1 מנחם ורד"ק, ורוב החדשים, ועי' הערה שלקמן.

2 אחת המלים שבאו רק פעם אחת בתנ"ך ונתלבטו בה המפרשים והמדקדקים הרבה.  יונ' תרגם פְסִיָאִית. אך משמעתה של מלה זו פסיאית אינה ידועה בברור.  ורדב"א הקראי פרש אפניו מלשון פניו, אמר וז"ל: וקד תג'י זאידה נחו דבר דבור על אפניו על פניו יעני קולא מקולא על גהתה.  ורצה לומר בעברית: וכבר בא (האלף) נוסף כמו דבר דבור על אפניו על פניו לקו' קדמ' קצח.  מנחם אמר: ואין מגזרתם (של המלים אופן, אופנים) דבר דבור על אפניו, כי פתרונו מתוקן על פי הדבר. ע"כ. — עכ"פ הוא סובר כי האלף בה יסוד ושרשו אפן, כי הוא מדמה אותה לשאר השמות ממשקל פעָל, ארח, קדש, שרש, וכו'.  וחלק עליו ריב"ג ונטה לדעת רדב"א: אבל דבר דבור על אופניו אינו מזה אך האלף בו נוספת ועקרו על פניו. ע"כ.  וכן הרמב"ם הקד' מו"נ בגוף הערבי. תרגם בערב': הוא אלכלאם אלדי קיל עלי וג'היה. ע"כ.  רש"י: על כנו ודוגמתו נשאתי אימיך אפונה, מבוססת ומיושבת בקרבי ואין זה מגזרת אופן וגלגל שאלו כן היה נקוד פתח תחת הפא כמו האופנים ולא יפול בו נקודת חטף קמץ. ע"כ.  הרד"ק בשרשים: על אפניו על גלגליו והוא משקל אחר והוא עד"מ מיושב על מקומו ומשקלו חפניו שהוא מן השניים (ר"ל זוגי) והיחיד ממנו חופן כן האחד מזה אופן (ר"ל אֹפֶן). ע"כ.  וכן נפלגו בזה החדשים.  רבם סוברים כמו רד"ק, וקצתם מפרשים כמו המלה ערב' אפאן أَفَّان במשמ' עת, ור"ל כל דבר בעתו.  אבל ברט (Barth, ZDMG 42,345)  שב לדעת רדב"א  הקראי וריב"ג שפרשו אפניו מלשון פנים, ואמר כי המוּכרת היא אָפְנֶה, וְאָפְנָיו הוא היחיד מן אָפְנֶה, והסתיע גם הוא ממליצת הלשון הערבית שאומרים עלי וג'הה على وَجْھِهِ.