אֲלִיתָה
* 1, ש"נ, מ"ר אליתות, — חתיכת עץ דקה, מתקנת להאחיז בה האש ולהבעיר בה גם גזרי העץ הגסים בכירה וכדומה, Brennspan; bûchette; kindling: וריוח היה בין הגיזרין שהיו מציתין את האליתא2 משם (תמי' ב ד). לימד על הצתת אליתא שלא תהא אלא בכהן כשר (יומא כד:). ירד (הכהן) והצית את האש באליתות (פרה ג ט).
1 מקור השם לא נתברר. הערוך ששאב מדברי רה"ג; אמר וז"ל: פי' עצים קטנים להלהיב בהם עצי המערכה כדכתיב משני זנבות האודים העשנים האלה ואליה הוא זנב ובאותם הזנבים הקטנים שהן אליתות מציתין את האור בעצים גדולים. ע"כ. וכן לוי, וקוהוט, ויסטרוב, ואעפי"כ אין זה מתקבל על הדעת, מפני שאליה היא זנב גדול, שמן, ולדבר דק השתמשו רק בשם זנב, וסמך לדבר כזנב הלטאה.
2 כך ה בסוף במשנה שבגמ', ובמדב"מ ובמשנ' שבמשנ' אליתא.