, ת"ז, לנק' אֲפֵלָה, מ"ר אֲפֵלִים, =לוֹת, – א) שאין בו אור השמש,   dunkel; obscur; dark: הלא חשך יום ה' ולא אור וְאָפֵל ולא נגה לו (עמוס ה כ). בית האפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו (נגע' ב ג). בית האפל וחלונותיו מוגפות (תוספ' שם א ח). אם היה בית אפל מותר (שבת פו.). בכל יום הבית מאיר והיום אפל שמא יום המעונן הוא (יומ' לה:). – ומ"ר: ומדליקין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמבואות האפלים (פסח' ד ד). מבואות אפילות היו מביתו (של שאול) לבית המדרש והיה מדליק נרות בהם כדי להאיר בהם לרבים (מד"ר ויקר' ט). שהיה השעה אפלה להם כלילה (שם כו). – ובהשאלה, אדם אָפֵל, שאין לו ברק וזהר, נרדף עם שפל: כי האש ואורו יסתפקו בו השפלים האפלים (יוסיפון פב). וכשמחשב (האדם) בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפילה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות (רמב"ם יסודי התור' ב ב).  – ב) גוף אפל, שאין האור עבר דרך בו, שאי אפשר לראות דרך בו,   undurchsichtig; opaque: כי הגוף אפל (ספ' הישר לר"ת ה).