1, ש"ז, מ"ר אַפִּרְיוֹנִים, — כעין מטה או כסא ארוך לשאת בו אדם בחוץ, בפרט כלה ביום חפתה,   Sänfte; litière; litter: אַפִּרְיון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון עמודיו עשה כסף (שה"ש ג ט-י). בפולמוס האחרון גזרו שלא תצא הכלה באפריון בתוך העיר (סוט' ט יד). אפי' היא (נערה שנתקדשה) יושבת באפריון והלכה אצל מי שנתקדשה לו ואמרה אי איפשי בפלוני בעלי (תוספתא יבמ' יג א). שעשה לה (עמרם ליוכבד) מעשה ליקוחין הושיבה באפריון ואהרן ומרים מרקדין לפניה (סוטה יב.). למלך שנשא אשה וביקש לילך למדינתו הושיבה באפריון ולא הספיק ליכנס למדינה עד שמתה (מד"ר שמות כ). שאחר שנתרפאת (מרים) עשה (כלב) בה מעשה ליקוחין הושיבה באפריון ברוב שמחתו בה (שם א). לבת מלך שנתקשטה ליכנס לחופה לישב באפריון (שם במדב' כ). נאה לה לבת המלך להרכיבה על הפיל כשהיא יושבת באפריון (פסיקת' רבתי, מתן תור'). שהיתה (רחל) עשוקה שהושיבה אביה באפריון והכניס את לאה (תנחומא ילמדנו ויצא). — ואמר המשורר: אבכה ואתגולל עלי ערש, רבוד כעל סירים ועל סכות, אהמה לְאַפִּרְיוֹן עפרים נטשו אותו ועל אהל צבאים עזבו (ר"מ בן עזרא, תרשיש ז). וחתן באפריונו בכלת חתנים מעוטרה (רשות לחתנים, Montas. 1895, 34). — ובהשאלה, °חתונה: יום המוגבל לאפריונך (תשו' ר"ע איגר ח"א סי' כט). — °וכנוי לבית המקדש2: ותזכו לחיות בנעם אפריון (רמב"ן, מכתב לקהלות ארגון). וחיש תרם הנס לקבוץ גליותינו בשכלול אַפִּרְיוֹן וחדוש ימי שלותינו (סדור מנהג ארם צובא, סליח' ר"ה, שירו לאלהים). ישובון אל ציון ברצון ובצביון ויבנו אַפּרְיון עזרות ודבירים (שם סליח' צו"ג, בערב כפורים). ונוחילה לרב עלילה כי נשיר לו שירים בעיר ציון בְּאַפִּרְיוֹן הוא יבנה כמו רמים (שם, פזמו' של סכות, איתנים ונאמנים). ברוך אל עליון, אשר נתן מנוחה לנפשו פדיון, משאת והנחה, יבנה אפריון, ועיר הנדחה (הפזמונים לאליעזר עראקי הכהן יז:).