א. אֵשֶׁל

1, ש"ז, מ"ר אֲשָׁלִים, — אילן קצר הקומה, קטן העלים,   Tamariske; tamaris; tamarisk : ויטע (אברהם) אֵשֶׁל בבאר שבע (בראש' כא לג). ושאול יושב בגבעה תחת הָאֵשֶׁל ברמה (ש"א כב ו). — ומ"ר: בפרדס רמונים ותמר וגפנים ונטעי נעמנים ומיני האשלים (ר"ש בן גבירול). — °ובהשאלה, אשל2 אדם גדול: האשל הגדול אשר היה ברמה (הנביא שמואל) שהיה מתפלל עליו (רש"י ש"א כ ב). — ו°כנוי לישראל: קצץ אֲשָׁלִים בחיק נחשלים וקלס מושלים בחטא נשולים (קרוב' לפורים, אזרח בט). אנא שגב אֶשְׁלֵי נטעך עריצים בהניעך (הושע' להושע"ר, אנא אזון). —  ו°בכלל נטעים: תענה שואלים ברבוע אֶשְׁלֵי מים (הושע' להושע"', תענה אמונים). — אשלי מטע גן אוכלי מן ודגן (אלף בית ש"ת).



1  בערב' אַת'ל, أَثْل, בארמ' אתלא.

2 כן גם בערב' את'יל أَثِل, אדם גדול, מיוחס.

חיפוש במילון: