1, בהפס' אָתְּ, מלת הגוף לגוף נוכח, Pron. pers. pers. — א) לנק' fem. du; tu; thou: בת מי אַתְּ הגידי נא לי (ברא' כד כג).  ויאמרו העצים לתאנה לכי אַתְּ מלכי עלינו (שופט' ט י). —  ובהפסק: הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה אָתְּ וכו' אמרי נא אחתי אָתְּ (בראש' יב יא=יג).  וברוך טעמך וברוכה אָתְּ (ש"א כה לג). —  ב) גם לזכר נוכח2  .masc ויאמר משה אל ה' למה הרעת לעבדך וכו' ואם ככה אַתְּ3 עשה לי הרגני נא הרג (במדב' יא יא=יה). קרב אתה ושמע אל כל אשר יאמר יי' אלהינו וְאַתְּ תדבר אלינו (דבר' ה כד).  אַתְּ (מלך צור) כרוב ממשח הסוכך (יחזק' כח יד).  ויען השטן את יי' ויאמר החנם ירא איוב את אלהים הלא את4 שכת בעדו ובעד ביתו (איוב א י).  כי גם פעמים רבות ידע לבך אשר גם את5 קללת אחרים (קהל' ז כב).  כיון שבא (בן המלך) ליכנס  לקיטון אומר לו (המלך) מכאן ואילך את אסור (ספרי ואתח' כט).  אמרה לו (דבורה לברק) מה את סבור שתפארתה של שירה נמסרה לך לבדך (מד"ר בראש' מ).  א"ר לוי השופט כל הארץ לא יעשה משפט אם משפט את מבקש אין עולם ואם עולם את מבקש אין משפט (פסיק' דר"כ קכה:).  אמר הקב"ה ליעקב הרבה את יקר בעיני (מד"ר במד' ד).  את סבור שמא על חנם אמר יעקב לעשו שהוא ימכור לו את הבכורה (שם).  א"ל ר"י בן זכאי (להגמון) יודע את לקרות אבל אין את יודע לדרוש (שם).  אמר לו הסומא (להפקח) בטובתך כשהייתי בדרך את היית מסמכני עד שנכנסנו לתוך הבית את היית מלוה אותי (שם טו).  התחיל (משה) תמיה ואמר (לבצלאל) אני כמה פעמים הראה לי הקב"ה ונתקשיתי לעשותה ואת שלא ראית עשית מדעתך (שם).  רבונו של עולם הנסתרות והנגלות לפניך גלויות ואת שואלני בשביל אחי (שם כ).  היה צריך (יחזקיה) לומר (לישעיה) את נביא של מקום ולי את שואל (שם.  אמר לו הקב"ה (לבלעם) רשע איני חפץ באיבודן של רשעים הואיל ואת רוצה לילך ליאבד מן העולם קום לך (שם).  שכתב לו (בלק לבלעם) לא תהא סבור שלי לבדי את עושה ואני מכבדך לבדי אם תעקרם מכל האומות את מכובד (שם).  אמר (להאיש שבקש ממנו) מי גרם לך ליטול כל מה שאת מבקש (שם דברי' ד).  את מוצא, את למד (תנח' בובר תולד' כג).  ערבי בא להשיח עם חבירו יאמר לו האת גוזלינו האת קובעינו (שם תרומה ז). —  ונהוג הדבר אצל המשוררים הקדמונים בשביל המשקל וכדומה: וְאַתְּ מושל עלי מלים טהורים כספירים וענינים יגעים, וְאַתְּ מולך עלי לבות חכמים מחכמים ומדעת שבעים (ר"ש הנגיד, דבריך בתוך לבי).  זכר דבר לעבדך ואל אבוש בסברתי, התגע לרע לי יד וְאַתְּ ידי וסתרתי (הוא, ראה היום).  ולא ישוב לבבו מפני כל אבל רוח לבבך הניסו ואת סברו ואת שעשועיו ואתה חלקו וכוסו (רשב"ג, שירי שלמה לדוקס, שיר ח).  הוא יום ביום משתחוה לך גם אַתְּ (אלהים) מעטה עליו מעיל הדר (הוא, שיה"ש זקש, ב).  האת רופא ומכתי אנושה וכאב נצח ואת לחש כאבי (ר"י הלוי, לאט לי).  שובה שלמה נשיאי  רום במרכבתך וצלח, הלא כל בני עיש פרדיה, לבש זמנך כתנת ואת בלבד רבידיה (הוא, תהלה לר"ש).  בהבצר תבונה מבנים כבן נון את והיא נגדך יריחו (הוא, לר' לוי בן אלתרא).  ותענה (העפרה) פתי ואיך תשב וְאַתְּ הולך שבי (רמב"ע תרש' ז פה).  זכרה אחי אמון כי אַתְּ לתבל בר כפרי פעליך תתן לפיך בר (שם ח כא).  אבי הנה האש ועצי המערכה, איה אדוני השה אשר כהלכה, הַאַתְּ ביום זה דתך שוכח (רי"ש עבאס, עת שערי רצון).  יהודה אַתְּ חשקי ויערת צוף מתקי בתבל אַתְּ חלקי ללבי אַתְּ נצחו (עמנו' מחב' יב).  ומראך שמשו וביתך מקדשו וְאַתְּ כתר ראשו וציץ הוד על מצחו (שם).