*1, אֹוָז, אַוַּז, אַוָּז, ש"ז, מ"ר אֲוָזִים, אַוְזִים, אֹוָזִים, אַוָּזִים, – עוף מימי ובשרו נאכל ויש בו בַּיְתִּי ומדברי, Gans; oie; goose: אמר שמואל אווז ואווז הבר כלאים זה בזה (ב"ק נה.). – ומ"ר אווזין ותרנגולין וכל דבר שטפולו מרובה משכרו (ב"מ כח:). – ואמר המשורר: ולולי נחמו בבני אווזיו ימלא פי שחוק אבכה בעודי (עמנו', מחבר' ט). – *אוז מדבר: אווז עם אווז מדבר כלאים זה בזה (ירוש' כלא' ח לא נ). והאווז הבר ביציו מבחוץ (סמ"ג לאוין רפא). אווז ישובי ואווז הבר (ס' החנוך, מצוה רמד). – אֲוַז הַיָּם, אוז גדול ארוך הצואר השוחה בים, Schwan; cygne; swan: אווז עם אווז הים וכו' אם בשעה ששניהם ביבשה את אמר אסור (שהם כלאים זה בזה) בשעה שאחד ביבשה ואחד בים לא כ"ש (ירוש' כלא' ח לא ג). – והיה האוז סימן לחכמה למי שראהו בחלום: הרואה אווז בחלום יצפה לחכמה (ברכ' נז.). – בּר-אוז. עי' ערך זה. אין ערך כזה במילון
כְּנָפַיִם, *מָקוֹר, נוֹצָה וכל יתר הדברים המשֻתפים לכל העופות, עי' עוף. – * קָק, כנוי להאוָז על שם קולו. – *קַקָה, קול האוז ובר האוז. – *קָקִים לְבָנִים, כנוי של התול לאנשים זקנים רגזנים.
1 בארמ' אווזא, סורי' וזא, בערב' אִוַּזּ الاِوَزُّ בלשון המוני' וזּ وزّ, ואמר ס' פרנקל כי הוא שאול בערב' מארמ' ומקורו בלשון רומי' avis עוף בכלל. וכן בלשונ' שהסתעפו מלשון רומית התיחד השם avis להמין המיוחד, ונהיה בצרפת' oie, בספרד' auca וכו' (ניטרה, מלון לשון הצרפת'). – ובדבר נקוד השם אוז, הנה אין לנו נקוד בקבלה בכתב אלא בארמית למספר רבים: בתשעה ביה (של חדש תשרי) נכסין (היהודים) חיון וַאֲוָוזִין ואכלין ושתין ומתפנקין (תרגום שני, אסתר ג ח). צ"ד אָוָז, וכן מערכ' המער' ור"א בחור בתשבי. בוקש"ד אוָּז, וכן כשתלי, לוי, קוה' וכן בתוה"ט. הקריאה המקבּלה של הספרדים היא אוֹוָז ומ"ר אוֹוָזִים, משקל שאין לו אח בשמנה ועשרים משקלי שמות העוף שנשארו לנו מהעברית הקדומה. והאשכנזים מפתחים בנפרד האלף והוו, ודומה לזה השם שחף. במ"ר קוראים אַוְזִים ע"מ שַׂלְוִים. וכן נקד בעל תוה"ט את הרבים אַוְזִים על פי מה ששגור בפי האשכנזים, אעפ"י שנקד הנפרד אַוָּז ודינו ברבים אַוָּזִים.