1, אֵם ש"ז, מ"ר אֵימִים אֵמִים, — א) פחד ומורא גדול, Schrecken; frayeur; terror: שלף ויצא מגוה וברק ממררתו יהלך עליו אֵמים (איוב כ כה). עני אני וגוע מנער נשאתי אֵימֶךָ אפונה (תהלים פח יו).  — ואמר הפיטן: זכור צדקו (של יעקב) ואת נאקו לשארית נשארה אשר נשאה וגם נלאה זה כמה אֵימֶיךָ (סל' לתענית ב, יה איום). — וכן השתמשו בו הסופרים: העיר בי פחד ואימים (בן המלך והנזיר ה). באו באיש ההוא פחד ואימים (שם). אחוז בחבלי פחד ואימים (אהרן ב"ר משלם, בכת' אלרסאיל לרמ"ה ו כו). לגרש הָאֵימִים שנתו יחטפו (יוסף הלוי, שיר הגיון ). משאת אימי סער בעותי נפש (מיכ"ל, אחרית שאול). — ב) אלילים, Götze; idole; idol: כי ארץ פסלים היא (בבל) וּבָאֵמִים יתהללו (ירמ' נ לח). תבנית זכר או נקבה אימים ידועים (הראב"ע, דבר' ד ט). — ג) כך קראו המואבים את הרפאים: רפאים יחשבו אף הם כענקים והמאבים יקראו להם אֵמִים (דבר' ב יא). — °ובהשאלה לבריות המטילים אימה: ובארץ הסופרים אֵמִים יהלכו על אם הדרך כשדים יראו (יל"ג, הבאת בכורים).