1, שת"ז, לנק' אֱוִילָה, מ"ר אֱוִילִים, אֱוִילוֹת, — אדם שאין לו שכל ודעת, närrish; sot; foolish: באו ימי הפקדה באו ימי השלם ידעו ישראל אֱוִיל הנביא משגע איש הרוח הוש' ט ז. כי אֱוִיל עמי אותי לא ידעו בנים סכלים המה ולא נבונים המה ירמ' ד כב. חכם לב יקח מצות וֶאֱוִיל שפתים ילבט משלי י ח. — וכמו שֵׁם: דרך אֱוִיל ישר בעיניו ושמע לעצה חכם שם יב יה. בפי אֱוִיל חטר גאוה ושפתי חכמים תשמורם שם יד ג. כי לֶאֱוִיל יהרג כעש ופתה תמית קנאה (איוב ה ב). — ומ"ר: אך אֱוִילִים שרי צען חכמי יעצי פרעה עצה נבערה ישע' יט יא. חכמה ומוסר אֱוִילִים בזו משלי א ז. — *ומשל: אם תכתוש את האויל במכתש של חרשים פסיקתא דר"כ, שקלים. אויל מפתח יביט אל בית פרקא דרבינו הקדוש בשם בן סירא. — ולנק' °אֱוִילָה: ולשון נקבה על ההקשה אוילה ע"מ גביר וגבירה ריב"ג, שרשים, ערך זה. — °אֱוִיל חַשֶק: אלך כמתהולל בלי לבב עד כי אויל חשק קראוני רמב"ע, תרשיש ד.

 אִוֶלֶת, תכונת אדם אויל, אשה אוילה. — *אָטוּם, אֲטוּם הלב, אֲטוּם הנפש, *אֲטימוּת הנפש. — אָרוּךְ, כינוי לאויל, והשם °אֹרֶךְ.

בְּהֵמָה. — בּוּר. — *בּוּרַך, אדם בלי דעה. — בַּעַר, נִבְעַר כבהמה. — *בֻּרְכָּה, דבר אולת, שאין בו טעם, ספור דברים בטלים שמספרים לאדם.

°גַלְגָל, כנוי לאויל. — *גֹּלֶם, אדם שאינו מבין מדעתו לעשות מאומה, וצריך לצוות לו כל דבר.

דַּעַת, קל הדעת, חסר דעת.

הֶבֶל, הֲבֵל הֲבָלִים. — מַהְבִּיל, אוחז, מאמין בהבלים.

חֲמוֹר, כינוי לאויל.

טֻמְטֻם, מטמטם המוח. — *טַעַם, דברים שאין להם טעם. — *טִפֵּש, אויל גדול בלי כל דעת. — °טִפְּשוּת.

יאל, נוֹאָל, היה אויל.

כְּסִיל, מי ששכלו עצל, אויל.

מוֹחַ, *אין לו מוח בקדקדו.

סַגְרִיר, °נולד ביום סגריר. — סָכָל, אדם חסר כל ידיעה. — סִכְלוּת. — *סָכִיס, *סַכְסָן, בלי דעת.

עִוֶר. —  * עָנִי, בדעת.

פֵּתִי, קל הדעת. — *פֶתִי שָחוֹר, כנוי של חבה.

שִגָעוֹן, מְשֻגָע. — *שוֹטָה, *שְטוּת.  — שֵכֶל, חֲסַר שֵכֶל, נֶגֶד הַשֵכֶל, עָב הַשֵכֶל, צַר שֵכֶל, קְצַר שֵכֶל. — *שוּפְטָנִי, פתי, אדם בלי דעת.

*תָּמִים, מי שאינו ערום, מי שמאמין מה שאומרים לו. — *תְּמִימוּת. — *תָּרָד, *תָּרוֹד, *תָּרוֹר, תָּרָר, שוטה, מבוהל.