*, ש"ז, מ"ר אָמִים1 -ן, – אחד ממיני המורסה על בשר הגוף, Art Blatter; espèce de pustule; kind of pustule : (את שבפסוק וטבל הכהן את אצבעו בדם באה) להכשיר אמין2 שבאצבע (זבח' מ.).
1 כך מנֻקד בשיטה מקֻבצת. מקור מלה זו לא ידוע, ולא מצאתי לה דמיון לא בערב' ולא בסור'. ועי' הערה שאחרי זו.
2 כך בנוסח', ובקצת כ"י אמון (ד"ס). והנה בהערוך לא הובאה מלה זו ולא הזכירוה לא מוספיא והבאים אחריו, ולא החדשים, שינהק, לוי, קוהוט, יסטרוב. רק רש"י פין הביאה. ולא מצאתי לה פרוש בדברי הגאונים, והרמב"ם השמיט הלכה זו, אף שאין חולק עליה בגמ', ומפרשי הרמב"ם שדרכם להעיר על כל השמטה קלה, לא העירו כאן כלום. וכבר שאלתי דבר זה את פי קצת היתר חריפי' בהויות התלמוד בעירנו, והיתה תכן תשובותיהם כי סמך הרמב"ם על מה שלא מנה מום זה לא בין המומים ולא בין הדברים החוצצים בטבילה. ולא נתקררה דעתי בתשובה זו עי' למשל ( כ"מ ביא' המקד' ה ט). והנה רש"י פרש בשם רבו וז"ל: שאם עלתה לו אם באצבע שקורין וושיאה כמו ניטלה האם דאילו טריפות לא הוי חציצה. ע"כ. לפי גזרה זו צריך לקרא אֵמִין, וכן נקד ש"י פין. אך זו גזרה רחוקה, כי מה דמיון יש בין האם של הולד ובין אבעבוע? גם הרבים של אֵם בתלמוד אינו אֵמִין. ואום שבנגעים, אפילו אם לא נחוש להבדל הנקוד, אינו אלא ביחס להפשיון. ועוד שבשיטה מקבצת המלה נקודה בפרוש אָמִין, כנראה להפיק מפרוש רש"י, ואינני יודע על מה סמך ר"א אשכנזי בנקודו. גם יש לפקפק אולי זה אינו רבים אלא יחיד ע"מ חציר, ובפרט לפי הגרסה אמון שהוב' בד"ס. אעפי"כ, לפי דרך הלשון יותר נראה שזה מ"ר. וכן נראה דעת רש"י, אך הנקוד המפורש של השיטה מקבצת מחיבנו לקרא אָמין ולא אֵמין , ועכ"פ לפי הענין נראה שהכונה באמין לא' ממיני המורסות, ובעל תורה תמימה פרש אמין דלדול בשר, אך מה שרצה לגזר אמין מן אומנייא שבת"י על פאת ראשכם בודאי אינו נכון.