1, אֵפֹד, ש"ז, – א) אחד מבגדי הכהנים לפנים, עשוי שתי חתיכות אחד להחזה ואחד להשכם, ומרכסים זל"ז על הכתפים בכתפות: ואלה הבגדים אשר יעשו חשן וְאֵפוֹד ומעיל (שמו' כח ד). ועשו את הָאֵפֹד זהב תכלת וארגמן וכו' שתי כתפות חברת יהיה לו (שם שם ו=ז). ושמואל משרת את פני ה' נער חגוד אֵפוֹד בד (ש"א ב יח). – ואמרו נשא אֵפוֹד לפני ה', במשמע' כִּהֵן: ובחר אתו מכל שבטי ישראל לי לכהן וכו' לשאת אֵפוֹד לפני (שם שם כח). ואחיה בן אחיטוב וכו' כהן ה' בשלו נשא אֵפוֹד (שם יד ג). וימת ביום ההוא שמנים וחמשה איש נשא אֵפוֹד בד (שם כב יח). – ב) ביחוד האפוד עם הארים ותמים שהיו שאלים באלהים על ידו,   Ephod; ויהי בברח אביתר בן אחימלך אל דוד, קעילה אֵפוֹד ירד בידו וכו' וידע דוד כי עליו שאול מחריש הרעה ויאמר אל אביתר הכהן הגישה הָאֵפוֹד ויאמר דוד ה' אלהי ישראל שמע שמע עבדך כי מבקש שאול לבא אל קעילה וכו' היסגרני בעלי קעילה בידו וכו' ויאמר ה' יסגירו (ש"א כג ו=יב). – ומ"ר: והנה אפודים רבים היו עם הכהני' (ראב"ע שמו' כח ה). – ג) צלם שעבדו לו ושאלוהו עתידות: ויעש אותו (את הזהב) גדעון לְאֵפֹד ויצג אתו בעירו בעפרה ויזנו כל ישראל אחריו שם (שופט' ח כז). ויעש (מיכה) אֵפוֹד ותרפים (שם יז ה).