* , ש"נ, – א) עי' אֲרֻבָּה. – ב) לוח שמסדר עליו הנחתום ככרות הלחם בעודן עיסה: הן העידו על ארובות1 של נחתומים שהן טמאות (עד' ז ז). ארובות של גחתומין טמאות (כלים יה ב). ארובות של נחתומין שסודרין עליהן החלות כשהן בצק (רמב"ם הלכ' כלים ה א).
1 כך במשנ' שבגמ'. וכך ברוב הספרים במשנה כלים המובא לקמן. ומפרוש הערוך מלשון עריבה מוכח שהקריאה המקֻבלה היתה ארוּבה ולא ארֻבּה, וכן במשנ' המנק' הנדפ' אֲרוּבָה, וכן הגרסה בהרמב"ם הלכ' כלים. ופרש הרמב"ם בפרושו להמשנה בכלים וז"ל: לוחות הנחתומים אשר יניחו עליהן הבצק סדרים סדרים. וכן בעדיות: לוחות של נחתומים שעורכין עליהן הככרות שהם עיסה. וכן לשון הרמב"ם בהלכות שלו המובאים פה בפנים. והנה העיד הערוך כי בס"א הגרסה ארוכות בכף. וכן העיד על זה הראב"ד בפרוש משנ' עדיות. ובאמת כך הגרסה במשנה עם גוף הערבי של פרוש הרמב"ם. וכן הגרסה במשנ' מנקד' כ"י פרמה ומנק' אֲרוּכּוֹת בכ' דגושה. ואעפי"כ, גם הגרסה ארובות בב' מקימה על פי נוסחאות רבות, וכן כתב הרמב"ם בהלכות שלו. ולכן יש לקבלה בצורה זו ארוּבה, בב' רפה, לשם מיוחד לזה. – ועי' ארוכות.