1, ש"ז, סמי' אֲדוֹן, בכנ' אֲדֹנִי, אֲדוֹנִי, אֲדֹנְךָ, אֲדוֹנְךָ, וכו', מ"ר אֲדֹנִים, אֲדוֹנִים, אֲדֹנֵי, אֲדוֹנֵי, אֲדֹנָיו, אֲדוֹנָיו, – א) שליט ומושל, Befehlshaber, Herr; maítre; lord master : מהרו ועלו אל אבי ואמרתם אליו כה אמר בנך יוסף שמני אלהים לְאָדוֹן לכל מצרים (בראש' מה ט). וישימני לאב לפרעה וּלְאָדוֹן לכל ביתו ומשל בכל ארץ מצרים (שם ח). שמו (פרעה את יוסף) אָדוֹן לביתו ומשל בכל קנינו לאסר שריו בנפשו וזקניו יחכם (תהל' קה כא-כב). אשר אמרו ללשננו נגביר שפתנו אתנו מי אָדוֹן לנו (שם יב ה). – ולמלך, לאלהים: לא יספדו לו (לשלֻם) הוי אָדוֹן והוי הדה קבורת חמור יקבר (ירמ' כב יח). (הים ינוס וההרים ירקדו) מלפני אָדוֹן חולי ארץ מלפני אלוה יעקב (תהל' קיד ז). – ומ"ר: ויאמר יי' לא אֲדֹנִים לאלה ישובו איש לביתו (מ"א כב יז). יי' אלהינו בעלונו אֲדֹנִים זולתך לבד בך נזכיר שמך (ישע' כו יג). – ועבד אדות בעליו: ויאמר עבד אברהם אנכי ויי' ברך את אֲדֹנִי מאד וכו' ותלד שרה אשת אֲדֹנִי בן לַאדֹנִי אחרי זקנתה (בראש' כד לד-לו). ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אֲדֹנִי את אשתי ואת בני לא אצא חפשי (שמות כא ה). – והאשה אדות בעלה: ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלתי היתה לי עדנה וַאֲדֹנִי זקן (בראש' יח יב). – ולמלך: ויאמר (יהוא) אל כל העם צדקים אתם הנה אני קשרתי על אֲדֹנִי ואהרגהו (מ"ב י ט). ועתה התערב נא את אֲדֹנִי המלך אשור וכו' ואיך תשיב את פני פחת אחד עבדי אֲדֹנִי הקטנים (ישע' לו ח-ט). – ולאלהים: שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני הָאָדֹן יי' (שמות כג יז). הרים כדונג נמסו מלפני יי' מלפני אֲדוֹן כל הארץ (תהל' צז ה). לכן ישלח הָאָדוֹן יי' צבאות במשמניו רזון (ישע' י יו). – ובמ"ר ליחיד לכבוד והדוּר, והפעל בלשון יחיד: ויקח אֲדֹנֵי יוסף אתו ויתנהו אל בית הסהר (בראש' לט כ). דבר האיש אֲדֹנֵי הארץ אתנו קשות ויתן אתנו כמרגלים את הארץ (שם מב ל). הנה רבקה לפניך קח ולך ותהי אשה לבן אֲדֹנֶיךָ (שם כד נא). ולמה לא שמרת אל אֲדֹנֶיךָ המלך כי בא אחד העם להשחית את המלך אֲדֹנֶיךָ (ש"א כו יה). ויתאו המלך יפיך כי הוא אֲדֹנַיִךְ והשתחוי לו (תהל' מה יב). הלוא שמעת כי מלך אדניהו בן חגית וַאֲדֹנֵינוּ דוד לא ידע (מ"א א יא). תחזקנה ידיכם והיו לבני חיל כי מת אֲדֹנֵיכֶם שאול (ש"ב ב ז). ויאמר אליהם ישעיהו כה תאמרון אל אֲדֹנֵיכֶם כה אמר יי' אל תירא מפני הדברים אשר שמעת (ישע' לז ו). וישם העבד את ידו תחת ירך אברהם אֲדֹנָיו (בראש' כד ט). וירא אֲדֹנָיו כי יי' אתו (שם לט ג). אם אֲדֹנָיו יתן לו אשה וכו' והגישו אֲדֹנָיו אל האלהים (שמות כא ד-ו). ויקם אֲדֹנֶיהָ בבקר ויפתח דלתות הבית ויצא ללכת לדרכו (שופט' יט כז). ויפתחו והנה אֲדֹנֵיהֶם נפל ארצה מת (שם ג כה ). וסכרתי את מצרים ביד אֲדֹנִים קשה ומלך עז ימשל בם (ישע' יט ד). ואם אב אני איה כבודי ואם אֲדוֹנִים אני איה מוראי (מלאכי א ו). – ולְאלהים במ"ר: כי יי' אלהיכם הוא אלהי האלהים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים (דבר' י יז). יי' אֲדֹנֵינוּ מה אדיר שמך בכל הארץ (תהל' ח ב). – אֲדֹנִי, לנכח, למי שחפצים להראות אותות כבוד והדוּר: שמענו אֲדֹנִי נשיא אלהים אתה בתוכנו (בראש' כג ה). ויאמר אהרן אל משה בי אֲדֹנִי אל נא תשת עלינו חטאת (במד' יב יא). ותצא יעל לקראת סיסרא ותאמר אליו סורה אֲדֹנִי סורה אלי (שופט' ד יח). – ולרבים: ויאמר הנה נא אֲדֹנַי סורו נא אל בית עבדכם ולינו ורחצו רגליכם (בראש' יט ב). – ומ"ר לרבים באמת: ויאמר לוט אלהם אל נא אֲדֹנָי הנה נא מצא עבדך חן בעיניך (בראש' יט יח-יט). וצוית אתם אל אֲדֹנֵיהֶם לאמר כה אמר יי' צבאות אלהי ישראל כה תאמרו אל אֲדֹנֵיכֶם (ירמ' כז ד). – ואדוני ביחיד למדברים רבים: ויאמרו בי אֲדֹנִי ירד ירדנו בתחלה לשבר אכל (בראש' מג כ). וגם אנחנו נהיה לַאֲדֹנִי לעבדים (שם מד ט). ונאמר אל אֲדֹנִי יש לנו אב זקן וילד זקנים קטן (שם שם כ). ויבאו אליו בשנה השנית ויאמרו לו לא נכחד מאֲדֹנִי כי אם תם הכסף ומקנה הבהמה אל אֲדֹנִי לא נשאר לפני אֲדֹנִי בלתי אם גויתנו ואדמתנו (שם מז יח). ויאמר בני גד ובני ראובן אל משה לאמר עבדיך יעשו כאשר אֲדֹנִי מצוה וכו' ועבדיך יעברו כל חלוץ צבא לפני יי' למלחמה כאשר אֲדֹנִי דבר (במד' לב כה-כז). ויאמרו עבדי המלך אל המלך ככל אשר יבחר אֲדֹנִי המלך הנה עבדיך (ש"ב יה יה). ויאמרו לו עבדיו יבקשו לַאדֹנִי המלך וכו' וחם לַאדֹנִי המלך (מ"א א ב). ויאמרו אנשי העיר אל אלישע הנה נא מושב העיר טוב כאשר אֲדֹנִי ראה (מ"ב ב יט). – ולתוספת הדּוּר ידבר המדבר להנכח כמו לנסתר: ויאמר (יעקב) אליו אֲדֹנִי ידע כי הילדים רכים והצאן והבקר עלות עלי וכו' יעבר נא אֲדֹנִי לפני עבדו (בראש' לג יג-יד). אֲדֹנִי שאל את עבדיו לאמר היש לכם אב או אח ונאמר אל אֲדֹנִי יש לנו אב זקן (שם מד יט-כ). – ונכח ונסתר יחד: ויאמר בני גד ובני ראובן אל משה לאמר עבדיך יעשו כאשר אֲדֹנִי מצוה (במד' לב יה). – ולמלך: ויאמר אל המלך אל יחשב לי אֲדֹנִי עון ואל תזכר את אשר העוה עבדך ביום אשר יצא אֲדֹנִי המלך מירושלם (ש"ב יט כ). יאמר נא אַדֹנֵינוּ עבדיך לפניך (ש"א יו יו). – ולכל איש מפני דרכי כבוד ודרך ארץ: ויאמר הגמיאיני נא מעט מים מכדך ותאמר שתה אֲדֹנִי (בראש' כד יז-יח). – ובתו"מ: (משל) לאחד שגנב נרתיקו של רופא עם כשהוא יוצא נפצע בנו חזר אצלו אמר לו אדוני הרופא רפא את בני (ירוש' ברכ' ה ט:). והלך (עבד מלך הכושי) ועמד לו על הבור (שהיה ירמיהו בו) והיה קורא ואומר אדוני ירמיה אדוני ירמיה (פסיק' רבתי, ויהי בעת). אמר לוקח לדיין אדוני כשלקחתי חורבה זו מן האיש הזה לא לקחתי אלא חורבה בלבד (מדר' יונה, ביה"מ ילינק א). מה דרכו של אדוני לשוט הלום כלומר למה בא אדוני הנה ( רש"י קדוש' ע:). יצתה בת קול ואמרה אדון זה מזומן לחיי העולם הבא (תענ' כט.). – ובדבור העברי בארץ ישראל נוהגים לאמר לנכח ולנסתר כמו"כ הָאָדוֹן: הֲרָאָה האדון דבר פלוני? יעשה נא האדון כך וכך וכדומה: ראיתי דבריך האדון בכסף מזוקקים (רע"פ, מתק שפתים 29). אמר לו (האר"י) מה אתה רוצה בכאן אמר לו (תלמידו) ימחול האדון שראיתי לכ"ת מרחיש בשפתיו והטיתי את אזני (מכתב מצפת בשבחי האר"י, משנת שסא). אמר לו אחיך הקטן איך שלומו א"ל ולמה שואל האדון הוא ישן במטה (שם). – ומשל: מטוב אדוני לא טוב לי ומרעתו רע לי (מד"ר איכה, פתיחה).
1 זו מלה כנענית ועברית, כי רק אלה שתי הלשונות השתמשו בה למושג השררה, ויתר לשונות השמיות השתמשו במלים אחרים: שר, רב (אשורית וארמית), שיד, ולי (ערבית). ומכל מקום, יש רגלים להשערה, כי בלשון השמית הקדומה שמשה מלה זו במשמעתה הכנענית והעברית, כי בהאגרות שנמצאו בשנים האחרונות בתל אלעמרנה נזכר שם אדונא מלך ארקא. – ונחלקו חכמי הלשון בדבר שרש המלה ומקורה, אם משקלה פעון מן אדה או פעול מן אדן. ורוב החוקרים החדשים הסכימו כי אדון נגזר מן דון במשמעת דין ומשפט, אך אינו מחור. ויש מי שסברו כי מקורו במושג של כח וחזק שיש, לפי דעתם, להשרש אדן. ברט אומר כי זו מלה שמית ועברה ללשון מצרית, ויש משערים כי היא מלה מצרית.