אֻשְׁכָּף
* 1, מ"ר אֻשְׁכָּפִים, — רצען, מתקן נעלים: המסר הגדול ויתד של מחרישה וסכין של טבחים וחרב של אושכפים וחצין החרשים (רמב"ם שבת כה ט). בקשר שהאושכף עושה כשתוחב הרצועה במנעל (ר"נ על הרי"ף, שבת מא:). — ובפרט רצען פשוט, טולא טלאים: החייטין והרצענין והאושכפין שהם עניים (אבן ירחי, המנהיג).
1 ארמ' אושכפא, ובערב' אשכף, ואשכאף, ואשכוף, ושכּאף ٲسْكَف ٳسْكاف ٲُسْكوف سَكّاف ולא נתברר מקור מלה זו. ובארמ': דהוה קאמר לאושכפא עביד לי מסאני (גיט' סח:). רב חנניה ורב הושעיא דאושכפי נינהו (פסח' קיג:).