1, אֹיֵב, ש"ז, לנק' אוֹיֶבֶת, אֹיֶבֶת, בכנ' אוֹיְבִי, אֹיִבְי, אוֹיִבְךָ2, אֹיִבְךָ, אוֹיְבֵךְ, אֹיְבֵךְ, אוֹיַבְתִּי, אֹיַבְתִּי, מ"ר אוֹיְבִים, אֹיְבִים, אוֹיְבוֹת, אֹיְבוֹת, בכנ' אוֹיְבִי, אֹיְבִי, אוֹיִבְכֶם, אֹיְבֵיכֶם – אדם שיש לו איבה לחברו, שונאו ומבקש להרע לו, וכמו כן עַם אשר מלחמה לו בעם אחר, Feind; ennemi; enemy: אמר אוֹיֵב ארדף אשיג אחלק שלל (שמות יה ט). אשכיר חצי מדם וחרבי תאכל בשר מדם חלל ושביה מראש פרעות אוֹיֵב (דבר' לב מב). כרוח קדים אפיצם לפני אוֹיֵב (ירמ' יח יז). אם לוא הפגעתי בך בעת רעה ובעת צרה את האֹיֵב (שם יה יא). אל תצאי השדה ובדרך אל תלכי כי חרב לְאֹיֵב מגור מסביב (שם ו כה). דרך קשתו כְּאוֹיֵב נצב ימינו כצר ויהרג כל מחמדי עין (איכה ב ד). ויאמר שאול אל מיכל למה ככה רמיתני ותשלחי את אֹיְבִי וימלט (ש"א יט יז). האירה עיני פן אישן המות פן יאמר אֹיְבִי יכלתיו (תהל' יג ד-ה). יצילני מֵאֹיְבִי עז משנאי כי אמצו ממני (ש"ב כב יח). כי תפגע שור אֹיִבְךְ או חמרו תעה השב תשיבנו לו (שמות כג ד). בנפל אוֹיִבְיךָ3 אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך (משלי כד יז). וכי ימצא איש את אֹיְבוֹ ושלחו בדרך טובה (ש"א כד כ). אל תשמחי אֹיַבְתִּי4 לי כי נפלתי קמתי (מיכ' ז ח). ותרא אֹיַבְתִּי ותכסה בושה (שם י). אין לה (לירושלם) מנחם מכל אהביה כל רעיה בגדו בה היו לה לְאֹיְבִים (איכה א כ). אֹיְבֵי איש אנשי ביתו (מיכה ז ו). ויאמר בלק אל בלעם מה עשית לי לקב אֹיְבַי לקחתיך והנה ברכת ברך (במד' כג יא). רחב פי על אוֹיְבַי כי שמחתי בישועתך (ש"א ב א). בשוב אוֹיְבַי אחור יכשלו ויאבדו מפניך (תהל' ט ד). ואֹיְבַי5 חיים עצמו ורבו שנאי שקר (שם לח כ). ועתה הצילנו מיד אֹיְבֵינוּ ונעבדך (ש"א יב י). ויהי כאשר שמעו כל אוֹיְבֵינוּ ויראו כל הגוים אשר סבבתינו ויפלו מאד בעיניהם (נחמ' ו יו). יהודה אתה יודוך אחיך ידך בערף אֹיְבֶיךָ (בראש' מט ה). כן יאבדו כל אוֹיְבֶיךָ יי' (שופט' ה לא). ורדפתם את אֹיְבֵיכֶם ונפלו לפניכם (ויקר' כו ז). וירש זרעך את שער אֹיְבָיו (בראש' כב יז). הרימות ימין צריו השמחת כל אוֹיְבָיו (תהל' פט מג). ברצות יי' דרכי איש גם אוֹיְבָיו ישלם אתו (משלי יו ז). עזבתי את ביתי נטשתי את נחלתי נתתי את ידדות נפשי בכף אֹיְבֶיהָ (ירמ' יב ז). והבאתי מרך בלבבם בארצת אֹיְבֵיהֶם ורדף אתם קול עלה נדף ונסו מנסת חרב (ויקר' כו לו). וימכרם (אלהים) ביד אוֹיְבֵיהֶם מסביב ולא יכלו עוד לעמוד לפני אוֹיְבֵיהֶם (שופט' ב יד). וינחם (את ישראל) לבטח ולא פחדו ואת אוֹיְבֵיהֶם כסה הים (תהל' עח נג). כמעט אוֹיְבֵיהֶם אכניע ועל צריהם אשיב ידי (שם פא יה). – °ואויב ושונא: ולא (ידון הדַיָּן) למי שהוא שונאו אעפ"י שאינו אויב לו ולא מבקש רעתו (רמב"ם סנה' כג ו).
1 מן איב, עי' זה. שֵׁם ע"מ סופר, ובא ביחס הישר כמעט בכ"מ מלא, ובהרבה מקומות גם בנטיות, בכנ' ורבים, אפילו בספרים קדומים בלי ספק.
2 נשמר קול החירק הקדום כמו אֹסִפך, בפִרשׂך, גדִלך, מקדִשכם.
3 כתיב אויביך, קרי אוֹיִבְךְ.
4 נמסר במסורה: ב וחסר ומלעיל. והזכיר זאת רד"ק בפרושו ובמכלול. וכתב מ"ש: במקצת ספרים מלרע בפשט אחד לבד וכן ותרא איבתי שבסמוך ובספרים מדויקים שניהם מלעיל. ולכן יש סֹברים שהיוד נוספה ואיננה יוד הכנוי, אבל כבר אמר רד"ק: אפשר שהיוד לכנוי אעפ"י שהמלה מלעיל. וכן רוב החדשים, ולא נתבררה סבת שנוי זה.
5 יש סֹברים שזה בינוני פֹּעל ר"ל האֹיבים אותי בחיי (קניג, ג רלו).