1, ש"ז, — שָׁחַר, דמדומי בֹקר, זריחת אור הבקר, Morgengrauen, Morgen; aube du jour, matin; early twilight, dawn: אם לא יאמרו כדבר הזה אשר אין לו שָׁחַר2 (ישע' ח כא). ונדעה נרדפה לדעת את יי' בְּשַׁחַר נכון מצאו (הוש' ו ג). ככה עשה לכם בית אל מפני רעת רעתכם בַּשַּׁחַר נדמה נדמה מלך ישראל (שם י יה). כי הנה יוצר הרים וברא רוח וכו' עשה שַׁחַר עיפה ודרך על במתי ים (עמ' ד יג). יום חשך ואפלה יום ענן וערפל כְּשַׁחַר פָּרֻשׂ על ההרים (יואל ב ב). עורה הנבל וכנור אעירה שָׁחַר3 (תהל' נז יה, שם קח ג). המימיך צוית בקר ידעתה שַׁחַר מקמו (איוב לח יב). מי זאת הנשקפה כמו שָׁחַר יפה כלבנה ברה כחמה (שה"ש ו י). — ובצרופים הקדומים, נבקע השחר, עלה השחר, עלות השחר: וכמו הַשַּׁחַר עלה ויאיצו המלאכים בלוט (בראש' יט יה). ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות הַשָּׁחַר וכו' ויאמר שלחני כי עלה הַשָּׁחַר (שם לב כה-כז). ויהי ביום השביעי וישכמו בעלות הַשַּׁחַר ויסבו את העיר (יהוש' ו יה). ויתעללו בה כל הלילה עד הבקר וישלחוה בעלות הַשָּׁחַר (שופט' יט כה). וישכמו ויהי כעלות הַשַּׁחַר ויקרא שמואל אל שאול הגג לאמר קומה ואשלחך (ש"א ט כו). אז יבקע כַּשַּׁחַר אורך וארכתך מהרה תצמח (ישע' נח ה). וימן האלהים תולעת בעלות הַשַּׁחַר למחרת (יונ' ד ז). ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות הַשַּׁחַר עד צאת הכוכבים (נחמ' ד יה). ועי' בָּקַע, עָלָה. — ובתמונה, כנפי שחר, עפעפי שחר4: אשא כנפי שָׁחַר אשכנה באחרית ים (תהל' קלט ט). יחשכו כוכבי נשפו יקו לאור ואין ואל יראה בעפעפי שָׁחַר (איוב ג ט). עטישתיו תהל אור ועיניו כעפעפי שָׁחַר (שם מא י). — ובכתרת מזמור בצרוף אילת השחר: למנצח שעל אילת הַשַּׁחַר5 מזמור לדוד (שם כב א). ועי' ב. שַׁחַר, ג. שַׁחַר, ד. שַׁחַר. — ובמגלות מדבר יהודה: וכשחר נכון לאורתום (מגי' גנו' ב, סוקניק, מג). — ובתו"מ, גם בצרוף עמוד השחר, אילת השחר: מאימתי קורין את שמע בערבית, משעה וכו' עד שיעלה עמוד השחר (ברכ' א א). בשחר מברך שתים לפניה ושתים לאחריה (ברכ' א ד). שלש אבעיות ביום בשחר ובחצות ובמנחה (פאה ד ה). נכנס להקטיר קטורת של שחר (יומא ג ד). קטורת של שחר היתה קרבה בין דם לאברים (שם שם ה). בשחר היה לובש פלוסין של שנים עשר מנה וכו' ד"ר מאיר והכ"א בשחר היה לובש של שמנה עשר מנה ובין הערבים של שנים עשר מנה (שם שם ז). עם תמיד של שחר היו קרבין (ר"ע, שם ז ג). אין פוחתין מאחד ועשרים תקיעות במקדש וכו' תשע לתמיד של שחר ותשע לתמיד של בין הערבים וכו' (סוכ' ה ה). מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין (ירוש' ברכ' א א, שם יומא ג ב). ר' חייא רובא ור"ש בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצת' ראו אילת השחר שבקע אורה (שם יומא ג ב). — ומ"ר *שחרים, שחרין: מאימתי קורין את שמע בשחרים6, משיכירו בין תכלת ללבן וכו' עד הנץ החמה (ברכ' א ד). — ובסהמ"א, ביחוד מ"ר שְׁחָרִים, ואמר הפיטן: שחר אבקשך צורי ומשגבי, אערך לפניך שחרי וגם ערבי (רשב"ג, שחר אבקשך, ביאליק-רבניצקי ב, 46). שחרים אקראה עורה כבודי (הוא, שחרים, שם שם). ליחד אל אים שתי פעמים ביום, להתפלל יום יום ערבים ושחרים (הוא, שמר לבי, שם שם, 136). זריחת שחרים בעלות עמוד השחר לשכני תדרשו ושמי תמליכו (רי"צ בר ראובן, את קולך שמעתי, אזהרות). דרשתיך במחשבי מצאתיך בשעפי ושחריתך ערבי ליל ושחרי ונשפי (ר"י הלוי, רחמיך שאלתי, זמורה י, 582). ידידי בשחרים קחו נא הישרים עמכם דברים (הוא, בלבי ורעיוני, שם שם, 601). וטוב כי תעירין שחרים לעבדו ואל תישני עד יעירוך שחרים (הוא, ידועת אמונות, שם שם, 625). בהקת אור שחריך (משלם בר קלונימוס, אפיק רנן, יוצר ב פסח). טוטפי שיר לו להשיר בשחרים ובנשפים (ארוגי עוז, אופן שבת א אחה"פ). — ואמר המשורר: לדורש החכמות ועצות ומזמות וגוער בתנומות נשפים ושחרים (דונש, דעה לבי, אלוני, עא). אשלח בכנפי שחרים ספרים (ר"ש הנגיד, אשלח בכנפי, בן תהלים, הברמן א, 118). וכנור לעורר ישיני שחרים (שם שם, 123). ושמתי מלבושי ליל לבושי ותפארתי כסות ככסות שחריו (רשב"ג, כשרש עץ, ביאליק-רבניצקי א, 20). ועל כנפי שחרים קול מבשר (רמב"ע, הריח מר, ברודי, קנט). ונצני שחקים נעלמו כי במי נחלי שחרים הם גרופים (הוא גדודי ליל, שם, קפו). ועורה כבודי והעיר שחרים (הוא, הענק ב שם, שלא). פני השחרים בעיניו שחורים (ר"י הלוי, היוכלו פגרים, זמורה א, 50). וקשרי כנפך בכנפי שחרים (שם שם, 51). אשרי מחכה ויגיע ויראה אורך ויבקעו עליו שחריך (הוא, ציון הלא תשאלי, שם שם, 57). ונשפי חשק שחריו (הוא, אגרת לר' נתן החבר, שם שם, 70). שחריו קנאו לו בערביו (הוא, בנות ליל, שם ג, 141). צמה שחורה לחי שחר משחרת (הוא, עין נדיבה, שם, 282). עד נבקעו משחור טוריו שחרים וכן חברו בהתחברות אפל באשמרת טוריו כליל ועניניו כשחר (שם שם, 283). נפשי לרוח השחרים שחרה (הוא, ארץ כילדה, שם שם, 317). אשר התערבו בו מר וכפר בהתערב שחרים עם נשפים (הוא, התירא, שם שם, 321). מי זה אשר מחציתו מבני שם וחציו מבני חם ובו שחרו וגם ערבו (ראב"ע, גבר אשר דת, כהנא א, 96). שחריה חשכים ומאוריה נדעכים (ר"י חריזי, תחכ' ב, 29). והבינו מברקיו מטריו, והכירו משחריו מאוריו (שם ג, 39). שחרים יישנו אישים והיא תעור באשמורת (שם שם, 49). לחיה מעלה שחרים ושערה מעריב ערבים (שם ו, 71). — ומ"ז שַׁחְרַיִם, ואמר הפיטן: יענו קדוש מבוקר לערבים, ידברו ברוך מערב לשחרים (רסע"ג, אכוין כליות, סדור רסע"ג, שצח).