1, בהפסק אָנֹכִי,— מלת הגוף היותר קדומה למדבר בעדו ולמדברת בעדה, כמו אֲנִי, ותשמש בכל אותם הדרכים כמו אני, ich; moi, je; I : את קלך שמעתי בגן ואירא כי עירם אָנֹכִי ואחבא (בראש' ג י).  השמר אחי אָנֹכִי (שם ד ט).  כי לימים עוד שבעה אָנֹכִי ממטיר על הארץ (שם ז ד).  אל תירא אברם אָנֹכִי מגן לך (שם יה א).  וגם את הגוי אשר יעבדו דן אָנֹכִי ואחרי כן יצאו ברכש גדול (שם שם יד).  אָנֹכִי אלהי אביך (שמות ג ו).  ויאמר משה אל האלהים מי אָנֹכִי כי אלך אל פרעה (שם שם יא).  וזה לך האות כִי אָנֹכִי שלחתיך (שם יב).  בי אדני לא איש דברים אָנֹכִי גַם מתמול גם משלשם גם מאז דברך אל עבדך כי כבד פה וכבד לשון אָנֹכִי  (שם ד י).  לך וְאָנֹכִי אהיה עם פיך (שם שם יב).  לא אוכל אָנֹכִי לבדי לשאת את כל העם הזה (במד' יא יד).  הנה אָנֹכִי יצאתי לשטן (שם כב לב).  ראה אָנֹכִי נתן לפניכם היום ברכה וקללה (דבר' יא כו).  הארץ אשר אָנֹכִי נתן להם לבני ישראל (יהושע א ב).  ועתה הנה אָנֹכִי היום בן חמש ושמונים שנה (שם יד י).  ויאמר אָנֹכִי אשב עד שובך (שופטים ו יח).  ותקעתי בשופר אָנֹכִי וכל אשר אתי (שם ז יח).  הלוא אָנֹכִי טוב לך מעשרה בנים (ש"א א ח).  אשה קשׁת רוח אָנֹכִי ויין ושכר לא שתיתי (שם שם יה).  נער מצרי אָנֹכִי (שם ל יג).  עמלקי אָנֹכִי (ש"ב א ח).  אָנֹכִי שלמי אמוני ישראל (שם כ יט).  שאלה אחת קטנה אָנֹכִי שאלת מאתך (מ"א ב כ).  כי איש טמא שפתים אָנֹכִי ובתוך עם טמא שפתים אָנֹכִי ישב (ישע' ו ה).  אָנֹכִי אָנֹכִי הוא  מחה פשעיך (שם מג כה).  אָנֹכִי אָנֹכִי הוא מנחמכם (שם נא יב).  אל תאמר נער אָנֹכִי כי על כל אשר אשלחך תלך (ירמ' א ז).  ודברת אליהם את כל אשר אָנֹכִי אֲצַוֶךָ (שם שם יז).  והיא לא ידעה כי אָנֹכִי נתתי לה הדגן והתירוש (הוש' ב י).  הנה אָנֹכִי מעיק תחתיכם (עמוס ב יג).  ויאמר אליהם עברי  אָנֹכִי (יונה א ט).  ואולם אָנֹכִי מלאתי כח (מיכה ג ח).  לא נביא אָנֹכִי איש עבד אדמה אָנֹכִי (זכר' יג ה). — ועם ה השאלה: הָאָנֹכִי הריתי את כל העם הזה (במדב' יא יב).  הָאָנֹכִי לאדם שיחי (איוב כא ד).  — ועם חַי: כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חַי אָנֹכִי לעלם (דבר' לב מ).