אֶשְׁתָּם
°, ש"ז, — אש של קדחת, וכיוצא בזה: למען יעקב איש תם מלטנו מפח ומאשתם1 (רסע"ג, הוש' יום ז, Montas. 1893, 563ׂ).
1 השתמש רסע"ג במליצת הכתוב נחר מַפֻח מאשתם עפרת (ירמ' ו כט), שהקריא שם הוא מאש תם בשתי מלים, והסב אותה למשמע' אחרת ועשה ממַפֻח מִפַּח, ומאש תם אשתם כמו הכתיב, והחריזו עם איש תם. ונראה כי הביאו לזה הדמיון עם המלה אֶשְׁתָּא בארמית לקדחת, ואולי פרש פח כמו"כ במשמעה זו. מלשון צנים פחים לפי פרוש התלמוד. ועי' ערך פח.