1, ש"ז, מ"ר אֵימוֹת, – מורא ופחד גדול, Schrecken; frayeur; terror : ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם והנה אֵימָה חשכה גדלה נפלת עליו (בראש' טו יב).  מחוץ תשכל חרב ומחדרים אֵימָה (דבר' לב כה).  הוד נחרו (של הסוס) אֵימָה (איוב לט כ).  דלתי פניו (של הלויתן) מי פתח סביבות שניו אֵימָה (שם מא ו).  התורה נקנית וכו' באימה ביראה (אבות ו ה).  כשהיה משה מדבר היה אהרן מרכין אזנו לשמע באימה (מכי' בוא, פתיחתא ג).  משל למלך שיצא הוא וחיילותיו למדבר הניחוהו חיילותיו במקום הצרות ובמקום הגייסות ובמקום ליסטות והלכו להם נתמנה לו גבור אחד אמר לו מלך אל יפול לבך עליך ואל יהי עליך אימה של כלום חייך שאיני מניחך עד שתיכנס לפלטורין שלך ותישן על מטתך (ספרי האזינו שיג).  לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו (גיטין ו:).  אימה יתירה היתה לו ממנו (סנהדרין צו:).  – ואֵימָתָה.  – וסמי': נהם ככפיר אֵימַת מלך מתעברוֹ חוטא נפשו (משלי כ ב). אזהרה לצבור שתהא אימת דיין עליהם (סנהדרין ח. ).  אמר רבי ינאי לעולם תהא אימת מלכות עליך (חולין ז:).  – וכנוי: הנה אֵימָתִי לא תבעתך ואכפי עליך לא יכבד (איוב לג ז).  אך שתים אל תעש עמדי אז מפניך לא אסתר כפך מעלי הרחק וְאֵימָתְךָ אל תבעתני (איוב יג כ-כא).  ותאמר (רחב) אל האנשים (מבנ"י שבאו לתור את  ירחו) ידעתי כי נתן ה' לכם את הארץ וכי נפלה אֵימַתְכֶם עלינו (יהושע ב ט).  – שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך (סנה' ב ה).  – ומ"ר: לבי יחיל בקרבי ואֵימוֹת מות נפלו עלי (תהל' נה ה).  חמש(ה) אימות הן אימת חלש על גבור אימת מפגיע על ארי אימת יתוש על הפיל אימת סממית על העקרב אימת כילבית על לויתן (שבת עז:).