1, פ"ע, עב' אָנִיתִי2, עתיד אֶאֱנֶה3, יֶאֱנֶה, תֶּאֱנֶינָה, צו' אֱנֶה, אֱנֶינָה — היה עצב ונוגה מצער,   trauern; s'attrister; to sorrow: וְאָנוּ4 הדיגים ואבלו כל משליכי ביאור חכה (ישעי' יט ח). — ואמר המליץ: כמה בערב לן בכי ולבקר רנה יצחק פה אמש מאד אָנָה (ר"מ בן עזרא, תרשיש ט).  — ומקור עתיד: והתחיל (המלך)  לאנות על התמוז ולהגיד מה שקרהו וכו' והיה זה מנהג מתמיד בתחלת יום מחודש תמוז יקוננו ויבכו על תמוז ויספדו עליו ויאנו בני אדם (מו"נ ג כט). — ומדבר בעדו עבר: אבלנו ואנינו וחלינו ונהינו (עמנ' מחב' כד). — ובינוני: זה העני אֹנֶה גם הוא גם טפהו (אד"ם, החמלה). — ובהשאלה: וְאָנוּ ואבלו פתחיה (ישע' ג כו).