מוטיבים מזרחיים

מאת

אהרן ראובני

---

עֲלִילוֹת אִשְׁתַּר

מאת

אהרן ראובני

א. אִשְׁתַּר וְגִלְגָּמֵשׁ

1

"חָבִיב מִכֻּלָּם לִי הָיִיתָ, אַתָּה,

עַזּוּר הָעוֹגֵב – כְּמוֹ לַטֶּרֶף שׁוֹחֵר:

יָפֶה מִתַּמוּז – הָרוֹעֶה בֶּן־תְּמוּתָה:

כָּמוֹהוּ אָהוּב לֹא הָיָה לִי אַחֵר.

"כָּזֶה לֹא הָיָה לִי, כָּזֶה לֹא יִהְיֶה…

הָהּ, רֶגַע שֶׁל אשֶׁר חָלַף כְּמוֹ חֲלוֹם!

אֵינֶנּוּ!… אֲבָל בְּלִבִּי הוּא יִחְיֶה.

מִדֵּי אֶזְכְּרֶנּוּ הַלֵּב יַהֲלֹם.

"עַזּוּר יַקִּיר לִי, גַּם אַתָּה כְּבָר אֵינְךָ!

חָטְפָה גַּם אוֹתְךָ הַזֵּדָה הַנִּקְלָה;

שְׁאוֹלָה זָרְקָה וְכָבְלָה רוּחֲךָ,

כִּכְבֹל רְפָאִים – זֹה אִשְׁתּוֹ אִרְכָּלָא!

"לֹא עוֹד הָעֵינַיִם יִירוּ זִיקֵי־אֵשׁ.

אֵין לַהַט, אֵין רֶטֶט, בַּגּוּף הַנִּדְגָּל.

הוּא מֵת – לֹא יוּכַל עוֹד אוֹתִי לְבַקֵּשׁ;

אֵינוֹ עוֹד זָקוּק לְאִשָּׁה, לְשֵׁגָל.

"אָהַבְתִּי רוֹעִים צְעִירִים, צַיָּדִים,

אָהַבְתִּי אֵלִים, גִּבּוֹרֵי עֲלִילוֹת –

שָׁכְבוּ הַיָּפִים שֶׁבָּהֶם עִמָּדִי,

הָיוּ הָעַזִּים חֲבֵרַי בַּלֵּילוֹת.

"אֵלַת גֵּיהִנֹּם, הָהּ, מָה רָע לְבָבֵךְ!

אֶת כָּל אֲהוּבַי אַתְּ גָּזַלְתְּ מֵחֵיקִי.

וְדַי לֹא תֹאמְרִי, לֹא תַרְוִי תַאֲבֵךְ.

כֻּלָּם אַתְּ טוֹרֶפֶת – חוֹטֵא עִם נָקִי.

"אַךְ הֵם – הֵם שֶׁלִּי, כָּל אוֹתָם עֲלָמִים

שֶׁאֶל מָעֻזֵּךְ אַתְּ סָחַבְתְּ בִּגְנֵבָה –

כִּי קֶדַח מֵעָי, לֹא יֵדַע רַחֲמִים,

שְׂרָפָן, הֱמִיתָן – זַלְעֲפוֹת אַהֲבָה!

"לִבִּי הוּא מוֹקֵד וּבְשָׂרִי אֵשׁ אוֹכְלָה.

חַדָּה תְשׁוּקָתִי מֵחֹד לַהַב שֶׁל סֵיף.

שְׂכָרָהּ לֹא בְּכֶתֶם וּפָז יְסֻלָּא –

תִּיקַר הִיא לְאִישׁ וְלָאֵל הַכּוֹסֵף.

"תַּמּוּז הֶעָנֹג – הוּא נִכְוָה, הוּא כָּמֵשׁ,

אֻכַּל בְּלַבַּת יְצָרָי הַצּוֹרְבִים.

בָּחַל בְּדֹדַי הַגִּבּוֹר גִּלְגָּמֶשׁ,

הֵטִיחַ דִּבְרֵי נְאָצָה מַלְעִיבִים.

2

"אָמַר: "אֵי אַלּוּף נְעוּרַיִךְ, תַּמּוּז?

חַג־אֵבֶל שְׁנָתִי לוֹ קָבַעַתְּ, יוֹם סְפוֹד? –

כָּל מִי שֶׁאָהַבְתְּ – הוּא אֻמְלָל, הוּא רָמוּס;

נָתַתְּ לוֹ דֹּדַיִךְ – סוֹפוֹ לֶאֱבֹד.

"הָעַז, הַגִּבּוֹר בַּחַיּוֹת, הָאַרְיֵה,

אֲשֶׁר גַּם עִמּוֹ בְּדֹדִים הִתְעַלַּסְתְּ –

אַיֵּהוּ, הַגִּידִי, הַלַּיִשׁ – אַיֵּה?

בְּשַׁחַת הִפַּלְתְּ יְדִידֵךְ, וְעָלַסְתְּ!

"וְסוּס מְיֻזָּן, מְהֻלָּל בִּשְׂדֵה קְרָב,

הַסּוּס שֶׁהָיָה לָךְ אָהוּב־מְיַחֵם –

לֹא אַתְּ שֶׁשִּׁבַּרְתְּ לוֹ בְּשׁוֹט אֶת הַגָּב?

לֹא אַתְּ שֶׁעִנִּית אֲהוּבֵךְ בְּלִי רַחֵם?

וְזֶה שֶׁהָיָה מְמֻנֶּה עַל עֶדְרֵךְ,

שֶׁאַתְּ כֹּה אָהַבְתְּ – מֶה הָיָה גּוֹרָלוֹ?

אַחַר שֶׁהִרְוָה תַּאֲוַת בְּשָׂרֵךְ

הָפַכְתְּ אֶת הָאִישׁ לִזְאֵב: זֶה גְּמוּלוֹ!

"עַתָּה הוּא זְאֵב, וְשׁוֹמְרֵי הָעִזִּים,

עוֹזְרָיו, הֵם דּוֹלְקִים בְּאַלּוֹת אַחֲרָיו;

כַּלְבֵי הָרוֹעִים הָרָעִים, הָעַזִּים,

נוֹשְׁכִים אֶת שׁוֹקָיו וְשׁוֹסְעִים אֲחוֹרָיו.

"לֹא אַתְּ שֶׁבִּקַּשְׁתְּ עַל בִּטְנֵךְ לְהַרְכִּיב

אוֹתוֹ הַגַּנָּן, אִישׁוּלָן הָאֻמְלָל?

לֹא אַתְּ שֶׁאָמַרְתְּ: "בּוֹא אֵלַי, הֶחָבִיב!

נִטְעַם מֵאוֹנֵי גַבְרוּתְךָ, תְּהֻלָּל;

"יָדְךָ־זְמוֹרָתְךָ אֶל מְקוֹם צְנִיעוּתִי

שְׁלַח־גָּע!" – "מָה נִטְפַּלְתְּ אַתְּ אֵלַי

כְּמִין עָשׁ? –

אָמַר – "לֹא הֵכִינָה אִמִּי לִי פִּתִּי?

וְלָמָּה אֹכַל מִתַּבְשִׁיל שֶׁבָּאָשׁ?"

"הַאִם לֹא מָחַצְתְּ אֶת אוֹתוֹ אִישׁוּלָן?

הַאִם לֹא הָפַכְתְּ לְמִין חֹלֶד אוֹתוֹ?

יָדַעְתִּי, אִשְׁתַּר, עַגְבוֹתַיִךְ כֻּלָּן.

מִסְפַּר אֲהוּבַיִךְ הוּא רַב מִמְּנוֹתוֹ.

"צִחוּן מַעֲשַׂיִךְ עוֹלֶה בִּנְחִירָי.

וְאִם תֶּאֱהָבִינִי יִהְיֶה גַּם חֶלְקִי

כָּהֵם – וּכְמוֹ הַבָּאִים אַחֲרָי:

וְטוֹב שֶׁמִּמֶּנִּי לִבֵּךְ תְּסַלְּקִי".

3

"כֵּן, כָּכָה הֵעֵז גִּלְגָּמֶשׁ אֶת פָּנָיו,

וְכָךְ הוּא דִבֵּר וְסָפַר, וּמָנָה –

חַה־חַה, הַצַּדִּיק, הַתָּמִים, הֶעָנָו! –

אֶת כָל מַעֲשַׂי הַסְּפוּגִים צַחֲנָה.

"אוֹ־אָז בָּעֲרָה בְּלִבִּי חֲמָתִי.

הָשֵׁב הֲשִׁיבוֹתִי: "אַל־נָא תִתְנַשֵּׂא

וְאַל תִּתְחַצֵּף, בֶּן־אֲרוּרוֹ, אִתִּי –

כִּי עוֹד לְשׁוֹנְךָ בִּגְרוֹנְךָ אֲהַסֶּה!

"מָה מֶלֶךְ אַתָּה? שְׁנֵי שְׁלִישִׁים

אֱלֹהִי?

לִי דַי בִּשְׁלִישׁ. וּזְכֹר –

בֶּן־תְּמוּתָה

הִנֶּךָּ. אֲרוּרוֹ אִמְּךָ הֵן גַּם הִיא

אֵינָה מִיוֹשְׁבֵי מְרוֹם זְבוּל.

הַאַתָּה –

"אַתָּה שֶׁתָּבוֹא לְהַרְהֵר, לְחַוּוֹת

דֵּעָה עַל דַּרְכֵי אֱלִילִים, אֱלִילוֹת?

לִבְחֹן הֲלִיכוֹת שֶׁל רוֹכְבֵי עֲרָבוֹת? –

אִישׁ חַף מֵחַטָּאת וּמִכָּל עֲלִילוֹת!

"הַט אֹזֶן, אַזְכִירָה לְךָ

נִשְׁכָּחוֹת,

וְאֶת זִכְרוֹנְךָ, אִם תָּשַׁשׁ, אֲחַדֵּשׁ.

מֵאֶרֶךְ, עִירְךָ, לֹא שָׁמַעְנוּ

צְוָחוֹת:

"הָהּ, כֹּחַ שֶׁל פָּר לְאוֹתוֹ גִלְגָּמֶשׁ?

"וְכָל בְּנֵי הַיַּחַשׂ מָרָה זוֹעֲקִים;

אֵינֶנּוּ עוֹזֵב אֶת הַבֵּן לְאָבִיו!

וְאֵין מַעְצוֹר לוֹ וְאֵין לוֹ חֻקִּים;

בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה הוֹלֵל מִסָּבִיב.

"וְאֵין הוּא מַנִּיחַ בְּתוּלָה לְאִמָּהּ;

וְלֹא בַּת אִישׁ חַיִל, לֹא אֵשֶׁת אָצִיל.

הַזֶּה הוּא – לְאֶרֶך עִירֵנוּ – חוֹמָה?

הָהּ, מִי מֵרוֹעֵנוּ אוֹתָנוּ יַצִּיל?"

"כָּךְ הֵמָּה בּוֹכִים שָׁם, צֹאנְךָ, הָאַרְכִּים.

מַה זֶה, כִּי דָבְקָה לְשׁוֹנְךָ אֶל חִכְּךָ?

אַךְ עוֹד נִתְרָאֶה, גִּלְגָּמֶשׁ, וְתַחְכִּים –

וְלֹא יַעֲמֹד לְךָ אָז כֹּחֲךָ".

אִשְׁתַּר וַאֲלַת אֶרֶשְׁכִּיגָל

1

"קֹשְׁטְ, הֵם אָבְדוּ, לוֹחֲמִים כַּבִּירִים,

בְּנֵי חֲשָׁקָי, חֲמוּדָי, אֲהוּבָי;

הֵמָּה בְּנֵי־שֵׁם, שַׁלִּיטִים אַדִּירִים –

אֶרֶג שֶׁל מָוֶת אָרְגוּ אֲהָבָי!…

"כְּלוּם לֹא אֵלַת אִהֲבָה אָנֹכִי?

כְּלוּם לֹא שָׂרַת מִלְחָמָה? הוֹי, חַכִּי,

מְלֶכֶת שְׁאוֹל! מִיָּדִי לֹא תִקְחִי

אֵלֶּה שֶׁלָּנוּ אִתִּי בְּחֵיקִי.

"לֹא אַשְׁאִירֵם לָךְ, אוֹתָם בַּחוּרִים!

בָּזָה אֲנִי לְקִצְפֵּךְ, קִנְאָתֵךְ.

שׁוּרִי, חַרְבִּי הִנְנִי וְאָרִים;

קוּמִי, הִכּוֹנִי – קְרוֹבָה שָׁעָתֵךְ!

"אָנוּ, אָבִי, הָעֶלְיוֹן בָּאֵלִים!

כְּלוּם לֹא בִּתְּךָ אָנֹכִי, לֹא אִשְׁתַּר?…

הֵם שָׁם, בַּתֹּפֶת, תּוֹעִים כְּמוֹ צְלָלִים.

אֵין מְחַיֶּה אֶת הָאִישׁ שֶׁנִּפְטָר.

"אוֹי לַנּוֹפְלִים בַּפַּחִים שֶׁטָּמְנָה

זוֹ הַזֵּדָה, הַשּׂוֹרֶרֶת בַּתְּהוֹם!

אַךְ כְּבָר גָּמַרְתִּי – אוֹתִי לֹא תִמְנָע –

מַטָּה אֵרֵד וְחֵילָהּ שָׁם אָהֹם.

כָּל אֲסִירֵי עֲלָטָה וְדוּמָה

פֶּתַע אָעִיר. מִנִּבְכֵי תַחְתִּיּוֹת

חִישׁ אוֹלִיכֵם אֶל עוֹלָם שֶׁל חַמָּה,

אוֹר וַאֲוִיר וּתְשׁוּקוֹת מְחַיּוֹת".

2

אֶל מִסְתָּרִים עֲמֻקִּים הִיא יָרְדָה,

אֶל מַלְכוּתָם שֶׁל נֵרְגַּל וַאֲלַת;

אֶל הַמָּקוֹם שָׁם כָּל נֶפֶשׁ אוֹבְדָה:

מִי שֶׁנִּכְנָס – לֹא יָצָא, לֹא נִמְלָט.

בָּאָה אֶל גְּבוּל רְפָאִים וְרוּחוֹת:

אֹפֶל, צַלְמָוֶת, דְּמָמָה מְעֻבָּה.

תַּמּוּ דְּרָכִים, נִסְתְּמוּ אֳרָחוֹת;

שׁוֹב לֹא יָשׁוּב כָּל יְצוּר אֲשֶׁר בָּא.

אֵלֶּה יוֹרְדֵי־מֵעַל־פְּנֵי אֲדָמָה,

מִן הָעוֹלָם שֶׁהוּא חַי וְתוֹסֵס,

פֹּה הֵם שְׁרוּיִים בְּעוֹלָם שֶׁל שְׁמָמָה –

תְּחוּם שֶׁאֵינֶנּוּ לֹא חַי, לֹא גוֹסֵס.

פֹּה מְעָרוֹת בְּרֵאשִׁית מְעוֹנָם.

טִיט וְיָוֵן מְרַפְּדִים הַקִּירוֹת.

טִיט וְאָבָק מְעוֹפֵף מְזוֹנָם

בַּתַּחְתִּיּוֹת הַקּוֹדְרוֹת, הַקָּרוֹת.

פֹּה הֵם יוֹשְׁבִים – זְהוּמִים, עֲרֻמִּים.

מוֹךְ וְנוֹצוֹת מְכַסִּים אֶת גּוּפָם.

מְכֻרְבָּלִים וְחֵרְשִׁים וְאִלְּמִים –

מִינֵי עוֹפוֹת שֶׁקָּפְאוּ בְּעוּפָם.

3

רַק אֶל הַשַּׁעַר הִגִּיעָה אִשְׁתַּר,

אֶל מָעֻזָּה שֶׁל מַמְלֶכֶת שְׁאוֹל –

אֶל הַשּׁוֹעֵר שֶׁהַפֶּתַח נָטָר:

"פְּתַח! – צָעֲקָה, – וְהַרְאֵה הַמִּשְׁעוֹל

"אֶל מִשְׁכְּנוֹת הַמֵּתִים בְּקוּתָה! ¹

בָּאִתי, אוֹתָם, אֶת כֻּלָּם, הַחֲיוֹת;

גַּם הַעֲלוֹת מִגְּבוּלֵי מַלְכוּתָהּ

זֶה שֶׁל אֶרֶשְׁכִּיגָל בַּתַּחְתִּיּוֹת.

"פְּתַח – אוֹ אֶשְׁבֹּר בְּיָדַי הַדְּלָתוֹת!

גַּם אֶת הַבְּרִיחַ, גַּם הַמְּזוּזָה,

פּוּץ אֲפוֹצֵץ, אֶעֱקֹר מִפּוֹתוֹת –

לֹא יַעֲמֹד לַאֲלָת מָעֻזָּהּ!

"דְּרוֹר לִשְׁבוּיֶיהָ אֶקְרָא זֶה הַיּוֹם;

דְּרוֹר וְחַיִּים חֲדָשִׁים בַּתֵּבֵל.

אֲשַׁחְרְרֵם מִכִּלְאָם הָאָיֹם –

מֵעוֹלַמְכֶם הַקּוֹדֵר, הָאָבֵל.

"הֵם יַעֲלוּ, יְכַסּוּ כָּאַרְבֶּה

עֵין הַיַּבֶּשֶׁת כֻּלָּהּ. מִסְפָּרָם

מִן הַחַיִּים עַל הָאָרֶץ יִרְבֶּה –

עֵין בֶּן־תְּמוּתָה לֹא תוּכַל לְסָפְרָם".

פִּיהוּ פָּתַח הַשּׁוֹעֵר וְדִבֵּר

כָּךְ אֶל אִשְׁתַּר, הָאֵלָה הַגֵּאָה:

"אַל־נָא, גְּבִרְתִּי! הִמָּנְעִי מִשַּׁבֵּר!

כְּבָר אֲנִי רָץ לְבַשֵּׂר אֶת בּוֹאָהּ".

4

סָר הַשּׁוֹעֵר וּמִהֵר אֶל גְּבִרְתּוֹ;

כָּך לָהּ אָמָר: "אֲחוֹתֵךְ שָׁם בַּחוּץ –

זֹאת הַהוֹלֶלֶת, זָנֹה וְשָׁתֹה;

אַף צוּלַת־יָם לְהַסְעִיר הִיא תָאוּץ –

יֵשׁ וְאֶת אֶאַ תַּקְדִּים בְּעָמְקָה…

מִי הִיא – בַּת אָנוּ? בַּת סִין? – מִי יָעִיד?

שָׁם הִיא – אִשְׁתַּר – בַּמָּבוֹא מְחַכָּה".

גְּבֶרֶת אֶרֶשְׁכִּיגָל דְּבַר הַמַּגִּיד

דֹּם הֶאֱזִינָה; פָּנֶיהָ חָוְרוּ,

כְּמוֹ חִוְרוֹנוֹ שֶׁל עֵץ אֵשֶׁל כָּרוּת;

רַק שִׂפְתוֹתֶיהָ כָּהוּ, שָׁחֲרוּ,

כְּמוֹ הַקָּנֶה הָרָצוּץ, הַיָּרוּט.

"לָמָּה זֶּה בָּאָה וּמַה זְמָמָהּ?

מָה אֶעֱשֶׂה, אִם כָּל אֵלֶּה בּוֹרְחִים?

רֶפֶשׁ אֶגְמַע עִם רוּחוֹת אֲדָמָה?

חֹמֶר אֹכַל וְאֵשְׁתְּ מַיִם דְּלוּחִים

"תַּחַת שֵׁכָר? אֲנָשִׁים אֲבַכֶּה

עַל כִּי עָזְבוּ שָׁם נָשִׁים אַלְמָנוֹת?

אוֹ בִּדְמָעוֹת נְעָרוֹת אֲזַכֶּה,

שֶׁנֶּעֶקְרוּ מִזְרוֹעוֹת אֱמוּנוֹת?

"אוֹ פָּעוֹטוֹת, נִקְטְפוּ לְלֹא עֵת? –

לֵךְ, הַשּׁוֹעֵר, וְהַכְנֵס אֶת אִשְׁתַּר!

פֹּה נְדַבֵּר עִם אוֹתָהּ מִתְנַשֵּׂאת;

פֹּה אֶלְכְּדֶנָּה וְגַם אֶאֱטָר!"

5

"שָׁב הַשׁוֹעֵר; הַדְּלָתוֹת כְּבָר זָזוֹת:

"בּוֹאִי, גְּבִרְתִּי, וְתִשְׂמַח בָּךְ קוּתָה;

גַּם הָאַרְמוֹן שֶׁל הָאָרֶץ הַזֹּאת –

כֹּל יִצְהֲלוּ, שָׂרָתִי, לִקְרָאתָהּ".

רַק הִיא בְּשַׁעַר אֶחָד נִכְנְסָה,

אֶת עֲטַרְתָּהּ הַגְּדוֹלָה מֵרֹאשָׁהּ

תֵּכֶף הֵסִיר; וְאִשְׁתַּר הִסְּסָה;

“לָמָּה שׁוֹעֵר?… מִי לְךָ זֹאת הִרְשָׁה?”

בּוֹאִי, גְּבִרְתִּי, אֵלֶּה הֵם הַחֻקִּים,

שֶׁהַמּוֹלֶכֶת בְּאֶרֶץ תַּחְתִּית

כְּבָר חָקְקָה בְּיָמִים עַתִּיקִים –

כָּךְ נוֹהֲגִים בַּמַּלְכוּת הַקּוּתִית".

בָּאָה בְּשַׁעַר שֵׁנִי – הַשּׁוֹעֵר

חִישׁ מֵאָזְנֶיהָ הֵסִיר עֲגִילִים.

שׁוּב שְׁאֵלַתְהוּ בְּרוּחַ סוֹעֵר;

שׁוּב הוּא עָנָה בְּאוֹתָן הַמִּלִּים.

וּבַשְּׁלִישִׁי עֲנָקֶיהָ לָקַח

מִצַּוָּארָהּ; בָּרְבִיעִי – מָגִנִּים

שֶׁאֶת חָזָהּ פֵּאֲרוּ; אַחַר כָּךְ,

בַּחֲמִישִׁי – חֲגוֹרַת אֲבָנִים

מֵעַל כְּסָלֶיהָ – חֲגוֹר הַלֵּדָה.

וּבַשִּׁשִּׁי עֲדָיֶיהָ לָקַט,

כָּל הַקְּרָסִים, כָּל צָמִיד, אֶצְעָדָה.

אֶת הָאֵזוֹר שֶׁל מָתְנֶיהָ פָּשַׁט,

כְּבָר בַּמָּבוֹא הַשְּׁבִיעִי, מִגּוּפָהּ.

סָרוּ מִמֶּנָּה עֻזָּהּ וְכֹחָהּ.

סָר כָּל הַתֹּקֶף. עָמְדָה שָׁם רָפָה,

כְּמוֹ מְטֻשְׁטֶשֶׁת, נַפְשָׁהּ נְבוֹכָה.

כָּךְ הִיא עָבְרָה כָּל שִׁבְעָה שְׁעָרִים,

כָּךְ נִכְנְסָה אֶל שְׁאוֹל תַּחְתִּיָּה –

רוּחַ אוֹבֵד הַחְלָטוֹת וּדְבָרִים,

וּכְמוֹ גוּפָהּ הוּא עֵירֹם וְעֶרְיָה.

6

אֲלָת־אֶרֶשְׁכִּיגָל, רַק רָאֲתָה

אֶת הַבָּאָה, בְּפָנֶיהָ שָׁפְכָה

כָּל זַעְמָהּ. וְאִשְׁתַּר לָה עָנְתָה

גַּם כֵּן בְּאָף – כִּי נֵעוֹר בָּה רוּחָה.

גְּבֶרֶת שְׁאוֹל נִפְנְתָה אֶל נַמְתַּר,

הוּא שַׂר רָאשִׁי בְּמַלְכוּת רְפָאִים:

"קַח־נָא וּכְלָא בָּאַרְמוֹן אֶת אִשְׁתַּר.

שְׁלַח בָּהּ, נַמְתַּר, כָּל שִׁשִּׁים הַנְּגָעִים:

נֶגַע עֵינַיִם שְׁלַח לָהּ – לְכַהוֹת

אֵלֶּה עֵינֶיהָ, זִיו שֶׁמֶשׁ זִיוָן;

נֶגַע הַגָּב – לְכוֹפֵף, לְהַדְהוֹת,

גַּב כֹּה יָשָׁר, כֹּה חָלָק, כֹּה לָבָן;

נֶגַע הַלֵּב – לְמוֹטֵט בְּרִיאוּתָהּ;

נֶגַע רַגְלַיִם לְמַעַן תִּצְלָע;

נֶגַע הָרֹאשׁ – לַחֲלשׁ דַּעְתָּהּ;

שְׁלַח מַחֲלוֹת וּנְגָעִים בְּכֻלָּה!

"אַךְ הָעִקָֹר – הַךְ שָׁדֶיהָ, שׁוֹקָהּ.

בָּם הִיא מוֹשֶׁכֶת, שׁוֹבָה מְחַזְּרִים!

הַךְ וְהוֹסֵף לָהּ מַכָּה עַל מַכָּה

עַד כִּי מִמֶּנָּה יִהְיוּ מִתְנַזְּרִים

"כָּל שֶׁחָשְׁקוּ בָה! הַךְ אֶת רַחְמָהּ!

פְּגֹם אֶת הַכְּלִי בוֹ תָּזִיד תַּאֲוָה,

עַד כִּי יָסוּר מֵעָלֶיהָ קִסְמָהּ,

חֵן הִלּוּלֶיהָ וְעֹז עִגּוּבָה!"

7

כְּבָר הִיא בַּשֶּׁבִי, אֵלַת אַהֲבָה.

כָּלוּ, יָבְשׁוּ מַעְיְנֵי הַחַיִּים.

קַר בַּתֵּבֵל – אֵין אַוָּה, אֵין חֶדְוָה.

תָּמוּ כְלוּלוֹת וְחָדְלוּ נִשּׂוּאִים.

פַּר לֹא יִקְפֹּץ עַל עַכּוּז הֶעָלָה;

אֵין הַחֲמוֹר עוֹד רוֹבֵעַ אָתוֹן;

אֵין הַבָּחוּר מְעַבֵּר בְּתוּלָה:

הוּא בְחַדְרוֹ, הִיא לְבַד בַּקִּיטוֹן.

8

אֶאַ הִקְשִׁיב וְהִרְהֵר וּבָרָא

אֲצוּשׁוּנָמִר, סָרִיס – הוֹד וָזִיו.

"אֲצוּשׁוּנָמִר, כָּךְ אֶאַ הוֹרָה,

לֵךְ אֶל מָחוֹז, שֶׁכָּל חַי לֹא יָשִׁיב.

"מְלֶכֶת קוּתָה תַּעֲלֹץ לִרְאוֹתְךָ,

גַּם אֶת שְׁבוּעַת הָאֵלִים תִּשָּׁבַע.

אָז לֹא תוּכַל עוֹד בְּקַשׁ לִדְחוֹתְךָ:

מַיִם חַיִּים תְּבַקֵּשׁ מִקַּשְׁוָה".

אֲצוּשׁוּנָמִר שָׁבָה אֶת לִבָּהּ

שֶׁל הָאֵלָה הַתַּחְתִּית בְּהוֹדוֹ.

הִיא נִשְׁבְּעָה לוֹ, כְּכֹל שֶׁנִּבָּא

אֶאַ, הָאֵל שְׁבְּרָאוֹ וּבָדוֹ;

הִיא בָּאֵלִים הַגְּדוֹלִים נִשְׁבְּעָה,

זוֹ הַשְּׁבוּעָה אֵין מִמֶּנָּה לָשׁוּב –

כָּל שְׁאֵלָה אֲשֶׁר פִּיו יַבִּיעָהּ,

לוֹ תִנָּתֵן – לֶחָמוּד, לָאָהוּב.

אֶל הַזָּוִית שֶׁבִּקְצֵה הָאוּלָם,

אֶל הַקַּשְׂוָה שֶׁעָמְדָה בַּזָּוִית –

מַיִם חַיִּים בָּהּ שְׁמוּרִים מֵעוֹלָם –

אֶת אֶצְבָּעוֹ הָאוֹרֵחַ הוֹשִׁיט.

אֶל הָאֵלָה בְּמַפְגִּיעַ עָתָר:

"מַיִם חַיִּים לִי תוֹאִילִי לָתֵת

מִן הַקַּשְׂוָה, לְהַחֲיוֹת אֶת אִשְׁתַּר.

זֹה מִשְׁאַלְתִּי, אֵין אַחֶרֶת". רְתֵת

לֵב הַמַּלְכָּה פִּעְפַּע לְמִשְׁמַע

בַּקָּשָׁתוֹ שֶׁל הַבָּא. יְרֵכָהּ

פֶּתַע טָפְחָה וְנָשְׁכָה בְּחֵמָה

אֶת אֶצְבָּעָהּ וּפָרְצָה בִּצְוָחָה:

"יַעַן שָׁאַלְתָּּ דָּבָר אֵין לִשְׁאֹל,

קֹב אֶקֹּבְךָ; בִּקְלָלָה נִמְרָצָה

אֲקַלֶּלְךָ – כָּאן, בְּכֹחַ שְׁאוֹל:

בַּמַּדְמֵנָה מְזוֹנֶיָך תִּמְצָא;

וּמִבּוֹרוֹת שֶׁל שְׁפָכִים שְׁתִיָּתְךָ;

וּמוֹשָׁבְךָ לְרַגְלֵי הַקִּירוֹת;

סַף כָּל שֶׁהוּא – מְלוֹנְךָ וּבֵיתְךָ;

פֶּתִי וָזֵד יַשְׂבִּיעוּךָ סְטִירוֹת."

סָרָה מִמֶּנּוּ, פָּנְתָה אֶל נַמְתַּר:

"לֵךְ וְתִדְפֹּק בְּדַלְתוֹת הַהֵיכָל.

רְאֵה שֶׁכָּל סַף שָׁם יִהְיֶה מְעֻטָּר

בְּאַלְמֻגִּים גְּבוּשִׁים. לֵךְ וּשְׂכָל!

"קְרָא לַשֵּׁדִים שֶׁבָּעֹמֶק, נַמְתַּר,

לַאֲנֻנָּקִי; כִּסְאוֹת שֶׁל זָהָב

שִׂים עֲבוּרָם; וְהַזֵּה עַל אִשְׁתַּר

מַיִם חַיִּים – וְהַרְחֵק הָרָהָב

“מִמְּחִצָּתִי… הוֹי זוֹנָה אֲרוּרָה!”

כָּךְ הוּא עָשָׂה, וְהוֹלִיךְ אֶת אִשְׁתַּר

דֶּרֶךְ אוֹתָם שְׁעָרִים. אֲזוֹרָהּ

לָהּ הֶחֱזִיר בָּרִאשׁוֹן, וְעָטַר

אֶת עֲטַרְתָּהּ, בַּשְּׁבִיעִי, עַל רֹאשָׁהּ.

שָׁבוּ חַיִּים אֶל עוֹלָם שֶׁנִּנְעָר:

אֵין עוֹד הַגֶּבֶר אָדִישׁ לָאִשָּׁה;

גַּם הָאָתוֹן שׁוּב לָעַיִר תִּנְעָר.

שָׁב אֶל אֲלָת שַׂר שָׂרֶיהָ, נַמְתַּר.

אִישׁ מִיּוֹרְדֵי תַחְתִּיּוֹת לֹא נִמְלָט.

אֶת הָרְפָאִים לֹא הֵשִׁיבָה אִשְׁתַּר.

אֶת הַחַיִּים לֹא הִשְׁבִּיתָה אֲלָת.

---

קֵץ הָלָגוּ: מִכְתָּב כֻּזָּרִי

מאת

אהרן ראובני

וַתָּקָם בְּרִית בֵּין אַהֲרֹן הַמֶּלֶךְ

וּבֵין שַׁלִּיט אֲלָן – שָׁלוֹם יַצִּיב.

אֲלָן וּבֵית כֻּזָּר אַחִים לַשֶּׁלַח,

אֵימַת כֻּזָּר עַל הָעַמִּים סָבִיב.

חָדְלוּ קְרָבוֹת, כִּידוֹן וָחֶרֶב נָחוּ,

סָר פַּחַד פֶּצֶ’נַג וּסְלָב

מִשְּׂדוֹת תְּבוּאָה, מִדֶּשֶׁא וּמֵאָחוּ;

עָרֵי פְרָזוֹת שָׁקְטוּ, הַכְּפָר שָׁלָו.

שִׁבְעִים אֻמָּה תָּבֵאנָה מַס וָשֶׁבֶר

אֶל מַמְגּוּרוֹת הַמֶּלֶךְ־הַחַגַּן

מִגְּדוֹת דּוּנָא, מִפִין, מֵאֶרֶץ סֶוֶר,

מִתַּנַת, מִסָּרִיר מִיָּם גַּרְגָּן.

אִילְמֶר, אָרִיס וְרוּס מִנְחָה יַקְרִיבוּ;

בְּשַׁעַר הֶחָצֵר – הֲמִית נָחִיל,

אֲגַפֵּיהֶם יִדָּחֲקוּ, יָרִיבוּ –

קָטְנוּ אַסְמֵי הַמֶּלֶךְ מֵהָכִיל

אֶת יֶתֶר הַתְּנוּבָה וְכָל הַמֶּגֶד:

פְּרִי עֵץ וּפְרִי שָׂדֶה, דָּגָן, יִצְהָר,

עוֹרוֹת וּמַרְבַדִּים, כָּל כְּסוּת וָבֶגֶד,

תִּירוֹשׁ וּדְבָשׁ, עוֹפוֹת וּדְגֵי נָהָר.

וְאַהֲרֹן גָּדוֹל בְּעֹצֶם וּבְעשֶׁר,

רֹב חַיִל לוֹ, רֹב כֶּסֶף וְזָהָב.

אֶת כָּל עַמָּיו יִשְׁפֹּט בְּתֹם וָישֶׁר,

וְגַם לִבּוֹ שָׁלֵם עִם אֱלֹהָיו.

וַיָּשֶׂם גְּבוּל לְיִשְׂמָעֵאל בַּנֶּגֶב,

וּבַצָּפוֹן הָדַף הַסְּלָבִיִּים.

וְשֵׂיבָתוֹ טוֹבָה, אֵין צַר וָנֶגֶף.

וַיָּמָת שְׂבַע כָּבוֹד וּשְׂבַע חַיִּים.

וּבְנוֹ יוֹסֵף, צוּרֵנוּ, מִבְטָחֵנוּ,

תּוֹרַת אָבוֹת שָׁמַר וְלֹא מָעָד.

אֵל יִשְׂרָאֵל בְּרֹב חַסְדּוֹ יַנְחֶנּוּ –

הוּא יִנְצְרוֹ וִיפָאֲרוֹ לָעַד.

יוֹסֵף מַלְּכִּי קִנֵּא לְשֵׁם קוֹנֵהוּ

וְיַד בּוֹרְאוֹ כִּוְּנָה אֶת מַעֲשָׂיו,

וַיֶּרֶב מֵאָבִיו חֵילוֹ, מִקְנֵהוּ,

הֲדַר תָּקְפּוֹ, גְּנָזָיו וּנְכָסָיו.

עַל שְׂפַת אִתִּיל בִּירַת כֻּזָּר יוֹשֶׁבֶת,

קִרְיָה רוֹגְשָׁה מֵרֹב אָדָם עָמֵל,

וְרֹבַע בָּהּ לְכָל אֻמָּה וָשֵׁבֶט,

בְּנֵי בְרִית, עַכּוּ"ם, אֱדוֹם וְיִשְׁמָעֵאל.

הַהֲמֻלָּה לֹא תִרֶף בִּשְׁוָקֶיהָ

מֵאוֹר הַבֹּקֶר עַד שְׁקִיעַת חַמָּה,

וְלֹא תָמוּשׁ תּוֹרָה מִפִּי עוֹסְקֶיהָ,

לֹא יִנָּשֵׁת מַבּוּעַ הַחָכְמָה

מִישִׁיבוֹתֶיהָ, גַּם מֵהֵיכָלֶיהָ.

מוֹרִים וְרַבָּנִים, גְּדוֹלֵי הַדּוֹר,

שָׁמְעוּ שִׁמְעָהּ וְיִתְלַקְּטוּ אֵלֶיהָ

קַרְקַע בְּתוּלָה לַחֲרשׁ וְלַעֲדֹר,

חֻקֵּי תוֹרַת אֱמֶת שָׁתֹל וָטַעַת –

בִּדְבַר שַׁלִּיט חָסִיד וּבְמִצְוָתוֹ –

בְּלֵב הָמוֹן תָּמִים, נִבְעָר מִדַּעַת,

שָרוּי בִּיוֵן סוּרוֹ וְאִוַּלְתּוֹ,

מִשְׁתַּחֲוֶה לַחֶרֶס וְלָאֶבֶן,

זוֹבֵחַ לַאֲשֶׁר עָשׂוּ יָדָיו,

שׁוֹעֶה לְקוֹל קוֹסֵם, דַּרְכּוֹ בְּאָוֶן,

לְיִדְּעֹנִי עָרוּם וּלְבַדָּיו.

מַתְעִים וּמַדִּיחִים פַּחִים טָמָנוּ

לְעַם הָעֲרָבוֹת, חוֹבֵק מֶרְחָב;

רוֹעֵי עָמָל, מֵרְזוֹן צֹאנָם שָׁמָנוּ –

זֶה בָא מִקֶּדֶם, זֶה מִמַּעֲרָב.

אֲבָל דִּבְרֵי אֵל חַי עָמְקוּ, הִשְׁרִישׁוּ,

בְּלֵב מַלְכֵי כֻּזָּר וְשָׂרֵיהֶם.

מִזִּיו אוֹרָם הַגִּלּוּלִים הוֹבִישׁוּ,

פָּנָה הוֹדָם וְחָפוּ כָּמְרֵיהֶם.

וְרוֹמָנוֹס־קֵיסָר יוֹשֵׁב בַּקֶּרֶת,

בִּירַת מֻקְדּוֹן – וַיִּתְמַלֵּא עֶבְרָה,

וַחֲמָתוֹ בַּמֶּלֶךְ, בְּיוֹסֵף בּוֹעֶרֶת.

עַל כָּל שְׁבוּיֵי גּוֹלָה יָצְאָה גְזֵרָה

בְּכָל גְבוּלוֹ. שָׁתָה גוֹי כֶּבֶד־מַעַל

דַּם יַעֲקֹב, וְכָל הוֹנוֹ לָקָח…

רִבּוֹן עוֹלָם, עֵינְךָ צוֹפָה מִמַּעַל –

זָכְרָה־נָא לַמַּשְׁחִית וְאַל תִּשְׁכָּח!

כָּבְדָה יָדוֹ מְאֹד – אֵין פְּדוּת וָיֶשַׁע…

וַיִּתְאַנֵּף הַמֶּלֶךְ, אֲדוֹנִי,

וַיַּךְ רַבִּים בָּעֲרֵלִים, בְּנֵי רֶשַׁע;

וַיֶּחֱרַד נָצְרִי, גַּם יְוָנִי.

מִשְׁלַחַת וּמְנָחוֹת יִקְרוֹת־הָעֶרֶךְ

שָׁלַח קֵיסַר מֻקְדּוֹן אֶל הָלָגוּ

וְאֶל שָׂרָיו לֵאמֹר: "צְאוּ לַדֶּרֶךְ,

נִפְלוּ בַּכֻּזָּרִים, הִרְסוּ, הִרְגוּ…

מִיָּם וְעַד אִתִּיל, מִזְרָחָה וְדָרוֹמָה,

שְׂאוּ שׁוֹאָה!… אַשְׁרֵי אֲשֶׁר יָבִיא

אֶל חוֹף בּוֹסְפוֹר, אֶל עִיר מַמְלֶכֶת רוֹמָא,

רֹאשׁ מֶלֶךְ־כֻּזָּרִים, אוֹיְבִי –

יִגְדַּל שְׂכָרוֹ"! – שָׁמַע לוֹ וַיֵּעָתֶר –

לְהַוָּתוֹ – אִישׁ־קִיּוֹב, וַיִּפָּת.

וַיַּעַל הָלָגוּ גְּדוּדָיו בַּסָּתֶר,

וַיֶּלֶךְ לַיְלָה, חֶרֶשׁ כְּעַרְפָּד.

וַיַּעַט פֶּתַע עַל הָעִיר סַמְכָּרֶץ,

אֲשֶׁר יָשְׁבָה לָבֶטַח, אֵין מַחֲרִיד,

וַיְשַׁדְּדָהּ; וְאֶת יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ

הָרַג וַיִּשְׁבְּ – וְלֹא הִשְׁאִיר שָׂרִיד.

אָז הִתְעוֹרֵר פָּסֵחַ, נְצִיב הַמֶּלֶךְ,

גְּבוּל רוֹמָנוֹס פָּקַד בְּיָד קָשָׁה,

וַיְעַר עָרֵי הַחוֹף, וְכָל הַפֶּלֶךְ

הֵשַׁם, וַיַּךְ מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה,

וְלֹא חָמָל… הָאֵל דַּרְכּוֹ הִצְלִיחַ

בְּכָל אֲשֶׁר פָּנָה. לְבַז וְלִמְשִׁסָּה

נָתַן מוֹשְׁבוֹת יָוָן. וַיְהִי שָׁלִיחַ

בְּיַד רַבּוֹ – וּמִצְוָתוֹ עָשָׂה.

וַיִּתְקַבְּצוּ אֵלָיו חוֹגְרֵי הַחֶרֶב,

כָּל אִישׁ גִּבּוֹר וְכָל בָּחוּר חָסֹן,

כָּל לֵב נוֹקֵם, קַנָּא, עוֹרֵג לַטֶּרֶף.

וַיַּרְא חֵילוֹ – וַיַּעַל עַל חֶרְסוֹן.

הָעִיר – מָצוֹד, שִׁרְיוֹן חוֹמוֹת לוֹבֶשֶׁת,

דָּיֵק וּתְעָלָה רַגְלֶיהָ סוֹבְבוֹת.

הֲתִבָּקַע חוֹמָה מִפְּנֵי הַקֶּשֶׁת? –

כָּבֵד לִבּוֹ מִכֹּבֶד מַחֲשָׁבוֹת.

תִּמְרַת אָבָק עוֹלָה וּמִתְנוֹדֶדֶת

בְּפַאֲתֵי שָׁמַיִם עֲכוּרִים –

פָּרָש עָיֵף, גַּם בְּהֶמְתּוֹ מוֹעֶדֶת;

רוֹכֵב וְסוּס – שְׁנֵיהֶם כְּשִׁכּוֹרִים.

אֶל אֹהֶל הַמַּצְבִּיא הוּבָא הָעֶלֶם,

בִּרְכָּיו כּוֹשְׁלוֹת, כּוֹשֶׁלֶת לְשׁוֹנוֹ.

הַאִם בְּשׂוֹרָה? – הָרָץ דּוֹבֵב בְּאֵלֶם,

אִגֶּרֶת־צָו שׁוֹלֵף מִתּוֹךְ חָצְנוֹ.

הַשַּׂר קוֹרֵא: "…הָחִישׁוּ, אַל תִּדֹּמּוּ,

כִּי נִפְתְּחָה רָעָה מֵהַצָּפוֹן.

מִסֹּבֶךְ אַגְמֵיהֶם אִילְמֶר יִזְרֹמוּ,

יַבְעִירוּ שְׂדוֹת הַבָּר, דָּגָן, שִׁיפוֹן.

הַוַּרֶנְגִּים יָצְאוּ, עִמָּם כָּל סֶוֶר,

וְרוּס וּסְלָב מִקִּיּוֹב, כְּגָזָם

פָּשְׁטוּ, אָכְלוּ דִּשְׁנֵנוּ. הוֹי הַשֶּׁבֶר!…

וְעוֹד רָמְחָם נָטוּי וְעַז רֻגְזָם!

מִקְנֶה, נָשִׁים וָטָף, הָיוּ לְטֶרֶף

לְהָלָגוּ. וְאָנוּ מְתֵי מְעָט,

וּמַה נּוּכַל? קוּם סֹב מַהֵר"! – וַיֶּרֶף

מֵעִיר חֶרְסוֹן, וּכְלֵי מָצוֹר שָׁמָט.

וַיִּפֶן אֶל הַצָּר, שְׂכִיר הַבֶּצַע,

הַמֻקְדּוֹנִי קָנָהוּ בְּכַסְפּוֹ,

וַיַּךְ אוֹתוֹ הַכֵּה, מַכָּה עַל פֶּצַע,

וַיְרַצְּצוֹ רַצֵּץ בְּרֹב קִצְפּוֹ.

יָמִים עַל שָׁבוּעוֹת אָרַךְ הַהֶרֶג,

מִמְּרוֹם שְׁחָקִים פָּסֵחַ נֶעֱזָר.

אָדְמוּ שַׁדְמוֹת הַקְּרָב כִּשְׂדוֹת הַפֶּרֶג…

וַיִּנָּגֵף אִישׁ־רוּס מִפְּנֵי כֻּזָּר.

אֵל נְקָמוֹת אֶת הָלָגוּ הִכְנִיעַ,

וַיָּשָׁב הַבִּזָּה אֲשֶׁר שָׁלַל

בִּגְבוּל מַלְכִּי, מְאוּמָה לֹא הִצְנִיעַ –

מִצֹּאן וּשְׁבִי אָדָם עַד כְּלִי קָלָל.

וַיַּגֶּד: “רוֹמָנוֹס הוּא הִשִׁיאָנִי”.

וַיַּעַן לוֹ פָּסֵחַ וַיֹּאמַר:

"שְׁמָעֵנִי, הַנָּסִיךְ: צוּר יָהּ סִיְּעָנִי,

אֵל כֹּל־יָכֹל – הוּא אֶת אַרְצִי שָׁמָר!

וּכְמוֹ אֲשֶׁר עָמַד לַאֲבוֹתֵינוּ,

בְּהִדָּבְקָם אֵלָיו בְּכָל נַפְשָׁם,

כֵּן יַעֲמֹד לִימִין מַחֲנוֹתֵינוּ…

חַי אֱלֹהִים – יָפוּצוּ בְּנֵי אָשָׁם!

שִׁמְעוּ רוֹזְנֵי כֻזָּר דְּבָרִים עָבָרוּ,

וְגַם אַתֶּם הַקְשִׁיבוּ, בְּנֵי נֵכָר –

הֵן־אֶרְאֶלִּים עַל מְצוּקִים גָּבָרוּ,

וְאֵל שַׁדַּי אֶת בַּת עַמִּי זָכָר!

מִימֵי בּוּלָן, אֲשֶׁר מָלַךְ מִקֶּדֶם,

לִפְנֵי דוֹרוֹת – לִפְנֵי מֵאוֹת שָׁנָה,

אֲשֶׁר הִרְחִיב גְּבוּלֵנוּ יָם וָקֶדֶם,

וְלֹו נִגְלָה אוֹר־חֶסֶד רִאשׁוֹנָה

בִּשְׁעַת רָצוֹן, בְּמַחֲזוֹת לֵיל פֶּלֶא:

וַיַּרְא, וַיַּאֲמֵן, וַיָּבֶן, וַיִּירָא,

וַיְהִי לְרֹאשׁ פִּנָּה, מָעוֹז וָסֶלַע,

עָלָיו יִכּוֹן לָעַד מִשְׁכַּן תּוֹרָה;

וַיָּסַר הָאֹבוֹת, עוֹבְדֵי הַכֶּסֶל,

שִׁקּוּץ וּמִקְדָּשׁוֹ בִּעֵר יַחְדָּו,

שִׁבַּר הַמַּסֵּכָה, נִתַּץ הַפֶּסֶל;

וְכֵן עָשׂוּ שָׂרָיו וַעֲבָדָיו.

מִכָּל תְּפוּצוֹת גּוֹלָה, מֵאַפְסֵי חֶלֶד,

מִכּוּת, מֵרוּם, מִמֶּרְחַקֵּי אִיִּים,

אָסַף יוֹדְעֵי דִינִים, שׁוֹמְרֵי גַחֶלֶת,

אֲשֶׁר יוֹרוּ הָעָם אָרְחוֹת חַיִּים.

וַיַּעַשׂ מְנוֹרָה, שֻׁלְחָן, מִזְבֵּחַ,

כָּל כְּלֵי קְדֻשָּׁה – דָּבָר לֹא נֶעְדָּר.

בָּתֵּי מִדְרָשׁ וּכְנֶסֶת – לְשַׁבֵּחַ

בּוֹרֵא עוֹלָם – בָּנָה בְּרֹב הָדָר.

בַּדּוֹר הַהוּא עֵינֵי רַבִּים נִפְקָחוּ,

וַיַּעַזְבוּ דַּרְכֵי הָאֲלִילִים;

צִירֵי קֵדָר לֹא עוֹד לִבָּם לָקָחוּ,

וְלֹא שָׁעוּ אֶל לַחַשׁ עֲרֵלִים.

מֵאָז הֵאִיר אוֹר־יָהּ חֶשְׁכַת לֵילֵנוּ,

וְאַף רָאוּהוּ קְצָת מִבְּנֵי אֲלָן;

מֵאָז שׁוֹרָה שְׁכִינָה בְּאָהֳלֵנוּ –

שַׁדַּי בֵּרַךְ אֶת מַעֲשֵׂי בּוּלָן.

וַיְהִי כִּי מֵת – נִזְדַּעְזְעָה הָאָרֶץ.

אָח קָם עַל אָח וְאָב עַל בְּנוֹ גָזָר.

כְּפִירָה הֵרִימָה רֹאשׁ… צְוָחָה וָפֶרֶץ…

וְחֶרֶב זָר קוֹצֶצֶת בְּכֻזָּר.

מַלְכוּת בּוּלָן הָעָז – סְפִינָה נִטְרֶפֶת

בְּמַיִם אַדִּירִים, בְּיָם זוֹעֵף.

תְּהוֹם פּוֹעֶרֶת פֶּה, תְּהוֹם גּוֹרֶפֶת…

אַך נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְכַזֵּב!

לְשֵׂה כֻזָּר אוֹבֶדֶת קָם מוֹשִׁיעַ –

גּוֹאֵל צַדִּיק, הַמֶּלֶךְ עוֹבַדְיָה,

בָּנָה, תִּקֵּן, אֲשֶׁר הָעָם הִרְשִׁיעַ,

מִדּוֹר חוֹטֵא הֵשִׁיב חֲרוֹן אַף יָהּ.

נָסוֹגָה הַטֻּמְאָה מִפְּנֵי הַטֹּהַר

בְּשַׁעֲרֵי עָרָיו וּמִבְצָרָיו.

הַמֶּלֶךְ עוֹבַדְיָה חִדֵּשׁ הַזֹּהַר,

אָחִיו־יוֹרְשׁוֹ – הוֹסִיף, וְאַחֲרָיו –

בָּנָיו: בֵּן קָם לְבֵן, וְנִין לְנֶכֶד,

וְעַד יוֹסֵף – אֵין פְּסוּל בְּיִחוּסוֹ.

שׁוּשֶׁלֶת חֲנֻכָּה רַק הִיא מוֹלֶכֶת,

אֵין זָר יָכוֹל לָשֶׁבֶת עַל כִּסְאוֹ.

הוֹי, וִיקִנְגִּים, יוֹצְאֵי שְׂדוֹת קֹר וָאֹפֶל,

הוֹי הָלָגוּ, חוֹמֵד עַרְבוֹת אָבִיב –

אַל תִּתְנַשְּׂאוּ עָלֹה אֶל רֹאשׁ הָעֹפֶל!…

לֹא אִישׁ שַׁדַּי – אֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת פִּיו

לֹא יִמָּלֵט בַּיָּם, בְּקַצְוֵי חֶלֶד,

וְלֹא יִמְצָא מָנוֹס בַּיַּבָּשָׁה…

אִם כֵּן דִּבַּרְתָּ – קַח חֲנִית וָשֶׁלֶט,

הַדְרֵם וּפְשׁוֹט בְּאֶרֶץ הָרָשָׁע.

אֶל עִיר קֵיסָר מֻקְדּוֹן שָׂא אֵשׁ וָחֶרֶב,

וְיֵהָפֵךְ עָלָיו זְמָמוֹ הָרָע!

כִּי אָז אָסוּר מִמְּךָ וְאֶרֶף…

וָלֹא – חַי יָהּ הָעַז וְהַנּוֹרָא,

אֲשֶׁר הָיָה, אֲשֶׁר יִהְיֶה לִי סַעַד,

אִם אֵרָתַע, אִם רֶגֶל כֻּזָּרִי

תָּזוּז מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה גַּם צַעַד!

תָּמוֹת נַפְשִׁי וּפֹה יְהִי קִבְרִי,

אִם לֹא אַכְרִית עַד תֹּם שְׁאָר חֵילֶךָ!

אִם לֹא אֶשָּׂא רֹאשְׁךָ עַל חֹד רָמְחִי –

לְבשֶׁת וֹטָן, תּוֹר וְטִיר אֵלֶיךָ –

לָשִׂים לִפְנֵי הֲדוֹם מַלְכִּי, סוֹמְכִי!

מִסְּלָב וּוָרֶנְגִּים אֶקֹּם הַפָּעַם,

וְלֹא אָשׁוּב רֵיקָם אֶל אֲדוֹנִי…

עַד יָהּ אֵלִי, עַד תּוֹר, אֲדוֹן הָרָעַם!"

וַיִּבָּעֵת הַמֶּלֶךְ הַצְּפוֹנִי

וַיֵּלֶךְ עַל־כָּרְחוֹ אֶל פְּאֵת הָעֶרֶב.

אַרְבַּעַת יְרָחִים עָמַד בַּיָּם

לְרֶגֶל הַבִּירָה. קָהֲתָה הַחֶרֶב.

נִשְׁבַּר קַרְדֹּם וָאֵת, נִשְׁפָּךְ הַדָּם.

כִּי אֵשׁ יָרְדָה מִמְּרוֹם חוֹמַת הַקֶּרֶת

עַל גַּב חֵילוֹ – שַׁלְהֶבֶת־אֲבַדּוֹן,

צוֹרְבָה אָדָם וְגַם כֵּלָיו עוֹקֶרֶת –

חָרוּךְ מָגֵן וְנֶאֱכָל כִּידוֹן.

גָּבְרָה מֻקְדּוֹן בָּאֵשׁ. כָּרְעוּ. שֻׁדָּדוּ,

שָׁקְעוּ בַתְּהוֹם סְלָבִים וּוָרֶנְגִּים.

וְרַבּוֹ שֶׁהָלְכוּ מִשֶּׁשָּׂרְדוּ,

וְרֹב הַגִּבּוֹרִים בַּהֲרוּגִים.

וַיָּנָס הָלָגוּ. עִמּוֹ רַק קֹמֶץ

פְּלִיטֵי גְדוּדוֹ – הַגְּדוּד אֲשֶׁר הָרָס.

לִבּוֹ עוֹטֶה כְּלִמָּה – לָשׁוּב? אֵין אֹמֶץ –

וְאֵין שִׁיבָה!… וַיֵּרֶד אֶל פָּרָס.

וְשָׁם, הַרְחֵק, נָפְלוּ בְּחֵץ וָשֶׁלַח,

וְאִישׁ מֵהֶם הַבַּיְתָה לֹא חָזָר.

אָז שַׁחוּ, נִכְנְעוּ רוּסִים לַמֶּלֶךְ –

לַאֲדוֹנִי יוֹסֵף, נְגִיד כֻּזָּר.

הערות

את החומר ההיסטורי לקחתי ממכתבו של יוסף, מלך הכוזרים, אל חסדאי בן שפרוט (באמצע המאה העשירית למנה"נ), ומקטע שֶׁשָׂרַד ממכתב יהודי כוזרי, בן זמנו של המלך יוסף. יתכן כי המכתב הזה קודם לאגרת המלך.

הכוזרים, שבט טורני בערבות הנהר ווֹלְגָה, נודעו לביזנטים בסוף המאה ב' למנה"נ בשם אַכַּזִיר. במאה הששית או בתחלת המאה השביעית יסדו ממלכה אדירה שהתקימה למעלה מארבע מאות שנה והשתרעה – בימי גבורתה – מצפון וולגה התיכונה עד קְרִים מערבה ועד לב קַוְקַז דרומה, ואולי גם מעֵבר לקוקז.

ליהודים וליהדות היתה השפעה גדולה במלכות הכוזרים. בחצי הראשון של המאה השמינית התיהד המלך בולן, איש מלחמות וכבושים, ועמו רבים משריו ומהעם. אחריו ידועים שמות שלשה עשר מלכים – כולם עברים. נראה כי במותו התחוללו מהומות גדולות. המלך יוסף התיחש על חנכה, אחי עובדיה, מחַדש המלוכה והיהדות. המכתבים שהזכרתי כתובים בעברית.

מלכות הכוזרים התמוטטה מפני התקפות תכופות של שבטי תורכים אחרים, המתפרצים מאסיה (פֶּצֶ’נֶנִים, קוּמָנִים, הם פוֹלוֹבצים ברוסית), ובסוף המאה העשירית נפלה טרף לרוסים ולסלבים. מאז נעלמה מעל במת ההיסטוריה. קצת כוזרים נדדו עם האוּגְרִים (הונגרים) אל הבלקנים. בקרב “שומרי־שבת” רוסים, הנפוצים ביון הוולגה ובין קוקז, רווחת מסורת על מוצאם מהכוזרים.

נוסח המעשה בהלגו, שנשמר בקטע המכתב הנזכר, שונה מאד מהנוסח הרוסי הקַיָם. יש חוקרים, הדוחים מקוריות המכתב (אבל לא את עתיקותו) מפני הסתירה בתאריכים: אולג־הלנו מת, לפי המקובל, ב 912, ורומנוס מלך ב 919. אולם רומנוס היה שותף לקונסטנטין Ⅶ, שמלך ב 912, וכוזרי רחוק שכתב, כמובן, כמה שנים אחרי המעשה, בימי רומנוס – מה פלא שיחס לו מעשי קודמו ושותפו לכתר? אגב, דיוק תאריך מותו של אולג אינו נעלה מכל ספק. וגם מהאגדה הרוסית נכּר שהוא מת בודד ועזוב, ומסבות מותו לא היו נהירות ליושבי קיוב.

רוּסִים וּוָרֶנְגִּים היו סקנדינבים שהשתלטו על הסְלָבִים בנוֹבְגוֹרוֹד ובקִיוֹב.

הָלָגוּ, רוסי, נסיך קיוב בתחלת המאה העשירית: ברוסית־ אוֹלָג.

אֲלָנִים – אִירָנִים; האוֹסָטִינִים בקוקז הם צאצאיהם.

פֶּצֶ’נָגִים – שבט תורכי.

חַגַן – מלך בתורכית הקדומה, והוא תואר מלכי כוזר.

דּוּנָא־ הנהר דונאי.

פִין־ פינים.

סֶוֶר־ סְלָבִים צפוניים.

תַּנַת־ הנהר דוֹן(התחתון).

סֵרִיר־ דַּגֶסְטַן.

ים גַרְגַן־ ים כּוזר, עתה הים הַקַּסְפִּי.

אִילְמֶר־ אִילְמֶן: סְלָבִים מסביבות האגם אילמן.

אֶרִיס־ מוֹרְדְבָה, עם אוּגְרוֹ־פִינִי.

אתִּיל־ ווֹלְגַה, וגם שם בירת כּוזּר.

רוֹמָנוֹס לֶקַפֶּן – קיסר בִיזַנְטִיָה, 919־44; ביתו מֻקְדּוֹנִי –על כן, אולי, קוֹרא בעל המכתב הכוזרי לביזנטים –מקדונים.

רוֹמָא, רוּם –ביזנטיה.

סַמְכֶּרֶץ, ברוסית (לפנים) טְמוּטַרַקַן – עיר במפרץ קָרְץ'.

פָּסֵחַ – כך מנוקד השם בדברי הימים א' ד' 12; נחמיה ג' 6 ועוד.

וִיקִינְגִּים – שודדים וכובשים סְקַנְדִינַבִים.

ווֹטָן (בגרמנית: אוֹדִין) אבי הפמליא של מעלה באגדות הסקנדינבים.

תּוֹר – בנו, אל הרעם.

טִיר – בן ווטן, גבור מלחמה.

האש היונית, שקלעו הביזנטים בימים ההם במלחמה, היתה תרכובת של גפרית, מְלַחַת וזפת. הנפגעים לא יכלו לכבותה במים – הדבר הזה הפיל אימה על שבטי הנודדים, המתפרצים אל גבול ביזנטיה.

---

הַחַשָּׁאשִׁין

מאת

אהרן ראובני

כָּפוּת יָדָיו, רַגְלָיו, רָתוּק אֶל קִיר,

מֻטָּל חָלִיל עַל אֲדָמָה קָשָׁה.

דְּמָמָה סָבִיב, אֵין קוֹל וְאֵין אִוְשָׁה.

גַּם אוֹר חַמָּה, בַּתָּא הַמַּרְתְּפִי, מַחֲוִיר.

וְרַע לוֹ, רָע… אֵין כֹּחַ עוֹד לָשֵׂאת.

יוֹדֵעַ הוּא כִּי שַׁעְתּוֹ קְרוֹבָה.

גּוּפוֹ שָׁבוּר… קֻצְּרוּ חַיָּיו בְּלֹא עֵת.

הָהּ, אֵיךְ עִנּוּ אוֹתוֹ – בִּזְדוֹן הַתַּאֲוָה!

אָזְנוֹ קָלְטָה פְּסִיעוֹת וְלַחַשׁ חֲרִישִׁי:

“הַסְכֵּת, חָלִיל, וּשְׁמַע, וְאַל תִּירָא!”

חָלִיל נִרְעַד: "אַתָּה? אַתָּה, אִישִׁי?

הֱיֵה בָרוּךְ!… בָּאֲפֵלָה הָיְתָה אוֹרָה."

דַּרְוִישׁ קָרַב בַּלָּט, עָמַד כְּמִין סִכּוּת,

אֵשׁ עֹז וְקֶסֶם בְּעֵינָיו. בְּנִיד פָּנִים

רָמַז לוֹ: “דֹּם!” – וְלַהַט שֶׁל דְּבֵקוּת

נִדְלַק בִּפְנֵי־חָלִיל הַמְעֻנִּים.

לִבּוֹ מָלֵא דִיצָה, מָלֵא אֵימִים.

הוּא מְגַמְגֵּם, דּוֹבֵב, פוֹצֵר, שׁוֹאֵל:

"אֲנִי הוֹלֵךְ לָמוּת… הוֹי, חַסַן, בָּא יוֹמִי…

אַתָּה, רַבִּי, שֶׁאֵין כָּמוֹךָ בַּתֵּבֵל…

"רָחוֹק הוּא מָעֻזֵּנּו, אֲלָמוּת,

קֵן־נְשָׁרִים מֵעַל הָרִים פְּסוּסִים…

הֲלֹא תִזְכֹּר דְּבָרֶיךָ: "אִם לָמוּת

אֵינְךָ יָרֵא – לֵךְ אַחֲרַי וְשִׂים

"אוֹתִי מִבְטַחֲךָ; וְכָל אֲשֶׁר יִתְאַו

לִבְּךָ, לְךָ יִהְיֶה". – וְאָז עָלַי

פֵּרַשְׂתָּ – הוֹי, אַדִּיר! – כָּנָף

גְּדוֹלָה, וְטַסְנוּ שְׁנֵינוּ… אַלְלָי:

"גָּדוֹל שִׁבְרִי!… מַה טּוֹב הָיָה לִי אָז,

מְקוֹם הוּבֵאתִי – עֵדֶן, גַּן פְּלָאוֹת!

הַכֹּל שִׂמַּח לִבִּי, רוּחִי עָלָז:

שִׁירָה, מִשְׁתֶּה, הַחוּרִיּוֹת וְהַמְּחוֹלוֹת.

"הוֹי, לָמָּה זֶּה הוֹרַדְתָּ אוֹתִי

מִשְּׁמֵי־סַפִּיר אֶל חשֶׁךְ וְאֶל קֹר,

אֶל יְסוּרִים קָשִׁים, אֶל בּוֹר תַּחְתִּי?

נָתַתָּ חֶרֶב בְּיָדָי, צִוִּיתָ: דְּקֹר

"אִישׁ זֶה, וְזֶה וָזֶה הֲרֹג!

אָמַרְתָּ: אֵין אֱנוֹשׁ יָכוֹל לָבוֹא

אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא; וְאֵין יַחֲרֹג

מֵחֹק קָדוֹשׁ… כִּי שָׁם הוּא הַמָּבוֹא

"אֶל זְבוּל הָעֶלְיוֹנִים. וְרַק אֲנִי –

רַק לִי, לְעַבְדְּךָ, נִשְׁבָּעְתָּ

לִגְאֹל אוֹתִי מִזֶּה וְאֶל גַּנִּי

לַהֲשִׁיבֵנִי… הָהּ, עֲשֵׂה זֹאת עָתָּה!

"בִּי אֲדוֹנִי, אַל תְּחַיֵּיִני… אָל!…

חֶפְצִי אֶחָד: אֶל גַּן־חִשְׁקִי לָשׁוּב."

חִיּוּךְ חָלַף עַל פְּנֵי הַבָּא, צֵל קָל,

וּמַבָּטוֹ הֶחָד, מַבָּט עַכְשׁוּב

נִכְנַס אֶל לֵב חָלִיל, נָקַב מֹחוֹ…

וּכְבָר הוּא שָׁם – בָּרִיא, מָלֵא אוֹנִים;

פָּנָיו קוֹרְנוֹת מֵאשֶׁר, נִצְהֲלָה רוּחוֹ…

כָּרַע הָאִישׁ – וְאֶצְבְּעוֹת־פְּתָנִים

קְרַבוֹת, פְּרוּשׂוֹת, אֶל גְּרוֹן חָלִיל לְאַט…

וְחַסַן קָם, נִזְקַף, הִבִּיט אֶל הַגּוּפָה.

צְחוֹק חֲרִישִׁי טָעוּן אוֹתוֹ מַבָּט;

שְׂפָתָיו נָעוֹת וּלְשׁוֹנוֹ רָפָה:

"נִשְׁמַעְתָּ לִי, חָלִיל? הָיִיתָ חֵץ

רַק חֵץ יָרוּי, וְאָנֹכִי קַשָּׁת.

נִשׁבַּרְתָּ – כְּלִי אֵין־חֵפֶץ… בָּא הַקֵּץ…

לֹא, חַסַן לֹא עָזַב וְלֹא נָשָׁת!

"טוֹב מַתָּ, הוֹי, חָלִיל, קַל וּמַהֵר.

אַךְ רַע חָיִיתָ, הוֹ – כִּכְלִי שָׁמוּט…

וְאָנֹכִי – הָרֹאשׁ, הָעַז וְהַזּוֹהֵר –

אֶחְיֶה כְּמוֹ אֵל וּכְמוֹ תוֹלָע אָמוּת."

---

עַל יַרְדֵּן־יְרֵחוֹ

מאת

אהרן ראובני

בְּעַרְבוֹת בְּנֵי־מוֹאָב

הוּא שָׁקַט – הַנָּהָר הַסּוֹרֵר, הַשּׁוֹבָב.

הוּא שָׁכַךְ, הוּא רָפָה – פֶּלֶג נַחַל תָּמִים;

הַגַּלִּים – רַק אַדְוָה – זוֹחֲלִים כְּחוֹלְמִים;

שִׁרְיוֹנוֹ הָרָחָב מַעֲלֶה חֲלֻדָּה,

נָע לְאַט וּמוֹרִיק עַל חֲזֵה הַפְּלָדָה,

וּמַסְתִּיר מֵעֵינֵי הָעוֹבֵר לְתֻמּוֹ

אֶת הָרַהַב־הַצָּר, הַמְקַנֵּן בִּתְהוֹמוֹ –

זֶרֶם פֶּרֶא, חוֹתֵר אֶל הַיָּם בְּעֶבְרָה,

בְּמֵעָיו סְעָרָה דוֹמְמָה וְקָרָה:

זֶרֶם קֹר, הַמַּקְפִּיא אֶת בִּרְכֵּי הַשַּׁיָּט,

הָעוֹלֶה אֶל לִבּוֹ וְחוֹדֵר בּוֹ אַט־אָט,

וְאוֹסֵר זְרוֹעוֹתָיו בְּכַבְלֵי כְּפוֹר וָקֶרַח

בְּצָהֳרֵי יוֹם תַּמּוּז – בְּשִׁלְהֵי הַיֶּרַח. אָז יַטֶּה הַשּׂוֹחֶה צַוָּארוֹ הַמָּתוּחַ

וְיִשְׁלַח אֶל הַחוֹף מֶבָּטוֹ הַדָּלוּחַ,

בּוֹ יַבְהִיקוּ זִיקוֹת – נֹגַהּ רַעַד לָבָן –

וְיָנוּעוּ צְלָלִים מוּזָרֵי־הַגָּוָן…

מִי בָּקַע מֵהַתֹּהוּ, אִלֵּם, וַיִּתְעָל?…

מִי, כָּבֵד, אֶל הַתֹּהוּ יָרָד?…

וּמֵעָל? –

שׁוּב מוֹרִיק הַשִּׁרְיוֹן, נָע לְאַט, בְּשַׁלְוָה,

שׁוּב שׂוֹחֶקֶת עַל פְּנֵי הַנָּהָר הָאַדְוָה

וּמְכַסָּה בִּצְחוֹקָהּ – מֵעֵין זָר – אֶת הַפַּחַד

הָאָיֹם, הָרוֹבֵץ וְאוֹרֵב לוֹ מִתָּחַת…

אֶל אוֹתָהּ שְׂפַת יַרְדֵּן, בְּאוֹתוֹ יוֹם שָׁרָב,

בָּאוּ שְׁנֵי נוֹדְדִים – בֶּדָוִים – בְּנֵי עֲרָב,

וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם: – אֵי־מָקוֹם לַחֲנוֹת

עַד יֵרֵד חֹם הַיּוֹם? – וַיִּרְאוּ דְּפָנוֹת,

אֲשָׁלִים עֲנֵפִים, – יְרִיעוֹת רְקוּמוֹת –

יְרֻקּוֹת־אֲפֵלוֹת… בְּאַלּוֹת עֲקֻמּוֹת

הֵם חָבְטוּ פֹּה וָשָׁם קוֹץ וָחוֹחַ מַמְאִיר,

וְאַחַר הִשְׁתַּטְּחוּ חֲרִישִׁים – סֹךְ טָמִיר!

שָׁם שָׁכְבוּ, הֶאֱזִינוּ זִמְרַת הַזִּרְמָה

הַנּוּגָה, הַנִּצְחִית, וּלְקוֹל זִמְזוּמָהּ

הֵם צָפוּ הַנָּהָר, הָעוֹבֵר וּפוֹלֵחַ

אֶת דַּרְכּוֹ בֵּין גְּדוֹת רֶפֶשׁ וְעֹבֶשׁ פּוֹרֵחַ;

אֶת שִׂיחָיו, רְתָמָיו, אֶת קָנָיו הַגְּמִישִׁים;

אֲצוֹתָיו – עִשְׂבֵי מַיִם דַּקִּים וּקְלוּשִׁים,

שְׁמוּטֵי־הַצַּוָּאר וּפְרוּשֵׂי־הֶעָלִים,

הַנָּדִים־לֹא־נָדִים עַל כִּתְפֵי הַגַּלִּים,

הַשַּׁחִים וְקָמִים – וְעוֹמְדִים בִּמְקוֹמָם;

לְטָאָה עַפְרוּרִית, מְטַפֶּסֶת דּוּמָם

בֵּין קִמְטֵי עֵץ עָבֶה – הִיא עַצְמָהּ קֶמֶט דַּק,

שֶׁיָּקַע מִגִּזְעוֹ הָעַתִּיק, הַנִּסְדָּק…

נֶעֶלְמָה… רַק הָאֹזֶן תִּקְלֹט הָאִוְשָׁה:

כְּנָחָשׁ בִּזְנָבָהּ כִּשְׁכְּשָׁה, קִשְׁקְשָׁה…

הֵם נָחִים, נְפֵשִׁים. הָאֶחָד – אִישׁ־זָקֵן,

מַרְגְּלוֹת עֵץ מֵצַל הוּא עָשָׂה לוֹ כַּקֵּן,

כְּמַצָּע לְגֵווֹ הָרָזֶה, הַכָּחוּשׁ,

שֶׁהִשְׁחִיר – מְרֻפָּשׁ וְשָׁזוּף וְנָחוּשׁ, –

כִּכְתָנְתּוֹ הַגַּסָּה, הַבָּלָה, כִּמְעִילוֹ,

שֶׁהָיָה – מִי יוֹדֵעַ! – אוּלַי בֶּן־גִּילוֹ…

לְמָתְנָיו חֲגֹרָה וְחָזֵהוּ חָשׂוּף –

בּוֹ פְּקָעוֹת לְבָנוֹת תְּשַׂגְשֵׂגְנָה כַּסּוּף.

הַשֵּׁנִי – עוּל־יָמִים, אַךְ חָסֹן וּמָהִיר,

מֶבָּטוֹ – חֹד פִּגְיוֹן, וּבְלִבּוֹ הַצָּעִיר

כְּבָר רוֹקֵם שַׂר הַיְקוּם רִקּוּמוֹ הַפִּלְאִי,

זֶה שֶׁל אשֶׁר־תּוּגָה – כֹּה עָדִין, כֹּה פִּרְאִי…

גְּבַהּ־קוֹמָה הַבָּחוּר, שְׁחֹר־שֵׂעָר וְגָמִישׁ,

הוּא כֻּלּוֹ כְּקָפִיץ, אֶגְרוֹפוֹ כְפַטִּישׁ.

תַּאֲבוֹן הַחַיִּים הָרִאשׁוֹן… אֵשׁ־רָעָב

תְּנוֹצֵץ בְּעֵינָיו, תֶּהֱמֶה בְּמֵעָיו…

הוּא נִרְדַּם, נִים לֹא נִים, כְּכַלְבּוֹ, זֶה עַבְדּוֹ,

הַשּׁוֹמֵר צֹאן אָבִיו, וְעָשְׁרוֹ, וּכְבוֹדוֹ.

בַּחֲלוֹם, וְהִנֵּה הוּא נוֹהֵג גְּמַלָּתוֹ.

וּפִתְאוֹם הִתְנַעֵר וַיִּיקַץ מִשְּׁנָתוֹ,

אַךְ לֹא זָז וְלֹא נָע – רַק פָּקַח בְּעָרְמָה

קְצֵה עֵינוֹ: גַּנָּבִים? בְּנֵי נָקָם? מִי וָמָה?

שֶׁקֶט, חֹם. וְהַשֶּׁמֶשׁ בְּרֹם הַשָּׁמָיִם;

בְּנוֹת קַרְנָיו מִשְׁתַּקְּפוֹת בִּירֹקֶת הַמַּיִם,

בְּחֶלְקָם הַכֵּהֶה, הַנּוֹזֵל וְהַקָּר.

וְהָאָרֶץ סָבִיב – כָּל אוֹתָהּ הַכִּכָּר

רַחֲבַת הַיָּדָיִם, חוֹלוֹת וּגְבָעוֹת –

שׁוֹמֵמָה; רַק רוּחוֹת זִלְעָפוֹת בָּהּ תּוֹעוֹת.

הָרוֹעֶה מְכַסֶּה בִּמְעִילוֹ הַיָּשָׁן

כַּף רַגְלוֹ הַכְּווּיָה בְּשַׁלְהֶבֶת־כִּבְשָׁן,

הַשּׁוֹפַעַת מִלְמַעְלָה, מִלֵּב הַחַמָּה –

וְשֵׁנִית הוּא שׁוֹקֵעַ בְּחֵיק הַתְּנוּמָה.

כָּךְ שָׁכְבוּ עַד עֲרֹב. אָז יָשְׁבוּ וְרָאוּ:

רַד הַיּוֹם בַּמִּישׁוֹר וּבָהָר הִשְׂתָּרְעוּ

רְצוּעוֹת שֶׁל צְלָלִים, לְשׁוֹנוֹת זוֹחֲלוֹת,

אֲפֵלוֹת וּקְרִירוֹת, לוֹקְקוֹת הַחוֹלוֹת.

רוּחַ קַל, בֶּן־הָרִים, בַּבִּקְעָה יְנַשֵּׁב,

רוּחַ־נֶשֶׁף מֵצֵן: עֵת לִסְעֹד אֶת הַלֵּב!

אָז יוֹצִיא כָּל אֶחָד מְעִמְקֵי אַמְתַּחְתּוֹ

תְּאֵנָיו הַיְבֵשׁוֹת וְיֹאכְלֵן עִם פִּתּוֹ –

בְּהַשְׁקֵט, בְּבִטְחָה – מִי יַרְגִּיז מְנוּחָתָם?

שֻׁלְחָנָם, מִשְׁכָּבָם – אֲדָמָה זוֹ תַּחְתָּם.

צְעָדִים?… הָס!… מִי שָׁם?… דֹּם עָמְדוּ הַפִּיּוֹת,

דֹּם עָמְדוּ הָעֵינַיִם – נוֹקְבוֹת הַקְּלִיעוֹת –

סְבַךְ עֲצֵי הַיַּרְדֵּן… מִי הַהֵלֶךְ הַבָּא?

אַךְ הָאִישׁ הַקָּרֵב וְעוֹבֵר לֹא נֶחְבָּא.

הוּא יָרַד אֶל הַמַּיִם, עָיֵף וּמַזִּיעַ,

לֹא הִבִּיט לִצְדָדִים וּמִלָּה לֹא הִבִּיעַ

הִתְפַּשֵּׁט וְטָבַל בַּנָּהָר הַנִּרְדָּם.

וְגוּפוֹ הָרָטֹב מְבַצְבֵּץ, אֲדַמְדָּם,

בֵּין חוֹפֵי הַיַּרְדֵּן, מִתְנוֹעֵעַ בְּעֶרֶשׂ

שֶׁל גַּלִּים מַכְסִיפִים וּשְׂרִידֵי פַז הַחֶרֶס.

הַזָּקֵן שָׂם יָדוֹ בְחֵיקוֹ הַשָּׂעִיר,

הִתְגָּרֵד לְאִטּוֹ וְאָמַר לַצָּעִיר:

– אִישׁ תֻּרְכִּי הוּא – אָכֵן, אִישׁ צָבָא מִירִיחוֹ,

מִמַּחֲנֵה עוֹתְמַנִּים הוּא… וּמַה בְּמֹחוֹ?… –

– שׁוּר, סָבָא! – וְאָמְנָם, מֶה הָיָה לַשּׂוֹחֶה?

אֵין הוּא שָׁט עוֹד – נִסְחָף, מִתְרוֹמֵם וְשׁוֹחֶה,

וּמַכֶּה בְיָדָיו הַנִּרְפּוֹת כְּעִוֵּר

עַל הַמָּיִם. גּוּפוֹ מִתְכַּוֵּץ, מִשְׁתַּבֵּר.

הָעֵינַיִם – גְּדוֹלוֹת, סוֹבְבוֹת בְּקִנָּן,

כְּאִלּוּ תְקָרֵצְנָה תָּנֹסְנָה… לְאָן?

הוּא עוֹדוֹ נֶאֱבָק, נֶאֱבָק וְשׁוֹקֵעַ…

כַּבָּרָק הֶעָנָן – כֵּן חוֹתֵךְ וּבוֹקֵעַ

אֶת מֵימֵי הַנָּהָר הָרוֹעֶה הַצָּעִיר.

אֶת הָרְאִי הַקּוֹפֵא מְחַלְחֵל וּמֵעִיר…

הוּא חוֹצֶה אֶת הַזֶּרֶם. זְרוֹעוֹ כַּמָּשׁוֹט,

הוּא כֻּלּוֹ כְּעַכְנָה מִתְפַּתֶּלֶת, כַּשּׁוֹט

הָרוֹטֵט בָּאֲוִיר. וּכְחֵץ מִנִּי קֶשֶׁת

הוּא פּוֹרֵץ לוֹ דַרְכּוֹ – וְעֵינוֹ מְבַקֶּשֶׁת

הַמָּקוֹם זֶה עַתָּה צָף רֹאשׁוֹ שֶׁל הַזָּר

וְהַגַּל הֱצִיפוֹ בִּצְעִיפוֹ הַמָּשְׁזָר…

אַחֲרָיו הוּא צוֹלֵל – אֲחָזוֹ וּסְחָבוֹ

אֶל הַחוֹף שָׁם חִכָּה לוֹ, בְּלִי־נוֹעַ, סָבוֹ –

וּשְׁנֵיהֶם הֲפָכוּהוּ, גָלֹל וְהָפֹךְ,

עַד נִנְעַר וְיָשַׁב וּמִלֶּל־מָה, נָבוֹךְ,

וְעָמָד… הֲיָשׁוּב יְדַבֵּר אוֹ יַחְדֹּל?

מִי יִשְׁמַע לְשׁוֹנוֹ, זוֹ לְשׁוֹן אַנַדּוֹל

הָרְחוֹקָה, הַגְּרוֹנִית, הַמּוּזֶרֶת?… וּכְבָר

הָאוֹרֵחַ קָרוּא, כְּמִנְהַג הַמִּדְבָּר,

לֶאֱכֹל מִפִּתָּם. הוּא נִגָּשׁ וְיוֹשֵׁב

וְתוֹקֵעַ שִׁנָּיו, וְטוֹרֵף כִּזְאֵב,

כְּאֶחָד הָרָעֵב זֶה יָמִים וִירָחִים;

לֹא לָעַס – הוּא שִׁסַּע וּבָלַע נְתָחִים…

אַךְ כִּלָּה לֶאֱכֹל, וְשָׂבֵעַ, מִיָּד,

בְּלֵאוּת – כְּמַבְרִיא – אֶל הַמַּיִם יָרַד

וְשָׁתָה, מִשְׁתַּטֵּחַ, רוֹבֵץ וְשׁוֹתֶה,

כִּמְכַבֶּה תַּבְעֵרָה, כְּשׁוֹטֵף אֵשׁ תָּפְתֶּה.

וְהַשְּׁנַיִם שָׁכְבוּ שָׁם – מְקוֹם הִשְׂתָּרְעוּ,

הֵם עִשְּׁנוּ בְּשׁוּבָה וְעֵינָם לֹא גָרְעוּ

מֵהָאִישׁ הַנָּכְרִי שֶׁנָּכֹף וַיִּקֹּד

אֶל מֵימֵי הַיַּרְדֵּן, – וַיִּשַּׁח עַד מְאֹד…

וְעַרְבוֹת הַיַּרְדֵּן הֵן גַּם הֵנָּה שַׁחוֹת,

מוֹרִידוֹת רָאשֵׁיהֶן נְמוּכוֹת־נְמוּכוֹת.

הַגַּלִּים לוֹקְקִים אֶת כַּפּוֹת רַגְלֵיהֶן.

הַגַּלִּים מְחַבְּקִים־מִתְרַפְּקִים עֲלֵיהֶן:

לְקִיקָה – לְחִיכָה, נְשִׁיקָה – נְשִׁיכָה,

הַקּוֹרַעַת מִבְּשַׂר הָאִילָן חֲתִיכָה

וְהַשֶּׁטֶף שׁוֹטְפָהּ… פֵּרוּרִים, פֵּרוּרִים,

רְגָבִים רְטֻבִּים נִבְקָעִים נִגְרָרִים,

וְיוֹרְדִים בַּהֲמוֹן מַפָּלִים וּשְׂרִידִים

אֶל הַיָּם הַקּוֹפֵא בְבִקְעַת הַשִּׂדִּים.

הַנָּהָר מַעֲרֶה מַרְגְּלוֹת הָעֵצִים,

מְעַרְעֵר שָׁתוֹתָם. לְחִנָּם נִנְעָצִים

בְּצִפֹּרֶן נִרְפֶּה בַּקַּרְקַע הַזּוֹחֶלֶת,

בֶּחָצָץ הֶחָלָק, הַנִּגָּר… אֵין תּוֹחֶלֶת!

הֵם נוֹטִים־נְמוֹטִים, הֵם שׁוֹקְעִים עוֹד וְעוֹד,

הֵם יִפְּלוּ, הֵם יֵרְדוּ, – וְיָרוֹד וּמָעוֹד

עִם הַזֶּרֶם בְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין בָּהּ שִׁיבָה…

הָאָדָם שֶׁשָּׁתָה לֹא חָדַל עַד הִרְוָה

צִמְאוֹנוֹ הַלּוֹהֵט, שֶׁעִנָּה אֶת קְרָבָיו

כָּל הַיּוֹם הָאָרֹךְ – יוֹם עָמָל וְשָׁרָב.

הוּא הֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ מֵעַל שְׂפַת הַנָּהָר

הַלַּחָה, הַתְּחוּחָה, שֶׁעָלֶיהָ גָהַר,

וְהִקְשִׁיב־לֹא־הִקְשִׁיב אֶל הַקּוֹל הֶעָצוּר

שֶׁעָלָה מִמְּצוּלוֹת – מֵעָמְקָן הַנָּצוּר –

וּפָשַׁט בַּחֻרְשָה, וְהָלַךְ וְגָבַר,

וְהָיָה כְּאוֹרֵב לוֹ – אוֹרֵב לוֹ מִכְּבָר…

אַךְ הִנֵּה הִתְנַעֵר, הִתְרוֹמֵם – וּפִתְאֹם

מָעֲדוּ קַרְסֻלָּיו וַיִּגְלֹשׁ אֱלֵי תְּהוֹם,

כְּעוֹפֶרֶת צָלַל… וְהָיָה כַּחֲלוֹם…

וְנִדְמָה, כִּי מִלְּמַטָּה עָלוּ אֶל הָרֹם

שְׁתֵּי זְרוֹעוֹת שׁוֹקְקוֹת… וְרַגְלַיִם פְּרוּעוֹת

עַל הַמַּיִם הִכּוּ שְׁתֵּי מַכּוֹת נוֹרָאוֹת…

וַיִּשְׁקֹט הַיַּרְדֵּן וְהָיָה כְּמַרְאָה:

כֹּה נִרְגָּע, כֹּה מַרְגִּיעַ – דָּבָר לֹא קָרָה!

עַל חָזֵהוּ רוֹקְדוֹת בְנוֹת־גַּלִּים שׂוֹחֲקוֹת –

מַה יוֹדְעוֹת הַתְּמִימוֹת בִּתְּהוֹמוֹת עֲמֻקּוֹת?

פְּנֵי הָעֶלֶם חָוְרוּ. הוּא פָּסַע רַק פְּסִיעָה

וְעָמַד כַּהֲלוּם בִּעוּתִים וּתְהִיָּה.

– הוֹי, סָבִי! – הוּא גִמְגֵּם. – אֵיךְ זֶה? מַה

זֶּה? – טָבַע! –

וְהַקּוֹל שֶׁיָּצָא מִגְּרוֹנוֹ שֶׁל סָבָא

כֹּה מוּזָר, כֹּה נוֹקֵב… וְעֵינוֹ הַחַדָּה

לֹא תֶחְדַּל מִמַּשֵּׁשׁ הַזִּרְמָה הַנָּדָה.

אַךְ קָרִים, עֲכוּרִים וּסְגוּרִים פְּנֵי שְׁאוֹל.

– כָּךְ נִגְזָר! – שִׂפְתוֹתָיו דּוֹבְבוֹת… אֵין

לִשְׁאֹל!

הַצָָּעִיר מְלַחֵשׁ וְעוֹנֶה: – כַּךְ נִגְזָר… –

וְעֵינָיו אֱלֵי תְּהוֹם שֶׁבָּלְעָה אֶת הַזָּר…

דֹּם עוֹמֵד הַזָּקֵן, הוּא כְּפֶסֶל כֵּהֶה,

מֶבָּטוֹ הַנִּצָּב מִתְמַהְמֵהַּ־תּוֹהֶה.

הוּא עוֹדוֹ כִּמְחַכֶּה… וְהַיּוֹם כְּבָר רָפָה,

צִלְלֵי בֵּין־עַרְבַּיִם עַל פְּנֵי הַשָּׂפָה –

שְׂפַת יַרְדֵּן הַקּוֹדֶרֶת, בּוֹדֶדֶת, נִדָּחַת.

וּמִתַּחַת – בָּעֹמֶק, בָּאֹפֶל – מִתָּחַת…

לֵב הַנַּעַר – צִפּוֹר מְפַרְפֶּרֶת בִּכְלוּב,

וְאָזְנוֹ תַּאֲזִין קוֹל סָבוֹ הַנָּבוּב:

– מַה יֵּדַע הָאָדָם? מַה יָבִין הַפּוֹתֶה?

כַּךְ נִגְזַר, בְּנִי, מֵרֹאשׁ – שֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה

טֶרֶם בָּא וְטָבַע – זֶה הָאִישׁ מִירִיחוֹ…

וְהַזֶּרֶם, הוֹי, בְּנִי!… – מְשָׁכוֹ מְשָׁכוֹ…

הֵם הָלְכוּ מִקִּנָּם נֶחְפָּזִים, דּוֹמְמִים,

דֶּרֶךְ לַיְלָה וְחוֹל – גִּבְעוֹת־חוֹל שׁוֹמְמִים –

וּשְׁנֵיהֶם נִשְׁמְרוּ מֵהַבִּיט לְאָחוֹר,

וְהִבִּיטוּ: הַחֹרֶשׁ סָמָר וְשָׁחוֹר…

וְהוֹסִיפוּ לָנוּס, כְּנָסִים מֵאָדָם –

מֵהַחוֹף הַשָּׁקֵט, הַשָּׁלֵו, הַנִּרְדָּם.

---

חָאג' מוּסָא

מאת

אהרן ראובני

לַשָּׁוְא הוּא שָׁכַב וְאָרַב וְחִכָּה –

רֵיקָה כָּל הָאָרֶץ, רֵיק דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ.

נִגְרַע מַזָּלוֹ. זֶה שָׁעָה אֲרֻכָּה

יִסֹּב כָּאן, יָגֵעַ, אֵין צֵל, אֵין כָּל הֵלֶךְ.

פְּנֵי מוּסָא הֶחֱשִׁיכוּ וְרָפוּ יָדָיו.

"אַלְלָהּ! – הוּא דוֹבֵב. – אֵיךְ שָׁכַחְתָּ עַבְדֶּךָ?

אֲהָהּ! הֲיַגִּיעַ קוֹלִי זֶה עָדָיו?

חָנֵּנִי, אֵלִי – כָּל יָמַי אֲהוֹדֶךָ!

"אֶל מֶכָּה עָלִיתִי מִקְּצֵה מַעֲרָב,

עָבַרְתִּי צִיָּה צְחִיחָה וְלוֹהֶטֶת,

שָׂבַעְתִּי צִנָּה וְצָמָא וְשָׁרָב;

נָשַׁקְתִּי לְכַּעְבָּה בְּלֵב מָלֵא רֶטֶט."

מֵרֹב כַּעְסוֹ וְשִׂיחוֹ – כְּמוֹ נִרְדָּם.

אַךְ עוֹד נְטוּיָה הִיא אָזְנוֹ וְקַשֶּׁבֶת.

“מִי שָׁם עַל הַדֶּרֶךְ? דּוֹמֶה שֶׁאָדָם”.

עֵינוֹ שֶׁל הֶחָאג' נִפְקְחָה וְעוֹקֶבֶת.

פַּלָּח דַּל־בָּשָׂר, בִּמְעִיל מְטֻלָּא,

צוֹעֵד לְאִטּוֹ, אַלָּתוֹ עַל כְּתֵפָיִם.

יָדָיו אוֹחֲזוֹת בְּקַצְוֵי הָאַלָּה;

תּוֹפֵחַ שַׁרְווּל מִיָּמִין כְּמוֹ כְּנָפָיִם.

“שׁוֹטִים! הֵם טוֹמְנִים אֶת כַּסְפָּם בְּשַׁרְווּל”.

הֶחָאג' הִסְתּוֹבֵב וְסָקַר אֶת הַדֶּרֶךְ,

הָעֵמֶק, הָהָר, הַמֶּרְחַב – עַד הַגְּבוּל.

אַחַר הִתְכּוֹפֵף וְכָרַע עַל הַבֶּרֶךְ,

כּוֹנֵן אֶת רוֹבֵהוּ: “עֲדַיִן רָחוֹק”.

עָרִיק מִלִּגְיוֹן הַזָּרִים, הוּא יוֹדֵעַ

לִקְלֹעַ יָפֶה וְלִפְגֹּעַ כַּחֹק.

זָז פֶּשַׂע חָאג' מוּסָא, גָּחַן כְּמוֹ צְפַרְדֵּעַ.

וּפֶתַע קוֹל רַעַם דְּמָמָה זוֹ פָלָח.

מִסֶּלַע אֶל סֶלַע גּוֹהָא מִתְגַּלְגֶּלֶת.

גָּנַח וְצָנַח עַל אַפָּיו הַפַּלָּח;

שְׁלוּלִית אֲדֻמָּה אֵצֶל פִּיו מִתְעַגֶּלֶת.

חָאג' מוּסָא הֵגִיחַ, אָץ־רָץ אֶל טַרְפּוֹ;

תָּפַס שַׁרְווּלוֹ – מְנַעֵר וּמֵנִיעַ:

כִּיס־מֶלַח גּוֹלֵשׁ וְיוֹרֵד אֶל כַּפּוֹ.

יוֹרֵק הַשּׁוֹדֵד: “הָהּ, חֲבָל עַל קָלִיעַ!”