°, ת"ז, לנק' -קִית, מ"ר -קִיִּים, -קִיּוֹת, — א) של האופק: העגול האופקי (אבר' ב"ר חייא, אשפ' ג). עגול השני הנקרא אופן  המפריש או אופקי או עגול הראיה (נחמד ונעים, דוד גנז, ב לה).  גובה הצירים מהעמודים והצללים שבשטחים הראשיים או האופקיים (יש"ר אילם, י"ב עינות, א). מידיעת היום היותר ארוך נדע שעור הקשת האופקית שבין המשוה ללקותיי הנקרא רוחב הזריחה (שם חקות שמים, ב  ה).  — ב) משכב, ההפך מן נצב, הנטוי כנטיית האופק, horizontal :  השוכב על שטח האפקי (פרוש ס' המדו' לאריסטו א ו). תנועה אפקיית (הוא, קור' הפלסופ' בהקד' פרו' גבע' המורה). ומקום מונח בין הדף האפקי לרצפת הבית (יל"ג, מעלות ומורדות).