* 1 במקור סימן התקופה '°', פ"ע, עת' יֶאֱפַל, — נעדר האור, היה אֹפל,  sich verdunkeln; s'obscurcir; darken : עשרת השבטים שאפל2 להן כך עתיד להאיר להן (סנהדרין י ג). ואפל סהר עמם ובאה שמש בעוד יומם (ר"י הלוי, היום לא יום רננה). הכוכבים אפלו והגבעות התקלקלו (על מצבת האלפסי, בסוף ספ' הגה' הרי"ף). ויהי כי אפל הלילה והנה הארי בא לגנב (משלי סנדאבר).

— נִפ', נֶאֱפָל, — נעשה אפל מפני גוף אחר,   verdunkelt werden; devenir obscur; darken: ומפני זה אתה מוצא צורות הלקות בגוף הלבנה וערך הנאפל ממנו עומד על קצבה אחת בכל המקומות אשר הוא נראה שם (ר"א ב"ר חייא, צור' האר' ב). — ובהשאלה: נֶאֱפָלִים נשפלים בתגרת רודה ולוחץ (סדור מנהא"צ, סלי' צום גדליה, חי בכל ממשלתו). 

— פֻע', אֻפַּל: בזויים הם ונשפלים שעריו גם מאופלים (ר' מבור' בן ניסן, בימי רסע"ג, ליקוט' קדמ' סז). לעת העיר אזרח ממאפל עולם היה תוהו ומאֻפל (א ר"ה, אמץ אדירי) מאורה האר ותאיר מְאֻפֶּלֶת (סלי' יום ד, איה כל נפלאות). טרם יהיה לך העולם חשוך ומאופל שלא יאירו לך המאורות (רשב"ם, קהל' הוצאת ילניק יב ב). — וביחס להעינים:  העין המאופלת והמנושפת (אסף הרופא, כ"י מינכן, 48). — ובהשאלה: ודר' יהודא בן בבא ודר' יהודא בן בתירא כלם (ר"ל כל דבריהם) מסובכות זו בזו ומאופלות ביותר (רב צמח גאון, תש' גא' ירוש' קיא). 

— הִפע', אַאֲפִיל, יַאֲפִיל, מַאֲפִיל, — א) פ"ע, היה אָפֵל,  dunkel sein; être obscur; be dark : מה היום מאפיל ומאיר (סנהד' י ג). — ב) פ"י, עשה אֹפל, verdunkeln; obscurcur; darken: מרחיקין את האילן מן העיר וכו' משום שעומד ומאפיל (ירוש' ב"ב ב יג ג). ומכנגדן (של החלונות צריך להרחיק כותלן) שלא יאפיל (ב"ב כב:). היתה החלון למעלה בכותל ובנה חבירו כותל כנגד החלון למטה אם היה מראש הכותל שבנה עד החלון גובה ארבע אמות או יותר אינו יכול למנעו אע"פ שלא הרחיק מכותל החלון כלום שהרי לא האפיל עליו (רמב"ם, שכנ' ז ג). אם רצה בעל החצר לבנות כותל בסוף חלקו בונה בפני האכסדרה ואע"פ שמאפיל עליו (שם י). ולדבריכם לא הנחתם בית לזרעו של אברהם אבינו בית שיהיה בו חלונות לאורו כי כל אחד יבנה ויאפיל וכו' (תשו' ר"ת, הוצ' מק"נ 197). אין מוציאין זיזין וגזוזטראות לרשות הרבים אא"כ היו למעלה מגמל ורוכבו והוא שלא יאפיל הדרך על בני רשות הרבים (הוא, נזקי ממון יג כד). — והאפיל בדבר: ות"ח מאפיל בכסותו (נדה יז.). — ובהשאלה הֶאֱפִיל את: ואל תתן עיניך בממון שאינו שלך שהוא מאפיל אותך כאישון לילה ואפילה (ד"א זוטא ד). כשיבא גוג הקב"ה מאפילו ומכסה עליו (תנח' בובר נח כא). כי כשופי רשעה יאֲפִילו נגה צדקה (רנה"ו, חכמת שלמה ד יב).

— הָפע', הָאֳפַל, הָאָפְלוּ: שני מקדשים אשר במעלה ובמטה זה על גבי זה הָאָפְלוּ בעלטה (קינה, על חרבן בית המקדש).