שִׁיר עֶרֶשׂ / שאול טשרניחובסקי

יֶלֶד, יֶלֶד לִי נִתַּן!

חִבַּלְתִּיו אֶל קוֹל הַתּן,

יְלִדְתִּיו אֶל קוֹל פְּצָצָה,

בֵּן חָלוּץ וַחֲלוּצָה;

נוּמָה, נוּמָה, נוּם!

נוּמָה, נוּמָה, נוּם!

נּוּם וּגְדָל וּסְפֹג הָאוֹן!

יוֹם גָּדוֹל כִּי עוֹד נָכוֹן,

יָד עוֹזֶרֶת נְחוּצָה,

נֶאֱמָנָה וְחָרוּצָה:

נוּמָה, נוּמָה, נוּם!

נוּמָה, נוּמָה, נוּם!

נוּם! הַיּוֹם אֲנִי עִמְּךָ!

כִּי תִישַׁן – תִּישַׁן אִמְּךָ

עֲיֵפָה גַם רְצוּצָה.

נוּם, חָלוּץ בֶּן חֲלוּצָה,

נוּמָה, נוּמָה, נוּם!

נוּמָה, נוּמָה, נוּם!

שֶׂה חוֹלֶה, פָּרוּץ הַלּוּל,

וּמִשְׁמֶרֶת עַל הַגְּבוּל,

וְדַלָּה עוֹד הַקְּבוּצָה, –

גְּדַל מַהֵר, בֶּן חֲלוּצָה.

נוּמָה, נוּמָה, נוּם!

נוּמָה, נוּמָה, נוּם!

וְאִם אֶדְמַע לֹא תֵדַע מָה,

אַךְ אֶת שִׁירָתִי תִּשְׁמַע,

שִׁירָתָהּ שֶׁל חֲלוּצָה

(“כַּדּוּרִית בּוֹ נְעוּצָה”):

נוּמָה, נוּמָה, נוּם!

נוּמָה, נוּמָה, נוּם!

גְּדַל בָּעֲרִיסָה, קָטָן,

אֶל יְלֵל שׁוּעָל וָתַן,

רַעֲמָהּ שֶׁל פְּצָצָה,

בֶּן חָלוּץ וַחֲלוּצָה;

נוּמָה, נוּמָה, נוּם!

נוּמָה, נוּמָה, נוּם!

תל-אביב, 1936

יֶשְׁנָן חָכְמוֹת-מְלָכוֹת וְיֶשְׁנָן שְׁפָחוֹת, כַּיָּדוּעַ.

אַשְׁרֵי הַנִּשְׁמָע לַמַּלְכָּה, וְאוֹי לוֹ לַבּוֹחֵר בַּשִּׁפְחָה,

אַף-עַל-פִּי שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לוֹ לָעוֹלָם בְּלֹא זוֹ וּבְלֹא אֵלֶּה.

בֹּשֶׁת כִּסַּתְנִי וּכְלִמָּה בִּפְנֵי מְיֻדָּעַי וְרֵעַי,

אֵלֶּה שֶׁפָּנוּ לְמַלְכָּה, כְּלוֹמַר לַפִּילוֹסוֹפְיָה,

בֵּין הַדְּבֵקִים בְּווּנְדְט וּבֵין הַמְנַסְּחִים כְּקוֹיגֶן,

בֵּין הַדּוֹגְלִים בְּזִימֶל וְתַלְמִידָיו שֶׁל קוּנוֹ, שֶׁל פִישֶׁר;

אוּלָם אָנֹכִי… אֲנִי… הֵן כָּרוּךְ אַחַר הַשִּׁפְחָה,

אוּלַי הַכְּעוּרָה בֵּינֵיהֶן וְהַמְּזֹהֶמֶת בְּכֻלָּן,

יַעַן אָנֹכִי שׁוֹמֵעַ פֶּרֶק בְּהִלְכוֹת נִתּוּחַ.

יֶשְׁנוֹ יֹפִי בָּעֶצֶם, נוֹי נִפְלָא וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי

אִישׁ אֲשֶׁר אוֹתוֹ לֹא יָבִין, יֹפִי הַבָּא מִתּוֹךְ שִׁכְלוּל

כָּל פְּעֻלּוֹתֶיהָ, לְרַבּוֹת כָּל-תְּנוּעוֹתֶיהָ הַגְּמִישׁוֹת,

אֲשֶׁר הִכְרִיזוּ עֲלֵיהֶן אַרְבָּעִים הַדּוֹרוֹת, בְּטֶרֶם

חִבְּלוּ אוֹתָן וּרְקָמוּן אִמָּהוֹת-הַבֵּיצָה הַקְּטַנָּה.

אֵין לְךָ בִּנְיָן לַיֹּפִי, אֵין לַבִּירִינְתִּים כְּאוֹתוֹ

בִּנְיַן-רִבּוֹאוֹת-הַתָּאִים, הַמְּשַׁמְּשִׁים בּוֹ קִנִּים צְנוּעִים

לְבוֹנֵי-הַגֶּרֶם¹ הַנָּבוּב עַל כָּל נְקֻדּוֹת-הִתְגָּרְמוּת²

תַּבְנִית הַקְּשָׁתוֹת הַשְּׁלוּבוֹת, שֶׁנִּתְקְלוּ אַחַת בַּשְּׁנִיָּה,

עוֹטְרוֹת הַקָּנֶה הֶחָלוּל וּסְמוּכוֹת לַקְּצָווֹת³ הַשְּׁנַיִם –

מְקוֹמוֹ שֶׁל קִבּוּל פְּעֻלָּה, בּוֹ עֶצֶם גּוֹבֶלֶת בְּעֶצֶם –

גְּמַר-שִׁכְלוּל-בִּנְיָן, וּבִנְיָן שֶׁל אַדְרִיכַלִּים מַקְסִימִים.

אָכֵן, אִלּוּ רָצִיתִי, הָיִיתִי גַּם מֵבִיא הַסְכָּמוֹת

אַף לַשִׁפְחָה הַלֵּזוּ, שֶׁאֵינָהּ כָּל-כָּךְ מְכֹעֶרֶת.

כַּמָּה וְכַמָּה מֵאַנְשֵׁי-הַשֵּׁם הָיוּ כְּרוּכִים אַחֲרֶיהָ!

[מִדָּה יְדוּעָה מִכְבָר, שֶׁאֲחָזוּ בָּהּ מִן הַשְּׁפָחוֹת:

לִהְיוֹת לָאו-דַּוְקָא מְכֹעָרוֹת גַּם מִן הַגְּבֶרֶת בַּבָּיִת].

יֵשׁ לִי רְשִׁימָה אֲרֻכָּה שֶׁל כַּמָּה וְכַמָּה גְאוֹנִים,

אֲשֶׁר עָסְקוּ גַּם הֵם בְּחָכְמַת-נִתּוּחַ בִּשְׁעָתָם;

אֶלָּא כְּבָר דָּרְשׁוּ חֲזַ"ל: אֵין מְבִיאִים רְאָיָה מִשּׁוֹטִים

(גּוֹיִם כְּגֵּיטֶה וְדַה-וִינְטְשִׁי…); וְאוּלָם כָּל זֶה אַךְ לְמוֹתָר.

מִי לָנוּ גָדוֹל מִדָּוִד מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל!! מָשִׁיחַ,

לִכְשֶׁיָּבוֹא, אַף הוּא יִהְיֶה בֶּן-דָּוִד, כְּלוּם לֹא כָךְ?

מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, נְעִים-זְמִירוֹת –

יַעֲקֹב וְכֻלֵּיהּ וְכֻלֵּיהּ, – הוּא הָיָה מְנַתֵּחַ בְּדוֹרוֹ:

“יָדָיו מְלֻכְלָכוֹת בְּשָׁפִיר וּבְשִׁלְיָה”; וּמִי עוֹד כָּמוֹהוּ

אֲשֶׁר הֵיטִיב לָדַעַת לִפְרָטֵי-פְרָטֶיהָ הַחָכְמָה.

כֵּיצַד שׁוֹפְכִים הַדָּם, בַּגָּלוּי וְכֵן גַּם בַּסֵּתֶר,

תּוֹךְ כְּדֵי רְמִיזָה לְעֶבֶד – כֶּלֶב נִרְצָע לִבְעָלָיו,

דְּמֵי-בְנֵי-אִשָּׁה, שֶׁמִּלְּטָה אֶת נַפְשׁוֹ מֵחֶרֶב-אָבִיהָ,

דָּם-בְּנֵי-אָדָם, שֶׁנִּשְׁבַּע לוֹ: “לֹא לְהַכְרִית אֶת זַרְעוֹ”

(צַדִּיק נוֹקֵם אֶת – גִבְעוֹן!) לְרַבּוֹת הַדָּם אֵין לוֹ שׁוֹחֵר,

“לָשִׂים אֶל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה”, אוֹ בְּיָד שֶׁל מוֹקִיעִים,

לָשִׂים אָדָם “בַּמְּגֵרָה וּבַחֲרִיצֵי-הַבַּרְזֶל”,

גַּם “בְּמַגְזְרוֹת-בַּרְזֶל וְהַעֲבֵר אוֹתָם בַּמַּלְבֵּן”,

כָּךְ: “מְלֹא הַחֶבֶל לְהַחֲיוֹת וּשְׁנֵי חֲבָלִים לְהָמִית”.

אוּלָם בַּיָּמִים הָהֵם שָׁמַעְתִּי חֶרְפָּתִי וָאֶדֹּם.

בּוֹשׁ וְנִכְלָם הָיִיתִי בִּפְנֵי מְיֻדָּעַי וְרֵעַי –

עַד שֶׁזָּכִיתִי וְרָאִיתִי, כִּי יֵשׁ אֲשֶׁר תֵּצֵא תּוֹעֶלֶת

גַּם מִמְּנֻוֶּלֶת הַלֵּזוּ, פּוֹשֶׁטֶת-נְבֵלוֹת בָּרַבִּים;

עַד שֶׁהִגַּעְתִּי וְאָמַרְתִּי, לְאַחַר מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה:

אָכֵן, מַה-טּוֹב וּמַה-נָּעִים, אֲשֶׁר יָצַקְתִּי לְפָנִים

מַיִם עַל יַד-פְּרוֹפֶסּוֹרִים, מִגְּדוֹלֵי-הַדּוֹר בְּיָמֵינוּ,

דַּוְקָא מְנַתְּחִים, חֵי אֵלִי! וּמַעֲשֵׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה:

יֵשׁ לִי הַתָּרַת-נְשִׁיקָה לְגַבֵּי כַּף-יָד אַחַת קְטַנָּה.

אֶלָּא מִכֵּיוָן שֶׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לְהַמְּנַשֵׁק, שׁוּב אֵינוֹ

מַבְחִין בֵּין כַּף יָד לְיָד, בֵּין מַרְפֵּק-חֲמוּדוֹת לְגֹּבַהּ-

שֶׁכֶם נִפְלָאָה וְרַכָּה וְכֻלֵּיהּ וְכֻלֵּיהּ, עַד גְּמִירָה…

דְּבָרִים בֵּינוֹ לְבֵינָהּ! הַדְּבָרִים עַתִּיקִים, יְדוּעִים.

דֶּרֶךְ בַּנָּשִׁים לִי כָּךְ: מְגַלֶּה טֶפַח וּמְנַשֵּׁק טְפָחַיִם.

כָּכָה גַם אַתָּה עֲשֵׂה! “כִּמְּתֻקָּנִים בָּהֶם” הֲלֹא נֶאֱמַר.

וְהָיָה גּוֹרָלְךָ לְהַטּוֹת אֶת יָדְךָ אֶל גְּבוּל-מֶמְשְׁלוֹתֶיךָ,

אֲשֶׁר תִּלְכֹּד וְתִירַשׁ בְּפִיךָ וּבִשְׂפָתֶיךָ.

וְיָצָא הַגְּבוּל אֶל-מִתַּחַת הַסַּנְטֵר⁴ הַנֶּחְמָד וְיָרַד

לְמִגְדַּל-הַצַּוָּאר הַזָּקוּף וְעַד לִפְנֵי חֲרִיץ-הַחֲנִיקָה⁵,

מְקוֹם שָׁם חֻבְּרוּ עֶצֶם-הֶחָזֶה⁶ וּקְצוֹת שְׁתֵּי הַכְּתֵפוֹת⁷,

מָקוֹם נֶחְמָד מְאֹד, חֲטִיבָה תַּמָּה, כַּנֶּאֱמַר.

וְעָבַר הַגְּבוּל אֶת הַכִּתְפָה הַדַּקָּה לְיָד מְלַטֶּפֶת,

בּוֹלְטָה וְלֹא-בּוֹלְטָה וּמְשַׁמְּשָׁה דֹּפֶן לְבִנְיָן שֶׁל חָרִיץ,

הוּא “הֶחָרִיץ שֶׁמִּמַּעַל-לַכִּתְפָה”⁸ , הֵיכַל הַחֲרִיטוֹת*

נָאֶה בְּצִמְצוּמוֹ וַאֲשֶׁר, אִם יִתֵּן לוֹ אֵל אֶת הַבְּרָכָה,

וְהָיָה מָלֵא כַּיָּם שִׁירָה, וְהָיְתָה בּוֹ יוֹתֵר

מִשֶּׁיֶּשְׁנָהּ בְּכָל שִׁירָיו שֶׁל פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי הַמְשׁוֹרֵר.

וְיָרַד מַטָּה הַגְּבוּל וְנָסַב אֶל-גֵּא בֵּין-הַדַּדִּים,

וְעָלָה אֶל גִּבְעוֹת מוֹר נוֹזֵל וְתָאַר הַגְּבוּל אֶת הַגְּבָעוֹת,

אֲשֶׁר בָּרָא בִּנְשִׁיקָה לְהַרְבּוֹת נְשִׁיקוֹת בָּעוֹלָם.

וְנָסַב מַעְלָה וּמַעְלָה וְעַד – בּוֹאֲכָה רֹאשׁ-קְנֵה-הַזְּרוֹעַ,

וְעָבַר עַל מַצַּע הַקְּטִיפָה הַחַיָּה, וְעָבַר אֶל כֶּתֶף

חֶמֶד עֲגֻלָּה וּמְגָרָה, וְעָלָה אֶל פְּנֵי הַמַּפְרֶקֶת⁹

קוֹרֵאת לִנְשִׁיקָה, מַדְּשִׁיאָה הַשַּׂעֲרָה הָרַכָּה מוֹךְ-מֶשִׁי.

וְעָבַר הַגְּבוּל מֵרֹאשׁ-חוּלְיָה, הִיא הַבּוֹלֶטֶת ¹⁰ , וְיָרַד

אֶל-בֵּין הַשְּׁכָמוֹת¹¹ וְרִמְזֵי-הַחוּלְיוֹת ¹² יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה

וְתָאַר הַגְּבוּל אֶת הַגַּב הַגָּמִישׁ, וְהָיוּ תּוֹצְאוֹתָיו

עֵמֶק אֲצִילָה¹³ מַצְנִיעָה, הִיא קִרְיַת-שְׂעָרוֹת רֵיחָנִית.

וְעָלָה הַגְּבוּל רֹאשׁ-הַכָּתֵף וְיָרַד אֶל קְנֵה-הָאֶזְרוֹעַ¹⁴,

עַמּוּד עָדִין, כְּלִיל-תִּפְאֶרֶת, וְסָבַב עַד פְּנֵי הַקִּבּוֹרֶת¹⁵

נָאַת הָאוֹן בְּצִמְצוּמוֹ, חֲטִיבָה תַּמָּה וּשְׁלֵמָה,

וְסָבַב פּוֹנֶה לַמַּרְפֵּק¹⁶ הַמְּעֻגָּל רַכּוֹת וְתָאַר

גֵּיא בֵּין הַקָּנִים וְהַזְּרוֹעַ, הַמָּקוֹם הַמּוּכָן לִנְשִׁיקוֹת.

זוֹ הִיא נַחֲלָתְךָ, וְלָקַחְתָּ אוֹתָהּ מִיַּד הַנֶּחֱמָדָה

בְּפִיךָ וּבְאֶצְבְּעוֹתֶיךָ – נַחֲלַת קְטִיפָה וְאַטְלַס

מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁלָּמַדְנוּ עוֹד בִּהְיוֹתֵנוּ בַּחֶדֶר:

"הִנֵּה הָאֱלֹהִים (שְׁמַע) מֵבִיא אוֹתְךָ לְאֶרֶץ

זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ…" וּבָאוּ, נִתְקַיְּמוּ הַדְּבָרִים.

אוּלָם אֲנִי לֹא בְּהָא… אֲנִי אַךְ בִּנְטִילַת-יָדַיִם.

יֵשׁ לִי הַתָּרַת-נְשִׁיקָה לְגַבֵּי כַּף-יָד אַחַת קְטַנָּה,

צֶחָה, חֲטִיבַת-אֳמָנִים. וְלָהּ אֶצְבְּעוֹתֶיהָ הַוְּרֻדּוֹת

דַּקּוֹת, אֲרֻכּוֹת, וְנָאוֹת, וּנְבוֹנוֹת-נְבוֹנוֹת לְהַפְלִיא!

יֵשׁ לָאֶצְבָּעוֹת פַּרְצוּפָן: זוֹ גַּסָּה, זוֹ טִפְּשִׁית, זוֹ דַלָּה,

וְיֵשׁ גַּם צִפּוֹרֶן מַוְרִידָה וּמַעֲשֵׂה-שָׁקֵד מָאֳרֶכֶת.

וַרְדוּת זוֹ מִשֶּׁלָּהּ וּשְׂרַק כָּל-שֶׁהוּא מִן הַמַּכְחוֹל.

אֵין לְךָ יֹפִי הָעוֹלֶה עַל מֶזֶג שֶׁל טֶבַע וָאֳמָנוּת!

אוֹתָהּ הַתָּרַת-נְשִׁיקָה: “יִשַּׁק יִשַּׁק, יְלַטֵּף יְלַטֵּף!”

בַּעֲווֹנוֹתַי הָרַבִּים נְשִׁיקָה רַק אַחַת… נוּ, מֵילָא…

אוֹתָהּ כַּף-יָד, וְלֹא פֵּרַשׁ: מַה-זֶה כַּף-יָד, הֱוֵי אוֹמֵר:

כָּל אוֹתָהּ יָד, נֶחֱמָדָה וּקְטַנָּה, עַל פִּרְקָהּ וְעַל קִרְבָּהּ.

כְּלוֹמַר, עַל כָּל-עַצְמוֹתֶיהָ (אַחַת מֵהֶן לֹא נֶעְדָּרָה) –

פָּסוּק מְפֹרָשׁ בַּבִּיבֶּל (הַכְּתִיב אַחֵר, אוּלָם הַקְּרִי הוּא)

לוֹמַר לְךָ: כָּל נְשִׁיקָה תִּהְיֶה שֶׁל שָׁלֹשׁ נְשִׁיקוֹת.

לֹא אָמַרְנוּ כַּף-יָד אֶלָּא כְּשֶׁיֵשׁ בָּהּ (כַּמּוּבָן)

שֹׁרֶשׁ¹⁷, מַסְרֵק¹⁸ שֶׁל יָד וְאֶצְבָּעוֹת ¹⁹ מוּנָחִים לְפָנֶיךָ.

שֹׁרֶשׁ– אַחַת, מַסְרֵק – שְׁתַּיִם וְאֶצְבָּעוֹת – שָׁלֹשׁ

וְנֶאֱמַר: עַל כָּל עַצְמוֹתֶיהָ – אַחַת מֵהֶן לֹא נֶעְדָּרָה.

כַּמָּה בְּשָׁרְשָׁהּ שֶׁל יָד? – סְפִינָה²⁰, לְבָנָה²¹ וּמְשֻׁלָּשׁ²²,

קִטְנִית ²³ מְרֻבַּת-קְצָווֹת גְּדוֹלָה²⁴, מְרֻבַּת-קְצָווֹת

קְטַנָּה ²⁵, פִּיקָן ²⁶, אוֹנְקָלִי ²⁷ – שְׁנֵי טוּרִים בַּשֹּׁרֶשׁ הָאֶחָד:

סְפִינָה – אַחַת, לְבָנָה – שְׁתַּיִם, מְשֻׁלָּשׁ – שָׁלֹשׁ,

קִטְנִית – אַרְבַּע, מְרֻבַּת-קְצָווֹת גְּדוֹלָה – חָמֵשׁ,

מְרֻבַּת-קְצָווֹת קְטַנָּה – שֵׁשׁ וְהָאוּנְקָלִי – שֶׁבַע,

פִּיקָן – שְׁמוֹנֶה, אֱמֹר: שְׁמוֹנֶה נְשִׁיקוֹת בַּשֹּׁרֶשׁ.

כַּמָּה אֶצְבָּעוֹת בַּיָּד? אֶצְבַּע²⁸, קְמִיצָה²⁹, אֲגוּדָל³⁰,

זֶרֶת ³¹וּצְרֵדָה³², שֶׁהֵן חָמֵשׁ נְשִׁיקוֹת נוֹסָפוֹת.

אָמְרוּ: מִנַּיִן שֶׁכָּל נְשִׁיקָה וּנְשִׁיקָה בְּאֶצְבַּע

תִּהְיֶה שֶׁל שָׁלֹשׁ נְשִׁיקוֹת? שָׁלֹשׁ מַעֲרָכוֹת³³ בְּאֶצְבַּע,

שָּׁלֹשׁ מַעֲרָכוֹת לְאַרְבַּע, וְיוֹצֵא מִכְּלָלָן אֲגוּדָל,

אֲשֶׁר אֵין לוֹ אַךְ שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלֹשׁ, אִם נִטַּל מִמַּסְרֵק,

וְנֹאמַר – אַרְבַּע בַּמַּסְרֵק [הָרוֹצֶה יָבוֹר כִּרְצוֹנוֹ],

עוֹד אַרְבַּע-עֲשָׂרָה נְשִׁיקוֹת, הַזּוֹכָה יִּזְכֶּה וְיוֹסִיף.

הוֹי יָדַיִם – יָדַיִם! יָדַיִם עֲנֻגּוֹת, עֲדִינוֹת…

צַחוֹת וּשְׁזוּפוֹת… אֲרֻכּוֹת וְדַקּוֹת… שׁוֹבְבוֹת וּצְנוּעוֹת…

תְּמִימוֹת… זְעִירוֹת… מַשְׁקִיטוֹת… יָדַיִם יְדֵי-רַחֲמָנִיּוֹת…

זְרִיזוֹת… חֲמִימוֹת… עֲצֵבוֹת… מַרְעִידוֹת מֵאֹשֶׁר בְּשֶׁפַע…

וְכֻלָּן-וְכֻלָּן חֲמוּדוֹת! וְכֻלָּן כְּכֻלָּן – חֲבִיבוֹת!

אוֹהֲבוֹת, רְווֹת-גַּעְגּוּעִים, וּמְסוּרוֹת, מַרְגִּיעוֹת-מְנַחֲמוֹת,

רַכּוֹת-נִכְנָעוֹת, מִתְמַסְרוֹת בִּזְרוֹעוֹת, בְּיָדִי הַחֲזָקָה,

כָּל אֵלֶּה שֶׁחִבְּבוּ לְסַלְסֵל בְּתַלְתַּלַּי, בְּמַחְלְפוֹת-רֹאשִׁי –

קְוֻצּוֹת עַרְמוֹנִים-כֵּהִים, הַיּוֹרְדוֹת עַל כְּתֵפַי הַצְּעִירוֹת,

בְּתַלְתַּלֵּי-גֶּבֶר, שֶׁזָּרְקָה בּוֹ שֵׂיבָה בַּכִּירָה אֶת חָרְפָּהּ

בְּשֶׁפַע טַבָּעוֹת-טַבָּעוֹת בְּגַּלֵּי-שַׂעֲרוֹתַי הַמַּמְרִים,

לוֹטְפוֹת אֶת חָזִי הַמְּקֻמָּר וּמְחַבְּקוֹת צַוָּארִי הַגָּמִישׁ.

הוֹי, הוֹי, יָדַיִם, יָדַיִם! אַיְכֶן, אַיְכֶן, חֲבִיבוֹת?

בְּדֶרֶךְ מִי-יֵדַע, בִּנְתִיבוֹת-עוֹלָמוֹת רְחוֹקוֹת וּקְרוֹבוֹת?

תְּהִי בִּרְכַּת-שַׁדַּי עֲלֵיכֶן, וּכְלִמַּת-הַזִּקְנָה לֹא-תֵּדְעוּ,

לִהְיוֹת מַרְעִידוֹת בְּרָזוֹן וּמַצָּע לְרֶשֶׁת שֶׁל קְמָטִים,

עוֹמְדוֹת עַד-קִצָּן בְּיָפְיָן וּרְווּיוֹת טַל-זִכְרוֹן-אַהֲבָתָן,

כְּרֻכְסֵי-הָאַלְפִּים הַוְּרֻדִּים מֵאוֹר-אַחַר-שְׁקִיעָה שֶׁל חַמָּה.

הִנֵּה אֲנִי אֶפִּיקוֹרוֹס וְדָשׁ בַּעֲקֵבַי עֲבֵרוֹת;

שׁוֹמֵר כָּל-מִצְוָה אֵינֶנִּי, אַךְ יֵשׁ לִי חֲבִיבוֹת, לְמַלֵּא

דִּבְרֵי-הַכָּתוּב: "גַּם פּוֹשְׁעֵי-יִשְׂרָאֵל מְלֵאִים כָּרִמּוֹן

מִצְווֹת". הֲרֵי אֲנִי זָהִיר בַּמִּצְוָה: וְנָשַׁקְתָּ לָאִשָּׁה –

קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה. וְהִנֵּה עַרְבּוּבְיָה גְּדוֹלָה שׂוֹרֶרֶת

עוֹד אֶצְלֵנוּ בְּנִדּוֹן הַנָּחַת-הַשֵּׁם בַּנִּתּוּחַ.

בְּעֶטְיָהּ שֶׁל אוֹתָהּ עַרְבּוּבְיָה לֹא אֵצֵא הַמִּצְוָה, חָלִילָה.

פַלַנְכְּס – הַמַּעֲרָכָה, זֶה יְכַנֶּנָּה “הַגָּלִיל”

יֵשׁ מְתַרְגֵּם “הַחוּלְיָה”, וּשְׁלִישִׁי קוֹרֵא לָהּ “בֹּרֶג”.

מִי מֵהֶם צָדַק, חֵי-נַפְשִׁי, אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ עַד עַכְשָׁיו,

עַד שֶׁפָּסְקוּ הֲלָכָה בְּוַעַד-הַלָּשׁוֹן בָּאָרֶץ.

אַךְ כְּדֵי לָצֵאת אֶת כֻּלָּם אֲנִי אֵין לִי בְּרֵרָה אַחֶרֶת

אֶלָּא לְנַשֵּׁק לְפִי כֻלָּם, כְּדֶרֶךְ יְרֵאִים מַנִּיחִים

תְּפִילִין שֶׁל רַשִׁ"י וְשֶׁל תָּם (וְקַל וָחֹמֶר בִּנְשִׁיקוֹת):

“גָּלִיל”, “בֹּרֶג”, וְ“חוּלְיָה”, וְ “הַמַּעֲרָכָה” – רְבִיעִית,

אִמְרִי מֵעַתָּה, יַקִּירָה, שֶׁכָּל נְשִׁיקָה וּנְשִׁיקָה

תִּהְיֶה שֶׁל אַרְבַּע נְשִׁיקוֹת לָצֵאת יְדֵי כָל הַדֵּעוֹת.

אֶפֶס עוֹד עָקָה! מִהְיוֹתִי מְבֻלְבָּל מֵרִבּוּי שֶׁל שֵׁמוֹת,

אוּלַי אֲנִי לֹא דִּקְדַּקְתִּי בְּמִסְפָּר (חַס וְחָלִילָה!)

אָנוּס אָנֹכִי עַל-כָּרְחִי לַחֲזוֹר שׁוּב עַל הַמִּנְיָן.

לְאַחַר יֵאוּשׁ-בְּעָלִים הֵן זוֹכִים גַּם מִן הַהַפְקֵר.

כַּמָּה וְכַמָּה נְשִׁיקוֹת בִּזְכוּת אֲנָטוֹמְיָה קִבַּלְתִּי!

וְהָיָה בְּאַחֲרִית-הַיָּמִים וְהָיוּ וְקָמוּ הַדְּבָרִים!

פִּתְאֹם לְפֶתַע יָבוֹאוּ, וְרוֹאֶה לֹא רָאָה, לֹא הִבִּיט,

חוֹזֶה עֲלֵיהֶם לֹא חָזָה וּנְבִיאִים עֲלֵיהֶם לֹא נִבְּאוּ –

וְנִפְקְחוּ עֵינֵי בְנֵי-נְבִיאִים וּבְנֵי-הַחֲכָמִים, וְרָאוּ

בָּרוּר, וְיָפֶה וְהֵיטֵב, בְּפַעַם רִאשׁוֹנָה כֵּן יִרְאוּ:

חַיָּה מְחַזֶּרֶת (וְשׁוּב) עַל אַכְסַנְיָה שֶׁלָּהּ: עַל לֵב-אָדָם.

חַיַּת הָאָדָם הַפֶּרֶא, שֶׁהִיא הַנּוֹרָאָה בַּחַיּוֹת:

זוֹ הַטּוֹרֶפֶת לְפִיהָ, לִשְׁעַת-רַעֲבוֹנָהּ נִכְנָעַת,

וְזוֹ מִתּוֹךְ שִׁיטָה וְתָכְנִית, כְּמִצְוַת-עֶקְרוֹנִים הֶגְיוֹנִית.

בֻּטֹּל יְבֻטְּלוּ חֲלוֹמוֹת כָּל חוֹלְמֵי הַיֹּשֶׁר וְהַצֶּדֶק,

אֲשֶׁר חֲלַמְתֶּם בְּ“אֶרֶץ הַמְּשׁוֹרְרִים וְהַפִּילוֹסוֹפִים”,

אֲשֶׁר רְאִיתֶם בְּנֹגַהּ הָאָדָם הָעֶלְיוֹן הַגָּדוֹל.

וְנִבְהֲלָה עֵינְכֶם לְמַרְאֶה הָרַעַל הַקַּר, הַמְּפַעְפֵּעַ

בְּחֶבְיוֹן וְרִידֵיהֶם הַשּׁוֹפְכִים אֶת דְּמֵיהֶם הַנִּרְפִּים

דְּמֵי בּוּלְבּוּס,

דָּמִים הַשּׁוֹמְרִים מוֹרֶשֶׁת דְּמֵי-בְּנֵיהֶם שֶׁל שׁוֹחֲטִים

בְּנֵי-שׁוֹחֲטִים,

כָּל יְמוֹת דּוֹר-הַצַּלְבָּנִים, בְּמַחֲשַׁכֵּי יְמֵי-הַבֵּינַיִם

יְמוֹת “הַמַּגֵּפָה הַשְּׁחוֹרָה”, “חַי פוּרוֹר טֶבְטוֹנִיקוּם”³⁴

לְעוֹלָם!

לִבִּי, לִבִּי לָכֶם! הֲיֵשׁ עוֹד מַכְאוֹב כְּמַכְאוֹבְכֶם?

קוּמוּ וּנְקוֹנֵן הַקִּינָה הַגְּדוֹלָה, הַמָּרָה בַּקִּינוֹת,

“אֵיכָה” חֲדָשָׁה עַל חָרְבַּן עוֹלָמוֹת שֶׁל מְתַקְּנֵי עוֹלָמוֹת

“אַיֶּכָּה” חֲדָשָׁה עַל עָמְדְכֶם פִּתְאֹם עֵרֻמִּים מִמַּשָּׂא-

נֶפֶשׁ, מְרֻמִּים מִדַּעַת, בְּאֹפֶן כֹּה טִפְּשִׁי, אִוַּלְתִּי.

אֶלָּא – חֲזַק וֶאֱמָץ! כִּי מִי זֶה לֹא רִמָּה אוֹתָנוּ?!

נָשִׁים חֲמוּדוֹת-לִבֵּנוּ [רָאִינוּ בָּהֶן חָזוּת-הַכֹּל],

שֶׁאֻמָּנוּתָן בְּכָךְ, סַרְסוּרִים לִדְבָרִים שֶׁל קְדֻשָּׁה,

סוֹחֲרִים בְּקָדְשֵׁי-הָאֻמָּה, מַשְׁמִינִים מִדְּמֵי-הַחֲלוּצִים,

תּוֹפְשֵׂי-רְוָחִים מִשֶּׁבֶר אֲחֵיהֶם הַנְּתוּנִים בַּצָרָה,

חֶמְדַּת-הַדּוֹר וְתִפְאַרְתּוֹ – בְּחִירֵי-הָעָם, כְּבַיָּכוֹל,

כּוֹאֲבֵי מַכְאוֹב-הָאֻמָּה, הַבָּאִים עַל שְׂכָרָם בִּשְׁעָתָם…

הוֹי, מִי לֹא רִמָּה אוֹתָנוּ? – נוּ, מֵילָא… עוֹד אֶחָד, עוֹד שְׁנַיִם

נִפְסַח עֲלֵיהֶם בְּבוּז, כִּי סוֹף-אִידֵאַל לְנַצֵּחַ!

רִמְּתָה הַשִּׁירָה הַקְּדוֹשָׁה, רִמְתָה הַתַּרְבּוּת הַגְּבוֹהָה

אוּלַי לֹא תְרַמֶּה הָאַחַת – הַחָכְמָה מַדָּעֵי הַטֶּבַע.

וְהָיוּ דִבְרֵי הַשִּׁיר הַזֶּה לְעֵדוּת נֶאֱמָנָה

לַאֲשֶׁר נוֹאַשׁ מֵחַיִּים טוֹבִים, כִּי אָמַר בְּלִבּוֹ:

אָכֵן, מַר וּמַר לָנוּ. וְלָמְדוּ לָדַעַת הָעִקָּר:

לֹא שֶׁנִּפָּגֵשׁ בַּטּוֹב, אֶלָא שֶׁנֶּחְכַּם לְהוֹצִיא

תָּמִיד יָקָר מִזּוֹלֵל, מִמַּר נוֹצִיא מָתוֹק (רְאֵה שִׁירִי!).

וְשֵׁנִית, הוּא מַה שֶׁאָמַרְתִּי: מַה-טּוֹב וּמַה-נָּעִים, כִּי לְפָנִים

מַיִם יָצַקְתִּי עַל-יַד פְּרוֹפֶסּוֹרִים, מֵהֶם מְפֻרְסָמִים,

יִרְאוּ מְנַתְּחִים וְיִשְׂמָחוּ, תַּלְמִידֵי הָרוֹפְאִים – וְיַעֲלֹזוּ,

וְעֵינֵי-הַפִּילוֹסוֹפִים רוֹאוֹת וּנְמַקּוֹת מִקִּנְאָה.

פיכטנגרונד (ברלין) – תל-אביב 1930 – 1933

וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי-יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ

וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר אֲשֶׁר טִמְּאוּ אֲחוֹתָם: וְאֶת-חֲמוֹר וְאֶת-

שְׁכֶם בְּנוֹ הָרְגוּ לְפִי-חָרֶב וַיִּקְחוּ אֶת-דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם

וַיֵּצֵאוּ: וַתֹּאמֶר הַנַּעֲרָה לֹא כִּי אָמוּתָה וַתְּמָאֵן לְהִנָּחֵם:

וַתַּהַר דִּינָה לִשְׁכֶם בֶּן-חֲמוֹר וַתֵּדַע כִּי הָרָתָה: וַתֹּאמֶר

וְלוּ יִחְיֶה הַיֶּלֶד כִּי לֹא חָטָא: וַתֵּשֶׁב שׁוֹמֵמָה וּמִתְאַבֶּלֶת

כָּל יְמֵי הֶרְיוֹנָהּ עִם בְּנֵי שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחֶיהָ: וַיְהִי כִּי

מָלְאוּ יָמֶיהָ לָלַת וַתֵּלֶד בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ אָסְנַת כִּי

אָמְרָה בַּאֲסוֹנִי יְלִדְתִּיהָ: לֹא אָהַבְתִּי וְחִבַּלְתִּי יֶלֶד שְׂנוּא-

נַפְשִׁי לַאֲבִי פְּרִי-בִּטְנִי: וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר הִנֵּנִי

הוֹלֶכֶת לָמוּת: שִׁלְחוּ אֶת הַיַּלְדָּה מִצְרַיְמָה וְלֹא תֵדַע

בִּקְלוֹנָהּ: וְהַעֲלוּ אֶת-עַצְמוֹתַי מִצְרַיְמָה וּפֹה לֹא תִּקְבְּרוּנִי:

וְלֹא יִגַּע עֲפָרֵי בַּעֲפָרוֹ וְהָיָה הַיָּם מַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינוֹ

לְעוֹלָמִים: וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא אֶל-אַחֶיהָ וַתֹּאמַר: הֵאָסְפוּ

וְאִפָּרְדָה מִכֶּם אֲנִי אֲחוֹתְכֶם הָאֲמֻלָּה: הִנֵנִי נֶאֱסֶפֶת אֶל-

עַמִּי: הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ אֶל-דִּינָה אֲחוֹתְכֶם:

רְאוּבֵן אָחִי הַגָּדוֹל אַתָּה

לְךָ יֶתֶר גֶּמֶשׁ וְיֶתֶר רֹךְ:

לִפְנֵי מְלָכִים תִּתְיַצָּב

עִם-רוֹזְנִים תְּחַלֵּק-לָחֶם:

לֹא עָנִיתָ אוֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי

וְלֹא הִבְאַשְׁתַּנִי בְּיוֹשֵׁב הָאָרֶץ

בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִיזִי:

כִּי עָלוּ מִשְׁכְּבֵי-אֲחוֹתְךָ

אָז חֻלַּל יְצוּעִי עָלָה:

מַבְלִיגִיתִי עַל-דָּמָי:

שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים

כְּלֵי-אֲצִילִים מְכֵרוֹתֵיהֶם:¹

יְוָנִים מִכַּפְתּוֹר חֲשָׁלוּם

צִידוֹנִים בִּסְפִינוֹת הֱבִיאוּם

אֹרְחוֹת דּוֹדָנִים חָרָנָה:

בְּסוֹדָם תָּגִיל נַפְשִׁי

בִּקְהָלָם יֵקַר כְּבוֹדִי:

כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ-אִישׁ

וּבִרְצוֹנָם עִקְּרוּ-גָן:

בָּרוּךְ אַפָּם כִּי עַז

וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה:

יִרְבּוּ כְמוֹהֶם בְּיַעֲקֹב

בְּכָל-תְּפוּצוֹת יִשְׂרָאֵל:

בָּרֵךְ אֱלֹהִים חֵילָם

וּפֹעַל יָדָם תִּרְצֶה:

מְחַץ מַפְרְקוֹת עָרֵיהֶם

וְקָמֵיהֶם מִן-יְקוּמוּן:

וְזֹאת לִיהוּדָה

יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ

לֹא יָדֶךָ בְּעֹרֶף אוֹיְבֶיךָ

יְהַלְּלוּ לְךָ בְּנֵי-עַמֶּךָ:

עָצַר יְהוּדָה מִטֶּרֶף הֶחֱרַשְׁתָּ:

כָּרַע כַּאֲרִי בָּעֵמֶק

וְכַלָּבִיא בַּפְּרָזִים בַּדָּרוֹם:

לֹא נִרְאָה שֵׁבֶט בִּיהוּדָה

וּמַרְגֵּמָה בֵין זְרוֹעוֹתָיו:

אָסַר לַנַּעַר כִּידוֹן

וְלַמַּעֲרָכָה בְנֵי-שִׁבְטוֹ:

כִּסָּה חָרוֹן בִּלְבֻשׁוֹ

דַּם צוֹנְנִים לְסוּסוֹ:

חַכְלִילַת עֵינַיִם מִכַּעַס

וַחֲרוֹק-שִׁנַּיִם מִקָּלוֹן:

רְאֵה יְיָ לִיהוּדָה

וְאֶל-עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ:

וְלִזְבוּלוּן אָמְרָה

זְבוּלוּן לְחוֹף יַמִּים יִסְבָּא

וְהוּא לְהוֹן אֳנִיּוֹת

וְגַעְגּוּעָיו עַל-צִידוֹן:

נְעָרוֹת הַר יִקָּרְאוּ

שָׁם יָחוּלוּ מְחוֹלוֹת תֶּבֶל:

כִּי כֶסֶף זָרִים יִינָקוּ

וְרִבִּית רַוְחֵי שׁוּק:

שְׂמַח זְבוּלוּן בְּאֹהָלֶיךָ

בֶּן-לֵאָה בִמְחוֹלוֹתֶיךָ:

וּלְיִשָּׂשׂכָר אָמְרָה

יִשָּׂשׂכָר חֲמוֹר גֶּרֶם

רוֹעֵד בְּבֵית-הַמִּטְבָּחָיִם:

וַיַּרְא שְׁכֵנוֹ כִּי רָע

וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָבוֹכָה

וַיְגַל כִּיסוֹ לְשַׁלֵּם

וַיְהִי לְמַס-פּוֹעֵל:

וּלְדָן אָמְרָה

דָּן גּוּר-כֶּלֶב יִבְרַח מִן הַבָּשָׁן:

שָׂח דָּן פָּרָשׁ עֲלֵי-דֶרֶךְ

מוֹרֶה עֲלֵי-כְּבִישׁ:

הַמַּכִּישׁ מָתְנֵי סוּס

וַיִּצְנַח בְּעָלָיו אָרְצָה:

לִישׁוּעָתְךָ לֹא קִוִּיתִי אָחִי:

וּלְגָד אָמְרָה

גָּד גְּדוּדִים יְגֻדּוּהוּ

וְהוּא נָסוֹג אָחוֹר:

חָצוּף מַרְהִיב פִּיו כַּלָּבִיא

זוֹנֵק וְרוֹעֵץ וְטוֹרֵף

זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד:

וְשָׂח רֵאשִׁית לוֹ כִּי-קָרֵב

חֶלְקַת גְּאֻלָּה צְפוּנָה:

לֹא עָשָׂה בְּרָאשֵׁי-עָם

מִצְוַת מַנְהִיגִים עָשָׂה

וּמִשְׁפְּלוֹתָיו עַם-יִשְׂרָאֵל:

וּלְאָשֵׁר אָמְרָה

מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ

וְהוּא מִסְתּוֹפֵף בְּחַצְרוֹת-מֶלֶךְ:

כָּבוּל מֵאֶחָיו אֲשֶׁר

יְהִי רְצוּי שׁוֹלְחָיו

וּכְבֵדָה בַּסַּד רַגְלוֹ:

כֶּסֶף וְזָהָב שַׂהֲרוֹנֶיךָ

וְכִנְאוּמֶיךָ פְּעָלֶיךָ:

וּלְנַפְתָּלִי אָמְרָה

נַפְתָּלִי אַיָּלָה פְּחוּדָה

הַנּוֹתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר:

שְׁבַע רָצוֹן מִשֵּׂכֶל

וּמָלֵא חָכְמַת אֵל

יָם וְדָרוֹם מְהֻלָּל:

וּלְיוֹסֵף אָמְרָה

בֵּן פּוֹרָת יוֹסֵף בֵּן פּוֹרָת עֲלֵי-עָיִן

בָּנוֹת לֹא יָשִׁירוּ לוֹ שִׁיר:

לֹא יָשְׁבָה בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ

וַיָּפֹזּוּ זְרוֹעֵי יָדָיו

כִּידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב:

לֹא לוֹ שֵׁם נוֹקֵם גֶּפֶן יִשְׂרָאֵל:

מֵאֵן אָבִיךָ לְעָזְרֶךָ

וְשִׁיר גְּבִירָה וִיבָרֲכֶךָּ

בִּרְכוֹת הַחַיִּים מֵעַל

בִּרְכוֹת יוֹרְדֵי בוֹר תַּחַת

בִּרְכַּת זְקֵנִים וָנָעַר:

בְּכוֹר שׁוֹרוֹ קָרְחָה לוֹ

וְקַרְנֵי שַׁבְּלוּל קַרְנָיו

הֲבָהֶם עַמִּים יְנַגַּח

יַחְדָּו הוֹרְסֵי אָרֶץ:

כָּל-אֵלֶּה אֲחֵי דִּינָה אַחַד-עָשָׂר: וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבְּרָה לָהֶם

אֲחוֹתָם וּתְבָרֵךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָּתוֹ בֵּרְכָה אוֹתָם:

וַתָּקָם דִּינָה מֵחָלְיָהּ וַתְּגַדֵּל אָסְנַת בִּתָּהּ: וַתְּהִי אֹמֶנֶת

אוֹתָהּ כִּי אָמְרָה הֵמַר שַׁדַּי לָהּ מְאֹד כִּי עָשָׂה אוֹתָהּ

אִשָּׁה: אֶשְׁמֹר אֲנִי צְעָדֶיהָ בַּחַיִּים: רַקֶּפֶת-הֶהָרִים נַעֲרָה

כָּל עוֹבֵר עָלֶיהָ יִתְנַכֵּל לְקָטְפָהּ: וַיְהִי כִּי רַבּוּ הַיָּמִים

וַתְּהִי אָסְנַת בַּת-דִּינָה לָאִישׁ לָאֶחָד מִבְּנֵי עַמָּהּ וַתֵּלֶד

בָּנִים וּבָנוֹת: וַתִּתְנַחֵם דִּינָה בִּבְנֵי-בִּתָּהּ.

וְדִינָהּ לֹא יָדְעָה אִישׁ וַתְּהִי צְרוּרָה אַלְמְנוּת חַיּוּת כָּל-

יָמֶיהָ: וַתֹּאמֶר דִּינָה לֹא אָסוּר אֶל-בֵּית אִישׁ וְגֶבֶר לֹא

יַעֲלֶה יְצוּעָי: אֵיכָה אֶשָּׂא פָּנַי אֵלָיו וְלֹא אוּכַל לָתֵת לוֹ

חֶסֶד נְעוּרָי: נִטְמֹא נִטְמֵאתִי חֲזִיר מִיַּעַר גְּזָלָם בְּכֹחַ: וְהָיָה

כִּי-יַשְׁכִּירֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ וְזָכַרְתִּי דוֹדִים הִרְווּנִי עַל אַפִּי

וַחֲמָתִי: טָמֵא טָמֵא בְּשָׂרִי אֵין בּוֹ מָקוֹם אֲשֶׁר לֹא נְשָׁקַנִי בֶּן-

חֲמוֹר: לַחֲרָדָה הָיְתָה לִי נְשִׁיקָה רִאשׁוֹנָה נְשָׁקַנִי גָבֶר:

חֲלוֹם נְעוּרָי הָפַךְ בְּעָתָה שִׁכְרוֹן דּוֹדַי לִקְלָלָה: לֵיל-לֵילוֹתַי

אֲסוֹנִי חֻלַּל בְּשָׂרִי לֹא אֶשְׁכָּח: צִיץ רָמוּס פֶּרַח מְעֻסֶּה אָנֹכִי:

וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דִינָה לָמוּת וַתִּגְוַע וַתֵּאָסֶף אֶל עַמָּהּ וַתָּמָת

בְּמִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן:

וַיִּפְּלוּ אַחֶיהָ עַל-פְּנֵי דִינָה אֲחוֹתָם וַיִּבְכּוּ עָלֶיהָ וַיִּשְּׁקוּ

לָהּ: וַיִּקְבְּרוּ אוֹתָהּ בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה בַּעַל-צְפֹן נִכְחוֹ

בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם הַנִּשְׁקָף אֶל-דֶרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כְּנַעֲנָה:

תל-אביב 1936

בַּלַּדַּת הַכַּוֶּוֶרת / שאול טשרניחובסקי

בְּחֻמָּהּ שֶׁל חַמַּת-צָהֳרָיִם רָחִים

מִתְנַדְנֵד כָּל-זְכוּר-הַדְּבוֹרִים עַל פְּרָחִים.

הֵם הוֹזִים, הֵם נָמִים: לֵב אַדִּיר, לֵב רָחָב,

מִסָּבִיב מַנְגִּינָה, הֵד שִׁירַת הַזָּהָב:

"בְּמַמְלֶכֶת דֹּנַג, בְּקִרְיַת-שַׁעֲוָה

שָׁם נִרְדֶּמֶת מַלְכָּה בַּחֲלוֹם-תַּאֲוָה.

"הַמַּלְכָּה צְעִירָה בְּכָל הוֹד יִפְעָתָהּ;

הַמַּלְכָּה מְחַכָּה לַחֲתַן-חֻפָּתָהּ;

"לַיָּחִיד מֵרְבָבָה הַמַּלְכָּה מְחַכָּה;

קְטִיפָה שֶׁל זָהָב פַּרְוָתָהּ הָרַכָּה.

"לָהּ עֵינַיִם – אוֹרוֹת, הִיא דַּקַּת-הַגִּזְרָה,

לָהּ נוֹצוֹת הֲדּוּרוֹת, הֵן עוֹטְרוֹת לְנִזְרָהּ.

"בַּכַּוֶּרֶת כֻּלָּהּ אֵין כָּמוֹהָ יָפָה,

הַכַּוֶּרֶת כְּחֻלָּה, רֵיחָנִית וּכְשׁוּפָה,

"רְפוּדָה בִּצְלָלִים כְּעֵין עִנְבָּר, אִם יֵשׁ בָּהּ

אוֹר-חַמָּה שֶׁתָּעָה, אוֹר-חַמָּה שֶּׁנִּשְׁבָּה.

"הִיא אַךְ פַּעַם תֵּצֵא מֵחֶבְיוֹן אַרְמוֹנָהּ,

הִיא אַךְ פַּעַם תָּעוּף בַּהֲדָר גְּאוֹנָהּ.

הִיא אַךְ פַּעַם תֶּאֱהַב בְּנַפְשָׁהּ וּמְאֹדָהּ,

הִיא אַךְ פַּעַם דּוֹדֶיהָ תִּתֵּן לְדוֹדָהּ,

"אַהֲבָה צְעִירָה, אַהֲבָה נַעֲלָה;

אַךְ רַק פַּעַם יַחְבּוֹק לָהּ חָבוֹק בַּעֲלָהּ.

"כֵּן, רַק פַּעַם אַחַת! אַךְ גַּם הִיא בִּשְׁעָתָהּ

תַּגְמִיאֶנוּ אֶת-כָּל אַהֲבַת-חַיָּתָהּ,

"אֶת-כֻּלָּהּ… אֶת-כֻּלָּהּ עַל אִשָּׁהּ וּתְהוֹמָהּ,

וְאַךְ לוֹ תֵעָגֵן עַד אַחֲרוֹן אוֹר יוֹמָהּ.

"אֵין שֵׁנִית כְּמִתְקָהּ, אֵין שֵׁנִית כְּאִשָּׁהּ!

בְּחַיָּיו יִמְהָרֶנָּה וְהָיְתָה לוֹ אִשָּׁה.

"יְחַבְּקֶנָּה אַךְ פַּעַם בְּשִׂיחָה מְתִיקָה:

“אֲהַבְתִּיךְ” וְיִגְוַע בְּמִיתַת נְשִׁיקָה.

"אֵין בַּיְקוּם, אֵין דּוֹמֶה לְאוֹתָהּ אַהֲבָה!

אֵין יָפֶה, אֵין שֵׁנִי כַּדָּגוּל מֵרְבָבָה!

"הַלְלוּ הַגִּבּוֹר שֶׁכָּכָה לָהּ אָהָב,

כְּבוֹדוֹ גַּם נַגִּיד בְּשִׁירָה שֶׁל זָהָב".

תל-אביב 1937

שיר הסכה הקטנה / שאול טשרניחובסקי

¹

יַלְדָּתִי הַטּוֹבָה, יַלְדָּתִי הַמְּתוּקָה!

אֲסַפֵּר לַיַּלְדָּה סִפּוּרִי עַל סֻכָּה.

הַסִּפּוּר הוּא קָטָן, הַסֻּכָּה קְטַנָּה.

עַל יַד יַעַר מוֹרִיק כֹּה קָרוֹב – קַיְטָנָה –

עַל יַד שֹׁרֶשׁ אִילָן מִתַּמֵּר קוֹמַת-הוֹד.

הַסֻּכָּה עֲשׂוּיָה קְלוּמִיוֹת קְלוּמִיוֹת:

פֹּה אַחַת, פֹּה שֵׁנִית, זוֹ לְכָאן, זוֹ לְכָאן,

יֵשׁ גַּם מַחַט-תָּרְנִית, יֵשׁ גַם חוֹחַ-בַּרְקָן.

וְסִפּוּן שֶׁל בַּדִּים צְנוּמִים וְקַלִּים,

הֶחָצִיר הַיָּבֵשׁ שֶׁחָרְבוּ לוֹ עָלִים,

שֶׁיַּרְקוֹ כְּבָר דֵּהֶה וְהָפַךְ כְּבָר אָפוֹר, –

לֹא תִּרְאֶנָּה עֵין אִישׁ, לֹא תִּרְאֶנָּה צִפּוֹר.

מִי בָנָה הַסֻּכָּה הַקְּטַנָּה? – דְּבוֹרָה!

לָהּ פַּרְוַת קְטִיפָה זְהַבְהֶבֶת-שְׁחוֹרָה.

וּלְשֵׁם מָה הִיא בָנְתָה? וּלְשֵׁם מָה הִיא טָרְחָה?

– בַּסֻּכָּה הַקְּטַנָּה, בְּעֻמְקָהּ, בְּתוֹכָהּ,

בְּחֶבְיוֹן הַסֻּכָּה, שָׁם צָפוּן בֵּית-שַׁבְּלוּל.

הַשַּׁבְּלוּל הוּא כְּבָר מֵת, פֹּה בֵיתוֹ הַדָּלוּל.

מְצָאַתּוֹ דְבוֹרָה, בּוֹ תָּטִיל בֵּיצָתָהּ,

בּוֹ תָגוּר דַּיָּרָה עַד תִּגְדַּל, עַד צֵאתָהּ.

בְּעָמְקוֹ בּוֹ תָנִיחַ חַלַּת מַאֲכָלָהּ,

הַחַלָּה זְעִירָה אַךְ כְּדֵי כַּלְכְּלָהּ,

וּבַתָּוֶךְ אֲוִיר – תָּא-אֲוִיר בֶּחָלָל.

וְעָלֶיהָ תַטִּיל הַזְּרִיזָה הַבֵּיצָה.

הִיא לוֹעֶסֶת עָלִים וְעוֹשָׂה מִין דַּיְסָה,

בַּדַּיְסָה הִיא עוֹשָׂה קִיר קָטָן – מְחִיצָה.

וּפָנְתָה הַדְּבוֹרָה הַזְּהוּבָה וּמָצְאָה

אֲבָנִים זְעִירוֹת: חֲצָצִית חֲצָצִית

לְמַלֵּא פִתּוּלֵי בֵית-שַׁבְּלוּל הַפָּטִיט,

לְמַלְּאוֹ אֶת-כֻּלּוֹ, שׁוּב תִּבְנֶה קִיר הַבְּלִיל

וְחָסְמָה אֶת הַחוֹר וְיִהְיֶה קֵן כָּלִיל,

וְהוּא קַן דַּיָּרָה, בִּשְׁבִילָהּ לְמַעֲנָהּ.

פֹּה נִגְמר הַסִּפּוּר עַל סֻכָּה קְטַנָּה.

תל-אביב 1937

גָּדוֹל כֹּחוֹ שֶׁל מַזָּל! צֵא אֶל הַשּׁוּק וּמָצָאתָ!

וְדַוְקָא לִמְקוֹם שׁוּק הַדָּגִים: סְחִי וּמָאוֹס וְצַחֲנָה,

רֵיחָהּ שֶׁל דָּגָה מַסְרִיחָה. וְדָגִים עֲרֵמוֹת, עֲרֵמוֹת

צְפוּפִים בַּעֲרֵבוֹת שְׁטוּחוֹת, מוּטָלִים עַל גַּבֵּי דּוּכָנִים.

וַעֲרֵמוֹת הַדָּגָה בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת – זְכוּרָנִי…

מוּטָל הַדָּג, זֶה הֶעָלוּב, שֶׁהֶעֱלוּהוּ בְּמִכְמֹרֶת

אֶל הֶחָרָבָה מִנְּהָרוֹ. פּוֹעֵר פִּיו, פּוֹעֶה מִתְעַיֵּף

לַכְנִיס כָּל-שֶׁהוּא אֲוִיר לְתוֹךְ הָאֲגִידִים שֶׁיָּבְשׁוּ,

מַמְתִּין – מְחַכֶּה לָרֶגַע, בּוֹ יָבֹא הַקּוֹנֶה וּגְאָלוֹ

מִנִּי יִסּוּרֵי חֲנִיקָה, וְהִשְׁלִים גּוֹרָלוֹ לְמִיתָה.

בָּאִים יְהוּדִים מַקְדִּימִים – שַׁבָּת הַיּוֹם לֵאלֹקֵינוּ,

זוֹכִים כָּל הַמַּקְדִּימִים בְּדָגִים מֻבְחָרִים, אַחֲרֵיהֶם

בָּאוֹת עַקְרוֹת הַבַּיִת – זְרִיזוֹת לִכְבוֹדָם שֶׁל חַגִּים;

בָּאִים – גַּם לֹא מִבְּנֵי-בְּרִית, זֶה קוֹנֶה וְזֶה קוֹנֶה, סְתָם קוֹנִים.

מוֹכֵר-הַדָּגִים לוֹ אַחַת: יִקַּח לוֹ מִי אֲשֶׁר יִקָּח –

לוֹ, כִּי יְשַׁלֵּם בִּלְבָד! וְאוּלָם הַדָּג מַה הוּא אוֹמֵר?

צֵא וְהִסְתַּכֵּל בַּלָּז: זֶה בּוֹכֶה וְזֶה בּוֹכֶה, גַּם שְׁנֵיהֶם.

אֶלָּא זֶה בּוֹכֶה מִשִּׂמְחָה, וְזֶה בּוֹכֶה-מִתְאַבֵּל לַמַּזָּל.

בּוֹכֶה-שָׂמֵחַ דָּג עוֹלֶה (בִּזְכוּת סָבָא-דָּג לוֹ) עַל שֻׁלְחַן

יְהוּדִי כָשֵׁר לְשַׁבָּת! בְּסַכִּין כְּשֵׁרָה יְבֻתָּר,

מֵעָיו יוֹצִיאוּ – כָּל קְרָבָיו, אֲשָׁכָיו אוֹ בֵּיצֵי הַדָּגִים,

בְּנֹעַם וּזְהִירוּת יְתֵרָה, וִימַלְּאוּ כְּרֵסוֹ שֶׁנִּתְרוֹקְנָה

מִלּוּא מִשֻׁפְרֵי דְשֻׁפְרֵי, עַל פִּלְפִּלָא חֲרִיפְתָּא, עַל לֶחֶם,

בָּצָל מְשֻׁבָּח רֵיחָנִי, כְּיַד בַּעֲלַת-בַּיִת בְּיִשְׂרָאֵל,

תּוֹרָה לִמְּדַתָּה עוֹד אִמָּהּ, כְּשֶׁהִיא עוֹד תִּינוֹקֶת-נֶחְמוֹדֶת,

כַּמָּה קְפִיצוֹת לוֹ יּקְפּוֹץ הַקּוֹפִיץ הַפָּזִיז הַגָּדוֹל

עַל בְּשָׂרָיו וּבְתָרָיו, עַד שֶׁיּוֹצִיאוּ חֲטִיבָה

אַחַת לְבַנְבֶּנֶת-אֲפוֹרָה, לְמַלֵּא בּוֹ פְּגַם בֶּטֶן-רֵיקָה.

יָבֹא בָּאֵשׁ וּבַמָּיִם, בְּקַלַּחַת בַּרְזֶל שֶׁל סִיגִים

מַעֲלֶה רֵיחָם שֶׁל דָּגִים נִתְבָּרְכָה בוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל.

אַחֲרֵי כֵן יִשְׁמַע הַ“קִּדּוּשׁ” הַיּוֹצֵא בְּחֶדְוָה וָנֹעַם,

יוּכַן לוֹ מַצָּע – טוּר רִאשׁוֹן וְחַלָּה שֶׁל שַׁבָּת – טוּר שֵׁנִי,

מְתֻבָּלָה בְּבִרְכַּת “הַמּוֹצִיא”, וְאָז יָבֹא תּוֹרוֹ לִכָּנֵס

בֵּין חַלַּת סֹלֶת נְקִיָּה וּמְרַק הָאִטְרִיּוֹת הַטְּרִיּוֹת,

נֵתַח טַעַם גַּן-עֵדֶן, בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה לִמְקוֹמוֹ.

יִזְכֶּה לִשְׁמוֹעַ בְּסִלְסוּל זְמִירוֹת-חֲסִידִים עֲרֵבוֹת,

יִזְכֶּה וְיֵהָנֶה מִבִּרְכַּת הַ“מָּזוֹן”, אֲרֻכָּה בְּמִקְצָת,

וְיֵשׁ גַּם (אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם) בִּ“מְזֻמָּן” שֶׁל שְׁלֹשָׁה יֵהָנֶה.

אֵלֶּה בְּגוֹרָלוֹ שֶׁלּוֹ! אַשְׁרֵיהוּ וְטוֹב לוֹ, שֶׁחֶלְקוֹ

לִפּוֹל בְּיַד יַעֲקֹב!

אַךְ אוֹי וַאֲבוֹי, וְשׁוּב אוֹי וַאֲבוֹי לוֹ,

אִם בִּידֵי עֵשָׂו הוּא נָפָל, אוֹ בְּכַפָּיו שֶׁל דּוֹדוֹ יִשְׁמָעֵאל,

בְּרָכָה עָלָיו לֹא תָבֹא, בְּשָׂרוֹ לֹא יֵחָתֵךְ, לֹא יְקֻצַּץ,

קוֹפִיץ לֹא יַעֲלֶה עָלָיו, מַמְרוֹרוֹת בְּצָלִים לֹא יֵדַע,

כֻּלּוֹ עַל מֵעָיו וְעַל פִּרְשׁוֹ יִכָּנֵס בְּרוֹתְחִין לִבָּשֵׁל,

סַכִּין בִּבְשָׂרוֹ לֹא תִגַּע, שׁוּם דָּבָר, שׁוּם דִּבּוּר. בִּגְמִיעָה

גֶּמַע אַדִּירִים יִפָּקֵד, וּבְצַהֲלוֹת “בִּרְכוֹת-אִמָּהוֹת”

בֶּתֶר, בֶּתֶר יִבָּלַע, וּבְשָׂרוֹ יָבֹא בְּיַיִן-שָׂרוּף.

הִנֵּה מַדּוּעַ הוּא בוֹכֶה אוֹתוֹ דָג מִסְכֵּן, כִּי גְזֵרָה

נִגְזְרָה עָלָיו וְיִפּוֹל בִּידֵי דוֹדִי עֵשָׂו – קוֹנֵהוּ.

באניה Patria ,1937

דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה קָרַחַת מֵאֵצֶל צָרְעָה אֶל הָעֵמֶק.

כֶּרֶם מִכָּאן וּמִכָּאן. אֵצֶל הַשֶּׁקַע מַלְבִּין

שֶׁלֶד כְּפִיר-אֲרָיוֹת, וְעוֹד גִּידֵי עַצְמוֹתָיו לֹא נֻתָּקוּ:

עֶצֶם תִּפְאֶרֶת בְּצַד עֶצֶם פֶּלֶא שֶׁל אוֹן.

וַעֲדַת דְּבוֹרִים מְזַמְזֶמֶת בַּעֲבוֹדָה הִיא מוֹשֶׁכֶת

בְּשִׁירַת-קֹדֶשׁ עַל כָּל פֶּרַח וְשִׂיחַ וָעֵץ,

וּבְמַפֶּלֶת בַּתָּוֶךְ שְׁלַל יַעֲרוֹת דְּבַשׁ, יִרְדֶנּוּ

גֶּבֶר מַכֶּה-הָאֲרִי: כִּי מֵעַז יֵצֵא הַמָּתוֹק.

כְּפִיר אֲרָיוֹת פְּגָשָׁהוּ כְּפִיר-אֲרָיוֹת וַיַּכֶּנוּ:

כְּפִיר-אֲרָיוֹת כְּפִיר-חַיָּה, כְּפִיר אֲרָיוֹת כְּפִיר-אָדָם…

גֶּבֶר, מַה תִּירָא מִזַּעַם אֲרִי-עֲרָבָה – תְּשַׁסְּעֶנּוּ!

לֹא עָמַד מֵעוֹלָם פֶּרֶא בִּפְנֵי הָאָדָם – –

תל-אביב, 1937

רוּחוֹת שֶׁל אַמְבָּרִים עֲמוּסוֹת חֹם-דָּגָן

עִם רֵיחַ נִשֹּׁבֶת וְרֹטֶב הַגָּן,

רוּחוֹת סוֹפֵי-קַיִץ, עוֹנַת הֶעָמָל,

חִטָּה מַבְשֶׁלֶת וְעֵשֶׂב קָמָל!

רוּחוֹת מְמֻנּוֹת עַל קַרְקַע-גְּרָנוֹת,

חוֹבְבוֹת כָּל חָרִיץ דָּשׁ אוֹמֵר רְנָנוֹת,

וּמֶלֶל-מוֹרַג, בּוֹ בַּגֹּרֶן תֻּכַּשׁ

שִׁבֹּלֶת מְרַשְׁרֶשֶׁת בֵּין תֶּבֶן לְקַשׁ!

אַתֶּן הָרוּחוֹת הַמְמֻנּוֹת עַל הַבָּר,

עַל הָאֲפִילִים – בְּעוֹדֶנּוּ עֻבָּר,

מוּטָל לוֹ בַּתֶּלֶם בְּתוֹךְ חִתּוּלָיו,

בְּגוּשׁ שֶׁל מַשְׂדֶּדֶת עוֹבֶרֶת עָלָיו!

רוּחוֹת – אֶפִּטְרוֹפְּסוֹת לְגַן וּכְרָמִים,

צוֹבְעוֹת אֶת הַגֶּפֶן יָרֹק וְדָמִים,

בְּיָד מְלַטֶּפֶת קֹוְצוֹת אֶת-סִיסוֹ,

דּוֹאֶגֶת לַמֶּתֶק שֶׁבַּעֲסִיסוֹ; –

צְאֶינָה, בָּרֵכְנָה אֶת מִשְׁכְּנוֹת אַחַי

בְּרָכָה מְשֻׁלֶּשֶׁת, בִּרְכַּת כֹּה לֶחָי!

זָרֹה עַל כָּל אֹהֶל, סָבִיב לְכָל-כְּפָר,

מֵרֵיחַ נִשֹּׁבֶת וְנַהַם שׁוֹר-פָּר;

עֲבוֹרְנָה בָּעֶרֶב, שֹׁקְטוֹת-עֲדִינוֹת,

נָא הַהֲסֶינָה אֶת כָּל הַגִּנּוֹת,

תַּבֵּלְנָה בְּלַחוּת מְשַׁכֶּרֶת שֶׁל גַּת,

מֵי שֹׁקֶת וְרֵיחַ חַלּוֹת-הַשַּׁבָּת!

ברכבת מרסיל – פָּרישׂ, 1937

[רוֹצָה אַתְּ לִשְׁמוֹעַ…] / שאול טשרניחובסקי

רוֹצָה אַתְּ לִשְׁמוֹעַ הַשִּׁיר אֲשֶׁר שָׁר

אָז יַעַר אֶפְרַיִם בָּהָר וָאֲפָר?

וְהוּא אָז נָטוּשׁ וְתוֹפֵס הָרָמָה,

אוֹכֵל בָּאָדָם וּמֵצֵר לַקָּמָה,

מַאֲפִיל עַל הָרֶכֶס, קָשׁוּר וְהָדוּק

אֶת כָּל-תּוֹצְאוֹתָיו לוֹ – הַשֵּׁן וְהַצּוּק;

סוֹבֵב-מִסְתּוֹבֵב וְנֶאֱחָז בַּטָּרָשׁ,

מַכֶּה שָׁרָשִׁים בְּנָקִיק צָר וָרָשׁ?

רוֹצָה אַתְּ לִשְׁמוֹעַ הַשִּׁיר אֲשֶׁר שָׁר

אָז יַעַר אֶפְרַיִם, כְּשֶׁעָלוּ בָּהָר

בְּנֵי דּוֹר-הַמִּדְבָּר לְבָרֵא אֶת-עֵצוֹ

בְּרֹמַח קָשֶׁה, בְּגַרְזִנּוֹ וְחִצּוֹ,

חֶלְקַת מְחוֹקֵק בְּשָׁעֳלוֹ כִּי מָדָד

מָלֵא אוֹן-מִדְבָּר (לַחֲרוֹשׁ לֹא נִסָּה)

בְּשֶׁל הַשְּׁבוּעָה שֶּׁנִּשְׁבַּע בְּגִלְעָד,

בְּשֶׁל אֶרֶץ עַמּוֹ, בַּעֲבוּר שְׂדֵה-עַכְסָה?

רוֹצָה אַתְּ לִשְׁמוֹעַ הַשִּׁיר אֲשֶׁר שָׁר

אָז יַעַר אֶפְרַיִם עֵת זוֹעֵף וְסָר?

הַשִּׁיר שֶׁהוּשַׁר בִּשְׁאָגָה, וְשָׁאַף

שַׁבֵּר הַשְּׂעִירָה¹ לִשְׁבָבִים בְּרָב-אַף,

אוֹ בָא מְפַעְפֵּעַ וּבָא בִּיבָבָה,

הוּעַם-וְהוּעַב, שׁוּב הֹעַל וְכָבָה?

הוֹגֵה נְכָאִים אוֹ שׁוֹרֵק לְרִבְבוֹת

שָׂעִיר רְחוֹקִים לַעֲזוֹר לְתַנּוֹת?

רוֹצָה אַתְּ לִשְׁמוֹעַ הַשִּׁיר אֲשֶׁר גָּר

עִם יַעַר אֶפְרַיִם, כְּשֶׁהוּא עוֹדוֹ שָׁר?

עֲלִי, וְהִתְיַחַדְתְּ לָךְ אֶל תַּחַת הֲמוֹן

בְּרוֹתָיו הַזְּקוּפִים שֶׁל מִנְזַר-קַטַּמוֹן

עִם לַיְלָה שֶׁל כֶּסֶף לָן בָּאֳרָנָיו,

עִם קֶסֶם יָרֵחַ מַכְסִיף אֲבָנָיו,

צַר פֶּלֶא-צְלָלִים וּבוֹרֵא חֲלוֹמוֹת

בִּתְחוּם שְׂדֵרוֹת וְגָזִית הַחוֹמוֹת.

פּוֹתֵחַ הָרֶנֶן, מַתְחִיל בְּשִׁירוֹ

אָז אֹרֶן רַב-מַחַט בְּרֹאשׁ אֲמִירוֹ,

הִרְגִּישׁ כִּי בָאָה כְּבָר צָפוֹן-מַעֲרָב,

עָנָה בְשִׁירָה וּמְסָרָהּ לֶעָנָף,

עָנָף – לִזְמוֹרָה, וְסָעִיף – לַשֵּׁנִי,

לָאַט לְכָל מַחַט עַל-בַּד: שִׁירָה, בְּנִי…

וּבְשֶׁטֶף הַשִּׁיר שֶׁיִּגְבַּהּ וְיִגְדָּל

יִנֹּעַ מִכּוֹפֵף כַּשָּׁט עַל פְּנֵי גָּל.

שֵׁנִי לוֹ הַבְּרוֹשׁ – וְגַם הוּא בְּנִגּוּנוֹ,

נִמְתָּח כְּזָקִיף, מִתְנוֹדֵד עַל כַּנּוֹ,

כֻּלּוֹ מִתְיַפֵּחַ, קוֹבֵל כְּלַפֵּי עָל,

פּוֹרֵשׂ הַשָּׁמַיְמָה דַּלִּים סְעִיפָיו.

תָּפְסָה תְּאֵנָה מְחֻסְפֶּסֶת-כַּפּוֹת

שִׁירַת הָאִילָן, מַמְשִׁיכָה בִּבְכִיּוֹת;

נִטְפַּל לָהּ הַזַּיִת (עִקֵּל וְאַלִּים)

בְּזִמְרָה חֲטוּפָה מִפִּי הָעַלְעָלִים;

תָּקְפָה צְמַרְמֹרֶת מַטֵּה הָרִמּוֹן,

צֵרַף פִּטְפּוּטוֹ הַזָּרִיז לֶהָמוֹן,

וְכָל הַמִּגְרָשׁ מִתְיַפֵּחַ וָרָן,

שָׁרָה הַשְּׂדֵרָה, הַסּוֹכֵךְ ² וְהַגָּן

קַדִּישׁ-יְתוֹמִים עַל חֻרְבָּן וּתְמוּרָה,

עַל שִׁיר שֶׁנִּפְסַק, עַל עֲנוֹת גְּבוּרָה

עַל דַּם נְדִיבִים שֶׁנָּפְחוּ פֹּה נַפְשָׁם,

עַל קֶבֶר נִשְׁכָּח וְעַל כּוּךְ שֶׁהוּשָׁם.

רוֹצָה אַתְּ לִשְׁמוֹעַ הַשִּׂיחַ שֶׁסָּח

אָז יַעַר אֶפְרַיִם: הַשִּׂיחַ, הַסְּבָךְ?

עֲלִי וְהִתְיַחַדְתְּ עִם אִילַן-קַטַּמוֹן,

עִם אֹרֶן וָזַיִת, הַבְּרוֹת, הָרִמּוֹן.

פּוֹטֵר הַשִּׂיחָה וְהַפִּטְפּוּט וּלְהָטָיו

הָאֹרֶן הָעַז בְּצִיצִיּוֹת-מְחָטָיו,

עוֹנֶה לוֹ הַזַּיִת לְנִיד וּלְלֹא-נִיד,

וּכְבָר מִתְיַפֵּחַ, מַרְעִיד הָרָטִיט.

נִטְפָּל שְׁאוֹן הַגֹּפֶר לִשְׁאוֹן שְׁאָר אֶחָיו…

שׂוֹחֶה הַשָּׁאוֹן הַיָּרֹק הָרָחָב,

קוֹל אֶשֶׁד צָנוּעַ בְּסֶכֶר-הָרָיו,

תּוֹקֵף אֶת הַיַּעַר וְאֶת אֲמִירָיו,

כִּשְׁאוֹן יָם רַב-גַּעַשׁ רָחוֹק, מַה רָחוֹק…

שׂוֹחֶה וְחוֹלֵף, לִבְלִי סוֹף, לִבְלִי חֹק…

עוֹמְדִים אִילָנוֹת מְנַעְנְעִים רֹאשׁ אֶל רֹאשׁ,

כְּסוֹד יְשִׁישׁוֹת מוּעָדוֹת לַחֲשׁוֹש.

ירושלים, קטמון, 1937

אֲנִי – לִי מִשֶּׁלִּי אֵין כְּלוּם, גַּם לֹא שֻׁלְחַן!

וְאִם יֵשׁ אֲשֶׁר תָּבוֹא שְׁעַת-חֻלְשָׁה חִוְּרָה,

תִּפְרֹשׂ אֶת אֲרִיגָהּ עַל נֶפֶשׁ מִתְגַּעְגְּעָה

עִם עֶרֶב רַב-אֵימָה אוֹ אֵלֶם חֲצוֹת-לֵיל,

וְהַלֵּב יָגֵעַ כֹּה מִשֶּׁקֶר הֲמוֹן-עָם

וּמִתְפַּלֵּל בַּלָּאט – בְּאֵין אֹמֶר וּדְבָרִים –

אֶל יָד מְלַטֶּפֶת בְּרֹךְ, אֶל לֵב יָחִיל דּוּמָם,

הַמַּחֲרִישׁ אִתְּךָ, כּוֹאֵב אֶת כְּאֵבְךָ,

בְּצַעַרְךָ לוֹ צַר וּבְגַעְגּוּעִים שֶׁלְּךָ

עַל רֶמֶז כָּל-שֶׁהוּא מֵעֵבֶר לִקְטַנּוֹת;

בֵּין ד' כְּתָלִים שֶׁל חֶדֶר לֹא-לְךָ,

אֲשֶׁר גַּבֵּי זָרִים הֵטִילוּ בוֹ לִכְלוּךְ,

וְטִשְׁטְשׁוּ צְבָעָיו בְּמַבָּט וּבְמַגָּע,

לָטְשׁוּ כַּף-הַמַּנְעוּל וְשִׁפְשְׁפוּ הַקַּת;

עַל הַמַּשְׁקוֹף הַדַּל אַבְקַת זוּהֲמָתָם,

מַאֲוַיֵּי נָכְרִים וְטַעְמוֹ שֶׁל זָר,

תְּלוּיִים תַּבְנִית-קוּרִים קָשָׁה נֶאֱלָחָה,

וְאֵין בַּחֶדֶר כְּלוּם, דָּבָר אֵלָיו תִּדְבַּק

עֵינְךָ מִתּוֹךְ חִבָּה, זִכְרוֹן שָׁעָה יָפָה,

מְלַטַּפְתְּךָ בְּאוֹת וּבְרֶמֶז אוֹר אוֹ צְלִיל.

גַּם זֶה יָדוּעַ לִי: כִּי לְעוֹלָם אֲנִי

לִי בַּיִת לֹא אֶבְנֶה, וְלֹא תָגִיל עֵינִי

בִּדְפֹק מַעְדֵּר זָרִיז עַל סֶלַע, קַרְקָעוֹ

תְּגַּל אֶת מַעֲרָהּ לִקְרַאת מַסַּד כָּבוּל;

לֹא אֲקַדֵּם בְּרָכָה כָּל לְבֵנָה עוֹלָה,

וְלֹא יָרֹן לִבִּי עִם גְּמַר סִפּוּן שָׁרִיר,

וְלֹא אֶזְכֶּה קַיֵּם מִצְוַת בִּנְיַן אַרְצִי.

אוּלַי כְּבָר לֹא כַּדָּאי: יָדִי עוֹד נְטוּיָה,

וּבַמְּנוֹרָה עוֹד אוֹר, עַלִּיז, בָּהִיר, גָּדוֹל;

אַךְ מִי יֵדַע, הוֹי, מִי, אִם דַּי הַשֶּׁמֶן בָּהּ?

וְכֶרֶם לֹא אֶטַּע, לֹא אֲסַקֵּל, וּבוֹ

לֹא אֲשַׁלַּח צִנּוֹר לַמַּיִם הַמַּפְרִים,

כִּי לֹא אֶשְׁתֹּל שָׁתִיל, כִּי לֹא אֶכְאַב בְּצָמְאוֹ,

וְגַן קָטָן לֹא לִי, לֹא עַל חֶלְקָה שֶׁלִּי,

לִנְטוֹעַ בָּהּ מַטָּע אֲשֶׁר נָטְעָה אִמִּי

בְּאַהֲבָה וּבְשִׁיר אִשָּׁה רַעֲנָנָּה,

בִּגְמוֹל אוֹן יִפְעָתָהּ עִם אֹשֶׁר אֵם-בָּנִים,

אוֹתָם פְּרָחִים צְנוּעִים, הָרִאשׁוֹנִים לְכָל

הֲמוֹן פִּרְחֵי עוֹלָם שֶׁפֵּאֲרוּ לִבִּי,

הֶעֱבִידוּנִי יוֹם, כִּשְּׁפוּנִי בַּחֲלוֹם.

וְלִי לוּ אַךְ שֻׁלְחָן! אוֹתָהּ פִּנָּה קְטַנָּה,

שֶׁבָּהּ אָדָם רָגִיל לְהִתְיַחֵד עִם אוֹר

עוֹלַם-כָּל-עוֹלְמוֹתָיו, מִתּוֹךְ נִיצוֹץ חַיִּים

שֶׁטֻּשְׁטְשׁוּ בְּאֵין-סוֹף, הֶגְיוֹן יְדִיד מִכְּבָר,

חֲזוֹן מוּרָם מֵעָם, פְּלִיט אֶבֶן אוֹ פְּלִיט גְּוִיל;

אוֹ בְשָׁעָה בְרוּכָה בְּשֶׁפַע שֶׁל שִׁירָה

תָּקֵר-תְּפַךְ כַּגַּל מִתּוֹךְ נִגּוּן אִלֵּם

הַמְּנַסֵּר בַּלֵּב, דּוֹרֵשׁ לוֹ הַמּוֹצָא,

וּבַעֲתֶרֶת אוֹן כְּדֵי לֵרָשֵׁם בְּיָד

קוֹדַחַת בְּגִילָה עַל-גַּב פִּסּוֹת נְיָר.

נָדַדְתִּי כָּל יָמָי, אוּלַי אָשׁוּב אֶדֹּד…

נִכְסֵי-דְלָא-נָיְדֵי לֹא לַנּוֹדֵד, לֹא לִי.

אִם לֹא שֻׁלְחָן שֶׁלִּי, יֻצַּב עֲלֵי שֻׁלְחָן

דָּבָר כֻּלּוֹ שֶׁלִּי, אִתִּי שׁוֹהֶה, נוֹדֵד,

יִסֹּךְ עָלַי מִמְסַךְ חֲלוֹם גַּן-בְּעָלָיו,

אוֹ יַעַטְפֵנִי צֵל אוּלָם בָּנוּ יָדַי,

יַבִּיט עָלַי – נִצָּב עַל כַּן – דּוֹמֵם, אִלֵּם,

מִתּוֹךְ חִבָּה, מִתּוֹךְ לְטִיפָתוֹ רַכָּה, -

דָּבָר אֶחָד אֲנִי רוֹצֶה: עַל שֻׁלְחָנִי

אַךְ אַנְדַּרְטָה אַחַת בָּאֶבֶן אוֹ בָעֵץ.

תֵּעַשׂ הָאַנְדַּרְטָה בַּזֶּלֶת מוּצָקָה,

שְׁחוֹר-שֶׁבִּשְחוֹר הַגּוּשׁ אֲכוּל אֵשׁ-בְּרֵאשִׁית,

כִּמְלֶאכֶת מֹף וְאַשּׁוּר – מַזְכֶּרֶת לְדוֹרוֹת.

לִהְיוֹת כָּל רֶשֶׁם פְּנֵי הָאִישׁ בּוֹ יֵחָרֵט

מַצָּק שֶׁל עוֹלָמִים, מַצַּק בַּרְזֶל וָאֵשׁ,

אַךְ כִּהְיוֹתוֹ גַּם הוּא – אָדָם בַּרְזֶל וָאֵשׁ

מְחוֹקְקָם שֶׁל כָּל בָּאֵי עוֹלָם רָחוֹק,

לָדַעַת אֱלֹהִים פָּנִים אַךְ אֶל פָּנִים.

עֲנָק חוֹזֵי-תֵבֵל, חֲלוֹם תֹּם עֲלוּמָי,

נְבִיא מִדְבַּר פָּארָן, נְבִיא סִינָי – מֹשֶׁה.

תֵּעָשׂ הָאַנְדַּרְטָה מִנְּחֹשֶׁת קְדוּמִים,

אֲשֶׁר בָּהּ צָר מִירוֹן¹, וַחֲצֹצְרוֹת יָוָן

הֵרִיעוּ בָּאִיִּים כָּבוֹד לְאַפּוֹלוֹן,

כָּבוֹד לִבְחִיר בָּנָיו, רִאשׁוֹן בְּמִשׁוֹרְרָיו,

מוֹשִׁיבִי הָאוֹלִימְפְּ² הֲמוֹן אֵלִים נָאִים.

שְׁתוּם-עֵינַיִם זֶה חוֹזֶה עוֹלַם-יִפְעָה

לֹא רָאֲתָה עַד כֹּה כָמֹהוּ עֵין רוֹאֶה,

הָאִישׁ אֲשֶׁר יָצַק מִלִּים כְּמַנְגִּינָה

מִכֶּסֶף-רְנָנוֹת, מַכְתִּיר עֲלֵי-דַפְנָה

לָעַד לֹא יִבֹּלוּן, אֲשֶׁר קֹרָא הוֹמֵר.

תֵּעָשׂ הָאַנְדַּרְטָה מִשֵּׁישׁ פֶּנְטֵלִיקוֹן,³

מִמַּרְמְרָה קְדוֹשָׁה הֲרַת אֵלֵי יָוָן,

כָּבְשָׁה יַד פִידִיאַס,⁴ אוּלַי זַכָּה עַד-דָּי,

אוּלַי רַבָּה בְּחֵן, תִּתֵּן בִּטּוּי נָכוֹן

לַדָּר עִם כֶּסֶף-עָב, נוֹגֵעַ פִּי תְהוֹם,

מַשִּׂיג אֱמֶת-הַהוֹד, תּוֹפֵס הוֹד הָאֱמֶת,

מַעְיַן חָכְמָה וָאוֹר לְדוֹר רָחוֹק מִדּוֹר,

חוֹקֵר רִגְשֵׁי אֱנוֹשׁ וּמַלְכֻיּוֹת אָדָם

עַל מֵצַח אֵל שָׁלֵו וּבְעַיִן רוֹאָה-כֹל

שֶׁל גְּאוֹן הַמַּחֲשָׁבָה, רֹאשׁוֹ שֶׁל אַפְּלָטוֹן.

תֵּעָשׂ הָאַנְדַּרְטָה אַלּוֹן עֵץ אוֹדֶנְוַלְד⁵

וּפְסָל אֶת גֵטֶה לִי בְּיָד עַזָּה-רַכָּה,

יְפֵה רוּחַ וּגְוִיָּה, תִּפְאֶרֶת הָאָדָם.

עֵינַיִם תִּקְרַע לוֹ לִקְלוֹט תֵּבֵל כֻּלָּהּ

עִם לֵב יָבִין חָזוּת דּוֹר מֵת וְדוֹר עוֹלֶה,

חוֹבֵק זְרוֹעוֹת עוֹלָם, חוֹבֵב חִידַת שְׁמָשׁוֹת,

פּוֹתֵר הָגוּת הַגָּל, סָח פֶּלֶא אִילָנוֹת,

עָמוּס מִסְתְּרֵי כָל-חָי, דּוֹבֵר עִם הַדּוֹמֵם

וְתָר צְפוּנֵי דוֹרוֹת בְּעֶצֶם חֲטוּבָה,

מַעְיַן שִׁירָה רַבָּה, עֵר לַהוֹלֵךְ וְלַבָּא.

תֵּעָשׂ הָאַנְדַּרְטָה בַּרְזֶל-סִיגִים עָמוּם

עֵר לַנּוֹגֵעַ בּוֹ, עוֹנֶה בְּקוֹל הֵדוֹ

כַּהֵד אֲשֶׁר הָיָה בְלִבּוֹ זֶה הַגָּדוֹל

לַצַּעַר וְלַגִּיל, לָאֹשֶׁר וְלַכְּאֵב,

לָאַהֲבָה, לַבּוּז, שִׂנְאָה וְרַחֲמִים

שֶׁל מֶלֶךְ רָד בָּעָם וּצְעִיר הַקַּבְּרָנִים,

לֵיצָן וְלֵב-חָכְמָה, רוֹצֵחַ בְּעַד מְחִיר,

הוֹלֵל, רוֹדֵף-כָּבוֹד, מַלְכָּה, נָשִׁים הוֹלְלוֹת,

בֶּן-מֶלֶךְ בְּחִיר-אָדָם אוֹ יְהוּדִי מֻרְדָּף:

בּוֹחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב, וְאֵין בִּלְתּוֹ – שֶׁקְסְפִּיר.

תֵּעָשׂ הָאַנְדַּרְטָה מֵאֶבֶן יְהוּדָה,

קָשָׁה כַּחַלָּמִישׁ, תּוֹסֶסֶת בְּדָמִים;

קָשֶׁה בִּפְנֵי גְדוֹלִים וְלֵב שׁוֹתֵת דָּמָיו,

שִׁכּוֹר מֵחֶזְיוֹנוֹת, מִצֶּדֶק רָם עַל כֹּל;

הַר גַּעַשׁ, הַר פּוֹלֵט בְּרַד אֶבֶן יְקָרָה,

רַב-מָג בְּקֶסֶם נִיב וְהֶגֶה לֶהָבוֹת,

חוֹלֵשׁ עַל רְעָמִים יַתִּיז פִּיו הַקָּדוֹשׁ;

שׁוֹבֶה אֻמּוֹת-עוֹלָם בְּכֶשֶׁף זַעְמוֹ,

נְגִיד חוֹזֵי-חָזוֹן, – תֵּעָשׂ הָאַנְדַּרְטָה

דְּמוּת מְנַחֵם עַמִּי יְשַׁעְיָה בֶן-אָמוֹץ.

תֵּעָשׂ הָאַנְדַּרְטָה שֶׁנְהַב-הִנְדּוּ עַתִּיק

שֶׁהֶעֱלָה צָהֹב, כִּבְשַׂר שְׁזוּף חַמָּה,

דְּמוּת הָעַשְׁתֹּרֶת לִי, לוּטָה שְׂמָלוֹת כֻּלָּהּ,

אַדֶּרֶת כְּבֵדָה שָׁבְלָהּ נוֹשֵׁק קַרְסֹל;

“לֹא יִרְאֶנָּה וָחָי”! כָּל קֶפֶל – רֶמֶז חָי,

כָּל קֶמֶט – הֶגֶה אֵשׁ, וּבְתַאֲוַת הֶפְקֵר

מָתְנַיִם וְיָרֵךְ וְשַׁד טֶרֶם יִתְגָּל

בְּמִשְׁמַעַת אֵיתָנִים, שֶׁנִּקְדְּשׁוּ בֶּחָי,

נִצֶּבֶת בַּהֲדַר יָפְיָהּ, בְּחַג פֻּלְחָן – – –

אֲנִי – לִי מִשֶּׁלִּי אֵין כְּלוּם, אַף לֹא שֻׁלְחָן!

יְרוּשָׁלַיִם (קאטאמון) תל-אביב, 1937

סַבְתָּא, עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם! הִיא הָיְתָה חוֹזֶרֶת-אוֹמֶרֶת:

"בְּנִי, אַל תִּכָּנֵס לִכְנֻפְיָא שֶׁמְּחַלְּקִים בֵּינֵיהֶם הַכֶּסֶף,

יַעַן וּבְיַעַן, כִּי אַתָּה כְּלוּם לֹא תְקַבֵּל, יַקִּירִי."

וְגַם אֵלֶּה דִבְרֵי הַסַּבְתָּא, זְכוּתָהּ הִיא תָּגֵן עָלֵינוּ:

"בְּנִי, אַל תִּכָּנֵס לִכְנֻפְיָא, אֲנָשִׁים נִצִּים בֵּינֵיהֶם,

וּמַהֲלֻמּוֹת שָׁם פּוֹרְחוֹת, כִּי אַתָּה בְּוַדַּאי תְקַבֵּל!"

סַבְתָּא, הוֹי סַבְתָּא יַקִּירָה! יְפֵפָה בַּת-יְפֵפִיָּה,

בַּעֲלַת גִּזְרָה נֶחְמָדָה, בַּת מַרְאֶה וִיפַת-תֹּאַר

בַּעֲלַת עֵינַיִם מְכַשְּׁפוֹת בְּמִשְׁבֶּצֶת שְׁמוּרוֹת שֶׁל קְטִיפָה,

צְפוּפוֹת שֵׂעָר אֲרֻכּוֹת מִתַּחַת לִגְבִינִים עֲבֻתִּים,

תַּבְנִית קֶשֶׁת עִקֶּשֶׁת בְּמַכְחֹל רָחָב צֻיָּרָה.

שְׁתַּיִם עֵינַיִם לָהּ קְבוּעוֹת – מְאִירוֹת בָּרֶקֶת מַשְׁחִירָה,

אֲשֶׁר אֵין לִמְצֹא דֻגְמָתָן אֵצֶל שׁוּם אֻמָּה בָּעוֹלָם,

בָּאוּ לָהּ וּבִירֻשָּׁה מִסַּבְתּוֹת בְּנוֹת-סַבְתּוֹת מִכְּנָעַן,

שֶׁהֶעֱמִידוּ בְּעוֹלָמָן וְלָדוֹת וּבְרִיּוֹת מְאֹד נָאוֹת

עִם עֵינַיִם מַפְלִיאוֹת, כְּאוֹתָן כּוֹכְבֵי-שְׁמֵי-כְנָעַן,

לְהָאִיר בְּאוֹרָן הֶחָמִים מַחֲשַׁכֵּי דְרָכִים וְחַתְחַתִּים,

אֲשֶׁר יָצַר בְּעוֹלָמוֹ הַגָּדוֹל רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם,

שֶׁבְּרָאָהוּ בְּחָכְמָה רַבָּה, בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה,

לִהְיוֹת בּוֹ דְרָכִים אֲרֻכּוֹת, וּשְׁבִילִים לֹא סְלוּלִים וּתְלוּלִים

נְתִיבוֹת מַעֲקַשִּׁים עֲקֻמִּים וּמְסִלּוֹת זְרוּעוֹת כָּל-אָבֶן,

כְּדֵי לְמָרֵק עַצְמוֹתָם שֶׁל עַמּוֹ בְּחִירוֹ שֶׁאָהָב.

אָכֵן, יוֹדֵעַ אָנֹכִי, מֵאַיִן הַגִּזְרָה הַחֲמוּדָה,

וּמִנַּיִן מוֹרֶשֶׁת אוֹתָן עֵינַיִם נִפְלָאוֹת:

אוֹתָן עֵינַיִם קִבַּלְתֶּן מִסַּבְתָּא גִּיּוֹרֶת בַּת-מוֹאָב,

פֶּרַח-הַפְּלָאִים, שֶׁעָלָה מֵעֵבֶר לְיָם-הָעֲרָבָה,

אוֹתָן קִבַּלְתֶּן בְּוַדַּאי מֵאֵת אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית –

צִיץ כְּלִיל-יֹפִי שֶׁפָּרַח בָּעֵמֶק בֵּין-הַרְרֵי הַגָּלִיל;

וְאוֹתָהּ הַחָכְמָה קִבַּלְתֶּן מִדְּבוֹרָה, מֵאֵשֶׁת לַפִּידוֹת,

נְבִיאָה שׁוֹפֶטֶת יִשְׂרָאֵל וּבְלִבָּהּ מַעְיַן-מְקוֹר שִׁירָה;

אוֹתָהּ בִּינָה יְתֵרָה לָכֶן הִיא בִּירֻשָּׁה מֵאוֹתָהּ

אִשָּׁה תְּקוֹעִית לְהַצִּיל בֶּן-מֶלֶךְ מֵאָבִיו אִישׁ דָּמִים.

וַאֲשֶׁר אָמְרָה הַסַּבְתָּא לִבְנָהּ וּלְבֶן בִּתָּהּ הִגִּידָה,

גַּם לְיִשְׂרָאֵל לְכֻלּוֹ הִתְכַּוְּנָה הַיְשִׁישָׁה הַטּוֹבָה,

וְהָיוּ וְנֶאֶמְנוּ דְבָרֶיהָ. כָּךְ הֲוָה, כָּךְ יִהְיֶה לְעוֹלָם…

הִנֵּה פַּרְעֹה-נְכוֹ מֶלֶךְ-מִצְרַיִם וּמֶלֶךְ

אַשּׁוּר יוֹצְאִים לְהִלָּחֵם בְּכַרְכְּמִישׁ עַל-פְּרָת (“לְהִתְרָאוֹת”),

אַךְ בְּבִקְעַת מְגִדּוֹ נוֹפֵל יֹאשִׁיָּהוּ נְגִידֵנוּ.

רִיב כִּי יִהְיֶה וּמִשְׁפָּט לְנוֹשְׂאֵי-הַצְּלָב וּמְשַׂנְּאֵיהֶם,

חוֹבְבֵי חֲצִי-הַיָּרֵחַ, דֶּרֶךְ בָּהּ יֵלְכוּ קָדִימָה

יְסֻמַּן בְּנַהֲרוֹת-נַחֲלֵי דַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – נִשְׁחֲטוּ;

סַעַר נְקָמוֹת כִּי יִפְרוֹץ וְאָכַל בִּשְׂדֵה-אוּקְרָאִינָה

נֶגֶד בְּעָלִים פּוֹלָנִים מוֹצְצִים לְשַׁד כָּל-בָּנֶיהָ,

נֶגֶד כְּמָרִים קַתּוֹלִים – קַנָּאִים לְשֵׁם אַב-הָרַחֲמִים,

יֶחֱרַב יִשּׁוּב יְהוּדִי וְטָבְעָה ווֹהלִינְיָה בְּדָמֶיהָ,

כְּלָיָה נִגְזְרָה עַל רַיְסִין בִּידֵי הַיְדָמָקִים פְּרָאִים,

אִם קַלְגַּסֵי-דֶנִיקִין, שִׁכּוֹרִים נְסוֹגִים בְּחֶרְפָּה

מִפְּנֵי הַדֶּגֶל הָאָדֹם, אֶת צַעֲרָם יָפִיגוּ בִּשְׁחִיטַת

קְהִלַּת בַּת-יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ תְּבוּסָתָם וְחֶרְפָּתָם הַגְּדוֹלָה;

כָּל אָרְחֵי-פָּרְחֵי מְנֻוָּלִים, נִסְפָּחִים עַל דֶּגֶל פֶּטְלְיוּרָה,

פְּלִיטֵי חֲנִיתוֹת סוֹוֶטְיוֹת – עָלֵינוּ גְבוּרָתָם יַפְגִּינוּ;

מַחֲנֵה בְּרִיטַנְיָה הַגְּדוֹלָה (כְּלֵי תּוֹתָח וַאֲוִירוֹנִים)

נִלְחָם עַל הָרֵי אֶפְרַיִם עִם כְּנֻפְיוֹת קַלָּעִים עַרְבִיִּים, –

וְאָנוּ נַצִּיבָה צִיּוּנִים לְנַפְשׁוֹת קְדוֹשֵׁינוּ בָּאָרֶץ.

וְכַאֲשֶׁר חָלְקוּ אַרְצֵנוּ שׁוֹמְרוֹנִים “אַחִים נִפְשָׁעִים”,

מַמְזֵר אֲשֶׁר מֵאַשְׁדֹּד, עַמּוֹנִים – עַם “לֹא יָבֹאוּ”,

יוֹשְׁבֵי הַר-שֵׂעִיר בְּנֵי-אֱדֹם, אוֹיְבֵינוּ מֵאָז וּמֵעוֹלָם, –

אָנוּ קִבַּלְנוּ חָמֵשׁ מִילִין עַל חָמֵשׁ וָחֵצִי.

נֶשֶׁר מוּקְדוֹן כִּי סָגַר אֶת עֵינָיו, וְיוֹרְשִׁים-נַנָּסִים

(מַלְכֵי בֵּית-הַסֶּלֶוְקִים וּמַלְכֵי בֵּית-תַּלְמַי) עֲסוּקִים

בַּחֲלֻקָּה הַגְּדוֹלָה – נוֹתַרְנוּ "הַיְּהוּדִים הַיּוֹשְׁבִים

סָבִיב לַמִּקְדָּשׁ הַמְּכֻנֶּה יְרוּשָׁלַיִם" – אַרְצֵנוּ!

חָלְקוּ אוֹתָהּ הָרוֹמִים: אַרְבַּע טֶטְרַרְכִיּוֹת הָיוּ.

מֶלֶךְ אֶבְיוֹן בֵּינֵיהֶם – הַחַשְׁמוֹנָאִי אַגְרִיפַּס,

אוֹי לָהּ לְאוֹתָהּ מְדִינָה! שְׁלָשׁ נָפוֹת בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן:

לֹא יְהוּדָה, לֹא הָהָר, לֹא נֶגֶב, לֹא יְרוּשָׁלַיִם…

וּמֻבְטְחָנִי, גַּם עַתָּה, בְּחַלֵּק עַרְבִיִּים וְאַנְגְּלִים

אֶת נַחֲלָתֵנוּ מִקֶּדֶם, אָנוּ נְקַבֵּל, כְּדִבְרַת

סַבְתָּא יְשִׁישָׁה: קְצָת קַדַּחַת בְּצִנְצֶנֶת קְטַנְטֹנֶת.

תל-אביב 1937

אַךְ לְאַחַר-מַעֲשֶׂה סִפְּרוּ

הַמַּלָּחִים: שְׁלֹשָׁה יָמִים,

שְׁלֹשָׁה לֵילוֹת, זֶה אַחַר-זֶה,

עוֹפְפָה אַחֲרֵינוּ הַצִּפּוֹר

יוֹמָם וָלַיְלָה בָּאֲוִיר;

יוֹמָם וָלַיְלָה לֹא עָמְדָה

מֵרְדוֹף אַחֲרֵינוּ וּמִטּוּס,

יוֹמָם וָלַיְלָה – עַד שֶׁתַּשׁ

כֹּחָהּ וַתֵּט אֶל הַסִפּוּן.

וּכְשֶׁמְּצָאוּהָ שָׁם, יָשְׁבָה,

רָצְתָה לָנִיעַ הַכָּנָף,

רָצְתָה לַהֲרִימָהּ, אֲבָל

נָפְלָה, נִשְׁמְטָה… וֹבְאָמְרָהּ

לָרִים רֹאשָׁהּ, מַקּוֹר פָּתְחָה

כְּדֵי לִנְשׁוֹךְ, כְּדֵי לַעֲמֹד

עוֹד עַל נַפְשָׁהּ, וְהוּא נִסְגָּר.

וְעֵינֵי הַזַּעַם, עֲגֻלּוֹת,

עֵינֵי הָאַכְטִיס הַבָּהִיר,

פִּתְאֹם קָרְעָה; אֲבָל כָּבוּ

לְלֹא-אֵימָה, רֵיקוֹת-רֵיקוֹת,

אַךְ כּוֹאֲבוֹת וַעֲיֵפוֹת,

לְלֹא כָּל-זִיק חַיִּים בָּהֶן,

מִתּוֹךְ לֵאוּת שֶׁל חִדָּלוֹן

וּלְאֵין תִּקְוָה עִם גְּמַר-הַכֹּל.

וְהַמַּלָּח, אֲשֶׁר תְּפָסָהּ,

אָסַף יָדוֹ מִן הַלֵּאָה:

הִיא לֹא תָּעוּף, כָּאן תִּשָּׁאֵר!

גָּזַר וַיֵּלֶךְ לִמְלַאכְתּוֹ,

וְכָךְ יָשְׁבָה עַל מְקוֹמָהּ

לְלֹא-תְּנוּעָה, לְלֹא כָּל-נִיד,

מֻטַּת כְּנָפָיִם…

גַּם כְּבֹא

מִן הַנּוֹסְעִים הַמִּשְתַּעְמְמִים

בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה בַּיָּם,

הוֹלְכֵי-בָטֵל מֵאֶפֶס מָה

עֲשׂוֹת עַל-גַּב הָאֳנִיָּה,

פָּנוּ לִרְאוֹת אֶת הַצִּפּוֹר,

כְּדֵי לְהָפִיג הַשִּׁעֲמוּם.

עָמְדוּ סָבִיב סִיעוֹת סִיעוֹת

אֶחָד אֶחָד, זוּגוֹת זוּגוֹת,

בָּהּ מַבִּיטִים וְיֵשׁ נוֹגְעִים

בָּרֹאשׁ, לוֹטְפִים כָּנָף, צַוָּאר.

מֵהֶם עָמְדוּ, מֻמְחֵי-פִּתְאֹם,

עַל מִשְׁפַּחְתָהּ, מִינָהּ, סוּגָהּ

זֶה בָּא נוֹתֵן בָּהּ סִמָּנִים,

וְזֶה חוֹקֵר מִנַּיִן הִיא:

כְּלוּם מִן הָאִי פָּאוֹלוֹ אוֹ

מִן הַיַּבֶּשֶׁת? מֵרְצוֹנָהּ

וַדַּאי לֹא בָּאָה… לְשׁוּם מָה?

וַדַּאי כִּי סַעַר גְּרָפָהּ.

הָיוּ מֵהֶם שֶׁהִתְאַוּוּ

לִטְעֹם מִבְּשַֹר-צִפּוֹר טָרִי,

וְיֵשׁ, לְהֵפֶךְ, שֶׁדָּרְשׁוּ

בְּתֹם מֵרַב-הַטַּבָּחִים

שֶׁהוּא יִפְסֹק לָהּ מְזוֹנוֹת.

מָצָא אֶחָד גַּם הַפִּנָּה

לְהַעֲמִיד שָׁם אֶת הַכְּלוּב,

אַךְ לֹא יָדַע, מַה-לָהּ יִנְעָם?

רָטַן שֵׁנִי: כְּלוּם לֹא מוּטָב

לִזְרֹק אוֹתָהּ מִיָּד לַיָּם…

קָפְצוּ שְׁנֵי יְלָדִים מִתּוֹךְ

הַתָּא הֶחָם שֶׁבַּ“שְּׁלִישִׁית”,

מִיָּד גֵּרַש אוֹתָם בְּקוֹל

הַמְמֻנֶּה עַל הַסִּפּוּן.

בִּלְבוּשׁ-אַסְפּוֹרְט לָבָן עָמַד

צָעִיר אַנְגְּלִי וַרְדִּי, הֵצִיץ

וְטָס אֶל הַפִּינְג-פּוֹנְג; עָבְרוּ

שְׁתֵּי בַּחוּרוֹת מְטֻיָּחוֹת,

בֵּין חֲשֹוּפוֹת לִמְלֻבָּשׁוֹת,

לְשֵׁם אַמְבָּטִי-הָאֲוִיר.

וּפְלִיט גֶּרְמַנְיָה, פַּהֲקָן,

נָתַן בָּהּ מִשְׁקָפַיִם (צַיְס),

אַךְ זֶה נִגְּבָם בְּעוֹר-אַיָּל;

וְרַק רוֹפֵא הָאֳנִיָּה,

הַבָּא מֵהֶעָצֵל בַּתָּא,

עָבַר וְלֹא הִשְׁגִּיחַ בָּהּ.

אַךְ הִיא יָשְׁבָה, וּבִישִׁיבָה

כְּמוֹ לֹא רָאֲתָה שָׁם כְּלוּם,

וּכְלֹא שׁוֹמַעַת שׁוּם דָּבָר,

עֵינַיִם מַיְשִׁירוֹת נִכְחָן

אֶל מֶרְחֲבֵי הָאוֹקְיָנוֹס,

אֶל נְקֻדָּה נַעֲלָמָה

עַל גְּבוּל רָחוֹק רָחוֹק מַכְחִיל.

שְׁתֵּי הָעֵינַיִם בְּרֹאשׁ קָטָן

שָׁחוֹר, חָטוּב יָפֶה, זָקוּף,

עֵינַיִם לֹא רוֹאוֹת מִכָּל

הַנַּעֲשֶֹה סָבִיב, זָרוֹת,

עֵינַיִם אַךְ לַנֶּעֱלָם,

לַ“יֵּשׁ” מֵעֵבֶר כָּל-גְּבוּלוֹת,

יָשְׁבָה עַל מְקוֹמָהּ דּוּמָם…,

וּשְׁתֵּי כְּנָפַיִם חֲטוּבוֹת

לָהּ מְכַסּוֹת הַגּוּף שְׁחוֹרוֹת,

מָאֳרָכוֹת, צְפוּפוֹת-נוֹצוֹת.

הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר עִם חַמָּה

עוֹלָה מִתּוֹךְ גַּלֵּי-אָבָץ,

מִשֶׁתַּתְחִיל עַל הַסְּפִינָה

כָּל הַתְּנוּעָה זֹאת הָרְגִילָה:

שִׁפְשׁוּף הַסִּפּוּנִים בִּשְׁאוֹן

הַמַּיִם וְהַרְבָּצָתָם

מִתּוֹךְ צִנּוֹרוֹת-בַּד פּוֹלְטִים

הַקִּלּוּחִים בִּשְׁרִיקָתָם

וְעִם פַּעְפּוּעֵיהֶם מִתּוֹךְ

פִּיּוֹת-צִנּור עָשֹוּי פָּלִיז,

וְאַחֲרֵי-כֵן בְּמוֹעֲדָן

הַמְרָקָתָן שֶׁל מִסְגְּרוֹת-

נְחֹשֶׁת עַל הַחַלּוֹנוֹת

הָעֲגֻלִּים וְעַל כָּל-כְּלִי,

הוּצַק מַתֶּכֶת וּבוֹלֵט,

וּמִשֶּׁבָּאָה הַצְּבִיעָה

הַתּוֹרָנִית שֶׁל הַתְּרָנִים

וְהַמּוֹטוֹת הָאֲכוּלִים

רוּחוֹת רָעוֹת וְטַחַב-יָם,

וְאֶבְרֵי-בַרְזֶל שֶׁל מְכוֹנוֹת

שֶׁהֱעֶלוּ הַחֲלֻדָּה.

בֵּין שֶׁבַע וּשְׁמוֹנֶה שֵׂרְכוּ

דַּרְכָּם הָאֲדוֹנִים כֻּלָּם,

עוֹטֵי-הַפִּזַ’מּוֹת אֶל כָּל

תָּאֵי-הַנוֹחִיּוּת לָהֶם:

מִקְלַחַת, אַמְבַּטְיָה וְעַד

אוּלַם-הָאֲכִילָה, כְּדֵי

לִטְעֹם הָאֲרוּחָה בַּטּוֹב.

וְעוֹד בּוֹ בַּיּוֹם, אוֹתוֹ הַיּוֹם,

מִתּוֹךְ שִׂיחָה עַל הַתַּפְרִיט.

עַל כּוֹס הַבּוּרְגוּנְדִי הַזּוֹל,

נִשְׁכַּח מִלֵּב אוֹרֵחַ זָר.

זֶה כְּבָר גָּמְרָה הַמַּפּוּחִית

עַל הַסִּפּוּן שֶׁל הַ“שְּׁלִישִית”

הַלַּחַן הַצָּרוּד שֶׁלָּהּ,

וְאָרִיִּי מַקְשֶׁה לִישוֹן

הֵרִיק עַד גְּמָר בַּקְבּוּק-בִּירָה;

מִנְיַן-הַבְּרִידְז' סִדֵּר חֶשְׁבּוֹן,

הֵטִיל מָרָה בְּחָבֵר אֱוִיל,

שֶׁבִּקְלָפָיו עִרְבֵּב תְּחוּמִים,

גּוֹמֵר בְּוִיסְקִי אֶת סוֹדָה

וַיִּתְפַּזֵּר… סוֹף סוֹף עָמְדוּ

מִמּוֹשָׁבָם אֶל הַשֻּׁלְחָן

כָּל חוֹבְבֵי הָאִישְׁקָקִי,

הִזְמִינוּ וִיסְקִי אֶת סוֹדָה;

שְׁנֵי סְלָוִים מִתְיַדְּדִים בַּצֵּל

גָּמְרוּ בְּוִיסְקִי אֶת סוֹדָה;

נִגְלוּ פִּתְאֹם מִמַּחֲבוֹאָם

וְנֶעֶלְמוּ עִם תְּקִיעַת-כָּף

זוּגוֹת שֶׁל פְלִירְט בֵּין-לְאֻמִּי;

פַּיְטָן בּוֹדֵד עָמַד מַבִּיט

סָמוּךְ לְרֹאשׁ הָאֳנִיָּה

מֻקְסַם הַצֶּלֶב הַדְּרוֹמִי.

וּבְאֵין כָּל-אִישׁ הָיִיתִי בָּא

יוֹשֵׁב אֶל מוּל פְּנֵי הַצִּפּוֹר,

בָּהּ מִסְתַּכֵּל, לָהּ מְמַלֵּל:

"הוֹי, אֲחוֹתִי צִפּוֹר, מָה אַתְּ

כּוֹאֶבֶת כָּךְ, וּמָה הַכְּאֵב

הַנֶּעֱלָם וְהַגָּדוֹל,

רַב-מִסְתּוֹרִין, טָמִיר-קָדוֹשׁ?

מַכְאוֹב צִפּוֹר? מַּכְאוֹב כָּל-חָי?

מַכְאוֹב כָּל-הָעוֹלָם הַזֶּה?

עוֹלָם לֹא יָבֶן עַל שֵׁם מָה

נוֹשֵֹא בְּסִבְלוֹתָיו, בְּשֶׁל

זִיק אַהֲבָה, זִיק גְּבוּרָה,

זִיק שֶׁל יִפְעָה, זִיק דַּעַת-מָה.

וְזִיק אֶחָד גַּם לָךְ גַּם לִי,

וּבֵין מַכְאוֹב בֶּן-הַצִּפּוֹר

לְבֵין מַכְאוֹב בֶּן-הָאָדָם

וְלֹא כְלוּם, לֹא כְלוּם, אָחוֹת צִפּוֹר!

אַיֵּה הַנְּקֻדָּה הַהִיא,

אֵלֶיהָ אַתְּ נִבֶּטֶת, אֵי?

אוּלַי הִיא גַם מַטְרַת-נַפְשִׁי,

אוּלַי הִיא גַּם שֶׁלָּךְ, שֶׁלִּי?

וְלוּ יָדַעְתִּי שְׂפַת-כָּל-חַי,

הַמּוּבָנָה גַּם לָךְ גַּם לִי,

לָךְ לְהַגִּיד, לָךְ לְרַמֵּז,

כִּי בְּצָרָתֵךְ מְאֹד צַר גַּם לִי,

הוֹי, אֲחוֹתִי הַמְכֻנָּפָה!

וְלַיְלָה כֶּבֶד שֶׁקֶט-זָר

בָּא וְנָסַךְ מִכִּשּׁוּפָיו,

בָּא וְנָגַע בָּאוֹקְיָנוֹס,

הִתְחִיל לוֹטֵף כָּל גַּל וָגַל,

סִלְסֵל, הִכְהָה בְּלִיטַת זָוִית,

שִׁכֵּךְ אֶת הַמִּשְׁבָּר הַגֵּא,

שֵׂיבַת הֲדַר-גַבּוֹ כִּבָּה,

מָחָה נְתִיב הָאֳנִיָּה

מַקְצִיף, רוֹתֵחַ בַּדְּכָיִים;

קִצֵּץ בָּעָב וַעֲנָנָה,

צִמֵּד אֶת זוֹ בָּזוֹ, הִדֵּק,

מִלֵּא אֶת הָרְוָחִים מַחְשָׁךְ,

וּבֵין-קְרָעִים – הָאֲפֵלָה,

בָּלַל גְּבוּלוֹת הַמַּיִם עִם

שׁוּלֵי שְׁמֵי-אֵל בַּמֶּרְחַקִּים

וַיַּעֲשֵׂם כֻּלָּם פִּתְאֹם

לַחֲטִיבָה אַחַת שֶׁל לֵיל

שָׁב לִמְקוֹרֵי קַדְמוֹנִיּוֹת

וּמַחֲשַׁכֵּי הָעוֹלָמוֹת,

בְּטֶרֶם שְׁמָשׁוֹת זָרְחוּ,

וּבְשִׂיחַ לֹא-נִשְׁמַע גָּזַר:

יַדְשֵׁא הַלַּיְלָה דֶּשֶׁא-אוֹר,

אֶת כּוֹכָבָיו – הַמְּאוֹרוֹת.

וּבְדֶרֶךְ אַךְ לוֹ יְדוּעָה

אֶחָד אֶחָד בָּא בִּשְעָתוֹ

וּבִמְקוֹמוֹ וּבְמוֹעֲדוֹ.

וּמִי שֶׁהוּא אַדִּיר-אָיֹם,

לְלֹא-גְבוּלוֹת, רוֹדֶה בַּתְּהוֹם,

אוּלַי שַׂר-הַתְּהוֹמוֹת הוּא הוּא?

עִוֵּר-רוֹאֶה נָשַׁם-נָשַׁף,

כָּל-כָּךְ קָרוֹב בְּתַעֲצוּמוֹ,

אָיֹם-אִלֵּם, הַמַּחֲזִיר

אֶת הַבְּרִיאָה לְקַדְמוּתָהּ,

גּוֹלֵל יוֹבְלוֹת מִפְּנֵי יוֹבְלוֹת

וְעִדָּנִים מִפְּנֵי זְמַנִּים,

אַךְ קֶטַע טֶרֶם-בְּרֵאשִׁית…

אָחוֹת צִפּוֹר, עֵינֵךְ חַדָּה…

אוּלַי עַתָּה, דַּוְקָא עַתָּה,

וְאַתְּ רוֹאָה אֶת עוֹלָמֵךְ

בָּאֲפֵלָה הַנִּפְלָאָה –

אוּלַי גַּם עוֹלָמִי שֶׁלִּי?…

שְׁלֹשָׁה יָמִים יָשְׁבָה תּוֹהָה

בִּקְצֵה סִפּוּן הָאֳנִיָּה

אוֹתָהּ צִפּוֹר תּוֹעָה. אֲנִי

הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר בָּרְבִיעִי

כְּבָר לֹא מְצָאתִיהָ בִּמְקוֹמָהּ.

אָמְרוּ: זְרָקוּהָ אֶל הַיָּם

כְּדֵי שֶׁלֹּא לְטַפֵּל עוֹד בָּהּ;

אָמְרוּ, כִּי מְהַגֵּר עָנִי

שְׁחָטָהּ וְעָשָׁה-לוֹ צָלִי;

אָמְרוּ, כִּי מֵעַצְמָהּ פָּרְחָה,

כִּי כְּבָר קְרוֹבָה הַיַּבָּשָׁה…

אִם כָּךְ וְאִם כָּךְ וְהִיא אֵינָהּ,

אֵינֶנָּה! שָׁוְא אַבִּיט סָבִיב –

וְלִי אָבַד יְדִיד חָבִיב,

אָבְדָה לִי נֶפֶשׁ כֹּה קְרוֹבָה,

שׁוֹתֶקֶת וְכָל-כָּךְ טוֹבָה,

לְלֹא כָּל-נִיב, אֲבָל עִמִּי

חוֹלְמָה… אוּלַי גַּם חֲלוֹמִי…

באניה Alsina, 1936 – תל-אביב, 1937

¹

שְׁלֹשָה חוֹחוֹלִים שֶׁהוֹלְכִים בְּיַחַד מִמָּקוֹם שֶׁהוֹלְכִים,

תּוֹפְסִים הֲלִיכַת מְתוּנִים – אֲנָשִׁים הֲגוּנִים שֶׁהוֹלְכִים

מַמָּשׁ כַּכָּתוּב-כַּנֶּאֱמָר: עָקֵב בְּצַד הָאֲגוּדָל,

רֹאשָׁם מוּשָׁח בְּמִקְצָת – אֵין לוֹמַר צַעַד שֶׁל יֻהַרָה,

זוּג עֵינַיִם מַבִּיטוֹת מִתּוֹך בִּטּוּל כָּל-שֶׁהוּא כָּבוּשׁ,

שׁוֹתְקִים שְׁתִיקָה מְנֻמֶּסֶת מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ שֶׁל זְקֵנִים,

צוֹעֲדִים שְׁלֹשָׁה חוֹחוֹלִים בְּפַרְצוּף מְנֻמָּס וּמְסֻיָּם,

מוֹדִים בִּכְבוֹדָם וּבְמִקְצָת מִתְקַשִּׁים בִּמְלֶאכֶת-מַחֲשֶׁבֶת,

צוֹעֲדִים צְעָדִים מְדוּדִים, וְהַמַּטֶּה הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם.

הוֹלְכִים – עַד שֶׁנִּתְקָלִים בְּצָפִיעַ שֶׁל בָּקָר, בְּטָרִי.

חַלָּה גְּדוּשָׁה כִּדְבָעִי, מוֹרִיקָה, כֵּהָה שֶׁבְּכֵהָה,

אֲשֶׁר זֶה עַתָּה הֵטִילָה פָּרָה פּוֹרֶשֶׁת מֵעֵדֶר.

וְעוֹמְדִים סָבִיב הַזְּקֵנִים, מַחֲרִישִׁים, מַבִּיטִים בַּגֶּלֶל,

וְעוֹד שָׁעָה קַלָּה – מַתְחִילִים בּוֹ נוֹגְעִים וְתוֹקְעִים מַטּוֹתָם,

זֶה בִּגְבוּלוֹ שֶׁלּו, וְזֶה בְּקָצֵהוּ שֶׁכְּנֶגֶד.

עוֹמְדִים, תּוֹקְעִים לְאִטָּם, בְּנַחַת, תְּקִיעָה שֶׁבְּנִימוּס,

עַד שֶׁפּוֹסֵק אֶחָד: "אָכֵן, כִּי כֵן, אֶחָא, כָּכָה!

הִנֵּה הַכְּנִיסָה, וְהִנֵּה בֵּית-פְּקִידוּת הַכְּפָרִים וְהִנֵּה

יִשְׂרְאֵלִי הַמּוֹזֵג, וְכָךְ גַּם בֶּן-אָדָם, כַּנֶּאֱמָר:

הַיּוֹם חַי – מָחָר מֵת". וּפוֹרְשִׁים מַמְשִׁיכִים בַּדֶּרֶךְ,

בְּכֹבֶד-רֹאשׁ וּבְנִימוּס, הֲלִיכָה מְתוּנָה מְהֻגֶּנֶת.

כַּמָּה וְכַמָּה שָׁנִים עָבְרוּ מֵאָז, וַעֲדַיִן

תַּבְנִית אוֹתָם הַשְּׁלֹשה עוֹמֶדֶת בְּעֵינָהּ וּבְעֵינָי –

דַּרְכָּם שֶׁל פִילוֹסוֹפִים. לְגַבֵּי אִישׁ פָּשׁוּט, כָּמוֹנִי,

דִּבְרֵי חֲכָמִים נְכוֹנוֹת: הֲנָחָה אַחַת מְנֻמֶּקֶת,

שׁוּב הֲנָחָה מְנֻמֶּקֶת, וְאִלּוּ גַּם מֻשְׂכָּל-רִאשׁוֹן,

דְּבָרִים נִרְאִים כִּפְשׁוּטָם, גַּם עַל הַלֵּב הֵם מִתְקַבְּלִים;

וְהִנֵּה עַד כָּאן אֲנִי מֵבִין; וְאוּלָם מִתּוֹךְ שֶׁהִגַּעְנוּ

עַד הַיּוֹצֵא מִזֶּה, עַד הַמַּסְקָנָה, הִיא גּוּפָהּ,

וְהִנֵּה אֵין אֲנִי מֵבִין, אָנֹכִי בִּמְבוּכָה, לֹא תּוֹפֵס,

בֵּין שֶׁהֵם דִּבְרֵי הַיָּחִיד, בֵּין שֶׁהֵם תּוֹרַת אַסְכּוֹלָה,

שְׁלֹשָׁה חוֹחוֹלִים שֶׁהוֹלְכִים אוֹ פְּסַק-דִּין שֶׁל וַעֲדָה מַלְכוּתִית.

וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר… / שאול טשרניחובסקי

שׁוּב שָׁקַע יוֹם וַיְהִי עֶרֶב בְּאוּלָם בֵּית-הָאֲסוּרִים.

אִטִּים, מִתְמַהְמְהִים-כְּבֵדִים נִמְשְׁכוּ זָחֲלוּ יָמִים:

תַּבְנִית חוּט אֶחָד מְמֻשָּךְ מִסְתַּחֵב לוֹ בַּעֲצַלְתָּיִם,

תַּבְנִית אוֹתוֹ הַחוּט הַמִּתְפָּרֵק וְנִמְשָׁךְ וְהוֹלֵךְ,

הוֹלֵךְ לְהַתִּיר מֵעַל פְּקַעַת-הַצֶּמֶר שֶׁל אִשָּׁה,

סַבְתָּא צוֹנֶרֶת עוֹלָמִית, הַמַּאֲרִיכָה בַּטְּרִיסָה.

הָיוּ הַיָּמִים כִּהְיוֹתָם, אֲרֻכִּים-אֲרֻכִּים אֲפוֹרִים;

אֶלָּא לְאַחַר מִיתָתָם, לְאַחַר שֶׁנִּשְׁאֲרוּ כְּרוּכִים

בְּחֻלְיַת-שַׁרְשֶׁרֶת קִדְּמָתַם, לְאַחַר גְּמַר הֲלִיכָתָם, -

קְצָרִים, דַּלִּים מִמַּעַשׂ וְחִוְרִים, לְלֹא רֶשֶׁם בּוֹלֵט,

דּוֹמִים אֶחָד לַשֵּׁנִי, אֶחָד לַשֵּׁנִי וְגוֹמֵר,

דּוֹמִים שָׁעָה לְשָׁעָה וְרֶגַע לְרֶגַע קִדְּמָהוּ,

אַרְבַּע הַפְסָקוֹת לְכֻלָּם, לְשֵׁם מַתַּן קֻרְטוּב שֶׁל חַיִּים:

פְּקֻדַּת “קוּם לְבִקֹּרֶת!” עִם כְּנִיסַת שַׂר בֵּית-הַסֹּהַר,

טִיּוּל-הַבֹּקֶר הַמְרַעֲנֵן וְטִיּוּל-הָעֶרֶב הַקָּצָר

בְּתוֹךְ תְּחוּם צַר שֶׁל חֲצֵרוֹת בֵּין כֹּתֶל וּבֵין גַּל-הַדֹּמֶן,

וְאוֹתָהּ הַפְסָקָה נְעִימָה, עָלֶיהָ מַכְרִיזִים בְּבוֹאָהּ

רֵיחַ שֶׁל בּוֹרְשְׁץ' מִן ‘הַחֹפֶשׁ’ וְלֶחֶם-קְסַרְקִיטִין שֶׁל שִׁפּוֹן,

רֵיחוֹ שֶׁל עוֹלָם מִסְתַּיֵּג מֵעֵבֶר לְחוֹמוֹת הָאָבֶן.

עוֹד הַקָּהָל מִתְלַבֵּט בַּמִּסְדְּרוֹן הָאָפֵל לְמֶחֱצָה,

עַד שֶׁנִפְתְּחָה דֶּלֶת הָאוּלָם בּוֹ הָיוּ כְּלוּאִים.

“מֵרוֹץ סוּסִים הַבֹּקֶר!” בַּת קוֹל יָצְאָה מַכְרֶזֶת.

שָׁאַל גְּרוּזִין בְּקוֹל גְּרוֹנִי: "אַחֲרֵי סְעוּדַת-הַבֹּקֶר?

מֵרוֹץ מַשְׁמָעוֹ, כְּלוֹמַר – מֵרוֹץ עִם מַעְצוֹרִים?"

נִפְלְגוּ דֵעוֹת הַקָּהָל, וּלְאַחַר וִכּוּחִים גָּמָרוּ:

מֵרוֹץ עִם מַעְצוֹרִים, לְאַחַר הַסְּעוּדָה הַמֵּרוֹץ!

יְהִי מַה-שֶּׁיִּהְיֶה, אַךְ יֶהִי, וּבִלְבַד לְהַסִּיחַ הַדַּעַת,

וְלוּ גַּם לְשָׁעָה אַךְ קַלָּה, לִשְׁכֹּחַ אֶת כָּתְלֵי הַכֶּלֶא,

הֵן בְּמִשְׂחָק בְּקֻבְיָא, הֵן בְּמִשְׂחַק-הַמַּלְכָּה

עַל-פְּנֵי קַרְשֵׁי הָרִצְפָּה בְּמִסְגֶּרֶת רְשׁוּמָה בַּפֶּחָם

גָּנוּב מִגַּלֵּי הָאַשְׁפָּה, וְהֵן בְּ’אִכְּס-מִכְּס' שֶׁל פְּעוֹטוֹת

עַל-גַּבֵּי כֹּתֶל הַחֶדֶר, בְּכָל מַה שֶּאֶפְשָׁר: - בִּקְלָפִים…

אוּלָם הַקְּלָפִים מְסוּרִים אַךְ לַמֵּיטִיבִים לְשַׂחֵק,

לָאו כָּל יָדַיִם בָּם זוֹכוֹת! בִּקְלָפִים מְשַׂחֲקִים בַּלֵּילוֹת

לְאוֹרָהּ שֶׁל מְנוֹרַת-הַתָּמִיד שֶׁנֵּרָהּ לֹא יִכְבֶּה בָּאוּלָם;

אֶלָּא יֵשׁ לִנְהֹג בִּזְהִירוּת: עִם נִמְנוּם מַשְׁגִּיחִים וְזָקִיף.

הַכֹּל כְּבָר מָאוּס וְנִמְאָס, הַכּלֹ כֹּה אָפוֹר מְאֻפָּר:

גַּם הַשִּׁירָה בְּצַוְתָּא בֵּין מִנְחָה לְמַעֲרִיב בַּחֹשֶׁךְ,

גַּם הַמִּשְׂחָקִים וְהַקְּלָפִים; וְהוֹלֵךְ הָרֹאשׁ מִתְפַּקֵּעַ.

מַרְגִּישׁ אָדָם בְּמֹחוֹ, שֶׁזֶּה בָּא וּמַתְחִיל מַרְתִּיחַ

עַד לְשִׁגָּעוֹן וּלְהָקִיא, מֵאוֹתוֹ מִאוּס מְשֹמֵם

אֲשֶׁר נִשְׁתַּפֵּךְ מִסָּבִיב: כֹּתֶל, אִצְטָבָא וְאָדָם,

עַד הַמְעֻתָּדִים לִתְלִיָּה, הַנִּרְאִים מוּזָרִים-אֲיֻמִּים,

מֵתִים מִתְלַבְּטִים בֵּין חַיִּים. וְעוֹד נוֹרָא מִזֶּה וְעוֹד אָיֹם –

חַיִּים מוּכָנִים לְגַרְדּוֹם בְּאַחַד הַבְּקָרִים בְּהַשְׁכֵּם.

לָמָּה פְּנֵיהֶם אֲפוֹרוֹת? כְּלוּם נִדְמֶה כָּךְ – כְּעֵין אֲדָמָה?

לָמָּה עֵינֵיהֶם כֹּה קוֹדְחוֹת בְּאֵשׁ זָרָה בְּלַהַט מְקֻלָּל?

מַה בְּעֵינֵיהֶם: הַפַּחַד, הַיֵּאוּשׁ אוֹ תִּקְוָה נִסְתָּרָה?

אֵימָה לְהִסְתַּכֵּל בָּאֵלֶּה, וּבוּשָׁה וְחֶרְפָּה לַחַיִּים;

אֵימָה וּמוֹרָא לְהַבִּיט, אַךְ ‘בְּנֵי הַמָּוֶת’ מְכַנְּסִים

רֹאשָׁם לְצַוַּאר כֻּתָּנְתָּם, וְיֵשׁ לָהֶם צַוָּאר… הַצַּוָּאר!

חֶצְיוֹ, לְמַעְלָה, הוּא שָׁזוּף וְחֶצְיוֹ לְמַטָּה, כֹּה מַלְבִּין,

אוֹמְרִים שֶׁשָּׁם – בְּגֶרְמַנְיָה – מַתִּיזִים הָרֹאשׁ בְּמוֹ גַּרְזֶן;

וַדַּאי, הַטַּבָּח מִתְכַּוֵּן לְקַו-הַבֵּינַיִם בַּצַּוָּאר.

מִי הוּא שֶׁהִתִּיר אֶת דָּמָם, דַּם-אַחֵר, דַּם-אָדָם, דַּם אָחִיו?

מִי הוּא שֶׁנָּתַן רְשׁוּת?… הַיּוֹם מֵרוֹץ-סוּסִים בָּאוּלָם…

רַק לְהַסִּיחַ הַדָּעַת… כְּמֵרוֹץ שֶׁל סוּסִים, בְּמֵרוֹץ…

רוּלִיק הַגּוּרְגַ’י הַשְּׁחַרְחַר (בֶּן-מָוֶת) מְסַדֵּר הַמֵּרוֹץ.

תָּפַס רוּלִיק מְקוֹמוֹ עַל הַיָּצוּעַ וְהֵסִיר

אֶת הַשְּׂמִיכָה הַשְּׂעִירָה תַּבְנִית שְׂמִיכַת חַיָּלִים,

כִּנֵּס אֶת כַּפָּיו וְחָטַט וְהוֹצִיא מִשָּׁם אֶת הַסָּדִין,

חָטַט וְחָטַט בַּקָּצֶה עַד שֶׁפָּרַם אֶת תְּפָרָיו.

תָּפַח בְּקָצֵהוּ שֶׁל חוּט וְהִתְחִיל מַשְׁחִילוֹ בִּזְהִירוּת

עַד שֶׁהוֹצִיאוֹ, אֶת כֻּלּוֹ. וְאוֹתוֹ הַחוּט עָשָׂה קְשָׁרִים

הֵן בַּקָּצֶה הָאֶחָד, הֵן בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי.

קָפַל הַחוּט בְּדַיְקָנוּת וּמָצָא הַתָּוֶך, בְּפֶחָם

הֵטִיל בּוֹ סִמָּן מְבֹרָר – הִיא הַמַּטָּרָה לַסּוּסִים.

אוֹתוֹ הַחוּט קָשַׁר-הִדֵּק אֶל כֶּרַע הַמִּטָּה בַּקָּרֶשׁ,

קֶשֶׁר בַּר-קְיָמָה, וְקָצֵהוּ הַשֵּנִי בַּכֶּרַע הַשְּׁנִיָּה

מָתַח אוֹתוֹ כָּרָאוּי. וְנִשְׁאֲלָה שְׁאֵלָה בַּחֶבְרָה:

סוּסִים מִנַּיִן? מִי יִתֵּן? הֲגַם כֻּלָּם כְּבֵדִים בַּמִּקְנֶה.

עָנָה רוּלִיק הַשְּׁחַרְחָר: "הִנֵּה אָנֹכִי מְנַדֵּב!

אָמְנָם כִּי נֶדֶר נָדַרְתִּי: אִנָּקֵם בְּעֶדְרִי הַיָּפֶה

עֵקֶב כָּל עֲקִיצוֹתָיו, אוֹרִידֵם בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָהּ

אִתִּי לִכְשֶׁאֵעָלֶה – וְחַיִּים יִקְבְּרוּם עִמִּי;

אֶלָּא לְטוֹבַת הַכְּלָל הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזֻמָּן

נֶפֶש הָאַחַת לְהַחֲיוֹת, בִּתְנַאי שֶׁתַּגִּיעַ רִאשׁוֹנָה

אֶל הַמַּטָּרָה. בְּחַיַּי! אֲנִי אַחֲזִירֶנָּה לִמְקוֹמָהּ!"

פָּרַם רוּלִיק כֻּתָּנְתּוֹ הַוְּרֻדָּה וְהִכְנִיס לְתוֹכָהּ

כַּפּוֹ תַּחַת בֵּית-שֶׁחְיוֹ וְהִתְחִיל מְגָרֵר מְגָרֵר.

– "אַחַת אֶתֵּן אָנֹכִי, - עָנָה גְּרִישׁוּק הָאַדְמוֹנִי:

עֶגְלֵי מַרְבֵּק עָלָי… זֶה שָׁנָה אָנֹכִי מְפַטְּמָן…

אֲשֶׁר טִפַּחְתּי וְרִבִּיתִי, אִמָּן הַסּוֹטָה לִבְרָכָה!

תִּשְׁמְעוּ, אֵיך הֵן מִתְפּוֹצְצוֹת בֵּין בֹּהֶן וָבֹהֶן – כַּמִּשְׁפָּט".

– "כַּלֵּךְ לְךָ, לַבְקָן בֶּן-לַבְקָן, הֲלֹא עֲדָרֶיךָ לַבְקָנִים,

חִוְרִים-לְבָנִים כָּמוֹךָ; לְסַמֵּא עֵינַיִם אָמָרְתָּ?

– הִנֵּה אֲנִי מוֹסֵר סוּסָה שְׁחוֹרָה-מַשְׁחִירָה, רְאִיתֶם?

אָמְנָם, חֲבָל וַחֲבָל, אֲהַבְתִּין: שְׁמֵנוֹת וּגְדוֹלוֹת;

אֶלָּא אֲנִי כְּבָר אָמַרְתִּי: לְטוֹבַת הַכְּלָל, הֲלֹא נִיחָא!"

גָּרַד בִּשְׂעִירַת חָזֵהוּ, שֶׁצִּמֵר הַצֶּמֶר הַמַּשְׁחִיר:

– “הִנֵּה עוֹד אַחַת, חֲבֵרִים!” – תָּפַס בֵּין שְׁתֵּי אֶצְבְּעוֹתָיו

כִּנָּה אַחַת וּנְתָנָהּ עַל קְצֵה חוּט הַסָּדִין הַנִמְּתָּח,

הִרְכִּיב גַּם אֶת הַשְּׁנִיָּה בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי לַדְּרוֹמוֹס.

הִבִּיט הַקָּהָל בְּרוּלִיק, הֵיאַךְ הוּא עוֹסֵק בַּבְּהֵמָה:

“רוּלִיק, רְאֵה עֲמִידָתָהּ, שֶׁיְּהֵא רֹאשָׁהּ קוֹדֵם לַזָּנָב!”

עָמְדוּ ‘הַסּוּסוֹת’ הַשְּׁתַּיִם כְּעֵין שָׁעָה קַלָּה נִמְלָכוֹת,

אִם לַעֲמוֹד עַל-עָמְדָן אוֹ לִהְיוֹת עוֹלוֹת לְנִכְחָן;

אַחַר זָזוּ מִמְּקוֹמָן, מְזָרְזוֹת רַגְלֵיהֶן הַזְּעִירוֹת,

אַחַת זוֹחֶלֶת-נֶחְפֶּזֶת כְּנֶגֶד הַשְּנִיָּה חֲבֶרְתָּהּ.

כָּךְ, כִּמְעַט בְּבַת אַחַת, לֹא קָדְמָה הָאַחַת אַךְ זָרֶת.

עָמַד הַקָּהָל מִצְטוֹפֵף עַל יַד הָאִצְטָדִין, מִסְתַּכֵּל,

אֵלֶּה בְּפִשּׁוּט הַצַּוָּאר וְאֵלֶּה עַל קְצֵה בְּהוֹנוֹתֵיהֶם, –

קָהָל מַחֲרִישׁ עוֹמֵד וְלִבּוֹ לַכִּנִּים לַשְּתָּיִם.

–"מִי רוֹצֶה אִתִּי יִתְעָרֵב, שְׁנַיִם פְּסִיגִים שֶׁל סֻכָּר! –

קָרָא פִּתְאֹם הַבַּלָּן הֶחָשׁוּד עַל זְרִיקַת פְּצָצָה –

סֻכָּר! אָנֹכִי! אֲנִי בְּעַד הָאֲגַפַּי הַיְמָנִי!"

–“וַאֲנִי בְּעַד הַשְֹּמָאלִי” – עָנָהוּ רוּלִיק הַגּוּרְגִ’י.

נִמְצְאוּ כַּמָּה מִתְעָרְבִים: זֶה מִשְׁכֵּן הַסֻּכָּר, זֶה לֶחֶם,

אֶחָד עָבַט הַפְּסַדְיָה וְאֶחָד קַעֲרַת מְרָקוֹ.

–“מִי יְהֵי לָנוּ הַפַּנְקָס?” – “רוּלִיק!” – "לֹא רוּלִיק,

אַךְ גְּרִישְׁקָא!

רוּלִיק יִתְבַּקֵּר פִּנְקָסוֹ!" – "לְהֶפֶךְ, כִּי נֶאֱמָן עַל דְּבָרוֹ,

נָסִיךְ הוּא, לֹא יְשַׁקֵּר!" – "נְסִיכֵי הַגּ’וּרְגִ’ים יְדַעְנוּם:

בַּעַל בֵּית-חֹמֶר וּשְׁתַּיִם עִזִּים לוֹ – נָסִיךְ בְּעַמָּיו!"

–“לָמָּה יִתְבַּקֵּר? אֵין צֹרֶךְ!”… וְעָמְדוּ רְתוּקִים לַדְּרוֹמוֹס

זוּגוֹת עֵינַיִם יְגֵעוֹת, עֵינַיִם קוֹדְחוֹת, צוֹפִיּוֹת

עַד שֶׁ’הַסּוּסוֹת' מִתְקָרְבוֹת אֶל אֶמְצַע-הַחוּט – הַמַּטָּרָה;

קוֹלוֹת הַקּוֹרְאִים לַשְׁתָּיִם, אֵלֶּה וְאֵלֶּה מְעוֹדְדִים:

–“זוּזִי, מַה תִּתְמַהְמָהִי?” – מְזָרֵז הַלָּה הַמְפַגֶּרֶת;

–"מַה-לָּךְ, הַבַּת הַשְּׁחַרְחֹרֶת? – מְעוֹדֵד הַשֵּׁנִי בְּחִירָתוֹ –

רוֹצָה אַתְּ בְּהֶפְסֵדִי? כְּלוּם כָּךְ אַתְּ נוֹהֶגֶת בַּמְפַרְנֵס?"

עָמְדָה לוֹ זְכוּתוֹ לְרוּלִיק הַזָּן וְהַמְפַרְנֵס – וְזָכָה.

הִיא כְּשֶׁהִגִּיעָה רִאשׁוֹנָה, עַד הַמַּטָּרָה, לָהּ ‘הַדְרָן’

קָרְאוּ הַקּוֹרְאִים, וְרוּלִיק הוּא מַכְנִיס אֶת כָּל הַמַּשְׁכּוֹנוֹת,

הוּא וְכָל אֵלֶּה שֶׁזָּכוּ בְּאוֹתוֹ הַמֵּרוֹץ; וְדָפְקוּ

שְׁנֵי הַנְּעָרִים הַפְּלִיטִים, הַמְּמֻנִּים עַל הַכְנָסַת סְעֻדָּה…

וְשׁוּב הַיּוֹם כְּשֶׁהָיָה: עֵינַיִם מְצַפּוֹת מְיַחֲלוֹת.

עֵינֵי גְּרִישׁוּק הִתְנוֹצְצוּ בְּשׁוּב הָאֲסִירִים הַחַדְרָה,

יָדָיו כָּרַךְ עַל חָזוֹ וְנִכְנָס לָאוּלָם בְּקָהָל.

נִכָּר שֶׁכּוֹבֵשׁ הוּא יִצְרוֹ הַהוֹלֵךְ וְגוֹבֵר עַל דַּעְתּוֹ,

רוֹצֶה לִפְתֹּחַ אֶת פִּיו, אֶלָּא שֶׁגָּזַר עַל שְׂפָתָיו.

הוּא לֹא מִהֵר, כְּדַרְכּוֹ, לִפְשֹׁט מְעִילוֹ הָרָטֹב,

אֶלָּא פָּרַשׂ לַפִּנָּה, שָׁם הָיְתָה מִטָּתוֹ מֻצַּעַת,

שָׁכַב עָלֶיהָ עַל בִּטְנוֹ בְּפִשּׁוּט יָדַיִם וְשָׁתָק.

וְאוֹתוֹ רֶגַע שֶׁנִּכְנַס הָאַחֲרוֹן וְסֻגְּרָה הַדֶּלֶת,

וְהַמַּפְתֵּחַ עוֹד רוֹטֵן בְּחוֹר הַמַּנְעוּל הֶחָלוּד,

קָפַץ מִמְּקוֹמוֹ וְעָמָד, מִתַּמֵּר בַּחֲלָלוֹ שֶׁל אוּלָם,

פָּרַם מְעִילוֹ הָרָכוּס, – וְהוֹצִיא אֶת רֹאשׁוֹ הַנָּאֶה

חָתוּל שָׁחוּם-לְבַנְבָּן, בַּעַל גַּרְבַּיִם מַלְבִּינִים,

זְנָבוֹ – טַבָּעוֹת שְׁחַמְחַמּוֹת, וְקָפַץ עַל גַּב הָאִצְטָבָא;

חַיָּה נָאָה וּגְמִישָׁה, רָזָה קְצָתָהּ. וְתֵכֶף

הוֹצִיא הֶחָתוּל לָשׁוֹן מַוְרִידָה וּמָחָה בָּהּ שְׂפָתָיו,

שׁוּב הִכְנִיסָהּ, הִתְמַתַּח, כְּמַזְקִיף אֲבָרִים יְגֵעִים.

זָקַף זָנָב לְמַעְלָה וְהִתְחִיל מְטַיֵּל בַּחֶדֶר

עַל הָאִצְטָבוֹת הָרְצוּפוֹת… "רַבּוֹתַי, מַה תֹּאמְרוּ לַבָּחוּר?

הִנֵּה רַבּוֹתַי! אַךְ שׁוּרוּ, הֶחָתוּל! אֲנִי כִּי לְכַדְתִּיו,

תְּפַסְתִּיו בֶּחָצֵר, בַּשְּׁפָכִין… חָדָשׁ בָּאוּלָם, חֶבְרַיָּא!"

נִטְפְּלוּ אֵלָיו מִיָּד כָּל הַחַבְרַיָה, אֵין נֶעְדָּר,

נוֹצְצוֹת עֵינַיִם שֶׁרֻכְּכוּ: זֶה מַעֲבִיר כַּפּוֹ עַל גַּבּוֹ,

זֶה מְדַגְדֵּג אֶת רֹאשׁוֹ, מְלַטֵּף קַרְקֶפֶת הַקְּטִיפָה,

מְמַעֵךְ בְּאֶצְבַּע זְהִירָה אֲחוֹרֵי אָזְנָיו הַזְּקוּפוֹת, –

אֵינוֹ מְסָרֵב, אַךְ מַטֶּה אֶת רֹאשׁוֹ אֶל עֵבֶר מְלַטְּפוֹ;

נִרְאֶה שֶׁעָלָיו חֲבִיבִים יִסּוּרִים מֵאַהֲבַת אָדָם.

עוֹמֵד הַקָּהָל לוֹ סָבִיב וְנֶהֱנֶה מִתְּנוּעַת הַחַיָּה,

מַמָּש כְּאִלּוּ הֵם רוֹאִים בְּפַעַם רִאשׁוֹנָה כְּמוֹתוֹ.

מַעֲשֵׂה פְּעוֹטוֹת נִתְקָלִים בּוֹ וּמְשַׁתְּפִים כְּרֶגַע

אוֹתוֹ אֶל מִשְׂחֲקֵיהֶם. רָצוּ לְרַצּוֹת אֶת פָּנָיו:

“חַכֵּה תְּחַכֶּה עִמָּנוּ וּתְקַבֵּל אֲרוּחַת-הָעָרֶב!”

הֵבִיא הָאֶחָד לוֹ סֻכָּר, הִתְחִילוּ מְרַנְּנִים אַחֲרָיו:

“סֻכָּר הוּא מֵבִיא לֶחָתוּל – סֻכָּר נוֹתְנִים לְכֶלֶב!”

אֶלָּא שֶׁקִּבְּלָה הַשֻּׁנְרָה… הִתְחִילוּ מְסַפְּרִים בֶּחָתוּל:

–“שֻׁנְרָה אֵין לָהּ זִכָּרוֹן”. – “אֵינֶנָּה חוֹבֶבֶת בְּעָלֶיהָ”. –

“לֹא תַּאֲמִינוּ בֶּחָתוּל!” – "אָמְנָם, יָדַעְתִּי חֲתוּלִים

כְּרוּכִים כְּאוֹתוֹ הַכֶּלֶב, מְסוּרִים לְקוֹנָם בְּתָמִים".

"מַעֲשֶֹה בְּחָתוּל שֶׁיָּשֵׁן עִם יֶלֶד, וְהִתְחִיל זֶה נוֹחֵר;

סָבְרָה הַחַיָּה כִּי עַכְבָּר מִתְחַבֵּא, וְקָרְעָה גְּרוֹנוֹ!

חַיָּה כּוֹזֵבָה". – “שׁוּב מַעֲשֶֹה”… אֶפֶס כְּשֶׁהִכְנִיס הַנַּעַר

נוֹשֵׂא הַסְּעוּדָה, הַמַּאֲכָל – לָהּ נָדַב כָּל אֶחָד מִפִּתּוֹ.

עָרְבָה עַל כֻּלָּם רֵעוּתוֹ, וְעָבַר מִיָּד לְיַד חוֹבֵב;

אֵלֶּה שֶׁפָּסַח עֲלֵיהֶם חָפוּ פְּנֵיהֶם, נֶעְלָבוּ;

אֵלֶּה שֶׁשָּׁהָה עַל בִּרְכָּם נָהֲרוּ פְּנֵיהֶם, מֵעֹנֶג.

כָּכָה עָבַר עֲלֵיהֶם הָעָרֶב – עַד שֶׁלְּפֶתַע

פָּנָה גְרִישְׁקַא לַחֲבוּרָה: “הָבָה נִתְלֶנּוּ, וְנִרְאֶה”…

אָדָם לֹא עָנָה, לֹא מִחָה. הִתְחִילוּ מְחַפְּשִׂים הַחֶבֶל,

עַד שֶׁמְּצָאוּהוּ בַּמָּקוֹם שֶׁמְּצָאוּהוּ; וְלַחַלּוֹן

יָדִית שֶׁל בַּרְזֶל לְפָתְחוֹ – גְּרִישְׁקַא הֲפָכָהּ לִתְלִיָּה,

עָשָׂה עֲנִיבָה בַּחֶבֶל וְקָשַׁר הַחֶבֶל בַּיָּדִית.

תָּפַס הֶחָתוּל וּלְטָפוֹ: “אַל תִּירָא, חֲבִיבִי, אַל תִּירָא”.

חִבְּקוֹ בְּיָדוֹ הָאַחַת, הִכְנִיסוֹ אֶל תַּחַת בֵּית-שֶׁחְיוֹ,

תָּפַס בַּשְׁנִיָּה הַחֶבֶל וַיַּעֲבִירֵהוּ עַל חֶלְקַת

צַוַּאר-הֶחָתוּל הַשָּׂעִיר, וּמָדַד וְתִכֵּן, וּפִתְאוֹם

שָׁמַט אֶת יָדָיו מִתַּחַת לַחַיָּה הַנָּאָה, וַיִּסּוֹג.

נִמְתַּח הַחֶבֶל מִיָּד, וְהֶחָתוּל נִסְתָּרַח, נִדַּלְדֵּל

מַטָּה, וּכְאִלּוּ הוּא קָפָא, וְנִתְלָה כְּאוֹתוֹ שַׂק כָּבֵד.

רֶגַע נִשְׁאַר כֹּה תָּלוּי וְעוֹמֵד בֵּין תִּקְרָה לְרִצְפָּה,

תָּלוּי וְעוֹמֵד בְּלִי נוֹעַ, וְשָׁעָה קַלָּה כָּךְ נִשְׁאַר

כּוֹפֵף רֹאשׁוֹ לְפָנָיו, מַקְשֶׁה מַפְרַקְתּוֹ בְּקֶשֶׁת.

פִּתְאֹם הִתְחִיל מְרוֹמֵם, מִתּוֹךְ מַבְלִיגִית נוֹאָשָׁה,

בְּקֹשִׁי אֶת גּוּפוֹ הַתָּלוּי, אֶת כְּתֵפָיו, אֶל נֹכַח צַוָּארוֹ:

אַחַת וּשְׁתַּיִם וְשָׁלֹש – וְנִשְׁאַר קָפוּא לְאֵין תְּנוּעָה,

הוֹלֵךְ חָזֵהוּ מִתְרוֹמֵם וְנוֹפֵל, מִתְקוֹמֵם וְנוֹפֵל.

קָרַע לִרְוָחָה עֵינַיִם נִפְחָדוֹת וְיוֹצְאוֹת מֵחוֹרָן,

נִכְחוֹ מַבִּיט בְּפִשּׁוּט-רַגְלַיִם, בְּמַבָּט שֶׁל קוֹפֵא,

כְּאִלּוּ הֻכָּה בְּתִמָּהוֹן, לֹא מֵבִין מַה-יֵּשׁ כָּאן, מַה-קָּרָה?

הִנֵּה הִתְאַמֵּץ עוֹד פַּעַם – הִתְכּוֹפֵף, הִתְעַקֵּל עֲוִיתוֹת,

עֵינָיו נִמְלְאוּ דָּמִים וְשׁוּב הִשְתַּלְשֵׁל כָּל גּוּפוֹ;

הֵרִים אֶת רַגְלָיו קִדְמִיּוֹת, הֵנִיף אֶת הָאֲחוֹרִיּוֹת,

פָּשַׂק צִפָּרְנָיו הַחַדּוֹת וְהֶעֱרָה בְּחִיּוּךְ-מִפְלֶצֶת

טוּרֵי שִׁנָּיו הַצַּחוֹת וְנָפְלָה לְשׁוֹנוֹ מִבֵּינוֹת

לְשִׁנָּיו שֶׁאָרְכוּ לְפֶתַע – תְּפוּחָה, אֲרֻכָּה, מַכְחִילָה,

נִשְׁאֲרָה תְּלוּיָה מְשֻׁרְבָּבֶת. צְמַרְמֹרֶת דַּקָּה שֶׁבְּדַקּוֹת

עָבְרָה הִקִּיפָה הַגּוּפָה וְכָל שַׂעֲרוֹתֶיהָ סָמָרוּ.

שׁוּב הִתְכּוֹפְפָה, הִתְעַקְּלָה, וְשׁוּב יָרְדָה מַטָּה בְּכֹבֶד,

עוֹלָה בְּרַגְלֶיהָ בָּאַרְבַּע מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה וְחוֹזְרָה.

נִתַּק מִמְּקוֹמוֹ הַחֶבֶל – וַיִּתְנוֹעֵע הֶחָתוּל,

נִרְאָה כְּאִלּוּ הוּא יוֹצֵא בִּמְחוֹל מַעֲדַנּוֹת וָקֶצֶב,

הוֹלֵךְ וְשׂוֹחֶה מְעֻמָּד עַל גַּלִּים לֹא-נִרְאִים בָּאֲוִיר,

הֵנָּה וָהֵנָּה לְאִטּוֹ, וְצוֹעֵד קָדִימָה, וְנִרְתָּע…

מְלֵאוֹת סַקְרָנוּת אֲיֻמָּה רֻתְּקוּ אֵלָיו הָעֵינָיִם;

עָמְדוּ חִוְרִים-מוֹרִיקִים מִתּוֹךְ שִׁתּוּק כָּל נִשְׁמָתָם.

פִּתְאוֹם הִתְעַקֵּל הֶחָתוּל, זָקַף אֶת זְנָבוֹ – וְהִתְרִיז,

זֶרֶם סָרוּחַ וּמְזֻהָם פָּרַץ וְהִתִּיז נִתּוּזִים

סָבִיב לוֹ, הַרְחֵק מִסָּבִיב… – פֶּרֶשׁ וְקִלּוּחַ שֶׁל –

קָפְצוּ נִרְתְּעוּ כֻּלָּם מֵאֵצֶל הַחַלּוֹן וְהַתְּלִיָּה.

“נָבָל מְנֻוָּל, הֵא!” – נָהַם רוּלִיק, בִּקְפִיצָה מְשֻׁנָּה

זִנֵּק כְּלַפֵּי הַחַלּוֹן וְהוֹרִיד אֶגְרוֹפוֹ הַקָּשֶׁה,

וּבְמַאֲמַצֵּי כָּל כֹּחוֹ, עַל חָזוֹ שֶׁל גְּרִישְׁקַא וַיִפֹּל

אַרְצָה אַפְּרַקְדָן. בְּכֹחַ מָשַׁךְ רוּלִיק הַחֶבֶל,

מָשַׁךְ בּוֹ שֵׁנִית וְנִתְּקוֹ; בִּן-רֶגַע קָרַע הַחַלּוֹן,

זָרַק בּוֹ אֶת הַנְּבֵלָה, וַיִּפֹּל בִּכְבֵדוּת עַל קְרָשָׁיו.

דּוּמָם וּבוֹשִׁים הִתְפַּזְּרוּ, כָּל אֶחָד וְאֶחָד לִמְקוֹמוֹ,

שָׁכְבוּ אִישׁ-אִישׁ עַל יְצוּעוֹ. וּדְמָמָה חֲשֵׁכָה בָּאוּלָם.

“מַה-שָּׁם? מָה?” קָרָא צְרוּדוֹת הַזָּקִיף בֶּחָצֵר – לֹא נַעֲנָה.

מִישֶׁהוּ חִוֵּר לֹא-נִרְאֶה הִתְהַלֵּךְ בַּחֶדֶר, מִתְגַּנֵּב,

צוֹעֵד בְּצַעֲדֵי צְלָלִים, וְקוֹר אִלֵּם נוֹדֵף הֵימֶנוּ;

צָעַד וְגָזַל בְּלֶכְתּוֹ הַשֵּנָה הַמְּתוּקָה הַנְּעִימָה,

וּמְשַׁכַּחַת הַצָּעַר – – וְשָׁכְבוּ עַל קַשׁ מַצְעֵיהֶם

כָּל הָאֲסִירִים יְגֵעִים וּרְצוּצִים, מַרְעִידִים מִקָּרָה,

תּוֹחֲבִים רֹאשָׁם בַּכֶּסֶת אוֹ כּוֹרְכִים עֲלֵיהֶם מְעִילָם,

אוֹטְמִים אָזְנַיִם בְּאֶצְבַּע כְּדֵי לֹא לִשְׁמוֹעַ-לְהַבְחִין,

מִי הוּא הַבּוֹכֶה תַּמְרוּרִים, בְּכִיָּה שֶׁל תִּינוֹק אֵין-אוֹנִים,

מִי הַמִּתְהַפֵּךְ עַל צִדּוֹ בְּצַעַר יְגוֹנִים שֶׁל טֵרוּף,

מִי הוּא הַחוֹרֵק שִׁנַּיִם בִּנְהִימָה תּוֹךְ קְלָלָה נִמְרֶצֶת, –

כְּדֵי לֹא לְהַבְחִין-לָדַעַת, מִי הוּא הַחוֹבֵט אֶת רֹאשׁוֹ

בְּשִׁגָּעוֹן נוֹאָשׁ-מְיֻאָשׁ בְּכֹתֶל הָאֶבֶן הַקָּרָה.

אֶפֶס כְּשֶׁהִכְחִיל הַשַּׁחַר בִּתְכֵלֶת עַרְפִילִית-חִוֶּרֶת,

אוֹתָהּ תְּנוּעָה תְּדִירָה שֶׁל יוֹם-יוֹם נֵעוֹרָה כָּרָגִיל,

גִלָּה מִישֶׁהוּ פִּתְאֹם, אֲשֶׁר אֵין לִרְאוֹת אֶת רוּלִיק.

“יָצָא לִצְרָכָיו”, עָנוּהוּ. אַךְ גַּם לַמְּפַקֵּחַ לֹא נַעֲנָה,

לֹא הִתְיַצֵּב לְמִפְקַד ‘קוּם לְבִקֹרֶת’, כִּי נִפְקָד.

“שֶׁמָּא יָצָא וְלֹא שָׁב עוֹד, מִי עַל הַדֶּלֶת?” –" לֹא יָצָא

הוֹד מַעֲלָתוֹ!" וְזָרַק בִּפְנֵי הַמַּשְׁגִּיחִים: “לְחַפְּשׂוֹ!”

מָצְאוּ אוֹתוֹ מְחַפְּשָׂיו מִתַּחַת לַחֲמוֹר-הָאִצְטָבָא

תָּלוּי עַל שְׁתֵּי כִּתְפוֹתָיו, קוֹפֵא וְקָר… וַיְּהִי בֹקֶר.

תל-אביב, 1937.

אֵלֶּה דִּבְרֵי הַסִּפּוּר הַנּוֹרָא,

סֵפֶר מִקְצָת הָאֱמֶת – לֹא כֻּלָּה,

יֵשׁ דְּבָרִים: לֹא יָכוֹל בֶּן-אָדָם

גַּם לְשָׁמְעָם וְאַף כִּי – לַשְׁמִיעָם

טֶרֶם דַּעְתּוֹ עָלָיו נִטְרְפָה.

מֹחַ חוֹלֶה רַק הַלָּה יִקְּלְטֵם,

מֹחַ מֻכֵּה-שִׁגָּעוֹן יְצַיְּרֵם – – –

אֵלֶּה מִקְצָת הַסִּפּוּר הַנּוֹרָא,

אֵיךְ שֶׁחִלֵּל בֶּן-אָדָם, בֶּן-אֱנוֹשׁ,

אֶת הַשָּׁעָה הַגְּדוֹלָה, הַקְּדוֹשָׁה,

הַנּוֹרָאָה וְהַמְהֻדָּרָה,

אֵין דֻּגְמָתָהּ, לָהּ שֵׁנִית בָּעוֹלָם –

הִיא הִיא שְׁעַת מִיתָתוֹ שֶׁל אָדָם:

יַעַן כִּי הֵבִיא אוֹתָהּ עַל אָחִיו

שׁוּב! – פַּעֲמַיִם! מִיתָה כְּפוּלָה,

מֶנּוּ לָקַח אֶת חַיָּיו, וְשׁוּב לָקַח –

וַיַּהַפְכֶנָּה אֲזַי לִקְלָלָה,

וַיַּעֲשֶׂנָּה פְּלַסְתֵּר וְכָזָב!

אֵלֶּה דִבְרֵי הַסִּפּוּר הַנּוֹרָא,

אֵיךְ הוּא קִלֵּל אֶת יוֹמוֹ בּוֹ נוֹלַד,

אֶת הָרוֹצְחִים, אֶת כָּל בֵּית הָאָדָם,

מַשְׂטֵמָתוֹ וְאִי-אוֹן שִׂנְאָתוֹ,

אֶת-הַחַיִּים וְיוֹצְרָם – אֱלֹהָיו,

גַּם אֶת-הַקְּרָב הָאַחֲרוֹן שֶׁנִלְחָם,

סֵבֶל-אֲגוֹן מִלְחָמָה בְּלֹא-יוֹדְעִים,

וּבְעַל-כָּרְחוֹ בְּגוּפוֹ הֶחָלָשׁ.

עַל זִיק חַיִּים, עַל נַפְשׁוֹ לוֹ בַּקְּרָב

לוֹ עִם אוֹתוֹ הָאָיֹם הַפֶּלִאי

אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לִגְבוּל-גְּבוּלוֹת

דַּעַת בָּשָׂר וְדָמִים, שֶׁאֵין לוֹ

זֵכֶר וָשֵׁם בִּלְשׁוֹנוֹ שֶׁל אָדָם,

אֵין לוֹ מִבְטָא, אֵין מִלִּים בִּשְׁבִילוֹ.

הֵם נָדְדוּ בַּחֹרְשׁוֹת הַיָּפוֹת

שֶׁמִּסָּבִיב לְטִרְמוּנְיָה¹ הַכְּפָר,

שָׁם מִסְתַּתְּרִים כָּל-הַיּוֹם, בַּלֵּילוֹת

דֶּרֶךְ שֵׂרְכוּ, וְעָבְרו מַרְעִידִים

מִן הַחֹרְשָׁה הָאַחַת לַשְּׁנִיָּה,

מִן הַשְּׂעִירָה² אֶל צֵל הָעֲבֻתָּה! ³

פַּחַד מְקוֹם מַחֲבוֹאָם רְדָפָם

אֶל מוּל נִכְחָם, אֶל מָגוֹר אַךְ חָדָשׁ,

גֶבֶא נָתַן לַנּוֹדְדִים מִמֵּימָיו,

עֵשֶׂב אָכְלוּ, עִקָּרִים מִקַּרְקַע,

עַד שֶׁגִּלּוּם הַכְּלָבִים הָרָעִים,

שֶׁהִתְחַקּוּ עַל עִקְּבוֹת הַבּוֹרְחִים

כָּל הַיָּמִים, וְכִתְּרוּם מְנַבְּחִים,

פֶּתַע-פִּתְאֹם – הִדְבִּיקוּם, הֶחָסִיד

רָאָה אוֹתָם וְקָפַץ וְהוֹצִיא

אֶת הַסַּכִּין הַחַדָּה; לֹא הִסְפִּיק,

כִּי תְּפָשׂוּהוּ, כָּפְתוּ אֶת כַּפָּיו,

וַיּוֹבִילוּם: גַּם אִשְׁתּוֹ וּבְנוֹתָיו.

כָּל הַקְּהִלָּה נִקְהֲלָה לִקְרָאתָם:

גֶּבֶר, אִשָּה, הַזָּקֵן וְהַטָּף,

כֹּמֶר, סוֹחֵר, סְגָנִים וְחוֹרִים,

עֶבֶד, אָמָה, וְכָל שׁוּלְיוֹת-הָאֻמָּן.

אֵלֶּה רוֹקְקִים בִּפְנֵיהֶם, זֶה אֶגְרוֹף

לָאֲסִירִים בָּא-פּוֹרֵשׂ, מְרִיעִים:

מָוֶת לָהֶם לִיהוּדִים אֲרוּרִים!

מָוֶת וָמָוֶת! שֹוֹנְאֵי-הַגּוֹאֵל!

הֵמָּה יָדְעוּ, כִּי אֶל מָוֶת דַּרְכָּם,

כְּלוּם לֹא אַחַת הִיא אֶל אֵיזוֹ מִיתָה?

הָאֱלֹהִים הוּא יִזְכּוֹר אֶת נַפְשׁוֹת

כָּל חֲסִידָיו הַמְקַדְּשִׁים שֵׁם-קָדְשׁוֹ:

הַנִּטְּבָּחִים, הַשְּׂרוּפִים וּטְבוּעִים,

הַמְאֻפָּנִים, הַמְעֻנִּים, הַתְּלוּיִים,

הַחֲנוּקִים, הַקְּבוּרִים בּוֹר חַיִּים,

הַמְנֻסָּרִים, הַשְּׁלוּקִים בִּדְוָדִים,

הַמִּשְׁתַּנְּקִים בְּקִיטוֹר וְעָשָׁן,

הַמְגֻיָּדִים, הַצְּלוּיִים בַּכִּבְשָׁן,

הַנֶּעֱרָפִים וּשְׁמוּטִים מֵחוֹמָה

מֹחַ-רָצוּץ, הַבְּקוּעִים, הַגְּזוּרִים,

טֶרֶף-כְּלָבִים וּנְטוּלֵי אֲבָרִים.

בַּכְּנֵסִיָּה – שָׁם יָרְקָה בַּצָּלוּב

אֵם-הַבָּנוֹת, וְרַגְלֵי הַבָּנוֹת

כִּי “נִתְקְעוּ” מֵעֲבוֹר “עַל מִפְתַּן”

בֵּית-הַטְּבִילָה לִטַּהֵר בַּ“צַּחֲנָה”.

תֵּכֶף שְׁמָטוּן אֶל-גַּב הַמַּדְרֵגוֹת,

וַחֲנוּקוֹת-דְּרוּסוֹת-טְרוּפוֹת

בַּמַּדְרֵגוֹת הִתְגַּלְגְּלוּ שְׁלָשׁ גּוּפוֹת.

בְּמַאֲכֶלֶת-חֲזִיר שֶׁל קַצָּב

כָּרַע הָאָב, מִתְעַלֵּף בְּדָמָיו.

אֶל מִצְהֲלוֹת הֶהָמוֹן הָעַלִּיז

הֶעֱבִירוּם קְהַל שׁוּלְיוֹת-אֻמָּנִים

מִן הֶחָצֵר הַקְּדוֹשָׁה לַמִּגְרָשׁ.

מַחֲזִיקִים בְּרַגְלֵיהֶם סְחָבוּם,

וַיַּשְׁלִיכוּם, – וּמִן הַחֲבָטָה

פֶּתַע הֵרִים הֶחָסִיד אֶת רֹאשׁוֹ,

מֵצַח קָמַט, וּפָתַח אֶת עֵינָיו.

בְּמַעֲרֻמּוֹ הָאָיֹם כֹּה הֶאְדִּים

פֶּצַע רָחָב כְּלוֹעָהּ שֶׁל חַיָּה.

– "חַהּ!-חַה! עוֹד חַי! שׁוּר, הַלָּהּ-הָאָרוּר!

חַי בֶּאֱמֶת! וּמַה טּוֹב וְיַחְסוֹךְ

לָנוּ עָמָל: הוּא יִקְבּוֹר אֶת מֵתָיו.

הֵא הַמַּעְדֵּר! מִן הַדֶּרֶךְ תָּסוּר –

פֹּה יִרְקְבוּ!" לוֹ זָרְקוּ הַמַּעְדֵּר.

“הֵא גַם מַטְלִית, כְּרוֹךְ עַל גַרְגַּרְתְּךָ!”

וּלְגַרְגַּרְתּוֹ לוֹ קָשַׁר הַמַּטְלִית.

אֶפֶס עָבְרוּ רְגָעִים אַךְ מִסְפָּר

הִיא הִתְחִילָה מַוְרִידָה: תְּחִלָּה

כֶּתֶם קָטָן בָּהּ סָמַק – וְגָדָל,

כֶּתֶם סָמַק – וְהָלַךְ וְגָדַל.

אַחַר הִתְחִיל מְטַפְטֵף גַּם טִפִּין,

נֵטֶף-דָּמִים, וְאַחַר גַּם חָדַל.

וַיַּעֲמוֹד, וְהִתְחִיל בּוֹר כּוֹרֶה.

וּכְכַלּוֹתוֹ, שָׁם עָמַד וְנִשְׁעַן

עַל הַמַּעְדֵּר: כִּי עָיַף, לוֹ אָמְרוּ:

"לֹא, כִּי תִכְרֶה! הַעֲמֵק וְהַרְחֵב,

גַּם קִבְרְךָ הֵן אַתָּה פֹּה כּוֹרֶה,

בּוֹ תִּקָּבֵר, כִּי חַיִּים בּוֹ תֵּרֵד,

אוֹ? וְאוּלַי תַּחֲזוֹר בָּךְ? עֲנֵה!"

בָּם הִסְתַּכֵּל – וְתָפַשׂ הַמַּעְדֵּר.

קֶבֶר כָּרָה עַד אָמְרוּ לוֹ: כְּבָר דָּי!

שֶכֶם נָטָה וְהִטְעִין עַל כְּתֵפוֹ

אֵשֶׁת-חֵיקוֹ, הִשְׁכִּיבָהּ בִּימִינוֹ,

אֵפֶר מָחָה מִפָּנֶיהָ וָדָם,

אַף בְּגָדֶיהָ שִׁפֵּר וְתִקֵּן

וּבְמִצְחָהּ הַנָּאֶה לָהּ נָשַׁק.

שֶׁכֶם נָטָה וְהֵבִיא הַבָּנוֹת,

אֵפֶר מָחָה מִפְּנֵיהֶן וְהַדָּם,

גַּם שִׂמְלוֹתָן אַט שִׁפֵּר וְתִקֵּן,

וּבְמִצְחֵיהֶן גַּם לַשְּׁתַּיִם נָשַׁק.

וַיַּשְׁכִּיבֵן, הַטְּהוֹרוֹת, בִּשְׂמֹאלוֹ.

שֶׁקֶט הָיָה, דְּמָמָה אֲיֻמָּה.

אָמְרוּ: “רֵד שְׁכַב!” וְיָרַד וְשָׁכָב

בֵּין הָאִשָּׁה וּבֵין שְׁתֵּי הַבָּנוֹת;

דַּשׁ מְעִילוֹ אַךְ פָּרַשׂ עַל עֵינָיו,

“שְׁמַע יִשְׂרָאֵל” אָז קָרָא בְּקוֹל-רָם,

וְאֵלֶּה שׁוֹפְכִים – עַל הַחַי – הֶעָפָר.

שֶׁפִי יָרַד גַּם הַלַּיְלָה הַלֵּיל,

כְּשֵׁם שֶׁיֵּרֵד בְּרִדְתּוֹ יוֹם וָיוֹם,

כְּשֵׁם שֶׁיֵּרֵד בְּרִדְתּוֹ עִם סוֹדוֹ

זֶה הַגָּדוֹל, הַקָּדוֹשׁ וְהַטּוֹב,

גַּם עַל הַגֶּבֶר הַחַי בְּקִבְרוֹ.

הָיָה קוֹלוֹ כָּל הַלַּיְלָה נִשְׁמָע…

בַּצָּהֳרַיִם לְשָׁם נִקְהֲלוּ

אִישׁ הָעֵדָה, וַיַּחְפְּרוּ בּוֹ בַּגָּל

וַיַּחְפְּרוּ… לוֹ הוּקַל… אָז הֵרִים

אַט אֶת רֹאשׁוֹ וּפָתַח אֶת עֵינָיו

הַמְּדֻלָּקוֹת – כּוֹאֲבוֹת מִן הָאוֹר.

וַיִּפְשְׁטוּ כְּנֶגְדוֹ אֶת הַכָּף:

“קוּמָה עֲלֵה! יְהוּדִי, אַךְ חֲזָק!”

וַיִּתְחַזֵּק, תְּפָשָׂהּ וְעָלָה,

אַךְ הִשְׁתַּלְשֵׁל עַל הַגַּל וְיָשַׁב.

אֵפֶר-אֶפְרִי וּמוֹרִיק קְלַסְתְּרוֹ.

כֶּבֶד-נְשִׁימָה הִתְרוֹמֵם מְלֹא חָזוֹ,

הַמַּעֲמִיק וְנוֹשֵׁם וְנוֹשֵׁף

עַד הֶחֱוִיר, אָז יָרַק, שׁוּב יָרַק

אֶת גַּרְגְּרֵי הֶעָפָר בְּמוֹ פִּיו.

סָח וְאָמַר: “מִי יַשְׁקֵנִי מִכָּד?”

עֶלֶם נֶחְפַּז אֶל בְּאֵר קְרוֹבָה,

שָׁב וְהֵבִיא לוֹ הַמַּיִם בַּדְּלִי.

קָם הִצְטַמֵּד אֶל הַדְּלִי וְגָמָא,

עַד שֶׁהִסְמִיק: שִׂפְתוֹתָיו וּפָנָיו.

קָם הִתְנַעֵר הֶעָפָר עַל רֹאשׁוֹ

וְאֵפֶר בִּגְדּוֹ וְיָשַב מַחֲרִישׁ

אַךְ מִסְתַּכֵּל בַּקָּהָל לוֹ סָבִיב.

הֵמָּה, גַּם הֵם, הִסְתַּכְּלוּ בּוֹ כֻּלָּם

מַחֲרִישִׁים הִסְתַּכְּלוּ בּוֹ שׁוֹתְקִים.

שׁוּב נָהֲרוּ גַּם עֵינָיו: וְהִבִּיט.

עַד שֶׁאָמְרוּ לוֹ: "הֲלֹא, יְהוּדִי,

קוּם וַעֲבוֹד אֱלֹהֵינוּ; רְאֵה,

כְּלוּם לֹא חָזַק אֱלֹהַי מִשֶּׁלְּךָ,

סוּר מֵחַטַּאת אֲבוֹתֶיךָ מֵאָז."

וַיִּסְתַּכֵּל בָּאוֹמֵר וְחִיֵּךְ:

"הֵן! כִּי גָּבַר אֱלֹהִים מֵאלֹהִים?…

אֵין אֱלֹהִים, כִּי אֵינֶנּוּ – אָכֵן!

אֵין אֱלֹהִים, גַּם עִבְרִי גַם נוֹצְרִי!

הֲמֵאלֹהִים יִבָּצֵר מֵעֲנוֹת?

הֲיִבָּצֵר מֵאלֹהִים מֵחַנּוֹת?

הֲמֵהַפְלִיא יִבָּצֵר מֵאלֹהִים?

וּבְהִפָּקַע בִּכְאֵבָהּ רֵאָתִי

הָרְעֵבָה לָאֲוִיר כָּל-שֶׁהוּא,

אֶצְבְּעוֹתַי עֵת כִּרְסַמְתִּי בְּשִנָּי

כְּדֵי יַחֲרִישׁ לִי מַכְאוֹב אֶת-מַכְאוֹב,

כְּדֵי לְשַׁבֵּר צְמָאִי בְּדָמִי,

אֵי הָיָה הוּא? אֵי – הַכֹּל יָכוֹל?

שׁוּר!", וּלְמוּלָם אָז שָׁלַח אֶצְבָּעוֹת

מְנֻוָּלוֹת מִגָּרֵם, מִכַּרְסֵם,

"אִם אֵל בָּאָרֶץ – וּכְלוּם לֹא רָאָה

אֶת הָעַוְלָה, הַזָּדוֹן הַגָּדוֹל

הַנַּעֲשֶׂה פֹּה בִּשְׁמוֹ וְלִשְׁמוֹ?

הַנַּעֲשֶׂה מֵאָדָם לְאָדָם?

כְּלוּם לֹא יָדַע מַה שֶּׁחַשְׁתִּי בַּבּוֹר,

מַה שֶּׁבַּקֶּבֶר כָּרוּ לִי יָדָי,

עֵת הִתְחַנַּנְתִּי: נַפְשִׁי קַח, אַךְ קָח!

"אוֹ לוּ הִכַּנִי בְּתִמְהוֹן לֵבָב,

אוֹ תִּטָּרֵף אָז עָלַי זוֹ דַּעְתִּי –

וְלוּ… לוּ בִּלְבָד בָּא הַקֵּץ לַגְּסִיסָה

הָאֲרֻכָּה – אֲרֻכָּה וְקָשָׁה.

כְּלוּם רַב מִמֶּנּוּ הַגּוּשׁ וְהֶעָפָר,

זֶה הַמְּכַסֵּנִי, וְנֹאחֲזָה

בּוֹ תְּפִלָּתִי בְּכָל גּוּשׁ, בְּכָל בּוּל,

נַהֲמָתִי: קוֹל הַחַי הַקָּבוּר?

"אֵין אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם – אֵין אֵל!

אֵל בַּשָּׁמַיִם… וּכְלוּם לֹא שָׁמַע

אֶת אֶנְקוֹתַי, אֶת בְּכִי-תְּפִלָּתִי,

זוֹ הַקּוֹרְאָה לוֹ מִתּוֹךְ חֲנִיקָה

עִם אַחֲרוֹן חִרְחוּרֵי-נְשִׁימָה?

אֵין אֱלֹהִים – בַּשָּׁמַיִם! אֵין יֵשׁ!

יֵשׁ? וּמַדּוּעַ נָתַן וְיִישַׁן

רַעַם זַעֲמוֹ הָאָיֹם הַנִּשָּׂא,

זַעַם קָדְשׁוֹ הוּא מַדּוּעַ יִישַׁן?

זֶרַע-קָדְשׁוֹ אִם נָתַן לִמְשִׁסָּה:

גֶבֶר יִשְׁחַט אֶת אִשְׁתּוֹ, אֶת בָּנָיו,

קֶבֶר יַחְפּוֹר לְמַעֲנוֹ כְּלוּם עַד כָּאן?

כְּלוּם בְּצַלְמוֹ וּדְמוּתוֹ, לֹא אָדָם,

חֶבֶר-חַיּוֹת זְהוּמוֹת אָז בָּרָא?

"אֵין אֱלֹהִים כִּי אֵינוֹ! יֵשׁ שָׂטָן!

הוּא הַנּוֹהֵג הָעוֹלָם בְּשִׁגְעוֹנוֹ,

הוּא הַמּוֹלֵך עַל כָּל בְּנֵי-הַשָּׂטָן,

עַל בְּנֵי שַׁחַץ. אַתֶּם לִי נוֹתְנִים

אֶת הַחַיִּים – הַחַיִּים לְשֵׁם מָה?

כְּלוּם אַךְ כְּדֵי שֶאֱהִי גַּם אֲנִי

בְּתוֹכְכֶם כְּמוֹתְכֶם פְּרִיץ-חַיּוֹת

וּבֶן-שָׂטָן בֵּין בְּנֵי-הַשָּׂטָן?

לוּ לֵהָפֵךְ אַךְ יָכוֹלְתִּי לִזְאֵב,

זְאֵב-הָאָדָם, וּבֵינְכֶם זְאֵב שׁוֹטֶה

לְהִתְרוֹצֵץ וְלִנְשׁוֹך, וּלְהַכִּישׁ…

וְלוּ אֶת כֻּלְכֶם, אַךְ לָטִיל בְּדִמְכֶם

רַעַל-אָרוּר לְאֵין תְּרוּפָה לוֹ, כִּי אָז

לוּ אַךְ יָכוֹלְתִּי, לִחְיוֹת חַיֵּי-עַד

דְּמוּת זְאֵב שׁוֹטֶה בֵּין בֶּהֱמַת-אֱנוֹשׁ.

אִי, הַנִּבְזִים, הַנִּקְלִים, הַשּׁוֹטִים…

נָא, שְׁחָטוּנִי, תֵּכֶף, מִיָּד,

תֵּכֶף – אִלּוּ לֹא וְהָיִיתִי זְאֵב,

כֶּלֶב שׁוֹטֶה בֵּין כְּלָבִים גְּרוּבִים,

זוּהֲמַת עָם – וּמְטֻנָּפִים.

אֵין אֱלֹהִים בָּעוֹלָם, וְאֶפְשָׁר

אֵין גַּם שָׂטָן, וְיֵשׁ… יֵשׁ בָּעוֹלָם,

אוֹי לִי – הַשֶּׁקֶר, אַךְ הוּא הַגָּדוֹל,

אֵין בּוֹ אַךְ שֶׁקֶר אָדָם וְתוּ לֹא,

לְעוֹלָמִים"… – "אַךְ תִּדּוֹם, דֹּם לְךָ, בֶּן

הָאֲרוּרָה, שֶׁחֵרַף שֵׁם אֵל חָי,

בֶּן-הַכַּלְבָּה! פְּגַע בּוֹ! פְּגַע בּו!

– "לֹא! חַי יֵרֵד, יִקָּבֵר חַי בַּבּוֹר.

כִּי תֶאֱרַךְ גְסִיסָתוֹ לוֹ יָמִים.

לֹא נִשְׁחָטְךָ! תִּתְחַנֵּן לַתַּלְיָן!

הִתְגּוֹדְדוּ מִסָּבִיב לוֹ הָמוֹן,

וּבֶחָזֶה דְּחָפוּהוּ דָּחֹף

חֶבֶר-שׁוֹטֶה בְּעֵינַיִם דְּלֻקּוֹת,

מְעֻוָּתִים פְּנֵיהֶם וְחִוְּרִים.

אַךְ הוּא זוֹרֵק בִּמְלֹא פִּיו כְּנֶגְדָּם:

"אִי, הַנִּבְזִים! הַנִּקְלִים, הַנִּקְלִים!

וַיִּתְפָּרֵץ וַיִּקְפּוֹץ אֶל הַבּוֹר.

בְּכֹחַ קָרַע הַמַּטְלִית הַסְּמוּקָה,

זוֹ הַמְּכַסָּה עַל פִּצְעוֹ בַּצַּוָּאר,

וַיִּזְרְקֶנָּה אֶל תּוֹךְ הֶהָמוֹן.

רֶגַע סָמְקָה הַמַּכָּה הָרְחָבָה,

כְּלוּם פָּעֲרָה אֶת פִּיהָ, צָחֲקָה?

שַׂךְ בִּימִינוֹ עַל עֵינָיו וְעָצַם,

אַחַר פָּשַׁט אֶת שְׂמֹאלוֹ אֶל בְּנוֹתָיו.

הֵם – הֵם שָתְקוּ, הֵם זָרְקוּ הֶעָפָר

מִי בְּכַפָּיו, מִי מָלַל בְּרַגְלָיו,

זֶה בַּמַּעְדֵּר, בַּמַּטֶה, בַּמַּגְרֵף

מַחֲוִירִים וְשׁוֹתְקִים וְשׁוֹתְקִים.

בְּעֵינֵיהֶם כֹּה נִקְלִים וְדַלִּים.

"דַּי! כִּי מָחָר שׁוּב נִפְתַּח הַגּוֹלָל, -

כֶּלֶב נִבְזֶה: יַחֲזוֹר בּוֹ, יַחֲזוֹר"…

אֵלֶּה דִּבְרֵי הַסִּפּוּר עַל קִדּוּשׁ

שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, וַאֲשֶׁר בּוֹ עָמְדוּ

בֵּית-אֵלִיָּהוּ מִכְּרָךְ מֵירָא

הוּא הֶחָסִיד.

“יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ…”

תל-אביב, 1937

בּוֹ בַּמַּעְדֵּר / שאול טשרניחובסקי

בּוֹ בַּמַּעְדֵּר בּוֹ עִסֵּיתָ כַּפֶּיךָ,

קְשִׁי הַיַּבֶּלֶת וְסַפַּחַת בָּעוֹר,

הֵן בְּפַלֵּג תְּעָלוֹת לְעֵצֶיךָ,

הֵן בְּצֵאתְךָ לְנַכֵּשׁ, לַעֲקֹר,

בַּחֲפִירַת בּוֹר-שָׁתִיל בְּמוֹ גָּן,

בַּחֲצִיבַת קַן-עַמּוּד שֶׁל גָּדֵר, –

בּוֹ בַּמַּעְדֵּר!

בּוֹ בַּמַּעְדֵּר גַּם כָּרִינוּ הַקֶּבֶר,

חֶרֶשׁ חָצַבְנוּ בִּנְיַן עֲדֵי-עַד.

בְּבֵית עוֹלָמֵנוּ – נִשְׁקָף לְכָל עֵבֶר…

דֶּמַע? אֵין דֶּמַע, לֹא רָעֲדָה יָד.

בַּתַּקָּלָה לֹא תִּרְאֵנוּ עֵין-צָר!

כָּךְ כּוֹרִים אָנוּ פֹּה קֶבֶר-חָבֵר, –

בּוֹ בַּמַּעְדֵּר.

בּוֹ בַּמַּעְדֵּר חֲפִירוֹת הֶעֱמַקְנוּ,

גֶּדֶר קִבּוּץ שֶׁעָלָה עַל קַרְקַע,

סֶלַע הִתִּיז נִיצוֹצוֹת כִּי נִזְעָקְנוּ,

נֶאֱנָחָה אֲדָמָה לַמַּכָּה.

אֶרֶץ נִקְנֵית בַּזֵּעָה וּבַדָּם!

שֶׁבַח לַכְּלִי הַחוֹדֵר-הַנּוֹקֵר, –

לוֹ לַמַּעְדֵּר!

בּוֹ בַּמַּעְדֵּר נְיַשֵּר אֶל מוּל שֶׁמֶש

מַעֲנִיּוֹת לֶעָתִיד הָרָחוֹק,

וּבִנְתִיבוֹת עוֹלָמִים לְלֹא כֶּמֶשׁ

יַעַל זַרְעֵנוּ בְּשָׂדֶה לִבְלִי-חֹק

בַּחֲרִיצִים נְפַלְּסֵמוֹ בָּאוֹן

אֶל הֶעָתִיד הַמְמַשְׁמֵשׁ וָעֵר, -

בּוֹ בַּמַּעְדֵּר!

תל-אביב, 1938

עַמֵּךְ טוֹבְעִים בַּדָּם, וְאַתְּ אוֹמֶרֶת שִׁירָה!

וְשֶׁמֶש שֶׁל טֵבֵת מִתּוֹךְ חִיּוּךְ מַבְכִּירָה

אֶל כַּר עֲרִיסָתוֹ שֶׁל רַךְ בְּכוֹר וְנִמּוֹל:

יֵשׁ אֹשֶׁר לֹא מִכָּאן וְאֵין מָחָר, וְאֵין תְּמוֹל…

נִתְלֵית בְּמַכְחַלִּים, וּמִלְּטִיפוֹת זְהָבָהּ

לַמְּבֹרָכִים מֵאֵל וּלְאִישׁ פִּיו אֵל קָבָה,

בְּעִנְבְּרֵי שְׁקִיעָה וְעִם שַׁחַר-אוֹר מְאָדָּם,

לָנָה בְּעַנְפֵי הָדָר, שָׂמָה בַּפָּז הוֹדָם.

הַיָּם – קֻבַּעַת אוֹר, קֻבַּעַת שֶׁל עֲנָקִים,

הַיָּם מַלֶּשֶׁת¹ תּוֹךְ יַרְקָם שֶל מַעֲמַקִּים.

הַאִם יִפְקֹד הַיּוֹם סְגֻלּוֹת כָּל-הַמַּחְמַדִּים

לָזוּן עֵינָיו בִּצְחוֹק תַּרְשִׁישׁ² וְאִזְמָרַגְדִּים,

בְּזִיקֵי הַסַּפִּירִים, בַּעֲרֵמוֹת פָּרוּזִים³,

אוֹרוֹת מִקֶּדֶם-אוֹר, שְׁבִיבֵי-עוֹלָם גְּנוּזִים?

וּבַעֲבוֹר עָנָן קַל-אֵבֶר חוֹבְבֵי מָרוֹם

יוּעַם יוּעַב, עָלָיו סִגְלָה חִוֶּרֶת תִּקְרוֹם.

קָדִימָה קַו-הָהָר, זוֹעֵם וּכְחַלְחַלִּי…

אֲנִי יוֹדֵעַ שִׁיר, הַשִׁיר יָפֶה, וְאַךְ לִי:

תָּרֹג-זְהַבְהַב וַרְדִּי, כָּעוֹר אֲשֶׁר לַנְּמֵרִים

מִטֶּרֶם בְּרֵאשִׁית, הָפְכוּ הָיוּ פֹּה הָרִים.

גַּם זַעֲמָם קוֹפֵא, הַזַּעַם לֹא עוֹד נֻקָּם,

אֶל גַּחֲרֵי קְדוּמִים הוּטַל קוֹלָם זֶה הַנָּם.

כּוֹכָבַיִךְ – שְׁמָשׁוֹת זְעִירִים, בְּיָד נְדִיבָה

זָרְעוּ עַל שְׂדֵה קְטִיפָה שֶׁל יַקִּינְטוֹן שֶׁכָּבָה.

כּוֹכָבַיִךְ – שְׁמָשׁוֹת, הַלַּיְלָה הוּא יַעַנְדֵן

זֵר אוֹר לְשִׂיא הָהָר, עֲנָק לְלֶב-הַיַּרְדֵּן.

תִּלֵּי חָרְבוֹת-עוֹלָם עָלַיִךְ בְּיַתְמוּתָם,

אֵין פָּלָטִין מְלָכִים מָלֵא שִׁירָה כְּמוֹתָם!

וּמִי יָשִׁיר שִׁירַת כָּל-גּוּשׁ וְכָל – “חֲנִיתָה”,

אֲשֶׁר כָּלְלוּ גְּבוּרָה אֵין כֹּחַ לַהֲמִיתָהּ?

יִפְצֶה הַיָּם אֶת פִּיו, בֶּחֳרָבָה בָּהּ לִגְעֹר,

יָקוּם מִשְׁבָּר אֶחָד עַד סֻלָּמָהּ זֶה שֶׁל צוֹר;

תִּדּוֹר מֵאוֹר חַמָּה, בַּעֲרִיפֶיהָ תֶּחְוַר;

וּזְרַע הַכּוֹכָבִים יִמַּק כַּבָּר בּוֹ נָבַר

חֲזִיר-בָּר רְעַבְתָּן; קוֹלוֹ יִתֵּן מִדְבָּר

בִּמְלֹא כָּל חֲלָלוֹ הָעֲרִירִי הַסָּר;

וְיִתְעַוְּתוּ הָרִים, מִשִּׂיא רָמוֹת עַד תְּהוֹם,

כִּבְיוֹם בּוֹ הִתְעַוְּתוּ לִהְיוֹת כִּכָּר שֶׁל סְדוֹם.

מִשִּׁיר תִּשְׁבֹּת צִפּוֹר-הַגָּן וּנְאוֹת-הַצִּיָּה,

אִם לֹא לַאֲנִיָּה, אִם לֹא לַתַּאֲנִיָּה…

וְאַתְּ אַרְצִי-אַרְצִי, שְׁכוּרָה מֵאוֹר, צְעִירָה,

עַמֵּך טוֹבְעִים בַּדָּם, וְאַתְּ אוֹמֶרֶת שִׁירָה!

תל-אביב. 1939

פֶּסַח מְדֻכִּים בָּאָרֶץ…

     לִכְאוֹרָה, הַיָּמִים כְּתִקּוּנָם:

הָיוּ יְמֵי עֶרֶב-פֶּסַח, וְהָיוּ פְּנֵי חַמָּה מַסְבִּירוֹת

לְכָל בְּרוּאֶיהָ; וּגְשָׁמִים מְטַפְטְפִים תְּכוּפִים וּצְפוּפִים,

פּוֹתְחִים מִתּוֹךְ חִיּוּךְ חַמָּה וְגוֹמְרִים מִתּוֹךְ חִיּוּךְ שֶׁמֶשׁ. [5]

אֵי מִזֶּה נִדְחֲפוּ בָּאוּ רֵיחוֹת מֵרֵיחוֹת מְשֻׁנִּים,

רֵיחוֹת עֲדִינִים-עֲדִינִים מֵעֶרֶב לְעֶרֶב גָּבָרוּ,

קָשֶׁה לַעֲמֹד עֲלֵיהֶם, רַכִּים וְנוֹסְכִים חֲלוֹמוֹת

עַל קְצוֹת מֶרְחַקִּים יְרֻקִּים רוֹחֲצִים בְּמַכְחֵלוֹת עִם שֶׁמֶשׁ,

פִּנּוֹת חֲבוּיוֹת שֶׁל צְמָחִים נִפְלָאִים וְזָרִים מִתְפַּנְּקִים. [10]

וְרוּחוֹת עַלִּיזוֹת-קַלִּילוֹת, רוּחוֹת-קֻנְדֵּסִים חֲמִימוֹת,

מַעֲשֵׂי שׁוֹבָב בִּידֵיהֶן, הִתְחִילוּ מְרַדְּפוֹת עֲנָנִים

קַלִּים וְרַכִּים וּצְחוֹרִים, פַּחְדָנִיִּים קַלֵּי כְנָפַיִם;

דְּלָקוּם מִדְּרוֹמִית-מַעֲרָבִית לִפְאַת קֵדְמָה מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ,

כְּאִילּוּ אֵין לָהֶם עוֹד שׂוּם דָּבָר בְּעוֹלָמָם הַנָּהִיר, [15]

סִיעוֹת סִיעוֹת דָּפָקוּ, כְּעֵדֶר רְחֵלִים נִפְחָדוֹת;

וְעֶרֶב עִם נֶשֶׁף חֲרִישִׁי קָבְעוּ מְקוֹמָם וְעָמְדוּ

תַּבְנִית הַכָּנָף הָאַחַת שֶׁל צִפּוֹר-אַגָּדוֹת עֲנָקִית,

מִנִּי קְצֵה הַשָּׁמַיִם עַד קְצֵה הַשָּׁמַיִם לְרָחְבָּם,

תְּחִלָּה לִבְנַת הַנּוֹצָה, אַחַר מַוְרִידָה, עַנְבָּרִית, [20]

זַעַפְרָנִית, חֲלוּדָה, וְסוֹפָהּ מַתְכִילָה-אֲפֹרָה;

אוֹ שֶׁהִסִּיעוּ עַב-עָנָן אַחַת קְשַׁת-רֶגֶל וּכְבֵדָה,

שְׁחֹרָה-מַתְכִילָה בְּאֶמְצַע עַל קְוֻצּוֹת אֲפֹרוֹת-כְּעוּרוֹת

וְכָל פְּאוֹתֵיהֶן בְּרוֹתְחִים, הַמַּעֲלִים קֶצֶף-קְצָפִים.

וּכְשֶהִתְחִילָה זוֹחֶלֶת, הִתְפַּשֵּׁט וְהִגּוֹל-הִפָּרֵשׂ, [25]

תָּפְסָה אֶת כָּל הָרָקִיעַ כִּירִיעָה אַחַת מַאֲפִירָה,

עַד שֶׁנָּמַסָּה וּפָרְצָה אַרְצָה בְּגֶשֶׁם נְדָבוֹת –

חוֹמָה נְטוּיָה בַּאֲלַכְסוֹן, שׁוֹטֶפֶת, רוֹגֶזֶת, רוֹעֶשֶׁת,

פָּתְחָה מִתּוֹךְ הָעֲלָטָה וְגָמְרָה מִתּוֹךְ חִיּוּךְ שֶׁמֶשׁ

בְּמִפְלְשֵׂי עָבִים קְרוּעִים וּבְמַרְאוֹת שְׁלוּלִיּוֹת קְרִירוֹת. [30]

עָמְדוּ הַבִּצּוֹת מְחַכּוֹת לְקִבּוּל רַגְלֵיהֶם שֶׁל פָּעוֹטוֹת,

וְהָאֲדָמָה הַסְּפוּגָה מֵי-בְּרָכָה הִזְדָּרְזָה לְהִתְיַבֵּשׁ,

נַעֲשֵׂית רַכָּה מְתַפֶּשֶׂת כְּנֶגֶד הָרֶגֶל הַנְּעוּצָה,

כְּאוֹמְרָה: בָּנִים חֲבִיבִים, הֲרֵי אֲנִי כָּאן לִפְנֵיכֶם

עָפָר תַּחַת רַגְלֵיכֶם, הִתְהַלְּכוּ כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם. [35]

פֶּסַח מְדֻכִּים בָּאָרֶץ…

     לִכְאוֹרָה הַיָּמִים כְּתִקּוּנָם:

פָּתְחָה בִּפְסוּקֵי זִמְזוּמָה דְּבוֹרָה זְהַבְהֹבֶת שַׁקְדָנִית,

צִרְעַת-דְּרָכִים רוֹגֶזֶת וְזַבּוּרִית קְשַׁת-כָּנָף נוֹהֶמֶת;

וְאוֹתוֹ שָׁאוֹן שֶׁל פֶּסַח כָּשֵׁר וַהֲמֻלָּתוֹ [40]

עוֹלִים בְּעוֹלָמָם הֶחָמִים שֶׁל בִּקְתָּה וּבַיִת יְהוּדִי,

אֲשֶׁר יֵשׁ בּוֹ מֵרִשְׁרוּשׁ הַמַּצָּה הַיְּבֵשָׁה בְּסָדִין

תָּלוּי עַל גַּבֵּי יַתּוּכִים, שֶׁנִּשָּׂא מִבֵּית הַמַּאֲפִיָּה

וְנִכְנַס לַחֶדֶר הָעוֹמֵד וּמְחַכֶּה בְּטָהֳרָה וּקְדֻשָּׁה;

לַחַשׁ-לְחָשִׁים שֶל מַגְהֵץ-הַבַּרְזֶל הַפָּגוּם וְיֶתֶר [45]

כָּל כְּלֵי-בַּרְזֶל, לְרַבּוֹת פְּצָצוֹת שֶׁל בַּרְזֶל-הַסִּיגִים,

פְּלֵטַת מִלְחֲמוֹת-קְרִים, בְּרָגְזָם וּבְהַעֲלוֹתָם

קֶצֶף בְּרוֹתְחִין שֶׁבְּתוֹךְ חָבִיּוֹת וְגִגִּיּוֹת לְכַשּׁרָם;

קְרִיצַת-חֲרִיצַת אֲבָנִים, מְלֻבָּנוֹת וְטוֹרְחוֹת בְּשִׁפְשׁוּף

קַרְשֵׁי שֻׁלְחָנוֹת וּשְׁרַפְרַף, קַרְנוֹת מַגְרֵפָה וְיַתּוּךְ, [50]

עוֹבְרִים בְּזֶרֶם שֶׁל מַיִם וּמְמָרְקִים הֶחָמֵץ שֶׁל-חֻלִּין;

צִלְצוּל צִנְצָנוֹת צְמוּדוֹת צֶמֶד לִכְלִיל אֶחָד צְנֵפָה,

כְּלִיל אֶחָד: כָּל כְּלֵי הַכֶּסֶף וְכָל כְּלֵי-מַתֶּכֶת לְמִינָם,

אֲשֶׁר מִבַּעַץ – הַבַּעַץ הַחִוֵּר, וַאֲשֶׁר מִנְּחֹשֶׁת –

נְחֹשֶׁת אֲדֻמָּה, וְכֻלָּם מְמֹרָקִים בְּנֶתֶר הַצָּחַר: [55]

כַּפִּית וְכַף וְסַכִּינִים, כּוֹסוֹת שֶׁל קִדּוּשׁ, מִמְלָחָה,

בֵּית-הַחֲרֹסֶת הָעַתִּיק, מִסְנֶנֶת הַטֵּה וּצְבָת-סֻכָּר;

עוֹנִים בְּצִלְצוּל עַלִּיזִים זֶה לָזֶה, קְשׁוּרִים בְּחֶבֶל

לֶשֶׁם הַגִּעוּל הַכָּשֵׁר בְּגִגִּיּוֹת בַּלַּן-“הַמֶּרְחָץ”;

וְקוֹל שֶׁל עֱלִי, הַמִּתְדַּפֵּק עַל דָּפְנֵי מַכְתֵּשׁ וּמְדוֹכָה, [60]

כָּתוֹשׁ וְדוּךְ אֶת הַמַּצָּה עַד שֶׁתִּדַּקֵּק לְקֶמַח.

פֶתַע נָפַל הַדָּבָר! יְהוּדִי שָׁב מִן הָעִיר, בָּהּ

עָשָׂה אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִתְחִילוּ מִתְקַהֲלוֹת קְהִלּוֹת,

פָּנִים נוֹפְלִים וְחִוְרִים… וּבְעוֹד שָׁעָה קַלָּה, וּפָשְׁטָה

רִנָּה בְּחוּצוֹת הַכְּפָר, לֹא הָיָה בַּיִת לֹא יָדָע. [65]

דִּבְּרוּ, וְשָׁתְקוּ וְדִבְּרוּ – בִּלְחִישָׁה, בְּעֵינַיִם נִפְחָדוֹת;

קָלְטוּ בַּצָּמָא הַשְּׁמוּעָה, נֶאֶנְחוּ וּפָנוּ אִישׁ לְעֶבְרוֹ,

בְּעַיִן חוֹשֶׁדֶת הִשְׁקִיפוּ בְּעֵינֵי הַגּוֹיִים הַשְּׁכֵנִים.

הָפְכוּ הַשִּׂיחוֹת לְלַחַשׁ, נַעֲשׂוּ לַחֲשֵׁי-צְפוּפִים,

פֶתַע הִנְמִיכוּ הַקּוֹלוֹת, יְרֵאִים לִשְׁמֹעַ אֶת עַצְמָם, [70]

מַרְבִּים לְהַזְכִּיר עִיר פְּלוֹנִית וּמַחְסְנֵי רַכֶּבֶת,

אֶת הַקַּצַפִּים הָרַבִּים, הַפּוֹעֲלִים שָׁם בַּמַּחְסָנּים.

פִּתְאוֹם הָשְׁלַךְ הָס! בַּבָּתִּים, בַּשּׁוּק וּבָרְחוֹבוֹת,

כְּאוֹתָהּ דּוּמִיַּת-הָאֵימָה שֶׁלִּפְנֵי הַסַּעַר הַקָּרֵב,

וְנִגְלָה, נִתְחַוֵּר מְהֵרָה: גַּם הֵם כְּבָר יוֹדְעִים, גַּם הֵמָּה. [75]

שְׁמוּעוֹת פָּרְחוּ וּבָאוּ, סֻפְּרוּ מִפֶּה אֶל הָאֹזֶן,

נִמְצָאוּ עֵדֵי-רְאִיָּה, אַחַר-כָּךְ בָּאוּ עִתּוֹנִים…

פִּתְאֹם בַּבֹּקֶר וְהַשִּׁפְחָה הַשּׁקְצָה מְבַקֶּשֶׁת פִּטּוּרִין.

לָמָּה? מַדּוּעַ? כִּי כָּךְ! מִבֵּיתָהּ צִוּוּהָ, - עוֹד אָמֶשׁ.

וְהִנֵּה גּוֹיִים-מַכָּרִים נִפְגָּשִׁים – כְּלֹא רוֹאִים, מִתְחַמְּקִים, [80]

עוֹבְרִים בְּעֵינַיִם מוּרָדוֹת, נִתְבָּעִים – וּמְגַמְגְּמִים, פּוֹרְשִׁים.

גּוֹיִים מִזְדַּמְּנִים בָּרְחוֹב, מִצְטָרְפִים לִכְנוּפְיוֹת, מִתְלַחֲשִׁים;

עוֹבֵר יְהוּדִי עַל פְּנֵיהֶם – מִשְׁתַּתְּקִים, מְחַיְּכִים אִישׁ לְאָחִיו.

פַּסּוּ הַקּוֹנִים מִשּׁוּק, חָדְלוּ הַלָּקוֹחוֹת מִלָּבוֹא:

יִזְכּוּ גַּם בְּלֹא כָּל מְחִיר… הַשָּׁעָה תַּגִּיעַ מִמֵּילָא… [85]

קוֹנִים אַךְ דְּבָרִים אֵין לִדְחוֹת בַּמֶּשֶׁק וּבִלְתָּם אִי-אֶפְשָׁר.

נִכְנָס יְהוּדִי בִּדְבָרִים עִם גּוֹיִים-חֲסִידָיו – אֵין בְּפִיהֶם

מַה לְהַגִּיד: דִּבּוּרִים חֲטוּפִים וְדַלֵּי-מַשְׁמָעוּת.

עַיִן לֹא נִתְקְלָה בְּעַיִן: זֶה יָצוּד אֲרֻּכּוֹת מֵעֻמְקָהּ,

וְזֶה שֶׁכְּנֶגֶד – מוֹרִידָהּ, אוֹ שֶׁמִּתְחַצֵּף בְּיוֹתֵר; [90]

שְׁנֵיהֶם, שְׁנֵיהֶם מְבִינִים אֶת הָעֲתִידוֹת, הַבָּאוֹת.

יְהוּדִים בֵּינָם לְבֵין עַצְמָם – נִתְרַכְּכוּ הַלְּבִבוֹת, נִתְקָרְבוּ;

מְאַחֲרִים זֶה אֵצֶל זֶה וּמַאֲרִיכִים בְּיָחַד.

מַרְבִּים בְּלַחַשׁ-טְמִירִין, מִתְיָעֲצִים, פּוֹרְשִׂים כַּפַּיִם,

אֶלָּא שֶׁקּוֹלָם מַנְמִיכִים – וּבְיִחוּד בִּפְנֵי הַתִּינוֹקוֹת, [95]

בְּדִבּוּר וְדִבּוּר נִזְהָרִים בִּפְנֵיהֶם, וּבָמוֹ מַבִּיטִים

בְּחִבָּה יְתֵרָה נִפְחֶדֶת, מְנַגְּבִים בִּגְנֵבָה הַדְּמָעוֹת.

חָוְרוּ כָּל פָּנִים, נִזְדַּקְּנוּ, קוֹמָתָם נִתְכּוֹפְפָה בְּלִי מֵשִׂים.

רַעַשׁ בָּרְחוֹב – וּמַלְבִּינִים, קוֹל רָם כִּי יִשָּׁמַע – יֶחֱוָרוּ.

גַּם בֵּיתֵנוּ נִשְׁתַּתֵּק וְהָגוּ פִּנּוֹתָיו אַךְ אֵימָה. [100]

אֵימָה גְּדוֹלָה חֲרִישִׁית, אֵימָה מְיַבֶּבֶת וּבוֹכָה

בְּקוֹלוֹ שֶׁל סַבָּא, עַל סֵפֶר הַתְּהִלִּים יִתְמוֹגֵג בִּדְמָעוֹת.

נִפְסַק שִׁירוֹ שֶׁל אַבָּא, נִפְסַק הַזֶּמֶר לְעוֹלָם,

אֵין “אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא”, אֵין “אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי”…

פַּעַם, כְּשֶׁצָּבְאוּ הַיְלָדִים עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן הָרָחָב, [105]

הָיוּ מַשְׁקִיפִים עַל פְּנֵי הָרְחוֹב וְהַדֶּרֶךְ הָעוֹלָה,

עָבְרָה בְּשָׁאוֹן כִּרְכָּרָה וּצְפוּפִים עָלֶיהָ “הַגּוֹיִים”,

רָאוּ אֶת הַתִּינוֹקוֹת וְזָרְקוּ כְּלַפֵּיהֶם אֲמָרִים

בְּחֻצְפָּה וּבְצָהֳלָה גְּדוֹלָה. וְאֶת הָאֲמָרִים לֹא תָּפְסוּ

אָזְנֵי הַיְלָדִים; וְאוּלָם, כְּשֶׁאֵלֶּה הִתְחִילוּ מַעֲבִירִים [110]

כַּף-יָד מוּשָׁטָה עַל גְּרוֹנָם וְחוֹזְרִים מַעֲבִירִים עַל גְּרוֹנָם –

פָּנוּ אֶל אִמָּם בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת לִרְוָחָה, וְנִזְדָּרְזָה

לְהַתִּיק אוֹתָם מִמְּקוֹמָם, וְהִיא הֶחֱוִירָה וְצָרְרָה

אוֹתָם בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ, הִתְחִילָה בּוֹכָה בַּמִּסְתָּרִים.

פַּעַם, בִּמְאֻחָר בַּלַּיְלָה, בָּא הֶעִירַנִי מִשְׁנָתִי [115]

אַבָּא, וְהִלְבִּישַׁנִי חַמִּים מִצִּנָּה מְאֻחֶרֶת,

תָּפַס בְּיָדִי, וּבְיָדוֹ הַשְּׁנִיָּה הַפָּנָס, שֶׁשִּׁמֵּשׁ

לָנוּ לְמָאוֹר בַּלֵּילוֹת, כְּשֶׁאָנוּ מְהַלְּכִים בַּחוּצוֹת.

כָּךְ נְהָגַנִי אֶל דִּיר הָעֵצִים וַאֲרִיחֵי-הַגָּלָל

דֶּרֶךְ הַפְּרוֹזְדּוֹר הַגָּדוֹל, כִּי הָיָה דִּיר סָמוּךְ לַתַּנּוּר, [120]

וְכָל חַלּוֹנוֹתָיו אֲטוּמִים בִּלְבֵנִים מִפְּנֵי הַגַּנָּבִים.

וְהִנֵּה בַּדִּיר מִשְׁפַּחְתֵּנוּ: הַדּוֹדִים, הַדּוֹדוֹת וְסַבָּא,

וְכָל הַיְּלָדִים הַגְּדוֹלִים מִבְּנֵי שֵׁשׁ שָׁנִים וָמַעְלָה.

שְׁנַיִם פָּנָּסִים הֵאִירוּ, וְנֵרָם מְכַרְכֵּר וּמְפַזֵּז,

מַרְקִיד צְלָלִים מִצְּלָלִים מְשֻׁנִּים עַל גַּבֵּי הַקִּירוֹת [125]

וְעַל פְּנֵי הַתִּקְרָה הַגְּבוֹהָה, צִלְלֵי בְּנֵי-אָדָם וְכֵלִים,

צֵל מִתּוֹךְ צֵל מְקֻפָּחִים, וְיוֹצְאִים בִּמְחוֹלוֹת מוּקְיוֹנִים,

אֵבֶר מִזֶּה מַאֲרִיכִים וּמְקַצְּצִים בְּאֵבֶר מִשְׁנֵהוּ.

עוֹמְדִים הָיִינוּ מִסָּבִיב לְשׁוּחָה צָרָה-עֲמֻקָּה,

נַעֲרֵי דּוֹדִי הַגְּדוֹלִים בָּהּ טָרְחוּ מְעֻמָּדִים עַל שְׁלַבֵּי [130]

סֻלָּם צַר וּמְשֻׁלְשָׁל. וְעָמְדָה תֵּבָה שֶׁל פַּחִים,

תֵּבָה שֶׁל סֻכָּרִיּוֹת, אֲרוּזָה הֲדוּקָה בְּחֵבֶל;

אַחַר עָלוּ הַנְּעָרִים, נָטְלוּ שַׁרְשֶׁרֶת וְשִׁלְשְׁלוּ

אוֹתָהּ הַתֵּבָה לְמַטָּה – הַבּוֹרָה. וְכָךְ פָּתַח סַבָּא:

"רְאוּ יַלְדֵי חֶמֶד, וְזִכְרוּ! וּבְאִם יְחַיֵּיכֶם הַקָּדוֹשׁ, - [135]

בָּרוּךְ הוּא, וִחְיִיתֶם – פֹּה תִּמְצְאוּ כָּל אֲשֶׁר לָנוּ:

כֶּסֶף וְזָהָב וְתַכְשִׁיטִין; אַךְ זִכְרוּ: בַּפִּנָּה הַפּוֹנָה

כְּלַפֵּי מִזְרַח… בְּפִנָּה, בְּדִיר הָעֵצִים – בַּפִּנָּה!"

וְדוֹדִי וְאַבָּא וְהַנְּעָרִים מִלְאוּ הַבּוֹר מֵחֻלְיָתוֹ,

אַחַר הֵבִיאוּ אֲרִיחִים שֶׁל צְפִיעֵי-הַבָּקָר וְסִדְּרוּם [140]

לְמַעְלָה, עַל גַּבֵּי הַשּׁוּחָה, וְלֹא הָיָה לְהַכִּיר הַמָּקוֹם.

אֵין אֲנִי זוֹכֵר אֵיךְ שַׁבְתִּי, וְאֵימָתַי שַׁבְנוּ מִדִּיר זֶה.

אָרְכוּ הָרְגָעִים כְּיָמִים, וְהַיָּמִים אָרְכוּ כְּשָׁנִים,

בָּאוּ וְנִתְקַיְּמוּ אָז בָּנוּ דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה:

"בֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב, וְעֶרֶב – מִי יִתֵּן [145]

בֹּקֶר "… וְעָבְרָה הָרִנָּה: כְּבָר קָבְעוּ הַשָּׁעָה לְאַלְתַּר,

קָבְעוּ בְּדִיּוּק הַיּוֹם: יוֹם שֵׁנִי, הַשֵּׁנִי לַפַסְחָא.

וְעָיְפָה נַפְשֵׁנוּ לַהוֹרְגִים! עַד שֶׁנִּתְעוֹרְרָה אִמָּא:

"יוֹתֵר אֵינֶנִּי יְכוֹלָה. מָתַי? – יָבוֹאוּ – יָבוֹאוּ!

יִרְצְחוּ נַפְשִׁי, יְרַטְּשׁוּ, יִשְׁחֲטוּ בְּסַכִּין פְּגוּמָה, [150]

יַעֲשׂוּ בִּי אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ! אַךְ אֶת הַטַּף, אֶת הַפָּעוֹטוֹת…

לֹא, זֹאת… אֵינֶנִּי יְכוֹלָה… נִמָּלְטָה הָעִירָה… בָּרֶגֶל

אֶל מוֹשְׁבוֹת הָאַשְׁכְּנַזִּים"… וְסַבָּא עָנָה וְאָמַר:

“אֵין חַיָּה טוֹרְפָה בָּעוֹלָם אֲשֶׁר לֹא תָּחוּס עַל יָלֶד!”

אוֹתוֹ עֶרֶב הִתְחַמֵּק אַבָּא וּבְיָדָיו הַפֶּלֶס, [155]

וּכְשֶׁשָּׁב הֵבִיא בְּיָדָיו חֲבִילָה שֶׁל בְּגָדִים בְּאַמְתַּחַת.

אִמָּא נָפְלָה עָלֶיהָ, הִפְשִׁיטָה הַיְּלָדִים וְהִלְבִּישָׁה

שׁוּב, אֲבָל בִּגְדֵי אִכָּרִים, גַּם הִיא לָבְשָׁה בִּגְדֵי אִכָּרִים. [160]

וּבוֹ בַּלַּיְלָה, מִיַּד עִם חֲצוֹת, בָּא הִתְדַּפֵּק עַל חַלּוֹן

שׁוֹאֵב-הַמַּיִם פָּנָס, וְאִמָּא יָצְאָה וְהַיְּלָדִים,

זָרְקָה עַצְמָהּ אֶל תּוֹךְ הַלַּיְלָה הַמְּצֻנָּן הַבָּהִיר…

וְאַבָּא נָטַל הַפֶּלֶס וְסַבָּא תִּקֵּן הַמַּגְּזֵרָה.

וְסַבָּא הָלַךְ וְהֵבִיא וְהִכְנִיס הַמַּצָּה לַבַּיִת,

אַחַר הָלַךְ, בְּגַפּוֹ, עַד קְצֵה כָּל-הַכְּפָר, וְשָׁם שָׁאַב

מַיִם אֶל תּוֹךְ דְּלִי חָדָשׁ… וְיָשַׁב לַסֵּדֶר וְעָרַךְ, [165]

בַּחֲלוּקוֹ הַלָּבָן וְעַל כַּר שֶׁל פְּלוּמַת אַוָּזִים. –

מִנְיַן זְקֵנִים נִתְכַּנְּסוּ לְבֵית-הַמִּדְרָשׁ לִתְפִלָּה.

וְאַחֲרֵי פַּת-צָהֳרַיִם עַל כֻּפְתּוֹת וְעַל כָּל פְּרָטֵי פְּרָטִים

פָּנָה סַבָּא לַדִּיר וּבִקֵּשׁ וּמָצָא בּוֹ קֶרֶשׁ,

וַיַּצִּיבֵהוּ בַּפְּרוֹזְדוֹר. וְחָזַר סַבָּא הַחַדְרָה, [170]

מָצָא שַׂק הָאֱגוֹזִים, הַטְּמוּנִים לַיְּלָדִים וְלָאוֹרְחִים,

לָקַח כַּמָּה שֶׁלָּקַח וְשָׁב אֶל הַפְּרוֹזְדוֹר, וְהִתְחִיל

מְשַׂחֵק בְּמִשְׂחַק-אֱגוֹזִים, מַעֲשֵׂה פָּעוֹטוֹת בַּחַגִּים.

וְהָאֱגוֹזִים מִדַּרְדְּרִים, מִתְגַּלְגְּלִים עַל גַּבֵּי הַקָּרֶשׁ,

קוֹפְצִים וְגוֹלְשִׁים וְנָחִים עַל גַּבֵּי הָרִצְפָּה הַנְּקִיָּה, [175]

נָחִים בַּאֲשֶׁר יִפֹּלוּ מִסָּבִיב לַקֶּרֶשׁ הַמְּהֻקְצָע.

וְסַבָּא נוֹשְׁרוֹת דִּמְעוֹתָיו, נוֹפְלוֹת מִדַּרְדְּרוֹת גַּם הֵנָּה,

נוֹזְלוֹת עַל גַּבֵּי הַקֶּרֶשׁ, וְנִתְעַרְבְּבוּ אֱגוֹזִים וּדְמָעוֹת.

וְסַבָּא מְשַׂחֵק וְאוֹמֵר: "לְמַעַן פָּעוֹטוֹת יִשְׂרָאֵל,

בְּנֵי הָאִמָּהוֹת הַכְּשֵׁרוֹת! לְמַעַן צֹאן קָדָשֶׁיךָ! [180]

וְשׂוֹנְאֵי-יִשְׂרָאֵל לֹא יִזְכּוּ, לְעוֹלָם וּלְעוֹלָם לֹא יִזְכּוּ

לִרְאוֹת בַּיִת יְהוּדִי שֶּׁאֵין בּוֹ מִסֵּדֶר שֶׁל פֶּסַח,

בַּיִת יְהוּדִי שֶּׁיֶּחְסַר פָּעוֹטוֹת מְשַׂחֲקִים בְּשִׂמְחָה!"

וּבַשֵּׁנִי לַפַּסְחָא, מִיָּד עִם גְּמַר תְּפִלַּת הַגַּלָּח,

וְכָל הַפַּעֲמוֹנִים מִתְמוֹגְגִים בְּצִלְצְלֵי תְּרוּעָה וְשִׂמְחָה, [185]

פֶּתַע נִשְּׁתַּתְּקוּ בַּצְּרִיחַ… וְעוֹד שָׁעָה קַלָּה וְהִתְחִילוּ

בּוֹקְעִים קוֹלוֹת-מְהוּמָה מִמְּצִלּוֹת הַצְּרִיחַ הַגְּדוֹלוֹת,

קוֹלוֹת קוֹרְאִים עֲצָרָה… וְהַקָּהָל מִזְדָּרֵז וְנֶחְפָּז

אֶל הַמַּדְרֵגוֹת וּלְפָלוּשׁ הַכְּנִיסָה הַמְּלֵאָה לָהּ אָדָם.

צָצוּ פִּרְחָחִים בְּסִיעוֹת, נִשָּׂאִים בִּתְרוּעָה וּשְׁרִיקָה [190]

כְּנֶגֶד הֶהָמוֹן הַסּוֹעֵר, מְקַפְּצִים וּמְדַלְּגִּים מְשֻׁנּוֹת:

קוּמוּ וְנַכֶּה בַּיְּהוּדִים! וְהֶהָמוֹן הוֹלֵךְ וְגָדוֹל –

בָּאָה הַשָּׁעָה הַקְּבוּעָה, מְחַכִּים לָאוֹת וְיַתְחִילוּ…

וְהִנֵּה נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת, אֲשֶׁר בְּאֶמְצַע הַכְּנִיסָה,

וְיָצָא הַגַּלָּח וַסִילִי, מִשּׂוֹנְאֵי-יִשְׂרָאֵל מֻבְהָקִים, [195]

הוּא וְכָל הַתְּרָפִים, הַצְּלָמִים, תִּימוֹרוֹת וּמַחְתַּת-הַלְּבוֹנָה,

יָצָא בְּבִגְדֵי שְׂרָד-חָגָא, וּבְיָדָיו הַצֶּלֶב הַגָּדוֹל,

דִּבֵּר אֶת אֲשֶׁר דִּבֵּר, וְהִשְׁבִּיעַ הָעָם… וַיָּפוּצוּ

כָּל הָעָם אִישׁ לְעֶבְרוֹ, וְרַק הַפִּרְחָחִים הֵם סָקְלוּ

כָּל חַלּוֹנוֹת הָעִבְרִים, לֹא נִשְׁאַר חַלּוֹן, כִּי נֻפָּצוֹ. [200]

אַחַר שָׁקַט הַכְּפָר

        וְהַיָּמִים שָׁבוּ לְקַדְמָתָם.

שָׁבוּ הַגְּבִירִים מֵאֵצֶל מוֹשְׁבוֹת הָאַשְׁכְּנַזִּים,

אִמָּא שָׁבָה גַּם הִיא. וְזֶה פָּנָס בָּא עַל שְׂכָרוֹ.

וְכָךְ אָמַר סַבָּא: אַל יֵאוּשׁ! כִּי מִי אֲשֶׁר בָּרָא הַפֶּסַח [205]

וַדַּאי שֶׁבָּרָא גַּם מִי אֲשֶׁר יִשְׁמֹר עָלָיו לַעֲשׂוֹתוֹ,

מִבִּלְעָדֵינוּ מִי יִשְׁמֹר? כִּי אֵין בִּלְעָדֵינוּ לַעֲשׂוֹתוֹ.

וַנְקַא הוּא יַעֲשֶׂנּוּ עַל גּוּרֵי-חֲזִירִים מְחֹרָכִים?

וְשֶׁמָּא צָרְפַתִּי עַל נִבְלַת שְׁפַנֵּי-הַמַּרְבֵּק וּצְלוּיִים,

פֶּסַח כָּשֵׁר, כַּכָּתוּב “עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים”, – לֹא אָנוּ? [210]

בּוֹרֵא הַפֶּסַח הוּא יִשְׁמֹר אֶת שׁוֹמֵר-הַפֶּסַח וְאֶת אַרְצוֹ…

פֶּסַח לְדוֹרוֹת, וְאָנוּ אֻמָּה לְדוֹרוֹת. אַל יֵאוּשׁ!

תל-אביב 22.2.39

קְרִיעַת יַם-סוּף / שאול טשרניחובסקי

אַבָּא זוֹ הָיְתָה דַּרְכּוֹ לְקַבֵּל פְּנֵי-פֶּסַח בְּשִׂמְחָה.

הָיָה חוֹזֵר בַּבֹּקֶר מֵעִסְקֵי-פְּרַגְמַטְיָה וְעוֹסֵק

בְּבִעוּר חָמֵץ עַל גַּבֵּי קִסְמִים לְבָנִים-לְבָנִים

(בִּקַּע לוּחוֹת אֳרָנִים) בְּתוֹךְ כַּף שֶׁל עֵץ, כַּף חֲדִישָׁה,

כְּרוּכָה בְּמַטְלִית מַלְבִּינָה. וּלְאַחַר שֶׁעָסַק בְּמִצְוָה

הָלַךְ וּבֵרַר לוֹ דְּלִי וְקָשַׁר לַדְּלִי אֶת-הַחֶבֶל,

שָמַט הַדְּלִי אֶל הַבְּאֵר, וְהָלַךְ וּמָשָׁה וְהֶעֱלָה

מַיִם צוֹנְנִים וּשְׁפָכָם עַל גַּבֵּי הַקַּרְקַע הַיְבֵשָׁה.

תְּחִלָּה סָפַג הַקַּרְקַע הַמַּיִם וְנִשְׁאַר מְרֻטָּב,

אַחַר, כְּשֶׁשָׁבַר צְמָאוֹ, עָמַד מִקַּבֵּל הַמַּיִם,

הֶעֱלָה שְׁלוּלִית גְּדוֹלָה, כְּדֵי כַּמָּה אַמּוֹת לְרָחְבָּהּ.

פָּרַשׁ אַבָּא לַחֶדֶר וְשָׂם עָלָיו פַּרְוַת-הַחֹרֶף,

גְּדוֹלָה, רְחָבָה וְחַמָּה עַל עוֹרוֹת-כְּבָשִׂים שֶׁל “שְׁלוֹנְקָה” ¹,

יֶרֶק כֵּהֶה-שֶׁבַּכֵּהֶה מַעֲשֶׂה בּוּרְסִי מֻמְּחֶה.

הָיְתָה הַפַּרְוָה עוֹטַפְתוֹ כְּשֶׁהִיא מְכֻפֶּלֶת עַל חָזוֹ

עַד בֵּית-הַשֶּׁחִי נִכְנֶסֶת, עוֹבֶרֶת שִׁפּוּלֵי-הַבֶּטֶן.

בֵּית-הַצַּוָּאר מְהַדֵּר מְכַסֶּה כְּתֵפוֹתָיו הָרְחָבוֹת

עוֹבֵר עַל מַחֲצִית גַּבּוֹ וּמְכַסֶּה כָּל-רֹאשׁוֹ מְעֻמָּד:

שְׂעַר אַגְנִינָה מַשְׁחִירָה, תַּלְתַּלִּים אֲרֻכִּים וּסְמִיכִים.

שְׂפוֹת הַפַּרְוָה עֲטוּרוֹת וּשְׂפוֹת הַשַּׁרְווּלִים מְצֻיָּצִים

גְּדִילֵי הַצֶּמֶר הָאָרֹךְ, גְּדִילֵי תִּפְאֶרֶת רְחָבִים.

אָנוּ, הַיְלָדִים, סְבוּרִים הָיִינוּ, שֶׁהֵמָּה עוֹד זְאֵבִים.

הוֹצִיא חֲגוֹרָה אֲרֻכָּה עֲשׂוּיָה בִּפְתִילֵי שְׂעַר-גְּמַלִּים,

וְכָל צִבְעֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר בְּקֶשֶׁת בֶּעָנָן

וְכָל-צְבָעִים אֲשֶׁר לֹא הָיוּ עַל פְּנֵי הַשָּׁמַיִם מַבְרִיקִים

כֻּלָּם עָלֶיהָ בְּעִרְבּוּבְיָה לְסַנְוֵר אֶת עֵינֵי “הַשְּׁקָצִים”,

כָּל בַּחוּרֵי הַכְּפָר, הָעוֹמְדִים לְגִיּוּס הָשַׁתָּא

אוֹ לְהִכָּנֵס לְחֻפָּה – וּמְקַיְּמִים “שְׂמַח בָּחוּר” בְּהִלּוּלִים.

כְּרָכָהּ אַבָּא עַל מָתְנָיו הַדַּקּוֹת פַּעַם וְעוֹד פַּעַם,

הִבְלִיט חָזֵהוּ וְהִדֵּק, וְקָלַע פַּעַם וְעוֹד פַּעַם,

עַד שֶׁגְּדִילֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת נִשְׁאֲרוּ תְּלוּיוֹת לְצִדּוֹ.

תָּפַס הַמַּקֵּל הָאָרֹךְ וְהֶעֱמִיס עַל שִׁכְמוֹ הָרָחָב

אֶת הַמִּשְׁאֶרֶת הַגְּדוֹלָה [מִצְטַעֵר שֶׁאֵין בָּהּ כָּל-בָּצֵק],

צוֹעֵד קוֹמְמִיּוּת “בְּיָד רָמָה”, נְעוּל מַגָּפַיִם שֶׁל חֹרֶף,

כָּךְ, כְּשֶׁהֵם מְאֻבָּקִים, כַּכָּתוּב: “לֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהּ”.

הָלַךְ וְעָבַר הַשְּׁלוּלִית – זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם,

זֵכֶר לִקְרִיעַת הַ“יַּם-סוּף”…

וּפַעַם כְּשֶׁהָיְתָה הַשָּׁנָה

שְׁלוּגָה מְאֹד, וְהַשֶּׁלֶג נֶעֱרַם שׁוֹהֶה עַל גַּבֵּי

שְׂדוֹת הָאִפַּרְכִיָּה כֻּלָּהּ, מְכוֹפֵף אִילָנוֹת בָּרְגָבִים.

עוֹטֵף בְּתַכְרִיכִים הַשִּׂיחַ, סוֹתֵם כָּל-גַּיְא וְכָל-בִּקְעָה,

הוֹפֵךְ הַבָּמוֹת לְהָרִים, מַבְרִיק בָּאוֹר בִּשְׁלַל-בְּרָקִים

וְעֶרֶב צְלָלָיו מַכְחִילִים, – עַד שֶׁפִּתְאֹם-לְפֶתַע

נִכְנְסָה חַמָּה בְּחֻמָּהּ, וַיִּמַּס הַשֶּׁלֶג בְּבַת-אַחַת.

עָלוּ וְגָאוּ הַמַּיִם, בְּאֵין-רוֹאִים בַּלַּיְלָה נִכְנָסוּ,

צִפּוּ-כָּל חָרְשׁוֹת-הַנָּחַל וַיְּכֻסּוּ שְׂדוֹת-בּוּר שֶׁבַּשָּׁפֶל,

אֲשֶׁר עַל פַּלְגֵּי הַדְּנִפֶּר וְעַד שׁוּק-הָאַרְמֶנִים בַּנָּגֶב,

מִלְאוּ כָּל מַרְתֵּף בַּכְפָר וְהַתְּעָלוֹת הַסְּמוּכוֹת לַגְּדֵרִים,

הָפְכוּ גִּנּוֹת-הַיֶּרֶק אֲגַמִּים. "כָּמוֹהוּ לֹא נִהְיָתָה

לְמִיּוֹם שֶׁהִתְיַשְּׁבוּ יְהוּדִים בְּעַרְבוֹת-טַבְרִיָּה בַּכְּפָרִים

אַחַר הַכִּבּוּשׁ הָרוּסִי". וְלֹא עָבְרוּ יָמִים מוּעָטִים

וְהָלְכוּ הַמַּיִם וְשָׁבוּ, וּפַלְגֵּי הַדְּנִפֶּר הֵם בְּלָעוּם.

וְאֵלֶּה כָּל-הַנֶּחְשָׁלִים, בַּשֶּׁפֶל וּבְגִנּוֹת-הַיֶּרֶק,

וְכָל אֲשֶׁר עָמְדוּ בַּתְּעָלוֹת, שָׁרְצוּ הֲמוֹנֵי רֹאשָׁנִים,

שְׁגַר-הַצְּפַרְדֵּעַ הַמְקַוְקֵו וְהוֹגֶה כִּסּוּפֵי אֲהָבִים.

וְעוֹף הַבִּצָּה הַגָּמִישׁ, כָּל מַאֲרִיכֵי-שׁוֹקַיִם

וּמַקְרִימִים קְרוּם-רֶגֶל, הִתְחִילוּ מְטַיְּלִים אֲרֻכּוֹת.

וְהָיְתָה כְּנַף-שְׁלוּלִית אַחַת נִכְנֶסֶת בֶּחָצֵר שֶׁלָּנוּ,

וְאָמְרָה כְּבָר לְהַעֲלוֹת יְרֹקֶת עַל גַּבָּהּ. וְאָנֹכִי מְלַוֶּה

אָבִי הַפּוֹנֶה לַבְּאֵר וְעוֹזֵר בְּהַכְנָסַת הַדֶּלִי.

נִרְאֶה לִי: אוֹתָהּ שְׁלוּלִית כְּעֵין הַ“יַם-סוּף” בִּשְׁעָתוֹ.

"אַבָּא, אָמַרְתִּי לוֹ, שֶׁמָּא תִּמְצָא לְךָ שְׁלוּלִית – כָּמוֹהָ?

בְּחַיַּי, שֶׁאֵינָהּ עֲמֻקָּה" – "בְּוַדַּאי יָדַעְתָּ, לִי עָנָה:

כַּמָּה וְכַמָּה כְּבָר לַשְׁתָּ אוֹתָהּ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ.

אֶפֶס הַפַּעַם צָדַקְתָּ; אַךְ שַׁל נְעָלֶיךָ, הַשֶּׁקֶץ.

נַעֲבוֹר שְׁנֵינוּ, גַּם אָתָּה". וְסַרְנוּ אֶל שֹׁקֶת בְּאֵרֵנוּ,

שָׁם הֶעֱמַדְנוּ לְהַמְתִּין אֶת הַמַּגָּפַיִם, גָּלַלְנוּ

אֶת מִכְנָסֵינוּ עַד קָרוֹב לְגֹבַהּ הַבֶּרֶךְ וָמָעְלָה,

וְאַבָּא תָּפַס בְּכַפִּי תְּפִיסָה חֲזָקָה מֵאַהֲבָה:

"אַתָּה תֵּלֵךְ בְּרֹאשׁ, כִּי אַתָּה יוֹדֵעַ הַדֶּרֶךְ!

לֵךְ, וְאַל תַּעֲמִיק יוֹתֵר, עַד קַרְסֻלֵּינוּ – דַּיֵּנוּ".

וְכָךְ הָלַכְנוּ-פָּסַעְנוּ: אֲנִי לְאִטִּי, בִּזְהִירוּת,

וְאַבָּא קוֹמְמִיּוּת וּזְקוּפוֹת, כְּשׁוּבוֹ בֶּחָג מִבֵּית-מִדְרָש.

וּכְשֶׁהִגַּעְנוּ עַד אֶמְצַע אוֹתָהּ הַשְּׁלוּלִית, וּפָתַח

אַבָּא בְּפִזְמוֹן חֲרִישִׁי וּפִזֵּם וְהָלַךְ מְפַזֵּם

“שִׁירַת הַיָּם”. וּבַחַלּוֹן אִמֵּנוּ עוֹמֶדֶת נִשְׁקֶפֶת

וְהָיוּ עֵינֶיהָ הַיָּפוֹת – כְּשֶׁבָּאנוּ הַבַּיְתָה הַשְּׁנַיִם,

אוֹרוֹת וּרְטֻבּוֹת, וְעָנְתָה: כָּךְ יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנָיו

עַד שֶׁהָאָבוֹת וְהַבָּנִים עוֹד הוֹלְכִים יָד-אַחַת בְּתוֹכֵנוּ,

דָּבָר לֹא נִירָא; יְקֻיָּם: “בָּאוּ מַיִם עַד נֶפֶשׁ”;

אֶפֶס בָּם יִטְבְּעוּ שׂוֹנְאֵינוּ, הַלְוַאי וּבִמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ!

תל-אביב, 1939

הַיְּהוּדִים בַּשָּׁעַר (סוניטה) / שאול טשרניחובסקי

Heu, ante ports! Heu! “הוּא כְּבָר אֶל מוּל הַשָּׁעַר:” ¹

כָּאן חֲנִיבַעַל, כָּאן! קָרוֹב מְאֹד כִּי בָא!

[יוֹם יוֹם פְּלִיטִים שָׁבִים… הַקּוֹנְסוּל ² מַה קִּוָּה?]

סוֹעֵר וּבִכְבֵדוּת, כָּעָב לִפְנֵי הַסָּעַר.

Heu, ante portas! Heu! דָּרַך אַרְיֵה שָׁם, נָעַר?

חֵיל כְּנַעֲנִים, לוּבִים, קַרְתָּגָאִים וּשְׁבָא…

וּבְדִמְדּוּמֵי יוֹם בָּא כְּלוּם וֶנוּס ³ זֶה זִיוָהּ

אוֹ כְּבָר חֹד-קוֹבָעוֹ מַבְרִיק בְּקָרַחַת יָעַר?

עָבְרוּ חָלְפוּ שָׁנִים, נָפְלוּ בְּנֵי-שֵׁם בְּזָמָה⁴ :

וּבְשַׁעַר-טִיטוּס כְּבָר גַּם יְהוּדָה נָדָמָּה,

גַּם רוֹמָא נֶאֱלְמָה מִלָּחֶם וּקְרָבוֹת,

וְרוֹמָא חֲדָשָׁה קָמָה עַל חֳרָבוֹת, –

וְהַפַּחַד טֶרֶם סָר, וְעוֹד גָּדוֹל הַצָּעַר:

“שֵׁמִים עָלַיִךְ, עִיר! וְהַיְּהוּדִים בַּשָּׁעַר!”

תל-אביב, 1939

שָׁלֹשׁ אֲתוֹנוֹת מְשָׂרְכוֹת אֶת דַּרְכָּן,

שָׁלֹשׁ אֲתוֹנוֹת – מִבְּאֵר-שֶׁבַע לְדָן:

חוּמָה וּשְׁחוֹרָה וּצְחוֹרָה, – לְאִטָּן.

עָבְרוּ הַשָּׁלֹש עַל-יַד צְרִיחַ מִסְגֵּד,

כָּרְעָה הַשְּׁחוֹרָה, כִּי קָרְאוּ לַמּוֹעֵד.

עָבְרוּ הַשָּׁלֹשׁ עַל-יַד פֶּתַח מִנְזָר,

צָנְחָה הַחוּמָה מוּל אִיקוֹנִין מָשְׁזָר.

עָבְרוּ הַשָּׁלֹשׁ עַל חֻרְבָּה קְדוֹשָׁה,

עָמְדָה הַצְּחוֹרָה מַרְכִּינָה אֶת רֹאשָׁהּ.

עַל-גַּב הַשְּׁחוֹרָה, עַל גַּבָּהּ, סַיִף רָב;

עַל-גַּב הַחוּמָה, עַל גַּבָּהּ, מֻטָּל צְלָב;

עַל-גַּב הַצְּחוֹרָה אַךְ שְׁטִיחַ זָהָב.

אֵין כְּלוּם עַל גַּבָּהּ בִּלְתִּי אִם-הַשָּׁטִיחַ –

בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ יִרְכַּב עָלֶיהָ מָשִׁיחַ.

תל-אביב, 1939

[אֶרֶץ – שָׁמַיִם מְכַסִּים לָהּ] / שאול טשרניחובסקי

אֶרֶץ – שָׁמַיִם מְכַסִּים לָהּ – טַלִּית כֻּלָּהּ תְּכֵלֶת,

שֶׁמֶש יוֹקֶדֶת וּשְׁרַב חַמְשִׂינִים בִּכְנָפֶיהָ,

טֶרֶשׁ עַל טֶרֶשׁ… הָרִים – עוֹר שֶׁל לַיִשׁ עָלֶיהָ,

יַעַל הַזַּיִת – עַקְשָׁן בֶּן קַרְקַע מְשַׁכֶּלֶת.

יֵשׁ לְרַכֵּךְ בָּהּ כָּל צַעַד קַרְקַע, גּוּשׁ כָּל סֶלַע,

יֵשׁ בָּהּ לִקְרוֹעַ מֵרֶכֶס מַטְלִית נוֹף זָרוּעַ,

יֶזַע תַּשְקִיעַ בָּהּ – יַעַל כְּנֶגְדְּךָ מַבּוּעַ,

רֶגַע… כָּל רֶגַע! נָכוֹן לְךָ שֹׁד, נָכוֹן צֶלַע.

כְּלוּם לֹא תָּבִינוּ הַמְּחִיר בָּהּ יִתְּנוּ חוֹבְבֶיהָ?

כְּלוּם לֹא תַּבְחִינוּ בֵּין פֶּרֶא מִדְבָּר וּלְשׁוֹשֶׁלֶת?

אֶרֶץ – שָׁמֶיהָ מְכַסִּים לָהּ טַלִּית כֻּלָּהּ תְּכֵלֶת,

שֶׁמֶשׁ יוֹקֶדֶת חֲרוֹן חַמְשִׂינִים בִּכְנָפֶיהָ.

תל-אביב, מוצאי יום כפור, תרצ"ט 1939

וּבַצְּרִיף אֶל הַחַלּוֹן יוֹשֶׁבֶת

אַלְמָנַת צָעִיר גָּפִיר בָּעֵמֶק.

מְעִיקָה דִּמְמַת חָצֵר וְאֵין לַחַשׁ,

מְעִיקָה הָעֲלָטָה בַּחֶדֶר;

אֵין לִרְאוֹת דָּבָר דָּבָר בָּאֹפֶל.

דִּמְעָתָהּ אַחַת אַחַת נוֹזֶלֶת,

דִּמְעָתָהּ עֲלֵי לֶחְיָהּ צוֹרֶבֶת.

מִי שֶׁהוּא שָׁם מְאוֹתֵת בָּאָמֶשׁ,

הַזַּרְקוֹר פּוֹשֵׁט לוֹ יָד סוֹקֶרֶת,

קֶרֶן-אוֹר בְּבוּלְמָסָהּ מְדַרְדֶּרֶת

בָּאִילָן… בַּתֵּל… בַּגָּיְא… בַּטָּרֶשׁ…

וּדְבַר-מָה יִהְיֶה, וְאֵי-שָׁם יֶהִי…

"יַקִּירִי, אִישִׁי, לִבִּי, נָא סְלָחָה!

לוּ יָכוֹלְתִּי וְאִפָּנֶה אֵלֶיךָ,

אֶל הַקֶּבֶר, אֶל צִיּוּן הָאָבֶן,

כִּי אָז רַצְתִּי בַּמַּחְשָׁךְ, בְּאֵין-דָּרֶךְ,

בְּמִשְׁעוֹל הַצַּבָּרִים בְּכָל כֹּחַ,

וְאִם יִפְגַּע גַּם בִּי כַּדּוּר רוֹצֵחַ;

אֶפֶס לֹא אוּכַל מִפֹּה לָלֶכֶת,

לֹא אוּכַל מִכָּאן, אֲנִי – אָסוּר לִי:

יְתוֹמֶיךָ פֹּה אִתִּי, הַשְּׁנָיִם –

הַיַּלְדָּה וּבֵן – תִּינוֹק אֶפְרֹחַ.

יַקִּירִי, אִישִׁי, הֲלֹא תִּסְלָחָהּ:

רַק אֲנִי בְּעוֹלָמָם נִשְׁאָרְתִּי,

בִּלְתִּי אִם אִמָּם זֹה הַשּׁוֹמֶמֶת.

יַקִּירִי, אִישִׁי, הֲלֹא תִּסְלָחָהּ!

לְעוֹלָם אוֹתְךָ לֹא יִשְׁכָּחוּךָ,

וּפְנִינֵי שִׁירָה לְךָ יָבִיאוּ

הַטּוֹבִים שֶׁבְּכָל מְשׁוֹרְרֵינוּ.

אַגָּדָה נָאָה יִהְיוּ חַיֶּיךָ

הַיָּפִים וְהַקְּצָרִים בְּקֶרֶב

מְגִנֵּי אַרְצֵנוּ אֲשֶר לָנוּ.

מָה אוּכַל אֲנִי, אֲנִי אִשְׁתֶּךָ?

מַה יֵּשׁ לִי מִלְּבַד שְׁנֵי יְתוֹמֶיךָ

וּדְמָעוֹת, דִּמְעוֹת אִשָּׁה טִפְּשׁוֹנֶת?

תל-אביב, 1939

וְזֹאת בְּיִשְׂרָאֵל כִּי תִּפְרוֹץ מִלְחָמָה!

וְעָלָה הַכֹּהֵן בְּמַעֲלוֹת הַבָּמָה,

יִתְפַּלֵּל עַל הָעָם בַּשָּׂדֶה וּמִשְׁמָר,

וִיפָרֵשׂ אֶת-כַּפָּיו הַשָּׁמַיְמָה וְאָמָר:

"אֵל אֱלֹהִים, אֱלֹהֵי צְבָאוֹת!

אַתָּה הַיּוֹדֵעַ עָבָר וּבָאוֹת,

אֵי חֶרֶב תִּצְמָא וַחֲנִית אֵי תִּרְעָב,

תּוֹצְאוֹת מִלְחָמָה, עֲתִידוֹת פְּנֵי הַקְּרָב;

אַתָּה הַזּוֹרֵעַ עַפְרוֹת הַבַּרְזֶל

וּבְמַאֲמָרְךָ וְרִיד נְחֹשֶׁת נוֹזֵל,

צְרַרְתָּם אוֹצָרוֹת בְּמִכְרֶה וּמַחְצָב

לָתֵת בִּידֵי עֶבֶד עוֹמֵד עַל חַיָּיו.

מַדּוּעַ הִכִּיתָ אוֹתָם בְּסַנְוֵרִים,

קֵהִים וְקָשִׁים כַּטְּרָשִׁים בֶּהָרִים,

אֲשֶׁר לֹא יַבְחִינוּ צַדִּיק וְרָשָׁע,

אוֹכְלִים בַּטּוֹבִים וַאֲשֶׁר לֹא פָּשָׁע?

תֵּן אוֹן לַמַּתֶּכֶת וּנְטַע בָּהּ בִּינָה,

אֲשֶׁר לֹא תִּבְגֹד בְּיָדָהּ-יְמִינָהּ,

וְכַף מַשְׂטִינֵנוּ תִּדַּל וּתְאַחֵר,

תִּיעַף בַּתְּנוּפָה, בַּרְזִלָּהּ יִתְפּוֹרֵר,

תִּסְגּוֹר עַד תֶּלְיוֹ, עַל חִצָּיו הַקַּלִּים,

יִצַּר נְדָנוֹ וְיָלִין הַכֵּלִים.

"אֵל אֱלֹהִים, אֱלֹהֵי הַתְּקוּמָה!

אַתָּה הַיּוֹדֵעַ נִגְעֵי הָאֻמָּה,

מוֹנֶה פְּצָעֶיהָ לֹא-גְלוּדֵי דּוֹרוֹת

אֶת כָּל הַנִּגְלוֹת וְהַנִּסְתָּרוֹת,

וּרְקַב-בְּשַׂר לִבֵּנוּ אוֹכֵל מִבִּפְנִים,

פִּשְׁעֵי רָאשֵׁי-עָם וְחַטַּאת-כֹּהֲנִים,

הָסֵר מִקִּרְבֵּנוּ לֵב דַּל וְקָטָן,

אֱמָר וְלֹא יִרְקוֹד בְּתוֹכֵנוּ שָׂטָן.

אֲשֶׁר לֹא יַכֵּנוּ מַחֲנוֹת מַחֲנוֹת

(שִׂמְחָה לְאוֹיְבֵנוּ וְעֵינָיו נֵהָנוֹת).

בָּזִים זֶה לָזֶה וְאַחִים-מְשַׂנְּאִים,

לְלֹא נִיב-אֶחָד וְלִלְבָבוֹת מְשֻׁנִּים.

נוֹרָא, טַהֲרֵנוּ בַּדָּם, בַּמְּאֵרָה,

חַדֵּשׁ נְעוּרֵינוּ כַּזִּיז בַּבְּעֵרָה.

בָּעֵר מִתּוֹכֵנוּ אֶת עָשׁ-הָאָדָם,

טַפִּיל-הָעֵדָה אֲשֶׁר פִּיו מְאָדָּם

מִשְּׁתוֹת בִּדְלִיּוֹ הַגָּדוֹל דַּם-דַּלִּים,

מַפְקִיעַ הַשַּׁעַר וְשֶׁבֶר מַעְלִים,

אוֹתוֹ הַשָּׂמֵחַ לְצוֹק הָעִתִּים,

הַשָּׂשׂ לְבַלְהוֹת בְּנֵי-עַמּוֹ הַנְחִתִּים

בִּשְׂדֵה מִלְחָמָה וְרָמוֹת הַמִּשְׁמָר,

הַשָּׂשׂ אֶל רָעָב, וּמְהוּמָה וּלְיוֹם מָר,

דּוֹאֵג לְשַׁמְנוֹ וְכוֹאֵב אַךְ לְעוֹרוֹ, –

יִבְעַר אֲסָמוֹ, יִבָּקַע בְּכוֹרוֹ,

יִמַּק בְּמוֹ אֹסֶם וְעֵינוֹ רְעֵבָה,

צְמוּק וֶשֶׁט, כְּבַד-פֶּה, צְבֵה מְעִי וְקֵיבָה!"

תל-אביב, 1939

כְּבָר הִנְּךָ, רֵעִי, שָׁם בָּעִיר

עַל מִפְרְצֵי הַיָּם.

מָה רַבּוּ גַעְגּוּעַי לָהּ:

אֲנִי אָהַבְתִּי שָׁם.

אֲנִי צִיץ-בָּר, וּנְשִׁיקוֹת-חֹם

מַרְעִיפוֹת עָלַי טָל,

חֲלוֹמוֹת-זָהָב פָּרְחוּ לִי

בַּגִּיל וּבְנֹגַהּ-גָּל.

וּבְהַכּוֹת לִבִּי גַּלֵּי-דָם

הָיִיתִי מַעְיָן-שִׁיר

בָּעִיר עַל מִפְרְצֵי הַיָּם

בֵּין חוֹפֵי אַבְנֵי-גִיר.

רָחַקְתְּ כְּבָר מִמֶּנִּי, אַךְ

אֲנִי מַעְיָנַי בָּךְ,

וּבְטֶרֶם אֶשַּׁק לָךְ, זֹאת

חָפַצְתִּי הַגִּיד לָךְ.

רַק מִלָּה אַחַת יֶשְׁנָהּ לִי,

וְאוֹתָהּ תּוֹבִיל שַׁי

לִרְחוֹב פַּלְמוֹנִי שֶׁבָּעִיר –

הָעִיר בָּהּ אַתָּה חָי.

שָׁם יֶשְׁנָהּ יַלְדָּה נִפְלֵאת-לֵב,

וְעֵינֶיהָ עֵינֵי-תוֹם,

וְאִם שְׁזוּפַת-עוֹר – מִמַּבָּט לָהּ

פִּי-שִׁבְעָה יִיף הַיּוֹם.

כִּי תִשְׁאַל לָהּ בֵּין רִבְבוֹת עָם

זֶה יִהְיֶה לְךָ הָאוֹת:

תַּלְתַּלִּים מַמְרִים, גַּל אֶל גַּל,

לְרֹאשׁ יַלְדָּתִי זֹאת.

אֲבִיב שֵׁש-עֶשְׂרֵה שָׁנָה לָהּ,

צָנוּעַ הוּא וָצָח,

וּכְלִיל שׁוֹשַנִּים צִוָּה לָהּ

אֶל פְּנֵי אֲפַרְסֵק רָךְ.

וּבְשָׁעָה נוּגָה זֹה, שֶׁבָּהּ

יֵשׁ יוּסַר צְעִיף הַחוֹל,

וְעוֹלֶה קוֹל תַּעֲלוּמוֹת-סוֹד –

הוּא הֵד חַיֵּי הַכֹּל:

בְּשָׁעָה מְלֵאָה הָגוּת זֹה,

בָּהּ יוֹתֵר רַךְ הַלֵּב,

בָּהּ חֵשֶׁק עַז יַרְתִּיחַ דָּם,

וְיַעֲמִיק הַכְּאֵב, –

אָז אוֹתָהּ מִלָּה מִן הַפֶּה

אֶל אָזְנָהּ תִּלְחַש דּוֹם

בְּשָׁעָה חֲרִישִׁית זֹה, שֶׁהִיא

לֹא לַיְלָה וְלֹא יוֹם.

וְחֶרֶשׁ חֶרֶשׁ תִּלְחַשׁ, - עַד

בְּדֵי-עָמָל תַּבְחִין בָּהּ,

אַךְ לִבָּהּ, לִבָּהּ יַגִּיד לָהּ,

עַל מַה זֶּה אַתָּה בָא.

כִּי נֶפֶשׁ אִישׁ יוֹדַעַת אֵת

אֲחוֹתָהּ דְּבֵקָה בָהּ;

וְאִם תִּרְחַק נְדֹד לִכְרַכֵּי-יָם,

הֵן קְרוֹבָה תִּהְיֶה לָהּ.

הילדברג

קַצְתִּי בַּקִּרְיָה – וָאַעַל הָהָרָה.

זְרוֹעוֹת לֵיל-כְּשָׁפִים קִדְּמוֹנִי וּנְהָרָה,

זְרוֹעוֹת לֵיל-שֶׁקֶט רְחַב-הַיָּדַיִם,

לַיְלָה בֶּן-חוֹרִים וְלוֹ הוֹד יִפְעַת-פְּרָאִים,

נָאוֶה כִּבְקִדְמַת הַיְצִירָה – וּבְטֶרֶם

יִהְיֶה לְמָאוֹֹר הַחַשְׁמַל בַּזֶּרֶם.

עַרְפִלֵי-אוֹר-כֶּסֶף מִמַּעַל נִגָּרִים,

מוּצָק וְאַדִּיר כָּל רֵכֵס הֶהָרִים,

בְּכֹחַ יְחָרְתוּ בַּעֲבִי-הָעֲרָפֶל

צֵל עֵץ וָעֵץ וְעַקְמוּמִיּוֹת הַשָּׁפֶל;

וּרְקָמוֹת שֶׁל סְבָכִים וּגְזָעִים עֲרֻמִּים

סְבוּכִים וּכְרוּכִים כִּכְתָב הַחַרְטֻמִּים.

יַעַר אֳרָנִים – וְעַמּוּדָיו עֲנָקִים –

נִדְמוּ כִּירֵאִים, וּכְאִלּוּ נִדְחָקִים

אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, כִּבְיוֹם מַהְפֵּכָה.

קָדַר הַיַּעַר, וְאֵימָה חֲשֵׁכָה

נָפְלָה עַל בַּדָּיו וְתָפְשָׂה פֹּארוֹתָיו…

אֵין זֶה כִּי אִם נִלְכַּד שָׁם בִּשְׁלוּחוֹתָיו

“הַלַּיְלָה הַקַּדְמוֹן”, וּגְזָרָיו מָאֳחָזִים,

תְּלוּיִים בִּנְצָרִים וְדָלִיּוֹת אֲרָזִים.

לִבִּי יִתְפָּעֵם, וּמְפַכִּים אֲמָרַי:

שָׁלוֹם לָךְ, יַעַר, וּשְׂאוּ שָׁלוֹם, הָרַי!

סַהַר, אוֹר בּוֹדֵד, עַיִן כֹּל רוֹאָה!

אַחִים-אֵיתָנִים בְּתֵבֵל וּמְלֹאָהּ,

נִפְצֵי הַתֹּהוּ-וָבֹהוּ וּשְׁבָרָיו!

נָעַל הַנֵּצַח בִּפְנֵיכֶם אֶת שְׁעָרָיו

וְעָצְמָה וְחֹסֶן בְּחֵיקְכֶם מְפַכִּים,

קוֹדְחִים וְחוֹדְרִים עַד אַפְסֵי מֶרְחַקִּים,

לַמְטִיר מִכְמַנֵּי הַחַיִּים עַל סְבִיבָם

לִהְיוֹת נִיר פּוֹרֶה לְחַיֵּי אֲבִיבָם.

כֹּחַ וְעָצְמָה אֵל הָבוּ לִי, הָבוּ!

לְרַוּוֹת רְגָשַׁי לַחַיִּים יִרְעָבוּ,

לִמְצוֹת יַם תּוּגָה עַל גַּלָּיו וּנְטָפָיו,

לָחֹג בְּסַעַר הַחֵשֶׁק וּרְשָׁפָיו,

לַכִּיר אֶת שִׁגְיוֹן-הָאוֹן וְשִׁכְרוֹנוֹ,

לַחֲזוֹת בְּסוֹד-אֵלִים וּבְכָל הֲדַר גְּאוֹנוֹ.

וּכְשֹׁךְ סוֹעַת חַיִּים וְעָמַד הַשָּׁאוֹן, –

עֹז לְהִתְמַכֵּר בְּלִי חָת לַכִּלָּיוֹן,

לִהְיוֹת, בְּהִשָּׁנוֹת הַדְּמוּת וְהַיָּמִים,

חוּט אֶחָד בְּרֶשֶׁת כָּל כֹּחוֹת-עוֹלָמִים,

רוֹקְמִים בְּגָלוּי וְאוֹרְגִים בַּסָּתֶר

חִידַת הַחַיִּים לָעַד לֹא תִּפָּתֵר.

הוֹלֵך – וְעוֹמֵד מִתְבּוֹנֵן לִרְגָעִים –

בּוֹדֵד כֹּה אֵתַּע בֵּין כֵּפֵי הַסְּלָעִים,

כְּמַזָּר הַנִּדָּח בְּאֵין-סוֹף שֶׁל הַבְּרִיאָה,

וּבְמַעֲרֶכֶת הַיְקוּם שָׁם יוֹפִיעַ

עַרְעָר בִּנְתִיב אַלְפֵי שָׁנִים וִירָחִים,

שָׁנִים הוּעַמּוּ וְיוֹבְלִים דּוֹעֲכִים – – –

Felsenmeer

Capo verde / שאול טשרניחובסקי

אפריקה… גבולותיה בצפון…

במערב: הכף הירוק…

(מתוך ספר כתיבת הארץ).

לֹא שָׁוְא חֲלוֹמוֹת יְדַבֵּרוּ!

עַם צָר אַגָּדוֹת לֹא בִּכְדִי!

וּבָא הַחֲלוֹם, וְהֵנֵצּוּ

פִּרְחֵי הַזָּהָב… בָּא הַגְּדִי…

וּבַת-הַמַּלְכָּה הַנֶּחְמֶדֶת…

שָׁמַיִם כֻּלָּם חֲדָשִׁים,

עַל אֶרֶץ זָרָה רֵיחַ-קֶסֶם…

וּמַאֲמַר מָג… וּלְחָשִׁים.

לְבַת-הַמַּלְכָּה עֵינֵי פֶּלֶא,

יִשְׂחַק בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא הַגְּדִי…

עֵדַי כּוֹכָבִים בַּשָּׁמַיִם,

הַיָּם הַגָּדוֹל שָׂהֲדִי!

וּמַה שֶּׁהָיָה חֲלוֹם-פֶּלֶא,

וּמַה שֶּׁהָיָה אַגָּדָה,

תִּקְוַת אַסִּירִים בְּבֵית-כֶּלֶא,

שִׁירַת הַפַּיְטָן וְסוֹדָהּ –

אַךְ שְׁמָר לְךָ תֹּם לְבָבֶךָ,

בַּלֵב הַתָּמִים שְׁמֹר פִּנָּה:

שַׁלֶּכֶת-הַקֹּדֶשׁ לְאוּרֶיךָ,

שְׂרִיד-מָה שֶׁל שִׁירָה וּנְגִינָה.

יָבֹאוּ –בְּהֶסַּח הַדַּעַת,

וּכְתֹם כָּל-דְּבַר הַתּוֹכֵחָה.

פִּתְאֹם יִתְקַיֵּם שִׁיר הַפֶּלֶא,

תָּנַח עַל רֹאשְׁךָ הַבְּרָכָה.

דְּמוּת פֶּלֶד נְגוּד עִיר דַּמֶּשֶׂק

הִזְהִירוּ מֵי-אוֹר מִיָּמִין

מִשְּׂמֹאל-קָו שֶׁל “חַמְרָה” לִוָּנוּ

וּתְכֹל-יָם כַּלַּכָּה שֶׁל סִין.

וְהַקַּבַּרְנִיט הִסְבִּיר לָנוּ:

שְׂפַת אַפְרִיקָה – אוֹתוֹ הַקָּו.

בַּבֹּקֶר עֵינֵנוּ נִצְמֶדֶת

לִימִין הָאוֹקְיָנוּס הַשָּׂב.

לְפֶתַע תִּפְרוֹץ – וְתוֹפִיעַ

סִיעָה שֶׁל דָּגִים מְעוֹפְפִים,

יוֹרִים מִן הַיָּם, וּבִן רֶגַע

נִטְּלוּ כְּבָר מֵעֵין הַצּוֹפִים.

כְּאִילוּ שָׁם גְּדוּד פוֹלֶמוֹסְטִים

אוֹרֵב לָנוּ בְּיַרְקוֹ שֶׁל גָּל,

וּפֶתַע שָׁלַח בָּנוּ אֶלֶף

חֵץ-כֶּסֶף זָעִיר וּמְאֹד קַל.

וּמַיִם… וּמַיִם… וְשָׁמַיִם:

שׁוּב אוֹתוֹ הַקַּו הַשָּׂרֹק –

וּפֶתַע בִּצְבֵּץ – לְפָנֵינוּ

וַיַּעַל הַכֵּף הַיָּרֹק.

הַכֵּף הַיָּרֹק! – וְהַמַּיִם –

מֵי מוּל-הָאֶקְוָטוֹר, מָרוֹם

בַּלַּיְלָה בְּאוֹר קֶסֶם יָהֵלּוּ

קֶנְטַוְּר וּצְלַב-הַדָּרוֹם,¹

הַכֵּף הַיָּרֹק! צְלַב-הַנֶּגֶב!

הֵם, הֵם! (וַאֲנַחְנוּ, פְּעוֹטִים,

מִסֵּפֶר דַק-גַּב וְרַב-דַּעַת

יְדַעְנוּם) – פָּנִים אֶל פָּנִים.

לֹא שָׁוְא חֲלוֹמוֹת יְדַבֵּרוּ:

אֲשֶׁר הָיָה רַק אַגָּדָה –

הִנֵּה הָאוֹקְיָנוֹס… דַּג כֶּסֶף…

שְׁמֵי נֵכָר… וְאֶרֶץ וְסוֹדָהּ…

לֹא שָׁוְא חֲלֹמוֹת יְדַבֵּרוּ!

עָם צָר אַגָּדוֹת לֹא בִּכְדִי!

וַאֲשֶׁר הַאֲמֵן תַּאֲמִינוּ –

יָקוּם הַחַמָּה שָׂהֲדִי!

עֵדִים לִי שָׁמַיִם וְאוֹקְיָנוֹס: –

שְׁתֵּי הָאַגָּדוֹת הַיָּפוֹת!

בַּיֵּאוּשׁ, בְּהֶסַּח הַדַּעַת,

בַּצַּר וּבְיָדַיִם רָפוֹת,

כָּךְ כָּל אַגָּדָה, כָּל-שִׁיר פֶּלֶא!

רַק שְׁמוֹר, לְבָבְךָ, וְהַאֲמֵן!

עָם צָר אַגָּדוֹת, צָר בַּסֶּלַע, –

וְקָמוּ: אָמֵן, וְאָמֵן!

באניה Alsina 1936 – ת"א 1939

רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאֹד!

בְּחֵיקֵךְ, מְלוֹן-בְּרָכָה, מְעוֹן סֵתֶר, זֶרַע טָמַנּוּ… לֹא עוֹד

פְּנִינֵי זְגוּגִיּוֹת שֶׁל כֻּסֶּמֶת, זֶרַע חִטָּה כְּבֵדָה,

גַּרְגֵּר שְׂעוֹרָה חֲתוּל כֶּתֶם, שִׁבֹּלֶת-שׁוּעָל חֲרֵדָה.

רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאֹד:

פִּרְחֵי פְּרָחִים בָּךְ טָמַנּוּ רַעֲנַנִּים וּבְהוֹד,

אֲשֶּר נְשָׁקָתַם הַשֶּׁמֶשׁ מִנְּשִׁיקָתָהּ רִאשׁוֹנָה,

מַצְנִיעַ חֵן עִם יְפֵה קֶלַח, קְטֹרֶת כּוֹסוֹ נְכוֹנָה.

וְעַד שֶׁיָּדְעוּ צָהֳרַיִם בְּעֶצֶם הַצַּעַר הַתָּם,

וּבְטֶרֶם רָווּ טַל שֶׁל בֹּקֶר בַּחֲלוֹמוֹת-אוֹר נִבְטָם.

הֵא לָךְ הַטּוֹבִים בְּבָנֵינוּ, נֹעַר טְהָר חֲלוֹמוֹת,

בָּרֵי לֵב, נְקִיֵּי כַּפַּיִם, טֶרֶם חֶלְאַת אֲדָמוֹת,

וְאֶרֶג יוֹמָם עוֹדוֹ שֶׁתִי, אֶרֶג תִּקְווֹת יוֹם יָבֹא,

אֵין לָנוּ טוֹבִים מִכָּל אֵלֶּה. אַתְּ הֲרָאִית? וְאֵיפֹה?

וְאַתְּ תְּכַסִּי עַל כָּל אֵלֶּה. יַעַל הַצֶּמַח בְּעִתּוֹ!

מֵאָה שְׁעָרִים הוֹד וָכֹחַ, קֹדֶשׁ לְעַם מְכוֹרָתוֹ!

בָּרוּךְ קָרְבָּנָם בְּסוֹד מָוֶת, כֹּפֶר חַיֵּינוּ בְּהוֹד…

רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאֹד!

תל-אביב, 1939