אַיֶּלָת1, ש"נ, – א) כמו אַיָּלָה, Hindin; biche; hind: כי גם אַיֶּלֶת בשדה ילדה ועזוב כי לא היה דשא ירמ' יד ה. – ובהשאלה לאשה: ושמח מאשת נעוריך אַיֶּלָת אהבים ויעלת חן משלי ה יח-יט. – ב) כלי נגינה: למנצח על אַיֶּלָת הַשַּׁחַר2 מזמור לדוד תהל' כב א. – ג) אור השחר3 Morgenröte; aurore; dawn: מאילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ד' מילין ירוש' ברכ' א ב:. ראו אילת השחר שבקעה אורה מד"ר שה"ש, פסוק מי זאת. – ד) כמו °אֳיָלוּת: אַיֶּלֶת אווי תשוקות לחלוח עיוף שוקקות יוצר א' דפסח אור ישע.
1 עי' הערה לערך אַיָּל.
2 יש מפרשים גם אילת השחר זו במשמעה ג אשר לקמן. ויש סוברים שזה היה שם שירה שהיה לחן שלה ידוע ובלחן ההוא היו מזמרים גם המזמור הזה. וכתב הראב"ע וז"ל: אילת השחר, אמר הגאון כטעם כגבר אין איל ולדעתי הוא תחלת פיוט בדברי חשק או דרך משל, בשיר השירים שפת יתר כב.
3 כמו שמבואר בגמ' יומא כט. מה איילה זו קרניה מפצילות לכאן ולכאן אף שחר זה מפציל לכאן ולכאן. — וכן בערב': אלע'זאלה إِلعَزَآلَة אלשמש ענד טלועהא, ור"ל: הצביה, השמש בזריחתה.