1 באשור' אַנְפַתֻּ, מין עוף, ולא נתברר איזה עוף. בסור' אנפא, ותרגמה בר עלי באלעקאב ع۬قَاب, ובעקאב יכנו הערבי' את העוף שאנו רגילים לקרא נשר. מקורו האמתי של שם זה וכונתו לא ידועים. עפ"י צרופו החיצון נראה כי נסתעף מן שרש אנף, וכבר בעלי התלמוד תרגמוה בדיה רגזנית, כנראה ראו בהשם אנפה משמעת של כעס וקצף. והוסיפו שם: למה נקרא שמה אנפה שמנאפת עם חברותיה, ופרש רגמ"ה שם שמנאפת לשון אף וחרון, ורש"י פרש כמו התאנף בי. והגיה הב"ח שם מאנפת במקום מנאפת. והנה ת"א תרגם אבו, ולא ידוע לנכון איזה עוף נקרא בשם זה בארמ', ואולי אִבּוּ=אִנבּוּ, היא אנפה, בחלוף ב תחת פ. השבע' תרגמו אנפה כרדריאוס χαραδριός שהוא עוף דר במערות ושפת הים. ורסע"ג תרגם בגבגה, שהוא בבע'א بَب۬غَاء, ר"ל העוף היודע לחקות לשון בני אדם, וכן אמר ריב"ג: אנפה עוף קורין אותו בלשון ערבי בבגא. וכן פרחון: עוף כמו יונה ומלומד בדיבור וישחקו בו המלכים. ע"כ. והנה אעפ"י שפרושי הגאונ' רבם דברי קבלה הם, מ"מ יש לפקפק בתרגום זה של אנפה, כי הבבגא לא היה מעולם מצוי בארץ ישראל, ועוד שפרוש התלמוד דיה רגזנית מתנגדת לפרושם של רסע"ג והנגררים אחריו. ורש"י הביא פרוש הגמרה שהאנפה היא דיה רגזנית, והוסיף: ונ"ל שהיא שקורין אותה היורו"ן, והוא héron בלעז צרפתי, והוא מצוי בא"י ויש ממנו מינים הרבה, ורגיל לעמד על רגל אחת כמו סר וזעף וקוראים אותו הערבים מאלך אלחזין مالك الحزين על שם היגון והעצבות, ובזעפו יכה במקורו הארוך מכה מסֻכנה. צ"ד תרגם פיקה, הוא pica. ויוס' שינה' תוה"א סמך על השערתו כי אבו שבת"א הוא העוף איביס, והשתמש בהשם אנפה במשמעה זו.