1, אָשֻׁר, ש"נ, כנוי אַשֻּׁרִי וכו', מ"ר אַשֻּׁרִים, אֲשֻׁרִים, — עצם שבין העקב והשוק, ובכלל חלק התחתון של השוק, ובמליצה כנוי להרגל בכלל, Fussknöchel; cheville du pied; ankle (bone): אם תטה אַשֻּׁרִי מני הדרך (איוב לא ז). אַשֻׁרֵנוּ2 עתה סבבוני (תהל' יז יא). לא נסוג אחור לבנו ותט אֲשֻׁרֵנוּ3 מני ארחך (שם מד יט). ויקם על סלע רגלי כונן אֲשֻׁרָי (שם מ ג). ואני כמעט נטוי רגלי כאין שפכה4 אֲשֻרָי (שם עג ב). תורת אלהיו בלבו לא תמעד אָשֻׁרָיו (שם לז לא). — ואמר הפיטן: קרא נא טוב לדל נועד אשורו, מצהרים צא מחטאים רועד ומרוע כפים (סמא"צ ר"י הלוי, סלי' נעי' ידידיך מאמש). — ומ"ר אֲשֻׁרוֹת: כונן אֲשׁוּרוֹתָם אלהים ושמע (שם סלי' יוה"כ, שקדו עלי דלת). — ב) פסיעה, Schritt; pas; step: בַּאֲשֻרוֹ אחזה רגלי דרכו שמרתי ולא אט (איוב כג יא). — ומליצה: וערום יבין לַאֲשֻרוֹ5 (משלי יד יה) ר"ל, יבין דרכו. יבין מה שראוי. — °והשתמשו הסופרים במליצה זו כמו לו היה זה מלשון ישר, הבין דבר לאשורו, לאמר, כמו שהוא: אינו מבין דבר לאשורו (שו"ת הרא"ש לא ט).
1 הביאו המדקדקים החדשים שם זה בין משקלי qattûl, בתנועה ארוכה בסוף. אבל היא חסרה בכל מקום שבאה בכתיב. — והנה ת"י מלה זו בכל מקום, זולתי משלי יד יה, בהשם אסתוורא, שהוא הקרסול. ובאמת המליצה, תמעד אשֻריו, מעידה כי הכונה היא על עצם הרגל, ממש כמו המליצה מעדו קרסלי, ואי אפשר כלל מליצה זו על הפסיעות, וכן כונן אֻשרי מקביל לויקם על סלע רגלי, ור"ל שהעמידו בחזקה, כמו כונן כסאו. וכן גם מליצת שפבה אשֻרי יותר נכונה להקרסל מלהפסיעה, ולכן אין ספק בדבר, כי אַשֻּׁר הוא האסתורא, כמו שכבר הרגיש בזה לוי, ובלי יסוד דחה דעתו דר' קצנילנסון (רמח אברים סג), ורק בהרחבה פסיעה, וכן פרשו הקדמונים ריב"ג וגם רש"י ורד"ק, ברוב המקומות רגל, ולא כהחדשים שהחליטו עקר פרושו פסיעה, מן את'ר בערב' שמשמעתו רֹשם שעושה כף הרגל באדמה. אך מקור השם לא נתברר.
2 כמעט כל המבארים החליטוה משער אַשֻּׁר זה, אך מנחם דחה זאת, והמליצ' אינה מתישבת באמת כראוי, וכנראה יש פה איזה שבוש.
3 מ"ש: בספר' מדוייקים כ"י יתיר יוד ויש מהם גם מלא וא"ו וכ"כ החכם לונזאנו בכל ס"ס מלא יוד וקשה כי ותט לשון יחיד.
4 נמסר: שפכו קרי.
5 ת"י: מתכין לטבתיה, כנראה במשמעת אֹשֶר. רסע"ג: רשדה, ר"ל דרכו וכעין זה המפרשים.