1, אָנוּ, – מלת הגוף למדברים בעדם ומדברות בעדן, כמו אנחנו, wir; nous; we : בקול ה' אלהינו אשר אנוּ2 שלחים אתך אליו נשמע ירמ' מב ו. שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה וכו' שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות וכו' שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל פסח' י ד. ואומרים לו (זקני כהונה לכה"ג) אנו שלוחי בי"ד וכו' משביעין אנו עליך כמי ששכן את שמו בבית הזה שלא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך יומא א ה. מוזהרין אנו שלא לצאת מכי' מס' דפסחא יג. והרי דברים ק"ו מה אם שמואל רבן של נביאים וכו' מתיירא מיום הדין אנו על אחת כמה וכמה ירושלמי חגי' ב עז.. – ובהצטרפות עם פעל: חוששנו, חוששים אנו: שתים חוששנו למותר תוספתא נגעי' ב ג. קובלנו3: אומרים ביתותים וכו' קובלנו עליכם פרושים שם סוף ידים.
1 לפי דעת נלדקה ZDMG 1884, 420, Untersuchung z. sem. Gram זו צורה חדשה שנוצרה אח"כ על פי ההקש של אני, והעקר אנחנו.
2 כך הכתיב, ונקוד אֲנוּ, שהוא נקוד הקריא אנחנו למערבאי, אך למדנחאי גם הקריא אנו חלופים מנ"א. וכבר העיר רד"ק כי הכתיב הוא העקר, אמר וז"ל: אנחנו או נחנו או אנו כי נמצא במקרא אשר אנו שולחים אותך, ובמשנה הרגילו בו מאד. ע"כ מכלול שער דה"מ. וכן .Ges ושאר החדשים. ולפי ההקש עם אֲנִי אָנִי צריך לקרוא גם אנו שלא בהפסק אֲנוּ ובהפסק אָנוּ. וכן באמת רד"ק שם שם נקדו אֲנוּ כמו שהוא במקרא, אעפ"י ששם הוא נקוד של הקרי, וכן גזנ', אולד, אולסה' שטדה. אך הקריאה המקבלה של האשכנז', למשל בהגדה של פסח, היא אָנוּ (ónu) אוכלים, וכן הוא הנקוד במשנ' המנק' הנדפסות, גם בדפוס ר' מנשה בן ישראל, וכן GesK אָנוּ.
3 בתוס' הוצ' צוק"מ קובלני, ביוד בסוף. אך פה מדברים רבים וצ"ל קובלנו. וכן הגיה הגר"א שם קובלנו עליכם פרושים וכו' קובלנו עליכם טובלי שחרית. וכן הביא שם בעל זר זהב מהמשנה ידים ד ז קובלנו עליכם, אעפ"י שבגוף המשנה כתוב קובלים אנו.