1, מלת הקשור והחבור, וישמש:

א. להגות התנאי, wenn, falls;si;if עם פעל עתיד: ויאמר ה' אִם אמצא בסדם חמשים צדיקם בתוך העיר ונשאתי לכל המקום בעבורם בראש' יח כו.  וידר יעקב נדר לאמר אִם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך וכו' שם כח כ.  אִם תעשה לי הדבר הזה אשובה ארעה צאנך אשמר שם ל לא.  אִם כה יאמר נקדים יהיה שכרך וילדו כל הצאֹן נקדים שם לא ח.  אִם פשה תפשה (הצרעת) בעור וטמא הכהן אתו ויקרא יג כז.  אִם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואִם תמאנו ומריתם חרב תאֻכלו ישע' א יט-כ.  אִם אשכחך ירושלם תשכך ימיני תהל' קלז ה. — ועם פעל עבר: אִם זרחה השמש עליו דמים לו שמות כב ב.  אִם לא שלח ידו במלאכת רעהו שם שם ז.  אִם לקרא לך באו האנשים קום לך אתם במד' כב כ.  אִם מצאנו חן בעיניך יתן את הארץ הזאת לעבדיך שם לב ה.  ועתה אִם באמת ובתמים עשיתם ותמליכו את אבימלך וכו' ואִם באמת ובתמים עשיתם עם ירבעל ועם ביתו היום הזה שמחו באבימלך שופ' ט יו-יט. — ועם נא: אדני אִם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר מעל עבדך בראש' יח ג.  ועתה אִם נא מצאתי חן בעיניך הודיעני נא את דרכך שמות לג יג. — ועם בינוני: אם לֹקֵחַ יעקב אשה מבנות חת כאלה מבנות הארץ למה לי חיים בראש' כז מו. כי אִם מאן אתה לשלח ועודך מחזיק בם הנה יד ה' הויה במקנך שמות ט ב-ג. — ועם יֵש, אַיִן, הוּא: אִם יש את נפשכם לקבר את מתי מלפני שמעוני ופגעו לי בעפרון בן צחר בראש' כג ח.  אִם יש אחינו הקטן אתנו וירדנו שם מד כו.  אם יֶשְךָ משלח את אחינו אתנו נרדה שם מג ד.  אִם יֶשְׁכֶם עשים חסד ואמת את אדני הגידו לי שם כד מט.  אִם יֶשְךָ מושיע בידי וכו' שופט' ו לו.  כי אִם ישְׁנוֹ ביונתן בני כי מות ימות ש"א יד לט.  והיה אִם יֶשְנוֹ בארץ וחפשתי אותו בכל אלפי יהודה שם כג כג. — ועם אין: אִם אֵין לו ונמכר בגנבתו שמות כב ב.  ועתה אִם תשא חטאתם וְאִם אַיִן מחני נא מספרך אשר כתבת שם לב לב.  אִם אֵין פניך הלכים אל תעלנו מזה שם לג יה.  וְאִם אֵינְךָ משלח (את אחינו) לא נרד בראש' מג ה.  אם אֵינְךָ ממלט את נפשך הלילה מחר אתה מומת ש"א יט יא. — ועם שם או מלה: אִם בעליו עמו לא ישלם שמות כב יד.  אִם עלה קרבנו וכו' ויקרא א ג.  וְאִם לֹא הגידו לי בראש' כד מט.  וְאִם לֹא וידענו ש"א ו ט.  וְאִם לֹא חדלו זכר' יא יב.  ועם הוא וכו': אִם בן הוא והמתן אתו שמות א יו. אִם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו שם כא ג.  אִם שכיר הוא בא בשכרו שם כב יד.  אִם כנים אַתֶּם וכו' בראש' מב יט.  ובמשמ' אפילו, sogar wenn; même si; even if : ויען בלעם ויאמר אל עבדי בלק אִם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבר את פי ה' במד' כב יח.  ויאמר איש האלהים אל המלך אִם תתן לי את חצי ביתך לא אבא עמך מ"א יג ח.  לכו נא ונוכחה יאמר ה' אִם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אִם יאדימו כתולע כצמר יהיו ישע' א יח.  כי אִם יהיה עמך ישראל כחול הים שאר ישוב בו שם י כב.  כי אִם תכבסי בנתר ותרבי לך ברית נכתם עונך לפני ירמ' ב כב. ויאמר ה' אלי אִם יעמד משה ושמואל לפני אין נפשי אל העם הזה שם יה א.  חי אני נאם ה' כי אִם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני כי משם אתקנך שם כב כד.  כי אִם הכיתם כל חיל כשדים הנלחמים אתכם ונשארו בם אנשים מדקרים איש באהלו יקומו ושרפו את העיר הזאת שם לז י.  אִם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאם ה' עובד' א ד. — ורגיל בספרות זה השמוש: וכנשוא אותם על כנפיהם ואם היו נכבדי ארץ מלמד התלמי' תבוא.  ואם נגזר (אפילו אם נגזר) צריך שישתדל בדבר הנכסף וכו' הנה ההפסד ואם הוא נמצא וכו' אפשרו בלתי מוכרח מ' נרבוני,  בבחירה.  כי הטבע ואם הוא חכם במה שמביא אל התכלית הוא, מו"נ א עב.  ואל אנשים האלה ואם הם מעטים אספנו דברים מתוקים דוד בן בילא, יסודי המשכיל. — ובדבר נמנעת אפשרותו, במשמעת אם רק אפשר, עם פעל יוכל אחריה או גם בלי הפעל הזה: ושמתי את זרעך כעפר הארץ אשר אִם יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה בראש' יג יו.  כה אמר ה' אִם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל ירמ' לא לז.  כה אמר ה' אִם תפרו את בריתי היום ואת בריתי הלילה וכו' גם בריתי תפר את דוד עבדי שם לג כ-כא.  — ועם לוּ, להגות הרצון והבקשה: אִם אתה לוּ שמעני נתתי כסף השדה קח ממני בראשית כג יג. — ולפעמים גם בלי לוּ בהטעמה על אִם, קצת במשמ' לוּ, הלואי שֶ: ועתה אִם תשא חטאתם ואם אין מחני נא שמות לב לב.  אִם תקטל אלוה רשע ואנשי דמים סורו מני תהל' קלט יט. — אם אמרת... שֶׁכּן, עי' כן. — ונקבע מנהג להוסיף ב בראש אִם התנאי,   °בְּאִם1: ולמי אדמה את שברי ומחלתי וּבְאִם אספר אין מי יאמין דבר שבח תודה, נשאל לאלוה, קרובץ ארג'יל.  והם ח"ו נכוים תחלה באם יחשו שו"ת רמ"א סי' צא.  מובטחים אנחנו במעלות גאוני אשכנז יצ"ו באם ישמעו דברי המסדר הגט כהווייתו יחושו לגזרת הקדמונים וכו' שם.  ומגלים לו דברים שאדם עושה בחדר משכבו ובאם ח"ו יש איזה עון בקהל  עמק המלך,הקדמה. אכן באם יברר מהיום תוך זמן הנ"ל וכו' שהשלשים זהובים וכו' אזי וכו' באם שיעשה עמהם שותפות וכו' אך באם שלא יתנם לו וכו' פנקס הקהלה של קרקו, שנת תל"ב.  באם שלא יחזיק משרתת וכו' אכן באם יקנה שם שנת תל"ו.  שבאם ח"ו יעברו הזוג הנ"ל על זמן ומועד וכו' אז תיכף נתבטל הריצוי שם.  ע"כ אני בדיעה מיושבה מצוה באם שיגזור ה' עלי לילך בדרך כל הארץ איך יתנהגו עם נכסי צוואה שם.  פן יחרה אף המלך באם ירצה (השתדלן) לתת רק סך של הבל שו"ת חות יאיר סו.  והתחייבתי עצמי שבאם יבוא על ראובן שום מערער וכו' שם סי צח.  באם אשר תבקש לדעת בו גובה הציר קח המעלה בקשת המזלות וכו' נחמד ונע' דוד גנז רנג.  אלא שחילקו חכמים בין הוקף לדירה לשאינו היקף לדירה באם הוא גדול מבית סאתיים הלבוש, או"ח שנח א.  כי חק המדינה כאן בעו"ה באם יצאה (דלקה) מבית ישראל ח"ו אחת דתו לזורקו לתוך האש חתם סופר חו"מ, תשו' צט .  שמא אתה מכשיל לעתיד באם שיראו עכשיו שאין עושין רק ע"י וכו' באה"ט או"ח שכח יד .  באם ח"ו לא אשתדל ואתאמץ וכו' מגיד שיחות, שבחי הר"נ.   רק באם שאביא לה אבן טוב בחן צדיק, מכתב טז. — ב) ועם פעל עבר מסמן עתיד, במש' עד אשר יהיה: גם לגמליך אשאב עד אִם כלו לשתת בראש' כד יט.  לא אכל עד אִם דברתי דברי שם שם לג.  אִם גלחתי וסר ממני כחי שופ' יו יז, ר"ל אם יגלחוני.  אלף אחד (ינוס) מפני גערת אחד מפני גערת חמשה תנסו עד אִם נותרתם כתרן על ראש ההר ישע' ל יז. עם הנערים וכו' עד אִם כלו את כל הקציררות ב כא.  וכן עם עד אשר: ואנחנו נחלץ חשים לפני בני ישראל עַד אֲשֶר אִם הביאנם אל מקומם במד' לב יז.  ואמר עד מתי אדני ויאמר עַד אֲשֶר אִם שאו ערים מאין יושב ובתים מאין אדם ישע' ו יא. — והעבר הנשלם במשמעת כאשר: והיה אִם כִּלָּה לאכול את עשב הארץ ואמר עמו' ז ב.  כעללת אִם כלה בציר ישע' כד יג. — ג) במשמעת בכל פעם, jedesmal; chaque, fois que; every time: והיה אִם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה בראש' לח ט.  בכל פעם שבא.  והיה אִם נשך הנחש איש והביט אל נחש הנחשת במד' כא ט. — ובמש' אך, מיד כאשר, sobald als; dès que; so soon: כל מבצריך תאנים עם בכורים אִם ינועו ונפלו על פי אוכל נחום ג יב.  אִם שכבתי ואמרתי מתי אקום איוב ז ד. — ד) ביעוד ושבועה וברית, כשהמאמר הוא חיובי לשלילה, ועם מלת השלילה לחיוב: הרמתי ידי אל ה' אל עליון קנה שמים וארץ אִם מחוט ועד שרוך נעל ואִם אקח מכל אשר לך בראש' יד כב-כג, ר"ל שלא אקח.  תהי נא אלה בינותינו וכו' ונכרתה ברית עמך אִם תעשה עמנו רעה שם כו כח-כט, ר"ל שלא תעשה.  חי פרעה אִם תצאו מזה שם מב יה.  חי אני וכו' אִם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבתם במד' יד כא-כג.  ויקצף (אלהים) וישבע לאמר אִם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה את הארץ הטובה אשר נשבעתי לתת לאבתיכם דבר' א לד-לה.  ולכן נשבעתי לבית עלי אִם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם ש"א ג יד, ר"ל שלא יתכפר.  כה יעשה לך אלהים וכה יוסיף אִם תכחד ממני דבר שם שם יז.  חלילה לי מה' אִם אעשה את הדבר הזה לאדני למשיח ה' לשלח ידי בו שם כד ז, ר"ל לא אעשה.  כה יעשה אלהים לאיבי דוד וכן יסיף אִם אשאיר מכל אשר לו עד הבקר משתין בקיר שם כה כב, ר"ל שלא אשאיר.  וישבע לה שאול (לאשת האוב) בה' לאמר חי ה' אם יקרך עון בדבר הזה שם כח י, ר"ל שלא יקרך.  השבעה לי באלהים אִם תמיתני ואִם תסגרני ביד אדני ואורדך אל הגדוד הזה שם ל יה, ר"ל שלא תמיתני ולא תסגרני.  חיֶך וחי נפשך אִם אעשה את הדבר הזה ש"ב יא יא, ר"ל שלא אעשה.  ותען האשה ותאמר חי נפשך אדני המלך  אִם אש להמין ולהשמיל מכל אשר דבר אדני המלך כי עבדך יואב הוא צוני שם יד יט.  ויען יואב ויאמר חלילה חלילה לי אִם אבלע ואִם אשחית שם כ כ.  ישבע לי כיום המלך שלמה אִם ימית את עבדו בחרב מ"א א נא. ואשבע לו בה' לאמר אִם אמיתך בחרב שם ב ח.  חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אִם יהיה השנים האלה טל ומטר שם יז א.  ותאמר חי ה' אלהיך אִם יש לי מעוג שם שם יב, ר"ל שאין לי.  חי ה' אלהיך אִם יש גוי וממלכה אשר לא שלח אדני שם לבקשך שם יח י.  כה יעשון לי אלהים וכה יוספו אִם ישפק עפר שמרון לשעלים לכל העם אשר ברגלי שם כ י.  ויאמר (אלישע)  חי ה' וחי נפשך אִם אעזבך מ"ב ב ד. ויאמר אלישע חי ה' צבאות אשר עמדתי לפניו כי לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נשא אִם אביט אליך ואִם אראך שם ג יד.  ועתה קח נא ברכה מאת עבדך ויאמר חי ה' אשר עמדתי לפניו אִם אקח שם ה טו-טז, ר"ל שלא אקח.  ויאמר (המלך) כה יעשה לי אלהים וכה יוסף אִם יעמד ראש אלישע בן שפט עליו היום שם ו לא, ר"ל שלא יעמד.  נשבע ה' בימינו ובזרוע עזו אִם אתן את דגנך עוד מאכל לאיביך ואִם ישתו בני נכר תירושך אשר יגעת בו ישע' סב ח, ר"ל שלא אתן.  הלדרש אתי אתם באים חי אני אִם אדרש לכם יחזק' כ ג.  ר"ל לא אדרש.  נשבע ה' בגאון יעקב אִם אשכח לנצח כל מעשיהם עמוס ח ז.  וישבע המלך צדקיהו אל ירמיהו בסתר לאמר חי ה' את אשר עשה לנו את הנפש הזאת אִם אמיתך ואִם אתנך ביד האנשים האלה אשר מבקשים את נפשך ירמ' לח יו.  אשר נשבע (דוד) לה' נדר לאביר יעקב אִם אבא באהל ביתי אִם אעלה על ערש יצועי אִם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב תהל' קלב ב-ה.  השבעתי אתכם בנות ירושלם וכו' אִם תעירו ואִם תעוררו את האהבה שה"ש ב ז.  נשבע הקב"ה בכסא הכבוד שלו אם אניח נין ונכד של עמלק תחת כל השמים מכי' מסכ' דעמלק ב, ר"ל שלא אניח.  חי ה' צבאות אם נהניתי מכְתובתי כלום גיט' לה., ר"ל שלא נהניתי. — ועם לא לחיוב: חי אני נאם ה' אִם לֹא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם במד' יד כח, ר"ל שאעשה.  אני ה' דברתי אִם לֹא זאת אעשה לכל העדה הרעה הזאת הנועדים עלי במדבר הזה יתמו ושם ימתו שם שם לה.  ויאמרו זקני גלעד אל יפתח ה' יהיה שמע בינותינו אִם לֹא כדברך כן נעשה שופ' יא י.  כה יעשה לי אלהים וכה יוסיף אִם לֹא שר צבא תהיה לפני כל הימים תחת יואב ש"ב יט יד. באזני ה' צבאות אִם לֹא בתים רבים לשמה יהיו גדלים וטובים מאין יושב ישע' ה ט.  נשבע ה' צבאות לאמר אם לֹא כאשר דמיתי כן היתה וכאשר יעצתי היא תקום שם יד כד.  חי אני נאם אדני ה' אִם לֹא במקום המלך הממליך אותו וכו' בתוך בבל ימות יחזק' יז יו.  חי אני אִם לֹא אלתי אשר בזה ובריתי אשר הפיר ונתתיו בראשו שם שם יט.  חי אני נאם אדני ה' אִם לֹא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם שם כ לג.  חי אני אִם לֹא אשר בחרבות בחרב יפלו ואשר על פני השדה לחיה נתתיו לאכלו שם לג כז.  חי אני נאם אדני ה' אִם לֹא יען היות צאני לבז וכו' לכן הרעים שמעו דבר ה' שם לד ח-ט.  אני נשאתי את ידי אִם לֹא הגוים אשר לכם מסביב המה כלמתם ישאו שם לו ז. נשבע על דבר שאי אפשר אם לא ראיתי גמל פורח באויר אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד שבוע' ג ח, ר"ל שראיתי. — ה) אִם אִם, במשמעת הכל אחד, אין שום הבדל בין זה לזה, sei es— sei es; soit— soit; whether— or: אִם בהמה אִם איש לא יחיה שמו' יט יג.  ואִם זבח שלמים קרבנו אִם מן הבקר הוא מקריב אִם זכר אִם נקבה תמים יקריבנו ויק' ג א.  אִם שור אִם שה לה' הוא שם כז כו.  אִם לשלום יצאו תפשום חיים ואם למלחמה יצאו חיים תפשום מ"א כ יח.  אִם טוב ואם רע בקול ה' אלהינו אשר אנו שלחים אתך אליו נשמע ירמ' מב ו.  ודברת את דברי אליהם אִם ישמעו ואִם יחדלו יחזק' ב ז.  חי אני נאם אדני יי אִם בנים ואִם בנות יצילו שם יד יו.  מתוקה שנת העבד אִם מעט ואִם הרבה יאכל קהלת ה יא.  כי את כל מעשה האלהים יבא במשפט על כל נעלם אִם טוב ואִם רע שם יב יד. — ו) °והשתמשו בו הסופרים להתחלת כל פרט ופרט מהפרטים אחרי הכלל, וקצת במשמע' בנוגע ל1: ונבאר אותם (את תארי האלהות) במופת אם אחדותו כבר בארנוהו וכו' אמונה רמה א.  והשתדלו (החכמים) לבארה בחפוש ובהקש.  אם בחפוש כאשר עִיינו בחלקי הנמצאות ההוות הנפסדות מצאו שכלם יתהוו מדבר מה ונושא.  וההקש הוא כי לא יתהוה איזה דבר הזדמן מאיזה דבר הזדמן דרך אמונה, ר"א ביבאגו ג).  כי רבה היא (פחיתותנו) מכל הג' בחי' הנז'.  אם הא' אין צריך באור כי שרשנו וחמרנו עפר מן האדמה וכו'.  ואם הב' והוא מצד השכונה מי יתן ולא היו כ"כ שכנים רעים ראש' דעת ר"מ אלבילא ב א.

ב. מלת שאלה — א) שאלה פשוטה, כמו הַ, ob; si; est-ce que; if, whether : אִם מאת אדני המלך נהיה הדבר הזה מ"א א כז.  אלהי הרים אלהיהם על כן חזקו ממנו ואולם נלחם אתם במישור אִם לא נחזק מהם שם כ כג.  הפככם אִם כחמר היצר יחשב ישע' כט יו.  ואיה אלהיך אשר עשית לך יקומו אִם יושיעוך בעת רעתך ירמ' ב כח.  שאלו נא וראו אִם ילד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו שם ל ו.  כי דכיתנו במקום תנים ותכס עלינו בצלמות אם שכחנו שם אלהינו ונפרש כפינו לאל זר תהל' מד כ-כא.  ואולם שלח נא ידך וגע בכל אשא לו אִם לא על פניך יברכך איוב א יא.  אִם שמתי זהב כסלי ולכתם אמרתי מבטחי אִם אשמח כי רב חילי וכי כביר מצאה ידי שם לא כד-כה.  הביטו וראו אִם יש מכאוב כמכאובי אשר עולל לי איכה א יב.  ראה ה' והביטה למי עוללת כה אִם תאכלנה נשים פרים עללי טפחים אִם יהרג במקדש אדני כהן ונביא שם ב כ.  ועם ה השאלה: הַאִם תמנו לגוע במד' יז כח.  הַאִם אין עזרתי בי איוב ו יג.  — ועל פי רוב בשתי שאלות זו אחרי זו ישימו לפני הראשונה הֲ הַ ולפני השנית אם: הַכְּתֹנֶת בנך הוא אִם לא בראש' לז לב.  הֲיֵלֵךְ בתורתי אִם לא שמות יו ד.  הֶאָנֹכִי הריתי את כל העם הזה אִם אנכי ילדתיהו במדב' יא יב.  וראיתם את הארץ מה הוא ואת העם הישב עליה החזק הוא הרפה הַמְעַט הוא אִם רב ומה הארץ אשר הוא יושב בה הֲטוֹבָה היא אִם רעה ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הַבְּמַחֲנִים אם במבצרים ומה הארץ הַשְמֵנָה היא אם רזה היש בה עץ אִם אין שם יג יח-כ.  הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אִם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם שם יא כב.  הַיִקְרְךָ דברי אִם לא שם שם כג.  הַנַעֲשָה את דברו אִם אין ש"ב יז ו.  הֲנֵלֵך אל רמת גלעד למלחמה אִם נחדל מ"א כב יה.  הֲיתפאר הגרזן על החצב בו אִם יתגדל המשור על מניפו ישע' י יה.  המדבר הייתי לישראל אִם ארץ מאפליה ירמ' ב לא.  הינטור לעולם אִם ישמר לנצח שם ג ה.  הַאותי לא תיראו נאם ה' אִם מפני לא תחילו שם ה כב.  הצרי אין בגלעד אִם רפא אין שם שם ח כב.  הֲמֶלֶךְ אין בך אִם יועצך אבד כי החזיקך חיל כיולדה מיכ' ד ט.  הֲיַחְתֶּה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה אִם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה משלי ו כז-כח.  הֲלַמֵּתִים תעשה פלא אִם רפאים יקומו יודוך תהל' פח יא.  הֲיִנְהַק פרא עלי דשא אִם יגעה שור על בלילו הֲיֵאָכֵל תפל מבלי מלח אִם יש טעם בריר חלמות איוב ו ה-ו.  —  ובשאלה הראשונה אִם ואחרי כן או או: איני יודע של מה הוא אם של כסף היתה או של ברזל או של עופרת או של נחשת או של בדיל מכי' בשלח ד ה.  — ובחבור עם מלים אחרות.  בִּלְתּי אם — כמו אֶלָּא: לא נשאר לפני אדני בִּלְתִּי אִם גויתנו ואדמתנו בראש' מז יח.  הילכו שנים יחדו בִּלְתִּי אם נועדו עמוס ג ג. — ויותר תדיר כִּי אִם: ולא ידע (פוטיפר) אתו מאומה כִּי אם-הלחם אשר הוא אוכל בראש' לט ו.  חי פרעה אם תצאו מזה כִּי אם-בבוא אחיכם הקטן הנה שם מב יה.  לנפש לא יטמא (הכהן) בעמיו כִּי אם-לשארו הקרב אליו ויקרא כא א-ב.  ולא יאכל (הטמא) מן הקדשים כִּי אם-רחץ בשרו במים שם כב ו.  וצלפחד בן חפר לא היו לו בנים כִּי אִם-בנות במד' כו לג.  ולארץ לא יכפר לדם אשר שֻפך בה כִּי אם-בדם שפכו שם לה לג.  ולא יקח (הכהן) ממך בשר מבשל כִּי אִם-חי ש"א ב יה.  ויאמרו (היהודים) לא כִּי אִם-מלך יהיה עלינו שם ח יט.  אין לחם חל אל תחת ידי כִּי אִם-לחם קדש שם כא ה.  לא תראה את פני כִּי אם-לפני הביאך את מיכל בת שאול ש"ב ג יג.  ולרש אין כל כִּי אם-כבשה אחת קטנה שם יב ג.  אל ישם אדני המלך אל לבו דבר לאמר כל בני המלך מתו כִּי אִם אמנון לבדו מת שם יג לג.  כי לא היה כל בית אבי כִּי אִם-אנשי מות לאדני המלך שם יט כט.  אם יהיה השנים האלה טל ומטר כִּי אִם-לפי דברי מ"א יז א.  ולא מצאו בה (בפגר איזבל) כִּי אִם-הגלגלת והרגלים וכפות הידים מ"ב ט לה.  כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כִּי אִם-הרוה את הארץ ישע' נה י.  שלא היתה כונתו כי אם להשמיעו ספרי בהעל' פה. — אִם כֵּן: ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אִם-כֵּן למה זה אנכי בראש' כח כב.  שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים זה אומר שלי מאתים וזה אומר שלי מאתים נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו אמר רבי יוסי אם כן מה הפסיד הרמאי ב"מ ג ד.  אלא אם כן, עי' אלא.  — ומה אם, עי' מה.