1, במקף אֶת-, כנ' אִתִּי, אִתְּךָ, אִתֵּךְ, אִתּוֹ, אִתָּהּ, אִתָּנוּ, אִתְּכֶם, -כֶן, אִתָּם, אִתָּן, ועפ"י חלוף עם אֵת הקודמת של יחס הפעול אמרו במשמעה זו אוֹתִי2, אוֹתָךְ, אוֹתוֹ, אֹתוֹ, אוֹתָם, מֵאוֹתִי, וכו', — מלת היחס, Praepos, — א) מורה קרבת מקום, כמו אצל, קרוב ל, bei, nach; prés de; at, near: והוא שב מן הפסילים אשר אֶת-הגלגל  שופט' ג יט.  ויט אהלו עד אלון בצענים אשר אֶת-קדש  שם ד יא.  בעציון גבר אשר אֶת-אילות  מ"א ט כז.  במעלה גור אשר אֶת-יבלעם  מ"ב ט כז.  — ב) משמשת כמו עִם, יחד עם, mit; avec; with: ותבא הבכירה ותשכב אֶת-אביה  ברא' יט לג.  וירא והנה יצחק מצחק אֵת רבקה אשתו  שם כו ח.  היה (יוסף) רעה אֶת-אחיו בצאן והוא נער אֶת-בני בלהה ואֶת-בני זלפה נשי אביו  שם לז ב.  — וכנ': מחלק האנשים אשר הלכו אִתִּי  בראשית יד כד.  התלך  אִתִּי  למלחמה  מ"א כב ד.  וכל אשר יהיה אִתָּךְ בבית  יהושע ב יט. אתה ועמים רבים אִתָּךְ (יחזק' לה יה).  כי תעבר במים אִתְּךָ אני ובנהרות לא ישטפוך  (ישע' מג ב).  כי אִתְּךָ אני להצילך  (ירמ' א ח).  וְאִתָּנוּ תשבו והארץ תהיה לפניכם (בראש' לד י).  וְאִתְּכֶם יהיו איש איש למטה  (במד' א ד).  ושלשים ושנים מלך אִתּוֹ  (מ"א כ א).  גר הגר אִתּוֹ (יחזק' מז כג).  הוא ועמו אִתּוֹ (שם ל יא).  גם הם אִתּוֹ ירדו שאלה  (שם לא יז).  וידעו כי אני יי' אלהיהם אִתָּם  (שם לד ל).  פרס כוש ופוט אִתָּם (שם לח ה).  והקימתי אני את בריתי אִתָּךְ  (שם יו סב).  כאשר נשפטתי את אבותיכם במדבר וכו' כן אִשָׁפֵט אִתְּכֶם  (שם כ לו).  ונשפטתי אִתּוֹ בדבר (שם לח כב).  נלחם אִתָּם במישור (מ"א כ כג).  וידעתם כי אני ה' בעשותי אִתְּכֶם למען שמי (יחזק' כ מד).  וישבו אִתּוֹ לארץ שבעת ימים  (איוב ב יג).  — ג) בידו, ברשותו, בביתו, bei; chez; about, with: לא תלין פעלת שכיר אִתְּךָ עד בקר  (ויקר' יט יג).  אתה ידעת את אשר עבדתיך ואת אשר היה מקנך אִתִּי  (בראש' ל כט).  ויעזב (פוטיפר) כל אשר לו ביד יוסף ולא ידע אִתּוֹ מאומה (שם לט ו).  כי פשעינו אִתָּנוּ ועונתינו ידענום  (ישע' נט יב).  הנביא אשר אִתּוֹ חלום יספר חלום ואשר דברי אִתּוֹ ידבר דברי אמת  (ירמ' כג כח).  — ועם מֵ לפניו, מֵאֵת, מֵאִתִּי, מִאִתְּךָ, — מן קרבת, מן רשות, וכדומה, von-weg.; de chez qqn. from: וירד יהודה מֵאֵת אחיו  (בראשית לח א).  וישאלו איש מֵאֵת רעהו ואשה מֵאֵת רעותה  (שמות יא ב).  ויקחו לי תרומה מֵאֵת כל איש  (שם כה ב).  ומקנת כסף מֵאֵת בן נכר  (בראש' יז כז).  ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם לאחזת קבר מֵאֵת בני חת  (שם כג כ).  הנך הולך מֵאִתִּי  (מ"א כ לו).  אם תראה אתי לֻקָּח מֵאִתָּךְ  (מ"ב ב י).  וישלח את היונה מֵאִתּו (בראש' ח ח).  וילכו מאתּוֹ בשלום  (שם כו לא).  ותלך מֵאִתּוֹ  (שם ד ה).  ותשלחוני מֵאִתְּכֶם  (שם כו כז).  וחסדי מֵאִתֵּךְ לא ימוש  (ישע' נד י).  מֵאִתְּךָ תהלתי בקהל רב  (תהל' כב כו).  — ואוֹתי, אוֹתְּךָ, אֹתְּךָ, וכו' במקום אִתִּי וכו': וידבר מלאך ה' אל אליהו רד אותו1 (עם השליח שבא לקרותו) אל תירא מפניו ויקם וירד אוֹתוֹ1 אל המלך  (מ"ב א יה).  ויאמר יהושפט יש אוֹתוֹ דבר יי'  (שם ג יב).  ויקח (מלך מואב) אוֹתוֹ1 שבע מאות איש שלף חרב להבקיע אל מלך אדום  (שם שם כו).  רבים אשר אתנו מאשר אוֹתָם2  (ירמ' י ה).  ובית משתה לא תבוא לשבת אֹתָם2 (שם יו ח).  האנשים ההלכים אוֹתָךְ  (שם יט י).  ואבוא בברית אֹתָךְ נאם אדני ה'  (יחזק' יו ח).  וזכרתי אני את בריתי אוֹתָך בימי נעוריך  (שם שם ס).  הנני מעיר את מאהביך עליך וכו' פקוד ושוע וקוע כל בני אשור אוֹתָם2 בחורי חמד פחות וסגנים כלם  (שם כג כג).  אתה וכל אגפיך ועמים רבים אוֹתָךְ3 (שם לח ט). וכרתי להם ברית שלום ברית עולם יהיה אותם2  (שם לז כו).  — ואחרי הפעל הִלָחֵם, נלחם אוֹתוֹ במקום אִתּוֹ הנהוג: איביכם אשר אתם נלחמים אוֹתָם4 (יהוש' י כה).  ונלחמה אוֹתָם5 במישור  (מ"א כ כה).  — ואחרי פעל דרש, נפל, קנה: האין פה נביא לה' עוד ונדרשה מֵאוֹתוֹ6  (מ"א כב ז).  עוד איש אחד לדרש את יי' מֵאֹתוֹ6  (שם ח).  האין פה נביא ליי' ונדרשה את יי' מֵאוֹתוֹ6  (מ"ב ג יא).  ודרשת את יי' מֵאוֹתוֹ6  (שם ח ח).  ואתה תמנה לך חיל כחיל הנפל מֵאוֹתָךְ7  (מ"א כ כה).  קנה אקנה מֵאוֹתְךָ8 במחיר  (ש"ב כד כד).  — ומצוי אחר פעל דִבֵּר9, דִבֵּר מִשְׁפָּט, הִשָׁפֵט: לדבר אוֹתָךְ3  (מ"א כב כד).  הלוך אל בית הרכבים ודברת אוֹתָם10  (ירמ' לה ב).  עמד על רגליך ואדבר אֹתָךָ11  (יחזק' ב א).  ושם אדבר אוֹתָךְ  (שם ג כב).  ובדברי אוֹתְךָ אפתח את פיך  (שם כז).  לכן דבר אוֹתָם  (שם יד ד).  שמע את כל אשר אני מדבר אֹתָךְ  (שם מד ה).  ודברתי משפטי אוֹתָם2  (ירמ' א יו).  אדבר משפטים אוֹתָם  (שם ד יב).  משפטים אדבר אוֹתָךְ  (שם יב א).  הנני נשפט אוֹתָךְ על אמרך לא חטאתי (שם ב לה).  — ואחרי הֵטִיב: הטובה אשר אמרתי להיטיב אוֹתוֹ12 (ירמ' יח י).  — ועשה טובה: הטובה אשר אנכי עשה אוֹתַם (שם לג ט).  — ואחרי עשה במשמעת התנהג: אולי יעשה יי' אוֹתָנוּ1 ככל נפלאותיו  (שם כא ב).  ועשיתי אוֹתָךְ2 כאשר עשית (יחזק' יו נט).  היעמד לבך אם תחזקנה ידיך לימים אשר אני עשה אוֹתָךְ (שם כב יד).  ונתתי קנאתי בך ועשו אוֹתָךְ בחמה  (שם כג כה).  — ועם מי, אֶת-מי: לא נפל אנכי מכם וְאֶת-מי אין כמו אלה  (איוב יב ג), ר"ל מי אינו יודע זאת?