מָר

* 1, מֹר, (מוֹר), בכנ' מָרִי, מֹרִי, (מוֹרִי), מָרַי, מֹרַי, (מורַי), מָרֵנוּ, מֹרֵנוּ, (מוֹרֵנוּ), לנק' מָרַת, — תאר כבוד, כמו אדון, גברת, מָר פלוני, מָרַת פלונית, ונרדף עם רַב, והוא גם כנוי של כבוד לנכח, מקטן לגדול, מתלמיד לרבו, רַבִּי, מָרִי, רַבִּי וּמָרִי (ומורי): לאחר שסיימתי תפלתי אמר לי שלום עליך רבי ואמרתי לו שלום עליך רבי ומורי2 (ר' יוסי, ברכ' ג.)).  שבשעה שהיה (יהושפט מלך יהודה) רואה תלמיד חכם היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקורא לו אבי אבי3 רבי רבי מרי מרי (מכות כד.).  היה (בן שמת אביו) אומר דבר שמועה מפיו (של אביו) לא יאמר כך אמר אבא אלא כך אמר אבא מרי הריני כפרת משכבו (קדוש' לא:).  למלך שנשא אשה וכו' בא שושבינה אצלו ואמר לו מרי אי את יודע מהיכן נטלת אותה לא בין העבדים גדלה (ריב"ז, מד"ר דבר' ג).  אמר לו (העבד להמלך) מרי הרי שפחתך נתנה לי (ר' יצחק, שם ד).  אמר לו (העבד לאדוניו) מרי היאך לקחת אותי כעבד טוב או כעבד רע (ר' לוי בן פרטא, שם שמות מג).  אמר לו אהרן (למשה) מרי מה ראית (ר' פנחס הכהן בר חמא, שם במד' ה).  אמרו לו (הרועים למלך) מרי כמה תישים יש לך כמה כבשים יש לך וכו' (שם ח).  הלכו אצל המלך ואמרו לו מרי כך אדם עושה לאשתו (ר"י בר' סימון, שם דב' א). לאדם שהיה מוכר ארגמן וכו' הציץ המלך ושמע את קולו קרא אותו וכו' אמר לו (המוכר) מרי אמת ארגמן הוא אלא אצלך אינו כלום (ר' תנחומא, שם).  אמר אותו תלמיד לרבו (הרופא) מרי כבר לימדת אותי כל סדר של רפואות (ר"א בר כהנא, שם ו).  רמז רמזה (היונה) לנח ואמרה לו מרי נח מר מזה מתחת ידו של הקב"ה ולא מתוק מתחת ידיך ( ר' איבו, שם שה"ש, הנך יפה). למלך שבקש לישא אשה שלח שלוחיו לראותה אם נאה אם לאו וכו' ואמרו לו ראינו אותה ואין כעורה ועזובה כמוה שמע שושבינה ואמר לו לא כן מרי אלא אין אשה נאה ממנה בעולם (תנחומא, ואתחנן א).  מיד בא (השושבין) אצל המלך התחיל אומר לו מרי המלך אמור לי מה יש בדעתך (פסיק' רבתי לא))  כיון שראו הבכורות שנתיאשו אבותיהם מהם הלכו אצל פרעה אמרו מרי בבקשה ממך ראה היאך לפלטנו (שם, ויהי בחצי הלילה).  רבי חייה צוה לדורו כשתשמעו שעמד מלך עז פנים לא תשבו שם וכו' אמרו לו מרי להיכן ננצל אמר להם לגליל העליון (פסיק' זוטרת', ביהמ"ד ילינק ג).  — ובסהמ"א: מור בר רב אשי אמר וכו' (הלכ' פסוק' לתלמידי רב יהודאי גאון, הלכ' ממונות).  שזכר אדונינו לברכה מור רב יהודאי גאון ראש ישיבה (שם, הלכ' עריות). שאמר לו מור רב יהודאי לסופר לא תכתוב אלא במותב תלתא (שם).  מה ששאל וכו' מלפני אדונינו מרנו ורבנו שרירא ראש הישיבה וכו' (בראש אגר' רש"ג, הוצא' חדשה לפי דפוס היוחסין).  אבל בהלכות גדולות של מור רב יהודאי גאון אוסר (מעשה הגאונ' מב).  מרנו ורבנו אדוננו שלמה הכהן ראש ישיבת גאון יעקב וכו' מרנו ורבנו אדוננו מצליח וכו' (הזכרת נשמות מזמן הגאונ', JQR N.S. 48).  החבר המעולה מרנו ורבנו אהרן הדיין (מכתב ר"י הלוי לר"ש הנגיד).  האדון שר הרופאים מרנו ורבנו חנניה (שם, ע"ג המכתב).  כעין שאנו קורין עכשיו מר פלוני (רש"י ברכ' טז:).  חכם הדורש דרשה ברבים וכו' לוחש לתורגמן כך אמר אבא מורי כך אמר רבי ומורי (הוא, קדוש' לא:).  תבואני זאת בשכר שעברתי על דברי מרי (ר"נ על הרי"ף, ביצ' כ.).  חכם שבא לעיר שיש בה ירא שמים אותו צדיק וחכם צריך לנהג בו כבוד גדול וכו' וכמו שמואל למור עוקבא ומור עוקבא לשמואל (ספר חסידים, סי' תתרכג).  מר יעקב אחי לטוב יהי זכרו (ר"ע פרנסיס, מבוא למתק שפת'). — °מֹרֵנוּ, מוֹרֵנוּ, תאר כבוד לרב מסמך: כי הסמיכות של מורינו הוא דבר שנתחדש בין האשכנזים דבר אשר לא שערום ראשונים וכו' נתקנה סמיכה זו לסימן לכל בני תפוצת אשכנז שכל מי שאינו נסמך למורינו  לא יהיה לו רשות להתעסק בטיב גיטין וקדושין (ר"ד גאנז, צמח דוד ה' קפז). — °מֹרַי ו‏‏‏‏‏ְ‏רַבּוֹתַי, קריאה של כבוד רגילה בתחלת הדבור לאנשים רבים. — ולנק' מָרַת, מצוי בסהמ"א: כעין שאנו קורין עכשיו מר פלוני מרת פלונית  (רש"י ברכ' טז:). הוא יתן (צדקה לעניים) בידו ואמו תתן בידה וגם הזקנה החשובה מרת שרה תמ"א תתן בידה (דוד ראובני ע"א יחיאל מפיסא).   



1 בסור' מרא, מָר, כמו אדון, בעל, ומצוי בארמ' בתו"מ. גם בקצת כתבות כנעניות בהרכבת קצת שע"פ, כמו מריחי, מרסמך. ואמר ר' אליהו בחור (התשבי, ערך מר) וז"ל: ויש נוהגין לקרא מר בחולם ותמהתי א"כ למה לא נכתב בויו. ע"כ. ובאמת מר כתוב בכ"מ בתו"מ חסר וו, וכמו"כ מרי ברב המקומות, ובקצת מקומות שבהם גרסת הספרים היא רבי ומורי, מלא וו, יש גרסה מרי חסר. כך בדברי ר' יוסי (ברכ' ג.), ובקצת מקומות אין המלה מורי נמצאת כלל בכ"י, כך (תענית כ:): והיו אומרין לו שלום עליך רבי רבי מורי מורי, בכ"י אין המלים מורי מורי נמצאות כלל, וכן (סנה' צח.): שלום עליך רבי  ומורי, בכ"י אין המלה ומורי נמצאת, עי' ד"ס בשני אלה המקומות. וכבר ערער שד"ל על הקריאה מוֹרֶנו, אמר וז"ל: בכל אגרות הדיואן הזה (של ר"י הלוי בכ"י) מלת מרנו כתובה תמיד בלא ויו אחר המם גם בקצת מקומות מן הדיואן הזה התבה מנוקדת (בהשמ' סוף התבה) ותמיד קמץ תחת המם (מָרֵ'), ומכאן יש ללמוד כי מה שנוהגין לומר ולכתוב מוֹרֵנוּ אינו אלא טעות כי אין המלה מלשון הוראה אלא לשון מרות ואדנות וכו' והאשכנזים אשר אינם מבדילים בקריאתם בין קמץ רחב לחטוף אמרו Morenu במקום Marenu (בתולת בת יהודה, הערה על אגרת ר"י הלוי, דף קיא).  ואעפי"כ, אין לפסול קריאת מֹר, מֹרִי במם חלומה ולגזר שהיא שבוש סתם, כי אין ספק בדבר שהיא היתה נהוגה בפי הקדמונים, ודוקא אצל הספרדים, כמו שמעיד הכתיב מור של ההלכות הפסוקות של תלמידי רב יהודאי גאון, ובאמת כך היא הקריאה המקֻבּלה של הספרדים בארצנו בדבורם בעבר', שהם אינם אומרים מַר אבי אלא מֹר אבי, וכן: ידבר מֹר, ולא מַר. וגם בכתב, כשהם כֹתבים על גב המכתב מר פלוני, מנקדים בפרוש את המם בחולם. עכ"פ, בזה הדין עם שד"ל, כי גם בקריאה רבי ומורי אין הכונה במורי לענין הוראה, כי אין שם מורה במשמ' זו נהוג כלל בתו"מ, אלא רק לענין אדנות, וראיה מפורשת לזה גם ברש"י, שפרש מה שאמרו בגמ' (קדוש' לא:)): כי הא דמר בר רב אשי הוה דשרי בפירקא איהו אמר אבא מרי ואמוריה אמר הכי אמר רב אשי, וז"ל: איהו אמר לתורגמן כך אמר אבא מורי (כך גרסת הספרים, מלא וו) ואמוריה וכו' אומר כך אמר רב אשי ואינו אומר כך אמר אביו אדוניו של חכם. ע"כ. הרי שרש"י בעצמו מפרש את המלה מורי שכתב קודם בהמלה אדוניו. ורגלים לדבר כי קריאה זו מֹר באה להקדמונים מהסורים המערבים, שהם קורים הקמץ כמו היהודים האשכנזים דומה לקול החולם.

2 בדפוס שונצי' וויניציה: ומרי (ד"ס).

3 בכ"י אין שתי המלים אבי אבי, וכן בכתוב' קג:, ובאה"ת רבי ומארי, מלא (ד"ס).

ערכים קשורים