– אינו נהוג בלשון.

– התפ', הִתְאַפֵּק, אֶתְאַפֵּק1, תִּתְאַפֵּק, ובהפ' -פָּק. – א) עצר בעד חפצו ורגשותיו, שלט ברוחו וכבש בכח את תשוקתו, sich bezwingen, Gewalt antun; se retenir, se contenir; restrain oneself: ולא יכל יוסף לְהִתְאַפֵּק לכל הנצבים עליו וכו' ויתן את קלו בבכי (בראש' מה א=ב). וירחץ (יוסף) פניו ויצא וַיִתְאַפַּק ויאמר שימו לחם (שם מג לא). החשיתי מעולם אחריש אֶתְאַפָּק (ישע' מב יד). בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבתינו היה לשרפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה העל אלה תִתְאַפַּק ה' (שם סד י=יא). וימלא המן על מרדכי חמה וַיִתְאַפֵּק המן ויבוא את ביתו (אסתר ה ט=י).  – ב) בהשאלה, גם בדברים לא בע"ח, במשמעת חדל, נעצר, aufhören, s'arrêter; cease: איה קנאתך וגבורתך המון מעיך ורחמיך אלי התְאַפָּקוּ (ישע' סג יה). – ואמר ר"י אברבנל: שלא יתאפקו רחמיך לעשות בהמשך הזמן אלא כרגע פתע פתאם (עניין העקדה, וישכם אברהם).  – וכן אמר המליץ בדברו על האש: פעמים התאפקו להבות לבל תאכלנה כל בהמת משלחת (רנה"ו, חכמ' שלמ' יה יח).  – ג) התגבר על לא רצונו ועשה: ויאמר שאול כי ראיתי כי נפץ העם מעלי ואתה לא באת למועד הימים ופלשתים נאספים מכמש ואמר עתה ירדו פלשתים אלי הגלגל ופני ה' לא חליתי וַאֶתְאַפַּק ואעלה העלה (ש"א יג יא=יב). התאפקי על צער הרפואה (חו"ה, עבוד' אלהים ה). היה ירא (רבינו הקדוש) מאד שמא תשתכח התורה מישראל וכו' לפיכך התאפק לחבר חבור המשנה (הקד' שער השמים לאבן לטיף, השחר ב). ולעשות רצונו מתאפקים משתוקקים (הקד' בית מדות).  – ד) היה מרֻצה בדבר, zufrieden sein ; être content; be content: כל אחד עם חסרונו מתאפק ובמה שגזר עליו (אלהים) מסתפק ולא תמצא איש בזמן ולו היה הדל באלפו יחליף ברצונו כל מעמדו לאיש מכל אשר נשמת רוח חיים באפו (עמנ' מחב' יה).