן נוציא את ספרך זה בכרך מיוחד עפ"י המטריצות. אגב, הקראת את “רשומות” ה'? הוא מלא וגדוש.

מסרתי לדפוס את שירי החול של הרמב"ע. כולם יכילו בערך ששה כרכים, ואנו מקוים להוציא את כולם במשך שנתים.

המצב בא"י עוד לא נשתנה לטובה. המקום ירחם!

ושלום לך ולכל אשר לך בשמי ובשם אשתי

ח. נ. ביאליק

תרפח לד"ר יעקב קלצקין

תל אביב, 27 3/7 [ג' תמוז תרפ"ז].

לכבוד ד"ר יעקב קלצקין, ברלין.

יקירי קלצקין!

אחרי העיון וההתבוננות בדבר מצאתי, כי אין טוב לי ואינני רשאי לשים את צוארי בעול עבודה חדשה³²³ בעוד עמוס עלי עול עבודת ה"דביר". יזמין לכם אלהים עורך טוב ממני. די לי בשלי.

ומאמר בשביל קובץ הזכרון לשמחוני אמציא לך.

שלך ח. נ. ביאליק

נ. ב. הד"ר – – פנוי עתה מכל עבודה, ואילו מסרת לו עבודה כל שהיא היה עושה אותה בזריזות יתרה ובאמונה רבה. ולך יחשב גם הדבר לצדקה, כי אין לו כל מקור מחיה עתה. מהר, איפוא, ועבור על הרשימה ובחר לך משם מאמרים ראוים לד"ר – – והיית ברוך ומבורך. אל תמנע טוב מבעליו בהיות לאל ידיך.

הקבלת את ה"רשומות"? באלה הימים תקבל את החלק השלישי של הרשב"ג.

תרפט לד"ר ש. לוין

תל אביב, 1927 13/7 [י"ג תמוז תרפ"ז].

[לשמריהו לוין]

ידידי היקר והאהוב,

מחשש אחור הפוסטה של היום לא אכביר עליך עתה מלים ואודיעך בקצור את אשר עושה עמנו אלהים עפ"י סדר א"ב:

א) ה"דביר" מכניס קמעא ומוציא קמעא. יצאו בזמן האחרון: “רשומות” ה', רשב"ג כרך ג', ספר ראשון, המלון העברי של גרזובסקי־ילין (מתוקן ובהוספות רבות. מוכרי הספרים מנבאים לו עתידות טובים), תולדות הזמן החדש לריגר, ח"ב. נגמרו בדפוס: הגיאוגרפיה של א"י לד"ר בראוור (ספר חשוב וגדול), שני מחזות של ר' משה חיים לוצאטו ועוד קצת ספרים קטנים. נמסרו לדפוס שירי ר' משה אבן עזרא והמלון האנגלי־עברי של החברים האמריקנים ועוד.

ב) שב מדרכו מר ברנשטיין. הנסיון הראשון של נסיעתו היה מצליח הרבה יותר אלו יצא בימי החורף ושהה בחו"ל יותר. ואולם גם עתה לא היתה נסיעתו לבטלה. בחורף הבא עליו ללכת עוד הפעם לחו"ל: לליטא, ללטביה, לרומניה והעיקר לאמריקה.

ג) המצב הכספי של ה"דביר" לא הוטב עד היום. המצוקה התמידית עומדת בעינה. הרבית אוכלת אותנו. אלו היה אפשר להמציא ל"דביר" סכום של חמשת אלפים לי"מ, כדי לפטר בבת אחת את כל החובות המעיקים עלינו עד למחנק – אין ספק כי ה"דביר" יעמד על רגלי עצמו וגדולו יהא מובטח לחיים טובים ולשלום. אבל אם גם מעתה יבואו הסכומים טפין טפין – חוששני שנכשל באמצע. אלו החזקת בדופק ה"דביר" כמונו – וידעת גם אתה עד כמה בריא ה"דביר" מצד עצמו. את כחו הכשילו רק תנאי קיומו הראשונים, שהיו רעים מאד, והאנשים הרעים שבגדו בנו. עתה הולך ה"דביר" ושב לאיתנו. האמנם יפול בעצם תֻּמו ולא ימצא לו תומך ועוזר? עליך החובה להתחזק אך הפעם ולעשות למעלה מכחך ולהוציא את ה"דביר" מן המיצר, למען נוכל להמשיך את עבודתו מתוך מנוחה. המלאכה מרובה וגם, האמינה, הפועלים אף הם אינם עצלים, אבל החנוני לא תמיד מקיף, והפנקס פתוח וגו' וגו'. הננו שמים תקותנו בך, ידיד יקר, כי לא תרפה מאת ידידינו האמריקאים, – – עד אשר ימלאו את הבטחותיהם לנו. גם – – מוכרח לקיים את התחיבותו שבכתב; שהרי עפ"י החוזה עלינו לשלם בין כך ובין כך אלף דולר לפרופ' לויאס בעד מלונו³²⁴. והעני הזה הלא אין לו עתה כל מקור פרנסה מלבד ספריו, ואם לא יעמוד – – בהבטחתו – – אנה אנחנו באים? – – – ואם גם יתר ידידנו באמריקה ישיבו את הבטחותיהם אחור – היוכל “דביר” עמוד?

עליך לאזור איפוא כגבר חלציך ולאסוף אליך את חסידיך אנשי בריתך ואל נא תשוב ריקם. בנפש ה"דביר" הוא.

ד) שלשום רעדה הארץ. נהרגו תחת המפלת בערים ובכפרים שונים כמאתים ערבים ונפצעו כחמש מאות. היהודים כמעט לא נזוקו. בתל־אביב שלום ושלוה. אין פרץ ואין פגע רע.

ה) הועידה של הפועלים³²⁵ – פתיחתה היתה אימפוזנטית מאד..בחורים בני חיל הם, ויש אלהים בלבבם. יתן להם ה' כח לעמוד בנסיון.

ו) הֶני שלך והילד בריאים ושלמים. הילד – מזיק, אש אוכלה אש. געראטן אינ’ם זיידען.³²⁶

ז) אני ורבניצקי עובדים, כדרכנו, יום יום. אנו טובעים עתה במ"ט של שערי ר' משה אבן עזרא.

ידידינו דורשים בשלומך ומצפים לראותך בקרוב בתוכנו.

שלך באהבה ח. נ. ביאליק

נ. ב. איעצך ויהי אלהים עמך: קניתי לי בזמן האחרון ידיד גדול בניו־יורק: את הישיש – –. מיום היותו פה הוא ממטיר עלי המון מכתבי ידידות וחבה וגו'. הוא רואה אותי – כך כותב הוא אלי בדרך קומפלימנט – גם כ"ביזנסמן" חרוץ וגו' וגו'; ובכן עלה בדעתי, אפשר תפנה אליו ותציע לפניו את כל דבר המלון האנגלי־עברי ואת כל ערכו התרבותי, מצד יצירת הקשר בין שתי הלשונות וגו' וגו'. לבי אומר לי, כי לא קשה כלל לקרב את לב הישיש לענין זה ולשתפו בהוצאת המלון. יש בדבר זה גם משום פטריוטיות כפולה וגם משום ציוניות וגם משום בין־לאומיות. סוף דבר: יש בדבר הרבה נקודות כאלה שיכולות לשמש לך נקודות משען בהשתדלותך לפניו – ומי יודע, אולי תהי השעה שעת רצון. התבונן בדבר ואל תפליגהו מלבך.

שלך הנ"ל

תרצ לד. ילין

תל אביב, 27 15/7 [ט"ו תמוז תרפ"ז].

לכבוד מר דוד ילין, ירושלים.

ידיד יקר!

המכתב לחיות³²⁷ נחתם על ידי ונשלח. אף אני מאמין כי המכתב יפעל את פעולתו ופרופ' חיות לא יתעקש הפעם. מי יתן והיה כאמונתנו. אין אני רואה אפשרות של עליה פנימית באוניברסיטה בלעדי מציאותה של אישיות חשובה זאת בתוך כתליה של האוניברסיטה.

את החלק השלישי של שירי רשב"ג קבלת בודאי בינתים, ומאד אשמח לשמוע את חות דעתך על עבודתנו.

ידידך הנאמן

תרצא לד"ר א. קמינקא

תל אביב, 27 15/7 [ט"ו תמוז תרפ"ז].

לכבוד הד"ר אהרן קמינקא, וינה.

ידידי היקר!

קבלתי את [ספר] שיריך “רזי עולם”³²⁸ בתודה, וקראתיו בהתפעלות. אכן משורר אתה לפי דרכך ושבילך – שביל היחיד. לשונך שנונה והגיונך אמיץ ורוחך עז. יהי טעמך ברוך.

מדי העלות זכרך על לבי, ואני נאנח בשברון מתנים על אשר מהרת להסתלק מתחת כנפי השירה אז, בימים ההם, בעוד היית צעיר ורענן ומעפיל. טעם תרגומיך הראשונים של השירה היונית³²⁹ עודנו עומד בפי כל יודעי טעם. מאמין אנכי, כי עוד כחך חדש עמך גם היום, ולו נתת את לבך אל העבודה הזאת גם עתה, כי אז בלי ספק תעשה ויכול תוכל. מי יתן והיה לבבך לשמוע בעצתי, והבאת ברכה לספרותנו.

ושלום לך וברכה רבה.

ידידך הנאמן

תרצב לד"ר ש. ראבידוביץ

תל אביב, 27 15/7 [ט"ו תמוז תרפ"ז].

יקירי ראבידוביץ!

הנני משיב לך בזה את הערך שכתבת³³⁰. לא מצאתי שם מה להעיר, מלבד מקום אחד או שנים, דברים בלתי חשובים. הערך בדרך כלל, במסגרת של אנציקלופדיה מקוצרת, כתוב כראוי. קשה להוסיף עליו ולגרוע ממנו. כמדומה לי, ששכחת להזכיר סוג ספרותי אחד שעסקתי בו בחבה: שירים ואגדות לילדים. אגב אני מכין עתה מהם שני קבצים להוצאה.

את הכרך של רמח"ל³³¹ אמציא לך, וכן את שני הכרכים שלי הנשארים, ואע"פ שיתמהמהו חכה להם.

הצעתך בדבר רמ"ד³³² טובה היא בלי ספק ובזמנה היא, אבל מרובים צרכי עמך ודעתם קצרה וידם עוד קצרה מדעתם. עלינו לחכות, איפוא, גם בהצעה זו לימים טובים מאלה, כלומר – לאחר שיעבור זמנה, כנהוג.

והנני שלך באהבת אמת

ח. נ. ביאליק

תרצג לי. י. ליפשיץ

תל אביב, 27 15/7 [ט"ו תמוז תרפ"ז].

לכבוד מר י. ל. ליפשיץ, ברוקלין – ניו־יורק.

א. נ.

היום קבלתי את מכתבך בצרוף ספרך הגדול³³³ ואני מביע לך בזה את תודתי. כשאפנה מעבודתי אפשיל את שרולי ואגש אל מלאכת הקריאה. ומי שענה לו ליונה במעי הדגה הוא יענני ויתן לי כח לבקוע את הרומן־האוקיונסי הזה. כבר נתנסיתי כמה נסיונות ועמדתי בכולם ובודאי גם אעמוד בנסיון זה. מלומד אנכי בנסים. בקעתי את הים האטלנטי, ונכנסתי ללועה של אמריקה, ויצאתי משם בשלום. המקום ירחם עלי ועל כל ישראל.

עכ"ם קבל בזה את תודתי על חבתך היתרה אלי. רומנך הרעיש את העולם, ומדוע אגרע אנכי לבלתי טעום גם אני מטעמו? היה, איפוא, ברוך ומבורך, כי זכרתני.

ושלום לך

המכבדך מאד

תרצד לש. ז. פינס

תל אביב, 27 15/7 [ט"ו תמוז תרפ"ז].

לכבוד מר שלמה זלמן פינס, ציריך.

א. נ.

קבל נא בזה את תודתי על ספרך “פרוש על ישעיהו”³³⁴, שהואלת בחבתך להמציא אלי. עברתי על דברי הפרוש מתחלתם ועד סופם ומצאתי בהם הרבה דברים יפים וחדשים. בפרושך יש מקומות של התעמקות אמתית וחדירה בלפני ולפנים. יש רק להתפלא איך לא מצאת לנחוץ לנגוע בפרובלמה של ישעיה השני וגו'.

ושוב אני מודה לאדוני על חבתו.

בכבוד רב

תרצה לבית ברקוביץ

תל אביב, 27 17/7 [י"ז תמוז תרפ"ז].

לבית ברקוביץ, ניו־יורק.

ידידים יקרים י. ד. וטיסה!

אלמלא בת־הקול המינורית העולה ממכתבכם³³⁵ היינו קוראים לכם מרחוק “מזל טוב” בתרועה ובתקיעה גדולה. עכשיו אנו מנמכים מעט את קולנו ואומרים סתם “מזל טוב”: “מזל טוב” לכם, “מזל טוב” לבתכם ו"מזל טוב" גם לסבתא. יהי רצון שתביא בתכם לכם ולנפשה הרבה “נחת”. אני, למשל, מאמין באמונה שלמה שבודאי תביא לכם “נחת”, וגם בגוף המעשה שעשתה אין אני רואה שום פגם חלילה. אדרבא ואדרבא. בטוח אני “בבת מלכה” נאה זו, שגם מעשיה נאים כמותה, וגם בחירתה עלתה בלי ספק יפה. עיניה זכות ונקיות, ויש בכח ראיתה מכח אביה. ואעפ"כ מבין אני מעט ללבבכם, לבב הורים צעירים שנתרוקן פתאום עליהם ביתם מכלי החמדה היחידי שהיה להם. ואולם גם לזה יש תשלומין, לא יעברו חדשים אחדים והניחה בתכם ברכה חדשה אל תוך ביתכם, בדמות צפור קטנה, צפצפנית וקולנית, והתנחמתם כפלים על אבדתכם.

משתוקק אתה, ברקוביץ, לעלות לא"י – נו? מה ומי מעכב על ידך? אדרבא ואדרבא, קום ועלה! אנחנו נקבל אותך בזרועות פתוחות וגם לנו ינעם פה בעבורך. ובאמת אין אנו רואים טעם בישיבתך האמריקאית, ואם באמת ובתמים תקפה עליך התשוקה אין לך אלא לצרור את חבילותיך ולבוא. מאמין אני, כי עליתך לא תגרום לך ולעסקיך שום נזק. ומי יודע אולי עוד ירחיב לך פה אלהים. וראה זה מצאתי בימי חיי הבלי, כי כל החשבונות כוזבים, ואם יש לאדם תשוקה עזה בלבו, אין לו אלא לשמוע בקול לבו.

את ספר “שלום עליכם”³³⁶ קראנו ושנינו, הפכנו והפכנו בו, גם זכינו בו את הרבים. את דעתי חויתי לך כבר בקצרה במכתב קטן סמוך לגמר הקריאה, ואני תמה שלא הגיע לידך. מה יש לי לומר? כל הספר כלו הוא פרי אהבה טהורה שאינה תלויה בדבר. פרצופו של שלום עליכם יצא מתוך כור אהבתך טהור ומזוקק שבעתים. אשריו שזכה ליורש כמוך!

והננו האוהבים את כלכם אהבת אמת, אהבה שאינה תלויה בדבר.

שלך ח. נ. ביאליק

תרצו³³⁷ לד"ר י. מרקוס

תל אביב, 27 17/7 [י"ז תמוז תרפ"ז].

לכבוד ד"ר יוסף מרקוס, ניו־יורק.

ידידי היקר!

לפי שעה אין לי צורך ברשימתך. אדרבא, בעוד זמן מה אמציא אני לך רשימה של שירי החול של הרמב"ע מאלה העומדים להכנס בשני הכרכים הראשונים, ואם תמצא בהם איזה חסר תואיל בטובך להשלים וגם להעתיק בשבילנו מן המקור את השיר החסר.

ולבקשתך בשם ד"ר דוידסון³³⁸ שמעתיך, וגם הנה שלחתי אליו וגם אליך אכסמפלר אכסמפלר אחד של כרך־המלואים לשירי רשב"ג, ספר ראשון, שיצא שלשום מבית הדפוס. בספר זה תמצאו את רשימת כל השירים החדשים שנתפרסמו בו וגם רשימת אלה העומדים להכנס בספר השני של הכרך האחרון ביחד עם רשימת הפיוטים המבוקשים עוד. יש אמנם בידינו עוד רשימה אחת, כשלשים וחמשה שירים חדשים הנמצאים בכת"י באחת הגניזות, ולא אבדה עוד תקותנו לקבל בשבועות הקרובים גם את גוף השירים. אחור קבלת השירים האחרונים האלה הוא גם שעכב את חתימתו הגמורה של כרך־המלואים. עכ"פ מתוך שני הכרכים הקודמים של הרשב"ג, ביחד עם הספר האחרון, תעלה לכם כמעט רשימה מלאה של כל שירי רשב"ג, שנודעו לנו עד היום, ובקרוב אמציא לכם גם את רשימת 35 השירים שרמזתי עליהם למעלה, וכן רשימת שירי הנגיד³³⁹, כבקשת הפרופ' דוידסון.

והנני מברך את הפרופ' דוידסון ואותך בהצלחת עבודתכם. עבודת הקודש.

שלך בברכת ידיד ח. נ. ביאליק

נ. ב. מאד אחזיק טובה לך אם תואיל בטובך להמציא אלי בהקדם את ספר הצואות (אברהמ’ס)³⁴⁰ שיצא בהוצאת החברה שע"י הקוליג' שלכם. הספר נצרך לי מאד מאד. ושלום לכלכם.

תרצז לדוד ילין

תל אביב, 27 24/7 [כ"ד תמוז תרפ"ז].

לכבוד מר דוד ילין, ירושלים.

ידידי!

היה ברוך לי, ידידי, על ספרך הנאה³⁴¹. אמנם אני עברתי כמעט על כולו בתוך הדפסתו, ובכל זאת אשתדל להפנות בימים הקרובים ולעבור עליו שנית, ואת אשר אמצא להעיר לא אמנע ממך.

את גליונות הדיואן³⁴² וכן גם הגליונות הנסדרים בדפוס³⁴³ אמציא אליך בקרוב, כחפצך.

ידידך הנאמן 

תרצח לר' בנימין

תל אביב, 27 24/7 [כ"ד תמוז תרפ"ז].

ר' בנימין היקר!

באמת אומר לך, כי בכל חפצי הטוב לשבת אתכם שבת אחים באחד מימי השבתות הקרובים אינני יכול, לצערי, לקבוע את היום. לעולם אין אני ברשות עצמי ולא אדע את מחרתי. ובדיעבד מוטב שאזדמן לפונדקכם בדרך מקרה, בלי הזמנה והודעה מוקדמת. כך יפה לי וכך נוח לי לפי טבעי.

אכן רואה אני כי לרעיון של מסבת השבת³⁴⁴ יש אחרית ותקוה. הכרוכים אחריו הולכים ורבים, וכבר הגיעה אלי הזמנה מאת חבורת פועלים צעירים להכין מסבה מיוחדת בשביל הפועלים, ואפילו בבית הפועלים, בחינת לכבוש את המלכה עמם בבית. אילו נמצאו אנשים מבעלי הבתים ואנשי המעשה שיתנו מעט מזמנם לשם עשיה ועשוי לדבר זה, כי עתה אין ספק שיש בכחו לכבוש את כל הקהלות שבארץ, ואולי גם בחו"ל. מרגיש אני, כי גרעין חי מקופל בו, שיש בו גם כדי לפרות ולרבות. במקומי, בת"א, לא נמצאו לי עוד, לצערי, אנשים כאלה. רבים הבאים ליהנות ממסבה זו, אבל העושים והמעשים לה מעטים מאד. רק זקן נחמד אחד³⁴⁵ עודר עמי במערכה. אני המשביר הרוחני, כביכול, והוא נושא בעול הסדור.

ואשר להצעותיך המעשיות – אומר לך באמת ובתמים: אני עמוס ומטופל בדאגות מעשיות מרובות כל כך משלי עד שאין לבי פנוי עוד לשום עסקנות אחרת. רב לי! עיף אנכי עד מות. ובטוח אני בכחך ובבינתך כי תמצא את הדרך הנכונה גם בלעדי.

ושלום לך ולכל חברינו.

בכבוד רב 

תרצט ליצחק ניידיץ ורעיתו

תל אביב, 27 24/7 [כ"ד תמוז תרפ"ז].

למר יצחק ניידיץ ורעיתו, פריז.

שלום וברכה!

הנני מברך אתכם ואת בני הזוג החדש³⁴⁶ ברכת “מזל טוב” מקרב הלב. מי יתן והקימות לך מהם בית נאמן בישראל ובארץ ישראל.

אם באמת נפל בחלקו של נובומייסקי ים המלח אינני מסופק, כי באורך רוחו ובסבלנותו ישוב ויקים מתחתיות ארץ את ארבע הערים ההפוכות בככר הירדן והיו לנאות ברכה.

השמח בשמחתכם, ידידכם הנאמן

תש³⁴⁷ לד"ר י. מרקוס

תל אביב, 27 24/7 [כ"ד תמוז תרפ"ז].

לכבוד ד"ר יוסף מרקוס, ניו־יורק.

יקירי מרקוס!

כבר כתבתי לך, כי כל אגרותיך הגיעוני בזמנן. העתקות הפיוטים האחרונות שהמצאתן לי, אף הן באו לידי, ולא מצאתי בהן עד עכשו כל חדש. כמעט כלם נמצאים ברשותי ואינני מאמין שהם לרשב"ג. אולי הפיוט הקצר “שם ה' לבדו” הוא רשב"גי באמת³⁴⁸, אבל יתר הפיוטים מוטלים בספק גדול. ואולם אל נא תמנעך זאת מלהמציא לי כפעם בפעם את אשר תמצא במחזורים יקרי מציאות ובכת"י דברים חשודים ברשב"גיות.

בלי ספק כבר הגיע לידכם כרך שלישי, ספר ראשון, של שירי רשב"ג, שיצא בשבוע הקודם ונשלח לכל ידידינו בניו־יורק.

הודיענו את דעתך ודעת יתר ידידינו על הספר הזה.

בחבה ח. נ. ביאליק

תשא לה. ל. גורדון

תל אביב, 27 24/7 [כ"ד תמוז תרפ"ז].

לכבוד מר ה. ל. גורדון, ניו־יורק.

יקירי!

בשום פנים אי אפשר לי לההפך לבולס־שקמים ולבוצר על סלסלות וללכת לחפש בעתונים הישנים את כל נאומי כדי לעבור עליהם ולתקנם³⁴⁹. אם יש את לבבך להמציא אלי את העתקתם, אחזיק לך טובה. מובן מאליו, כי אי אפשר להוציא את הנאומים האלה בטרם יהיו למראה עיני. הטוב שברושמי הנאומים שבע"פ עלול לסרס ולעקם, ולהוסיף ולגרוע, ולפני פרסום הדברים במחברת מיוחדה עלי לראות כיצד נרשמו הדברים מפי.

את הצעתך בדבר “ספורי המקרא”³⁵⁰ אשמור בלבבי ואעלנה על השלחן לפני הנהלת “דביר”, ותודה לך.

בחבה

נ. ב. רעיתי אומרת לך שלום, את ברכת שלומך לבית קויפמן³⁵¹ אמסור בהזדמנות הראשונה.

תשב לכהן, ירושלים

תל אביב, 27 28/7 [כ"ח תמוז תרפ"ז].

לכבוד מר כהן, ירושלים.

א. נ.

אינני לא רב ולא פוסק, ואין לי עסק בשו"ת³⁵². אנכי נשמעתי רק לפקודת לבי. השבת היא היצירה הגאונית ביותר של הרוח העברי וכל הפוגע בה כפוגע בבת העין של שר האומה. ההגדרה של פגיעה מהי אינה מוטלת עלי, ובעיקר אין לקבוע מסמרות חזקים בדבר הזה. הדברים דקים מן הדקים, והם מסורים ללב והכל לפי הכוונה, וכבר אמרו חכמים על הסיגים: טוב עשר אמות ועומד ממאה ונופל ³⁵³.

ושלום רב לכל אוהבי תורתנו ואין למו מכשול.

בכבוד

תשג לפרופ' ד. מגיד

תל אביב, 27 28/7 [כ"ח תמוז תרפ"ז].

לכבוד פרופ' דוד מגיד, לנינגרד.

א. נ.

בודאי קבלת כבר את שלשת הכרכים שירי ר"ש בן גבירול, ששלחנו אליך לפני שבועות אחדים, ומאד אני מתפלא על שתיקתך הממושכת. כל הזמן אנו יושבים ומחכים לבוא יתר שירי רשב"ג, אשר הבטחת להמציא לנו, ועד היום אין קול ואין קשב. בשום פנים לא נוכל להבין שתיקה זו מה פירושה, עכ"פ הרי מן השורה שתודיענו הן או לאו: התמציא אלינו את השירים אם לאו?

בודאי תשמח לשמוע, כי בינתים נתגלה מקור חדש לשירי כמה משוררים, בבגדד ובמצרים. ביניהם נמצאו גם הרבה שירים רשב"גיים חדשים, וכבר באו לידינו העתקותיהם.

הננו מכינים כעת שני דיואנים חדשים: את שירי ר' משה בן עזרא (בששה כרכים) ואת שירי ר' שמואל הנגיד (בשלשה כרכים). מאלה נמצאים בידינו כל שלשת ספרי הנגיד בשלימותם: בן תהלים, בן משלי ובן קהלת.

והנני המכבדך ומוקירך מאד

תשד לי. צינברג

תל אביב, 27 28/7 [כ"ח תמוז תרפ"ז].

למר ישראל צינברג, לנינגרד.

אדוני היקר!

מכתבך מיום 21/6 הגיעני בזמנו, ותודה לך. היום צויתי לשלוח אליך את שלשת הכרכים של שירי ר' שלמה בן גבירול. עפ"י רשימת השירים שבשלשת הכרכים תדע את החסרים לנו, וחסד אלהים תעשה עם זכר המשורר המת ועם קהל מביני שירה, החיים עמנו כיום, אם תואיל בטובך להמציא אלינו את ההעתקות מן השירים, הנמצאים ברשותך או ברשות הביבליותיקאות, שאתה יוצא ונכנס שם, כדי להשלים את החסר. מן הכרך השלישי, כרך־המלואים, לא הוצאנו לפי שעה אלא מחציתו, שלא אבדה עוד תקותנו לקבל ממקורות שונים שירים חדשים. מר ד. מגיד מלנינגרד הבטיחנו אף הוא להמציא לנו מתוך כת"י של אבן־רש"ף ושל הרכבי חומר חדש, וכבר המציא לנו כמה שירים, אבל פתאום הפסיק את המשלוח באמצע ולא נדע מה היה לו. כל מכתבינו אליו נשארים בלי תשובה. מאד נחזיק לך טובה אם תואיל בטובך לעשות מה שהוא בשבילנו בענין זה, כדי להחיש את משלוח יתר השירים, שנשארו עוד בידו. לפי הרשימה ששלח לנו נמצאים עוד בידו כשלשים וחמשה שירים חדשים, ומהם גדולים למדי. האמנם בגלל התרשלות יצא החצי השני של הכרך האחרון בלי השירים ההם? השירים שהעתקת למעננו במכתבך האחרון רובם ככולם כבר נמצאים בידינו ונכנסו בכרך השלישי, ותודה לך על טרחתך ועמלך.

ואשר לספרך “תולדות הספרות” ³⁵⁴ כבר כתבתי לך את הצעתנו בראשי פרקים³⁵⁵. הדבר הוא פשוט מאד: אם תמציא אלינו את כתה"י בעברית, ויהא חלקים חלקים, אנחנו נמסור אותו לדפוס ואתה תקבל 15% מן המכירה. אם מסכים אתה לכל אין לך אלא לעשות מעשה והדבר יצא אל הפועל.

ושלום לך ולכל אנשי שלומנו מן הנלוים אליך.

שלך

תשה לועד הלשון

תל אביב, 27 5/8 [ז' אב תרפ"ז].

לכבוד ועד הלשון העברית, ירושלים.

א. נ.

את ההמחאות על שלש לי"מ לח' תמוז קבלתי, והכסף ימָסר לתעודתו. לצערי לא עמדתם עד היום בהחלטה המפורשת להוסיף עוד חמש לי"מ לחדש לצרכי התשלומין לעובדי הועדה הטכנאית חלף עבודתם והוצאות נסיעותיהם. כן, למשל, המציא אלי מר שיפריס חשבון הוצאות נסיעות ולינות שלו בת"א לשם העבודה המשותפת במלון הטכנאי והן עולות כשש לי"מ בערך לזמן של חדשים אחדים. האיש עני ועובד ואין בשום פנים בידו לשאת בעול ההוצאה הזאת. הנני מבקש, איפוא, להחיש אלי את חמש הלי"מ לשם פרעון כחוג. סוף סוף מר שיפריס הוא ראש העובדים בועדה הטכנאית שלנו ולא מן השורה הוא לעכב את המגיע לו. בעוד שתים שלש ישיבות יגָמר כל הכרך הראשון של שלומן וימָסר לדפוס. את הגליונות המסודרים נשלח לועד הירושלמי לעיון ולהגהה. עם המו"ל של מלון שלומן כבר באנו לידי הסכם. הוא נתן לנו רשות להוציא את הכרך הראשון במהדורה עברית, וגם נאות להזמין מספר מסוים של אכסמפלרים עברים לספחם לגוף הספר. בעיני הדבר הזה מעין “כבוש” קטן.

את בקשתכם בדבר הפרוטקולים של הסניף הת"א אמסור לד"ר צפרוני³⁵⁶ להמציאם אליכם. ואשר לגוף החומר של הועדות הת"א – תמיהני אם יש לתתו בקבצים. לדעתי, אין לתת בקובץ אלא רשימות קצרות של מונחים, אבל לא רשימות גדולות שמצטרפות למחברת שלמה. את אלה יש להוציא כמחברות בפני עצמן, מה שיועיל להתפשטותן המרובה. כן אנו אומרים לעשות למלון שלומן וכן לרשימת הצמחים, שגם היא תגָמר בקרוב. בעוד שלשה שבועות תגָמר גם רשימה של מחלות הצמחים שנערכת ע"י הד"ר רייכרט וכן רשימת עצים וחלקיהם הנערכת ע"י הנ"ל בהשתתפות הד"ר זגורודסקי. את שתי הרשימות הללו אולי אפשר להכניס לקובץ.

בדו"ח הקצר שלכם שאתם שולחים לקונגרס, בפסקא המודיעה על דבר עבודת הסניף הת"א, יכולים אתם להזכיר גם את שתי הרשימות הנזכרות.

בכבוד רב

נ. ב. עד שלא נגמור את עבודתנו ברשימות של עכשו אין אנו אומרים לטפל בשום רשימה אחרת. עליכם לדון, איפוא, את רשימת מונחי החשמן כ"יהא מונח".

תשו לאפרים ירושלמי

תל אביב, 27 5/8 [ז' אב תרפ"ז].

לכבוד מר אפרים ירושלמי, ירושלים.

א. נ.

קבלתי את ספרך על איוב³⁵⁷ בתודה. אני הולך וקורא בו עתה וגם בדפים המעטים שעברתי עליהם מצאתי הרבה רעיונות חשובים, ואולם יש בתוכם גם רעיונות “חשודים” ומפוקפקים, וביחוד במקום שאתה בונה על יסוד של פירושי מלים ותקוני-נוסחאות. עפ"י רוב אין כחך אלא בתפיסה אינטואטיבית של התוכן התנכ"י, אבל כושל ונכשל אתה במקום שאתה תופס אומנות שאינה שלך: אבל כושל ונכשל אתה במקום שאתה תופס אומנות שאינה שלך: פירושי מילים ודקדוקי נוסחאות.

והנני ידידך המוקיר פעלך

תשז לפרופ' ד. מגיד

תל אביב, 27 5/8 [ז' אב תרפ"ז].

לכבוד הפרופ' ד. מגיד, לנינגרד.

א. נ.

גלויתך האחרונה שמחתני מאד. יש, איפוא, עתה תקוה, כי בעוד ימים מספר יגיעו לידי שירי רשב"ג החדשים שבידך, ואנחנו נתחיל בסדור הספר השני של הכרך האחרון.

יהי השלום בחילך ולא תוסיף לדאבה עוד.

שלך בידידות

נ. ב. אתמול נשלח אליך הספר הראשון של הכרך האחרון, והלואי שיגיע לידך. אגב, בבקשה להודיענו עוד הפעם את האדריסה המפורטה של הספריה הפומבית, ואשלח לך עוד אכס"מ אחד על אדרס זה, כי הקודם נשלח בטעות ע"ש האקדמיה המדעית בשבילך, ואני מסופק אם יגיע לתעודתו.

תשח לשושנה פרסיץ

תל אביב, 27 9/8 [י"א אב תרפ"ז]

[לגב' שושנה פרסיץ]

שושנה היקרה!

את נוסעת למנוחות, ואותי, העני, עזבת לאנחות, להתענות בחרבוני קיצנו הארצישראלי, אַל יאריך אלהים את ימיו. שוחה אני בכל יום בשבעה יַמי זעה, ואין מנוס ואין מפלט. אכן חכמת ממני כי נמלטת על נפשך בעוד מועד. אשריך ואשרי חלקך! חדשות אתנו אין, ואשר ישנן הלא בודאי כבר [אַת] יודעת אותן מתוך העתונים. לא נחת בא"י לפי שעה. החום, הרעב וכל הפגעים אשר יבואו את אלה. המקום ירחם.

מלבד הרחיצה והטבילה בכל יום במ"ם קבי זעה והטיול במ"ם שערי רשב"ג ורמב"ע עוד הקב"ה ממציא לי בכל יום גם תענוגים אחרים. הלא תזכרי את – –? כאשר ידעת יושב הוא עתה בצרפת להתרפא והפרוטה כלתה לו מן הכיס. אני כל מה שיכולתי כבר עשיתי למענו ועתה כלו כל הקצין. אין לו להשען אלא על עזרתך המובטחת לו. אם תוכלי לפנות לשעה קלה את לבך לענין זה יברכוך טובים. הלא תזכרי זאת, שושנה?

ושלום לך ולהוריך ולילדים הנחמדים.

ידידך הנאמן

תשט לארי אבן־זהב

תל אביב, 27 9/8 [י"א אב תרפ"ז].

לכבוד מר ארי אבן-זהב, ירושלים.

א. נ.

את קובץ שיריך “בתוככי ירושלים”³⁵⁸ קבלתי בזמנו, והיה ברוך לי, כי פקדתני בו. ואולם לא אכחד ממך, כי יפה כחך בפרוזה מבחרוזים. חבריך לשירה הצעירים גברו ממך והנח את כתר השירה להם. מובן מאליו, כי גם בחרוזיך מצאתי פה ושם צרופים לא רעים, אבל אין די בזה. הפרוזה מרובה בחרוזיך על השירה ודי לך לעמוד בשלך.

והנני המכבדך מאד

תשי לד"ר ח. בראדי

תל אביב, 27 16/8 [י"ח אב תרפ"ז].

לכבוד ד"ר ח. בראדי, פראג.

ידידי היקר והנעלה!

מכתבך מפרנצנסבד הגיעני ובינתים בודאי כבר קבלת גם את כרך-המלואים לשירי רשב"ג, ספר ראשון. מוכרחים היינו להוציא מחצית הכרך, לפי שעדיין שופע ובא אלינו חומר חדש ממקורות שונים, ובעיקר מפטרבורג. עתה כבר יש בידינו כמעט כל החומר, כלומר: כל מה שהיה אפשר להשיג, והננו ממשיכים בזריזות את סדורו של הספר השני, שבו יבואו כל הנוספות הנספחות, ובתוכם גם כל ביאוריך והערותיך במדור מיוחד להם. מאד מאד נחזיק לך טובה אם תואיל להודיענו את דעתך על חצי הכרך ששלחנו לך, ואם אפשר – גם להעיר על הטעיות והשבושים שחלו בו.

מצטערים אנו מאד על שאינך שולח לנו את הערותיך היקרות גם על הכרך השני. אתה יודע עד כמה מתאוים אנחנו להוציא דבר מתוקן. ומי עוד כמוך שיוכל לסייע בדבר הזה סיוע של ממש.

“שבר הכלי” זה שאתה מתאונן עליו³⁵⁹ – יש לו תקנה. היום צויתי לשלוח אליך גם את ארבעת הכרכים הנותרים של “רשומות” והיה הכל בידך שלם לא תוסיף לדאבה עוד.

ובדבר הדיואן של ר' יהודה הלוי, שירי חול, הרי מוכנים ומזומנים אנו לקבלו מידך, ועליך להודיענו ע"ד התנאים הרצוים לך. לנו אין במקצוע זה תנאים קבועים, לפי שעד עכשו נעשתה העבודה מסוג זה רק על ידי ועל ידי חברי רבניצקי בתורת עבודה לשמה. אין אנו יודעים, איפוא, מה הם התנאים הרצוים לך ובכמה אתה מעריך את עבודתך. אנחנו נחזיק לך טובה אם תואיל אתה לנקוב את שכרך, ואם יהיה הדבר לפי כחנו, נאות לך בשמחה.

שירי ר' שמואל הנגיד אף הם הולכים ונסדרים. שני הספרים, בן משלי ובן קהלת, הרי הם כספרים חדשים, לפי שלא נודע מהם בעולם עד היום רק מקצת מן המקצת, ואולם גם בבן-תהלים יש הרבה שירים חדשים, וכבר אמרתי לך, כי נשמח מאד לצרף אותך לעבודה זו, אבל עדיין אני מתקשה בצורת הצרוף ובאפשרותו מפאת רִחוק המקום, וגם מטעמים רבים אחרים. אדרבה, אולי תמצא אתה את הדרך לכך.

ידידך המוקירך מאד

תשיא לפרופ' ד. מגיד

תל אביב, 27 16/8 [י"ח אב תרפ"ז].

לכבוד הפרופ' דוד מגיד, לנינגרד.

אדוני היקר!

היום הגיעונו ההעתקות החדשות של שירי רשב"ג, שתי מחברות, והיה ברוך עליהן. אנחנו מחכים בכליון עינים ממש לגמר ההעתקות, יתר השירים בצרוף שנויי הנוסחאות והערותיך. בו ביום שיגיעו אלינו יתר ההעתקות נמסור את כולן לסדור בדפוס. כבר הגיעה השעה לסיים ואין הדבר תלוי אלא בך. ומובן מאליו, כי בו ברגע שתתברר לנו כמות חלקך בספר לא נאחר מלסלק לך בעין יפה כדי עבודתך.

בינתים אולי קבלת כבר את החלק הראשון של כרך-המלאים, ששלחנו אליך בשבוע שעבר. בו תמצא גם את חלקך אתה בספר זה. בודאי לא תמנע מחוות לנו את דעתך ע"ד עבודתנו, ואנחנו נחזיק לך טובה על כך, ובהביעי לך את תודתי על עזרתך לעבודתנו בעבר הנני מביע את תקותי כי לא תמנענה מאתנו גם בעתיד.

ויהי רצון שתשוב רעיתך לאיתנה ומצאת את המנוחה ואת השלום הדרושים לך כל כך לעבודתך – עבודת הקודש – ולא תוסיף לדאבה עוד.

ידידך המוקירך מאד

תשיב³⁶⁰ לד"ר י. מרקוס

תל אביב, 27 19/8 [כ"א אב תרפ"ז]

לכבוד ד"ר יוסף מרקוס, ניו-יורק.

ידיד יקר!

אל נכון כבר הגיע לידך הכרך השלישי, ספר ראשון, של שירי רשב"ג. מחכה אני לחות דעתם של יודעי דבר. שלחתי אכסמפלרים גם ליתר ידידינו בניו-יורק. ההגיע הספר לידם?

את הספר השני של הכרך הזה אנו הולכים ומסדרים. מפטרבורג קבלתי את יתר החומר ואין עכשו שום מעצור. מקוה אני, כי בעוד שלשה ארבעה חדשים יצא גם החלק הזה מבית הדפוס ואברך על המוגמר.

גם שירי רמב"ע הולכים ונסדרים בדפוס וכבר נמצאים בידי הגליונות הראשונים סדורים. סוף דבר, העבודה “רותחת”, וברוך הנותן ליעף כח. מגמת מכתבי הפעם לבקש מעמך חסד קטן, באמריקה, על ידי הוצאת דברי מדע עברים שעל יד המכונות המדעיים הישראליים שלכם, יצא ספר חדש: “קובץ צואות”, שנתחבר ע"י המלומד המנוח אברהמס³⁶¹: מאד מאד אחזיק לך טובה אם תואיל להמציא אלי את הספר הזה בהקדם האפשרי, דרוש הוא לי מאד לעבודתי. אינני יודע אם הספר הזה עומד למכירה או שהוא ניתן במתנה, בין כה ובין כה שלחהו אלי ושית עלי את מחירו.

ושלום לכל ידידינו.

שלך

תשיג למ. רבינוביץ

תל אביב, 27 19/8 [כ"א אב תרפ"ז].

לבימ"ס “דרום”, למר רבינוביץ, ירושלים.

ידידי היקר!

בבקשה להמציא אלי את הספרים האלה בהנחה הראויה; א) זכר צדיקים³⁶², ב) סדר החכמים וקורות הימים³⁶³ (מספר זה יש רק חלק ב', והיכן הראשון?), ג) מעשים על עשרת הדברות³⁶⁴, ד) גנזי נסתרות³⁶⁵. את כל הספרים האלה תמציא אלי חפשיים מתשלומים ובצרוף חשבון, שאסלקהו לך בהקדם האפשרי.

בכבוד רב

תשיד לד"ר ש. לוין

תל אביב, 27 26/8 [ כ"ח אב תרפ"ז]

לכ' ד"ר שמריה לוין, בזל.

א. נ.

מכתבך האחרון רומם מעט את רוחנו וחזק את ידינו. אנו מקוים, כי שובך אלינו יביא לנו ברכה. הנני חוזר שוב על הדברים שכתבתי ואמרתי לך כמה פעמים: עלינו להמיש את מתנינו מתוך המועקה של החוב, ואז דרכנו סלולה לפנינו. כחו הפנימי של “דביר” הולך וחזק מיום ליום. הספרים החדשים שיצאו במשך הקיץ עושים רושם כביר. הגושפנקא של “דביר” היא עתה המכובדת ביותר. ה"דביר" הוא עכשו המו,ל המרכזי והיחידי שעוסק בבנין הספרות העברית בא"י במלוא משמעה של המלה הזאת. התחזק והתאמץ נא, איפוא, אך הפעם, ועזרנו לפרוק עול החובות מעל צוארינו ונשאוף רוח לרוחה.

רצוף בזה תמצא קטע של עתון “הארץ”. מתוכו תראה את מנהגי מוסדותינו הכספיים והשגתם. פשפשה פשפשה “הועדה הכלכלית לא”י" ולא מצאה מקום יותר טוב להשקעת סכומים עצומים מן ביה"מ – –. גם אנחנו פנינו לאותה “הועדה” המחוכמת פעמים אחדות וכל פעם דחו אותנו בקש ובדברים של מה בכך. עליך החובה לבוא בדברים עם המנהיגים מאנ"ש ולפקוח את חעיניהם על הענין המביש והמחפיר הזה.

הראית את הספרים החדשים שיצאו על ידינו? “ספר הארץ” בעריכת פיכמן³⁶⁶ נשלח לקונגרס ובודאי תראהו שם.

מהר ושוב אלינו, אנו מצפים לך.

שלך באהבה

תשטו לפרופ' פרלס

תל אביב, 27 26/8 [כ"ח אב תרפ"ז].

לכבוד פרופ' פֶּרלֶס, קניגסברג.

ידידי הנעלה!

שמח אני כי באת לביתך בשלום³⁶⁷, וקבל בזה את תודתי על החבילה ששלחת לי ועל הטובות אשר דברת עלי במאמרך על תל-אביב. רוב תקוניך בשירי רשב"ג נכונים

ורה שניה נשתמש בהם. ויהי רצון שגעגועיך על הארץ, אשר עשית בה כשנה, יחזקו עליך וישיבוך שנית לשבת עמנו ולהרביץ תורה בין בחורי ישראל בארץ אבות.

להערותיך על שירי רשב"ג, הוצאת “דביר”, אנו מחכים בקוצר רוח.

והנני ידידך הנאמן

תשטז³⁶⁸ לד"ר י. מרקוס

תל אביב, 27 8/26 [כ"ח אב תרפ"ז].

לכבוד ד"ר יוסף מרקוס, ניו-יורק.

יקירי!

היה ברוך על המתנה היפה ששלחת אלי, ואני כבר בקשתי מעמך במכתב להמציא אלי את הספר הזה – “ספר הצואות”³⁶⁹. אין זאת כי אם לבבך, לב ידיד, הגיד לך את חפצי. אות הוא כי אכן ידי נאמן אתה לי וכמים הפנים לפנים וגומ'³⁷⁰.

הקבלת את שירי רשב"ג כרך ג'? מה דעתך ודעת ידידינו עליו?

הנני יוצא ל ארבעה שבועות לנוח באחד הכפרים בא"י.

שלך באהבה ח. נ. ביאליק

תשיז לילדי עין חרוד

תל אביב, 27 8/26 [כ"ח אב תרפז].

לילדי עין-חרוד, מערכת “ביתנו”, עין-חרד.

ילדים יקרים!

קראתי את “ביתנו” גליון שני, בעיון רב ומצאתי בו הרבה דברים יפים. מתוך השירים רואה אנכי כי המשוררים העתידים לעמוד מכם יכתבו את שיריהם במשקל יפה עפ"י הנגינה הנכונה³⁷¹.

תחזקנה ידיכם.

שלכם באהבה

תשיח לי. — —

תל אביב, 27 26/8 [כ"ח אב תרפ"ז].

לכבוד מר י. – –, ירושלים.

א. נ.

את מחברתך קראתי בזמנה, ומפני שלא ידעתי את כתבתך לא הודעתיך את דעתי עליה. עכשו אודה ולא אבוש כי רושם הקריאה נתנדף מלבי ולשוב ולקרוא פעם שנית אין שעתי פנויה, ואולם אחת אומר לך: אם לבבך יסיתך לכתיבה – כתוב, ואל תסתכל לצדדים ואל תפנה ל"מבינים" ו"ליועצים" רבים. בחר לך מבין חבריך אחד, אוהב נאמן, אשר לא ישא לך פנים והתיעץ אתו.

בזה מושבת לך מחברתך.

בברכת תושיה

תשיט לד"ר ש. לוין

תל אביב, [אוגוסט 1927. אב תרפ"ז. טלגרמה].

ציוני-ביורא, ד"ר לוין³⁷², לונדון.

ועדת התרבות של העובדים, המקיפה בפעולתה לשפה, לספרות ולספר העברי אלפי מבוגרים, נערים וילדים, נמצאת במצב מיואש לרגלי שלילת תקציבה באמצע שנת עבודתה – מחובת ההנהלה הציונית להחזיר לעובדים שכרם המקופח ולתת להם אפשרות להמשיך פעולתם.

ביאליק