1, – הִפע', הֶאֶזְנִיחַ2, פ"ע, — נשחת והעלה ריח רע, stinkend, faulig werden; se gâter; stink: ונשתו מים מהים ונהר יחרב ויבש וְהֶאֶזְנִיחוּ3 נהרות דללו וחרבו יארי מצור קנה וסוף קמלו ישע' יט ה-ו.
1 את ש"ת זה רק בנקוד אֶזְ- המציא גזנ' ליסוד להפעל האזניהו שלקמן, וכן אֱוַלְד, ומנקד אַזְ- (סי' קכו), והביא אותו לדוגמא לש"ת אחרים (סי' סב). וכן הביאוהו מיהלוי – פולק ברשימ' המלים בתור שם תאר על משקל אַכְזָב, אַכְזָר.
2 מקור משמעת המלה בשרש זנח' زنخ בערבית, לאמר נשחת ונבאש טעמו וריחו של השמן. וכמו"כ שׂנח. וביחס למים: אשׂן. ויש אח גם בעברית לזנח במשמעה זו, והוא צחן.
3 מנחם, ר"י בן גנאח ושאר המבארים הקדמונים אמרו כי האלף יתרה ובארו והאזניחו כמו והזניחו מלשון עזיבה. ודעת הרד"ק (מכלול סד:) היא כי היה כתוב ואֶזניחו כמו אֶגְאָלְתִּי והוסיפו אחרי כן ה לתקון. וכן דעת קצת החדשים, ואחרים (אונסה', שטדה, קניג) מחליטים כי זה ט"ס פשוט במקום והזניחו. אך לנו הנוסחה שבידנו כמו שהיא היא יסוד הלשון וראוי שנקבל השער' גזנ' ואולד בדבר שה"ת אזנח, כמו מן אכזר עשו העברים התאכזר. ובפרוש המלה יתר נראה דעת גזניוס שגזרו מן השרש זנח' בערבית במשמ' נשחת טעמו וריחו.