רקע
שאול טשרניחובסקי
בלדת הכורת
mנחלת הכלל [?]
tשירה

בַּלַּדַּת הַכַּוֶּוֶרת / שאול טשרניחובסקי


בְּחֻמָּהּ שֶׁל חַמַּת-צָהֳרָיִם רָחִים

מִתְנַדְנֵד כָּל-זְכוּר-הַדְּבוֹרִים עַל פְּרָחִים.


הֵם הוֹזִים, הֵם נָמִים: לֵב אַדִּיר, לֵב רָחָב,

מִסָּבִיב מַנְגִּינָה, הֵד שִׁירַת הַזָּהָב:


"בְּמַמְלֶכֶת דֹּנַג, בְּקִרְיַת-שַׁעֲוָה

שָׁם נִרְדֶּמֶת מַלְכָּה בַּחֲלוֹם-תַּאֲוָה.


"הַמַּלְכָּה צְעִירָה בְּכָל הוֹד יִפְעָתָהּ;

הַמַּלְכָּה מְחַכָּה לַחֲתַן-חֻפָּתָהּ;


"לַיָּחִיד מֵרְבָבָה הַמַּלְכָּה מְחַכָּה;

קְטִיפָה שֶׁל זָהָב פַּרְוָתָהּ הָרַכָּה.


"לָהּ עֵינַיִם – אוֹרוֹת, הִיא דַּקַּת-הַגִּזְרָה,

לָהּ נוֹצוֹת הֲדּוּרוֹת, הֵן עוֹטְרוֹת לְנִזְרָהּ.


"בַּכַּוֶּרֶת כֻּלָּהּ אֵין כָּמוֹהָ יָפָה,

הַכַּוֶּרֶת כְּחֻלָּה, רֵיחָנִית וּכְשׁוּפָה,


"רְפוּדָה בִּצְלָלִים כְּעֵין עִנְבָּר, אִם יֵשׁ בָּהּ

אוֹר-חַמָּה שֶׁתָּעָה, אוֹר-חַמָּה שֶּׁנִּשְׁבָּה.


"הִיא אַךְ פַּעַם תֵּצֵא מֵחֶבְיוֹן אַרְמוֹנָהּ,

הִיא אַךְ פַּעַם תָּעוּף בַּהֲדָר גְּאוֹנָהּ.


הִיא אַךְ פַּעַם תֶּאֱהַב בְּנַפְשָׁהּ וּמְאֹדָהּ,

הִיא אַךְ פַּעַם דּוֹדֶיהָ תִּתֵּן לְדוֹדָהּ,


"אַהֲבָה צְעִירָה, אַהֲבָה נַעֲלָה;

אַךְ רַק פַּעַם יַחְבּוֹק לָהּ חָבוֹק בַּעֲלָהּ.


"כֵּן, רַק פַּעַם אַחַת! אַךְ גַּם הִיא בִּשְׁעָתָהּ

תַּגְמִיאֶנוּ אֶת-כָּל אַהֲבַת-חַיָּתָהּ,


"אֶת-כֻּלָּהּ… אֶת-כֻּלָּהּ עַל אִשָּׁהּ וּתְהוֹמָהּ,

וְאַךְ לוֹ תֵעָגֵן עַד אַחֲרוֹן אוֹר יוֹמָהּ.


"אֵין שֵׁנִית כְּמִתְקָהּ, אֵין שֵׁנִית כְּאִשָּׁהּ!

בְּחַיָּיו יִמְהָרֶנָּה וְהָיְתָה לוֹ אִשָּׁה.


"יְחַבְּקֶנָּה אַךְ פַּעַם בְּשִׂיחָה מְתִיקָה:

“אֲהַבְתִּיךְ” וְיִגְוַע בְּמִיתַת נְשִׁיקָה.


"אֵין בַּיְקוּם, אֵין דּוֹמֶה לְאוֹתָהּ אַהֲבָה!

אֵין יָפֶה, אֵין שֵׁנִי כַּדָּגוּל מֵרְבָבָה!


"הַלְלוּ הַגִּבּוֹר שֶׁכָּכָה לָהּ אָהָב,

כְּבוֹדוֹ גַּם נַגִּיד בְּשִׁירָה שֶׁל זָהָב".


תל-אביב 1937

המלצות קוראים
תגיות