1, פ"ע, עת' תֶאֱנַף, יֶאֱנַף, בעצם שאף והוציא אויר דרך האף – ועם ב אחריו אָנַף בפלוני, כעס וקצף עליו, חרה אפו בו, zürnen; être fâché; be angry: כי יחטאו לך כי אין אדם אשר לא יחטא וְאָנַפְתָּ בם ונתתם לפני אויב מ"א ח מו. אודך ה' כי אָנַפְתָּ בי ישב אפך ותנחמני ישעי' יב ה. – ובלי ב: נשקו בר פן יֶאֱנַף תהל' ב יב. אלהים זנחתנו פרצתנו אָנַפְתָּ תשובב לנו שם ס ג. עד מתי ה' תֶּאֱנַף לנצח תבער כמו אש קנאתך שם עט ה. הלעולם תֶּאֱנַף בנו תמשך אפף לדר ודר שם פה ו.

– התפ', הִתְאַנַּף, יִתְאַנַּף, כמו הקל, עם ב, – נתכעס מאד: גם בי הִתְאַנַּף ה' בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם דבר' א לז. וה' הִתְאַנַּף בי על דבריכם וישבע לבלתי עברי את הירדן שם ד כא. ובאהרן הִתְאַנַּף ה' מאד להשמידו שם ט כ. ובחרב הקצפתם את ה' וַיִּתְאַנַּף ה' בכם להשמיד אתכם שם שם ח. וַיִּתְאַנַּף ה' בשלמה כי נטה לבבו מעם ה' מ"א יא ט. וַיִּתְאַנַּף ה' מאד בישראל ויסרם מעל פניו מ"ב יז יח.

– הִפ', °הֶאֱנִיף: המת אל וקצפו מַאֲנִיפִים יוצ' א שבוע', תכלית כל פעל.

פֻע', °אֻנַּף: הם נקהלו עבורו אל כהן ואֻנַּף בהשמיד איש מכהן סלוק פ' פרה, ובכן.