1, ת"ז, — א) תֹאר לאלהים: נָאוֹר2 אתה אדיר מהררי טרף (תהל' עו ה). — ומצוי כנוי זה לאלהים בפרט אצל הפיטנים, במשמ' בעל האור: צפופים פני נאור, משפטם תת לאור, צחן רוע שאור, בריב בל יזכור (ר"א קליר, זכר תחלת, מוס' א ר"ה). מה אילו פלאי נסיך, מתנוסס בם את מנוסיך, נאור רחמיך על כל מעשיך (הוא, אסירים, יוצר ב פסח). נאור ממעונך, אל תעלם עינך, ונקום בימינך, אל ממתקוממים (יצחק בן קפרון, יגרתי מפני). נאור שח איכּה משיח נסכי, ויען כי עירם אנכי (ר"י הלוי, אבאר קצת). אדיר ונאור בורא דוק וחלד מי אל כמוך (סליח' יוה"כ, מחז' ספרד', אדיר). נאור דמותם לעם זה התאיר, וינחם יומם בענן מבעיר, ולילה בעמדו אש להאיר (ר"י טוב עלם, אאמיר מסתתר, יוצ' לשבה"ג). טכוס עשר חפות טללו מגלה טמר, נאור צוהו ועבר ונתחיב להגמר (רשב"י הבבלי, אמץ דר, שבת ג אחה"פ). נאור אליך מי יחֻבר, נוהג שבעולם אין משתמש בכלי משֻבר, ולא תבזה לב נדכה ונשבר (ר"י הלוי מבונא, אל אלוה, סליח' ער"ה). — ב) °השתמשו בו הסופרים בכלל במשמ' דבר של אור, שיש בו אור: וראוי הוא שיהיה זה האור הרבה בהיר ונאור כרב כח המלאכים על כח בני אדם (ר"י ברצלוני, פי' יצירה 21). — ואמר המשורר: צואר כמגדל עוז בנוי לתלפיות, תלוי כתפוחי זהב במשכיות, כל ארחו נאור כי צור בראו לאור ולמחיה (ראב"ע, אם הנדוד חלקי). — ואמר הפיטן: שחר כהקרין והבקר אור, שאגו בקול חזק ונאור3, שמע ישראל יי' לבאור (יוסף בר שלמה, אודך כי אנפת, שבת א חנוכה). — ובספרות החדשה בימי ההשכלה, השתמשו בו הרבה בענין תאר לאדם, אדם נָאוֹר, בעל אור ההשכלה והדעת, ר"ל אדם משכיל, aufgeklärt; éclairé; enlightened, civilised.