1, עבר, נסתרת בהפ' אָתָיָה, נסתר' אָתָיוּ, עתי' יֶאֱתָיוּ, צווי אֱתָיוּ, אֵתָיוּ: כי שנות מספר יֶאֱתָיוּ2 (איוב טז כב). קרבו וַיֶאֱתָיוּן (ישע' מא ה). – והבינוני: הגידו האֹתִיּוֹת לאחור (שם כג), לאמר מה שיבוא, מה שיקרה. – והצווי לרבים אֵתָיוּ3, (תחת אֱתָיוּ): אם תבעיון בְּעָיוּ שבו אֵתָיוּ (ישע' כא יב).  –ועם כנוי הפעול: כי פחד פחדתי וַיֶאֱתָיֵנִי (איוב ג כה).