פ"י, עת' אֶאֱנֹס, יֶאֱנֹס, תֶּאֶנְסִי, — א) הכריח. וכפה בכח, zwingen; contraindre; to force : והשתיה כדת אין אֹנֵס כי כן יסד המלך על כל רב ביתו לעשות כרצון איש ואיש (אסתר א ח).  הוא אנוס והיא לא אנוסה היא אנוסה והוא לא אנוס (יבמ' ו א).  העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו וכו' הרי אלו נאמנין (כתוב' ב ג).  לא שנו אלא שאמרו אנוסין היינו מחמת ממון אבל אנוסין היינו מחמת נפשות הרי אלו נאמנין (גמ' שם).  מי שאנסוהו עד שמכר ולקח דמי המקח אפי' תלוהו עד שמכר ממכרו ממכר (רמב"ם מכירה י א).  אחד האונס את חבירו בשהכהו או תלאהו עד שמכר או שהפחידו בדברים שאפשר לו לעשות (שם ד).  אנסוהו ישראל לגרש שלא כדין וכו' אנסוהו עכו"ם וכו' (שו"ע אה"ע קלד ו=ח).  ודבור ידוע: אנוס1 הרחמן פטרו. — ובהשאלה: קחו לכם דמיון מחלקי העולם כלו וראו איך חלק ימשול בחלק וחלק יכנע אל חלק ולא תקשו ערפכם לאנוס את מקרה טבע העולם (יוסיפון פד). — אנוס ביצרו, ליצרו: שהרי לא ברצונו כתב לה ואנוס ביצרו היה (סמ"ג מ"ע פב).  אבל רשעים לתאבון בעבירות אחרות שהם כמו אנוסים ליצרם ((מנוה"מ א א ב). — ב) אָנס את הדבר, לקחו ממנו בחזקה, על כרחו, gewaltsam nehmen; prendre par force; take by force : הרי שאנסו בית המלך גרנו (חול' קלא.).  ואנס הנכרי קרקעו בחובו (רש"י גיט' נח:).  ואם לא ירצה חבירו למכרו (את החפץ) יאנוס אותו ממנו (ס' חינ' מצוה לח). — ג) אנס את עצמו, עשה דבר במאמצי כח, sich anstrengen; o.s - לא ודאי s'efforcer; strain o.s  : אנסה (הבהמה) עצמה (לפשט צוארה בשעת שחיטה) (חול' מה.).  אנסה הבהמה עצמה ומשכה צוארה הרבה (רמב"ם שחי' א ח). — אָנַס בדבר, אחז בדבר בכח: אנס (השוחט) בסימנים ושחט פסולה (שם). — אנס עצמו מן דבר, התאפק במאמצי כח מן הדבר, sich enthalten; se retenir; abstain from : שהיו אונסים את עצמן מן השחוק ומן השיחה ומן השינה (סנה' צג:). — אנס את פלוני מדבר, מנע אותו בכח: ולא תאנסהו מכל אשר ידבר (ספ' הישר, ספורים, שרה ואברהם). — ד) אָנַס אשה, בעלה על כרחה, ענּה אותה, notzüchtigen; violer; rape : האונס והמפתה והמוציא שם רע וכו' (סנהד' א א).  אנסת ופתית את בתי והוא אומר לא אנסתי ולא פיתיתי (שבו' ה ד).  אונס2 שגירש אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה (תמור' ה.).  האונס את הבוגרת ואת הממאנת (רמב"ם נער' בתול' ב  יא).  ואם היא אנוסה יש לה צער (שם י).  ואפילו אם אחר שהתחיל האונס לאונסה אמרה הניחו לו פטורה מפני שיצרה מתגבר עליה (סמ"ג מ"ע נד). 

— נפ', * נֶאֱנַס  — א) נאנסה האשה, נבעלה על כרחה ושלא ברצונה: הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים היא אומרת משארסתני נאנסתי ונסתחפה שדך (כתו' א ו).  מעשה בתינוקת שירדה למלאות מים מן העין ונאנסה (שם שם י).  המגורשת מן הארוסין אם נאנסה יש לה קנס (רמב"ם נער' בתו' א ט). — ב) קרהו אֹנֶס, קרהו דבר על כרחו ושלא בטובתו: שגג או נאנס ולא עשה את הראשון (פסח' ט א).  שגגה נאנסה הזידה ולא בדקה (נדה ד ז).  שליח שנאנס (ירוש' ב"מ ה י:).  נאנסה וטבלה (ברכות מה ). — ג) נצח על ידי כח טבעי, übermannt werden; vaincu par une force naturelle; be overcome : וגם אם נאנסת במטעמים קום קוה וינוח לך (ב"ס גני' לא כא).  אמר שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד ונאנס בשינה (ברכ' יג:).  ר"ל פתאם חטפתו שֵנה ולא יכול לגבר עליה. — ובכלל היה אנוס לעשות דבר: כל שפושטת (הבהמה) צוארה ורועה ובלבד שלא תאנס (חול' מה.).  שלא תיאנס למשוך הסימנים חוץ לחזה (רש"י שם). — ד) נאנס הדבר אצל פלוני, נאבד ממנו באנס: אמר שמואל הנוטל כלי מן האומן לבקרו ונאנס3 בידו חייב (ב"ב פח.).  אם אבדו (מעות שהפקיד אדם אצל שולחני) חייב (השלחני) באחריותן אמר רב הונא ואפילו נאנסו (המעות) וכו' שטבע ספינתו (של השולחני) בים ורב נחמן אמר נאנסו (המעות) לא (ב"מ מג.).  מתוך שיכול (השומר) לומר לו (להמפקיד) לא היו דברים מעולם יכול לומר לו נאנסו (שבו' מה:).  הלוקח כלי מן התגר לשגרן לבית חמיו וכו' נאנסו בהליכה חייב (נדר' לא:).  מלוה שעשה שליח להביא מעות מלוה ונאנסו המעות ביד שליח (רב יהודאי גאון, הלכ' ממונ' סה).  ואם נאנסו (המעות אצל השולחני) כגון שאבדו בלסטים מזוין ה"ז פטור (רמב"ם שאל' ופקדון ז ו).  שנאנס ממונם מידם (רשב"ם פיר' קוה' ד א).  כגון זה שלא הגיעו המעות לידו והשליח אומר נאנסו ממנו והלה טוען איני מאמינך שנאנסו (התרומ' נ ג י). — ה) °נעשו אנוסים, הכרחו להמיר דתם: והאנוסים שנאנסו בכל הקהלות חזרו למוטב באותה שנה תתקנז (אפר' בר יעק' QGJD II, 64).  מעשה ביום הרג רב בכהן וזוגתו שנאנסו והמירו דתם (שו"ת הרא"ש כט א). 

— פִע', *אִנֵּס, — כמו קל, בחזק הפעולה: שאמרה לו (אשת פוטיפר ליוסף) שאם לא ישכב עמה היא אומרת לבעלה שהוא חפץ לאנסה ובעלה הורגו (מד"ר במד' יד).  ראובן שאינס את שמעון למכור שדהו (ר"י ברצלוני, שטר מודעה).  שהמאנס את האשה שותה בעציצו (סמ"ג מ"ע פד).  או שאינס השוחט את הסימנין ומשכן למעלה (רמב"ם שחי' א ת).  והיו גוזלין ומאנסין מהם (התרו' הלכ' א"י).