1, במקף-אֶת, וכמו"כ במרכה, כנ' אוֹתִי2, אֹתִי, אוֹתְךָ3, אֹתְךָ, בהפ' אֹתָךְ, אֹתָכָה, אוֹתָךְ4 אֹתָךְ, אוֹתוֹ5 אֹתוֹ, אוֹתָהּ6, אֹתָהּ, אוֹתָנוּ7, אֹתָנוּ, אוֹתְכֶם, אֶתְכֶם, -כֶן, אוֹתָם8, אֹתָם9, אוֹתְהֶם, אֶתְהֶם, אֹתָן, אֹתָנָה, אוֹתְהֶן אֶתְהֶן. - א) מלת יחס הפעול, Praep. Accus., בפרט כשהדבר הפעול ידוע: בראשית ברא אלהים אֵת השמים וְאֵת הארץ (בראש', א א). ויהי כראות אֶת-הנזם וְאֶת-הצמדים על ידי אחתו וכשמעו אֶת-דברי רבקה (שם כד ל). בקחתו אֶת-רבקה (שם כה כ). ויפשיטו אֶת-יוסף אֶת-כתנתו אֶת-כתנת הפסים (שם לז כג). ויבא האיש אֶת-האנשים וכו' ויכינו אֶת-המנחה (שם מג כד-כה). אחרי תתי אֶת-ספר המקנה (ירמ' לב מז). וירדו כל ישראל הפלשתים ללטוש איש אֶת-מחרשתו וְאֶת-אֵתו וְאֶת-קרדמו וְאֶת-מחרשתו (ש"א יג כ). וישמח עליהם חזקיהו ויראם אֶת-בית נכתה אֶת-הכסף וְאֶת-הזהב וְאֶת-הבשמים וְאֶת השמן הטוב וְאֵת כל בית כליו וְאֵת כל אשר נמצא באוצרותיו (ישעי' לט ב). הן גרשת אֹתי היום מעל פני האדמה (בראש' ד יד). ויבא אֹתִי אל פתח שער בית ה' (יחזק' ח יד). — ואחרי פעל בכנוי: זבדני אלהים אֹתי זבד טוב (ברא' ל כ). כי אֹתְךָ ראיתי צדיק לפני (שם ז א). עד השמידו אֹתָךָ (דבר' כח מח). את כל הגוים אשר אנכי שלח אוֹתְךָ אליהם (ירמ' כה טו). בן אדם שולח אני אוֹתְךָ אל בני ישראל (יחזק' ב ג). ועשית לאהרן ולבניו ככה ככל אשר צויתי אֹתָכָה10 (שמו' כט לה). ביום הולדת אוֹתָךְ (יחזק' יו ד). בנות פלשתים השאטות אוֹתָךְ מסביב (שם שם נז). לבלתי הכות אֹתוֹ כל מצאו (בראש' ד טו). ויוצא אֹתוֹ החוצה (שם יה ה). בשלח אֹתוֹ סרגון (ישעי' כ א). - ולפני אֵת: אשר לא יעבד אֹתוֹ את נבוכדנאצר (ירמ' כז ח). ויהללו אֹתָהּ אל פרעה (בראש' יב יה). וברכתי אֹתָהּ (שם יז יו). ויתן אֹתנוּ כמרגלים (שם מב ל). וְאוֹתָנוּ הוציא משם (דברי' ו כג). עד השמידו אוֹתְכֶם מעל האדמה (יהושע כב יו). ועבדום וענו אֹתָם (בראש' טו יג). ואין פותר אוֹתָם (את החלומות) לפרעה (שם מא ח). ויגידו לו את כל הקרת אֹתָם (שם מב כט). ואתה תנחילנה אוֹתָם (דבר' לא ט). בנחמך אֹתָן (יחזק' יו נד). וינשק לבניו ולבנותיו ויברך אֶתְהֶם (ברא' לב א). והזהרתה אֶתְהֶם את החקים ואת התורת (שמות יח כ). אוציאה נא אֶתְהֶן אליכם (בראש' יט ח). ותגבהינה ותעשינה תועבה לפני ואסיר אֶתְהֶן כאשר ראיתי (יחזקאל יו נ). ואנשים צדיקם המה ישפטו אוֹתְהֶם (שם כג מח). וברא אוֹתְהֶן בחרבותם (שם שם מז). —  ובמשמ' את עצמם וכו': ויראו שטרי בני ישראל אֹתָם ברע (שמו' ה יט). וירעו הרעים אוֹתָם (יחז' לד ח). והשיאו אוֹתָם עון אשמה (ויקר' כב טז). —  ובחבור עם זה, מי, אשר. אֶת-זֶה, אֶת-מִי, אֶת-אֲשֶר. ועם כָל: ויברא אלהים וכו' ואֵת כָּל נפש החיה (בראש' א כא). - ועם מספרים: אֵת שְׁתֵּי העגלות וְאֵת ארבעת הבקר נתן לבני גרשון (במד' ז ז). —  וללא ידוע, את מה את שֶ: את מה הם בודקים וכו' (אהל' יח ח). מעשר את שהוא אוכל (תוספתא דמאי ב ב). המפלת את שגלגלתו אטומה (נידה כד.). מעשה בחסיד אחד ברומא שהיה מכבד את ימים טובים ואת שבתות (פסק' רב' י' הדבר' תליתאה). —  ב) מלת הרמז, להטעים ולציין יותר את נושא המאמר: המעט לנו אֶת-עון פעור אשר לא הטהרנו ממנו עד היום הזה (יהוש' יב יז). ובא הארי וְאֶת 11 הדוב ונשא שה מהעדר (ש"א יז לד). אל ירע בעיניך אֶת-הדבר הזה (ש"ב יא כה). ויהי האחד מפיל את הקורה וְאֶת-הברזל12 נפל אל המים (מ"ב ו ה). ובני המלך שבעים איש אֶת-גדלי העיר מגדלים אותם (שם י ו). והמלך יושב בית החרף בחדש התשיעי וְאֶת-האח13 לפניו מבערת (ירמ' לו כב). וְאֶת כל מברחו בכל אגפיו בחרב יפלו (יחזק' יז כא). יען אמרך אֶת-שני הגוים וְאֶת-שתי הארצות לי תהיינה (שם לה י). אֵת כל הרעה הזאת באה עלינו ולא חלינו את פני יי' (דני' ט יג). ואתה ברחמיך הרבים לא עזבתם במדבר אֶת-עמוד הענן לא סר מעליהם ביומם להנחתם בהדרך וְאֶת-עמוד האש בלילה (נחמ' ט יט). ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו וְאֶת-מלכינו שרינו כהנינו ואבתינו לא עשו תורתך (נחמ' ט לד). —  ולפני אֲשֶׁר: והיה הגוי והממלכה אשר לא יעבדו אתו את נבוכדנאצר מלך בבל וְאֵת אֲשֶׁר לא יתן את צוארו בעל מלך בבל בחרב וברעב ובדבר אפקד על הגוי ההוא (ירמ' כז ח). חי יי' את14 אֲשֶׁר עשה לנו את הנפש הזאת אם אמיתך (שם לח יו). וטוב משניהם אֵת אֲשֶׁר עדן לא היה (קהל' ד ג). —  ולפני כָּל: וימררו את חייהם בעבדה קשה בחמר ובלבנים ובכל עבדה בשדה אֵת כָּל עבדתם אשר עבדו בהם בפרך (שמות א יד). ויפלו מבנימן שמנה עשר אלף איש אֶת-כָּל אלה אנשי חיל (שופט' כ מד). —  ולפני מספר: אֶת-ארבעת אלה ילדו להרפה בגת (ש"ב כא כב). —  ועם פעלים בעניינים פעולים: ויושב אֶת-משה ואֶת-אהרן אל פרעה (שמות י ח). ולא יֵאָכֵל אֵת בשרו (שם כא כה). והובא אֶת-בדיו בטבעת (שם כז ז). הן לא הובא אֶת-דמה (ויקרא י יח). ויולד לאהרן אֶת-נדב (במדבר כו ס). אם מצאנו חן בעיניך יֻתן אֶת-הארץ הזאת לעבדיך לאחזה (שם לס ה). אך כאשר יֵאָכֵל אֶת-הצבי ואת האיל כן תאכלנו (דבר' יב כב). ותאמר יֻתַּן אֶת-אבישג השנמית לאדניהו (מ"א ב כא). הצל יצילנו יי' ולא תנתן אֶת-העיר הזאת ביד מלך אשור (מ"ב יח ל). הלוא תקחו מוסר לשמע אל דברי נאם יי' הוקם אֶת-דברי יהונדב בן רכב אשר צוה את בניו לבלתי שתות יין (ירמ' לה יג=יד). ויאמרו השרים אל המלך יומת נא אֶת-האיש הזה (שם לח ד). בימים ההם ובעת ההיא נאם יי' יְבֻקַּש אֶת-עון ישראל ואיננו וְאֶת-חטאת יהודה ולא תמצאינה (שם נ כ). בחיק יוּטל אֶת-הגורל ומי'י כל משפטו (משלי יז לג). — ופשט השמוש הזה בהלשון בפרט בזמן מאוחר: נושאי המטה וחלופיהן וחלופי חלופיהן את שלפני המטה, ואת שלאחר המטה את שלפני המטה צורך בהן פטורין ואת שלאחר המטה צורך בהן חייבין (ברכ' ג א). שנים שהתחילו באמצע השורה זה פניו לצפון וזה פניו לדרום ושכחו לפניהם ולאחריהם את שלפניהם שכחה ואת שלאחריהם אינו שכחה (פאה ו ד). ובית הלל אומרים את שדרכו לאגוד בבית אוגדין אותו בשוק (שבי' ח ג). ואין פודין מע"ש אכסרה את שדמיו ידועין יפדה על פי עד אחד ואת שאין דמיו ידועין יפדה על פי ג' (מע"ש ד ב). לזו (יש) עדים ולזו אין עדים את שיש לה עדים אסורה ואת שאין לה עדים מותרת לזו בנים ולזו אין בנים את שיש לה בנים מותרת ואת שאין לה בנים אסורה (יבמ' יו ב). הלוקח כלי תשמיש מן הנכרי את שדרכו להטביל יטביל (ע"ז ה יב). רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר את שיבלת בעינו ושנפגם עצם ידו ועצם רגלו וכו' (הרי זה מום) (בכו' ו י). איזהו הדופק את שהגולל נשען עליו (תהל' ב ד). את שדרכו למוד בגסה מודדו וכו' את שדרכו למוד בדקה מודדו בין בגסה בין בדקה (תוספתא דמאי ג י). גפנים שהשרישו הרי אלו אסורין ומקדשין אבל לא מתקדשין עד שיעשו כפול לבן מקצתן עשו (כפול הלבן) ומקצתן לא עשו את שעשו כפול הלבן אסורות את שלא עשו כפול הלבן מותרות (שם כלאי ד יב). את שטבלו לפניה בנות חורין (מכי' בא טו). את שיש לו באדם יש לו בבהמה (שם). את שהסמיך נדרו לדבר שאפשר לו ה"ז נדר (ספרי מטו' קנג). ואת שאינו לא שומע ולא מדבר ושוטה וקטן פטור אף מן השמחה ( חגי' ב:). —  ובכנ' אֶתְכֶם כמו אתם: הכיתי אתכם בשדפון ובירקון ובברד את כל מעשי ידיכם ואין אֶתְכֶם אלי (חגי ב יז). - ובפרט אותו, אותה, אותם וכו' במקום ההוא, ההיא וכו': בא להם יין אחר המזון ואין שם אלא אותו הכוס (ברכו' ח ח). וכן עיר שלא ירדו עליה גשמים וכו' אותה העיר מתענה ומתרעת וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות (תענ' ג ג). ושלשה דברים היתה אותה הקרן משמשת מלמטה ושלשה מלמעלה (זבח' ו ב). רבי יוסי אומר אותה החלה ואותו הסדר שחשב עליו פגול וחייבין עליו כרת והשני פסול (מנח' ב ב). סרח בת אשר נשתירה מאותו הדור (מכי' בשלח ב). כל אותן שנים ששימש אותו תלמיד בישיבה אני שמשתי בעמידה (חול' נד.). ליגלג עליו (על נקדימון בן גוריון) אותו אדון (תענ' יט:). אותו מצרי שהרגתי הוא הציל אתכם (מד"ר שמו' א). א"ל (דוד למיכל) אותן בנות ישראל שצווחת אותן אמהות אינן אמהות אלא אימהות (שם במד' ד). והיה שם אדם אחד והיה נקרא אבא יודן והיה למוד ליתן לרבותינו ביד רחבה נעשה אותו אבא יודן עני (שם דברי' ד). היא אותה מרים שפסקת לה כך וכך (פסק' רב' נחמו). אמר לו אותו אוהבו זכור הייתי אותו הר מתחילה (שם הרנינו). הלך ואמר לאותו ישראל וכו' אותו ישראל הבין (שם, פרה). אותו האוהב היה פקח הרבה (שם). אמרו להן אותן האומנין (מד"ר שמו' יה). ובאותה גינה היה בית הפרס (שם) אם יתן אדם סלע של כסף בתוך מאה סלעים של נחשת אותה של כסף נראית נאה (תנחו' בובר, נח ו). אמר לו עשו אבא אמור לי מה הוא אותו התבשיל (תנח' בובר, תולדות כג). שלשים ושש שעות שימשה אותה אורה (פסי' רב', י' הדבר', תליתאה). אמרתי לו בני לא זכה אותו אדם לדבר תורה וכו' (סד' אליהו רבא, מהד' איש שלום כב). — ועם בכלם: ע"מ שיש לי במקום פלוני אם יש לו באותו מקום מקודשת (קידו' ג ג). היו לו אחים מן הראשון ואחים מן השני שלא מאותה האם (יבמו' יא ו). נכנס לבקעה בימות הגשמים וטומאה בשדה פלונית ואמר הלכתי למקום הלז ואיני יודע אם נכנסתי לאותה השדה (טהר' ו ה). לא יעשר מזה על זה אפילו מאותו הסוג אפילו מאותו המין (דמאי ה ו). האריסין והחכורות וכו' והגזלן אין מביאין מאותו הטעם (בכור' א ב). אם היו עסוקין באותו ענין גט הוא (ירוש' מע"ש ד נה:). ובאו אחיהם שלא מאותה האם ונשאום (יבמ' צט.). פלטה נפשי מאותו רשע שהוא חרבך (מד"ר ברא' עה). ארבעה דברים היו באותו האיש עשה שלש שנים בלא כתר ובלא כסא וכו' (שם אסתר, בשנת שלש). - אותה שעה, באותה שעה, אותו יום, אותם הימים: עני היה באותה שעה (פאה ה ד).וכל הקרוב לו באותה שעה  (סנה' ג ד). באותה שעה (ששלחו לו לר' גמליאל ספר איוב תרגום) שלח ר' גמליאל וגנזו (תוספתא שבת יג ג). באותה שעה (שאמר לו המלך מה לך וכו') ידע בן אולם שהוסע מן הכהונה (שם יוה"כ א ד). שמנה עשר דבר גזרו בו ביום אותו היום היה קשה לישראל כיום שעשו בו העגל (שם שבת א יו-יז). לא ירד משם כל אותו היום (שם סנה' ט ג). ואותו היום מקיפין את המזבח שבעה פעמים (שם סוכה ד ה). אותה שעה נתברר משה על עסקיו ( מד"ר שמות ג). כאלו אותו יום נכנסו למצרים (שם א). באותה שעה כנס פרעה כל המצרים (שם). מה היא באותן הימים ר' יהודא אומר כאשת איש (גיט' ז ד). אותה שעה עלה חיל של מצרים לעזר את ישראל (פס' רב', ויהי בעת). אותה שעה חשב ירמיהו בלבו (שם). אותה שעה דבר משה שלא כהוגן (מד"ר שמות ג). אותו היום ששה בניסן היה (שם א). שבאותו הלילה הכה בכוריהם של מצרים (שם יו). כל אותו היום היה אברהם אבינו יושב ותמה בלבו (פסיקתא ר"כ החדש). כל אותן הימים שהיה משה בסנה אמר לו הקב"ה לך בשליחותי (תנחומ' שמיני). —  אותו האיש: זכור אותו האיש לטוב וחנניה בן חזקיה שמו (סנהד' יג:). —  ויאמר המדבר אותו האיש על עצמו או לנוכח בדבור כעס או צער וכיוצא בזה: אמר להם (האיש לקרוביו שבאו לראותו) מה באתם לשמוח על אותו האיש שנדוה (פסיקתא ר"כ צו), ר"ל עלי שנעשיתי עני. ירגזו עלי בעלי פורענות שאותו האיש אין לי תקוה (מחזו' ויטרי), ר"ל שאין לי תקנה. - ולנוכח, במקום אתה וכדומה, מפני כעס וכדומה: אבל היודע ובעל מחשבות יפרע מאותו האיש (מכי' משפטים כ), ר"ל ממך. אתה מנעתה אותי מלהעמיד לי בן קטן שישמשני לפיכך יהיה אותו האיש עבד (מד"ר בראש' לו), ר"ל לפיכך תהיה עבד. שהופיעה (המילדת פועה) פנים כנגד פרעה וזקפה חוטמה בו אמרה לו אוי לו לאותו האיש (ר"ל אוי לך) כשיבוא האלהים ליפרע ממנו (שם שמות א). הזהר שלא ילקה אותו האיש בצרעת (שם בראש' צג). פילוסופוס שאל את רבי אם חביבה המילה למה לא ניתנה לאדם הראשון אמר ליה (רבי להפלסוף) אם כן מפני מה אותו האיש (ר"ל אתה) מגלח וכו' אם כן יסמא אותו האיש (ר"ל תסמא אתה) את עיניו ויקטע ידיו וישבר את רגלו שגדלו עמו בשטות (פסיק' רבתי, י' דברות, תליתאה). לא לברך על בנו של אותו האיש (שם ר"כ אחרי מות). אמר לו מפני מה לאותו האיש לעשות עבודה קשה כזאת (מחזור ויטרי), ר"ל מה לך. —  ואותו צדיק, אותה צדקת: רבי שמעון בן אלעזר אומר מוצל אותו צדיק מאותו עון (שבת נה:). שני יציאות יצא אותו צדיק וכתבן הקב"ה זו אחר זו (מ"ר שמו' א). או ברכה שירת בידה של אותו צדיק או ברכה שירה במעיה של אותה צדקת (שם ויקר' לד). וכיון שהתפללה עליו אותה צדקת (נעמי על בועז) מיד נפקד (שם רות ה). —  אותו מקום, כינוי להערוה של הזכר והנקבה, עי' מקום. - ואותו רשע: שאתה שומע ניאוצו וגידופו של אותו רשע ושותק (גיט' נו:). —  ואותו פלוני: שאותו יום היה אותו פלוני עם אותה פלונית עמהם (ני" על הרי"ף, סנה' ב:). —  ובלי שם, ובפעל אחרי אותו, והשם נמשך בכח: באין להם לאותן שעל פתח העזרה (סנהד' יא ב). לאותו שהיה בית הלל קורין אותו גרגרן ר' יהודה היה קורא אותו בועל נדה (תוספתא ניד' ט יט). אותה שנשתמש יש לה שלפנים ממנה ושלמטה ממנה אותה שלא נשתמש בה יש לה שלפנים ממנה ושלמטה ממנה (ירוש' פסח' א כז ג). והיו שם יושבין חרטומי מצרים ואמרו מתייראין אנו מזה שנוטל כתרך ונותנו על ראשו שלא יהיה זה אותו שאנו אומרים שעתיד ליטול מלכות ממך (מד"ר שמות א). שכל זמן שהיה אחד מהם קיים מאותו שירדו למצרים לא שעבדו המצרים בישראל (שם). אני הוא אותו שכתוב בו דן אנכי (שם יה). וכיון שבאו ישראל לים היו אותם התינוקות (שהזכיר למעלה) שם וכו' התחילו אומרים לאבותיהם זהו אותו שהיה עושה לנו כל אותן הדברים (שם כג). וכי אפשר לבשר ודם להלך אחר הקב"ה אותו הכתיב בו בים דרכך ושבילך במים רבים ואתה אומר אחרי ה' תלכו ובו תדבקון (שם ויקרא כה). משל לשתי מטרונות דומות שהיו מהלכות שתיהן כאחת נראות שוות מי גדולה מזו אותה שחברתה מלוה אותה עד ביתה (שם יט). לאדם שהוא בגליל ויש לו כרם ביהודה ואדם אחר ביהודה ויש לו כרם בגליל אותו שבגליל הולך ליהודה לעדר את כרמו וזה שביהודה הולך וכו' (תנחו' קדושי' ו). אותו שמהלך לאחר המחרישה עץ המחרישה בידו (ערוך ערך קנקן). מלמעלה פתחה כאותן שלנו (רש"י שבת פד.), ר"ל כמו התבות שלנו. מצות עשה להאמין כי אותו שנתן לנו התורה וכו' הוא ה' אלהים שהוציא ממצרים (סמ"ג מ"ע א). ומכאן יש טעם לאותם שאוכלין בשבת אחר תפלת המנחה (שם כט). ואעפי"כ מעשה זה הכיור ואותו כלי אחד הוא אבל אותו של משכן היו לו פיות (שרשי רד"ק, כיור). אך דפק אותם שהם בתחלת הבחרות יתר גדול ודפק אותם שהם באמצע הבחרות יתר חזק (קאנון א ב, ג ז). אותם שיחיו אחרי מות (ע"ח לר"א הקראי קיא). אין לוקחים את אותו שהיה בלי ידים (סיפורי מעשיו' מוהר"ן קה.). —  ובלי פעל: ולמה כשם שהאדם הולך כך הוא בא שלא יאמרו וכו' דומה שאינן אותן אלא אלו אחרים הם (מד"ר בראש' צה). - ובמשמעת חברו, האחר: אחד מהם עומד עם חבירו בבוקר ואומר לו וכו' ואותו אומר לו אף אני כך (פסי' רב' וה' פקד), ר"ל וחברו אומר לו. שלא היה רוצה לעשות לא זה ולא אותו (מנחם מלונזנו, דרך חיים), ר"ל לא הדבר הזה ולא הדבר ההוא הנזכר קודם. - ומ"ר אתים: זו אחת משלשה אתים שהיה ר"י דורש בתורה (ספרי נשא לב). ר"ע שהיה דורש כל אתים שבתורה (פסח' כב:).