1, ש"ז, מ"ר אֶשְׁכָּרִים, — מנחה, מס, מתן לאות הכרת טובה או הכנעה,   Abgabe; tribut; -te: מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו מלכי שבא וסבא אֶשְׁכָּר יקריבו (תהל' עב י). בני דדן רכליך איים רבים סחרת ידך קרנות שן והובנים השיבו אֶשְׁכָּרֵךְ2 (יחזק' כז יה). — ואמר המשורר: עופר תנה אודם שפתיך מגדי ועסות שדך אֶשְׁכָּר (ר"מ בן עזרא, תרשיש ב). — ומ"ר: עלי שלח לו מלי ושירי ומשלי מקום האשכרים (דונש בן לברט יד). ובבוא אלכסנדר מדינת בבל מלאכי כל הממלכות מוחילין אותו במסים ואשכרים (תולד' אלכסנדר, ישר' לוי 50).