* במקור חסר סימן התקופה1 — א) ש"נ, קו נטוי, לא נצב ולא משכב, schräge; Linie; ligne oblique; obl. line: ועל כלם הוא נותן ממטה למעלה חוץ מזה שהיתה לפניו כנגדו אלכסון  (תוספתא יוה"כ ד א).  המעביר ד"א בר"ה אינו חייב עד שמעביר הן ואלכסונן  (עירו' נא.). — ועם ב, תה"פ: מבוי שצידו אחד ארוך וצידו אחד קצר פחות מארבע אמות מניח את הקורה באלכסון  (שם ח:).  — ועם כנ': לא אמרן אלא שאין באלכסונו יתר מעשר אבל יש באלכסונו יתר מעשר דברי הכל אינו מניח  (שם).  בתפרן (של התפלים) ובאלכסונן  (מגי' כד:).  — ב) בפרט קטר, והוא קו עובר דרך מרכז העיגול וחותכו לשני חצאים שוים.  והקו המחבר שתי זויות המרבע ומחלקו לשני משֻלשים, Diagonale Hypotenuse: ובלבד שלא ירבה יותר ממדת העיר באלכסונה2  (עירוב' נט.).  ואם הציב השפופרת משופעת בשיפוע אלכסון של מרבע אין צופה ממי' אלא כמדת אותו אלכסון וכו' כשיעור שיפוע אלכסון שבין שני הצלעות  (תשו' גא' הרכבי, שיד).  כשאתה מודד אלכסון שלהם (של הריבועים) אתה מוצא לכל אמה שבריבוע תוספת שני חומשים וכו' ודבר עגול כל רחבו שוה כאלכסונו  (רש"י סוכ' ח.).  שמא הראשון מקרן אלכסון העיר מדד  (רמב"ם שבת כח יח).  אלכסון הוא קו נוטה מן היושר ועובר על רוחב העיגול או הריבוע או זולתו (אלחריזי, מו"נ פרוש המלי' הזרות).  — וכן יאמרו הפלסופים שהמציא מרובע שאלכסונו בצלעו וכו' כל אלו מכת הנמנע  (ר"ש אבן תבון, מו"נ ג יה).  שיתר זוית הנצבת הוא אלכסון העגול  (נצח ישראל, יס"ע א).  ואם הזוית היא נצבת אז נתיחד ליתרה שם לעצמו וקראוהו אלכסון  (כליל החשבון, ה ג).  הקו העובר על פני כל העגול דרך המרכז וכו' נקרא אלכסון העגול  (תז"ס, יסו' חכמ' השע' מדידה א ו) .  והצלע בד ממנו  (מן המשולש נצב הזוית) המקביל ממול זוית הנצבת נקרא אז בשם אלכסון  (שם ב טז).  — ומ"ר: וחלוק אותם לאלכסונים  (תוספות סכה ח.  בד"ה כל אמתא). — חצי אלכסון, — קו מחבר המרכז עם נקודה מנקודות העגול, Radius; rayon: דע שיתר שתות העגולה הוא שוה לחצי אלכסונו  (יצח' ישראלי, יס"ע א).  ותרשם על מרכזו עגול שאלכסונו חצי אלכסון הגדול  (יש"ר מקנדיה, מעין חתום).  — ג) תה"פ: מטה שגרד בה שני לשונות אלכסון או שתי כרעיים אלכסון או שגרד בה טפח על טפח אלכסון  (תוספתא כלי' ב"מ ח ה).  ועי' קרנזיל.