אַיֶּלָת

אַיֶּלָת1, ש"נ, – א) כמו אַיָּלָה, Hindin; biche; hind: כי גם אַיֶּלֶת בשדה ילדה ועזוב כי לא היה דשא  ירמ'  יד  ה.  – ובהשאלה לאשה: ושמח מאשת נעוריך אַיֶּלָת אהבים ויעלת חן  משלי  ה  יח-יט.  – ב) כלי נגינה: למנצח על אַיֶּלָת הַשַּׁחַר2 מזמור לדוד  תהל'  כב  א.  – ג) אור השחר3  Morgenröte; aurore; dawn: מאילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ד' מילין  ירוש'  ברכ'  א  ב:.  ראו אילת השחר שבקעה אורה  מד"ר  שה"ש,  פסוק מי  זאת.  – ד) כמו °אֳיָלוּת: אַיֶּלֶת אווי תשוקות לחלוח עיוף שוקקות  יוצר א'  דפסח אור ישע.



1 עי' הערה לערך אַיָּל.

2 יש מפרשים גם אילת השחר זו במשמעה  ג  אשר לקמן.  ויש סוברים שזה היה שם שירה שהיה לחן שלה ידוע ובלחן ההוא היו מזמרים גם המזמור הזה.  וכתב הראב"ע וז"ל: אילת השחר, אמר הגאון כטעם כגבר אין איל ולדעתי הוא תחלת פיוט בדברי חשק או דרך משל, בשיר השירים  שפת יתר  כב.

3 כמו שמבואר בגמ' יומא כט.  מה איילה זו קרניה מפצילות לכאן ולכאן אף שחר זה מפציל לכאן ולכאן.  —  וכן בערב': אלע'זאלה إِلعَزَآلَة אלשמש ענד טלועהא, ור"ל: הצביה, השמש בזריחתה.

חיפוש במילון: