1, פ"ע, עב' רב' אָתָאנוּ, אֲתָאתֶם, עת' יְאתֵא, וַיֵּתֵא, — כמו בָּא: אמר שמר אָתָא2 בקר וגם לילה (ישע' כא יב). שובו בנים שובבים ארפה משובתיכם הננו אָתָנוּ3 לך כי אתה יי' אלהינו (ירמ' ג כב). וַיַּתֶא4 ראשי עם (דבר' לג כא). — ואמר הפיטן: אתאנו נושאי אימיך (ר"ד בן גדליה). אתאנו לבקש מחילתך (ר"י בן יוסף).
1 בערב' אַתַי أُتَى, בארמית אתא. ועי' לקמן ערך אָתָה.
2 נמסר לית כתיב אלף. ע"כ. אך בקצת כ"י אָתָה בהא. וכן רד"ק בשרש' בשרש אתה.
3 הרד"ק: נקרא בקמץ כבעלי האלף והוא מבעלי ההא כמו ואתא מרבבות קדש. ע"כ. ובקצת כ"י כתוב בפרוש אתאנו (.Ken).
4 מ"ש: חילופי' רבים ראיתי במלה זו בנקוד' ובטעמים וד' המה. הא' בחילופי ב"א וב"נ שבדפוס וכן ראיתי בכ"י לב"א וַיֶּתֶא כולו סגול ובשני פשטין ולב"נ וַיֵּתֵא כולו צירי ופשט אחד לבד. הב' ברוב ספרי דפוס כולו בצירי ובשני פשטין. הג' במקצת ספרים כ"י היוד בצירי והתיו בסגול ובשני פשטין וכן מסר בספר דקדוק כ"י וכתב ר' אליה בספר הרכבה שצירי היוד מורה על אלף פא הפעל. הד' בס"ס כולו צירי ובפשט האחרון לבד וכתב עליו בעל א"ת שזהו דעת ב"א, ורד"ק הביא שתי הסברות מענין מלעיל ומלרע בס' מכלול דף קטו ולא הכריע. זה לשונו. ומחלוקת בקריאת המלה הזאת ב"א קורא אותה מלעיל בשני פשטין וב"נ מלרע בפשט אחד ויש ספרים בפשט אחד לבד ולא מתחלפין. ע"כ. וקצת החדש' מגיהים את או ויאת את.