ד. אָשַׁר
1, קל לא נהוג.
— פִע', אִשֵּׁר, — א) נתן כח, stärken; fortifier; strengthen: למדו היטב דרשו משפט אַשְּׁרוּ2 חמוץ שפטו יתום ריבו אלמנה (ישע' א יז). — ב) *קִיֵּם, אמר והעיד שאמת הוא, bestätigen; confirmer; confirm : צריכין הדיינין לכתוב (על השטר) אישרנוהו במעמד פלוני ופלוני (ירוש' סוף גיטין). הרלב"ג בספרו מְאַשֵּׁר ומקיים מציאות החלומות (פניני שד"ל, עח).
— התפע', — °נרדף עם התחזק: התאשרו והתחזקו מהר באומנותיכם (רש"י שבת קיט.).
1 י"ס שמקור פעל זה הוא באחד השרשים הקודמים. —
2 ת"י: זכו דאניס. ורסע"ג תרגם וארשדו, ר"ל ישרו. וריב"ג פרש מלשון אָשֻר, ר"ל הדריכו. אך רש"י פרש: החזיקו והוא לשון משנה אשרנוהו אי אישר חילי.