פ"ע, – הוציא הנשימה בקול אנחה חזקה, בפרט החלל, הנפצע,   stöhnen; gémir; groan: לכן הנה ימים באים נאם ה' ופקדתי על פסיליה ובכל הארץ יֶאֱנֹק חלל (ירמ' נא נב). הלא מקול מפלתך בֶּאֱנֹק1 חלל בהרג הרג בתוכך ירעשו האיים (יחזק' כו יה).

– נִפע', נֶאֱנַק, -נָק, -נָקִים, מקור הֵאָנֵק, עת' אֵאָנֵק, – החזיר הנשימה עמוק, עם עַל של הדבר, נֶאֱנַק על דבר: והתוית תו על מצחות האנשים הנאנחים וְהַנֶּאֱנָקִים על כל התועבות הנעשות בתוכה (יחזק' ט ד). הנני לוקח ממך את מחמד עיניך במגפה ולא תספד ולא תבכה ולא תבוא דמעתך הֵאָנֵק2 דֹם מתים אבל3 לא תעשה (שם כד יו=יז). – והשתמשו הסופרים בשתי המלים האלה במשמ' נשתק על כרחו מפני צער: ולא יכול אמנון לכלות דבריו כי נֶאֱנַק דֹם (מפו, אה"צ).