אפן

1, ממנו אולי אוֹפָן, ואולי אֹפֶן או *אָפְנֶה2, §אָפְנָה, §אָפְנַיִם.


1 שרש שיש ספק אם היה בעברית הקדומה.  לפי דעת קצת מזה בעברית אופן ואפניו. בשאר הלשונ' האחיות כמו"כ איננו שרש מצוי.  בערב' משמש בלשון חליבת הנאקה וכדומה. בסורי' יש השם אופנא חלזון עגול, ואפנא, פרכת אהל, חדר האורחים. -

2 Barth, עי' לקמן.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים