תשכ.¹ [לד"ר יוסף מרקוס]

תל אביב 27 9/10 [י"ג תשרי תרפ"ח].

לכבוד ד"ר יוסף מרקוס, ניו־יורק.

יקירי יוסף!

זה עתה שבתי ממקום מנוחתי² ולא הספיקה לי השעה לעבור על כל החומר, שהמצאת אלי בתוך זמן שבתי מחוץ לת"א. אקוה לעשות את זאת בימים הקרובים.

אחרי יו"ט אומרים אנחנו למסור את החומר לסידור, ועליך להזדרז איפוא, ולעבור על כל כתבי היד שלא נבדקו עוד על ידך עד היום ולהמציא אלינו כל מה שתמצא בהם. מפטרבורג קבלנו כשלשים שירים חדשים, ובתוכם יפים וטובים מאד, משירי רשב"ג הודאיים.

את הסכום שאתה מבקש בשביל צלומים נמציא אליך בפוסטה הבאה, ואתה תשתמש בו לעת הצורך, בשעה שתמצא לנחוץ לצלם אחד מן הכתבים.

שתיקתם של ידידי – הפרופיסורים דוידסון ומארכס – מתמיהה אותי מאד. הם לא אשרו אפילו את קבלת חצי הכרך השלישי. אולי תוכל לבאר לי את סבת שתיקתם?

שלך באהבה

ח. נ. ביאליק

נ. ב. – – –

 

תשכא. [לסילקינר]    🔗

תל אביב 27 9/10 [י"ג תשרי תרפ"ז].

יקירי סילקינר!

בשובי ממקום מנוחתי מצאתי את מכתבך מן היום 9/7 והנני ממהר להשיבך:

א) את כתב ידו של ליסיצקי³ קבלתי ומסרתיו לדפוס. וכבר היו בידי שני גליונות להגהה. את קובץ ספוריו של שוער⁴ לא קבלתי עד היום.

ב) את הסודות שאתה מרמז במכתבך איני ידוע, אבל משער אני אותם במקצת. ודאי יש כאן ענין של הוצאת דבה. רגיל אני בכך, ואיני חושש לנבחנים. כבר אמרו חכמים: “השכם והערב עליהם לבית המדרש והם יפלו חללים מאליהם”.⁵

ג) את ההמחאה על הסכום הדרוש לשם הדפסת הקובצים בבקשה להמציא אלי בהקדם ולא יהיה עכוב בעבודה.

ד) השגיאות⁶ מלבד השתים, המגוחכות ומכאיבות כאחד, אינן מסוכנות ביותר, ואיני יודע אם כדאי לבלבל את הקורא ב"לוח הטעיות". איני יכול בשום פנים להבין כיצד נפלה השגיאה המגוחכת של הפוך האותיות של שם הקודש שלך, נ.ב. תחת ב. נ.⁷ כמו כן מוזרה השגיאה “הנודדים” במקום “הנוצצים”. יתר השגיאות הן של סמני הפסק ואין בהן “סכנה” גדולה. אגב, הנקוד של “עֶלְטַת” תחת “עלָטת” לא שגיאה היא, כי אם תקון המגיה המדקדק, כדין נסמך, אלא שהוא היה יכול לתקן באופן אחר, בלי לפגום במשקל. לדעתי, אפשר לנקד בנסמך גם עֲלֶטֶת, כמו מן עטָרָה–עטֶרֶת. אם כה ואם כה, עֲלָטַת איננו נכון. אם בכל זאת השגיאות מצערות אותך ביותר ואתה עומד על דעתך לצרף אל הקובץ לוח הטעיות אעשה כרצונך.

ה) ואשר לבקשתך לתת לך דבר בשביל המאסף, שאתם אומרים להוציא⁸ – רצוני לעשות את רצונך, אבל איני יודע אם אמצא לי שעה פנויה לכתוב בשבילכם דבר. אינך יכול לשער כמה תקפו עלי הטרדות והעבודות של יום יום. בין כך ובין כך אני מברך את עבודתכם בהצלחה.

ו) ותרגומי שקספיר סוף סוף מה יהיה עליהם? האין כל תקוה?

ושלום לכל החברים.

שלכם באהבת אמת

ח. נ. ביאליק

נ. ב. שמעתי כי פרסקי⁹ עומד לבוא לארץ. נקבלו בספ"י.

 

תשכב. [לא. א. ליסיצקי]    🔗

תל אביב, 27, 9/10 [י"ג תשרי תרפ"ח].

יקירי א. א. ליסיצקי!

שיריך נמסרו לדפוס. קריאתי לשיריך דרך הגהה גרמה לי תענוג אמתי. מובטחני, כי קובצך יעשה רושם. “דביר” ישתדל להוציא את הקובץ בצורה נאה ומתוקנת, לא גרועה מזו של קובץ סיליקנר.

את בקשתך לשנות את שם השיר “ממך–אליך” אעשה.

במשרד ה"דביר" אמרו לי, כי הניר שהיה מוכן להדפסת הקובץ כלה מן השוק ויהיה, איפוא, צורך לחכות כחמשה ששה שבועות עד שיבוא ניר חדש. הנני מצטער על העכוב הזה, ואולם הסדור הולך ונעשה לפי שעה בלי מעצור. עליכם להמציא לידי את הכסף בשביל ההוצאה, לפי המדובר. בבקשה, שלא לאחר את משלוח הכסף.

בכבוד רב

 

תשכג. [לד"ר ב. לוין]    🔗

תל אביב, 27 9/10 [י"ג תשרי תרפ"ח].

לכבוד הד"ר ב. לוין, חיפה.

א. נ. את מחברתך “שערי רב שמואל בן חפני”, א־ב¹⁰, קבלתי בתודה. והנני מברך אותך בברכת שנה טובה ואת עבודתך המועילה מאד בהצלחה.

הדורש בשלומך

בכבוד גמור

 

תשכד. [לד"ר חיים טרטקובר]    🔗

תל אביב, 27 9/10 [י"ג תשרי תרפ"ח].

לכבוד ד"ר חיים טרטקובר, וינה.

א. נ.

כמעט כל דבריך נכונים הם, ואולם בדבר אחד אתה טועה: בחשבך, כי אגודת הסופרים בא"י ועתון ה"כתובים"¹¹ הם הרטיה למכה. באמת אין בא"י “אגודת סופרים”¹²; היה רק נסיון ורצון לברוא אותה, ואולם עתון ה"כתובים" עשה כל מה שבכחו להפיר את ה"אחדות" ובשעה שהשתמש בפירמה של האגודה המדומה לתועלת עצמו ולהנאתו הפרטית, שקד בכל כחו לבטל את האגודה בראשיתה, ביחוד את ועד האגודה, והשתדל להמית בשתיקה כל צל של פעולה כל שהיא, שנעשתה ע"י ועד האגודה אחרי הועידה האחרונה. לספר פרטים לא כדאי. הנסיון המר הוכיח, כי “באו בנים עד משבר, וכח אין ללידה”. איך שהוא, בשקרים ובפיקציות לא ירָפא עם. ברגע שנוכחתי לדעת את השקר שבמציאות האגודה, כביכול, ואת ההבל והטפשות שבעתון ה"כתובים" משכתי ידי מן הועד ויצאתי.

בכבוד רב

 

תשכה. [לשרה ברייטבורד]    🔗

תל אביב, 1927 9/10 [י"ג תשרי תרפ"ח].

[תרגום מאידית]

למרת שרה ברייטבורד¹³, טרוטינה.

שרה יקרה!

מכתבך העביר אותי לרגע אחד אל ימי נעורַי, לאותם ימי הנוער התמימים והמאושרים, כשמלאכים עוד שחקו עמנו. על לבי עלה זֵכר “נוֹבוֹסטרוֹיֶינֶה”¹⁴ שלנו, היקר והמתוק. ביתו של הדוד ברוך עם גִנת האגסים, הדודה יוכֶה, הדוד חיים, הדוד שמעו’לי וכל בני הדודים. עכשיו כבר נמצאים רבים מאלה שנזכרתי בהם בעולם האמת. מבני הדור הקודם לא נשאר שריד ופליט, והשאר זרוים ומפוזרים. הגענו לידי “תכלית” יפה. יהי שם אלהים מבורך, שמקבלים לעתים אגרת מבן־משפחה.

איני יודע אם מגיעה אליכם ידיעה על־אודותינו. אני ובֶרל¹⁵ ומשפחותינו הסתדרנו בארץ ישראל ומתפרנסים אנו ב"ה איך שהוא. הנה בֶּרל עובד ב"דביר" ומתפרנס בדוחק. החיים בארץ ישראל אינם קלים, וביחוד בשנים האחרונות, כשמשבר עובר על הארץ.

מאניה היא בריאה ב"ה ועוסקת במשק הבית. שתי בנותיו של בֶּרל הן ילדות טובות מאד. הן מסיימות בקרוב את הגמנסיה בתל אביב.

בארץ ישראל אין יהודי רואה את עצמו כזר. כמעט בכל מקום הוא מוצא בני־עיר ומכרים. אף לנו יש כאן, בתל אביב, מעט מבני המשפחה הרחוקים שלנו. בדרך כלל רואה יהודי את עצמו בארץ ישראל כבמקום מולדתו, ומי שאלהים הוא בעזרו ויש לו מעט פרנסה יכול לראות את עצמו כמאושר.

מזיטומיר אני מקבל מכתבים לעתים רחוקות. מחַנה־יהודית¹⁶ לא שמעתי זה ימים רבים, משמע שמצבה לא רע.

על פטירתם של בעלך ושל הדודה יוכה ע"ה שמעתי סמוך לזמן הפטירה. הדבר גרם לי כאב גדול. הדודה יוכה ע"ה היתה האחרונה בבני הדור הקודם. היא היתה הקשר היחידי בין שלשה דורות. עתה הותר הקשר, והלב דואב מאד.

אני ומאניה נהיה מכירי־תודה לכם, אם תשלחו לנו לעתים קרובות אגרת קטנה על־דבר כל בני המשפחה שלנו. מסתמא מקבלים אתם ידיעות מזיטומיר. שִלחו אותן אלינו.

היו בריאים ומאושרים, אתה וכל בניכם וכל בני משפחתנו.

 

תשכו. [למר – –]    🔗

תל אביב, 27 9/10 [י"ג תשרי תרפ"ח].

לכבוד מר – –, ירושלים.

א. נ.

נודע לי כי אתה, אדוני, מלאך לבך להעמיד בחלון חנותך חרוזים אחדים משירי לשם ריקלמה על סיגריות “אביב”, וגם העזת בחוצפתך לחתום את שמי על החרוזים. אם לא תסיר מיד את התועבה הזאת מחלונך יהיה לך דין ודברים עם העו"ד שלי בבית המשפט.

 

תשכז. [לד"ר אפרים הראובני]    🔗

ב' דחוהמ"ס, שנת תרפ"ח, תל אביב.

כבוד ידידי הד"ר אפרים הראובני, בירושלים.

ידידי הנכבד.

אתה יודע, כי אני אינני “בן בית” כלל בעולם הצמחים. הלואי שאהיה בו כאורח. איני מעיז אפוא לחוות לך דעתי על ערכו המדעי והלמודי של גנך, “גן הנביאים ורז”ל"¹⁷. בענין זה די לי שאסמוך על המומחה הגמור, על ידידנו הנעלה כ' הפרופ' מר אוטו וַרבורג, שבדק בפַני את תכנית הגן בדיקה מפורטת וסמך עליה את שתי ידיו; ולא עוד, אלא אף הביע בפני את חבתו היתרה לרעיון הגן ואת תשוקתו לראות את הרעיון יוצא בקרוב אל הפֹּעַל. ואולם גם מבלי היות מומחה, לבי אומר לי, כי רעיונך הנפלא, כמראהו בתכנית, ולפי הבאורים שצרפת לו בכתב, הוא בל"ס פרי הגות עמוקה, שיש עמה חשבון ודעת והרגשה נאמנה, ויליד פלאים של צרופי נפש וזווגי רוח מיוחדים, אשר יזכה להם הזוכה רק ב"עת רצון", בהיות עליו יד אלהים לטובה. הגן אשר הגה רוחך הוא תְאום־פלאים של חזון ומציאות כאחד, זווג נאה של גן שלמעלה וגן שלמטה ביחד, מין “פרדס” עתיק שלנו, שיש בו גם פשט, גם רמז וגם דרש וסוד. בכתבי קדשנו השתמר לדורות חזיון נפלא בצורות ארדיכליות – בנין יחזקאל, מקדש שלעתיד לבוא. אתה זִכִּית אותנו הפעם – וכמדומה זאת הפעם הראשונה בדברי ימי החזון הישראלי – בחזיון גדול ונהדר, שנגלה לנו בצורות בוטניות, המצטרפות לסמפוניה לאומית של צמחים. ולא בשמים הוא החזון, ולא לימים רחוקים; כי קרוב אלינו הדבר, ובידנו לעשותו מיד.

הקשר שבין האדם לצומח איננו מיכַני ומקרי, כי אם זִקת נפש היא, ברית קדש. הברית הזאת בראשית קדמותה אולי דרך התרקמותה היא מלמטה למעלה. ואולם הברית הזאת לאחר שנִתקה פעם אחת, ולימים ארוכים וממושכים, ואם גם באונס, דרך התחדשותה היא בהכרח הפוכה: מלמעלה למטה: ע"י העלאת זכרונות של “חסד נעורים” וחדוש הרמזים הנפשיים, רמזי אפוס ואגדה, רחשי לב וניצוצי מחשבה, שנתרקמו בשעתם, בימי “אהבת איתן”, בין שני בעלי הברית וזכרם שמור עוד באוצר הרוח של העם. ואם כך הוא, הרי הגן אשר נטעה רוחך הוא בל"ס שער נהדר לדרך הנכונה הזאת.

אין לי בלתי אם לברך אותך ואת רעיתך הנכבדה, חברתך בעבודה וביצירה, כי תזכו לראות במהרה בקרוב את חזון רוחך קם לעיניכם במלוא תכניתו ותבניתו וכמראהו אשר ראיתם אותו בעיני רוח.

המברך פֹּעל רוחכם בהצלחה שלמה,

ידידכם ח. נ. ביאליק

 

תשכח. [לדוד ילין]    🔗

תל אביב, 927 23/10 [כ"ז תשרי תרפ"ח].

ידידי הנעלה ר' דוד ילין,

הצעיר המוכ"ז אברהם ברוידס¹⁸, בעל כשרון ספרותי בהחלט, משורר נאמן רוח, כהלכה, בעל מדות ונמוסים טובים, ובכלל בעל נשמה יתרה, רוצה להכנס לבימ"ד למורים למחלקה השניה. מצד ידיעותיו בכלל הוא מוכן די הצרך, אבל אפשר שבקצת ידיעות, כגון בחשבון, הוא חלש קצת. תנאי חייו בא"י, הקשים מאד, לא נתנוהו להכון במקצת הלמודים לפי הצרך, הנני מבקש אפוא בזה מעמך, ידידי, לנהג בצעיר יקר־נפש זה מנהג עין יפה ושלא להחמיר עליו ביותר. בדעתי את תכונתו הטובה בכלל ואת נטית רוחו הכללית – מובטחני בו, שלא בית מדרשך ולא אתה ואני נבוש בו. אדרבה ואדרבה! סופנו “לקבל נחת” ממנו. עליך להטות אפוא כלפי חסד בכל המובנים, ומהראוי שתמציא לו כל מיני תמיכה שבידך, כדי לתת לו את היכלת להגיע למקומו הנכון לו בעולם הרוח.

והנני שלך בידידות נאמנה.

ח. נ. ביאליק

 

תשכט. [לפרץ הירשביין]    🔗

תל אביב, 1927 27/10 [א' מרחשון תרפ"ח].

[תרגום מאידית]

פרץ הירשביין היקר!

חייב אתה מלקות אחדות, אבל כיון שבבחינת “נשרף” אתה עכשיו¹⁹ אני מרחם עליך ואני דוחה זה לפעם אחרת. הישמע, היתכן כזאת?²⁰ יהודי יצא לדרכו וכמעט טבע בים ונשרף – ולא כלום: ממלא הוא את פיו מים ושותק שבועות שלמים, ולולא מאה הדולר – יכנס הרוח באבי אביהם – קונם אם הייתי מקבל ממך אפילו תיבה אחת. מילא, יקחך בכור־שטן²¹ ואהיה אנכי הסובל, אני עשיתי את המוטל עלי ומאה הדולר נשלחו אליך לפריז, כדרישתך. מסתמא כבר הגיעו לידיך, ובכן תוכל להוסיף ולבלום שפתיך. יצאה חריזה²², השאת והשבר לה, היא באה בשעה שאין אתה זקוק לה.

ומה אסתר שלך? האם כבר התיבשה? אין אסון בדבר אם יש באשה קצת רטיבות. אני שונא נשים יבשות.

שלום לכם, אחכה לשרפה שניה (על שונאי), ואקבל בודאי מגילה גדולה.

בכל זאת אין אדם צריך להיות חזיר ועליו לקיים במקצת הלכות דרך ארץ.

גם שאר החברים הם ברֹגז, ממש להרוג ולאבד.

שלכם

אני מצרף כאן מכתב שנתקבל בשבילך.

 

תשל. [לנתן שטרויס]    🔗

תל אביב, 1927 28/10 [ב' מרחשון תרפ"ח].

למר נתן שטרויס, ניו־יורק.

ידידי הנעלה!

א) עליך לסלוח לי את איחור תשובתי על מכתבך מיום 24 לחודש הקודם, איחור שבא מתוך רצון טוב, להמציא לך ידיעות יותר ברורות ע"ד הצעדים הראשונים הממשיים שנעשו לשם הגשמת בית הבריאות²³. עד עכשיו היו לנו ישיבות אחדות של הועד הפועל ושל ועדות המשנה, הרפואית והטכנית. תכנית העבודה הכללית מונחת עתה לפנינו מעובדת בראשי פרקיה וסעיפיה העיקריים. כמו כן נעשו כבר ע"י מר חייקין²⁴ הסקיצות הראשונות המוקדמות של הבנין והן תבואנה עוד לעיונן של שתי הועדות הנ"ל בישיבה משותפת, שתהיה באלה הימים.

אנו מעבדים כמו כן עכשיו בעזרת עו"ד מומחה את ספר התקנות של בית הבריאות ומשתדלים כפי האפשר שיהיה מתאים בתכנו וברוחו לכונתך ולדרישותיך. לאחר שכלולו יוגש ספר התקנות לאשור השלטונות. אנו מקוים, כי בעוד ימים מספר נוכל להמציא לפניך את תוצאות עבודתנו – לעיונך ולחות דעתך החשובה.

ב) בהתאם לרצונך תעָשה העבודה בשתוף גמור ומאוחד עם האנשים המוציאים אל הפועל את עבודת בית הבריאות בירושלים: הד"ר בלאוסטון²⁵ יתפוס מקום חשוב ומרכזי בועד הפועל בתור חבר אחראי, כמו כן ישתתפו בועד יתר החברים הנקובים בשמם במכתבי הקודם, והיה בטוח כי נשתדל ככל האפשר להחיש את מהלך העבודה והתקדמותה. רצוננו הוא, שנוכל לבשרך ע"ד הנחת אבן הפנה בימי החנוכה הקרובים.

ג) בשימנו אל לב את דבריך ע"ד תכנו והחזקתו של בית הבריאות לכל מחלקותיו לאחר הבנותו, נעלה את השאלה הזאת על הפרק ונדון בה, ואינני מסופק כי ימָצא לה פתרון רצוי. המוסדות הדואגים לבריאות הצבור הקימים בעין עד עתה ישמשו רובם בלי ספק תֹּכן לבית הבריאות, ועליהם יהיה איפוא מוטל גם להמציא את האמצעים הדרושים לקיומם, וממילא גם להחזקת בית הבריאות בכלל.

ד) המגרש אשר הקציעה העיריה בכמות ששה דונמים לשם הבנין הוא יפה מאד ונמצא במרכז העיר, כאשר תראה מתוך מפת תל־אביב הקטנה הרצופה בזה. המגרש מסומן בעפרון. סמוך למגרש זה הוקצע גם מקום לבנין בית העיריה, והגן יבדיל בין שני הבנינים. סמוך לשם נמצא גם בית מוסד “הדסה”.

ה) הד"ר בלאוסטון מודיעך בלי ספק מזמן לזמן בפרוטרוט ע"ד מהלך העבודה. את מקום המשרד והמזכירות של ועד הפועל שלנו קבענו בירושלים, במשרד הנהלת “הדסה”, ואני בטוח בד"ר בלאוסטון, כי ידע להמציא אליך את הידיעות הנחוצות ע"ד מהלך העבודה מדי פעם בפעם בדיקנות שהוא רגיל בה.

חומר יותר מפורט בצרוף ההעתקות של הצעת ספר התקנות, הסקיצות הראשונות של תכנית הבנין וההחלטות העיקריות של ישיבות הועד הפועל נשלח אליך בימים הקרובים.

ובברכי אותך ואת רעיתך בשמי ובשם חברי בבריאות שלמה

הנני המוקירך מאד

 

תשלא. [לההנהלה של התכניון העברי]    🔗

תל אביב, 27 28/10 [ב' מרחשון תרפ"ח].

לכבוד ההנהלה של התכניון העברי, חיפה.

א. נ.

בכל חפצי למלאות את בקשתו²⁶ אינני יכול לעשות זאת מכמה טעמים, והעיקר מפני שהמנוח הגדול לפני מותו גזר עלי לבלתי הספידו כי אם פעם אחת, ומצות פיו קדושה לי.

ואשר לנוסח המצבה²⁷ אינני רגיל לכתיבת נוסחאות. פנו לכם בענין זה לד"ר קלוזנר, הוא ייטיב לעשות זאת ממני.

בכבוד רב

 

תשלב. [לצבי יהודה קוק]    🔗

תל אביב, 27 28/10 [ב' מרחשון תרפ"ח].

לכבוד הרב מר צבי יהודה קוק, ירושלים.

א. נ.

את “אורות התשובה”²⁸ המשכתי עלי ביום התשובה ואטהר מעט. אכן יש בדברי המחברת הקטנה הזאת כדי ארבעים סאה לטהרת הגוף והנפש יחד, ודבריה באו לא רק כמים טהורים בקרבי, כי אם גם כשמן הקדש בעצמותי. הפליאני ביחוד הסדר הנאה שבהרצאת הדברים והשתלשלותם ההגיונית. יהי כחו וטעמו של אביך הגדול ברוך.

וחמרא למריה וטיבותא לשקייה.

בכבוד רב ובידידות

 

תשלג. [לש. לוויטן]    🔗

תל אביב, 27 28/10 [ב' מרחשון תרפ"ח].

לכבוד מר ש. לוויטן, תל אביב.

א. נ.

“הגיב” שרשה “גוב”, והיא מלה סורית ונמצא שמושה כמה פעמים בתלמוד ירושלמי. “אגיבון עלה”²⁹, כלומר, השיבו עליה. שורש זה מובא גם במלונים התלמודים כדַלמן³⁰ ואחרים. מצאתי מלה זו בהפעיל למושג “רֵיאַגירען”, גם מצד תכנה וגם מצד צורתה³¹.

בכבוד רב

 

תשלד. [לד"ר צ. דיזנדרוק]    🔗

תל אביב, 27 28/10 [ב' מרחשון תרפ"ח].

לכבוד ד"ר צ. דיזנדרוק, וינה.

א. נ.

המחברת אשר שלחת אלי בטובך מתנה העידה לי “כמאה עדים”, כי אכן שבת מאמריקה לוינה. יהי איפוא, שובך ברוך. לבי אומר לי, כי אינך מתחרט על השנה אשר עשית באמריקה:³² “ראות רבות” וגדולות ראית שם, האין זאת?

שלא כמנהגי בשנים האחרונות, הנחתי את מכתבך מאמריקה בלי תשובה, ולא מהתרשלות, וכש"כ לא מזלזול חלילה, אלא מטעמים אחרים שאין כאן המקום לפרטם וגם אין תועלת בכך, ואני מבקש מעמך את סליחתך.

כשאפנה אשנה בעיון את דברי מחברתך³³, ומובטחני, כי משנתי לא תהיה לריק.

והנני שלך בידידות אמת

 

תשלה. [לליסיצקי]    🔗

תל אביב, 27 28/10 [ב' מרחשון תרפ"ח].

יקירי ליסיצקי!

שיריך הולכים ונדפסים ובזה נשלחים אליך חמשה גליונות מוכנים. כפי שאתה רואה אין הדפסת שיריך נופלת במאומה מזו של קובץ סילקינר. אדרבא, יש בה עוד קצת שכלול.

אני מרשה לעצמי תקונים כל שהם במקום שיש צורך גמור. דוק בהם ותמצא כי אי אפשר היה להמלט מן התקון.

קריאת שיריך מביאה לי עונג רב. יש בין השירים כאלה אשר זכרם לא יפוג מלבי זמן רב אחרי הקריאה. סוף דבר: קובצך לא יבייש את ה"חברים".

בשם אלהים, המצא במהרה את הסכום הדרוש בהתאם לחוזה, בלי זה יצוה משרדנו להפסיק את ההדפסה, והקולר יהא תלוי בצוארכם. את הסכום תשלח על שמי: ח. נ. ביאליק תל־אביב.

בכבוד ובידידות

 

תשלו. [לי. ריבקינד]    🔗

תל אביב, 27 28/10 [ב' מרחשון תרפ"ח]

לכבוד מר י. ריבקינד, ניו־יורק.

ידיד יקר!

ראשית קבל בזה את ברכתי, ברכת מז"ט, בשמי ובשם אשתי לבואך בברית האירוסין. אכן השכלת לעשות. לא טוב היות האדם לבדו. יש לבנות את בית ישראל בכל הדרכים, ולאו דוקא במשיכת קולמוס לבדו. מובטחני בך, שיגדל כחך גם ל"נשי" כאשר רב חילך ל"אוריתא". אמן, כן יהי רצון.

קבלתי את “הפנקס”³⁴ בזמן, והרי תודתי הנאמנה נתונה בזה לך ולחבריך הפנקסנים עמך. הכרך הראשון עושה רושם טוב ונאה. נכר יחס של חבה לעבודתם מצד העורכים והעוזרים, ויהי רצון שתפנקסו לנו לאורך ימים ושנים. אמן ואמן.

עד עכשיו לא מצאתי עוד, לצערי, את יתר כתב היד של הקינה על ישיבת וולוזין. ואולם עדיין לא נתיאשתי מלמצאה. בשעת צאתי מא"י לאמריקה נתגלגלו כתבי היד מידים לידים, מידו של דרויאנוב לידו של רבניצקי וכו', וקשה עכשיו למצאו. באמתחתי הרידקציונית שלי לא אבד מעולם שום דבר. אבל דברים שיצאו מרשותי שעה אחת איני מקבל עלי את אחריותם.

בתוך ההעתקות שהמציא אלי ידידנו הד"ר יוסף מרקוס נמצאו קצת דברים חדשים וחשובים מפיוטיו הודאיים של רשב"ג. יהי חילו ברוך. אמור לו שלום בשמי. בימים הקרובים אמציא אליו את מבוקשו. מתפלא אני שלא קבלתי לא מן הפרופ' היקר אלכסנדר מארכס ולא מהפרופ' דוידסון תשובת אשור על משלוח חצי הכרך השלישי של רשב"ג. האומנם לא הגיע הספר לידם?

בידידות נאמנה

שלך ח. נ. ביאליק

נ.ב. בעוד זמן אנו נגשים לעריכת החומר של “רשומות” הכרך הששי. האומנם יגזלך ה"פנקס" מעמנו ולא תשתתף עמנו בעבודה, כדרכך עד עתה? אין זאת, חי אני!

 

תשלד. [לש. ל. ציטרון]    🔗

תל אביב, 27 28/10 [ב' מרחשון תרפ"ח]

לכבוד מר ש. ל. ציטרון, ווילנא

ידידי הנכבד!

כלום חשוד אני בעיניך, כי אשתמש בעבודתך בלי תשלום גמול והכרת תודה והחזקת טובה? עד כדי כך, כמדומה, לא הגעתי עוד. מעשה שהיה כך היה. הפרקים אשר המצאת אלי³⁵ היו בידי כבר זה שנה וחצי קודם לכן. הם באו אלי, ביחד עם עוד כתבים, מידי הסופר א.ר. מלאכי מאמריקה ונסדרו בזמנם בשם ממציאם בשביל ה"רשומות". אנכי לא השתמשתי, איפוא, אף בשורה אחת משלך. אין מזל לנו לענין עבודה משותפת. מכל הנסיונות שביני ובינך לא יצא עד עכשו כלום. איני יודע במי האשם. אומר אותה כי יש בידך עוד פרקים משל זכרונות גורדון. אם באמת כך הוא, שלחם אלי ואשימם ב"רשומות" ו', ההולך ונסדר עכשו בדפוס, ואנחנו נשלם לך את שכרך לפי המקובל. ננסה גם הפעם, אולי ישתנה המזל לטובה. ובזה ה"דביר" שולח לך את “רשומות”, כרך חמישי.

ושלום לך ולעבודתך החביבה עלי תמיד.

בידידות

 

תשלח. [לשלמה]    🔗

תל אביב, 27 28/10 [ב' מרחשון תרפ"ח]

ברכת שלומי לשלמה!

היום קבלתי את ספרך ³⁶, ותודתי נתונה לך בזה. כשאפנה אשתדל לקרוא אותו מתוך עיון ואלמד להיות אזרח נאמן לממשלתנו המנדטורית יורם הודה. עכ"פ טוב כי כתבת את הספר הזה, ובעברית דוקא. ויהי רצון שתוסיף עוד כאלה וכאלה.

אוהבך ומכבדך

 

תשלט. [לא. זמיר]    🔗

תל אביב, 27, 28/10 [ב' מרחשון תרפ"ח]

לכבוד מר א. זמיר, וורשה

א.נ.

את ספר “חברת אדם”³⁷ קבלתי, והנני מבקש ממך בזה, אדוני הנכבד, למסור בשמי את תודתי הנאמנה למחבר הספר הפרופ' מר פישל שניאורסון על מתנתו. עברתי על ספרו בעיון ונהניתי הנאה אמתית. יש ברעיונות היסודיים הכלולים בספר זה כדי לחדש את רוח האדם ולטהרו. מאד אחזיק לך טובה אם תואיל להמציא אלי את הכתבת הפרטית של המחבר.

בכבוד רב

 

תשמ. [לא – – ו– –]    🔗

תל אביב, 27 28/10 [ב' מרחשון תרפ"ח]

לכבוד מר א – – ו– –, גולוגוריה.

א.נ.

אם כתיבת השירים נותנת נחומים לנפשך – כתוב, ואל תשאל פי איש. עשה כעצת לבך.

בכבוד גמור

 

תשמא. [לדוד ילין]    🔗

תל אביב, 27, 2/11 [ז' מרחשון תרנ"ח]

לכבוד מר דוד ילין, ירושלים.

ידידי היקר!

שמחתי על שובך לארץ בשלום. יהי שובך ברוך! את מכתבך וכן את פתקתך קבלתי במועדם. לחנם אתה חרד, ידידי, את כל החרדה הזאת. מכתב היד לא נשאר עוד בידי אחרי כל העתקותיך כי אם פרט ועוללות מפיוטים שונים, עפי"ר לקויים בחסר, משובשים, שאינם מעלים ואינם מורידים ביותר לגבי בירור פרצופו של הרמב"ע. ולפי שאנו עוסקים עכשיו בליקוט פיוטיו הדתיים של הרמב"ע, אנו זקוקים לדפי כתה"י וקשה עלינו הפרידה מהם. ואולם בכל זאת אמציא לך באלו הימים גם את יתר הפליטה ושקטת וערבה שנתך.

ואשר לגליונות הנדפסים – הנה בא עכוב בהדפסה שנמשך כשני חדשים. עכשו חזר המדפיס לעבודתו ואנחנו נמציא אליך את הגליונות במועדם, כמדובר.

באלו הימים אהיה בירושלים ואשתדל לראות אותך.

ושלום לך ולרעיתך ולכל הנלוים אליך.

שלך בידידות נאמנה

 

תשמב. [לד"ר חיים בראדי]    🔗

תל אביב, 1027 2/11 [ז' מרחשון תרנ"ח]

לכבוד הרב הד"ר חיים בראדי, פראג.

לידידי הנעלה, שלום וברכה!

לפני שבועות אחדים שלחתי אליך את חצי הכרך השלישי של שירי רשב"ג, וימים מספר אחרי זה מכתב מפורט³⁸, תשובה על מכתבך האחרון. עד היום איני יודע, אם הגיעו הדברים לידך, אם לא. שערתי, מתחלה, כי אין זאת, כי אם יצאת מפראג לגור בנוה־קיץ, ואולם הרי אי אפשר, כי לא שבת עד עתה הביתה, ואני תמה על שתיקתך. האמנם אין דבר בפיך להגיד, לא על הספר ולא על מכתבי? במכתבי הנ"ל הודעתיך את הסכמתי לקבל מידך את שירי החול של ר' יהודה הלוי והצעתי לפניך, שאתה בעצמך תקוב את שכרך. אחרי עיון שני בדבר מצאה הנהלת “דביר” לאפשר להציע לפניך שכר שתי לירות וחצי לכל גליון וגליון של דפוס, הפנים והבאורים, כמה שיהיה עד תם כל חלקי האוסף. אם טוב המחיר הזה בעיניך הואילה בטובך להודיענו, ונמציא אליך את נוסח החוזה בכתב.

חצי הכרך השני של רשב"ג הולך עתה ונסדר. בינתים הגיע לידינו חומר חדש בשפע, לערך 50 שירים חדשים, ובתוכם ממקורות גנוזים, לא ראתם עין עד עתה. החומר החדש הזה, השופע ובא מזמן לזמן, הוא הוא שגורם הפסקות ומעצורים בהדפסה ומעכב פעם בפעם את גמר המלאכה, ואולם לכל תכלה ראיתי קץ ואנו מקוים, כי בעוד שלשה חדשים, בערך, יגָמר בדפוס גם חצי הכרך האחרון, שיכלול שפע רב של שירים ופיוטים ביחד עם כל התוספות והנספחות, באלו יתפסו באוריך והערותיך היקרים מקום בראש.

והנני המחכה לתשובתך התכופה ואומר לך שלום וברכה

בידידות נאמנה

ח.נ. ביאליק

 

תשמג.³⁹ [לד"ר יוסף מרקוס]

תל אביב, 1827 2/11 [ז' מרחשון תרפ"ח]

לכבוד הד"ר יוסף מרקוס, ניו־יורק.

שלום וברכה,

הנני שולח לך בזה:

א) שיק על 20 דולר והיו לך לשם צלומים בשעת הצורך.

ב) במעטפה מיוחדה תמצא בזה את הקטע, אשר שלחת לי, שלם בלי מום ופגע כל שהוא.

כבר כתבתי לך, כי בהעתקות האחרונות, שהמצאת לי, נמצאו דברים חשובים מאוד, ובתוכם גם קטע (כאשר שערת) מן הפיוט “מי כמכה” המבוקש על ידינו, זה שבא זכרו אצל צונץ. קטע זה גרם לנו שמחה וצער כאחד. שמחה על הנמצא, וצער על החסר ⁴⁰. בקש וחפש יפה, אולי תמצאהו שלם והחיית ממש את נפשנו.⁴¹

איני צריך לזרז זריז ומזורז כמוך על העתיד. בטוח אני בך, שגם מכאן ולהבא לא תניח חור וסדק בכל בתי הגנזים הפתוחים לפניך, אשר לא תמשמש ידך בהם, ואם תמצא איזה פיוט רשב"גי או קטע ממנו גם בקרקע הים האטלנטי או בראש מאדים, גם משם ידך תעלנו או תורידנו, ותמהר להמציאו אלינו.

והנני אוהבך באמת

שלך ח. נ. ביאליק

נ.ב. השיק הוא על שם – – ומן המשרד שלנו, והוא מוכרח לשלם מיד. אל נא תחוש איפוא.

 

תשמד. [לפיכמן]    🔗

תל אביב, 27, 2/11 [ז' מרחשון תרפ"ח]

פיכמן היקר,

מכתבך הטוב השכין עלי רוח טובה, ואני מודה לך עליו. יסורי א"י שעברו עליך בשנה האחרונה ימרקו מעט את רוחך; אל נא תבעט, איפוא, בם. וכבר אמרו חכמים: “ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים עמו אלו זבובים, יתושים ופרעושים”⁴². ועוד אמרו: “כל העוסק בתורה אפילו זבובים בדלים ממנו”⁴³. ועוד אמרו: “דם לה' והתחולל לו – השכם והערב עליהם בבית המדרש, והם נופלים חללים מעליהם”⁴⁴. בקיצור, הם ז"ל כמעט שאמרו את כל הדברים הטובים הראוים להאמר, ולי כמעט שלא הניחו כלום. אסתפק, איפוא, בברכה קצרה: יהי רצון שתמצא מעתה את השלוה, שאתה זקוק לה כל כך לשם עבודת רוחך. אמן, כן יהי רצון.

את בת שבע שלך⁴⁵ ראיתי בליל שמחת תורה בביתי ורקדנו יחד, לקיים מה שנאמר: “אז ידלג כאיל פסח”. אני והיא יצאנו במחול הקוזק ותרעש ותרעם הארץ.

ואת נדרך לשלוח אלי דו"ח בכל שבוע – שמור. וטוב שלא תדור משתדור ולא תשלם.

שלך באהבה ח. נ. ביאליק

אשתי ורבניצקי דורשים בשלומך.

 

תשמה. [לד"ר שמעון גינצבורג]    🔗

תל אביב, יום 1927 2/11 [ז' מרחשון תרפ"ח]

לכבוד הד"ר שמעון גינצבורג, ניו־יורק.

יקירי!

שמחתי לשמוע כי באת בשלום לביתך⁴⁶ ושבת לעבודתך. ע"ד המצב באמריקה ⁴⁷ כבר לקחה אזני “שמץ מנהו”. רחם אלהים על שארית עמך.

שירי ליסיצקי הולכים ונדפסים וכבר נשלחו אליו חמשה גליונות נדפסים. בדרך הגהתי אני הולך וקורא את שיריו ונהנה הנאת אמת. מובטחני, שהקובץ הזה לא יבייש את ה"חברים". ליסיצקי הוא משורר נאמן. בסגנון הוא אמנם נִתן להשפעה ופעמים רבות גם לחקוי, אבל גם מתוך חקוי הוא מצרף צרופים חדשים, והתוכן משלו הוא. בימי היותי טירון לעריכה חשבתי גם אני כמוך וכיתר חבריך הצעירים, שרשאי אני לנהוג דיקטטורה בנערכַי, ואולם עכשיו כדקשישנא נשתנתה דעתי, ואני זהיר ביצירי כפיהם של סופרים ומשוררים צעירים ונותן להם ללכת בדרכם. סופר צעיר בקובץ הראשון שלו – מנחת בכוריו לספרות – רשאי גם להשאיר עקבות כשלונותיו הקטנים והראשונים. לאחר שיעמוד על מלוא כחו יתחדד גם חוש הבחנתו ויסיר את הסיגים.

היום הגהתי את הגליונות האחרונים של “לישרים תהלה” ובעוד שנים שלשה ימים יגמר הספר בדפוס. כרך המחזות יהיה, אפוא, שלם, ועליך להמציא לנו את כרך השירים של הרמח"ל.

את הפואימה שלך⁴⁸ אני הולך וקורא פעם שניה, כשאני מזוין בעפרון. בעוד ימים אחדים אשיבנה מנומרת ומסומנת ליד אחיך. ודע מראש, כי עליך אתאכזר מעט, לא אחוס ולא ארחם.

בשם אלהים, ימהרו נא ה"חברים" להריץ אלינו, ואם אפשר ע"י הטלגרף, את התשלום השני, לפי המדובר, ואל נא תביאנו לידי הפסקת הדפסת הקובץ בדפוס.

אלו היו בידינו עוד כתבי יד של ה"חברים", וביחוד פרוזה, היינו יכולים להדפיס בבת אחת עוד שני קבצים, מלבד זה של ליסיצקי. האמנם כל כך עצלים אתם?

ותרגומי שקספיר מה יהי עליהם?

ושלום וברכה לך, לאחותך ולאחיך ולכל החברים.

שלך באהבה

ח. נ. ביאליק

אשתי דורשת בשלומך.

 

תשמו. [למר ז. שפירא]    🔗

תל אביב, 1927 2/11 ]ז' מרחשון תרפ"ח]

לכבוד מר ז. שפירא, כאן.

א.נ.

קבלתי את ספרך ⁴⁹ בתודה. אינני חושב את עצמי למומחה במקצוע הבלשנות עד כדי לשפוט ע"ד ערכו המדעי של ספרך. יודע אני כי הדרך, אשר בחרת בה היא דרך מסוכנת – ואלהים את רגלי חסידיו ישמור.

בשלום רב ובתודה.

 

תשמז. [למר יעקב פיכמן]    🔗

תל אביב, 1927 8/11 [י"ג מרחשון תרפ"ח]

לכבוד מר יעקב פיכמן, וורשה.

יקידי!

דבריך במכתב הקטן האחרון העמיקו לנגוע בלבי. יודע אני את נפשך לעת כזאת, מי יתן ומצאת לך חזוק לב ואומץ ידים בעבודתך. עליך, לדעתי, לשים קץ, ויהי מה, ובהקדם האפשרי, לעבודת המלאכה של עשית ספרי קריאה במספָּרַיִם ולשוב אל עבודת נפשך. אינני מאמין כי תמצא מנוחה שלמה בוורשה. בכל ה"טררמים" וה"ירידים" הרבים שם רואה אני עכשו, לאבל כלנו הכבד, את היהדות שבחו"ל כמתה, וכמי שאין לה אלוה. לא במהרה ישוב אליה ששון הקיום.

בא"י לא נתחדש דבר. ביסטריצקי⁵⁰ שב וחלומות על ועידה עולמית של העברים בלבו. כשנזכה – נראה.

בימי שבתי המעטים (18 יום) בשפיה נחתי מעט וכתבתי את השיר העממי הידוע לך⁵¹, שלש אגדות חדשות על שלמה המלך וגמרתי את הבדיחה החרוזית, הידועה לך גם היא⁵². צר לי מאד על קוצר ימי המנוחה. אלו ארכו מעט, מי יודע אם לא הוספתי על הדברים ההם כהמה וכהמה.

למכתביך איחל.

שלך באהבה,

ח. נ. ביאליק

נ.ב. את בת שבע שלך נפגשתי שלשום ומראה פניה לא רע. לחרפתי לא נתפניתי עד היום לבקרה בביתה ואני יוצא ידי חובתי בפגישות של ארעי.

 

תשמח. [לד"ר יעקב קלצקין]    🔗

תל אביב, 1927 8/11 [י"ג מרחשון תרפ"ח]

לכבוד הד"ר יעקב קלצקין, ברלין.

יקירי קלצקין,

בשבוע הבא אשלח אליך⁵³ דבר קטן – שיר קדמוני מופלא במינו מאת משורר בלתי ידוע עד עכשו, קדמון מאד, בצרוף מבוא קטן והערות משלי ⁵⁴. הדבר אמנם איננו כזה שהייתי רוצה לתת לך, אבל עליך לדון אותי לכף זכות. מטופל אני בעבודה יתרה, למעלה מכחי, ואין דעתי צלולה לעבודות שמחוץ לתחום מלאכת יומי.

שמחתי לשמוע כי הכרך הראשון – האשכנזי והעברי – של האנציקלופדיה⁵⁵ קרוב לגמר. למלונך הפילוסופי⁵⁶ אני מחכה בקוצר רוח.

שלך באהבה,

 

תשמט. [לד"ר יצחק מירקין]    🔗

תל אביב, 1927 8/11 [י"ג מרחשון תרפ"ח].

לכבוד הד"ר יצחק מירקין, ירושלים.

א.נ.

קבל בזה את תודתי על מחברתך “השירה העברית ומשקלה”, שהמצאת לידי. דבריך טובים ונכוחים, ומסקנותיך הן הן אלה שבאתי אליהן גם אני.

בכבוד רב

 

תשנ. [לד"ר יהושע פינקל]    🔗

תל אביב, 1927 14/11 [י"ט מרחשון תרפ"ח]

לכבוד הד"ר יהושע פינקל, ניו־יורק.

א.נ.

קבלתי בתודה את ההעתק המיוחד של מאמרך מן הרבעון היהודי ע"ד עדותו של אבן סעיד בנוגע לזמן מותו של ר' שלמה אבן גבירול. העדות הזאת היא, כמובן, חשובה מאד, ועתה על פי שלשה עדים⁵⁷ יקום דבר, ואין להשגיח בכל הפלפולים של המאחרים את שנת מותו של הרשב"ג⁵⁸. במבוא שאנחנו עתידים לצרף לחלק אחרון של שירי רשב"ג נשתמש, כמובן, במאמרך זה.

ושלום וברכה לך ולעבודתך המועילה מאד

המוקירך

 

תשנא. [למר י. – –]    🔗

תל אביב, 1927 14/11 [י"ט מרחשון תרפ"ח]

לכבוד מר י. – –, ירושלים.

א.נ.

יצר הכתיבה שבך הוא, כנראה ממחברתך, יצר טוב. הדברים נאמנים. לך בכחך זה, וכתוב בהיות עליך הרוח.

המחברת מושבה לך בזה.

בכבוד רב

 

תשנב. [לדוד ילין]    🔗

תל אביב, 27 15/11 [כ' מרחשון תרפ"ח]

לכבוד מר דוד ילין, ירושלים

א.נ.

ברגע זה קבלתי את מכתבך והנני ממהר לענותך עוד בטרם נמלכתי בדבר עם חברי רבניצקי. הצעתך⁵⁹, כמדומה, איננה בגדר נוהג שבעולם, ואולי קבלנוה היינו בבחינת אוכל מצה בערב פסח⁶⁰. מעולם לא שמעתי, כי ספרים מעין אלה של הרמב"ע יצאו לשוק גליונות גליונות בתוך כדי הדפסה ולפני גמר מלאכה, ולוּ יהיה אפילו לשם תלמידים בבית רבן. עכ"פ הענין הוא דק מאד וצריך עיון רב, ומחר אועץ בדבר עם חברי רבניצקי ולא אאחר מהודיעך את החלטתנו.

ושלום לך ולעבודתך

 

תשנג. [למר א. ר. מלאכי]    🔗

תל אביב 27 15/11 [כ' מרחשון תרפ"ח]

לכבוד מר א. ר. מלאכי, ניו־יורק.

שלום וברכה!

זה עתה קבלתי את אגרות פרישמן הערוכות בידך⁶¹, ובעודי בכפי בלעתי הספר כולו. ספר נאה מאד, וברוכים יהיו עורכו ומוציאו והמסייע להוצאתו. המכתבים כולם מעשי ידי אמן. גם באמתחתי יש קצת מכתבים של פרישמן, אבל עדיין לא הגיע שעתם להתפרסם. יבוא יומם.

והנני מודה לך על מתנתך היפה, והיה ברוך,

בכבוד גמור

נ.ב. בשבוע שעבר הריצותי לך מכתב ועוררתיך להעניק ל"רשומות" מאשר הביא אלהים בידך. כמובן במילי מעליותא הכתוב מדבר.

 

תשנד. [למר א. וויזן]    🔗

תל אביב, 27 15/11 [כ' מרחשון תרפ"ח]

לכבוד מר א. וויזן, וינה.

א.נ.

היום קבלתי את ספרך “חכמה און חריפות”⁶², ותודה לך. עיינתי בו קצת וראה זה מצאתי, כי משפטי הישן על הפולקלור,שאינו אלא בבחינת צפרנים ושערות הוא נאמן. ואולם גם על הצפרנים כבר נאמר, כמדומה: “הגונזן חסיד”, אעפ"י שמן הצד השני יש עוד נוסח אחר: “השורפן חסיד”⁶³. ובאמת שתי הנוסחאות צדקו יחד. כאן בסולת וכאן בפסולת. ובתור עורך ה"רשומות" שיש לו קצת נגיעה לדברי פולקלור אני יודע ועד, כי לא תמיד אפשר להפריד את הסולת מן הפסולת, ואף בספרך יש דברים שהם כמשי דקים ויש עבים כשקים.

והנני אומר לך שלום וברכה. בכבוד גמור

 

תשנה. [לד"ר ח. בראדי]    🔗

תל אביב, 1927 22/11 [ כ"ז מרחשון תרפ"ח]

לכבוד הרב החכם הד"ר ח. בראדי, פראג.

ידידי הנעלה!

קבלתי את ההעתק המיוחד של מאמרך “עין תרשיש” ואני נותן לך בזה את תודתי. יודע אתה, כי מחבב אני את דבריך על שירי קדמונינו בכל מקום שהם, וגם מבית מדרשך זה לא יצאתי בלי חדוש. יש רק להצטער על שלא פרסמת גם את יתר הערותיך לספר התרשיש,⁶⁴ לכל שעריו.

ועדיין אני יושב ומצפה לתשובתך על שני מכתבי הקודמים ולחות דעתך על חצי הכרך השלישי של שירי רשב"ג, שנשלח אליך בזמנו.

עפ"י מצותי נשלחו אליך גם ארבעת כרכי ה"רשומות" אשר שאלת. ההגיעו לידך?

והנני אומר שלום וברכה לך ולעבודתך השלמה

ידידך

 

תשנו. [לדוד ילין]    🔗

תל אביב, 1927 22/11 [כ"ז מרחשון תרפ"ח]

לכבוד מר דוד ילין, ירושלים.

ידידי היקר!

אין להביא ראיה מגליונות ספרו של ברַוֶר⁶⁵. בכונה הטעמתי במכתבי הקודם⁶⁶, כי בעבודה מעין זו של סדור שירי הרמב"ע אי אפשר להוציא החוצה גליון גליון לפני גמר העבודה כלה. כמדומה, שההבדל בין שני הספרים מובן מאליו. ובאמת דעת חברי רבניצקי נוטה להחמיר עוד יותר ממני. אקוה להתראות אתך בימים הקרובים ואסביר לך את נמוקינו בע"פ.

והנני ידידך הנאמן

 

תשנז. [למ. מ. אוסישקין]    🔗

תל אביב, 1927 22/11 [כז מרחשון תרפ"ח]

לכבוד מר מ. מ. אוסישקין, ירושלים.

ידידי היקר!

מחר יכניס ה"דביר" לפרעון החוב עוד מאה לירה.

ידעתי גם אני, כי תשובתי בדבר ה"צלם בהיכל"⁶⁷ לא תניח את דעתך, ובכל זאת לא נמנעתי מלהגיד לך מה שבלבי. בנוגע למדת הרגשתי לא אדון עמך. על זה ידונו אחרים זולתנו. אבל נכון הדבר, כי אני מצרף גם מחשבה להרגשה, והוא יתרוני עליכם. על כל פנים לא כל ההרגשות ולא כל הדעות שוות. אתם רואים “גבורה” בהרבות שאון ומהומה, ואני דברי חכמינו לי לעינים: “איזהו גבור? הכובש את יצרו”⁶⁸, ו"איזהו חכם? העושה את שונאו אוהבו"⁶⁹.

והנני האומר שלום לך ולכל בני ביתך.

 

תשנח. [לי. א. ניידיץ]    🔗

תל אביב, 1927 22/11 [כ"ז מרחשון תרפ"ח]

לכבוד מר י. א. ניידיץ, פאריז.

ידידי היקר!

הנני מאשר את קבלת מכתבך מן 1/11. משרד ה"דביר" כבר עשה את כל ההכנות למסירת ספרי “אחינֹער” לדפוס, ותיכף לקבלת הסכום הראשון שהבטחת ימָסר לסדור הספר הראשון בשעה טובה ומוצלחת.

ואשר למודרניזמוס – אפשר לא תאמין לאשר אֹמר לך בזה: מצאתי בשירי הר' משה בן עזרא, ההולכים ונדפסים עכשיו, הרבה יותר מודרניזמוס מאשר בשירים של הרבה משוררים מן האחרונים. פעמים שאני מקנא בעצמי על שזכיתי לחפור ממטמונים את כל אוצרות הזהב ההם. מרגיש אני בכל ביום בשבתי על מלאכתי אחד מששים מעין תחית המתים, ואולי היא היא תחית המתים ממש.

אל נא, בבקשה, תלמד מזה כי מזלזל אני חלילה בשירתנו הצעירה. חס לזרעא דאבא. אדרבא ואדרבא. על ידי “דביר” הולכים עתה ונדפסים קובצי המשוררים הצעירים האמריקאים: סילקינר, ליסיצקי, האלקין ועוד, ולהשתוממותי אין גבול. אמנם רובם של המשוררים האלה אינם בני כלי ראשון, ובכל זאת איזה עושר של תוכן, של צורה ושל סגנון. אכן הגדילה שירתנו לעשות בשלשים השנים האחרונות!

אנו מתכוננים לקראת ועידת העברים. מי יתן ותצלח!

הראית את הספרים שהוציא “דביר” בשבועות האחרונים? אני מעורר את תשומת לבך על הספר החשוב, רב הכמות והאיכות, של הד"ר בראוור: “הארץ”. מביני דבר מחליטים, כי הספר הזה היא העבודה המקורית הראשונה החשובה ביותר שנוצרה בא"י במקצוע ידיעת הארץ. ויש מפליגים ואומרים, שאין כספר הזה גם בלשונות לועזיות אחרות.

והנני אומר שלום לך ולכל בני ביתך.

נ.ב. אם תראה את שניאור⁷⁰ אמור לו שלום וברכה בשמי.

 

תשנט. [לא. א. ליסיצקי]    🔗

תל אביב, 1927 22/11 [כ"ז מרחשון תרפ"ח]

לכבוד מר א. א. ליסיצקי, ניו־אורליאנס.

ידיד יקר!

ברגע זה קבלתי את מחברתך הנוספת וספחתיה אל הקודמת. הקובץ הולך ונדפס, וכבר יש בידי 12 גליונות נדפסים. אם תמשך העבודה בטמפו כזה שעד עכשיו יש תקוה, כי בעוד ארבעה חמשה שבועות יזכו ה"חברים" לראות את ספרם השני. אלו היה בידינו עוד כת"י אחד של פרוזה משלכם, היינו יכולים להדפיסו ולהוציאו בזמן אחד עם קובץ שיריך. עכ"פ מוטב שתזדרזו ותשלחו אלי, לפחות, עכשיו את הקובץ השלישי ולא תהיה הפסקה בעבודה.

ככל אשר אני קורא את שיריך ושירי יתר המשוררים הצעירים כן אני מרבה להשתומם על ה"עליה" הגדולה שזכו לה לשוננו ושירתנו בשנים האחרונות. ברוך מציב גבול אלמנה!

חמשת הגליונות הראשונים שנשלחו אליך ודאי הגיעו לידך. למה אין אתה מאשר את קבלתם?

מסילקינר קבלתי שק על 500 דולר. משער אני, כי ספרך יגדל בכמותו כמעט פי שנים משל סילקינר והסכום הנשלח לא יספיק לתשלומי הוצאותיו. הוסיפו עוד כמאתים דולר.

והנני אומר שלום לך ולכל ה"חברים". מדוע אין איש מכם כותב כלום?

בכבוד רב ח. נ. ביאליק

נ.ב. באחד ממכתבים בקשת מעמי להחליף את שם השיר “ממני – אליך” בשם אחר. לצערי נשמט מזכרוני השם החדש והנני חוזר ומבקש מעמך להודיעני בהקדם את השם החדש אשר בחרת לשיר ההוא. כן אבקש מעם ה"חברים" לשלוח אלי העתקת החוזה שבינם ובין “דביר”. היום או מחר ישלחו אליך עוד חמשה גליונות (ו’ – י') חדשים.

הנ"ל

 

תשס. [לשאול בכמוה"ר חיים בן מולכו]    🔗

תל אביב, 1927 22/11 [כ"ז מרחשון תרפ"ח]

לכבוד הרב מר שאול בכמוה"ר חיים בן מולכו ס"ט, סלוניקי

אדוני הנכבד מאד!

הנני מחזיק טובה לאדוני על הערותיו לשירי הרשב"ג ובודאי אשתמש בכמה מהן בכרך־המלואים החלק האחרון, שיצא לאור בקרוב, ואזכיר את שם אדוני לטובה ולברכה עליהן. לפי שעה הנני שולח לכב' את החלק הראשון של הכרך השלישי, שיצא כבר לאור, וכנראה לא ראהו עוד אדוני עד עתה.

והנני שואל מעם אדוני לעשות חסד עמי, ולהמציא לידי, אם אפשר, מחזורים של המנהגים האלה: ארגיל, קורפו, והראן, וכיוצא באלה מן המנהגים הבלתי שכיחים. את מחיר המחזורים האלה אשלם כאשר ישית עלי. הספרים נחוצים לעבודתי. עומד אני עכשיו בסדור יתר שיריו ופיוטיו של הרשב"ג ושל הרמב"ע ז"ל.

ושלום וברכה לאדוני.

 

תשסא. ⁷¹ [לד"ר יוסף מרקוס]

תל אביב, 1927 25/11 [א' כסלו תרפ"ח].

לכבוד הד"ר יוסף מרקוס, ניו־יורק.

ידידי היקר!

הנני ממהר לאשר לך את קבלת החבילה האחרונה. בינתים ודאי כבר הגיעך מכתבי האחרון בצרוף המחאה על עשרים דולר לצרכי צלום ובצרוף הפרַגמנט שהחזרתי לך. בבקשה לאַשר לי את קבלתם. על עצם החומר שבחבילתך האחרונה עוד לא מצאה לי השעה לעבור, אבל גם מתוך רפרוף כל שהוא רואה אני כי מעט הוא החומר הרשב"גי החדש. כבר אמרתי לך, כי לא תאבד את זמנך בהעתקות צדדיות שאינן צריכות לגופן. אין לך להעתיק אלא הדברים שיש בהם צורך לגוף מלאכתנו עכשו או בעתיד הקרוב. לפי שעה עליך לכון את עיונך ואת עבודתך בעיקר כלפי הרשב"ג והרמב"ע.

משירי הרמב"ע כבר נדפסו כששה גליונות. העמודים הם כפולים, שתי ערוגות לעמוד, כמו שנהגנו בשירי החול של רשב"ג, כרך שלישי. כל גליון מכיל, איפוא, חומר שירי בשעור כפול. הכרך יהיה, איפוא, מלא וגדוש, העבודה מרובה וקשה. כתב היד המונח ביסוד מהדורתנו הוא האוכספורדי, שהוא, כידוע, משובש מאד, ובאין בידינו שום כת"י אחר זולתו לשם השואה הרבה עלינו להתחבט ולהתלבט במקומות המשובשים. ממש נפתולי אלהים! אבל יגיעתנו, כמדומה, לא תהיה לבטלה, ואלהים יברך את עמלנו. כי מי כמוהו יודע שכונתנו לשם שמים.

אם תמצא שירי חול של רמב"ע בתוך כתבי היד שאתה ממשמש בהם, אנא אל נא תעבור עליהם בלי העתקה, אולי נבָּנה מהם במקרים רבים.

והנני אומר שלום וברכה לידידינו היקרים הפרופ' ר' אלכסנדר מארכס וישראל דוידסון וליתר החברים.

ידידך ואוהבך

ח. נ. ביאליק

נ.ב. שמחתי לשמע, כי בקרוב אזכה לראות את קובץ הפיוטים היוצא ע"י דוידסון⁷². מדי צאת איזה ספר במקצוע המדע העברי בארצכם יהי נא רצונך להמציאו אלי, ואת מחירו אשיב לך בעין יפה.

 

תשסב. [לב. נ. סילקינר]    🔗

תל אביב, 1927 25/11 [א' כסלו תרפ"ח]

לכבוד מר ב. נ. סילקינר, ניו־יורק.

יקירי!

הנני מאשר לך בזה את קבלת השק על 500 דולר. מקובצו של ליסיצקי כבר נדפסו 12 גליונות, ובעוד חודש או חמשה שבועות יגָמר הספר כלו. לפי הנראה יגדל הקובץ הזה כמעט פי שנים משלך, והסכום ששלחת אין בו כדי לשלם דמי הדפסתו. עליכם להוסיף לשלוח עוד כדי שלש או ארבע מאות דולר. וביחד עם זה עליהם למהר ולשלוח עוד כת"י לקובץ אחד או לשנים. אלו המצאתם לנו עד עכשו קובץ של פרוזה אף הוא היה נגמר כבר בדפוס, אלא שאתם אמריקאים אתם, וכמובן זריזים ודיקנים גדולים.

למכתבך המובטח עדיין אני מצפה. יקירי! אולי באמת תלמדו מעט דיקנות וזריזות מבני א"י? תורה היא וללמוד אתם צריכים. אם רוצים אתם בהצלחת מוסדכם הקטן והחדש עליכם לגזור על עצמכם מעט שקדנות ודיקנות. בלעדי זה אין תקוה להצלחה. עליכם לרכוש את אמון הקהל. אם יצאו ששה או שמנה קובצים בזה אחר זה בלי הפסקות גדולות הדבר יעשה על הקהל רושם, ומציאותכם תהיה מורגשת לו, ועל ידי זה יושם לב גם לאלה הקובצים שיהיו ראויים לכך, ואולם אם תבואנה הפסקות גדולות באמצע, הרושם יתמזמז ויטֻשטש, ואפילו אם תוציאו פנינים תעלו חרס; את זאת אומר לכם מו"ל מנוסה, וראו הזהרתיכם.

כבר כתבתי לך, כמדומה, כי שירי ליסיצקי ברובם נחמדים מאד. הוא מקלי היצירה והשירה, אבל הרבה שלמות יש בסגנונו, אם כי נכרות בו עקבות השפעות שונות, שלא ידע לטשטשן ולמחותן, עכ"פ קבצו לא יבייש את ה"חברים".

ושלום לך ול"חברים" כלם.

בחבה, ח. נ. ביאליק

ולמכתבך המובטח עדיין אני מצפה. ושקספיר מה יהא עליו?

 

תשסג. [לד"ר ח. בראדי]    🔗

תל אביב, 1927 2/12 [ח' כסלו תרפ"ח]

לכבוד הרב החכם ד"ר ח. בראדי, פראג.

לידידי הנעלה שלום וברכה,

שמחתי לקבל סו"ס תשובתך, ותודה לך. את תקוניך לשירי רשב"ג חוברת ראשונה של כרך ג' תואיל בטובך לשלוח לנו ונביאם בשמך בסוף המחברת השניה ביחד עם יתר התקונים. ויהי רצון שתפָּנה לעבור על השירים בעיון ונשמח לשמוע את הערותיך עליהם. בנוגע להערתך לשיר “שכונת אהלי חרשי אדמה” ⁷³ הדין, כמובן, עמך, ואני בשעת סדור השירים אמנם לא ידעתי על מציאותו של ר' שלמה בן לביא (כמדומה, שיש פיטן ר' שמעון בן לביא), וחשבתי ש"לביא" הוא כנוי ליהודה⁷⁴, ואולם עפ"י הסגנון בלבד אמר לי לבי, שיש לפקפק ברשב"גותו של פיוט זה, ואעפ"כ הכרעתי לזכות ולא פסלתיו. עכשיו אני רואה שהלכה כהרגשתי, ובסוף החוברת הבאה אביא גם את הערתך זאת בשמך⁷⁵. אגב, נכשלתי עוד בשיר אחד, שמצאתיו אחרי כן בתוך שירי שלמה מזל־טוב. שגיאות מי יבין!

נכון הדבר, כי ר' דוד ילין נטפל לעבודתנו בשירי רמב"ע. הערותיו תצטרפנה כנוספות לסוף הספר. ואלו הסכמת גם אתה להשתתף עמנו בסדור שירי ר' שמואל הנגיד בצורה זו היינו משתפים אותך עמנו בשמחה, אבל אתה ממאן בכך, וטבע עבודתנו כאן בא"י עם מעוט האותיות בדפוס ועם יתר הקשיים הטכניים אינם מאפשרים בשום פנים צורה אחרת, שהרי בזמן שנשלח אליך את הגליונות להגהה ולתקון, אנחנו, השותפים בעבודה, נצטרך לשבת בטל או להפנות כל פעם באמצע העבודה לעבודה אחרת עד שיחזרו הגליונות, והוא דבר שאי אפשר. אם רצונך לעבוד במחיצתנו עליך להמציא לנו עבודה שלמה משלך, כגון שירי ר' יהודה הלוי, ובדבר הזה נוכל עמוד.

הבאתי את הצעתך בדבר השכר אשר נקבת לך לפני ההנהלה המסחרית של “דביר” (אני אינני מתערב עכשיו בדבר זה כלל), והם מצאו לאפשר, אחרי “לחץ” מצדי, להציע לך שלש לירות ומחצה בעד גוף הפנים של שורה ארוכה, דלת וסוגר בטור אחד וכן בשכר הבאור וההערות. המהדורה הראשונה תהיה של 2000 אכסמפלרים. זמני הפרעון חלים אחרי יציאת הספר ולא לפניו. דבר זה נוהג גם ביחס לזמני הפרעון של כל שאר הסופרים הקשורים עם “דביר”. אם מסכים אתה לתנאים אלה, הדבר יחשב כנגמר, ולשכת “דביר” תמציא לך חוזה.

כבר כתבתי לך, כי קבלתי עוד חומר חדש וטוב בשפע בשביל המחברת האחרונה של שירי רשב"ג. מתירא אני לחתום אותה. מי יודע שמא יתגלה בינתים עוד מקור חדש.

והנני המברך אותך בשלום,

ידידך המוקירך מאד

ח. נ. ביאליק

 

תשסד. [לד"ר מ. אהרנפרייז]    🔗

תל אביב, 1927 2/12 [ח' כסלו תרפ"ח]

לכבוד הרב ד"ר מ. אהרנפרייז, שטוקהולם.

ידידי!

היום קבלתי את ספרך המפואר⁷⁶. לצערי הרב אין בידי אלא להסתכל בקנקן, אבל לא לתהות עליו ולא לטעום ממה שיש בו, כי כבד פה וכבד אזן אנכי, לא עליך, בלשון זו שאתה משמש בה. ויהי רצון שיהפוך אלהים לכל סופרינו וחכמינו שפה ברורה אחת ונזכה להבין איש את רעהו.

מדוע אינך פוקד גם את שרתנו הגבירה לפרקים? כלום נואשת ממנה לעולמים?

ושלום רב לך ולעבודתך.

ידידך ח. נ. ביאליק

 

תשסה. [לד. קמחי]    🔗

תל אביב, 1927 2/12 [ח' כסלו תרפ"ח]

לכבוד מר ד. קמחי, עורך ה"מולדת", ירושלים.

יקירי!

השגתני בין המצרים, בין מחלת עינים וחולי מעים, ולהושיעך ⁷⁷ אין לי ידים. משא שלש מאות גמלים עבודה על שתי כתפי, ואם תעמיס עלי עוד אונקיא אחת ארבץ תחת משאי. התנעם לך זאת? אין בידי בימים האלה אפילו רגע פנוי, ומה אעשה לך, איפוא, ידידי?

יושיעך אלהים.

בידידות

 

תשסו. [לאשכלי]    🔗

תל־אביב, 1927 6/12 [י"ב כסלו תרפ"ח]

יקירי אשכלי!

הנני ממהר לאשר את קבלת כתב היד. עדיין לא נפניתי לעבור עליו, אבל השם בלבד מעורר ספקות אם באמת נאה החומר ל"רשומות"⁷⁸. עד כמה שידוע לי עפ"י הזכרון – ואמנם ידיעותי בענין זה דלות עד מאד – לא הגיע ענין טוביאנסקי⁷⁹ מעולם לידי מדרגת תנועה בין היהודים, ואם כן דינו כדין אפיזודה של יחיד, אלא שאין אני סומך לא על “ידיעותי” ולא על זכרוני, ואוכל להוציא החלטה רק אחרי קריאת מאמרך. איך שהוא נוח היה לי ולך אלו נפנית לערוך לי מאמר מקיף על היהודים הפלשים דוקא, כמדומה שכבר היתה לנו בענין זה שיחה שבע"פ, ולפי דבריך במכתבך, כבר מוכן בידך ספר שלם על הענין הזה⁸⁰. האין טוב טוב, איפוא, לשנינו ול"רשומות" ולקהלי, שתתן הפעם מאמר יפה על הפלשים? אתה יודע עד כמה עניה ספרותנו במקצוע זה, ועד כמה צמא הקהל לדעת ע"ד שבטינו הנדחים, ולמה תמנע את הטוב מבעליו, בהיות לאל ידיך? שנס, איפוא, את מתניך ושב ותן לי תמצית ספרך בצורת מועט מחזיק מרובה על הפלשים, ויברכוך טובים. ועד שתבוא תשובתך על הצעתי זאת יהא דבר מאמרך על טוביאנסקי תלוי ועומד. והנני מוקירך מאד

 

תשסז.⁸¹ [לד"ר יוסף מרקוס]

תל אביב, 1927 7/12 [י"ג כסלו תרפ"ז]

לכבוד הד"ר יוסף מרקוס, ניו־יורק

ידיד יקר!

קבלתי את מכתבך האחרון. השיר “שתה דודי”, שצרפת אליו, איננו לרשב"ג. כנראה הוא אחד מן השירים התימנים. אל נא תאבד את זמנך וכחך על העתקת שרירים שאינם בגדר הכנוס שלי. מוטב לך לתת דעתך על משוררי ספרד הגדולים, ובעיקר על אלה שאני מטפל בהם עכשו: רשב"ג, רמב"ע ור' שמואל הנגיד. כבר כתבתי לך, כי שירי החול של רמב"ע הולכים ונסדרים וכבר יש בידי מהם שבעה גליונות, כפולי ערוגות, נדפסים הדפסה מהודרת מאד, והשירים אף הם פניני יקר: שירה מפוארה בכלי מפואר. מובן מאליו, שאם יבואו לידך בתוך כתבי היד שירי חול של הרמב"ע, תיטיב ברצונך להריץ את העתקם אלי. חבל, שלא עוררתיך על כך במכתבי הקודמים. מי יודע אם לא באו לידך עד עתה ופסחת עליהם. עכ"פ הנני מעוררך על זה עכשיו, וזכור ואל תשכח.

ואשר לבקשתך בדבר שכר עמלך – שמעתיך, והנני לשלם לך שכר עמלך לפום צערא, וגם לפי כח הכיס. גם אתה יודע, שאין אנו עוסקים בדבר זה לשם סחורה, אלא שאין כלל בדעתנו להשתמש, חלילה, בעמלך בלי שכר. הנח, איפוא, את הדבר הזה עד לסוף העבודה, ולאחר שתגמר לא נקפח את שכרך.

והנני המחכה להעתקותיך החדשות.

שלך בידידות ח. נ. ביאליק

נ.ב. כבר כתבתי לך, שאם תזדמן לידך השלמה לקטעים של הפיוט “מי כמוך” הרשב"גי, שהמצאת לי בזמן האחרון, תמהר להריצה אלי ואשמח עליה כעל כל הון. מתוך החתימה בראשי החרוזים, המובאת ע"י צונץ, נראה, כי הפיוט הוא גדול וארוך, וכפי הידוע לי נמצא פיוט זה בשלימותו רק בכתב יד של גינצבורג בבירת רוסיה. ואולם כתב היד הזה הנהו עכשו מחוץ לגבול ההשגה, ואם לא תמצאהו אתה באוצרות הספרים באמריקה, עלי להתיאש ממנו.

הנ"ל

 

תשסח. [לבית הספר העברי, נאנסי]    🔗

תל אביב, 1927 ⁸² 7/12 [י"ג כסלן תרפ"ח]

לכבוד בית הספר העברי, נאנסי.

א.נ.

מארץ העברים הנני שולח את ברכתי, ברכת אח, לכל אלה העמלים להציב יד ושם לתרבות העברית ולשפתו בארצות הגולה באשר הם. יהי עמלכם ברוך. אתם משענתנו הנאמנה בעבודת התחיה והתקומה של עמנו בארץ אבות. תחזקנה ידיכם!

בכבוד רב

 

תשסט. [לש. רובינשטין]    🔗

תל אביב, 1927 7/12 [י"ג כסלו תרפ"ח]

[תרגום מאידית]

לכבוד מר ש. רובינשטין, מיראן ⁸³

א.נ.

ממכתבך נזדקר לעיני קודם כל הזוג של שלש האותיות המרובעות “כשר”, שנתיחד להן מקום בראש, משני צדי הגליון בראש מכתבך⁸⁴, והן הטילו בי מבט חד וחריף. ובכן עדיין יהודי כשר אתה וכדאי להכנס אתך בדברים. אתה שואל אם אני זוכר וכו'⁸⁵ – האם הדבר בגדר שאלה אם אני זוכר? עדיין מתנוצצות לעיני השִנים הלבנות, הבריאות שלך, הנשקפות מבעד לשפם השחור וכאילו הן מוכנות לרצץ עצמות⁸⁶. ואף אתה בעצמך זכור לי בעצם יפה יפה⁸⁷. הנה לקחת⁸⁸ ממני, במחילה, את ה"הגדה"⁸⁹ שהיא יקרת המציאות מאד ונשאת אותה למקום שרק הרוח השחור יודע את נתיבו. מי יודע לאיזו ידים טמאות היא נפלה. היה נעים לי הרבה יותר לוא היתה ה"הגדה" אצלי, ברשותי, או, לפחות, בבית־הספרים הלאומי בירושלים.

נזדמן לי לפרקים לקרוא את מאמריך. כמדומה, שאתה במקצת זולל־ציונים. אבל קונם עלי אם איכפת לי. ברכתי מקרה לבי: יבסם לך. רצוץ ויעלה לך יפה. איש לא יסבול מזה. רק אתה תקלקל לך במקצת את קיבתך, ואולי גם תשבור לך אחת משִניך.

אבל בנוגע לדברים הטובים שיש בידך ל"רשומות" כדאי להִדבר. אדרבה, פרוש לפנינו את מרכֻלתך⁹⁰ ונחזה בך. שלח איזו דברים, אבל משופרי דשופרי⁹¹. סחורה נושנה, שאינה עוברת לסוחר⁹², שנואה עלי. ספורי המעשיות של חסידים תשאיר לעצמך. הם כבר יוצאים מאפי⁹³. בלתי אם תמצא דבר שהוא כפתור ופרח⁹⁴, או, כרגיל בפי פרץ, דבר לראוה בו, נחמד ונעים. מעשיות בעמי־הארצות – אף הן אינן לרצון לי. סוף דבר: בחר נא דבר טוב, וביחוד מהפולקלור העברי. אשר לשכר־סופרים – נתפשר בינינו. הכל לפי טיב הסחורה⁹⁵.

ספר ה"רשומות" הבא יצא בסוף החורף. תכנו יהיה עשיר הרבה מתוכן הכרך החמישי.

חובב אני גם ספרים יקרי מציאות. ואדרבה, העניק תעניק לידידך מגרנך, וזכֹר אזכרך לא בזה בלבד שלקחת ממני, אלא גם במה שנתת לי. חושבני שה"הגדה" שלי כשרה לכך (הן יהודי “כשר” אתה), שאקבל דבר־מה בשכרה, כמנחת תודה. מה דעתך על זה?

ומה נאמר בדברי השירה הידועה ששרת בבית ליאלה⁹⁶: “לא אגנֹב עוד, לא אגנֹב, לא אגנֹב”. שירה יפה, בחיי. טעמה שמור עד היום בפי. העדיין היא זכורה לך? עיניך הבריקו אז בברק נחמד, ממזרי, ודומה היית עלי באותה שעה כאילו היית בריון אודיסאי מלידה ומבטן, והמשכת ב “לא אגנֹב, לא אגנֹב”, עד שה"הגדה" שלי נעלמה בכל־זאת מעיני. אולי תדע דודי, דרך לחזור ולהוציאה מן המקום שהיא נעלמה שם? מוכן אני לתת לך במתנה דבר אשר אהבת: ספר חשוב, יקר־המציאות.

בכבוד רב ח.נ. ביאליק

 

תשע. [לד"ר ר' אהרן פריימן]    🔗

תל אביב, יום 1927 13/12 [י"ט כסלו תרפ"ח]

לכבוד הפרופ' ד"ר ר' אהרן פריימן, פרנקפורט ענ"מ.

ידידי הנעלה!

טרדותי הרבות ועבודתי הקשה ב"דביר" הרחיקוני מידידי ורעי, וזה זמן רב שלא באתי עמם בדברים. עתה, במצאי שעה קלה פנויה, עלה זכרונך לפני, והנני פוקד אותך ואת ב"ב היקרים לשלום. ידידנו עגנון, שנתארחתי לפני ימים בביתו, ספר לי מעט על התלאה, אשר מצאה את ביתכם בתוך הימים האלה, ונשתתפתי בלב נאמן בצער כולכם.

אני וחברי רבניצקי שוקדים עתה על גמר הכרך השלישי של רשב"ג ועל עבודת הכרך הראשון של שירי רמב"ע. לשירי רשב"ג נוספו לנו בזמן האחרון עוד הרבה דברים יקרים וגם חצי הכרך־המילואים השני יכיל בתוכו חדשות חשובות. מי יתן ונזכה לברך בקרוב על המוגמר, ואני בטוח, שגם אתה תצטרף עמנו לברך ב"זִמון". משירי הרמב"ע כבר נסדרו כתשעה גליונות. את הפנים של הספר אנו מסדרים עכשו בשורות כפולות, כלומר: הדלת והסוגר בשורה אחת. על ידי כך נכפלת כמות החומר השירי של כל גליון.

עבודתי בשדה השירה הספרדית מביאה לי עונג ושמחה שאין לשערם. פעמים דומה אני בעיני כעומד על גבי תלי תלים של אבנים טובות ומרגליות וחותה בהן בשתי ידים. עד היום אני משתומם על המראה: כיצד נדונו לגניזה ארוכה ממושכת אוצרות יקרים כאלה.

שמעתי, כי יצא ע"י “מקיצי נרדמים” ספר “מגלת המגַלה”⁹⁷. מאד אחזיק טובה לך אם תואיל בטובך לצוות לשלחו אלי במחירו הקצוב. ובכלל אם יצא או יצא מכאן ולהבא ע"י “מקיצי נרדמים” איזה ספר בבקשה להריצו אלי תיכף ליציאתו, ואני אשלם בתודה את מחירו. אגב, את המבטא “המגִלה המגַלה”⁹⁸ מצאתי באחד משירי ר' משה בן עזרא, והוא היה, כנראה, מבטא שגור בימים ההם על דרך לנע"ל⁹⁹.

והנני אומר שלום לך ולרעיתך הכבודה, לבתך היקרה ולכל הנלוים עליך בשמי ובשם אשתי.

שלכם בידידות אמת

 

תשעא. [לד"ר פרנץ רוזנצווייג]    🔗

תל אביב, 27 13/12 [י"ט כסלו תרפ"ח]

לכבוד ד"ר פרנץ רוזנצווייג, פרנקפורט

א.נ.

בכל לב נכון הייתי להשתתף במאסף שאתם אומרים להוציא לכבוד מרטין בובר, שאני אחד ממכבדיו הנלהבים, וכבר הכינותי דבר קטן ממקצוע זה שאני עוסק בו עכשו, מן השירה הספרדית, ואולם בינתיים הגיעני מכתבם השני והוא בטל את עבודתי הקודמת וגם עשה את השתתפותי במאסף לנמנעת¹⁰⁰. בימים הקצרים הנתונים לי אי אפשר לי להכין דבר חדש, ומה שהכינותי לא יוכל לבוא במאסף, לפי שלא נִתן לתרגום. עלי, איפוא, להשאר על כרחי מבחוץ. והנני מברך את מפעלכם בהצלחה בלעדי.

המכבדכם מאד

 

תשעב. [לב. נ. סילקינר]    🔗

תל אביב, יום 1927 13/12 [י"ט כסלו תרפ"ח]

לכבוד מר ב. נ. סילקינר, ניו־יורק.

סילקינר היקר!

היום הגיעני השק הנוסף על מאתיים דולר והכסף נמסר לתעודתו. ספרו של ליסיצקי יגָמר, כנראה, בדפוס בעוד שנים שלשה שבועות. היום הכניסו למכבש הדפוס את הגליון הארבעה עשר. נשארו עוד כשלשה גליונות. לכתב היד של הקובץ השלישי, שלפי דבריך כבר יצא לדרך, אני מחכה ואני מאמין שגם יציאתו של זה לא תאחר. סו"ס הדפסת הפרוזה שאינה מנוקדת קלה מזו של המנוקד. יש להצטער על אבוד הזמן. אלו היה גם קובץ זה בידי היה יוצא יחד עם זה של ליסיצקי, אך הנעשה אין להשיב, והלואי שתזהרו בכך מכאן ולהבא.

הצעתך בדבר הוצאת תרגומי שקספיר ע"י “דביר” לבדה אי אפשר לה להתקבל מטעמים שונים, ומהם נמוסיים ותכסיסיים. יש לי, איפוא, הצעה שכנגדה, שישתתפו ה"חברים" בהוצאה זו ב־50%, והתרגומים, שיצאו אף הם בתבנית קובצי ה"חברים", יצטרפו עמם לביבליותיקה אחת. הצעה זו היא מושכלת מאד, לדעתי, מצדי צדדים, כמו שרמזתי לך על זה כבר בשיחתי הפרטית, וכמדומה גם במכתבים. קביעת תרגומי שקספיר בתוך שלשלת קובצי ה"חברים" תוסיף לה “זוהר” ותרים הרבה את ערכה. בטוח אני בדבר זה. לכלאים אין לחשוש כלל וכלל. אדרבא ואדרבא. כך נאה וכך יאה, שמשוררים עברים המושקעים בתרבות האנגלו־סכסית יעָשו שושבינים לשקספיר, להכניסו תחת כנפי השכינה העברית. שמו של שקספיר עלול להסב בבת אחת את דעת הקהל לביבליותיקה שלכם ולמציאותה. יש, איפוא, משום כך גם תכסיס מו"לי. כמדומה, שהיה אפשר גם להכריז חתימה מוקדמת על עשרה ספרים שבתוכם יהיו גם שנים של שקספיר, ואולי יש לצרף לה גם את תרגומי יע"ס¹⁰¹. אם תסכימו להצעה זו בעיקרה אפשר להוציא לפועל את השותפות גם בצורה אחרת, כגון שתקבלו אתם, ה"חברים", על עצמכם התחיבות למכור מספר מסוים, בערך 700 אכסמפלרים, מכל ספר וספר באמריקה.

זאת היא הצעתי, הצעת בקי ומנוסה בדבר, ואתם עיינו בדבר והודיעוני בהקדם את החלטתכם. העיקר שלא תחמיצו את תשובתכם.

ושלום לכל החבריא.

שלכם באהבה ח. נ. ביאליק

נ.ב. כתה"י של שוער נתקבל היום. הנ"ל.

 

תשעג. [למשה פרלמן]    🔗

תל אביב, 1927 13/12 [י"ט כסלו תרפ"ח]

לכבוד מר משה פרלמן, טלשי.

א.נ.מ.

ספרך ¹⁰² נמסר לסדור, ואולם המלאכה מתנהלת בכבדות ובעצלתים, מפני הקושיים הטכניים שיש בטבע המלאכה הזאת. – – – גוף הטכסטים וציוני המקורות טעונים שבע בדיקות. הפֵּרוש טעון תקון מרובה, ואין תימה אם מסדרי הדפוס משתמטים מן העבודה ועושים אותה בלי חמדה. עליך, איפוא, להתאזר בסבלנות ולהאריך את רוחך. סו"ס תזכה לראות את ספרך יוצא לאור ותברך על המוגמר, ונשמח יחד בשמחת תורה.

אל נא תתעצב, איפוא, ואל נא תתמרמר. יש בעולם יסורים קשים משלך, ואלו באנו להתרעם על קטנות כאלה לא היו חיינו חיים.

והנני המכבדך מאד

נ.ב. את תביעותיך ואת הצעותיך בדבר משלוח האכסמפלרים מסרתי ל"דביר" ואתם תבוא בדברים בכל אלה. אני אינני מתערב בעניני המסחר כל עיקר.

 

תשעד. [לש. יפו]    🔗

תל אביב, 27 13/12 [י"ט כסלו תרפ"ח]

לכבוד מר ש. יפו.

א.נ.

את דבריך קבלתי בתודה. אתה מסיים “המחכה למשפטך” ואינני יודע מה מקום יש כאן למשפט. כלום לשם ספרות נתכונת? אם לשם ספרות לא היה הדבר כדאי כלל. אבל אם כתבת דברים יוצאים מן הלב אין לך לחכות לשום משפט.

בכבוד רב

 

תשעה. [למר אֶנטין]    🔗

תל אביב, 27 13/12 [י"ט כסלו תרפ"ח]

[תרגום מאידית]

לכבוד מר אֶנטין, ניו־יורק

מר אֶנטין היקר,

תודתי לך מקרב לך על מתנתך היפה¹⁰³. נהניתי הנאת אמת מעבודתך היפה והמועילה. היא נעשתה מתוך הרבה חבה, לבביות וישרות. בחירת השירים היא על פי רוב מוצלחה מאד, ההערות מכֻונות למטרתן. הלואי ותהא הברכה שרויה על עבודתך להבא.

בכבוד רב.

 

תשעו.¹⁰⁴ [לד"ר יוסף מרקוס]

תל אביב, 1927 14/12 [כ' כסלו תרפ"ח].

לכבוד הד"ר יוסף מרקוס, ניו־יורק.

ידיד יקר!

קבלתי את חבילתך האחרונה. כבר כתבתי לך כי נמלא את רצונך ונשלח לך את הסכום קמעא קמעא. הננו מחכים ליתר העתקותיך מתוך כתבי היד, ואני שונה ואומר לך, שעליך לכון את עבודתך בעיקר כלפי שירי רשב"ג ורמב"ע וגם ר' שמואל הנגיד. האמנם לא נזדמנו לך עד עכשו שיריהם של שני אלה האחרונים?

בחבילתך האחרונה מצאתי שיר אחד רשב"גי (“שבחה בחכי”), שהוא מן המבוקשים"¹⁰⁵, וברוך שהמציאו לידך. שמו של השיר הזה נזכר ב"שקל הקדש"¹⁰⁶, אבל עד היום לא הצלחנו למצאו. והיה ברוך על המציאה הזאת.

והנני מאיץ בך לכלות מעשיך. אנחנו נחכה, כמובן, לקץ עבודתך, אבל עליך לדעת, כי כבר הגיעה השעה לכלות. ר' שלמה בן גבירול מחכה ותאב לראות את עצמו שלם. אין לו מנוחה. כלום אינך יודע עד כמה היה קצר רוח ורגזן בחייו? נמציא לו לפחות מנוחה בעולם העליון.

והנני ידידך המחכה ליתר דבריך

ח. נ. ביאליק

 

תשעז. [לד"ר יוסף קלוזנר]    🔗

תל אביב, 27 21/12 [כ"ז כסלו תרפ"ח].

לכבוד הפרופ' הד"ר יוסף קלוזנר, ירושלים.

ידידי היקר!

רואה אני מתוך מכתבך האחרון, כי עבודתך בסדור המאמרים לחלק שני¹⁰⁷ קרובה לגמר, ואני שמח על כך מאד. החלוקה המוצעת על ידך, לדעתי – טובה היא, אלא שיש לשנות בה שנוי קטן: להעביר סופר אחד או שנים מן החלק השני אל החלק השלישי, כגון: פרץ ופייארברג, ושופמן, או אחד מאלה, הכל לפי מדת החומר. שים לבך להצעתי זאת והתבונן בה. עכ"פ, גם עכשו יכול אתה להמציא את המאמרים הראשונים כדי עשרה גליונות דפוס ליד “דביר”, לשם התחלת הסדור בדפוס, אבל אם יגמר התקון של כל כתה"י עד תומו בזמן של שבועים מוטב לך ולנו לגמור תחלה את סדור כל הספר ולהמציאו ל"דביר" כשהוא שלם.

רשימת הספרים שבקשת מ"דביר" נשמטה מידי ואיני יודע לפי שעה היכן היא, אולי תואיל בטובך להמציא ישר ל"דביר" את רשימתך, והם בלי ספק לא ישיבו פניך. כלום אינך יודע עד כמה אני בפיזור נפשי הנני שליח לא יצלח לדברים כאלה?

ושלום לך ולגבירתך בשמי

נ. ב. את הסֶפרטים¹⁰⁸ אשיב לך בקרוב.

שלש המיתות¹⁰⁹ החרידו גם אותי. בני החבורה הולכים ומתמעטים. עוד מעט יגיע גם תורנו.

 

תשעח.¹¹⁰ [לד"ר יוסף מרקוס]

תל אביב, 27 23/12 [כ"ט כסלו תרפ"ח].

לכבוד ד"ר יוסף מרקוס, ניו־יורק.

יקירי!

קבלתי את חבילתך האחרונה מיום י"ב כסלו, ולפי שעה מצאתי בה קצת נוסחאות לשירים ישנים, אבל בין השירים שהעתקת תמיהני אם יש שם משהו משל רשב"ג. מובן מאליו, כי הנוסחאות שאקבל יבואו בחלק האחרון, בציון המקורות וסימני המספר של כתבי היד, וגם זה מובן מאליו, שאחכה לך עד כלותך לבדוק את כל כתבי היד שברשותך. אין לך אלא להזדרז ולגמור בהקדם. השעה דוחקת.

מצטער אני על הלנת שכרך. מחר אצוה במשרד “דביר” לגעור ב – – בנזיפה, ידעתי את קשי לבבו של האיש הזה ואת ידו הקפוצה. אתה אל תואש ממנו, רדפהו “עד חרמה”, ו"כל המרתיק פותחין לו"¹¹¹.

והנני אומר לך שלום וברכה.

בידידות ח. נ. ביאליק

 

תשעט. [לליסיצקי]    🔗

תל אביב, 27 23/12 |כ"ט כסלו תרפ"ח].

לכבוד מר אפרים ליסיצקי, ניו־אורלנס.

יקירי ליסיצקי!

שמחתך¹¹² – שמחתי, וחגך־חגי. לא תמיד יקרני המקרה, כי הנימו"ל על ידי ישמח במול’ו. רוב הנימול"ים באים בטענות ומילילים אחר מעשה כנימול ממש. הם רואים תמיד את עצמם כאילו מלו אותם במציצה ולא בפריעה. ועתה, כאשר הקרה אלהים לפני בריה משונה כמוך, שהיא שמחה ונהנית, אף אני שמח ונהנה כפלים.

ואשר לנִקודה של “צהלת־גיל”¹¹³ – דע לך כי עדיין הדבר שקול. יש אומרים כי תחלתו של שם זה היא “צָהֳלָה”. ולא “צַהֲלָה” ולא “צָהְלָה”, וכן יסד הפיטן בעל “לכה דודי”: “בשמחה ובצָהֳלָה”, ואם כן יפה נקדתי לפי המסורת.

בשבוע הבא יגמר הקובץ בדפוס וחגית אז חג כפול־שמונה, ויהי רצון שגם הפריעה מצדכם תעָשה בזמנה, כדי שהמילה של יתר החברים לא תדחה בגללכם.

בחבה 

 

תשפ. [לקול' פ. קיש]    🔗

תל אביב, 1927 27/12 [ג' טבת תרפ"ח].

לכבוד ראש ההנהלה הציונית בא"י, קול' פ. קיש, ירושלים.

אדוני הנעלה!

הנני מאשר את קבלת מכתבו מיום כ"ט כסלו. לא הייתי מסופק כי כב' יעשה כל מה שבכחו לטובת ארבעת הפליטים¹¹⁴. כבוד הישוב דורש זאת. אי אפשר להפקיר ארבעה צעירים שמוסרים את נפשם על קדושת רעיוננו. הנני רוצה לקוות, כי הדבר יגמר סו"ס לטובה, והצעירים יבואו לארץ בשלום.

בכבוד רב

 

תשפא. [לדוד מגיד]    🔗

תל אביב, 1927 27/12 [ג' טבת תרפ"ח].

לכבוד הפרופ' דוד מגיד, לנינגרד.

ידידי הנעלה!

כבר כתבתי לך, כי חבילתך האחרונה נתקבלה בשלום וגם הודעתיך את דעתי על מקצת מן השירים הבאים שם¹¹⁵. לצערנו, או לשמחתנו, עדיין חומר חדש שופע ובא לידינו, ומשום כך שוב מתעכבת יציאת החלק האחרון. ואולם “לכל תכלה ראיתי קץ”, והרי יבוא הסוף גם למקורות החומר של שירי רשב"ג, ואנו מקוים למסור סו"ס את המחברת לסדור בסוף החודש הבא. לפי שעה אנו מסדרים בדפוס את הכרך הראשון של דיואן הרמב"ע. בחפץ לב נמציאנו אליך גליונות גליונות, ונקבל את הערותיך ונוסחאותיך ברצון ובעין יפה.

וקבל בזה את תודתנו על הצלום של השיר “לאור בקר”¹¹⁶. שני הבתים האמצעיים הם בלי ספק משובשים ועד עתה לא עלתה בידינו להעלות להם ארוכה. תקוניך אינם מתקבלים על לבנו. ואולם לפי שעה אין אנו יודעים תקונים טובים מאלה. אולי עוד יאיר אלהים את עינינו.

בימים הקרובים נמציא לך סכום כסף לחשבון שכרך.

ובהביעי לך בשמי ובשם חברי רבניצקי את תודתנו הנאמנה על עזרתך היקרה לנו ועל יחסך הטוב לעבודתנו הנני אומר לך שלום וברכה.

בכבוד רב ובידידות נאמנה

נ. ב. מובן מאליו, כי כל שיר חדש משירי רשב"ג שיבוא לידך גם מכאן ולהבא, יהי בעינינו “כמוצא שלל רב”, ואנחנו נרחיב לו מקום מכובד בקובצנו. – – –

 

תשפב. [לאדוני הנעלם]    🔗

תל אביב, 27 27/12 [ג' טבת תרפ"ח].

אדוני הנעלם!

מתוך כותלי מכתבך מכיר אני, כמדומה, מי אתה. אין זאת כי אם נכנסה בך רוח תזזית להשתטות בחרוזים. תמיהני אם תהיה תפארתך על הדרך הזאת. מקומך לא בין חורזי חרוזים, אלא בין בני זמזומים וזוזים, ו"בהמה" שאמרתי היא מלשון “ואת הזוזים בְּהָם”¹¹⁷, לפי דרשת חכמינו ז"ל, שבני הזוזים היו אם לא בהמות עכ"פ היו בֶהָמִים¹¹⁸. ואני תפלתי:

בכבוד ובלא כבוד

ני בֶּה, ני מֶה, ני קוקוריקי

 

תשפג. [לפרופ' ב. שץ]    🔗

תל אביב, 1927 30/12 [ו' טבת תרפ"ח].

לידידי הפרופ' ב. שץ!

את מכתבך קבלתי, ואת צעקת נפשך שמעתי¹¹⁹. דבריך היו כגחלים בוערות על ראשי, אבל אני לא אדע במה אושיעך. מה כחי? הצעתך לכתוב מכתב לברון¹²⁰ היא עצה ולא עזרה. אינני מאמין בכחו של מכתב כזה, ואינני יכול לעשות דבר כנגד אמונתי והכרתי. גם חברי הטובים, שהתיעצתי עמהם, הניאוני מעשות את הדבר הזה. אינני רוצה לזלזל לא בי ולא בך לבטלה. אפשר שדעתך שונה מדעתי בענין זה, אבל ידי ואצבעותי משתתקות בבואי לאחוז בעט לשם כתיבת המכתב, וזה לי לאות שעלי להסתלק ממנו.

ועתה דע את לבבי וסלח.

המיצר בצרתך בכל לב

 

תשפד. [לד"ר י. הרץ]    🔗

תל אביב. 1927 30/12 [ו' טבת תרפ"ח].

לכבוד הרב הכולל בלונדון, הד"ר י. הרץ.

שלום וברכה לאדוני הנעלה!

שמעתי כי בעיר כהונתו בקודש נתפנה מקום למשרת רבנות. הנני מתכבד על כן להציג לפני כבודו את ידידי מאז, את הרב הנעלה מר א. חן, מי ששמש ברבנות בקהלות גדולות בישראל ברוסיה ועתה יכהן פאר בקהלת צופוט. יודע אני את האיש ואת שיחו זה כמה שנים, ואני יכול להעיד, כי הרב הנ"ל הוא אחד מן המצוינים בדורנו. מלבד גדלו בתורה, ביראה ובמדות תרומיות, ומלבד רוחב דעתו בהויות העולם, הנהו אחד מיחידי הסגולה שבדור, אשר ברכו אלהים שכם אחד על חבריו, ויתן לו מתנות רוח יקרות, אשר לא רבים זוכים להן. לבו אוצר רעיונות נעלים ועמוקים, פיו מפיק מרגליות, ועטו – עט סופר ברוך אלהים וציר נאמן לשולחיו. אין זאת כי אם אבותיו הגדולים והקדושים, אנשי השם, אצלו מרוחם עליו והמשיכו שפע ברכה לנשמתו. על פי תכונתו וחנוכו הוא איש בעל נמוסים טובים ומעורב עם הבריות; דרכיו דרכי נועם וכל נתיבותיו שלום. אינני מסופק אף רגע כי הקהלה אשר תבחר בו תשמח בבחירתה שמחת אמת, ואדוני גם הוא ישמח למצוא בקרבתו איש חמודות כהרב חן, וגם תחשב לכב' לצדקה, כי הוציא לרוָחה נפש יקרה, לשימה אלוף לראש אחת הקהלות החוסות בצל אדוני לטובתה ולזכותה ונמצאה זכות הרבים תלויה בו.

והנני אומר שלום וברכה לאדוני.

בכבוד רב ח. נ. ביאליק

 

תשפה. [לליסיצקי]    🔗

תל אביב, 1927 30/12 [ו' טבת תרפ"ח].

יקירי ליסיצקי!

ספרך נגמר בדפוס ומחזיק שמונה עשר גליון. עברת, איפוא, את הגבול יתר על תחום שבת. איך שהוא אני אומר לך מז"ט ובשעה טובה ומוצלחת: השבוע נמסור לדפוס את קובצו של שוער¹²¹. בבקשה להשמיע בין החברים על השקלים, תשלום שלישי, כי בא מועד.

את השיר “ממך – אליך” קראתי בשם התחלתו. השעה והמדפיס דחקו ולא יכלתי לחכות לתשובתך בענין זה, ואתה סלח.

ומובן מאליו, כי גם מלת “קברניט” לא נחלפה ב"רב חובל". תהי זאת צרתך האחרונה.

בדרך כלל קובצך נחמד ונעים, תוכו כברו. אם עוד יש עין רואה ואזן שומעת בספרותנו לא יעברו מבקרינו בשתיקה על שיריך. מובטחני בכך.

האידיליה¹²² כתובה יפה. הסגנון חי ושוטף, ובמקומות רבים הוא גם מהוקצע ומלוטש. ואולם, כמדומה, שהנושא קל הוא במקצת מהיות לאידיליה. ובכל זאת היא נקראת בנעימה ובלי שעמום.  

ובדבר תרגומי שקספיר כבר כתבתי, כי נכון ה"דביר" לטפל בהוצאתם רק עפ"י אותם התנאים עצמם של הוצאת קובצי ה"חברים". בטוח אני, כי הכנסת שקספיר בברית ה"חברים" ירים הרבה את ערכה התרבותי של הוצאתכם וימשוך אליה את דעת הקהל.

ושוב אני מזכירך להריץ אלי את העתקת החוזה שבינינו ולעורר את ה"חברים" על דבר התשלום השלישי.

בכבוד רב

ח. נ. ביאליק

נ. ב. עם צאת קובצך מתחת יד הכורך יריצו אליך את האכסמפלרים הראשונים, תרומה, גדולה, מקובצך.

 

תשפו. [למשפט השלום העברי בת"א]    🔗

עשרה בטבת [תרפ"ח].

למשפט השלום העברי בת"א

כבוד השופטים,

מלאתי את יד הד"ר וואלד להיות בא כחי וטועני בבית משפטכם בענין טענת העלבון של מר נחמני ובקשתי להזמין בתור עד את מר י"ח רבניצקי. בעצם הדבר מעשה שהיה כך היה:

אני וחברי מר י"ח רבניצקי, בלכתנו לבקר את חברנו הגוסס מר גרנובסקי ז"ל¹²³, עברנו ברחוב אלנבי ושוחחנו בחשאי בינינו, עפ"י הרגל של עשרים ושמנה שנים, בשפה יהודית המדוברת ע"ד מיתתו הקרובה של ידידנו הגוסס. בשעה זו הרגשתי שאיש אחד הולך בצדנו ומטה אזנו לשיחתנו. אחרי רגע עבר האיש לפנינו ופנה אלי בחוצפה: מדוע אין אתם מדברים עברית? עליכם לדבר עברית! ע"ז עניתי לו בעברית: אין זה ענין שלך. אין איש שואל אותך. לך לך לדרכך – לעזאזל! חוצפה!

אפשר שהמלה שלפני האחרונה היא חריפה קצת, לפי הפירוש הרגיל של המלה זו בשוק, אבל לפי פירושה המדויק והאמתי הוא שם הר במדבר, לא רחוק מירושלים, מהלך שתים שלש שעות במדבר יהודה. והמקום הזה הוא, לדעתי, די מכובד לטיול בשביל אותו האיש.

בשים השופטים הנכבדים מצד אחד לבם למצב הנפשי בשעה זו שגוסס יקר לי היה מוטל לפני שעה קלה לפני יציאת נשמתו, ומצד שני ל"נמוסו" היפה של איש צעיר, שמוצא היתר לעצמו להטות אזן ברחוב לשיחת בני אדם זרים ולהורות להם דרך ארץ מבלי אשר שאלו איש על כך; ובשים השופטים הנכבדים שוב אל לב, כי כל הענין הזה נעשה לו לאותו האברך נושא לריקלמה ולסנסציה, כמו שמוכח מן הטלגרמה שהריץ אותו האיש ל"דאר היום" ע"ד המשפט שבינו ובין הח"מ – יקל לשופטים הנכבדים להוציא משפט נכון.

בכבוד רב ח. נ. ביאליק

 

תשפז. [לאסתר ועגנון]    🔗

תל אביב, עשרה בטבת תרפ"ח.

לאסתר ועגנון,

הנני מביע לכם בזה את רגשי השתתפותי הנאמנה באבלכם הכבד על הלקח מאתכם ראש משפחתכם ופארה¹²⁴.

המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים.

ח. נ. ביאליק

 

תשפח. [לועדת התרבות, נהלל]    🔗

תל אביב, 28 3/1 [י' טבת תרנ"ח].

לכבוד ועדת התרבות, נהלל.

א. נ.

מצב בריאותי לא ירשני, לצערי הרב, לקבל את הצעתכם החביבה¹²⁵. עפ"י מצות הרופאים אסורה עלי כל “יציאה” בצבור. ואם בשנים הקודמות, “בימים הראשונים הטובים”, הייתי בועט ברופאים, עכשו אני מוכרח להכנע ולקבל עלי את כל גזרותיהם באהבה. 

ואולם אני רואה את עצמי בעל חוב לפניכם, ואני מקוה כי תגיע עוד שעה שאוכל לפרוע את חובי בעין יפה¹²⁶.

בידידות ובברכת שלום לכל החברים

 

תשפט. [לח. א. זוטא]    🔗

תל אביב, 28 3/1 [י' טבת תרפ"ח],

לכבוד מר ח. א. זוטא, ירושלים.

ידיד יקר!

לא יאומן כי יסופר! ברגע שקבלתי את ספורך “מולדת” ישבתי וקראתיו עד תומו. הספור נאה ויש בו כדי לעשות רושם ביחוד על הקוראים מן הצעירים. ואולם למעשה אין כח ה"דביר" יפה עכשו להתחייב על הוצאת דברים חדשים. התקציב לשנה הבאה ננעל, ואי אפשר להרחיבו. הלואי שנעמוד בראשונות.

את “מלחמת המצוה” ב"התור" קראתי. אכן גם שם רק תאורים ותאורים. היהפוך סופר עורו¹²⁷? ואעפ"י כן אף הוא נקרא בנעימה, ועצתי אמונה לך לבלתי פורר את הדברים, אלא לצרפם לספר אחד ולהחיותו ע"י ציורים אמנותיים של צייר מומחה, אז יביא הספר את התועלת השלמה.

בידידות נאמנה ח. נ. ביאליק

נ. ב. ספורך מושב לך בזה.

 

תשצ. [למר – –]    🔗

תל אביב, 28 3/1 [י' טבת תרפ"ח].

לכבוד מר – –, ירושלים.

ידידי היקר!

אם לא תציית הפעם לפסק דין שלי – זאת לי הפעם האחרונה שאני קורא לך בשם ידידי היקר. שמעתי את צעקת הדל – – בדבר – – שבידך. עד מתי תתעלל בו, ולא תשיב לו את עמלו? מה נפשך, או כנוס או פטור¹²⁸. אם לא הוצאת עד עכשו את הספר אין לך כל רשות, לא מוסרית ולא משפטית, לעכבו בידך, ואין זו אלא מדת סדום. כל טענותיך ותואנותיך אין בהן שום ממש. לפי השמועה הסכים לתת לך שלשים לירות, לדעתי פטור הוא מלשלם לך אפילו פרוטה, ואם אחרי כל זאת אתה מעכב, אינך אלא אכזר. ולב אבן בקרבך.

ועודני ידידך לפי שעה

 

תשצא. [לרב שאול בכמוה"ר חיים בן מולכו]    🔗

תל אביב, 28 8/1 [ט"ו טבת תרפ"ח].

לכבוד ידידי ואדוני הרב רב שאול בכמוה"ר חיים בן מולכו ס"ט, סלוניקי.

אדוני היקר והנעלה!

את מתנתו היקרה ששלח אלי בטובו, את ספר קרוב"ץ, כמנהג ארג"ל, קבלתי רק היום מיד שליחו, בעל בית המסחר “חורב”, ואני מודה מאד לאדוני על מתנתו היפה והיקרה הזאת. מצאתי שם הרבה פיוטים יקרים מאת גדולי משוררינו ופיטנינו הקדמונים, וביניהם כאלה שאני אומר להוציא את קבוצי שיריהם. יהי טעם אדוני ברוך. ואני מקוה, כי בינתים קבל כבר אדוני גם את כרך המלואים לשירי הרשב"ג, הוא החלק הראשון של הכרך השלישי. משלוח הספר נתאחר מסבה בלתי ידועה לי, ומאד אחזיק טובה לאדוני אם יואיל לאשר את קבלת הספר.

והנני מביע בזה לכבודו את תודתי על רשימת פיוטי הרמב"ע שהמציא לי מתוך מחזורים קטלוניא ומחזור תלמסאן. לעת מצוא אשתמש ברשימה זו. ומאד אחזיק טובה לאדוני אם יואיל להודיעני מה מחיר שני המחזורים האלה, ואם יוכל כב' להמציאם לי.

ואני שמח מאד כי מצאתי לי ידיד נכבד באדוני, אשר פיוטי קדמונינו חביבים עליו, כמו שהם חביבים גם עלי. ובברכי את אדוני בשלום

הנני חותם בידידות

 

תשצב. [לארי אבן־זהב]    🔗

תל אביב, 28 8/1 [ט"ו טבת תרפ"ח].

לכבוד מר ארי אבן־זהב, ירושלים.

אדוני היקר!

לא נכון הדבר כי השיבותי באזני קבק¹²⁹ את דברי הטובים על ספרך. אני אמרתי לו את הדברים האלה: אנכי דנתי את הספר עפ"י הפרק הראשון אשר קרא המחבר באזני, והפרק הזה עשה עלי רושם טוב בהחלט. ואולם אין לי רשות לדון עפ"י פרק אחד, לטובה או לרעה, את הספר כולו. זה הוא כל מה שאמרתי לקבק.

רואה אני ממכתבך, כי “מתפעל” אתה יותר מדי מדברי אחרים עליך, וחושש אתה לשיחתם יותר מדאי. נכוה אתה מכל הבל פה. איש הבוטח בכחו והנאמן לנפשו ולקול לבו – האם לא אחת היא לו מה שיאמרו עליו אחרים? אין זה כי אם פנוק והתחטאות, או חולשת עצבים יתרה. כלך לך מדרך זה!

והנני המוקירך מאד והמדבר תמיד בלי לב ולב

נ. ב. תסלח לי אם לא יכלתי למלאות הפעם את בקשתך – לכתוב בעצם ידי ולא ע"י המכונה.

 

תשצג. [לשמעון ויליקובסקי]    🔗

תל אביב, 1928 11/1 [י"ח טבת תרפ"ח].

לכבוד מר שמעון ויליקובסקי, כאן.

א. נ.

מבין אני ללבך בנוגע לקתדרא לאידיש¹³⁰, אבל דוקא משום זה כדאי לברר את הדבר ברבים ולא לעצום את העינים, כדרך בת היענה, שנותנת את ראשה בחול, שלא לראות את רודפיה. הקהל צריך להתיחס אל הפרובלימות החיוניות שלנו מתוך הכרה וידיעה, ולא מתוך עורון וסמיאות עינים.

בנוגע להצעת אדוני בענין “שפתנו”, יואיל לפנות אל המשרד. אני איני מתערב בעניני המסחר של “דביר”.

בכבוד רב

 

תשצד. [לכפר ילדים מאיר שפיה]    🔗

תל אביב, 1928 11/1 [י"ח טבת תרפ"ח].

לכבוד כפר ילדים מאיר שפיה.

ילדים יקרים!

קבלתי את מתנתכם היפה ליום הולדתי. המראות היפים של כפר ילדים הנתונים בתוך האלבום החיו בלבי עוד הפעם את זכר הימים הנעימים, אשר בלינו, אני ורעיתי, בחברתכם ובחברת מוריכם בימי הקיץ העבר. היו ברוכים לי, ילדות וילדים יקרים, גם על העונג שהמצאתם לי אז וגם על זה, שגרמתם לי הפעם במתנתכם הנאה ובברכותיכם היקרות לי. אני ואשתי מביעים לכם את תודתנו על הזמנתכם החביבה לעתיד ונקוה, כי הימים הבאים עוד יהיו טובים ונעימים מן הראשונים. בבקשה למסור בשמי ובשם אשתי את ברכתי הנאמנה לכל חבריכם וחברותיכם ולכל מוריכם ומורותיכם. שלום, שלום וברכה.

באהבה רבה

 

תשצה. [ליוסף אומנסקי]    🔗

תל אביב, 1928 11/1 [י"ח טבת תרפ"ח].

לכבוד מר יוסף אומנסקי, טרנוב

א. נ.

עבודתך בסדור החומר של התורה שבע"פ לפי האישים היא בלי ספק עבודה חשובה ומועילה מאד. אמנם בזמן אחד עמך עסק בזה גם מר ש. צורי, וכבר הוציא עד עכשו ארבעה ספרים: ר' עקיבא¹³¹, ר' יוסי בר חנינא¹³², רב¹³³ ורב אשי¹³⁴. אבל יש מקום גם לאחרים להתגדר בעבודה זו, וככל אשר ירבו עושיה כן ייטב לה. נכונים דבריך, כי העבודה היא לא לאיש אחד, ואולי גם לא לעשרה, בודאי ידוע לך, כי מקצת מן התנאים והאמוראים זכו לקבוץ דבריהם ולסדורם גם ע"י אחרים. ובנוגע לחלק האגדה הרי נמצא לפנינו ספרו הנפלא של בכר, שהוא הולך ויוצא עתה בתרגום עברי, ועד עתה נדפסו ממנו בעברית שמונה ספרים¹³⁵, ובקרוב יצאו שלשת הספרים הנשארים. ובכלל יכול אני לומר לך, כי לא טוב לאיש לעשות עבודה מבלי אשר ידע ויראה את אשר נעשה במקצוע עבודתו ע"י אחרים. עליך לאסוף את כל הספרים שיצאו במקצוע עבודתך ולהמשיכה מן המקום שעמדו בו אחרים.

ואשר לשאלותיך וספקותיך בענין האורתוגרפיה – אין הדין עמך. אמנם ספרי תורה שבע"פ מלאים מן הצד האורתוגרפי שגיאות כרמון, ועד שלא יצאו הספרים ההם מוגהים ומבוקרים עפ"י כתבי יד עתיקים ומתוקנים אין מקום לקביעת האורתוגרפיה הנכונה בכמה דברים, אבל צורות הלשון והדקדוק של לשון החכמים קבועות ומסוימות הן. ויפה אמרו: לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד¹³⁶, ואי אפשר בשום פנים לערבב מנהגי לשון תורה במנהני לשון חכמים. כך, למשל, לא צדקת כלל וכלל במה שאתה חושב לטעיות את חסרון האל’ף במלים ירושלמיות ובבליות (כגון ליעזר תחת אליעזר וכדומה), ובפרט צורת “קורין”, או צורת המקור הנסמך (עם בכל"ם) התלמודי, “לירד, לישב, ליפול”, או חלוף הה"א ביו"ד במקור הנפעל (לישרף, ליראות תחת להשרף, להראות). חלילה וחלילה – אין כאן טעות כלל, אדרבא, יש כאן התפתחות של הלשון, והדבר פשוט לכל מי שיודע פרק כל שהוא בתורת התפתחות הפוניטיקה והדקדוק. גם הכתיב המלא שבתלמוד (כתובה, סוכה, מותר, איסור, קיים, חייב), וכן חלוף המינים (שדה זו, כוס אחד), אף הם יש להם יסוד בדקדוק לשון חכמים, וחלילה לחשוב אותם לטעיות. מובן מאליו, שיש להבחין בין צורות תלמודיות קבועות ומדוקדקות לשבושי מעתיקים ומדפיסים (כגון שני פעמים) וכיוצא בזה מן השבושים, אבל אין לכלול את כולם יחד “בחדא מחתא”.

והנני האומר שלום לך ולעבודתך

 

תשצו. [למ. אֶהרנשטין]    🔗

תל אביב. 28 17/1 [כ"ד טבת תרפ"ח].

לכבוד מר מ. אֶהרנשטין, תל אביב.

רעיונך¹³⁷ אמנם קרוב ללבי, ולולא התקרבתי לתקופת הזקנה אפשר שהייתי נותן את ידי לאנשי לב כמוך ועמל עמהם להוציא את הרעיון אל הפועל. עכשו, שאני כמעט זקן, די לי שאהיה מן ה"עושים" ושאניח לאחרים להיות “מעשים”. עכ"פ קצת נחמה יש לי לראות, שגם בדורנו עוד יש אנשי לבב ובעלי נפש “הבאים להטהר” ע"י התקשרות נפשית עם העם.

ואשר למסבת השבת – אף אני מתחלה האמנתי, ועדיין אני מאמין, כי יש בכחה של זו לכבוש את הלבבות ולהתפשט בתוך העם כמנהג קבוע. אין הדבר תלוי אלא בהתעוררותם וברצונם של אנשים כמוך.

בכבוד רב

 

תשצז. [למר – –]    🔗

תל אביב. 1928 17/1 [כ"ד טבת תרפ"ח].

לכבוד מר – –, ירושלים

ידידי היקר!

אינני יודע לאיזו תשובה אתה מחכה. אני הודעתיך מה שבלבי¹³⁸, ואתה כטוב בעיניך עשה. אחת עליך לדעת, כי לא לפגוע בך ובכבודך התכונתי, ולולא חשבתיך לידידי ולאיש ישר כאחד לא הייתי מתערב בריב לא לי. גם במכתבך האחרון אין כדי לשנות את דעתי בעצם הדבר, ובכל טענותיך לא נתקררה דעתי¹³⁹, דין עבודה ספרותית, ואפילו תרגומית, איננה כדין זוג נעלים. סופר במסרו את עבודתו למו"ל, על מנת כך הוא מוסר, שפרי עבודתו יראה אור ויתפרסם ברבים, ולא שיהא חבוש בטמון, ואם עד היום לא נדפס תרגומו של – –, עליך להשיב לו את זכותו על התרגום הזה, ונסתחפה שדך. ואם הוא עוד מסכים לתת לך שלשים לירה, הרי הוא אחד מל"ו צדיקים. אני יודע סופרים גדולים וחשובים מאד, שקבלו הוננורר פעמים ולא נתנו את ספרם למו"ל אפילו פעם אחת. אתה אמנם אולי הפסדת כסף בעסק הביש של – –, אבל אין הזה ענין כלל לעצם הנדון, ובעקר הדבר, הרי איש לא מלא את ידך להכניס כסף ב – –, וכל המשנה ידו על התחתונה¹⁴⁰.

ועדיין אני מאמין ומקוה, כי תמלך במצפון לבך ועשית את הטוב והישר.

בידידות

 

תשצח. [לש. רובינשטין]    🔗

תל אביב, 28 17/1 [כ־ד טבת תרפ"ח].

לכבוד מר ש. רובינשטין, מיראן.

א. נ.

אתה משוטט ומטייל בין ההרים וחי כצפור שמים. תמיהני איך יהודי בזמננו מתיר לעצמו מותרות כאלה, ואולם אין מקשין על “בונדיסט”. בודאי כך נאה וכך יאה לו. בודאי זכיותיו המרובות הן שגרמו לו כך. מילא. יערב לך ויבסם לך. אנחנו, ה"ציוניסטען", נסתפק כאן בארץ ישראל בקב של תפוחי זהב ו"מנדרינקעס" ושל חרובים וצמוקים ומצא לנו.

הרדיקציה של “רשומות” מצפה לפולקלור העברי שלך. שמא תאמר שתעשר מפסולת הלוחות שלך, אתה טועה טעות גדולה. עלינו ראשית לראות תחלה מה טיבו של חומר זה. מן הדוגמאות הקטנות ששלחת לי עדיין קשה לשפוט על כל החומר. הרדיקציה של “רשומות” בוחרת לראות את הכל במזומן ובעין. ולאחר שהחומר מצא חן בעיניה ינתן באחד מן הכרכים הקרובים, ואחרי כן תקבל את שכרך עד סך שלש לירה לגליון. הטובים התנאים האלה בעיניך? אם הן יהא הכל שריר וקים.

והנני הכותב בחפזון וקצור

בכבוד רב ח. נ. ביאליק

נ. ב. רשימת הספרים שהזכרת היא עניה ודלה מאד, ואת מי אין כמו אלה? אם יש לך דברים טובים מאלה הוציאם אלי ואדעם.

 

תשצט. [לא. גינזבורג]    🔗

תל אביב, 1928, 25/1 [ג' שבט תרפ"ח].

לכבוד ד"ר א. גינזבורג, ניו־יורק.

קראנו כלנו בקורת רוח את מאמרך הנאה על עבודתנו ב"דביר"¹⁴¹ ואני אומר לך בשמי ובשם חברי, ר' שמריה לוין וי"ח רבניצקי: יישר כח! ברוך ה' אשר לא השבית לנו קורא נאמן רוח ונאמן עין כמוך באמריקה. בעמלנו הרב והקשה חצי נחמה היא לנו לדעת כי אכן יש עוד בישראל עין רואה ולב מבין מה ערכה של עבודת רוח נאמנה. ושוב יישר כחך.

מובטחני כי תשמח לדעת' כי ה"דביר" הולך ומתבצר מבפנים. אפשר לומר, כי ה"דביר" כבר מצא את דרכו במובן הרוחני, ועתה, כאשר עבר את הסף הראשון, נכנס לתקופה של מפעלים גדולים ורבי ערך. ה"דביר", כמו “מוריה” בשעתה, אין דרכו להכריז על הבאות בטרם תבאנה. ואולם בקרוב תראה בעיניך חדשות וגדולות.

ויישר כחך שהזכרת במאמרך הנ"ל לטובה את ידידינו וידידי ה"דביר", – –. שנים אלה ראויים באמת לתודה על תמיכתם העדינה במפעלנו.

אולי שמעת כי ידידנו הד"ר לוין ביחד עם המזכיר הראשי של ה"דביר", מר ברנשטיין, יוצאים לאמריקה לשם סדור מכירת הספרים והפצתם. בלי סדור המכירה אין שום מו"ל שבעולם יוכל להתקיים. ואני בטוח בידידותך למפעלנו, וכן בידידותם של יתר מוקירי עבודת ה"דביר", כי תתמכו ב"שליחי מצות" הנ"ל ותתנו ידים לפעלם.

בבואם לאמריקה יספרו לך בעל פה את הצפונות בחיק העתיד הקרוב של ה"דביר" וידעת.

ותודה וברכה לך על טובת עינך.

בידידות אמת

ח. נ. ביאליק

 

תת. [לד"ר ש. קרויס]    🔗

תל אביב, 28 26/1 [ד' שבט תרפ"ח].

לכבוד הד"ר ש. קרויס, וינה.

ידידי הנעלה!

יודע אני, כי לבך עלי. בודאי חשדת את “דביר” כי שוב הסיח את דעתו מספרך¹⁴², והפסיק את העבודה. אמנם לרגלי נסיעתי באה ההפסקה, אבל זה ירחים אחדים שנתחדשה העבודה והיא הולכת ונעשית לאט לאט, מתוך קושי ההגהה והעדר רגילות של המסדרים במלאכה מעין זו שיש בסדור ספרך, המטופל במראי מקומות, בציונים ובהערות שונות ובערבוב לשונות. עד עכשו נסדרו כחמשה גליונות בערך, והנני שולח לך בזה את הדפים המסודרים, נוסף על הראשונות. אני וחברי משגיחים בשבע עינים על ההגהה שתהיה כהלכה, ועמלים עד כמה שידנו מגעת, שיצא דבר מתוקן, והלואי שלא נכשל.

קראתי בעתונים, כי השתתפת במגנצה במושב הקורטוריום של המכון המדעי לעניני היהדות של האוניברסיטה הירושלמית, ושמחתי על זה שמחה גדולה. אולי מתוך שתוף העבודה וקרבת הלבבות תתקרב למשאת נפשך, שהיא גם משאת נפשי. מי יתן ונבואתי תתקיים.

והנני ידידך הנאמן 

 

תתא. [לפיכמן]    🔗

תל אביב, 28 26/1 [ד' שבט תרפ"ח].

פיכמן חביבי!

קבלתי סו"ס תשובתך על שני מכתבי הקודמים ולא אכחד ממך, כי דבריך המעטים והטובים אלי מפרק לפרק מתיזים טפות של נחמה ללבי. רואה אני, כי עוד יש לי בעולם רֵע נאמן, אשר הקצה לי פנה חבויה בלבו. ואני כמעט שנואשתי מאמנות רֵעים. כבר, כמדומה, אמרתי לך פעם, כי בימים שהזקנה מתקרבת אין נחמה לאדם, אלא במעט רֵעות. היה ברוך לי, איפוא, על המעט הזה, אשר תגמיאני בכפות של תה מזמן לזמן.

– – – קופא אני על שמרי, ואולי להפך, שמרי קופאים על ייני, אם כה ואם כה אין נחת בנפשי.

עבודת “דביר” נוהגת כמנהג, ו"העולם" אף הוא כמנהגו נוהג. הספרים מונחים כאבנים ודורש אין להם. המקום ירחם! יש לי בכל זאת קצת קורת רוח בראותי את העבודה הגדולה אשר נעשתה על ידי “דביר” בשתי השנים האחרונות, והיא אשר תתן לי כח להיות כשור לעול וכחמור למשא יום יום.

בעוד שנים שלשה שבועות יצא הכרך הראשון, בן עשרים גליונות מלאים וגדושים (כפולי עמודים), של שירי רמב"ע. אחריהם ימסד לדפוס הכרך האחרון של שירי רשב"ג.

גם “ספר האגדה”, המתוקן והממולא, נמסר היום לדפוס. ברכני איפוא היום בברכת חתן בראשית. ספר טוב יהיה הפעם “ספר האגדה”.

אגדותי לילדים אף הן הולכות ונדפסות. בסופן תצטרפנה לספר יפה, ויהיה כעין כרך חמישי לכתבי. אם לא אשכח אצוה לשלוח אליך את שתי המחברות החדשות שיצאו.

מתר יצא ר' שמריה לוין שלנו לאמריקה לעשות את מלאכתו. ה"דביר" עומד כיום אף הוא, כ"מוריה" בימי התגברות, על סף ה"גדולות". ולולא רוח המות המרחפת על פני תהום חיינו, כי עתה באמת עשינו גדולות. והמלאכה הרי מרובה כל כך, והיום כל כך קצר.

על ועידת “תרבות”¹⁴³ קראתי בעתונים. נו, מילא, מהיכי תיתא. איני מיחס חשיבות יתרה לפאראדות. חמשה “פועלים” טובים, איש בסתר אהלו, ייטיבו לעשות מעשרה קונגרסים. אף כאן מדברים על קונגרס¹⁴⁴.

ע"ד כתבי נומברג¹⁴⁵ – אין עכשו השעה כשרה לכך ב"דביר". נומברג עצמו ז"ל בחייו הציע לפני כמה פעמים את כתביו, אבל לא אסתייעא מלתא. סו"ס יבוא גם יומם.

והנני שמח מאד על הבטחתך לשלוח דבר בשביל “כנסת”¹⁴⁶. ויהי רצון שתתן גם מאמר טוב ונאה. שירה יש לנו לרוב. ואין אנו חסרים אלא מאמרים טובים.

את בת שבע שלך אני רואה לפרקים קרובים.

ושלום וברכה לך בשמי ובשם אשתי

שלך

נ. ב. על תמונתך ברכה בפני עצמה.

 

תתב. [לר' בנימין]    🔗

חל אביב, 28 26/1 [ד' שבט תרפ"ח].

יקירי ר' בנימין!

על הקונטרס שאתם עומדים להוציא לשם “עונג שבת” הנני שמח שמחה נאמנה. רשימת התוכן טובה בעיני.

לצערי איני יכול להמציא לך את תוי הזמרה אשר הבטחתי, מטעם פשוט, שבעל הנגון יצא להשתקע בחיפה, ואיננו.

ואתה חזק ואמץ ואל תתביש מפני המלעיגים.

בידידות

 

תתג. [לסילקינר]    🔗

תל אביב, 28 26/1 (ד' שבט תרפ"ח].

יקירי סילקינר!

היום צויתי לשלוח אליך חמשה אכסמפלרים משיריך כרוכים הדר, כריכה רכה וטובה, כאשר שאלת מעמי. הכריכות עלו אמנם ביוקר (25 גרוש כל אחת), אבל יודע אני שהן תתנה לך קורת רוח. אם טובות הן בעיניך צו ויעשו לך כהנה וכהנה.

הקובץ של ליסיצקי נגמר בדפוס ונמסר לכורך, ובעוד שנים או שלשה ימים ישלחו אליך אכסמפלר אחד. ספרו של שוער הולך ונדפס. מצפה אני לתשלום השלישי שהגיע זמנו.

כבר שאלתי מעמך להמציא אלי שתים או שלש העתקות של החוזה שבינינו, ועד היום לא נעניתי על בקשה זו, כמו שלא נעניתי על שני מכתבי הקודמים אליך.

אי לכם, חברים זריזים, אני “ברוגז”.

שלך ח. נ. ביאליק

 

תתד. [לליסיצקי]    🔗

תל אביב. 28 26/1 [ד' שבט תרפ"ח].

יקירי ליסיצקי!

ספרך נגמר בדפוס ונמסר לכורך. מז"ט, היום נהיית לאיש. בעוד שנים שלשה ימים ישלחו מספר אכסמפלרים לך ולגזברכם מר סילקינר. הואילה נא בטובך לזרזו, שלא יתרשל בכתיבה וישיב לי על מכתבי הקודמים. שאלתי מעמו להמציא אלי את התשלום השלישי ולא נעניתי עד היום. ובינתים ספרו של שוער הולך ונדפס, והמדפיס ובעל הניר דוחקים וכו' וכו', הכל ככתוב בפרקי אבות. אמריקאים, היכן זריזותכם? אם תבוא הפסקה ארוכה בעבודה תהיו מן הצועקים ואינם נענים. אגב, בקשתי לא פעם להמציא לי העתקה מן החוזה שבינינו ואף על זה לא נעניתי עד היום.

שלך ח. נ. ביאליק

 

תתה. [ל– –, קורצינו]    🔗

תל אביב, 28 26/1 [ד' שבט תרפ"ח].

לכבוד מר – –, קורצינו.

א. נ.

התחת אלהים אני, כי אמציא מרפא לבתך מרחוק? אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו. רואה אני מכל דבריך, כי התנהגת עם בתך שלא כשורה. עליך לשנות את דרכך עמה ולתת לה ללכת בדרכי לבה, להתנהג כפי רצונה, ואולי ירוח לה. טוב כי תדרוש גם ברופאים והם יתנו לך עצה הוגנת.

ירחם אלהים על נפש בתך וישלח לה רפואה שלמה.

בכבוד גמור

 

תתו. [לדוד ילין]    🔗

תל אביב, 1928 27/1 [ה' שבט תרפ"ח].

לכבוד מר דוד ילין, ירושלים.

ידידי היקר!

לצערי לא נתקימה תקותי להיות בירושלים ביום הרביעי, כאשר פללתי, על כן נדחתה שיחתי עמך. אמרתי להסביר לך דבר המוסבר מאליו, שאין שום אפשרות להוציא מתחת ידינו את הגליונות¹⁴⁷ בתוך כדי סדורם בדפוס ולשלחם אליך. כל עבודת הבאור לשירי הרמב"ע היא מעין מעשה ארג על המסכת. הבאורים לגליון הראשון לא נחשבו בעינינו לנגמרים ולמשוכללים עד שלא נגמרו הבאורים של הגליון האחרון, לפי שכולם מעורים ותלוים זה בזה, ובא זה ולמד על זה. יש שאנו עומדים על פרושם האמתי של כמה חרוזים שבגליונות הראשונים מתוך מליצות וציורים שבגליונות האחרונים. וכך אנו הולכים ומתקנים ומשכללים כל שעה ושעה את כל הגליונות כלם כאחד, ורק לאחר שתגמר עבודתנו כלה נמציא לידך את הגליונות, כדי שתוסיף עליהם משלך. וכל שכן שאסור לנו למסור דבר בלתי מתוקן ומשוכלל בידי תלמידים.

בסוף החודש הבא, משער אני, נוכל להמציא לך את כל הגליונות, ונתת להם מכחך ומחילך, כיד אלהים הטובה עליך, ואנחנו נשמח על חלקך כמו על שלנו.

אלה הדברים אשר חפצתי לאמר לך, ואותם אשמיעך הפעם.

והנני המברכך בשלום

 

תתז [לפרופ' סלושץ]    🔗

תל אביב, 28 27/1 [ה' שבט תרפ"ח].

לכבוד הפרופ' סלושץ, ליסבונה.

ידידי הנכבד!

אנה נשאך רוחך? ואני אמרתי כי עודך מתגורר בצרפת. קל התנועה אתה, ידידי, ואני מקנא בך על מדתך היפה הזאת. זה אות, כי לא זקנת עוד, וכנפים לך אשר תשאנה אותך אל אשר יהיה רוחך ללכת. רואה אתה ארץ ומלואה, ואני כלוא ולא אצא, יושב בד' אמות של חדרי ורואה חלומות באספמיא ממש, מקום התהלכו ושרו שרי השירה העברית: הנגיד, אבן עזרא והלוי. משתטח אני עכשו על קבריהם, ומגלה את צפונותיהם. בעוד שנים שלשה שבועות יצא מביהד"פ הכרך הראשון של הרמב"ע, כעשרים גליון. העבודה עבודת פרך, וברוך הנותן ליעף כח.

ענין הועד שנתמנה להכנת הוצאת כתביך מתנהל לפי שעה בעצלתים, ואיני יודע במי הקולר תלוי. אולי גרם לכך הכשלון הראשון, שרמזת עליו במכתבך. ואולי גרמה לזה התרשלות חברינו בן־צבי ויהודה קויפמן, ואולי גם אני אשם במקצת. בין כך ובין כך הדבר לא זז ממקומו. קדירא דבי שותפי. הנני מקוה בכל זאת לזרז את חברינו בפגישתי הראשונה אתם. אולי ירחם.

החלק השני של מאמרך¹⁴⁸ יבוא ב"רשומות" ו', ואולם לפי שעה עוד טרם מסרנוהו לדפוס, ואם יש בידך חומר נוסף חדש, המציאהו אלי, ונשתמש בו.

את הרצאתך בועד הלשון המצאתי לאותו הועד לשם הקובץ, העומד לצאת על ידו. מאפס פנאי לא יכלתי להזקק לה. ואולם עורכי הקובץ יכשירוהו לדפוס, וחזקה על חברים כמוהם שלא יוציאו דבר שאינו מתוקן.

ספרו של שמואל אושקי¹⁴⁹ אולי ראוי לפרסום. אבל מי יפרסם? ה"דביר" מטופל בדאגות ישנות, ואינני רואה מולי"ם אחרים שיעשו זאת. האוניברסיטה היתה צריכה ליחד סכומים לשם פרסומים ממין זה, אבל העונות גרמו…

בעניני משלוח רשימות של ספרי “דביר” ובשאר עניני מסחר אנא אל תסמוך עלי. קשה עלי הטפול בדברים האלה. אם יש לך דבר מסוג זה פנה ישר למשרד ה"דביר" ותֵענה.

נכונים דבריך על המצב בא"י, וראה זה מצאתי אני, כי אין לך השפעה טובה מהשפעת העבודה מתוך שתיקה, ובדרך הזאת בחרתי מיום בואי לארץ. ואם יש שאני נוטה בעל כרחי רגע אחד מדרך זו, אני מצטער על כך צער גדול. סוף סוף איני אלא בשר ודם, ואלהים יסלח לי.

לוּ בקולי שמעת היית מתפנה לעבודתך על צור וכנען. העבודה הזאת מוכרחה להעשות, ויפה שעה אחת קודם.

מן המלון של קויפמן וחבריו¹⁵⁰ כבר נסדרו כ־150 עמוד. קויפמן אומר לך שלום.

ושלום וברכה לך בשמי ובשם אשתי.

ידידך הנאמן

ח. נ. ביאליק

 

תתח. [לש. גינצברג]    🔗

חל אביב, 28 27/1 [ה' שבט תרפ"ח].

לכבוד מר ש. גינצברג, המזכיר הראשי של האוניברסיטה העברית, ירושלים.

א. נ.

הנני מאשר בזה את קבלת מכתבך מיום כ"ג טבת ש"ז. גם בטרם כתבת לי הבינותי מדעתי את הסבות של הפגימות הלשוניות הקטנות שנפלו בהחלטה הידועה של המועצה בדבר הקתדרא לאידיש. אחרי המלחמה הכבדה על כל קוצו של יו"ד בהחלטה ההיא, מובנת זהירותכם להכניס בה תקונים כל שהם. ואעפ"כ מוטב לדקדק בסגנון ההחלטות, ובמקום שיש טעות דקדוקית מוכרת וגלויה לעיניכם “אין חולקים כבוד” אפילו להחלטה כזאת.

ואשר ל"כתובים" – אין כחו של העתון הזה, אלא בחיטוט וניקור, ואין לחוש לו ביותר.

בכבוד רב

 

תתט. [ליוסף מרקוס]    🔗

תל אביב, 1928 27/1 [ה' שבט תרפ"ח].

לכבוד הד"ר יוסף מרקוס, ניו־יורק.

יקירי!

קבלתי את שתי החבילות מן 4/1, י"ב טבת, ומצאתי בהן קצת נוסחאות לשירי רשב"ג. הפיוט “שובב כלילי” הוא בלי ספק לרשב"ג¹⁵¹, והוא נחמד מאד, ותודה לך. אפשר שאמצא שם לאחר הבדיקה עוד דברים רשבג"יים. אין ספק כי בדרך עבודתך להבא עוד יקרה אלהים לפניך כאלה וכאלה. מגלגלים זכות ע"י זכאי כמוך.

ואשר לבקשתך לצרף את שמך לשמות מסדרי כרך שירי הקדש של הרמב"ע. עלי להשיב לך בלב תמים ונאמן, כי חלילה וחלילה לנו להעלים אפילו כחוט השערה מכל מה שהמצאת לנו לצורך עבודתנו, ועל חלקך, הן בהעתקת הפיוטים והן בהעתקת הנוסחאות, והן בציון המקורות, על הכל יקָרא שמך ולא יעלם דבר. ואולם הרי אי אפשר לחשוב כרוכלא בשער הספר את שמות כל אלה שהיו לנו לעזר ולמועיל בעבודתנו. סו"ס אין אתה יחידי בדבר זה והפרופ' מגיד, למשל, מפטרבורג, המציא לנו לצורך עבודתנו בשירי רשב"ג, כרך אחרון, העומד לצאת, חלק חשוב מאד מן הכרך. גם בשירי הקדש של הרמב"ע יש לנו בעבודתנו עוד כמה חברים העודרים עמנו במערכה, ואיש מהם לא דרש לשים את שמו על גבי השער. כולם בלי פצות פה הסכימו לנוסח שבחרנו בו בשער הספר של חצי הכרך האחרון לשירי הרשב"ג, לאמר: "מקובצים בעזרת חכמים וגו' “. ואחרי כן, בגוף ההקדמה וגם בהערותינו לכל פיוט ופיוט, אנו מסמנים בפרוטרוט רב ובדיקנות גדולה את תחומי עבודתו וסיועו של כל אחד ואחד. וכן ננהג גם ביתר הכרכים, שיצאו על ידינו. וכן נהג גם ר' חיים בראדי בדיואן של ר' יהודה הלוי, ביחס לעוזריו, אעפ”י שאלה השתתפו עמו השתתפות ממשית בכל פירושיו והערותיו לשירי הדיואן ופיוטיו, ואנחנו עד היום לא זכינו לעזר ממשי כזה, וכל עבודת הסדור, הבאור וההגהה מוטלת עלינו לבדנו, ואין איש עמנו. חושב אני כי הדברים האלה יספיקו לך.

והנני אומר שלום וברכה לך ולעבודתך הקדושה.

הנאמן לך

ח. נ. ביאליק

 

תתי. [לש. א. הורודצקי]    🔗

תל אביב, 1928 27/1 [ה' שבט תרפ"ח].

לכבוד הד"ר ש. א. הורודצקי, ברלין.

ידידי היקר!

אתה יודע עד כמה אני מחבב את דבריך, וחבה יתרה נודעת ממני לאלה השמות שעליהם התיחד דבורך בספרך: “חכמי צפת”¹⁵². ואולם, לצערי, עדיין לא בא שנוי נכר במצב ה"דביר" במדה כזו, שיוכל לקבל עליו עכשו התחיבות חדשה בטרם פטר את ההתחיבויות הישנות. אולי ישתנו בקרוב העתים לטובה, ואם לא ימצא עד אז מו"ל אחר לספרך הרי ה"דביר" מוכן ומזומן.

ושלום לך בשמי ובשם רעיתי.

שלך ח. נ. ביאליק