1, אָשּׁוּיָה, ש"נ, מ"ר אָשְׁיוֹת, אשיותיו, — יסוד, עמוד, חלק תחתון של קיר החומה, Basis; base: הריעו עליה (על בבל) סביב נתנה ידה נפלו אָשְׁויֹתָיהָ2 נהרסו חומותיה (ירמ' נ יה). — ואמר המליץ: וכאשר נגמרה עצתי והסכמתי לחברו תקנתי אשיותיו והצעתי מכונותיו (הקד' חו"ה).
1 משק' חָכְמָה, אלף בחטף קמץ, ועי' הערה שלקמן. באשור' אשיתֻ, בארמית אשיתא, וסוברים החכמים כי שרשו אשה, דומה לשרש אשש, ובערבית אָשִׁיָה آشِيَة. משמש במשמעת חלק התחתון של הכותל וכמו"כ עמוד. אבל כבר העיר ס' פרנקל (.Aram, Lehnw) כי מלה זו שאולה מארמית, וכמו"כ מפקפק פרנקל בהשם אֹשׂ أُءِس והפעל אשׁשׁ اشش בערב' וחושד אותם שהם שאולים.
2 כך הכתיב, והקריא אָשְׁיוֹתֵיהֶם. ואמר ר"ש מנורצי: ויש ספרים שהאלף בפתח ורד"ק כתב בפרוש ובשרשים שהאלף בקמץ חטף בפלס ארחותיה.