בַּמִּישׁוֹר הַלָּז כִּי אֵצֵא לָשׂוּחַ

יֵרְחַב לִבִּי, יֵעָרֶה עָלַי רוּחַ

וּקְרָבַי כֻּלָּם יֵעֹרוּ יִכֹּנוּ;

וּבְסֵתֶר כִּלְיוֹתַי רַעְיוֹן יִוָּלֶד

וּשְׂעִפַּי יַאֲבִירוּ לִקְצוֹת הֶחָלֶד

וּבִגְאוֹן יוֹצֵר כֹּל יִצְהֲלוּ יָרֹנוּ.

יוֹצֵר כֹּל בָּאֹמֶר בִּתְעוּפַת עָיִן,

בּוֹרֵא תֵבֵל מֵהֶבֶל, כֹּל מֵאָיִן,

הוּא שִׁכֵּן שֶׁמֶשׁ זֹאת פֹּה בָּרָקִיעַ,

הוּא אָמַר וַיִּזַּל זֶה פֶּלֶג מָיִם

וּנְאוֹת הַשָּׂדֶה הִלְבִּישׁ רִקְמָתָיִם,

הוּא הַר חֶמֶד זֶה עַל עָמְדוֹ הִטְבִּיעַ.

הוּא גַם בִּי הָרוּחַ נָפַח נָפֹחַ

וּבְלִבִּי שָׂם דַּעַת וּבְמָתְנַי כֹּחַ,

בִּלְשׁוֹנִי מִלָּה וּבְחִכִּי טוּב טָעַם

לָשׂוּחַ פֹּה בַּשָּׂדֶה לִמְצוֹא נַחַת

בִּיקַר שַׁחַק מֵעָל, אֶרֶץ מִתָּחַת,

לָדַעַת כִּי אֶחָד עָשָׂה כֻּלָּהַם.

הוּא יַשֵּׁב רוּחוֹ יִבֹּל זֶה הַפֶּרַח,

נָהָר זֶה יִקְפָּא כִּי יִתְעַלֶּם-קֶרַח,

הַר זֶה יִתְגַּלָּע, תִּתְקַדֵּר הַשֶּׁמֶשׁ;

הוּא יֶאֱסֹף רוּחוֹ גַּם אֲנִי אֶבֹּלָה,

יִתְפָּרְדוּ עַצְמוֹתַי, אָשׁוּב לִשְׁאוֹלָה,

אָז חָרְבוֹת מֹחִי יֹאכַל עָש וָרֶמֶשׂ.

הוּא יַצְהִיל פָּנָיו אָז יָשׁוּב כָּל הֶדֶר,

אָז יֵצֵא אָבִיב כֶּחָתָן מֵחֶדֶר

וַאֲדָמָה כַּלָּתוֹ יַעֲטֹף-שִׁית זֹהַר;

לַהֲקוֹת צִפֳּרִים יָשׁוּבוּ וִישׁוֹרֵרוּ,

הָרִים וּגְבָעוֹת יִרְקְדוּן וִיכַרְכֵּרוּ,

עַל כָּל-כָּבוֹד חֻפָּה שָׁמַיִם לָטֹהַר!

גַּם עָלַי לֹא תֶאְטַר בּוֹר תַּחְתִּית פִּיהָ

כִּי תָשׁוּב נִשְׁמָתִי אֶל בֵּית אָבִיהָ

לָגוּר כִּנְעוּרֶיהָ בֵּין כּוֹכְבֵי לָיְלָה;

תֵּבֵל עִם תַּבְלִיתָהּ תִּשְׁכַּח שָׁכֹחַ,

עַל שַׁדַּי תִּתְעַנֵּג, תִּשְׂמַח שָׂמֹחַ,

תֵּדַע דַּעַת עֶלְיוֹן מַטָּה וָמָעְלָה.

עֵת עֵינַי רִאשׁוֹנָה אֹתָךְ חָזָיוּ

נָפַל מֵעָלֵימוֹ מָסַךְ הָאֹפֶל,

כִּבְרוֹחַ בִּן רֶגַע צֶאֱלִים נִטָּיוּ

בִּזְרוֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ מֵרוֹם וָשֵׁפֶל;

כִּי אָזַי בִּינוֹתִי לִשְׁפּוֹט גָּבוֹהַּ

כִּי יֵשׁ גַּם בָּאָרֶץ מַהְלְכִים לֵאלֹהַּ.

כִּי מָה אוֹר כּוֹכָבִים, שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ

מוּל אוֹר עַפְעַפַּיִךְ עֵת חֵן תַּשְׁקִיפִי?

מֶה גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה כִּי תִתֵּן רֵיחַ

מוּל רֵיחַ אַפֵּךְ עֵת אַהֲבָה תַּרְעִיפִי?

הִנֵּה נַחַת גַּן אֵל נַחַת פָּנָיִךְ

וּכְאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים אוֹר עֵינָיִךְ

עַל חֶלְקַת מִצְחֵךְ יַד יוֹצְרֵךְ לֹא שָׂמָה

לִבְנַת הַשֶּׁלֶג וּבְרִי צֶמֶר צָחַר;

וּבְמַטְוֵה עוֹרְקֵי לֶחְיֵךְ לֹא רֻקָּמָה

יִפְעַת אַרְגָּמָן, חַכְלִילוּת הַשָּׁחַר:

וּמִי הֶבֶל יִיגַע יַפּוֹת הַיֹּפִי?

מֶנּוּ יִפְעָתוֹ – לֹא יַשּׂיגוֹ דֹּפִי!

נֶזֶם לֹא תַעְדִּי, לֹא פָּז וַחֲלִי כָתֶם,

בִּצְמִידִים נוֹצְצִים לֹא רֻתְּקוּ יָדָיִךְ;

אַךְ תֻּמַּת לִבֵּךְ תֶּרֶב בָּךְ הַקֶּסֶם,

עֶדְיֵךְ, חֶלְיָתֵךְ – הֵם חַסְדֵּךְ, דּוֹדָיִךְ;

עוֹד טַל יַלְדוּתֵךְ עַל מִצְחֵךְ יָנוּחַ

הוּא יִשְׁבְּ לָךְ הַנְּפָשׁוֹת, יִשְׁלוֹל כָּל רוּחַ.

לֹא שַׂלְמוֹת הוֹד שַׂלְמוֹתַיִךְ עָלָיִךְ

וּמִנִּקְיוֹן גֵּוֵךְ אֵיכָה יִטְהָרוּ!

לֹא נַעֲלֵי פָז, בַּת נָדִיב, מִנְעָלָיִךְ

וּפְעָמַיִךְ בָּם מַה-יָּפוּ נֶהְדָּרוּ.

מוֹתַר הוֹד וָהֶדֶר בִּלְבוּשֵׁךְ אָיִן

אַךְ מֵהַדְרָתֵךְ אָתְּ תֵּכַהּ הֶעָיִן!

כַּתָּמָר כִּי יִשְׂגֶּה רוֹמָה תֵּלֵכִי;

כַּעֲטֶרֶת כַּפֹּתָיו עָלָיו סֹרַחַת,

כֵּן מִקְלְעוֹת שַׂעֲרֵךְ תַּכְתֵּרְנָה רֹאשֵׁכִי

בַּעֲבֹתוֹת אַהֲבָה וּבְמַעֲדַנּוֹת נַחַת;

עֵינֵךְ תַּחְדֹּר כָּל לֵב, תָּפִיק רָב דָּעַת,

קוֹלֵךְ מַה-נָּאוֶה אֶל אֹזֶן שׁוֹמָעַת.

בַּעֲרוּץ יקְהַת לֶחְיֵךְ, עֵת כִּי תִשְׂחָקִי,

יָרַד הַנֹּעַם לִשְׁכּוֹן מִשָּׁמָיִם;

וּפִיךְ עֵת תִּפְצִי לֵב גֶּבֶר תִּינָקִי,

כִּי טוּב טַעַם יִזַּל מֶנּוּ כַּמָּיִם;

וּכְנִיצוֹץ יִכְלֶה מִפְּנֵי הַשַּׁלְהֶבֶת

כֵּן תֵּכֶל כָּל רוּחַ מוּלֵךְ, נֶאֱהֶבֶת.

וּבְאֶצְבַּע אֱלֹהִים תִּפְרְטִי עַל נֵבֶל

תּוֹצִיאִי קוֹל בֶּהָדָר, קוֹל בֶּחָיִל,

וִירָחִים וּשְׁמָשׁוֹת בִּמְבוּסַת תֶּבֶל

אֶל עֵינַי יַעַבְרוּן כִּרְסִיסֵי לָיִל.

גַּם אַרְצִי תַּחְתִּי מִמְּקוֹמָהּ נִדְעָכָה,

הַכֹּל בִּגְלָלֵךְ – גַּם אֹתָךְ אֶשְׁכָּחָה.

שִׁבְתֵּךְ וּדְבָרֵךְ בִּמְסִבַּת בֵּית חֶבֶר,

מַבָּטֵךְ – אוֹצַר כָּל חֶמְדָּה וָחֵפֶץ –

יַבְקִיעוּ לָךְ מַהֵר קִירוֹת לֵב גֶּבֶר

מִמֵּאָה תּוֹתָח, כָּרִים וּכְלֵי נֶפֶץ.

כָּל מָגֵן לֹא יַעֲמֹד מוּל חֵץ עֵינָיִךְ,

כָּל מַחֲסֶה לֹא יַסְתִּיר מֵאוֹר פָּנָיִךְ.

שִׁנֵּי עֵת הַחַדּוֹת לָךְ, חַנָּה, קֵהוּ!

אַל תִּירְאִי זִקְנָה הַמְּבַלָּה כָּל יֹפִי,

לָךְ חֵרְמֵשׁ הַזְּמָן לֹא קִלְקֵל פָּנֵיהוּ;

הֲגַם פֶּרַח זֶה, עֵת רָעָה, תִּקְטֹפִי?

הֵן רַק בִּיפִי בָשָׂר יָדֵךְ משָׁלֶת,

לֹא בִיפִי רוּחַ וּבְנֶפֶשׁ מַשְׂכָּלֶת.

הֵן שׁוֹשַׁנֵּי הַלְּחָיַיִם תִּבֹּלְנָה,

הַבָּשָׂר יֵרָזֶה, צֹמְקוֹת שָׁדַיִם,

עֵינֵי חֵן כֵּהוֹת, שִׁנֵּי-שֵׁן תִּפֹּלְנָה

בִּקְרוֹב הַזִּקְנָה – הוּא חֹרֶף הַחַיִּים;

אַךְ כִּשְׁרוֹן נֶפֶשׁ, יִתְרוֹן רוּחַ גֶּבֶר

עוֹד יָנוּב יַפְרִיחַ עַד עֲפַר קֶבֶר.

מַרְאַיִךְ רִאשׁוֹנָה עֵת הֶרְאֵיתִנִי

נִפְקְחוּ עֵינַי לִרְאוֹת מַרְאוֹת אֱלֹהַּ!

אַל נָא, שֶׁמֶשׁ חַיַּי, אַל תַּעַזְבִינִי

פֶּן יָמֵשׁ חשֶׁךְ וִיגָרְמֵנִי נֹהַּ;

פִּתְחִי נָא בִּלְבָבֵךְ לִי שַׁעֲרֵי שָׁמָי

וּנְעִימוֹת אַל-מָוֶת אֶשְׂבַּע כָּל יָמָי.

תֹּסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן וְאֶל-עֲפָרָם יְשׁוּבוּן:

תְּשַׁלֵּחַ רוּחַךָ יִבְּרֵאוּן וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה:

(תהלים ק"ד, כט–ל)

הַס, קוֹל בַּכֹּחַ יוֹרֵד מִשָּׁמָיִם,

קוֹל עֹז פּוֹקֵחַ לַחֵרְשִׁים אָזְנָיִם,

קוֹל כַּשּׁוֹפָר גָּדוֹל כִּי יִתָּקֵעַ;

קוֹל בֶּהָדָר הוּא הָאָבִיב יַשְׁמִיעַ

עַל חֹרֶף חוֹרְפוֹ יִתְגַּבָּר יָרִיעַ,

קוֹל אוֹמֵר: קוּם! וַיָּקָם כָּל גֹּוֵעַ.

וַיָּקָם הַיְקוּם מִשְּׁנָתוֹ בַּחֹרֶף,

וַיָּקָם הַסְּתָיו וַיִּתֵּן הָעֹרֶף,

הָאֲדָמָה – וַתְּחַדֵּשׁ פְּנִים כַּנֶּשֶׁר;

חַשְׁרַת עָבֵי אֶמֶשׁ נָטְשָׁה שָׁמַיִם

וַתָּקָם הַשֶּׁמֶשׁ וַתּוֹר קַרְנַיִם,

וַתָּקָם נֶפֶשׁ הַמְשׁוֹרֵר וַתָּשַׁר.

וַיִּקְרַע הָאוּבָל מַעֲטֵה הַקֶּרַח,

וַיִּקְרַע בַּפּוּךְ עֵינֵיהוּ הַפֶּרַח,

וַיִּקְרָא: חַג לַכֹּל! יוֹם זִו הַחֹדֶשׁ;

אֶרֶץ וּשְׁחָקִים יִפְצְחוּ וִישׁוֹרֵרוּ,

הָרִים וַעֲמָקִים יִרְקְדוּן וִיכַרְכֵּרוּ, –

חַג לַכֹּל הוּא וַאדֹנָי בָּם בַּקֹּדֶשׁ.

בַּקָּטֹן וָרָב זִיז שַׁדַּי יוֹפִיעַ:

גּוּשׁ עָפָר וָגָב זִיז שָׂדַי יָנִיעַ,

אָדָם וּבְהֵמָה יִדֹּדוּ יִדֹּדוּ,

וִיפַכּוּ מַיִם, הַצִפֳּרִים יָשִׁירוּ,

זַכּוּ שָׁמַיִם, וּמְאוֹרִים יָאִירוּ –

לָךְ עֶלְיוֹן עַל כֹּל יִשְׁתַּחֲווּ יִקֹּדּוּ!

גַּם אֲנִי מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלֹהַּ,

אָחוּשׁ כִּי שָׁב הָאָבִיב מִגָּבֹהַּ:

מַרְפֵּא וָצֹרִי בִּמְזוֹרִי יִזֹּלוּ;

חָדַל כִּמְעַט רֶגַע הַכְּאֵב בֶּחָזֶה

וּמִשְׁמַן הַבָּשָׂר לֹא עוֹד יֵרָזֶה

עַד שׁוּב הַבָּצִיר וּפְרָחִים יִבֹּלוּ…

וּפְרָחִים בַּדּוּד אֶשְׁנַבִּי יָצֵלּוּ

מִתִּגְרַת יַד הַסְּתָיו נָבְלוּ קָמֵלוּ

מֵרֵיחַ הָאָבִיב חָיוּ כֻּלָּהֵם.

חֲזִי חֲנִיכַיִךְ, חַנָּה, וּשְׂמָחִי!

הַכְּמוֹהֶם גַּם אַתְּ תָּשׁוּבִי תִּפְרָחִי?

הָהּ, הָאָדָם עֵץ לֹא יִפְרַח רַק פָּעַם!…

סוּרִי, רוּחַ כֵּהָה, סוּרִי עִזְבִינִי,

אַל שֵׂיבָה וּסְתָיו הַיּוֹם תַּזְכִּירִינִי,

מִכּוֹס הַשּׁוֹשָׁן אַל יִקֳּבֵנִי חוֹחַ.

הִנֵּה הָאָבִיב – מַה-לִּי לִימֵי סָעַר?

מַה-לִּי לַזִּקְנָה וַאֲנִי רַךְ וָנָעַר?

עֵת זָמִיר הַיּוֹם, עֵת לִרְקוֹד לִשְׂמוֹחַ!

אֵצֵא נָּא בַּבָּר אָרוּץ הַכַּרְמֶלָה,

בָּעִיר בַּמִּגְרָשׁ בַּגָּן וָגַיְא סֶלָה

וּפֶרַח אֶהִי בַּתֵּבֵל פֹּרָחַת;

שָׁם מַעְיָן בָּהִיר הוֹד קוֹלוֹ יַשְׁמִיעַ

וּשְׁחָקִים בִּרְאִי פָנֵיהוּ יַרְקִיעַ,

פֶּה לֶפֶה בּוֹ יִשְּׁקוּ מַעַל וָתָחַת.

וּבְמִקְוֵה מֵימָיו כַּתִּקְוָה יִנְהָרוּ,

בִּיקְהַת שִׁבָּלְתָּם כִּיקוֹד אֵשׁ יִבְעָרוּ

רִשְׁפֵּי שַׁלְהֶבֶת יָהּ שֶׁמֶשׁ עַרְבָּיִם.

הֲבִנְהָרִים, שֶׁמֶשׁ, חָרָה אַפֶּךָ

כִּי אֶת מוֹסְדֵימוֹ תַּצִּית בִּרְשָׁפֶיךָ

וַיַּעַל עַמּוּד הָאֵשׁ הַשָּׁמָיִם?

הֵן תַּאֲוַת כָּל לֵב כָּל עֶדְנָה כָּל יָתֶר

וַהֲדַר הָעֲמָקִים וּפְאֵר הָרֵי בָתֶר

מִיָּדֵךְ הֵם לָנוּ, בַּיּוֹם מֹלֶכֶת!

בַּחוּץ וּבַקֶּרֶב, עֵת כִּי תוֹפִיעִי,

חַיִּים וּשְׂמָחוֹת בִּכְנָפֵךְ תָּבִיאִי

וּבְבוֹאֵךְ הָהּ עִצָּבוֹן גַּם שַׁלֶּכֶת.

מֵעַל מֶרְכַּבְתֵּךְ כִּי תֵרְדִי הַיָּמָּה

שַׂלְמַת אוֹרֵךְ מֵעוֹרֵךְ תִּפְשְׁטִי שָׁמָּה

וּבְעַרְפְּלֵי-טֹהַר, רֻחָצָה בַּמָּיִם,

אֶל תַּחַת שַׁפְרִירֵךְ תָּבֹאִי חֶדֶר –

אָז יִגֶל כָּל גִּיל, אָז נֶעְדָּר כָּל הֶדֶר,

יָגִיפוּ הַדְּלָתוֹת, יִנְעֲלוּ שָׁמָיִם.

וּבְצֵאתֵךְ בַּעֲטַרְתֵּךְ מִפְּאַת קָדִימָה

מִלְּבוּשֵׁךְ אַרְגָּמָן תֵּבֵל הֶאְדִּימָה,

שַׁרְבִיטֵךְ הַזָּהָב לַכֹּל תּוֹשִׁיטִי –

כָּל נָבַל כָּל אֻמְלָל אָז יָקוּם יֶחִי,

יֶחְדַּל כָּל רֹגֶז, יִמָּנַע כָּל בֶּכִי,

כִּי אַתְּ אֵם אֹהֶבֶת לָנוּ תַבִּיטִי!

אֵיפֹה הָיִית, אֵם הַשִּׁירָה וָפֶרַח!

אֵיפֹה הָיִית עֵת עִצָּבוֹן וָקֶרַח

צִפּוּי מֻצָּק הָיוּ לַלֵּב וָפֶלֶג –

עֵת, נִסְתָּר מֵחַמָּתֵךְ קָם הַחֹרֶף

וַיַּעֲבֹר וַיִּרְמֹס וַיֹּאחַז טֶרֶף

וַיְּכַס הָאָרֶץ תַּכְרִיךְ-מֵת וָשֶׁלֶג?

אִם לֹא שָׁם הָיִית, מַלְכַּת הַשָּׁמַיִם,

שָׁם… לִמְקוֹם כֻּלָּנוּ נִשָּׂא עֵינַיִם

לִמְצוֹא אֵת נַחְפְּשָׂה אֶל חִנָּם פֹּה מָטָּה,

לִמְצוֹא יָמֵינוּ כַּצֵּל פֹּה בָּרָחוּ,

לִרְאוֹת מָרֵי נֶפֶשׁ כִּי שָׁקְטוּ נָחוּ?

שָׁם הָיִית וּמִשָּׁם תָּבֹאִי עָתָּה…

תָּבֹאִי לָכִין אֶת חַג אֲדֹנָיִךְ,

עַל הַכֹּל בִּתְבוּנָה פָּקַחַתְּ עֵינָיִךְ:

פֵּאַרְתְּ הַהֵיכָל בִּמְסֻכַּת כָּל צֶבַע

הִקְדַּשְׁתְּ הַקְּרוּאִים, אֲסָמֵךְ פָּתַחַתְּ,

מִלֵּאת לִפְנֵיהֶם שֻׁלְחָנוֹת כָּל נַחַת

אֶל חֵיק כָּל עֵמֶק, עַל בִּרְכֵּי כָל גֶּבַע.

עַל נִבְלֵי שָׁמַיִם קַוִּים אָסַרְתְּ,

מִכְּנַף הָאָרֶץ הַזְּמִירוֹת עוֹרַרְתְּ

וּלְשִׁיר הַכָּבוֹד הַקְּרוּאִים יַקְשִׁיבוּ.

הַקְּרוּאִים… כָּל בָּאֵי עוֹלָם נִקְרָאוּ

וּלְחַג אֲדֹנָי כֻּלָּם יַחְדָּו בָּאוּ

וּבְקוֹל הָמוֹן שָׁלֵו לִבָּם יֵיטִיבוּ.

                           *  *  *

שִׁיר הַכָּבוֹד זֶה גַּם אָז יִשָּׁמֵעַ

בַּשּׁוֹפָר הַגָּדוֹל עֵת יִתָּקֵעַ:

“שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן, אֵין מָוֶת אֵין קָרֶץ!”

אָז יִתְגַּל כָּל גַּל וּרְפָאִים יֵעֹרוּ,

אָז יִטְהַר כָּל לֵב וּרְשָׁעִים זֹרוּ,

חַיִּים וּצְדָקָה תִּמָּלֵא הָאָרֶץ.

אָז נָשׁוּב נֵרֶא מַחְמַדֵּי לִבֵּנוּ

בִּלְבַב הָאֲדָמָה כַּזֶּרַע הֶחְבֵּאנוּ

וַנַּשְׁקֵם בַּדְּמָעוֹת כִּמְטַר שָׁמָיִם,

עַתָּה מִקִּבְרָם כָּעֵשֶׂב יָצִיצוּ

וּרְאוּ אֵיךְ יָדֵימוֹ לָנוּ יָרִיצוּ –

הִכִּירוּ אֶת אֲחֵיהֶם לָעֵינָיִם.

הִכִּירוּנוּ, הֶאָח, יֵשׁ דַּעַת שָׁמָּה!…

וּמָה, אִישׁ רַךְ לֵב, רוּחַ בָּךְ לֹא קָמָה

כִּי שַׂמְתָּ חֲמוּדְךָ בִּיאֹר הַמַּיִם?!

הֵן בִּרְבוֹת הַיָּמִים תָּשׁוּב תִּרְאֵהוּ:

כַּחֲלוֹם חֲזוֹן לַיִל מָוֶת הִנֵּהוּ

כִּי הַכֹּל אֱלֹהִים, וֵאלֹהִים – חַיִּים.

שירי־זהב

מאת

יהודה ליב גורדון

---

הערב

מאת

יהודה ליב גורדון

(שירי־זהב א)

מַה־נָּעִים הָעֶרֶב לִלְבַב כָּל־גֶּבֶר,

אִם מַר־נֶפֶשׁ הוּא, אִם גֶּבֶר צוֹלֵחַ;

לָזֶה עִם הָעֶרֶב יָבֹא קֵץ שֶׁבֶר

וָזֶה בָּעֶרֶב פִּי שֶׁבַע שָׂמֵחַ.

כִּי רַעַשׁ הַיּוֹם, אוֹר שֶׁמֶשׁ זוֹרֵחַ,

יַלְאוּ הַנֶּפֶשׁ וִיקַצְּצוּ הָאֵבֶר,

וּבְדִמְמַת עֶרֶב אֶל נֹגַהּ יָרֵחַ

תִּנָּפַשׁ אַף תַּחֲלִיף עָצְמָה וָשֵׁבֶר.

עַל כֵּן לַזְּמָן הַהוּא עֶרֶב קָרָאוּ,

כִּי עָרֵב הוּא לַגֵּו, מָתוֹק לַנֶּפֶשׁ –

בָּשָׂר וָרוּחַ בּוֹ עֹנֶג יִמְצָאוּ.

גַּם יוֹם חַיֶּיךָ אִם עָמָל לָךְ יֶרֶב

אַל נָא יִשְׁקַע לִבְּךָ בִּיוֵן הָרֶפֶשׁ,

כִּי־חִישׁ יַחֲלֹף הַיּוֹם וּבָא הָעֶרֶב.

---

כוכב השבט

מאת

יהודה ליב גורדון

(בשנת תרי"ז)

דָּרַךְ כּוֹכָב, קָם שֵׁבֶט מִבֵּית פָּרֶץ.

פָּנָיו מִצָּפוֹן כַּנֹּגַהּ נָהָרוּ,

כִּנְהַר דִּינוּר מֶנּוּ זִיקוֹת בָּעָרוּ,

כִּשְׁפִיפוֹן יִלְפּוֹת רֹב רֹחַב הָאָרֶץ.

יוֹדְעֵי הָעִתִּים נִבְּאוּ שֹׁד וָקָרֶץ,

מַאֲמִינֵי בָאִטִּים חָלוּ שָׂעָרוּ:

שֵׁבֶט־יָהּ הוּא, מַטְאֲטֵא־הַשְׁמֵד, – אָמָרוּ

לַשְׁמִיד תֵּבֵל הוּא בָּא, כָּלָה תֵּחָרֶץ.

עָבַר הַכּוֹכָב, הָאָרֶץ עוֹמֶדֶת,

מִמְּקוֹמָהּ תֵּבֵל כִּמְלֹא־כַף לֹא נָטָה,

כִּי גַם לַזִקִּים הִתְוָה שַׁדַּי דֶּרֶךְ,

לֹא תֵט אֲשׁוּרָם לַעֲלוֹת אוֹ לָרֶדֶת.

בֹּשׁוּ, הֹבְרִים עִוְרִים, הִכָּלְמוּ עָתָּה,

וְיִרְאוּ אֶת הַיּוֹצֵר, לוֹ כִּרְעוּ בֶּרֶךְ.

---

באבוד עשרי בענין רע

מאת

יהודה ליב גורדון

(בשנת תרי"ח)

אֵיךְ אֶדְאֲגָה מֵרִישׁ

וְהַחָכְמָה תַּחֲצוֹב פְּנִינִים מֵהֲרָרֶיהָ

(ר"ש הנגיד בס' בן משלי)

הָלַכְתִּי עִם שָׁוְא וָאַעַשׂ לִי עֵשֶׂק

וַיֹאבַד כָּל הוֹנִי; אוֹ אָז נוֹאַשְׁתִּי

וָאֹמַר: מַר לִי מָר, עַתָּה רֻשַּׁשְׁתִּי,

וּבְבֵיתִי יִהְיֶה הָעֹנִי בֶּן־מֶשֶׁק.

אָמְנָה נִחַמְתִּי – לַחָכְמָה כִּחַשְׁתִּי,

הִנֵּה טוֹב סַחְרָהּ מִכָּל הוֹן דַּמֶּשֶׂק

וּבְאַהֲבָתָהּ כִּי אֶשְׁגֶּה בֶּעֱזוּז חֵשֶׁק

אָז אֶשְׁכַּח רִישִׁי, אָז הַרְבֵּה רָכַשְׁתִּי.

כָּכָה זַמֹּתִי, כָּכָה גַּם עָשִׂיתִי:

הַחָכְמָה שַׂמְתִּי כַּצִּיץ לִי עַל מֵצַח

וַחֲמֻדוֹת חֶלֶד חָשַׁבְתִּי כָּרֶפֶשׁ;

אָז טוֹב לִי חֶבְלִי וּדְאָגָה נְשִׁיתִי

וָאֲבָרֵךְ שֵׁם מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר נֵצַח,

שֶׁהִצִּילַנִי מִפִּזּוּר־הַנֶּפֶשׁ.

---

הֵחֵל הַנָּגֶף

מאת

יהודה ליב גורדון

בשנת “בּוֹא חֳלִי־רָע בְּעִירִי”

הֶחֳלִי־רָע יִבֶן לַמָּוֶת מִזְבֵּחַ

וִיצוֹדֵד כָּל פֶּטֶר רֶחֶם וָשֶׁגֶר

וּבְשַׂר אָדָם יַקְרִיב בּוֹ אִשֵּׁה רֵיחַ

וָדָם עַל קַרְנוֹתָיו יֻסַּךְ יִנָּגֶר.

מִימִינִי אֶנְקַת חָלָל, מַר צוֹרֵחַ,

מִשְׂמֹאלִי דִּמְמַת מָוֶת, כֹּבֶד פָּגֶר:

שַׁעַר שָׁמַיִם תָּמִיד יִפָּתֵחַ

וּפִי הָאָרֶץ רֶגַע לֹא יִסָּגֶר.

וַאֲנִי בֵּין הַמֵּתִים בֶּטַח אָגוּרָה,

מִשֵּׂאת חֳלִי־רָע לֹא אֶפְחַד אֵחָתָּה,

גַם כַּעַס הַמָּוֶת טֶרֶם אָגוּרָה.

כִּי אַפְקִיד רוּחִי בִּידֵי אֵל שָׁמַיִם,

אֹמַר לַאדֹנָי: סִתְרִי מַחְסִי אָתָּה

מִדֶּבֶר הַווֹת, מִקֶּטֶב צָהֳרָיִם.

---

רוֹפְאִים וּרְפָאִים

מאת

יהודה ליב גורדון

(שירי זהב ו')

מַדּוּעַ זֶה נִגָּרַע מִכָּל גֶּבֶר

– דִּבְּרוּ הָרוֹפְאִים לָאֵל וַיִּתְאוֹנֵנוּ –

הֵמָּה פָּעֳלֵיהֶם לַחַיִּים יִתֵּנוּ,

נַחְנוּ רַק נִיגַע לַמָּוֶת וָשֶׁבֶר.

לָהֶם יֵשׁ שֵׁם עוֹלָם אַחֲרִית וָשֵׂבֶר

וַאֲנַחְנוּ בַּחֹשֶׁךְ נִתְכַּס וּשְׁמֵנוּ,

לוּ גַּם כַּנְּפִילִים נַפְלִיאָה מַעֲשֵׂינוּ,

הַיְסֻפַּר מֵהֶם בַּאֲבַדּוֹן וָקֶבֶר?

– צָדְקוּ דִּבְרֵיכֵם – הָאֱלֹהִים עָנָמוֹ –

וַאֲנִי לֹא אֶעֱשׁוֹק כָּל שִׁלּוּם וָשֶׂכֶר

וּלְכָל עֲמַל אִישׁ כַּגְמוּל אֲשַׁלֵּמָה:

מִן הוּא וָהָלְאָה לַמֵּתִים כֻּלָּמוֹ

יִקְרְאוּ: “הָרְפָאִים”, לִהְיוֹת לָכֶם זֵכֶר

לָדַעַת כִּי פֹעַל “הָרוֹפְאִים” הֵמָּה.

---

המגפה נעצרה

מאת

יהודה ליב גורדון

הֵילִילוּ, הָרוֹפְאִים, עֶזְרָה בַּקֵּשׁוּ:

הָחֳלִי־רָע חָלָה נֶאֱסַף אֶל עַמֵּיהוּ!

הַרְבּוּ נָא צֳרִי, הַצִּילוּ חַיֵּיהוּ,

פֶּן יֶחֱרַב מַעְיַנְכֶם, פֶּן תִּוָּרֵשׁוּ.

הַס! הַחֲלִיפוּ תִּקְוָה, אַל תִּוָּאֵשׁוּ.

הֵן עוֹד חַי הַמָּוֶת עוֹד כָּל חֵילֵהוּ

עִמּוֹ, הָרוֹפְאִים, לַקָּצִיר תֵּצֵאוּ

וּבִשְׂדֵה הָרְפָאִים שִׁבֳּלִים לַקֵּשׁוּ.

אַךְ הָהּ מַה־תַּעֲשׂוּ אָז – עֵת יוֹם יַגִּיעַ

וִיבֻלַּע הַמָּוֶת, יָמוּת לָנֶצַח

וּצְבָאָיו עִמּוֹ כָּל חֳלִי כָּל רֶצַח –

אָן תִּקְחוּ אָז כֶּסֶף נַפְשְׁכֶם הַשְׂבִּיעַ?

אָן סוּס וָרֶכֶב, אָן לֶחֶם תִּמְצָאוּ?

הֵן מֵאֵין מָוֶת בָּרָעָב תִּגְוָעוּ!

---

נִקְמַת הָרוֹפֵא

מאת

יהודה ליב גורדון

הַמְשׁוֹרֵר חָלָה מִכָּתֹב וָשֶׁבֶת,

כִּי סוּס הָרוּחַ תָּמִיד הִרְכִּיבָהוּ

אֶל עוֹלָם הָאֲצִילוּת לִנְוֵה מַחֲשֶׁבֶת,

בִּקְשִׁי דַבַּשְׁתּוֹ בַּטְּחֹרִים הִכָּהוּ.

“מַהֲרוּ הָרוֹפֵא!” – הוֹי רַעְיוֹן עַצֶּבֶת!

הֶן־הוּא לָעַג לוֹ וּבְשִׁירָיו כִּנָּהוּ

“רוֹפֵא אֱלִיל, בֶּן־מֶשֶׁק בֵּית הַמָּוֶת”,

עַתָּה אֶל אִמְרֵי פִיו עֵינָיו יִכְמָהוּ.

הָרוֹפֵא בָּא וַיִּקֹּם שִׁבְעָתַיִם

בַּמְשׁוֹרֵר הַשּׁוֹתֶה לַעַג כַּמָּיִם:

מֵעֲצָתִי זֹאת אַל תֵּט, כִּי הִיא חַיֶּיךָ!

חֲתֹם סֵפֶר וָעֵט וּכְלָא הָרוּחַ,

בָּטֵל כָּל הַיּוֹם בַּשָּׂדֶה תָּשׂוּחַ,

וּכְתוֹב שִׁירִים אַל תּוֹסִיף כָּל יָמֶיךָ.

---

אֲדֹנָי עַל מַיִם רַבִּים

מאת

יהודה ליב גורדון

מִזְּרֹעוֹת עָמָל בִּזְרוֹעַ הָנְתַּקְתִּי

וָאֵדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ דֻּבְּלִינָה,

בַּאֲחֻזַּת רֵעִים שָׁם לַיְלָה אָלִינָה

וּבְאוֹר הַיּוֹם כַּחֲלוֹם לִנְּדּוֹד הִרְחַקְתִּי.

אַךְ שָׁם מִשֹּׁד יָם נֹעַם רָב יָנַקְתִּי

וּפְעֻלּוֹת הָאֵל וּכְבוֹדוֹ אָבִינָה,

מֶנּוּ מָזוֹן רָב אֶל נַפְשִׁי אָכִינָה.

רָחַקְתְּ מֶנִּי, דֻּבְּלִין, מִמֵּךְ לֹא רָחַקְתִּי!

עוֹד סַפִּיר הַיָּם וּתְכֵלֶת רָקִיעַ,

עוֹד רוּחַ הַצַּח שָׁם יָפוּחַ שֶׁפִי,

עוֹד נָשִׁים צֹבְאוֹת, עוֹד בַּחוּרֵי יֹפִי,

עוֹד אֳנִי שַׁיִט אֶל עֵינַי תוֹפִיעַ;

עוֹד עֵת חֶזְיוֹנַי אֶת נַפְשִׁי יָעִירוּ,

דֻּבְּלִין וּמְלֹאָהּ עַל פָּנַי יַעֲבִירוּ.

תרט"ו

---

השירה מאין תמצא?

מאת

יהודה ליב גורדון

תָּפַשְׂתִּי אֶת קַסְתִּי וּלְשֻׁלְחָנִי יָשַׁבְתִּי

לַעֲנוֹד בַּת־שִׁירִי חֲרוּזִים כַּאֲשֶׁר נִסִּיתִי;

אַךְ הִיא הִתְחַמָּקָה, לַשָּׁוְא נַפְשִׁי עִנִּיתִי,

כָּתַבְתִּי וּמָחִיתִי וּמְאוּם לֹא כָתַבְתִּי.

קֵבָתִי הָיְתָה רֵקָה, כָּל הַיּוֹם רָעַבְתִּי

אֲכָלַנִי הַקֹּר, לִנְצִיב קֶרַח הָיִיתִי;

עַל כֵּן הֶבֶל יָגַעְתִּי, עֵט שֶׁקֶר עָשִׂיתִי,

כָּתַבְתִּי וּמָחִיתִי וּמְאוּם לֹא כָתַבְתִּי.

וָאֲצַו וַיַּצִּיתוּ הַמְּדוּרָה בַּכִּירַיִם,

אַף סָעַדְתִּי לִבִּי וָאֹכַל בַּצָּהֳרַיִם,

וָאָחוּשׁ כִּי נַפְשִׁי דֵּבֵּר שִׁיר מִתְעוֹרֶרֶת.

וּבְכֵן נוֹכַחְתִּי וָאָבִין וָאֶגְזַר אֹמֶר,

כִּי מַעְיַן הַמַּחֲשָׁבָה וּמְקוֹר שִׁיר וָזֶמֶר

בַּבֶּטֶן הַמְּלֵאָה וּבָאָח הַמְּבֹעֶרֶת.

---

אח לצרה יולד

מאת

יהודה ליב גורדון

(לְאֶחָד מִידִידַי בְּסֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו, וּשְׁמִי בְקִרְבּוֹ)

יָם זוֹעֵף הַחַיִּים, אֵין לוֹ מִסְגֶּרֶת,

הָאָסוֹן הַסּוֹבֵב – סַעֲרַת שָׁמָיִם,

וַהֲמוֹן מַלְאָכָיו רִישׁ, אֵיד וּמִנְעֶרֶת,

דֳכִי פַחַד הֵמָּה וּמִשְׁבְּרֵי מָיִם.

הָאָדָם הַלָּז אֳנִיָה נִסְעֶרֶת,

לִבּוֹ מַלָּח נִדְהָם חוֹבֵק יָדָיִם;

יֵרֶא הַמְּצוּלָה כִּי פִיהָ פוֹעֶרֶת

בָּלְעוֹ חַיִּים עַל כָּל מִדְרַךְ רַגְלָיִם.

גַּם הַמְּאוֹרִים חָשְׁכוּ עַל חוּג רָקִיעַ,

אֶל אֲשֶׁר יִפְנֶה אֵין מַצִּיל מוֹשִׁיעַ;

רַק כּוֹכָב אֶחָד מֵרָחוֹק יִרְאֵהוּ

דֶּרֶךְ בָּהּ יֵלֵךְ וּמְקוֹם בּוֹ יָנוּחַ.

אַךְ מִי זֶה הַכּוֹכָב לָנוּ זָרוּחַ?

נֶפֶשׁ רֵעַ נֶאֱמָן – אִם נִמְצָאֵהוּ!

---

הַשַּׁחַר נִדְמֹה נִדְמָה

מאת

יהודה ליב גורדון

(תרכ"א)

יִפְעַת “הַשַּׁחַר” עָלֵינוּ נִגְלָתָה

וּנְגֹהוֹת בֹּקֶר חִישׁ לִרְאוֹת קִוִּינוּ,

סוֹר סָרוּ הַצְּלָלִים בָּמוֹ נִטְמִינוּ –

פִּתְאֹם הָהּ שָׁבוּ וַעֲלָטָה הָיָתָה!

רֹאשׁ יָרִימוּ עַתָּה יַלְדֵי עֵיפָתָה,

אוֹיְבֵינוּ יָשׁוּבוּ יֶהֱמוּ יַלְשִׁינוּ,

בִּמְגִנַּת לֵב נִדֹּם, לֹא נִפְתַּח פִּינוּ,

יַעַן מִתּוֹכוֹ הַלָּשׁוֹן כֹּרָתָה.

נִסְתַּרְתָּ הֵילֵל בֶּן שַׁחַר מִמֶּנּוּ,

אוּלָם דַּרְכֶּךָ מֶנּוּ לֹא נִסְתָּרָה

וּבְעֻזְּךָ עוֹד נָעֹז נַהַם קָמֵינוּ.

יִצְהֲלוּ הַסּוּסִים וִינַגַּח הָאָיִל –

טֹהַר יִפְעָתְךָ עוֹד כָּלָה לֹא סָרָה,

שָׁם עַל הַר “צִיּוֹן” עוֹד תָּאִיר הַלָּיִל.

---

עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם

מאת

יהודה ליב גורדון

(תרכ"ב)

גַּם חוֹמוֹתַיִךְ, צִיּוֹן, הִתְעַרְעָרוּ

טֶרֶם הַפְּרָצִים הִסָּתֵם הֵחֵלּוּ;

טֶרֶם אַבְנֵי שָׁתוֹתַיִךְ נִקְשָׁרוּ

שָׁבְתָה הַמְּלָאכָה, הַבּוֹנִים חָדֵלוּ.

וּכְבָר בָּנַיִךְ אֶל טוּבֵךְ נָהָרוּ

וּבְיוֹם צַר בָּךְ סִתְרָה לִמְצוֹא יִחֵלוּ,

אַךְ פִּתְאֹם מַרְעִידִים עָמָדוּ, שָׂעָרוּ,

כִּי כָל מַאֲוַיֵּיהֶם יַחַד שִׁכֵּלוּ.

אֵיךְ חַתּוּ – יֵילִילוּ – נִרְפּוּ בֹּנָיִךְ,

עָזְבוּ מִשְׁמַרְתָּם, רוּחַ בָּם לֹא קָמָה!

הַאִם מֵחֲמַת הַשּׁוֹמְרוֹנִים שׂטְנָיִךְ?

הַאֵין גַּם אֶחָד בֶּן־חֲכַלְיָה שָׁמָּה

יָעִיר אֶת רוּחָם, אַהֲבָתֵךְ בָּם יֶרֶב,

יוֹרֵם, כִּי לֹא נִבְנֵךְ אִם לֹא נִלְחָמָה

אִם לֹא נַעֲבוֹד בַּיּוֹם נִשְׁמוֹר בָּעֶרֶב;

אִם לֹא יָד אַחַת תִּכְנוֹס אֲבָנָיִךְ

עֵת הַשֵּׁנִית תַּחֲזִיק מָגֵן וָחֶרֶב?!

(בִּמְלֹאת בֵּיתִי קִיטוֹר גֶּחָלִים וָאֶתְעַלָּף

וַיְהִי כְּפֶשַׂע בֵּינִי וּבֵין הַמָּוֶת)

רִגְעֵי מִסְפָּר עָמַדְתִּי עַל הַגֶּשֶׁר

הָעוֹמֵד כִּגְבוּל בֵּין חַיִּים וָמָוֶת,

וּכְבָר הֶעֱלָה רוּחִי אֵבֶר כַּנֶּשֶׁר

וּבְשָׂרִי נֶאֱחַז בִּרְתֻקוֹת צַלְמָוֶת.

וּכְבָר יָבֵשׁ לִבִּי, חוּשַׁי בָּטֵלוּ,

לֹא חַשְׁתִּי דָּבָר, כֹּל הָיָה נָשִׁיתִי.

חָדְלוּ גַּלְגִּלֵּי הַמְּכוֹנָה, חָדֵלוּ –

עוֹד פֶּשַׂע – וּכְלֹא הָיִיתִי הָיִיתִי.

הֲזֶה הוּא מָוֶת מִפָּנָיו נִרְעָדָה?

אִם זֹאת הִיא שַׁחַת מַרְגֶּזֶת לֵב גָּבֶר?

אַחַי, מִפְּנֵי דִמְיוֹן כּוֹזֵב נִפְחָדָה!

אֵין פַּחַד בַּמָּוֶת, מָגוֹר בַּקָּבֶר!

אוּלַי לָמוּת יִקֶשׁ, אַךְ לֹא הַמָּוֶת;

אֲבָל גַּם הַחֲבָלִים לֹא יִמָּשֵׁכוּ

אִם דֶּרֶךְ כָּזֹאת נֵרֵד בּוֹר צַלְמָוֶת –

רַק רִגְעֵי מִסְפָּר יַעַבְרוּ יֵלֵכוּ.

וּכְבָר עַל דֶּרֶךְ זֹאת רַגְלַי דָּרָכוּ,

וּכְבָר דַּלְתוֹת בֵּית עוֹלָמִי נִפְתָּחוּ

וּכְבָר לָבוֹא בוֹ הֲרִימוֹתִי פָעַם –

פִּתְאֹם נִקְרֵאתִי אָחוֹר בִּשְׁאוֹן רָעַם.

קוֹל אַנְשֵׁי בֵיתִי הוּא – הוֹי מַה־נּוֹאָלוּ!

בִּזְרוֹעַ בַּחַיִּים אוֹתִי יַעֲצֹרוּ.

פּוֹתִים! טוּב אֶרֶץ תֵּת לִי לֹא תוּכְלוּ –

לָמָּה לִּי שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם תִּסְגֹּרוּ?

תרי"ב

בשלשה שירים

א.

עֲמֹד גֶּבֶר יָהִיר, אָדָם עַז מֵצַח,

עֲמֹד, אַל תִּקְרַב הֲלֹם, שַׁל נַעֲלֶךָ!

פֹּה עַל אַדְמַת קֹדֶשׁ תִּדְרוֹךְ רַגְלֶךָ,

פֹּה בֵּית הָעוֹלָמִים, מִשְׁכַּן הַנֵּצַח;

פֹּה בָּמוֹת יַעַר עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה,

עַצְמוֹת אַחֶיךָ בָּאוּ אֶל קִרְבֶּנָה.

אַחֶיךָ אַחֶיךָ כָּמוֹךָ הָיוּ,

כָּמוֹךָ רָאוּ, כָּמוֹךָ שָׁמָעוּ,

כָּמוֹךָ דִּבְּרוּ הִשְׂכִּילוּ יָדָעוּ,

כָּמוֹךָ בִּגְדֹלוֹת הִלְּכוּ עֵת חָיוּ –

כֻּלָּמוֹ בַּקְּבָרִים פֹּה יִרְקְבוּן עָתָּה

וּבְרַגְלַיִם תִּרְמוֹס עֲפָרָם אָתָּה.

הָהּ אַדְמַת קֹדֶשׁ, עָפָר מִבְּשַׂר גָּבֶר.

הוֹי עִשְּׂבוֹת לֵב אָדָם, נִצָּנֵי מֹח!!

כָּל קוֹץ פֹּה רַעְיוֹן, הִגָּיוֹן כָּל חוֹח,

כָּל גָּדִישׁ מִזְבֵּחַ, מִקְדָּשׁ כָּל קָבֶר;

כִּי גִּבְעוֹל כָּל צֶמַח, שֹׁרֶשׁ כָּל שִׂיחַ

מִדֹּמֶן גֵּו אָדָם יִחְיֶה יַפְרִיחַ.

מֵרְקַב עַצְמוֹת אִישׁ־מִלְחָמָה פּוֹרֵחַ

שָׁמָּה הַנַּעֲצוּץ, יִשְׂגֶּה שָׁמִיר שַׁיִת;

מִלְּשַׁד אִישׁ־שָׁלוֹם יִינַק זֶה הַזַּיִת;

דּוּדָאִים אֵל מִלְּבַב דּוֹד יִמְצוּ לֵחַ;

וּמֵחֵלֶב כִּלְיוֹת אֵשֶׁת תִּפְאָרֶת

פֵּאֲרָה פֹּארוֹתֶיהָ גֶּפֶן אַדָּרֶת.

מִקָּדְקֹד אִישׁ חוֹקֵר וּגְלוּי עֵינָיִם,

הֶעְפִּיל בִּשְׂעִפָּיו עַד חֵקֶר אֱלוֹהַּ,

יַךְ שָׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן עֵץ גָּבוֹהַּ

הַמַּעְפִּיל בִּשְׂעִפָּיו עַד לֶב־שָׁמָיִם.

מֵרֹאשׁ אִישׁ מַר נֶפֶשׁ וּמָלֵא כָעַשׂ

יִגְאֶה אַלּוֹן בָּכוּת גַּם בַּדִּים יָעַשׂ.

הוֹי צִמְחֵי גַּן נָעוּל חֲנִיכֵי מָוֶת,

מֵאֶרֶץ הָרְפָאִים הֵן בָּאתֶם עָתָּה,

אוּלַי תֵּדָעוּ מַה־נִּשְׁמָע שָׁם מָטָּה,

אָנָּא הַגִּידוּ לִי – אָזְנִי קַשָּׁבֶת.

מַה יָמִין וּשְׂמֹאל רָאשֵׁיכֶם תָּנִיעוּ?

הָהּ, לֹא תֵדְעוּ עַד מָה, וּמַה תּוֹדִיעוּ!

וּמַה בֵּין הַבַּדִּים בִּנְשָׁב־בָּם רוּחַ

קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה שָׁם יִשָּׁמֵעַ

וּכְקוֹל נַאֲקוֹת חָלָל, אֶנְקַת גֹּוֵעַ?

נִשְׁמוֹת הַמֵּתִים תִּמְצֶאנָה שָׁם נוּחַ!

עֲמֹד, גֶּבֶר יָהִיר, אָדָם עַז מֵצַח,

פֹּה שַׁעַר שָׁמַיִם, מִשְׁכַּן הַנֵּצַח!!

ב.

הַנֵּצַח הָאָיוֹם – מִי יֵדָעֶנּוּ,

מִסְתַּתֵּר כָּאֵל הוּא מִי יַשִּׂיגֶנּוּ,

מִי יָבִין מָה אַתָּה, מַה־יוֹעִידֶךָ?

אֵין רֵאשִׁית אֵין קֵץ, אֵין רֹחַב אֵין אֹרֶךְ!

אֵין מִדָּה אֵין קֶצֶב, אֵין שַׁעַר עֶרֶךְ

הַכֹּל תָּכִיל – וּמַה־יֵּשׁ בִּלְעָדֶיךָ?

חֵלֶק אֱלֹהַּ כַּמָּקוֹם גַּם אָתָּה,

גַּם לוֹ אֵין חֹק וּגְבוּל מַעְלָה וָמָטָּה,

הַכֹּל יָכִיל – אֵין מִמֶּנּוּ וָחוּצָה.

נֶגְדּוֹ אֲדָמוֹת וּמְלֹאָן כָּאָיִן,

נֶגְדְּךָ רִבְבוֹת שָׁנִים כִּתְעוּפַת עָיִן,

וַאֲנַחְנוּ מָה – הָהּ בַּחַיִּים אָקוּצָה!

אֲנַחְנוּ מָה, וּמֶה חַיֵּי אַרְצֵנוּ?

מַר מִדְּלִי נַחְנוּ, יוֹם סַגְרִיר חֶלְדֵּנוּ.

תֵּבֵל וּמְלֹאָהּ עֲנָנָה נִבְקָעָה;

רֶגַע רֶגַע יִפּוֹל מִמֶּנָּה נֵטֶף,

יִפּוֹל גַּם יִטְבַּע בִּמְצוּלַת יָם שֵׁטֶף.

הוּא יָם הַנּוֹרָא לוֹ נֵצַח נִקְרָאָה.

אַנְשֵׁי קֶדֶם שִׁמְךָ תַּנִּין קָרָאוּ,

סָגְדוּ לָךְ וּמִפָּנֶיךָ יִירָאוּ,

כִּי תַּנִּין בּוֹלֵעַ הַכֹּל הִנֶּךָ,

תִּטְבְּלֵם בַּחֲמָתְךָ עַד כִּי יִתְגֹּעָשׁוּ

וּלְבֵין שִׁנֶּיךָ מַעֲדַנּוֹת יִגָּשׁוּ

וּפִתְאֹם אֵינָם – כִּי יָרְדוּ בִטְנֶךָ.

הוֹי אֱלִיל מַשְׁחִית כַּתַּנִּין מָשְׁלֵהוּ,

טוֹרֵף בַּחֲרוֹת אַפּוֹ יַלְדֵי בִטְנֵהוּ,

טוֹרֵף גַּם יִטְרוֹף עַד בִּלְתִּי שָׁמַיִם!

הוֹי שִׁנַּיִם רֹעוֹת, גָּרוֹן פָּתוּחַ,

מַלְקוֹחַ וָחֵךְ רֶכֶב עִם רֵחַים;

הוֹי קֶרֶב קֶבֶר אֶל כָּל יֵש בּוֹ רוּחַ.

הָבָה גַּם אוֹתָנוּ שָׁם הוֹרִידֵנוּ:

הִתְנַגְּשׁוּ הַמְּבֻלָּעִים, מָקוֹם תֵּנוּ!

בּוֹ נִשְׁכַּב דּוּמָם, נִשְׁכַּח כֹּל סָבָלְנוּ.

נִשְׁכַּח כִּי מַתְנוּ, נִשְׁכַּח כִּי חָיִינוּ,

נִשְׁכַּח כִּי אָדָם בָּאָרֶץ הָיִינוּ,

נִשְׁכַּח, נִשָּׁכַח עִם כֹּל מַה פָּעָלְנוּ.

נִשָּׁכַח מִלֵּב כָּל רֵעֵי נַפְשֵׁנוּ,

מִלֵּב אַחֵינוּ טַפֵּנוּ נָשֵׁינוּ,

וּכְהִתֹּם קֶצֶף עַל מַיִם נִתֹּמָה;

שָׁם נֶחְדַּל רֹגֶז בִּמְנוּחָה שַׁאֲנָנָה,

שָׁמָּה נָנוּחַ, שָּׁם נִשְׁכַּב נִישָׁנָה –

נִישָׁנָה, הָהּ, אַךְ אוּלַי גַּם נַחֲלֹמָה!

אוּלַי בִּתְנוּמוֹת בִּדְמִי לֵיל צַלְמָוֶת,

מִקְסַם שָׁוְא יִקְסֹמוּ חַרְטֻמֵּי מָוֶת

וַעֲמַל הַחַיִּים יַעֲבִירוּ עַל פָּנֵינוּ;

הוֹי לַיְלָה אֵין בֹּקֶר, רֹגֶז אֵין נָחַת,

הוֹי חֲלוֹם חַתְחַתִּים בִּעוּתֵי שָׁחַת,

אַף לֹא יֵשׁ אֶחָד יַחֲמוֹל וִיעִירֵנוּ…

עוּרוּ עוּרוּ הַיְשֵׁנִים פֹּה מִתַּחַת,

הִתְנַעֲרוּ מֵעֲפַר רִקָּבוֹן וָשַׁחַת,

פִּתְחוּ נָא פִיכֶם וּלְשׁוֹנְכֶם הָנִיעוּ:

מַה־מֵּעֵבֶר לַקֶּבֶר זֶה וָהָלְאָה?

מַה־מֵּעַל כּוֹכָבִים אֵלֶּה וָמָעְלָה?

מַה־יַּעֲשׂוּ בָכֶם עַתָּה? נָא הוֹדִיעוּ!

הֲיֵשׁ חֶשְׁבּוֹן וָדַעַת? הֲיֵשׁ גֶּשֶׁר?

שֶׁהוּא אֶל עֵבֶר הַלָּז יִקְשׁוֹר קֶשֶׁר

הַחוֹף בֹּו עַתָּה רַגְלֵנוּ דוֹרֶכֶת?

מַה־גֵּו וָנֶפֶשׁ? הֲשָׁוִים הֵם יַחַד

רַק תַּבְנִיּוֹת שׁוֹנוֹת מֵחֹמֶר אַחַד

וּבַעֲמוֹד גַּלְגִּלָּיו תַּעֲמוֹד מִלֶּכֶת?

וּמַה־זֹּאת תֵּבֵל? הַמְכוֹנַת רֵחַיִם

שֶׁכָּל גַּלְגִּלֶּיהָ יִסַּבּוּ בַּמַּיִם

הַמְמַלְאִים אוֹתָהּ עַל כָּל אֲפִיקֶיהָ?

אוֹ אוּלַי יֵש יָד עֹשָׂה וּמְנַהֶלֶת,

אַף תָּשִׁיב חָכְמָה נָקָם לָאִוֶּלֶת,

טוּב לַצַּדִּיק וּגְמוּל רָע לִרְחֵקֶיהָ?

אַךְ מָה אֶשְׁאָלָה וּמְאוּם לֹא תֵדָעוּ;

אֲבָנִים דּוֹמְמוֹת אֲנָשִׁים גָּוָעוּ…

אָחִי, אַל תָּשִׁית לִדְבָרַי לִבֶּךָ,

עֲזוֹב סֵעֲפִים אֵלֶּה אֲבוֹת כָּל עֹנִי,

אַל נָא אֶל הַמֵּתִים תִּדְרוֹשׁ כָּמוֹנִי –

תָּמִים תִּהְיֶה עִם אֲדֹנָי אֱלֹהֶיךָ!!

ג.

בִּדְרָכִים אֲבֵלוֹת נַעַל נָא שָׁמָּה –

שָׁמָּה בֵּין הַשִּׂיחִים עַל רֹאשׁ הַגֶּבַע.

הַבֵּט יָמִין וּשְׂמֹאל, קֵדְמָה וָיָמָּה,

פֹּה תַּרְדֵּמַת נֵצַח נִרְדָּם הַטֶּבַע;

הַס, הֵאָנֵק דֹּם, אַל קוֹלְךָ תַּשְׁמִיעַ

וִיגִיעֵי כֹחַ מִשְּׁנָתָם תַּפְרִיעַ.

עַל עָלִים בָּלִים כַּף רַגְלְךָ דֹּרֶכֶת,

בִּינָה הֲגִיגָם, הֵן הֵם לָךְ יֹאמֵרוּ:

פֹּה עֵץ הַחַיִּים נִצָּב בַּשַּׁלֶּכֶת,

עָלָיו נָבְלוּ וּלְפִי בוֹר יִפָּזֵרוּ,

עָלֶה אֶחָד מֵהֶם הִנְּךָ גַּם אָתָּה,

חִישׁ בֵּין הַנּוֹבְלִים תִּתְבּוֹסֵס פֹּה מָטָּה.

הַנּוֹבְלִים הָאֵל עֵת עוֹד לֹא נֶחְמָסוּ

מַה־יָּפוּ, מַה־טֹּבוּ, פָּרְחוּ רָטָבוּ!

וּפְגָרִים הַמֵּתִים פֹּה יִתְבּוֹסָסוּ,

בִּהְיוֹתָם חַיִּים מַה־גָּדְלוּ שָׂגָבוּ!

וּמְלֹא תֵבֵל מָלֵא שֵׁמַע הַפָּגֶר

בִּסְגוֹר גָּדִישׁ צַר זֶה עַתָּה יִסָּגֶר.

זֶה הָיָה אֶל עַמּוֹ רָב וּמוֹשִׁיעַ,

וּגְאוֹן עוֹלָם הַלָּז וּמְשׂוֹשׂ דּוֹרֵהוּ,

זֶה מָשַׁךְ עֵט סוֹפֵר חָכְמָה הִבִּיעַ

זֶה פָּרַט עַל נֵבֶל הִנְעִים שִׁירֵהוּ,

זֶה צַדִּיק תָּמִים כִּבְדֹרוֹתָיו נֹחַ,

זֶה גִּבּוֹר וּנְזִיר אֵל כִּבְנוֹ מָנוֹחַ.

זֶה חוֹקֵר כָּל תַּכְלִית כָּאוֹמֵר: “הַכֹּל הָבֶל”

וּכְדָנִיֵּאל זֶה חָכָם כָּל חָזוֹן יוֹדֵעַ;

זֶה עָשִׁיר כִּבְנוֹ יִצְהָר, נָשִׂיא כִּזְרֻבָּבֶל,

וּכְדָוִד תּוֹפֵשׂ כִּנּוֹר, כִּיהוֹנָתָן רֵעַ;

זֹה יָפָה כַּשּׁוּנַמִּית מֹאֶסֶת כָּל פֶּרַח,

זֹה נֹשֵׂאת חֵן כַּהֲדַסָּה וַחֲכָמָה מִשֶּׂרַח.

פֹּה רֵעִי בּוֹ בָחַרְתִּי וָאֹהֲבֵהוּ,

יִרְקַב בַּמָּוֶת וַאֲנִי אֲבוּסֶנּוּ;

פֹּה מוֹרִי מַדְרִיכִי הָעָשׁ יֹאכְלֵהוּ

וַאֲנִי הָאִישׁ לֹא אוּכַל אַפְרִיעֶנּוּ;

וּקְרוֹבַי וּמְיֻדָּעַי בִּי יִדְבָּקוּ

פֹּה בַצַּלְמוֹן כִּסְחִי נִמְאָס נָמָקּוּ.

וּפֹה עַל גָּדִישׁ זֶה אֶקֹּד אֶשְׁתָּחוּ,

אֶשַּׁק עֲפָרוֹ וּבְדִמְעָה אַשְׁקֶנּוּ,

כָּל חֶמְדַּת הָאָרֶץ מִמֶּנִּי קָחוּ

רַק רֶגֶב אֲדָמָה זֶה לִי נָא תֵּנוּ!

פֹּה כָּל חֲמֻדוֹתַי יַחַד חֻבָּאוּ:

פֹּה עַצְמוֹת אָבִי מָנוֹחַ יִמְצָאוּ…

יִמְתְּקוּ לָךְ רִגְבֵי נָחַל! הֵן אֶעֶזְבֶךָ,

אָבִי, לָשׁוּב עוֹד אֶל אֶרֶץ נָטַשְׁתָּ,

אַךְ חִישׁ אָשׁוּב לִהְיוֹת נֵצַח אֶצְלֶךָ

– הֲלֹא מָקוֹם לִי עַל יָדְךָ הִקְדַּשְׁתָּ?! –

עֵת גַּם אָנֹכִי חָק־עוֹלָם אֲקַיְּמָה

לַעֲזוֹב אַדְמַת עָפָר לַעֲלוֹת שָׁמַיְמָה

עֲמוֹד, גֶּבֶר יִצְלָח, הָרֵם הַמֵּצַח,

עַל אַדְמַת קֹדֶשׁ דֹּרֶכֶת רַגְלֶךָ;

לָךְ חַיֵּי הַזְּמָן, לָךְ חַיֵּי הַנֵּצַח,

אַשְׁרֶיךָ בָּזֶה, גַּם שָׁם טוֹב חָבְלֶךָ;

אַחֶיךָ הָאוֹבְדִים חַיִּים עֲדֶנָּה,

יֶש־יוֹם עוֹד אוֹתָם עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה.

אדם דו־פרצופין

מאת

יהודה ליב גורדון

---

חֶרְפַּת אָדָם

מאת

יהודה ליב גורדון

¹

אָדָם יְלוּד אִשּׁה קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז.

בַּבֹּקֶר יָצִיץ וְחָלָף לָעֶרֶב יְמוֹלֵל וְיָבֵש.

חִדְלוּ לָכֶם מִן-הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ

כִּי בַמָּה נֶחְשָׁב הוּא.

אָדָם אֲדָמָה הוֹרָתוֹ, אָבִיו הקֶּבֶר,

בּוֹ מָשְׁחָתוֹ אוֹכֵל אוֹתוֹ כַּדֶבֶר,

גַּם כָּל יָמָיו יַקִּיפוּ אֵיד וָשֶבֶר

מִצְעֲדֵי גָבָר וְאָדָם

אָדָם! דֶרֶךְ אֶחָד לָךְ לָעָשׁ וּלְתוֹלָעַת,

הַיּוֹם תִּחְיֶה, מָחָר נַפְשְׁךָ נֵסַּעַת,

וּמַה-יַמְרִיצְךָ אִם גַּם תּוֹסִיף דָּעַת­ –

כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם?

אָדָם זוּ דַרְכּוֹ כֶּסֶל לוֹ, תַּרְמִית עֵינָיִם,

חֶפְצוֹ מָרוֹם מֶנּוּ כִּמְרוֹם שָׁמַיִם,

טֹרַח וּמְרֹרִים יָסֹבּוּ כַּמַּיִם

אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים וְהָאָדָם,

אָדָם יָשָׁר יִצְעַק חָמָס וּמִי שׁוֹמֵעַ?

כִּי אֶרֶץ נִתְּנָה בִּידֵי הַמְּבַלֵּעַ,

לַשּׁוְא יֶאֱנֹק אֻמְלָל, יָהִים גֹּוֵעַ –

אֵין יוֹדֵעַ הָאָדָם!

אָדָם! מַה-יִתְהַלֵּל גֵּבּוֹר? יִתְהַדֵּר מֶלֶךְ!

נִצְחוֹ לֹא נַצַח, שַׁרְבִיטוֹ אַךְ פֶּלֶךְ,

סִפּוּן בֵּית אֲרָזיו אַךְ סֻכַּת הֵלֶךְ –

כִּי הוֹלֵךְ הָאָדָם!

אָדָם עָצָב נִבְזֶה אֶל כָּל צַמִּים הוּא אֹכֶל.

פֹּתָה! לתִּקְוָה תַּאֲמִין וּפִיהָ נוֹכֵל:

צֵל נָטוּי יָמֶיךָ וּכְאַבְקַת רוֹכֵל

שֵׂכֶל אָדָם.

אָדָם קַו תֹּהוּ יַטֶּה עַל כָּל אַפְסֵי חָלֶד,

רוּחַ יַהַר רוּחַ וָרִיק יִוָּלֶד.

שָׂב, הֲלֹא תֵּבוֹש הִתְהוֹלֵל כַּיָּלֶד!

לְצָרָה יִוָּלֵד אָדָם!

אָדָם! תִּוָלֵד תִּחְיֶה תָּמוּת כַּחֲסַר לֵב!

לַרְבּוֹת יְגִיעַת בָּשָׁר לַנֶּפֶש לֹא טוֹב,

גַם אֲסוֹף רָב דַּעַת אֵין נַחַת לַגֵּו!

אֵין טוֹב לָאָדָם!

---

חֶרְפַּת אָדָם

מאת

יהודה ליב גורדון

¹

אָדָם יְלוּד אִשּׁה קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז.

בַּבֹּקֶר יָצִיץ וְחָלָף לָעֶרֶב יְמוֹלֵל וְיָבֵש.

חִדְלוּ לָכֶם מִן-הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ

כִּי בַמָּה נֶחְשָׁב הוּא.

אָדָם אֲדָמָה הוֹרָתוֹ, אָבִיו הקֶּבֶר,

בּוֹ מָשְׁחָתוֹ אוֹכֵל אוֹתוֹ כַּדֶבֶר,

גַּם כָּל יָמָיו יַקִּיפוּ אֵיד וָשֶבֶר

מִצְעֲדֵי גָבָר וְאָדָם

אָדָם! דֶרֶךְ אֶחָד לָךְ לָעָשׁ וּלְתוֹלָעַת,

הַיּוֹם תִּחְיֶה, מָחָר נַפְשְׁךָ נֵסַּעַת,

וּמַה-יַמְרִיצְךָ אִם גַּם תּוֹסִיף דָּעַת­ –

כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם?

אָדָם זוּ דַרְכּוֹ כֶּסֶל לוֹ, תַּרְמִית עֵינָיִם,

חֶפְצוֹ מָרוֹם מֶנּוּ כִּמְרוֹם שָׁמַיִם,

טֹרַח וּמְרֹרִים יָסֹבּוּ כַּמַּיִם

אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים וְהָאָדָם,

אָדָם יָשָׁר יִצְעַק חָמָס וּמִי שׁוֹמֵעַ?

כִּי אֶרֶץ נִתְּנָה בִּידֵי הַמְּבַלֵּעַ,

לַשּׁוְא יֶאֱנֹק אֻמְלָל, יָהִים גֹּוֵעַ –

אֵין יוֹדֵעַ הָאָדָם!

אָדָם! מַה-יִתְהַלֵּל גֵּבּוֹר? יִתְהַדֵּר מֶלֶךְ!

נִצְחוֹ לֹא נַצַח, שַׁרְבִיטוֹ אַךְ פֶּלֶךְ,

סִפּוּן בֵּית אֲרָזיו אַךְ סֻכַּת הֵלֶךְ –

כִּי הוֹלֵךְ הָאָדָם!

אָדָם עָצָב נִבְזֶה אֶל כָּל צַמִּים הוּא אֹכֶל.

פֹּתָה! לתִּקְוָה תַּאֲמִין וּפִיהָ נוֹכֵל:

צֵל נָטוּי יָמֶיךָ וּכְאַבְקַת רוֹכֵל

שֵׂכֶל אָדָם.

אָדָם קַו תֹּהוּ יַטֶּה עַל כָּל אַפְסֵי חָלֶד,

רוּחַ יַהַר רוּחַ וָרִיק יִוָּלֶד.

שָׂב, הֲלֹא תֵּבוֹש הִתְהוֹלֵל כַּיָּלֶד!

לְצָרָה יִוָּלֵד אָדָם!

אָדָם! תִּוָלֵד תִּחְיֶה תָּמוּת כַּחֲסַר לֵב!

לַרְבּוֹת יְגִיעַת בָּשָׁר לַנֶּפֶש לֹא טוֹב,

גַם אֲסוֹף רָב דַּעַת אֵין נַחַת לַגֵּו!

אֵין טוֹב לָאָדָם!

וִדּוּי / י"ל גורדון

א)          אוֹיָה לִי כִּי נוֹקַשְׁתִּי

         בִּשְׁחִיתוֹת חֵטְא וָפֶשָע

         אָרְחוֹת ישֶׁר נָטַשְׁתִּי

         וָאֶבְחַר דַּרְכֵי רֶשַׁע.

ב)        שָׁכַחְתִּי אֵל עָשָנִי,

         גַּם תּוֹרָתוֹ זָנָחְתִּי,

         שָׁכַחְתִּי: כִּי אִישׁ אָנִי

         וּפְקֻדָּתִי שָׁכָחְתִּי

ג)       שָׁכַחְתִּי כִּי לַצֶּדֶק

         פֹּה בַּתֵּבֵל נִבְרֵאתִי,

         וַאֲהָהּ! כִּמְשׂוּכַת חֵדֶק

         דֶּרֶךְ חַיַּי הֶעֱוֵיתִי.

ד)          לֹא לִצְבּוֹר כַּחוֹל כֶּסֶף

         נִתְּנוּ לָאִיש חַיֵּיהוּ,

         כִּי גָוַע וַיֵאָסֶף

         אַיֵּה כַּסְפּו – אַיֵּהוּ?

ה)          כִּי עַל עַמּוּדֵי חָסֶד,

         עַל אַדְנֵי תֹּם וָישֶׁר

         אַךְ בָּם תֵּבֵל תּוָּסֵד,

         אַךְ זֶה הוּא כָּל הָאשֶׁר!

ו)          וַאֲנִי עֲשׂוֹ הִסְכַּלְתִּי

         וּבְרִית עוֹלָם הֵפַרְתִּי,

         כָּל מִישׁוֹר לֹא פָעַלְתִּי

         רַק הוֹן וּרְכוּשׁ צָבַרְתִּי.

ז)          אָז בַּעֲמִיתִי קִנֵּאתִי,

         עַל רֵעִי רָע חָרַשְׁתִּי,

         שֵׁם רָע עָלָיו הוֹצֵאתִי,

         גַּם שֵׁם הָאֵל תָּפַשְׂתִּי.

ח)          אָז בֵּית רֵעִי חָמַדְתִּי

         וָאֶגְנוֹב אֶת לִבֵּהוּ,

         אָז אֵל חַיָּיו יָרַדְתִּי

         וָאֶרְצַח אָת נַפְשֵׁהוּ.

ט)          חֵטְא אָחִי כִּי שָׁמַעתִּי

         חִישׁ אֶת רֹאשׁוֹ חִיַּבְתִּי;

         וּבְנַפְשִׁי הָהּ יָדַעְתִּי

         כִּי עֲשׂה לֹא הֵיטַבְתִּי.

י)          גַּם אֲנִי לֵב הִקְשַׁחְתִּי

         וּלְיוֹם צָרָה אָנוּחַ,

         וּמְזֵי רָעָב זָנַחְתִּי

         אֶל עֵינַי הוֹצֵא רוּחַ.

יא)          אוֹבְדִים בָּכוּ אָבָלוּ

         עֲלֵיהֶם לֹא חָמָלְתִּי

         חַלְלֵי רָעָב נָפָלוּ

         וַאֲנִי פִּתִּי אָכָלְתִּי.

יב)          יָתוֹם בַּחוּץ עָשָׁקוּ

         וַאֲנִי לֵבָב לֹא שַׂמְתִּי

         אַלְמָנוֹת מַר זָעָקוּ

         וַאֲנִי אָזְנִי אָטַמְתִּי.

יג)          שָׁם רָאשֵׁי עָם רֻשָׁשׁוּ

         וּבְנֵיהֶם הָלְכוּ דֶהִי,

         וִידֵיהֶם לִי פָרָשׁוּ,

         דִּמְעוֹת עַיִן עַל לֶחִי;

יד)          דִּמְעָתָם לֹא הוֹבַשְׁתִּי,

         אֶנְקָתָם לֹא שָׁמָעְתִּי –

         מֵאֵל יֶשַׁע בִּקַּשְׁתִּי

         וּמֵאָדָם מָנַעְתִּי

טו)          אָז עֹז הָאֵל כִּחַשְׁתִּי

         כִּי מָנַע מֶנִּי יֶשַׁע;

         אוֹיָה לִי כִּי נוֹקַשְׁתִּי

         בִּשְׁחִיתוֹת חֵטְא וַפֶשַׁע!

טז)          וּלְשֹׁד וּלְאֵיד וָנֹהַּ

         תַּאֲוַת חָכְמָה בָּאַתְנִי,

         לִמְסָר-מֵעַל בֵּאלֹהַּ,

         הִיא שׁוֹ­לָל הוֹלִיכַתְנִי.

יז)          בִּמְעַט הַדְּבַש טָעַמְתִּי

         מָצִיתִי הַקֻּבַּעַת,

         אָמַרְתִּי: אַךְ חָכַמְתִּי

         קָנִיתִי הַרְבֵּה דָּעַת.

יח)          וּבְנִפְלָאוֹת חָקַרְתִּי

         בִּגְדֹלוֹת מִנִּי חֵקֶר,

         שָׁם כֹּחִי לֹא עָצַרְתִּי

         וָאֶמָּכֵר לָעֵקֶר.

יט)          אָז הָרְעַל לִבִּי רָעַל

         וּבִי הָרִשְעָה בָאָה,

         וַתְּהִי תֻמָּתִי מָעַל

         וּתְפִלָּתִי לַחְטָאָה

כ)          וּלְיִרְאֵי אֵל שָׂחַקְתִּי

         וּקְרָאתִים: עוֹבְדֵי בָעַל!

         בִּפְנֵי אִישׁ תָּם יָרַקְתִּי,

         בִּפְנֵי חֲלוּץ הַנָּעַל.

כא)          וּבַאלֹהַּ וּבְרֵע

         בָּגַדְתִּי יַחַד בֶּגֶד,

         אָמַרְתִּי: אֵין יוֹדֵעַ

         “הֶן אֵל מָרוֹם מִנֶּגֶד!”

כב)          אַחַר שַׁבְתִּי נִחַמְתִּי

         וָאֶסְפֹּק כַּף עַל יֶרֶךְ

         חֲלוֹם נוֹרָא חָלַמְתִּי

         וּבִלְבָבִי בָּא מֹרֶךְ:

כג)          פֶּן יֵשׁ אֹזֶן שׁוֹמַעַת

         כֹּל נַעֲשֶׂה עַל הָאֲדָמָה,

         פֶּן יֵשׁ חֶשְׁבּוֹן וָדָעַת

         בִּשְׁאוֹל שֶׁאֵלֵךְ שָׁמָּה.

כד)          פֶּן כָּל מַעֲשֶׂה, כָּל פֹּעַל

         אָדָם עָפָר וָאֵפֶר

         יָד עַל כֵּס יָהּ שָׁם מַעַל

         תִּכְתֹּב לָעַד בַּסֵּפֶר.

כה)          וּכְאֹרַח אִיש וָגֶבֶר

         אֵל שׁוֹפֵט יַמְצִיאֶנּוּ

         עֵת מִמַּסְגֵּר הַקֶּבֶר

         לַמִּשְׁפָּט יוֹעִידֶנוּ.

כו)          כָּכָה רוּחִי נָבֹקָה

         וַתְּבוֹקֵק לִבִּי יָחַד.

         שׁםָ הַתִּקְוָה צָחָקָה

         עַתָּה יִרְבַּץ בּוֹ פָּחַד

כז)          עַתָּה כִּי עַד כֹּה בָאתִי

         אֵלִי! עָדֶיךָ שַּבְתִּי,

         כַּפֶּר לִי אִם חָטָאתִי

         וּרְצֵנִי אִם הֵיטַבְתִּי.

כח)          רִשְעֵנוּ גַּם יָשְׁרֵנוּ,

         גַּם לֵב גַּם נֶפֶשׁ בָּנוּ

         מִיָדְךָ, אֵל יוֹצְרֵנוּ,

         מִיָדְךָ נִתְּנוּ לָנוּ.

כט)          וּמָה אֱנוֹש תּוֹלַעַת

         כִּי שַׂמְתָּ עָלָיו עָיִן

         וַתְּחֻנֶּנוּ הַדַּעַת

         לָדַעַת כִּי הוּא אָיִן.

ל)          אֵלִי אֵלִי סָמְכֵנִי,

         תָּמְכֵנִי פֶּן אֶפֹּלָה;

         דַּרְכֶּךָ הוֹדִיעֵנִי

         טֶרֶם אָשוּב לִשְׁאוֹלָה.

לא)          טֶרֶם שָׁמָה אָנוּח

         מִמָּקוֹם לֹא עוֹד אָשׁוּבָה;

         רוּחִי יַחֲלֹף בָּרוּחַ

         וַאֲנִי כַּצִיץ אָנוּבָה.

לב)          הָאֵר אֵלַי פָּנֶיךָ

         וּפְקַח לִי הָעֵינָיִם

         וּפְתַח לִי בִּימִינֶךָ

         אֶת שַׁעַר הַשָׁמָיִם.

הָקִיצָה עַמִּי / י"ל גורדון

הָקִיצָה עַמִּי! עַד מָתַי תִּישָׁנָה?

הֵן גָּז הַלַּיִל, הַשֶּׁמֶש הֵאִירָה.

הָקִיצָה, שָׂא עֵינְךָ אָנֶה וָאָנָה

וּזְמַנְּךָ וּמְקוֹמְךָ אָנָּא הַכִּירָה.

הֲכִי עָמַד הַזְּמָן וּכְנָפָיו רָפוּ

מִיּוֹם אֶל כַּנְפֵי הָאָרֶץ יָצָאתָ,

אוֹ שָׁנִים אֲלָפִים לֹא תָּמוּ סָפוּ

מִיּוֹם תַּם חֻפְשְׁךָ וּבְאֶרֶץ נוֹד בָּאתָ?

מֵאָז עַד עַתָּה דּוֹרוֹת רַבִּים סָפוּ,

יַמִּים וַאֲרָצוֹת מִשָּׁם יַפְרִידוּנוּ,

וַחֲלִיפוֹת מַאֲלִיפוֹת בָּאוּ חָלָפוּ,

אַף קֹרוֹת אֲחֵרוֹת עַתָּה עִוְּדֻנוּ.

הָקִיצָה עַמִּי! עַד מָתַי תִּישָׁנָה?

הֵן גָּז הַלַּיִל, הַשֶּׁמֶש הֵאִירָה,

הָקִיצָה, שָׂא עֵינְךָ אָנֶה וָאָנָה

וּזְמַנְּךָ וּמְקוֹמְךָ אָנָּא הַכִּירָה.

הָאָרֶץ בָּהּ עַתָּה נִחְיֶה נִוָּלֶד

לִגְלִילוֹת אֵירֹפָּה הֲלֹא נֶחְשָׁבָה –

אֵירֹפָּה הַקְּטַנָּה מֵחֶלְקֵי חָלֶד

וּבְחִקְרֵי חָכְמָה מִכֻּלָּם נִשְׂגָּבָה.

אֶרֶץ עֵדֶן זֹאת הֵן לָךְ תִּפָּתֵחַ,

בָּנֶיהָ “אָחִינוּ” לָךְ יִקְרְאוּן עָתָּה.

עַד מָתַי תִּהְיֶה קִרְבָּם כָּאוֹרֵחַ,

לָמָּה מִנֶּגֶּד לָהֶם תֵּלֶך אָתָּה?

וּכְבָר גַּם יָסִירוּ שִׁכְמְךָ מִסֵּבֶל,

וּמֵעַל צַוָּארְךָ עֻלְּךָ יָרִימוּ,

יִמְחוּ מִלִּבָּם שִׂנְאַת שָׁוְא וָהֶבֶל,

יִתְּנוּ לָךְ יָדָם, לָךְ שָׁלוֹם יָשִׂימוּ.

הָרִימָה נָּא רֹאשְׁךָ, הַיְשַׁר גַּבֶּךָ,

וּבְעֵינֵי אַהֲבָה אֵלֵימוֹ הַשְׁגִיחָה,

וּתְנָה לַחָכְמָה וָדַעַת לִבֶּךָ

וֶהְיֵה עַם מַשְׂכִּיל וּבִלְשׁוֹנָם שִׂיחָה.

כָּל בַּעֲלֵי בִינָה בָּךְ חָכְמָה יִלְמָדוּ,

פֹּעֲלִים וָאֳמָנִים כָּל מַעֲשֵׁה חֲרֹשֶׁת,

אַמִּיצֵי הַלֵּב בַּצָּבָא יַעֲבֹדוּ,

אִכָּרִים יִקְנוּ שָׂדוֹת וּמַחֲרֶשֶת.

אֶל אוֹצַר הַמְּדִינָה הָבֵא חֵילֶךָ

וּבִנְכָסֶיהָ קַח חֵלֶק וָזֶבֶד.

הֱיֵה אָדָם בְּצֵאתְךָ וִיהוּדִי בְּאָהֳלֶךָ,

אָח לִבְנֵי אַרְצֶךָ וּלְמַלְכְּךָ עָבֶד.

הָקִיצָה עַמִּי, עַד מָתַי תִּישָׁנָה?

הֵן גָּז הַלַּיִל, הַשֶּׁמֶש הֵאִירָה;

הָקִיצָה, שָׂא עֵינְךָ אָנֶה וָאָנָה

וּזְמַנְּךָ וּמְקוֹמְךָ אָנָּא הַכִּירָה.

(תרכ"ג)

(כתוב בשנת תרכ“ה ונדפס ראשונה ב”כוכבי יצחק" כ"ו)

וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם (שמות י', כג)

לָמָּה רָגְשׁוּ גּוֹיִם, עַמִּים יִשּׁאוּ,

וּבְמוֹעֲצוֹתֵיהֶם פֶּה אֶחָד יִקְרָאוּ:

"אָבְדָה חָכְמַת יַעֲקֹב, דַּעְתּוֹ נוֹאֶלֶת!

"מוֹרָיו מַתְעִים וּמְאַשְּׁרָיו עִוְּרֵי עָיִן,

"גַּם צֶדֶק אֵין בּוֹ, גַּם אֵמוּן בּוֹ אָיִן,

"לֹא יִצְלַח לַכֹּל, אֵין בּוֹ כָּל תּוֹעֶלֶת.

"לֹא גַּם לַסּוֹפֵר, שָׂפָה לֹא יָבֶן;

"לַסּוֹחֵר – מִשְׁקָלוֹ אֶבֶן וָאֶבֶן;

"לַיּוֹעֵץ – חֲסַר לֵב הוּא וּנְלוֹז דֶּרֶךְ;

"לֹא יִצְלַח לַשּׁוֹפֵט כִּי יֶאֱהַב בֶּצַע,

" לֹא יִצְלַח לַלֹּחֵם כִּי יִירָא פֶּצַע,

" לֹא יִצְלַח רַק כַּחֲמוֹר לַעֲבוֹדַת פָּרָךְ".

אַךְ שָׁוְא רָגְשׁוּ גּוֹיִם, הֶבֶל יָהֱמָיוּ,

יָשׁוּבוּ כַּיּוֹם יַבִּיטוּ יֶחֱזָיוּ

לִקְצוֹת כָּל אָרֶץ וּבְכָל עִיר וָפֶלֶךְ

עִבְרִים חֲכָמִים בִּתְבוּנָה יַעֲצֹרוּ

וּלְצֶדֶק וּלְמִשְׁפָּט בָּעָם יָשׂרוּ,

לִפְנֵי שָׂר יַעַמְדוּ וּבְחַצְרוֹת מֶלֶךְ

לִנְגִידֵי אוֹצָרוֹת מֵהֶם יִקָּחוּ

וּבְמַלְאֲכוּת מַלְכָּם בַּגּוֹיִם שֻׁלָחוּ

גַּם לִשְׁפּוֹךְ דָּמָם בַּקְּרָב לֹא יִמֹּנוּ,

וּבְאַמַּת הַבִּנְיָן, וּבְכָל חֲרֹשֶת

וּבְמִקְנֶה וּבַקִּנְיָן וּתְפוֹשׂ מַחֲרֶשֶׁת,

וּבְכָל חָכְמַת דַּעַת אָחוֹר לֹא יִסֹּגוּ.

הֵן אֱמֶת, יַעֲקֹב, כִּי עַד כֹּה נוֹאַלְתָּ

הֶחֱזַקְתָּ בַּסִכְלוּת חָכְמָה גְּעַלְתָּ,

וַתַּרְעַל מִגֹּעַר לִבּוֹת בָּנֶיךָ,

וַתִּמְרוֹד בָּאוֹר וַתֵּשֶׁב בַּחֹשֶׁךְ,

וַיְהִי לֶחֶם בֵּיתְךָ עָקְבָה וָנֶשֶׁךְ,

וַתַּצְדֵּק גִּדּוּפִים חֶרְפֹּת שֹטְנֶיךָ

אַךְ לֹא בִּשְׁאָט נֶפֶשׁ כָּל זֹאת עָשִׂיתָ,

לֹא הִכְבַּדְתָּ לִבְּךָ, עָרְפְּךָ קִשִּׁיתָ,

יַד הָאוֹנֵס הָיְתָה, הוּא הֲדִמָּנוּ,

עַתָּה יָצָא שַׁחַר, זָרַח הַשֶׁמֶשׁ,

נָסָה הָאִוֶּלֶת, בָּרַח הָאֶמֶשׁ.

אוֹר נָגַהּ עַל כֹּל נָגַע גַּם בָּנוּ.

וּבְאַרְצֵנוּ גַּם זֹאת כִּי חָלַף קֶרַח

וַיִּגָלוֹ יַחַד אָבִיב וָפֶרַח,

מִהֲרָה הַחָכְמָה וַתַּךְ בָּנוּ שֹׁרֶשׁ;

כִּי מַאֲמָר מֶלֶךְ פָּתַח בָּתֵּי סֵפֶר,

בָּם יוֹרוּ לִבְנֵי יַעֲקֹב אִמְרֵי שֶׁפֶר,

כִּי הֵעִיר אֵל אֶת רוּחוֹ כִּלְבַב כּוֹרֶש!

גַּם פִּתְחוֹן פֶּה בָּעַמִּים נָתַן לָמוֹ,

כִּי נִדְרָש אֶל דּוֹרְשָׁיו רָצוֹן עִטְּרָמוֹ,

הוֹצִיא כִּתְבֵי עִתִּים אִיש כִּלְשׁוֹנֵהוּ,

שָׁם עֵץ הַדַּעַת יֻתַּן בִּשְׂדֵה זֶרַע,

יִשּׂא חָזוֹן לָעָם לִבְלִי יִפָּרַע,

שָׁם יִצְטַדַּק יַעֲקֹב, יַהַם שׂוֹטְנֵהוּ.

גַּם שַׁעֲרֵי הָאָרֶץ יָדוֹ פָּתְחָה,

שָׁם רֶגֶל עִבְרִי מִנִּי אָז לֹא נָחָה,

וַיִּתֵּן הָרִשְׁיוֹן לָבוֹא אֶל קָרָב;

וּלִכָל חֲכָם לֵב, לוֹ נֶפֶש מַשִׂכֶּלֶת,

מִשְׁטָר וּפְקִדֻּת יֻתַּן בַּמֶּמְשֶׁלֶת,

חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים חֲסָדָיו יָרָב!

וִישֻׁרוּן מִהֵר אַף הֶרְאָה לָדַעַת,

כִּי יָדָיו רָב לוֹ בִּתְבוּנָה וָדַעַת,

וּמְחָרֵף וּמְגַדֵּף יִקְפָּץ-נָא פִּיהוּ;

בֶאֱמוּנָתוֹ יַחֲזִיק, הִיא לוֹ מִשְׁעֶנֶת,

וּבְרִיתוֹ אֶת תּוֹרָתוֹ עוֹד נֶאֱמֶנֶת,

וּשְׁבִיבֵי חָכְמָה גַּם לִבּוֹ יַגִּיהוּ.

לֹא עוֹד כַּאֲתוֹן בִּלְעָם וּבְהַרְבֵּה לַחַשׁ

נִלְעָג הַיְּהוּדִי וִיהִי גַּם לָלַעַג;

כִּי בִלְשׁוֹן עַם וָעָם צַחוֹת יָשִׂיחַ.

וּבְנֵי עַם אַחַר גַּם אוֹתוֹ יָאֳהָבוּ,

הוּא יִגַּש לָמוֹ הֵם אֵלָיו יִקְרָבוּ,

אִישׁ אִישׁ שִׂנְאָתוֹ מִלִּבּוֹ יַדִּיחַ.

חִזְקוּ, עַם יַעֲקֹב, וִידֵיכֶם אַמֵּצוּ

וּפְרִי יַעֲשׂוּ הַנִּצָנִים הֵנֵצוּ,

כָּל עֵת-חַיֵיכֶם לַחָכְמָה הַקְדִּישׁוּ.

שִׁקְדוּ יוֹם וָלַיִל, עִמְלוּ וּשְׁקֹדוּ,

בֶאֱמוּנָה נִצַּחַת מַלְכְּכֶם עֲבֹדוּ,

אוֹתָּה אֲבוֹתֵיכֶם לָכֶם הוֹרִישׁוּ.

אָז גַּם מַלְכֵּנוּ וּנְשִׂיא רֹאש אַרְצֵנוּ

יָאִיר אֶת פָּנָיו אֵלֵינוּ יִרְצֵנוּ,

כִּי בִמְלֹא תֵבֵל חֲסָדָיו נֶאֱמָנוּ;

וּבְעֵת עַל כִּסֵּא דִין חָכְמָתוֹ תַעַל

לָתֶת חֹק אֶל עַמָּיו כָּאֵל מִמַּעַל,

אָז זָכֹר יִזְכֹּר כִּי בָנָיו גַּם אָנוּ.

א.

הַיּוֹם רַד וַיְפַנֶּה מָקוֹם לַלָּיְלָה

וּתְשֻׁאוֹת הָאָרֶץ לִדְמָמָה קָמוּ;

הַסַּהַר הִתְיַצֵּב בִּמְרוֹמֵי מַעְלָה,

רוּחוֹ סָרָה, פָּנָיו כָּהוּ נִכְתָּמוּ.

יָרֵחַ יָקָר! מַה נָפְלוּ פָּנֶיךָ?

הַתְקַנֵּא בַשֶׁמֶשׁ כִּי תִקְטַן מֶנּוּ,

אוֹ אוּלַי יַעַן עַד נֶאֱמָן הִנֶּךָ

בִּפְעֻלּוֹת הָאֲנָשִׁים שׁוֹכְנֵי אַרְצֵנוּ?

יוֹמָם חִתְּמוּ לָמוֹ, בֶּגֶד יִלְבָּשׁוּ,

בַּלֵילוֹת יִתְעָרוּ, לֹא יִתְבּוֹשָׁשׁוּ.

בַּלֵילוֹת יֵרָאוּ נִכְלֵי צָבוּעַ,

מִסְכְּנוּת מִתְעַשֵׁר, מַעְגְּלֵי הַבּוֹרֵחַ;

תֵּרֶא דִמְעוֹת אֻמְלָל יַמְסֶה הַיְצוּעַ,

מַחְתֶּרֶת הַגַּנָּב, מַחֲבֵא רוֹצֵחַ;

תֵּדַע סוֹד הָאוֹרֵב וּמְרַגְּלֵי חָרֶשׁ,

מַחְשְׁבוֹת מֶלֶךְ, תַּחְבֻּלוֹת שַׂר הָחָיִל,

תַּעֲלֻמוֹת הַהַרְמוֹן, רָזֵי הָעָרֵשׂ –

תֵּדַע סִתְרֵי כָל חָי, משֵׁל הַלָּיִל!

לוּ מַלְאָךְ אָנִי, לוּ בֵית אֵל הָיִיתִי

וּבְסֻלַּם יַעֲקֹב אֵלֶיךָ עָלִיתִי!

בַּמַּחֲשָׁבָה זֹאת אֶת נַפְשִׁי שִׁעֲשָׁעְתִּי

עֵת לֶכְתִּי בַשָׂדֶה בָּדָד לָשׂוּחַ,

חִישׁ קוֹל שׁוֹט קוֹל רַעַש אוֹפָן שָׁמָעְתִּי

וָאֵרֶא רֶכֶב אֵש יוֹרֵד בָּרוּחַ,

וּבָרֶכֶב אַרְבָּעָה סוּסֵי לַהַב

וּכְרוּב נַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּמוֹ

וּבְכוֹכַב-שֵׁבֶט יִדְפְּקֵם, יִמְחַץ רַהַב,

וּבְמוֹשְׁכוֹת הַקֶּשֶׁת יַטֶּה אוֹתָמוֹ,

וּרְפִידַת הָרֶכֶב חַשְׁמַל וָנֹגַהּ –

מֵרוֹמְמוּת הַמַּרְאֶה נַפְשִׁי נָמֹגָה!

וּכְבָר יָרְדָה אַרְצָה זֹאת הַמֶּרְכֶבֶת

עֵת אֵלִיָה וַחֲנוֹך עָלוּ שָׁמָיְמָה

וּמְלָכָת הַשָּׁמַיִם בָּהּ יוֹשֶׁבֶת

מֵחֹם יוֹם כִּי תֵּרֵד לִרְחוֹץ הַמָּיְמָה;

בָּהּ יוֹשֵׁב אֵל זֹעַם יוֹם יַחַת מָטָּה

לָבִיא עַל עֹזְבָיו כִּלָּיוֹן וָקָרֶץ.

מֶרְכֶּבֶת-כָּבוֹד זֹאת יָרְדָה גַּם עָתָּה

וַתַּעֲלֵנִי מִתַּחְתִּיוֹת הָאָרֶץ;

כִדְמוּת יָד יָצְאָה מִלֵּב הַלֶּהָבָה

וַתּוֹשִׁיבֵנִי אֶל תּוֹך הַמֶּרְכָּבָה.

הַסּוּסִים נִתְּרוּ – לִשְׁחָקִים אַרְקִיעַ,

הַיָּם נָס, הָאָרֶץ נֶחְבְּאָה הַפָּעַם,

גִּלְגַּל הָרוּחַ מִסָּבִיב יָרִיעַ,

תַּחְתַּי חַדְרֵי בָרָק, סֵתֶר הָרַעַם;

פֹּה גַּלְגַּל הָאֵשׁ – פֹּה שַׁעַר שָׁמָיִם –

וַיִּסֹּב עַל צִירוֹ וַיִּפָּתַח;

אָז סוּס וָרָכָב נָמַסּוּ כַּמָּיִם,

וַאֲנִי הֻצַּגְתִּי עַל חוּג הַיָּרֵחַ.

הִבַּטְתִּי לָדַעַת אֵיפֹה הָיִיתִי –

אַךְ חֹשֶׁךְ סָבִיב – וּמְאוּם לֹא חָזִיתִי.

הִבַּטְתִּי וָאֵרֶא מֵרָחוֹק מִתַּחַת

כִּדְמוּת כַדּוּר מֵאִיר מֵפִיץ קַרְנָיִם –

הֲלֹא אַתְּ הִיא, אַרְצִי, אַתְּ הַזּוֹרַחַת

תָּאִירִי לַלְּבָנָה פֹּה בַּשּׁמָיִם!

אָז אִמַּצְתִּי לִבִּי רַגְלַי נָשָׂאתִי

וּלְאוֹר הָאָרֶץ בַּסַּהַר הָלַכְתִּי,

וּבְכָל הַמָּקוֹם שָׁמָּה לֹא מָצָאתִי

כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר בּוֹ דָּרַכְתִּי;

רַק כּוֹכָבִים וּשְׂרָפִים עָפִים בְּרָמָה

כַאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה הַצִּפֳרִים בַּאֲדָמָה.

צָדְקוּ הָאוֹמְרִים – אֶל לִבִּי אָמָרְתִּי –

כִּי הַיָּרֵחַ אֶרֶץ לֹא נוֹשֶׁבֶת;

עַד לִגְבוּל נֹגַהּ הָאָרֶץ עָבָרְתִּי

אֵין עִקְּבוֹת עִיר מוֹשָׁב – רַק שׁוֹאַת מָוֶת

אֵין בַּית אֵין שָׂדֶה, אֵין עֵץ אֵין זַרוּעַ,

אֵין רֶכֶב בַּרְזֶל, אַין מֶכֶס הַיָּיִן,

אֵין חוּט בַּרְזֶל דָּק עַל עַמּוּד רָקוּעַ,

אֵין בֵּית-הַמִּדְרָש אָף בֵּית-מַשְׁקִים אָיִן;

אֵין שׁוֹטֵר אֵין נוֹטֵר לִשְׁאוֹל מִי אָנִי

אִם יֵשׁ מִכְתָּב-מַסָּע וּמִי אִסְּפָנִי.

שָמָּה בָּאָרֶץ הָאֲנָשִׁים עָצַמוּ,

אִיש אָחִיו יִדְחָקוּ מֵאַין יָדָיִם,

עַל כֵּן עַל כָּל הַבְלֵי שָׁוְא יִלָּחֵמוּ

עַל כָּל גּוּשׁ עָפָר יִשְׁפְּכוּ דָּם כַּמָּיִם;

פֹּה עשֶׁר וּנְכָסִים לֹא אָדוֹן לָמוֹ,

אוֹצְרוֹת חשֶׁךְ לֹא חָלוּ בָם יָדָיִם;

מַסָּע וּפְסִילִים כָּל הוֹן יָקָר בָּמוֹ

שָׂדוֹת וּמִגְרָשִׁים חֶמְדַּת עֵינָיִם;

הָרֵי מַחְצֵב, הָרֵי זָהָב וּבְדֹלַח,

מִכְרֵה אַבְנֵי פֶּחָם נֶתֶר וָמֶלַח.

לוּ שָׁלְטוּ בַתֵּבֵל זֹאת הָאוֹבֶדֶת

אָז חָדַל דַּל וּרְעֵבִים נָשְׂאוּ עֹמֶר,

גּוֹי אֹבֵד מָצָא לוֹ אֶרֶץ מוֹלֶדֶת

וַעֲרֻמִים הֵכִינוּ מַלְבּוּש כַּחֹמֶר!

יוֹצֵר כֹּל! – שָׁאַלְתִּי –מַה-זֶּה עָשִׂיתָ,

מֶה עוֹלָם מָלֵא לַתֹּהוּ הִקְדַּשְׁתָּ?

לָמָּה לָאָדָם דֶּרֶךְ כֹּה לֹא גִלִּיתָ,

אוֹ מַדּוּעַ בַּשְׁבִיעִי לִשְׁבּוֹת חַשְׁתָּ?

עוֹד יוֹם לוּ עָמַלְתָּ, לוּ עוֹד יוֹמַיִם,

גַּם פֹּה תַּעֲשֶׂה אָדָם כִּדְגֵי הַמָּיִם!

עוֹדֶנִּי מַשְׁמִים וָאֵרֶא בָּרוּח

אַחַד הַשְּׂרָפִים הֶעָפִים מִמָּעַל

יָרַד עַל הַר נִשְׁפָּה עָמַד לָנוּחַ.

“וִיהִי מָה! אֶעֱלֶה-נָּא אֵלָיו” – וָאָעַל.

הִשְׁתַּחֲוֵיתֵי וָאֹמַר: "כִּי שָׂאַנִי

"כִּי לַעְפִּיל הֲלֹם לִבִּי הִשִּיאָנִי,

“גַּר פֹּה בָאָרֶץ – בַּסַּהַר הִנֵּנִי…”

– יָדַעְתִּי מִי אַתָּה, הוּא הִקְדִּימָנִי,

אַתָּה הַמְּשׁוֹרֵר פַּלְמוֹנִי אַלְמוֹנִי! –

“אָמְנָם כֵּן הוּא, וּמִי אַתָּה אֲדֹנִי?”

– אֲנִי זַגְזְגִאֵל, – בִּנְדָבָה עָנָנִי.

“הָאִם הַמְּזַגֵּג לַאֲרֻבּוֹת שָׁמָיִם?”

– לֹא כִּי הַסּוֹפֵר לִבְנֵי מָרוֹם אָנִי.

"הַגֶּד-לִי אֵפוֹא, גַּלֵּה לִי אָזְנָיִם:

“מַה תַּכְלִית כַּדּוּר זֶה? מַה פֹּה תִּפְעָלוּ?”

– דָּבָר זֶה, עָנָנִי בִּשְׂחוֹק, הִנֵּהוּ

מִסִּתְרֵי הַבְּרִיאָה שֶׁלֹא יִגָּלוּ

אַךְ לָךְ הַמְּשׁוֹרֵר אֶגְלֶה רַק קָצֵהוּ,

כִּי לוּ לַאֲחֵרִים גַּלּוֹתוֹ אִוִּיתָ

לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ, כִּי לִשְׁקֹר נִסִּיתָ.

לִמְלֶאכֶת הַצַּיָּר צוּר הָעוֹלָמִים

פֹּה הוּא בֵּית הַמְּלָאכָה, פֹּה הָאָבְנָיִם.

הָאָרֶץ תִּסֹּב עַל צִירָהּ יוֹם תָּמִים,

עִמָּהּ יָסֹב הַסַּהַר בַשָּמָיִם,

וּמִדֵּי עָבְרָהּ מַעֲשֶיהָ נִכְתָּבִים

בִּכְתָב-אוֹר-הַשֶּׁמֶשׁ נִכְחָהּ זוֹרֵחַ,

עַל לֻחוֹת הָעֵדוּת הֵם הַכּוֹכָבִים

הָעֲרוּכִים לָה בִּמְכוֹנַת הַיָּרֵחַ,

וַחֲצִי הַסַּהַר הַשּׁוֹכֵן בָּעֲרָפֶל

הוּא חֲדַר הָאִישׁוֹן¹, לִשְׁכַּת הָאֹפֶל².

עתָּה הִתְבּוֹנַנְתִּי לִתְמוּנַת הַלְּבָנָה

כִּי הִיא כִּמְכוֹנַת חוֹקְקֵי-אוֹר אֶצְלֵנוּ;

כּוֹכָב נֹגַהּ כַּעֲדָשָׁה יָצִיץ מִקָּנָהּ

וּפִיהָ עָרוּךְ אֶל נֹכַח אַרְצֵנוּ,

מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת כּוֹכָבִים הוֹרִידוּ

יַשְׁקוּם מֵי-כֶסֶף כִּרְאִי צַח הִזַּכּוּ,

וּכְלֻחוֹת בַּמְּכוֹנָה אוֹתָם הֶעֱמִידוּ,

שָׁם צַלְמֵי אָדָם עָלֵימוֹ הֻחַקּוּ –

הוֹצִיאוּם וַיְרִיצוּם חִיש לִמְקוֹם סָתֶר,

וִיצֻרֵי הַצֵּל יַאֲחִיזוּ בַּנָּתֶר.

הִנֵּה דִּבְרֵי חַכְמֵיכֵם – הוֹסִיף – טֹבוּ,

כִּי כָל מַעֲשֵיכֶם נִכְתָּבִים בַּסֵּפֶר,

אַךְ לֹא בִּכְתָב-אֱנוֹש, כַּאֲשֶׁר תַחֲשׁוֹבוּ,

לֹא בִּדְיוֹ וָקֶסֶת וּבְאִמְרֵי שֶׁפֶר,

כִּי בִּכְתָב-הָאוֹר יֻחַקּוּ יֻצָּרוּ

כִּדְמוּתָם וּכְצַלְמָם פֹּה בָּרָקִיעַ,

כָּל מַעֲשֶׂה כָּל מִקְרֶה אֲשֶׁר יִקָּרוּ

בִּמְקוֹם אֲשֶׁר אוֹר הַיּוֹם שָׁם מַגִּיעַ;

כִּי קֶרֶן הָאוֹר בּוֹ מוֹסְדוֹת כָּל חֹמֶר

הוּא חָרָט הָאֳמָן יוֹצֵר כֹּל בָּאֹמֶר.

וָאֶתְחַנֵּן אֵלָיו: "הַפְלֵה חַסְדֶּךָ,

הַרְאֵנִי חִקְקֵי הָאוֹר עַל הַלּוּחוֹת".

חֲדַל-לָךְ, גָּעַר בִּי, עֲזוֹב חֶפְצֶךָ

אִם אִיש אוֹהֵב אַתָּה שָׁלוֹם וּמְנוּחוֹת,

הֶן תָּוֵי שַׁדָּי רַמּוֹת לֹא יֵדָעוּ

וּבְעֶצֶם תָּאֳרוֹ יַרְאוּנוּ כָּל גָּבֶר.

אוֹי אוֹי לָךְ אִם צַלְמָם עֵינֶיךָ רָאוּ

חַיֶּיךָ יָרְעָלוּ עַד רִדְתָּךְ קָבֶר.

שׁוּר, שָׁם יָצָא שַׁחַר, יֵרֵד אַרְצֶךָ;

לֵךְ וֶאֱחוֹז בִּכְנָפוֹ, הוּא יוֹרִידֶךָ.

ב.

הוּא הוֹרִידָנִי – אַךְ מִן-הוּא וָהָלְאָה

אֶת חִקְקֵי-הָאוֹר רֶגַע לֹא שָׁכַחְתִּי.

לֹא יָדַעְתִּי שָׁלֵו וּשְׁנָתִי נִגְזָלָה

וּכְמֻכֵּה-יָרֵח שׁוֹלָל הִלָּכְתִּי

כִּלְיוֹתַי יִסְּרוּנִי, לִבִּי הִכָּנִי;

מַדּוּעַ לָרֶדֶת אַרְצָה מִהַרְתִּי

הֵן זַגְזְגִאֵל רֵיקָם לֹא הֱשִׁיבַנִי,

לוּ אֵלָיו הִקְשֵיתִי, לוּ בּוֹ פָּצַרְתִּי.

וּבְכֵן חָרַצְתִּי נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיְמָה –

לַעֲלוֹת, וִיהִי מָה, שֵׁנִית הַשָּמַיְמָה.

אַךְ אֵיזֶה הַדֶּרֶךְ אֶעֱלֶה שָׁמַיְמָה?

אֲהָהּ, לֹא כָּל יוֹם יֵעָשׂוּ נִפְלָאוֹת!

לַיְלָה וָלַיְלָה יָצָאתִי הַמַּיְמָה,

שַׁטְתִּי בַּשָׂדֶה בֶּהָרִים וּבְקָעוֹת.

רָאִיתִי הַלְּבָנָה אַרְצָה נִבָּטָה,

רָאִיתִי כּוֹכָבִים עָפִים בָּרוּחַ,

יָדַעְתִּי כִּי זַגְזְגִאֵל יַחֲרוֹת עָתָּה

פָּנִים חֲדָשׁוֹת בִּכְתָב-אוֹר עַל לוּחַ.

אָכֵן קוֹל אוֹפָן אָזְנִי לֹא שָׁמָעָה

וּמֶרְכָּבָה לָשֵׂאת אוֹתִי לֹא בָאָה.

הִגְדַּלְתִּי מַעֲשָׂי תַּחְבֻּלוֹת הִרְבֵּיתִי;

בָּנִיתִי לִי מִגְדָּל בָּאַוִּיר פֹּרֵחַ,

עָשִׂיתִי לוֹ צִנָּה, קִיטֹר מִלֵּאתִי,

וָאֵשֵׁב בַּצִּנָּה לַעֲלוֹת יָרֵחַ,

אַרוֹמָם, אֶנָשֵׂא, הַס כָּל הָאָרֶץ…

עַל בָּמֳתֵי עָב אָנִי, חִישׁ אֶהְיֶה שָׁמָּה…

אַךְ חִישׁ גָּז הַקִּיטֹר גָּז וַיִּתְפָּרָץ,

נִבְקַע הַמִגְדָּל וָאֶפֹּל הַיָּמָה;

כִּמְעַט שֶׁטָּבַעְתִּי וְהַדָּגִים אֲכָלוּנִי

לוּלֵא הַדַּיָּגִים בָּאוּ וַיְדִיגוּנִי.

עָזַבְתִּי דֶּרֶךְ חֹל – דֶּרֶךְ הַתְּבוּנָה

הַטָּמוּן בַּחוֹל הָאַכְזָב כַּמָּיִם,

וָאֶבְחַר דֶּרֶךְ הַקֹּדֶש – דֶּרֶךְ אֱמוּנָה

אֹרַח לַצַּדִּיק הָעוֹלֶה שָׁמָיִם;

הָלַכְתִּי אֶל עִיר לִמְקוֹם צַדִּיק קָדוֹשׁ

וּבְיָדִי פִּדְיוֹנִי כִּיס מָלֵא וְגָדוֹשׁ,

גַּם אִשָׁה עֲקָרָה שָׁם עִמִּי נִקְרָתָה;

וַיְהִי בְּהִסְתַּכְּלוֹ בְצוּרוֹת הַמַטְבֵּעוֹת

וַיְבַלְבֵּל הַצַּדִּיק בְּטָעוּת הַקְּמֵעוֹת –

וָאוֹלִיד בָּנִים, וְהִיא שָׁמַיְמָה עָלָתָה.

עָשִׂיתִי תְּשׁוּבָה וָאָצוּם הַפְסָקָה

וּבְמִקְוֶה כַּשֵׁר, חֶצְיוֹ מֵי-רַגְלַיִם

וָאֲכַוֵּן בַּתְּפִלַּה אֶת לִבִּי לַשָּמַיִם

וָאֶזְכֹּר בְּסִלּוּדִים אַת שֵׁם הַקְּדֻשּׁה…

אַךְ הַשֵּׁם כְּמוֹ הֶגֶה פָּשַׁט וַיָעֹף

וַאֲנִי – כִּכְלִי מָלֵא כְּלִמָּה וּבוּשָׁה

נִשְׁאָרְתִּי עַל עָמְדִי מַר-רוּחַ וְזָעַף.

אוֹ כִּי לֹא יָדַעְתִּי אֲכַנֵהוּ, לְעֶלְבּוֹנִי,

אוֹ כִּי נִלְאָה הוּא לָשֵׂאת כֶּבֶד עָוֹן כָּמוֹנִי.

נוֹאַשְׁתִּי, אָמַרְתִּי: אָבְדָה תִּקְוָתִי!

וָאֶתְהַלַּךְ מַשְׁמִים מַר וַהֲרוּג-כָּעָשׂ –

וּפִתְאֹם לָפֶתַע בָּאָה עֶזְרָתִי

מִמָּקוֹם לֹא קִוִּיתִי וּבְהֶסַּח הַדָּעַת:

מָאתַיִם אֶלֶף בַּגּוֹרָל זָכִיתִי

וַעֲדַת חֲנֵפִים וּמְלַקְקִים עִוְּדֻנִי,

לִגְבִיר וּלְגָדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל הָיִיתִי

וּלְכֹל לָרֹאש נִטְּלוּנִי וַיְנַשְּאוּנִי,

שֶׁבַע בַּיוֹם אֶת תְּהִלָּתִי הִבִּיעוּ

עַד הַשּׁמַיִם אֶת שִׂיאִי הִגִּיעוּ.

עַל דַּבֶּשֶׁת הַחֲנֻפָּה עָלִיתִי שָׁמַיִם

וָאֶמְצָא זַגְזְגִאֵל פִּרְקוֹ אָז יָשִׁיר.

וָאֶגָש וָאֶסְפֹּק לוֹ עָל הַכְּתֵפָיִם

בְּרוּח נְגִידִים וּבְעַזּוֹת כֶּעָשִׁיר:

– הֲשָׁלוֹם, זַגְזְגִאֵל יְדִידִי!? – קָרָאתִי–

לֹא עוֹד מְשׁוֹרֵר אָנִי, לֹא כִּנּוֹר אָעִירָה;

עֲשַׁרְתִּי, מָצָאתִי הוֹן, וּלְבַקֶּרְךָ בָּאתִי. –

וַיִּפְסוֹק זַגְזְגִאֵל פֶּרֶק הַשִּׁירָה

וַיִּסֹּב אֵלַי עַל כַּף רֶגֶל עֵגֶל

וַיִּקְרָא: "שָׂמַח לָךְ לִבִּי וַיָּגֶל!

שָׁלוֹם בּוֹאֶךָ!" – וּבְדַבְּרוֹ עִמָּדִי

הוֹצִיא מִתַּחַת לִכְנָפָיו יַד אָדָם

וַיְחַבַּק וַיְנַשַּק לִי וַיְאַמַּץ יָדִי;

גַּם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת פָּשְׁטוּ לִי יָדָם

וַיַּעַזְבוּ אִיש מְלַאכְתּוֹ אֲשֶר עָשׂוּ

וַיֶּחֶרְדוּ אֵלַי בִּתְעוּפַת עָיִן

בֶּגֶד בּוּץ כַּיְּרִיעָה אֶל רַגְלַי פָּרָשׂוּ

וַיִּצְלוּ לִי בָּשָׂר וַיְסַנְּנוּ יָיִן;

וָאָבִין כִּי גַּם בַּמָּרוֹם יְכַבְּדוּ עֲשִׁירִים

וְאַלְפֵי שִׁקָלִים טֹבוּ מֵרִבְבוֹת שִׁירִים.

וּבְאָכְלִי רִנַּת כּוֹכָבִים הִקְשַׁבְתִּי,

וּלְקוֹלָם בָּהָדָר בְּצֵל עֲצֵי-תֹמֶר

עַל חֹף מֵי-מְנוּחוֹת לָנוּחַ שָׁכַבְתִּי

אָז פָּנָה זַגְזְגִאֵל אֵלַי וַיֹאמֶר:

“מַה-חֶפְצְךָ אֵלַי עַתָּה נָא הַגִּידָה!”

– כָּל יִשְׁעִי כָּל חֶפְצִי לִרְאוֹת הַלּוּחוֹת. –

" הַלּוּחוֹת? הֶרֶף נָא! עוֹד בָּךְ אָעִידָה,

“הֵן עֲרֻמּוֹת תֵּלַכְנָה פֹּה הָרוּחוֹת…”

– יָדַעְתִּי, יָדַעְתִּי; וּכְבָר אָמַרְתִּי

כִּי לֹא אִירָא דָּבָר יַעַן… עָשַׁרְתִּי. –

"אִם לָךְ – עָנָנִי – צֵל הַכֶּסֶף יָסֶךְ

"וּבְאֶבְרָתוֹ תֶחֱסֶה מֵעֶבְרַת זָדוֹן,

"פַּחְדִּי אָנֹכִי בָּזֶה לֹא יֵחָשֶׂךְ

"וּבְעָרִיצֵי מַטָּה לֹא אֶתְגָּר מָדוֹן;

"הֶן הֵם גַּם שָׁמַיְמָה לַעֲלוֹת יָהִינוּ

"בִּרְאוֹתָם כִּי סוֹדָם לֶאֱנוֹשׁ גִּלִּיתִי,

"לִפְנֵי בֵּית-דִּין שֶׁל מַעֲלָה עָלַי יַלְשִׁינוּ

"וּמִי יֵדַע מַה-תִּהְיֶה אָז אַחֲרִיתִי,

"כִּי מִשּׁוּט לָשׁוֹן גַּם בָּזֶה נָגוּרה

"גַּם פֹּה יֵשׁ שָׂטָן וּפוּלְסֵי דְנוּרָא.

"הָבָה לֹא אֲכַחֵד הַלּוּחוֹת מִמֶּךָ

"עֲלֵיהֶם מַלְאֲכוֹת הַקָּהָל רְשׁוּמוֹת

"וִיחִידֵי הַדֹּר לֹא אוּכַל אַרְאֶךָ

"אֶת נִשְׁמוֹתֵיהֶם הוֹלְכוֹת עֲרֻמּוֹת;

"אוֹתָם רָאֹה תִּרְאֶה בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית

“כִּי תָּבוֹא הֲלֹם לִבְלִי שׁוּב עוֹד בָאָדָם”…

וּבְדַבְּרוֹ נָשְׁבָה בִּי רוּח חֲרִישִׁית

וּשְׁמֻרוֹת עֵינַי נֶאֶחְזוּ וָאֵרָדֵם,

וָאָכֹף רֹאשִׁי וָאֶדֹּם כִּי עָרְבָה שְׁנָתִי

וַתְּהִי בְעֵינָיו כְּהוֹדָאָה שְׁתִיקָתִי.

וַיִּקָּחֵנִי זַגְזְגִאֵל יַרְכְּתֵי צָפוֹנָה

וַיַּעֲמִידֵנִי עַל רֹאשׁ אֶבֶן הַשְׁתִיָּה –

מִימִינִי הַגַּלְגַּל הַחוֹזֵר כַּמְּכוֹנָה,

מִשְּמֹאלִי עוֹלָם הַתֹּהוּ, אֶרֶץ הַנְּשִׁיָּה;

עַל רֹאשִׁי רָקִיע הַקֶּרַח נוֹרָא מַרְאֵהוּ

וּתְהֹם רַבָּה רֹבֶצֶת אֶל רַגְלַי מָטָּה,

וּלְפָנַי הַרְאֵל וּדְמוּת זְבוּל עָלֵיהוּ

וִירִיעַת עֲרָפֶל אֶת פָּנָיו לָאָטָה.

וַיִּמְשֹׁךְ מֹשְׁכוֹת כְּסִיל וַיְפַתֵּחַ

וַיְגַל הַמָּסָךְ מִזְּבוּל הַיָּרֵחַ.

וָאֵרָא בַּזְּבוּל אֲרוֹן-עֹז פָּתוּחַ

וּמִגְרָעוֹת לוֹ סָבִיב וּשְׂפַתָּיִם,

וּשְׂדֵרָה בַּשְּׂדֵרָה לוּחַ אֶל לוּחַ

אַלְפֵי אֲלָפִים רִבּוֹא רִבּוֹתָיִם

לוּחוֹת עֲנָקִים לָהֶם יִרְאָה וָגֹבַהּ.

וַעֲלֵיהֶם תַּבְנִיוֹת שׁוֹנוֹת וּמְשֻׁנּוֹת:

לֹא מָלְאָה נַפְשִׁי לִרְאוֹת לָשׂבַע

אַף כִּי קָמוּ עֵינַי מֵרְאוֹת בַּתְּמוּנוֹת.

אָז אִסְפַּקְלַרְיָא מְאִירָה לִי יוֹשֶׁט

וַיֹּאמֶר: הָבֵן בַּמַּרְאָה וּדְעֵה קֹשֶׁט.

וָאֵרֶא בַּתְּמוּנָה הֵיכַל תִּפְאֶרֶת

וּבְקִיעִים בּוֹ רַבּוּ פֶּרֶץ עַל פֶּרֶץ

טִיחוֹ נוֹפֵל, קוֹרָתוֹ מִתְפּוֹרֶרֶת,

וּבְשִׁכְבַת אֲבָקוֹ יִרְמוֹשׂ כָּל שֶׁרֶץ,

וּזְקֵנִים עַל מִשְׁכְּבוֹתָם בֶּטַח נִרְדָּמִים,

מִפְּנֵי הַמַּפֹּלֶת לֹא יִפְחֲדוּ פַּחַד,

וּבְעַד הַחַלּוֹנוֹת עוּלֵי הַיָּמִים

מִתְמַלְּטִים מִן הַהֲפֵכָה אַחַד אַחַד.

וָאֶשְׁאַל: “מַה-זֹּאת”? וָאֶשְׁמַע תְּשׁוּבָתוֹ:

זֶה בֵּית יִשְׂרָאֵל, זֶה הֵיכַל תּוֹרָתוֹ!

וָאָשׁוּב וָאֵרֶא בֹּר מָלֵא רֶפֶשׁ

וּמֹטוֹת אֲרוּכִים עַל פָּנָיו נְטוּיִם

וּשְׁחוּטִים בְּרֹב סִמָּנִים, שְׁחוּטִים עַד הַנֶּפֶשׁ.

תּוֹרִים וּבְנֵי-יוֹנָה בַּמֹּטוֹת תְּלוּיִם;

רֹאש הַמֹּט בָּעֶרֶשׂ, קִצּוֹ בַּקֶּבֶר,

וְהָאֶפְרוֹחִים תְּלוּיִם מַטָּה רֹאשָׁמוֹ

וִיעַלְעוּ דָּם וִיפַרְפְּרוּ וִינִדּוּ אֵבֶר

וִיפַרְפְּרוּ מֵעַרְשָׂם עַד פִּי קִבְרָמוֹ.

“בֵּית הַשּׁוֹחֵט הוּא עֶרֶב יוֹם כִּפּוּרִים?”

– לֹא, חֲדַר הַמְּלַמְּדִים, שֹחֲטֵי בְנֵי הַנְּעוּרִים!

וָאֵרֶא יָם גָּדוֹל וּרְחַב יָדָיִם,

בּוֹ יַלְדֵי הָעִבְרִים חַיִּים יֻטָּלוּ,

וָאֶרְאֵם עוֹלִים וְיוֹרְדִים עַל הַמָּיִם,

נֶאֱבָקִים עִם מוֹתָם טֶרֶם יִצְלָלוּ;

אַךְ מִסְפָּר אֲנָשִׁים מֵעֵיהֶם הָמוּ

לִבְנֵי בִטְנָם, וּבְתֵבוֹת עֲצֵי גֹּפֶר

בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיָּם אוֹתָם שָׂמוּ

הַמְּשׁוּחוֹת מִבַּיִת וּמִחוּץ בַכֹּפֶר,

וַיֹּאמֶר לִי: “הַיָּם הוּא יָם הַגֶּפֶ”ת

“וּשְׂפַת הַקֹּדֶש – הַתֵּבָה בַּזֶּפֶת”.

וָאֵרֶא אִישׁ זָקֵן מֻכֵּה סַנְוֵרִים

וּבְרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו גַּרְגִּיר עֲדָשִׁים,

וּסְבִיבוֹ קָהָל רָב עִוְּרִים אֲחֵרִים

וּפְנֵיֶהם פְּנֵי גֶּבֶר, לִבָּם לֵב נָשִׁים;

וָיָרֶם הַזָּקֵן עַל רֹאשָׁם גַּרְגִּירוֹ,

וַיְהִי הַגַּרְגִּיר לָהָר וַיִּפְרָץ-פָּרֶץ.

וַיְּדַכֵּא תַּחְתָּיו אֶת כָּל אַנְשִׁי עִירוֹ

וַיִּגְדַּל יֶתֶר עַד כָּל אַפְסֵי אָרֶץ.

– מִי זֶה הוּא הָעִוֵּר וּמָה הָעֲדָשָׁה? –

“רָב מְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בְּחֻמְרָא חֲדָשָׁה!”

שָׁם אֲנָשִׁים נוֹפְלִים אַרְצָה אַפָּיִם,

פִּיהֶם הִכְפִּישׁוּ בֶּעָפָר וּפְנֵיהֶם,

וְאִישׁ מִדָּה, לוֹ שֵׁש וָשֵׁש אֶצְבְּעוֹת יָדַיִם,

יָרֹעַ קָדְקֳדָם וִיחַפֵּשׂ בִּגְדֵיהֶם;

אֶת שיִמְצָא ³ יוֹצִיא אֶל חֵיקוֹ מֵחֵיקָם

וּכְבָר כִּיסוֹ הָרָחָב מָלֵא עַל גְּדוֹתָיו,

וּכְבָר כִּיסָם רָזָה וּכְלֵיהֶם רֵיקָם

וּנְטוּיָה עוֹד יָדוֹ וּשְׁלוּחוֹת אֶצְבְּעוֹתָיו.

– מִי אֵלֶּה הָרָאשִׁים? – “רָאשֵי עַם קֹדֶשׁ!”

– וּמִי אִישׁ הַמִּדָּה? – “פַּרְנַס הַחֹדֶשׁ!”

הִנֵה בִּקְעָה גְּדוֹלָה רַחֲבַת יָדַיִם

וּבָה הָמוֹן עָם דּוֹמִים בִּתְמוּנָתָם

בּוֹנִים לָהֶם מִגְדָּל רֹאשׁוֹ בַּשָּׁמַיִם,

אַךְ שׁוֹנָה וּבְלוּלָה רוּחָם וּשְׂפָתָם;

אִישׁ אִישׁ מֵהֶם שְׂפַת אָחִיו לֹא יָבֶן

וּבְיָדָם חֶפְצַם עַל כֵּן לֹא יַצְלִיחַ:

זֶה יִשְׁאַל חֵמָר, זֶה יוֹשִׁיט לוֹ אֶבֶן,

חוֹל בִּמְקוֹם גָּזִית, תָּפֵל תַּחַת טִיח.

– דּוֹר הַפְלָגָה הוּא וּשְׂפָתוֹ הַבְּלוּלָה?! –

“לֹא כִּי אַנְשֵׁי דּוֹרְךָ הַמְּחִישִׁים הַגְּאֻלָּה!”

וָאֵרֶא רֶפֶת צַר וּבְתוֹכוֹ עֵדֶר

שֶׁכֻּלָּן שַׁכֻּלּוֹת וּמַתְאִימוֹת אָיִן,

צַמְרָן נָגוֹז, אֵין אַלְיָה אֵין פֶּדֶר,

וּבְרֹאשָׁן עַתּוּדִים עִוְרֵי עָיִן;

אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן, לֹא יַעֲלֶה כָּל עֵשֶׂב

וּבְקִימוֹשׁ וָחוֹחַ מֵעֵיהֶם יְמַלֵּאוּ.

אִישׁ אִישׁ מֵהֶם, שׁוֹר אוֹ עֵז אוֹ כֶשֶׂב

יִרְעֶה קָדְקד אָחִיו וּבְשַׂר רֵעֵהוּ.

– הִכַּרְתִּיךְ, אֲחוֹתִי, בַּת צִיוֹן הָאֲמֻלָּה!

עֵדֶר אֲדנָי הוּא, הוּא עַם הַסְּגֻלָּה!!

הִנֵּה לוּח אַחֵר מָלֵא אֲבַעְבֻּעוֹת

פֹּרְחוֹת נִבְקָעוֹת כַּקֶּצֶף עַל מָיִם…

–מָה הֵנָּה אֵלֶּה? – הֶן הֵנָּה הַיְּשׁוּעוֹת

“לָהֵן בִּנְעוּרֶיךָ נָשָׂאתָ עֵינָיִם!”

– אֲהָהּ, קָרָאתִי, וָאָלִיט אֶת פָּנַי,

מִכָּל חֲלֹמוֹתַי לֹא נִשְׁאַר מְאוּמָה:

“טָהֳרַת הַקֹּדֶש”, “הַשְׂכָּלַת רַבָּנַי”,

“יִשּׁוּב הָאָרֶץ וּתְקוּמַת הָאוּמָה” –

וּמִגֹּדֶל הַכְּאֵב, מֵרֹב הַקָּרֶץ,

נָפַלְתִּי רֶגַע מִשָּׁמַיִם אָרֶץ.

(תרל“ח-תרמ”ב)

א

(א) מַשְׂכִּיל לִיהוּדָה בִּהְיוֹתוֹ עַל רֹאשׁ גֵּיא־שְׁמָנִים: (ב) לַאֲדֹנָי הָאָרֶץ וּמְלֹאָהּ הַבְּרִיאָה וְכָל הֲדָרָהּ: (ג) שֶׁמֶשׁ־צְדָקָה זֹאת יָדוֹ בָּרָאָה וּמְסִלָּה שָׂם לָהּ בְּלֶב־הַשָּׁמָיִם: (ד) בְּיָדָהּ נָתַן מַפְתֵּחַ הֵיכַל־כְּבוֹדוֹ הִיא תִפְקְדֶנּוּ לַבְּקָרִים: (ה) הִיא תְכַלְכֵּל כָּל מַחֲסֹרָיו מֵרֵאשִׁית הַשָׁנָה עַד אַחֲרִית שָׁנָה: (ו) גַּם סַהַר גַּם כּוֹכָבָיו יַד אֵל עָשָׂתָה וּמְאוֹרִים רַבִּים עַל פִּיהוּ עָמָדוּ: (ז) הַרְרֵי שָׁלוֹם אֵלֶּה בִּדְבָרוֹ הָטְבָּעוּ וּגְבָעוֹת הַחֹגְרוֹת גִּיל וָנֹעַם: (ח) הָרוּחַ יְהֵלִיל בִּמְרוֹם רָקִיעַ קוֹל רַעַם גְּבוּרוֹת סֹאֵן בַּגַּלְגַּל: (ט) שָׁם נַהֲרוֹת אֵיתָן דָּכְיָם יִשָּׂאוּ וּכְמַשַּׁק גֵּבִים מֵרֹאשׁ צוּרִים יָשֹׁקּוּ: ‏(י) פֹּה עַל עַפְרוֹת זָהָב מַעְיָן חַי יִזַּל וְאֶל הֲמִיתוֹ תֵּכֶל כָּל נָפֶשׁ: (יא) וּבְכֻלָּם אַךְ קוֹל אֶחָד מִתְהַלֵּךְ קוֹל אֱלֹהִים דֹּבֵר בָּם מִנִּשְׁמַת אַפּוֹ יִחְיוּ כֻּלָּהַם: (יב) בְּכָל מַעֲשֵׂי הָאֵל חַיִּים וָחֵפֶץ כִּי אֱלֹהִים יוֹצְרָם מְקוֹר חַיִּים הִנֵּהוּ: (יג) גַּם אֶת הָאָדָם יַד אֵל חַלָּשׂ יָצָרָה וַתִּתְּנֵהוּ עֶלְיוֹן עַל כָּל בְּרוּאֶיהָ: ‏(יד) מָה הָאָדָם הַלָּז בְּמֶרְחֲבֵי תֵבֵל וּמַה תֵּבֵל וּמְלֹאָהּ בְּרֹחַב לֵב הָאָדָם: (טו) הָאָדָם מַשְׁפִּילִי לָשֶׁבֶת וּמַגְבִּיהִי לִרְאוֹת בָּאָרֶץ וּבַשָּׁמָיִם: (טז) הוּא מַעֲמַקִּים יִשְׁכּוֹן וְנַפְשׁוֹ בַּמְּרוֹמִים מִתְהַלָּכֶת: (יז) עַל סֻלַּם הַמֶּחְקָר יְדַלֵּג עַל הַמֶּרְחָק אֲשֶׁר בֵּין הָאָדָם וּבֵין הָאֱלֹהִים: (יח) עַל שְׁלַבָּיו תַּעַל בִּינָתוֹ עַד מָרוֹם וְקָדוֹשׁ עַד שׁוּלֵי אֵל מִסְתַּתֵּר: (יט) הַחָכְמָה תָּאִיר לְפָנָיו וְהָאֱמוּנָה תַּחֲזִיק בְּיָדֵהוּ: (כ) תְּאוֹמִים מִבֶּטֶן אֲחָיוֹת הֵנָה בְּנוֹת אֱלֹהִים לְהֵטִיב לִבְחִירוֹ: (כא) אִי לְךָ אָדָם שֶׁתְּקָפַתְךָ פְּתַיּוּת וַתֶּקֶשׁ עָרְפְּךָ לִמְרוֹד אוֹר: (כב) תִּתְלוֹנֵן בְּצֵל אֱמוּנַת־פְּתָאִים וְלִמְאוֹר הַחָכְמָה תַּעֲצוֹם עָיִן: (כג) וְהָיִיתָ כִּמְמַשֵּׁשׁ בֶּאֱשׁוּן לָיִל וְכִמְהַלֵּךְ עַל הָרֵי נָשֶׁף: (כד) אֲשֶׁר לְפֶתַע פִּתְאֹם יִתְנַגְּפוּ רַגְלָיו וְכָל מִשְׁעֶנֶת לֹא תוֹעִילֶנּוּ: (כה) אִי לְךָ אָדָם כִּי בָטַחְתָּ בְחָכְמָתְךָ וּמִשְׁעַנְתְּךָ מִיָּד הִנָּחְתָּ: (כו) פֶּן־תֵּכַהּ עֵינְךָ מֵאוֹר גָּדוֹל וְהִתְגֹּעַשְׁתָּ וְנָפַלְתָּ מֵאֵין מַעְצוֹר: (כז) דֶּרֶךְ הַחַיִּים מִשְׁעוֹל צָר וּבוֹ מַחֲשַׁכִּים וּמַעֲקַשִּׁים: (כח) טוֹב הָאוֹר לִבְחָן־דָּרֶךְ וּמַטֵּה־עֹז לְיַשֵּׁר צָעַד: (כט) כִּי חֵלֶק אָדָם חַיִּים וְחָכְמָה וְנַחֲלַת גֶּבֶר מֵאֵל דַּעַת אֱלֹהִים בָּאָרֶץ:

ב

(א) תְּפִלָּה לִיהוּדָה בִּהְיוֹתוֹ בְּקִרְיַת־יְעָרִים: (ב) אֵלִי אֵלִי הַצִּילֵנִי מִבֵּין עַקְרַבִּים מֵעַם סָרָבִים וְסַלּוֹנִים: (ג) הַשֹּׁמְרִים אֵיבַת נֵצַח אֶל כָּל דֹּרֵשׁ חָכְמָה וּמֵישָׁרִים: ‏(ד) כְּמִצְחַת נְחשֶׁת מִצְחָם וְכִלְשׁוֹן אֵשׁ אוֹכֶלֶת לְשׁוֹנָם בְּחִכָּם: (ה) וְלִבָּם שָׂמוּ שָׁמִיר מֵהָבִין וּמֵרַחֵם וִימִינָם נְטוּיָה לַשְׁחִית וּלְבַלֵּעַ: (ו) וַאֲנִי בְתוֹכָם כַּחֲשָׁשׁ רָפֶה יְלַהֲטוּנִי מִסָּבִיב וְאֵין מַעְצוֹר: (ז) מִדֵּי רְאוֹתָם יִתְלַחֲשׁוּ יַחַד יוֹרוּ בְּאֶצְבַּע וְיָנִיעוּ רֹאשׁ: (ח) גַּם מִפָּנַי לֹא יַחְשְׂכוּ בּוּז וְקָלוֹן וּשְׁמִי מִנֹּאָץ בְּעֶצֶם יוֹם: (ט) וּמֶה עָשִׂיתִי אֲדֹנָי אֱלֹהָי וּמַה־יֵּשׁ עָוֶל בְּכַפָּי: (‏י‎) כִּי הִתְחַקּוֹתִי עַל שָׁרֳשֵׁי חֻקֶּיךָ וּלְאוֹר הַחָכְמָה רָאִיתִי אוֹרֶךָ: (יא) כִּי לֹא הָיִיתִי כְּנַעַר בְּאֵין דַּעַת הָעוֹצֵם עֵינָיו וְאוֹחֵז בַּדָּרֶךְ: (יב) אִם כֵּן אֵפוֹא אֲדֹנָי אֱלֹהִים עַל מַה־שָּׁוְא בָּרָאתָ הָאָדָם בָּאָרֶץ: (יג) חֲנַנְתּוֹ דַּעַת וּמְזִמָּה לָדַעַת הַיּוֹצֵר מִיפִי כֶלְיוֹ: (יד) וְתֹעֵי רוּחַ אֵלֶּה לֹא יֵבשׁוּ יִתְאַמְּרוּ כִּי הִקְשִׁיחוּ לֵב מִפָּעֳלְךָ וַהֲדָרֶךָ: (טו) בְּכָל שָׁוְא נִתְעָה יַאֲמִינוּ וְדַעַת דְּרָכֶיךָ לֹא חָפֵצוּ: (טז) וּלְבָבִי יִכְעַס לֹא יוּכַל הַשְׁקֵט כִּי קִנְאַת כְּבוֹדְךָ אֲכָלַתּוּ: ‏(יז) וְאִם אֲלַמְּדָה פּוֹתִים דַּעַת דְּרָכֶיךָ וְהָיִיתִי מַטָּרָה אֶל חִצֵּיהֶם: (יח) עוּרָה אֱלֹהִים וַעֲרֵה רוּחֶךָ עַל נְעוּרִים וְחִסְרֵי־לֵב: (יט) קַנֵּא לְשִׁמְךָ הַמְחֻלָּל בֵּינֵימוֹ וּלְחָכְמָתְךָ הַשּׁוֹכֶנֶת בֶּעָפָר: (כ) וּפְקַח עֵינֵי כֹל לִרְאוֹת אוֹרָהּ כִּי מָתוֹק הוּא לַנָּפֶשׁ: (כא) וְאָז יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ כָּל דֹּרְשֶׁיהָ וִיאֻשְּׁרוּ בָאָרֶץ כָּל הַחוֹסִים בָּהּ:

ג

(א) לִיהוּדָה עַל אַיֶּלֶת אֲהָבִים מִזְמוֹר שִׁיר: (ב) יָפְיָפִית מִנְּשֵׁי חָלֶד עַל כֵּן אֲהַבְתִּיךְ עוֹלָם וָעֶד: (ג) כִּפְנֵי הַסַּהַר פָּנָיִךְ כֵּהִים וּמְלֵאֵי נֹעַם: ‏(ד) לֹא נֶהֶפְּכוּ לְדָם לֹא אָדְמוּ כָּאַרְגָּמָן הַדּוֹקְרִים בַּת־עָיִן כֶּחָרֶב: (ה) מְרוֹם מִצְחֵךְ כֵּס הַחָכְמָה וּלְבָבֵךְ הֲדֹם רַגְלֶיהָ: (ו) עֵינַיִךְ אֲרֻבּוֹתֶיהָ וּפִיךְ חֲצוֹצַרְתָּהּ לַשְׁמִיעַ קוֹלָהּ בְּרֹאשׁ הוֹמִיּוֹת: (ז) רֵיחַ אַפֵּךְ כְּרֵיחַ גַּן אֵל וְאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּעֵינָיִךְ: (ח) עַפְעַפֵּי שַׁחַר עַפְעַפָּיִךְ יִפְרוֹשׂ כְּנָפָיו עַל הַרְרֵי קֶדֶם וְיָפֹזּוּ זְרֹעוֹת עוֹלָם: (ט) וּלְאוֹר הַיּוֹם כִּי תַבִּיטִי בּוֹשָׁה הַחַמָּה וְהָפֵרָח: (י) שִׂפְתוֹתַיִךְ שׁוֹשַׁנִּים דְּבַשׁ וְחָלָב בְּחֶבְיוֹנָן: ‏(יא) וַאֲנִי אֲנִי הַדְּבֹרָה אָמֹץ מִתְקָן בְּמוֹ־פִי: (יב) צַוָּארֵךְ הַר קִפָּאוֹן חֲפוּי שֶׁלֶג עוֹלָמִים: (יג) וּשְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי הָרִים חוֹצְבֵי לַהֲבוֹת אֵשׁ: (יד) וּבִטְנֵךְ אֶרֶץ מְבֹרָכֶת וּשְׂפוּנֵי חֲמֻדּוֹת תֵּבֵל: (טו) מַה־נֶּחְמָד מַהֲלָכֵךְ וּפְעָמַיִךְ מַה־יָּפוּ עַל כַּנְפֵי רוּחַ כְּבַת־אֱלֹהִים תֵּדָאִי: (טז) כַּהֲלָךְ הָאָבִיב בֵּין שַׁדְמוֹת עֵדֶן תִּתְהַלְּכִי בְּתוֹכֵנוּ תָּפִיצִי חַיִּים וְחֶמְדָּה עַל כָּל סְבִיבוֹתָיִךְ: (יז) קוֹל שַׁעֲטַת רַגְלֵךְ כַּהֲמִיַּת מֵי־מְנוּחוֹת לְרַגְלֵי תֵל־אָבִיב: (יח) גִּבְעוֹלֵי שָׂדַי יִשְׁתַּחֲווּ תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלָיִךְ אַחַר יָרִימוּ רֹאשׁ וִיחַדְּשׁוּ חַיִּים נְעִימִים: (יט) אַל נָא תָּסֵבִּי עֵינַיִךְ פֶּן קוֹדֵר אֶתְהַלֵּךְ בְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ תֶּחֱשַׁךְ הָאָרֶץ: (כ) בְּקִרְבָתֵךְ לֹא אֵדַע אֵבֶל אָבוּז לְכָל פֶּגַע כִּי נֹחַם וָיֵשַׁע בִּכְנָפָיִךְ: (כא) שְׂמָחוֹת עַל פָּנַיִךְ חַיִּים בִּשְׂפָתֵךְ וּנְעִימוֹת בִּימִינֵךְ נֶצַח:

ד

(א) הִגָּיוֹן לִיהוּדָה בְּמַחֲשַׁכִּים תִּישַׁן נֶפֶשׁ וְתַחֲלוֹם נְעִמוֹת: (ב) וּלְאוֹר הַיּוֹם תֵּעוֹר וְִנִפְקְחוּ לָהּ עֵינָיִם: ‏(ג) מַה־טֹּבוּ הַצְּלָלִים בְּחַרְבוֹנֵי יוֹם לְהָשִׁיב נֶפֶשׁ נְכֵאָה: (ד) מַה־מָּתוֹק הָאוֹר בֶּאֱשׁוּן לַיִל לְהָאִיר רַגְלֵי נוֹסֵעַ: (ה) אִי לָךְ אֶרֶץ שֶׁנָּסוּ מִמֵּךְ הַצְּלָלִים וְאוֹר יוֹם לֹא יָבֹא בְּחַלּוֹנָיִךְ: (ו) אַשְׁרֵךְ אֶרֶץ שֶׁשִּׁמְשֵׁךְ זוֹרַחַת וְגַם לֵילֵךְ בְּעִתּוֹ יָבֹא: (ז) כִּי יוֹם וָלַיְלָה תַּמִּים יִהְיוּ יַחְדָּו וּבְנֶפֶשׁ הָאָדָם לֹא יִתְפָּרֶדוּ: (ח) מָזוֹן וּמַשְׁקֶה לִגְוִיַת אָדָם וֶאֱמוּנָה לְנֶפֶשׁ מַשְׂכָּלֶת: (ט) עֵינַיִם עִוְרוֹת וְאָזְנַיִם חֵרְשׁוֹת לֵב וְחָכְמָה אָיִן: (י) פַּלֵּס נָתִיב לְדַעְתֶּךָ סֹל מְסִלּוֹת בִּלְבָבֶךָ פֶּן תִּכָּשֵׁל וְנָהָמְתָּ: (יא) הַחָכְמָה שׁוֹשַׁנָּה פֹּרַחַת עַל עֶבְרֵי פִי פָחַת: (יב) הִתְעַנֵּג עַל מֶתֶק אוֹר שֶׁמֶשׁ וְעֵינֶיךָ הַשְׁפֵּל מָטָּה: (יג) פֶּן יִפְגְעוּ בְּךָ חִצֶּיהָ וְכָהוּ לְךָ עֵינָיִם: (יד) רֵאשִׁית מֶחְקָר קַלּוּת דַּעַת תּוֹכוֹ תִּמְהוֹן לֵבָב וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד: (טו) חֲזוֹן לִבּוֹ יִתְנַבֵּא אִישׁ וּשְׂפֻנֵי עִתִּים בְּיַד אֱלֹהִים: (טז) יוֹם אָנוּשׁ צָפוּן אֶל כֹּל אַךְ מִי יֵדַע עֶת־בֹּאוֹ: (יז) מְגַלֶּה לִבּוֹ נֶפֶשׁ נְקִיָּה וּמִכַּסֶה בְּמַשָּׁאוֹן בְּלִיָּעַל: (יח) בָּז לַמָּוֶת לֹא יִירָא דָבָר כִּי הוּא תּוֹצְאוֹת כָּל פָּחַד: (יט) הוֹלֵךְ תֹּם יִשְׁכֹּן בֶּטַח כִּי בַלְהוֹת שַׁחַת לֹא תְבַעֲתֻהוּ: (כ) כִּי תֵרָא זֵד מֵרִים קָרֶן אַל תֵּרָגֵן בְּסֵתֶר לִבֶּךָ: (כא) הָרָקִיעַ יֵט אֶת שַׁפְרִירוֹ עַל כָּל יְצוּרֵי חָלֶד: (כב) פֹּעַל אָדָם יְתַכֵּן רֵעוֹ וְרוּחוֹ תּוֹכֵן לִבּוֹת:

ה

(א) מִזְמוֹר לִיהוּדָה לְהַזְכִּיר בְּיוֹם מְלֹאת שִׁבְעִים שָׁנָה לִידִידוֹ לְמָרְדְּכַי בְּנוֹ־נָתָן: (ב) אֲבָרֶכְךָ יְדִידִי בְּכָל עֵת תָּמִיד אַהֲבָתְךָ בְּלִבִּי עָמֹק: (ג) בַּיוֹם הַזֶּה אֲבָרֶכְךָ שֶׁבַע אֶדְלֶה אַהֲבָתִי מֵעֹמֶק לִבִּי: (ד) גְּבוּל יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָּאתָ שִׁבְעִים שָׁנָה אַחֲרֵי גֵוֶךָ: (ה) דָּשֵׁן וְרַעֲנָן עוֹדֶךְ מָלֵא כֹחַ אֶת רוּחַ אֲדֹנָי: (ו) הִנֵּה כִּי כֵן יְבֹרַךְ גֶּבֶר טוֹב עִם אֱלֹהִים וְאָדָם: (ז) וּמִי לֹא יֵדַע כִּי הֵיטַבְתָּ לֶכֶת וַתְּמַלֵּא פְּקֻדַּת אָדָם יָשָׁר: (ח) זֶה שָׁנִים עֲשָׂרוֹת נוֹדַע שִׁמְךָ בֵּין חִקְרֵי לֵב בְּיִשְׂרָאֵל: (ט) חֹטֶר מִגֶּזַע נְדִיבִים אָתָּה וְאֶת עֲשִׁירֵי קֶרֶת תָּמִיד נִמְנֵיתָ: (י) טֶרֶם הָיְתָה בְּךָ יַד אֲדֹנָי וַיְרוֹשֶׁשְׁךָ וַיְטַלְטְלֶךָ בִּימֵי זִקְנָתְךָ: (יא) יָרַדְתָּ מֵעָשְׁרְךָ אַךְ לֹא מִיָּשְׁרֶךָ יָקַרְתָּ בְּעֵינֵינוּ כְּאָז כֵּן עָתָּה: (יב) כִּי לֹא בְכִיסוֹ יִיקַר גָּבֶר כִּי בְּאוֹצְרוֹת רוּחַ וּמַטְמוֹנֵי־לֵב: (יג) לוּ עָשַׁרְתָּ מָצָאתָ אוֹן לָךְ לוּ יָחִיל טוּבְךָ כַּיוֹם הַזֶּה: (יד) מִקָּרוֹב וּמֵרָחוֹק בָּאוּ אֹהֲבֶיךָ לָשׂוּשׂ אִתְּךָ מָשׂוֹשׂ בְּיוֹם שֵׂיבָתְךָ: (טו) נִין וָנֶכֶד רֵעִים וּמִתְרוֹעֲעִים וּמְלַקְּקִים תַּחַת שֻׁלְחַן נְדִיבִים: (טז) סָר צִלְּךָ צֵל הַכֶּסֶף וְכָל הָעוֹף לְמִינֵהוּ פָּשַׁט וַיָּעֹף: (יז) עַתָּה מְעַטִּים מְשַׁחֲרֶיךָ אַהֲבָה אַךְ כֻּלָּם בְּרוּרִים: (יח) פָּנֶיךָ יְקַדְּמוּ בְּאַהֲבָה גְלוּיָה וְעֵינָם לֹא תָתוּר אֶת דֶּשֶׁן שֻׁלְחָנֶךָ: (יט) צְבִי עֶדְיָם אַתָּה לְחֵן וּלְכָבוֹד וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת הֵמָּה בְּרֹאשֶׁךָ: (כ) קְחָה גַּם בִּרְכָתִי וְתֶעֱרַב עָלֶיךָ כִּי מִקַּדְמַת נְעוּרַי מוֹקִירְךָ אָנֹכִי: (כא) רָאִינוּ הַשֶּׁמֶשׁ בְּעִיר מוֹלַדְתִּי וַיַּגְלֵנוּ אֱלֹהִים עַד הֲלֹם גַּם יָחַד: (כב) שָׂשׂ אָנֹכִי כִּי מְצָאתִיךָ בָּזֶה כִּי לוּלֵא אַתָּה שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְּעִצְבוֹנִי: (כג) תָּנוּב בְּשֵׂיבָה תָּבֹא בִּגְבוּרֹת לִי וּלְבָנֶיךָ לִמְשׂשׂ־לֵב וּלְתִפְאֶרֶת: (כג) יְלָדֶיךָ הֵמָּה וּבְךָ דָבֵקוּ הֲלֹא גַּם־אֲנִי רֵעֶךָ דָּבְקָה אַחֲרֶיךָ נַפְשִׁי:

לְמִי אֲנִי עָמֵל?

עוֹד בַּת הַשּׁירָה אֵלַי מִתְגַּנֶּבֶת,

עוֹד לִבִּי הוֹגֶה וִימִינִי כּוֹתֶבֶת –

כּוֹתֶבֶת שִׁירִים וּבְשָׂפָה נִשְׁכַּחַת.

מַה-יִשְׁעִי מַה-חֶפְצִי וּמְגַמַּת פָּנָי,

וּלְמִי אֲנִי עָמֵל מִבְחַר כָּל שָׁנָי

וּמְחַסֵּר נַפְשִׁי מִטּוֹבָה וָנָחַת?

הוֹרַי – הַדְּבֵקִים בַּאלֹהִים וּבְעַמָּם,

עוֹסְקִים בִּסְחוֹרָה וּבְמִצְוֹת כָּל יוֹמָם,

מָאֲסוּ הַדַּעַת, לֹא לָמְדוּ טוּב טַעַם;

"מָוֶת בַּשִּׁיר, אֶפִּיקוּרְסוּת בַּמְּלִיצָה!

“אָסוּר עִם הַמְּשׁוֹרֵר לָדוּר בַּמְחִיצָה!”

כֵּן יִגְעַרוּ בָּנוּ, יִרְדְפוּנוּ בַּזָּעַם.

אַחַי הַמַּשְׂכִּילִים דַּעַת לָמְדוּ,

בְּדֶבֵק לֹא-טוֹב לִלְשׁוֹן עַמָּם נִצְמְדוּ,

הֵם בָּזִים אֵם זָקְנָה תּוֹמֶכֶת פֶּלֶךְ:

"עִזְבוּ שָׂפָה, עָלֶיהָ אָבַד כֶּלַח,

" עִזְבוּ סִפְרוּתָהּ, תָּפֵל מִבְּלִי מֶלַח;

“עִזְבוּהָ כִּי אִישׁ לִשְׂפַת אַרְצוֹ נֵלֶךְ”.

אֲחוֹתַי בְּנוֹת צִיוֹן! אוּלַי אַתֵּנָה

אֶל שִׂיחַת בַּת-שִׁירִי לִבְּכֵן תִתֵּנָה,

וַאלֹהִים חֲנַנְכֶן נֶפֶשׁ נֶחְמֶדֶת,

רוּח חֵן, חֵךְ טֹעֵם, לֵב חַם בַּקֶּרֶב –

אַךְ הָהּ כִּי גֻּדַּלְתֶּן כִּשְׁבֻיוֹת חֶרֶב,

כִּי “בַּת תִּלְמַד תּוֹרָה – תִּפְלוּת לוֹמֶדֶת!”

וּבָנֵינוּ? הַדּוֹר הַבָּא אַחֲרֵינוּ?

הֵם מִנְעוּרֵיהֶם יִתְנַכְּרוּ אֵלֵינוּ,

– לָמוֹ פִּצְעֵי לִבִּי יִדְווּ יָזוֹבוּ –

הִנָּם הוֹלְכִים קָדִימָה שָׁנָה שָׁנָה,

מִי יֵדַע הַגְּבוּל עַד מָתַי? עַד אָנָה?

אוּלַי עַד מָקוֹם – מִשָּׁם לֹא יָשׁוּבוּ…

וּלְמִי אֵפוֹא אֶעֱמוֹל אֲנִי הַגֶּבֶר?

לִמְתֵי מִסְפָּר הַשְּרִידִים מִבְּנֵי עֵבֶר

שׁעוֹד לֹא נָתְנוּ שִׁיר צִיוֹן לִשְׁנִינָה?

הוֹי, שִׁבֳּלים בּוֹדְדוֹת, מִי יֵדַע אַיֶּמוֹ,

מִי יִשָׂא רֹאשָׁם, יִמְנֶה מִסְפָּר לָמוֹ? –

אֶחַד בָּעִיר הֵם וּשְׁנַיִם בַּמְּדִינָה!

הֱיוּ אֲשֵׁר תִּהְיוּ וּבַאֲשֶׁר שָׁמָּה!

לִשְׂפַת עֵבֶר תֹּאמְרוּ: אֲחוֹת רֻחָמָה,

נִיבִי לֹא תִּבְזוּ, תֹּאמְרוּ לִי: אָחִינוּ.

וּבְעוֹד רַבִּים אַחֲרַי רֹאשָׁם יָנִיעוּ

לָכֶם שִׁירַי אֵלֶּה רוּחִי יַבִּיעוּ,

אַתֶּם תֵּדְעוּ נַפְשִׁי, לִבִּי תָּבִינוּ.

לָכֶם אֶזְבַּח רוּחִי, אַגִּישׁ דִּמְעָה לַנָּסֶךְ!

הָבָה אֵבְךְ עַל צַּוַארְכֶם וּכְאֵבִי יֵחָשֶׂךְ,

אֲחַבְּקְכֶם אֶשָׁקְכֶם רִבּוֹא רִבְבוֹת מוֹנִים;

הוֹי, מִי יָחוּשׁ עֲתִידוֹת, מִי זֶה יוֹדִיעֵנִי

אִם לֹא הָאַחָרוֹן בִּמְשׁוֹרְרֵי צִיוֹן הִנֵּנִי,

אִם לֹא גַּם אַתֶּם הַקּוֹרְאִים הָאַחְרוֹנִים?!

לֹא גַּלְמוּד בַּתֵּבֵל שֻׁלַּחְתִּי וָאֵאת,

כִּי לִהְיוֹת עַל דַּרְכִּי לִי לָעֵינָים

צִוָּה צוּר אִתִּי מַלְאָכָיו הַשְּנָיִם:

מַלְאַךְ "הָאֱמוּנָה " וּמַלְאַךְ “הַדָּעַת”.

אַךְ הָהּ, כִּי בֵּין מַלְאָכַי שָׁלוֹם אָיִן,

כָּל יוֹם יָגוּרוּ מִלְחָמוּת וּתְלוּנָה;

הַדַּעַת תִּלְעַג לִפְתַיוּת הָאֱמוּנָה,

לָהּ אֱמֶת-הַדַּעַת – קוֹץ בָּעָיִן.

וּבְקֶרֶב זֶה הָעָשׁ, זֹאת הַתּוֹלָעַת,

שְׁנֵי אֶרְאֶלִים יֵאָבְקוּ יִתְרוֹצְצוּ;

הָאֱמוּנָה תָּעֹז עֵת חוּשַׁי יֶאְמָצוּ,

וּבְהָרִים שִׂכְלִי יָדוֹ וְגָבְרָה הַדָּעַת.

כִּי יִקְרֵנִי אָסוֹן מַכְאוֹב וָצֶלַע

וּמֵעֹצֶר רָעָה נַפְשִׁי נוֹאֶשֶׁת

תָּבוֹא הָאֱמוּנָה וּבְאָזְנִי לֹחֶשֶׁת:

קַוֵּה לַאדֹנָי, הוּא אַל עֹשֵׂה פֶלֶא;

"מוֹשִׁיע וָרָב הוּא, גּוֹדֵר כָּל פָּרֶץ,

בַּכֹּל עֵינוֹ שָׁטָה, יָדוֹ מֹשֶׁלֶת…"

אָז יִגְעַר בָּה שִׂכְלִי לֵאמֹר: נוֹכֶלֶת!

הַאֻמְנָם יֵשׁ אֱלֹהִים שׁוֹפְטִים בָּאָרֶץ?

שָׁם רָשָׁע בּוֹלֵעַ צַדִּיק מִמֶּנוּ,

עָרִיץ מִתְעָרֶה וּנְקִיִּים יִדַּמּוּ,

גּוֹי כֻלּוֹ אֹבֵד, אֲרָצוֹת נָשַׁמּוּ –

וֵאלֹהַיִךְ אֵיפֹה הוּא? מִי ישׁוּרֶנוּ?

רָחֵל אֹהַבְתִּי מֵתָה בַּעֲלוּמֵיהָ

וָאֵבְךְ מָרָה וּלְהִתְנַחֵם מֵאַנְתִּי;

אָז קוֹל הָאֱמוּנָה דּוֹבֶרֶת הֶאֱזַנְתִּי:

“הַמֵּתִים לִחְיוֹת! עוֹד תָּשׁוּב תִּרְאֶהָ!”

וְהִנֵּה קוֹל הַדַּעַת: "דְבָרַיִךְ לֹא כֵּנוּ!

"מֵתִים בַּל יִחְיוּ, רְפָאִים בַּל יָקוּמוּ.

"זֶה אַלְפֵי שָׁנָה אֶת שְׁנָתָם יָנוּמוּ

“הָקָם אֶחָד מֵהֶם לָשׁוּב אֵלֵינוּ?”

"כִּי לֹא תּקוּם פַּעֲמַיִם נֶפֶשׁ חַיָּה!

"כָּל מָרְכָּב יִתְפָּרֵד, כָּל חֹמֶר יִרְקָב;

"אִלּוּ גַם יָשׁוּב וּלְגוּף חָדָשׁ יָרְכָּב

“הֲיָדֹע יֵדַע כִּי הוּא שֶׁכְּבָר הָיָה?”–

אֶת עַמִּי רָאִיתִי מֻטָּל בָּרֶפֶשׁ

מֻרְדָף מִבְּלִי חָשָׂךְ, עֹמֵס כָּל סֵבֶל;

הַדַּעַת אֹמֶרֶת: תִּקְוָתוֹ הֶבֶל;

מַה-כֹּחוֹ, מַה-קִצּוֹ כִּי יַאֲרִיך נֶפֶשׁ?

אַךְ הָאֱמוּנָה הִיא מְדַבֶּרֶת לִלְבָבוֹ:

אַל תִּירָא, יַעֲקֹב, אַל תִּשְׁתָּע, יִשׂרָאֵל;

עִם ענָנֵי שְׁמַיָּא יָבוֹא לָךְ גּוֹאֵל,

אִם יִתְמַהְמַהּ חַכֵּה לוֹ, כִּי בוֹא יָבוֹא.

כָּכָה יִלָּחֲמוּ מַלְאָכַי הַשְׁנָיִם

וּקְרָב-לִבִּי קָשֶׁה וָרָב הַכָּעַשׂ;

וּמִי יָקוּם אִתָּם, מִי שָׁלוֹם יָעַשׂ

בֵּין כּוֹכָבִים נִלְחָמִים, כֹּחוֹת שָׁמָיִם?

מַלְאֲכֵי רַחֲמִים! הֲלֹא אַךְ לִישׁוּעָתִי

שֻׁלַּחְתֶּם אֵלַי מֵאֵת אֲדֹנֵיכֶם

כִּרְתוּ נָא אֵפוֹא בְּרִית שָׁלוֹם בֵּינֵיכֶם

וִיהִי שָׁלוֹם לִי, וּתְהִי זֹאת מְנוּחָתִי:

כָּל עוֹד לֹא הִשְׁלַמְתִּי חָק עֲבֹדָתִי

וּבֵין רֹאֵי שֶׁמֶשׁ עָמֵל הִנֵּנִי,

מַלְאַךְ הַדַּעַת בַּעֲצָתוֹ יַנְחֵנִי

וִיהִי עַמּוּד אִשּׁוֹ אוֹר לִנְתִיבָתִי.

וּבְבוֹא יוֹמִי, אֵלִי, לָשׁוּב אֵלֶיךָ,

כִּי יִצְעַן אָהֳלִי, תִּתְנוֹדֵד הַמְּלוּנָה,

הֱיֵה לִי צוּר מָעֹז, מַלְאַךְ הָאֱמוּנָה,

וִישַׁעַשְׁעוּ נַפְשִׁי תַּנְחוּמוֹתֶיךָ.

(לְאַחַר שְׁלשִׁים שָׁנָה)

שַׁבְתִּי וּרְאִיתִיךְ, יָפָתִי בַּנֹּעַר –

וּמִשְּׁמֵי הַשָּׁמַיִם אַרְצָה נָפָלְתִּי!

הֲפָנַיִךְ אֵלֶּה? אִם זֶה הַתֹּאַר

לוֹ כָּלְתָה נַפְשִׁי, אֵלָיו הִתְפַּלָּלְתִּי?

עוֹטָה אוֹר כַּשַּׂלְמָה וּמְלַאֲתִי חֵן חֵן,

צֶאֱצָאֵי הָאָבִיב עֹטְרִים אֵלָיִךְ –

כֵּן בַּחֲלוֹמִי חֲזִיתִיךְ; – עַתָּה לֹא-כֵן!

הָהּ מָה אֶרְאֶה בָּךְ? הַאֵלֶה פָּנָיִךְ?

פָּנִים כַּנִּיר, כַּתְּלָמִים הַלְּחָיַיִם,

עַיִן פִּשְׁתָּה כֵהָה, שָׂפָה נוֹבֶלֶת;

בָּרֹאש קָרְחָה, בַּפֶּה נִקְיוֹן שִׁנַּיִּם,

הָעֹרְקִים צִיָּה, הַיָּרֵךְ נוֹפֶלֶת.

הוֹי חָרְבוֹת הֵיכָל, הֲרִיסוּת מִזְבֵּחַ

מְכִתַּת כּוֹכַב אוֹר מֻשְׁלָךְ מִמְּסִלָּתוֹ,

קֶשֶׁת בְּלִי-צְבָעִים, בְּלִקּוּיוֹ יָרֵחַ,

שָׁמַיִם – אֵין בָּם אֲדֹנָי וּשְׁכִינָתוֹ!!

הֵיכָלֵךְ צִיּוֹן הָעַתִּיק חָזִיתִי,

עַל עִיֵּי מַפַּלְתּוֹ נַפְשִׁי שָׁפָכְתִּי,

וּבְחֶרְדַּת קֹדֶשׁ אֲבָנָיו רָצִיתִי,

וַעֲפַר חָרְבוֹתָיו נָשַׁקְתִּי, לָחַכְתִּי;

אֵיכָה כִּנְצִיב קֶרַח עַתָּה הִנֵּנִי

לְמַרְאֵה הֶחֳרָבוֹת אֵלֶּה הָעַתִּיקוֹת?

מַדּוּעַ חֶרְדַּת קֹדֶשׁ לֹא תַּחְדְּרֵנִי,

מַדּוּעַ בִּשְׂפָתַי קָפְאוּ הַנְּשִׁיקוֹת?

וַאֲנִי אָמַרְתִּי: זִקְנָה לֹא תִּירָאִי,

שִׁנֵּי הָעֵת בָּךְ, חַנָּה, לֹא תִּשְׁלַטְנָה;

בִּיפִי רוּחֵךְ לָעַד יָפָה תֵּרָאִי

וּבְמוֹט גֵּוֵךְ יִקְרוֹתַיִךְ לֹא תִמְעַטְנָה.

אוּלָם חֹק חַק לָנוּ אֲבִי הַבְּרִיאָה,

הַשֹּׁכֵן גַּם הוּא בֵּית-נֹגַהּ וָזֹהַר,

כִּי טוֹב גֵּו בָּרִיא לַנֶּפֶשׁ הַבְּרִיאָה

וּמַעֲלוֹת רוּחַ – עִם עֶדְנָה וָנֹעַר.

ר“ח ניסן, תרמ”ב

עַל רֹאשׁ קוֹלְמוֹסִי טִפַּת-דּיוֹ יוֹשֶׁבֶת

וַאֲנִי יוֹשֵב וּמְדַמֶּה וְנַפְשִׁי חשֶׁבֶת:

מַה-אֶכְתֹּב? טִפָּה זוֹ מַה-תְּהִי עָלֶיהָ?

הֲתַהָפֵךְ לְמִזְמוֹר אוֹ תִהְיֶה לְקִינָה,

הַאֶפְצַח עַל תַּעֲנֻגוֹת בְּנֵי הָאָדָם רִנָּה

אוֹ אֶעֱשֶׂה מִסְפַּד עַל תֵּבֵל וְהֲבָלֶיהָ?

הַלְמַשּׂוּאוֹת נֶצַח פְּעָמַי אָרִימָה,

אוֹ אֶל חַיֵּינוּ עָתָּה פָּנַי אָשִׂימָה

וַאֲסַפֵּר גְּדוֹלוֹת מִגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל?

הַאֲסַפֵּר מִלְחֶמֶת אַבְרָם וּכְדָרְלָעֹמֵר,

אוֹ גְּבוּרַת הַצַּדִּיק בְּיוֹם לַ"ג בָּעֹמֶר,

כִּי כָבַשׁ אֶת לִילִית אֵשֶׁת סַמָּאֵל?

הַמְּקוֹם גַּן-הָעֵדֶן אֲחַפֵּשׂ חַפֶשׂ,

אוֹ אֶרְשֹׁם בִּכְתָב אֱמֶת בִּצֹּאת הָרֶפֶשׁ

בִּרְחוֹב הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר נֹכַח פָּנַי?

אוֹ אָמֹד בַּקָּנֶה בִּצֹּאת אֲחֵרוֹת,

בָּם טָבְעוּ אֲבוֹתַי מִדּוֹרֵי דוֹרוֹת,

בָּם טָבַעְתִּי אָנִי, בָּם יִטְבְּעוּ בָּנָי?

הַאֲדַבֵּר עַל בְּנֵי הַדּוֹר רָם הָעֵינָיִם,

שֶׁבָּנוּ הַמִּגְדָּל לַעֲלוֹת שָׁמַיִם

וּמֵרִיב לְשׁוֹנוֹת עֲצָתָם בִּלֵּעוּ,

אוֹ עַל דּוֹר הַהַפְלָגָה שֶׁבְּיָמֵינוּ

הַמִּתְאַמְּרִים לִבְנוֹת חָרְבוֹת עַמֵּנוּ

וּכְמוֹהֶם לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שׂפַת רֵעֵהוּ?

הַאַרְנִין מוֹצָאֵי עֵרֶב וָבֹקֶר,

אוֹ אֶקְרָא חָמָס וָשֹד עַל יֹקֶר

הַבָּשָׂר הַכָּשֵׁר גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת?

הַאְַתְנֶה אֲהָבִים בֵּין עַלְמָה וָעֶלֶם,

אוֹ אֶכְתּוֹב תּוֹלְדוֹת הַמַּגִּיד מִקֶּלֶם,

הַמֵּאִיר עֵינֵינוּ בִּדְרָשׁוֹת מְחֻכָּמוֹת?

בִּגְדֻלַּת רַבֵּנוּ אָשִׂים מִלָּתִי

הַמְּחַפֵּשׂ בַּנֵּרוֹת חֲטָאִים בִּקְהִלָּתִי,

כִּי מֵת בָּאַסְכָּרָה אֶחָד מִבְּנֵי בָנָיו,

אוֹ אֶקָּחֲכֶם אִתִּי לִכְרַכֵּי הַיָּם

וַאֲסַפֵּר לָכֶם מַעֲשֶׂה הֶחָסִיד שָׁם

שֶׁבָּאוּ צִיצִיוֹתָיו וְטָפְחוּ עַל פָּנָיו?

אוֹ אֲסַפֵּר צִדְקַת פִּזְרוֹן גְּבִירֵנוּ

הַמְּנַדֵּב אַחַת בַּשָּׁנָה בְּבֵית כְּנַסְתֵּנוֹ

חַ“י כָּפוּל חַ”י בְּעַד פְּתִיחַת הָאָרוֹן,

וּמֵ“ת כָּפוּל מֵ”ת יִתֵּן כָּל שָׁבוּעַ

בִּכְנֶסֶת אַחֶרֶת לְצֹרֶךְ יָדוּעַ

בְּעַד אַחַד עֲנָק וְרָבִיד עַל הַגָּרוֹן?

אוּלַי הַשָּׁמַיְמָה אֶזְרֹק טִפָּתִי

וּתְהִי לִמְטַר גֶּשֶׁם וְתִתַּךְ דִּמְעָתִי

עַל שֶׁבֶר בַּת-עַמִּי הַגָּדוֹל מִיָּם,

אוֹ אוּלַי לְטִפַּת מָרָה אֶהֶפְכֶנָה

וּבִפְנֵי רֹעֵי הָאֵפֶר אֶזְרְקֶנָּה,

זוּ כִּלּוּנוּ בְּהַבְלֵיהֶם, שָׂמוּנוּ לֹא-עַם?

אוֹ טוֹב כִּי אֶחְדָּל מִשִּׁירִים וְסִפּוּרִים

וּסְלִיחָה אֲחַבֵּר לְיוֹם הַכִּפּוּרִים,

אוֹ “עַל חֵטְא” חָדָש עַל פִּי “תְּמַנְיָא אַפֵּי”

אָז יֵצְאוּ חֲרוּזַי וְיָפֻצוּ בְּכִפָּה…?

עוֹדֶנִּי חשֵׁב וַתִּיבַש הַטִּפָּה,

וָאֹמַר: מַה-טּוֹב! וַהֲנִיחוֹתִי אֵת כַּפִּי.

מֵאַרְבַּע רוּחוֹת יִתְחוֹלֵל הַסַּעַר,

מוֹסְדֵי תֵבֵל יָנוּעוּ כַעֲצֵי יַעַר,

בַּכֹּל מֻטֶּה וָשׁד, שַׁמָּה וָפָרֶץ –

הֲבָא יוֹם אֲדֹנָי לַעֲרוֹץ הָאָרֶץ?

גַּם בָּתֵּי הַנֶּפֶש הִכָּה הָרוּחַ,

רָפוּ כָּל יָדַיִּם, כִּהֲתָה כָּל רוּח

כִּי מָגוֹר מִסָּבִיב, זֶרֶם וָנֵפֶץ,

נִתְּקוּ כָּל תִּקְוָה, הֵפִיצוּ כָּל חֵפֶץ.

וּמִשְּאוֹן הַהֲפֵכָה, מִתּוֹךְ הָרָעַש,

קוֹל נֹהַּ אֶשְׁמַע וּדְמָמָה וָכָעַשׂ;

קוֹל כַּתֹּר יָמַר עַל יוֹנָה נֶאֱהָבֶת –

רוּח הַקֹּדֶשׁ הָאָרֶץ עֹזָבֶת:

"מַה-לִי פֹּה, מִי לִי פֹּה בִּיוֵן הַשָּחַת?

"כָּל קֹדֶש מִרְמָס, עַל עָפָר כָּל נָחַת!

"אַךְ חָצִיר הָעָם יָתוּר לוֹ בָּרָפֶשׁ;

“הֶחָצִיר כִּסָּה כָּל אַגְמֵי הַנָּפֶש”.

"אֶעֱלֶה וַאֲרַחֵף כָּאָז עַל הַמָּיִם

"עַד לֹא עָשָׂה אֵל אֶרֶץ עִם שָׁמַיִם

" עַד לֹא לָמַד אָדָם בִּשְׁנוֹת שֵׁשׁ אֶלֶף

“הוֹסִיף דַּעַת וָרָע, בִּינָה וָסֶלֶף”.

"צַר לִי עָלֶיךָ, הַמְשׁוֹרֵר בֶּן-אוֹנִי!

"גַּם אַתָּה, יָדַעְתִּי, חֻלֵיתָ כָּמוֹנִי,

"נִרְדְּךָ יִבְאַשׁ פֹּה מִצַּחֲנָה וָרֶפֶשׁ

“וּמֶרְחַב יָהּ אֵין לָךְ לַהֲלָךְ-הַנֶּפֶשׁ”.

"וּמָה הֲלָךְ-נֶפֶשׁ בְּלִי רְאוּת-עֵינָיִם?!

"וּמַה-תֶּחֱזֶה עַתָּה תַּחַת שָׁמָיִם?

"סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה תִּרְאֶה לָעָיִן

“וַאֲנָשִׁים יֹרְדִים בּוֹ אַךְ עֹלִים אָיִן”.

"צַר, בַּעַל הַחֲלֹמוֹת, צַר לִי עָלֶיךָ!

"מַמְרֹרִים תִּשְׂבַּע כָּל חַיֵּי הֶבְלֶךָ;

"תִּישַׁן תִּרְאֶה חֲלוֹם, רֶגַע תָּנוּחַ,

“תִּיקַץ תִּרְאֶה שִׁבְרוֹ – שֶׁבֶר בָּרוּחַ”.

"שָׂא אֵפוֹא כִּנּוֹרְךָ, נַחַת קַסְתֶּךָ;

"הֵא שַׂלְמַת אוֹר, צֹר בָּה חֲלֹמוֹתֶיךָ,

"עֲלֵה אִתִּי מִזֶּה, נִסַּק גָּבֹהַּ;

“שָׁם – מַחֲזוֹת שַׁדַּי, פִּתְרֹנִים לַאלֹהַּ”.

ס“ט פ”ט, 7 פעברואר 1880

יומים אחרי הרעש (בהיכל החרף)

עַם אֶחָד הָיִינוּ, עַם אֶחָד נֶהִי,

כִּי מִמַּקֶּבֶת בּוֹר אֶחָד נֻקַּרְנוּ;

יַחְדָּו נַחְלֹקָה גַּם שִׂמְחָה גַּם נֶהִי

זֶה שָׁנִים אַלְפַּים מֵעֵת נִפְזַרְנוּ

וּמִגּוֹי אֶל גּוֹי, מִפֶּלֶךְ לְפֶלֶךְ,

בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ

בִּמְסִלּוֹת הַחַיִים אִישׁ נֶגְדּוֹ נַעַל,

אִישׁ אֶל עֵבֶר פָּנָיו יָתוּר מִרְעֵהוּ.

רֵעוֹ סִיר רַחְצוֹ, עַל אָח יַשְׁלִיך נַעַל,

כִּי אִישׁ אֶל נַפְשׁוֹ יָתֵר מֵרֵעֵהוּ;

אוּלָם בִּקְרוֹא לָנוּ קוֹל אֱלֹהֵינוּ

נֵלֵךְ בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ

"יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד – עָלֵינוּ יַלְשִׁינוּ –

“דָּתֵיהֶם שֹׁנוֹת, דָּת מַלְכוּת יַעֲבֹרוּ”?

שֶׁקֶר אַתֶּם דֹּבְרִים! כֵּנִים הָיִינוּ,

עִבְרִים אֲנַחְנוּ תּוֹרָתָם יִשְׁמֹרוּ,

אוּלָם בִּקְרוֹא לָנוּ מִצְוַת הַמֶּלֶךְ

בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ

עַם אֶחָד נַחְנוּ, כִּי אֵל אֶחָד לָנוּ,

וּמִמַּקֶּבֶת בּוֹר אֶחָד נֻקַּרְנוּ,

גַּם תּוֹרָה אַחַת וּשְׂפָתָהּ אִתָּנוּ

וּבַעֲבֹתוֹת זָהָב אֵלֶה נִקְשַׁרְנוּ:

בַּחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ הַזֶּה הַמְקַשּׁרֵנוּ

נֵלֵךְ בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ

זָקֵן וָנָעַר – בַּחָכְמָה, בַּכֶּסֶף,

אוֹ בִּתְקוּפוֹת יָמִים זָקֵן וָנָעַר,

אֶל דֶּגֶל קָדְשֵׁנוּ יַחְדָּו נֵאָסֶף

כַּעֲנִיֵי הַצֹּאן עֵת יִתְחוֹלֵל סָעַר

הַסָּעַר לֹא יַפְלָה בֵּין שַּר וָהֵלֶךְ,

בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ

הַסָּעַר מִתְחוֹלֵל, יֵהֹם הָרוּח,

מַיִם זֵידוֹנִים עַד צַוָּאר הִגִּיעוּ –

אַל תִּירָא, יַעֲקֹב, אַל נַפְשְׁךָ תָּשׁוּחַ.

רִבְבוֹת אָדָם לַטֶּבַח לֹא יַכְרִיעוּ!

מִן הַסְּעָרָה קֹרֵא קוֹל אֱלֹהֵינוּ –

נֵלֵךְ בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ

נַחֲזִיק בֶּאֱלֹהִים, דָּתוֹ אַל נַעֲזֹבָה,

וּשְׂפַת קָדְשׁוֹ אַל תִּשּׁכַח מִפִּינוּ,

רָאִינוּ רָעָה עוֹד נִרְאֶה גַּם טוֹבָה,

עוֹד נִחְיֶה בָּאָרֶץ כַּאֲשֶׁר חָיִינוּ;

אִם גָּמַר הָאֵל כִּי עוֹד נַחֲזִיק פֶּלֶךְ –

בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ

(לכבוד בת יעקב אשר עִנָּה בן חמור)

מַה-תִּתְיַפִּחִי, אֲחוֹתִי רֻחָמָה,

מַה-נָּפַל לִבֵּךְ, מָה רוּחֵךְ נִפְעָמָה,

וּלְחָיַיִך שׁוֹשָׁנִים מַה-נָבֵלוּ?

כִּי בָּאוּ שׁוֹדְדִים וּכְבוֹדֵךְ חִלֵּלוּ?

אִם גָּבַר הָאֶגְרוֹף, יַד זֵדִים רָמָה,

הֲבָך הָעָוֹן, אֲחוֹתִי רֻחָמָה?!

“אָן אוֹלִיך חֶרְפָּתִי?” – אַיֵּה חֶרְפָּתֵךְ?

לִבֵּך לֹא חָרַף, לֹא הֵסַרְתְּ תֻּמָּתֵךְ;

קוּמִי אֵפוֹא וּשְׂאִי מִמּוּם פָּנַיִךְ,

לֹא לָךְ הַחֶרְפָּה כִּי אִם לִמְעַנָּיִךְ,

מִטֻּמְאָתָם תֻּמָּתֵך לֹא נִכְתָּמָה;

זַכָּה כַּבֹּר אַתְּ, אֲחוֹתִי רֻחָמָה

דַּם הֶבֶל הוּא הָאוֹת עַל מֵצַח קַיִן!

וּבְדָמַיִךְ גַּם אַתְּ תַּחַז כָּל עַיִן

אוֹת קַיִן אוֹת קָלוֹן וּכְלִמַּת נֶצַח

עַל מֵצַח הַנְּבָלִים אַנְשֵׁי הָרֶצַח;

יִרְאוּ יוֹשְׁבֵי תֵּבֵל קֵדְמָה גַּם יָמָּה,

יֵדְעוּ מַה עֻנֵּית, אֲחוֹתִי רֻחָמָה.

טוֹב לִי כִּי עֻנֵּית: הֵן נַפְשִׁי נָשָׂאָה

כָּל צָרָה וּמְצוּקָה אֹתָהּ מָצָאָה;

כָּל חָמָס וָשֹׁד נָשָאתִי סָבַלְתִּי,

אַרְצִי לֹא זָנַחְתִּי, לַטּוֹב יִחָלְתִּי,

אַךְ בָּשְׁתֵּךְ לָשֵׂאת רוּחַ בִּי לֹא קָמָה,

קוּמִי נֵלֵכָה, אֲחוֹתִי רֻחָמָה

קוּמִי נֵלֵכָה – הָהּ בֵּית אֵם אוֹהָבֶת

לֹא אוּכַל אֲבִיאֵךְ בֶּטַח לָשָׁבֶת:

אֵם אֵין לָנוּ וּבְבֵיתָהּ לֹא נָגוּרָה –

לִמְלוֹן אוֹרְחִים אַחַר לָלוּן נָסוּרָה,

עַד יַחְמֹל עָלֵינוּ אָבִינוּ – שָׁמָה

נֵשֵׁב וּנְחַכֶּה, אֲחוֹתִי רֻחָמָה

קוּמִי נֵלֵכָה! בִּמְקוֹם אוֹר הַחֹפֶשׁ

יִזְרַח עַל כָּל בָּשָׂר יָאִיר כָּל נֶפֶשׁ,

בִּמְקוֹם חָבִיב כָּל הַנִּבְרָא בַּצֶּלֶם,

עַל עַמּוֹ וֵאלֹהָיו אִיש לֹא יִכָּלֶם –

שָׁם לֹא יַעַשְׁקוּךְ זֵדִים; שָׁם נִכְלָמָה

לֹא תִּהְיִי גַּם אַתְּ, אֲחוֹתִי רֻחָמָה

(תרמ"ב)

עֵדֶר אֲדנָי / י"ל גורדון

(לכבוד בעל המחברת “אם אין אני לי, מי לי?”)

מָה אָנוּ, תִּשְׁאָלוּ, וּמָה חַיֵּינוּ.

הָעָם נַחְנוּ כָּעַמִּים מִסְּבִיבֵנוּ

אוֹ רַק עֲדַת אִישִׁים בַּעֲלֵי דָּת אַחַת?

הָבָה אֲגַלֶּה לָכֶם סוֹד זֶה בְּנַחַת,

אַךְ אַל תּוֹצִיאוּ דִּבָּה מִן הַחֶדֶר:

לֹא עָם, לֹא עֵדָה אֲנַחְנוּ, רַק – עֵדֶר

עֵדֶר אֲדנָי, צֹאן קֳדָשִׁים הִנֵּנוּ,

הָאָרֶץ הִיא הַמִּזְבֵּח לְפָנֵינוּ

וַאֲנַחְנוּ כַּחַג בַּעֲבֹתִים אֻסַּרְנוּ,

כִּי לִהְיוֹת הַשּׂה לָעֹלָה נוֹצָרְנוּ.

וּמִבֶּטֶן לַקֶּבֶר כָּל הַיָּמִים

כֵּן נֵצֵא בִּרְצוּעוֹת – בִּרְצוֹן חֲכָמִים.

עֵדֶר בְּתוֹךְ הַדָּבְרוֹ, צֹאן מַאֲכָל הִנֵּנוּ,

הַבְּעָלִים, הָרֹעִים אוֹכְלִים טוּבֵנוּ,

צַמְרֵנוּ יָגֹזּוּ, עוֹרֵנוּ יַפְשִׁיטוּ

וּלאֵבוּסֵנוּ כִּי רַק לֹא יַבִּיטוּ,

מִנְעוּרֵינוּ יְנַהֲגוּנוּ הַמִּדְבָּרָה

בִּמְקוֹם אֵין מִרְעֶה וּסְבִיבָיו נִשְׂעָרָה.

עֵדֶר בַּמִּדְבָּר, צֹאן הֲרֵגָה הִנֵּנוּ

הַזְּאֵבִים מִכָּל צַד יִשְׂתָעֲרוּ עָלֵינוּ,

אִיש אִיש בִּשְׁאָט נֶפֶשׁ לִבֵּנוּ קוֹרֵעַ

נְשַׁוַּע לֹא נִוָּשַׁע, נִצְעַק אֵין שׁוֹמֵעַ,

סָגַר עָלֵינוּ הַמִּדְבָּר כָּל אַפְסָים,

הָאָרֶץ נְחֻשָׁה, בַּרְזֵל הַשָּמָים.

אָמְנָם עֵדֶר הַיְקָר, צֹאן בַּרְזֵל אָנוּ,

הֵן כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא נִכְחַד קִימָנוּ,

הַזְּאֵבִים הָרְעֵבִים הִשְׁאִירוּ גָּרֶם,

הַגֹּזְזִים הַבֹּזְזִים לֹא הִכּוּ חֵרֶם,

הָרֹעִים הַתּוֹעִים לֹא כִּבּוּ רוּחנוּ –

אַךְ הַלְנֵצַח נְצָחִים יַעֲמֹד כֹּחֵנוּ?

עֵדֶר עֵדֶר לְבַדּוֹ, צֹאן אֹבְדוֹת הִנֵּנוּ.

לֹא נֵצֵא חֹצֵץ לְהוֹשִׁיעַ נַפְשֵׁנוּ,

אִיש יִרְעֶה יָדוֹ, כָּל עֲמָלוֹ לְפִיהוּ,

אֵין דֹּאֵג אֵין חֹלֶה בַּעֲמַל אָחִיהוּ,

עַל כֵּן אֵין יֶשַׁע, אֵין מִשְׁטָר וָסֵדֶר;

לֹא עָם, לֹא עֵדָה אֲנַחְנוּ, רַק – עֵדֶר.

ר“ח חשון, תרמ”ג

(בהאריך הקיץ עד סוף תשרי)

עוֹד חֹם הַיּוֹם גָּדוֹל לֹא יֵט לָרֶדֶת,

עוֹד עַל רֹאשֵׁינוּ הַשֶּׁמֶשׁ עוֹמֶדֶת

וּתְשַׁלַּח אִשּׁהּ בָּנוּ וּתְמֹגְגֵנוּ –

וּכְבָר יָצָא תִּשְׁרֵי יֶרַח חַגֵּינוּ.

כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים בַּסֻּכָּה דַּרְנוּ,

מֵרוּחוֹת וּגְשָׁמִים לֹא נִצְטַעַרְנוּ

וּ“גְבוּרוֹת הַגְּשָׁמִים” הִנְנוּ מַזְכִּירִים

וּפְנֵי הַשָּׁמַיִם עוֹדָם סַפִּירִים.

אַתָּה הָאֵל עֹשֵׂה זֶה הַפֶּלֶא!

קַיִץ וָחֹרֶף – בְּיָדְךָ כָּל אֵלֶּה.

תִּקְצֹף וּבֶאֱלוּל הַסְּתָו יְקַדְּמֵנוּ.

תִּרְצֶה וּלְמַרְחֶשְׁוָן יַאֲרִיךְ קֵיצֵנוּ.

בָּרוּךְ אַתָּה, אֵל, עַל אֹרֶךְ אֹרֶךָ,

חֹדֶשׁ חַיִּים הוֹסַפְתָּ לִיצוּרֶיךָ;

כִּי מָה הַקַּיִץ אִם לֹא חַיֵּי אָרֶץ,

וּמָה הַסְּתָו אִם לֹא מָוֶת וָקָרֶץ?

הַפְלֵה, אֵל עֹשָׂי, גַּם לִי נָא חַסְדֶּךָ,

הַאֲרִיכָה לִי קֵיצִי, הַעֲמֵד שִׁמְשֶׁךָ,

וּסְתָו חַיַּי, עֵת זִקְנָה, כִּי יְבוּאֵנִי –

רוּחַ קָדְשֶׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי!

(א“ח הסכות תרמ”ג)

עֵטִי, עֵט סוֹפֵר, קוּמָה וּפְצֵה פִּיךָ,

עֲנֵה אִם בַּכֶּסֶף מָכֹר מְכַרְתִּיךָ,

אִם קָסַמְתִּי בָךְ מִקְסַם חוֹבְרֵי חָבֶר –

עֲנֵה בִי נֶגֶד כָּל יוֹדְעֵי שְפַת עֵבֶר.

אִם שַׂמְתִּיךָ לְקַרְדֹּם בּוֹ אֹכֶל חָפַרְתִּי,

וּלְמַחְתָּה – עָלֶיהָ קְטֹרֶת הִקְטַרְתִּי,

אִם כַּחֲצֹצְרָה הָיִיתָ לִי לְהָרִיעַ

מַה-שֵּׂחִי בְּכֵיתִי בַּקָּהָל הַשְׁמִיעַ.

לֹא שַׁרְתִּי לַשָּר, לֹא שַׁרְתִּי לִנְדִיבִים,

לֹא פָעַרְתִּי פִי לְמַלְקוֹשׁ וּרְבִיבִים;

לֹא פָצַחְתִּי רִנָּה עֵת אִשָּׁה אֵרַשְׂתִּי.

לֹא נָשָׂאתִי קִינָה עֵת אֹתָהּ גֵּרַשְׁתִּי.

בָּנִים לִי נוֹלְדוּ – שִׁירַי לֹא נִשְׁמָעוּ,

חָלוּ וּמֵתוּ – אַנְחוֹתַי לֹא בָאוּ.

לֹא רָקְדוּ לִי הָרִים, לֹא רַנּוּ שָׁמַיִם

וּלְיוֹשְׁבֵי תֵבֵל לֹא צָלְלוּ אָזְנָיִם.

לִבְנֵי עַמִּי וֵאלֹהָי אֹתְךָ הִקְדַּשְׁתִּי;

חֲלֹמוֹת חָלַמְתִּי, פִּתְרֹנִים בִּקַּשְׁתִּי,

חָלַמְתִּי חָלַמְתִּי עַד בֹּאִי הֲלֹם

וָאִיקָץ וְנַפְשִׁי רֵקָה – וְהִנֵּה חֲלוֹם.

שָׁמְעוּ בְּנֵי עַמִּי, רָאוּ בַּעֲלֵי בְּרִיתִי,

כִּי רֵקָה נַפְשִׁי, נָעוּר וָרֵק כִּיסִי,

כִּי אֶפְחַד לֹא אֶבְטַח מִמּוּת בָּרָעָב

וַיְחָנוּנִי וַיִּתְּנוּ לִי – עֵט זָהָב.

עֵטִי, עֵט זָהָב, קוּם נָא וּפְצֵה פִּיךָ,

עֲנֵה בִּי גַּם אַתָּה הֲמָכֹר מְכַרְתִּיךָ;

נָשָׂאתִי מַחְסוֹר, עַד פַּת לֶחֶם בָּאתִי.

וּלְבֵית הַנּשֶׁה אׁתְךָ לֹא נָשָׂאתִי.

אַתֶּם, עֵטָי, עֵדָי נֶגֶד כָּל קָמָי,

כִּי בְּתֹם וָיֹשֶׂר יָגַעתִּי כָּל יָמָי,

כִּי כְסוֹפֵר בְּעַמּוֹ מִלֵּאתִי חוֹבָתִי

וּמְנוּחָה עַד יוֹם אַחֲרוֹן לֹא מָצָאתִי.

רַק אֹתְךָ, עֵט סוֹפְרִים, מֵהוֹרַי יָרַשְׁתִּי

רַק אֹתְךָ, עֵט זָהָב, בְּחַיַּי רָכַשְׁתִּי,

רַק אֶתְכֶם אַשְׁאִיר אַחֲרַי בְּרִדְתִּי קֶבֶר!

עֵט זְהָבִי לְיוֹרְשָׁי – וּלְמִי עֵט שְׂפַת עֵבֶר?

ח“י חשון תרמ”ג

(כ“א כסליו תרמ”ג)

אֵלֶּה דִּבְרֵי הַמְּשׁוֹרֵר הָאַחֲרֹנִים:

חֲמִשִׁים וּשְׁתַּים שָׁנָה לִי תִּמָּלֶאנָה

וּכְבָר אָחוּשׁ כִּי הַזִּקְנָה עָלַי קֹפֶצֶת;

כֹּחִי יִיבַשׁ, לֵחִי יָנוּס, עֵינַי תִּכְהֶינָה,

וַעֲנָנָה כַּעוֹפֶרֶת עַל רוּחִי רֹבֶצֶת.

מִי אַת, הָעֲנָנָה, אִם לֹא צֵל כַּנְפֵי הַמָּוֶת?!

הִנָּן מַשִּיקוֹת, הִנֵּהוּ קָרֵב לָגֶשֶׁת…

הָרָקֶב בַּעֲצָמָי – מֵרוּחוֹ הַנּשֶׁבֶת;

הִנֵּהוּ כּוֹנֵן חִצָּיו וּמשֵׁךְ הַקֶּשֶת.

קַשׁ נִדָּף קַשְׁתֶּךָ! חַרְבְּךָ הַמִּתְהַפֶּכֶת

לֹא תַּפִּיל עָלַי אֵימָתָה, לֹא תַּפְחִידֵנִי;

נָכוֹן אֲנֹכִי, מַר מוֹתִי, נָכוֹן לָלֶכֶת

אִם הַיּוֹם אוֹ אַחֲרֵי מָתַי עוֹד תּוֹעִידֵנִי.

חֻקִּי הִשְׁלַמְתִּי; כָּתַבְתִּי מַעֲלוֹת הָרוּחַ

וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת נַפְשִׁי לִפְנֵי אַחַי בַּסֵּפֶר,

וּמַה מִנִּי יַהֲלֹךְ אִם גַּם יוֹמִי יָפוּחַ,

אִם יֻכַּת בֵּית-חָמְרִי וִיהִי עָפָר וָאֵפֶר?!

יֻכַּת-נָא בֵּית-חָמְרִי, יִרְקַב וִיהִי לָרֶפֶשׁ –

אֲנִי בִּצְרוֹר עָלִים אֵלֶה אֶת נַפְשִׁי צַרְתִּי,

(וּצְרוֹר הֶעָלִים כִּצְרוֹר הַחַיִּים לַנֶּפֶשׁ!)

וּמִכִּלָּיוֹן וּנְשִׁיָה אוֹתָה שָׁמָרְתִּי.

כַּלֵּה עוֹרִי וּבְשָׂרִי, מַר מָוֶת, כַּלֵּנִי,

הֲדִקֵּנִי לֶעָפָר, רַקְעֵנִי לַצֶּמַח

(אַתָּה הַיּוֹצֵר וַאֲנִי הַחֹמֶר הִנֵּנִי!) –

אֶת נַפְשִׁי הַנִּשְׁאָרָה מִסִּפְרִי לֹא תֶמַח.

רַבִּים לֹחֲמִים לִי יָשִׂישׂוּ כִּי אֶמְצָא קֶבֶר

וִינִדּוּנִי גַּם אָז וּבְקִבְרִי יַדּוּ אֶבֶן,

וּתְהִי זֹאת נֶחָמָתִי כִּי יִמָּצֵא גֶּבֶר

יֵרָא נַפְשִׁי הַשְּׁפוּכָה פֹּה וַהֲגִיגַי יֶבֶן.

יָבִין הֲגִיגִי, יִצְרֵהוּ אַף יִפְעָלַנוּ

וּבְשָׂר יַעַל וָעוֹר יִקְרַם עַל הָרוּחַ,

וּלְעַמִּי כִּי יֵצֵא אָז שֶׁמֶץ טוֹב מִמֶּנוּ

אֶשְׁכַּב אֶרְקַב לָבֶטַח וּבְקִבְרִי אָנוּחַ.

צִיּוֹן, הֲרַת כָּל יֹפִי,

דֹּמִי וְאַל תִּקְצֹפִי,

כִּי יִתְּנוּ בָּך דֹּפִי

הָאוֹכְלִים טוֹבוֹתָיִךְ

שָׂב שַׁאֲלִי וָיֶלֶד,

אֵיזֶה מָקוֹם יִוָּלֶד

בּוֹ כָּל יְקַר הַחֶלֶד,

אִם לֹא בְּחֵיק חוֹמוֹתָיִךְ;

שִׁקּוּץ פְּסִילֵי דֹמֶן,

יִרְאַת אֱלֹהֵי אֹמֶן,

הִזַּלְתְּ אַתְּ כַּשֶּׁמֶן

עַל הַרְרֵי אַרְצוֹתָיִךְ.

וּשְׁאוֹן זְמִירוֹת נֹעַם,

כִּי מָלְאוּ טוּב טָעַם,

הָמוּ כְּמוֹ קוֹל רָעַם

מֵעַרְפְּלֵי חַצְרוֹתָיִךְ.

זֹאת כָּל לְאוֹם יַשְׂכִּילוּ,

עֶדְיֵך בְּיַד יַצִּילוּ,

אַךְ אֶת שְׁמֵך יַזִּילוּ,

וִיחָרְפוּ עִקְּבוֹתָיִךְ.

לָקְחוּ רְכוּשׁ הוֹנַיִךְ,

טוּבֵךְ וְעִזְבוֹנַיִךְ,

מָצוּ עֲסִיס יֵינַיִךְ,

וַיְנַפְּצוּ אוֹבוֹתָיִךְ.

כָּל גּוֹי לָרִיק הִשְׁתָּחוּ,

אֵלַיךְ לְאַל לָקָחוּ,

אוֹתָךְ אֲהָהּ שָׁכָחוּ

וִימַלְּאוּ בּוּז פָּנָיךְ.

נַפְשָׁם מְאֹד יוֹדַעַת,

כִּי אַתְּ בְּאֵר נוֹבַעַת

תּוֹרַת אֱמֶת וָדַעַת

לִמְחֹקְקֵיהֶם אַחְרָיךְ.

שִׁירוֹת יְרוּשָׁלַיִם,

עַד אֶל קְצוֹת שָׁמַים,

וּבְשֵׁם “רְפֵי יָדַיִם”

עוֹד יִקְרְאוּ אֶת בָּנָיִךְ.

כָּל עָם לְטוֹב לוֹ יַעַשׂ,

יִלְבַּש שְׁנִי תוֹלַעַת,

אַךְ יַעֲקֹב תּוֹלַעַת,

וּכְטִיט לְמִרְמָס גּוֹלָיִךְ.

לֹא יִמְצְאוּ כָּל חֶבֶל

מִתַּעֲנֻגוֹת תֵּבֵל,

אִם עוֹמְסִים כָּל סֵבֵל

הֵם בַּד בְבַד עִם מוֹנָיִךְ.

חֶלְקָם כְּאֵב וָקֶרֶץ,

עוֹד כָּל יְמֵי הָאֶרֶץ,

אֵין יַעֲמֹד בַּפֶּרֶץ

עַד כַּלְתָה עֵין קֹוָיִךְ

צִיּוֹן, בְּכִי נָא הֶרֶב,

כִּי נָגְעָה הַחֶרֶב

עַד לֵב עֲדֵי הַקֶּרֶב,

אַף אָכְלָה אֶת בַּדָּיִךְ.

כִּי שׂוֹטְנִים הִצְלִיחוּ

וּבְגַאֲוָה הֵפִיחוּ,

וּלְבַב מְעַט הִדִּיחוּ

מִיֹּצְאֵי מִמֵּעָיִךְ.

אֵלֶּה קְטַנֵּי רוּחַ

לִבָּם אֱלִי כָל רוּחַ

יָנוּד וְלֹא יָנוּחַ,

יָד נָתְנוּ אֶל צָרָיִךְ.

כִּי רַק חֲדָשׁוֹת יֹאבוּ;

“הֵם – יֹאמְרוּ – מַה טֹּבוּ”,

אַף יָפְיֵךְ יַעְזֹבוּ,

אַף יִטְּשׁוּ יִקְרוֹתָיִךְ.

כִּי אַהֲבָה לֹהֶטֶת,

לֹא לָךְ בְּלִבָּם שַׁלֶּטֶת,

לֹא יִשְׂרְטוּ שָׂרֶטֶת

כַּיּוֹם עֲלֵי שִׁמְמוֹתָיִךְ.

"הֵן אַרְצְכֶם נָשַׁמָּה,

עוֹד לֹא תְשׁוּבוּן שָׁמָּה.

וּשְׂפַת יְהוּדִית לָמָּה?" –

כֵּן יֹאמְרוּ אֶל דֹּרְשָׁיִךְ.

כֵּן הַלְּבָבוֹת שׁוֹנִים

אֶלֶף וְאֶלֶף מוֹנִים,

כּוּן אֶל גְּאֵי יוֹנִים

בָּזִים לְיִקְהַת פָּנָיִךְ;

צִיּוֹן, בְּכִי נָא עַתָּה,

יָרַדְתְּ מַטָּה מָטָּה,

אַף אֶפְחֲדָה אַחַתֶּה

הָהּ! אֶל עֲתִידוֹת יָמָיִךְ.

פֵּן יִגְבְּרוּ מוֹנַיִךְ

עַל מַחֲנֵה בָנַיִךְ,

וּבְכָל חֲמֻדוֹתַיִךְ

תִּהְיִי שְׁלַל מַשְׂנִיאָיִךְ.

רִנָּה שְׂאִי לַאלֹהַ

הַיּוֹשְׁבִי גָּבוֹהַ

כִּי יַהֲפֹך בִּזְרוֹעַ

לֵב כָּל לְאוֹם מִסְּבִיבָיִךְ.

יִתֵּן אֱלֵי עַמִּים

רוּחַ וְלֵב תָּמִים,

בַּל יִשְׁאֲפוּ צַמִּים

עָפָר בְּרֹאש אֶבְיוֹנָיִךְ.

וּתְהִי זְכוּת כָּל גֶּבֶר

אָז גַּם לְשִׁבְטֵי עֵבֶר,

וּכְאֹהֲבִים בֵּית חֶבֶר

אָז יִשְׁכְּנוּ עִם בּוֹזָיִךְ.

חֵלֶק בְּמַמְשֶׁלֶת

לָמוֹ יִשְׁקְלוּ בַּפֶּלֶס;

אָז שֵׁם יְהוּדִי לַקֶלֶס

לֹא יִשְׁמְעוּ עוֹד אָזְנָיִךְ.

גַּם עַל בְּנֵי אֶפְרַיִם

נָשׁוּ יְרוּשָׁלַיִם

לַחַשׁ צְקִי כַּמַּיִם

מוּל יֹצְרֵךְ וַאלֹהָיִךְ.

לִהְיוֹת רְצוֹן צוּרֵמוֹ

יַחַד לְבָבוֹתֵימוֹ

עִם לְבָבוֹת אַחֵימוֹ

לָשׁוּב בְּצֵל אֶבְרוֹתָיִךְ.

לֹא עוֹד אָזַי כַּעֲבָדִים,

לֹא נֹדְדִים נִפְרָדִים,

כִּי חָפְשִׁים נֶאְחָדִים

עַמֵּךְ יְהִי וּנְדָחָיִךְ.

אוֹ אָז יִבֹאַךְ יֶשַע,

יִמַּח כְּעָנָן פֶּשַׁע

וּכְעָב מְרִי וָרֶשַׁע –

אַז שַׁבְתְּ אֶל קַדְמוּתָיִךְ.

(לנוכח השיר “קול נעורים” הנדפס בשש"ק ב' צד 85)

בִּבְנוֹת אֵל הֵיכָלוֹ מִכְלוֹל כָּל פֶּלֶא,

שָׂם כִּסְאוֹ שָׁמַיִם וַהֲדוֹמוֹ אֶרֶץ

וַיֵשֶׁב לַכִּסֵּא וַיִמְלֹךְ סֶלָה;

אָז – לִשְׁמוֹר אַרְצוֹ מִצְּוָחָה וָפָרֶץ

שָׂם שָׂרִים טִפְסָרִים רוֹזֵן וָפַחַת

מַזָּרוֹת וִיסוֹדוֹת – מֵעַל וָתָחַת.

אָז אֹרַח לַשֶּׁמֶש שָׂם בַּשָּׁמַיִם,

דֶּרֶךְ לַלְּבָנָה בַּלַּיְלָה מֹלֶכֶת,

נָתִיב אֶל כּוֹכְבֵי מַצָּב רִבּוֹתַיִם

וּמְסִלּוֹת רַבּוֹת אֶל כּוֹכְבֵי-הַלֶּכֶת,

יֵלְכוּ יָרוּצוּ שָׁנִים אַלְפֵי אֶלֶף

אִיש בִּמְסִלָּתוֹ, אֵין חֶסְרוֹן אֵין סֶלֶף.

אִישׁ אִישׁ עַל עָמְדוֹ לֹא יִיעָף לֹא יֵלָא,

בָּאוֹפַנִּים יִפְנוּ שֶׁכְּמוֹהֶם רָבוּ,

כִּי גַּלְגַּלִּים הֵמָּה הַמְּסִלּוֹת אֵלָּה

וּכְאוֹפָן תּוֹך אוֹפָן יַחַד נִשְׁלָבוּ,

אַךְ יַד הַגַּלְגַּל יַד שַׁדַּי תֹּאחֲזֶנָּה

וּכְפֶלֶג מַיִם אֶל חֶפְצוֹ תַּטֶּנָּה.

וּמְאוֹרִים אֵל כַּדּוּרֵי אֵש כֻּלָּהַם,

רָצִים כְּחִצִּים הַשְּלוּחִים מִקֶּשֶׁת

לוּ מִנִּי אָרְחָם יָלֻזוּ אַךְ פָּעַם,

לוּ אִישׁ אֶל אָחִיו יָעֵזוּ לָגֶשֶׁת,

אָז הָיָה רַעַשׁ נוֹרָא אֵין כָּמֹהוּ,

אָז נֶהְפְּכוּ וִיהַפְּכוּ הַכֹּל לַתֹּהוּ.

וּבְעֵת עַל תֵּבֵל זֹאת יִפְקוֹד אֱלוֹהַ

כִּי יִמָּלֵא יוֹמָהּ לָשׁוּב לָאָיִן

אָז תִּגַע יָדוֹ בָּאוֹפָן גָּבוֹהַּ,

אָז יִפְרָץ כַּדּוּר אֵשׁ בִּתְעוּפַת עָיִן,

יִפְרֹץ מִמְּקוֹמוֹ בַּחֲרוֹן אַף וָקָרֶץ,

יִפְגּשׁ וִיפוֹצֵץ לִשְׁבָבָים הָאָרֶץ.

**

כָּאֵל בַּמְּרוֹמִים בָּאָרֶץ הַמֶּלֶךְ

וּמוֹשְׁלִים רַבִּים הַמְּאוֹרוֹת הִנָּמוֹ,

כּוֹכָבִים הַנְּצִיבִים, שֶׁמֶשׁ שַׂר-פֶּלֶךְ,

אִישׁ אִישׁ יִשְׁמֹר דַּרְכּוֹ זֶה הֶרְאָה לָמוֹ,

כָּאוֹפָן תּוֹךְ אוֹפָן מָאֳחָזִים יַחַד,

אַךְ כֻּלָּם יַנְהִיג וִיסוֹבֵב הָאַחַד.

שַׂר-פֶּלֶךְ זֶה עָלָיו בַּקֹּדֶשׁ שַׁרְתָּ

אֶל אוֹר יוֹם דִּמִּיתוֹ, שֶׁמֶשׁ מוֹפִיעַ

" שֶׁמֶשׁ הוּא בִּשְׁמֵי קֵיסָרוֹ" אָמַרְתָּ

וּבְרוּם אוֹרוֹ עַד שִׁפְלֵנוּ הִגִּיעַ –

הַשּׁמֶשׁ הַזֶּה עַתָּה בָּא קִצֵּהוּ,

זִקֵּי רעֵי אָדָם כִּבּוּ אוֹרֵהוּ.

¹

מבְּכִי נְהָרוֹת חִבֵּשׁ
וְתַעֲלֻמָה יֹצִא אוֹר

(איוב כ"ח, יא).

כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב בָּאָרֶץ

וּפְנֵי תֵבֵל מָלְאוּ עָרִים לָשֶׁבֶת,

מִמּוֹצָא הַיָּמָּה, מִמִּדְבַּר נֶגֶב

עַד יַרְכְּתֵי צָפוֹן אוֹצְרוֹת הַשֶּׁלֶג,

אֵין מָקוֹם לֹא עָבְרָה בוֹ רֶגֶל גָּבֶר.

רַק גּוּשׁ הָאָרֶץ בָּרָא אֵל מִתֹּהוּ

וָהוּא כַּאֲשֶׁר חָפֵץ שִׁנָּה פָּנֶיהָ:

הֶעְתִּיק צוּרִים, סַלְעֵי מָגוֹר הִסִּיעַ,

הִשְׁפִּיל הָרֵי עַד וַעֲמָקִים הִגְבִּיהַּ,

בַּיְּאֹרִים שָׁלַח יָד הָיוּ יַבֶּשֶׁת

וּבְלֵב יַבָּשָׁה הוֹבִיל נַחֲלֵי מָיִם;

הָפַךְ יַעַר לָעִיר, חֹרֶשׁ לַקָּרֶת,

מִמְּאוּרוֹתָם הִבְרִיחַ חַיְתוֹ טָרֶף

וַיְשַׁדֵּד רִבְצָם וַיַּעַשׂ לוֹ בָּיִת,

וּבְמַעֲבֵה הָאֲדָמָה וּבְרוּם רָקִיעַ

וּבְמַיִם רַבִּים עִקְּבוֹתָיו נוֹדָעוּ.

וּמֵרֹב הֶעָרִים רַבּוּ יוֹשְׁבֵימוֹ

עַד כִּי קָצְרָה תֵבֵל מֵהִשְׂתָּרֵעַ.

וַיַּרְא אֲדֹנָי כִּי יָמִים יֻצָּרוּ

לֹא תוּכַל הָאָרֶץ לָשֵׂאת יוֹשְׁבֶיהָ,

וַיּאמֶר לַיָּם: הָקִיאָה הָאָרֶץ,

גַּלִּים הִתְגַּלּוּ וּתְהֹם אַל תִּכְלָאִי!

קָרָא וַתַּעֲמֹד יַבָּשָׁה; וַיָּאצֶל

מֵרוּחַ קָדְשׁוֹ עַל לֵב אַנְשֵׁי רוּחַ

לַעֲבֹר אָרְחוֹת יַמִּים לֹא עָבְרָה רֶגֶל,

לִקְנוֹת אֶרֶץ חֲדָשָׁה אֶת אֱלֹהַּ.

הִיא אֶרֶץ הַחֲדָשָׁה אֶרֶץ הַצֶּבִי

הַצְּפוּנָה בִּלְבַב יַמִּים וּמְסֻתָּרֶת,

כִּפְנִינִים נֶחְבָּאוֹת בּתְהוֹם מִתָּחַת,

מֵעֵין כָּל אִישׁ, מִדַּעַת כָּל יוֹדֵעַ,

עַד יוֹם צַוֹּת אֵל וַתִּתְגַּל לָעָיִן!

הִיא אֶרֶץ הַחֲדָשָׁה אֶרֶץ הַצֶּבִי,

אֶרֶץ – עַם נוֹלָד בָּהּ חֵטְא לֹא יָדָעוּ

כָּראשׁוֹן אָדָם יוֹם יוֹצְרוֹ עָשָׂהוּ;

לֹא שָׁלְחוּ עוֹד יָדָם אֶל עֵץ הַדַּעַת,

עוֹד עֲרֻמִּים הִלְּכוּ לֹא הִתְבּוֹשָׁשׁוּ,

וּמִגַּן עֶדְנָם אָז עוֹד לֹא גֹּרָשׁוּ.

אֶרֶץ – בָּהּ יָנוּבוּ כָּל עֲצֵי עֵדֶן:

שָׁם תִּצְמַח הַתְּאֵנָה אֲשֶׁר עָלֶיהָ

אָדָם עִם אִשְׁתּוֹ לַחֲגֹרוֹת תָּפָרוּ;

בָּהּ יִשְׂגֶא עֵץ-הַלֶּחֶם², עֵץ הַפֶּלֶא

הַנּוֹשֵׂא פֶּרִי כִּדְמוּת כִּכְּרוֹת לֶחֶם

מִבְּלִי זֵעַת אַף לָאָדָם לָאֹכֶל;

הִיא הוֹלִידָה אֶת עֵשֶׂב הַתַּפּוּחַ³

הַמַּטְמִין פִּרְיוֹ בָּאָרֶץ מִתָּחַת

וּצְלִי-אֵשׁ כַּלֶּחֶם אוֹתוֹ נֹאכֵלָה.

אֶרֶץ – בִּיעָרֶיהָ קֵן לָהּ מָצָאָה

צִפּוֹר נֶעֱלָסָה – צִפּוֹר-גַּן-הָעֵדֶן,⁴

הִיא הַצִּפּוֹר אֲשֶׁר זִמְרָהּ הִנְעימָה

עֵת לָקַח אָדָם אֶת חַוָּה לָאֵשֶׁת

מִידֵי יוֹצְרָהּ, וּבְלִוְיַת מַלְאֲכֵי שַׁחַק

בִּנְאוֹת הַגָּן בֵּין עֲרוּגוֹת הַבֹּשֶׂם

שִׁכּוֹרֵי יֵין אַהֲבָה לָחוּל יָצָאוּ.

אֶרֶץ – תַּעְדֶּה כַּכַּלָּה רִקְמָתַיִם

מִמְּשׂוֹשׂ כָּל שׁוֹשָׁן, מִמִּבְחַר כָּל פֶּרַח,

וּבֵין עֲצֵי עָבֹת בֵּין כַּפּוֹת תֹּמֶר

הַנָּחָשׁ הֶעָרוּם רֹאשׁוֹ יַגְבִּיהַּ

וִיפַנֵּק רֹךְ גֵּווֹ בִּירַקְרַק דֶּשֶׁא,

כִּי אֵיבָה בֵּין זַרְעוֹ עֲדֶנָּה שָׁמָּה

וּבֵין זֶרַע הָאָדָם לֹא הוּשָׂמָה.

הִיא אֶרֶץ הַצֶּבִי, הוּא גַּן הָעֵדֶן

הָאוֹבֵד לִבְנֵי אָדָם וַיְבַקְּשׁוּהוּ!

עַל פִּתְחָהּ רָבַץ יָם נורָא מִקֶּדֶם,

יָם גָּדוֹל – רַגְלֵי אִישׁ לֹא עֲבָרוּהוּ,

לֹא פֹרַשׂ בּוֹ נֵס, מֵימָיו לֹא נֶחֱרָשׁוּ, –

וַיְגַלְגַּל גַּלִּים כַּגַּלְגַּל וָרָעַם

וּכְהַרְרֵי אֲרָיוֹת מֵימָיו נִשָּׂאוּ

וּלְקוֹל מִשְׁבָּרָיו עוֹבְרֵי יָם חָלוּ –

הוּא הַכְּרוּב הַשּׁוֹמֵר לַגָּן הַדֶּרֶךְ,

הֵם לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת;

עַד אֲשֶׁר צִוָּה הָאֵל, וַיֵּרֹמוּ

הַכְּרוּבִים, גַּם לַהַט חַרְבָּם הֵשִׁיבוּ

לִנְדָנָהּ – וַתֵּרָאֶה הַיַּבֶּשֶׁת.

וַיְהִי הָרִאשׁוֹן קוֹלֻמְבּוּס אִישׁ חַיִל

אָבִי תוֹפְשֵׂי מָשׁוֹט וּמְחַזְּקֵי תֹרֶן,

הוּא וּמְתָיו מִסְפָּר הַיָּמָּה יָרָדוּ.

וּכְמשֶׁה עַמּוֹ, עַם עַז וּקְשֵׁה עֹרֶף,

הוֹלִיךְ שָׁנִים רַבּוֹת בִּישִׁימוֹן תֹּהוּ

וַיְעַצְּבוּ רוּחַ קָדְשׁוֹ וַיְמָרֲרוּהוּ,

וַיִּתְּנוּ רֹאשׁ – וּמְעַט עוֹד וּסְקָלוּהוּ,

כֵּן הוֹלִיךְ הוּא עַם עִקְּשֵׁי-לֵב מִשְּׁמוֹעַ,

לֹא אָבוּ לִדְבָרָיו, נִאֲצוּ כָּל דָּעַת,

אַף נוֹסְדוּ יַחַד הַשְׁלִיכוֹ הַיָּמָּה;

הוֹלִיכָם בַּתְּהֹמוֹת רַחֲבֵי יָדַיִם,

לַחֲפֹּשׂ אֶרֶץ עֵיפָתָה, לֹא-נוֹדָעָה,

אֶרֶץ תַּחְתִּים-חָדְשִׁי לֹא רָאֲתָה עָיִן,

רַק בַּחֲלוֹם חֲזוֹן לֵב הִיא לוֹ נִגְלָתָה

וּבָהּ שָׂם מַעְיָנָיו הֶגְיוֹן רוּחֵהוּ,

וַיֹּאמֶר: אֹבַד אוֹ חֶפְצִי אַשְׁלִימָה.

וּזְרֹעַ אֲדֹנָי עִמָּם הָיָתָה

(כִּי תָּרִים רַבִּים בַּאֲשֻׁרוֹ יָצָאוּ)

וּמִנִּבְכֵי יָם וּתְהֹמוֹת אֵין חֵקֶר

אִיִּים רַבִּים וַאֲרָצוֹת אוֹר הוֹצִיאוּ

וַיִּבְנוּ בָּהֵמָּה עָרִים לָשֶׁבֶת,

וַיִּזְרְעוּ שָׂדוֹת וּכְרָמִים נָטָעוּ,

וַתִּגָּלֶה אַמֶּרִיקָא הָאָרֶץ.

וּשְׁמָהּ עַל כֵּן אַמֶּרִיקָא קָרָאוּ

כִּי אָמַר לַיָּם: בִּלְעֶךָ הָקִיאָה ⁵.

מִן הוּא וָהָלְאָה הָיָתָה זֹאת הָאָרֶץ

אֶרֶץ חֵפֶץ אֶל כָּל רוּחַ וָנָפֶשׁ!

הֲמֹנִים-הֲמֹנִים מִקַּצְוֵי חָלֶד,

מִכָּל אַפְסֵי יָם אֵלֶיהָ יִנְהָרוּ

לִשְׁאוֹף רוּחַ חַיִּים תַּחַת שָׁמֶיהָ,

כִּי רַחֲבַת יָדַיִם הָאָרֶץ שָׁמָּה

וּמְתֵי מִסְפָּר עוֹד רַק בָּם הִתְנֶחָלוּ…⁶

לֹא עוֹד בִּמְלֹא כַף עָפָר שָׁם יַחֲזִיקוּ

שֶׁבַע אֲנָשִׁים גַּם יִתְעַשְּׂקוּ יָחַד.

שָׁם כָּל אוֹרֵחַ כָּאֶזְרָח יֵאָסֶף

וּכְאַחִים יַחְדָּו יִתְּנוּ לוֹ לָשֶׁבֶת;

שָׁם אישׁ יוֹדֵעַ בִּמְלֶאכֶת מַחֲשֶׁבֶת

לֹא יַעַרְכֶנּוּ זָהָב וּכְלֵי כָסֶף,

שָׁם לֹא תִזַּל לַשָּׁוְא זֵעַת אַפַּיִם,

אַחֲרִית טוֹבָה שָׁם לִיגִיעַ כַּפַּיִם,

שָׁם שָׂכָר לַכֹּל וּצְרוֹר נָקוּב אָיִן,

כָּל יָגַע מֵשִׁיב הוֹן, כָּל זֶרַע פֶּרִי.

גַּם הַמִּקְרֶה הָרָע, רַע לֵב וָעָיִן,

נָטַשׁ אֶת רִשְׁעוֹ, לֹא יֵלֶךְ שָׁם קֶרִי.

כָּל אִישׁ מַר נֶפֶשׁ, כָּל רֶגֶל מוּעֶדֶת,

שָׁם יִמְצָא מִקְלָט לוֹ – אֶרֶץ-מוֹלֶדֶת,

גַּם חוֹלֵי אַהֲבָה מָזוֹר לֹא מָצָאוּ

מִתִּגְרַת יַד שׂוֹטְנִים מֵעִקְּשׁוּת גָּבֶר,

שָׁם לִכְנַף הָאָרֶץ יַעֲלוּ וָבָאוּ

וַאַרוּכָה תַּעַל לָהֶם אֶל כָּל שָׁבֶר.

שֵׁשׁ שָׁנִים אֶת אַחַי בְּתָם-לֵב עָבַדְתִּי

וּבַשְּׁבִיעִית יָצָאתִי לַחָפְשִׁי – חִנָּם.

שֵׁשׁ שָׁנִים בַּחשֶׁךְ יְצוּעִי רִפַּדְתִּי

לָשׂוּם לַעֲטֵלֵּפִים עֵינַיִם, לָאִיר קִנָּם:

לָשׁוֹן וָסֵפֶר לִבְנֵיהֶם לִמַּדְתִּי.

זִכִּיתִי לִבָּם אֹרַח עוֹלָם לַהֲבִינָם,

עַל נִקְיוֹן גֵּוָם וּבְשָׂרָם שָׁקַדְתִּי,

סָרַקְתִּי פֵּאוֹתֵיהֶם, הוֹצֵאתִי הַכִּנָּם,

צֹאַת בֵּית-רַבָּם מֵעֲלֵיהֶם הוֹרַדְתִּי,

רָחַצְתִּי חֶלְאָתָם, רִפֵּאתִי שְׁחִינָם.

בֵּית-סֵפֶר לִנְעָרוֹת לָמוֹ יִסַּדְתִּי,

אִמּוֹת טוֹבוֹת וּנְשֵׁי-חַיִל לַהֲכִינָם;

בִּשְׁנַת בַּצֹּרֶת גַּם אֲנִי נִפְקַדְתִּי

לִהְיוֹת לִמְזֵי רָעָב סִתְרָם וּמָגִנָּם.

לִמְשַׁמְּרֵי הַבְלֵי שָׁוְא קֳבָל-עָם הִגַּדְתִּי

כִּי רוּחַ נִסְכָּם, כִּי שֶׁקֶר בִּימִינָם,

וּלְחַטֹּאת הַקָּהָל קָרָאתִי לֹא כִחַדְתִּי:

“אֵלֶּה מוּמֶיךָ, יִשְׂרָאֵל, הִנֵּה הִנָּם!”

אַךְ חַנְפֵי לֵב אָמְרוּ לִי “בַּיְיָ מָרַדְתִּי”

וַיְשִׂימוּנִי לְאוֹיֵב לָמוֹ, לִמְקַטְרְגָם וּלְמַשְׂטִינָם

וַעֲדַת “כַּלְבֵי שָׁמַיִם” מִמְּנוּחָתָם הֶחֱרַדְתִּי

הִתְנַפְּלוּ עָלַי וַיִּשְׁלְחוּ בִי שִׁנָּם,

לפְנֵי כֵס דַּיָּנִים קָשִׁים הָעֳמַדְתִּי

וַיְדִינוּנִי לְצֹאָה רוֹתַחַת בִּמְדוּרַת גֵּיהִנָּם.

וַאֲנִי – לִבִּי כַּצּוּר, לֹא חַלְתִּי לֹא רָעַדְתִּי

מֵהֶם וּמֵהֲמוֹנָם וּמִגְּזַר דִּינָם,

בִּבְנֵי עֲלִיָּה הַמְּעַטִּים לִבִּי סָעַדְתִּי

– אֱלֹהִים יִגְמֹל צִדְקָם, יוֹסִיף חִנָּם! –

וּבְכֵן שֵׁשׁ שָׁנִים אֶת אַחַי עָבַדְתִּי

עַתָּה אֵצֵא אֵין כָּסֶף – אַךְ לֹא חִנָּם,

לֹא לְתֹהוּ וָהֶבֶל כֹּחִי אִבַּדְתִּי,

עוֹד יֵרָאֶה פָּעֳלִי עַל נֶכְדָּם, עַל נִינָם.

תרל"ב

זָכוֹר תִּזְכּוֹר וְתָשׁוּחַ עָלַי נַפְשִׁי

(איכה ג', כ)

פּוּרָה שַׂר שֶׁל שִׁכְחָה, אֵלֶיךָ אֲשַׁוֵּעַ!

צָרוֹת נַפְשִׁי כִּי רָבוּ הֵן אַתָּה יוֹדֵעַ;

אַתָּה יוֹדֵעַ שָׁרְשָׁן וּמְקוֹר הַשּׁכָּרוֹן

כִּי מוֹצָא כָּל תַּחֲלוּאַי – כֹּחַ הַזִכָּרוֹן,

וּבְיָדְךָ סַמֵּי מַרְפֵּא, תַּמְרוּקִים וָצֹרִי

לִגְהוֹת מֶנִּי חָלְיִי וּלְרָפְאֵנִי מִמְּזֹרִי.

כִּי אֶזְכֹּר יְמֵי קֶדֶם, יְמֵי עֵדֶן וָנַחַת,

בִּהְיוֹת עֵץ הַחַיִּים לָנוּ גֶּפֶן פֹּרַחַת,

יְמֵי נֹעַר, יְמֵי תִקְוָה, יְמֵי חֲלוֹמוֹת נָאִים;

וָאֶרְאֶה יָמֵינוּ עַתָּה, הַיָּמִים הָרָעִים,

יְמֵי עָנָן וַעֲרָפֶל וּבַלְהוֹת צַלְמָוֶת –

יֵצֶר לִי לְהִתְחַלּוֹת, יִחַר לִי עַד מָוֶת.

אֶזְכְּרָה בִּהְיוֹת עַמִּי יוֹשֵׁב עַל אַדְמָתוֹ,

כְּבוֹדוֹ חָדָשׁ עִמּוֹ, חָדָשׁ כְּבוֹד תּוֹרָתוֹ,

רֵאשִׁית גּוֹיִם הָיָה, מוֹרֶה לְשׁוֹכְנֵי אָרֶץ;

עַתָּה הִנּוֹ מֻטָּל נִשְׁבָּר פֶּרֶץ עַל פָּרֶץ,

נִתָּן אֶל כָּל עוֹבר לִמְשִׁסָּה וּלְקַלָּסָה,

גַּם לוֹ גַּם לַאֲחֵרִים אֶבֶן מַעֲמָסָה.

זָכַרְתִּי בִּימֵי חָרְפִי, מַאֲמִין אָז הָיִיתִי

וּלְ“בַר אֱנָשׁ עִם עֲנְנֵי שְׁמַיָּא” חִכִּיתִי;

בִּנְעִימוֹת תִּקְוָה זֹאת אָז לִבִּי הִשְׁתַּעֲשֵׁעַ:

“חַכֵּה לוֹ כִּי בֹא יָבֹא אַף אִם יִתְמַהְמֵהַּ!”

עַתָּה יָפוּג לִבִּי וּבְנוֹת עֵינַי תִּכְלֶינָה –

יוֹמִי קָרוֹב לָבֹא וָהוּא לֹא בָא עֲדֶנָּה.

אָמַרְתִּי הַהַשְׂכָּלָה הַצֵּל תַּצִּילֵנוּ,

אִם נַשְׂכִּיל אָז נַצְלִיחַ, יִיטַב גּוֹרָלֵנוּ,

אֶזְכֹּר שִׂמְחַת גִּילִי בִּרְאוֹתִי בָּעֵינָיִם

כִּי פָרְצָה הַהַשְׂכָּלָה בֵּינֵינוּ כַּמָּיִם –

וּבְרָכָה זֹאת, הָהּ! לִקְלָלָה לָנוּ יַהֲפֹכוּ,

כּוֹס זָהָב מָזַגְנוּ, עַל פָּנֵינוּ ישְׁפֹּכוּ.

עוֹד שָׂרְדָה הָאַחַת – הַשָּׂפָה הָעִבְרִיָּה:

“בַּחֲיוֹת הַשָּׂפָה יָשׁוּב גַּם עַמָּהּ לִתְחִיָּה!”

מָה אָהַבְתִּי שִׂיחָתָהּ, הֲגוֹת בָּהּ, סַלְסְלֶהָ;

לִמִקְדָּשׁ הָיְתָה לִי, כִּפְנֵי אֱלֹהִים פָּנֶיהָ.

עַתָּה הַמִּקְדָּשׁ יָשַׁם, כֹּהֲנָיו נֶאֱסָפוּ,

וּפְנֵי אֵלִי זֶה קוּרֵי עַכָּבִישׁ חָפוּ.

נֶהְפַּךְ עָלַי אוֹפָן, דַּלֹּתִי וָאִוָּרֶשׁ;

רֵעִי לָקַח כַּסְפִּי, לָקַח וַיִּבְרַח חֶרֶשׁ.

הָהּ, מַה-יִּכְבַּד עָלַי לָשֵׂאת חֹסֶר וָעֹנִי!

יַעַן מָה? יַעַן כִּי לֹא יִמַּח מִזִּכְרוֹנִי

זֵכֶר יַרְחֵי קֶדֶם, זֵכֶר שָׁנִים הַיָּפוֹת

בִּהְיוֹת כִּיסִי מָלֵא וְכֶסֶף לִי תּוֹעָפוֹת.

זָכַרְתִּי רֵעִים רַבִּים אַהֲבָה לִי כִּחֵשׁוּ,

בִּשְׂחוֹק הַשָּׁעָה לִי, פָּנַי תָּמִיד בִּקֵּשׁוּ,

וּבִרְאוֹת כִּי סָר צִלִּי פִּתְאֹם עֲזָבוּנִי,

הָפְנוּ נָסוּ יַחְדָּו, בָּגְדוּ בִי וַיִּמְכְּרוּנִי:

זֶה חִנָּם מְכָרַנִי, וָזֶה בִּנְזִיד עֲדָשִׁים,

וּלְזֶה מֵאַהֲבָתִי נִפְלְאַתָה אַהֲבַת נָשִׁים.

כַּמָּה נָשִׁים בָּלוֹת אֶפְגּשׁ בִּרְחוֹבוֹת קֶרֶת

וּלְחֻמְלָה עֲלֵיהֶן נַפְשִׁי לֹא מִתְעוֹרֶרֶת,

וַאֲבִישַׁג עֵת אֶרְאֶה עַל מִשְׁעַנְתָּהּ צוֹלַעַת,

מַה-זֶּה יֵצֵא לִבִּי וּבַת-עֵינִי דּוֹמָעַת?

יַעַן מִימֵי עֲלוּמֶיהָ זָכֹר זְכַרְתִּיהָ

בִּהְיוֹתָהּ נַעֲרָה יָפָה וַאֲנִי – אֲהַבְתִּיהָ.

שׂטְרֵי עִיר הַבִּירָה יַחַד בָּאוּ גְּדוּדִים

גֵּרְשׁוּנִי הֱשִׁיבוּנִי לִגְבוּל מוֹשַׁב הַיְּהוּדִים.

כַּמָּה לִי עַתָּה קָשִׁים הַחַיִּים הַחֲדָשִׁים

בֵּין אַחַי הָאֹבְדִים, דַּלִּים רֵקִים וְרָשִׁים,

יַעַן כִּי אֶזְכֹּר שִׁבְתִּי שָׁם עַל אֶרֶץ רַבָּה

בּהְיוֹת לִי עוֹלָם זֶה מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא.

הַזִּכְרוֹנוֹת הַזִּכְרוֹנוֹת אַךְ הֵם יַלְאוּנוּ

יוֹתֵר מִכָּל הַתְּלָאוֹת אֲשֶׁר יִמְצָאוּנוּ!

גַּם אֲבוֹתֵינוּ בַּמִּדְבָּר לֹא הִתְאַבָּלוּ

לוּלֵא זָכְרוּ הַדָּגָה בְּמִצְרַיִם אָכָלוּ. –

מָאוֹס בְּרָע רַק הַטּוֹב שֶׁקָּדַם הוֹרָנוּ,

כִּי סוֹף כָּל הַקִּינוֹת בִּזְכֹר מֶה הָיָה לָנוּ.

נָקֵל לַנּוֹלָד עֶבֶד לָשֵׂאת הַנְּחֻשְׁתַּיִם

וּלְעִוֵּר מֵהֵרָיוֹן לְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם,

אַךְ אוֹי לַפִּקֵּחַ כִּי יֻכֶּה בַּסַּנְוֵרִים

וּלְעֶבֶד כִּי יִמָּכֵר שׁוֹעַ וּבֶן-חוֹרִים;

הֵם – כַּעַס כָּל עִנְיָנָם וָחֳלִי רָע כָּל יְמוֹתָם –

זִכְרוֹן הַיָּמים הַטּוֹבִים רָקָב בְּעַצְמוֹתָם.

הִנְךָ רֹאֶה, פוּרָה, כִּי כָל תֹּקֶף עִצְבוֹנִי

וּמְקוֹר חָלְיִי הָאָנוּשׁ הוּא כֹחַ זִכְרוֹנִי,

מִתִּגְרַת יָדוֹ חָלִיתִי עַד אֵין בִּי כֹחַ –

מַהֲרָה אֵפוֹא אוֹצָרְךָ הַטּוֹב לִי לִפְתּוֹחַ;

הַמְצִיא לִי תְעָלָה – חוֹלֶה-זִכָּרוֹן הִנֵּנִי;

נַשַּׁנִי יוֹם אֶתְמוֹל, רִאשֹׁנוֹת הַשְׁכִּיחֵנִי.

לְאַבֵּד כָּל זֵכֶר תַּחְבֻּלוֹת רַבּוֹת אִתֶּךָ,

בַּחֲרָה לִי כַּיּוֹם אַחַת מִתַּחְבֻּלוֹתֶיךָ¹ :

מִמַּאֲכַל הָעַכְבָּר אוֹ הַחֲתוּל הַאֲכִילֵנִי,

תַּחַת הַגֶּשֶׁר בֵּין הַגְּמַלִּים הַעֲבִירֵנִי,

אוֹ מִתַּחַת לִמְרַאֲשֹׁתַי אֶת כֵּלַי תָּשִׂים,

אוֹ, טוֹב מִזֶּה – הַעֲבִירֵנִי בֵּין שְׁתֵּי נָשִׁים.

אַךְ לִבִּי אוֹמֵר לִי כִּי לְמַחֲלָתִי הָאֲנוּשָׁה

פְּעֻלַּת אֵלֶּה הָרְפוּאוֹת תִּהְיֶה חַלּוּשָׁה,

וּבְנָשִׁים וּגְמַלִּים, בַּחֲתוּלִים וּבָעכבָּרִים,

אֶת מִכְשׁוֹל לִבִּי מִשָּׁרָשָׁיו לֹא תָרִים,

וּבְיָדְךָ לֹא תִצְלַח לִגְהוֹת מֶנִּי הַשָּׁבֶר

בִּלְתִּי אם – בַּכְּתָב שֶׁעַל גַּבֵּי הַקָּבֶר.

ספ“ב, בימי הספירה תרמ”ה.

תַּחַת יַד זִכְרוֹנוֹתַי עֵת כִּי הִתְיַפַּחְתִּי

אֶל פּוּרָה שַׂר-שֶׁל-שִׁכְחָה אֶת כַּפַּי שִׁטַּחְתִּי

וָאֶתְחַנַּן אֵלָיו לֵאמֹר: חֹלֶה הִנֵּנִי,

זִכְרוֹנִי הִכְרִיעָנִי, אָנָּא הַחֲלִימֵנִי;

הֵן זֵכֶר כָּל צָרָה כָּל תּוֹכֵחָה וּנְאָצָה

אַתָּה מֹחֶה וּמְסָעֵף, פֻּארָה, בַּמַּעֲרָצָה!

וּפוּרָה אֵל טוֹב רַב-עֵצָה וּגְדָל-עֲלִילָה

לֹא אָטַם אָזְנוֹ, לֹא שָׂךְ לוֹ מֵעֲבֹר תְּפִלָּה;

בְּחִכּוֹ כַּיַּיִן הַטּוֹב אֶת נַפְשִׁי חִיָּה

וַיַּעֲנֵנִי מִמְכוֹן שִׁבְתּוֹ מֵאֶרֶץ נְשִׁיָּה:

"מֻכֵּה הַזִּכָּרוֹן, נִכְמְרוּ רַחֲמַי אֵלֶיךָ!

הִנְנִי בָּא בָא וּמִמַּחֲלָתְךָ אֶרְפָּאֶךָ.

אָכֵן לֹא בִּרְפֻאוֹת-הָאֱלִיל אֲשֶׁר נָקַבְתָּ,

אִם אָמְנָם מִמַּעְיָן קָדוֹשׁ אֶתְהֶן שָׁאַבְתָּ;

הַתַּחְבֻּלוֹת הָהֵן הָבֶל וָרִיק הִנָּמוֹ

לָאִישׁ מֵאַחֶיךָ אֲשֶׁר לֹא יַאֲמִין בָּמוֹ;

וּלְרָפְאֶךָ בַּכְּתָב שֶׁעַל גַּבֵּי הַקָּבֶר

עוֹד לֹא בָא יוֹמְךָ, עוֹד לֹא בָשַׁל הַשָּׁבֶר.

רִפְאוּת אַחֶרֶת טוֹבָה אִתִּי לָךְ הֵבֵאתִי;

אֲנִי עֲשִׂיתִיהָ וּבִשְׁמָהּ גַּם נִקְרֵאתִי:

פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי – מַשְׁקֶה עֹשֵׂה-פֶלֶא,

יָפֶה הוּא לַשִּׁכְחָה מִכָּל תַּחְבֻּלוֹת אֵלֶּה;

בֹּא נָא אֶל הַיֶּקֶב לַחֲשֹף חֲמִשִּׁים פּוּרָה

וְרָוַח לָךְ וְרָפָא לָךְ. – אֲנִי רוֹפְאֵֶךָ פּוּרָה!"

אוֹדְךָ כִי עֲנִיתָנִי וּתְרוּפָה לִי הִבְטַחְתָּ!

רַק אַחַת, שַׂר-שֶׁל-שִׁכְחָה, אַחַת רַק שָׁכַחְתָּ –

שָׁכַחְתָּ כִּי עִבְרִי אָנִי, נֶפֶשׁ לֹא מְטֻמָּאָה,

כָּל מִשְׁרַת עֲנָבִים מֵעוֹדִי אֶל פִּי לֹא בָאָה;

טוֹבָה עֲצָתְךָ לַחוֹלִים מִבְּנֵי הַנֵּכָר,

וַאֲנִי הָעִבְרִי לֹא אֶשְׁתֶּה יַיִן וָשֵׁכָר.

לֹא תוּכַל, אֵפוֹא, פּוּרָה, לִגְהוֹת מֶנּוּ פָּרֶץ!

אֵל זָר אַתָּה, אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ;

גַּם לֹא אֵל זָר אַתָּה כִּכְמוֹשׁ אוֹ כַּבָּעַל,

נַעַר אַתָּה פֻּרָה – הַנַּעַר לִירֻבַּעַל!

יַעֲבְדוּךָ כָּל הָעַמִּים מִכּוּשׁ עַד הֹדּוּ –

הַיְּהוּדִים הָאֲמֵלָלִים אֹתְךָ לֹא יַעֲבֹדוּ.

אֲהָהּ, עִבְרִי אָנֹכִי – נָזִיר מִנִּי רָחֶם,

יַיִן לֹא יִשְׁכַּח רִישִׁי, בַּשְּׁתי לֹא אֶנָּחֶם;

וַאֲהָהּ מַשְׂכִּיל אָנִי, טָעַמְתִּי מִפְּרִי-כָחַשׁ,

בַּסְּגֻלּוֹת לֹא אַאֲמִין, לֹא קֶסֶם בִּי, לֹא נָחַשׁ;

אוֹי אוֹי לִי מַשְׂכִּיל עִבְרִי, אֵין מָזוֹר אֶל שִׁבְרִי,

רָפֹא לֹא אֵרָפֵא עַד בֹּאִי אֱלֵי קִבְרִי.

כ“ה סיון תרמ”ה, כפר-המלך.

מִמַשּׁוּאוֹת נֵצַח מֵהַרְרֵי קֶדֶם,

מֵחֲלֹמוֹת חֲזוֹן לֵב לִבִּי פָנִיתִי,

אֶל אַרְצוֹת הַחַיִּים פָּנַי שִׁוִּיתִי

לָעָם בֵּין הַהוֹלְכִים יִשְׁכַּב יֵרָדֵם;

קָרָאתִי אֵלָיו, דִּבַּרְתִּי, שׁוֹרַרְתִּי,

נָגַעְתִּי עַל בִּרְכָּיו אוֹתוֹ עוֹרַרְתִּי.

וָהוּא יִשְׁכַּב עַל מִשְׁכָּבוֹ שָׂרוּעַ

יִגְהֵר יֵהָפֵךְ וִיחַבֵּק יָדַיִם,

יִשְׂתָּרֵעַ יִתְכַּנֵּס עַל הַיָּצוּעַ

וִידַבֵּר בַּחֲלוֹם, לֹא יִפְקַח עֵינָיִם:

מִי הוּא הַקּוֹרֵא וּשְׁנָתִי מַפְרִיעַ?

הַנַּח לִי לִישׁוֹן, אַל קוֹלְךָ תַּשְׁמִיעַ!

שִׁכְבוּ וִישְׁנוּ, אַחַי, כַּאֲשֶׁר נִסִּיתֶם

וַחֲלֹמוּ כִּי כֻלְכֶם לַגָּג עֲלִיתֶם¹,

אַךְ זָכֹר תִּזְכְּרוּ, עֵת תַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ

עַל רֹאשְׁכֶם וּלְרַגְלֵיכֶם יֵצֵא רֶשֶׁף,

כִּי הַעִדֹתִי בָּכֶם וָאוֹכַח אֶמֶשׁ,

כִּי קִדַּמְתִּי וָאֲשַׁוֵּעַ בַּנֶּשֶׁף.

וּכְבוֹא עֵת הָאֹכֶל וִיהִי בַּצָּהֳרָיִם

לָכֶם חֹסֶר בֶּטֶן, נִקְיוֹן שִׁנַּיִם –

אָז אִכְלוּ וּקְחוּ מִבְחַר חֲלֹמוֹתֵיכֶם

וּתְנוּם גַּם לִפְנֵי בְנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם,

וְכִי יֵרָגְנוּ וִיהִי לִבְּכֶם יוֹדֵעַ

כִּי קִדַּמְתִּי בַּנֶּשֶׁף וָאֲשַׁוֵּעַ.

וּבְנֵיכֶם כִּי תִרְאוּ מִכֶּם יָצָאוּ

וַיִּמְעֲלוּ מַעַל וּלְשִׁמְצָה נִפְרָעוּ

וּלְדֹר סוֹרֵר הָיוּ לִמֻּד הָרֵעַ –

וִידַעְתֶּם כִּי אַתֶּם בְּנַפְשָׁם אֲשַׁמְתֶּם,

כִּי לִקְרִיאַת הַגֶּבֶר אָזְנְכֶם הֶעֱלַמְתֶּם

עֵת קִדַּמְתִּי בַּנֶּשֶׁף וָאֲשַׁוֵּעַ.

*

וּמָה אַתָּה עֹשֶׂה, דֹּר כֻּלּוֹ כָחַשׁ!?

עֵת יגָּפְךָ לִבְּךָ עַל חַטֹּאתֶיךָ

אָז אוֹתִי תַקְרִיב קָרְבָּן לֵאלֹהֶיךָ

וּתְיַשֵּׁן אֶת לִבְּךָ בְּצִקְתְּךָ הַלָּחַשׁ:

"הַתַּרְנְגֹל הַזֶּה יִהְיֶה כַּפָּרָתִי,

וַאֲנִי אֹכְלֶנּוּ וְאֶטְהַר מֵחַטָּאתִי".

אֲנִי הַגֶּבֶר אֶת חֻקִּי הִשְׁלַמְתִּי

שֶׁשָּׁת עָלַי יוֹצְרִי, חֶלְקִי מִמָּעֳלָה:

רֶגַע לֹא נַחְתִּי, נַפְשִׁי לֹא דוֹמַמְתִּי,

עוֹרַרְתִּיךָ לְהַבְחִין בֵּין יוֹם וּבֵין לָיְלָה,

עַל בִּינָתִי, הוֹי זֵד! תּוֹדֶה לֵאלֹהֶיךָ

וְאֶת נַפְשִׁי תִתֵּן כֹּפֶר חַטֹּאתֶיךָ!

אַךְ דַּע כִּי גַּם מוֹתִי פָּדֹה לֹא יִפְדֶּךָ!

אִם עוֹד תּוֹסִיף לִשְׁכַּב, תַּעֲצֹם עֵינַיִם

מֵרְאוֹת בְּהִמֹּךְ הַמְּקָרֶה בַּעֲצַלְתַּיִם

וּבֵיתְךָ יֻכַּת יֵעָשֶׂה קִבְרְךָ –

אָז גַּם מִבּוֹר שַׁחַת מֵעֵבֶר לַקָּבֶר

תִּצַּלְנָה אָזְנֶיךָ לִקְרִיאַת הַגָּבֶר.

ספ“ב עיו”כ, תרמ"ו.

אֱלֹהַי, הַנְּשָׁמָה שֶׁבִּי נָפַחְתָּ

מֵאַיִן לָקַחְתָּ?

הֲכִי חֲדָשָׁה מִן הַגּוּף הוֹצֵאתָ

וּבְגוּפִי הֵבֵאתָ –

אֵיכָה אֵפוֹא כֹּה רַבּוּ פְצָעֶיהָ

בִּמְעוֹט יָמֶיהָ?

כִּי מִיּוֹם הֱיוֹתָהּ בִּי עַל הָאֲדָמָה

יָזוּב זוֹב דָּמָהּ

וּמִן הַחוּשִׁים בָּהּ עַד הַמַּחֲשָׁבָה

רַק חֳלִי וּדְאָבָה.

רָאשֵׁי מַאֲוַיֶּיהָ הֻכּוּ כֻלָּמוֹ

וּמְתֹם אֵין בָּמוֹ:

הָאַהֲבָה הוּפְרָה, הַתִּקְוָה בָּגָדָה,

הָאֱמוּנָה אָבָדָה;

יִשְׁרַת-לֵב בָּאָדָם, נִקְיוֹן כַּפָּיִם –

קֶצֶף עַל פְּנֵי מָיִם.

וּבְעֵת עַל עַמִּי עֵינִי מַשְׁקֶפֶת

רוּחִי מִתְעַטֶּפֶת:

הִנֵּה מָסַכְתָּ קִרְבּוֹ רוּחַ עִוְעִים

זֶה דֹּרוֹת שִׁבְעִים;

יִתְּצוּהוּ סָבִיב מִחוּץ וּמִבַּיִת

וְעָלָה שָׁמִיר שַׁיִת,

כָּלוּ כָּל הַקִּצִּין, כָּלְתָה כָּל עָיִן –

וִישׁוּעָה אָיִן.

וּבְכֵן כָּאֹב תִּכְאַב תָּמִיד נִשְׁמָתִי

עָלַי וְעַל אֻמָּתִי,

תֵּבֵל כַּמִּדְבָּר, וּבְלִבִּי קַו תֹּהוּ,

מֵאֵין כָּמֹהוּ –

הֲכִי יֻכּוּ כָּל אֵל הַפְּצָעִים יַחַד

בּשְׁנוֹת גֶּבֶר אַחַד?

אֵין זֶה כִּי נִשְׁמָתִי כְּבָר הָיְתָה לְעוֹלָמִים

בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים

וּמְלֵאָה חֲבֻּרוֹת פֶּצַע וּמְדֻכָּאָה

אֶל קִרְבּי בָּאָה.

אוּלַי נִשְׁמַת הַנָּבִיא הָעַנְתֹתִי

הִיא הַמְּחַיָּה אוֹתִי,

אֲשֶׁר גַּם הִיא הִתְעַטְּפָה כָּל יָמֶיהָ

מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמֶיהָ;

אוֹ נִשְׁמַת אִיּוֹב בִּי – אִישׁ תָּם וְיָשָׁר

דֵּרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר,

אוֹ רוּחַ שְׁאָר אֹרָרֵי יוֹם וְנִשְׁמָתָן

עֹרְרֵי לִוְיָתָן.

מִשְּׂאֵת מַכְאֹבִים כָּאֵלֶּה וָנֶהִי

טוֹב אֲשֶׁר לֹא אֶהִי!

אֱלֹהַי, רְפַא נָא נַפְשִׁי מִפְּצָעֶיהָ

בִּשְׁאֵרִית יָמֶיהָ,

אוֹ קַח מִמֶּנִּי אֶת רוּחִי הַקָּשָׁה

וּתְנָה לִי חֲדָשָׁה.

הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ / יהודה ליב גורדון

הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ הַיּוֹם מַדְלִיקִין

כָּל שׁוֹמְרֵי מִצְוַת בְּנֵי הַוָּתִיקִין –

כֹּכְבֵי אוֹר הֵמָּה הַמְאִירִים חֶשְׁכֵּנוּ

מֵאָז קֹדְרִים נֵלֶךְ בּישִׁימוֹן דַּרְכֵּנוּ.

הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ בַּיָּמים הַשְּׁמֹנָה

בְּנֵי חַשְׁמוֹנָאי הִדְלִיקוּם רִאשׁוֹנָה

לִפְנֵי שָׁנִים אַלְפַּיִם וּמָאתָיִם

לִפְנֵי מִזְבַּח הָאֵל בִּירוּשָׁלָיִם.

הִדְלִיקוּם לִזְכֹּר חַסְדֵי אֵל עִמָּנוּ

בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם לַכְחִיד קִימָנוּ,

כִּי אֶת עַמּוֹ הָאֵל לֹא יִטּשׁ לֹא יֶרֶף

וּבְנֶפֶשׁ אוֹיְבָיו לֹא יִתְּנוֹ לַטֶּרֶף.

הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ מֵאָז לֹא כָּבוּ

בְּכָל מִשְׁכְּנוֹת יַעֲקֹב בַּאֲשֶׁר יָשָׁבוּ

כִּי אוֹתוֹת הֵם לָנוּ לִזְכֹּר רִאשׁוֹנוֹת

וּמוֹפְתִים – לִבְטֹחַ וּלְקַוֹּת אַחֲרוֹנוֹת.

הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ נֶגֶד עֵינֵינוּ

צֶלֶם דְּמוּתֵנוּ הֵם, תַּבְנִית עַמֵּנוּ:

לַפִּשְׁתָּה הַכֵּהָה בַּת-יַעֲקֹב נִדְמְתָה,

שַׁמְנָהּ – הַזִּכְרוֹנוֹת מִימֵי קַדְמָתָהּ.

הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ אָנוּ מַדְלִיקִין

שָׁמְרוּ אֹתָנוּ מִפְּנֵי הַמַּזִּיקִין,

לְאוֹרָם נִמְלַטְנוּ לוּ רַק בְּעוֹר שִׁנֵּינוּ

וְעַל הָרֵי נֶשֶׁף לֹא הִתְנַגְּפוּ רַגְלֵינוּ.

אַךְ הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ שֶׁאָנוּ מַדְלִיקִין

לָאִיר חָשְׁכֵּנוּ עוֹד אֵינָם מַסְפִּיקִין,

טוֹב הָיָה אוֹרָם בִּימֵי הַחַשְׁמוֹנָאִים,

אַךְ הַיָּמִים הָהֵם לֹא שָׁבִים, לֹא בָאִים.

לחנוכה תרמ"ח.

כּוֹכַב אוֹר מִמְּסִלָּתוֹ נָפַל מִשָּׁמָיִם

וַיֻּכַּת לִשְׁבִיבִים וַיִּפָּזֵר בָּרוּחַ,

וּבְנָפְלָם עוֹד הֵפִיצוּ הַשְּׁבִיבִים קַרְנָיִם

וּכְמוֹ נֵרוֹת אֱלֹהִים נָתְנוּ אוֹר זָרוּחַ.

הֲיָשׁוּבוּ הַשְּׁבִיבִים וִידֻבָּקוּ עוֹד פַּעַם

וּכְמָאוֹר בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם יוֹפִיעוּ,

אוֹ כִי לָנֶצַח יִדְעָכוּ וּזְהָבָם הוּעַם

וּכְפִיחַ הַכִּבְשָׁן לַעֲפַר אָרֶץ יַצִּיעוּ?

כָּל מַשְׂכִּילֵי עַמִּי, סוֹפְרָיו וַחֲכָמָיו, –

אִישׁ כְּמַתְּנַת לִבּוֹ חֲנָנוֹ יוֹצְרֵהוּ,

חֵרֵף שֹׁאֲפָיו סֶלָה, חֵרֵף רֹב קָמָיו,

בִּפְרִי עֵץ-דַּעְתָּם אֲרָצוֹת מִלֵּאוּ;

רוֹזְנִים יוֹעֲצֵי אָרֶץ, עֲשִׁירִים נְדִיבִים,

וּבְכֻל חֲרשֶׁת מַעֲשֶׂה חָרָשִׁים אֳמָנִים –

מִכּוֹכַב יַעֲקֹב הֵן כֻּלְּכֶם הַשְּׁבִיבִים

זֶה נָפַל וַיִּתְפּוֹרֵר לִפְנֵי מֵאוֹת שָׁנִים.

נֵרוֹת אֱלֹהִים נִיצוֹצוֹת נִפְרָדִים!

הֲלָנֶצַח אִישׁ אֶל עֵבֶר פָּנָיו תַּגִּיהוּ,

אוֹ עוֹד תְּדֻבָּקוּ וְהָיִיתֶם לַאֲחָדִים

וּכְכוֹכָב בִּמְסִלָּתוֹ תָּשׁוּבוּ תּוֹפִיעוּ?

תֵּיק"וֹ.

מִבְּלִי לְהוֹצִיא המִּכְתָּב מִתּוֹךְ תִּיקוֹ

אוֹסִיף פֹּה מַה שֶּׁשָּׁכַחְתִּי שָׁם בַּשֶּׁלִי

כִּי הַשִּׁיר אִבָּעֵי-לְהוּ מֵאֵת תֵּיק"וֹ,

הַנִּדְפָּס בְּאֶחָד מִגִּלְיוֹנֵי “הַמֵּלִיץ”,

אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ עָלָיו – הוּא בֶּאֱמֶת שֶׁלִּי.

וּמִפְּנֵי חָפְשִׁיּוֹת “הַמֵּלִיץ”

שֶׁאֵינוֹ מֻזְהָר בְּשֶׁלִּי וְשֶׁלָּךְ וְאֵינוֹ מַבְחִין בֵּין טוֹב לָרָע

לֹא נִזְהַרְתִּי גַּם אָנִי בֵּין מִלְּעֵיל וּמִלְּרָע

וְדִין הַחֲרוּז “שֶׁלִּי” כְּדִין נָסוֹג אָחוֹר

שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד בְּפִסְקֵי הַטְּעָמִים…

"אֶל הַמִּדְבָּר תָּשׁוּב תָּשִׁית פָּנֶיךָ

וּלְמַשּׁוּאוֹת נֶצַח תָּרִים פְּעָמֶיךָ;

מַה-בֶּצַע כִּי תָעִיר וּתְחַיֶּה לָנוּ

זִכְרֹנוֹת נִשְׁכָּחִים זֶה אַלְפֵי שָׁנִים

וּרְקַב עַצְמוֹת אָבוֹת בַּבּוֹר נִטְמָנוּ

הֲיִפְרַח, הֲיוֹצִיא פְרִי לַבָּנִים?

קוּם הִתְהַלֵּךְ לְפָנֵינוּ בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים,

עַל מוֹשְׁבוֹת אַחֵינוּ פְּקַח נָא עֵינַיִם,

הַבֵּט אָרְחָם וְרִבְעָם בַּאֲשֶׁר הֵם שָׁם;

אֲשֶׁר תִּרְאֶה תַגִּיד, תָּבִיא אֵלֵינוּ,

תַּגִּיד גְּדֹלוֹת גִּבּוֹרֵיהֶם רָאשֵׁי הָעָם

בַּעֲבוּר בַּאֲשֻׁרָם תֹּאחֵז גַּם רַגְלֵנוּ". –

עַל מָה אֲדַבְּרָה, אַחַי, עַל מָה רוּחִי אַבִּיעַ?

אוֹי לִי אִם אַחֲרִישֹ, אוֹי אִם קוֹל אַשְׁמִיעַ.

כָּל אָהֳלֵי יַעֲקֹב חָפַרְתִּי, מִשַּׁשְׁתִּי, –

מֵעֲפַר רֹאשׁ דַּלִּים עַד רָאשֵׁי הַמּוֹרִים

וּבְכֻלָּם לֹא מָצָאתִי אֲשֶׁר בִּקַּשְׁתִּי –

אֶת מִי אֶשְׁלַח, מִי יַרְדְּ לִי בַּגִּבּוֹרִים.

גָּלָה כָּבוֹד מיִּשְׂרָאֵל, חַיָּיו נִצְמָתוּ

נִסְחֲפוּ גִבּוֹרָיו, מִשַּׁעַר שָׁבָתוּ,

פָּעֳלָם וַהֲדָרָם לָנוּ לֹא יֵרָאוּ;

הֲמוֹן בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּבְנֵי צֹאן וָכֶשֶׂב

כָּל מְזִמּוֹתָיו – נְאוֹת דֶּשֶׁא וִירַק עֵשֶׂב,

רֹעָיו (רֹעִים נַפְשָׁם) אוֹתָם לֹא רָעוּ.

אֶת מִי אֶשְׁלַח, מִי יַרְדְּ לִי בַּגִּבּוֹרִים –

אֶת רַבָּנֵינוּ הַגְּאוֹנִים הַמְּאוֹרִים,

אֶת צַדִּיקֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים בָּאָרֶץ,

הָעֲשִׁירִים – גִּבּוֹרֵי צַיִד וָטֶרֶף,

הַמַּשְׂכִּילִים הַנּוֹתְנִים לָנוּ עֹרֶף,

הַצְּבוּעִים הַטּוֹבְלים וּבְיָדָם שָׁרֶץ??

הוֹי גּבּוֹרִים לִשְׁמֹר חִטִּין

וְאַנְשֵׁי חַיִל לִפְסֹל גִּטִּין,

מְפִיחֵי קִרְיָה עֵקֶב שׁוֹחֵט

וּבְעַד חַזָּן יְגָרוּ מָדוֹן,

שֻׁתָּף שֶׁל עֲמָלֵק קְהִלָּתוֹ סוֹחֵט

וּבְכָל גַבָּאי היא קוֹנָה לָהּ אָדוֹן.

הוֹי צַדִּיקִים פֹּקְדֵי עֲקָרוֹת

וּבִלְשׁוֹן שֶׁקֶר פֹּעֲלֵי אוֹצָרוֹת,

בְּפִדְיוֹנוֹת יְמַלְּאוּ כִיסָם

וּבְמַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ – הַמֵּעָיִם,

וּמְחִירָם יִתְּנוּ לְצֹאן מַרְעִיתָם

קַמֵּיעוֹת בְּדוּקוֹת עִם שִׁירָיִם.

הוֹי מַשְׂכִּילִים לֶאֱכֹל טְרֵפוֹת

וּבְקוּבְיָא לִשְׂחֹק אַנְשֵׁי מוֹפֵת,

הַמְּאַחֲרִים בִּכְלוּב לִשְׁתּוֹת שֵׁכָר

וּבְתֵּיאַטְרָאוֹת כָּאַרְבֶּה יִרְעָשׁוּ,

כְּקֹפִים יְחַקּוּ יַלְדֵי נֵכָר

וּבְשֵׁם ישְׂרָאֵל יתְבּשָׁשׁוּ.

הוֹי עֲשִׁירִים מְפַנְקֵּי נַפְשָׁם

וּבַעֲלֵי הוֹן לִקְנוֹת פִּלַּגְשִׁים,

מֵהֵיכְלֵי שֵׁן כָּל טוּב מָלֵאוּ

מִנַּחַת שֻׁלְחָנָם, הֲלוּמֵי יָיִן

בְּשָׂרָם יְפַנְּקוּ וּמֵעֵיהֶם יְשַׂבֵּעוּ

וּמֵאֲחֵיהֶם יַעֲלִימוּ עָיִן.

הֲכָזֶּה יִהְיֶה גִּבּוֹר אֶבְחָרֵהוּ?

גִּבּוֹר לֹא יוּכַל לִכְבּשׁ אֶת יִצְרֵהוּ

גָּדוֹל – יַעַן כִּי יִצְרוֹ גָדוֹל מֵחֲבֵרוֹ?

גִּבּוֹרִים בּוֹסִים בַּטִּיט, חֹבְקֵי רְגָבִים,

גִּבּוֹרִים – כַּנְּמָלִים, גְּדוֹלִים – כַּחֲגָבִים,

הַעֲלֵיהֶם יָעִיר הַמְשׁוֹרֵר כִּנּוֹרוֹ?

עַל כֵּן אֵלְכָה מֵהֶם, עֵינִי אַעֲלִימָה

וּלְדוֹר הַמִּדְבָּר אֶת פָּנַי אָשִׂימָה,

עַם גָּדוֹל וָרָם בְּנֵי עֲנָקִים כֻּלָּם,

הֵם נָפְלוּ – חַרְבוֹתָם תַּחַת רָאשֵׁיהֶם,

גַּם הַיּוֹם בַּעֲבֹר הָעֲרָבִי עֲלֵיהֶם

וּבְכִידוֹנוֹ לֹא יַגִּיעַ עַד קַרְסֻלָּם…

…………………………………….

שׁוּבִי, בַּת שִׁירִי, שׁוּבִי הַמִּדְבָּרָה…

…………………………………….

תַּמְרוּרִים אֶבְכֶּה וּמְרֹרוֹת אֶכְתֹּבָה,

אַרְאֶה לַדֹּר וּלְדֹר יָבֹא אֶעֱזֹבָה,

אֹסֶף הָחָצָץ בּוֹ מִלְאוּ אֶת פִּינוּ,

אַבְנֵי הָאֹפֶל מֵהֶם אַנְשֵׁי כֶּסֶל

פָּסְלוּ וַיַּעֲמִידוּ בַּהֵיכָל הַפֶּסֶל;

יִרְאוּ הַסֹּגְדִים לוֹ, אוּלַי יָבִינוּ.

יִרְאוּ עֵינֵיהֶם אֶת תַּבְנִית חַיֵּינוּ,

יֵדְעוּ מַדּוּעַ יִדֹּדוּ רֹאֵינוּ,

מַדּוּעַ הָיִינוּ לִשְׂחוֹק וָקֶלֶס,

אוּלַי יִתְעוֹדְדוּ לִתְקֹן הַמּגְרָעַת

וּלְפַלֵּס אָרְחָם בִּתְבוּנָה וָדַעַת,

לָשׂוּם אֱמֶת לַקָּו, שֵׂכֶל לַפֶּלֶס.

שִׂימִי תַּמְרוּרַי אֶל נֹכַח פָּנַיִךְ,

שִׂימִי, בַּת-עַמִּי, לַדֶּרֶךְ עֵינַיִךְ

בָּהּ נָחוּךְ זֶה כַּמָּה, יַנְחוּךְ גַּם עָתָּה;

שִׂימִי וּדְעִי מִי מָסַךְ סַף הָרַעַל,

מִי הֵסַב לָךְ עָנְיֵךְ, יַד מִי בְּמַעַל,

כִּי יָרַדְתְּ, כִּי תֵרְדִי עוֹד מַטָּה מָטָּה.

(לאחד שנשתתף לבעלי השתוף¹ מאת אחד מבעלי היחוד.

ביום חג הפסח האחרון לראשונים והראשון לאחרונים²).

שׁוֹנִים בִּתְמוּנָתָם וּבְמַעֲמָדָם

נִגְלוּ הָאֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם

וַיְּלַמְּדוּם דַּעַת לָסוּר מִשְּׁאוֹל מָטָּה:

הוֹלְכִים גַּם יוֹשְׁבִים גַּם שׁוֹכְבִים הוֹפִיעוּ,

צֶדֶק וְישֶׁר לָאָדָם הוֹדִיעוּ;

אַךְ הוּא יוֹסִיף לַחֲטֹא כְּאָז כֵּן עָתָּה.

מֵרֹאשׁ – עָשׂוּ רַגְלַיִם לֵאלֹהֵיהֶם

וַיֹּאמְרוּ: כִּי מִתְהַלֵּךְ הוּא בֵינֵיהֶם,

וּבַיִת בָּנוּ לוֹ, מָקוֹם לָשֶׁבֶת.

מֶרְכָּבָה וּכְרוּבִים לִרְכֹּב עָלֵימוֹ; –

אַךְ עָזֹב לֹא עָזְבוּ רֹעַ פְּעָלֵימוֹ

וּלְקוֹלוֹ לֹא נָתְנוּ אֹזֶן קַשֶּׁבֶת.

אָז אָמְרוּ: שָׁכַב הָאֵל עִם אֲבוֹתָיו

וּבְכֵן טָהַר הָאָדָם מֵחַטֹּאתָיו,

וּמַלְכוּת שָׁמַיִם יָסַד עַל הָאָרֶץ.

אַךְ גַּם אַחֲרֵי כֵן יֵצֶר לֵב הָאָדָם

חָרַשׁ רַע כָּל הַיּוֹם, שָׁאַף לִשְׁפֹּךְ דָּם –

וּפְנֵי תֵבֵל מָלְאוּ מֻטָּה וָפָרֶץ.

לִבְנֵי הָאָדָם לֹא יֵיטִיב אֵל רוֹכֵב.

לֹא אֵל מִתְהַלֵּךְ, לֹא יוֹשֵׁב, לֹא שׁוֹכֵב,

כִּי רַגְלֵיהֶם תָּמִיד לָרַע יָרוּצוּ;

רַק אִם יָקוּם הָאֵל עַל בֵּית הַמְּרֵעִים

רַק אָז יִהְיֶה הָאָדָם לִתְמִים-דֵעִים;

אִם יָקוּם אֱלֹהִים – אוֹיְבָיו יָפוּצוּ!

הַיּוֹם אַתֶּם כֻּלְּכֶם אִישׁ אֶל אָחִיהוּ

“קָם הָאֱלֹהִים”! “קָם הָאֱלֹהִים”! תַּבִּיעוּ

וּנְשִׁיקוֹת אַהֲבָה אִישׁ אֶת אָחִיו תִּשָּׁקוּ;

וַאֲנַחְנוּ לֹא נַעֲנֶה אָמֵן אַחֲרֵיכֶם,

כִּי אֵיכָה נַאֲמִין כִּי קָם אֱלֹהֵיכֶם

אִם לֹא כָלָה שֹׁד, רָעִים לֹא נִתָּקוּ?!

הַאִם לֹא אֵל אֶחָד, אָב אֶחָד לָנוּ,

וּבְקוּמוֹ הַיּוֹם מַה-זֶּה הָיָה בָנוּ

כִּי חַגְּכֶם הֵחֵל וַיִּכָל חַגֵּנוּ?

עַל כֵּן עוֹד נוֹחִילָה, עַל כֵּן נוֹכִיחַ

כִּי עוֹד יָקוּם אֵל, עוֹד יָבֹא מָשִׁיחַ –

אָז יָחֵל הַחַג גַּם בִּרְחֹבוֹתֵינוּ.

תשובה לבעל “היום”

על השיר “שורש נשמתך”.

מִנְּעוּרַי כְּ“רָב” גִּדְּלוּנִי

וּלְגָאוֹן לָהֶם שָׂמוּנִי,

עַל שִׁירַי הִתְעַנְּגוּ הִתְפַּלָּאוּ

וִיהוּדָה הַלֵּוִי לִי קָרָאוּ.

אֶת פָּנַי אָז חִלּוּ כִּפְנֵי עָשִׁיר

וּמִמֶּנִּי לָמְדוּ לָשִׁיר

וּלְמַלְוֶה לָהֶם הָיִיתִי,

גּוֹיִם רַבִּים הִלְוִיתִי.

גַּם נַפְשִׁי לָקְחוּ גַּם גֵּוִי,

וְכָל זֶה לָהֶם אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה –

וּמֵרַבִּי יְהוּדָה הַלֵּוִי

נִהְיֵיתִי לִיהוּדָה הַלֹּוֶה.

עַל מִצְוַת חֲזַ"ל עָבַרְתִּי

וּבְגוֹי קָטָן לֹא נִזְהַרְתִּי –

וַיְהִי הַקָּטָן לְגָדוֹל וְהַצָּעִיר לְשָׂעִיר –

וּבְגָדְלוֹ מָמוֹן יִשְׂרָאֵל חָמַד

וַיִּסְחַר בִּמְעַט הַתּוֹרָה אֲשֶׁר לָמַד,

וַיִּסְחַר בֶּאֱמֶת וַיִּסָתֵר בַּשֶּׁקֶר

וַיְהִי לְנוֹכֵל וְצָבוּעַ וְנִמְכַּר לָעֵקֶר.

אֵין בַּיִת לֹא דָּפַק בּוֹ עַל הַפֶּתַח,

אֵין דּוּד אֲשֶׁר לֹא הוֹצִיא מִתּוֹכוֹ נֶתַח,

אֵין מַכִּיר וּמוֹדָע, אֵין גֶּבֶר עֲמִיתוֹ

אֲשֶׁר לֹא שָׁלַח יָדוֹ אֶל תּוֹךְ כִּיסוֹ.

וּבְעֵת אָזַל הַכֶּסֶף מִכִּיס מַכָּרוֹ,

אַף אָבְדָה הָאֱמוּנָה בּוֹ וּבְמִסְחָרוֹ –

וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה לִרְאוֹת אִם לֹא מוּנַחַת

בְּמָקוֹם מִן הַמְּקוֹמוֹת עוֹד אֲגוֹרָה אַחַת.

אָז זְכָרַנִי כִּי עָשִׁיר הָיִיתִי

וּבְעָשְׁרִי גּוֹיִם רַבִּים הִלְוִיתִי,

אָז נִרְאָה לוֹ בֶּחָזוֹן – בַּחֲזוֹן אִישׁ מִשְׁתַּגֵּעַ

כִּי גְוִיָּתִי כַתַּרְשִׁישׁ וְנִשְׁמָתִי – כְּמַטְבֵּעַ.

גַּלְגַּל הַחוֹזֵר / יהודה ליב גורדון

עֵת צָחֲקָה לְךָ הַשָּׁעָה

כָּל-אִישׁ אֵלֶיךָ שָׁעָה,

וּבְעֵת הַגַּלְגַּל חוֹזֵר

אֵין תּוֹמֵךְ וְאֵין עוֹזֵר.

לְפָנִים מַלְוֶה הָיִיתִי

וְכֶסֶף לִי תוֹעָפוֹת,

דְּמֵי בְנֵי עִירִי מָצִיתִי

וְהֵם הֶרְאוּ לִי פָּנִים יָפוֹת –

בִּמְרוֹם הַמִּזְרָח הוֹשִׁיבוּנִי,

בַּעֲלִיּוֹת וְהַקָּפוֹת הִלְעִיטוּנִי;

עַתָּה לֹוֶה הִנֵּנִי

כִּי שָׁפְלָה, מָטָה יָדִי,

לֹא אַסִּיג גְּבוּלוֹת שְׁכֵנִי

וְהֵם שִׁנּוּ טַעְמָם עִמָּדִי:

הָיִיתִי לָמוֹ לַחֲרָפוֹת

וְלֹא יִתְּנוּ לִי עוֹד – הַקָּפוֹת.

תרנ"א. יהודה הַלֹּוֶה.

אָז אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם,

אַסְתִּירָה מֵהֶם פָּנַי,

לֹא עוֹד בָּהֶם וּבֶהֱמֵיהֶם

אָשִׂימָה כָּל מַעְיָנַי,

אֶעֶזְבָה בּוֹר תַּחְתִּיּוֹת

וּבְנֵי אָדָם יוֹשְׁבִים בַּשֶּׁפֶל,

אֶעֱלֶה רוּם עֲלִיּוֹת

אֶשְׁכֹּן בַּעֲרָפֶל,

שָׁם בְּצִלְצְלֵי הַחֲרוּזִים

אָמִיר צִלְצַל הַזּוּזִים –

וָאַעַשׂ כַּאֲשֶׁר חָשַׁבְתִּי,

דּוֹר סוֹרֵר עָזַבְתִּי,

גָּרַעְתִּי עַיִן מִן הָעֲשִׁירִים

וַיֵּצְאוּ לִי אֵלֶּה הַשִּׁירִים.

(לשרה שפירא)

לֹוֶה אָנֹכִי; חוֹבוֹתַי

עָצְמוּ מִשַּׂעֲרוֹתַי –

שַׂעֲרוֹת הַזָּקָן וְהַפֵּאָה,

וּבְרֹעַ מַעֲמָדִי

אֵין לְאֵל יָדִי

לְשַׁלֵּם גַּם עֲשָׂרָה לְמֵאָה.

וּבְכֵן הַמְּעַט אֲשֶׁר שָׁלַחְתִּי

יַסְפִּיק לָךְ לְתַשְׁלוּמֵי מנְחָתֵךְ,

וְאֶת יֶתֶר הַשִּׁירִים הִנַּחְתִּי

לְמַתְּנַת-דְּרָשָׁה בְּיוֹם חֲתוּנָתֵךְ,

אֶפֶס כִּי תְמַהֲרִי לִמְצֹא לָךְ חָתָן

בְּטֶרֶם יִקְרְאוּנִי לִסְעֻדַּת לִוְיָתָן.

יְהוּדָה הַלֹּוֶה.

וְאֵלֶּה הַחוֹבוֹת / יהודה ליב גורדון

וְאֵלֶּה הַחוֹבוֹת לְפָנַי נִרְשָׁמִים:

שָׁכַחְתִּי “טַל וּמָטָר” בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים

וְלֹא חָזַרְתִּי עַל הַתְּפִלָּה,

וְלֹא הִכֵּיתִי אֶת הָמָן בִּקְרִיאַת הַמְּגִלָּה,

וּבְ“עָלֵינוּ” לֹא יָרַקְתִּי.

הַשּׁוֹטֵר סָטַר לִי עַל הַלֶּחִי

וַאֲנִי אֶת יָדוֹ לֹא נָשַׁקְתִּי;

וּבִשְׁעַת “תַּשְׁלִיךְ” אֶת חָצְנִי לֹא נָעַרְתִּי;

עַל בֵּית-מִסְגֹּד עָבַרְתִּי

וְ“שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֵנּוּ” לֹא אָמַרְתִּי.

“נָכוֹן אָנֹכִי, מַר מוֹתִי, נָכוֹן לָלֶכֶת” –

כֵּן דִּבַּרְתִּי אָז בִּהְיוֹת נַפְשִׁי עֹז דּוֹרֶכֶת,

בִּהְיוֹתִי בָּרִיא וּבְכָל מַדְוֶה לֹא נֻגַּעְתִּי.

אָכֵן בַּחֲלוֹתִי עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת הִגַּעְתִּי,

וּבִרְאוֹתִי אֶת קִצִּי עַיִן לָעָיִן

בִּקַּשְׁתִּי אֹמֶץ לִבִּי, בִּקַּשְׁתִּי וָאָיִן.

הִנֵּה אָנֹכִי מֵת עַל אַדְמַת נֵכָר הַרְחֵק

מֵאוֹהֵב וָרֵעַ, הַרְחֵק מֵאִשְׁתִּי וִילָדַי, מִי

יִשְׁמַע אֶת אַנְחָתִי הָאַחֲרוֹנָה, מִי יָשִׁית

יָדוֹ עַל עֵינַי? מִי יָמֹד אֶת עֹמֶק

מַכְאוֹבִי וִיסַפֵּר לַדּוֹר מְרִי מוֹתִי?

הֲיְסֻפַּר בַּקֶּבֶר חָלְיִי וִיסוּרַי בָּאָרֶץ יִכָּתֵבוּ?

גַּם זוּ לְטוֹבָה / יהודה ליב גורדון

הָרוֹפֵא הַמְּנַתֵּחַ

עַל גַּב הַמִּזְבֵּחַ

כַּשֶּׂה לָעֹלָה עֲקָדָנִי;

יֵין תַּרְעֵלָה הִשְׁקָנִי

(קֻבַּעַת כּוֹס הַחֵמָה)

וַיַּפֵּל עָלַי תַּרְדֵּמָה;

אָז מִבְּשָׂרִי נָתַח נֵתַח

וּלְמֵעַי עָשָׂה פֶּתַח

וַיִּקַּח אַחַד מֵהֵמָּה.

הֱקִיצוֹתִי בְּקוֹל מַר צוֹרֵחַ:

“אוֹיָה לִי כִּי נִדְמֵיתִי!”

– "הַס, אֶל מָה תֵּאָנֵחַ?

– הִרְגִּעַנִי הַמְנַתֵּחַ –

אָמְנָם מֵעֶיךָ פָּתַחְתִּי,

הַבָּשָׂר הַחַי הוֹצֵאתִי,

וּמִצַּלְעוֹתֶיךָ אַחַת לָקַחְתִּי –

אוּלָם לְאִשָּׁה לֹא בְנִיתִיהָ

וּלְךָ לֹא הֵבֵאתִיהָ –

וּמַה-לָּךְ כִּי נִזְעָקְתָּ?"

לִדְבָרָיו אֵלֶּה רוּחִי שָׁקְטָה –

וּבְלִבִּי אֶחְשֹׁבָה:

גַּם זוּ לְטוֹבָה!

ברלין, אלול תרנ"א

מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה – אֱלֹהַּ יִשְׁמְרֵנִי:

בִּשְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת בִּקְרָבַי הָחֳלֵיתִי

אֶל תַּחַת הַמַּאֲכֶלֶת הוּבֵאתִי

וַאֲדֹנָי הֵעִיר עָלַי וַיְּחַיֵּינִי וַיַּחְלִימֵנִי.

תַּרְדֵּמָה הִפִּילוּ עָלַי וַיְעַקְּדוּנִי,

כָּל חוּשַׁי בִי פַּסּוּ, סְבִיבַי צַלְמָוֶת…

אָמַרְתִּי נִגְזַרְתִּי, אִישַׁן הַמָּוֶת –

וַאדֹנָי הֵאִיר עֵינַי וַיְקִימֵנִי.

שָׁוְא יָגֹרְתִּי, כָּל מְגוּרוֹתַי יַחַד

לֹא בָאוּ; פַּחְדִּי לֹא הָיָה פָחַד,

מַאֲכֶלֶת הָרוֹפֵא הַשְּׂאֵת כָּרָתָה

וּשְׁנָתִי לָחוּשׁ הַכְּאֵב לֹא נָתָנָה.

גַּם עַתָּה מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלֹהַּ,

יוֹם-יוֹם אֶתְחַזֵּק, אַחְלִיף כֹּחַ וָחָיִל,

וּתְשַׁעְשְׁעַנִי תִקְוָתִי כִּי עוֹד חָיֹה אֶחְיֶה

וַאֲזַמֵּר חַסְדֵּי-הָאֵל יוֹם וְלָיִל.

עַמִּי יוֹשֵׁב צִיּוֹן, אֲנִי מוֹפָתְךָ,

גַּם אַתָּה חָלִיתָ כָּמוֹנִי מַחֲלָה אֲנוּשָׁה,

גַּם עָלֶיךָ תַּרְדֵּמָה עַזָּה הִפִּילוּ

וּמַאֲכֶלֶת הַמְנַתֵּחַ הוּרָמָה גַּם עָלֶיךָ;

אַךְ כָּל זֹאת הוֹעִילָה לְךָ לִישׁוּעָה וָנַחַת:

מַאֲכֶלֶת הַמְנַתְּחִים הֵסִירָה הֵתֵזָּה

הַנֶּגַע מִמְּךָ, הַשְּׂאֵת וְהַסַּפַּחַת,

וּכְאֵב לֹא חַשְׁתָּ בִּשְׁנָתְךָ הָעַזָּה.

עַתָּה הֱקִיצוֹתָ כִּי יְיָ יִסְמָכֶךָ,

קוּם הִתְעוֹדֵד וָהְיֵה לְאִישׁ-חַיִל,

חֶבְלֵי הַשֵּׁנָה הַעֲבֵר מֵעֵינֶיךָ

וּרְאֵה כִּי אָתָא בֹקֶר, גָּז הַלָּיִל.

אַל תִּתֵּן עוֹד לַשְּׂאֵת לַעֲלוֹת בִּקְרָבֶיךָ

שָׁנָה שָׁנָה תִּתְחַזֵּק, תַּחֲלִיף כֹּחַ.

הִתְעוֹרְרוּ, הִתְעוֹדְדוּ וִהְיוּ לַאֲנָשִׁים,

הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ לְחַיִּים חֲדָשִׁים.

עוֹד חָיֹה יִחְיֶה יִשְׂרָאֵל

וִיסַפֵּר לָעַמִּים חַסְדֵי הָאֵל.

מַה-תִּתְהַלְלִי בָּעֲמָקִים?

זָב עִמְקֵךְ הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה.

(ירמיה מ"ט, ד).

בְּעֵמֶק הַשָּׁרוֹן שׁוֹשַׁנָּה פֹּרַחַת,

נוֹתֶנֶת רֵיחַ טוֹב וּמְלֵאָה נַחַת,

בִּגְאוֹן קוֹמָתָהּ וּבִשְׁלַל צְבָעֶיהָ

כִּבְתוּלָה עוֹלָה מִן הָאָרֶץ מַרְאֶהָ.

– שׁוֹשַׁנִּים וּפְרָחִים הֲדַר עֲמָקֵינוּ

בִּהְיוֹתֵנוּ יוֹשְׁבִים עַל אַדְמָתֵנוּ,

עֵת אֵת וּמַחֲרֵשָׁה עוֹד לֹא זָנַחְנוּ

וּלְמֹאזְנֵי מִשְׁקָל יָדֵנוּ שָׁלַחְנוּ! –

וּבְכַרְמֵי עֵין-גֶּדִי בִּמְחוֹלַת מַחֲנַיִם

תֵּצֵא בַּת יִשְׂרָאֵל יְפַת פַּעֲמַיִם;

בַּת עַמִּי-נָדִיב מַעֲדַנֹּת טוֹפֶפֶת

כְּשׁוֹשַׁנָּה חַיָּה לָעַיִן נִשְׁקֶפֶת.

וּצְעִיף הַצְּנִיעוּת עַל טֹהַר פָּנֶיהָ

תַּשְׁמִיעַ הוֹד קוֹלָהּ, תַּשְׁפִּיל עֵינֶיהָ:

"בָּחוּר, אַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ בַּיֹּפִי,

תֵּן עֵינְךָ בַּמִּשְׁפָּחָה אֵין בָּהּ דֹּפִי".

בִּשְׁתַּיִם אֵלֶּה הִתְפָּאֵר יִשְׂרָאֵל

עֵת נֵר אֱלֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ עוֹד יָהֵל

וּבְלִבּוֹ הִתְנוֹסְסָה רוּחַ אֲבוֹתָיו:

בַּהֲדַר עֲמָקָיו וּצְנִיעוּת בְּנוֹתָיו.

פִּתְאֹם רוּחַ מַשְׁחִית, רוּחַ שִׁדָּפוֹן

נֵעוֹר מִבָּבֶל, בָּא מִיַּרְכְּתֵי צָפוֹן,

בִּמְקוֹם כָּל הַבִּרְכַּיִם כּוֹרְעוֹת לַבַּעַל

וּכְבוֹד הַנָּשִׁים עַל מִזְבְּחוֹתָיו יַעַל;

רוּחַ מַשְׁחִית זֶה, רוּחַ זִלְעָפוֹת

מִשֵּׂאתוֹ תּתְעַלַּפְנָה הַבְּתוּלוֹת הַיָפוֹת,

עָבַר בַּשָּׁרוֹן וְחָלַף בִּיהוּדָה,

נָגַע עַד שַׁעַר עַמִּי בַּת-צִיּוֹן הַשְּׁדוּדָה.

וּבְצֵאת בַּת יִשְׂרָאֵל בַּשָּׂדֶה לָשׂוּחַ

פָּגַע בָּהּ פִּתְאֹם וַיִּתְקְפֶהָ הָרוחַ,

וּבְחֵיק הָעֵמֶק הִיא נָפְלָה כָּרָעָה,

בּוֹסְסָה שׁוֹשַׁנָּיו וּצְעִיפָהּ קָרָעָה.

מִנִּי אָז צְנִיעוּת בַּת יִשְׂרָאֵל חָדֵלָה

וּכְבוֹד אָבִיהָ לָאָרֶץ חִלֵּלָה,

גַּם מֵעֵמֶק הַשּׁוֹשַׁנִּים גָּלָה יְקָרוֹ

נָס לֵחוֹ, פָּג רֵיחוֹ, פָּנָה הֲדָרוֹ.

(לאחד ממכירי אשר עזב ארץ מולדתו וילך להשתקע במדינת הים; בספר זכרון לפניו).

עֵת עַל אָבְדַן עַמִּי קִינָה נָשָׂאתִי

לְפָנִים בִּסְפָרַד אֶרֶץ הַמְרָתַיִם

חֲטָאָה גְדוֹלָה בִּשְׂפָתַי חָטָאתִי

וּדְבָרִים הִטַּחְתִּי כְּלַפֵּי שָׁמַיִם.

אָמַרְתִּי: נוֹאָשׁ, מִקְוֶה לָנוּ אָיִן,

אֵין לוֹ לְיִשְׂרָאֵל גּוֹאֵל וּמוֹשִׁיעַ;

כָּל מוֹצְאוֹ יַהַרְגֵהוּ כְּהֹרֵג קָיִן

וֵאלֹהֵי הַנְּקָמוֹת לֹא יָקוּם יוֹפִיעַ.

זוּ סְפָרַד לַפַּרְדֵּס אוֹתָהּ הָפַכְנוּ

וָהִיא לַסִרְפָּד לָנוּ נֶהְפָּכָה

וּכְנֵצֶר נִתְעָב מִקִּרְבָּהּ הָשְׁלַכְנוּ –

וּמָה הִגִּיעַ אֵלֶיהָ עַל כָּכָה?

הֲפָקַד אֵל זֹעֵם עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ,

הַהוֹרִיד נִצְחָהּ, מִבְצָרֶיהָ הָרָס?

לֹא! הוּא הִרְבָּה חֵילָהּ, הִרְחִיב גְּבוּלֶיהָ,

עַל יַד הַשַּׁיָּט קָלֻמְבְּ קְרִסְטָפָרָס.

מִמָּחֳרַת הַיּוֹם אֲשֶׁר בּוֹ פָּקָדָה

סְפָרַד עָלֵינוּ הַגְּזֵרָה הַקָּשָׁה

אֹרְחַת קָלֻמְבּוּס הַיָּמָּה יָרָדָה

וַתְּגַל וַתּוֹסֶף לָהּ אֶרֶץ חֲדָשָׁה.

וָאֹמַר: נוֹפְלִים אֲנַחְנוּ מִקָּיִן;

כָּל הֹרֵג קַיִן יֻקָּם שִׁבְעָתַיִם

וַאֲנַחְנוּ – גּוֹאֵל הַדָּם לָנוּ אָיִן,

לֹא פֹה בָּאָרֶץ, לֹא שָׁם בַּשָּׁמָיִם.

עַתָּה רוֹאֶה אָנֹכִי עַוָּתָתִי

כִּי לַשָּׁוְא נָתַתִּי לֵאלֹהִים תִּפְלָה.

שְׂתֻם עַיִן, לֹא רָאִיתִי בְּאֵשׁ קִנְאָתִי

כִּי הוּא גַּם בָּזֹאת חַסְדּוֹ לָנוּ הִפְלָה:

יָדַע אֱלֹהִים כִּי לֹא תַּם עָנְיֵנוּ,

עַל כֵּן גִּלָּה הָאָרֶץ מֵעֵבֶר לַיָּם,

בַּעֲבוּר עֵת יוֹסִיפוּ גּוֹיִם לְהַגְלוֹתֵנוּ

יִהְיֶה לַנִּדָּחִים מְקוֹם מִקְלָט שָׁם.

אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה מֵאָז חָלָפוּ

מִיּוֹם גְּלוֹת יִשְׂרָאֵל וְהִגָּלוֹת הָאָרֶץ,

צָרוֹת חֲדָשׁוֹת אוֹתָנוּ אָפָפוּ

וְאֵין גּוֹדֵר גָּדֵר עוֹמֵד בַּפָּרֶץ.

שְׁנַת “מְזָרֵ”ה יִשְׂרָאֵל" שָׁבָה וּבָאָה,

שָׁבוּ נִפְתְּחוּ לָנוּ שַׁעֲרֵי אֶרֶץ נוֹד,

וּשְׁנַת “יְקַבְּצֶנּוּ” עוֹד לֹא נוֹדָעָה

מָתַי תָּבֹא אוֹ אִם תָּבֹא מָתַי עוֹד.

אָכֵן עַתָּה הַגּוֹלִים אֵינָם נְבוּכִים,

לֹא עוֹד כְּצֹאן אֹבְדוֹת יִתְעוּ אֶל כָּל פִּנָּה,

עַתָּה מְקוֹמוֹת מִקְלָט לָהֶם עֲרוּכִים:

אַמֶּרִיקָא, בְּרַזִילְיָה, אַרְגֶּנְטִינָה

גַּם אַתָּה אָדָם כָּשֵׁר, שֶׂה לָעֹלָה,

גַּם אַתָּה נִדְחַף לָצֵאת עִם שְׁאָר עַמֶּךָ.

אַל יִפֹּל לִבְּךָ: עֲשֵׂה לְךָ כְּלֵי גוֹלָה,

בָּרֵךְ אֱלֹהִים וּגְלֵה מִמְּקוֹמֶךָ.

אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אַתָּה גוֹלֶה,

אֶרֶץ מַאֲכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ וְאוֹתָם לֹא תָקִיא;

אֶל עַם שוֹקֵט וּבוֹטֵחַ אַתָּה עוֹלֶה,

כַּפָּיו לֹא נְגֹאֲלוּ בַּבָּז וּבְדָם נָקִי.

שָׁם תֹּאכַל בִּמְנוּחָה יְגִיעַ כַּפֶּיךָ,

תַּחֲלִיף כֹּחַ, תִּשְׁכַּח יָמִים עָבָרוּ,

וּבָנֶיךָ כִּנְטִיעִים מְגֻדָּלִים אַחֲרֶיךָ

יִירְשׁוּ אָרֶץ וּכְאֶזְרָחִים יִתְעָרוּ.

בָּרֵךְ אֱלֹהִים עַל כִּי הֵכִין מָנוֹס

לַעֲשׁוּקִים וּרְצוּצִים לִמְצֹא מָנוֹחַ שָׁם,

וּמִדֵּי עָבְרְךָ דֶּרֶךְ יַם אוֹקְיָנוֹס

תַּשְׁלִיךְ אֶת חֲטָאתִי בִּמְצוּלוֹת הַיָּם.

ספ“ב, חשון תרנ”ב.

הָרוּחַ אוֹתִי, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, לִמְשׁוֹרֵר עָשָׂתָה

מֵעוֹדָהּ לֹא רוּחַ כַּבִּיר הָיָתָה,

הָרוֹדֵד תַּחְתָּיו כָּל מִכְשׁוֹל וָפֶגַע,

כִּי אִם רוּחַ קָט, חַלָּשׁ וּרְפֵה-כֹחַ,

הַנּוֹדֵד כָּנָף אַט כִּכְנַף אֶפְרֹחַ

וּמַעֲצָר כִּי יִפְגַּע יִכָּלֵא רֶגַע.

רוּחִי מֵעוֹלָם לֹא קָם בִּי וַיְשׁוֹרֵר

מִבְּלִי קוֹל דּוֹפֵק מֵנִיעַ וּמְעוֹרֵר,

מִבְּלִי רַחֲבַת לֵב וּמְנוּחָה נְעִימָה,

כִּי כִמְעַט יִתְקְפֵנִי יָגוֹן וָפַחַד

כָּל עֶשְׁתֹּנוֹת לִבִּי יֹאבְדוּ חִישׁ יַחַד,

לֹא יִשָּׁאֵר אַף אֶחָד מֵהֵמָּה.

לֹא בֶן-בַּיִת בְּסוֹד אֱלוֹהַּ הִנֵּנִי

אֲשֶׁר טֶרֶם אֶקְרָא אֵלָיו יַעֲנֵנִי

וּבְכָל עֵת אֶחְפֹּץ אָבֹא אֶל הַקֹּדֶשׁ,

כִּי אִם כֶּעָנִי שֶׁאֵינֶנּוּ בָטוּחַ

אִם הַפֶּתַח [יִמְצָא] סָגוּר אוֹ פָתוּחַ

בּבֹאוֹ לְבַקֵּשׁ פְּרוּטָה בְּיוֹם רֹאשׁ-חדֶשׁ.